פורום הריון ולידה (עמוד 4636)

היו כאן הרבה שירשורים בנושא.

מכולם עלה שזה בהחלט אפשרי, לא פוגע - לא בעובר ולא בתינוק היונק.

ואפילו מפחית את התופעות הלא נעימות של תחילת הריון - בחילות וכו'.

 

תעשי חיפוש בפורום עד שיגמרו להכין את החג ויתפנו לענות . נשים שיתפו עם תגובות מאוד חיוביות.

 

בשעה טובה. וחג שמח.

 

שההבדל בהרגשה זה בגלל שהפעם זה מהמין השני...

 

העיקר שיהיו בריאים..

נתפלל עלייך.

 

אבל לא תמיד יש קשר. אצלי בבת הראשונה אחרי הבנים היו בחילות וחולשה יותר גדולות, אבל בבת הבאה היה דווקא קל יותר מאשר עם כולם.

להניק, אולי בגלל שבהריון הראשון היו לי צירים מוקדמים

אבל גם לא כל הריון זהה לקודם. אפשר לנסות עם אצבע על הדופק.

הרגשתי ב"ה מצוין ובד"כ ההריונות שלי קשים ובסיכון ההחלה היתה קצת מלחיצה פחדתי מכל האזהרות של הרופאה שאסור אבל זה עבר והיה בסדר ... הפסקתי כי רציתי קצת הפסקה בין הלידה להנקה הבאה

א. בן כמה היונק? כי אם הוא בן פחות משנתיים אז ההנקה היא ממש לא פינוק. היא משמעותית למערכת החיסונית ולעוד הרבה דברים, גם אם קצת פחות לתזונה.

 

ב. עקרונית- אם ההריון תקין, לא אמורה להיות בעיה להניק עד הלידה ואפילו אח"כ. מה שכן- זה מאוד מאוד מעייף- הגוף שלך צריך להזין 3 נפשות...אז אם אכן תעשי את זה, ויש כאלה שבהחלט עושות את זה- את צריכה ממש לשים לב שאת אוכלת מה שצריך ומקבלת מספיק מכל הויטמינים,מינרלים, מים וכו'.

 

ג. אם את מרגישה שאת לא עומדת בזה- מה שגם כן קורה להרבה נשים- אז תפסיקי, גם אם בהדרגה.

בהצלחה!

נראה לי שאמשיך בנתיים, מה שברור, שאין לי כח להניק שניים, אז נפסיק בהמשך...

 

מפחדת שיקנא כשיראה תינוק אחר גוזל את מזונו...

 

הוא בן שנה וקצת.

צריך לשים לב:

1. שאין התכווציות

2. לדעת שההריון תקין

3. שיש לך כוח!

4. לאכול ולשתות טוב

5. כשמפסיקים להניק לא להמשיך לאכול כאילו את גם מניקה (מנסיון- ברגע שהפסקתי השמנתי מלא וגם הקטנצ'יק יצא גדול..)

בפעם הראשונה הנקתי עד חודש שביעי והפסקתי שבוע לפני תשעה באב.. בהריון עכשיו הנקתי עד חודש חמישי והפסקתי כי כבר לא עמדתי בזה, היה לי ממש קשה התחלת הריון+ הנקה=לקום כמה פעמים בלילה+ עבודה

לי אמרו שההנקה יכולה לגרום להפלה.
(ובגלל זה יש בגמרא דיון, שאישה עם תינוק פחות משנתיים לא יכולה להתחתן.. משהו כזה..)
חבל לקחת סיכון, תשאלי מישהו שמבין ותהי רגועב בע"ה

זה בגלל התינוק היונק, שההריון עלול להמעיט את החלב, והוא ייפגע. זה מראה את החשיבות הגדולה שחז"ל ייחסו להנקה עד גיל שנתיים.

חושבת מה המחשבה הראשונה שעולה לי כשאני חושבת על השם הזה-
אם חיובי אז מעולה
אם שלילי הייתי חושבת שוב..

באופי ביופי ובהכלללל אז כך שזה בכלל לא צריך להפריע...אנחנו עם קטן וכל שם שתחשבי עליו יהיה משהו שקוראים לו ככה...בגלל זה לפסול שם יפה?

בגלל זה א"א להחליט על השם לפני שרואים את התינוק!!

בע"ה כשתראו אותו  יהיה לכם מאד ברור אם זה השם שלו או לא. 

עמוק.
וכמה כדורים שמו לך?
צספרי את הכדורים שיצאו אם נשארו חלק זה גם טוב.
מנסיון.

אם זה לא מרפה ממך כדאי להיבדק!

הקודמים שלי ילדתי בתאריך ואחת ב39 בדיוק אבל פה אני לא מרגישה כלום עדיין

יולדת רק עם דר. אילן הלוי - כדאי לך להתארגן להיות כמה שיותר קרוב למרפאה שלו לא?

את ממש ממש קרובה לתאריך וזה עלול לתפוס אותך בהפתעה. בפרט שזה שבת+חג ברצף.

אני מקווה שזה מוריד מהלחץ.

מכירה כמה שהצליחו. לדעתי חשוב לקחת רופא פרטי שמתמחה בזה זו השקעה כלכלית שמשתלמת העז״ה ללידות הבאות. כמובן שלפי הנסיבות הרופא יגיד אם זה אפשרי לנסות אך מראש ללכת לרופא שתומך בנסיון לטבעי אחרי שתי ניתוחים. כדאי לעשות הרבה שיעורי בית בנושא לקרוא באינטרנט ולדבר עם נשים שהצליחו.
בהצלחה

אם הקיסרי נבע מסיבות כמו ירידת דופק וסיבות דומות אז יש סיכוי ללידה רגילה.

אם זה נובע ממבנה גוף והתינוק בשני הלידות הקודמות לא עבר את החלק הכי צר של האגן אז היא אמרה שהסיכוי ממש ממש נמוך.

גם בלי רופא פרטי. ואפילו מציגים אחוזי הצלחה יפים.
ויש עוד כמה בתי חולים שאפשר להפגש עם אחד הרופאים הבכירים שיבדקו את המקרה ויחליטו אם כן או לא לאפשר vba2c

ממליצה לחפש באתר של vbac הם עשו סקר בבתי חולים על העמדה שלהם בעניין ( חפשי בגוגל)

במעייני הישועה אפשר אבל צריך לקבל מהם אישור מראש אחרי פגישה עם רופא וכו'. (ואם זה יהיה אחרי התאריך או כל עניין אחר הם לא יתלהבו מזה לדעתי).

בלניאדו אפשר רק עם רופא פרטי.

לא מכירה עוד בתי חולים שמאפשרים אבל אולי שווה להתקשר ולדבר עם הראש מחלקה וכד' ולברר. תלוי גם מה היו הסיבות לקיסרי.

בגדול ליוויתי בויב״ק 2 בביקור חולים לפני פחות משנה ולפני 3 שנים.. ממליצה בחום על דר׳ אילן הלוי

בהצלחה מותק!אני גם חיפשת ומצאתי רק פרטי שהסכים..

 

וגם הוא בסוף לא הסכים.. כי לקראת הלידה ראינו שהלידה מתחילה אותו דבר כמו הלידות הראשונות..

 

 

כמו פרופסור יוסי עזרא, הוא מהיחידים שיהיו מוכנים לנסות לידה רגילה, תלכי אליו לפגישת יעוץ ואם הוא מוכן אז לידה פרטית

בשערי צדק, גם אצל מעייני הישועה ישמצב וגם בביקור חולים..תבררי!

בהצלחה ממש!!

דר' אילן הלוי.

יש לו מרכז לידה במים.

מכירה מישהי שילדה איתו אחרי שני ניתוחים ללא לידה רגילה בעברה.

התחילו את הלידה במרכז ולאחר מכן ללידה עצמה עברו ללניאדו.

בפעם הבאה כבר ילדה איתו במרכז ורק לאשפוז עברה ללניאדו.

 

עולה לא מעט אך שווה את ההשקעה.

 

בהצלחה!

וזה עסקת חבילה של דולה, הידרותרפיסטית (מעבירה איתך את הצירים בבריכה) והרופא עצמו. (אם אני זוכרת נכון את הפרטים)

למישהי שעשתה זאת

לידה מדהימה אחרי שתי ניתוחים קיסריים ממליצה על דוקטור אילן הלוי בחום!!!

אומנם קצת יקר אבל שווה כל שקל. היתה לי לידה מדהימה אם תרצי פני אליי באישי שווה מאד וכדאי לא הייתי מוותרת על זה.

לפי ההודעה הקודמת.
מאפשרים לך?

אני לא הולכת לבית חולים אפילו אחרי לידה רגילה אחת עדיין לא מתלהבים לילד אותי השבוע החלטתי שאני הולכת שוב לאילן הלוי.

אז רק תהיתי אם נותנים לך ללדת רגיל.

שיהיה בשעה טובה!

(מאנונימי כי לא שייכת לפורום עדיין)

אמא שלי ילדה אותי טבעי, ב״ה, אחרי 2 קיסריים.
ואח״כ המשיכה ללדת את שאר אחי ואחיותי הקטנים בטבעי.

על זה..זה ישנה לי יותר את החיים מאשר החתונה?!מה יותר גדול?

1. אין שום דבר דומה בין שניהם. זה לא באותו קנה מידה ושניהם שינו לי את החיים במידה ניכרת. וחיובית!

2. הפירגון שלהם, וההצלחה שלהם, והטוב לב שלהם גורם לי לסיפוק עצום שהחינוך הצליח והאהבה שאני משפיעה עליהם חוזרת גם אלי

3. הכי מאתגר בעיני זה בזמנים שאני צריכה את הזמן לעצמי ואין לי אותו ואני עדיין צריכה לשמור על סבלנות כלפיהם למרות שאני חייבת לעשות דברים אחרים.

1.להיות אמא. בגלל המחוייבות הטוטאלית לתינוק וההבנה שאני כבר לא ברשות עצמי...

2.החיוכים, הצחוקים, והביחד המשפחתי 

3. הצורך בסבלנות רבה והמחשבה על איך לספק לילד את כל צרכיו בצורה הטובה ביותר בלי לפגוע בנפש הטהורה שלו...

החתונה לא שינתה אותי אישית, אלא גרמה לי לסדר חיים שונה, להכרות שונה עם עצמי. 

האמהות ממש שינתה אותי, גרמה לתכונות שונות לפרוץ, התמסרות, אהבה שונה לחלוטין מכל מה שידעתי. 

 

2.מה גורם לי סיפוק? כשהפצפון נשכב עלי בנחת ונרדם ברוגע. (שזה מדגיש את תחושת האמון שלו בי)
3. הייתי אומרת שהסבלנות, אבל מרגישה שהצלחתי להתמודד ממש יפה מאז הלידה ולהשתפר מאוד (כמעט 3 שנים...) 

1. להיות אמא

3. הטמטמת, העייפות.

1. להיות אמא. כבר הסבירו פה למה
2. כשבעלי ואני ביחד עם המתוקה צוחקים ונהנים.
3. הקושי הפיסי של העייפות, ההרס של הגוף מהלידה, וזה שאין לי שליטה על הזמן שלי. הוא כבר לא באמת שלי.

1. אמא

2. לא חסר..

רק אני מרגישה שלהתחתן הרבה יותר שינה לי את החיים?

זה קשר חדש ואחר מכל מה שהיה עד אז, זה לעזוב את בית ההורים

זה להתבגר ולהבין לאט לאט ביחד מה זה זוגיות

וכילדתי השתנה לי משהו מאוד מהותי בחיים, אבל לא כללל החיים, הרבה פחות צריך "להבין" מה זה ילד

מ"להבין" מה זה בעל וזוגיות

2. כשהילד שלי מיישם ומבין כל מיני דברים ואומר דברים חכמים

3. לדעת מה לעשות בכל סיטואציה, וההבנה מה זה "חינוך"

מרגישה שהחתונה שינתה אצלי יותר מהאימהות.

אולי בגלל ששנה לפני החתונה לא דיברתי בכלל עם גברים שהם לא אבא שלי, ופתאום יש גבר קרוב מאוד...

אולי בגלל שאני בכורה לכמה וכמה אחים קטנים, וגם לפני שילדתי "ידעתי" מה זה תינוק... (אם כי יש הבדל גדול בין אחות בכורה לבין אמא...)

השאלות האחרות בסקר מעניינות, ודורשות חשיבה מעמיקה. (לא מבטיחה להגיע לתשובה...)

1. מבחינה נפשית- החתונה

מבחינת סדר היום וההתנהלות- אמהות

2. כשהתינוק שלי שמח. לומד משהו חדש. ב"ה...

3.   האמהות מתאגרת את האמונה שלי בתהיליכים, בשלבים.. בהתקדמות צעד אחר צעד.. כמו שתינוק מתפתח. לא לרצות שהכל יקרה ברגע אחד ומייד.

קודן נולדים.

מחייכים.

מזהים את הידים

מזהים את הרגלים

תופסים דברים

מרימים

צוחקים בקול

מתהפכים בטן גב

גב בטן 

וכו וכו בע"ה..

 

לאט לאט.. ללמוד לקבל תהליך..ב"ה על האוצר שלנו

יותר שינה את החיים להיות אמא,
אישי ואני היינו חברים עוד לפני החתונה 3 שנים, ואז בזוגיות ללא ילדים עוד שנה וחצי בערך. והילדים שינו לנו ממש את החיים, את סדרי העדיפויות, פרופורציות. התחזקנו גם בזכות המשפחה. ב״ה רק דברים טובים.

לק"י

2. חיוכים מתוקים של הבן שלי, למצוא אותו פתאום על הבטן על הרצפה אחרי שהנחתי אותו באוניברסיטה על הגב! כל כך התלהבתי מאיזה שהוא ככה התהפך לו

3. בכי לא מובן...

1. התחתנתי אחרי הרבה שנות רווקות...כמעט על סף יאוש..כך שלהתחתן היתה כמו סטירת לחי מצלצלת של טוב..שיש דבר כזה שטוב. שחלומות מתגשמים. שה' רוצה באמת טוב עבורי ונותן לי אותו.
חוויתי את הנס הזה מאוד חזק ועד היום אין יום שזה לא מפעים אותי להתבונן ולראות אותו ולהודות עליו.
כך שבהחלט כל החוויית חיים, ההסתכלות על המציאות, היחס לקב''ה- הכל השתנה.

האימהות- שינתה את ההכרות שלי את עצמי.
מרגישה שהמקום של ההתמסרות המוחלטת הזאת- ברגעים מתוקים וברגעים של קושי- הרחיבה את כל הכלים שלי.
יכולה היום להגיד שאין דבר כזה לחשוב ש'אני לא יכולה'. אני לא יודעת מה באמת הכוחות שיש בי- רק הבת שלי הראתה לי שגם כשחשבתי ש'אני לא' אז אני דוקא כן!
גם כשחשבתי שאני לא יכולה יותר...היא גילתה לי שאני יכולה.
גם כשחשבתי שאני לא משמעותית בעולם- היא גילתה לי שאני כן.
היא הפגישה אותי עם מקומות בתוכי שלעולם לא היתי מגלה לבד.

אז לסיכום- החתונה שינתה לי את החיים.
הלידה שינתה אותי.

2. כשאני משחקת איתה והיא צוחקת צחוק מתגלגל והעיניים שלה כאלה זוהרות ומבריקות מרוב שמחה. שמחה שרק תינוק יעל לה...
זה נותן לי להרגיש שטוב לה..ובאמת ממיס לי את הלב מרוב מתיקות.

3.בפרוש- לאבד שליטה.
כשדברים לא קורים לפי התכנון והרצון שלי...זה מפחיד אותי ומלחיץ אותי....ואז הכל קשה הרבה יותר.
רוב הקושי שלי זה כשאני מאמינה שמשהו אמור להיות ככה-ובסוף הוא לא...
שהיא אמורה לישון מוקדם- והיא ישנה תמיד מאוחר.
שלא אמור להיות לה גזים -ועדיין יש לה.
שהיא אמורה לאכול אוכל מוצק- ולא מתלהבת לאכול בכלל...
כשאני חושבת ככה אז כל התמודדות כזאת היא קשה ומייסרת.
כשאני מרפה ופשוט נוכחת בכאן ועכשיו ומקבלת אותו- הכל הרבה יותר קל.
הלוואי...זה לא פשוט לי..נופלת בזה כל הזמן...

תודה למי שענתה!

1. שניהם שינו בצורה ניכרת וחיובית לגמרי. קשה להשוות מה יותר זה מהיבטים שונים.

2. הבת שלי עוד קטנה אז בינתיים זה מה חיוכים המדהימים שלה. מזה שהיא מזהה אותנו ומפנקת בכאלה מבטים כיפיים. וגם אני ממש אוהבת לראות את בעלי מטפל בה ומתמוגג מאושר, זה עושה לי כזה טוב!!

3. כשהיא צורחת ושום דבר לא עוזר. עוד יותר מתסכל כשזה באמצע הלילה וצריך מלא סבלנות.

2? שהילדים שלי מתנהגים יפה זה לזה והם אחים טובים
3. שצריך להשקיע המון זמן בילדים.

1- להיות אמא
2- כשהילדים שלי רגועים ושמחים, זה סימן בשבילי שהצלחתי לשדר להם רוגע ואהבה...
3- השילוב הזה של עבודה והורות.

1. האמהות- החתונה הייתה לי חלק מהחיים לא הרגשתי שינוי משמעותי, זרם פנימה.
לעומת זאת הכניסה לאמהות הייתה מאתגרת מאוד, היינו צעירים וב״ה ההריון הגיע מהר עוד לא הבנו מימינינו ומשמאלנו וכבר טיפלנו בקטנטן
ב״ה מתעצמים כל יום.
2. היומיום הרגוע והשמחה בבית
3. כשאנחנו לא מדברים בנחת עם הילדים ושאין הרבה זמן לעצמינו בלי לשבור תראש איך נעשה את זה

1. להיות אמא נראה לי. האמת שהכל היה תהליך אחד ארוך.. חתונה, היריון, לידה. תוך שנה עברתי כ"כ הרבה!

 

2. שמחה- פנינים של הילד, חיבוקים, שמחה טבעית של הילדים וכו'.

סיפוק- ללכת לישון בתחושה שהצלחתי לתמרן יפה בין העבודה לילדים לבית, לבעל ואפילו לדאוג לעצמי! כמובן אם כל זה נעשה בלי עצבים.

 

3. אתגר- שילוב בין עבודה לאמהות (ויתור על קריירה שאני מאוד אוהבת). לגדל ילדים זה אתגר יומיומי 

1. מסכימה עם העונה הראשונה: אין להשוות בין שני הדברים. שניהם שינו לי את החיים בצורה משמעותית! אולי תלוי בזוגיות...

2. ההתרפקות של הבת שלי עליי ... כל גילוי אהבה שהיא מגלה כלפיי!

3. (לא בטוחה שהבנתי. עונה לפי הבנתי...) הכי מאתגרת השאלה "מתי להיות אסרטיבית עם הבת שלי, ומתי להרפות...". הרבה פעמים אני לא בטוחה שהיא גדולה מספיק כדי שאתעקש איתה על דברים...

1. שניהם הרגעים המספקים של החיים, אין ספק.
מה שינה יותר? להתחתן.

2. שהילד שלך מחבק אותך/קורא לך אמא
אומר לי "איך שאת יפה, אמא" או אני אוהב אותך.
וגם לראות אותם ישנים, לדעת שהם שלי.

3. הנקודה עם הרוגע, כי אני אדם לחוץ מטבעי.
לשחרר... צריך לדעת לשחרר לפעמים.

רגעים שגורמים סיפוק זה שהילדה רגןעה וכיף לה איתי או בנןכחותי או שהצלחתי להרגיע אותה ולחנך אותה טוב

הכי מאתגר שהכי עצבנית

המעבר החד להורות הוא מדהים ומטורף ואין שני לו....את בעלי הכרתי כבר בגיל 17 והמעבר מחברות לחתונה היה טבעי וזורם...
2. הסיפוק שלי זה לראות איך שני הבנים שלי מתחילים לשחק יחד ולצחוק ולצבור חוויות משותפות.
3.שלפעמים בא לי להיות לבד , וכמעט אין רגע כזה.
אתגר נוסף זה כעס והרצון לשלוט בו , ואי השליטה בו לפעמים.

1. תמיד חשבתי שלהיות אמא, האמת שרציתי להתחתן רק כדי להיות כבר אמא...

הקב"ה גלגל לנו כך את החיים (כמה שנים טובות בלי ילדים) שהבנתי קודם כל כמה הזוגיות חשובה לי ובונה אותי ובעצם היא הבסיס לאמהות. כשהגיע הבכור, אין שמחה מזו, אך אני חושבת שיחסית הדברים זרמו, בעיקר בגלל הציפיה הרבה.

 

2. כל מני רגעים קטנים כאלה שבהם אני רואה את הילדים גדלים ומתפתחים בטוב.  הדלקת נרות ראשונה של חנוכה של הבכור כשהוא מברך (הרגשתי פתאום ממש משפחה, לא יכלתי לעצור את הדמעות). כשהילדה שלי, שהיתה מאוד סגורה מטבעה, מתחילה להפתח ולשתף ברגשות. כשהקטן נכנס באמצע הלילה למיטה שלי ורוצה חיבוקים וכרבולים, ואומר לי "אמא, אני אוהבת אותך..."

 

3. יש לי בעיה בחלוקת קשב. כשאני מרוכזת במשהו קשה לי לשים לב לדברים אחרים. אמהות, דורשת קשב להרבה דברים יחד, והרבה פעמים זה מעבר לכוחותי. וגם, לדעת מה הכי כדאי לעשות כדי שהילדים יתחנכו בדרך הטובה ביותר, ,לא תמיד יש לשאלות שמתעוררות תשובות חד משמעיות...

כל אחד מהאירועים שינה לי את החיים לטובה, אבל אחרת. להתחתן זה מדהים, זה להרגיש שאתה כבר לא לבד, להפסיק להשקיע ולהתפזר בהתחברויות והיכרויות רבות ושונות- להתמקד בהיכרות (שלעולם לא נגמרת) וחיבור אמיתי של האחד המיוחד... להרגיש שהגעתי ליעד! (כמו באפליקציה ווייז) לחוש בטחון, שייכות, התכרבלות, להשען אחורה... זו המשמעות של הנישויאן עבורי. מקום בטוח ונפלא לצמוח ממנו כל הזמן. לחוש נסיכה גם בפיג'מה

ואז, כשאת חושבת שהגעת לפסגת הפסגות, מופיעה הפסגה הבאה- מדהימה לא פחות. להיות אמא זה להעניק חיים לא רק ברגע הלידה אלא על כל צעד ושעל. לא פשוט, לפעמים נדמה שהדרך קשה מדי לכוחותיי, אבל אז יש קפיצת גדילה נוספת- גם שלי וגם של התינוק... זה להתמודד עם תלות ברמה הראשונית ביותר, ולא להבהל מזה. לדעת אחריות מהי, מסירות מהי.

 

רגעי סיפוק- לראות את הקטנה שלי מרוחה כל כולה בגבינה לבנה (כל כולה כפשוטו) ולהיות מסוגלת לצחוק יחד איתה. לא קרה שום אסון!

 

אתגר- קשור לרגעי הסיפוק. לראות שאני עובדת על עצמי כדי לגדל אותם יותר בנחת. מתוך האתגר מגיע גם הסיפוק.

 

איזה טוב ה'!

1 שניהם שינו בחתונה השתנו בעיקר החיים שלי ובלידה החיים של שנינו...

2 הכי כיף לצחוק עם התינוקת המתוקה שלנו ולראות חוכמות שלה כמו לקחת את התיק שלי וללכת לדלת והיא רק בת שנה  

3 הכי קשה זה העייפות!!!! גם עבודה גם בית ואי אפשר לעשות כלום כשהיא ערה..

הכי שינה לי את החיים - להתחתן!!!

התחלתי לחיות חיים אחרים לגמרי מכל מה שהכרתי קודם.

מה שיגיד לך כי באמת חשוב לבדוק למה זה קורה...יהיה בסדר!!

הייתי במצבך... אבל לא זוכרת פרטים...

 

 

אנונימי כי עדיין לא אמורים לדעת שאני בהריון...

מנסיון, לא לדעת מה קורה מאוד מתסכל.   ההפלות החוזרות מתסכלות, במיוחד כאשר אין פתרון.

לכן, אם אכן יבדקו ויוכלו אולי לגלות משהו. עשי כדברי הרופאה,

אבל ודאי שבודקים את החומר. מפני שלא תמיד עושים את זה.  תבררי  לפני ההליך ושיהיה רשום.

(חג עכשיו, יכול להיות שלא תספיקי לפני, ואחרי החג יהיה מאוחר מידי.)

 

 

בהצלחה רבה

ואל יאוש.

זה חשוב מאוד כי קרישיות יתר גורמת להפלות חוזרות, לידה מוקדמת ולרעלת הריון.
הקופה לא תמיד שולחת לבדיקה הזאת כי זה עולה להם הרבה כסף, אבל אם עוד לא בדקת תתעקשי על זה! יש לזה טיפול!

אני רוצה לספר לך משהו שיכול לעזור.

מנסיון שהניב תוצאות מתוקות...

מהרהרת במה שכתבת.

 

יש סיכוי קלוש שזה הריון. יש לפעמים הריונות שממשיכים לראות בהם מחזורים על פי הסדר, אבל זה נדיר.

הקטנה לא מוכנה לינוק גם אחרי שהדימום נגמר?

 

כיוון אחר - יש לך תאבון? את אוכלת כמו שצריך? את מרגישה שיש  לך מספיק חלב? אולי היא מתוסכלת כי זה לא שופע מספיק, בפרט שאת מרגישה חולשה.

 

בכל מקרה, כדאי לך לחזור אל הויטמינים מתקופת ההריון. תראי איך את מגיבה לזה - אם את מתחזקת מספיק, ואיך היא מגיבה הלאה להנקה.

 

תרגישי טוב.

 

 

 

 

 

היא בד"כ כן מסכימה לינוק חוץ מפעם או פעמיים ביום שהיא מסרבת. עד עכשו היא עלתה יפה במשקל,אז אני תוהה אם זה קשור לחלב שלי. מה שכן אני לפעמים באמת לא אוכלת מסודר ולא מספיק ואולי גם לא שתיתי מספיק היום וזה השפיע.

תודה על העצה של הויטמינים ננסה בע"ה

היה פחות חלב, כנראה כי הגוף היה חלש יותר...

ולפעמים עקב מתן בקבוק התינוק מעדיף בקבוק ולא יניקה, למה לו להתאמץ...

ה' ישמח אתכם!

נסי להכניס את הבטן כמה שאת יכולה לזמן ממושך ככל שיתאפשר לך. זה עוזר מאוד...
בנוסף הפעלה וחיזוק שרירים כמו כפיפות בטן.

בהצלחה!

כפיפות בטן ותרגילים 6 שבועות אחרי לידה.

שם יבדקו לך את שרירי הבטן ויגידו לך מה מותר לך לעשות.

כפיפות בטן רגילות לחלוטין לא כדאי! יכול להרוס!

פיזיותרפיסטית טובה ;תדאג לך גם לבטן.

 

אני הלכתי במכבי למישהי בשם אביגיל, נחמדה אבל לא מספיק הבנתי את ההוראות שלה ולא התקדמתי.

עכשיו אני מנסה מישהי בשם קלודים הטב בלום, פרטי. היא מבוגרת, מחלוצות התחום בארץ. והיא בפרוש נותנת תרגילים גם לבטן!

הכוונה כששוכבים על הגב עם רגליים משוכלות ומתרוממים עם הראש לכיוון הברכיים?
אם כן זה תרגיל שאני עושה כל יום! לא ידעתי שזו בעיה...

 

מציעה לך להתאפק מלעשות בדיקה פנימית כל עוד אין צורך רפואי.

 

אם יעשו בדיקה, יש מצב יעשו סטריפינג, בשביל מה לך?

 

שיהיה בשעה טובה בעז"ה .

תשתדלי להסיח את הדעת איכשהו.

 

אמא שלי הצדיקה שלחה אותי לנופש עם בעלי בשלב הזה לא רק בהריון אחד אלא בכמה.

למרות שאמרתי לה שאני צריכה נופש בעיקר מעצמי .

 

 

הלכתי כל יומיים שלושה לביח בגלל הריון עודף וכל פעם בדקו לי והכל היה בסדר והם לא יכולים לעשות סטריפינג ללא אישורך.
בע"ה לידה קלה ומהירה!

לא כולם, ברור, וטוב שכך. אבל למרבה הצער יש רופאים שעושים סטריפינג על דעת עצמם. לא תמיד הם מיידעים גם אחרי.

 

בדיקת פתיחה בד"כ לא אוסרת.

סטיפינג לרוב כן.

אולי עשו סטריפינג בלי ידיעתי כי אחרי היו לי צירים מטורפים...

אבל זה היה כשבאתי ללדת. וזה עדיין ביאס מאוד להאסר מוקדם....

לא היתי מנסה לעשות סתם לפני.
במילא תלדי רק כשצריך..ופתיחה יכולה להתפתח לפתע פתאם מכלום...

פתיחה...למה הם עושים את זה??

לק"י

אבל לא היתה פתיחה.

ככה זה נשמע.

או שזו הכנה ללידה או שזו התחלה של לידה .

 

תראי אם יש מרווחי זמן קבועים בין כאב לכאב.

 

בשעה טובה ובקלות בעז"ה.

הרגשתי את הצירים רק בירכיים... מאוד עזר לי עיסוי בירכיים ומקלחת.

איך עבר הלילה? מה שלומך?

 

בהצלחה!

אצלי הצירים היו בגב תחתון וברגליים בעיקר

אחרי זמן מה על הכדור הלכתי לישון והצירים די הפסיקו...

ממשיכים לחכות לצירים הסדירים...

שוב תודה על השיתוף וההתעניינות!

אצל רזות זה מציג גלים גבוהים יותר, אצל בנות עם שכבת שומן עבה יותר הגלים ייראו יחסית שטוחים.
ובעיקרון לא נוהגים להתייחס לגובה גם מבחינה השוואתית בין ציר לציר, מכיוון שהמטמר עשוי לנוע על הבטן ולהטעות.

מתייחסים רק לתזמון, לסדירות ולצורת הגל.

צירים שהגיעו גם ל100 ולא הרגשתי כלום.

הגעתי ככה לפתיחה 2.5.

מתנה משמיים..

איך אתן יודעות כמה זה במוניטור, הרי יש מוניטור רק בבית חולים?

במהלך ההריון בגלל צירים מוקדמים.

היו הצירים?!

למעקב הריון עודף. באתי הכי בפנאן, בטוחה שאין כלום, רק נעשה א״ס ומוניטור ונחזור הביתה..

ישבתי במוניטור, אחרי רבע שעה האחות מסתכלת בדף של המוניטור ושואלת אותי כמה כואב לי. אמרתי לה שאני לא מרגישה כלום, היא היתה בהלם. היו צירים כל שלוש דקות בגובה 80-100. זה היה כזה מפתיע ומלחיץ פתאום להרגיש שעוד שניה לידה.

נכנסתי לרופא והוא בדק פתיחה (כשבאנו אמרתי לבעלי שאין מצב שאני נותנת לרופא לבדוק פתיחה, אבל כל המצב הזה הכניס אותי לסטרס וגם הסתקרנתי מה הצירים עשו) היתה פתיחה של 1.5.

חזרנו הביתה וכל השבוע היו לי התקשויות של הבטן כל כמה דקות אבל לא כאב לי כלום.

בסוף השבוע באתי שוב למוניטור (האחות הופתעה מאד לראות אותי עוד עם הבטן) ושוב צירים גבוהים כל כמה דקות. האחות נלחצה שאני יולדת לה שם עוד שניה והטיסה אותי לרופא שהיה מאד רגוע. הוא אמר שעד שלא כואב זה לא משמעותי.. בדק פתיחה -2.

במוצ״ש הגעתי לבי״ח אחרי ירידת מים והפתיחה היתה 2.5.

ב״ה סבלתי מצירים רק שעתיים עד האפידורל, נס אמיתי!

 

מאחלת לך שתמשיכי לא להרגיש את הצירים!

 

ואגב, סף הכאב שלי מאד נמוך, אני מתעלפת מכל טיפול שיניים הכי קטן. כנראה זה קשור לסוג הצירים..

זה יקרה גם לי??

בע״ה!

מאחלת לך לידה קלה ומהירה!(:

1. טלק או מכנסיים
2. קרה לי פעם

לחץ או מתח קיצוניים יכולים לגרום למה שנקרא "אלווסת"  זמנית - כלומר עצירת הדימום באופן זמני, עד להרגעה.

מן הסתם הדימום יחזור לעוצמה הרגילה ככל שהרושם בנפש של הלחץ שהיית נתונה בו יחלוף.

 

לגבי השפשפת - אולי את מניחהאת תחבושת בצורה לא נוחה שמשפשפת את המפשעה?

אם זה לא ענין של איך מניחים את התחבושת, אני ממליצה על הומאופתיה. זה מקרה מתאים לטיפול כזה - העובדה שהשפשפת מתפרצת דווקא בימים המסוימים האלה.

 

 

אני כבר לא בתוך הלחץ שהייתי ועדיין לא חזר לעצמה הרגילה ליום הזה של המחזור. קמתי הבוקר עם כתם קטן ממש על התחבושת. זה אומר שאני עוד נתונה ללחץ למרות שאני לא מרגישה לחוצה?

נסי להסיח את הדעת מהמחזור. אם יש לך אפשרות, תעשי משהו נחמד - צאי לקניון, או אל הטבע או מה שעושה לך טוב.

ואל תדאגי.

תני לזה זמן. ואל תדאגי, סה"כ יש סיבה הגיונית לכל הענין.

 

לי לפעמים מרוב מתח יש מחזורים כל כך משובשים שאני אפילו לא יכולה לשים את האצבע במדוייק על מתי התחילו ומתי הסתיימו (והכל תקין אצלי ב"ה - הביוץ מדוייק כמו שעון ומכל הבחינות הכל תקין).

 

 

הרגעת אותי. באמת עכשיו שמתי לב שאני בכללי מאוד מדויקת ומהיום שאני צריכה לקבל אני במתח לקבל ואז הוא מאחר ביומיים שלושה. אני באמת צריכה להרגיע את עצמי סביב העיניין. תודה לך!!

נסי להרגע. אם המחזור משובש לאורך זמן כדי לבדוק..

לגבי השפשפת נסי להקל עם משחה, אני בהריון השתמשתי בקרם על בסיס טבעי- נקרא רד סקין.

מרגיע מאוד.

כן שיבולת שועל וגם לשתות הרבה הרבה מים!!

 

הצלחה רבה ורפואה שלימה!

מוצרי חלב, טחינה גולמית מלאה, סרדינים אם את אוהבת.

 

וצודקת האנונימית מעלי - שיבולת שועל.

תלוי בגודל, נראה על צבעוני או לבן... אם יהיה-תשאלו רב, יש נשים שאין להן.

בד"כ זה ב-3 חודשים הראשונים ולאחר מכן הרבה פעמים יש שיפור, שוב, אין לזה כללים ברורים מדוייקים.

בינתיים אל תרימי דברים כבדים, אל תעשני...ושיהיו לכם בשורות טובות בע"ה!

ואולי לא....

קורה שהמחזור 'משתבש' אחרי החתונה ומתאחר בלי קשר להריון......

חכי כמה ימים ותבדקי...

לא תמיד יש דם השתרשות וגם הבחילות לא מגיעות על ההתחלה ממש.....

בד"כ מגיע בין 6 ל 12 ימים מהביוץ, כך שכנראה לך כבר לא יהיה.

וסתם כך, אם את חוששת שעלול להיות, כדאי בכזה מצב ללבוש תחתונים כהים. (או פדים שחורים.)

אם לא ראית דם (ולא הרגשת) זה ודאי לא אוסר.

איך מזההים דימום השתרשות? לפי כמות? לפי האורך?

כלום לא חייב להיות!

דימום השתרשות כמו שכבר נאמר- אין לכולן.

וכנ"ל בחילות, עייפות, חשקים ושאר תסמיני הריון למיניהם...

 

שיהיה בבריאות ובקלות!

תודה לכולן!
מבטיחה לעדכן,בעז"ה

ב"ה המחזור עוד לא בא,

ואני כבר על קוצים..

יש לי מס' שאלות-

איך מחשבים שבועות של הריון? מתחילת המחזור או מהביוץ\טבילה?

בהמשך לשאלה הקודמת-מאיזה שבוע אפשר לעשות בדיקת הריון ביתית?

תודה רבה לכולכן!

 

יש כאלה שמזהות הריון לפני איחור ויש כאלה שמזהות אחרי האיחור. בכל מקרה יש הוראות על כל בדיקה ומומלץ בשתן הראשון של הבוקר.

גיל הריון מחשבים מתאריך ווסת אחרון, יש מלא מחשבונים כאלב באינטרנט אז לא נראה לי שתסתבכי למצוא.

תבדקי כבר....אני כבר סקרנית במקומך...;)

מבטיחה לעדכן מחר, בעזרת ה'..

הלוואי!!!!

ב"ה נראו הבוקר 2 פסים על הבדיקה!!
ההתרגשות בשיא
תודה רבה לכל המגיבות והתומכות!..

שיעבור בקלות ובידיים מלאות!

חיפשתי במיוחד את השירשור הזה כדי לראות מה כתבת.

ממש שמחתי בשבילך.שיעבור בשלום ובקלות ובידיים מלאות.

חשוב לאכול בריא ולקחת ויטמינים.
זה דבר מצוי ונורמלי, אך אם את מרגישה יותר מידי חלשה הייתי שוקלת להפסיק את ההנקה , במיוחד אם הוא כבר בן שנה.

די פחדתי, ודבריך מרגיעים. 

תנסי להפסיק לגמרי מוצרי חלב ואם אפשר גם חיטה

יש סיכוי טוב שזה יעזור לך להחלים.

מה מותר לך לאכול?

לא ממש מצליחה להפסיק, כי התפריט שלי דל כל כך.

אני מצליחה לאכול רק ירקות מבושלים (מרקים וכד'), מלפפון חי, אורז, תפוחי אדמה, כוסמת, דייסת שיבולת שועל, קצת חזה עוף, ועוד כמה דברים עדינים בסגנון. לפעמים אוכלת קצת יוגורט או גבינה לבנה כדי לגוון (יש לי גם כאב בצד, כנראה כיס המרה, לפי התסמינים - לדברי הרופא. לא אובחן דבר, אך בגלל הכאב אני חוששת משומנים ומביצים, כך שהמבחר דל במיוחד).

אנסה להימנע ממוצרי חלב לחלוטין.

בנוגע לחיטה - הדיאטית ממליצה על חיטה מלאה. בינתיים לא ממש טוב לי (לא מספיק עדין), ולכן איני אוכלת חיטה כלל. 

גם לי היתה תקופה שירדתי המון במשקל בעקבות דלקת במעי. הלכתי לדיטאנית, לנטורופת ובסוף רק טיפול תרופתי עזר. הירידה במשקל מראה שהאוכל לא נספג טוב (בגלל הדלקת במערכת העיכול) וזה מצב ממש לא טוב. חוץ מטיפול תרופתי כדאי גם לעשות בדיקת דם כי יכול להיות שחסרים לך ויטמינים בעקבות המצב..

הוא איבחן דלקת בקיבה (עשיתי גסטרוסקופיה). מקבלת טיפול תרופתי - אומפרודקס 20 פעם ביום למשך שלושה חודשים (חודש עבר). יש שיפור בהרגשה, אך המשקל... בדיקות דם דווקא יצאו טובות ב"ה (ברזל תקין. ויטמינים לא בדקו. רופא המשפחה שלי אינו שש להוסיף מרכיבים בהפניה לבדיקות).

אני במעקב גם אצל דיאטנית קלינית, והיא הלחיצה אותי מאוד בגלל המשקל. טענה שירדתי יותר מדי. 

חשבתי שאולי ההנקה "אשמה" גם היא... 

הייתי עם הבת שלי אצל הרופאה, והיא אמרה שהיא שוקלת 53 ק' זה קרוב לתת תזונה. הזהרי 

וטפלי בזה היטב.

טוב שאת מטופלת ולא מזניחה! לקרוב משפחה שלי היה סיבוך גדול כי לא טיפל בעניין דומה.
אני ממליצה לך להיות עם עין ביקורתית לגבי הטיפול, תיהי קשובה לגוף שלך ולהרגשה אם הטיפול עוזר או לא. לפעמים תרופה אחת לא עוזרת ואחרת כן.
לדעתי כדאי לך לבדוק עוד ויטמינים חוץ מברזל כמו סידן, ויטמין D, ויטמין B12... כי במצב של תת תזונה לפעמים נוצרים חוסרים וזה יכול להזיק לטווח הארוך.
לגבי ההנקה אני לא יודעת.. אני גם רזיתי בהנקה והשמנתי כשהפסקתי אבל זה היה בשילוב של עוד כמה גורמים שהיו באותה תקופה אז אני לא יודעת אם זה בהכרח מההנקה. בכל מקרה אם יש בעיה כדאי לטפל בשורש שלה ולא רק בסימפטום.
תרגישי טוב!

הסיכוי שיש מצב שזה יגרום לי לרדת במשקל...גרמתם לי לשנות את דעתי כי הייתי בטוחה שאני לא הולכת להניק..פתאום ממש באלי

הסיכוי שיש מצב שזה יגרום לי לרדת במשקל...גרמתם לי לשנות את דעתי כי הייתי בטוחה שאני לא הולכת להניק..פתאום ממש באלי

לעומת זאת בהריונות ירדתי די הרבה...

יותר קל ללכת פעמיים בשבוע לחדר כושר...

שאני קצת יותר גבוהה ממך ושוקלת קצת פחות.
מצבך יחסית בסדר.
לא קראתי את כל השרשור.
אבל יש לדברים האלה פתרון אחד.
לנוח הרבה ולאכול טוב קרי שלוש ארוחות מלאטת ומשביעות ביום פלוס נישנושים בריאים וממלאים באמצע.
אין דרכי קיצור.
יעשה טוב לך ולו.

 

ועד לפני הלידה הייתי פחות מ-48 ק"ג. עכשיו אני קצת יותר (49).

לדעתי זה לא משקל נמוך מדי אבל זה תלוי גם במבנה הגוף שלך.

 

לענ"ד אם את מרגישה טוב, לא חלשה מדי עייפה וכדו' המשקל הוא לא הנקודה.

בכל אופן כיוון שיש לך דלקת תהיה עם יד על הדופק שהגוף שלך מקבל כל מה שהוא צריך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיש לי סף כאב נמוך??מזה נחשב ציר?

..אני עם ניסיון של לידה אחת, וזה מה שהראש הסנילי שלי זוכר ממה שבעלי אמר לי שהוא רואה במוניטור.
אז ייתכן שאני לא זוכרת נכון.
לי כאב מאד ב 40, ייתכן שאני מפונקת וייתכן שזה בגלל שכאב לי רק בגב וזה פחות משתקף במוניטור.

חיברו לי מליון מוניטורים כשהייתי במיון, כי העובר היה במצג פנים, אז אני יכולה לומר לך שהמספרים המוצגים תלויים ברמה שהמוניטור צמוד או רופף לך לבטן. מוניטור אחד הראה לי שיא של 70 כשכאב לי בטירוף, ובמוניטור אחר, בחדר לידה, הוא הראה 120 כשכאב בטירוף.. זה ממש תלוי ברמה שהוא צמוד אלייך.

לכן, הכל תלוי ברמת הכאב שלך. רק את יכולה להגיד האם זה היה ציר חזק יותר מאחרים. המספרים לא כל כך רלוונטים.

 

על העוצמה של הציר.
בלידה שהייתי עם אפידורל, הצירים במוניטור נחלשו ממש אחרי קבלת האפידורל, אבל המיילדת אמרה שזה לא אומר שהם באמת נחלשו. ואחרי שעה כבר ילדתי.

גם לי ממש כאב והיו מספרים נמוכים והאחות הסבירה לי שזה מחובר רופף והמס' לא באמת נכונים

כואב לי כל 20-15 דקות לא כאב מוות אבל כאב..

חכי למרווחים יותר קטנים ושמי לב לעוצמה של הכאב - אם זה מתגבר מאוד במהירות, צאי לדרך.

 

בשעה טובה בעז"ה.

רוב שעלו גבןה ותכלס הרגשתי רק התקשות קלה, ובאמת זה לא הוביל ללידה, ובלידה עצמה היו לי צירים של 40-50 גם בפתיחה 5, 6...

עד כמה כואב לי?!

כי סף כאב זה דבר אינדיווידואלי, אלא אם זה ממש בלתי נסבל...
תנסי לתזמן צירים כל חמש דקות בערך למשך שעה נניח (בייחוד אם זו לידה ראשונה)...

נשמע שמתקרב... שיהיה בהצלחה, בבריאות ובידיים מלאות

הכלל הוא שתמיד יש יוצאות מהכלל.

שימי לב למכלול הדברים:
לאורך הציר
לעוצמה
לצפיפות
למצב הרוח (ברצינות!)
להרגשה הכללית

בהצלחה

כי יש מוניטורים שמתחילים מ0 ויש כאלה מ60 וכל הטווח באמצע...

אז מה שמשנה זה איך מרגישה ואם נגיד היה לך בהתחלה צירים של 10 ועכשיו צירים של 70 אז ברור שזה התחזק אבל את בטח מרגישה.

 

בעקרון ממליצה לך להסתכל פנימה על מה שאת מרגישה ולא על המדד החיצוני שהוא לא ממש אמין.

ונלחץ ממש!! המספרים עלו עד לגבהים מטורפים...והוא היה בטוח שאני מתענה בטרוף ושאני לא אעמוד בזה...כי היה נראה שיש עוד הרבה זמן...

וכשנכנסה האחות היא ראתה אותו מפחד...ושאלה מה קרה...ואז כששמעה היא צחקה שזאת בעיה במכשיר בכלל ...

ואני בכלל הייתי בזמן הזה עם גז צחוק ודי נמנמתי...כאב לי אבל ממש לא מטורף....


מה שמראה'-עזבי מספרים ומכשירים. סמכי על החושים שלך