פורום הריון ולידה (עמוד 4635)

הרגלת את התינוק שלך במשך 9 חודשים להיות קרוב אליך, לשמוע את דפיקות ליבך, להריח את הריח שלך, להיות עטוף ומכורבל ובטוח...

עכשיו הוא מתנגד להרעת תנאים, מה את אומרת? 

בעיני זה נורמלי שיקח זמן להרדים אותו ושהוא לא יירדם לבד, ללכת לישון אומר להיפרד ממך, להיפרד משליטה. זה לא עניין פשוט.

ממליצה מאד להשתמש במנשא שניתן לשים אותו על הגב, ככה כשאת רואה שהוא עייף אבל לא מצליח לישון את יכולה לשים על הגב שלך, זה לא יותר כבד מילקוט וככה הוא יכול קצת להסתכל על העולם ולישון והידיים שלך פנויות לכל תעסוקה.

אם את רוצה לנוח, פשוט היכנסו ביחד למיטה ותשנו, רק שימי לב שהמיטה מאובטחת שהוא חלילה לא ייפול.

והארה קטנה- אם הוא רק יונק הוא לא צריך תוספת מים.
בימים חמים החלב שלנו מלא ביותר נוזלים כדי שיתאים ליונק וזו גם הסיבה שבימים חמים סביר שהתינוק ירצה לינוק יותר כדי לדאוג לעצמו לנוזלים וזה חיובי ביותר. מה שכן עלייך לדאוג לעצמך לתוספת שתייה רצינית.

לי קשה כל היום מנשא, אבל משתמשת בעת הצורך.

אני מרדימה בכל דרך שגורמת לתינוק להירגע: מערסלת, מנדנדת, מניקה בשכיבה.

בסוף כולם לומדים להירדם לבד!

ולא לגעת בקמח לבן. אין לך מושג איך זהו עוזר לעצירות!

הקאות וחשקים זה אומר שב"ה ההריון ממשיך להתפתח.

תשתדלי להסיח את הדעת מהחששות ולבטוח בקב"ה. וכמובן להתפלל על ההריון. אבל לא להגזים - להשאיר לקב"ה לדאוג להריון.

מאד עוזר להסיח את הדעת וגם אם עולה מחשבה לשנות אותו לטוב ורק טוב ובעזרת ה' יהיה טוב!!

יותר עצם הזנב שזזה בלידה.

אם זה כואב מאוד, תבקשי תור לפיזיותרפיה.

תשבי על כיסא ברגליים משוכלות - כלומר רגל על רגל, כך שעצם הזנב תהיה באויר ולא צמודה לכיסא כשיש עליה כובד משקל.

ותאכלי מזונות שעשירים בסידן וגם בויטמין D.

תרגישי טוב.

ויטמין D שנספג יפה יש במוצרי חלב - כף - שתיים גבינה לבנה 5%-9%. גם בחלב ניגר כמובן, אבל במעט גבינה יש יותר ויטמין ג במרוכז.

סרדינים - גם מקור טוב לסידן + ויטמין D (שמן הדג). אם את לא אוהבת סתם ככה, אפשר למעוך את זה על קוביות אבוקדו, ואשכנזיות יכולות למעוך ולערבב עם גבינה.

דג סלומון - לאכול את הרוטב (שמן הדג). אפשר לצרוב חתיכה מהדג במחבת משני הצדדים, עם מעט שמן זית, ולטבול פרוסת לחם בשמן שמופרש מהדג.

וגם בחלמון ביצה יש ויטמין D זמין.

ואם את מרגישה שזה לא מספיק, את יכולה לנסות לקחת מהטיפות ויטמין D של התינוקת. פעם, פעמיים בשבוע.

סידן - חוץ ממוצרי חלב, סרדינים ודגים, יש לך סידן טוב בחמאת שומשום - כלומר טחינה גולמית מלאה.

גם בחמאת בוטנים יש, אבל הרבה פחות מאשר בטחינה.

בהצלחה.

זאת תופעה נפוצה אחרי לידות, 
מה שעוזר- לשבת על דברים רכים, כדור ים, לעבור למצב ישיבה/שכיבה באלכסון ולאט.
בהתחלה בקבוק מים חמים עוזר להקלה.

אם זה ממשיך וממש כואב אפשר ללכת לרופא כירופרקט שהוא מתמחה בזה. 

תינוקת שישנה יפה ואוכלת כל שעתיים ביום היא לא רעבה.

ואני לוקחת בחשבון את מה שאמרת שבלילה היא יונקת יפה יותר, וכנראה מזין יותר. אבל זאת כנראה הסיבה שביום היא עושה מרווחים קצרים יחסית - המוסחות, והתשישות שלך.

אז א. המצב סה"כ סביר וב. הפתרון (אם צריך פתרון) צריך להיות משהו באמצע:

אין טעם בהנקות סביב השעון בלילה כשאין דרישה ממנה. זה מתיש אותך ולא עושה את החלב מזין.

לכל היותר, תעירי אותה פעם אחת בלילה (תשימי שעון) אם היא לא מתעוררת. גג - פעמיים אם זה מה שיניח את דעתך וירגיע אותך.

הפתרון נראה לי נעוץ בשינה טובה שלך - אם צריך, שימי אותה בחדר סמוך, אם צריך - קחי רסקיו  (האמת שאני לא צוחקת - ראיתי על עצמי כמה הרוגע שלי הוא קריטי).

אל תוותרי כל כך מהר על ההנקה -חבל. נשמע שאתן דווקא על המסלול הנכון.

העצות שנתנה לך אחות טיפת חלב - עם כל מה שהן נדושות - הן עצות טובות. לאכול, לישון, ובעיקר להשתדל בענין שלוות הנפש.

בטח שהיא רעבה

זה שהיא אוכלת כל שעתיים לא אומר שהיא מקבלת מספיק חלב, אולי היא אוכלת כל שעתיים 

דווקא כי אין לה מספיק?

אולי כל ארוחה היא אוכלת כמות שלא מספיקה?

רק המשקל הוא מדד!

כנראה שהחלב לא מספיק מזין. אבל היא לא מסתובבת מורעבת.

בשביל זה לא צריך להפסיק להניק.

בשביל זה צריך להפסיק לחשוב על להפסיק להניק. ולהירגע.

ואני יודעת שלא לכל אחת זה שייך ושיש נשים שיש להן קושי אמיתי. ואני מלאת צער בשבילן, ומעריכה את המאמץ שעשו ואת האופן שבו הן מקבלות באומץ את הידיעה שלא יוכלו להניק.

אבל נשמע שכאן זה לא המקרה והן עלו על מסלול טוב סה"כ.

אבל כן אמרה שזה משהו שמצריך טיפול ("לנוח ולאכול טוב וכו")

היא לא אמרה שהתינוקת לא רעבה ושבעצם אין פה בעיה

ואני לא אמרתי שצריך להפסיק להניק, רק שצריך לטפל בבעיה, זה יכול להיות ע"י הגברת

החלב או מתן תוספות , ברור שאם היא מסוגלת לזה זה עדיף מלהפסיק להניק

ומי אמר שהן עלו על מסלול טוב? היא לא אמרה שמשהו השתפר ואפילו לא מה היא החליטה לעשות

היא רק הציגה את הבעיה

ולירושלמית- בהצלחה, ממש ממש מבינה את הקושי

לפעמים בבירור קצר מוצאים שבמקביל לצניחה באחוזונים נעשו שינויים שמשפיעים ישירות על תפוקת החלב.

למשל דיאטה.

לא תמיד צריך להתאמץ להגביר את החלב באמצעים מיוחדים או להתחיל תוספות.

להשאיר את הדברים ככה ודאי שלא משאירים. אבל צריך קודם לחזור אל הבסיס, לבדוק שם, ולתקן.

לפעמים, כמו שאת אומרת, תינוקות באמת רעבים וצריך לתת תוספת.

יישר כוח.

אני מקווה רק שאני לא תקיפה מדי

התופעה הזאת פשוט עושה לי לא טוב..

(וזה גם רגיש אצלי..)

אבל א"א להחליט שהיא לא רעבה בלי לבדוק ולברר

אם אחרי שינוי בתזונה המצב ישתפר- מצויין

אבל לבדוק צריך

איך שאני התחלתי לישון בלילה ולהרגיש בן אדם, היא הפסיקה לעלות

אני מרגישה שיש אצלי הבדל משמעותי בין היום ללילה, גם כאשר אני ישנה ביום.

ובגדול אני אוכלת טוב.

עוד משהו שנזכרתי, העליתי מההנקה עשרה קילו בערך בחודש הראשון.

עכשיו הפסקתי לאכול שטויות כי אני רוצה לרדת..

אולי צריך קצת ג'אנק וסוכרים במקרה שלי דווקא??  ה' ישמור.

פחמימות בטוח כן.

מעניין אם מבחינת ציר הזמן הנקודה שבה פתחת בדיאטה חופפת לנקודה שבה התחלת לישון בלילות.

סביר להניח שכאן נעוץ ההסבר.

זה לא הזמן לדיאטה של ספירת קלוריות. יש לך את כל החיים לפנייך בעז"ה בשביל זה.

עכשיו הזמן לאכול משביע. לא רק מזין.

זה כנראה לא בגלל שהתזונה שלה לא תקינה אלא בגלל שהעקומה לא תקינה. המון יונקים נראים כאילו הם נופלים אחוזונים בגיל הזה, עד שעוברים לבדוק אותם בעקומות המעודכנות שמותאמות ליונקים ורואים שהכל בסדר גמור.

טיפות חלב היו אמורות לעבור לעקומו האלה לפני שנים, אבל משום מה זה לא קורה

בקיצור תחפשי באתר של משרד הבריאות את העקומות המעודכנות.

זה ברמת המחדל. זה גורם לכל כך הרבה נשים להפסיק להניק או סתם מכניס אותן לחרדות.

עכשיו יש (סגן) שר בריאות חדש, אפשר לשלוח לו מכתבים, ואולי דברים סוף סוף יזוזו

אבל גם כשהיינו עם התאומים שלנו, שנולדו פגים, בטיפת חלב, הם אמרו לנו שאין להם בכלל את עקומות הגדילה של פגים... גם זה מחדל.

(טוב, לנו זה דווקא היה טוב: בכל פעם שהם לא תאמו את העקומות שלהם, אמרנו שזה בגלל שהם פגים...)

בהנחה שמה שבאינטרנט כבר מעודכן, יצא לי בערך אותו דבר. אחוזון שלושים.

כמובן שאצלי זה היה מאד מאד בערך, אבל היא בברור מתחת לאחוזון חמישים בצורה בולטת.

מי יודע?

אולי בטיפת חלב כבר התעדכנו..

לא תשמיני.

ויטמינים את לוקחת?

יש קשר בין להפיק אנרגיה ממתוקים לבין אובדן ויטמיני B.  

בעיקר B3.

כדאי לגשת לרופאת משפחה ואולי לבקש  בדיקות דם.

משהו לא מסתדר בנתונים שהבאת. כלומר, באופן רגיל אין צורך במתוקים או בהנקות לילה תכופות כדי לשמור על תפוקת החלב.

את יודעת מה - לפני הויטמינים, להקפיד על ביצה, בשר ועוף.

לטעמי אם יש ירידה כזו ניכרת,

כן להעיר בלילה להאכיל.

אני שמתי לב אצל אחד הקטנים שלי, שכשהוא לקח מוצץ הדרישה להנקה פחתה משמעותית

למרות שבדיעבד התברר שהוא אכן רעב.

 בע"ה זה ישתפר.. אל תוותרי כל כך מהר.. ה' יחזקך! באמת לא קל...

הצלחה רבה

אבל פשוט קשה לך.

נשמע שזו ילדה ראשונה, נכון?

אז אל תכנסי לסרטים של יסורי מצפון וכאלה, זה לא יעזור לכלום.

קחי נשימה עמוקה, תגידי לעצמך שבאיזשהוא שלב זה יעבור ואת תוכלי לישון, ותחשבי מה את יכולה לעשות.

יש לך אפשרות להיעזר בבעלך?

יש לך אפשרות להירגע איתה באיזו צורה אחרת- להניק אותה תוך כדי קריאת ספר נניח?

אני יודעת שזה נשמע מצחיק, אבל עם הילדה השלישית שלי הייתי קמה בלילות כאלה, שמה אותה במנשא והולכת לשטוף כלים ולסדר קצת את הבית. משהו כמו חצי שעה... היא הייתה נרדמת במנשא ואז הלכתי לישון וקמתי לבית מסודר...

בטח היית לחוצה על הכנות לחג.

הקטנים קולטים את זה מיד ונכנסים בעצמם לאי שקט. לפעמים גם החלב פוחת מעט כשלחוצים, ואז בכלל חגיגה.

אני למדתי על בשרי שכשיש תינוקות קטנים - הם במרכז. הכל זז הצידה. החג, הבישולים, הנקיונות, הלחץ.

אני שומרת על שלוות הנפש ואת כל המשימות האחרות עושה בקטנה, אם מסתדר, מה שמסתדר.

קודם כל התינוקת.

חג שמח.

תלוי בהרבה גורמים אולי תפרטי מה התחביבים שלך, את רשומה לחוגים? מה עם חברות?

אני למדתי למבחן בשלב הזה וגם הייתי זקוקה לשנות אווירה אז הייתי יוצאת לכמה שעות לקניון, פורסת אוניברסיטה על סדין ישן, הזקנים היו מבסוטים מהתינוקת, היא נהנתה מהצומי ואני למדתי.

את יכולה לצאת לגינה או לספריה ולקרוא ספר, אם את מכירה עוד מישהי בחופשת לידה אפשר לצאת לטייל ביחד, פיקניק בדשא,

לנסוע (גם נסיעות ארוכות...) להתנדב לשמור על האחיינים, לבקר את סבתא, לצאת לג'ימבורי עם התינוקת, התנדבות ועוד.

את עבודות הבית שאפשר לרכז- תרכזי אחת לכמה ימים, לא חייבים לסדר כל יום ולא נורא אם תצטבר כביסה, אם יש מוטיביציה- ביום אחד את מתגברת על הפער שצברת. ומוטיביציה יוצרים אם יוצאים מהבית...

לדעתי מינון של פעם בשבוע יציאה למקום רחוק, פעמיים בשבוע יציאה של 3-4 שעות למקום קרוב, ויומיים בבית+ ערב אחד יציאהבלי התינוקת (חוג למשל) יתנו לך די והותר מההתאוררות שאת זקוקה לה.

אני הרגשתי שחופשת לידה של 3 חודשים היא לא חופשה. רק אח"כ זה באמת חופש וכדאי לנצל את הזמן הזה...

בהצלחה ותהני!

ואם מתגבר / נהיה סדיר- לפנות טלפונית למוקד אחיות

תשתדלי להקפיד מאוד על ויטמינים. זה הזמן שההריון שואב אותם ממש. וכשיש מחסור בויטמיני B זה משפיע על מערכת העצבים ועל מידת הפגיעות הרגשית.

אם את יכולה תאכלי טוב. ואם לא תשתדלי לקחת ויטמינים כתוסף מזון.

תקפידי על ביצה ליום - אפילו בכוח. תראי שתרגישי יותר יציבה רגשית וגם יותר עם כוחות ועם פחות בחילה.

 וגם בשעה טובה!

שבתחילת ההריון הקודם מישהי בעבודה העירה לי על משהו ופשוט פרצתי מולה בבכי תמרורים...

זה היה כל כך לא נעים...

בזמן הוסת צוואר הרחם פתוח יותר ולכן פחות כואב.

לקחת בחשבון שאח"כ התחושה בגוף (בעיקר ברגליים) לא נעימה, קצת כואב ומרגישים מן עייפות כזאת.

עדיף למצוא סידור לילדים שתוכלי לנוח באותו ערב וזהו. למחרת הכל רגיל.

בדרך כלל שום רופא לא יוציא לך לפני מחזור וכשמוציאים יש דימום קל אז הכי טוב ללכת בסוף המחזור לפני שאת מתחילה לספור 7 נקיים. כל רופא תורן יכול להוציא לך, זה לוקח שניה.

תודה לכל העונות. 

בינתיים דיברתי עם רופא נשים ועם מכון פועה. 

הרופא אמר לבוא לא בזמן הוסת. הרב אמר לבוא אחרי הוסת, אפשר בשבעה נקיים כי גם אם יש קצת דימום הוא לא אוסר.

(אני לא פוסקת לאף אחת. זה גם תלוי בסוג ההתקן. לי יש ג'ינה פיקס)

למי ששאלה- אם הולכים על התקן ממש מומלץ לא הורמונלי. אין מינימום של זמן, זה רק ענין של העלות. ויש נשים לוקח להן זמן עד שהגוף מסתגל להתקן- לפעמים זה כמה חודשים של בלאגאנים ודימומים... אז לתקופה קצרה לא כדאי. לי ב"ה לא היה שום בעיה עם ההתקן. רק הדימום היה טיפה יותר חזק מהרגיל. ממליצה על הג'ינה פיקס. יש מעט רופאים שיודעים לשים אותו.(בפרטי)

לנו זה עלה 1000 והקופה מחזירה משהו כמו 750 אם אני זוכרת נכון. 

בהצלחה לכולן ובשורות טובות!

עדיף ללכת לישון, לעשות אמבטיה. 

זה יכול עוד להיעלם כלעומת שבא בפתיחה של סנטימטר.

סטירפינג יכול להכאיב וגם לגרום לדימום שיאסור ולא בהכרח שיעזור...

איך שאת מכירה טובה לחמותך ושוקלת את כל המורכבות בצורה הגיונית.

רק רציתי לומר שיש נשים שהיחסים שלהן עם החמות הם כל כך טעונים, ויש נשים שנפגעו פגיעה קשה,

אז תסתכלי גם תגובות כאלו בעין טובה.

תמיד עם כל ההתרגשות של אחרי הלידה כולם קצת מאבדים את שיווי המשקל ואומרים כל מיני דברים.

אבל בטח מתכוונים לטובה.

הייתי הולכת בגישה של מצד אחד לכבד מצד שני להעמיד במקום בעדינות:

היא מתקשרת - תני לה 10-15 דקות ואז תפסיקי את השיחה כי בדיוק התינוקת ...משהו, ואת חייבת לרוץ אליה, כל פעם משהו אחר.

אנשים סבירים מבינים בין השורות שהשיחה מתארכת מדי ושהם מפריעים.

ומי שלא מבין או נפגע - יצטרך להבין. את לא יכולה לקחת על עצמך גם את הפגיעות שלה כל עוד את מתייחסת בכבוד ובנימוס.

וכל הכבוד לך שאת יושבת ומקשיבה כל כך הרבה זמן וגם לא כועסת שמתערבים לך. אני הייתי כבר מזמן מתפוצצת.

לעבודת ה' שלה .

כנראה שזאת העבודה העצמית שאת צריכה לעשות כרגע - לנשום עמוק, לאסוף כוח, ולהגיד תודה, שלום, עכשיו אנחנו מוכרחים ללכת הביתה.

ככה גם תרגישי שאת לא נכנעת לדרישות לא מציאותיות מצידה. זה יתן לך כוח, ויפחית את הכעס.

הכדור בידיים שלך.

ומה שהיא אמרה שתבואו לבקר יותר זה כנראה בגלל שהיא פוחדת לאבד את הקשר איתך ועם התינוקת. בטח היא אומרת - טוב, אם אי אפשר לדבר בטלפון, אז לפחות שיבואו יותר.

אני מאד מאד אוהבת את חמותי, אבל ב"ה היא לא מבקשת שנדבר. רק טיפה מייל או ווטסאפ.

אם הייתי צריכה לדבר כל שבוע פעמיים חצי שעה הייתי משתגעת..

ברור לי שלא הייתי עונה ואחר כך כותבת שמצטערת, ישנתי ועכשיו אני צריכה להאכיל וכו'.. גם ככה עשיתי את זה אבל זה היה אמת, לפחות כמעט תמיד

תעשי מה שיעצו לך פה - תדברי קצת ואז תגידי שהתינוקת צריכה אותך או משהו.

אם היא ממשפחת הדבקים אז היא בטח תשאל "אז מתי כן אפשר לצלצל ושזה לא יפריע לך"?

אז תצטרכי להסביר שאת באמת לא יודעת כי את לא יכולה לצפות מתי התינוקת תבכה או תצטרך החלפת טיטול.

אולי אפשר שהיא תצלצל כשבעלך בבית ואז הוא יענה ותוכלי להעביר לו את הטלפון בחזרה אחרי כמה דקות, היא לא תרגיש "מוזנחת" ופחות תשים לב מאשר אם תדברי איתה רק את שיחה קצרה.

ועשר דקות זה המווון..

(אבל גם אמא לקטנים ומתפללת להריון נוסף).

ואני כתבתי כאן חלק מהתגובות.

ולי היה קשה מאוד עם חמותי, אז גם אני לגמרי מזדהה.

אבל כשכלתי היתה אחרי לידה, הרגשתי שמה שאנחנו לא עושים וכמה שאנחנו לא משתדלים אנחנו מעצבנים אותה מעצם נוכחותנו. בעיקר נוכחותי .

והבנתי את זה. אפילו אי אפשר היה לדבר על מה שהיא מרגישה כי היא היתה בשלב מאוד רגיש.

ביקרנו בבית חולים פעם אחת ביקור של חצי שעה ביום השני. אני לא מתקשרת כי אני יודעת שהיא שונאת לדבר בטלפון וזה מלחיץ אותה. אני מתייחסת אליה כאילו היא  אחת מילדי.

רק רציתי להביא את הצד שלי.

אל תחכי שהיא תבין מעצמה. תגידי את מה נוח לך ומתי.

זה נשמע שיש לה בעיה נפשית . להתייחס בכבוד, אבל לעשות שיחה עם מישהו נייטרלי , איך אפשר לצמצם את זמן ותדירות השיחות. חברה? אולי אפילו אמא שלך -למרות שהיא לא נייטרלית . 

למצוא את הדרך להוריד ממך את העומס והציפיות הגבוהות שלה ממך בלי לפגוע בה, מה עם בתיווך בעלך?

אני הייתי ממליצה לך:

1. לעבור דירה, ואם זה לא אפשרי אז להיות עם יד על הדופק ולעוף ברגע שנראה לך שהיא עברה גבולות או שלך כבר לא פשוט- ואני לא סתם אומרת את זה..

2. קצת לסנן, זה לא יזיק- מתקשרת? אין לך כוח? את לא עונה! שולחת אח"כ הודעה: סליחה, היה לי יום מטורף ולא יכולתי לענות, משהו דחוף? או משהו בסגנון הזה...

3. אל תבואי אליה כ"כ הרבה, פעם בשבוע זה באמת מספיק, אם היא תעיר לך תגידי שיש לך הרבה מה לעשות, את ממש מצטערת אבל לא יכולת להגיע..

4. תראי לה שאת כן מעריכה את מה שהיא עושה בשבילך וכמה שהיא עוזרת לך- למה? כי זה מה שהיא מצפה וככה היא תקבל (בעז"ה) יותר בהבנה את הסינונים שלך..

בהצלחה!

מה שהוא טורד את מנוחתה. היא בחרדה לאבד אותך והכל כנראה, מטוב ליבך היפה!!

כנראה אחרות לא מתיחסות אליה כמו שאת, ולכן היא אובססיבית סביבך כדי גם לא לאבד אותך!

או שבעלך היה מאד קשור אליה לפני כן והיא מתקשרת איתו דרכך.

א. מיעצת לך כמו שכתבה לך נונימי, להעריך כמה שיותר אותה היא פחות תהיה תלותית אליך! ואני גם מוסיפה שאולי אפילו מידי

פעם תשלחי לה משהו עוגה או אוכל מוכן לאו דווקא מעשי ידייך, אפשר קנוי. בזה תקני אותה והיא תעריך אותך ולא תהיה תלותית.

לאט לאט היא תרד מהצורך האובססיבי סביבך!!

ב. אם היא כן מתקשרת, לדבר איתה בכבוד. אבל גם יד על הדופק. אם באמת את כרגע צריכה ללכת לעשות משהו תאמרי לה

כאשר את מגיעה ממקום של אמת .הרבה יותר יהיה לך קל לומר אותם דוגרי אליה!!

ג.אם זה באמת קשה תאמרי לה להתקשר בזמן שבעלך נמצא בשטח. וכך יהיה לך יותר קל, לדבר איתה חצי מהזמן שהיא דורשת ממך.

מעריכה אותך על אף כל הקשיים שאת מנסה כל דרך אפשרי להיות ביחסים טובים איתה!

בהצלחה רבה!

נשמע שסה"כ היחסים ביניכם טובים רק שהמינון גבוה מדי בשבילך. אין הדבר תלוי אלא בך.

את צריכה ללמוד לעמוד על הזמנים שלך בצורה נעימה.

את לא צריכה לצפות שחמותך תבין לבד שאשה אחרי לידה רוצה לנוח או שהיא עסוקה בטיפול בילדה.

את עם ילדה אחת שהיא כל עולמך, תראי שבילדים הבאים את תצליחי לתמרן יותר מילד לילד משתכללים וכבר שוכחים איך היה עם הראשון, בטח גם חמותך כבר שכחה את זה ולך זה ברור מאליו ולה לא.

חוץ מזה שלא משנה באיזה נושא- תמיד הדור מעלינו היה מוצלח יותר ואנחנו דור מפונק...

אז אל תצפי שהיא תבין לבד- את צריכה לומר לה.

לדעתי זה לא נכון לערב את הבעל. לפחות לא בשלב הזה. 

תתחילי מכפות הרגליים - סדר, למתוח,

הלאה אל השוקיים

הלאה אל גובה הברכיים וכו'.

העיקרון הוא שצריך לדקק ולמתוח בהדרגה את כל המסה האלסטית הזאת.

וככל שהיא יותר עבה כך היא יותר מחזיקה.

אם קניתם את העובי שאת זקוקה לו, את תתרגלי.

אם את חושדת שלא, אולי עכשיו הזמן להחליף לדק יותר? מקווה שיקבלו את זה אם תרצי להחליף.

בסוף זה משתלם. למי שזקוקה לזה, זה כמו לקבל רגליים חדשות.

אני חזרתי להתהלך במרץ מאז הגרביים.

לא ממש לכווץ כדי להגיע אל כף הרגל אלא יותר להשחיל את הזרועות שלך פנימה עד כמה שאפשר.

יכול להיות שהזנב בד הזה הוא ממש נצרך.

לגבי השאלות הנוספות אני לא יודעת. אני מניחה שמה שמכיל כותנה הוא לא יותר אלסטי אבל יותר רך וקל יותר לתפעול.

צריך להשתמש בזנבנב הזהמהבד המבריק שמקבלים איתו.

האמת הניסיון שלי הוא גרביים, גרביון נראה לי יותר קשה.

עוד משהו, אם קנית של חברת medi, שתדעי שהם נורא נורא לוחצים ועדיף לקנות מידה אחת יותר.

ונראה לי גם פתוח באצבעות הרבה יותר מאוורר.

קניתי בבית האורתופדיה, אפשר להזמין בטלפון אחרי שאת כבר יודעת מה את רוצה ומאד זול.

אסור ללבוש את הגרביון בלי לשכב חצי שעה קודם או לפחות להרים את הרגליים גבוה (על הקיר ממש. 90 מעלות. לא סתם להגביה)

לבן שלי היו כמה פעמים כאלה (כל פעם מספר ימים) בזמן שהצמיח שיניים...

כבר חודש שהוא יחסית אוכל פחות. אז יצאו לו 2 טוחנות.

אבל נניח בשבוע האחרון ממש כמעט לא אוכל כלום. לא נראה לי שיוצאות עוד שיניים