פורום הריון ולידה (עמוד 4664)

מתחילים דימומים כמה ימים אחרי תחילת לקיחת הגלולות..
ממליצה לך להתחיל לקחת כמה ימים אחרי הטבילה - כמה? תלוי בך ובבעלך..

ואז הרופא פשוט תיקן את זה לגיל קטן יותר.
ואז שוב תיקן לגיל גדול יותר.

כרגע אני לא ממש יודעת מה גיל ההריון.


וזה לא משנה תאריך ווסת. סופו של דבר הוא קובע לפי גודל העובר.

המחשבון של ההריון לוקח בחשבון את זה שהביוץ בא כשבועיים אחרי תחילת הוסת.

ובכל זאת מבקשים את תאריך הוסת כי זה נקודת ציון נוחה.

 

חוץ מזה אולי לא כדאי לנסות להאריך בסוף

אחרת את עלולה להגיע לצירים של לידה לא? שזה את לא מעוניינת בו לפי מה שהבנתי.

ובינו לבין גודל העובר יהיה הפרש של שבוע - ממילא הרופא "יתקן" לך את התאריך. כך שלא עשית כלום.

ולא חייבים לקבוע את הניתוח ל38. אומנם כך מעדיפים ברוב בתי"ח, אבל לא מוכרחים.

יודעים ולוקחים בחשבון, ועושים את מה שנראה הכי טוב כדי שלא לסכן את האם ולתת מה שאפשר לעובר.
אין שום הגיון בלעבוד על הרופא, את רק עלולה לסכן אותך ואת העובר.

החלמה קלה ותהני מהתקופה המדהימה של ההתרגשות.

הרבה בריאות ונחת!!

בציפיה לסיפור

שתהיה התאוששות מהירה והתאקלמות נעימה!

שתזכו לרוב נחת יהודית מכל ילדיכם!

ממש מצפה לסיפור הלידה, הוא בטח יהיה מיוחד :

שיהיה במזל טוב ובשעה טובה בעזרת ה'
שתזכו לגדלו בשמחה ובנחת!
רק טוב!

בע"ה שתזכו לגדלו ברוגע ובשמחה יחד עם כל אחיו!
הרבה בריאות ושלווה!

שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים. הרבה נחת!

מזל טוב מזל טוב בריאות ובשמחה 

(למה באנונימי, כי לא בא לי שכולם ידעו שאני פעילה פה)

שמחתי מאד לראות  !שיהיה לך הרבה, הרבה נחת ממנו .

 

ותגדלי אותו לתורה, חופה ומעשים טובים!!

 

שיגדל ליהודי חסידי, ירא שמים, ולמדן!!

 

ושתגדלי אותו בקלות קלות.

ועל זה נאמר ארור מכה ראהו בסתר.

ובזכות זה השם יתן לך שפע....כמו שאת תסלחי כך גם השם יסלח לך..שווה לך. תסלחי מכל הלב ותבקשי בקשה מהשם בטוח השם יקבל את בקשתך.

שהקב"ה יתן לך כוחות להתמודד עם ההרס שגרמה חיבוק.

אני מתחמקת מכך כמעט תמיד...


כמה עצות מנסיון-

אם היא כזאת קטנה יש יותר סכוי שתישן בנסיעה...המנוע מרדים...
תביאי איתך משחקים מעניינים...
יש לך עגלה עם ריפול מסובך? אפשר לבקש כזרה ממישהו..שיחזיק אותה לרגע ואת תקפלי או להפך. אנשים שמחים לעזור. אפשר לבקש מראש ממי שעומד ומחכה איתך בתחנה ואז זה פחות מלחיץ.
באוטובוסים פנימיים הירושלים ניתן לעלות מאחור עם עגלה פתוחה. לא תמיד יש מקום...
ברכבת- מותר אבל אם העגלה פתוחה- את צריכה לשלם עליה..אם מקופלת -לא...
בקשר להנקה- תביאי סינר או שמיכה או של..זה לא בעיה. שבי בפנים ליד החלון וטף אחד לא אמור לראות משהו.

אנשים שעולים ולפעמים בכלל לא,שייך לבקש מהנהג עזרה עם העגלה? הקיפול לא מסובך,אבל מסובך גם לקפל וגם להחזיק את התינוקת

עם תינוק קטן במנשא באוטובוס זה ממש קל וכיף.

גם ההנקה באוטובוס (עם שכמיית הנקה) מאוד נוחה. בעיקר אם את מצליחה לשבת בצד הפנימי ואישה לידך - יש ממש תחושה של פרטיות.

איתו גם בהליכה של 20 דק' או רק באוטובוסים וגם הסתבכתי לשים אותו לבד

20 דקות עם מנשא זה הרבה הרבה יותר קל, לאין שיעור, מלהסתבך עם עגלה. אבל זה ממש עניין אישי. תראי מה נוח לך.

ולשים לבד - עניין של אימון והרגל. תתאמני הרבה בבית ותגיעי מתורגלת, שלא תילחצי בנסיעה.

ולשים אותה במנשא רק כשאת מקפלת ומעלה את העגלה

אם את נוסעת להרבה זמן ולהסתובב ולא יהיה איפה להניח אותה לישון אז לא כדאי סלקל...
את שמה אותה במנשא מקפלת את העגלה ועולה לאוטובוס מותר לבקש עזרה מאנשים אחרים אם יש צורך...
לגבי הנקה- ממש אין בעיה...

כי גם קשה לפרק אותו מהעגלה.
תודה על ההצעה!

כמעט ולא הייתה לי בעיה לנסוע עם עגלה פתוחה, לפעמים צפוף וצריך לחכות לאוטובוס הבא, אבל תלמדי להרים לבד,

אנשים עוזרים.

ברכבת הקלה עוד יותר קל! אין הפרש גבהים כשעולים ויורדים.

 

לגבי תשלום, אם אני לא טועה חובה לשלם על עגלה פתוחה רק בשעות העומס- 7 עד 9 בבוקר.

וגם אז (אם בוחרים בשעות כאלה לעלות עם עגלה ולא לקפל), כדאי לעשות כרטיס רב קו על שם הילדה וכך לשלם חצי מחיר, כמו נוער.

עוד לא יצא לי לעשות את זה ליד אנשים. זה נראה לי ממש מפדח לא? גם אם אני מכוסה..
וגם יש לבת שלי ריפלוקס,כל פעם אחרי שהיא אוכלת צריך לחכות שהיא תעשה גרפס כי אם לא היא פולטת הכל. אז זה לא מסובך לעשות את זה באמצע ההנקה כשאני מכוסה?

כמעט כל אמא באיזה שהוא שלב לומדת שכמעט בלתי אפשרי לנהל חיים נורמליים עם תינוק יונק בלי למצוא דרכים להניק בחוץ בעת הצורך (נסיעה זה לגמרי עת הצורך).

תתרגלי

 

אני מוציאה את התינוק מתחת הכיסו לגרפס, ואח"כ מחזירה.

זה כן קצת מסובך, אבל זה עניין של מיומנות והרגל, בדיוק כמו עם המנשא.

עם הגדולה היה לי הרבה יותר קל להניק בציבור מאשר עם הקטן גם בגלל התזוזות בהנקה...
אבל מסתדרים..הוא אוכל אני מוציאה מחזיקה לגרפס מחוץ לסינר הנקה ואם יש צורך מחזירה אותו שוב לינוק...

שמה את התינוק במנשא ואת העגלה בתא המטען. כשיש עוד דברים זה מורכב יותר, אך אפשרי.
היום כ''כ למדתי לעשות את זה, שאני כבר עושה את זה בלי עזרה, גם אם מציעים לי.
טיפ: כשמקפלים את העגלה, לנעול את הגלגלים כדי שהיא לא תחליק.

הנקה - אני מניקה בכל מקום, גם באוטובוס (עם שכמייה).
לא יודעת מה עם ריפלוקס, אבל אפשר לבנות לו''ז שבו את מפנה מקום להנקות במקומות אפשריים.
(לדוגמה - בירושלים יש חדר הנקה בסנטר 1, אפשר בקופת חולים או בבניין כלל... וכו')

בהצלחה.

בנסיעה בין עירונית אני אוהבת להכניס אותם למנשא. ואז גם העליה לאוטובוס יותר קלה (את יכולה להסתדר עם העגלה לבד, אם אין ברירה) וגם באוטובוס עצמו יותר נוח ובטוח.

 

שכמיית הנקה היא פתרון מעולה.
אם לא מסתדר לך חדר הנקה את יכולה לשבת על ספסל צדדי בכל מקום, להניח את העגלה לפנייך כך שתסתיר אותך חלקית, ולהניק.. רוב האנשים בכלל לא יסתכלו ויתעניינו בך. ההרגשה שכולם מסתכלים עלי היא רק הרגשה.

לק"י

אני שמה את התינוק במנשא, והעגלה שלנו קלה לקיפול (למרות שיש אנשים טובים שעוזרים, ככה שאפילו לא פירקתי וחיברתי את העגלה לבד).

בירושלים מותר לעלות עם עגלה פתוחה (לפלות באוטובוס..לא יודעת מה ברכבת).

ואני מניקה עם סינר הנקה באוטובוס..יושבת במושב ליד החלון ומניקה.

והייתי ממש קיצונית בעניין. עכשיו אני מניקה בכל מקום כמעט. התרגלתי, לא יודעת אם לטוב או לרע. 

מה שבטוח שהחיים נהיו יותר קלים וזורמים אז זה שווה את זה!

א. לבקש עזרה ולא להתבייש. אנשים מאוד רוצים לעזור ונרתמים

ב. תניקי אותה כמה שיותר סמוך לנסיעה, ייתכן והיא תרדם לך תוך כדי..

ויש גם המון מקומות שאפשר איכשהו לאלתר ולהניק שם..

היא לוקחת בקבוק?

אם כן- תכיני אחד כזה לנסיעה, שיהיה לך לעת הצורך..

להניק בפומבי זו שאלת רב.

 

בהצלחה!

אפילו כשאין ריפלוקס זה נראה לי די מסוכן. 

והנקה זו ממש דרך מצוינת להעביר נסיעות עם קטנטנים. עוזר להם גם בכאבי אוזניים בירידות, ועוד.

ובכיסוי, בצד פנימי של המושב, זה רחוק מלהיות "בפומבי".

בתור אחת שנוסעת הרבה בתחבורה ציבורית לירושלים, מירושלים ובתוך העיר אין ספק שמנשא הוא אידיאלי. עגלה מסרבלת מאד. מה שלמדתי הוא שאנשים נורא שמחים לעזור בכל מצב, זו תעזור לך עם התיק וזה יגש עבורך לנהג עם הרב קו שלך, בקיצור, אל תהססי לבקש עזרה, את תראי כמה ישמחו לעזור לך בכיף גדול. לגבי הנקה, באוטובוס עירוני לא יצא לי עדיין להניק, רק בבינעירוני, ובמקרה כזה אני מנסה לשבת במקום יחסית פרטי, במושב שלפני המדרגות האחוריות או בספסל האחורי. וכל עוד לא מדובר בקו עמוס, אני מניחה את התיק על המושב שלידי, שלא ישבו לידי אם אין הכרח...סליחה על האגואיסטיות אבל אחרת לבני אין מספיק מקום לשכב בנוחות ולינוק. לפעמים צריכה להניק באמצע הסידורים, אפשר לבקש להניק בכל מיני מקומות אם לא נוח לך במרחב הציבורי: בחנויות רבות המוכרות ישמחו למצוא לך פינה שקטה.

מסויימים. זה כתוב באתר שלהם.

לפני שנה, זה היה כל יום ב5

אין מה להפסיד. זה לא יזיק. זה רק יועיל או שלא.

תעשי לפני שיעבור הזמן..אני לא הספקתי. זה לא נורא אבל כדאי מאוד.

למה כדאי לעשות את זה לאמא ולא לילד שיוולד?

ניתן לחסן את התינוק רק מגיל חודשיים ועד אז הוא לא מחוסן אם האמא לא התחסנה

אני בשבוע 10.יש טעם?

שעושים את החיסון לתינוק בגיל חודשיים ועד אז הוא בעצם לא מחוסן. אם חלילה יחלה זה ממש מסוכן להם ויכול להתפתח לדלקת במוח גם. קיצר קראתי שכדאי שהאמא תעשה וככה התינוק יוולד כבר מחוסן..

ואמרה שיש עכשיו התפרצות של זה ולכן חשוב מאוד להתחסן כדי שהתינוק יהיה מוגן.

לאח שלי היה והתקשרו לאמא שלי ממשרד הבריאות, הם מנסים להבין כנראה אם החיסונים שנותנים לא מספיק יעילים (כי אח שלי מחוסן..)

כי לא הספקתי עד אז.

הרופאה אמרה לי שהיא לא יודעת אם שווה לי לעשות אבל היתה לי הרגשה די וודאית שאלד אחרי התאריך.

האחות במשרד הבריאות לעומתה אמרה שברור שכדאי לעשות גם אם עבר התאריך, על הצד שאלד מאוחר וזה יספיק לחסן את העובר וגם אם לא לפחות שאני אהיה מחוסנת כי הרבה פעמים המחלה ל״ע עוברת לתינוק דרך האמא.

אותי מאד הרגיע שעשיתי. ואכן ילדתי עשרה ימים אחרי התאריך אז זה אפילו היה יעיל(:

מישהי יודעת כמה זמן לוקח לחיסון לעבור לתינוק?

במקום אחד ראיתי שבועיים, במקום אחר 3-4..

היום הייתי אצל הרופא והוא נתן לי לעשות את החיסון היום

אבל אין מה לעשות אני מתה מפחד מחיסונים..זה חיסון רגיל ?או מהאלה הכואבים?

ממש כואבת היד

אבל אין מה לעשות אני מתה מפחד מחיסונים..זה חיסון רגיל ?או מהאלה הכואבים?

בהיריון ממש השתפרתי בגלל כל הבדיקות דם וכו'

אבל החיסון עצמו ממש לא כואב, פשוט אח"כ קצת כואב ביד אולי אבל זה עובר אחרי כמה ימים...

לדעתי זה בהחלט שווה את זה

הייתי מופתעת שהאחות אמרה שנגמר, לא הרגשתי כלום וגם אחרי לא כאב לי ביד..
וכמו שאמרו, גם אם כואב זה שווה את זה!

חוששני, שאיש לא ידע לענות לך בוודאות, כי החיסון לא נבדק על נשים בהריון. בעצם, אלה שעושות אותו עכשיו הן שפני ניסוי של העניין...

 

לעניין רגשות אשמה: שאלה גדולה, מתי הן אמורות להתעורר, כשעשו או כשלא עשו את החיסון.

הנה מה ש-2 מומחיות גדולות בתחום אומרות:

 

והשניה:

 

אני יודעת שיש 2 בדיקות להעמסת סוכר, אחת של 50 מג ואחת של 100. את ה50 את כבר יכולה לעשות עכשיו ואם יהיה צורך תקבלי הפנייה לעוד בדיקה.
כדאי לך להגיע לבדיקה עם לימון ולמהול יחד עם הגלוקוז והמים. אני עשיתי את הבדיקה לפני חודש ופשוט הקאתי..
בנוגע לקורס תלוי איזה קורס תקחי. בגדול אפשר כבר מ28, אני העדפתי לקחת מ32 כי אצלנו זה 2 פגישות פרטיות אצלנו בבית אז העדפנו יותר סמוך לחודש 9..

בשבועות 24-28
אחרי זה יש הערכת משקל בשבוע 32.

 

קורסים אפשר להתחיל לברר, מתחילים בערך משבוע 30

קיבלתי הפניה לבדיקה מהרופאה

והבנתי שזה לא בדיקת דם רגילה שבאים, לוקחים דם והולכים

אלא צריך למצוא לזה יותר זמן.

יש למישהי מושג כמה זמן זה לוקח ומה בדיוק עושים שם?

 

צריך להגיע מוקדם בבוקר והם נותנים לך לשתות מים עם ריכוז גבוה של סוכר.
צריך לחכות שם שעה ואז הם לוקחים דם.
בהצלחה!

זה בדיוק מה ששאלתי את האחות כשעשיתי את החיסון כי אני עשיתי טטנוס בלי קשר לפני שנה והאחות ענתה לי שהטטנוס של עכשיו הוא לא ישפיע וזה גם לא מזיק משהו כזה והיא בעצמה לא יודעת למה מביאים את שתי החיסונים ביחד

טטנוס מחזיק 5-7 שנה.

אף חיסון לא נבדק לגבי ההריון, כך שעדיף לא להסיק מסקנות...

אגב, לגבי החיסונים:

לא זוכרת למה..

ככה זה..כל האיזור מתרחב כולל מפשעות, אגן ומותניים אז זה כואב ואחר כך זה יעבור אל דאגה וזה גם תלוי בתנוחה..

כל אחת והרגישות שלה..אם זה לא עושה לך משהו לא טוב ואת מחליפה בתדירות גבוהה אז למה שתהיה בעיה?..

אבל כמובן שכל יום להחליף

חוץ ממזה זה סתם לא בריא לא בטוחה שקשור דווקא להריון.

 

בקיצור לא הייתי נלחצת נורא...

תתכונני לשמוע גם את ההפחדות הקבועות של מתנגדות הגלולות (כגון יעל טיקוצ'ינסקי)..

וכמובן שזה לא במקום לשאול גם רופא

פשוט משהו שלא הבנתי.
אני מתחילה לקחת את דיאנה 35 וכתוב בדף לקחת ביום הראשון של הדימום ואחרי שמסיימים לעשות 7 ימי הפסקה ואז להתחיל חפיסה שנייה . אבל בקופסא יש 21 גלולות, זה אומר שה7 ימי הפסקה זה לא בזמן המחזור.אז קצת התבלבלתי, אני לא אמורה להפסיק לקחת ואז לקבל מחזור?
תודה לכן!(:

לוקחים 21 יום. מפסיקים ואחרי 7 ימים מתחילים שוב. המחזור מגיע בזמן החפיסה השניה.. אבל זה מה שזכור לי ותבררי אולי במוקד אחיות טלפוני..

זה היום שבו מתחיל המחזור?
ומה המספר של המוקד?

זה לא חייב להיות בדיוק ביום של הכדור הראשון בחפיסה השניה, זה יכול להיות גם קצת לפני או קצת אחרי. זה מה שזכור לי..בכל אופן את הגלולות ממשיכים לקחת בדיוק לפי ההוראות.

ואני מתחילה לקחת את החפיסה השניה לקראת סוף הדימום/7 נקיים

שבמחזור אני כן לוקחת גלולה ומתי שאני לא במחזור אז אני לא לוקחת.
ואתן יודעת מה בדיוק קורה בשבוע הזה שאני לא לוקחת גלולה ואני לא במחזור, איך זה משפיע בגוף?
ותודה לכן(:

העיקר שאת הולכת לפי הזמנים הנכונים של הגלולות.
לא זכור לי הרגשות מיוחדות..

אם את מתכוונת לתהליך שקורה בגוף בזמן הזה, אז אני לא יודעת..

חשוב לי לדעת,כי אני רוצה לעשות בדיקת הריון אבל לא יודעת אם מוקדם מידי עכשו

ביוץ ראשון אחרי לידה יכול להתרחש לפני מחזור ראשון.
(לכן יש נשים שנכנסות להריון תוך כדי הנקה בלי מחזור לפני).

בנוגע לבדיקת הריון עכשיו- את צריכה להמתין שבועיים אחרי הביוץ ורק אז תוכלי לגלות באמצעות בדיקת הריון האם את בהריון...

אם אכן היה ביוץ אך לר נקלט הריון- רוב הסיכויים שתקבלי מחזןר שבועיים אחרי הביוץ.

כל מה שכתבתי כאן- עם הסתייגות מסוימת, כי לא תמיד אחרי לידה הגוף עובד לפי כל הכללים...

בכל מקרה המון הצלחה, שמחה ואושר!!

יכול להיות שרק חודש אחרי הטבילה אדע מה קורה עם זה? מתוסכלת..
:'(

מאוד מבינה את הרצון שלך לדעת מה קורה, ולא להיות בספק!

לפי הידוע לי אף אדם בעולם לא יוכל להגיד לך בוודאות, יתכנו אינסוף אפשרויות. בפרט בהנקה, סמוך ללידה, יש המון שינויים ותופעות...

יתכן וזה ביוץ.
יתכן וזה "סתם" הפרשה.
יתכן שזה הריון.
יתכן שזה מעיד על ווסת מתקרבת..

אם מאוד קשה לך את יכולה לעשות בדיקת הריון.קחי בחשבון שאם התוצאה תהיה שלילית עדיין יתכן הריון...

מברכת אותך בסבלנות, בהתרת ספקות ובבשורות טובות

אל תדאגי, בסוף תדעי מה קורה. לא כדאי להילחץ ולחיות בסרטים.
תמשיכי להנות מהחיים, להינות מהתינוקת, בכל מקרה תשתדלי לנוח כמה שאת מצליחה, לאכול כמה שיותר בריא, לשתות כמב שיותר...

בין אם את בהיריון ובין אם לא- זה יעזור לך! ☺

מרגישה שעדיין צריכה להתאושש מהלידה.

תמשיכי להתאושש מהלידה על ידי כך שתעשי את מה שרשמתי לך- תשתדלי לנוח, לאכול, לשתות ולהינות ממה שיש לך!! ☺ (למשל ילדה מתוקה)
בהצלחה!!!!!

תודה על כל התשובות והיחס הנעים!

☺ בשמחה. תודה.

מה זה יכול להיות?

אין לי כוחות לזה ואני מחכה כבר לראות אם זה מחזור כדי להתחיל מניעה. מתחרטת שלא עשיתי זאת לפני זה

זמן מה לאחריו, כן?

בינתיים לא יצא לנו מהטבילה להיות יחד, מעוד סיבות. אולי נתייעץ עם רב ממכון פועה? תודה

ככה- אחרי לידה לוקח זמן עד שהמערכת חוזרת לתפקד רגיל. יכול להיות שאצלך היא כבר חזרה- ויכול להיות שלא.

בדר"כ- באמת הביוץ יוצא שבועיים אחרי תחילת הדימום של המחזור= אזור הטבילה..

אבל בטבילה ראשונה אחרי לידה זה לא מחייב.

יכול להיות שהביוץ שלך היה לפני שבועיים, יהיה עוד יומיים או עוד 5 חודשים..

 

אם את מסוקרנת- תעשי בדיקה ותתירו את הספקות..

מעל 12 זה בטווח הנורמה.

את בהריון?
אם כן אז תקחי אפילו שני כדורים ביום כי בערך בשליש האמצעי זה הולך ויורד גם למי שהיה לה ברזל גבוה. פשוט נפח הדם עולה וגם העובר צורך.

כבר חודש 7 בינתיים זה רק יורד...

המעבר מהנקה למוצקים קצת מורכבת.

יש פעמים שהם יאכלו ארוחה שלימה ואחר כך יבקשו 180 מטרנה...

הקיבה עוד לא רגילה לזה.

תנסי אולי לתת פעם ביום בזמן קבוע מראש אם היא לא רוצה לתת לה מטרנה/הנקה ולא לגרור את זה כל היום.

לאט אט היא תלמד לאכול ולהיות שבעה.

תנסי קודם ארוחת פירות טחונים בבוקר ואפשר מרק טחון בצהריים

מכירה כמה נשים שילדו שם בתנוחות אחרות (אבל על המיטה. לא יודעת אם מבחירה או אילוץ)

כי נראה לי שבלידה ראשונה הם פחות גמישים לפי מה שאני הבנתי. לידות הבאות באים לקראת היולדת בגישה טבעית.

אני מקווה שיהיו גמישים..זה ממש מלחיץ אותי המחשבה ללדת בשכיבה. הכל יותר מתוח וגם השטח הפנימי קטן הרבה יותר בהשוואה לכריעה..ותפרים ממש לא רצויים;)

שתדעי לקראת מה את הולכת. אני גם מתכננת ללדת שם, לידה רביעית בעזרת ד'. והבנתי שעדיף לבקש מיילדת בגישה טבעית. מאחלת לך בהצלחה רבה ובשורות טובות.

אין להם סבלנות לזה ופחות חוסכים בחתך חיץ.
אבל לא מניסיון, רק לפי מה ששמעתי.

בסיור היתה מיילדת ממש חמודה והיא אמרה שהם עושים הכל כדי למנוע חתך..

מכירה משהי דולה וגם עושה קורסים פרטיים. מדברת גם על הצד הרוחני וגם פיזי. יש לה נסיון. והיא מאוד חמודה ואמהית.

גרה במודיעין. ממש טובה! קצת יקרה..
תחפשי את המספר שלה באינטרנט

כמה היא לוקחת וכמה מפגשים?

לא זוכרת בדיוק, באיזור ה1300

ונותנת דגש גם על הרוחני, ויכולה לתת יותר דגש לזוגות שחשוב להם.
פרטים נוספים במסר

עןשה קורס מרוכז בראשון שני הקרובים
אם רלוונטי פני באישי..

אודליה גור אריה
מיכל שדמון
הרבנית חיה וישליצקי
כולן בק. משה בירושלים

1. דומה-
מבחינת עייפות ובחילות וסוג היריון...ב"ה אפשר לומר שבסדר...
שונה- חשש לסכרת שהיה לי... ויותר כבדה פיזית. עליתי יותר קילו וזה מקשה קצת את התיפקוד למשל בעבודה..

2. אולי טיפה טיפה פחות..אבל ממש טיפה..מתרגשת ומחכה... ובכלל לא עבר לי ועוהר לי מהר...כל שבוע ספרתי וסופרת...הורא מתרגשת..וב"ה שמחה מאוד בהיריון הנוכחי ובע"ה באוצר שיגיע...

3. בעלי אומר שגם לקראת.הלידה של הראשון ממש פחדתי וכו אבל אני מרגישה שהפעם דווקא כי חויתי כבר לידה אני יותר חוששת ומוצאתאת עצמי הרבה בלחץ וממתח וממה יהיה ואם יהיה.תפרים
.. בלידה של פודי ממש לא חשבתי ככה בלחץ מהתפרים אבל הפעם כן... גם כי בע"ה יהיה לי 2 לטפל בהם ומקןוה שה'יעזור לי ובאמת יתן לי התאוששות יותר קלה ובעיני יש קשר ישיר בין תפרים להתאוששות...
וכמובן גם לחץ מהלידה ואיך יהיה וכו...
יותר.חזק לדעתי מההיריון של הראשון כל המחשבות האלה....
אבל מודעת לזה ומשתדלת להרבות בתפילה ומחשבות חיוביות שמופנןת.לה'... ובע"ה...
ה

1. בהריון הראשון קראתי  כ ל  הזמן על ההתפתחות של התינוק והשינויים שעוברים עלי. התרגשתי מאד, בעלי טוען שהקאתי יותר. בהריון הנוכחי אני עייפה יותר כי יש לי פחות זמן לנוח, ההריון עצמו עובר מעט יותר מהר, מה גם שאני לא מחכה רק ללדת אלא מנסה להנות מהילד המתוק ומהחיים שעכשיו.

 

2. לא חושבת שיש הבדל בהתרגשות אבל אני כן יותר סקרנית לראות איך הוא/היא יראו.

 

3. עדיין לא נמצאית שם אבל בראש קצת מוכנה לקראת מה שאני הולכת אליו, וכן מקווה שיתאמת מה שכולם אומרים שלידה שניה קלה ומהירה יותר.

 

1)היה יחסית יותר קל בהתחלה בהריון השני, פחות חששות ממה יהיה ומה זה היריון בכלל, וגם פיזית לא הקאתי בכלל לעומת הראשון, והיו הרבה פחות בחילות. אך לקראת סןף ההיריון בקושי זזתי, היה לי כבד בטירוף וכל צעד כאב לי, ומלא צירים מחודש שביעי בערך ועוד להוסיף למשוואה את העייפות מהטיפול בילד שבבית...
2) לא פוליטיקלי קורקט, אבל התרגשתי פחות. ואכלתי את עצמי כל הזמן הזה, שאני לא מעניקה לו מספיק צומי עוד מלפני שהוא נולד. וגם הייתי עסוקה מהפחד בגידול שניים, וזה הסיח את דעתי מההתרגשות
3) היה הבדל כי ידעתי לקראת מה אני באה, וב"ה הייתה לי חוויה טובה מאוד בלידה הראשונה. אז באתי די רגועה וזה עזר מאוד.

1. לא היה שונה. עליתי בדיוק את אותו משקל אפילו. משכתי עד סוף 42

2. לדעתי לא הייתי מוכנה נפשית ללידה לכן זה נמרח עד סוף שבוע 42

3.לא היה הבדל בתחושות. אבל הלידה עצמה היתה שונה.

2. באותה המידה

3. בהיריון השני חששתי יותר כי ידעתי כבר כמה לידה זה תהליך ניסי הנתון לשינויים במהירות.

בהריון הראשון תמיד זכרתי באיזה שבוע אני, וידעתי בדיוק באיזה שלב הוא בהתפתחות

כמה הוא אמור כבר לשקול וכו', גם דיברתי איתו הרבה

בהריון השני כל זה כמעט לא היה, הייתי לגמרי לא מאופסת

לא ידעתי באיזה שבוע אני, לא זכרתי תאריך וסת אחרון, הרופאה והאחיות השתגעו ממני..

בשניהם המצאתי לעובר "שם" וכך קראנו לו עד הלידה (בשלישית כבר לא)

מבחינה פיזית כולם היו מאוד דומים, קלים ב"ה, ורק בשלישי הרגשתי את תחושת הכובד

והקושי להתכופף של הסוף

 

2.3- הציפיה היתה נראה לי אותו דבר אבל בשני לא ממש קלטתי שכלית שהולך להיות לי עוד ילד 

והגיע לי ממש מהר והיה לי קשה להכיל אותו
לעומת זאת ההריון השני הגיע מתוך צפייה ורצון
והיה לי הרבה יותר קל וכנל ההריון השלישי ב"ה