פורום הריון ולידה (עמוד 4665)

מה גם, אם אני לא טועה, אם התינוק ישן לילה זו לא נחשבת הנקה מלאה.

ומגיל ארבעה חודשים היא במצב הזה. השיניים טרם נצפו.

כי רואים לו בבירור וגם האיזור נפוח.

מקוה בשבילך שיצא בקרוב.. וגם בשבילי..

תודה על התגובות
גם לי הרופא אמר שאין כ"כ ריפלוקס בהנקה.
אבל לא יודעת מה לעשות.....
מתעורר מדינה בבכי היסטרי כדי לעשות גרפס או לפלוט

אוי מסכן קטן ):

אצל הבת שלי היה ומכירה עןד הרבה תינוקות אחרים.

תתעקשי חבל שהילד סובל.... זה כמו צרבות מאוד מאוד חזקות ויכול לעשות ממש פצעים בוושט אם זה לא מטופל וזה ברמה לא קלה...

קמח לבן, כרוב...

1. אומרים שתוך חודש לכל היותר, יכול להיות גם כמה ימים. תקפידי לנקות גם מתחת, אל תחששי להזיז - זה מת ולא מורגש.

2. לא יודעת. בינתיים תבדקי עם יד בתוך הבגדים בחזה, אבל אם הידיים היו ממש קרות הסקתי שקר לפיצית..

3. ממליצה מאד על המשחה של מוסטלה.

4. יכול להיות גלי חום מהשינויים ההורמונליים. אני דווקא סובלת רוב הזמן מחום.. כדאי לבדוק בלוטת התריס (TSH).

אולי בגלל ההורמונים באמת, לא יודעת, אבל לאחר שחוויתי את זה ולא הבנתי מה עובר עלי קראתי שזה אחד התופעות שיש לאחר הלידה (נראה לי במדריך הישראלי להריון ולידה).

עונה מנסיוני- דווקא לגבי הבת שהיו לה חתכים בפי הטבעת (אולי לעזור למישהי אחרת שקוראת).

כדאי וחשוב להראות לרופא מטפל. לבת שלי היה משהו דומה והפנו אותנו לכירורג שעשה "הרחבה של פי הטבעת"- פרוצדורה לא נעימה אך בזכותה הקל על הבת שלי מאוד מאוד מאוד!

לתפרחת חיטולים - הרבה שטיפות במים במקום לנגב במגבונים בהחתלה. אחות טיפת חלב מנוסה המליצה לי. עושה פלאים.

רק לשטוף במים וסבון עדין, לא להתעסק עם מגבוהים בכלל.
להשתדל לשטוף מיד אחרי שהיא עושה, וגם אחרי שתן אם שמים לב כי הוא מאד שורף.
וכן לשים משחה, כמות רצינית - שכבה לבנה עבה, כדי שיפריד בין העור ליציאות.

אם יש לך לנולין להנקה תמרחי שיכבה דקה.

זה מחזיק יותר טוב מכל משחה וכמעט לא יורד מהעור וככה העור מחלים ממש בקלות יחסית.

אם קשה לך השאיבות (בלי לייאש אלא מנסיון מר שלי.) תתני תמ"ל (מטרנה סמילאק ודומיהם..)

יש לי חברה מדהימה מדהימה ששאבה לבת שלה כל הזמן.

לייצור אלא להפך.

במיוחד בגיל צעיר כזה, שמערכת הייצור בכלל עוד לא התבססה.

כדאי מאוד מאוד להיפגש עם יועצת הנקה מוסמכת. יש דרכים יעילות לפתור בעיה של הירדמות בהנקות.

וכל הכבוד שהייתם ערניים!

שלא מצליח לינוק יש נשים שעלולות להיכנס לדיכאון אחרי לידה.

מכירה מישהי (אישית!) שרק שאבה לבת שלה. והילדה לא ינקה בכלל עד גיל שנה+.

אז אם בא לך לייאש אותה משאיבות לכי על זה.

אבל אם באת לעזור תגידי להתייעץ עם יועצת הנקה שמבינה גם בשאיבות ובמקרים מיוחדים.

גם אני מכירה אישית נשים שנתנו שאוב בלעדי לתקופות ארוכות מאוד. לכן לא אמרתי שבלתי אפשרי. אבל תעשי סקר ותראי שרוב הנשים שניסו לבנות תוכנית הזנה כזאת לתינוק לא הצליחו להתמיד בה לאורך זמן. משאבה היא לא אפקטיבית כמו תינוק. אין בכך כדי לייאש אלא להפך - כדי להפנות לתוכניות אפקטיביות יותר. יועצת הנקה תוכל למשל לבדוק איתה סוגים שונים של מגבירי חלב - לבדוק מה הכי מומלץ במקרה שלה (לפעמים כדאי חילבה, לעתים עדיף מוטיליום - כל מקרה לגופו וצריך ייעוץ פרטני). גם כשממשיכים בשאיבה בלבד יש דרכים לעשות אותה אפקטיבית יותר וכדאי ללמוד אותן.

יש לי חברה טובה ששאבה בלעדית יותר משנה, ורק בילדים הבאים למדה להניק. למרות שבעקשנותה ונחישותה הרבה היא הצליחה לעמוד בשאיבה הבלעדית, כיום כשהיא על הנקה (אחרי הרבה עזרה מיועצת הנקה טובה) הרבה הרבה יותר קל ונוח ונעים לה. היא שמחה שהקדישה את המאמצים ולמדה איך לעשות את המעבר משאיבה להנקה.

 

ואת צודקת, באמת צריך לשים לב שלא הולכים לסתם "יועצת הנקה" חאפרית. חשוב מאוד ללכת רק לאחת עם הסמכת IBCLC - ואז יודעים שהיא למדה היטב ולעומק גם על המקרים המיוחדים, על שאיבה, על דרכים לתת שאוב, על דרכים לעודד תינוק לינוק בצורה יעילה, וכל מה שצריך.

 

ולך פרפר, אם את מתכוונת להגיב לי, יש לי בקשה: גם אם את חולקת על מה שכתבתי, אנא אל תשתלחי בי. מבקשת ממך בכל לשון של בקשה להאמין שאני באה מכוונה טובה לא פחות ממך. גם אם דעותינו שונות - שתינו רוצות לעזור ולסייע לאישה במצוקה. לאר כדאי לריב 

 

שוב מנסיון מר שלי עם יועצת הנקה "מוסמכת" שלא חשבה שיש מצב כזה צינוק שלא יכול לינוק אלא רק יכול לאכול בבקבוק.

וכשכבר פגשתי יועצת שמבינה זה היה לאחר שהטראומה נוצרה.

אז סליחה..

הייצור הוא לא הבעיה פה אלא איך לגרום לבחור לאכול..

אם את שואבת על חשבון ההנקה, זה יכול להפחית מההנקה

אבל אם את שואבת במקביל להנקה, או בזמנים שהוא ישן (אחרי הנקה למשל)- זה לא אמור להזיק. מה שכן- זה מתיש נורא..

אין שום בעיה.

אולי המשאבה מכוונת לעוצמה גבוהה מדי ולכן זה מכאיב מדי. נסי לווסת את כפתור העוצמה מחד, ושלא ייקח יותר מדי זמן מאידך.

וכדאי אולי לנסות משאבה אחרת- לנשים שונות סוגים שונים מרגישים אחרת.

לגבי שבירה... זה אכן הקושי הגדול. תחליטי (ואוי את ובעלך) כמה חשוב לכם ההנקה- לעומת הבריאות הנפשית והפיזית.

כמה אתם מוכנים להשקיע. 

 

ואני רוצה לחזק אותך- בכללי זה שאת משתדלת ומתאמצת זה מבורך, זה העוצמה של האימא, כל הכבוד!

זה קשה וכואב, בטח לקום בלילה... חזקי ואמצי!

 

*התייעצת עם יועצת הנקה לגבי שיטות לעורר אותו? יש להן לפעמים רעיונות מצויינים.

בהצלחה!

זה באמת לא פשוט.. 

משתדלת כמה שיותר לעבור להנקה אבל לפעמים אין ברירה. דיברתי עם שתי יועצות הנקה אבל שום דבר מהעצות לא עובד איתו..

ב״ה נהיה יותר ערני בזמן האחרון ויותר קל להניק

יש נשים שמצליחות לשאוב באופן מלא בתקופות ארוכות אבל אכן זה מתיש יותר לאמא ובוודאי יש עוד כמה חסרונות לעומת הנקה ישירה, כדאי לדבר עם יועצת כדי לראות איך אפשר בהדרגה לחזור להנקה מלאה ולהוריד את הצורך בשאיבות ובקבוקים.

הוא לא קם כמעט 4 ימים אחרי הברית, הרופא צחק על ההורים שלי ואמר שזה בגלל היין שנתנו לו.

 

גם שלי היתה ככה, וגם לא היה לי חלב..

אבל עם עקשנות יש לך סיכוי.

כמו שכבר ראית הם מתעוררים בהדרגה..

אבל חשוב שתהיה לך תמיכה מסביב. גם בכללי וגם ספציפית בהנקה.

תנסי כל ארוחה להניק בכל זאת, אני מניחה שאת מנסה. רצוי כשיש הרבה חלב, שיהיה לו כמה שיותר קל.

 

(אולי גם יש לו לשון קשורה או משהו? טונוס שרירים נמוך? לידה בוואקום? כל מיני דברים שיכולים לגרום לזה שקשה לו יותר ולכן הוא מעדיף בקבוק. וכמובן שהוא פשוט בחור חכם וקלט שזה יותר קל )

 

וכמובן תחליטי מראש שאת לא בדיכאון אם לא מצליח!!

הוא אכן נולד בואקום, זה קשור לישנוניות? כבר עברו יותר משבועיים מהלידה.

ב"ה חל שיפור והוא מתחיל להתעורר לאוכל ואפילו לפעמים אוכל בהתלהבות [אבל רק צד אחד ואז חוזר לחרופ..]

אבל אני לא יודעת אם גם שבועיים אחרי.

ממליצה בחום להפגש עם יועצת הנקה (לא רק בטלפון). אם היא טובה (תבקשי המלצות ותוודאי שיש לה הסמכה מלאה) - אני מאמינה שתצליח להעיר את התינוק לאכול וגם ללמד אותך לעשות את זה.

 

אבל צמוד לגופך שלא יתקרר.

הלחץ על הראש גורם לזה שקשה להם לשלוט בשרירי הלסת ולכן לינוק.

הבת שלי גם מאוד ישנונית וזה מאוד מפריע להנקה.. אני כל פעם מנסה משהו אחר. בזמן האחרון יש ממש שיפור ויותר קל להעיר אותה.
מה שהכי עוזר להחליף טיטול או להרטיב מעט את הפנים. אפשר לדגדג בעדינות את כפות הרגליים
בהצלחה!

היה שווה וכן היה מאוד מתיש מה שהחזיק אותי שכל פעם אמרתי עוד חודש אחד....

וברוך השם היום הוא כבר יונק יפה.

זה אמור להסתדר כבר בגיל חודשיים שלושה (אצלנו לקח יותר)

כדי לשמור על ההנקה עצמה: תמיד קודם הנקתי רבע שעה עד שעה (תלוי בזמן...)

ואז לשאוב.

זה מאוד בריא לאישה להניק לגבי השאיבה אין לי מושג וגם אני הייתי קצת חוששת נראה לי לא הגיוני.

בהצלחה רבה ומזל טוב

בכל מצב שאיבה אחרי הנקה שומרת על ההנקה עצמה?

הייתי נשארת על הנקה טבעית אם את מרגישה שהכול תקין.

אני הייתי חייבת כי הייתה ירידה משמעותית במשקל, יניקה חלשה לא מעודדת יצירת חלב.

מה שכן לקראת חזרה לעבודה טוב לתרגל שאיבות אחרי כל הנקה.

מהנסיון שלי גם כשנגמר החלב הגוף למד לייצר כששאבתי לפי שעות מסודרות. 

אזכיר מה שכתבתי תמיד הנקתי במקביל כי אין כמו גירוי טבעי לייצור חלב.

 

אם אין בעיה עם ההנקה לא מומלץ לשאוב..(כמובן מנסיון אישי,שאבתי הרבה בגלל שהיו קשיים בהנקה שב''ה הסתדרו בסוף)

אם אין לתינוק בעיה פיזית שגורמת לו לא לינוק , הייתי ממליצה לך להתחיל את הארוחה ביניקה ואחכ להוסיף את הבקבוק.
מה שקורה זה שהתינוק יתרגל לנוחות של הבקבוק ויגיע שלב שהוא יסרב ( או לא ידע) לינוק.
תנסי להרגיל אותו ליניקה אחרי שאת ישנה ולא מותשת , זה יכול לקחת הרבה שעות שבי בספה עם מים ואוכל לידך...ובכל מקרה שווה מאד להתייעץ !

בטח שזה ירד. תהיי אופטימית.

 

לנו פעם היו בבית כינים של יונה. זה היה נורא...

<כבר התחלתי להתגרד...>

ומחר בערב  יבוא מדביר.

אז הפצעים התחילו להגליד והרבה פחות מגרד ומעקצץ אבל עדין...אני חוששת שישארו לי צלקות גם עם כל הטלק שאני שמה,אני מרגישה ממש גועל מעצמי

מה עשיתם????????

אהה וגם לא ראינו את הילדים כבר שלושה שבועות בתוספת פסח כי כולם בהיסטריה שנביא להם חרקים(צודקים..)

פשפשים זה אלה שקופצים על הריצפה? יש לכם חתולים עם גורים בסביבה בחוץ? כי זה יכול להיות קשור.

נראה לי שהרבה שטיפות ריצפה אמורות להוריד אותם משמעותית.

 

למה לא ניפגשתם איתם איפושהו מחוץ לבית? באמת קשה.

באמת התלבטתי  בקשר לשטיפה אם רטוב זה לא מזיק...

פה הרוב זה עם שטיחים אז עברתי עם שואב אבק והשפרצתי טונות של חומר

המליצו לנו להרתיח הכל במיבש עשיתם את זה?

האם ניקיתם אחרי ההדברה?אני מודה שאחרי פסח אין לי חשק להפוך שוב את כל הבית

ההדברה עזרה?????

האם הייתם צריכים לעזוב את הבית ולכמה זמן?

אי אפשר שלא נביא חרקים למקום אחר

אני מקווה שלא נעקצתם

 

ובתודה מראש לעוד תגובות ואפילו טיפים

אני ממש זקוקה חיזוק שהצרה הזו עוברת!!!!!!

בכל מקרה בדיכאון אחר לידה פונים לפסיכיאטר.

 

בעצם, המדדים הם התדירות והעוצמה של התסמינים.

 

ככה מבדילים בין סתם מצבי רוח לדיכאון קליני.

רוצה לחזק אותך בצעד זה. כדאי לבדוק כדי שהמצב לא יחמיר חלילה אחרי הלידה.
אני זוכרת שאמרתי לבעלי בהריון שאולי יש גם דיכאון לפני לידה, כי ככה אני מרגישה. ולצערי לא הייתי מודעת מספיק או שניסיתי להדחיק את העניין. בסופו של דבר המצב לא השתפר אחרי הלידה ואף החמיר.
ממני שבתהליכי ריפוי מהדיכאון. .

מכירה פסיכולוג/ית מומלצים?

לא, מכירה רק פסיכיאטר מומלץ.

בהצלחה רבה!

זה תלוי בחומרת הדיכאון.
פעמים רבות ניתן לטפל בו אצל פסיכולוג. מניסיון אישי.
ולפותחת- אני הייתי פשוט הולכת לפסיכולוג. גם אם זה לא יאובחן כדיאכון בהריון אם טת מקגישה ממש מדוכאת זה גםסיבה טובה ללכת לפסיכולוג.
ואם תזדקקי לפסיכיאטר הפסיכולוג יפנה אותך אליו..

אם פסיכולוג רואה מצב סביר, הוא לוקח אחריות, גם בלי פסיכיאטר.

טיפול פסיכולוגי, הוא הרבה יותר בריא מתרופות.

הפסיכיאטרים מאוד מהר רושמים תרופות, גם כשאפשר להסתדר בלעדיהם.

אבל פסיכולוג לא ממומן בסל הבריאות!!

פסיכיאטר ותרופות, זה בזיל הזול....

הנה לינק לאתר שלהם:

 

http://www.nitza.org/

 

תרגישי טוב!!

בתור מישהי שחווה דיכאון בהיריון הנוכחי, הדבר הכי חשוב הוא באמת ששמת לב לזה ואת רוצה להתחיל להבין ולטפל.

ממליצה להתחיל בפגישה עם רופא המשפחה/ רופא נשים. אני התייעצתי עם אחת האחיות ושאלתי עם מי כדאי להיפגש והיא המליצה לי על הרופא שבאמת עזר.

 

ענין הגילוי תלוי בך- אם את מרגישה שאת חווה דיכאון, כנראה שזה אכן כך... כמובן שכדאי במקביל לשים לב שאין לך חוסרים אחרים כמו ברזל ובי12 שגם יכולים לגרום לעייפות רבה ולבעיות ריכוז וזיכרון כך שאולי מספיק לחזק אותם.

 

השאלה מה זה אומר שהדיכאון הוא מההיריון? האם המחשבה על להיות בהריון מדכאת אותך (הריון בעיתוי לא נוח, טראומות מהריון קודם או משהו כזה)? או שבעקבות השינויים ההורמונליים של ההריון יש תחושות דיכאון שכדאי וצריך לווסת? 

אני שואלת כי התשובה על זה תעזור לך להבין אם את רוצה/צריכה טיפול תרופתי או טיפול בשיחות. אם זה בגלל שאת לא מעוניינת להיות עכשיו בהריון יכול להיות שכדאי להתחיל בשיחות. אם ההורמונים משתוללים עד רמת כניסה לדיכאון, טיפול תרופתי יכול להציל. כמובן שיכול להיות שזה שילוב של השניים (כמו שאני מרגישה שזה אצלי), אבל אולי אם תעני לעצמך על זה תוכלי להבין יותר מה את צריכה ולהסביר את זה טוב יותר לרופא.

 

בכל מקרה תדעי שניתן להיות בטיפול תרופתי בהריון והוא עוזר מאוד!!! אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו בלי הכדורים הללו.

כמובן שתמיד אפשר לשלב טיפול בשיחות וייתכן שתחליטי להתחיל בכך ולא בטיפול תרופתי. אבל אני חייבת להגיד לך שבמצב שלי למשל, הייתי ממש צריכה איזשהו פתרון מיידי, משהו שירים אותי ויאפשר לי לחוות איזושהי שגרה ולכך התרופות עזרו מאוד, מה שייתכן שבשיחות ייקח יותר זמן. (רק להבהיר: מיידי באופן יחסי, כן? לתרופה לקח שבועיים עד שהיא התחילה ממש להשפיע ועוד חודש להגיע לאפקט מלא, אבל אצלי עצם המחשבה שאני עושה משהו גם עזרה לי מאוד).

 

הדבר הכי הכי חשוב הוא שתהיה לך מערכת תמיכה- אדם קרוב שאפשר לפרוק אצלו. אם זה בעלך אז נפלא, אבל אם זה לא אפשרי תמצאי עוד אדם שאפשר לשתף ולהכניס כדי שיהיה לך עם מי לדבר ושיהיה מי שידאג לך אם תצטרכי.

 

בהצלחה רבה מאוד! בבקשה אל תזניחי ותמצאי מישהו שיישב לך הוריד כדי שתלכי לטיפול. לי עצם הפניה הראשונה היתה הקושי העיקרי והעצום. אני מודה לה' שבעלי היה רגיש מספיק ושאחותי היתה עקשנית מספיק כדי לעזור לי להתגבר ולהצליח לעבור את כל התקופה.

 

ועוד דבר, גם עם הכדורים צריך לדעת שזה לא נעלם. להיות מוכנה לתקופה של עליות וירידות, להיות מוכנה להוריד מעצמך עומס נפשי ורגשי ובעיקר לא להיות ביקורתית כלפי עצמך בשום אופן! לקבל את עצמך כמו שאת עכשיו מתוך הבנה שזה בעז"ה מצב זמני שנגרם ב"ה מתוך דבר משמח של יצירת חיים חדשים. 

זה יהיה בסדר מבחינתך לפתוח ניק חדש שאוכל לשוחח איתך?

-מנסיון..

ממליצה על ביה"ס להכשרת מטפלים של "תורת החיים".

יש להם מטפלים בכל הארץ..

בהצלחה רבה!!

ואת ילנה סידרוב שהיא גם טובה ( לא משווה ). אין רופאים נוספים.

יונית לביא.

שמעתי עליה.

היא גרה בשומרון, לא זוכרת באיזה יישוב כי היא נראה לי עברה בשנים האחרונות.

תנסי לכתוב בגוגל את השם שלה.

דולות יודעות שנשים יולדות גם בחגים.
בעיניי זוהי עבודה שהיא מסירות נפש. ומי שעושה אותה עושה אותה בד"כ מכל הלב.
אז זה יכול לצאת ברה"ש- אבל גם יכול לצאת בצום גדליה או יום אחרי יוה"כ. אין לדעת.
חפשי לך דולה. תתארגני. ובעז"ה יהיה בסדר

וטוב שאת חושבת על זה עכשי כדי להיות ערוכה
בהצלחה

לליל הסדר!!

אם הייתי יולדת בליל הסדר לא היתה לי דולה.

אז אני כבר לא יודעת מה לחשוב...

את מאנונימי מאיפה את...

אלאאיפה את רוצה ללדת..

לא נראלי שיעלו עלייך בגלל פרט נפוץ זה...

באזור הצפון

כבר כמעט 6 שנים רצוף אני ביום כיפור בלידה.
והייתי גם בראש השנה, סוכות,חנוכה, ליל הסדר, שביעי של פסח, שבועות וכו׳... בקיצור- בשביל להביא חיים הכל שווה!!!
אני יודעת שהרבה דולות זה קשה להן ולחילופין יש הרבה שמלוות עדיין גם בחגים

מאוד חשוב לי משהי עם אנרגיות ואופי מסויים שיתאים לאוירה שאני רוצה וגם שמאוד מחוברת לה' ולתפילה כי זה הנקודת כח שלי ואני צריכה עזרה בזה...

וקשה למצוא משהי שגם מתאימה לזה וגם מוכנה להתחייב לחגים.
בהריון הקודם הסתבכתי מלא עד שמצאתי..ועכשיו כבר לא יודעת איזה אופציות חדשות יכולות לצוץ..אני לא גרה בעיר גדולה אז אין פה הרבה..

אבל באמת יש זמן ועד אז בעז''ה ה' יזמן מה שנכון.

פשוט רציתי לדעת אם נתקלתם במצב דומה ושיש דולות שגמישות להתחייב גם בחגים...

אם אני מבינה איפה את רוצה ללדת לא יודעת אם זה יהיה רלוונטי.. אבל עדיין שווה לשאול. אם תרצי עוד פרטים באישי

ב. לשחק איתה על הריצפה. כנראה היא רוצה צומי אז תשבי איתה ותשחקי איתה במקחם להחזיק אותה ולא להחות יעילה במילא. בתקוה שהיא תתרגל ותוכלי לתלות כביסה ולדבר איתה תוך כדי.

בהצלחה!

כתבתי את ההודעה השניה לפני שראיתי שהגבת, אז סליחה אם זה נראה כאילו התעלמתי...
לגבי הנק׳ השניה- ברור שאני משחקת איתה.. התכוונתי שזה קצת מגביל שאני צריכה להיות איתה כל הזמן שהיא ערה, על הידיים, או לידי, וקשה מאוד לעשות דברים בלעדיה, בלי שהיא צורחת בינתיים...
תודה!

אני לא כ״כ בעניין של מנשא.
יש לי של בייבי ביורן והוא לא הכי נח לי.
מנשא גב, אין כ״כ תקציב כרגע, וגם לא בטוחה שזה יהיה לי כזה נח, ולא בא לי להוציא כסף סתם.
תודה!

יש מנשאים שהם ממש כמו חולצה. לובשים ומכניסים את התינוק פנימה..
לי זה היה מאוד מקל! כי גם שלי הייתה ככה.. וזה הדבר היחידי שהקל עליי

ויש לי תחושה שילדים שניים דורשים יותר תשומת לב וחום.. מעניין מה אחרות חושבות

אילו מנשאים לדג׳ וכמה זה עולה?
אני גם מרגישה שהקטנה יותר צריכה אותי מאשר הגדול אך לא יודעת אם זה רק מהסיבה הזו, אולי יש פה עוד גורמים שהשפיעו על זה...

מנשא שנקרא "אובר-דה-שולדר" - זה מנשא צד שעשוי מבד כותנה, ואפשר לשאת איתו בגיל הזה כשהתינוקת כמו "יושבת" לך על המותן ובמקום לתמוך ביד - המנשא מחזיק אותה.

מנשאי ילקוט שטובים לגב הם איכותיים וגם יקרים (אני חושבת שבסביבות 600 ש"ח)

תחפשי בגוגל אתר "המנשא הנכון" או משהו כזה

יש שם הסברים על כל סוגי המנשאים שקיימים בשוק, וגם מחירים

שאני לגמרי מזדהה עם התסכול

חלק מילדי גדלו על הידיים\במנשא בערך עד שלמדו לזחול

יש ילדים כאלה...

אגב, ניסית נדנדה? יש תינוקות שזה מרגיע אותם מאוד

אבל ממש לא עוזר לפנות ידיים. ודי כבד. אולי קצת מקל על ההתנהלות אבל לא יותר.

יש לי מנשא צד ואני אוהבת אותו אבל אין מה להשוות למנשא על הגב.

 

 

אבל זה בעקרון חולצה, שלובשים כרגיל

ואפשר להכניס באמצע את התינוק..

אישית אני לא קניתי, אלא נעזרתי בשכנה. לדעתי פשוט תנסי לבקש מנשא קשירות כלשהו.. כי זה נותן להם תחושה יותר קרובה לאמא, והוא יותר מתאים- כך נשמע לי, למה שאת מתארת. רק בזמנים מסוימים שבהם היא דורשת מידי את הידיים תנסי אותו

 

 

ותבדקי אם זה נוח לך?

 

זהירות, וידוי:

אני מאוהבת, ממש מאוהבת קשות ביאמו שלי. קניתי אותו לפני כמה שנים, יד שנייה, ב350 ש"ח, ומאז הוא עובר מילד לילד ונשאר במצב מעולה. נראה לי שזו הרכישה הכי מוצלחת שלי מאז שאני אמא.

כרגע אני מנסה להיגמל ממנו, כי הדרדסית התורנית כבר בת שנתיים ובלי עין הרע לא מהקטנים, וזה באמת נהיה כבד מדי. אבל לא פשוט לי להיגמל מהמנשא כי זה כל כך כל כך נוח ומקל על החיים!

כל כך הרבה בעיות זה פותר, כשאפשר להניח ילד מבסוט על הגב ולהתפנות לעסוק במה שרוצים בלי הפרעות...

ממש הבדל דרמטי בשבילי מגידול הילדים הראשונים.

ובגיל ינקות זה ממש קלי קלות על הגב.

ובשבילם זה מעולה מכל הבחינות, מפתח את השרירים הנכונים, את הוויסות החושי ועוד ועוד.

סליחה על ההשתפכות  הזהרתי שאני מאוהבת...

 

בעיניי שווה לפחות לבדוק.

 

 

 

(ויש תינוקות שבגיל חמישה חודשים מעסיקים את עצמם יפה, אבל הם תמיד של השכנים )

 

 

מובן למה את לא רוצה להשקיע בזה, אבל מנסיון- אני יכולה להגיד לך שזה פותר הרבה בעיות וחוסך הרבה שעות של אי שקט, עצבנות ומתח שלך בגלל צורך לעשות דברים ולבשל ולנקות וכד'- כשהיא רוצה ידיים.

אני לפעמים לא מבינה איך משפחות ברוכות ילדים מסתדרות בלי מנשא גב...

זה באמת עוזר...בעלי שם הרבה פעמים ברגעי לחץ וזה אכן מסייע מאוד. אבל בתור הרגל קבוע?
לי אישית זה תמיד כואב וכבד . ויש לנו ארגו והוא באמת מומלץ מאוד ונוח מאוד יחסית לכל השאר...אבל עדיין! לסחוב 10 קילו ?!?
אני כרגע בהריון אז בכלל לא משתמשת...
אני בעד ברגעים שצריך אבל שימוש תמידי- זה קשה!
ואז איך הילדה תסכים להשתחרר אי פעם מהתלות בידיים?
אחיינים שלי גדלים ככה על מנשא בגב...והם ממש מכורים לידיים! אחותי כמעט לא מצליחה לעשות כלום בלי מנשא.
אני מההתחלה הייתי נגד שימוש קבוע במנשא בבית והבת שלי מאוד עצמאית ב''ה.

האמת שזה הרבה עניין של אופי וצורך רגשי של ילד. ורק צד קטן של הרגלים וחינוך- אבל לדעתי כדאי לנסות ליצור הרגלים כמה שאפשר. ולא להכנע מראש. כשהם קטנים זה קל אבל כשמשמינים זה סיוט.......

אם יוצרים לילד הרגל שמשכיבים אותו לישון עם קריאת שמע ושירים - איך הוא יגדל וילמד ללכת לישון לבד יום אחד?

אם יוצרים לילד הרגל שלוקחים אותו למגרש משחקים - איך הוא ייגמל מזה אי פעם? מה, כל החיים הוא יתגלש במגלשות?

אם יוצרים לילד הרגל שנותנים נשיקה כשנופל - איך הוא ילמד יום אחד להתמודד עם נפילות וכאבים בעצמו?

הם גדלים מעצמם, גם בלי שנרגיל אותם, והצורך עובר.

בן השמונה שלי כבר מזמן לא ביקש להיות במנשא...

 

אבל ילד עד גיל שנה-שנתיים שרוצה רק ידיים(וזה כן קורה!!!) זה קשה מאודדדדדדד

 

א) לגבי הנשיאה על הגב - זה מאוד בריא וחשוב לנשים, כשנושאים לאורך זמן משקל שגדל בהדרגה. אימון מאוד חשוב לשרירים, וקשור לעניינים של בריחת סידן וכאלה שלרוב מתמודדים איתם אחרי שנים, בגיל המעבר. קראתי פעם מאמר של מרפאה בעיסוק שהסביר את זה מאוד יפה.

 

ב) לגבי "מה יהיה כשיגדל" - זו את שכתבת את המילים היפות והמרגשות על הכוחות שמקבלים מהקב"ה בתשלומים, נכון? בדיוק לכן לדעתי אין טעם לעשות חישובים של "מה יהיה", כשיש פתרון שכרגע עוזר וטוב! (אם כרגע הוא לא עוזר או לא טוב למי מהצדדים, זה עניין אחר.)

אצלי, כמו שכתבתי למעלה, אני עכשיו ממש מפסיקה להשתמש במנשא, כשהגוזלית התורנית בת שנתיים. בילד הקודם עוד היה לי נוח גם בגיל הזה, הפעם ב"ה יש פולקעס רציניים, ונהיה לי כבד מדי. אז נגמלים מהמנשא ויש טיפ-טיפונת קשיים. כלום לעומת הקשיים שהייתי צריכה להתמודד איתם אם הייתי צריכה להסתדר בלי מנשא בגיל חצי שנה. זה הרבה יותר קל בעיקר כי הילדה גדלה ויש לה הרבה הרבה פחות צורך, אז גם כשהיא עצובה יש לי המון דברים אחרים להציע לה שיכולים לנחם אותה - וזה גם הרבה יותר קל כי עכשיו יש לי סיבה טובה אז יש לי הרבה יותר מוטיבציה, וכידוע מוטיבציה הורית זה הדבר הכי חשוב בשינוי הרגלים של ילד!

 

 

א. אני ממש לא חושבת שזה בריא לאישה לסחוב!!!
אני סחבתי אותה הרבה במנשא עד ההריון כי פה יש הרבה מדרגות בחוץ....וכל פעם חזרתי והגוף שלי מפורק. ברור שלא מנשיאהקצרה...אבל ליותר מ20 דקות- זה פרק לי את הגוף..הייתי חייבת מנוחה..ואז היא שקלה פחות מהיום...
אולי לך יש מבנה גוף חזק וגב בריא לגמרי..להרבה מאוד אין...

ויש לי ארגו והוא באמת הכי נוח יחסית לכל השאר.

ב. ה' משלם במזומן ונותן כוחות. אבל למה שאצור מציאות שמצריכה ממנו לתת לי הרבה כוחות?
אני לא עושה חישובים לעתיד. מה שעוזר עכשיו זה מצויין...אבל ביצירת הרגלים. אני כן מאמינה שרצוי משלב מוקדם.
כמובן כל אימא תחליט לפפי מה שטוב לה. יש כאלה כמוך שסבבה להם לסחוב תינוק על הגב או לישון איתו במיטה.
ויש כאלו שזה ממש לא מתאים להם הן רעיונית והן פיזית.
למי שכותבת פה שאלה שקשה לה שהילדה רק בידיים לא הייתי מציעה לקבע את הדפוס..
לרוב הנשים תינוקות נהיים כבדים להרמה כבר מגיך 6-7 חודשים..אז זה לא לחשוב לטווח רחוק..זה מיידי.

לדוגמא אני כן נתתי מוצץ והוא עזר לנו מאוד. ולא אמרתי מה יהיה ים לגמול...כי זה רחוק..וזה לא משהו שמקשה עלי...כמו שברור ששמים לילד טיטול למרות שמתישהו יצטרך להפסיק.
אבל להרגיל ילד לידיים יותר ממה שהוא מבקש מעצמו- זה מקשה מיידי .

למי שנוח עם מנשא כל היום סבבה...
אבל למי שלא- לדעתי עדיף להשקיע בלעזורמ לה להיות עצמאית ולאהוב את זה. זה לא רל ולוקח זמן...והכל גם בהתאם ליכולות של התינוק.

וכן.. ילדים בהחלט זה דבר כבד

שלי היה דובי ומגיל 5 חודשים הוא היה ממש לא קל ובטח שכאב לי הגב רק מהמחשבה שהוא יהיה עלי במנשא יותר מדקה...

א. אני ממש לא חושבת שזה בריא לאישה לסחוב!!!
אני סחבתי אותה הרבה במנשא עד ההריון כי פה יש הרבה מדרגות בחוץ....וכל פעם חזרתי והגוף שלי מפורק. ברור שלא מנשיאהקצרה...אבל ליותר מ20 דקות- זה פרק לי את הגוף..הייתי חייבת מנוחה..ואז היא שקלה פחות מהיום...
אולי לך יש מבנה גוף חזק וגב בריא לגמרי..להרבה מאוד אין...

ויש לי ארגו והוא באמת הכי נוח יחסית לכל השאר.

ב. ה' משלם במזומן ונותן כוחות. אבל למה שאצור מציאות שמצריכה ממנו לתת לי הרבה כוחות?
אני לא עושה חישובים לעתיד. מה שעוזר עכשיו זה מצויין...אבל ביצירת הרגלים. אני כן מאמינה שרצוי משלב מוקדם.
כמובן כל אימא תחליט לפפי מה שטוב לה. יש כאלה כמוך שסבבה להם לסחוב תינוק על הגב או לישון איתו במיטה.
ויש כאלו שזה ממש לא מתאים להם הן רעיונית והן פיזית.
למי שכותבת פה שאלה שקשה לה שהילדה רק בידיים לא הייתי מציעה לקבע את הדפוס..
לרוב הנשים תינוקות נהיים כבדים להרמה כבר מגיך 6-7 חודשים..אז זה לא לחשוב לטווח רחוק..זה מיידי.

לדוגמא אני כן נתתי מוצץ והוא עזר לנו מאוד. ולא אמרתי מה יהיה ים לגמול...כי זה רחוק..וזה לא משהו שמקשה עלי...כמו שברור ששמים לילד טיטול למרות שמתישהו יצטרך להפסיק.
אבל להרגיל ילד לידיים יותר ממה שהוא מבקש מעצמו- זה מקשה מיידי .

למי שנוח עם מנשא כל היום סבבה...
אבל למי שלא- לדעתי עדיף להשקיע בלעזורמ לה להיות עצמאית ולאהוב את זה. זה לא רל ולוקח זמן...והכל גם בהתאם ליכולות של התינוק.

יש לי ילדים שגדלו במנשא. גם בגיל דו ספרתי המגע הוא צורך משמעותי מאוד אצלם.
יש לי מי שלא הזדקקו לו, ויכלו להיות על השטיח שעות.

 

אופי, כמו שאמרת.

ואם הילד זקוק למגע - המנשא מקל על האמא, לא מרגיל אותו לידיים. לזה הוא כבר רגיל, וטוב שכך. לזה הוא זקוק.

יש צורך למגע. זאת עובדה. והצורך הזה הוא חשוב ומרכזי.

אז אפשר לתת מענה לצורך ואפשר לא לתת לו מענה, או לתת מענה חלקי.

אם כן רוצים לתת מענה, הדרך הכי נוחה היא, לדעתי לפחות, במנשא.

ואני יכולה להעיד לפחות על הילדות שלי שזה עבר להן... הקטנה, בגיל שנה וחצי כבר לא הסכימה בשום אופן להיות במנשא (אפילו שזה ממילא כבר לא קרה הרבה..) והתעקשה ללכת ברגל.

 

כמובן, כמו בכל דבר- לא צריך להרוג את עצמנו בשביל אף עקרון, וכל אחת משתמשת במנשא כפי יכולתה הפיזית והסבלנותית... אבל לדעתי אין בסיס לדאגה של "איך יגמלו מהמנשא" כי זה פשוט קורה.

 

ואני בכלל לא חושבת שזה קשור לעצמאות. דווקא הגברת אצלי שהייתה הכי הרבה במנשא היא הכי עצמאית.

יש תינוקות שזקוקים יותר למגע! בודאי!

אני רק אומרת שאם לאמא קשה להרים כל הזמן ביד או במנשא כדאי לפני שמתקבעים על זה כהרגל קבוע לנסות לספק לה את הצורך בצורה דומה אבל שונה.

פותחת השרשור ציינה בפירוש שאם היא יושבת לידה אז היא כן רגועה..אז למה לא לנסות קודם כיוון כזה של לתת לה ביטחון מנוכחות קרובה, ממשחק משותף וכו?

ושוב מי שטוב לה עם מנשא סבבה. אבל לא לכולן. ולפותחת השרשור זה קשה אז מנסה להציע רעיונות שיעזרו לה ולמה שטוב לה.

מעין אהבה, תודה לך על הדברים!!
בעקרון אני די מזדהה עם מה שכתבת. לי גם מאוד קשה המנשא וזה די מכביד עלי.
מצד שני, מסכימה עם כל מי שכתבה שזה צורך לילדים בגיל הזה. מאוד מאמינה בזה!
בעקבות השרשור הזה, עקבתי קצת יותר ביומיים האחרונים אחר ההתנהלות שלנו במהלך היום (של פיצקית ושלי) ושמתי לב שזה ליתר דיוק, לא זה שהיא רוצה דווקא ידיים שאני אעמוד איתה, אלא זה שהיא לא נותנת לי ״ללכת״ ממנה...
כלומר, כל זמן שהיא ערה היא חייבת לוודא שאני קרובה אליה. ולא עוזר שאני ״באזור״ אלא חייבת ממש לשבת/ לעמוד קרוב אליה כדי שהיא לא תפתח בצרחות...
ו- כן, זה די מגביל...
תודה לכולן!

 

א) לנסות למצוא דרכים להניח אותה בקרבתך גם במטבח, בכביסה וכו' וכו'. כמעט בכל מקום אפשר לארגן איזו שמיכונת על הרצפה, או מקסימום סלקל. זה גם טוב ומפתח בשבילה, שתיחשף לאזורים שונים בבית, לפעילויות שונות שלך.

 

ב) איזה חושים שלה רוצים אותך? גילית שזה לא בהכרח חוש המישוש (=לא חייבת להיות בידיים). האם בטוח שזה רק חוש הראייה? אולי היא תסתפק בזה שחוש השמיעה שלה מרגיש אמא באזור? נסי כשאת עושה משהו לא ממש קרוב אליה - לשיר לה. אולי זה יספק לה את הביטחון שלא נעלמת?

 

 

אני אכן עושה את זה
כל מה שציינת- שמה אותה לידי במטבח בטרמפולינה, או על הרצפה כשאני תולה כביסה או שהיא לידנו על השטיח כשהגדול יותר חוזר...
וכמובן שניסיתי גם לשיר לה(אני בד״כ עושה את זה...) זה עוזר לפעמים. אבל היא מקטרת... מעדיפה לראות אותי, שאהיה בטווח הראיה שלה.
אין מה לעשות כנראה, רק לחכות שתגדל...
אני מתה עליה!!! שלא יובן ח״ו אחרת... פשוט זה קצת מגביל שאם אני רוצה שניה ללכת למלא כוס מים, אני צריכה לקחת אותה איתי, או פשוט לתת לה לבכות שניה... וזה מצער אותי כל פעם, כי היא בוכה בכי כזה נעלב, כאילו שנטשתי אותה וזה קשה...
האמת שעם הגדול זה לא היה ככה, אולי בגלל זה עכשיו פתאום זה מודגש לי יותר. היא איתי בבית מאז שנולדה. לא יודעת משהו אחר. וגם ישנה במיטה צמודה אלי. את הגדול נאלצתי לשים במעון מגיל חודש... (סטודנטית...) והוא ישן איתי רק מגיל תשעה חודשים. אז יש מצב שבגלל זה נקשרה אלי כ״כ.
תודה!!

שיניים? אוזנים?

כי היא כן רגועה. פשוט צריכה אותי לידה...

החשמלי מדלה.
תנסי בגמ״ח ותראי מה טוב בשבילך

היא קצת מקרטעת כי היא מאד ישנה..אז קניתי של אוונט ופתאום נגמר החלב!!זה היה ממש הזוי.. הכל היה אותו דבר אותה תזונה וכו' רק שיניתי משאבה וכמעט לא יצא לי כלום.. אז חזרתי מדלה שקצת מקרטעת והחלב חזר..

קיצר ממליצה על מדלה!!

בנוסף- של אוונט עושה רעש מעצבן.. חורקת הרבה וזה לא הכי נעים שאוב עם רעש כזה...

 

התחלתי את ההיריון השני כשהגדולה הייתה בת עשרה חודשים. ההבדל בינינו שלי היו היריונות ולידות יחסית קלים, ואני גם די ציפיתי להיריון נוסף.

לגבי ההנקות: שימי לב אם זה מחליש אותך, ואם כן - תנסי להפסיק בהדרגה ולעבור לבקבוק. (אני הפסקתי בחודש שלישי, כשהילדה הייתה כבר בת שנה. למעשה בגיל הזה לא צריך כ"כ תוספת תמ"ל, למרות ששלי כן קיבלה).

אם זה עוזר לך - חשבי על העתיד, כשיהיו לך שני ילדים יחסית צפופים, ומחוברים זה לזה היום אני רואה איך זה כיף להם, להיות צמד שכזה, שיכול לשחק ביחד כל הזמן.

בהצלחה והיריון קל ובריא ובידיים מלאות!

מה זה משנה לך למה היא לא מנעה?
היה לה סיבה מן הסתם, בסדר?
היא אחראית על עצמה ועל גופה, והיא מחליטה.
יכול להיות שהיא חשבה ותהיה מסוגלת וגילתה פתאום שקשה לה.
יש מתנה של שכחה,
למה יולדת צריכה להביא קורבן? שאולי הרהרה בזמן הלידה שלא תביא עוד ילדים.
ואחרי שעובר זמן, שוכחים ורוצים עוד.

אז. תודה לך. שניסחת את מה שרציתי לכתוב.
~הרי לא חסרים רגעים בחיים שאנחנו מרגישים או חושבים שמשהו מתאים לנו. וברגע האמת פתאום מרגישים שאולי טעינו או שזה ׳גדול עלי..׳
זה טיבעי לגמרי!!
ולפותחת.
מבינה אותך. לצערי אין לי פתרונות..
.שולחת חיבוק!
בשורות טובות!

במיוחד ששרשרת אותה לי

הייתה לי תינוקת בת עשרה חודשים.
חיכיתי בקוצר רוח למחזור, וכשהוא אחר, הבנתי שאני בעצם לא מוכנה נפשית להיריון. ההיריון הגיע, והיה לי קשה לקבל אותו. אבל סדרת טיפולים של מה אחד, עזרה לי למצוא את הכוחות החבויים שבי, ולגלות עד כמה אני רוצה עוד תינוק. הייתי צריכה להתגבר על הפחד והחרדה.
כמובן שאחרי הלידה, פניתי מידית לרב לדבר על היתר מניעה.
אבל לשאול כזו שאלה בזמן ההיריון, זה ממש לא במקום!

אין שאלה יותר לגיטימית מזו!

תגידי, את בסדר??

וההיריון הראשון היה לי מאוד קשה- הרבה בחילות והרבה הרבה הקאות, כולל הקאה בחודש תשיעי. הרבה רגישויות לריחות.

בהיריון השני היה הרבה יותר קל. אולי בהתחלה היה קשה- אני לא זוכרת- אבל אח"כ היה הרבה הרבה יותר קל.

 

מה לעשות?

לזכור שגידול ילדים זו ברכה וזכות.

להכין את עצמך נפשית לזה שאולי יהיה קשה, לזכור שכבר התמודדת עם קושי כזה ועברת אותו.

ועם זאת, לקוות שיהיה טוב.

 

שיעבור בקלות ובבריאות!

ברגע שגיליתי הפסקתי בהדרגה להניק (לא ידעתי שאפשר להניק בהיריון וגם אם הייתי יודעת לא הייתי ממשיכה כנראה).

זה היה היריון ממש נחמד יחסית. בראשון הייתי 5 חודשים שבוזה במיטה ובשני הקאתי אולי פעמיים בכל ההריון.

 

היום הבכור בן 4 וחצי ובהם החברים הכי טובים שיש. הבכור שומר על הקטן והקטן מחקה את הגדול.

 

שיהיה במנזל טוב!!

 

 

ממש תודה לכן

התגובות שלכן נורא מעודדות

 

כמו שאתן רואות במקום לבשל ולהתארגן לחג זה כ"כ מעסיק אותי...

 

האם אתן חושבות שאני צריכה ללכת לייעוץ עם מישהו מומחה

כדי שאוכל לקבל את ההיריון הזה באהבה?

ולהתכונן אליו נכון?

 

כמוכן בפעם הקודמת מהחודש הראשון כולם ידעו

כי כל היום הקאתי והרגשתי זוועה...

 

אני כ"כ רוצה להסתיר הפעם עד שלבים מאוחרים

מקווה שאצליח!

 

תודה יקרות!!

אם את מרגישה שאת לא רוצה את ההריון ושהוא קשה לך..לכי למישהו שיעזור לך לשמוח איתו..לאו דווקא מישהו מקצועי..אבל משהו חכם..

לצערי מנסיון שלילי..אני מתחרטת שלא הלכתי כשזה קרה לי

זה גרם אצלך לדיכאון אחרי לידה או משהו כזה? כי גם אני לא מתחברת להריון וזה הריון ראשון שלי..

מה לעשות?

וההתמודדות עם השאלות והמבטים של הסביבה היו בלתי נסבלים. שנאתי את עצמי את בעלי ואת העובר..התפללתי לה' שאני יפיל בכל דרך אפשרית... זה היה נוראי!!!
ו אחרי הלידה היה לי קשה קשה קשה-נפשית. הילד כאילו הרגיש שאני לא רציתי אותו יהיה דבוק אלי ברמה בלתי נסבלת, מה שגרם לי לשנוא עוד יותר. זה היה נוראי נוראי נוראי נוראי.

היום, אני מתחרטת על היום שלא הלכתי לטיפול!!!!!!!
אני חושבת שבלי קשר להריון, אנחנו צריכים להנות מכל מה שקורה לנו. רק שאם אנחנו לא אוהבים ונהנים מההריון, מי שסובל זה עובר קטן ואומלל

אם יש לך אפשרות. בבקשה. בשבילך ובשביל העובר הקטן שגדל בתוכך.
נסי לקבל את ההריון באהבה ולהקרין לעובר קבלה ושמחה. זה קשה( מנסיון) והלוואי שהיה לי מי שהיה יכול לעזור לי בתופה הקשה ההיא.
~אנחנו אולי לא מודעים לזה. אבל העובר מרגיש אותנו. וכל הרגשות שלנו. החיוביים והשליליים משפיע עליו! ועל ההתפתחות והבריאות שלו!
.מצטערת על האנונימי.

אם ההריון היה לך מאד מאד קשה כדברייך,

הייתי מורידה כמה שיותר מהר את ההנקה, כי מנסיון היא שואבת המון כוחות.

דבר שני תשמחי שזכית כל כך בקלות להריון טבעי, מה שלא כולם זוכים...

אולי נקודת זכות זו תתן לך ולבעלך כוחות.

דבר נוסף הייתי משתפת את ההורים די מהר כדי להעזר בהם.

וכן, אפשר להוריד פרופיל ברמת תחזוקת הבית.

העיקר שיעבור בשלום ובקלות.

מוזמנת באישי בשמחה!

שנותן לך מתנה נוספת!

 

נכון, בתך עדיין קטנה, אך אל תשכחי שהריון - זה 9 חד', עד שתגיעי ללידה היא כבר תהיה גדולה.

 

אל תחששי משום דבר, הכול יהיה מעולה.

 

ברוך ה' יש לך בעל טוב - זה מאד-מאד חשוב. הוא יעזור לך.

אל תפחדי. תשמחי למתנה שקיבלת.

והכול יהיה בסדר גמור.

מציעה לך לא לחשוש מההמשך וממה יהיה, אלא להנות מהריון חדש, כמו שנהנית מההריון הראשון (בלי שידעת איך תרגישי).

 

אצלי יש הפרשים כאלה בין כמה ילדים, וזה נפלא בשבילם. היום הם גדולים וחברים טובים.

 

שיעבור בקלות ובשלום.

אשמח לעודד ולכוון..אני בעיוצומו של הריון שני שנכנסתי אליו שלושה חודשים אחרי הלידה של הגדולה.ושמח לנו וטוב ב"ה.

אבל בכל זאת רוצה קצת לשתף..אולי זה יעזור במשהו.

גם אני גיליתי שאני בהריון כשהגדולה היתה בת 7.5 חודשים.
אני ממש ציפיתי לזה אז שמחתי מאוד.


אבל
אני מבינה את החששות...
מרגישה גם לפעמים חשות ממה יהיה אחרי הלידה בעז''ה...יהיה בניהם הפרש של שנה ו5 חודשים...
כרגע המתוקה כ''כ קשורה אלינו..היא ממש כל עולמי...מפחדת שזה יכניס לה התמודדות רגשית שתהיה לה קשה..
מפחדת שלא יהיו לי מספיק כוחות..שלא מספיק אשקיע בגדולה..

אז משתפת אותך במה שאני מחזקת את עצמי-

את יודעת למה כ''כ רציתי עוד הריון?
כבר משבוע אחרי הלידה התחלתי לחלום על עוד הריון....פשוט הרגשתי שלהביא ילד לעולם זה כוח כזה חזק ועוצמתי של חיים..חיים שה' מזרים דרכנו...משהו גדול שהוא רק עובר דרכנו אבל לא שלנו...
הרגשתי שלמרות שזה קשה ודורש...זה הכי אמיתי שיש.
עד היום אני מרגישה איך הגידול שלה הוא כ''כ לא קורה רק ברובד פיזי או נפשי. הוא מעביר אותי ואותנו מלא דברים בפנים..דברים ששום דבר אחר לא הצליח לשנות בי...בונה בי עולמות....
ולהביא עוד נשמות מופלאות כאלה?
זה קשה אבל זה הכי מקדם הכי מממש הכי אמיתי.

מחזקת את עצמי שכמו שלפני הלידה אם הייתי יודעת כמה זה כואב לא הייתי מדמיינת שאצליח להתמודד...והנה בזמן אמת זה כאב ...אבל עברתי את זה בסוף!
כמו שאם הייתי מנסה לדמיין איך אפשר לתפקד אחרי לילות בלי שינה- לא הייתי חושבת שיהיה ליכח...ובסוף כשזה קרה- ה' הזרים כוחות לא לי. היה קשה אבל לא שבר אותי.

כמה שיותר מחדירים שה' משלם לנו מזומן..לא פורס בפנינו עכשיו את כל התשלומים לשנה הקרובה..נותן בכל רגע עת מה שצריך.
וכשיבוא הרגע הוא יתן כח ויתן לך שמחה בתינוק החדש ויתן לך כלים להתמודד.
לא הכל יהיה קל אבל מהכל אפשר לגדול. מהכל אפשר להוציא מתוק.

אל תחשבי קדימה מדי.
את רק מתחילה הריון.
תהיי רק ברגע הזה.
מה מציק לך עכשיו ?
הבחילות? תנסי למצוא דרכיל לשפר לעזור להקל מעצמך, נסי לנוח יותר, לא לעבוד מעבר לכוחות.
תמחקי מהראש את הזכרון של ההריון הקודם. לא מחייב שגם עכשיו הבחילות יהיו עד מאוחר..
תחשבי רק על הרגע הזה. איתו עת מסוגלת להתמודד?
ברגע הבא תקבלי עוד תוספת של כח חדש.

תני צדקה, תגידי פרק תהילים כל יום, תכתבי מכתבים לעובר, דברי אליו ,תתחילו להכיר....

בעז"ה אאמץ את זה גם...

תודה

 

 

זו אני שפתחתי...

 

פשוט קראתי את התגובה שלך וזלגתי...

 

כל כך מרגש!

 

זה באמת אחד הדברים שהטרדו אותי

הקשר שלי אליו..

 

איך אצליח??

אחרי קשר כל כך טוב עם הבכורה

וכל כך הרבה אהבה שהשם נטע בי אליה

ושהיא משדרת אלינו

אין דברים כאלה!!!

 

איך אצליח לאהוב עוד אחד

ולתת לו הכל הכל??

 

שלא תבני לא נכון אני מגיעה ממשפחה גדולה גדולה

וגם בעלי

ואנחנו יודעים מה זה ברכה במשפחה גדולה.

אבל אולי בגלל שאני הכי קטנה

חוויתי מאד ג את כל הקשיים של הגדולים

ולכן אני חושבת על קושי

במקום על השמחה והטבעיות של החיים...

 

את צודקת.

אני מנסה באמת לחשוב מהיום להיום

ולא לרוץ קדימה.

 

כמו שכתבתי באמת יש לי המון תמיכה מהסביבה. ב"ה הגדול!

 

תודה רבה מעיין אהבה

באמת הצלחת לגעת בנקודות חלשות ולחזק אותן!!!

 

תודה!!

ובהצלחה רבה גם לכם!!!!

 

 

לפי איך שאת כותבת מרגישים שיש לך לב חם ורחב. בטוחה שהוא יכיל בתוכו עוד אינסוף אהבה למלא נשמות קטנות ומתוקות.

 

 

 

באמת תודה!!

 

 

והנה מתחילות הבחילות הללו...

אני מקווה שיעבור בשלום ובקלות..

 

אני מתחילה לאט לאט להתחבר לרעיון ואליו שם בבטן...

 

בע"ה!!!

 

 

הבת שלי בת שנה וחודש ורק עכשיו לפי איך שאני רואה את ההתפתחות שלה וההתמודדות עם המוצקים אני יורדת מ3 בקבוקים ל2.

אם את ממש אנטי תמ"ל תנסי לסחוב עוד קצת עם השאיבות, יכול להיות שזאת "החמרה" ובעצם הבת שלך כבר לא זקוקה ל3 מנות חלב אבל בעניינים כאלו עדיף להרבות מאשר להחסיר.

אם את לא אנטי תמ"ל- ובמקרה שאת מזהה צורך בעוד בקבוק- תתני לה תמ"ל בשמחה- (לפעמים יש ימים של נסיגה במוצקים)-

אז את יכולה להפחית בשאיבות עד שתפסיקי איתן ובמקרה הצורך כבר תתנו תמ"ל וזהו.

 

וכל הכבוד לך שהגעת עד לגיל הזה!!!!

 

בהצלחה בכל מקרה...

אם את מרגישה שזה מספיק לה, אז אפשר.

ב"ה היא אוכלת ממש יפה מוצקים. ארוחות שלמות ומלאות. אמנם עוד אין לה שיניים אבל הפה הקטנטן והמתוק שלה עובד יופי;) מרגיש לי שהיא עדיין רוצה. אבל לגבי צריכה זו כבר שאלה אחרת..

אפשר להפסיק, אבל קחי בחשבון שלפעמים זה גומר עם ההנקה. כשאני הפסקתי עם השאיבות ועברתי להנקות בבוקר בערב ובאמצע הלילה לאט לאט הבן שלי כבר לא רצה יותר והתנגד בכל כוחו לינוק.

אבל אין לי נסיון בזה בכלל, לכן שאלתי.

תכנסי לאתר "באופן טבעי", תחפשי שם דף בנושא "חיתולים רב פעמיים" או משהו דומה ובטוח תמצאי שם המון מידע וגם יש שם בהחלט את מי לשאול בענין.

נראה לי שזה פשוט- יש היום חיתולים איכותיים שסופגים היטב. אם זה זול יותר- תלוי, המחירים נעים בין 20 ש"ח לחיתול ל120 ש"ח לחיתול, והאיכות בהתאם..

אשמח לעוד תגובות אם יש..

השימוש הוא כמו בטיטולים חד"פ. הטיטולים היום באים עם סקוצ'ים/תיקטקים ונראים כמו הרגילים.
בחוץ מכניסים את החיתול המשומש לשקית, ושומרים לבית.

בשלב של צואת-מוצקים אפשר להוסיף נייר אורז - שנשלח עם התוצרת ישירות לביוב/אשפה, ולא צריך לנקות אותה.

נוספת כמובן ההתעסקות של הכביסות - ובסוגים מסויימים התאמה של הרפידה הסופגת לטיטול (מסדרים אחרי הכביסה את כולם עד לשימוש).

 

מבחינת מחיר - לתינוק ראשון לא תמיד זה יצא יותר זול, אבל לרוב לא יותר יקר ( תלוי גם בגיל הגמילה, כמובן, ובחברה שאת קונה, בשני הסוגים).

מהילד השני, שמשתמש באותם טיטולים שכבר יש בבית, החסכון משמעותי.

בעה"י

 

הכל של האגיס-

3-4 טיטולים NB

3-4 טיטולים שלב 1

חבילת מגבונים קטנה

קופסת סימילאק קטנה

מוצץ של לייף

 

היו עוד דברים כמו דוגמית של שמן לאמבטיה וכאלה, אבל אלה^ המשמעותיים יותר...

 

זה היה הדבר הכי שווה שם ואין אותו כבר...
ואני עוד ילדתי ככה שקיבלתי את כל הקופונים של 2014 אז כבר אפילו אותם לא יכולתי לממש...
הפעם די התבאסתי חוץ מהטיטולים לא היה שם דברים שימושיים כ"כ בשבילי...

הכוונה לבליניאום?

לקבל את זה?

וצריך להירשם באתר שלהם להביא קופון שאת מדפיסה ולשלם משהו כמו 11-12 שח...
וצריך לבוא עם תעודת לידה

10 שקלים שאפשר לשלם אותם רק עם אשראי. כך שאם אין אשראי זה בעיה. לא נרשמתי לאתר או משהו פשוט באתי. כל זה נכון ללפני שנתיים.

צריך להירשם וזה עולה קצת יותר...
אני כתבתי נכון ללפני בערך 3 חודשים..

יכול להיות שתקבלי (וחינם!) ערכה דומה.

מניחה שיש את זה בעוד בתי חולים.

אה, וקיבלתי שם גם בקבוק, אבל אין לי שימוש בו מישהי מעוניינת בו?

יש שם ארבעה טיטולים. לא נהיה מזה רוטשילד.
משחת החתלה קטנה וגרועה.
ארבע רפידות הנקה גרועות.
בקבוק של אריסטוקרט שבינתיים לא השתמשנו.
אולי כמה מגבונים.. לא זוכרת.

קיבלנו דבר שווה אחר: מוצץ מדחום. לא בתוך הערכה.

כמה פעמים פישל לנו ב 2 מעלות פחות. לא סומכת עליו כדי לשלול חולי.

אבל בתור מוצץ הבת שלי אהבה אותו

גם אחרי שהוא מצפצף, השארנו בפה שלה.
הטמפרטורה המשיכה לעלות ושוב צפצף.
וכך שוב ושוב עד שרואים שלא עולה יותר.

וממילא כשיש חום רציני מרגישים עם היד.
ולמדוד בפי הטבעת עוד לא העזנו.. נראה התעללות..

זה באמת לא כזה מיוחד, אבל לא נשמע שהערכה בסופרפארם "משוכללת" יותר... (אולי רק בכמויות?)

חברה שילדה חודש אחרי ואחרת שילדה עוד חודש אח"כ קיבלו דברים שונים ושונים ממני.
(היו מקבילים, אבל מוצץ - כל אחת קיבלה חברה אחרת, אחת קיבלה בקבוק לתינוק, אחת בקבוק מי-עדן וכו'.)

פלוס מינוס אותו דבר.
וכן של שופרסל. ולפעמים יש גם ברמי לוי.
שווה את ה10 ש"ח...

לידה ראשונה אפשר להזמין הביתה את צעדים ראשונים שמסבירים ונותנים דוגמיות...בחינם...

כמובן שאפשר להתקשר לכל החברות ולבקש דוגמיות בכל שלב שעולים ובכל מוצר חדש שמשתמשים...

שכל המתנות האלה והדוגמיות והערכות - הן למטרות פרסומת. החברות משקיעות בזה הון, כי זה שווה להן וגורם לכולנו לקנות יותר את המוצרים שלהן.

אני לא אומרת לא לקחת. תיקחו -רק  תהיו מודעות. פרסומות עושות עלינו עבודה בעיקר כשהן  מצליחות לחלחל בלי שנשים לב שזו פרסומת.

ומפרסמים בונים בין השאר על כך שכל אדם משוכנע שעליו הפרסומות לא עובדות...

נכנסים לאתר וממלאים פרטים (לשים לב שלפני ששולחים מורידים את הסימון שלא ישלחו לך מלא פרסומות ומיילים חופרים)

מביאים לסופר פארם את הקוד קופון, ת.ז, ת. לידה ומשלמים 13 שקל בכרטיס אשראי.

מקבלים בארגז:

קופסא טיטולים ניו בורן האגיס (קנינו את החבילה מאוחר מדי.. אין לי מה לעשות עם ניו בורן!)

ספרון לעגלה

קופסת סימילאק שלב 1 חלב נוכרי

תיק רחצה בינוני של ג'ונסון עם כמה קופונים, כמה רפידות, שמן לאמבטיה וסבוטן קטן

מגבונים

מגזין על תינוקות

מוצץ של לייף.

 

בקר לחבילת לידה בשערי צדק- בעקרון מקבלים אוטומטית. אבל אם את לא מקבלת- תבקשי! אני מכירה חמישהי שלא ידעה על זה ולא קיבלה. אז נכון שלא נהיה מזה רוטשילד אבל זה נחמד, אחלה בקבוק, מוצץ של מאם (!!!) קצת מגבונים ועוד כל מיני שטויות.. קופונים לקנות שקיות של חלב אם- נצרך..

וגם המגזין שם ממש מעולה, קראתי אותו בבית ולמדתי ממנו המון!!!

בהצלחה לכולם

יש חבילות של 50 שקיות להקפאת חלב אם של לנסינו באתר דראגסטור. 

ראיתי שהמחיר שם הוא יחסית זול משאר החנויות או האתרים. 

 

מקווה שעזרתי..

יש הטוענים משבוע 16 ויש הטוענים משבוע 34.

לא עזרתי, אה?

שתיתי במשך שבוע וילדתי שבוע וחצי לפני התאריך ואם אני לא טועה זה עוזר גם לצירים במשהו

אני הגזמתי... שבוע 37 קמתי בבוקר ירידת מיים טסנו לבית חולים תוך שעה הפיצית הייתה בחוץ!! לא הספקתי לקבל אפידורל! !היה מלחיץ ממש!!! וזה בודאות מיזה שתי הלידות הקודמות לא לקחתי והייתי לידה אחת 8 שעות בחדר לידה ולידה שניה הייתה איטית ממש!

אחותי 36+4 ימים אז ככה שהכל אפשרי...

ולא היו לי שום סימנים מקדימים..

גם אצל אותה אישה כל לידה שונה

 

לדוגמא אצלי הלידה הראשונה התרחשה ב 37+0 (היום הראשון (!) של החודש התשיעי)

ולעומת זאת השלישית נולדה ב 39+4

 

אין כללים בנושא

לא להיות בלחץ ובהיכון כי בכל אופן התלמ זה סוף שבוע 39 אז זאת סתם המתנה מורטת עצבים. מנסיון של חברות. אני תמיד מכניסה לעצמי לראש שיולדים בזמן מתארגנת מראש אבל לוקחת את הזמן. זה ממש כיף!

או ב40+כמה ימים...


אני הפעם ממש רוצה ב39... אבל נראה מה יהיה

מה שבטח..שאני לא רוצה לעבור את התאריך...!!!

העיקר שיהיה באמת בשמחה ובריאות ובעיתו ובזמנו...בזמן שבאמת הלידה תהיה על הטוב ביותר מבחינת כל התחומים

אני כבר מותשת..שבוע 41+2 רק מחכה שיתקדם כבר משהו! אין לי כוח לכלום

שבע"ה בקרוב תהיי אחרי.. מתוך שמחה וקלות

לידה קודמת. בד"כ אם לידה רגילה מקדימה את התאריך, זה שבועיים לכאן או לכאן...

כלומר - התל"מ הוא 40 שבועות בדיוק

אבל מאחר ואישה היא לא שעון שווייצרי הלידה יכולה להתרחש בכל יום בטווח הנ"ל

כאשר יש גם הרבה מאוד שיולדות בשבוע 38 או "סוחבות" עד 42

(לפעמים זה גם טעות בחישוב, קרה לנו פעם)

בקיצור, לנשום עמוק ולצפות בשמחה לרגע שהתינוק יהיה מוכן לצאת...

חלק יגידו שזה ממש חשוב וכדאי..חלק יגידו שזה מיותר ולא הכרחי...וחלק יגידו שלא עקרוני ומה שמרגיש לך..

לדעתי תבררי בגוגל או אצל רופא או מישהו שיודע מה הבדיקה הזאת באה בדיוק לבדוק. ותחליטי לפי שיקול דעתך ותחושת ליבך.

כי תכל'ס חלק עושים ליתר זהירות- כדי שאם יגלו משהו חו''ש אז יהיה ניתן לפעול בהתאם.

וחלק לא עושים כי זאת לא בדיקה מוחלטת ודברים עוד יכולים להשתנות בהמשך...
וסקירה מאוחרת יותר אמינה ומדוייקת...


אני אישית לא עושה את המוקדמת כי לדעתי כשמשהו לא מדוייק לגמרי ונתון לשינויים חבל סתם לעשות ולהלחץ ובסוף לגלות שהכל בסדר...עושה רק עת הסקירה המאוחרת שחשובה מאוד