פורום הריון ולידה (עמוד 4672)

כשאני התחלתי לגמול את הגדולה שלי הדריכו אותי ונתנו לי עצות חשובות, לדוגמה:

כל שעה לוקחים אותה לשירותים, גם אם אין לה. הרעיון הוא ללמד אותה את המסגרת של העניין.

חשוב לעודד, וכשהיא מצליחה לעשות בשירותים לתת פרס קטן- שוקולד, סוכריה וכד'. הפרס ניתן רק על הצלחה,

לא על עצםן הישיבה בשירותים. הישיבה בשירותים זה כלל שאת קובעת.

בנוסף, כמובן שאם את רואה שהיא מתאפקת |("רוקדת") לקחת אותה לשירותים, ולנסות לשים לב מתי זה קורה.

השלב הראשוני הוא בעצם בנייה של מסגרת חדשה לה, ולכן כאן עדיין לא מזכירים לה ללכת, אלא הולכים איתה לפי מסגרת הזמן (כל שעה).

בהמשך, ניתן מעט לרווח את זמני הישיבה בשירותים וכשרואים שהיא מתחילה לבקש מדי פעם, אז יותר מתאים להזכיר לה, ולהרפות לאט לאט מההליכה כל שעה לשירותים.

חשוב מאד לא לכעוס כשהיא מפספסת , כדי לא ליצור חוויה שלילית סביב העניין.

ומסיימת במסקנה שלי- מעבר לבשלות ולרצון הילד להיגמל, חשוב לא פחות שזה יתאים לאמא. צריך בשביל זה הרבה זמן וסבלנות, וצריך לראות מתי זה הכי מתאים לך.

בהצלחה רבה!

אולי אפשר לומר לה שנכון שהתחלנו אבל כרגע נחזיר את הטיטול ואחרי החג נוריד לגמרי?

ז"א להסביר לה בצורה עניינית ולעמוד בהבטחה שבסיום החג תורידו לה את הטיטול לגמרי...

אבל אני לא בטוחה...

זה לא שהיא כבר גמולה, היא ממש בתחילת הדרך, נשמע שהיא עדיין לא ממש שולטת על היציאות, כך שזה לא יבלבל אותה או משהו.

באופן אישי כשאני גמלתי את הילדים שלי מטיטול תמיד עשיתי את זה בהדרגה- התחלתי שעה ביום, אח"כ רק בבוקר, וכו'. בשבתות השארתי בלי טיטול רק אחרי שכבר היו ממש שולטים על היציאות. אני יודעת שהרבה לא אוהבים לעשות ככה, אבל אני אומרת לך את זה כדי שתדעי שזה לא פוגע בתהליך.

ולדעתי כדי שהתהליך ילך בטוב- כדאי ממש לעשות את זה בזמן נוח לאמא. חשוב מאוד שהאמא תהיה רגועה ותגיב נכון.

אחלה שזרמת איתה, למרות שזה לא היה ממש בתוכניות

חשוב מאוד לעודד אותה אחרי כל יציאה, יש כמה קלטות מעולות על גמילה לילדים שהקטנטנים מאוד אוהבים לראות.

שבי איתה אפילו ותצפו יחד. כמובן לדבר על מה רואים, ומה קורה. וכו'.

אני ממליצה גם ללכת לקנות יחד איתה תחתונים תני לה לבחור איזה צבע היא רוצה עם איזה ציור. זה בטוח ילהיב אותה.

צריך המון סבלנות לתהליך הזה 5 פספוסים זה נורמאלי בהחלט, אצלנו היה אפילו יותר.

בלילה במקום תחתון שימי לה פול אפס זה תחתוני גמילה שצורת הלבישה שלהם היא כשל תחתון ככה שהילדה לא תשים לב.

בעיני גמילה מחיתול גם בלילה על ההתחלה זה סרט, במיוחד שעוד קצת קריר בחוץ ולא נעים לקום לילד רטוב.

חודש ושבוע - שבועיים זה השלב שגם התינוקות שלי עושים הפסקה של שנת לילה ארוכה.

בימים הראשונים הם עושים הפסקה של שמונה שעות - כמו שאת מתארת - וזה באמת תמיד מלחיץ וגם גדוש...

ואח"כ הם מתאזנים על שש שעות.

עד הקפיצת גדילה של שלושה חודשים - שם הכל משתבש חזרה....

לדעתי היא משלימה את החסר ביום, ביניקה כל שעתיים - וגם זה יסתדר בעוד יום יומיים : הגוף ילמד לספק יותר במשך היום ופחות בלילה.

ונראה לי שהיא לא משפיעה על התינוק.

לבת שלי בגיל חודש תעדכני מה הרופא עונה לך....

אין משהו אחר לתת אז נותנים את זה ומורחים ממש טיפונת אחרי כל הנקה. ממש טיפ-טיפה.... להרתיח מוצצים ובקבוקים אם יש.

א. נפשי ב. פיזי

בצד הפיזי יש תרגילים שמאוד מאוד(!!) עוזרים להרגיש פחות כאב. וכדאי להיות מודעים להם, לתרגל ולנסות.

מעבר לזה, שאישית- אני חיזקתי אצלי את הסיבות למה אני ל-א רואה יתרון באפידורל (והיו הרבה חסרונות..)

בצד הנפשי צריך לחזק את העניין שציר הוא לא רק כאב, אלא התקדמות..

שלידה זה ליד ה'.. זמן לתפילות עם כח אדיר

(לי אישית עזר לקרוא חוברת מסוימת שחיזקה אותי)

תנסי ותראי אני בעד הגישה שבאים עם ראש פתוח

מנסים, ואם לא מצליחים- אז לא..

המבחן האמיתי הוא לא לראות איך את מתמודדת בחדר הלידה

המבחן האמיתי הוא אחר כך בחיים האמיתיים.

אין עניין להוכיח את עצמך, במקומות שלא תמיד צריך

אם הבנתי נכון - אז את מדברת על הדכדוך שאחרי לידה, ה"בייבי בלוז". זה קורה לרוב היולדות, ונראה לי שבעיקר אחרי לידה ראשונה.

אבל המסקנות שכתבת נכונות ויפות לדעתי.

נשמה!

כל כך נכון מה שאת אומרת על להיות מעורבת בתהליך של הלידה.

זה כל כך חשוב ומשמח, ולכן מבורך ללדת בלי אפידורל.. כמובן בלי להשתגע ולקחת את הכל בפרופרציות..

כמה דברים לגבי לידה טבעית:

קודם כל כדאי ממש לקחת דולה, במיוחד שזו לידה טבעית ראשונה. אני יודעת על עצמי שאני לוקחת עכשיו דולה למרות שמצבינו הכלכלי ממש לא משו..

לגבי החשש מלידות ארוכות- בד"כ לידה פעילה (טבעית) מקצרת משמעותית את זמן הלידה!

ומאוד כדאי לך בכל מקרה להתחיל לקרוא בנושא, וזה דווקא יתרון שאת בתחילת הריון

ספרים מומלצים: לידה פעילה (חובה!), לידה- ליד ה'

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות ומבורכות

אצלי 2 לידות ראשונות היו עם אפידורל.

ועכשיו בשלישית כשנכנסתי לחדר לידה עם פתיחה 4.5 ישר ביקשתי מרדים

אבל בגלל שכאב לי מאוד ביקשתי גז צחוק,

זה פשוט טשטש אותי ואחרי 40 דקות המרדים עוד לא הגיע והרגשתי צורך ללחוץ  והתברר שזהו וככה ילדתי בלי אפידורל.

ולגבי הדיכאון שהיה אחר כך מכירה חברה טובה שגם לה יש את זה ולעיתים זה נמשך לה גם בהיריון והיא אכן אמרה שכשסיימה להניק השתחרר משהו ונגמר הדיכאון. בתוך כל התקופה היא היתה מטופלת. לא מחייב שלידה בלי אפידורל תגרום לכך שלא יהיה דיכאון.

בהצלחה ובבריאות שלימה

ילדתי לידה מדהימה ב"ה ללא אפידורל ואני בדיכאון אחרי לידה (למעלה משנה).

לא חושבת שיש קשר בין הדברים..

(אל דאגה, אני בטיפול עם כדורים שאמורים לאזן. מחכה לאור שיגיע!)

מה שהכי עזר לי זה לאסוף משפטים מחזקים ולשנן אותם.

תכתבי לך במחברת/פנקס משפטים שמחזקים אותך שקשורים ללידה, זה יכול להיות משהו ששמעת/קראת וזה יכול להיות משהו מעצמך.

תעברי על המשפטים האלה במהלך ההריון.

וזה נכנס!

בכללי, אני מאמינה שהעיקר זה התפיסה שיש בראש.

כמובן שחשוב גם ללמוד כלים (תנוחות, נשימות, דרכים להרגעה וכו'..), אבל העיקר איך את מגיעה ללידה מבחינת הרגש והמחשבה.

הדבר שלי הכי שינה את כל התפיסה שלי לגבי הלידה היה המשפט - לידה זה לא כאב של סבל, זה כאב של לידה, בריאה, משהו טוב!

בדר"כ כאב בא לאותת לנו שמשהו לא טוב בגוף, אבל בלידה זה בדיוק הפוך! 

הכאב בלידה מבשר לנו חיים! זה הדבר הכי טוב שיש!

וברגע שהכאב נתפס אחרת, הכל כבר נראה אחרת..

הפסקה האחרונה שלך - אני מסכימה בדיוק עם מה שאת כותבת!

אנחנו מתוכנתים לפחד מכאב. אנחנו רגילים לחשוב שאם כואב מאוד, אז יש איזו בעיה רצינית, ואם נורא כואב, אנחנו כבר רגילים להילחץ ממשהו מסוכן....

בלידה אותן תחושות מגיעות אוטומטית בלי לחשוב, סתם הלב כבר רגיל לקפוץ מכל כאב. גם אני למדתי לשנן לעצמי שזה בסדר שכואב לי. הכול בסדר ואני מסוגלת להתמודד, הכאב ממש לא מסוכן, שום דבר רע לא יקרה לי בסוף, וכך אני מצליחה ב"ה.

כמו חן שחר, גם אני עברתי שלוש לידות בלי אפידורל, מבחירה.

אצלי, עצם זה שיכולתי להסתובב בחופשיות (ולעשות סיבובי אגן בזמן הצירים) מאוד הקל על ההתמודדות עם הצירים. גם היה לי טוב להרגיש חופשיה, משוחררת, ולא מרותקת למיטה.

גם, ברוך ה', קיבלתי בכל פעם מיילדות נהדרות, ממש, שהיה לי מאוד טוב להיות איתן (מוזמנת ללדת איפה שילדתי. פרטים באישי ).

אגב, נראה לי שגם ההתאוששות הרבה יותר מהירה אחרי לידה בלי אפידורל. תוך יומיים-שלושה די חזרתי לעצמי (בלידות הראשונות נשארו כאבים של התפרים, והפעם ברוך ה', לא היו, וגם זה השפיע על ההתאוששות אח"כ).

אם יש לך עוד שאלות- מוזמנת לשאול (:

שיהיה בהצלחה!

על חשבון העבודה במשך 40 שעות על חשבון המעביד (כמו ימי מחלה)

את צריכה להביא אישור מהמרפאה.

אישית, אני חושבת שחשוב מאוד ללכת למעקב אחות.

בנוסף, תקבעי כבר תור לסקירת מערכות כי אם תחכי עד התור אצל הרופאה עלולים לא להישאר תורים.

זה מעבר לזה, 40 שעות המיועדות לבדיקות הריון.

תלוי אילו בדיקות את עושה, אבל לפחות תעשי בדיקה ראשונית של כל מה שבודקים- CMV וכו', ברזל אם את חלשה וכד'.

לגבי העמסת סוכר וסקירה מאוחרת- התור שקבעת הוא לפני השבועות שבהם עושים את הבדיקה.

אם היית אצל רופא נשים בתחילת ההריון אז  כנראה שהוא נתן לך הפניה לכל הבדיקות שצריך. ואם אין לך מושג מה התוצאות, כנראה שהכל בסדר... אבל תוודאי.

צריך כבר לקבוע תור

גם העמסת סוכר שבוע 28 בערך

אפשר לקבוע תור לרופא אם אין לרופאה ולא לעשות בדיקה פנימית שהיא גם ככה די מיותרת ואז הוא ייתן לך כל הבדיקות שצריך

בעצם פספסת בדיקת דם ואולטרסאונד ראשון, כל השאר זה לא קריטי

אפשר לנסות להתקשר למרפאה או לרופאה שלך ולהסביר את המצב, אני חושבת שהם ימצאו לך תור יותר קרוב

יש לך 40 שעות לבדיקות הריון בנוסף לימי מחלה!

מתקשרים למוקד או למרפאה, אומרים באיזה שבוע את ומבקשים תור דחוף.

אם שמרת על ניקיון וסטריליות של המשאבה והבקבוקים מבפנים ומבחוץ (מה שמן הסתם עשית) - אז אין סיבה שזה יהיה אסור בשימוש בפסח.

באיזה גובה הספרים. מגובה מסויים מהרצפה -10 טפחים (80 ס"מ) -אפשר להקל ולא לכסות.

פחות מזה - אפשר לכסות אותם בשני כיסויים :סדין גדול מקופל לשניים או ציפה גדולה שתוחבים את הפינות שלה מאחורי הספרים העליונים/או תולים בעזרת אטבים/ או כל דרך יצירתית אחרת...אין צורך לכסות את הספרים מצידם התחתון.

או להעמיד מחיצה - נניח מזרון שעומד על רוחבו - בגובה 80 ס"מ.

ואם יש מחיצה - כגון שלספריה יש דלתות, אין צורך בכיסוי.

בשעת הדחק, אפשר להקל ולא לכסות את הספרים אלא שהאיש והאישה יתכסו עד מעל לראשם ומתחת לרגליהם.

אני ב"ה אחרי 3 לידות ומאז נשארה לי בטן,

בהתחלה הייתי מבואסת במיוחד שאני רואה את השכנות שלי מסביב בלי שום דבר....

אבל אחרי הלידה האחרונה הבנתי שאין מה לעשות וככה אני.

גם כשאני 9 חודשים אחרי לידה שואלים מתי אני צריכה ללדת...

וכבר צוחקת על כל העניין, כשמציעים בגדים במידה קטנה אני ישר אומרת תביאו את הכי גדול,

וכששואלים אותי מתי אני צריכה ללדת אז אני אומרת בחיוך שאני לא בהריון  ואנשים שיא המתפדחים.

ועכשיו קנינו אופני כושר ומשתדלת להתמיד בזה.

אחרי הלידה הראשונה הייתי הכי רזה שהייתי אי פעם, אהבתי את זה.

עכשיו אחרי הלידה שניה אני ממש לא ככה, לא שמנה אבל לא נכנסת לכל הבגדים, בטן שלא יורדת וירכיים מוגדלות.

בהתחלה הייתי ממש בדיכאון מכל העניין..

ואז פתאום חשבתי לעצמי, למה בעצם אני חושבת שאני לא יפה ככה?

מי קבע שככה זה לא יפה??

סתם הכניסו לנו לראש שיפה זה - רזה, בטן שטוחה וכו'..

מאז אני באמת חושבת שאני יפה!

ברור שיש נפילות מידי פעם, אבל משתדלת לזכור שאני מחליטה אם אני יפה או לא ולא אף אחד אחר!

בנוסף למה שכתבתי, משתדלת לקנות בגדים שאני מרגישה בהם טוב, לפרגן לעצמי בתכשיטים או מטפחת יפה..

ובימים בהם אני קמה במצב רוח לא משהו ומרגישה לא טוב עם הגוף שלי אני שמה עלי קצת בושם ולפעמים קצת איפור כדי לשפר את ההרגשה. תכלס, זה בעיקר פסכולוגי.. 

ועוד אין לי מושג מה יהיה אחרי הלידה...

אבל:

1. אני אומרת את האמת כולה. אפעם לא אהבתי את המראה שלי (יש לי כמה חריגות בעניין) וע שהצלחתי להשלים לפחות עם חלקו ולתת לבעלי לראות אותי מאוד קשה לי לעשות את זה כשיו כשהשינויים כ"כ ניכרים לעין ושונים. בייחוד שאני יודעת שיש סיכוי שהגוף שלי לעולם לא יחזור להיות מה שהיה, ואני כולי כ"כ צעירה, עוד לא בת 20 ובהריון אז השינוי שיקרה שיפוך אותי מגוף נערי וגמיש לגוף של אישה בוגרת מבוגרת וזה, מאוד מאוד מאוד קשה לי.

אני משתדלת ללכת לקוסמטיקאית פעם ב כדי להרגיש יותר טוב אבל גם זה לא תמיד עוזר. לפעמים כשאני מתגברת על עצמי לא לאכול עוגה או משהו אני מרגישה מאוד טוב עם עצמי. ואני אשתדל לקבל על עצמי לטפח את עצמי עוד יותר לטפח את עצמי לדאוג להרגיש חלקה, נקיה ומאופרת.|כבר רצה לקנות איפור חדדששששש|

ו...

אירוח עם סטיילסטית יכול להיות מגניב למדי...

תודה על המקום לפרוק. תוך כדי כתיבה התבררו לי כמה רגשות שלי כלפי עצמי שלא הייתי מודעת אליהם. אז תחיה מממש תודה

כי באופן כללי, יחסית לנשים בד"כ, המראה החיצוני לא משחק אצלי בתפקיד של חשיבות.

כן מפריע לי שהשמנתי, אך דווקא בהיריון אני נהנית שיש לי תירוץ לכך... ואוהבת את התחושה של להיות בהיריון (אם לא מחשיבים את כל הסימנים הפיזיים שנלווים לכך...)

אני מאוד אוהבת איך שאני נראית בהריון, מרגישה נשית ועגלגלה, 
בד"כ אני מאוד רזה, וההריון הוא תופסת של בטן יפה. אני אוהבת.
בכללי אני לא חושבת שהפורום הוא מדגם מייצג לנושא.. 

אני מאוד אוהבת בהריון ללבוש רק בגדים יפים ומחמיאים, להתאפר ובאופן כללי להשקיע בעצמי עם קרמים וכדו' . 

2. * אני מתלבשת יפה גם כשאני בבית

* יוצאת פעם ביום, אפילו למכולת

* משתדלת להיות חלקה משערות

3. לא כל כך מבינה איך זה יכול להיות וירטואלי

מוזמנת לדווח לי.

ואתה אם אתה קורא את זה, לך לנקות לפסח את הפה שלך עם סבון ופלפל חריף במקום לחפש צרות.

רגע אם בעלי חופר לי כל הזמן איזה תפקיד חשוב יש לי כאישה ושאני מעניקה וסוחבת חיים ביחד הקב"ה אז למה לי לא להאמין לו????למה לא להאמין לו כשהוא אומר לי שזה עושה אותי יפה ואני יפה בעיניו וזהו??????

בנות יקרות לאף אדם ולאף נורמה אין זכות לקבוע לנו איך ניראה ואיך אנחנו אמורות להרגיש עם זה!

אין לי שום בעיה לומר שאני חתיכה כשאני חתיכה, ולא הייתי כזו כבר כמה שנים.

זה מבאס אותי כשאני מאבדת צורה ומתרחבת בירכיים ובבטן, ולא טוב לי עם זה - וזו האמת... 

מקבלת על עצמי לנסות לחזור להתעמלות. רק אם תהיה לי עזרה בענין - כי:

הבעיה שאני חסומה, אם היו לי קליפים של התעמלות הייתי מתמידה... אולי מישהי תוכל לעזור לי ולהעלות לג'מבו מייל או משהו,

מבטיחה בלי נדר ליישם! 
ארוח עם סטייליסטית - מענין מאד. תודה!!

1. מרגישה ככה באמת. מבואסת מאד.

2. מקווה לדיאטה. אין לי כל כך כח לטיפוח מיוחד, משתדלת לשמור על ההרגלים הישנים. אסור לי לעשות התעמלות בהנחיה הפיזיותרפיסטית (רצפת האגן).

3. לא אוהבת ולא צריכה סטייליסטיות.

אני מאוד אוהבת את ההריון, אני חושבת שזה יפה ונשי מאוד!

בהריון הקודם היה לי קשה באיזה שהו שלב לגלות שהשמנתי מאוד בירכיים והיו בגדים שהיו נראים עלי מזעזע בגלל זה,

אבל הבנתי שזה חלק מההריון... (עבדתי הרבה זמן על ההבנה הזו)

אז חיפשתי בגדים אחרים חדשים יהיו עלי יפים

איך להתלבש וכו'

חחחח. אחרי הלידה רזיתי ורזיתי ו-רזיתי...

החצאיות מכיתה ט' נפלו ממני, בחולצות יכולתי להכנס פעמיים,

ורק ה"חלק העליון" החזיק אותן, כי ב"ה הנקתי

בהריון הייתי מבסוטה מאד מהגוף שלי, מהשינויים, מהעלייה במשקל, מההרגשה,

מהשיער שהפסיק לנשור, מהבטן המתעגלת, מהסחיבה בעליות... מהכל!

אבל באמת נשים מעדיפות להתלונן  במיוחד כשהן בהריון,

אז בשרשור הקודם בעיקר התלוננתי על אחרי הלידה...

כדי להרגיש טוב אני מתקשרת לאחותי או לחברה, מוציאה את כל מה שישב לי בנשמה, (שומעת מה יושב אצלה)

ואז הרבההה יותר טוב לי .

חוצמזה השבוע כבר החלטתי, להרגיש יותר טוב לקראת החג,

אז הוצאתי כמה מאות שקלים במכירות, על בגדים, מטפחות, בובו, עגילים ושעון חדש

עכשיו אין לי בעיה לקבל על עצמי להרגיש מצוין!

לדוגמא באתר של מכון פועה

http://store.puah.org.il/index.php/oe-2?SID=d3feaf1219ffb7468f4df6a3568a7b59

או איבי וכדו'

לקנות בקופת חולים, עולה בערך 5 ב25 ש"ח. 
במכון פועה
באיביי (עולה 10 ב4 ש"ח)..

לעכשיו- אני לא הייתי מתאפקת וקונה.. 

וחברה שלי הביאה לי פרטים של מישהי שעשיתי לה העברה בנקאית בפייפל והיא שלחה לי בדיקות, יצא לי 25 או 30 ל5 בדיקות.

מגיע בדואר 24, אז לא הייתי צריכה לחכות יותר מדי

ונשארו לי 4 בדיקות מיותמות... אז אם את רוצה אני מסכימה לשלוח לך בדואר (רגיל) שיהיה לך.

וזה נפלא!

הן ממש חברות טובות!

ככה שאם מקיימים יחסים לפני הביוץ תאי הזרע הזכריים שאורך החיים שלהם קצר יותר ימותו עוד לפני הביוץ והתאים הנקביים ישרדו ויוכלו להפרות את הביצית.

זה למיטב הבנתי הפשוטה

הקאה בצורת קשת, אי עלייה במשקל. כרגע לא נשמע לי ש/זה מוגזם מה שיש לו.

תקפידי לעשות לו גרפסים שיוציא אוויר ואז יוקל לו.

אם הוא פולט הרבה וזה לא מפריע לו אז זה לא משנה. אבל אם הוא בוכה הרבה, מקשיט את הגב, צורח מכאבים- זה הסימנים.

מניסיון, אם הוא עולה במשקל לא יתנו לך תרופות. בעיקר יגידו לך לעשות לו הרבה גרעפסים 

לא להשכיב על הגב, אלא רק בזוית של 30 מעלות, או על הבטן.

תנסי את זה, אולי זה יקל עליו (לא ממש מפחית פליטות, אבל מפחית בכי)

אם זה באמת רפלוקס:

כמו שאם הבנים שמחה אמרה- להגביה את המזרון מתחת לראש (אנחנו גלגלנו מגבת מתחת וככה המזרון קצת מוטה), להקפיד שיהיה מאונך חצי עשה אחרי האוכל (בטרמפולינה, מנשא, לשחק איתו עלייך) והמון סבלנות.

אצלנו הוא יונק וגיליתי שיש רגישות לחלב וסויה. כשאני נמנעת יש קשר ישיר לכמות הפליטות והבכי (והגזים).

להפחית בסוכר וקמח לבן

ואיך אפשר לדעת שהפטריה עברה לגמרי?

(ותודה על העיצה, קמח לבן אני גם ככה לא אוכלת, ובאמת גם נמנעתי לאחרונה מסוכר, אולי גם אקנה פרוביוטיקה)

פרוביוטיקה קונים בבית מרקחת?

ומה לגבי הכשר לפסח? יש למישהי מושג?

יכול להיות סתם משהו אבל יכול להעיד חלילה על רעלת הריון ולכן חשוב למדוד לחץ דם.

שוב, יכול להיות שאפילו חזייה טובה יותר תקל עליך אבל אבל אבל צריך גם עכשיו לבדוק לח"ד, מה שהיה לפני שבוע זה יפה אבל לא רוולנטי לתחושה שלך היום. 

אני מניחה שעכשיו כבר אין לך איפה לבדוק אבל אצל כל אחות בקופה, טיפת חלב וכו' את יכולה לבדוק בשניות וזה ממש חשוב. 

לא אוהבת להלחיץ אבל רעלת זה לא משהו שמשחקים איתו..

זה באמת ממש מוקדם, הייתי מחכה אפילו לשבוע 8 כדי לחסוך את ההלוך ושוב הזה, נכון שבשבוע 6 כבר לפעמים רואים דופק אבל לפעמים עדיין לא וזה תקין וסתם באסה בשבילי כל פעם להתאכזב מחדש...

יש בזה סיכונים מסוימים וחבל. ואין שום סיבה. צריך רק סבלנות...

אבל אתן צודקות...

אז למה שתי הטכנאיות אמרו לבוא שוב תוך זמן כ"כ קצר?

האמת זה גם קצת טרטור בשבילי...

הרחם לא מתכווץ לגודל המקורי ויש חשש לאיבוד דם רציני ולזיהום.

הסימנים הם גושים גדולים (בגודל של אגרוף), דימום מוגבר, כאבים וחום. בכל חשש לפנות למיון!

כמה זמן את אחרי הלידה?

ותגידי לו מה עברת כדי שיהיה קפדני הכי שאפשר ואם צריך ישלח לטכנאית.

היא צריכה לאהוב את המיטה שלה.

יש לה מובייל או צעצועים במיטה?

אולי אם היא תתרגל לשחק שם היא תרדם תוך כדי משחק? או שאני הוזה ממש?