פורום הריון ולידה (עמוד 4677)

אני די מעדיפה חדש.. פחות אוהבת שאכלו על זה לפני כן.

 

 

ברחוב יצחק שולל נראה לי.. אני לא יודעת מה המחיר אבל שמעתי שהיא יחסית זולה, אבל לא בדקתי..
בהצלחה

ועל הדרך לחסוך כמה גרושים (השכירות של החנות, המזגן, העובדים- לא מגולמים לך במחיר). אישית אני ממליצה על האתר של מאמא גורו. יש שם ריכוז גדול של חוות דעת של אמהות וציונים שהן נתנו לכל מיני מוצרים. תבדקי מה מדורג הכי טוב בעמוד של כיסאות הבטיחות ומה הכי מתאים לתקציב ולדרישות שלך.

מבחינת סוג הכיסא - אנחנו משתמשים בקוסקו סנרה. אנחנו לא נוסעים המון כך שהוא מתאים לצרכים שלנו- פרקטי, קל להרכבה, זול ומדורג מאוד גבוה במבחני הריסוק.

אומנם לא קרוב לי-ם אבל הוא מעולה

בעלי אמר לי שהוא ראה אתמול משהו דומה בחסדי שמואל

קל לניקוי ולא תופס הרבה מקום מתאים עד גיל גדול..

לפני פסח מלא אנשים נוסעים לאיקאה תבררי עם הסביבה הקרובה אלייך אם הם יכולים לקנות לך  זה לא משהו מסורבל מידי לקנות.

יש כאלה שהחלב שלהן שמן ויש כאלה שלא.
תלוי כמה הוא אוכל ותלוי מה המשקל שלו. יכול להיות שכבר גדל...
אני לא חושבת שאת צריכה להלחץ. תנסי להניק אותו ומיד לאחר מכן לתת לו השלמה של תמ"ל כדי שתהיה לו ארוחה משביעה ולא ירצה לאכול לאחר שעה.
או שתנסי לתת לו טעימות במקום התמ"ל, יש מצב שזה ימלא אותו.

בהצלחה!

יונק כמעט שעה ואצל המטפלת אוכל בקבוק של 180...והוא שוקל 5300 ק"ג...
אני מבואסת כי אני לא רואה ענין בלהתאמץ על הנקה אם זה לא משביע אותו...אבל הענין הוא שהוא מסיים הוא ואוכל שוב כמעט מנה מלאה...

רמת השומן של החלב אצל אף אישה לא קבועה אלא משתנה כל הזמן לפי צרכי התינוק. אין כזה דבר שחלב לא מספיק שמן לתינוק.

בשביל שחלב לא יהיה מספיק שמן צריך שהאישה תהיה בתת תזונה קיצוני.

זה לא נפוץ בכלל בחברה שלנו.

הרבה הרבה יותר נפוצים המצבים הבאים:

1) תינוק מתחיל לשתות מבקבוק ורואה שהזרימה מהירה, ומתחיל להעדיף את זה על פני הנקה.

2) השאיבות ממעטות את החלב (את הכמות! לא את רמת השומן שלו או משהו כזה).

3) תינוק מבואס שהוא נפרד מאמא להרבה שעות ועושה בתגובה "ברוגז". אבל לא נראה שזה המצב כרגע כי כבר עבר חודש מהחזרה לעבודה.

טעימות למרבה הצער הן לא הפתרון כי בגיל חמישה חודשים אסור לתת טעימות בכמות כזאת שתשביע אותו (מערכת העיכול לא בשלה מספיק בשביל כמות כזאת, וזה יכול להזיק).

 

לאנונימית הראשונה אני ממש מזדהה איתך ולצערי אין לי עצות.... זה בדיוק מה ששבר לי את הלב אחרי לידה ראשונה, והחלטתי שיותר אין מצב שאני חוזרת לעבודה בשנה הראשונה, אפילו אם נצטרך בשביל זה לגור בדירת חדר, לוותר על רכב וכו' וכו'. פשוט הרגשתי שמבחינתי אין מצב להיפרד מתינוק בגיל כזה וההנקה המחישה לי את זה הכי טוב.

אבל לדעתי יש פתרונות ויש דברים לעשות כדי להגביר את כמות החלב. מקווה שתקבלי כאן תשובות טובות.

יש לי חברה כזו. הבת שלה סירבה כל תמל ובהצעת האחות טיפת חלב התחילו מוצקים מוקדם עד שבשישה חודשים כבר החליף ארוחה.

גם שמעתי שכשתינוקות מוכנים למוצקים ההנקה פחות משביעה.
אולי הגיעה הזמן להתחיל מוצקים? ואולי בכלל קפיצת גדילה?

לא נראה לי שסביר שהחלב שלך לא מספיק מזין אם עד עכשיו החלב שלך השביע ורק עכשיו לא

מפני היא כתבה שהניקה מלא כל פעם שביקש....ולא לפי ארוחות מסודרות.
וחוץ מזה יש תינוקות שהחלב משביע אותם לשעתיים ויש כאלה לשלוש. אצל כל אמא הרכב החלב הוא שונה (מעבר לכך שמשתנה לפי הצורך שלהם). אני לא יועצת הנקה אבל זה מה שאני רואה בפועל אצל תינוקות שונים.

המזרני תינוקות בד"כ מצופים בשעוונית כזאת.

 

אין לי מושג בקשר לשאלה הראשונה. לנו יש מיזרון שירשנו, אין לי מושג בן כמה הוא בדיוק, אבל בטוח הרבה...

לא הייתי קונה משהו יקר מדי.

לא רואה צורך במגן מזרן. גם ככה הוא מפלסטיק כזה שהכל מתנקה בנגבון..
ואנחנו בהמלצת המוכרים בחנות- קנינו מזרן פוט. הם אמרו שבטיחותית אפילו- בדקו שזה הכי טוב לתינוק. אז לויודעת עד כמה זה נכון אבל זה מספק אותי

אם אף אחד לא קונה כאלה, אז למה החנויות מלאות בהם?

 

אני מדברת על מזרן למיטת התינוק הגדולה, שממשיכים איתו בעז"ה עוד שנתיים לפחות.

בעריסה מיד שרה בוודאי שיש לנו מזרן פשוט - ספוג מצופה בפלסטיק עבה.אני מבינה שמה שיש לכן במיטה הגדולה הוא דומה.

 

רוב תודות, כנראה נקנה את הזול כמו שאמרתן.

 

סתם בשעשע - בעלי שאל בחנות והסבירו לו שהמזרן ב 1000 שקל זה נושם משני הצדדים, ויש צד אחד, לגיל הגדול יותר, כשהופכים, שהוא עם שכבת לטקס. הוא שאל למה זה טוב, והם אמרו לו שזה ל"חווית שינה" משופרת.

 

בעיקרון נראלי שחווית השינה של הפיצית לא נפגעה..

ורקק! סדין דק עליו וזהו!

בד.כמובן גם מגן ראש

את מתכוונת שזאת הדרישה היחידה ואין צורך להשקיע מעבר?

הוא מכוסה בניילון / פלסטיק ולא בבד נושם?

מכוסה בפלסטיק

בסוף כן קניתי אחד יותר יקר שהוא נושם וקשיח מצד אחד (לשימוש עד גיל שנה) ורך מהצד השני (מעל שנה).

"ונשמרתם לנפשותיכם"- מה שאפשר לעשות כדי למנוע אסון עושים וכן, גם לתינוק מגיע נוחות במיוחד שהוא נמצא שם יותר ממחצית היום.

ועוד דבר- יש עכשיו מזרנים שהם עם חומר נוגד שריפה אבל מסתבר שהחומר הזה הוא מאוד מסרטן ככה שצריך לבדוק את העניין.

לא ככה?
וגם, האם את שמה שעוונית?

ב''ה זה קרה רבע שעה אחרי שהתינוקת קמה משינה......

ניסי ניסים.


לא הייתי סומכת על חומר נוגד שריפה...

והוא ממש לא בריא.

אין צורך בשעוונית כי המזרן מגיע עם כיסוי כללי שאפשר לכבס.

נוח לנקות שצתלכלך,נוח לתינוק,עמיד... בקיצור מצוין...
(לנו יש של פנג ונראלי הוא עלה פחות מ200 אם אני זוכרת נכון וזאת חברה מעולה)

מזרון עם תו תקן

המזכירה ייעצה לי להחליף רופאת נשים, בכיתי המון, בעלי התקשר בעצבים ישירות למשרד (ולא לשלוחה של קביעת התורים)
ואמר שזה לא סובל דיחוי, ופתאום נמצא תור למחרת... הייתי בהלם. השיחה איתו נמשכה חצי דקה.
בקשי מבעלך או ממישהו עם קול תקיף להתקשר! חבל לוותר.

(אנונימית בשל הריון ראשון שהוא עדיין סוד)

יש פה 2 סניפיםוהיא הרופאה....והיא מבטלת מלא פעמים יודעת גם מאחרים...

ויש רופא נשים אחד נוסף- שממש עמוס ועוד יותר קשה לקבוע אצלו תור כי הוא מומחה ועבר איזה ארוע מוחי אז עובד במתכונת מצומצמת..


אני כבר שוקלת לעבור קופה.
אני לא מבינה למה זה לא בנוהל שלהם שכשיש ביטול מצד הרופא אז מארגנים מועד חלופי. למה צריך לריב איתם כדי שזה יקרה?

ומהין שנינו- אני הרבה יותר מסתדרת בשיחות שכנוע מאשר בעלי...הוא יותר עדין ובחיים לא יתווכח עם אף אחד ( ב''ה גם לא איתי )

ממה שראיתי Phill and Teds נראית לי הכי מתאימה אבל לא הספורט הפשוטה אלא אחת מהאחרות שלהם (תחפשי באינטרנט).

אני ממש מרוצה!
מתאימה מגיל 0 וגם לגדולים (הבת שלי בת שנה ו7 לאחותי גם יש והבן שלה גדול בחודש מהבת שלי והוא גבוה וזה מצוין ויש עוד מקום)
חדשה עלתה לי 1890 הדגם החדש יותר (ההבדל זה בסוג הבד והחדש מגיע עם תוספת של ריפודים)
היא עוברת ממש כמעט בכל מקום מתקפלת די קטן ואפשר גם לפרק את הגלגלים בקלות ואז זה עוד יותר קטן...
נוסעת מצוין גם בשבילי עפר...
החסרון שלה זה הגגון המשותף אבל לא ראיתי שזה מפריע לגדולה והוא מגן מצוין מהשמש ויש לו חלון שאפשר לראות את הילדים...

אנחנו קנינו אותה יד שניה והיא מצויינת.

החיסרון היחיד זה שזה לא נשכב לגמרי, אבל בעיני זה בהחלט נשכב מספיק.

 

היא צרה, נוסעת טוב, גגון נפרד לכל אחד, קיפול קל ומתקפל קטן.

 

קודם כל הנקה - במיוחד שהיא סבלה מירידה במשקל. ב"ה אם תשמרי לזה כוחות, אולי תגיעי למצב שהיא תינק הנקה מלאה.

 

הנקה בראש סדר העדיפויות זה אומר - שאת צריכה לישון בחלק משעות היום כשהיא ישנה, לאכול טוב, ולהיות שלווה ושמחה עד כמה שניתן.

 

ואידך זיל גמור...

את הזמן הקצר הפנוי שלך תשקיעי קודם כל בבישול לעצמך - תבשילים פשוטים ומהירים אבל מזינים שכוללים את כל אבות המזון.

ורק אחר כך, תשקיעי בבית - הכי דחוף זה כביסות.

אם יש לך כוח, וזה משמח אותך, תשקיעי מעט בנקיון - אל תעשי פסח - זה לא התפקיד שלך השנה.

 

כדאי גם לצאת לסיבוב קצר עם הקטנה בעגלה מדי יום אם אפשר - האנרגיות של בחוץ יעשו טוב לשתיכן ב"ה.

 

התקופה הזו מאוד מאוד מאוד עמוסה אבל היא חולפת מהר.

כדאי להנות ממנה, ובשביל זה צריך להנמיך מאוד ציפיות ולהתרכז בעיקר.

 

אם את אחת שיודעת לבקש ולקבל עזרה, ולהנות ממנה (אני לא מצליחה לצערי) קחי כמה שיותר עזרה בכל תחום שעולה בדעתך. ואם את מעדיפה שלא - פשוט תעצמי את העיניים ותראי רק את התינוקת ואת עצמך כרגע.

 

המון מזל-טוב.

בקשר להנקה,האמת שבהתחלה,כשהיא נולדה- היא לא הצליחה בכלל לינוק ושאבתי חלב כמה פעמים ביום+תמ"להיא קיבלה. בהמשך נפגשתי עם יועצת הנקה ואס הצלחתי להניק עם פטמות סיליקון ואחרי עוד כמה זמן נפגשתי שוב עם היועצת הנקה וב"ה מאז אני מצליחה להניק. הפחד שלי שאין לי מספיק חלב ואולי היא לא אוכלת מספיק. בבקבוק אני רואה את הכמות המדוייקת.. בעז"ה אהיה השבוע בטיפת חלב ואתייעץ איתם.

בקשר לבקשת עזרה,מרגישה לא נעים לבקש אבל אולי באמת אעשה את זה.

ותודה על שאר העצות!!

מניחה שבעלך עושה את הקניות כדאי שהוא גם ישים דברים במקום וכו'.

ניקיון: את חייבת עוזרת אם זה מפריע לך ואם בעלך לא מנקה במקומך (או לא מנקה לטעמך..).

אוכל: כדאי שבבוקר בעלך יכין לך ארוחת בוקר לפני שהוא יוצא. בבישולים האחרים אם אפשר שהוא יעזור וגפ שההורים ישלחו קצת.. תשתמשו בחד פעמי. כל הכביסה למייבש. אם מישהו אחר יכול לקפל, יופי אצלי זה לא רלוונטי כי אף אחד לא מקפל יפה כמוני

 

ולנסות לישון פעם אחת באמצע היום.

לגבי העזרה מההורים,אני ממש מתלבטת מה לעשות.
ההורים של בעלי גרים קרוב אבל לא נעים לי לבקש עזרה. מה גם שאצלם עזרה זה עם הקטנה ואני ממש לא צריכה את זה כרגע. אני צריכה עזרה עם ארוחות ועבודות הבית.
חשבתי אולי לבקש מגיסתי שהיא רווקה,
מה אתן אומרות זה שייך?

אבל תגידי לה שתרגיש נעים לומר לא אם היא לא רוצה

בתור רווקה עם ותק כבד, מאד מעליב שמניחים שיש לך זמן ואין לך חיים כי עוד לא התחתנת.

אז אם היא רווקה בת עשרים, סבבה.

אם היא 25 ומעלה, עדיף שלא.

אז בזכות העצות שלכן,ביקשתי עזרה מהמשפחה של בעלי,יום אחד הם לקחו אותה לכמה שעות וטיפלו בה ואני הצלחתי לנוח ולטפל בבית. היום הם יביאו לי אוכל
ובטח בהמשך אעזר בהם עוד.

יצא לי לדבר עם חברה על זה שאין לי זמן בגלל שכל ארוחה של הקטנה זה גם הנקה וגם תוספת של בקבוק ובנוסף צריך לחכות איתה לגרפסים כי אם לא היא פולטת /מקיאה הכל. כל זה לוקח איזה שעה וחצי ולא נשאר לי כמעט זמן לנוח ושוב יש ארוחה.
אז החברה אמרה שיש משהו ביישוב שיכולים לארגן לי ארוחות,הבעיה היא שלא נעים לי לבקש. מה אתן אומרות?אולי בכל זאת לפנות אליהם,כי זה יכול מאוד לעזור לי.

משתי סיבות-

א. אם היתה לך שכנה במצב כזה בטח הייתי שמחה לעזור לה, לא? אז עכשיו את בצד המקבל ובע"ה כשתתאוששי תהיי בצד הנותן

ב. במצבים כאלה מגרדים כל עזרה מכל כיוון. פשוט מאוד...

אני מרגישה שלמרות שעברו חודשיים מהלידה לא חזרתי לעצמי. באמצע עברנו 2 פעמים של אישפוז עם הקטנה בבית חולים,כל פעם היתה שבוע בבית חולים.
כשאני מדברת עם אמא שלי היא לא מבינה איך אין לי זמן וחושבת שאני צריכה לעשות את כל עבודות הבית כרגיל.
אני מרגישה מותשת ועייפה,אין לי כמעט זמן לנוח.. אתמול בלילה הגעתי למצב שכל הגוף שלי כאב, בגלל שגם טיפלתי בקטנה וגם בבית..
איך אוספים כוחות? והאם לנסות להסביר לה שוב? קשה לי שלא מבינים אותי

 

יש עלייך די והותר עול גם ככה. אל תעמיסי עלייך גם את אי ההבנה של אמא שלך. שחררי את העניין הזה. את תמשיכי לפעול בצורה הנכונה עבורך ועבור הקטנה = לנוח איתה כמה שיותר, להזניח בבית את כל מה שלא חירום - ואמא שלך תמשיך לא להבין. קורה לפעמים שלא מבינים. באסה, אבל כדאי להשלים עם זה ולהניח לזה ככה.

רק בריאות לך ולקטנה!

 

 

 

הנה הנתונים:

א) עברו כבר חודשיים מהלידה. חודשיים! חז"ל אמרו שהגוף של אישה מתפרק במשך שנתיים אחרי לידה.

ב) את מטפלת בבעיות בריאות לא פשוטות של הקטנה. זה מצריך המון המון כוחות גם כשלא נמצאים דקה מהלידה.

ג) אין לך תמיכה מאמא שלך, ממי שהכי היית מצפה לקבל ממנה תמיכה ועזרה בתקופה הלא פשוטה הזאת.

אז אחרי כל זה - איך ייתכן שאת לא חשה במיטבך, הבית מצוחצח, ואת מחוללת ומזמרת כל היום?

 

 

רק לפני שבוע-שבועיים הגעת הביתה ולכן בעצם רק עכשיו התחלת להיות אמא במשרה מלאה ממש. זה מקצוע לא פשוט דורש המון אנרגיות 24 שעות ביממה ולוקח זמן ללמוד איך עושים את זה. והרי זה קשה גם למי שיש לה ניסיון בזה. וגם למישהו בריא בכושר מעולה שלא עבר לידה רק לפני חודשיים.

  אז מה הפלא שקשה לך?

את בסדר גמור ולא פחות טובה מאמא שלך או מכל אחד אחר.  מה גם שהגוף שלך עוד לא התאושש מהלידה. חודשיים זה לא הרבה. (ואם התינוקת היתה מאושפזת - בכלל לא הספקת לנוח, והגוף שלך עוד צריך את זה!)

באמת כואב שדוקא אמא שלך לא מבינה אותך, וזה מתסכל וגם מערער לך את הביטחון בעצמך, אבל אל תתני לרגשות אשמה להתפתח בקרבך.  זה לא יעזור לך להתמלא בכוחות מחודשים, להיפך. וזה גם לא נכון! את בסדר גמור.

 

ובאופן מעשי - כמו שכתבו קודם: תעצמי את העיניים ותתעלמי מהבלאגן בבית, מהדברים שרצית להספיק ואת לא מגיעה אליהם, מחוסר הנעימות כשאת מבקשת עזרה, מההתאכזבות של אנשים שמצפים ממך ליותר ממה שאת מסוגלת.

תתמקדי בעצמך ובתינוקת, לישון ולאכול!

 

חיזקי ואימצי זאת תקופה וזה יעבור ותתחילי להנות מהתינונקת שלך.

 

קחי מולטיויטמין, אפשר את הפרינטל שלוקחים בהריון.

 

יש עלייך הרבה עומס ואת צריכה כוחות.

ברוב הפעמים במצבים כאלה ויטמינים  עושים את השינוי - פתאום חוזרים אל הכוחות ומשימות הטיפול בתינוקת ובבית לא נראות גדולות עלינו.

גם לי כל הגוף כואב, ואני מרגישה חולה כל הזמן.
חודשיים וחצי אחרי לידה, ואפילו לא מאכילה שעה וחצי אלא חצי שעה לכל היותר..
אולי יש כאלה שזה קל להן והן לא מבינות שיכול להיות אחרת.
אולי יש כאלה שלא מנסות לעשות כלום בבית, הבעל מכבס רק כשאין מה ללבוש, והן לא תלויות באוכל טוב. אני תלויה באוכל, וצריכה גם שיהיה נקי ומסודר. אז קשה נורא.


אז לא יודעת איך לעזור, אבל זה כל כך מובן.
בקשר לאמא שלך - שווה להסביר רק אם זה יגרום לה לעזור לך יותר. אם לא, עזבי. הכי חשוב שבעלך יבין.

לק"י

הייתי רוצה חדר על כל סוגי הציוד שיכולים להקל עלי, עם מסאז'יסטית טובה כזאת..
ואפידורל ברגע שאני אחליט.
ועם מוניטור גמיש יותר (שלא זז אם קמים).

שתהיה רפלקסולוגית, אפידורל. אור מעועם ונעים. גקוסי. שירותים ומקלחת רק שלי!. שתהיה מיטה ענקית.

מזונים על הרצפה.
ובתקוה דלא יהיה צורך באפידורל..

עם מיטה ענקית ונוחה. עיצוב מפנק. מיטה או לפחות כורסה גדולה למלווים. מוזיקה שאני אבחר. עם ג'קוזי (אמרת לתת דרור לדמיון) ושירותים נקיים. עם הרבה כריות. עם שמנים מכל הסוגים (כמו שהיה בחדר לידה שילדתי בו.. חלווום). כדור פיזיו ענק. מוניטור שמאפשר תזוזה. מרדים שעומד לרשותי מתי שאצטרך. מיילדת זמינה לכל חדר. אממ.. נסתפק כרגע בזה

החדר לידה טבעי בזיו בצפת ממש דומה לחלום שלך...

חדר ענק עם ג'קוזי ומיטה זוגית מפנקת ,חלונות ענקיים עם נוף מהמם לכנרת, וכל אביזרי הלידה-סולמות חבלים כדורים וכו...

יש חסרון אחד-


כשהיתי שם בלידה- לא שמתי לב לכלוםםםם מרוב הכאבים.....


אבל באמת אחלה חדרים.

כי גם אני. יצא לי ללוות שם שתי לידות באמת חדר מדהים... אבל הוא מיועד ללידות ללא אפידורל...

ללידות עם אפידורל במילא לא צריך את כל האביזרים...

יש שם גז צחוק.

אני ילדתי בטבעי...תכל'ס כשאני קוראת עכשיו את על החלומות פה- מבינה כמה הוא ממש ההתגשמות של רוב החלומות שנכתבו...
כשראיתי את החדרים הרגילים כמה הם קטנים- הייתי בשוק...לא יכלתי לדמיין שם לידה..

אבל נכון בשביל זה צריך לרצות בלי אפידורל...

מקווה לזכות לחזור לשם גם בלידה הזאת...

נוף יפה , תאורה צהבהבה דקורטיבית.
והעיקר שאוכל לישון שם בשקט עד רגע הלידה, ואצטרך לשהות שם כמה שפחות....

ללדת בחדר שלנו בבית.
בשקט...בשלווה שיש רק בבית...עם מיילדת פרטית. עם בעלי לידי...מוזיקה נעימה ברקע...
בלי מוניטור...
ושפתאם תצמח לנו אמבטיה בבית...
ושיהיה מלא זמן בנחת אחרי הלידה פשוט להיות עם הקטנטן...
לאכול אוכל ביתי עם מגש למיטה...לישון בחדר שלנו רק עם בעלי בלי מלא אנשים מאחורי הוילון..בלי שעות ביקור מוכתבות.



ו.........בבקשה לא לפתח דיון שזה לא בטיחותי וכו'.....תחיה שאלה מה החלום וזה החלום שלי...
כרגע יולדת בבי''ח גם כי יש בי פחד מלא להיות ליד סיוע רפואי אם צריך חלילה וגם כי רוצה שיהיה גז צחוק..עזר לי מאוד בלידה הקודמת-עמו אפידורל כמעט..

אולי אתן זוכרות שסיפרתי כמה זה היה מפחיד.

אבל זה היה מפחיד, כי זה היה פתאומי, ולא הייתה לידי מיילדת....

מצד שני, מתוך החוויה הפתאומית שנכפתה עלי, בכל זאת למדתי מה זאת לידת בית.

יותר נכון: למדתי עד כמה הלידות בבית החולים הן לא טבעיות, ואני אומרת לא טבעיות, למרות שגם בלידות הקודמות לא קיבלתי אפידורל. בלידה הקודמת ילדתי בחדר לידה טבעית. בפתיחה 7 נכנסתי להתקלח, ובפתיחה 9 ישבתי על הכדור.

בכל זאת, אני חושבת שבית החולים לוקח מאתנו חלק גדול מחווית הלידה.

 

לידת הבית שלי, כאמור לא הייתה מתוכננת, ולא הייתה לי מוסקת רקע, ולא אורות עמומים ו....

אבל התחושה שלי הייתה שילד שנולד בבית הוא קודם כל שלי, ואח"כ אני מאפשרת לבית החולים לטפל בו.

ילד שנולד בבית החולים, קודם כל בית החולים אחראי עליו, ואני האימא, השומרת השנייה שלו....

אולי זה נשמע מוזר, אבל זו ההרגשה.

ילד שעטוף בשמיכה של בית החולים, הוא עוד מספר שצריך לזהות אותו.

הילדה שלי הייתה עטופה בשמיכה שלי מהבית, היא הייתה ממש שלי!

בפעם הראשונה שהגעתי לקחת אותה מהתינוקייה לא חיפשתי את השם שלי על העריסות, חיפשתי את הפנים של התינוקת שהבאתי איתי מהבית לכאן....

 

 

 

לאורך השנה הראשונה, כשהייתי מניקה את הבת שלי בבית בחדר השינה, בעלי היה אומר: "עוד פעם היא יונקת בחדר לידה?"

והיינו מכנים אותה: "ילדה תוצרת בית!"

 

 

האם בפעם הבאה אלד בבית עם תכנון?

לא! כי אני לא יודעת אלו סיבוכים עלולים להיות לי בלידה הבאה.....

אבל כחלום, זה החלום הכי הכי חלומי והכי הכי טבעי והכי הכי בייתי!

וגם ילדתי אחריה לידה בבית חולים.

שתיהן היו מהירות מאוד באופן מבהיל.

 

אני דווקא נהניתי מבית החולים בזה שבלבולי המוח של תלכי לפה ותעלי על המיטה ותחליפי לחלוק - העסיקו אותי וטשטשו ממני את 4 הצירים הנוראיים של הלידה.

אני עדיין זכרתי בלידה הבאה שהיתה 3 שנים אחרי הקודמת את הכאב של הלידה באופן חד מרוב שהייתי מרוכזת כל כך בעצמי בלידה בבית.

לדעת שאת האמא, את המחליטה,

הוא ממש לא קודם כל של בית החולים.

 

אם במקרה השירות שבית החולים נותן לך תואם את רצונך - מעולה.

אך אם לא - את לגמרי המחליטה.

 

אך לשם כך יש את הצורך בלהיות מוכנה לקחת על החלטותיך אחריות.

 

ולשם כך מומלץ ללמוד קודם, לדעת מה מצפה כחלק מהתהליך של בית החולים.

 

לדוגמא- כשראיתי איך שוטפים את התינוקות, בתינוקיה בלניאדו, והבנתי שזה מה שגם הבן שלי עבר - 

מנקודת מבטי, בשביל זה אפילו לא צריך ללמוד קודם, זה ברור שלהגיד לא. אך לא הייתי מודעת לכך שזה מה שהוא אמור לעבור (ראיתי לאחר שכבר שטפו אותו).

ברור שהשניים הנוספים שילדתי שם אחריו לא נשטפו על ידי האחיות בצורה הזו בתינוקיה.

 

מלידה ללידה הידע שלי גבר, ויותר ויותר ידעתי מה תואם את רצוני בבית החולים, ומה לא.

ומה שלא - אמרתי לא. אני לגמרי המחליטה עליו. 

לכל חולה מגיע מלווה, לכל ילד שמגיע לבית חולים ההורה שלו מחליט.

קל וחומר לגבי תינוק.

 

כותבת כדי לחזק את הכיוון הזה שהעלית, שלפעמים נראה לנו כאילו לא ישים בבית החולים.

אחרי הלידה,  הגיע אמבולנס. הפרמדיק חתך את חבל הטבור, בדק אותה ממש קצר, (כשהיא עדיין מונחת על המיטה שלי בחדר השינה) ומיד העביר את התינוקת לידי בעלי. אח"כ הפרמדיק בדק אותי. הבדיקות שלי לקחו זמן, ובזמן הזה התינוקת הייתה רק אצל בעלי. כשהגענו לאמבולנס, ביקשנו מהפרמדיק להעביר את התינוקת אלי (בגלל ההרחקות, בעלי לא העביר אותה אלי ישירות) ואז הנקתי אותה. עד בית החולים לקח עוד זמן נסיעה, ועוד כמה דקות עד ההגעה למחלקה. בקיצור לקח זמן רב עד שהתינוקת באמת נחתה בידיים של הצוות. במשך יותר משעה היא הייתה רק אצלי ואצל בעלי. גם בחדר הלידה, די מהר העבירו אותה חזרה אלי להנקה, כי אני כבר הסברתי להם, כמה היא אוהבת לינוק...

יש דבר כזה בלידה בבית החולים?

שאת תספרי לצוות בחדר הלידה מי היא התינוקת שלך ומה היא אוהבת??

 

ורק אז עלינו למחלקה ואז היא הלכה עם בעלי- ביקשנו שהוא יהיה נוכח- תדעו שלפי החוק זאת זכותכן לבקש שיהיה מלווה עם התינוק בבדיקות! לפעמים האחיות יעקמו אף אבל הן חייבות.
ורק בדקו אותה והלבישו טותה והחזירו לי...לביות מלא...

לא הרגשתי אף בעלות על התינוק.
ביקשנו כל מיני בקשות- בלי צהבת, ויטמין קיי דרך הפה והסכימו בלי בעיה.


זה עניין של גישה.

ואני חשהתי דתמיד נותנים להשאר עם התינוק להניק בנחת וחהכיר מקרוב..לא חשבתי שיש אופציה אחרת..

לא כ"כ מפריע לי איך ומה יהיה בחדר (אני מניחה שאני ארצה כמה שיותר אביזרים שיוכלו להקל על הלידה עד קבלת האפידורל), אבל פשוט מפחיד אותי לחשוב על מי שישבה על השירותי קודם, התקלחה במקלחת קודם ושכבה קודם על הרצפה, קיצור אני רוצה שיהיה נקי ומבריק...

בכלל לא משנה איך נראה החדר, כי הלידות שלי ב"ה בסדר. כואב אבל עובר זה ענין של כמה שעות.

 

אם היו יכולים לקחת ממני את הכאבים שאחרי הלידה, את כאבי ההנקה,  ההתאוששות קשה לי מאוד, אני מרגישה מרוסקת, אם משהוא היה יכול להקל על הריסוק וההתמוטטות של הגוף היתי שמחה, ואני אפילו עוד לא מדברת על המצב נפשי.

 

מצד שני, בעצב תלדי... אז כמובן הכי חשוב שהאם והתינוק בריאים. ומהסבל אי אפשר להוריד כל כך... ז"א גם אם יביאו לי אוכל למיטה ויתנו לי לישון 3 שעות, הגוף שבור, לוקח לי הרבה זמן להתאושש, אני מרגישה כאילו רכבת עברה עלי וריסקה אותי.

מיילדת רגועה וחייכנית

 

אז הכי חשוב לי פרטיות. חדר פרטי פרטי פרטי פרטי

אור מעומעם,

מיטה נוחה מאאאאאאד

הכל חדש חדש והכי מודרני שיש.

 

אם לא על החדר אלא על התנאים, אז מה שהכי חשוב לי שהמיילדת תהיה מאד מכבדת ומבינה ותומכת, עם כל הלב.

 

חדר עם גקוזי באמצע שבו אלד בלי צורך להיות מחוברת למוניטר עם רפלקסולוגית צמודה ומלא שמנים וריח טוב באוויר.

אין צורך במרדים..לא מעונינת באפידורל אבל רופא ילדים צמוד למקרה ו..חס וחלילה..

שתהיה שם מיטה זוגית גדולה מפנקת מוזיקה מרגיעה אור מעומעם

ממילדת מדהימה כמו זאת שהייתה לי בלידה הראשונה שתיתן לי ללדת בתוך המים או בכריעה-כרצוני.

ושתיתן לי את התינוק אח"כ להנקה בנחת בלי להלחיץ אותי לצאת מחדר לידה.

ומהחדר לידה הפנטסטי הזה לעבור ישר לבית בלי מבקרים בכלל.

המלווים שלי איתי, שקט אור מעומם, יאאאא תודה תחיה אני מפנטזת

ושהיא תוביל אל שטח חיצוני גדול, עם עצים וריח נעים (בלי עשן סיגריות!) וציוץ ציפורים, וששם תהיה לי פרטיות לטייל עם הבעל ולעצור באיזו תנוחה משונה בכל ציר.

הכוונה היא לא ללדת בחוץ - רק להעביר בחוץ את הצירים עד הלידה.)

בריכה גדולה וחמימה, הרגליים נעות בחופשיות על גבי המים. מוזיקה נעימה ובעלי תומך בי מאחור. מלפנים רופאה מומחית שהיא גם אישיות. מעודדת מחזקת ומרגיעה. מרגישה את הצירים, את הראש מתברג אבל לא כואב. בצירי לחץ להוציא את התינוק לא בלחיצה אלא כמו תחושה שהגוף שולף את התינוק החוצה. (זה קרה באמת בלידה האחרונה). לידה מבוקרת ללא קרעים.
אחרי לידה להצליח לישון על הצד בלי שכל הגוף יכאב..

תחיה היקרה,

תודה שאת נותנת לנו את המקום לפנטז....

 

אז אני רוצה להעביר את הלידה בהליכה רגלית עם מנוחות מידי פעם.

אני חולמת על לובי ענק עם פינות ישיבה נוחות. עם פופים וכדורים וגם ספסל נדנדה מרופד.

מוסיקה חסידית שקטה תישמע ברקע, עם כל המנגינות של השירים שהבנות הזכירו בשרשור, על המשפט שהיו רוצות לשמוע כל הלידה....

 

אם יש מזג אוויר טוב, הייתי רוצה לטייל בגן ירוק ויפה שנותן תחושה של "מה רבו מעשיך ה'!"

 

וכשארצה מנוחה אוכל להיכנס לחדר מרוהט באווירה חמימה עם מיטה גדולה ומערכת ישיבה נוחה, וכמובן גם ג'קוזי.

 

 

והכי חשוב: כשהתינוק בידיים שלי, לקבל את מלוא השליטה עליו.

שהמיילדת תשאל אותי מתי לקחת אותו ממני, מתי לנקות אותו, ומתי לקחת אותו לתינוקייה.

בעצם הכי טוב היה שלא תהיה תינוקייה.

הייתי רוצה ביות מלא, אבל עם אחות צמודה, שתעזור לי כל הזמן לטפל בתינוק.

האמת היא, שלאו דווקא אחות רפואית, אפשר שתהיה סניטרית שהיא מטפלת מסורה...

שהתינוק יקבל טיפול אוהב כל הזמן לידי, ואני אוכל להניק ולנוח....

וגם שהרופא ילדים יבוא אלי, לבדוק את התינוק לידי, ושכככלללל הטיפול בתינוק יהיה בשליטתי.

 

הלוואי!

 

 

שירשו לי להיכנס ללובי הזה, גם אם עדיין לא ממש התקבלתי ללידה.

אם אני עדיין בהמתנה בקבלה, או ששלחו אותי לטייל לשעתיים עד שהצירים יהיו סדירים...

*סלטים להרכבה

* גלידות, יוגורטים ושייקים

*מיצים סחוטים (במקום!)

*מאפים

למה לא?

של נעה רחל בן דוד, לי אישית ממש עזר

משנה אחת,

כאשר הרבע הזה כולל בתוכו את 12 השבועות שממילא הארכת ל-26 שבועות (או חצי שנה) ולא בנוסף אליהם.

 

אם עבדת 18 חודש מגיע לך להאריך ברבע כלומר 4.5 חודשים אחרי 3.5 חודשים שהביטוח לאומי משלם- סה"כ 8 חודשים מהלידה.

 

בלשון החוק:

. ראשית ייאמר, שאורך חופשת הלידה בתשלום דמי לידה מהביטוח הלאומי לא השתנה, ונותר כפי שהיה, דהיינו: 14 שבועות.

2. עובדת שעבדה לפני יציאתה לחופשת לידה שנה או יותר אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה

2.1 עובדת כאמור זכאית לחופשת לידה בת 26 שבועות, כאשר, כפי שכבר נאמר, רק 14 שבועות מתוכם הם בתשלום דמי לידה מהביטוח הלאומי. ההיעדרות ב- 12 השבועות הנוספים היא ללא תשלום. הנחת המוצא היא שהעובדת נעדרת 26 שבועות, ורק אם היא חפצה בקיצור חופשת הלידה מתחת ל- 26 שבועות, עליה להודיע למעסיק, וזאת שלושה שבועות מראש לפני חזרתה. בכל מקרה, לא תוכל לקצר את חופשת הלידה מתחת ל- 14 שבועות.

2.2 כידוע, עובדת כאמור זכאית לחל"ת (חופשה ללא תשלום)  בנוסף לחופשת הלידה למשך רבע מתקופת ההעסקה שלה, ולא יותר משנה. תקופת חופשת הלידה המוארכת (קרי: 12 השבועות הנוספים) שהוספה בתיקון היא על חשבון תקופת זכאותה לחל"ת, ולא בנוסף לה.
לדוג', עובר לתיקון- עובדת שעבדה 3 שנים (36 חודשים) היתה זכאית, נוסף לחופשת הלידה בת 14 השבועות, לחל"ת למשך תשעה חודשים (שהם רבע מ-36). בעקבות התיקון- עובדת כאמור זכאית גם כן להיעדר 9 חודשים בנוסף לחופשת הלידה בתשלום, אולם בחלוקה הבאה: ההיעדרות ב- 12 השבועות מתוך 9 החודשים (כ-3 חודשים) היא מחמת חופשת הלידה המוארכת, וההיעדרות בגין ששת החודשים הנוספים היא בגין הזכאות לחל"ת, אם בקשה לנצל את זכאותה.

Read more: http://www.industry.org.il/?CategoryID=1174&ArticleID=4668#ixzz3VQhj68go

חתיכות של ירקות רכים (פשטידה), פתית, גבינה וכו'.
אולי ככה זה יצור אצלה עניין.

-יש ילדים שמגלים את נפלאות התמ״ל ולא מסכימים לגעת באוכל, הבן שלי היה כזה ועד היום אני נלחמת על כל ביס...
וזה קשה ומבאס, אני יודעת בדיוק איך זה... מה שחשוב לא להילחם עם הילד כי זה יוצר קונוטציות שלליות לגבי אוכל וארוחה. שימי לה במגש ואל תתיחסי אם היא לא תאכל או תזרוק, תדברי איתה על דברים אחרים ונחמדים וזה יהפוך לחוויה עבורה.
- את נותנת ברזל? לפעמים חוסר ברזל יכול לגרום לחוסר תאבון.
- בנוגע לעצירות, צריך לתת לה מים בבקבוק. זה יכול לעזור. ואם היא לא שותה אז שמעתי פעם המלצה להוסיף קצת יותר מים בבקבוק של הסימילאק.

התזונה שלה עדיין צריכה להתבסס על הנקה או תמ"ל...

פשוט לא להתייחס לזה!!
אף פעם, אף פעם לא הכרחתי את הילד שלי לאכול. אכל כפית, שתים, לא רוצה יותר? סבבה, מעולה. לך לשחק. ככה מאז שהתחלנו מוצקים. ותמיד תמיד נתתי לו מטרנה שרצה, עד גיל שנתיים בערך שהתחלנו להגביל. ומה, הוא לא אכל?? בוודאי שכן.
הוא ילד שיודע לאכול מצויין, מת על שניצלים, אורז, עוף וכאלה... וגם אם הוא רוצה לפני האוכל ממתקים כגון- ביסקוויטים וכאלה, אני בד״כ בד״כ לא מגבילה, רק לעיתים רחוקות מאוד, והפלא ופלא, דווקא אח״כ הוא אוכל מעולה את האוכל! ודווקא גיסתי, שממש שונה ממני בקטע הזה, נלחמת עם הילדים על כל ביס...
ולעניינו, בגיל הקטן הזה, תני לה כמה שמסכימה. אל תנסי לשדל אותה יותר מדי. שדרי לה שלא אכפת לך אם לא מעוניינת כרגע. אולי אח״כ...
אבל יש כמה כללים חשובים:
א. צריך כמובן כן לשים לב שהילד עולה במשקל והכל! אבל כלפיו, לשדר ממש נחת.
ב. לא להאכיל את הילד, לאכול עם הילד!
זה כלל ממש חשוב אצלי. ברור שתינוק אני מאכילה, אבל ברגע שיותר יכול לאכול לבד, לתת לו. וגם מתי שמאכילים, אני מאוד השתדלתי להאכיל אותו בזמן שאנחנו ישבנו לאכול. נכון, זה יותר מציק, אבל בסה״כ זה משתלם אח״כ... גם היום, אני רואה שגיסתי תמיד בערב שבת נותנת לילדים לאכול לפני הסעודה (בת ארבע ובן שנה) ואני לא. ותכלס׳ הילד שלי אוכל הרבה יותר טוב...
אז לאכול איתה. שתאכל כשאת אוכלת. ואפילו אם רק תסתכל עלייך ולא תאכל. הם לומדים מזה המון.
בהצלחה!!

לפעמים תקופת בקיעת שיניים או חלילה מחלה (אוזניים, גרון) מפחיתות תיאבון. שלי בן שנה וכמה חודשים, רוב הזמן עם מטרנה, ומדי פעם מוצקים, ואני רגועה עם זה... לא רואה סיבה שלא... הרי זה לא יהיה לנצח...

אז ככה-

א. זה נראה לי חריג יחסית למה שיצא לי לפגוש אצל אחרים מסביבי..
עכשיו בזכותכן אני נפתחת למחשבה שזה לא כזה לא נורמלי..


ב. כי היא סובלת מגזים כואבים ויש לי תקווה סמויה שכשתאכל רגיל כמו גדולה זה ישתנה...
אין לזה ביסוס..רק רצון הלב..

גם ככה זה מגביל אותי במבחר שיש לי לתת לה... ממש רוצה למצוא עוד רעיון חוץ ממרק ופירות...אבל הרבה אסור לה...

ג. לחוצה שעד הלידה עוד חצי שנה בעז''ה היא עדיין לא תאכל...גם להניק קטן וגם להכין לה בקבוקים....לא בא לי....
יש לי איזו סלידה פנימית מהאבקות האלו...אולי כי נאלצתי להפסיק להניק בבת אחת ...



תודה לכן..זה הרגיע אותי ממש.

ורק חשוב לי להבהיר- אני לא מכריחה אותה לאכול! רק מתבאסת מזה.,

רגע........השבוע לראשונה יצאה לה שן ותיכף עןד אחת....יתכן וזה קשור.,..
יש מצב שגם עצירות. קשורה לשיניים?

טחינה, אבוקדו, לחם רך...

 

זה לא כזה קשה להכין בקבוקים... עדיף מאשר להניק שניים... לדעתי לפחות... ברור שיחלקו עליי כאן , מוכנה למתקפה...

העצירות התחילה רק לפני שבוע.

חשדנו בסימילאק הכשר לפסח..בודקים את העניין עכשיו...

אבוקדו היא לא אוהבת לצערי...
ואסור לה קמח ולחם....וטחינה -כמה אפשר לאכול לבד?

באמת אין לי רעיונות חוץ מהמרק והפירות שבחורף מה שהיה לתת זה רק תפוח ואגס. בננה גם אסור לה.

למה נראה לך שיתקפו אותך? ברור שלהניק אחד ולשני לתת בקבוק זה הרבה יותר קל מלהניק שניים.
זה ברור...

ותבדקי אם היא שותה הכל עד הסוף. אם לא, אז זה לא מומלץ כי היא תקבל פחות ויטמינים. אצלינו זה עזר.

תבשלי כמה שזיפים מיובשים, תטחני עם מי הבישול ותוסיפי לה לכל מה שהיא אוכלת כפית או שתיים. זה מאוד מאוד עוזר.

ממליצה גם להוסיף שמן זית לדברים שאת מביאה לה לאכול.

 

ומצטרפת לכולם לגבי לא להילחץ.

ב"ה יש עוד הרבה זמן עד הלידה!

את יודעת כמה יכול להשתנות עד אז?!

כשהם קטנים הם גדלים ומשתנים כל כך מהר!

 

בטטה מבושלת, גזר מבושל.
ולגבי העצירות מומלץ המון מים וגם אפשר להכין מיץ תפוחים ולתת לה אפשר גם אבטיח.
הקטנה שלנו בת 8 חודשים ואנו נותנים לה מיץ אבטיח.
וכמו שכולם אמרו תני לה לבד עם הידים שלה ובקצב שלה.
ועוד דבר ברוגע!!!
לא יעזור לך, לעובר, לילדה ובכלל הלחץ הזה לכל ילד יש את הקצב שלו, כמו ששיניים גודלות בקצב שונה אצל כל אחד. בהצלחה
ותעדכני זה חשוב!

אם לא היה פסח הייתי סוחטת לה במכונה מיץ תפוחים אבל המטבח שלנו כבר כשר והמכונה מאוחסנת...

נחשוב על פתרון... באמת חשוב שתשתה

תני לה לבד ואל תביעי לה כלום

בשבוע הזה לא חייבים בכלל להרגיש תנועות.
מעקב זה רק משבוע 25..לפני זה נורמלי גם לא להרגיש כל יום...

לי זה היה ככה. וככה זה תמיד.
בנחת. תשחררי לגמרי.

לאזור הגב, שבו אין לך  חיישנים להרגיש אותה. היא עוד קטנה, יש לה ים מקום לזוז... יש סיבה שעוד לא צריך לספור תנועות בשלב הזה

אחרת סתם תהיי בסרטים...
משבוע 25 כדאי לעקוב.

ותמיד- לחשוב טוב! ולא בלחץ!

ממש מבינה אותך!
אבל כמו שכתבו לך. בלי לחץ. להרגע. לחשוב טוב....
חיבוק!

גם אם זה מזרז זה יותר כואב וקשה שאין הפוגה ביניהם להתאושש

ממש לא ממליצה . רק כשממש אין ברירה

ובמהלך הלידה- אם יש צורך עדיף בשלב מתקדם ולא בהתחלה


.

אבל אצלי באופן אישי הייתה לידה מאוד קלה ומהירה (לידה ראשונה) אחרי סטריפינג...קחי בחשבון שזה יכול לאסור אותכם.

שמתארות את זה ככאב ממש רציני אז לכל אחת זה שונה קחי בחשבון שזה לא עובד אצל כולם ויש מצב שזה לא יתחיל לך לידה... 

סתם מעניין אותי ולא היה לי נעים לחפור לרופא..

ובאמת מבאס אם זה אוסר ובסוף לא מצליח:/

מקווה שלא אצטרך להגיע לזה!

על כל סוג זירוז יש כאלה שיספרו לך שהיה נורא/ ויש כאלה שיאמרו שזה לא ביג דיל.
יש כאלה שיספרו לך כמה זה עזר וזירז ומיהר/
וכאלה שיאמרו לך שזה בכלל לא עבד ורק גרם לסבל.

גם בזירוזים הטבעיים וגם באלה שלא.

אף אחד לא יכול לדעת מה יגרום מה ולמי.
תתפללי שתהיה לך לידה מהירה וקלה-
ושמה שלא יעשו לך, יהיה שליח טוב לזה.

אחרי שוטטיות אינסופיות באינטרנט על כל אמצעי הזירוז..

זה ממש לא כאב. זה היה תוך כדי הצירים אז אולי בגלל זה לא הרגשתי. לא חושבת שזה זירז את הלידה ובסוף גם ככה ילדתי בקיסרי חירום;) באופן אישי לא נאסרנו..

בפתיחה 3.5. כאב. (בדיעבד מתחרטת שהסכמתי).

לא יודעת אם זירז או לא - אורכה של הלידה היה כמו הלידות (הרגילות) הקודמות שלי, שבהן (למיטב ידיעתי) לא עשו לי סטריפינג.

ניצלו"ש לשאלה: סטריפינג עושה רק רופא, או שגם מיילדת יכולה לעשות?

תוך כדי בדיקה (בהסכמתי..) בפתיחה 5.5..

סטריפינג זה בעצם הפרדת הקרומים שבין דופן הרחם לבין שק מי השפיר.

הפעולה גורמת להפרשה של פרוסטגלנדינים שאמורים לרכך את צוואר הרחם ולהכין אותו ללידה.

 

זה יכול לגרום לדימום, יכול להיות כואב, יכול לעזור ויכול גם שלא.. אם אין סיבה מהותית לזרז אני לא חושבת שיש צורך בהתערבות הזו..

בטעות שהמיילת עשתה במיון,בבדיקה. לא ממליצה, כי אמנם אולי זה מה שעזר לי להיכנס לחדר לידה (קפץ בשעתיים מפתיחה 1.5 ל3.5 וזה היה קריטי כי זה היה שבת), אבל אחכ נשארתי כמעט עם אותה הפתיחה עוד 12 שעות.. ויש לי חשד שבגלל ההתערבות הזו נאלצתי לקחת אפידורל, פשוט כי לא יכולתי כבר לסבול את הצירים החזקים שאפילו לא פותחים....

זה מה שאחות מעקב הריון אמרה לי

ממליצה על תזונה נכונה, לשתות המון מים
סיבים תזונתיים.
לא ללחוץ בשירותים, להניח רגליים על שרפרף ולזוז עם הגוף.
למרוח אחרי קינוח הממליס זה מכווץ את הטחור.
תרגישי טוב

תעשי אמבטיה עם מים חמים, זה ממש מקל
ואם אין לכם אמבטיה תמלאי גיגית גדולה במים ותשבי בפנים.
בלילה לכי לישון עם בקבוק חם באזור הישבן (נסי להצמיד כמה שיותר)
בכלל חום עוזר לכווץ את כלי הדם שם...

בנוסף יש משחה שאפשר לקנות בבית מרקחת בלי מרשם שממש עוזרת (ומותרת בהנקה )
לא זוכרת את השם... סורי

תרגישי טוב!

לא זוכרת את השם אבל אחרי הלידה סבלתי מטחורים איומים! ואני לא סובלת בדרך כללת לא יכולתי לשבת, לא יכולתי ללכת...זה אפילן הציק יותר מהתפרים! בקיצור, יש משחה ממש טובה שפשוט אילחשה את המקום עד שזה עבר...בעזרת השם אכתוב לך את שמה
(היא לא לידי כרגע, אבל אפשר להתייעץ גם עם רוקח..זה מה שאנחנו עשינו)

עכשו..( הפותחת)

אבל לא יותר מידי...
בנתיים נסי לשתות המון! ולאכול מלא דברים עם סיבים תזונתיים... ( קמח מלא וכאלה...)
ובגדול.. כל מה שכתבו לך. יפעת והאחרות...
אם זה לא עובר. וממשיך להפריע... אז כן לקבוע תור לפוקטולוג.
( אני הגעתי למצב שלא יכולתי לשבת לשכב או לעמוד!! מרוב כאבים... אבל זה בא והלך. במשך כמה חודשים... אז דחיתי את התור. עד שלמרבה הפדיחות בעלי הצדיק קבע לי תור. ( מזל! אחרת לא הייתי הולכת...)
זה לא פשוט בכלל!!! בהצלחה רבה! חיבוק!

ממליצה לנקות עם מתז ולא עם נייר/מגבונים. כשאני עם מתז הכל בסדר, ורק נוגעת עם מגבונים ישר יורד דם....

http://www.bilikron.com/?CategoryID=276&ArticleID=218

תסתכלי בכותרת רביעית פיסקה רביעית..

זה אומר שנוזל כלוא במעי ולכן חלקים ממנו רחבים יותר- נאגרו בהם מים.

השאלה היא למה- ולזה יכול להיות מגוון סיבות, החל בתסמונות ל"ע (בעיקר בשילוב עם ממצאים נוספים), ועד פשוט חסימה שקורית וצריך לפתור בניתוח (לנו היה)

את הכי נורמלית בעולם!אין דבר יותר נורמלי מזה.

אני בדיוק במצבך, חסרת סבלנות מרוב געגועים..

אני לא מתכוונת חס וחלילה להתערב לך ביחסים עם בעלך אבל זה תחושות כל כך חזקות שממש כדאי לשתף את הבעל בזה..

ואולי אפילו תגלי להפתעתך שהוא מרגיש אותו דבר(זה מה שקרה אצלינו..)

בכל מקרה תבואי מתוך שמחה על התחושות האלו. זה זכות גדולה!

מזל טוב אמא

הלוואי שתישאר לך לתמיד!

אני זוכרת תחושה כזאת מההיריון האחרון, ובאמת היה לי קשה לחכות עד שאראה את התינוקת שלי.

לדעתי זו תחושה אימהית וטבעית לחלוטין!

בכל פעם שהרגשתי עוד גל גדול מגיע התמקדתי בזה שהעיקר הוא לא הכאב שלו אלא שהוא מקרב אליי את אהובי, שאני כבר כל כך כל כך רוצה להחזיק בידיים, לחבק אל הלב!

טיפ: תבקשי מראש מהמיילדת שמיד אחרי הלידה תיתן לו איזה זמן להיות מונח עלייך במגע עור לעור, ולא ישר תלביש אותו. זה ממש נותן תחושה של סיפוק אחרי כל הגעגועים האלה של ההריון

אבל לא סתם הקב"ה עשה שהגוף שלנו יוצף בהורמונים בהריון. זה מה שעוזר לנו למלא אח"כ את תפקידנו כאימהות הכי טוב שיש. הבסיס לטיפול טוב הוא אהבה עצומה! גדולה בהרבה ממה שהשכל המחודד ביותר ידע לספק.

נראה לי שלקראת הסוף יש יותר הפרשה של אוקסיטוצין (צירי ברקסטון... שחרור חלב... משהו מזה מוכר לך?), ואחת המטרות של האוקסיטוצין זו היקשרות לתינוק, אז הוא גורם לתחושות כאלה. 

נראה כמו נצח...

מגיל 8 חוד' בערך - הם לא צריכים לאכול בלילה.

 

גם לי לקח זמן לגמול את הבת שלי ממטרנה בלילה (הפסקתי רק בגיל שנה בערך),

אבל ב"ה היא התרגלה תוך כמה ימים לעניין...

(עדיין בוכה פעם בלילה, אבל מספיק לשים לה מוצץ והיא חוזרת לישון ב"ה).

 

אני מבינה אותך כ"כ! זה קשה! בהתחלה הייתי בטוחה שהיא באמת רעבה (היא גם בכתה בכי מסכן ולא בכי מתפנק), ונכנעתי לה. רק ברגע שהחלטתי שהיא לא צריכה את האוכל בלילה - יכולתי להיות חזקה ולא להיכנע.

 

אחרי כמה לילות הם מתרגלים ולא קמים לאוכל.

 

תהיי חזקה! בהצלחה!

טוב שאת מאכילה אותו טוב לפני השינה. ככה את יכולה להיות רגועה שהוא שבע.

הוא לא צריך יותר מזה.

הבת שלי ישנה לפחות 12 שעות בלילה, וב"ה עוברת אותו יופי בלי לקום לאכול 

לפי מה שאני קוראת, רוב התנוקות מתעוררים בלילה גם בגיל כזה.

כיצד מרגילים אותם להיות בלי בקבוק בלילה????

לדעתי לא נכון לקבוע ככלל לכל התינוקות גיל בו הם לא צריכים לאכול בלילה.

 

תקשיבי ללב שלך ולתינוק שלך ותחליטי מה מתאים לך ולו.

 

אם את מגיעה למסקנה שהוא לא צריך לאכול, ממליצה לך לנסות לשלוח את בעלך להרגיע אותו או לתת לו מים, הרבה פעמים זה עוזר.

לא בטוח שזה מחזור.

 

יכולה לתת לך שתי עצות טובות:

 

אחת - לקחת מולטיויטמין - אפשר לחזור אל הפרינטל שלקחת בהריון - לחיזוק הגוף ולשמירה על רמות הורמונליות יציבות.

 

השניה - להתייעץ עם רב איך לספור, ממה להתעלם וכו' - יכול להיות שאלו מראות מותרים.

 

השאלה גם אם לא מדובר בדימום הסתגלות לגלולות?

אם לא, אז זה לא לגמרי נורמלי. ויטמינים זה קריטי במצב כזה.

זה הגיוני שזה מחוסר ויטמינים כי הפסקתי לקחת אותם...

אבל זה מוזר שזה לא מחזור כי זה שבעה ימים בדיוק כמו שאני רגילה לקבל... אמנם לא תמיד זה דימומים חזקים אבל בכל אופן דימום!

אני כבר לא יודעת מה לחשוב...

אבל בכל אופן תודה על העצה...

אחזור בעזרת ה' לקלחת את הויטמינים...

היה משהו דומה והתברר שנשאר משהו ברחם כי לא בדקו טוב אחרי לידה

גשי לרופא, יכול להיות שההנקה גורמת לך לכתמים ויש כדורים שמסדרים את זה. ממש חבל, זה מאוד מבאס. 

ורק שתדעי- זה נורמלי, אני שומעת את זה מהמון... אז תלכי לרופא ותראי מה אפשר לעשות עם זה.

עשו לך אולטרסאונד לוודא שלא נשארו שאריות ברחם?

לא זוכרת כמה זמן זה לוקח אבל הוא נעלם לחלוטין...

אבל כבר לא אכפת לי ב''ה

אז זהו, הפס איתי?? בעע.

אמרה לי הרופאה