פשוט לא להתייחס לזה!!
אף פעם, אף פעם לא הכרחתי את הילד שלי לאכול. אכל כפית, שתים, לא רוצה יותר? סבבה, מעולה. לך לשחק. ככה מאז שהתחלנו מוצקים. ותמיד תמיד נתתי לו מטרנה שרצה, עד גיל שנתיים בערך שהתחלנו להגביל. ומה, הוא לא אכל?? בוודאי שכן.
הוא ילד שיודע לאכול מצויין, מת על שניצלים, אורז, עוף וכאלה... וגם אם הוא רוצה לפני האוכל ממתקים כגון- ביסקוויטים וכאלה, אני בד״כ בד״כ לא מגבילה, רק לעיתים רחוקות מאוד, והפלא ופלא, דווקא אח״כ הוא אוכל מעולה את האוכל! ודווקא גיסתי, שממש שונה ממני בקטע הזה, נלחמת עם הילדים על כל ביס...
ולעניינו, בגיל הקטן הזה, תני לה כמה שמסכימה. אל תנסי לשדל אותה יותר מדי. שדרי לה שלא אכפת לך אם לא מעוניינת כרגע. אולי אח״כ...
אבל יש כמה כללים חשובים:
א. צריך כמובן כן לשים לב שהילד עולה במשקל והכל! אבל כלפיו, לשדר ממש נחת.
ב. לא להאכיל את הילד, לאכול עם הילד!
זה כלל ממש חשוב אצלי. ברור שתינוק אני מאכילה, אבל ברגע שיותר יכול לאכול לבד, לתת לו. וגם מתי שמאכילים, אני מאוד השתדלתי להאכיל אותו בזמן שאנחנו ישבנו לאכול. נכון, זה יותר מציק, אבל בסה״כ זה משתלם אח״כ... גם היום, אני רואה שגיסתי תמיד בערב שבת נותנת לילדים לאכול לפני הסעודה (בת ארבע ובן שנה) ואני לא. ותכלס׳ הילד שלי אוכל הרבה יותר טוב...
אז לאכול איתה. שתאכל כשאת אוכלת. ואפילו אם רק תסתכל עלייך ולא תאכל. הם לומדים מזה המון.
בהצלחה!!