פורום הריון ולידה (עמוד 4680)

מקווה שבעז"ה לא רחוקה מידי אני נשואה טרייה יחסית עם ילד אחד...

בכל זאת, רציתי לשלוח לך חיבוק, ולומר שרק לפי הרגישות והתבונה שהייתה בכתיבה שלך אני מאמינה שלא סתם ה' נתן לך את המתנה הזו, ואת אשה מדהימה שיכולה לעשות הכל.

תנסי לשים פס על מה שאחרים אומרים/חושבים, את יודעת שאת (ובעלך) עושים את ההשתדלות שלכם, והשאר זה לגמרי מה', לאנשים (מסוימים מאד) יש נטייה לדבר על משפחות ברוכות ילדים דברים שממש לא תמיד נכונים, ובפועל רואים שדווקא הילדים שנולדו למשפחות האלה בדר"כ יוצאים לא פחות מאושרים ומוצלחים (אם לא יותר!) ולא חסר סיבות למה...

ב"ה יש לי יותר ילדים.

זה אמנם לא קל, 

וזה לא מפתיע ההרגשות שאת מתארת. הריונות ולידות כלל לא פשוטים לגוף, בטח כשהם צפופים. לכן חשוב מאוד שתנוחי הרבה, ותדאגי לכוחות הפיסיים והנפשיים שלך. זה המפתח למשפחה מאושרת.

ההריון השישי שלי היה מאוד קשה. הייתי חלשה מאוד. אחרי הלידה קרה לי בערך מה שקרה לך- הייתי בטוחה שאני רוצה הפסקה ארוכה, אבל לא הספקתי לחשוב על הנושא וכבר הייתי בהריון למרות הנקה מלאה. לא ידעתי איך אתמודד לאחר ההריון הקשה שעברתי לפני כן.

אבל ב"ה ההריון השביעי היה יחסית קל, ונולד תינוק בריא ושלם ב"ה. אני מרגישה שהוא מתנה מיוחדת בשבילי, כי חשבתי למנוע והקב"ה חשב אחרת...

מאז נולדו לי ב"ה עוד ילדים.

ומאז אני גם מרגישה שצריכה יותר מנוחה כדי להמשיך, ולכן נאלצת למנוע מדי פעם (ולמדתי לא לחכות למחזור... בבדיקת רופא אחרי הלידה כבר מבקשת מניעה).

אבל אם זאת המציאות שנקלעת אליה עכשיו- תדעי שזאת מתנה מיוחדת, וגם תדעי שתוכלי לעמוד בזה. (אבל תפרגני לעצמך המון עזרה והמון מנוחה. את חייבת את זה).

ואל תקשיבי לקולות הפוליטיקלי קורקט שמסתכלים על משפחות ברוכות ילדים כחסרות אחריות. זה ממש לא נכון. הילדים שלי מטופחים לא פחות מחבריהם, חכמים ומוכשרים לא פחות, ואני הרבה פעמים מרגישה שאכפת לי מהם יותר מאשר לחברותיי שלהן פחות ילדים.

עכשיו, לדוגמא, אני אחרי לידה ובעומס מטורף, גם בגלל פסח. אז אני כמעט לא משקיעה בארוחות. מכינה אוכל מהיר. ומרגישה נקיפות מצפון: בגלל שיש לי הרבה ילדים מגיע להם ארוחות לא מושקעות?! אבל נפל לי האסימון שהשכנה שלי, עם ילד אחד, היא אשת קריירה, ואין לה זמן אף פעם להשקיע בארוחות. הבן שלה תמיד אוכל בצהרון. ואצלי זה תקופה חולפת, כשאתאושש אחזור לארוחות מושקעות. (לא שיש לי משהו נגד השכנה. זו הבחירה שלה, זה מה שמתאים לה. רק באתי להגיד שהבחירה שלי למשפחה גדולה לא פוגעת בילדיי).

תחשבי על זה ככה: אותם אנשים שכותבים דברים כאלה נוראיים על משפחה שלא רק שהגופות הילדים עוד לא נקברו, אלא אילו לא התקררו- לא הם האנשים שלפיהם צריך ללכת!

ואישית כמעט תמיד אני רואה הערכה לנשים עם מספר גדול של ילדים.

ומשהו אישי על עצמי, לפני סוכות הלכתי לדואר עם שלושת בניי. נעמדתי שם בתור עם העגלה בתוכה תינוק בן שלושה חודשים, פעוט בן שנתיים וילד בן שלוש.

ואז שמעתי אישה אחת זקנה אומרת לאישה שלידה משהו בסגנון "תראי מה זה, שלושתם קטנים, איך אפשר להביא ככה ילדים, מסכנים" וכו' וכו' וכו' [האישה שהייתה לידה אמרה לה שזה החלטה של האמא ולא צריך להתערב לה].

עצרתי את הדמעות ולא התייחסתי.

ואז התפנה לי מקום לשבת ליד הזקנה, ישבתי והיא התחילה לדבר איתי. בהתחלה הייתי בעמדת התגוננות של "מה אני צריכה לדבר איתה אחרי מה שהיא אמרה" אבל הפשרתי ושוחחתי איתה. ואז היא סיפרה כמה שמשעמם לה ואין לה מי שיאזין לה ושרע לה וקשה לה והפיליפינית שלה כל הזמן רבה איתה.

יצאתי מהסיפור הזה עם כמה מוסרי השכל

א. לפעמים מי שנגדך הוא בעדך

ב. לא צריך להתייחס למה שאנשים אחרים אומרים / חושבים כתורה מסיני

ג. שכדאי להביא כמה שיותר ילדים כדי לא להגיע למצב של הזקנה

ד. לשמור על מה שאני אומרת כדי שלא לפגוע באנשים.

ובקשר לא. כבר ראיתי משפחות עם שני ילדים לא מאורגנים (בלשון המעטה) בעליל לעומת משפחות ברוכות ילדים שממש קינאתי בהם.

מה יגידו וגם השדר שלך לסביבה יהיה של עמדה נפשית רצינית ולא- אוי, איזו מסכנה אני... בהצלחה והריון מאושר!!

זה כי הם בגישה של -למה עוד פעם הריון??? למי יש כח!! וואוו!! איזה עול זה, ואם את משדרת שמחה בהריון- הסביבה מכבדת ומעריכה זאת.

רק יודעת להגיד- שבוודאי שאת יכולה. הקב"ה זיכה אותך בזה- הוא מאמין ביכולות שלך, איך לא תאמיני את?

הקב"ה הפקיד בידך כבר 6 ילדים, והשביעי ב"ה בדרך- והוא הכי סומך עליך שאת מסוגלת לעשות את זה נפלא.

וכתבת מהמם..

הלואי שיהיה לי עשירית מהכוחות שלך

מאוד טיבעי והגיוני לרצות למנוע כדי להתאושש אך השם כניראה החליט אחרת משום שהוא יודע כמה את ראויה.

מאוד מסכימה עם הכותבות שלפני.

רק רוצה להוסיף שראיתי אצלי וגם אצל המשפחה, שדווקא הילד שנולד "בהפתעה" "לפני הזמן" :"לא מתוכנן" הוא ילד מוצלח, יפה ומוכשר בצורה יוצאת דופן.

באמת שאין לי שום דרך להסביר את זה אבל זה ממש חוזר על עצמו... 

אותי מאוד מעודד לחשוב שאני עושה את הדבר הכי חשוב בעולם, להוריד נשמה כ"כ מיוחדת לעולם.

וגם לזכור שהמתנה הכי גדולה לילדים זה אחים. אני רואה את זה על עצמי וגם על הילדים שלי (שבעה ב"ה, בגילאים של הילדים שלך בערך).

ה' יתן לך כוח! בהצלחה!

זה מה שעלה לי כשקראתי מה שכתבת...

שה' יתן כוח!

אני מאוד מזדהה עם התחושה הזו של "איך אצליח להתמודד" וכל פעם אני מופתעת מחדש מהכוחות שה' שולח לי ולבעלי וגם לילדים (!) להתמודד עם השינוי המשפחתי..

ב"ה שיש תשעה חודשים להסתגל לרעיון ולהתכונן לקראת הלידה! בשבילי זה ממש תהליך שאני עוברת תוך כדי ההריון.

בשונה ממה שכתבו כאן אני חושבת שזה ממש לא נורא להביע "חולשה" אל מול הסביבה הקרובה (משפחה, חברות) ולשתף שיש לך חששות- לדעתי תופתעי מכמה התגובות יהיו מחזקות ומרגיעות.

ותאכלס- אין עליך! ה' סומך עלייך לגדל 7 ילדים... זה מדהים...

הורמונים וכל מיני תחושות מאז הלידה, מקווה שתצליחי להבין ביחד עם מי שיסייע- מה הבעייה. מאחלת לך הצלחה!!!  יש כאן שרשורים עם טלפונים של יועצות בעניין הזה, אני פשוט לא מכירה ולא זוכרת...

אשמח לתת לך באישי. באזור המרכז.

תפתחי ניק חדש בשביל השאלה. לגיטימי

חיזוקים וחיבוקים לך יקרה. אף אחד לא יבייש אותך שרק עכשיו את באה. נשים שמטפלות בתחום מכירות ויודעות שיש רגישות בעניין... מאחלת לך שתקבלי טיפול ונכון שיחזק ויאיר את הקשר ביניכם!

לבעלך אני מבינה, אבל איך לך כאשה היה נעים לומר לגבר זר 'אני לא נהנית מקיום יחסים'?

ובכלל לדבר על הנושא?
בעלי לא רוצה ללכת לטיפול אצל אשה, ואני מבינה אותו - אבל בדיוק בגלל שבחיים לא אלך לטיפול אצל גבר.

לפותחת- יש מצב שאת על גלולות מניעה?
זה יכול להרוס לגמרי את החשק בצורה שאת לא מכירה את עצמך.

ואם יש שם של מישהי טובה גם אני אשמח לשמוע. אפילו בשביל ללכת אליה לבד...

חשבתי שהטיפול יהיה רק לי, לא חשבתי על זה שהטיפול הוא זוגי.

בעלי הוא ממש מקסים, מתחשב ומנשה בכל דרך שיהיה לי הכי טוב!!

אני לא הייתי מסוגלת..

בין הדימום של אחרי הלידה לדימום כרגע שאת חושבת שהוא מחזור?

אם לא היתה הפסקה משמעותית (כגון שעדיין לא הצלחת לספור 7 נקיים) אז יתכן שהדימום שראית עכשיו הוא חלק מהדימום של אחרי לידה, ויתכן שבזה הוא יסתיים.

והכאבים יכולים להיות סבירים במצב כזה.

תעקבי אחרי זה, ואם עדיין יש כאבים או שהדימום לא נגמר, כדאי להיבדק.

גם אם היתה הפסקה משמועתית, וזה אכן מחזור, מה שאת מתארת סביר אחרי לידה.

כאבים באגן- משהו שמוכר לך?

כמו התכווציות של הרחם או כאבים בעצם?

יתכן גם שמדובר בפטריה. כדאי להיבדק, אם לא אצל רופאת נשים, אז לפחות לקבל מקלון למשטח לפטריה מרופאת משפחה.

ומה שבעיקר רציתי להוסיף - להתייעץ עם רב לגבי אופן הבדיקות בשבעה נקיים אחרי לידה.

יענו לך שם האלופים האמיתיים.

אצלנו זה קרה עם מידה שתיים, ופשוט עלינו מידה.

אם את אומרת שרק עכשיו עליתם, אז אולי אתם לא סוגרים טוב?

אצלנו גם לקח זמן להתרגל למידה החדשה.. אפילו האגיס החדשים, שעכשיו אני חושבת שהם מעולים, דלפו בהתחלה כי לא שמתי טוב. תנסי לשים קצת יותר גבוה מאחורה ולהדק היטב, ולבדוק שהשוליים בצדדים לא נכנסו פנימה.

ולכן לכל תינוק מתאים טיטול מסויים.

אני לא מניקה אז הרשיתי לעצמי והייתי מאוד מרוצה ממנה, מחזור פעם ב-3 חודשים בערך. מה עם גלולות? נראה לי כל מה שהורמונלי משבש מחזור ומה שלא- לא.

שאני לא אוהבת להכניס לשם כל מיני דברים, אני מונעת עם גלולות ובגלל זה לא רציתי התקן.

פשוט מפחיד אותי

תתייעצי עם הרופאה שלך

למדתי אצלה פעם והיא אמרה שחבל "לבזבז" ביציות ואין סיבה לקבל מחזור כל חודש. למה לא כל חודשיים?

למיטב ידיעתי ההורמונים שמשתחררים מהטבעת מגיעים ישירות לרחם ולכן משפיעים פחות (לא עוברים דרך הקיבה וכו').

לכן מבחינת ההורמונים זה יותר קל אבל מי שלא רוצה או לא יכולה מניעה הורמונלית- עדיף שלא תשמש בטבעת.

כל האמור לעיל הוא למיטבידיעתי הבלתי מקצועית בעליל!

קריזות כמו גלולות כי הורמונים במינון נמוך וישירות לאן שצריך

ההורמונים משפיעים על כל אחת אחרת.

למה להעדיף את זה על פני גלולות אם זה אותו דבר?

מינון ההורמונים נמוך יותר מאשר גלולות, וכן ההורמונים ממוקדים יותר אזורית מה שמוריד את תופעות הלוואי משמעותית.

פלוס נוסף הוא שלא צריך לזכור כל יום לקחת, אלא מכניסים פעם ב-3 שבועות.

כל מי ששאלתי מהללת את הטבעת לעומת הגלולות.

אישית אני מאוד ממליצה על הטבעת, מרוצה מאוד!!

אבל לא מומלץ בהנקה!!!!

ויש לי 3 ילדים והקטן בן 8 חודשים, כשהוא היה בן 3 חודשים שברתי את הרגל והייתי צריכה ניתוח.

ככה שזה לא רלוונטי כרגע, מבחינה גופנית עדיין צריכה להתאושש.

ובעקבות ששברתי את הרגל נופל עלי מידי פעם דכדוך כמו מה יהיה עם עבודה וכו'

אז בימים שאני מקבלת מחזור (לרוב שני הימים הראשונים) המצב רוח הרבה יותר על הרצפה.

ממליצים להימנע מאישות ,זה מה שזכור לי מהתקופה שהייתה לי שליית פתח.

וכדי לעודד, בסקירה מוקדמת הרופא אמר שהסיכוי שהיא תעלה מאד קטן וב״ה בסקירה מאוחרת לא היה זכר לזה שהיא היתה שם..

את באמת צריכה לקבל ממנה מידע איך להתנהג וממה להמנע כל עוד השילייה עדיין בפתח.

בהצלחה!

כמובן להתייעץ לגבי המצב הנוכחי

אבל לזכור - וזה יעודד אותך מאוד - הרחם מתרחב כלפי מעלה

לכן שליה שנמצאת עכשיו בפתח עולה לאט לאט למעלה ככל שעוברים השבועות

ובעז"ה עד הלידה היא כבר לא תהיה שם אלא תעלה למקום בטוח

בדר"כ במצב של שליית פתח ההריון מלווה בדימומים. וקובעים תור לניתוח קיסרי אלקטיבי.

ובדר"כ הרופאים אוסרים על קיום יחסי אישות.

בשורות טובות!

והיא לא הייתה נשמעת מעודדת.

אני בשבוע 26.

היא אמרה שבהתחלה השלייה הייתה נמוכה אבל עכשיו היא כמעט מלא ובמצב כזה אי אפשר ללדת רגיל.

לגבי הדימומים- אני צריכה ממש להיות מוטרדת מזה? כי אני מוטרדת! כל הזמן בפחד שזה יתפוס אותי בעבודה או באוטובוס.

מישהי יודעת אם זה דימומים רציניים?

ואם חס ושלום יהיה לי, אני צריכה ישר לרוץ להבדק, נכון?

אווף!! אני גם ממש מוטרדת מכל העניין של הניתוח...

וגם אם לא, אפשר לנסות להתעודד שהיום אפשר לטפל בבעייה באופן שהאם והיילוד יעברו את הלידה ללא סכנה גדולה לשלומם. בהצלחה

ב"ה שאין לך דימומים! זה מצויין שאין. ושרק ימשיך כך.

מצד הבדיקות - תעשי כל מה שצריך

מצד להאמין לרופאה - תעשי כמה שיותר מאמצים לא לתת לרופאה להלחיץ אותך.

תגידי לעצמך משפטים מרגיעים -

ההריון שלי בריא ותקין

השליה מתקדמת למעלה

אני יולדת בקלות ובבריאות

תאמיני שהכל בעז"ה יהיה בסדר גמור,

יש רק מישהו אחד למעלה שמחליט והוא מבקש שתסמכי עליו, ותבטחי בו, ותקווי לטוב

מי שמקווה לטוב - הטוב מגיע אליו.

מכירה מישהי שהייתה עם שלית פתח - אבל עם דימומים, זריקות, ורופא שהפחיד אותה שתצטרך להיות בשמירה וגם אז לא בטוח שההריון יחזיק. ב"ה השליה עלתה, והיא ילדה בזמן ובלידה רגילה ותקינה.

משתדלת לקוות לטוב אבל בכל זאת לא רוצה להשלות את עצמי כדי לא להתאכזב..

אני באמת רוצה לדעת באיזה שבוע אני!

חחח... מצחיק, הקטע עם הכסף היה בדיוק לכיוון ההפוך. ז"א אני חושבת שבגלל שאין לי תאריך של מחזור והחישוב של השבועות נעשה ע"י תחושה שהיא לא בהכרח מדוייקת, יכול להיות שבאמת יש טעות בחישוב. אני רוצה לשנות את זה אם כן.

השאלה לגבי התשמ"ש הייתה האם אין בזה בעיה של לשקר (כי אם אני אשנה את השבועות אז גם הצבא ישלם לנו לפי זה) כי לא בטוח ב100% שזה אכן נכון...

הובנתי יותר טוב?

אם יש אמבטיה עם מושב דפני - אין בעיה בכלל שמישהו אחד יקלח את התינוק. ומישהו מיומן יכול גם לקלח בכיור כשהוא מחזיק ביד אחת את התינוק, וביד השנייה מסבן ומכוון את זרם המים.

1. אני לא חושבת שכדאי. כלומר, לא יזיק שיהיה שם סינר הנקה, אבל אני לא ממליצה להשתמש בו להנקות ראשונות. את צריכה להיות פנויה לראות איך לחבר, ולהיות חופשיה לזוז. הסינר מגביל בזה.

2. אפשר לקלח את התינוק לבד. לא ברור לי איך אפשר לעשות את זה בשניים. רק צריך ללמוד את הטכניקה.

אני מתקשה להניק עם סינר גם תינוק בוגר (משתמשת, במאמץ, כשאין ברירה) - אין סיכוי שהייתי מצליחה להניק יילוד בן יומו עם סינר. ועל אחת כמה וכמה אם הייתי אחרי לידה ראשונה...

אני לא שוללת. מי שמצליח לה ונוח לה ככה - מצוין.

אבל מי שלא, כדאי לזכור שבימים הראשונים הצרכים של היולדת והתינוק בעדיפות הרבה יותר גבוהה משל האחרים באזור - במיוחד מבקרים, אבל אפילו הבעל. בין אם זה אומר שיצאו ויחזרו בזמן אחר, או שיסובבו פנים לצד השני (גם ככה אפשר לנהל שיחה!) או כל דרך יצירתית אחרת. היולדת והתינוק אמורים ללמוד זה את זה, ללמוד את הטכניקה, להתלמד בהנקה. הנוכחות של אחרים באזור - כדאי שתהיה תומכת בלימוד הזה, לא מוסיפה עליו קשיים... (למי שקשה לה עם סינר, כאמור). בעלים יודעים לתמוך נהדר גם בעיניים עצומות!

בימים הראשונים כשהנקתי את הבכורה, בעלי היה איתי בחדר והשתדל לא להסתכל...

עם תינוק בן יומו, צריך להסתכל עליו בזמן ההנקה, לראות שיונק נכון.

לא צריך להילחץ ולקנות סינר, ולא צריך 2 בשביל לקלח תינוק. רק שיסבירו לך איך כדי שיהיה לך בטחון. אם את לוקחת ביות את צריכה לקלח בעצמך. אם לא- האחיות בתינוקיה כבר מקלחות.

וגם אם התינוק בתינוקייה אפשר לכתוב בטופס שהאחיות לא יקלחו. בארה"ב זו ההמלצה הסטנדרטית - לא לקלח בימים הראשונים. הרבה יותר בריא. גם מבחינת שימור חום גוף וגם לשמור את ההגנה של שכבת הוורניקס שהם נולדים איתה, ועובר כמה ימים עד שהיא נספגת בגוף. חבל חבל להוריד אותה, היא לא סתם שם. יש לה מטרות חשובות.

וחוץ מזה, ברוב התינוקיות המקלחת של האחיות לא הכי נעימה לתינוקות, בלשון המעטה... לא כי הן רשעות או משהו, פשוט כי יש להן עשרות תינוקות לקלח, זה מה יש! ממש עדיף לחתום שלא יקלחו, ולקלח פעם ראשונה בבית. זה מבאס כשמגיעים למצב של תינוק שבוכה בכל אמבטיה כי יש לו זכרון טראומטי מהאמבטיה במחלקה (מנסיון).

1. קניתי סינר הנקה והריהו עומד ללא שימוש, את יכולה לקחת אותו אם את רוצה..

לילד חם נורא בפנים, זה חנוק, ופשוט לא הלך לי עם זה. לא ראיתי אותו והוא לא אכל נורמלי בכלל.

השתמשתי רק כשממש ממש ממש ממש לא היתה לי ברירה...

העדפתי במקום רחוק ללכת לשירותים ולא לשבת עם הסינר הנוראי הזה.

אבל את יודעת מה, אולי יש יותר טובים.

2. דפני! פתרון מעולה!

ובשביל להוציא את התינוק - שימי את המגבת בקצה המשולש בין השיניים שלך,

ואת שני הקצוות שימי כל אחד מתחת לבית השחי כשהזרוע שלך סוגרת עליו,

ואז את מוציאה את התינוק עם הגב אליך, הקצה שבפה שלך - את מרפה וזה עוטף לו את הראש,

משחררת יד אחת ועוטפת אותו עם קצה 1, עם אותה יד מחזיקה עכשיו את התינוק - ועוטפת עם קצה 2.

מקווה שהייתי מובנת, ניסיתי לפחות

לא יודעת איפה קונים כי קיבלנו את זה מתנה לאחת הלידות

אבל -

זו מגבת קפוצ'ון עם תיקתקים בפינה הנגדית לכובע, את תולה את המגבת על הצוואר שלך עם התיקתקים כך שהיא תלויה עלייך לכל האורך, מרימה את התינוק מהדפני ישר אליך (שתי הידיים פנויות) ועוטפת אותו תוך שניה.

תודה רבה לכל המגיבות, ממש עזרתן לי

ותודה מיוחדת לרננה על כל הפירוט.. ראיתי מה זה דפני בגוגל, בעז"ה נקנה את זה

צריך בהתחלה לבדוק שהוא במצב לתינוק קטן, ואח"כ להעביר למצב של הגדולים יותר.

התינוק הראשון שלי סבל מאמבטיות מבוהלות מאד, המסכן.. עד שקלטתי שהכניסה למים בצורה שהפנים כלפי מעלה,

הוא לא רואה מה עומד לקרות, ואז הגב פתאום פוגע במים - פשוט מלחיצה.

בשביל שהתינוק לא יבהל מהכניסה למים כדאי להכניס אותו בצורה הבאה:

מחזיקים את התינוק מעל האמבטיה על הזרוע שלך עם הפנים (כיוון הראייה) לכיוון המים.

טובלים קודם כל את כפות הרגליים במים, שירגיש את המגע שלהם תוך כדי שהוא רואה לאן הוא נכנס,

ואומרים לו (את זה או בשפה שלך כל דבר אחר) - הנה מים, זה מים... הנה מותק נכנס לאמבטיה.

עם היד לוקחים מהמים ומזרימים על הגב עם כף היד, ואז לאט לאט משכיבים על הדפני.

בדוק ומנוסה, אבל מהתחלה לעשות את זה - לא להרגיש טפשי לדבר לתינוקי בן שלושה ימים!

לאט לאט הוא ילמד לקשר בין המילים 'מים' ו'אמבטיה' לתחושה, וכך נמנע הפחד.

עדיף שהאור לא יהיה מסנוור, אם אפשר לעשות תאורה עמומה זה טוב.

בהצלחה!

כך שאין מה להבדיל.

כל מה שיכול להיות לך זה דימום זה או אחר.

לקבל לפני שהתחלת עם הסרזט. ואז זה באמת מחזור

לא נראה לי שאמורים להיות כאבי מחזור ותופעות של מחזור עם גלולות.

לכן לא שולחים סתם, מעקב לסכרת זה חשוב,

אני מניחה שהיא המליצה לבוא בקרוב לעוד אולטרסאונד כדי לעקוב.

פעמים רבות זה קורה בגלל סכרת. אצלי לא.

מי שפיר כמובן לא רציתי לעשות. זה מסכן את ההריון. שלחו אותי לסקירה מכוונת, ולאקו לב עובר, (אמנם ריבוי מים מכביד מאוד על ההריון) אבל ב"ה הכל היה תקין, נולד תינוק בריא ושלם. 

לא שמעתי על תופעה כזאת, נשמע מציק

מה שחשוב מאוד מאוד להבין, הוא שמנגנון ייצור החלב בגוף שלנו לא פועל כמו הניאגרה בשירותים (סליחה על הדימוי... מה לעשות שזה הכי קרוב למה שיש לאנשים בראש). זה לא שמוציאים את מה שיש, ומחכים כמה זמן,ומתמלא מחדש. הגוף פועל אחרת, ואת לעולם לא יכולה להניק עד שמתרוקן ואין יותר חלב. כמו שאת לא יכולה לבכות עד שנגמרו הדמעות, או לרייר עד שנגמר הרוק. הנוזלים האלה הם בתהליך ייצור תמידי, לא פוסק. לגבי החלב - דווקא כשהשד מרגיש 'ריק' וקטן  - אז קצב הייצור הכי מהיר. את לא אמורה לראות את זה קורה - זה היישר מהיצרן לצרכן... נוצר תוך כדי  היניקה שלו ומיד מתועל לפה המתוק -אין איך לראות או להרגיש את זה.

אם יש דאגה ל'תקלה בייצור', מה שצריך לבדוק זה את הילד, לא אותך. ילד שלא מקבל מספיק - יראו את זה עליו, במגוון דרכים. אם מתאים לך, מוזמנת לקרוא שני פוסטים שכתבתי על דרכים מהימנות לבדוק את ייצור החלב - ולעומתן דרכים לא מהימנות.

מה שחשוב בעיקר לייצור חלב תקין, הרבה יותר מלאכול המון וכו' (לדעתי אין סיבה שתאכלי מעבר לתחושת הרעב הטבעית שלך) - הוא להניק המון. התוספות משבשות את המסר שהגוף שלך אמור לקבל מהתינוק, כמה חלב הוא צריך.

אם את חוששת  שהוויתור על תוספות במצב הנוכחי יהיה בעייתי לתינוק, כדאי להגיע ליועצת הנקה מוסמכת (כמו שכמעט כל מניקה בחברתנו עושה בשלב זה או אחר...) להיוועץ איך לעשות את זה באופן הדרגתי ובטוח.

המון המון הצלחה, ושוב - ממש מזדהה עם תחושותיך!

קודם כל תודה על העזרה!

לגבי התינוק- האמת שב"ה הוא תינוק די שמן (גדול, עולה יפה במשקל, לחיים רחבות...) כולם אומרים. הוא גם נולד גדול.

אבל לא כ"כ הבנתי- אני אשמח לא לתת לו מטרנה, אבל איך?? מה אני אמורה לעשות כשהילד בוכה שהוא רעב ואני ניגשת להניק אותו כשהשד מצומק עוד מפעם שעברה ולא ממש יוצא משהו? להתעקש? ניסיתי לעשות את זה והתינוק בכה שהרי הוא רעב ולא יוצא לו... 

תראי - מה שאת קוראת 'שד מצומק', אין בזה שום בעיה. זה לגמרי לא מורה על העבודה של מפעל היצור המופלא שיש לך בתוכו. תתכונני - באיזה שהוא שלב מגיעים למצב שהוא נשאר 'מצומק' כל היום - אפילו אחרי שנת לילה. זו רק התייעלות של המערכת, שהחלב נוצר תוך כדי ההנקה ולא לפניה. באמת באמת שאין בזה שום בעיה.

אבל אם התינוק בוכה ולא מוכן לינוק - זה כבר דורש התייחסות.

יכולות להיות לזה כמה סיבות. אולי הוא התרגל לזרימה המהירה של הבקבוק ומתוסכל כשבהנקה זה שונה (אתם מקפידים על האכלה קצובה בבקבוק? - אם לא, זה מומלץ גם בלי קשר להנקה). ואולי באמת הייצור התמעט עקב הבקבוקים - או מסיבה אחרת.

כך או כך, הבעיות האלה ברובן הגדול פתירות, וכמה שמאבחנים אותן יותר מהר יש סיכוי יותר טוב לפתרון ולחזרה להנקה מלאה, נינוחה, כיפית.

במקומך הייתי בשלב הזה פונה ליועצת הנקה טובה (חשוב - שיש לה הסמכת IBCLC). יש בהחלט מה  לעשות, אבל צריך כאן אשת מקצוע שתאבחן, ושתכין איתך מתווה לפתרון לפי האפשרויות שלכם.

לשיקולך

ושוב ושוב חיבוק לקושי שלך. אני זוכרת היטב כמה קשה שמנסים להניק והתינוק בוכה ומסרב. זה באמת כואב נורא. תזכרי כל הזמן שזה לא כעס כלפייך או התנגדות אלא להפך - הוא מספר לך את הקושי שלו, כי הוא אוהב אותך וסומך עלייך שאת גדולה וחכמה ותדעי לעזור לו ולנחם אותו ולאהוב אותו בכל מצב 

שזה ממש מעורר הערכה איך למרות שכנראה קיבלת הדרכה שגויה להניק כל שלוש שעות - הגעת להבנה שזו לא הדרך,  והגעת להבנה הזאת רק בכוח האינטואיציה שלך והפתיחות שלך, בלי לקבל הרצאה מפורטת עלאיך שפועל מנגנון ייצור החלב בגוף ואיך שפועלת הקיבה של התינוק. הגעת בעצמך למסקנות הנכונות.

אני מאחלת לך  ולתינוק שלך שתמיד תיתני לחוש השישי שלך להוביל אותך. הוא עושה עבודה מצוינת

ממש עזר... המון תודה!

להיפך דווקא אם מרגישים שחסר הפתרון הוא להניק שעות רצוף... קיבלת הדרכהלהנקה  לפני הלידה? אם לא - חפשי ברצף. יש הסברים טובים  של משרד הבריאות, של קופות חולים שונות, של בתי חולים. חפשי למשל על המילים "איך להניק נכון" או "ההנקה בתקופה הראשונה".זה דברים שחשוב לדעת!

אבל שוב- איך להניק שעות אם נגמר לי??

תני לו כל פעם שהוא מבקש.

לדוגמא- את מניקה עד שנגמר, מפסיקה.

אחרי רבע שעה הוא בוכה- את מניקה שוב. 

וכך הלאה.

יוצא מצב שאת בעצם כל היום מניקה. וככה ייצור החלב עולה.

ם?? זה מה שהיא שואלת...

שבועות ראשונות של הנקה, לעתים די קרובות יש ימים כאלה שצריך להתנתק מהחיים ולהתמקד בהנקה. אפשר לקרוא לזה קפיצות גדילה או כל שם אחר שבא לך - בכל מקרה זה כך. כשעוברים החודשים התקופות האלה נהיות יותר ויותר רחוקות זו מזו.

מי שלא רוצה חופשית לא לעשות את זה, אף אחד כאן לא מכריח, אבל כן צריך לקחת בחשבון שאם רוצים לטפל בבעיית מחסור, זו הדרך, וזה מן הסתם לא יפתר אחרת.

וגם --- בעיני, כל מי שיולדת, גם מי שלא מניקה, כדאי שתוריד הילוך לכמה חודשים הקרובים. לא אומרת שצריך לגמרי להתנתק מהחיים, אבל פחות לעשות ממה שהיה קודם. לא סתם חזל אמרו שהגוף של אישה מתפרק שנתיים אחרי לידה... וגם- לכל תינוק יש ימים שהוא זקוק להמון מגע וידיים וזמן-אמא. גם אם הוא לא יונק צריך לקחת בחשבון שיהיו תוכניות שיתבטלו. מה לעשות, ככה זה להיות אמא.... ב"ה!

א - כמו שאמרו כבר, יש זמנים של קפיצת גדילה  וזה ממש נשמע כמו התיאור שלך. שד מרוקן, יניקה אינטנסיבית, חוסר שביעות רצון של התינוק ותסכול גדול שלך ושל התינוק ביחד...

 ובאמת הפתרון בזמנים אלו זה להניק להניק ולהניק לפי הדרישה. זה אינטנסיבי אבל זמני וזה עובר וכך הגוף לומד לייצר את מה שהתינוק צריך ולא בשום דרך אחרת.. כל תוספת של תמ"ל תחריב את תהליך הלמידה של הגוף ותפגע בייצור החלב ואז הבעיה רק תתמיד עד שההנקה תידלדל אם בכלל...

קפיצות גדילה בד"כ מופיעות סביב גילאים  3 שבועות 3 חודשים וחצי שנה (מעבר לכך שהחודשים הראשונים זה הגדילה הכי מואצת והקיבה של התינוק משתנה בקצב לפי צרכיו אז זה נורמלי וטבעי לחלוטין. וחשוב לזכור שזה לא נצחי....)

ב- אם יש צורך לצאת מהבית לכל סיבה שהיא לא חסר פתרונות,, רק חשוב לשמור על הזמנים של ההנקה ואם יוצאים לאורך זמן אז לשאוב במקום ההנקה וכך לשמור על רצף. אפשר ליצור מרווחים גדולים יותר כדי לצאת בנחת אבל שלא יהיה מעבר לחמש שעות בין הנקה להנקה\שאיבה. יותר מזה יכול להוריד בייצור החלב. (העקרון שחשוב שיהיו לפחות 8 הנקות ביום לא מחייב כל 3 שעות. אפשר לשחק עם הזמן לפי הצרכים האישיים שלכם.)

עד כאן המגילה... תבדקי מה פוגש אותך, ואם צריך שווה יעוץ עם מישי מקצועית, בשביל השקט והרוגע של שניכם.. בהצלחה!!

אני מאכילה לפי דרישה, והרבה פעמים יוצא 7 ביום.

שמונה אומר כל שלוש שעות, מספיק שהיא אוכלת פעם אחת אחרי ארבע ולא שלוש והפסדנו הנקה אחת לאותו יום.

ובדיוק הלילההיא גם נרדמה חזק ורק אחרי שש  שעות אמרתי שדי, אני מאכילה אותה אפילו שהיא עדיין ישנה ולא מראה סימני תזוזה. אוכלת בלי להתעורר ממש כמובן.

מה שכתבתי רלוונטי יותר לחודשים הראשונים בשלבי ביסוס ההנקה כשהתינוק אוכל צפוף יותר.. כמובן שעם הגיל משך ואיכות ההנקות משתנה..

הבת שלי בגיל 4 חודשים כבר ישנה 10 שעות בלילה רצוף.... אז כבר סביר שיש פחות הנקות אבל הן יותר משמעותיות.

המדד הסופי ליעילות ההנקה זה טיטולים רטובים (5-6 ביום לפחות ברמת רטיבות של כ4 כפות מים) רוגע של התינוק וכמובן עליה מספקת במשקל במעקב בטיפת חלב.

רק להקפיד על שתייה מרובה ומנוחה.

תרגישי טוב!!

יש רק ויטמין אחד בלבד נהרס - מאוסף ענקית של ויטמינים שבביצה. אותו תוכלי לקבל ממקור אחר, נגיד מלחם מקמח מלא.

תאכלי לך לבריאות ביצה קשה, רק תקפידי להוריד ולא לאכול את הקרום שנמצא מתחת לקליפה.

יעזרו לך יותר מכל מיני דעות לא בדוקות כאן.

ולטובת מישהי שאולי תרצה-

בין 11 ל14.

אשמח לעוד תגובות!

שיר מזמור מאנונימי כי עכשיו הניק של בעלי מחובר

והיא הנחתה אותי כך:

ביום הראשון כפית אחת ביום השני 2 כפות  ביום השלישי אפשר 30cc וביום הרביעי 50cc ומעלה- לפי רצון הילדה

ההגיון הוא כדי לבדוק רגישות לכן עולים במינון בהדרגה.

עכשיו מדובר על ירקות/פירות חדשים.

כלומר אם נגיד התחלתי עם גזר ותפו"א והיא בסדר עם זה אז אפשר לצרף ירק שלישי בכמות קטנה אך להמשיך עם המנה המלאה של הירק שהיא כבר רגילה אליו.

חשוב! להתמיד בנסיון כמה ימים ברצף ולא כל יום לנסות ירק / פרי אחר. עיקרון הטעימות הוא כדי לזהות אלרגיה ולעיתים אלרגיה מופיעה בחשיפה חוזרת.

דבר מעניין נוסף- היא אמרה לי לפחות בהתחלה לא לערבב שני ירקות כתומים כיוון שיש בהם בטא-קרוטן שהפירוק שלו דורש אנזימים מסוימים בכבד שלא תמיד יש אותם בכמות מספיקה בשלב זה של החיים ולא כדאי להעמיס על הכבד כמות גדולה של ירק כתום. אם מישהי שמעה על זה עוד דברים- אשמח לדעת...

שיר מזמור