פורום הריון ולידה (עמוד 4754)

וזה לא אוסר, תשאלי ליתר ביטחון את הרופאה אם במקרה יורד לך דם האם הוא מהרחם. בטח תגיד שלא והכל בסדר..(ואם באמת ירד דם אז כנראה זה פצע)

הרופא רגיל לדברים כאלה, תלוי בהרגשה שלך

הייתי בכמה פעמים אצל רופא וגם אצל טכנאיות. אף פעם לא ממש הסתכלו שם, רק למאית שניה כדי למצוא את המקום המדויק וגם ככה הם רגילים בכאלה מראות. ממש אין צורך בתספורת, אלא אם סתם מתחשק לך בדיוק הפעם

וזה ממש לא כואב (אבל אולי זה תלוי ברגישות הרופא,) זה מכשיר חלק עם כמו כפפה וג'ל עליו, ואין ממה לחשוש שיאסור אלא אם יש לך שם פצע ידוע או משו כזה.

אבל יכול להיות לא נעים קצת.

כמו שכתבו- להרפות, לנשום עמוק ולחשוב על משהו אחר...

אול' ואגינלי רגיל לא אמור לאסור. זה רק בצוואר הרחם ולא ברחם. אלא אם כן את עושה משהו מיוחד תבררי.

ממש ממש לא צריך שום תיספורת אם את לא עושה בד"כ.

לי לפחות בכמה פעמים שעשיתי זה גרם לבחילה נוראה ליום יומיים אחרי.

אני אחרי הפעם הראשונה למדתי שאני מגיבה ככה אז הזהרתי את בעלי ואמא שלי שככה אני מגיבה ושיהיו מוכנים, זה מאוד עזר גם להכיל אותי עבנית ומרגישה רע וגם להרגשה הרעה שלי.

אני מניחה שלא  כולן מגיבות ככה, אבל בהחלט כדאי להיות מודעים שזה הגיוני

בהצלחה

אני די בטוחה שזה גם מה שהרב ימליץ.

זה בדיוק המקרה שבו הן הכי עוזרות.

הבודקת יכולה לראות בברור מאיפה הדימום ולכתוב לרב על כך.

היא גם יכולה לעזור לך בבדיקות עצמן ולעשות אותן במקומך בלי לפצוע את התפרים.

יש סיכוי שהרב יאמר לך לעשות הפסק בלי מוך (אבל אם תלכי לבודקת אולי גם לא תצטרכי עוד הפסק, למרות שאת היום כנראה הפסדת בכל זאת, אבל תשאלו את הרב!!).

ולעשות בדיקות רק ביום הראשון והשביעי. ואת הבדיקות האלה את יכולה לעשות אצל בודקת ולא בעצמך.

ממש מומלץ.

אולי כדאי לחכות שהמקום יחלים יותר? בלי קשר האם תצליחי כרגע להטהר או לא.

אני כמובן לא בטוחה שזה נכון, רק העליתי את האפשרות.

לפעמים שווה להיטהר בשביל מגע- ח עד חיבוק נשיקה..לא חייב מעבר עד שמחלים לגמרי..

וחוצמזה- אפילו חיבוק כבר שווה ככ הרבה.

מגעגעים נורא!

לי גם היתה בעיה בתפרים וכשהסרתי שיער לפני הטבילה בירכיים הם כנראה נפתחו והיה דימום הרבה יותר גדול ממה שאת מתארת. ובכל זאת הרב התיר (כי זה באמת היה מהתפרים) והדריך אותנו איך להתנהג אחרי הטבילה.

תתארי לרב בדיוק מה היה והוא יפסוק לך. כדאי לשאול רב בעל כתפיים רחבות בפסיקת הלכה. אני שואלת את הרב זכריה בן שלמה.

איני יודעת אם היא דתיה, אך היא רגישה, סבלנית, מאירת פנים ומבינה עניין.(מניסיון)

בס״ד

(השואלת).

חביבה ונעימה

מקבלת בירושלים.

היא מהממת. ממש נחמדה ונעימה.

אני כבר האחות השלישית (בעקבות המלצה של אמא!) שהולכת אליה...

יש לה אולטרסאונד צמוד וכו'.

ממש חמודה ועדינה (בקופ"ח שלנו יש אולטרסאונד אבל לא היא עושה אותו.. בתכלס היא לא עושה הרבה, רק עוברת על התוצאות ורואה שהכל תקין..)

רמת שלמה (קצת חור)

וברחוב עמוס- זה ליד 100 שערים, 10 דק' הליכה מתחנה מרכזית.

אותו אדם שיעשה לך פרוטקציות נמצא..אם לא(למשל בשבת) לכי לשני..

בהצלחה!

זה יהפוך אותו ליותר מוצלח בשבילך

אנחנו מילאנו טפסים בבי"ח.

יכול להיות שהמחזור כ"כ לא מסודר? המחזור מאחר לי בחודש ויותר.

עשיתי בדיקת דם להריון לפני שבועיים והיה שלילי.

המחזור לא תמיד מסודר, לא נראה לי שיש סיבה לדאוג.

כמה זמן את מהלידה ?

הכל הגיוני

אבל אם יש פתיחה את צריכה לדעת , כי אולי את צריכה להיות בשמירה

אני לא חושבת שאת הפתיחה של צוואר הרחם שבודקים בלידה מרגישים ככה בקלות מבחוץ.

הפתיחה של צוואר הרחם זה די ביפנים.

אני בהריון השני הייתי מאמצע חמישי עם פתיחה 1.5 והרופא אמר שזה הגיוני ושהכל בסדר. בסוף ילדתי ב-42+5..

בכל מקרה כדאי להבדק כדי לדעת להזהר יותר.

אולי זה לא פתיחה, אבל אני ממש מרגישה את צוואר הרחם שם למטה (כאילו יש שם משהו באמצע, במחילה),

ואולי זה כן פתיחה.

אוף. הייתי אצל רופאת הנשים בשבוע שעבר והייתה לה הערה לא נעימה אז נמנעתי מלשאול על זה, ולא בא לי לנסוע אליה עוד פעם השבוע...

ימים קרים, חצי שעה, בתוך שומר קור

מתחילה לקנן - כלומר יצר הקינון גובר על החולשה המכרעת- בערך שבוע לפני הלידה.

כשקראתי את השורות הראשונות בשירשור שלך היה לי ברור, על פי הנסיון שלי, שלשבוע 41 לא תגיעי בעז"ה....

אבל זה מהנסיון שלי.

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות.

אבל יולדת לקראת סוף תשיעי...

זה היה שימושי כי בהריון הראשון בדיוק עברנו דירה אז בחודש תשיעי יכולתי לסדר את הבית החדש במרץ ובהריון השני זה היה סביב פסח אז זה בטח שימושי שיש אנרגיות קינון שעוזרות בניקיונות

כיבסתי את כל הבגדים הפיציים וסידרתי בארון...

בלידה אחרת- יום לפני הלידה קנינו עגלה...

וילדתי ב38 אי אפשר ללמוד מזה הרבה

שיהיה בשעה טובה ובקלות כשיהיה...

אלף פעמים עשיתי פסח בבית בהריונות קודמים. תיקתקתי הכל. מזמן.

ילדתי אי שם לקראת סוף 42..

למרות שיש לי עוד כמה חודשים, אני בהרגשה שחייבים להספיק לפני כן את זה ואת זה ואת זה, וברור לי שתוך רגע הלידה תגיע (לא יודעת למה אני מרגישה שזה כ"כ קרוב, אולי זו סתם מחשבה שהזמן יעבור מהר עד אז, ופתאום כבר יגיע הזמן בעז"ה, וחשוב לי עוד להספיק הרבה דברים לפני כן, כדי שלא ארצה להספיק אותם אח"כ...).

וגם כתבתי מידע בשרשור שהיה לא מזמן על בי"ח.. חפשי. אולי נעוץ?

קראתי עכשיו מה שכתבת שם.

אני חשבתי שהגיוני שבמרכז הטבעי יהיו מיילדות בגישה טבעית יותר.

ובעצם לפי מה שכתבת זה לא תמיד ככה.

למרות שהגעת למרכז לידה טבעי היתה לך מיילדת שממש לא תמכה בזה...

לשלם גם על זה וגם על דולה זה לא ממש בתקציב שלנו.

אז אני מתלבטת מה יהיה לי יותר טוב.

רציתי לדעת האם המיילדות שם גם עוזרות בקטעים הטיבעיים?

האם הן עוזרות לך להשתמש בכל מה שיש בחדר?

או שאני צריכה לדעת לבד איך לנצל את השהייה בחדר?

לעומת זאת, אם אני לוקחת דולה,

היא יכולה לעזור לי גם בחדר לידה רגיל.

גם לשם מכניסים כדורי פיזיו. ואם רוצים יש גם מוט שאפשר לחבר למיטה ולהעזר בו.

ואז הדולה עוזרת לנצל את מה שיש שם וכשלי כבר נגמר הכוח היא ממשיכה לעזור בעיסויים וכדומה...

ומקלחת יש במיון יולדות והבנתי שאפשר להכנס אליה. אבל אולי היא לא תמיד תהיה פנויה...

בקיצור,

מה עדיף- דולה או המרכז לידה הטבעי?

קודם כל אישית אין לי ניסיון בללדת עם דולה בחדר רגיל. את 2 הלידות עד כה ילדתי במרכז לידה. ככה שקשה לי להשוות

גם מבחינתי זה או דולה או המרכז, בקטע הכספי של מה להשקיע. אני בחרתי פעמיים, וגם בפעם הזאת ההולכת ומתקרבת להשקיע במרכז.

מה שכן, אני תמיד דאגתי שכן תהיה איתי מישהי בלידה, חוץ מהאיש שלי. שעם כל מה שהוא טוב לי מאוד ברגעים האלה, ב"ה, ממש הרגשתי את הצורך בדמות נשית שתוכל להיות שם צמוד איתי בכל השלבים בחופשיות, מה שהוא לא יכול, לגעת בי כשטוב לי, (לא בקטע של מגע מקצועי דווקא של לחיצות להוריד כאב וכזה) ולסייע לי להבין מה מתרחש/להעביר רצונות שלי לאחרים כשאני כבר לא מפוקסת.. אז זה היה הפתרון שלי- מרכז לידה +חברה (שלה אני משלמת הוצאות על נסיעה וכד'). שסיפקה לי מענה לכמה צרכים חשובים מתוך מענה שנותנת דולה.

הסיבות שהובילו אותי לבחור במרכז דווקא, הם התנאים שיש דווקא שם לידה והיו לי משמעותיים, ובעיקר-

המוניטור האלחוטי. שזה הבדל שמיים וארץ בעיני.

המקלחת (בבי"ח אחרים יש גם בחדר רגיל לא ברור בכלל למה בלניאדו אין אבל מה לעשות)

והשקט והפרטיות (והיופי של החדר), שיוצרים סביבה הרבה יותר מרגיעה ומאפשרת.

אני חושבת שכן יש השתדלות לשים מיילדות בגישה טבעית במרכז לידה, וכן יש הרבה יותר סיכויים שתפלי שם על מישהי כזאת. אבל הרבה יותר - זה עדיין לא 100%.וכל עוד זה לא 100% גם שם יש סיכוי ליפול על מישהי לא משהו, נכון שסטטיסטית יותר נמוך לדעתי, אבל קיים. ותזכיר גם שיש תמיד אפשרות שמשהו ישתנה ותועברי חדר רגיל מבחינה רפואית ועדיין תצטרכי לשלם, בשונה מדולה שאיתך כל עוד את לא בניתוח..

וכמו שכתבתי בשרשור הנעוץ המיילדת המהממת השנייה היתה ממש בקטע לעזור ולכוון להשתמש במה שמקל ועוד הגדילה ראש והצטיידה בתיק של מלא דברים שמנים להרחה הומאופתיה וכאלה, מעצמה עמעמה אורות והכל.. מדהימה ושווה כל עשר אגורות.. 

(והאמת שאני אישית אם אדע הפעם שהיא במשמרת בחדר רגיל אעדיף ללדת שם ולא לוותר עליה. אבל חוצמזה כן אעדיף מרכז. ולהתפלל על מיילדת שתהיה שליחה טובה...

• נראה לי שזה תלוי גם בעומס, אני הייתי בזמן עומס, מרוב שהצירים היו חזקים כרעתי על 6 על הרצפה, למילדת לא היה זמן אלי כמעט (היא אחראית על 3 חדרים במקביל) אז אני דפקתי לעצמי על עצם הזנב וכשכבר לא יכלתי , אילצתי את בעלי לעשות את זה(ממש רק מה שהייתי  חייבת ולא יותר)

• הייתי במקלחת המון זמן, אולי חצי שעה. ישבתי על כדור והזרמתי מים על מקום הציר.

• זרמו איתי בקטע טבעי- לא עודדו לאפידורל,

היתה לי מיילדת מקסימה בשם איריס, שהיתה מדהימה בהכלה שלה ובכך שנתנה לי את התחושה שאני המחליטה.

• ביקשתי שלא יחתכו מיד את חבל הטבור וכך היה.

אבל, שתדעי- אני מאוד יודעת מה אני רוצה וזה מתחזק אצלי עוד יותר בלידה, לא היה להם נעים לראות אותי על הרצפה, לא התייחסתי וככה העברתי את הצירים.

ונראה לי שגם בעין כרם. את יכולה להתקשר לבית החולים ולבדוק.

אם המיילדות שם לא ממש תומכות בגישה טבעית, אז נשמע לי חסר טעם להשקיע במקום.

לדעתי עדיף כבר דולה. וגם: ומלווה נוסף שיהיה מאוד אסרטיבי אם המיילדת מתנגדת לדברים טבעיים כמו תנוחת לידה מסויימת, מוניטור לא רצוף (עדיף בן הזוג לדעתי, לאמא של היולדת פחות מקשיבים). צריך לזכור שאת היולדת, לצוות הרפואי אין כמעט זכות לכפות את דעתו (מלבד במקרים חריגים של סכנת חיים). אלא מה, לדעתי קשה ליולדת לעמוד על שלה, גם אם ביומיום היא מאוד אסרטיבית, בלידה מצב הרוח הוא אחר... אז המלווה יכול לעשות את זה (דולה ממש לא יכולה להתווכח עם הצוות הרפואי).

והרבה תפילות...

בהצלחה

אני מאמינה שזה כך בהרבה בתי חולים. כדאי להתקשר למקומות בהם את מתעניינת ולבדוק.

ולגבי בעלך - כדאי שהוא צריך ממש ירצה את זה ויהי בקטע של לעמוד על שלו - כי זה יכול להיות לא פשוט.

ובעזרת ה, מאחלת לך שתפלי על מיילדת שתהיה בול בראש שלך!

לא רוצים בהריון כעת אבל ממממש גם לא רוצה מחזור. 

לכן התקווה לא לקבל אותו..... והאכזבה אבל ההקלה כשכן מקבלים.

לפחות אם את לא מניקה ואןלי גם אם כן

המחזור 3 חודשים.

אני מניקה ברוך השם ובכללי לא מסתדרת עם גלולות מניעה יותר מדי... גורם לי להיות עצבנית מאד

את לא דפוקה!!!!!

גם בעלי התחיל ללמוד מקצוע השנה, ודי חשוב לו להצליח וקצת להוביל, וגם אני חודש אחרי לידה. אמנם הוא מבין ויודע שאני והילדים קודמים ללימודים, אבל הוא מסיים מאוחר יותר מבעלך בד"כ (שבע וחצי), ובאמת כמעט לא נשאר לנו זמן לפטפט, וכשכן - הוא מספר לי על הלימודים שלו (לצערי בנושא שלא מעניין אותי בכלל), ולי אין כ"כ מה לספר, כי הרי אני בבית כל היום...

בכל אופן - איך היה פעם? הייתם מדברים ביניכם על דברים שונים?

יכול להיות שזה זמני, והוא עדיין נרגש ולחוץ מההתחלה, ולכן הוא עדיין כ"כ מרוכז בלימודים. יכול להיות גם שהיו לו הפסדים בגלל הלידה? (בעלי הפסיד הרבה בלימודים עקב הלידה).

ויכול להיות שאין ברירה, ו"להכריח" אותו לדבר איתך. פעם אחת לשבת ולדבר על זה, שזה חשוב לך.

קודם כל נשמע שיש לך בעל מקסים,שבאמת רוצה לעשות הכל שיהיה לך טוב, ומצליח לשלב כ"כ הרבה דברים שזה באמת לא ברור מאליו.

נשמע שהוא פשוט לא מודע לצורך שלך בהקשבה, בשיחה, בהתעניינות. לא מרוע ח"ו. לדעתי אם הוא ידע שאת צריכה הוא יתן בשמחה.

דברו על זה. תגידי לו שאת צריכה את זה.

ותגדירו זמן קבוע שהוא רק של שניכם.

הוא לא חייב להיות זמן ארוך. אפילו נניח קובעים שיושבים כל יום רבע שעה על כוס קפה.

אבל לך זה נותן ביטחון, שכל יום יש לי רבע שעה שבעלי רק שלי. והוא מקשיב לי. גם אם הוא עמוס..

ואותו זה לא מלחיץ, שאם תדברו, מי יודע כמה זמן זה יקח בסוף.

ואתם יכולים אולי לקבוע יום שהוא מסיים מוקדם יותר, או שקצת יותר פנוי בשבילו לקצת יותר זמן. נניח לשעה, או אפילו ליציאה לבית קפה.

או שתקבעו בשבת אחרי צהרים. או אחרי הסעודה בערב שבת.

לדעתי זה ממש יפתור את הבעיה..

בהצלחה מותק!!

קראתי את מה שכתבת, וכאבתי איתך...

מפאת חוסר הזמן לא אאריך אבל נסי לברר בכיוון הזה-

הבנתי מבעלי שלפעמים כאסורים הרבה יותר נוח לו לא להגיע למקומות קרובים נפשית. ולכן הוא באופן טבעי (ולא בכוונה לפגוע) קצת מתרחק בזמנים כאלו, ובפרט כשהם ארוכים (כמו אחרי לידה)

יכול להיות שזה קשור גם אצל בעלך...

אבל, אם זו פעם ראשונה שזה קורה כדאי לעקוב אחרי סימנים אחרים:

מתן שתן, מרקם היציאה

מצב הרוח של התינוקת, תאבון, כאבי בטן

אצלנו בערך כל טיטול שלישי ירוק, אבל זה כך מגיל צעיר מאוד...

בכל מקרה- זה לא נשמע מסוכן (בעיקר אם כל שאר הדברים בסדר)

ונראה לי שזה בסדר עדיין לא להרגיש.

בהריון ראשון לוקח זמן עד שמזהים מה זה התנועות ועם שיליה קידמית גם בהריונות חוזרים יותר קשה לשים לב,

מן הסתם בשבועות הקרובים תרגישי,

מעקב תנועות מתחיל בשבוע 24 הכי מוקדם ועד אז כבר תרגישי בעז"ה

או לפחות זה מה שהרגשתי... אני נלחצת כי המחזור מגיע בעקבות הביוץ, שבועיים אחרי, והוא לא מגיע. 

כשאת מרגישה את הביוץ, זה לא אומר שממש באותו זמן היה ביוץ, אלא זה הרגשות שבאות סביב התאריך של הביוץ?

ככה זה יכול להיות שהביוץ היה יום יומיים אח''כ ונכנסת להריון..

כי גברים, או את יודעת מה - בעלי, לוקח את זה תמיד אישי - ולא עוזר כמה שאני מסבירה שזה גופני ולא קשור אליו וכו'.

זה מכניס אותו למתח, ללחץ, מתחיל להפגע, להעלב, וכל הבית יושב על חבית נפץ.

כאילו - את לא רוצה אותי, זה דוחה אותך, אז איך אני אדע וזה וזה... 

ובאמת זה לא פשוט!

את לא רוצה להתרחק לגמרי, ומצד שני...

בקיצור לדבר לא בא בחשבון. זה רק יגביר את הסער והמתח.

אשמח לדבריתך באריכות..

עם הבייבי - חבל על הזמן, אהבה פורחת 

באמת לגדולים ולעבודה אני עם קצת פחות סבלנות, עייפות וכו'.

אבל זה מאד נורמלי אני חושבת.

יש פה אשה לא עייפה?... 

קיבלתי רק אחרי 5 חודשים בפעם הראשונה ומאז כעבור 27 יום כמו בד"כ.

היום, אנחנו כבר ביום ה-33 והוא טרם הגיע...

תחכי עוד כמה ימים, בד"כ המחזור אחרי הלידה במיוחד בהנקה לא חוזר מיד להיות סדיר, הייתי מחכה עוד כמה ימים ואז חוזרת על הבדיקה.

רק בבדיקת דם אפשר לדעת.

זה לא שההנקה משבשת את הבדיקה אלא שהמחזור והביוץ פחות סדירים בהנקה בד"כ.

כדאי לעשות בדיקת דם כדי לדעת בוודאות.

המחזור אצלי מדוייק כמו שעון.

למה את לא מונעת???

או לחץ נפשי.. תחכי עוד כמה ימים ואחרכ תבדקי.

אם את בהיריון, מקווה שתחושי את הכוחות שה' נותן לאימא בשביל כל הריון וכל ילד.

כי באמת - ילדים זה שמחה!

אם את לא בהיריון ולא מונעת, אז דחוף לגשת לרב שלך, לשאול על מניעה.

כי בעבר זה הרס לי את הגוף. ומהתקן אני מפחדת. אבל לא חשבתי לרגע שזה יקרה כל כך מהר. 

עדיין, הרגע ילדתי, ואני לא מכונה לנפשית ל-4 ילדים. אני מאוד מפחדת, אני עוד זוכרת את הכאבים המטורפים שעברתי בלידה האחרונה.

וב"ה נכנסתי כעת להיריון.

ת'אמת שלא רציתי.

אבל אחרי שגיליתי שאני בהיריון החלטתי לשמוח, כי אני לא מוכנה שיגיע לעולם לא רצוי.

לא מנעתי, כי פחדתי גם מכל התיאורים שיש פה על מניעה, אבל נראה לי שאח"כ לא תהיה לי ברירה אלא לקחת,

כי ממש קשה לי התהליך של ההריון והלידה עוד יותר.

את הילדים אני מוכנה בשמחה לקבל, אהבה.

נראה לי שאפשר לאחר שלושה ימים.

זה לא להתאכזב במקרה והבדיקה תצא שלילית כי בדקו מוקדם מדי