פורום הריון ולידה (עמוד 4766)

בשורות טובות לידה קלה קלה ומהירה ותצאי בידיים מלאות בעיתו ובזמנו!!

מה לעשות, בימינו הנקה מלאה לרוב כמעט ולא מונעת לאורך זמן...

מבינה אותך..גם לי זה קרה..

אני מצפה לעוד הריון אז זה היה העידוד שלי-שיש יותר סכוי..

תנסי למצוא מה הנקודת אור שלך גם במצב הזה.

הריון ראשון..התרגשות וזה..

לא משנה אם וגינלי..

גם אם זה ואגינלי. זה גם ככה לא משנה כי אני מתכסה...

בהיריון הראשון הגיע איתי לכל הבדיקות (גם ל"סתם" תורות) 

בהיריון הראשון הגיע איתי לסקירות 

בהיריון הנוכחי הגיע לשקיפות- עוד לא הגעתי לסקירות אבל יש מצב שיגיע..

(אני עושה רק מאוחרת, אז זה לא וגינלי) - אבל רק בהיריון האחרון הוא נכנס איתי פנימה - והתחרט על זה: הרופאה ישבה מתחת למסך, והייתה בלי כיסוי ראש, אז הוא לא היה יכול להסתכל לכיוון...

בקיצור, כנראה שלא אטריח אותו בפעם הבאה, בעזרת ה'.

אל תעשי ווגינלי אף פעם.

מגביר סיכוי להפלה ח"ו.

 

לא נראה לי שזה נכון.

מה ההבדל בין זה לבין להיות ביחד?

אני כרגע עם צירים מוקדמים, עושה א"ס ואגינאלי כל שבועיים לפחות ולפעמים גם יותר.

עשיתי יותר מ20 כאלה במהלך ההריון. ועוד כמה בדקות פנימיות.

נראה לך שהיו נותנים לי לעשות משהו שיש בו סיכון? אפילו קטן?

אין בזה שום סיכון, לכלום. 

פחות מסוכן מקיום יחסים

פחות מסוכן אפילו מאמבטיה חמה.

 

נא לא להפחיד פה בנות לחינם!!

 

עושה רק מאוחרת מורחבת אז זה לא וגינלי...
בהריון הראשון הוא בא רק לסקירה ואולי לעוד בדיקה או שתיים שהסתדר במקרה כי את הרוב עשיתי באמצע הלימודים (למדתי קרוב למרכז בריאות לאישה ועשיתי הכל שם) אז זה היה נראה לנו מידי טרטור שהוא יבוא באמצע יום עבודה לכל בדיקה קטנה...
בהריון הנוכחי הוא היה איתי גם בהערכות משקל+ אורך צוואר שהיו לי לא מעט וגם בא לרופא כמה פעמים (זה פה בישוב) ובד"כ הלכנו עם הילדה...

הוא בא איתי לחלק מהאולטרה סאונד

לא מפריע לו וגינלי

לק"י

הראשונה היתה וגינאלית, ולכן עוד יותר רציתי שהוא יבוא איתי.
וזה היה מרגש ככה ביחד לראות את היצור הקטן..

אני עושה מאוחרת אז זה בטני, אבל זה לא משנה לתשובה.

 

 

הוא עובד ב"ה

אם כי תיכננו שהוא כן יבוא לא"ס שידענו שיבוצע ע"י רופא גבר, אבל בסוף זה לא הסתדר והוא לא בא.

יש לי טראומה מההפלה שגילינו באולטראסונד.

ניסיתי לקבוע את התורים בשעות שהוא יוכל להגיע..

היו כמה פעמים שבאמצע הסקירה החליטו על וגינלי וזה היה בסדר גמור, עושים את זה בחדר יחסית חשוך והבעל מסתכל על המסך ולא עלייך. רואה חשיבות לכך שיבוא איתי, גם בשביל שיוכל גם להתרגש (גם הריון שישי מרגש) ולהרגיש קשר להריון ולעובר וגם כדי להיות איתי ביחד. בהריון האחרון היו יותר בדיקות מהרגיל ואחרי כל בדיקה ניצלנו לזמן זוגי ביחד וזה מומלץ!!! היות ובעלי מאד עסוק התאמצתי לקבוע תורים בזמן שהוא יכול, את אחת הסקירות עשינו במקום מרוחק ב20:00 בערב...

גם אם הבדיקה היתה וגינלית הוא היה בא..!

כל האולטרא סאונדים, כל הבדיקות רופא.

 

 

רצה לבוא אבל יש אילוצים.

 

 

 

 

בפעם הראשונה היה בא איתי לכל הבדיקות,

בפעמים הבאות נשאר לשמור על ילדים בבית...

בהריון השני בא רק לסקירה מאוחרת.

לא משנה אם זה ווגינלי או לא,

בהריון הראשון היה לו יותר אפשרות להגיע איתי בהריון השני זה היה יותר עמוס אבל לסקירה האחרונה היה לי חשוב בכל זאת.

תודה לכל העונות..

בעז"ה ישלנו מחר סקירת מערכות מוקדמות.
לכל הבדיקות..ואפילו סתם תורות אצל הרופא עוד לפני ההריון הוא בא לכל דבר.. ותמיד התרגש וכו..

פתאום השבוע הוא בא ביציאה שאין לו למה לבוא ..

וממש נפגעתי.
זה ילד של שנינו.. ולמה לא להיות חלק וזה..

קיצ,
הוא יבוא מחר בסוף.
אבל עניין אותי לדעת אם בעלים באים או שלא..
כי אז הייתי פחות נפגעת.. כי אם הרבה לא באים אז אולי זה באמת לא מעניין אותם ואז אין למה לעשות מצפון

הסקירה הזאת ממש חוויתית ורואים את כל אברי התינוק

מנסיון- בעלי תמיד בא איתי ונהנה מזה מאד!!

תמיד הייתה בדיקה בטנית

קראתי שאם אין עודף משקל רציני מאוד דווקא בדיקה חיצונית עדיפה

בהריון הראשון- בא רק לסקירה המאוחרת, ועוד פעם בהתחלה כשהיה חשד להפלה והייתי חיבת תמיכה רגשית.

בהריון השני- בא רק פעם אחת, גם כשהיו בעיות וחשדות ומאד פחדתי שיהיו בשורות לא טובות. ולא בא לסקירה.

גם ככה הוא לא מבין מה רואים שם ומה קורה וזה סתם טרטור בשבילו..

ולא משנה אם וגינלי או לא..
הוא פשוט לא מסתכל שם אלא על המסך...

וזה חמוד, מרגש ומאחד..

לא משנה את התשובה 

מכירה את בילינסון ולניאדו.

בשניהם היה בסדר.

האוירה הכללית בלניאדו היתה יותר נעימה לדעתי. אבל גם בבלינסון היה בסדר.

בלניאדו שמים אחרי ניתוח בד"כ במחלקה החדשה יותר שהיא ממש יפה ושווה. ויש שם חדר אוכל נחמד, ואוכל טעים לדעתי.

מצד שני את התינוקיה בלניאדו לא אהבתי בכלל.

מקצועיות של הרופאים אני לא יודעת להגיד. נראה לי בילינסון נחשב יותר(?) מצד שני כשהייתי בלניאדו היו להם הרבה טענות על הניתוח שעשיתי בבלינסון...

 

ואם נראה לך שתצטרכי פגיה אולי כדאי גם לקחת את העניין הזה בחשבון.

 

זה היה ניתוח חרום ולא הייתי בהכרה, אז אני לא יכולה להביע דעה לגבי היחס והרופאים המנתחים..
במחלקה האחיות היו מאוד נחמדות! נשים שיולדות בקיסרי נמצאות בחדרים של 2 ליד האחיות כי הן צריכות יותר השגחה.
באופן כללי לא הייתי מרוצה מקפלן עוד במהלך ההריון כשבאתי למיון יולדות, אבל בסוף ילדתי שם כי זה היה הכי קרוב ובסופו של דבר הלידה עברה בשלום וזה מה שחשוב.
לא יודעת אם אלד שם שוב, אם בפעם הבאה תהיה לי בחירה...

אני יכולה להגיד לך שלא נכון ששמים את כל המנותחות בחדרים של 2 ליד האחיות. יכולים גם לשים אותך בקצה המחלקה בחדרים של שלוש, והכי רחוק מהתינוקיה. זה עניין של מקום, ובתקופה זו עמוס מאוד בקפלן. האחיות שם אמרו לי שזה תמיד ככה אחרי מלחמות. 

 

לגבי הרופאים- לרוב, בניתוח מתוכנן ינתח אותך שם אחד מן הרופאים הבכירים. יש שם דווקא רופאים טובים. 

 

לגבי היחס- אני אחרי הלידה הקודמת נשבעתי שלא אתקרב לשם יותר, אבל בעלי לחץ אלי שאלד שם שוב כי זה הכי קרוב ונוח, אז הסכמתי. בדיעבד, זה היה הכי נכון כי הייתי מאושפזת שם שבוע וכל השבוע הזה הוא היה על הקו של קפלן-בית-ילדים. וזה היה קשה אם זה היה במקום רחוק. אני חייבת לציין שממש הופתעתי לטובה. סוף סוף רואים שהם רוצים להתקדם! צוות האחיות שם כבר צעיר יותר וסבלן יותר ממה שהיה כשילדתי בפעם הקודמת. האחיות בתינוקיה מקסימות ומסבירות פנים. אני הייתי מהמאושפזות ה"קשות" שעוברות זירוז והכאבים עושים אותן לא נחמדות, והצוות במחלקה גילה כלפיי המון אמפטיה. הרבה יותר מהצוות בחדר הלידה שידוע באזור כצוות מעולה. הרופאים יעילים ומתוקתקים. הבעיה היחידה שלהם שהורסת להם הכל היא העומס. המיון שם עמוס באופן קבוע וכך המחלקות ואין מספיק כוח אדם, בעיקר אין מספיק רופאים. 

אני יכולה להגיד לך שלא נכון ששמים את כל המנותחות בחדרים של 2 ליד האחיות. יכולים גם לשים אותך בקצה המחלקה בחדרים של שלוש, והכי רחוק מהתינוקיה. זה עניין של מקום, ובתקופה זו עמוס מאוד בקפלן. האחיות שם אמרו לי שזה תמיד ככה אחרי מלחמות. 

 

לגבי הרופאים- לרוב, בניתוח מתוכנן ינתח אותך שם אחד מן הרופאים הבכירים. יש שם דווקא רופאים טובים. 

 

לגבי היחס- אני אחרי הלידה הקודמת נשבעתי שלא אתקרב לשם יותר, אבל בעלי לחץ אלי שאלד שם שוב כי זה הכי קרוב ונוח, אז הסכמתי. בדיעבד, זה היה הכי נכון כי הייתי מאושפזת שם שבוע וכל השבוע הזה הוא היה על הקו של קפלן-בית-ילדים. וזה היה קשה אם זה היה במקום רחוק. אני חייבת לציין שממש הופתעתי לטובה. סוף סוף רואים שהם רוצים להתקדם! צוות האחיות שם כבר צעיר יותר וסבלן יותר ממה שהיה כשילדתי בפעם הקודמת. האחיות בתינוקיה מקסימות ומסבירות פנים. אני הייתי מהמאושפזות ה"קשות" שעוברות זירוז והכאבים עושים אותן לא נחמדות, והצוות במחלקה גילה כלפיי המון אמפטיה. הרבה יותר מהצוות בחדר הלידה שידוע באזור כצוות מעולה. הרופאים יעילים ומתוקתקים. הבעיה היחידה שלהם שהורסת להם הכל היא העומס. המיון שם עמוס באופן קבוע וכך המחלקות ואין מספיק כוח אדם, בעיקר אין מספיק רופאים. 

היה בסדר חוץ מיזה שהתינוק נחתך בתוסיק מהניתוח. אבל עדיין הם היו בסדר לקחו אותי לשיחה הסבירו לי וגם הציעו לי לתבוע אותם.. לא עשיתי את זה כי ברוך השם חוץ מצלקת על התוסיק של הבייבי לא קרה כלום. במחלקה היה מדהים אהבתי מאוד את היחס החם . כמובן שהיו כמה אנשים לא נעימים אבל זה בכל מקום.. בכל מקרה מתכננת ללדת שם שוב

יש משתתפת אחת שסיפרה על בילינסון שהתינוק הגיע אליה עם תפרים בפנים כי נחתך בניתוח. וגם בעבר שמעתי על כמה שקרה להם. ועדיין, במצב שבו לידה וגינלית מסוכנת - זה שווה את זה.

אני לא יודעת יותר מדי על איך מבצעים את החתך, אבל אמורים להיות כללי זהירות אחרת זה היה קורה כל הזמן.
הרי המנתח יודע שבתוך הרחם יש תינוק.
במיוחד תפרים בפנים, ה' ירחם.

 

http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-c1b399ccc717931006.htm

מתוך מאה ניתוחים קיסריים, זה יקרה בין פעם לפעמיים.

(יש בכתבה גם הסברים על גורמי הסיכון, וגם מכשיר חדש שמפתחים שאמור לצמצם את התופעה).

 

 

בכל זאת אישה מספרת פה סיפור לא קל והדיון ברומו של עולם יכול היה להיות במקום אחר

נכון זה מוזר?

מיילדת פרטית לניתוח?

אבל מה - 

היא קיבלה את כל מה שהיא רצתה סביב הניתוח.

את הקשר עם התינוקת מייד,

את הבדיקות של התינוקת שתהיינה צמודות אליה.

הבנתן?

בשביל זה צריך לשלם.

העדה היא אמא שלי.

היא השתתפה בשתי הלידות, של אחותי, ושלי שהיתה כמה חודשים קודם.

היא היתה עדה ליחס מזעזע, אבל ממש מזעזע,

מצד שתי המיילדות שהיו בלידה שלי.

ואי כיבוד הבקשות שלי, אחת אחרי השנייה,

בניגוד מוחלט להצהרות שלהם לפני הלידה,

בניגוד מוחלט למה שכתוב באתר שלהם וכו'.

אחותי ואני מאוד דומות בתפיסה שלנו בקשר בין האם והתינוק לאחר הלידה.

אחותי ביקשה את אותו הדבר שאני ביקשתי מבחינת הבדיקות אחר כך (אני ילדתי רגיל ב"ה)

אחותי שילמה למיילדת פרטית בניתוח קיסרי, וקיבלה הכל.

אני לא שילמתי, ולא קיבלו את אותן הבקשות!

לצערי, גם ניזוקתי פיזית בעקבות אי הבקשות שלי,

וגם נפשית זה היה קשה מנשוא (ב"ה זה מאחורי).

מסקנה שלי -

א. בלי קשר לקיסרי, תיזהרו מלניאדו (אחרי 3 לידות שם, המתוארת פה היתה האחרונה). אכן יש מיילדות מהממות, יש מיילדות אדישות, חסרות ידע עדכני, וממש אבל ממש לא בקטע הטבעי.

ב.  תשקלו טוב אם אתם מוכנים לשלם בשביל מה שמגיע לכם בחינם. לפעמים זה באמת שווה את זה. גם בניתוח.

   

 

כמה עולה מיילדת פרטית?

בסורוקה קיבלתי בניתוח יחס של ניתוח פרטי, החל מהמרדים, כלה במנתחים, במיילדת , בסניטרים ובאחיות.

יש כאלה שיתארו שם חוויות ניתוח מזוויעות.

 

כל מקום וכל סיטואציה צריכה את הסיעתא דשמיא שלה, ולא הוגן להוציא שם רע למקום על סמך מקרה חד פעמי.

היה טוב מאוד

צוות מקצועי מאוד, רופאים טובים

רק כשהוא עירני, שבע ורגוע הוא ימקד מבט. ובהמשך מתפתח חיוך רצוני ומתוק מתוק.

אפשר לזהות את החיוך האמיתי הראשון.

מחכה לזה בקוצר רוח... (במיוחד שעם התאומים הפגים - גם החיוך התעכב...)

בת ששת השבועות התחילה לחייך לפני כמה ימים,

 

אך לא יותר משניים שלושה חיוכים ליום, ולפעמים גם זה לא. הגיוני?

 

לגבי המבט- הוא לפעמים ממוקד ולפעמים לא. באיזה שלב הוא צריך כבר להיות ממוקד כל הזמן?

 

תודה!(לא ברור לי למה, אני מרגישה לפעמים כמו אמא טריה)

לא זוכרת בקשר לשאלה השנייה.

וגם אני מרגישה לפעמים כמו אמא טרייה... 

אבל אני הייתי הולכת להבדק, רק כדי להיות רגועה.

עובר..

אצלנו בני השנתיים וחצי עכשיו בסבב שני לחורף זה, ואני לחוצה על הקטנה...

הולכים לרופא המשפחה, ובדרך-כלל הוא נותן מרשם לטיפות עיניים אנטיביוטיות.

רפואה שלמה!

קבעתי לה כבר תור... אני כל כך משתדלת לשמור עליה... הקטע שלאף אחד פה לא היתה דלקת בעין...

התינוקת שלי בת שבועיים, ואני מפחדת שאני לא שומרת עליה מספיק טוב מפניהם... בטח אם הבת שלך הצליחה בכל-זאת להידבק!

היא יונקת?

בהצלחה נשמה!רפואה שלימה!

יכול להיות חסימה של תעלת הדמעות,

תנסי לנקות עם תה, להשפריץ חלב אם ולעשות עיסויים עם כרית האצבע בחלק הפנימי של העין (בין העין לאף) ואז  למשוך את האצבע כלפי חוץ, מתחת לעין (כתבתי ברור? קשה קצת להסביר את זה בכתב..)

 

היה את זה לבן שלי וזה מה שהרופא אמר..

הבת שלי הייתה ככה... (היה מלא פעמים דלקות רק פעמיים באמת היה צריך משחה והמשחה עזרה כל השאר היה בגלל צינור דמעות צר שעד היום בעין הזאת יש לה מידי פעם קצת הפרשות והיא טיפה יותר דומעת ממנה כשיש רוח וכאלה...)

ההיקף והסגנון תלוי באופי המשפחה וכו'
אנחנו עשינו מסיבת הודיה ללידה ולניתוח שלי (עברתי ניתוח כחודש אחרי הלידה) ביחד ילדתי באב ועשינו בסוכות (בסוכה של ההורים שלי) הזמנו את המשפחה המצומצמת (שב"ה לא כ"כ מצומצמת) וזוג חברים, ארוחה חלבית.

עם אחת- הזמנו כמה זוגות חברים, הכנו מלא אוכל טעים, ועשינו ערב של נגינה ודיבורים. היה כיף!

עם השניה- עשינו קידוש. קצת פחות מוצלח לטעמי....חצי שעה ונגמר. חבל.

עם השלישית- עשינו ערב לכל המשפחה המורחבת - סעודה טובה שבישלנו, דברי תורה, שמחה וריקודים. והיה מאוד מאוד נחמד.

מה שאנחנו מתכננים-
ערב אצלנו בבית, סעודה (בשרית), ומזמינים משפחה של כל אחד מאיתנו, סבא וסבתא ודודים. יהיו בערך 30 אנשים...
מקווה שיהיה נחמד

בבית אצלינו

חצי שנה בערך אחרי הלידה...

אם נזמין משפחה קרובה ולא יהיה מניין גברים מעל בר מצווה זה עדיין נחשבסעודת הודיה?

אנחנו חגגנו לה במסיבה. הבאנו קטרינג, את כל המשפחה יצא 100 איש.
היה מקסים! והיה לנו הרבה על מה להודות לה' על ההריון והלידה שלה..

פשוט יש מצווה לעשות ברית וסעודה למניין גברים ועל הדרך נהוג לעשות מסיבה.

לכן בבנות זה בכלל גמיש ואתם יכולים לעשות מה שמתחשק.

אני הייתי בסעודת הודיה להולדת בת, 3 חודשים אחרי הלידה, זה היה לנשים בלבד.

יש כאלה שאוהבים לעשות מסיבה באולם.

יש כאלו שעושים קידוש בבית כנסת עם עוגות, פיצוחים ופירות.

 

אנחנו בינתיים לא עשינו כלום. אולי כשהיא תגדל קצת ואני אתאושש עוד טיפה (עברו שבועיים)

בקיצור, מה שמתאים לך ולכוחות שלך.

 

 

ואצל עדות המזרח ראיתי שעשו "בריתה" .

 

מן מסיבה באולם קטן וסעודה ביחד עם דברי תורה.

 

ובמקביל היה קידוש בבית הכנסת

באסה שפיספסת..תראי את זה שוב בקרוב.

, מרגש מרגש.. שיזכו כולן..לא שוכחת שום דבר שהיה לפני

שיזכו כולן..

תמיד מרגשים וזה נפלא!!

 

הרבה נחת מתוקה !

 

תמשיכי לדווח ונשמח גם אנו!

בשעה טובה.. והרבה נחת!!
( גם אני פספסתי את ההתהפכות הראשונה... )

יש בעוד מקומות בגוף? 

אולי ורידים?

את הנפיחות. כי העמידה לוחצת על המקום. בשכיבה הלחץ פוחת

אין לי ורידים בשום מקום בגוף..

וזה לא כתוצאה מעמידה ממושכת, גם כאשר אני קמה בבוקר יש לי נפיחות..

והנפיחות לא יורדת בשכיבה,

זה רק מקל על הכאב.

הפתרון היחידי- ללדת.

אבל אם את חוששת- כדאי להתייעץ עם רופא

(ככה קראתי לפחות..)

אם זה נראה לך משהו קיצוני, כדאי לבדוק..

 

לי אישית הנפיחות הציקה עוד מהשליש השני של ההריון, הלכתי להבדק והרופאה לא ראתה שום בעיה..

אבל בנוסף יכול להיות ורידים .

 

הזמן יעבור מהר וכבר תהיי בלידה בעזרת ה' .

הבדיקה הביתית תראה שלילי והבדיקת דם תראה חיובי?באמת יש סיכוי?

נהוג לומר שאם יצא חיובי זה הריון ואם יצא שלילי זה לא אומר כלום

יכול להיות שהיה ביוץ מאוחר ולכן ההריון עוד צעיר ולכן בדיקה ביתית עוד לא זיהתה את זה

וכמו שכתבה האנונימית מתחתי-

זה יכול להיות בלאגן הורמונלי סביב החתונה בגלל הגלולות ובגלל ההתרגשות.

אחת היתה חודש אחרי החתונה (ובדיקות שליליות) ואחת היתה למרבה המבוכה חודשיים לפני החתונה! (וברור שאנחנו לא נגענו). התביישתי אפילו לשאול על זה כי מה יחשבו!

יותר מאוחר ראיתי שזה נפוץ, ושההתרגשות סביב החתונה ובלגן הורמונלי כשמתחילים יחסי אישות יכולים לגרום גם לאיחור.

אבל שתדעי שהרבה פעמים דברים משתנים..

גם לי היה מדויק ואחרי החתונה השתגע ממש... פעם ב40 יום. לפעמים 50. עד שהגיע ההיריון

לא יודעת אם לקחת גלולות לפני החתונה.. אבל זה גם גורם שיבושים לחלק מהנשים.

מציעה לך לחכות עוד שבוע ואז לעשות בדיקת דם. סתם שלא תתאכזבי במידה ו.. הלוואי ותזכו!!

מאחלת לך שזה כן הריון והריון בריא ושלם חמודה! הכל יכול להיות!

 

ואם לא אז בקרוב ממש .

 

תעשי בדיקת דם זה תמיד אמין!!

אז זה קורה הרבה בהריון או שזה נשמע וירוס?

אני מזכירה שאני מרגישה מצויין ב"ה, בלי חום כמובן,

אבל זה נמשך כבר שבוע....

ללכת לרופאה?

כבר איזה חודש ואני בתחילת תשיעי?

לכל גוף המצב שונה ולכל הריון המצב שונה!!

 

יש כאלה ש3 חודשים ראשונים וחוזר לקראת הלידה. ויש כאלה רק בהתחלה ממש. ויש כאלה שרק לפני הלידה !

על מחסור בויטמיני B אולי. נסי לאכול אגוז מלך (הבהירים הגדולים) - עשיר ב B6.

לויטמיני B נוספים לאכול ביצה.

בכל מקרה נשמע שזה בוודאי קשור להנקה. אולי משהו במבנה השד שלך השתנה מעט ויש סתימות קלות בצינוריות. 

תרבי להניק מהצד הבעייתי עד שתרגישי שהוא מרוקן לגמריי כל פעם. ואפילו תשאבי אחרי ההנקה אם עדיים יש תחושה של גושים.

ולא הייתי מתרגשת מהעניין של החוסר בטפטופים. זה יכול גם להעיד על כך שההנקה מאוד מאוזנת מבחינת כמויות. אני בהנקה שלישית ורק עכשיו התחילו טפטופים קלים כשבהנקות קודמות היו שפריצים ממש והם נחנקו מזה...

אבל נראה שזה קרוב כבר לא? מרגש...

אני חושבת שכן כדאי לך לחכות שיהיה משהו שיותר אפשר לתזמן אותו בצורה מסודרת.

גם אני הסתבכתי עם זה בלידה האחרונה, אף-על-פי שעברתי לפני כן שתי לידות שהתחילו בצירים רגילים...

נראה לי נוסעים כשמרגישים שממש לא מסוגלים לנוח ולהירגע. אפשר לנסות לספור כשלושה-ארבעה צירים ארוכים וכואבים בתוך חצי שעה.

בשעה טובה!

תשאלי את הרב מה לעשות, יש פתרונות. בגלל שההתקן פוצע-יותר קל למצוא פתרונות וגם במצב כזה אפשר לטבול, במקביל תשתי כף קינמון בכוס מים לאורך היום

אלו התכווצויות של הרחם . כנ"ל אצלי.  צריך לחכות בסבלנות שיגמר הדימום.

אני גם מניקע וגם לא שיגרתי אצלי .אז יש מצב שההתקן פוצע אותי כול פעם או זה גורם לדימומים ?

שבתוכה וזה גורם לה להתכווצויות. ההתכווצויות גורמות למעט דם לצאת כל פעם.

זה גם כנראה לא מחזור. אצלי זה כבר התקן רביעי וגם אני אף פעם לא מקבלת מחזור בהנקה 

וגם אני שמתי התקן לפני שבוע וחצי ועדיין יש לי מעט מאוד דם מאז ההתקנה.

צריך להשלים עם המצב ולחכות בסבלנות. את גם יכולה להתקשר למכון פועה ולתאר לרב את

המצב ולראות מה תהיה תשובתו. 

כלומר, עם תוצאות כאלה בבדיקה, סטטיסטית אחד מתוך ארבע מאות תינוקות עלולים להיוולד עם תסמונת.

יש בדף בדרך כלל שני מספרים:
הסיכון לפי גיל וסיכון מתוקן לפי תוצאות הבדיקה.
אני מניחה שאם שאלת אז זה הסיכון לפי תוצאות הבדיקה.

מעל 1:300 כבר לא נחשב גבוה, ותעשי גם את בדיקת הדם (סקר ביוכימי טרימסטר ראשון) ותקבלי תוצאה משוקללת.

שוב, אלה רק סטטיסטיקות.
יכולות להיות תוצאות של 1:1000 עם תינוק עם בעיה, ו 1:100 עם תינוק בלי בעיה.

אין לי מה לומר לגביי הדכאון כי אין לי הרבה ידע בזה.אך לגביי מה שרשמת על האף של הילד.גם לי יש אף גדול שירשתי מאמא.אבל חוץ מאף אמא נתנה לי עוד משהו וזה בטחון. מלא בטחון באיך שאני נראית מלא מחמאות מלא אהבה ופרגון תמיד דאגה לומר לי כמה אני יפה מוכשרת והילדה שהיא תמיד חלמה עליה. והייתה לי ילדות שמחה וכייפית עם מלא חברות והרבה אהבה אף פעם לא הרגשתי רע עם המראה שלי אני יודעת שאף אחד לא מושלם..אחד שמן אחד נמוך אחד עם אוזניים גדולות ואחת עם אף גדול..אז מה??? תאמיני שהבת שלך היא הדבר הכי מושלם בעולם. גם לאבא שלה יש אף גדול ובכל זאת התחתנת איתו..כנראה שזה לא כזה ביג דיל.. וחוצמיזה אם בכל זאת היא לא תרגיש טוב עם עצמה וזה יפריע לה היא תמיד יכולה לעשות ניתוח פלסטי. אני מודה להשם ולאמא שלי שכל כך למדו אותי להיות שלמה עם עצמי שאין לי שום צורך בזה. יום טוב.

א. גם אני חוויתי דכאון אחרי לידה והתרופות רק החמירו את המצב. למדתי להתמודד עם הדברים בלי תרופה. אבל הלכתי לאשה שמאוד עזרה לי, ולפני כן הייתי בטיפול פסיכולוגי ארוך שעזר לי גם הוא. 

ב. בעניין האף, קחי אותו בערבון מוגבל. אפים של תינוקות בנויים אחרת כך שיותאמו להנקה, ואת תגלי שעם השנים האף שלה ישתנה מאוד ולא יראה כמו עכשיו. מה גם שתמיד אפשר לשים בצד קרן חסכון קטנה כדי שאם היא תרצה ניתוח היא תוכל לעבור אותו. אצלינו במשפחה תמיד צוחקים שכל בת שנולדת צריך לפתוח לה קרן חסכון להסרת שיער בלייזר, כדי לא להבריח חתנים... 

אני ממש מציעה לך לפנות לטיפול. אלו מצבים קשים שרובנו חווינו, ברמה זו או אחרת. אבל לנסות "לעבוד על עצמך" כנראה לא יעזור, לא כי את לא חזקה אלא כי זה קושי גדול, מהמון בחינות.

ברמה הכי קריטית - מעבר לטיפול תרופתי, פני לטיפול נפשי. היום לכל יולדת שחווה קשיים מגיע לקבל טיפול בחינם דרך משרד הבריאות, ע"י עו"ס קליניות שהוכשרו לכך. לפרטים את מוזמנת לפנות אלי באישי. אותי - זה הציל. וגם את הילדה שלי, ואני מדברת על הטווח הארוך של שנים. שם תוכלי לדבר על הציפיות, האכזבות, התחושות, הכישלונות ועוד. ולהתחזק.

ובנוגע לאף - ייתכן מאוד שהפרופורציות בפנים ישתנו, תינוקות הרבה פעמים לא פרופורציונליים. יכול להיות שהאף הוא לא הגורם לחרדות, אלא הביטוי אצלך לכל החרדות והתחושות הקשות שבפנים. בהצלחה רבה.

כשנולד הראשון הוא פתח את העיניים בחדר לידה, נפתחו עינים מדהימות ענקיות

בלידה השניה איך שנפתחו העיניים אמרתי, ואוו זה לא כמו הראשון, לא העיניים היפות של הגדול.

כשאני חושבת על זה היום-בא לי לבכות,

איך ?? איך יכלתי לחשוב על יצור שבא הרגע לעולם שהוא לא מספיק יפה ועוד בהשואה לילד אחר.

אמא אמורה לחשוב שהילד שלה הכי יפה בעולם! גם אם זה לא ככה! לשכנע את עצמה.

מה חטא הילד הזה? מה הוא רוצה ? שאמא שלו הכי הכי תאהב אותו כמו שהוא, זה לא כמו בעל, זה אהבה שאינה תלויה בדבר, ככה אלוקים ברא אותו, הוא כזה פיצי הכי צריך שאמא תאהב אותו על כל החסרונות ותתגאה בו.

את חיבת להשלים אם זה, שלא יקרה מצב ח"ו שהיא תגדל ותרגיש שאמא חושבת שיש לה אף לא יפה. (גם אם זה נכון)

 

סתם כך שתדעי שאף מתייצב בהמשך החיים, כשהם תינוקים זה ממש לא ממד להמשך. את כנראה באמת מרגישה כללי לא טוב. או שהתחתנת כמו שאמרת עם בעל עם אף שלא היה הכי נראה לך, בסתר ליבך לא רצית שזה יעבור לילדים, אבל לא כל מה שרצית שיקרה בהכרח יקרה

 

דכאון פוגע בחיים בזוגיות בטיפול בילד ובמה לא ...

הבשורה הטובה היא שאפשר לצאת מזה.

 

האם היית אצל פסיכולוג ? האם דברת עם ( אוףףף לא זוכרת את שמם שעוזרים לנשים בדכאון לידה)

האם ניסית דברים טבעיים - הליכות , B-קומפלקס 

את לוקחת גלולות למניעה?! אם כן הן עלולות להשפיע מאוד לרעה

קודם כל תודה רבה על כל התגובות, זה ממש מחזק.
פניתי לפסיכיאטר כמו שציינתי והוא נתן לי מרשם לתרופות. אני נורא מפחדת לקחת את התרופות האנטי דכאוניות ולא להתמודד עם הבעיה בעצמי ולעזור לעצמי.
לפסיכולוג לא פניתי ואולי זה הצעד הבא שאעשה. אין לי מושג למי לפנות בנושא ואשמח להמלצות מבנות שפנו לאיש מקצוע שסייע להן ( אני גרה באשדוד).
לגבי גלולות, חזרתי לקחת גלולות לא מזמן ולא ידעתי שזה יכול להחמיר את המצב!

נסי להפסיק איתן או לעבור להתקן או נובה רינג (שההשפעה ההרומונלית שלו נמוכה הרבה יותר)

אני עוד בשלבי התאוששות מהדיכאון שהם עשו לי...

יש פסיכולוגים פרטיים שעובדים איתם וזה מוזיל עלויות באופן משמעותי. את צריכה בשביל זה פגישה עם פסיכולוג ממיין של הקופה. אני גם ממליצה לקרוא את הספר ”בוחרים להרגיש טוב” של ברנס.

וממש באותו זמן התחילו לי תופעות של דיכאון, אז היה לי ברור שזה בגלל זה.

שאלתי את הרופא והוא אישר שזה נכון.

עברתי לנוברינג, והמצב השתפר פלאים.

אני לקחתי גלולות ונכנסתי לדכאון אמיתי ועמוק, ולא היה לי חשק לכלום כלום כלום...

לא רק לבעל ולילדים, בכלל לחיים ולעבודה - הייתי מתה חיה. ממש.

ושבוע אחרי שהפסקתי עם הגלולות פשוט קמתי לחיים, זה היה לא להאמין.

כבר חשבנו שאנחנו צריכים... לא יודעת מה, שיש לנו בעיות מהותיות בקשר וכו',

וזה הכל היה הכדורים!

איך אני יודעת?
כי עשיתי את הטעות הזו שוב בלידה שניה, כי פחדתי מהתקן וגם חשבתי שזה אסור בכלל,

ושוב הדכאון והגועל מהכל...

והפעם התייעצתי עם מכון פועה והלכנו על התקן,

ו-חיים חדשים!!!!!!!!!!!

אושר ושמחה!

תתייעצי אתם לדעתי, הם מקצועיים וגם בקיאים בהלכה ותוכלי לקבל היתר לזה.

ממש חבל שתשקעי ככה.

תביני שלי לא היה אפילו בסיס דכאוני, וזה הכניס אותי לדכאון ממש ממש עמוק.

המון הצלחה!

 

ובקשר לאף...

כשהקטן שלי יצא הוא היה נראה לי מכוער פחדדדדד

ואני זוכרת שחבקתי אותו בגוננות כזו וחשבתי לעצמי - אתה תהיה מכוער, אבל אני אוהב אותך!

בסוף הוא כזה יפיוף היום.

הם לא פרופורציונליים בהתחלה בכלל, וזה השלב אולי הכי מתוק אבל גם הכי מכוער.

חכי עוד כמה חודשים ותראי איזה ברבורון יצא מהברוזון המכוער.

זה ממש לא נשאר אותו הדבר...

וגם אם נשאר אף קצת יותר גדול מאפון קטן, עדיין יש אנשים יפהפיים עם אף לא קטן!

המון הצלחה, ובבקשה תתייעצי עם מכון פועה.

לא לקחתי כדורים פסיכיאטריים, כן לקחתי הומאופתיה, והפסקתי מניעה בגלולות - עברתי לדיאפרגמה בהיתר רב.

 

השיחות עם מתנדבת מאירגון ניצ"ה היו לעזר רב, ויחד עם שאר הדברים שכתבתי כאן למעלה הצלחתי להתגבר יפה.

 

בהצלחה לך.

 

ניצ"ה - המרכז נמצא בירושלים. אפשר בקלות לברר ב-144.

ממש מבינה את ההרגשה שלך...

יצאתי עם בחור הרבה זמן ואחד הדברים שהפריעו לי בקשר תמיד היה האף שלו כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שאחת הבנות שלי "תזכה" בכזה אף... וחתכתי. יכול להיות שזה לא ר-ק בגלל זה אבל זה מאוד השפיע. אני גם אובססיבית למראה של הילדים שלי (דווקא כי אני באה ממשפחה שכולם נראים ממש טוב יחסית)

אבל זאת מחשבה שתמיד מנחמת אותי שגם אם יהיה אף בעייתי (אומנם לבעלי יש אף ממש יפה אבל לאבא שלו לא...), אפשר לעשות ניתוח ומבחינתי ראיתי את זה כמו יישור שיניים לילדים שצריכים...

יכול להיות. שכל רופא זה משהו אחר..
לי היא הסתכלה עם ספקולום (מרחיב) וזה היה בסדר גמור, הייתי אחרי תפרים של ואקום וממש פחדתי אבל בקושי הרגשתי משהו. בהצלחה!

עם תפרים אחרי לידת וואקום מזעזעת ורועדת מפחד. ..
מחילה, מה זה המכשיר הזה? כמה זמן בערך משאירים אותו בפנים? יש מישהי דכן עשו לה אולטרה סאונד פנימי או עם אצבעות? ...
תודה!

עשו אולטרסאונד פנימי אבל הלחץ לפני היה הרבה מעבר למה שצריך.
אומנם קצת לא נעים אבל עבר מהר ובלי שום בעיות ב״ה

הטעם של החלב משתנה.. אבל אחרי כמה ימים הוא התרגל והמשכנו עוד כמה חודשים.

בלניאדו יש, ולפי מה שזכור לי - זה עולה 4000 ש"ח.

ובלידה הראשונה שלי, שהייתה בשערי צדק, הייתי צריכה להתווכח עם המיילדת שאני לא רוצה אפידורל...

הם מאד זולים בשר"פ

ו- 4000 ש"ח זה יקר למיילדת פרטית 

זה הקובץ שאפשר להוריד באתר שלהם להזמנת מיילדת פרטית:

20141129215653.pdf

אבל אולי זה אם מזמינים דרך "שביל הלידה".

בעיקרון רופא פרטי ללידה נע בין 9000-12000-15000