שבוע טוב לכולן!
אני בשבוע 37 במדידות שנעשו לי בהערכת משקל בשבוע 34, נמצא שהראש מתאים לגיל ההריון והבטן קטנה בשבועיים וחצי, הרופא שלח אותי למעקב במרפאה להריון בסיכון... פעמיים בשבוע אולטראסאונד ומוניטור.
הקטע הוא שכל הילדים שלי אותו דבר! לכולם היה פער של שבועיים שלושה בין הראש לבטן וכולם ב"ה בריאים ושלמים...
מה הייתן עושות?
אין לי כח לחשוב על נסיעות פעמיים בשבוע... במיוחד שאני מרגישה כאילו זה מיותר..
אשמח לשמוע את דעתכן...
אם הבעיה ההפרש בין פרופורציות הראש והגוף, בד"כ חוששים לתסמונת דאון - לא?
השאלה אם יש עוד בעיות שהראש הגדול יכול להראות.
זהר הרקיע
)אבל אני חצי שנה אחרי קיסרי אז יש לי זמן עד להריון 
אני בשלהי ההריון הראשון, חוששת מאד מהלידה, וכשאני רק חושבת על כל ההריונות שאני עוד צפויה לעבור בע"ה יש לי כאב ראש..
וההריון הלך ממש חלק ב"ה, בלי בחילות ובלאגנים.
אני מניחה שאני צריכה לראות מה זה תינוק כדי לדעת באמת להכיר תודה על המתנה הגדולה הזאת..
עכשיו ז פשוט לא יושב בראש!
(למרות שאני ממש מתרגשת כשאני חושבת באמת על מה שיש לי בבטן)
הרבה נחת מהקטנה.
ובשורות טובות לכל עם ישראל
זה היה במקפיא וחומם, והתינוק אכל ממנו ממש מעט, ואז הגעתי הביתה (הוא היה עם המטפלת) ועכשיו הוא לא מסכים לאכול מהבקבוק , רק ממני. אפשר להקפיא בחזרה?
אם זה עמד פחות משעה בחוץ אפשר נראה לי לשים במקרר
כתר הרימוןאני ממש כועסת על המטפלת שחיממה לו 90 מ"ל כשהיא יודעת שאני כבר בדרך הביתה.
אוף.
עכשיו כששאבתי שמתי 30 מ"ל בצד ואני אגיד לה שאם הוא רעב אז שתפשיר רק את הכמות הקטנה הזאת ולא בקבוק שלם.
כן בוכים על חלב אם שנשפך.
תזרקי ותני לו להנות ממך בהנקה ישירה.
לאחר ההקפאה זה כבר לא אותו חלב, ולעשות הקפאה חוזרת...
בעז"ה תמיד יהיה לך מלא חלב ולא תצטרכי.
תזרקי, כפרת עוונות, תני לו טרי ישר מאמא.
ואם לא מונעים אז גם קשה לדעת אם זה איחור או הריון.
מחזור בהנקה זה לא משהו שניתן לסמוך עליו, הוא יכול לבוא לא סדיר, ללא ביוץ, עם כמות משתנה של דם וכו' - כל זה לא בסדר ולא אמור להדאיג.
אני מאד אוהבת לדבר עם ואל התינוקי שלי.
הענין הוא שיוצא יותר ויותר שאני מדברת אליו שפה 'תינוקית'.
כלומר חוץ מ- גווווו ו- קוקוווו וכדומה גם דיבורים תינוקיים.
משתדלת כן לדבר גם בוגר יותר. כמובן לא בשפה אקדמאית או משהו אבל שפה נכונה ודיבור כמו לילדים בוגרים יותר.
מה נכון?
ככה הוא ידע לדבר כשיגדל... ככה ילדים לומדים לדבר.
פעם קראתי שלא סתם האשה היא זאת שמטפלת בילדים, היא כל הזמן מדברת איתם מאז שהם תינוקות וככה הם יודעים לדבר. בהמשך כשהם קצת גדלים היא מדובבת אותם לספר מה עבר עליהם היום וכו' וככה הם מתפתחים...
אם גברים היו צריכים לטפל בתינוקות סביר שלא היה להם אוצר מילים כזה גדול... חח
אחרת איך הוא ילמד?
הטון יכול להיות רך ונעים. אבל המילים ברורות.
אגב, כשמתרגלים (אנו כמבוגרים) לדבר שגוי קשה לצאת מההרגל הזה לפעמים כבר לא שמים לב.
מזכיר לי שבין שלל כלי התחבורה של הבן שלי יש קרון סוסים שהוא החליט שזה אוטובוס.
זרמנו איתו וגם אנחנו קראנו לזה אוטובוס.
לא מזמן גיסתי הייתה פה וביקשתי ממנה להביא את האוטובוס ולקח לה הרבה להבין על מה אני מצביעה.
אז היא מביאה ואומרת אבל זה בכלל לא אוטובוס. לקח לי הרבה מאוד זמן לרדת לסוף דעתה.
הקב"ה יצר אצל אימהות נטייה להשמיע מדי פעם קולות וגרגורים לילדים - זה לא סתם. יש לזה תפקיד חשוב בהתפתחות.
למשל, משהו נחמד ששמעתי פעם - יש לאימהות נטייה לשאול ומיד לענות ('מי אוכל יפה? נכון, יוסל'ה אוכל יפה!') תינוקות מאזינים לזה בתשומת לב, ומבינים ככה את ההבדל בין דיבור בעלמא לבין דיאלוג. זו הבחנה שהם משתמשים בה כשהם גדלים. זו דוגמה אחת נחמדה ששמעתי, ואני מאמינה שכמוה יש הרבה - צורת דיבור ייחודית, שבאה באופן טבעי כשמדברים עם תינוקות ושונה מצורת הדיבור שלנו למבוגרים, עלולה אפילו להישמע למאזין מהצד קצת טיפשית - ובעצם יש בה תועלות והיא חשובה ומועילה לתינוק.
ובכלל, חשוב שגם אנחנו ניהנה מהתקשורת עם הקטנטנים. שזה לא יהיה עול ומשהו שצריך לעשות לפי הכללים אלא חדווה משותפת.
זה הרי ביטוי של אהבה....בדכ מדברים איתם יותר בבוגר כשהם גודלים ומתחילים להבין
זה חשוב לדבר איתו כדי שילמד לדבר
וחשוב גם לגרגר לו ולפטפט איתו בשפתו (הוא מרגיש שאת מבינה אותו ונהנה)
יופי אז שמחה במה שאני עושה
יש לי גיס ואחיינים שמדברים בשפה גבוהה, בלי עין הרע חכמים. כולה בני 3/4 וממש בוגרים - כי כך ההורים מדברים איתם.
לאחרונה כשגיסי שמע איך שאני מגרגרת עם שלי, אמר לי - אם תדברי איתם ב'תינוקית' הם ידברו 'תינוקית'.
לא היה לי נעים לשמוע את זה כי מרגיש לי באמת טבעי איך שאני מדברת עם הילד שלי.
טוב לא משנה. שמחה לשמוע מאחרות שזה בסדר.
מחקרים מראים שתינוקות קטנים מגיבים טוב לקול גבוה יותר (כמו של שאמהות עושות באופן טבעי).
גם טוב "לנהל שיחה" איתם- לשבת פנים אל פנים ולדבר איתם בכל טון שהוא, ולחכות שיגיבו. לחכות אותם (הוא אומר גווו, ואת חוזרת אחריו).
בנוסף, בגיל קצת יותר מתקדם, כדאי לדבר גם שיחה רגילה (כמו של מבוגרים).
אבל העיקר שיש תקשורת איתם ומגיבים להם. זה מה שמפתח שפה.
(ולדעתי- הרוב זה בכלל גנים 
. חשוב לדבר, אבל לא נראה לי קריטי באיזה סגנון. למרות שבגיל שנה, ברור שחשוב כבר לדבר נורמלי...)
מנעד הגובה שתינוק מסוגל לשמוע גדול הרבה יותר משל מבוגר. כך יוצא שצליל שאצלנו הוא גבוה, אצלו הוא נקלט כממוצע וכנעים ביותר לאוזן (ולא נמוך מדי כמו הדיבור הרגיל שלנו). מדהים שלאימהות יש חוש לזה בלי שום מחקר, וכולן כמעט מגביהות את הצליל בדיבור עם תינוק. בטוח שגם בנושאים שעוד לא נחקרו יגלו ש'שפת תינוקות' שבאה לאמהות טבעי מכוונת למה שבאמת טוב לתנוקות..
אני מדברת עם התינוקות בשפה הכי תינוקית שיש, וב"ה יש לילדים שלי שפה מאוד מאוד גבוהה...
זה לא קשור. אם בבית הוא ישמע דיבורים מסביבו הוא יקלוט, וגם איתו מן הסתם תדברי יותר ויותר "רגיל" ככל שהוא יגדל.
הדולה שלי המליצה לי לקחת. קניתי של חברת סולגאר, אבל לא כתובה על האריזה שום כשרות. מישהי יודעת אם יש לזה כשרות?
ממה בעצם מורכבות הכמוסות? (נר הלילה הוא צמח? וכתוב שיש שם גם ג'לטין - הוא צמחי?)
וזה מספיק עוזר אם משתמשים רק בשביל הנרתיק?
סליחה אם זו בורות - מי זה הרב יוסף זריצקי?
עד 6-8 שבועות זה נורמלי.
יש דרכים לנסות להפסיק את הדימום: מיץ לימון, קינמון...
אני אישית לא ניסיתי אף פעם אבל ממה שאני קוראת כאן זה נשמע שממש עוזר.
ממליצה לקפוץ למכון פועה אם את באיזור י-ם גבעת שאול. (אולי תתקשרי קודם: 026515050)
לא לנסות לעשות הפסק במשך חודשיים,
כי הרבה פעמים יש כאלו אכזבות ובלבולים ולפעמים הדימום חוזר בשבעה נקיים,
יוצר הרבה מתח, ולא כל אשה יכולה לשאת אותו אחרי לידה.
כמובן- זה תלוי בהסכמה של שני בני הזוג, וגם כל לידה לגופה, וכל מקרה לגופו וכו'
ודבר נוסף- לא תמיד אפשר להבדיל בין דם מפצע לדם מהפרשה.
בד"כ ממליצים ללכת לבודקת טהרה, ויש בכל הארץ, לא רק במכון פוע"ה בירושלים.
ותבדקי אם זה אוסר עם רב
זה על בדיקה? אם כן- בעיה...
אם-אםלפי הרשום בלוח שלי, כעבור חודשיים כבר היה דימום קל , ולאחר שבוע של טהרה, מיד דימום ל-7 ימים, אח"כ לא היו דימומים ולא מחזור למשך 7 חודשים. אחרי שבעה חודשים של טהרה. התחיל מחזור לא סדיר, בהפרשים של חודש וחצי עד חודשיים וחצי, אבל כל דימום נמשך 8-10 ימים. בטבעי, ללא מניעה יש לי מחזור יחסית סדיר.
כך הדימום הסתגלות היה לי יחד עם הדימום מהלידה...
דימום של 10 ימים וטבלתי.
אחרי שבועיים היה דימומון שנאסרנו כי היה על בהיר.
אח''כ היה לי כמעט שנה של שקט.
בלידה השניה זה עשה לי יותר דימומים אז עברתי למיקרולוט והסתדר.
עד שלב מסוים לאחר נישואנו, ההליכה למקווה היתה כרוכה אצלי במתח ועצבנות,
בעקבות מפגש מדי פעם בבלניות לא נעימות, ואין לי כוח לפרט מרוב שזה היה עצוב.
מאמינה שאני לא היחידה שזה קרה לה..
ואז אחת מחברותי גלתה לי את הסוד... ומאז אני הולכת בכיף - רעיון כל כך פשוט!
כשאת מגיעה את מבקשת שאך ורק מישהי מסוימת שאת אוהבת ורגועה אתה תכנס אליך.
וככה את לא צריכה לחכות במתח מי עומדת להיכנס אליך עכשיו...
ובכל מקווה יש את האחת שהיא הכי רגישה ונעים לך אתה.
אז אם עזרתי למישהי ברעיון פשוט זה, והיה זה שכרי...
אני הייתי בחצי מקוואות בירושלים עד שמצאתי משהו נורמאלי. למרות שזה מרחק נסיעה ובשבת זה ללכת הרבה אני מעדיפה מאשר את המקווה שהוא 2 מטר מהביית.
שרק תבדוק אם נדבקו לי שערות בגב. וזהו.
בפעם הראשונה הבלני היה ממש מגעילה אלי, צעקה ואמרה שהיא לא מבינה איך לא למדתי את ההלכות כמו שצריך.
מלמלתי לה שזו פעם ראשונה שאני טובלת אחרי החתונה, שאני לא כ"כ זוכרת לשים לב לפרטי הקטנים (לדוג': בטעות התאפרתי לפני שיצאנו למקווה). היא אמרה שזה לא משנה ושאני חייבת לדעת את הדברים האלה ואסור לי לבוא למקווה בלי להיות בקיאה..
היא הפחידה אותי שאם יש חציצה הטבילה לא עולה וכו'
הייתי שם לפחות שעתיים. כל רגע היא הכניסה והוציאה אותי, בקיצור, סיוט..
בדיעבד התברר לי שכל הדקדוקים שלה היו החמרות, ולפי הרב שאנחנו הולכים לפיו זה לא נחשב חציצה..
בלניות אמורות להיות נשים רגועות, חמימות, אצלנו במקווה הן אילו נותנות נשיקה על הלחי בסיום הטבילה...
אני מתה עליהן..
הכי שווה ללכת למקוואות הפרטיים
עד היום יצא לי להיות רק בשלוש מקוואות.
אצלנו בחב"ד מקפידים על מקווה 'בור תחת בור', ולכן תמיד הקפדתי לטבול דווקא במקוה חב''ד, וב"ה, תמיד היה יחס מצוין. אצלנו באות לטבול גם הרבה נשים מסורתיות, ומקבלים אותן באהבה. מסבירים להן בעדינות כשיש בעיה ממשית של חציצה. אבל בכל מקום שבו ניתן להתיר להן, (גם לפי פסקים לא של חב"ד) מעדיפים להתיר, מאשר שחלילה לא תטבולנה!
לדעתי, אם יש בלניות, שמתייחסות כך לטובלות, מצוה להתלונן עליהן.
להתלונן להנהלת המקווה, ואם לא עוזר, אז למועצה הדתית.
למה מצווה?
לא בשבילך! את תטבלי בכל מקרה!
אבל יש נשים מסורתיות, שיבואו לטבול רק אם תקבלנה יחס הולם!
אותה בלנית שהפחידה אותך, צריכה בעצמה לפחד על כך שיש נשים שבגללה לא שומרות טהרה!
ואני לא אומרת את זה כי אני מקלה. להפך! אני אישה חרדית שמאוד מחמירה על עצמי. בשנה הראשונה קרה לי לא פעם שעשיתי הכנות במשך 4 שעות!
אבל בסופו של דבר אני יודעת שכמעט לכל חציצה, יכול להגיע היתר. לעומת זאת ירחם ה', יש נשים שמוכנות להתקרב לקיום המצוות והבלנית מרחיקה אותן!
דווקא אין לי שום בעיה, ולהפך, יש לי תמיד לחץ ששכחתי משהו או שמשהו לא בסדר...
אני מעדיפה את הבושה הזמנית ולהיות רגועה שזה בסדר,
אבל כשזו מישהי טקטית ונורמלית!!!
לא אחת שצועקת עליך, לא אחת חסרת סבלנות, לא אחת שמפקפקת בך...
וואו איזה סיפורים צברתי! ולא ממקווה אחד.
פעם אחת זה היה אחרי זמן רב שלא היה לי מחזור... ולא זכרתי באיזה יום עשיתי את ההפסק
אני יודעת שזה מצחיק, כי זה בעצם אותו יום.. אבל הראש שלי לא עמד במקום והססתי לרגע.
והיא התחילה להתרגז... ובטח שכחת, ובטח את מתבלבלת,
ואני כבר התאפסתי על עצמי - ואמרתי לה - לא, ברור שזה היה ביום הזה, שכחתי לרגע הכל,
והיא לא הסכימה להמשיך עד שאתקשר לבעלי (!) לוודא שאני צודקת!
עוד אחת גם התעקשה 'לבדוק' אותי יותר מהרגיל כשלא רציתי.
אלו ש'סימנתי' אותן לטובה עושות הכל בקצב שלך, ברצון שלך, הכל בחיוך ובסבלנות...
מהממות, באמת.
מאז שגיליתי את זה לעוד נשים, נהייתה אפליה במקום...
ואחת הבלניות המרגיזות התקוממה שכולן מבקשות רק בלניות מסוימות, שזה מעליב.
אמרתי לבלנית 'שלי' - תסבירי לה למה.. באמת! או שתפטרו אותה!
אחר כך לא נתקלתי בה שוב.
שוב, כמו שאמרתי: לא בשבילך! בשביל אותן נשים שהטבילה בשבילן, זה לא מובן מאליו!
מטרי, איך חשבת שישימו לב לזה עם הכותרת הקצרה הזאת?!?
ומינימאוס - תודה שפתחת שרשור במיוחד...
תודה!מטריפנסאיהדס123מתחת שלוש זה מצויין וגם מי שיש מעל שלוש זה רק סטטיסטיקה שמעידה שעלול להיות בעיה זה לא בהכרח.
1.4 נשמע מעולה. אל תחפשי ממה לדאוג בובהלה. אומנם שומעים הרבה סיפורים אבל צריך לזכור שמרבית ההריונות מסתיימים בשלום ועם תינוק בריא ובעזרת ה' הכל יהיה בסדר !!
אני מדברת אלייך, הפותחת, כי נשמע שדווקא לא עושה לך טוב כל ריבוי הבדיקות...
את צעירה, ב"ה, ולכן לא נמצאת בקבוצות סיכון. הרבה מהבדיקות הן סטטיסטיות, ולא נותנות תשובה מדויקת על מצב העובר.
אני חושבת שבהחלט את לא צריכה לעשות את כל הבדיקות האפשריות, אלא רק את אלה שיתנו לך מידע מדויק (ככל האפשר) על בריאות העובר והדרך לעזור לו אם חלילה יהיה צריך.
[אני, למשל, עושה בעיקרון במהלך ההיריון רק שלושה אולטראסאונדים: בהתחלה, כדי לוודא היריון ודופק, באמצע -סקירת מערכות - כדי לבדוק את בריאות העובר (בעיקר במטרה לראות אם יש דברים שאפשר לעזור לו אחרי הלידה) ובסוף - לבדיקת מצג והערכת משקל. בנוסף, משתדלת לעשות בדיקות דם ושתן ולחץ דם פעם בחודש וחצי חודשיים, והעמסת סוכר. נראה לי שאלה הבדיקות ה'קריטיות'].
בהצלחה לך ובשעה טובה!
הדס123נכון שזה לא הכי קשור אבל בכ"ז.. בעלי היקר משתחרר מהצבא
צריכה רעיונות לאיך לחגוג.. לא עולה לי כלום..
במסגרת המגבלות:
א. אני סטודנטית ואין לי יותר מדי זמן להכין
ב. די מוגבלי תקציב
וכמובן- יש גם את הנסיכה ברקע.. (שהיא חלילה לא מגבלה)
אשמח לעזרתכן!!!
תודה יקרות
אתם ממליצים להתחיל לקחת סרזט אחרי שלושה שבועות?
אחרי הלידה הקודמת טבלתי אחרי שמונה שבועות. המחשבה של עוד דימום היה לא אפשרי מבחינתי אז מנענו עם נרות.
אבל הפעם אולי כדאי לי להתחיל לפני שאני טובלת.
מה אומרות? מישהי התנסתה?
