פורום הריון ולידה (עמוד 4784)

לשקילה אולי כן..

באתר משרד הבריאות מופיע:

 

 

דיברתי עם האחות של כללית (אני במכבי) והיא אמרה שעכשיו הם צריכים לקבל את כולם.

ואמרתי לה שאני צריכה פתיחת תיק וחיסון.

(באסה שיש זמן עד התור, כי בגלל העניין הזה עמוס.)

שייכת לקופ"ח לאומית

אך הם ביקשו ממני אגרה- אז אמרו לי כי בכל טיפת חלב משלמים (מה שהתברר כלא נכון כאשר נמאס לי מהיחס של האחות שם ועברתי לטיפת חלב של משה"ב ששירתה את קופ"ח לאומית בעיר מגורי)

  הם ביצעו את כל המעקב כולל חיסונים

וכך מופיע באתר משרד הבריאות:

 

לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מדובר בשירות שהמדינה אמורה לתת ישירות, ולא קופות החולים.

הקופות מבצעות את השירות עבור המדינה במקום שהיא תקים טיפת חלב בכל מקום (סוג של outsourcing), אך השירות לא מותנה בחברות בקופה הספציפית.

 

משרד הבריאות השיק אתר חדש ומצוין שמפרט זכאויות לגבי כל שירות רפואי. מומלץ!!

(הציטוטים שהבאת הם משם, נכון?)

בישוב בו אני גרה בעקבות עומס הם הודיעו שיקבלו רק את חברי הקופה.
אני גם בדקתי את העניין וראיתי שהם לא חייבים לקבל אותי.

זה נכון שהם יכולים לקבל את כולם אבל לא חייבים.

מספיק אפילו במידה מועטה

 

אין חלב - אין ויטמין D שאחראי על ספיגת הסידן .

אין ויטמין D - אין תהליך עיכול יעיל (שריר הקיבה נחלש).

 

יתכן שעד עכשיו זה עוד היה בסדר, אבל  כנראה שהידלדלו המאגרים.

 

בחלב עזים אין מספיק ויטמין D.

גם אני הייתי רגישה לחלב ושתתי חלב עיזים אבל כשהרגשתי שהעיכול נחלש והפרקים שלי כואבים - מדי פעם שתיתי חלב פרה ואכלתי מס' כפות גבינה לבנה. הרגשתי מיד הטבה.

 

 

לפעמים עודף של סיבים תזונתיים יכול לגרום לגזים ולקשיים בעיכול.

אולי תנסי לאכול פחות דברים "מלאים" ותראי אם יש שיפור אחרי שבוע. ב

כל מקרה ממליצה לך לפנות לנטורופטית.

 

 

מאד מעניין מה שאתן כותבות...

 

לחזור למוצרי חלב פרה?

בחיים לא שמעתי שיש להם יתרון על פני מוצרי עיזים..

 

וגם לגבי עודף סיבים,

אני משתדלת אבל לא בהדיקות היסטרית

גם על זה לא שמעתי...

 

לגבי התה שומר

לשתות רגיל כזה שמוכרים בסופרים?

שהיא תשתה או אני??

הסיבים התזונתיים. לגבי ויטמין D אור השמש לא מספיק.ומוצרי חלב הם בהחלט מקור טוב.

 

ואם כבר - גם מוצרי חיטה חשובים.

 

הוא לא נמצא בתוך שום מזון, גם לא מוצרי חלב. אולי אתן מתכוונות שהוא עוזר לספוג סידן.

 

אני לא הייתי חוזרת למוצרי חלב פרה, אין בהם שום יתרון על פני עיזים ואם כבר התרגלת זה מצויין!

 

יש בחנויות טבע תמציות טובות של תה שומר רק אזהרה- שימי לב אם משפיע לך על כמות החלב, יש כאלה שמגדיל ויש כאלה שמפחית. התה הוא בשבילך אלא אם כן התינוקות שלך התחילה לאכול כבר מוצקים אז יכול להיות במקום המים.

לפותחת-
תנסי דווקא להוריד את כמות הדגנים.
אצלי וגם אצל אמא שלי עודף דגנים עושה גאזים.

מצד שני, אם את כבר נמנעת מחיטה ואוכלת כוסמין וכו' אז זה יותר טוב, אבל עדיין עדיף פחות. למה לא תחזירי בשר? אולי בכלל חסרים לך ויטמינים או ברזל?
כדאי לעשות בדיקת דם כללית וגם לבדוק ברזל (פריטין), ובי-12, וויטמין די וכו'.

תרגישו טוב! או שתסתובבו בבית עם מסכות אב"כ

באותה מידה אפשר לטפטף ויטמין D לטחינה ולטעון שבטחינה יש ויטמין D

התוספת הזו של ויטמין D למוצרי החלב נספגת באופן יעיל ומומלצת על ידי אירגון הבריאות העולמי.

 

ניתן להיכנס לאתרים כדוגמת ויקיפדיה, איגוד רופאי המשפחה בישראל, אתר מועצת החלב כמובן, ואתרים נוספים.

הארגונים האחרים שהאנונימית הזכירה (ארגון הבריאות העולמי, איגוד רופאי המשפחה) - יש מה להקשיב להם

או שאת מתכוונת על ידי תכשיר של טיפות, באופן עצמאי ממש - בבית?

 

אולי לא נעשה מחקר מספיק בגלל השיקול הכלכלי - לא רבים הם הצורכים חלב עיזים - מה שברור הוא שהוספת הויטמין לחלב (וגם למיץ תפוזים, ולדגנים) נותנת תוצאה מוצלחת כנראה בגלל תכונות מסויימות של החלב. יתכן גם שמוסיפים   ויטמין D מסוג מסויים.

 

אגב, יתכן שדווקא בחלב עיזים יש ויטמין D טבעי, מועט אמנם.

צריך לבדוק את זה.

אנונימית- פני אלי באישי, יש לי משהו שנראלי יכול לעזור לך

אבל בגלל שזה רווח שלי אישי אני לא מפרסמת פה. תפני אלי ונדבר..

לא חשבתי על זה קודם, אבל זה משהו שיכול ממש לשנות מצב.

פעם סבלתי כמוך ולקחתי והיה נראה לי שיש שינוי משמעותי.

הפסקתי כי הפרוביוטיקה לאישה של מכבי עולה המון וגם האחרות לא זולות..

אבל שווה לקנות משהו אחד ממש טוב כדי לראות אם זה משפיע. וגם לתינוקות נראה לי שיש.

 

אם לא יועיל לא יזיק, לפחות זה קל, רק עולה קצת..

אין על בהתהוות-הידע, התמיכה, הגישה בכלל לגידול ילדים

בהתהוות-יישר-כוחך!!!

ואמשוני-יפה לך ששיתפת אותנו!

והוא נשמע ממש מעניין

 

לצערי אתרוג חסם לי... (בהתהוות יקרה, יש סיכוי שאת מבקשת 'אישור' בשביל זה מרימון?)

בכל אופן, מצטרפת לתודות על העשרתנו בידע והיחס האישי!

הורות בחסד

 

תודה רבה לכולכן על הפרגון! אתן ממש מחממות את הלב.

ותודה על ההארה בקשר לרימון. פניתי אליהם. מקווה מאוד שיסתדר. אעדכן בע"ה.

 

אכן, כעת נכנסתי, ויש הרבה מה לראות שם! ממש תודה!

 

תודה שעדכנת אותי, לא קיבלתי מהם עדיין תגובה.

 

כשאני לוחצת , נגיד על "חינוך מהבית" הקישור מפנה אותי לדף ריק..

(כאשר אתר חסום, יש אפשרות לשלוח פנייה ולבקש שיהיה פתוח. לא תמיד הם מאשרים, ולכן ביקשתי גם ממך שתפני אליהם. כנראה שבאמת אין בעיות בבלוג שלך).

תמשיכי להחכים אותנו בידע ובניסיון שלך.
תודה רבה לך!!!

היו כתמים במשך השבוע שאחרי המקווה (כולל בלילה הטבילה). אחרי השבוע הזה קיבלתי מחזור,
ומאז אני תקועה כבר שבועיים עם הכתמים של הסרזט..

מרגישים כאילו היא לעולם לא תגמר..
במיוחד אם יש דימום שבא והולך..

לנו לקח 7 שבועות.
3 פעמים ספרנו 7 נקיים..
2 פעמים טבלתי.
וגם אחרי כל זה הדימום שוב חזר ולא אסר-אבל זה היה סיוט הספק הזה..

ב'ה שיש לזה סוף..

שיהיה בקלות!

הייתי עם הסרזט והצלחתי לטבול, אחרי שבועיים היה דימום שאסר, עברתי למיקרולוט ומאז ב''ה כלום.  (8 וחצי חודשים)

בזכות הרב זכריה בן שלמה שהתיר

נשאר לי קריש דם ברחם..

עשיתי הפסק 3 פעמים+להתחיל לספור 7 נקיים.

בסוף מיץ לימון הציל את המצב.

לחלב?

הבת שלי אכלה כרגיל באותה תקופה.

היו בהמשך בעיות בהנקה אבל בגיל 5 חודשים. כך שלא נראה לי זה קשור למיץ לימון..

כמעט טבלתי אחרי 5 שבועות, אבל קיבלתי מחזור שנמשך... 5 שבועות!

אחרי 5שבועות זה עדיין הגיוני.
או שהיתה איזו שארית ברחם..או שיבוש הורמונלי..
אבל בטוח לא 'מחזור..

הרחם הייתה נקייה לגמרי! באולטרסאונד.

אח"כ התחילו החגיגות...

הרופאים קראו לזה מחזור, לא אני המצאתי...

קורה.

העיקר שעבר(היה סיוט)

אתם בקשר עם רב?

מניסיון ממליצה להיות בקשר עם רב גדול שמבין ומפרט ולקבל הדרכה ברורה מתי לנסות, מה צריך לעשות ומה לא וכו'.

חוסך הרבה עוגמת נפש.

 

(אם ממש חשוב לך לדעת אז לידה ראשונה- כחודשיים בגלל דימום מתפרים ופצעים, לידה שניה- חודש)

 

והתקופה הזאת ממש לא קלה!

מקווה שתעבור לכם מהר.

בהצלחה!!

ושמת לב האם יש דימום אחרי בדיקה/ כאבים בבדיקה, מה שעלול להעיד על פצעים?

 

איך משתמשים?

אני שותה כל יום לימון סחוט, זה עוד לא עזר...

והדימום ממש נראה מהרחם-אדום-חום בהיר כזה, לא דימום טרי מפצע (היה לי גם וזיהיתי ישר)

קחי כף גדושה קינמון ושימי בכוס.
שפכי מים רותחים. תכסי.
שתי מהחליטה במהלך היום.

במינון מופחת

(אני שמה מים פושרים, לא ניסיתי ברותחים)

אני רוצה לעשות את כל ההשתדלות האפשרית.

יש עוד משהו שיכול לעזור- חליטת מחיצות רימונים

והדם שנמצא על העד, מקורו בשריטות בנרתיק הנגרמות מהעד עצמו.
בתקופת ההנקה ובמיוחד לאחר הלידה, פנים הנרתיק מאוד עדין ורגיש, וכן יש יובש ניכר, ונסרט בקלות.

אם נראה לך שזו הבעיה, מומלץ למרוח משהו שומני בתוך הנרתיק, להמתין יומיים, ולבדוק ראשון ושביעי.
בין הראשון לשביעי להמשיך לשמן את המקום.
בהצלחה.

וזה נדחה מסיבות הלכתיות/רפואיות בכמה ימים בגלל משהו שנחשב לחציצה ונפטרתי ממנו רק כמה ימים אחרי סוף ה7 נקיים וזה היה הימים הכי קשים מהבחינה הזאת (ואחרי זה היה עוד איזה חודש שהיה אסור לנו להיות ביחד בגלל אותה סיבה רפואית)

(תאריכי טבילה)

 

ממש חשוב לשאול רב על כל דבר שהוא לא אדום- אבטיח.

דבר נוסף כדאי לשאול רב ממש בקי.

הרבה פעמים ההבדלים בין הפסיקות הוא ענקי (בערך לכל רב יש פסיקה אחרת).

 

לכן הרבה פעמים משמעותי איזה רב נשאל.

 

גרנו בהרבה מקומות כך ש"החלפנו" הרבה מאד רבנים+ התייעצויות עם מכון פוע"ה/ נשמ"ת.

כל פעם אני שומעת משהו אחר מרב שסותר את הפסיקה הקודמת..... (לרב אומרים לי מראש שיש דעות שונות).

באמת שאני כבר מאבדת ידיים ורגליים.

לפי איזה פוסק אתם הולכים...אצל ספרדים לדוג' יש הבדל בין ללכת לפי הרב עובדיה או לפי הרב אליהו...

 

והיו אח"כ מלא דימומים שלא אסרו
תקופה קשה!

אחרי שלושה ימים נאסרנו.. ושוב חיכינו שבועיים. אבל מאז... ברוך ה׳! הכל בסדר!
אכן. תקופה לא פשוטה..
בהצלחה!

תשרי אותן במים לפני הבישול.

התינוקת סבלה מאוד מכאבי בטן בלילה וביום שלמחרת. קשור לאגוזים?

זה יכול להשתנות בין אישה לרעותה.

כי ההנבטה גורמת להתנדפות החומר שעושה גזים

יכול לקחת כמה חודשים לגוף לחזור לעצמו ושיבושים במחזור ודימומים הם תופעות נורמליות.

אם אחרי חצי שנה זה לא מסתדר כדאי להבדק.

שיהיה בהצלחה!

כמב זמן לאחר קיום היחסים זה הגיוני שיהיו תופעות לוואי ?

כשיש נשים שאחרי עשרה ימים ירגישו ויש נשים שרק אחרי 3-4 שבועות

אז אם זה לאחר 3-4 ימים מין הסתם שהסיכוי הוא אפסי

עוד חודש תדעי

את מדברת על הקשר בין התופעות להריון? אז כן סביר להניח שאין קשר.
אבל בכל ניסיון להיכנס להריון יש סיכויים בלי קשר לתופעות שמרגישים או לא

דיברתי על הקשר בין התופעה להריון .קראתי שכאבי מחזור זה נפוץ בתחילת הריון וכאבים ברמה כזאת בחיים לא היו לי.זה כאב בלתי נסבל.

כנראה זה משהו אחר

בין מה שהיית רגילה לפני החתונה למה שאחרי ככה שאין כ"כ משמעות להשוואה איך את מכירה את הגוף שלך לפני.

אבל הכל יכול להיות...

אבל השינו הפתאומי לאחר חצי שנה של נישואים היה לי ממש מוזר.בכל מקרה הכאבים לא מרפים לרגע..נקווה לטוב

מצריכים בדיקת רופא. לא רוצה להלחיץ, אבל ככה עלול להתחיל אפנדיציט-דלקת בתוספתן. 

אני מציעה להתייעץ עוד היום בטלפון עם אחות או רופא, כדי לדעת עד כמה דחוף להבדק מהר.

ממה שביררתי פנדציט זה כאב בצד ימין.הכאב שלי הוא לא בצד אחד. זה בדיוק כמו כאב מחזור בבטן התחתונה...
מישהי יודעת מניסיון מה זה ?
רק מחר בבוקר אגש לרופא..

הרופא עשה סידרה של בדיקות אך לא מצא כלום..

לי היה דימום קל וכאבי בטן חזקים ממש קרוב לזמן הביוץ המשוער ובסופו של דבר זה היה (ככל הנראה) היריון מחוץ לרחם  (גילו ממש מוקדם אז הטיפול היה ממש פשוט ומהיר, זריקה וזהו).

בקיצור- ממליצה להמשיך לעקוב...

שיהיו בשורות טובות!!!

הריון מחוץ לרחם ?? זה מסוכן ?

היה לי חשוב להגיד שיש אפשרות כזו, אבל ממש לא כדי להלחיץ....

היריון מחוץ לרחם זה היריון שנקלט מחוץ לרחם, וצריך לטפל בו כדי שלא יפגע ברחם/ בחצוצרות/ איפה שהשתרש....

אני שוב מציינת שאצלי היה גם דימום, ובבדיקת היריון יצא חיובי, בנוסף לכאבי הבטן. 

המעקב הוא ע"י בדיקות בטא כל יומיים לראות אם עולה באופן תקין.

יתכן שהרופא שלך כן חשב על זה.... אני הגעתי למיון בעקבות כאבי הבטן (נלחצתי כי יצא חיובי בבדיקת היריון..) ושם עשו את המעקב.

 

הרבה בריאות,

ובשורות טובות!!

הריון מחוץ לרחם זה לא הריון ?

והוא מסוכן מאד לאמא.
הוא גם לא יוכל להתפתח לתינוק כמובן.

מאבחנים את באולטרסאונד.
לדעתי בשלב שאת נמצאת בו אין סיבה לחשוב על חוץ רחמי ח"ו.

מה זה אומר לך?

ואז הנקתי שזה עור לעור ממש


אחח מרגש

עור לעור ישיר הכי טוב, אם אפשר.

עלי היא שמה עור לעור והיה ממש כיף.

זה טוב גם בשבועות הבאים, כשמתאפשר. אם לא אפשרי - גם בגד דק זה מגע יותר ישיר מבגד עבה.

ככה ההורמונים שקשורים לקשר הראשוני וההנקה מופרשים בצורה המיטבית

אבל בדיקה ביתית תזהה רק עוד כמה ימים מן הסתם. כדאי לך לחכות לפחות שבוע אחרי האיחור כדי לא סתם להתאכזב.
אם זה נורא לחוץ אפשר לעשות גם בדיקת דם.

עשית הצרכים מראה חום גבוה מהאמת.

וחיפשתי עבודה בחנויות, לא הבנתי את הקשר לסמיילי, סורי...

עבדת בתחום שלך לפני כן או שאת מחפשת עבודה ראשונה?

בכל מקרה את יכולה לחפש משרות זמניות שיוסיפו לך בקו"ח.

בהרבה תחומים עבודה ראשונה (וגם השניה) היא לא האחרונה והאופטימלית.

 

תגדירי לעצמך מה הציפיות שלך מהעבודה בהתחשב בהיריון. כראה שזה לא יתן לך מיצוי עצמי אבל הנאה, משכורת וקידום יכול בהחלט.

ואסור להם לשאול אותך ולהפלות אותך בגלל שאת בהריון.

 

אבל מה שהכי חשוב שתהיי בטוחה בעצמך ששווה להם לקבל אותך למרות שבעוד חצי שנה תצאי לחופשת לידה, את לא "מוכרת" להם חתול בשק.

שיהיה בהצלחה!!

רק בתקופה שיותר מחפשים עבודה בה- סוף שנה שעברה.

אלא שבאמצע החופש הגדול כבר התחלתי חודש חמישי שאז צריך להודיע למעסיק על ההריון

מה שגרם לכך שעד עכשיו לא מצאתי עבודה קבועה לשנה זו...

וגם אני כבר חשבתי לעבוד בחנויות וכאלה... רק שההריון התיש אותי מלהמשיך לחפש.

ב"ה..

ה' זן ומפרנס לכל...

תמשיכי להתפלל ולחפש. את עדיין לא חייבת לספר לאף אחד שאת בהריון וגם ככה עוד לא ממש אמורים לראות.

ואחרי שהתקבלת לעבודה הם לא יכולים לפטר אותך בגלל ההריון...

 

החוק נועד בדיוק למקרים כאלו לשמור על זכויות האשה בהיריון לכן אין צורך להתחסד ולהודיע מראש על ההיריון אלא אם זה משהו שבאמת רלוונטי לתפקיד.

אמאשוני- גם אני עבדתי בחנויות כשהייתי סטודנטית, אבל זה מבאס אחרי שלמדתי והשקעתי ויש לי מקצוע ביד שאני לא מוצאת בו והולכת על דברים כאלה.

תחיה- את באמת צודקת, אני צריכה לעבוד על עצמי..

 

תודה

מקווה שזה לא פוגם בבדיקה..

123

 

האם זה תקין?

לא מצריך בדיקה נוספת?

תודה!

יש אלרגים לביצים..
מומלץ להתחיל מדברים שמכילים כמות קטנה של ביצים ועדיף להתחיל מהחלמון...

לא לפני

בן 9 חודשים. 

הוא אוכל ביצה כל בוקר!

730 באינטרנט מצאתי החל מ750... אבל היה חסר להם בדיוק ואמרו לי שאפשר להזמין אם רוצים אבל אני לא מהאיזור לצערי...
אם את במכבי יש אפשרות לקנות מוזל דרכם (נראלי באיזור ה600) יש שניה אפשר לקנות באיזור ה600 גם אבל תצטרכי לקנות ערכה חדשה של החלקים שבאים במגע עם החלב וזה עוד כ100 ש"ח אז לא נראה לי משתלם...

אם היה- אז מה? זה לא רלוונטי לעכשיו. (ובכלל הגיוני שהיית אז 6 שבועות? מחזור שלך סדיר? ) רב הסיכויים שהיה לך וירוס.

בחילות הריון- זה לא ככ חשק, אלא תחושה שאת עומדת להקיא, שהעולם מסתובב סביבך. מה לעשות- הריון זה דבר יקר ( וילד יותר) תתחילי לבשל בכמויות יותר קטנות

המחזור שלי? עושה רק מה שמתחשק לו. אני חושבת שהוא אשה, יש לו מצבי רוח וקריזות, הורמונלי לגמרי

 

בקשר לבחילות- אני יודעת שצריך להסתגל אבל זה הגיע במפתיע ודווקא השבת בטעות בישלנו כמויות יותר גדולות מבדרך כלל, ולא הכל אפשר להקפיא. אז אני מחפשת פתרונות מעשיים-אתמול למשל שתיתי המון מים תוך כדי ארוחת צהריים וזה עזר חלקית. דברים בסגנון הזה.

לי אומנם היו הקאות..שזה באמת היה סיוט.

מניחה שגם בחילות זה לא נעים.

מה שעזר לי זה הרבה פעמים לאכול דברים יבשים בלי תבלינים,

לדוג' אורז לבן בלי תוספות,

ספגטי בלי רוטב,תפו"א מבושל בלי תיבול.

 

וגם למצוץ פרוסות לימון.

 

בעז"ה עוד כמה חודים זה יעבור לך..

תרגישי טוב!

עצות מעשיות- לא לאכול בכח דברים שאת מרגישה שעושים לך רע, עדיף לזרוק אוכל מאשר שתקיאי יותר, תאכלי פחמימות יבשות, תפוח ירוק, לשתות לאו דווקא מים, אני בתחילת (לצערי עד אחרי האמצע אפילו אני לא מהנשים שסוף השליש הראשון מחזיר להם את עצמם) ההריונות לא הייתי מסוגלת לאכול כלום כמעט ואכלתי גם דברים לא בריאים העיקר לאכול... וכן השקענו בזה לא מעט כסף (שיהיה תמיד טבעול במקפיא וציפס להכנה מהירה וכו' שברגע שיש לי טיפה תאבון אני אוכל) אבל הבריאות שווה יותר ואת צריכה לשמור על עצמך ועל העובר...

גם אני בשלב הזה פחות או יותר..
אין לי תאבון וכשיש זה לזמן קצר.

תנסי לאכול סנדוויץ׳ בבוקר שיזין אותך וכך תתחילי את היום טוב..
לגבי האוכל משבת- אני הייתי שולחת עם בעלי שיאכל צהריים. יותר טעים לו אוכל של בית..

בריאות ושמחה

גם אם היו לך בחילות לפני חצי שנה-
מה הקטע להיכנס לסרטים שמא פן ואולי??
אם לא היה שום סימן מיוחד/ איחור/ דימום חריג- למה להפחיד את עצמך לשווא??

שיהיה בשעה טובה, ויסתיים בעיתו ובזמנו בידיים מלאות!!

"מה הקטע" לפחד ממשהו. ממתי פחדים הם עניין רציונלי? לכל אחת יש את הנקודות שמפחידות אותה. אצל אחת קשיים כלכליים, אצל אחת חינוך ילדים... לי יש חשש גדול מאוד מבעיות בתהליך ההריון והלידה. זה על רקע רפואי מסוים שלי, שאמנם לא בהכרח אמור ליצור בעיות אבל יוצר אצלי מעין "אווירה" שבדברים שקשורים להליכים נשיים טבעיים לכאורה - הגוף שלי לא משהו ולכן, אפשרות שהיתה לי הפלה טבעית מוקדמת (ויש לי עוד סיבות לחשוב שזה מה שהיה) תלחיץ אותי יותר משהיא מלחיצה נשים אחרות, אפילו שבאופו עקרוני זו תופעה מאוד טבעית ונפוצה והרבה נשים עוברות הפלות בתחילת הריון, לפעמים אפילו בלי לדעת.

 

תודה על האיחולים, ואמן!

התחלתי ליישם מה שאני יכולה, מקווה להרחיב את היישום בהמשך נכון לעכשיו עסוקה באיתור הדברים שאני כן יכולה לאכול...

לפעמים הלימון רק גורם לעוץ יותר בחילה או הקאה (למשל לי ;) כי הוא מעלה את החומציות של הקיבה..

לכן יכול להיות שזה מה שלא עשה לך טוב בסלט (ויכול להיות גם העגבניות..או כל ירק/פרי חומציים..)

 

ומצב כלכלי- מוכר! מאוד!! אני על חשקים מתגברת הרוב עובר! אני כבר ב"ה לקראת הסוף ועכשיו אני מרגישה שאני פחות יכולה לוותר כשיש לי חשק למשו מסויים.. לא כל מה שמתחשק צריך לאכול..

אוכל משבת- אפשר לאכול גם בערב!! גם בעלך צריך אוכל מזין ורוב הסיכויים שהאוכל שאתם מבשלים יותר מזין ויותר טעים ממה שהוא אוכל בעבודה/ישיבה/ לימודים...

תנסי לראות מה עושה לך טוב לאכול ואת פחות סובלת אחריו ובזה תשקיעו- כי את חייבת לאכול!! (או שתקחו מאבאמא

 

שיהיה בקלות ושמחה

אפשר להירגע, כבר כמה ילדים שלי התחילו אחרי גיל חצי שנה ולא קרה כלום ב"ה... אז בין חצי שנה לשנה...

עוד הרבה זמן המתוקה בת 4 חודשים בדיוק.. אז מה אני מאיצה בה.. קדימה קדימה לזחול

.. כל היום על השמיכה - בעצת תחיה המדהימה

קדימה לזחול.. ועוזרת לה.. ומעודדת אותה.. שמה לה צעצועים "מורחקים"...

מה ניסגר איתי?

נירגעתי!

אפשר לאט לאט...... ב"ה!

 

צוללת צהובה - אני ממש לא מעכלת..שאני שואלת זאת..

זה מעודד אותה לפעול ולהתפתח.

בין ההתהפכות לזחילה יש עוד הרבה שלבים קטנים, וחשוב שהיא תהיה בפעולה.

 

זכרתי שילדת בערך חודשיים אחרי וזה לא הסתדר לי עם מה שכתבת על
הזחילה..בחיים לא שמעתי שזוחלים בגיל כזה..

שלי בת חצי שנה בדיוק-
לפני שבועיים התחילה לעשות מעגלים שלמים-360 מעלות..
השבוע למדה לזחול אחורה.

תהי בנחת,יש זמן.וזה יקרה טבעי כשהיא בשלה.ופתאם..את לא צריכה להתאמץ..
בדר'כ זה בגילאים 6-8חודשים. אבל לא מחייב.

צריך כל הזמן לזכור ולא לשכוח את הרגעים שלא היה כדי להודות בכל רגע ורגע מהשפע שמגיע מלמעלה!!

 

שמחה בשמחתך ובאושרך !! סליחה אם זה מתפרש כביקורת לא כך הכוונה שלי!!

 

אצלי הקטן גם רק בן ארבעה חודשיים בקושיי מצליח בחופשיות להרים את הראש וביציבות

 

לכל אחד אני נותנת זמן את ההתפתחות שלו גם אם הוא מאחר בקצב אין שום סיבה להילחץ וכמובן שיש לו עוד מלא זמן עןד לזחול .

 

עכשיו האמצעית שלי בת שנתיים וחצי וגיסתי הלחיצה שהיא לא מדברת (לא מזמן היתחילה לדבר באמת כמו שמות של אחיה דברים פשוטים שרוצה וכו' אמרתי לה שהיא כולה בת שנתיים מה הלחץ....??

 

בכלל יש לי מלא זעם על כל המשפחה של בעלי הם חושבים שהם הכי מושלמים ומיעצים לי בלי סוף איך לחנך את הילדים שלי וזה זועק לשמים עוד בזמן שאני אחת בלי כח נגדם אחת חלשה בלהגיב מרגיז חבל שאין פה סמילל עם איזה אחד עם פשיש כדי להכות בהן את גיסותי ה"חכמות"....

אכן לעולם אי אפשר לשכוח את "המקום ההוא" - חשוך ואפל..ורע ומייסר

אבל מה שהיה היה - היום אני אמא ישתבח שמו לעד

באופיי אני כזו משיגנית כזו אז אני רוצה שגם בתי כנראה.. לא רואה בזה רע

אבל בקטע טוב , בחיוכים ונעים ונעים.. לא בכח חלילה

 

היא מתפתחת יפה ומתקדמת יפה מאוד גם בדבור..כבר הספקנו להקליט...וכולם מתלהבים 

 

אבל בהחלט נרגעתי עם הלחץ של הזחילה לא ידעתי שיש זמן..

 

היא כבר בת 4 חודשים..

 

 

זכותך וחובתך!! לאהוב את התינוקת שלך בכל עת ובכל מצב גם אם זה מתבטא ע"י דאגה בהתפתחות הילדה!!!

בלי שזה הזמן שהם מוכנים לכך.

לא זוכרת למה אבל כך שמעתי.

מקווה שתשכילי לקחת את העצות הטובות ולהעביר הלאה מה שלא

(ובכל זאת צירפתי לך את הפטיש המבוקש)

זה לא נורא לדבר מאוחר.

אבל אם ילד בן שנה וחצי לא מצליח לבטא את עצמו בדרכים חלופיות (כמו הצבעה על חפצים), זאת עלולה להיות בעיה התפתחותית שדורשת טיפול. בבקשה! אל תזלזלו!

הפיצי לא מסכים לשכב על הגב או על הבטן
רוצה רק בידיים
מנסה להשכיב אותו לשים משחקים , מוזיקה לשחק ביחד איתו וזה לא עוזר
(((((((((
בטיפת חלב אומרים לי שזה יעכב את כל ההתפתחות כדי שיזחל צריך להיות על הבטן ובהמשך עד שיתחיל ללכת

זה באמת קשה!!את מתמודדת ממש !

זה לא ימשך ככה לנצח! הוא כנראה זקוק לביטחון הזה.
אל תפחדי,זה לא ימנע ממנו להתפתח.
איפה בהתהוות שתרגיע אותך
עם התאוריה שלה שזה המצב האידאלי?
תפני אליה,שתחזק אותך..

תינוקות לא נתקעים.הכל אצלם יכל להשתנות ברגע.
מכירה תינוקת שהיתה מגובסת בכל הרגל עד גיל 10 חודשים.וכשהורידו לה -תוך פחות מחודש היא זחלה,וישבה,ועמדה בלי בעיות!

היא זחלה פחות מחודש...

 

גם מבחינה רגשית הילד לא לומד שיש היפרדות בינו לבין האמא

ובטח מבחינה מוטורית אין לו שום צורך בעבודת שרירים שנדרשת כדי להצליח לעשות אח"כ דברים מורכבים

 

לעניות דעתי

(ואני מטפלת בתינוקות כאלו, כך שזה לא דעתי האישית בלבד)

עושים את זה בהדרגה-

בהתחלה 2-3 דקות, אפילו כשהוא בוכה, כשתוך כדי את מולו, שרה לו, משחקת איתו, נותנת לו תחושה שאת איתו אפילו שזה קשה (וזה קשה! ומאמץ!! אפילו להרים ראש) ולאט לאט מוסיפים עוד כמה דקות,

ואח"כ מתרחקים טיפה, קמים וחוזרים,

הולכים לכמה דקות ושוב חוזרים

מלמדים את הילד שהוא יכול ומסוגל למרות הקושי.

 

ולגבי הגבס, זה מצב שונה *לחלוטין*. בגבס מדובר בילד שרוצה לזוז בד"כ אך לא מתאפשר לו מבחינה טכנית. ילד שרוצה רק את הידיים של אמא, בד"כ יישאר שם לזמן ארוך, כי מי רוצה להתרחק ממקום נעים כ"כ (ובצדק)

זו דעתה של אחת הכותבות פה..היא כותבת על זה הרבה..
אני לא מסכימה איתה בנושא זה,אבל חשבתי שפה אם היא תכתוב זה יוכל לעודד את ריאנה שיש למצב גם
יתרונות.

כך שאני מסכימה איתך.

הסיפור עם הגבס הוא רק כדי לעודד שהתפתחות
תוכל לקרות מהר.

את מזכירה לי את האחות של טיפת חלב ! כשהתינוק שלי התחיל לבכות ורוצה שארים אותו היא אמרה לי תני לו לבכות איזה כיף הקול שלו כשהו בוכה .. כן כן תמשיך !!!
היא המליצה לי ועודדה אותי להשאיר אותו במיטתו על הגב על הבטן גם ושיבכה ... לדבריה עם הזמן יתרגל ויפסיק לבכות !!!
זה מה שמלמדים בטיפת חלב !!! ואני חזרתי הביתה מבוהלת שהבן שלי לא מתפתח כמו שצריך והתחלתי לשים אותו כל פעם כמה דקות והיה ממשיך לבכות עד שהחלטתי להפסיק !!
לא אתן לבן שלי לבכות !! עד שימאס לו ויפסיק לבכות זה בעיני דבג חמור ביותר

ולעניינינו אני כן משתדלת כמה שיותר לשכב איתו לשחק לשיר לרקוד, להרים אותו ועוד פעם להשכיב .. כשהו קם משינה, לפני ואחרי מקלחת, בצהריים ...
גם יוצאת מהחדר וחוזרת ועוד פעם לשחק לשיר לשכב להרים ולעודד

אבל אני גם צריכה לנקות, לבשל לצאת לסידורים וקניות להאכיל אותו ולהניק

התסכול שלי נובע מזה שהוא כזה עקשן ולא רגוע כשהוא שוכב לא יעזור משחקים או מובייל ולא כלום
ומותר לי להגיד שאני עייפה

למטה הארכתי וקישרתי לדברי אנשי מקצוע בעניין ההתפתחות המוטורית במנשא / בידיים. בתגובה לדברייך אני רוצה להוסיף רק הארה קטנה בנושא העצמאות:

יש תרבויות בעולם שבהן נושאים ילדים באופן מאוד אינטנסיבי, הרבה יותר מאצלנו. ממש רוב שעות היום הילדים נמצאים על גוף מבוגר כלשהו. והפלא ופלא - דווקא בתרבויות האלה ילדים נוטים להיות הרבה יותר עצמאיים, ובגיל הרבה יותר מוקדם, מהנהוג בתרבות שלנו. להישאר לפחות עד גיל שמונה עשרה בחסות ההורים - זו הנורמה המערבית, ורחוקה מהנהוג בתרבויות שמרבות בנשיאת תינוקות...

 

מה את אומרת, יש מצב שההיפרדות מאמא עוברת חלק יותר דווקא כשנותנים לה להגיע בקצב הנכון, ולא מאיצים בה קודם זמנה?

הם ילדי רחוב, אין להם בררה אלא להסתדר איכשהו, פשוט אף אחד לא טורח לשמור עליהם כמו בימי ביניים, סיבה נוספת היא שבאפריקה בגיל 40 כבר מתים אז גיל 20 אצלם כמו 35 צלנו וגיל 10 כמו 15 שלנו בערך

רק שאני בטוחה שילדים בתרבויות אלה נפגעים המון פעמים בכל מיני דברים כמו אצל בדואים

ונשים שסוחבות תינוק כל היום בתרבויות האלה מזדקנות ונראות נורא, לפני כמה שנים היה סרט על לידות סביב העולם ונשים מהודו ואפריקה נראו זקנות למרות שלפי חישוב שלי היו אמורות להיות צעירות

גם נשום פלשמורה בגיל 35-40 נראות לא הכי טוב, ראיתי אותן עם ילד על הגב ושישית מים בכל יד, וחינוך העצמאי שלכם נותן פרות בהתאם

לא צריך ללמוד מעמים לא מפותחים, הרי יש לנו עכשיו מספיק מסתננים שמשקפים לנו תוצאות החינוך לעצמאות שלהם, בעיקרון הם נשארים ברמה של גיל 13 לתמיד, עם יצרים בלתי נשלטים והעדר כל מסחר או תעשייה או רחמים 

עד היום שבטים משמידים אחד את השני,עד הסוף כמו ברואנדה

בליבריה רק לפני כמה שנים אונס נהיה עברה פלילית, עד אז זו כנראה הייתה נורמה חברתית, בזמבבוה שלטונות מנסים להילחם עם אכילת אלבינוסים.  אבל כן הם כולם מאוד עצמאים ואינטלגנטים כתוצאה מהנקה מלאה ורכיבה על אימא בינקות והזנחה רגע אחר כך כשלומדים כבר ללכת  

את לא יודעת כמה הייתי צריכה לשמוע מילים כאלה
תודה על העידוד

(ומתרשמת ממך עמוקות שאת מפנה אליי אפילו שאת לא מסכימה - איזו גדלות נפש!)

 

ריאנה יקרה, איזה מצב מבאס זה שאת עמלה בכל מאודך לעשות בשביל התינוק שלך הכי טוב שרק אפשר, וכשמגיעה לטיפת חלב שופכים לך דלי קרח על הראש... לא אשכח את הפעמים שזה קרה לי. כמה שזה מחליש!

 

אני מקווה שזה יחזק אותך בחזרה אם אקשר לך כאן דברים של מומחים שמחזקים את מה שהלב שלך אומר לך.

 

כאן, למשל, פרופסור שחוקר את נושא שיווי המשקל אצל ילדים מסביר את חשיבות הנשיאה המרובה להתפתחות התקינה:

"יש בספר תיאורים כיצד נשים אינדיאניות, אפריקאיות או אסייתיות עושות כל מיני פעולות כשהתינוק קשור לגופן. התיאוריה הפסיכולוגית גורסת שהתינוק חווה כך ביטחון בזכות חום גופה של האם. אני לא מזלזל בזה, אבל לדעתי מה שקורה שם בנוסף הוא, שהמערכת הווסטיבולרית של התינוק מתאמנת בכל פעם שהאם מתכופפת לשתול אורז, ללקט גרגירים או להדליק את המדורה. וזה גם המסר שלי להורים..."

 

והנה חלק מדברים שכתבה בנושא מרפאה בעיסוק חכמה:

"א. נשיאה של התינוק מעניקה לו בעיקר תנועה פאסיבית, אבל גם מעודדת תנועות עדינות שלו. למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.

ב. כאן צריך לנתח קצת את הפעילות הזאת של שכיבה על הבטן.
בזמן שכיבה על הבטן, כשהתינוק מנסה להרים את הראש, שרירי העורף ושרירי הצוואר הצידיים עובדים מאוד קשה, להרים משקל כבד (ראש של יילוד זה משהו מפחיד, בהשוואה לשאר הגוף שלו)כנגד כוח הכובד. בתנוחה הזאת, האפקט של כוח הכובד הוא הכי משמעותי, יחסית לתנוחות אחרות, והוא מושך את ראש התינוק בחזרה לרצפה.
לעומת זאת, כשהתינוק מוחזק בתנוחה זקופה, הוא עדיין צריך לשמור את הראש יציב, שלא ייפול קדימה או אחורה. אז בהתחלה אנחנו תומכים לו את הראש, זה נכון, אבל התמיכה הזאת דינמית, העוצמה והיציבות משתנות כשאנחנו זזות, והיא נהיית יותר ויותר חלקית כאשר אנחנו חשות את התינוק מחזיק את ראשו יותר ויותר יציב.
מצד שני, התנוחה הזאת פחות מאמצת את שרירי הצוואר מאשר שכיבה על הבטן, כי בתנוחה זקופה הראש גם נתמך באופן פאסיבי על ידי הצוואר והגוף שנמצאים בדיוק מתחתיו, והוא לא צריך להיות תלוי באויר לצד הגוף, מוחזק על ידי פעולה אקטיבית של השרירים בלבד, כמו בשכיבה על הבטן. התזוזה של הראש לצדדים נעשית בנטרול כוח הכובד.
(לשם המחשה, נסו להרים קופסה כבדה כשאתם אוחזים אותה מהכתפיים בקו ישר כלפי מעלה – זו המקבילה של החזקת הראש בתנוחה זקופה – לעומת הרמה של אותו משקל כאשר היד האוחזת פשוטה ומתוחה קדימה, במרחק מהגוף. הרבה יותר קשה!)

בשכיבה על הגב, הזזת הראש לצדדים היא הכי קלה, כי השרירים נעים עם כוח הכובד. כל מה שהראש צריך זה ליפול הצידה בהדרגה.

כלומר, כשאנחנו נותנים לתינוק זמן-זקוף וגם זמן-בטן-על-גוף-האם, אנחנו נותנים לו למעשה אתגר הדרגתי שמאפשר התפתחות הדרגתית של השרירים.
(שזה בערך העיקרון הראשון שנלמד בכל תכנית לחינוך גופני ובכל מכון כושר)

לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לו רק להיות או על הגב או על הבטן, אנחנו למעשה מעבירים אותו בין מצב ללא מאמץ כלל (שכיבה על הגב, תנועה עם כוח הכובד), לבין תנוחה בעומס גבוה (שכיבה על הבטן, תנועה נגד כוח הכובד, ללא תמיכה פאסיבית של הגוף). בהשאלה, אנחנו מאתגרים אותו עם תרגילי משקולות מתקדמים לפני שנתנו לו להתנסות עם המשקוליות של חמישה קילו. לא פלא שתינוקות לא אוהבים את זה!

[השמטתי כאן חלק מהדברים שלה בגלל האורך] לדוגמה, יום אחד כשנשאתי את ... בטן-לבטן, כשהיה בערך בן ארבעה חודשים, הוא דחף את עצמו כנגד הגוף שלי בשתי הידיים, היטה את גופו כמה אחורה שרק יכול, והסתכל למעלה על השמיים, חבל שאני לא יכולה לצרף תמונה של זה – היתה בפעולה הזאת כל כך הרבה עבודה של חגורת הכתפיים, לא פחות מאשר התרוממות בשכיבה על הגב!
אמנם התנועה נעשתה לא כנגד כוח הכובד (כמו בשכיבה), אבל היא בהחלט נעשתה כנגד ההתנגדות של בד המנשא"

(אם תרצי אפנה אותך למקור, יש שם עוד הרבה דברי חכמה שלה, אבל לצערי זה לא מאמר בפני עצמו אלא בלוע בדף אחד עם הרבה כותבות אחרות)

 

ואחרון בעניין ציטוטי המומחים - מרפאה בעיסוק טובה אחרת המליצה לי להשכיב את התינוק לידי על הספה, כך שבית החזה שלו נשען אל הברך שלי - זה מאתגר אותו ברמה טובה, בלי להקפיץ אותו ישר לרמה גבוהה מדי שרק מתסכלת (ראי הדברים של המרפאה בעיסוק לעיל), ובו בזמן גם נותן לו מגע ותקשורת, שמעודדים אותו.

 

ולגבי העייפות שלך...

(אני מקווה שאני לא חוזרת על עצמי, לא זוכרת כבר מה כתבתי לך בנושא ומה לא)

א- אני מאוד אוהבת מנשא גב, אפשר לעשות איתו המון דברים בבית, והוא מפזר את המשקל מעולה, כך שבקושי כבד. כשהבן שלי הגיע לגיל שמנשא קדמי כבר ממש עייף אותי קניתי יאמו יד שנייה ב350 ש"ח, ומאז הוא עובד אצלנו כבר כמה שנים וילדים ב"ה ונשאר במצב מצוין - זה ממש מוצר איכותי, ואחת ההוצאות הכי מוצלחות שהיו לי. קשה לי לתאר עד כמה זה שינוי דרמטי באיכות חיינו, כשלא צריך להכריע בין הכלים לבין הילד, או לענייננו - בין זמן הפינוק לזמן האימון...

ב- אבל אם מנשא זה לא הפתרון בשבילך, במצב שתיארת הייתי הופכת שמים וארץ להשיג קצת עזרה בבית (קיצוץ בשעות העבודה של בעלך? אחות תיכוניסטית שאפשר לגייס? לשבור תוכנית חיסכון ולממן עוזרת?) מישהי שתוריד מכתפייך קצת מעול תחזוקת הבית, ותאפשר לך יותר זמן להתמקד בילד, לאמן אותו בהחזקה זקופה ובשכיבה בטן על בטן ובשכיבה על הברכיים ובשכיבה חצי על הברכיים, וטוב נו - גם קצת על השמיכה... כידוע גם שם הוא זקוק לך שתהיי לידו העיקר שתהיה לך עזרה. את עוסקת במשימת הקודש של גידול אדם (ועוד עושה אותה בכזאת מסירות!) ויש גבול לכמה אפשר לעשות דברים במקביל כששאובים לכזה פרויקט עצום.

 

תודה לך על ההשקעה בהסבר .. כמו תמיד התגובות שלך מרשימות
אלף תודות

עשר פעמים שהילד על הבטן לשתי דקות, שוות לשרירים יותר מפעם אחת שהוא על הבטן לעשרים דקות.

תניחי אותו, תשירי לו, וכשמתחיל לבכות - תרימי ותרגיעי. בזמן הבכי הוא לא מפתח שרירים, רק צובר תסכול. בזבוז זמן..... בזמן הזה אפשר היה להרגיע אותו, ושוב להניח אותו. שוב שירים, חיוכים, משחקים... עברו שתי דקות ובוכה? הכול בסדר! זה לא היה לשווא! שתי דקות האלה היו מצוינות בשבילו, ועכשיו הזמן שוב להרגיע. וכן הלאה. מהרבה 'שתי דקות' כאלה ביום הוא מתפתח נהדר.

הבן שלי לא הסכים להזיז את עצמו ולהיות בשום תנוחה חוץ מלשבת על הטרמפולינה ולבהות בעולם עד גיל 7.5 חודשים (היה לו קרחת ענקית מאחורה בגלל שהוא לא זז), ובטיפת חלב ממש הלחיצו אותי שזה יעכב אותו.
היום הוא בן שנה וחודש והתחיל ללכת כבר לפני חודש..
וזה לא שהוא לא זחל, הוא פשוט זחל פחות זמן מכל תינוק אחר..

אז אל יאוש יקרה! תמשיכי לעודד אותו ואת עצמך, הוא יזוז בקצב שלו ותתחילו לבדוק רק כשזה יהיה איחור רציני, דאגה לא עוזרת, בדיקה כשצריך- כן..

אז לא צריך לזחול חחח ישר לקפוץ וללכת

אני מאמינה שאני אעשה את המקסימום כדי לעודד, לאתגר ולתמוך בו שישכב כמה שיותר על הגב, בטן ונראה עם הזמן מה יהיה
תודה שהרגעת אותי

וכולם זחלו בזמן, לא נראה לי שיש קשר

מה דעתך לנסות להשכיב אותו עלייך?

את שוכבת על הגב והוא עלייך על הבטן. את יכולה לכוון את הידיים שלו מתחת לחזה כמו שמלמדים בטיפת חלב.

אין לי מושג השלכה התפתחותית, סתם חשבתי על רעיון.

 

חשוב לשים ישר על הרצפה ולא על שטיח'שמיכה ואם קר אז לשים יותר שכבות לילד

קמינו דגם של שנה שעברה אז עלה 2000 שח פחות (בהמלצת המוכר). כיםית. נוחה. מתקפלת בקלות. מצויינת!

2000 פחות  ?? אז כמה אם מותר לשאול ?

איזה דגם ?

על איזה דגם את מתענינת? לנו יש את מינו ספורט יש את מינו עילית שההבדל הוא העיצובים ואת דינמיקו שהבסיס שלה אחר...

אני ראיתי את דינימיקו

אבל משנה לי האיכות והחברה?

ממליצה? על איזה דגם? לא מוכר כ"כ בארץ, יודעת למה?

הם לא מוכרים בגלל שיש בקושי יבוא שלהם (יש בלעדיות וכאלה) לאט לאט שומעים עליהם יותר...
האיכות טובה (אם כי לנו היה קצת בעיה עם הגלגלים אבל תיקנו לנו בחינם) הנחות של התינוק מצוינת... (וממה שראיתי החלקים של דינמיקו זהים ורק הבסיס והעיצוב שונה)
אני לא יודעת איך הדינמיקו מתקפלת לי היה חשוב קיפול מטריה פשוט ואת זה יש במינו... (ואכן העגלה נכנסה לנו לאוטו הקודם של חמי שהיה פיצי ביחד עם תיקים וציוד נוסף כולל האמבטיה...) אני יודעת שיש מותג נוסף שבעצם הוא אותה חברה ואותה עגלה שיש במקומות נוספים... (משהו כמו ניאונטו)

שיא התודה על העזרה !

לפני יותר משנה.. המחיר שלה אז היה 3600 (זה היה ממש שהדגם רק הגיע אליהם) אנחנו שילמנו פחות כי דוד של בעלי עבד שם ואירגן לנו הנחה משמעותית...
ראיתי שמוכרים קאם גם בתינוקות זה אנחנו בצומת סגולה בפ"ת (שם היה מינו) ודינמיקו ראיתי בחנות תינוקות השניה שיש בצומת סגולה (נראה לי ביבי קלאב אבל לא סגורה על זה שאני לא מתבלבלת בשם) באופן כללי אני ממליצה יותר על תינוקות זה אנחנו גם מבחינת מחירים וגם מבחינת שירות... (קנינו שם כבר פעמיים אפילו שאנחנו לא מהאיזור ועוד פעם נוספת שלא מצאנו מה שחיפשנו ובכל הפעמים היה שירות מצוין)

עכשיוז ה 3800

נבדוק בעז"ה  " תינוקות זה אנחנו" -

תודה רבה לך על  הכוול 

תנסי לברר עם נשאר להם עוד מהדגם של שנה שעברה בד"כ זה מוזיל בלפחות 300(תלוי כמה נשאר להם וכמה חדש הדגם החדש ואם יש בו באמת שינויים מעבר לצבעים וכו')
ובתינוקות זה אנחנו ראיתי בגינס מהמם שהתבאסתי שלא היה כשאנחנו קנינו למרות שהעגלה שלנו גם סבבה ממש (כחולה)

מכירה תחושה של עצב עמוק כשאת רואה כמה קל לנשים להיכנס להריון ..והם לפעמים קצת מזלזלות בזה.. לעומת נשים אחרות שהיו נותנות הכל כדי לזכות בילד.. ממש אגוזים למי שאין שיניים

אני לא חושבת שזה נכון להגיד "אגוזים למי שאין שיניים"

יש נשים שהקב"ה מנסה אותן בנסיון העקרות. קשה להן להכנס להריון והם עוברות הרבה קשיים בדרך.

ויש נשים שיולדות שנה אחרי שנה ולא תמיד מתוך רצון לעוד ילד וגם זה קשה! תתפלאי! אולי אי אפשר להשוות בין הקשיים אבל לאישה עם 7 ילדים, חלושה, עייפה, במרדף נואש אחרי הבלגן, בקשיים כלכלים כתוצאה מהווצאות של גידול ילדים, גם קשה!!

יותר קשה להיות עני מרוד בלי כסף מאשר עשיר עם דאגות.. לא?

מעניין שמי שמחכה לאמהות מוכנה להתחלף עם האמא העייפה עם הקשיים המבורכים.

יש קשיים מתוך ריקות, חוסר ויש קשיים מתוך מלאות ושפע.

גם מי שיוצאת לעבוד יש לה קשיים... ועדיין מי שמחפשת עבודה ובנתיים בבית לא קל לה. ככה זה

בניסיון הקושי...

לפחות לא עם הדוגמה...

עדיף להיות עני מרוד ומאושר מאשר עשיר עם דאגות.

ולגבי הנמשל- כל אחד עם הצרות שלו, אין מקום להשוואה ואין מקום לשפיטה.

"אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו". מי שאין לה ילדים או מי שלא סובלת מדיכאון כזה או אחר שלא תשפוט.

ומי שקשה לה להיחשף לתלונות "צרות של עשירים" שלא תיחשף.

הביקורת- מיותרת.

 

ממקום של המתנה לילד ודכאון אחרי לידה ...

אין מקום להשוות בין אדם למשנהו מה גם שכוחות מגיעים/לא מגיעים ביחד עם הניסיון

ברור שילדים צפופים זה לא צרה חלילה , אבל זה בהחלט לא קל

 

 

בהריון החמישי היה לי הכי קשה ולא פעם ולא פעמין באה לי המחשבנ הזאת.אבל כמובן רק מחשבות לא מעשים ח"ו

לא מכירה תחושה כזו.

גם לי היה הריון שבו חיכיתי בקוצר רוח למחזור שיגיע. כשהמחזור לא הגיע, הבנתי שבעצם לא הייתי מוכנה להריון.

זה לא היה קל. אבל לא רציתי הפלה. הרגשתי שהעובר הוא חלק ממני, וריחמתי עליו, שהוא סובל בגללי.

טיפול פסיכותרפי מקצועי או טיפול במח אחד אצל מישהי באמת מקצועית, עשוי לשנות הרבה.

כשהנקתי הרבה, והקטן היה בן שנה בערך.

אני קוראת אותך ומבינה שאת מחפשת לגיטימציה לתחושה שאת ממש לא מעוניינת בעוד הריון כרגע,
זה ממש לגיטימי לחוש ככה כשאת קרובה כל כך ללידה הקודמת.
אני בטוחה שנשים רבות חשות כך אבל לא תמיד נעים להודות אפילו בפני עצמנו במחשבה כזאת.

לא מובן מהניסוח שלך האם את בהריון או רק חוששת שאת בהריון אבל אני מציעה לך לראות מה האופציות שעומדות בפנייך-
אם את לא בהריון ולא מונעת לשאול רב ולהתחיל למנוע הריון.
אם את בהריון ללכת ולדבר עם רב על התחושות שלך, אם זה שלב מוקדם והמצב שלך לא פשוט כמו שנקרא מההודעה שלך יש מצבים בהם הפלה תהיה מותרת  הלכתית עד כדי חובה הלכתית (אין כאן מקום להאריך אבל בגדול מדין רודף)
 

 

ב"ה המרווח בין ההריונות שלי גדול יותר (11 חודשים) ועדיין לא היה לי קל תחילת ההריון השני, היום אני יודעת שהייתי בדיכאון של ההריון והתחושה היא מאד לא קלה כי זו תופעה לא מדוברת ולגמרי אין לגיטימציה חברתית "להודות" בזה כי לכאורה אישה אמורה לשמוח בכל הריון במיוחד אם לידה יש נשים שמתקשות.
אז אכן הריון זה דבר משמח אך לא פשוט ודיכאון הוא לפעמים תוצאה ישירה של חילופי ההורמונים או תנאים חיצוניים אחרים ובכלל לא בגלל כפיות טובה חלילה של האישה או משהו כזה.

מה שאני כן יכולה לעודד שהתוצר של ההריון השני היום בת שנה וחצי מקסימה ונפלאה וב"ה שמחה שזכיתי בה.

אם תרצי את מוזמנת לאישי

לתחיה- וואו, אף פעם לא חשבתי על זה ככה ממש ריגשת אותי עם הקטע שדיכאון בהיריון יכול להיות בלתי נשלט

ובאמת שאנחנו כחברה צריכה להפנים את זה קצת...

זו באמת תחושה קשה שכולם אומרים לך שאת צריכה לשמוח ויש הרבה שהיו מוכנות להתחלף איתך...

זה כ"כ מחליש לשמוע את זה.

לא מספיק לי העצבות שלי אני צריכה עוד לסחוב צרות של אחרים...

 

לפותחת-

אני חוויתי משהו אחר- מבחינה שכלית אני חושבת ששמחתי בהיריון. מבחינה רגשית- לא הייתי שם בכלל. ממש לא שמחתי. מה שניסיתי לעשות כדי "להתחבר" ולשמוח בהיריון לא עזר. הכל עשיתי טכני. 

ת'כלס זה לא נורא כ"כ, הבעיה הייתה המצפון, כל ערב אני הולכת לישון בתחושה של איזה מן אמא אני לא שמחה בהיריון, לא חושבת על התינוקת, לא מתחברת למה שבגוף שלי...

במיוחד הפריע לי הניגודיות של בעלי שהוא מה זה לא מתרגש מדברים והוא כן היה מאושר מהיריון, התרגש מהתנועות, חייך למראה מתלה הכביסה המכוסה ורוד. ולי לא הזיז. עשיתי כי הייתי צריכה (וכי חשבתי שזה יעורר אותי)

 

הגיוני שיש מנעד תחושות רחב בנוגע להיריון. להתכחש לכך או לתת "מוסר" עצמי על כך לא נראה לי יקדם.

קודם להכיר בתחושות ולקבל אותן אף על פי שזה לא נעים להרגיש ככה.

אח"כ לראות מה הלאה. איך מקילים על התחושות הקשות.

הקושי הפיסי, הכלכלי וכל מה שמסביב יכול לגרום לדיכאון ולזה שההריון לא יהיה כל כך רצוי.
בעיני זה טבעי, ורק השאלה היא איך מתמודדים.

לדעתי הרגשה כזאת היא לא טבעית אבל היא לגיטימית.

היום היריון ותינוק חדש נתפסים כמשהו שמעכב את האישה (מבחינת קריירה) , את הזוגיות וכו'  אז ברור שלגיטימי שבשמחה על ההיריון יהיה גם חששות על הדברים הנ"ל.

אם זה טבעי, זה כבר דבר אחר...(לדעת חז"ל לא)

בעקבות הכאבים..
נכון שטבע האישה לשמוח בילדים אבל כשיש קושי טבע האדם לרצות להפסיק לסבול.
כמובן שזה תלוי במידת הסבל ובאופי של כל אחת ואחת. והצורה שבה היא מתמודדת עם קשיים.
וזה שעוברות בראש "מחשבות כפירה" על הפלה לא אומר שהולכים לעשות את זה או שלא אוהבים את התינוק מאד.
ככה נראה לי, אבל זה באמת תלוי באופי ובנסיבות כך שחבל לדון בזה.

(שואלת באמת, אשמח מאוד להפניה)

אני מכירה למשל שלפי חז"ל הגוף של האישה מפורק במשך שנתיים אחרי הלידה. זה לא טבעי שקשה לאישה עם עוד הריון כשהגוף שלה מפורק?

הריון בטווח של זמן קצר הוא לא משהו שטבעי לגוף, 
היום זה נורמלי אבל זה בגלל החלשות הגופות.

שהאישה לא צוותה על פריה ורבייה בגלל שלא מצווים על משהו שהוא טבעי. אני אשאל את בעלי אם יש לו מקור.

 

ושוב פעם, הסבל הוא לא תמיד נפשי/פיזי שאז זה באמת טבעי שחושבים על הפלה. לפעמים לא רוצים היריון בגלל סביבה לא תומכת או קושי כלכלי ואז זה לגיטימי אבל לא טבעי

 

הכל כאן זו דעתי, ומבוסס על התחושות הבלעדיות שלי, נא לקחת בערבון מוגבל!

כתוב שהגבר מצווה על פריה ורביה, לעומת האישה שהיא לא מצווה

בגלל שאצלה הרצון לילדים הוא בא באופן טבעי ולכן לא צריך לצוות עליו.

 

זה לא אומר בכלל שלא קשה לה, שלפעמים היא מרגישה לא מוכנה או לא מסוגלת וכו'.

שיש בו סכנת חיים.

והריון ולידה יש בהם מעין סכנה. הרי כתוב בתורה וחי בהם והתורה אינה יכולה לצוות על האדם משהו שעלול לפגוע בו. ולא הוטבעה באישה התשוקה לילדים כדי שבכל זאת תביא ילדים.

וזה מה שמוכיח שאי אפשר להכריח אף אישה להיות בהריון. וחזל אומרים זאת.

אבל זה לא אומר בהכרח שהיא תרצה הריון מיד אחרי הלידה הקודמת...

כמעט כל אישה רוצה ילדים, אבל זה לא אומר שכמעט כל אישה רוצה ילדים *ברצף*.

איך הסתדרת עם התינוק/ת אחרי הלידה? את מתארת פה הדיוק את תחושותיי עכשיו. אני צריכה ללדת בקרוב, ומאוד לא מתחברת להריון שחיכיתי לו מאוד. אני מכבסת, קונה ומתכוננת בתקווה שיתעורר בי איזשהו חיבור, אבל אני פשוט לא מצליחה להתחבר וחושדת שבגלל זה יהיה לי ממש קשה אחרי הלידה לטפל בתינוקת.

יש לי שתי נקודות-
א. לפעמים יותר קל אחרי הלידה כשהתינוק כבר פה וקל לאהוב אותו בתור ייצור חי ולא בתור "משהו שהולך להיכנס לחיי"

ב. מציעה לך לחשוב מה יעזור לך להתחבר לעובר עכשיו, אולי לפנות לדמיון מודרך או בעצמך לכתוב לו הזמנה לעולם או על תחושותייך.

 

 

לידות קודמות לא קלות שלא התקדמו באופן רגיל וטבעי כמו אצל הרבה נשים, ובעקבות זאת גם דכאונות אחרי הלידות. אמנם בהריונות קודמים הייתי מלאת ציפייה והתרגשות, ונהניתי רוב הזמן מהטיפול ביילוד, אבל עכשיו השינוי ממש מבהיל אותי עד עמקי נשמתי. כשאני מנסה לדמיין לעצמי איך זה יהיה הפעם בהנקה, אני נגעלת ממש למרות שבפעמים קודמות הנקתי לטווחים ארוכים, וכש אני מנסה לדמיין לעצמי את הטיפול בתינוק, אני ממש מפחדת מתינוקת עצבנית, מעייפות, מהקושי להסתדר עם עוד ילד וכו'.

קודם כל לשנן "אין רע יורד מלמעלה"

אני אישית גם חששתי מזה אבל המציאות ממש הראתה לי אחרת. הרבה יותר כיף לי לטפל בתינוק השני והשלישי מאשר בראשון (אפילו שהיה לו אופי הכי רגוע בעולם, הוא בקושי בכה וכו')|. וגם הגדולים מעסיקים את עצמם לבד.

 

ובקשר לחבור, אני מתחברת לעובר רק בחודש התשיעי ואחרי הלידה אני גם קצת אוטומטית אבל אחרי שבועיים בערך אני לא יכולה להתנתק מהתינוק

 

בהצלחה מתוקה

 

ואל תשכחי שתמיד אפשר לקבל עזרה .. יש לכם "שפרה ופועה" באזור?

טבעי לרצות תינוק

אך כשלאישה קשה מידי, יש מצב שתעדיף הפלה.

טבעי לרצות חיים

אך כשאדם סובל, יש מצב שהוא מעדיף מוות על חיים.

 

הפלה, כפתרון לבעיות שונות, הוא דבר מקובל.

המתת חסד, ב"ה עדיין לא.

 

אני לא נציגה של אפרת, ואף פעם לא נתקלתי בהם באופן אישי.

גם לי קרה פעם שנכנסתי להריון, ואז שאלתי את עצמי: איך זה שלא מנעתי?? כי הרגשתי ממש לא מוכנה.

לא הפלתי, אבל עברתי דיכאון גם בהריון וגם לאחר הלידה.

 

לאחר שעברתי הכל, לא הצטערתי שלא הפלתי, הצטערתי שבתחילת ההריון לא פניתי לבקש עזרה מאגודת אפרת.

 אני מאמינה שהם היו יכולים לעזור לי.

 

 

 

אני ממש חושבת שכדאי לך להשקיע בעצמך באיזה שהוא טיפול,
איך התמודדת בעבר עם הדכאונות?

כי נראה שיש סיכון שגם הפעם יבוא דיכאון וכדאי להקדים תרופה למכה.

יש סוגי טיפול שונים ולכל אישה מתאים משהו אחר לפי העניין ואופי האישה,

אשמח מאד לעזור לך לחשוב איך את יכולה לעזור לעצמך להתמודד, אם את לא רוצה להזדהות את יכולה להתקשר אלי ללא זיהוי או לפתוח ניק חדש ולפנות דרך האתר, איך שנח לך.

וכל הכבוד על הפתיחות לפתוח פה ולהתייעץ,

אני יודעת על עצמי כמה זה לא קל אפילו כשזה אנונימי.

אחרי ההריון הקודם טופלתי בעזרת תרופה נוגדת דכאון, והיא לא באמת עזרה. עד לפני כמה חודשים טופלתי אצל אשת מקצוע שעזרה לי מאוד. אני לא פוסלת את האפשרות להמשיך בכך אחרי הלידה. החשש העיקרי שלי הוא מאוד לידה מאוד טראומטית. בלידה הקודמת ליוותה אותי דולה שעשיתי איתה עיבוד חוויחת וכד'. זה לא ממש עזר, הפעם רק בעלי יהיה איתי. מי יודע, אולי זו הנוסחא המנצחת שתעזור לי להתמודד בחופשיות ולהפסיק להיות פריק קונטרול כמו שאני תמיד...

בסיפור הלידה שלי יש תפנית חדה בעלילה. מלידה סטנדרטית מהלכים צפויים, ברגע הכל השתבש לי בראש.

שם בדיוק היה גם המפנה בהרגשה. פתאום הרגשתי מן חיבור עמוק כזה. מן תחושה שאני מוכנה לתת הכל רק לזכות לרגע לראות אותה חיה בריאה ושלמה ורודה נושמת ורגועה.

מאותו רגע חשבתי רק עליה, אם עד אז אני הייתי במרכז כיולדת, מאז היתה רק היא כתינוקת שעומדת להיוולד.

ומאז אנו קשורות בקשר מיוחד שמעולם לא חוויתי לפני כן (אבל אולי זה קשור כי היא הייתה איתי צמוד 6 חודשים והבן הראשון היה אצל מטפלת מגיל חודש)

 

לפני הלידה אולי כל תשיעי, בניגוד לכל ההיריון שניסיתי "להביא" את החיבור או ציפיתי שזה יקרה (למשל בסקירת ערכות)

החלטתי שאני מרפה ומתי שזה יבוא- זה יבוא.

לקחתי בחשבון שייתכן שזה לא יהיה מיידי עם הלידה אלא יקח כמה שבועות להתאפס על ה"אחרי לידה", ואלי אפילו רק אחרי (בעלי מתחבר אליהם בשלב בערך שמתחילים לזחול)

ידעתי שזה חייב לבוא רק לא ידעתי מתי, ידעתי שאטפל בתינוקת במסירות גם בלי להתחבר אליה וזהו.

ב"ה שזה קרה לפני אבל לא הייתי קשה עם עצמי.

 

בכל אופן, ההמלצה שלי, אם את עדיין רוצה לנסות (אם לא התייאשת כבר) להתחבר עוד בשלב ההריון, להיות מוכנה נפשית שאולי זה לא יקרה ולא להיות קשה עם עצמך.

 

ועוד משהו- עכשיו קראתי שיש לך טראומות מלידות קודמות.. האמת שאצלי ההיריון לווה באיזו תחושה עמומה לא ברורה שזה לא יסתיים בידיים מלאות. לא יודעת להסביר ממה זה נבע. לא היה היריון בסיכון, לא היתה סיבה לתחושה. אולי זה מה שגרם לי כמן מנגנון הגנה מפריע לא להתחבר.

אין לי מושג אם יש קשר בין הדברים. אולי אצלך זה מה שחוסם ולכן כל מיני שיטות "עוקפות" לא מועילות? אולי להשקיע בטיפול העניין הזה?

 

בהצלחה ולידה קלה, בידיים מלאות. בריאות, שמחה וכל טוב!

קיים בי החשש לסיום טראומתי עם ידיים לא-מלאות, דווקא בגלל שההריון הזה בניגוד לקודמים הוא כן הריון בסיכון, אבל אני ממש מדחיקה את החשש הזה כי הוא נוראי מידי בשביל להתמודד איתו. אני מעדיפה להתפלל ולהישאר באמונה שיהיה טוב. כשקניתי דברים והתחלתי להכין החשש הזה קצת צף, אבל הזכרתי לעצמי שאין סיבה שזה יקרה ושצריך להתפלל הרבה.

 

ומפחיד אותי מאוד שלא אצליח להתחבר אחרי הלידה, למרות שברור לי שאטפל בה במסירות כי אני כזאת מטבעי. אמא פולניה כזאת. אבל בתוכי אני יודעת שאת צודקת ועדיף לשחרר. מתישהו זה יבוא. אני בטוחה בזה.

 

אני טיפוס של ראציונל, אבל ההריון הזה בא והוכיח לי איך לפעמים הרגשות והפחדים הכי גדולים שלנו חזקים מכל הגיון.

מנסיון שלי הכי טוב להקפיא שם ולהביא הביתה למחרת את המנה הקפואה. עדיף להצטייד בצידנית רכה קטנה.

גם אם מסיבה כלשהי היא לא איתך אפשר להסתדר- לגרד קרח/ קוביות קרח מהמקפיא, להכניס לשקית ניילון, לעטוף במנה השאובה לעטוף הכל במגבת ושקית ניילון אטומה.

שרד יפה בנסיעות של שעות במזג אוויר חם.

מה יקרה אם זה ישאר בחוץ כמה שעות?

לא אמרתי שאחרת זה יתקלקל, זה מה שאני עשיתי כדי מראש למנוע בעיות.

חומר מוצק עדיף מחומר נוזלי כי זה לא נשפך, מתפוצץ, וכו'.

לא יודעת מה התנאים לנסיעה שלך- אני נסעתי באוטובוסים עמוסים.

וגם שיקול נוסף שלי- הרבה פעמים יוצא לי לשאוב סמוך למועד היציאה והמנה לא מתקררת מספיק טוב.

לפעמים יש עיכובים או סידורים בדרך, כל מיני דברים.

ברגע שהכל היה קפוא היה קל יותר. (וגם פסיכולוגית כשראיתי שזה מגיע הביתה קרח/ ברד הייתה לי יותר אינדיקציה לדעת מה קרה לזה בדרך ועד כמה צריך למהר להשתמש בזה)

 

זה מה שאני עשיתי, חכי שיבואו אלה שמקררות ולא מקפיאות ויתנו את הטיפים שלהן...

אבל לא חייבים צידנית.

את יכולה לשים באיזה קופסא כלשהי או תיק, עם קרחון אחד. ככה בטוח זה ישמר קריר קצת בדרך.

אני שאבתי ושמתי במקרר וכשנסעתי הביתה (בערך שעה וחצי) הבקבוק היה בתיק שלי. עשתי ככה במשך חצי שנה ולא היו שום תופעות

עזרתן לי מאוד!
יש לי עוד שאלה, יש לי משאבה חשמלית והיא עושה רעש, איך אפשר לשאוב בעבודה?
פדיחה קצת...?!

וזו עבודה חדשה לא יודעת אם יהיה שם חדר פנוי
ושרותים.. זה עושה רעש חזק...

אבל קטנה. עלתה לי 20 שח. אחרי שראיתי עוד כמה שואבות בחדר הנקה יצא לי החשק להקפיא שם. אני פשוט שמה עם בקבוק קפוא וכשמגיעה הביתה מקפיאה..

קניתי גם תיק גב ללימודים ותיק צד אז במקום ב40 עשו לי ב20. למרות שגם 40 זה סבבה. היא ממש טובה.. בחיפה