אז גיליתי שאני בהריון...
אני סובלת מבחילות וצרבות וכל כולי איכס אחד גדול
כשראיתי שעוד נשים כתבו את זה, העידוד שנתנו להן היה "תחשבי על מה מחכה לך בסוף", אבל אותי זה לא מעודד.
אני לא רציתי להיות בהריון עכשיו.
מסיבות מסויימות לא יכולתי לקחת מניעת הריון ונכנסתי להריון וכל כך קשה לי המחשבה שאני הולכת לעבור עכשיו הריון אבל יותר מזה שאני הולכת להיות אמא בעוד תשעה חודשים (קצת פחות)
בעלי ככ שמח, ואמא שלי בכלל, גם היא מאוד שמחה ומתרגשת ומאוד קשה לי להכיל גם את ההתרגשות שלה. ואני, אני פשוט לא מתרגשת ואפילו להפך.
כשחשבתי על השאלה האם הייתי עושה הפלה לו יכולתי התשובה הראשונית שלי הייתה כן, אבל אח"כ חשבתי שזה הרבה לכפור בטובתו של הקב"ה שנתן לי מתנה ואני פשוט לא מצליחה להכיל אותה ולשמוח ממנה ואני לא יודעת איך לשנות את הראש כדי לשמוח, וזה פשוט ביאס אותי עוד יותר שאני לא מצליחה לשמוח.
קשה לי עם עצמי
קשה לבעלי איתי
וקשה לי עם אמא וחמותי שההתרגשות שלהם גדולה מאוד ואני לא מצליחה להכיל אותה.
והכי קשה לי זה עם התינוק הזה שאם הכל ילך כשורה יוולד בעזרת ה בבריאות אבל הוא יוולד לאמא שקשה לה איתו ואני מרחמת עליו.
כידוע אלוקים לא עובד אצלי ואני לא לא רוצה הריון פשוט ככ לא התאים לי עכשיו וקשה לי שהתוכניות שלי השתנו
אז למה קשה לי ?
קודם כל לא יודעת . אחר כך קשה לי מאוד כי השתנו לי התוכניות וקשה לי מבחינה כלכלית לחשוב על ילד וקשה לי מבחינת הלימודים שלי וקשה לי מבחינת הגיל (אני צעירה וההריון קרה לא הרבה אחרי החתונה שלי) וקשה לי עם מה החברה תגיד על הריון בגיל ככ צעיר.
אני לא רוצה להגיד ח"ו שהייתי רוצה הפלה ח"ו ח"ו אבל מאוד מאוד קשה לי וזה רק מקשה על כל ההתמודדות עם כל תופעות תחילת ההריון.
סליחה על האורך ותודה למי שקרא עד הסוף...
וגם הוא בלי מוצץ.
