פורום הריון ולידה (עמוד 4801)

הלא-מעודכנים.

תבדקי את המצב שלו על העקומות של משרד הבריאות, ותגידי אם עדיין יש בעיה. אם כן אז נחשוב הלאה:

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.1453425934940395.1073741841.100008190068372&type=1

אם את רוצה את יכולה לכתוב פה את המשקלים ואני אנסה לבדוק לך.

חוץ מזה - האם הוא נבדק בכל פעם על אותו משקל? האם הוא נבדק בכל פעם בביגוד מינימלי ובחיתול יבש? אם לא - זה קצת פחות מהימן.

ועוד בירור אחד - האם את רואה שהוא מרטיב שישה חיתולים ביום? אם את לא יודעת, אולי תתחילי למדוד מעכשיו, לאורך יממה, שיהיו לך עוד נתונים אם צריך או לא צריך לדאוג...

זהו, אתמול היתה אחות אחרת והיא הורידה לו גם את הטיטול, ולא זכור לי שזה מה שהיה פעם קודמת, אבל גם לא נראה לי שזה כזה משמעותי במשקל (במידה והטיוטל לא מאוד כבד, כן?..)

לגבי הטיטולים, לא ספרתי ממש, אבל להערכתי (אולי עכשיו אבדוק יותר) הוא מרטיב באזור השישה טיטולים..

הוא נולד 2.800

בגיל חודש היה 4.460

בגיל חודשים 4.760

ובגיל חמישה חודשים 5.530

[ובעלי ואני גם די רזים, לא גדולים, רק גבוהים קצת..]

על פי המספרים שנתת, ואם אני קוראת כמו שצריך את הגרף (אני לא במאה אחוז בטוחה בזה) הוא אכן ירד לאחוזון שלוש, ולדעתי זה מצריך התייחסות.

דבר ראשון אני מציעה לוודא היטב שזה אכן המצב. את אומרת שבעיניים שלך היה נראה שהוא כן עולה יפה, ובכלל המצב הכללי שלו נשמע מצוין. אז אולי יש טעות במדידה? אמרת שהייתה אחות אחרת - היא קיבלה אותך באותו חדר? השתמשה באותו משקל? מניסיוני, ההבדלים בין שני משקלים יכולים להיות משמעותיים מאוד. ואם נוסיף על זה גם את החיתול החסר, כן יש לזה משמעות. במיוחד אם בפעם הקודמת זה היה טיטול רטוב.

בקיצור, ממליצה בתור צעד ראשון לבקש להישקל שוב, בתנאים דומים ככל האפשר לתנאי השקילה הקודמת. אם השקילה החוזרת מאשרת את המספר, צריך לחשוב איפה הבעיה. כשתינוק לא עולה טוב במשקל זה לא בהכרח בעיה בכמות החלב שהוא צורך, יש כמה כיוונים בריאותיים שכדאי לבדוק (ריפלוקס סמוי? אנמיה? אני לחלוטין לא בטוחה, אבל מי שעוסק בתחום צריך לדעת). רק שצריך בשביל זה רופא ילדים עם ידע בהנקה - יותר מדי רופאים מפנים אוטומטית לתוסף. מהיכרותך עם רופא הילדים שלכם תכריעי אם כדאי לפנות אליו. אם לא - תשקלי לפנות בפרטי לרופאה שהיא גם יועצת הנקה (השמות שאני מכירה הן ד"ר דינה צימרמן וד"ר מירה לייבוביץ).

כתבתי לך ממה שאני מבינה, אבל אני רוצה לציין גם שאני מאוד לא בטוחה בתשובה שלי, ואולי יש דברים אחרים לבדוק לפני שרצים לרופא פרטי. אולי כדאי לך להיוועץ גם בפורום התמיכה (או בקו התמיכה הטלפוני) של לה לצ'ה ישראל . אם את עושה את זה, אני מציעה שתכתבי הודעה מפורטת ככל האפשר, עם כל הנתונים - המשקלים בגילאים השונים, הורדת החיתול הפעם, התחושה הראשונית שלך שהוא כן עלה, ההרטבות שנשמע שיש כמו שצריך - ותשאלי מה כדאי לעשות לדעתן.

בהצלחה! ותעדכני!

על פי מה שכתבת

בחודש הראשון הוא עלה 1660 גרם. בממוצע 400 גרם בשבוע!! (זה המון! וזה מבלי להתייחס לירידה שיש אחרי הלידה)

בחודש השני 300 גרם. בממוצע 75 גרם בשבוע

בשלשת החודשים הבאים 870 גרם. בממוצע כ 70 גרם בשבוע

עליה של פחות מ100 גרם בשבוע היא עליה מעטה מדי.

עליה של יותר מ400 גרם בשבוע היא עליה רבה מאוד מאוד.

זה מוזר מאוד שקצב העליה במשקל ירד בצורה כזו דרסטית בכל כך מעט זמן.

מאז הלידה הוא עלה 2730, בממוצע 125 גרם בשבוע, זה לא הרבה, אבל תקין יחסית

נראה לי שיש טעות באחת המדידות (הכי סביר שבזו של גיל חודש)

בס"ד

אז כן בדקתי, ואלו הנתונים שכתובים בכרטיס של הטיפת חלב, אבל עכשיו אני נזכרת (וגם לפי התאריכים שכתובים בצד), שגיל "חודש" לא באמת היה חודש אלא כמעט חודשים.

ז"א הבדיקה הראשונה שכתבתי היתה כמעט בגיל חודשייים ושבועיים אח"כ עוד בדיקה, והבדיקה שאח"כ היתה כמעט בגיל 5 חודשים, השבוע. אז עכשיו בעצם זה נראה אחרת לדעתך?

[והוא נשקל באותו חדר, אני גם מניחה שבאותו משקל, לא נראה לי שהחליפו שם משקל..]

תודה

שהוא בגלישה הדרגתית מאחוזון 15 לאחוזון 3, או מעט מתחתיו.

קחי אותי מאוד בעירבון מוגבל, אני לא אשת מקצוע, אבל לעניות דעתי זה מצריך התייחסות ובדיקה.

אם הוא היה נולד גדול יחסית, הייתי אומרת שכיוון שהגנטיקה המשפחתית לא תומכת בגודל כזה, סביר שמתישהו הוא יגלוש כמה אחוזונים למטה. אבל הוא לא נולד גדול, כך שאני לא רואה סיבה לצפות לירידה.

וכיוון שהוא לא נולד גדול במיוחד, יוצא שכשהוא גולש אחוזונים למטה, הוא מגיע למקום די נמוך על העקומה. אם אני לא טועה, הטווח התקין באחוזונים הוא לא 0-100 אלא 3-97. מעבר לגבולות האלה זה עלול להיות בעייתי (כלומר - אפילו אם תינוק הוא מתחת לאחוזון 3 כל הזמן, ולא שובר עקומות למטה, זו סיבה לדאגה. במצב תקין הוא אמור לעלות למעל 3).

אני מצטערת, אני ממש יכולה לדמיין את עצמי יושבת מהצד השני וקוראת את המילים האלה ונופלת לי אבן ללב. אני ממש מקווה שזה לא מה שהמילים שלי גורמות. אל תיכנסי לחרדה או משהו כזה - רק אל תהיי שאננה בבקשה. אני ממש חושבת שצריך פה בדיקה בתשומת לב אם יש בעיה שמפריעה לו למצות את פוטנציאל הגדילה שלו. שלא יינזק מזה חלילה.

מהתיאור שלך לא נשמע לי שהבעיה היא בכמויות החלב שהוא מקבל, אבל אני לא רופאה. צריך רופאה טובה, מקצועית, בקיאה בהנקה, שתדע לאבחן איפה הבעיה, ומה הפתרונות האפשריים.

לבי איתך יקרה 

בחודשיים הראשונים הם שומרים פחות או יותר על העקומה שלהם (הנקה בלבד, יציאות בצבע צהוב חרדל)

ובערך מגיל חודשיים מתחילה ירידה מתונה בעקומות, והיציאות מתחילות לקבל גוון ירוק...

(בנתיים שלושתם היו כך... השניים הגדולים חזרו לעקומה המקורית שלהם סביב גיל שנה וחצי...)

המחקר שלי בנושא העלה את ההשערות הבאות:

ב"ה יש חלב בשפע, ואפילו קצת יותר מהצורך.

כשהם קטנים הם אוכלים לאט ובסבלנות ו"מרוקנים" את השד בארוחה. וכך זוכים גם לאכול מהחלב האחורי, שמגיע לקראת סוף הארוחה.

כשהם קצת גדלים, הם מתחילים להיות סקרנים ופעלתנים. הם אוכלים מהר מאוד את החלב הקדמי (שזורם מהר יותר), ולא מוכנים להתאמץ בשביל להמשיך ולינוק את האחורי (זה קצת יותר קשה וזרימה איטית יותר), הם מתלוננים, ואני מעבירה אותם לצד השני.

התוצאה- הם אוכלים בעיקר חלב קדמי, דל שומן יחסית. ולכן קצב העליה במשקל יורד, והיציאות נעשות ירוקות.

הפיתרון- להשתדל להתעקש על כך ש"ירוקנו" את השד הראשון ממנו אוכלים בכל ארוחה, לנסות לסחוט את השד תוך כדי יניקה (בשלב המקדם של הארוחה) ובכך לזרז את זרימת החלב. לדבר אל התינוק בנחת תוך כדי שהוא אוכל ובכך להאריך את משך היניקה.

אצלי זה עובד חלקית 

לדעתי- אם נראה לך שהסיבה לירידה בקצב הגדילה יכולה להיות זו שכתבתי, תנסי את הצעתי (תבדקי צבע של יציאות, הם הן ירוקות יתכן מאוד וזו הסיבה... תנסי לגרום להן להצהיב...)

אם לא (או אם ניסית וזה לא עובד)- כדאי לבדוק מה הסיבה.

בהצלחה רבה יקרה,

אשמח להתעדכן

האמת אני לא כ"כ לחוצה. בעז"ה לא נזניח את זה, אבל נראה לי נתחיל עם מה ש

האמת אני לא כ"כ לחוצה.

בעז"ה לא נזניח את זה, אבל נראה לי נתחיל עם מה ש'רבה אמונתך!' כתבה, אהבתי מאוד את הרעיון ונראה לי הגיוני (למרות שלגבי צבע היציאות אני לא בטוחה ועדיין נראה לי שזה בצבע חרדל כזה..) אבל לגבי הסקרנות ומשך היניקה נראה לי נכון מאוד..

שוב תודה

ורק בשורות טובות

עם הבת שלי עברנו תלאות ויסורים ממש! כשהיינו שוקלים אותה ראינו שהיא בקושי עלתה במשקל, או בכלל לא ופעם אחת אפילו ירדה נראה לי..

והיא הייתה אוכלת מלאאא

והתחלנו אישפוזים ובדיקות ובלה בלה בלה..

ולא מצאו כלום.. ובאיזשהו שלב זה פשוט השתחרר כזה.. היום היא בנויה לתלפיות  (מעל אחוזון 50, בלי שם טיפולים)

אז ברור שלהיות במעקב כדי לראות אם יש בעיה או אין ולטפל... אבל תוך כדי גם להיות רגועים.. לפעמים (האמת שראיתי הרבה כאלו סביבי) זה פשוט הקצב של הגוף שלהם...

שיהיה בהצלחה!

בדיוק להפך...

אבל תדעי לך שהכל הכל הכל שווה

בשביל לקבל את הבייבי

ולגדל אותו

(וגם זה מאוד קשה. אבל פשוט שווה)

כשאני חצי מתה כבר על הרצפה מההקאות והבחילות שלא נגמרות..!!!

אני חושבת על זה שיש נשים עקרות שהיו מתות לחוות את הבחילות האלה.....

ולא משנה הרמה שלהם!!

וככה אני משתיקה את עצמי.. אבל אין ספק שזה מעצבן ברמות..

כל מסלול מתחיל בצעד אחד...

מרגישה את ההרגשה המגעילה הזו בדיוק כמוך!!

וזה המשפט שאבא שלי אמר לי הרגע כדי לעודד אותי...

מרגישה פשוט כ"בולעו כך פולטו" כל דבר שנכנס לפה ואפילו בצורה כיפית ומהנה ולא עובר הרבה זמן...הופפפ...בחילה איומה ואח"כ הקאה.

אין לי מושג מה נשאר בבטן...

הריחות- בכלל אין מה לדבר...וגם העייפות ומצב- הרוח...

מחכה כבר שיעבור כי אני ממש בהתחלה ולא מאמינה שכבר עכשיו יש לי את ההרגשות האלו בצורה כ"כ חזקה?!!

מה יהיה בהמשך?!

בהצלחה לנו הריוניות מדהימות!!

שתיזכו לגדל את כל הילדים מתוך נחת גשמי ורוחני! מזל טוב!

זה היה הפחד שלי ללדתי ככה בבית.....אצלי מרוב צירים של כמה ימים של ללכת לבית חולים ולחזור הביתה כאילו כלום. בזמן האמיתי הייתי מיואשת ולא רציתי ללכת לבית חולים מחשש שיחזירו אותי שוב. בזכות בעלי נסענו בסוף ותוך שעה ילדתי. ואני גרה רחוק. ככה שיש מצב שהייתי יולדת בבית.

המון מזל טוב שתזכו להרבה אושר ונחת

שבישיבה ושכיבה הבטן רכה. רק במצב עמידה היא קשה

בתכלס אני מרגישה שהיא קשה רק כשאני נוגעת בה

אבל בלי שאני נוגעת בה, בכללי אני מרגישה כזה שהיא יוצאת ממש..כאילו אני מוציאה אותה בכוונה..אין לי אופציה להוציא אותה עוד יותר (אם הבנתן את כוונתי, בד"כ הבטן במצב נייטרלי ואפשר להכניס ולהוציא אותה אז אני מרגישה שהיא יוצאת ואין לי אפרות להוציא ו/או להכניס אותה) האם זה תקין?

אצלנו הם לא הפסיקו לשגע אותנו אם זה בו או בת!

כל דבר שעשינו- "קניתם שידה בצבע ירוק אז זה בן" "הסתכלת על הבגדים של הבת דודה הקטנה אז זו בת"

בקיצור- יש להם כוונות טובות אבל הם עולים על כל העצבים!

זה הריון ראשון במשפחה שלך?

ממש מבינה את התסכול, מקווה שיפסיקו! המשך הריון קל...

בראש השנה סיפרנו לאחותי הקטנה,אחרי שהאחים האחרים יודעים

ואז היא ואחות אחרת שלי ממש שיגעו אותנו וניסו להבין אם זה בן או בת. (ב"ה הריון ראשון שלי ובמשפחה)

זה כזה מעצבן ששואלים..

אצלנו לא הוי דברים כאלה כי האחים שלי גדולים.הם ב הוי בני 20  /20+ .....

גם בהריון הראשון מצד המשפחה שלי הוי "דאגות" מיתרות, למשל:

כשאני הייתי בערך סוף שמיני תחילת 9 , עזרתי לאמא שלי לנקות כלי כסף לפסח .

ואז אח שלי אמר לי/ לאמא שלי למה אני עושה את זה  חומר רעיל היא תינשום ותעבר לתינוק/ת ....(משהו כזה )

ובחול המועד שריצנו אני ובעלי לטייל -מסלול קצר  אז אמא שלי : מה פתאום את בחודש תשעי לא עושה דברים כאלה ... 

אז אמרתי לה שאני ובעלי נחליט בעניין הזה ., בסוף הלכנו למסלול קצר ...

בקיצור תעשו מה שנראה לך , וגם אם " משגעים" /"מחרפנים" זה מדאגה ואהבה לכם .

בס"ד

שיהיו בריאים לא ילדים קטנים (בישיבות תיכוניות) והם לא עושים את זה מדאגה הם עושים את זה כדי להציק (לדוג'- אל תשתי קולה זה יעשה לתינוק גזים..) וכל מיני שטויות כמו את חושבת/אוכלת/ ישנה בשביל שניים.. הקטע שהפריע לי זה שהם אמרו את זה כשחברים שלהם היו ולא ממש בא לי שחברים שלהם ידעו..

וגם אחרי שהערתי להם שזה מפריע הם ממשיכים, כרגע אני מתעלמת מהאמירות האלו.. 

היא נעלבה מ... מעלית. המעלית עצרה לידה אבל הדלת לא נפתחה ומיד היא המשיכה לעלות, בלי לתת לה להיכנס... והיא פרצה בבכי נעלב.

והקטע הוא שאני קוראת את זה ולא אומרת וויי איזה אישה הזויה, אלא להפך - ישר חושבת שגם לי אם זה היה קורה בהריון הייתי ממררת בבכי מהעלבון.

זו התנהגות נורמלית נראה לי של דודים לעתיד שנמצאים בגיל ההתבגרות...

זה מעצבן, אבל יותר מעצבן זה אחות גדולה צינית ויודעת-כל שהביטה בצורה נאחסית בהריון הראשון

כאילו "איך ילדה בת 21 יכולה להיות אמא" ואמרה לי משפט בסיגנון "אני מקווה שתדעי לגדל תינוק"

והמציאה עלי דאחקות עם אבא שלי בסיגנון אם זה תהיה בת הם יקראו לה "התנחלות" ואם בן אז "מאחז" 

אנחנו ממש לא פנאטיים אבל אותם זה הצחיק ... העוברית הנוכחית קיבלה את שם הקוד "מאחזית" 

וכבר למדתי לצחוק מיזה.

היום היא הדודה הכי שווה שיש ואנחנו ביחסים טובים למרות ההבדלים, אבל זה היה דיי מעליב.

תשמחי , יש לך שפע של בייביסיטרים/יות בפוטנציה ויש לך אחים קטנים שיעצבנו אותך.

זה עדיף על משפחה נטולת אנשים בני 22 ומטה כמו שלי, ודיי נטולת ילודה באופן כללי

שכל הריון בה הוא אירוע חדשותי ומאורע נדיר במשפחה המורחבת עד רמת הדודות של ההורים שלי 

הילדים והנכדים שלהם. 

אני בשבוע 15 ואמא שלי כבר דאגה לפרסם את זה בשיא ההתלהבות ובראש חוצות, איך שחזרתי מסקירה ראשונה תקינה,

וקיבלתי כבר סמסים משלל קרובות משפחה של איחולים לבביים להריון קל. (הן באמת חמודות. ) 

אז קחי בפרופורציות...

ברזל קומפלקס של סופהרב.

אני לוקחת אותו כבר 4 שנים ברצף (מאז תחילת ההריון הראשון, למעט הפסקות קטנות...)

הוא נחשב "חלש" יחסית, אבל לי הוא מצויין (זה לא אומר שגם לך...)

הוא זול (בערך 65 ש"ח ל90 קפסולות)

הוא כשר למהדרין

לי, הוא לא גורם לשום תופעות לוואי

הוא כולל גם חומצה פולית וb12 (וויטמין c)

הטעם שלו כמעט ולא מורגש. אלא אם משהים אותו בפה לזמן ממושך...

בהצלחה!

פמינה של אלטמן גרם לי לתופעות עיכוליות ועוד איך.

לבחילות כל הזמן

לכאבי בטן ולעצירויות.

וב"ה אין לי בחילות בהריון.

איך שהפסקתי לקחת , הפסיקו לי הבחילות וכאבי הבטן.

חשבתי שאני מרגישה ככה בגלל ההריון,

ואז הבת שלי זרקה את הקופסא של ה"פמינה" על הריצפה,

הכדורים התערבבו עם זכוכיות, זרקתי את זה לאשפה 

ולא לקחתי ברזל יומיים, וישר כשהפסקתי לקחת פתאום נגמרו הבחילות, כאבי הבטן

וה"חוויות" הלא נעימות בשירותים.

אחרי יומיים משהפסקתי לקחת את ה"פמינה" התחלתי לקחת ברזל עדין של "דרך חיים", ולא הרגשתי תופעות לוואי.

יכול להיות שהפמינה יהיה לך טוב, אבל תדעי שיכול להיות גם שלא, ואז זה אומר שכן יש לו "תופעות עיכוליות"

במקרים מסויימים.

כאילו יש לי 6 תלושים שמפוזרים להם ב14 חודשים האחרונים..

ממש לא ברצף..

אשמח לעזרה!

תודה

מגיע לך 7 שבועות. חצי מהדמי לידה.

עם 10/14 זכאים ל- 14 שבועות

תכנסי לאתר של ביטוח לאומי שם יש מחשבון והוא מחשב את זה לפי ימים. 

ז״א משכורת ממוצעת של 3 חודשים. ואז לחלק לימים. 

שלפני הלידה, אלא חלק כן וחלק לא- אז עושים ממוצע של השלושה האחרונים שעבדתי בהם עד ללידה?

לא זוכרת באיזה מקומות עבדתי אז? איפה אפשר לברר איפה עבדתי? ברשות המסים? או בביטוח לאומי?

עבדתי בשנתיים האחרונים במספר מקומות ותלושים לא ברצף, וקשה לי לדעת במדויק מאיזה בוס ואיזה חודש לבקש תלושים, ואין לי כח לעבוד פעמיים, לשלוח טופס תביעה ואח"כ זה יתעכב כי חסר לי  משהו.... הבירוקטיה במדינה שלנו.....

אני קצת מבולבלת כי לי אמרו שאם יש לי 3 תלושים לפני הלידה אני יכולה לקבל כסף מביטוח לאומי. זה לא נכון?

אמרו לי שצריך 10 תלושים מתוך 12..

איך אפשר לשמור את זה במחשב?

אני נחשפת לנוער שמזלזל בהורים ולא מעריך אותם בכלום שזה מזעזע.

יש קשת רחבה של פסקים, לא כדאי להניח מראש שאת חייבת לצום כרגיל. חשוב לשאול.

הוא הולך לישון ב11-12 וקם בסביבות 9, אז בשאלות- כמה זמן הוא ישן ביום/לילה, עניתי לפי היום והלילה שלו, ולו לפי מה שכתוב- 7 עד 7 וכדו'

תענו בבקשה!

תשתפי בתוצאות!

תגלי לנו אחר כך מה יצא?!

וכמובן שאודיע לכן על התוצאות כשיהיו...

מחילה, לא לגמרי הבנתי אם זה תקין גם בשלב מוקדם כזה. 

ועדיין קצת לחוצה.

עד כמה התופעה נפוצה? כמה זה קשור להתקצרות צוואר הרחם... 

מבולבלת טיפה...

אז לכל הפחות להתארגן ככה שתהיה לך אפשרות לנוח עד שההתקשויות נעלמות.

אם זה לחלוטין קשור לחיבור הייתי כותבת אחרת מת.מ. שהגיבה כאן: לא לגמרי רגיל, אבל תקין ולא מלחיץ. ככה לעניות דעתי.

לעקוב אחר התופעה - אם זה הולך ומחמיר ככל שההריון מתקדם, לעשות שאלת רב איך לנהוג בזמן החיבור.

הייתה בת שנה וחמישה חודשים כשאחיה נולד. הרגשתי שהיא בכל מקרה לא תבין. אבל יכול להיות שאצלך זה אחרת.

קיבלה אותו יפה מאוד, כמה שהבינה.

להכין לעצמך תנאים אידיאליים לאחרי הלידה, שתוכלי כמה שיותר להיות במנוחה וביישוב הדעת עם שני הקטנטנים - כשיש אמא נינוחה ופנויה זה עשוי לרכך מאוד את השינוי. נסי לחשוב מה את יכולה לעשות מראש כדי להוריד מעצמך כמה שיותר עול בשבועות שאחרי הלידה, שתוכלי כמה שיותר שעות ביום לרבוץ עם הילדים לידך / עלייך. מניסיוני - המנוחה הזאת עושה פלאים לא רק לבריאות ולהחלמה אלא גם להתמודדות הרגשית של הילדים עם התינוק החדש. שווה גם לשלם עליה אם צריך.

אפשר לשאול - "מה יש לאמא בבטן"? להניח את היד שלו על הבטן שלך כדי שיחוש תנועות.

לחבק אותו הרבה. לומר לו שאת אוהבת אותו. לומר במילים פשוטות "אמא תלך להביא את התינוק ותחזור".

לחבר אותו כבר מעכשיו עם סבתא או מי שהוא יצטרך להישאר אצלם. וזהו בערך.

להשתדל לצאת לבית החולים ב"ה ברוגע עד כמה שניתן אם זה בשעה שהוא ער.

בעז"ה זה יתן לו כח להתגבר ברגע האמת.

תתפללי על זה. אין כמו תפילה של אמא.

לא הכנתי את הגדול מראש, ובהתחלה הוא קינא בתינוק, אבל בערך אחרי חודש- חודש וחצי הוא התרגל אליו. וכבר אחרי כמה חודשים הם  הפכו לחברים הכי טובים שיש..

להראות תינוקות של אחרים ולהראות שצריך להתנהג לידם בעדינות.

ולדאוג שיהיה מי שיהיה איתו בימים של הלידה וכו'.

תנסי לתת בקבוקים של מאם יותר קל להם לתפוס את זה

ממליצה בחום ממש

אני לקחתי רק שבוע לפני הלידה וממש מצטערת שלא לפני,

אני אספר לך סיפור על מישהי שהיתה איתי בבית בבית חולים,

הגיעה ללדת בליל שבת בשעה 03:00 לפנות בוקר בשלב של ירידת מים,

עד מוצאי שבת בשעה 20:30 היא היתה בפתיחה 5, כבר הכניסו אותה לניתוח והוציאו אותה,

אני ראיתי את גיסתה, היתי כבר כמה שעות אחרי הלידה, נתתי לה את הכדורים ותוך 3 שעות היא ילדה!!

שמעתי על עוד חברה שלידה ראשונה היתה תוך 5 שעות

הכדורים עושים צירים טובים ומסודרים

חבל שלא כולם מודעות לזה 

כך שזה שנתת לה את הכדורים זה לא בהכרח קשור....

אם זה כזה טוב - איך לא כל העולם שמע על זה? הרי ממה שאת מתארת זה משהו אדיר!

אני מחפשת אם יש למשהו קצת מידע על זה.

אולי לדולות שכאן?

כמובן - ממש תודה ששיתפת. בוודאי שזה עוזר לי, במיוחד אם יהיו כמה שידווחו כמוך.

באופן אישי לא ניסיתי אבל יודעת על הרבה יולדות שמרוצות.

מה שכן כבר לא קוראים לזה "קל לידה" אלא פארטוקל

קישור

לאחרונה שמתי לב כמה ילדים (רובם כמובן, לא כולם) ממש לא מבינים בנושא הריון.

יכולה לעבור לפניהם אישה עם בטן הריונית מכובדת, והם בכלל לא ירגישו בהבדל.

אבל, חשבתי שבכיתה ד' כבר שמים לב קצת יותר...

וגם שההורים מספרים...

נשמע שהיית ממש בסדר 

והתינוקת הקטנה שבבית בת שנתיים...

היא כבר מבינה וגדולה (יחסית כמובן ) .

במיוחד שזה השלבים האחרונים , שבסוף ?

לא מבינה ?

יראת, נראה לי היית בסדר, לא עשית משהו שלא ראוי לעשות לפי מבחן האדם הסביר.

הכי הרבה אם מישהו בא בטענות תתנצלי שזה נעשה בתום לב ואם לא אומרים כלום אז תשכחי מזה. לא היה עלייך לדעת שזה עדיין סוד.

(כשבעלי היה במילואים ההורים שלו לא ידעו שגויס, לא רצה להלחיץ אותם ופרסמו תמונה שלו בעיתון, אחד החברים של ההורים זיהה אותו ושמר את העיתון ובהזדמנות הביא את התמונה. ב"ה זה קרה אחרי שהם כבר ידעו אבל התקל יכל להיות יותר מצער ובכ"ז לא נראה לי שמישהו יכל לבוא בטענות לחבר...)

בעיקר בציבור החרדי (לא מכירה ממש מקרוב, אבל שמעתי על כך כמה פעמים).

אפשר לשפוט, אבל אפשר להכיל שזו דרך החיים שלהם.

יראת, אולי עכשיו תדעי שיכול להיות כזה דבר, אז לא יקרו לך "פאדיחות" כאלה... (כמובן, לא מאשימה אותך...)

מה לומר לילדים שלו ומה לא.

ובהחלט מי שמסתובבת בסביבה חרדית זה לא מופקע מבחינתה לחשוב שמישהו בסביבה לא יאמר משהו כזה לילדה.

גם אלו שמספרים לילדים שלהם לא נוטים לפתוח חופשי אמירות כאלו עם ילדים שאינם שלהם.

זו אכן פאדיחה לא נעימה. כי אין זה ענינו של אף אחד מדוע האמא לא מספרת.

יש כאלו שלא מספרים ולא מדברים גם עם ילדים גדולים מכיתה ד' - ונותנים למי שמבין לבד להבין לבד.

וזו הזכות האמהית.

כדי לא ליפול לכאלו פאדיחות - צריך קודם כל להבין את זה שלשני יש זכות לגדל את ילדיו גם בדרך שהיא הכי הזויה בעיניך ונתפסת לך כבלתי סבירה--

מצד שני ברור שאם שמו מישהי לא ממש חרדיה במועדונית לקחו בחשבון שדברים כאלו עלולים לקרות ובתום לב מתוך אי ידיעה - ואם אף על פי כן לקחו אותה זאת אומרת שהיה שווה להם שיתכן ודברים כאלה יקרו.. מה שמגמד  לחלוטין את עוצמת הפאדיחה לכדי אירוע שולי שלא כדאי להרגיש מפודחת בגינו...

למדתי בבית יעקב, וכולנו ידענו מה זה הריון, ודיברנו על זה. וכן נראה לי מופקע מאמא לצפות שלא ידברו על זה בסביבת הבת שלה..

וגם מעולם לא דיברתי עם ילדים שלא שלי על ההריון של אמא שלהם--

ומעולם לא יצא שמישהו דיבר על זה איתי כשהייתי ילדה או שמישהו דיבר על זה עם הילדים שלי....

יש הרבה סקאלות בחרדיות.

אבל שימי לב לא ציינתי שכל החרדים לא מספרים לילדים... ברור לי שיש כאלו ויש כאלו.

אבל כן ברור לי שאצל מרבית החרדים זה לא נושא שיחה של מבוגר אל ילד שאיננו הילד שלו ...

ועיקר מה שבאתי לומר הוא - שאם מבינים את זה שלכל אחד יש זכות על ילדיו שלו ולא מחליטים שמי שהחליט אחרת ממני הוא "הזוי" או "מופקע" - פאדיחות כאלו יהיו הרבה יותר נדירות---

ולא באופן אבסולוטי.

זו זכות של האמא של אותה ילדה לחשוב שזה הגיוני וראוי... במיוחד לאור העובדה שהיא אינה בודדה בעולם בגישה הזו ויש עוד כמה "הזויים" ו"מוזרים" --

ואנשים אמורים בעולם לכבד את שונותו של האחר גם אם הוא בעיניהם הזוי,מוזר,מאוד ולא נורמלי...

זה עדיין הבת שלה...

[ואני שמחה על זה שאני לא נורמלית מפני שגם בגיל 10 לא ידעתי על ההריון של אמא שלי.... ולא ניכר נזק עד עצם היום הזה על כן גם לילדים שלי אני לא מספרת. ולא נתקלתי עד כה במישהו שסיפר להם במקומי...]

תמימותן של בנותיה... בקייטנה היא יצאה איתן לכל טיול... ובאלה שלא היא ביקשה שלא נחשוף אותן לדברים שהן לא צריכות לראות ושהכל יהיה בקדושה... אבל תאמת לדבר כזה עוד לא ציפיתי.

כשלא מספרים על ההריון, אז איך הילדים מקבלים את העובדה שיש להם תינוק חדש?

הרי יש משהו בהריון שגורם להם לחכות לתינוק, לחשוב עליו, הכנה נפשית.

סתם נראה לי שזה לא נכון מבחינת הילדים "להפיל" עליהם עוד תינוק בלי שום הכנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שנראה לה לנכון...

(אני זוכרת שאחרי שהקטנה נולדה, אחותי הגדולה אמרה לבנות הגדולות, עוד בבי"ח, שהתינוקת עוד לא מכירה אותן. אז הן ענו לה חד משמעית(היו בנות 4 ושנתיים וחצי..): "בטח שהיא מכירה אותנו- היא שמעה את הקול שלנו כל הזמן מהבטן, כשצעקנו וכשצחקנו..".       אחותי הופתעה אבל הודתה שהן צודקות....)

והן באמת צודקות 

אני אומרת לכל הילדים(הגדולה בת 6+) כמה זמן לפני הלידה, שעוד מעט יהיה לנו תינוק בן או בת.

מכינה אותם לגבי הזמן( "בערך 2 שבתות אחרי תחילת הלימודים")

וזורמת עם השאלות שלהם, הם שואלים ואני עונה בהתאם לגיל.

אחת הסיבות היא שאני מחכה שהילד יתמודד עם הידע שהוא מסוגל להכיל.

אני מחכה שהגדולה תשאל על הקשר בין הבטן הגדולה שהיא רואה- לתינוק שבתוכה. עדיין היא לא הגיעה  להקשר או לשאלה על זה. ואני מחכה. אולי בהריון הבא.

מה שחשוב הוא לשמור את ערוץ השאלות פתוח. 

זה לא נכון לעשות כך...הילדים צריכים הכנה נפשית לזה שנוסף עוד תינוק למשפחה במיוחד הילדים הקטנים (אלה שהתינוק הולך לתפוס את מקומם). וקל וחומר ילדה בכיתה ד'. זה כבר ממש מוגזם ששומרים על הילדים יותר מידי ולא יהיו חשופים לעולם הגדול! יש בנות שבכיתה ה' כבר מקבלות מחזור. מה האמהות שלהם עושות אז ?! מעלימות את זה מתחת לשטיח?! נותנות להם תחבושות ואומרות להם תשימו וזהו עוד שבוע זה יעבור?! בשהייתי בכיתה ה' אמא שלי לקחה אותי לסיבוב וסיפרה לי על השינויים הפיזיולוגים שכל נערה/ילדה עוברת בגיל ההתבגרות. ובגלל זה שקיבלתי שנתיים אח"כ לא נבהלתי ואפילו אמא שלי חיבקה אותי ואמרה לי מזל טוב...(אמא שלי דוסית והיא עשתה את זה כי זאת חובתה של אמא כלפי ביתה)ודווקא להתכחש לכאלה דברים זה הכי לא טוב. אני לא אמרתי לספר לילדה מאיפה בא התינוק ואיך הוא בא וגם אם היא שואלת אז אפשר לענות בצורה עדינה והכי קולעת שיש. אבל למה לא לספר שיש תינוק בבטן??? זה עוזר להם להתחבר הכי טוב לתינוק אח"כ... זהו סליחה על החפירה.            

לבין לספר לה ההריון של אמה

ואז השאלות ישר צצות

מאיפה מגיע התינוק ואיך?

כמו כן אל תשכחי שהכנה לגיל ההתבגרות היא בסביבות גיל 11-12

ואילו הכנה לתינוק חדש לפי מה אתן אומרות כאן

היא גם לילדים בני 3-4 

ומה תעני להם אם כל השאלות שיצוצו?

ילדה גדולה אפשר להסביר לה

שכל דבר בעיתו ובזמנו

וכשהיא תצטרך לדעת ילמדו אותה

או להגיד לה במילים פשוטות ולא חודרות עמוק מדי

ולגבי הכנה לגיל ההתבגרות זה מה שאמרתי שעושים את זה בכיתה ה' זאת אומרת גילאים 11-12.לכל גיל יש ההכנה הרלוונטית לו בנושא הזה תלוי לפי הלך הרוח. כמובן שלא הייתי מספרת מהשבוע הראשון אבל בשלב שהבטן מתחילה לצוץ כמובן שהייתי מספרת.

לאותן השאלות.

אמרת שהגדולה שלך בת 6.

גם הגדולה שלי כשהיתה בת 5, סיפרתי רק לקראת הסוף יחסית.

אבל- היום היא בת 7 ואין מצב שלא אספר לה בשלב מוקדם יחסית 

כי היא כבר מודעת ושמה לב לדברים.

הסיפור פה הוא על ילדה בכיתה ד'- זה שונה מאד מילדה בת 6.

ויש גם את הנקודה שלילדים צעירים  קשה  ההמתנה הארוכה למאורע המרגש.

צריך לבחור את הזמן המתאים לספר לילדים הצעירים - מצד אחד לאפשר להם לשמוח בבשורה, להיקשר אל התינוק  ולהתכונן ומצד שני לא להכביד עליהם בהמתנה ארוכה מדי.

רב הבנות ידעו לקשר בין בטן להריון וגם לשאול את זה בקול רם. בנות 5-6. נתקלתי גם בילדים בני 4 שמבינים

אי-אפשר למנוע פאדיחות מסוג אחר שילד ידע על הריון מחבר בגילו שכבר יודע לזהות הריון