פורום הריון ולידה (עמוד 4811)

אבל יודעת שחלק מהדברים האלה אחרי הפג תוקף פשוט לא יעילים,

למשל גלולות למניעת הריון לא יזיקו אחרי התאריך הן פשוט לא עובדות כמו שצריך אז השאלה אם יש טעם בכלל לקחת..

יש להם קיבה הרבה יותר רגישה מאשר למבוגרים, ואם זה קצת הזדהם, הם עלולים לקבל "קלקול קיבה".

בגיל הזה אין צורך לתת מים בכלל.

הוא יונק או מקבל מטרנה?

אם יונק- החלב נהיה דליל יותר בימים חמים ומספק לו כל צורכו.

גם מתחליף חלב- בעקרון לא אמורים להוסיף מים אלא אם כן, חם מאד ואין מזגן ואז אפשר לתת כמות קטנה.

בגיל הזה הקיבה שלהם קטנה ולא יכולה להכיל הרבה.

אם הוא שותה מים- הוא ממלא את הקיבה וזה הופך להיות במקום אוכל

וכך הוא לא מקבל כל מה שזקוק לו...

מצויין לפי הבדיקה האחרונה בטיפת חלב

זה התחיל עם המים בגלל עצירות שהיתה בהתחלה

וזה עזר ועכשיו אוהב מאוד מים מאוד

ורק מים בלי קשר לאוכל אוכל יפה מאוד 

זה עלול לפגוע בכליות שלו! 

איך אוכלים?זו שאלה טובה עדיף הרבה פירות וירקות לנשנושים ולהשתדל לאכול כרגיל ארוחות טובות ומזינות

את האחות שמלווה אותך, זה הכי אמין...

וכמובן ששלוש ליטר יותר טוב, אך זה לא כ"כ פשוט לכולן...

לראות לאן זה הולך--- כל האפשרויות יכולות להיות.

ועוד שבוע בערך לבדוק הריון.

בע"ה רק טוב!

למישהי היתה דלקת? או משהו מלחיץ אחר?

אני חוששת שזה משהו מסוכן 

ולקבוע תור לרופאה אצלנו זה לעוד חודש וחצי בערך.

אתמול הייתי צריכה לקבל מחזור

והכתמים ממשיכים. נהיים יותר כהים, נעלמים, מתבהרים, חוזרים.

כבר לא יודעת מה לחשוב

מעלם זה לא היה לי

יש לי תור לרופאה רק עוד שבועיים.!!!!!

אם את בכללית יש אופציה להתקשר למוקד אחיות 24 שעות ביממה

אולי כדאי להתייעץ איתם.

בהצלחה!

אני מאמינה שיש התפתחות גדולה בכל הנושא, ו

בע"ה מקווה שה' יתן להם כוחות והרבה כלים להתמודד בצורה הטובה ביותר

ולהיבנות מזה ולזכות לנחת ובריאות בגידולו.

וההורים זכו..

תתמכי בחברתך במה שצריך.

לייעץ להרבה הורים מנסיונה. מוזמנת לפנות בפרטי ונראה אם יתאים גם להם. בהצלחה!!

ורק שתדעו שה"שד" לא כ"כ נורא, זה הרבה תלוי בנקודת ההסתכלות!!!

חשוב מאוד למצוא מקורות תמיכה למשפח והדרכה להורים.

יש את ארגון אקים,בכל הארץ יש להם סניפים.

בירושלים יש את שלווה שמלווים כבר מהלידה משפחות שנולד להם ילד עם תסמונת דאון.

העולם התקדם ,היום אפשר לפתח מאוד את הילדים האלה.

קשה- אבל מדהים! כנראה שיש להם נשמה גדולה

יכולה גם להפנות אותך לזוג שישמחו לעזור!

יש סיכוי להיות בפגייה...

אצלנו, לפחות, זה היה זמן קצר, ברוך ה'.

עשה- מנוחה מלאה, ביקור מה שיותר מהר אצל רופא נשים, תצטרכי מעכשיו מעקב תכוף הכולל מוניטור.

לא תעשה- שום פעילות פיזית אפילו לא קלה, עבודות בית,,אישות.

היית בבי"ח? אני משערת שכן, כי רק הם מוסמכים לתת כדורים למניעת צירים. לא נתנו לך הנחיות מה לעשות מעכשיו עד הלידה? קיבלת זריקה להבשלת ריאות? השבוע שלך קצת גבולי מבחינת הבשלת ריאות העובר ויש בי"ח שבשבוע כמו שלך עוד נותנים.

עכשיו את בסיכון ללידה מוקדמת, אם תצמדי להוראות, יש לך סיכוי גדול להגיע לשבוע 37 ואז הלידה לא מוקדמת.

בד"כ בשחרור אומרים עוד כמה זמן את צריכה ללכת לביקורת אצל רופא, משהו בין יומיים לשבוע מהשחרור- תלוי בנתונים בהם השתחררת.

אם לא אמרו לך אני הייתי הולכת כבר מחר, עם מכתב השחרור למרכז בריאות האישה של הקופה/ רופא נשים שלך, מה שיותר זמין.

הרופא נותן הפניה למוניטור, עם ההפניה הולכת לאחות במקום שמחברת למוניטור. עם הדף שיוצא- תוצאות המוניטור, חוזרת לרופא שיאשר אם תקין או לא.

יבצעו לך מוניטור רק אם בקופ"ח יש באותו זמן רופא נשים.

אין צורך לבדוק לך פתיחה, במיוחד אם המוניטור תקין, אם הרופא מציע לבדוק, את יכולה לסרב, הוא לא יכול לחייב אותך לעבור בדיקה פנימית.

שם ידוע שהפגייה הכי טובה.

בכל מקרה מה שצריך לעשות זה להיות בשמירה מלאה ולשתות מלא ותשמחי שאת לפחות ב34 שאפילו שזה לא שבוע מומלץ זה לא כ"כ נורא.

בע"ה בעיתו ובזמנו!

לפחות עד שבוע 36 ואז התינוק לא יהיה פג.

משבוע 36+יום הוא כבר לא פג.

אז תתאפקו.

כרגע זה בסדר אבל את במגמת ירידה

התחלתי עם המוגלובין 15, בשלב מסויים הפסקתי לקחת כי זה נראה לי חסר טעם,

אחרי חודש הרגשתי חולשה לא ברורה, נרדמתי בשעות מאד מוקדמות ובכלל עייפות ורצון לישון.

בקיצור, ההמוגלובין צונח במהירות וכדאי ממש לא לזלזל ולקחת!

ואפשר לקחת כדור אחד ביום למניעת אנמיה, גם בלי התייעצות.

מניחה שהתכוונת לזיהוי כזה שגם יהיה ניכר לנו

אז זה קורה בד"כ סביב 3-4 חודשים.

 איך יודעים..חח

תודה לעונות

והיא הולכת לאחרים בקלות אז היא פשוט חברותית

ולא בגלל שאינה מזהה אותי?

אלא במצב רוח שצריך "אמא". כשהם רעבים, עייפים, כשיש עומס של גירויים ואנשים מסביב הם יחפשו את אמא.

כשהם בסביבה שלא מאיימת עליהם יהיה להם ביטחון לעבור לאנשים זרים.

זה חיובי סה"כ ותלוי בגיל.

כחלק טבעי מההתפתחות עוד קצת זמן היא תתחיל לפתח רתיעה מזרים אבל זה לא אומר שרק אז הא תגלה שהיא מכירה את אמא.

כל עוד אפשר תתני לאחרים לעזור לך במצפון שקט רק אל תשכחי לתת לה המון זמן אמא כי היא זקוקה לזה גם אם היא לא יודעת לבטא זאת.

אם את לא מניקה תשתדלי להקדיש זמן להחזיק אותה על הידיים צמוד אלייך או במנשא או כשאת שוכבת היא עלייך או לצידך. בשקט, באוויר נעים. שתוכל להרגיש את חום גופך. זאת ההגנה הכי טובה שאת יכולה להעניק לה.

תבדקי את זה לא ביחס לאחרים.

למשל אחרי שהיא עלייך תנסי להעביר אותה למקום אחר ומיד תצאי תראי שהיא חשה חוסר שקט, לכן למשל כשרוצים לעזוב אותה צריך לעשות את זה בהדרגה כי הם מרגישים ומזהים.

והיא מאוד ילדת ידיים ופינוקים מאוד..ממש.

ובכל זאת מעבר לזרים אין לה בעיה..הרי כולם מחייכים ומדברים אליה..

מה שנקרא "מסיחים" את הזרות....

מעניין יום יבוא ונראה זאת בברור ממנה..ב"ה

תודה רבה

רק בגיל 9 חודשים.. אז .. זה ממש שונה ממה שהכרתי עד היום

כולל את בתי..

ממתי מזהה אותך?

בת חודש וחצי בערך.. והיא כבר זיהתה אותי...

זה היה פעם ראשונה שהיו סביבנו כל כך הרבה אנשים שהיא לא מכירה והיא עברה מיד ליד אבל תמיד הסתכלה עלי כשהייתי באה קרוב עליה היתה מרימה מעט ומזיזה את הראש לכיווני...

ככה שאין ספק שכבר אז היא זיהתה..

אבל לא פחדה ללכת לאנשים אחרים ואל בכתה...

מה שהיום שהיא כבר מעל חצי שנה היא מתחילה ללבכות אם היו כמה אנשים שהיא לא מכירה בבת אחת וירימו אותה...

הוא מזהה לפי הקול והריח. המגע, התנועות הכל..

השאלה המועלית כאן נשאלת גם בתלמוד (כתובות דף ס עמוד א), כי יש לזה נפקא-מינא להלכה (גרושה אינה חייבת להניק את בנה מהבעל שנתגרשה ממנו, אלא אם כן התינוק כבר מכיר אותה). ויש שם כמה דעות: שלושים יום, חמישים יום, שלושה חודשים. כמו שאמרו כאן, הגמרא אומרת שגם תינוק סומא מכיר את אמו, "בריחא ובטעמא" - בריח ובטעם. למסקנת הגמרא אין לזה גיל קבוע, אלא צריך לבדוק בכל מקרה לגופו. איך בודקים? בגמרא מסופר על אחד האמוראים שמקרה זה בא לפניו ועשה לתינוק מסדר זיהוי - הוא הושיב את האם עם עוד אמהות והעביר לפניהן את התינוק, והיה ניכר שהתינוק מזהה את אמו, ולכן הוא חייב אותה להמשיך להניק אותו. 

בנילה...

בתואר שלי יש מספר קורסים על התפתחות הילד. לפי מה שלמדנו-

הילד לומד לזהות את הוריו בסביבות גיל חודשיים, יכול גם לפני כן.

כאשר אין קשר בין זיהוי של האם לבין פחד מזרים. מה שאת מתארת הוא טוב מאוד! פחד זרים אמור להופיע בסביבות 7-10 חודשים (אז מתחיל להתפתח אצל התינוק המושג "קביעות אובייקט"- הוא פוחד שכאשר הוא לא רואה משהו הוא נעלם לו, עד שהוא לומד שהוא נשאר).

עכשיו אני קוראת שעברת הטרדה ממישהו בשיחה אישית... 

הרבה יותר מבינה..

והגדיל לעשות ניק מסוים (חשבתי שזו אישה)

שממש ענה על הכול כאילו הוא מבין והמשיך והמשיך עד ששאל פתאום משהוא לא קשור ואישי

נפל לי ההסימון!

הפסקתי להתכתב ואני כבר לא נכנסתי דרך אותו הניק

ממש מגעיל ועצוב!!!

אולי כדי לפרסם את שמות הניקים וכן כדי לבדוק לפני שמתכתבים אם משהוא באישי ממתי הוא חבר בפורום ואת היבטורית ההודעות שלו!

צריך לדווח לאחד המנהלים של הפורומים באתר, והם מטפלים בניק הבעייתי.

הוא הציק כמה ימים ואני התעלמתי ואח"כ הוא פשוט התייאש...

בת תחילה - סימן לבנים.

ב"ה יאהב אותה כנפשו.

וכאמא, לבנים בעיקר, אני אומרת לך - אין. אין כמו בנות. תענוג.

רק להתענג על כל הורוד הזה. ותהיה לך בת ברית לכל החיים.

אל תצטערי כלום. רק הרווחתם.

מזל טוב. שיהיה בשעה טובה.

כך תגידי לבעל , כי יש פעמים שיצא תינוק/ת אם בעיות רפואיות קשות , תסמונת דאון , מפגר ,  בעיות התפתחותיות ....

לא חסר בעיות ומצבים לא פשוטים . זה דבר ראשון .

דבר שניה בת עוזרת בבית , ולך /ולו היה יותר קל .  וגם פחות שובבה (לפחות בהתחלה , מניסיון ...) .

(לנו יש בת ראשונה , כיום בת 5.5 ואחריה יש בן שהוא בן שנתיים .... 

הוא שובב פותח ארונות סוגר בודק וחקר את כל העולם ..... לא זכור לי שהבת היתה כך .

גם אמא שלי אמרה לי שהיא לו היתה שובבה כמוה ....)

נ.ב

תלוי גם כן איזה עדה הוא ,כי יש עדות מסוימות שמעדיפים יותר בנים .

הם ממשכים את שושלת המשפחה (שם משפחה ).

ואם אין בנים בבית זה כמו איזה אסון .

תדברי איתו ,ותשאלי אותה למה הוא עצוב /רע לו ....

ותנסי להסביר לו שזה לא חשוב כל כך ....

העיקר שיגיע כבר הבן....

למה? למה חושבים שבת זה כאילו פחות טוב?

בת זה טוב, נעים, כיף, רגוע, שמח, ורוד, מחבק ורוקד.

גם בן כנראה..(אין לי נסיון)

אבל האמת שמבחינתינו כהורים צריך לשמוח מאד בבת ובבן. עיקר הענין זה לגדל את הילדים לתורה ומצוות, אהבת ה' ואהבת הבריות. וזה באמת לא כ"כ משנה אם זה בן או בת. שניהם ממשיכים אותנו, שניהם נשארים בעולם אחרינו ומשאירים מי שימשיך אותם. אז הכי טוב לשמוח במה שה' נותן, כי כל ילד זו מתנה גדולה מאוד.

הם מתים על הבנות!!!

הבנות ממיסות אפילו אותם.. בעלי מאוד אוהב ילדים ובכלל לא היה אכפת לו אם זה בן או בת.

גם את הבן הוא אהב מאוד אבל הבת- הוא לא יכול לעמוד בפניה רואים את הפרצוף הזורח שלו כמה שהוא מנסה להתכחש..

חכי כמה חודשים אחרי הלידה הוא ישכח שהיה מבואס.

רק אל תעצימי את זה כרגע. תתעלמי תמשיכי כרגיל. אם תדברו על זה יותר מדי זה יתקבע כדבר שביאס אותו.

עם הזמן הוא יעכל ויפנים וידבק בהתלהבות שלך.

שיהיה בבריאות ובקלות ובידיים מלאות!

כי היום הוא הסכים לדבר...

קטע, אבל ממש נפגעתי אתמול.

יהיה בסדר בה.תודה לכולן.

בחיים אף פעם לא הולך הכל לפי התכנון והציפיות.

ואני בטוחה שכשהיא תיוולד- הוא יאהב אותה מאוד, למרות שהתאכזב בתחילה!!

שיתרכז בבכמה הוא בר מזל שאלוקים זיכה אתכם בהריון, ובעובר בריא, ובזכות להיות הורים בקרוב.

(וסתם מניסיון- בנות זו מתנה אמיתית. יגיע יום ותראו את זה באופן ברור...)

תני לו לצאת מההלם. איכפת לו כרגע לגיטימי , לא לגיטימי?

אם תפגשי אותו איפה שהוא כרגע - זה יכול להיות תיקון לדורות של ההעדפה הקמאית הזו לבן בכור.

אישתו צריכה רק להניח לו. לא להכיל, לא לתת לגיטימציה ולא להיפגע.

עבודה שלו עם עצמו.

שנשואה 15!!!! שנה ללא ילדים

ואחרי היסטוריה ארוכה של טיפולים

ומיליון סגולות

ושאני לא אספר לכם כמה בריתות היא עברה במשפחה כולל של אחים ואחיות קטנים ממנה...

אז בבקשה חברה, קחו הכל בפורפורציה!

גיסתי מתחננת לבת אחת, אחת בלבד ואז עולמה כבר יהיה אחר...

מוקדש לכל המצפים והמצפות שקוראים את ההודעה שלי

שהקב"ה ישפיע עליכם מטובו הגדול ויחון אותכם

ויקל מעל סבלכם וימלא את מבוקשכם

אמן!!!

הייתי שם..

סתם, לא, אין מצב... אבל גם גיסתי עקרה 15 שנה. אין לי מושג מה עבר ועובר עליה. אנחנו לא מספיק קרובות מכל מיני סיבות.

מצטרפת לדברייך, ולמי שאמרה שאולי לוקח לבעל זמן לעכל כי אמרו לו שזה יהיה בן.

גם לנו בהריון הקודם אמרו בהתחלה בן ואח"כ שינו לבת ובעלי בצדק קצת התאכזב.

בהריון הזה שאמרו לנו שזו בת ואין כבר שמח ממנו.

אז תתני לזמן לעשות את שלו, ותזכרי שמותר לו להתאכזב גם אם ב"ה קיבלתם את ההריון בקלות.

אל תדאגי הוא עוד יתאהב בבנות

הרבה מאוד זמן, ויתכן מאוד שניכנס להריון בדרך לא טבעית,

אז להתבאס על מין העובר.... זה ממש עשה לי דמעות בעיניים.

תגידו אלף פעמים תודה לה' וברוך ה' שאתם בהריון ויש לכם ילדים!

סליחה שככה יצאתי עליכן, אבל זה ממש צורם וכואב לי.

אבל גם אנחנו 2 ההריונות שלנו הם הריונות IVF שחיכינו להם המון.

ונכון שאם ישאלו אותנו נגיד שרק יבואו הילדים ולא משנה מה.

אבל אחרי שהוא שמע שזה בן מותר לו בהחלט להיות מאוכזב מזה שזו בת.

גם אם לי היה קורה ההיפך הייתי קצת מתאכזבת היה לוקח לי איזה יום יומיים לעכל ואז הייתי מבינה שלא משנה מה העיקר בריא ושלם, אבל לאמר שאסור להיות מאוכזבים...

גם לדעתי סביר שהקושי נובע מהציפייה לבן אחרי שכבר אמרו שזה בן, יש מצב שאם מראש היו אומרים שזו בת התחושה הייתה שונה לגמרי.

אל תקחי את זה קשה.. יש אנשים שנאחזים במקום קצת לא מציאותי

אבל זה עובר להם.. ולך אמן במהרה מברכת אותך בפרי בטן חי וקיים

לא להתרגש מדי לתת לו את המקום להיות מבועס

ומדי פעם לאמר לי על המציאות ...

ותהני מההריון

תוסיפי מים עד הסוף וסוכר, ותשתי במהלך היום.

עשיתי ככה (יומיים), והדימום נגמר תוך 4 שבועות מהלידה

מאחלת לך הריון תקין ובריא!

זאת אומרת, סוג דם רציסיבי. ולא ידוע לי איך בודקים את זה אצל העובר, אבל כשיש לאם - היא מקבלת זריקת אנטי די במהלך ההיריון ואחרי הלידה - וזהו, אין יותר בעיה.

(ברוך ה' שהמציאו את הדבר הזה!)

אז כשסוג הדם של האם שליל ושל התינוק חיובי

כי אני צריכה לנוח אחרי לידה, ובבית חולים אסור להרים את התינוק בידיים ולכת ואסור להשאירו לבד אפילו לדקה. אני לא מצליחה להתאושש ככה. אני הולכת למקום ללא ביות(בשערי צדק יש) והילד איתי במשך כל היום חוץ ממתי שאני צריכה לשרותים/ לאכול/ להתקלח. 

בלילה ביקשתי שיעירו אותי אם התינוק בוכה וגם היה כתוב על העגלה. לרוב התינוקות שלי התעוררו לשעת הנקה וחזרו לישון.

מצד אחד זה כיף להיות צמודה כל הזמן לתינוק- מצד שני זה לא מאפשר התאוששות ומנוחה.

מה שמקשה יותר- הוא התינוקות של השכנות לחדר שבוכים כשאת רוצה לישון.

בשעה טובה!

בביות חלקי כמוך..
יש בתי חולים שזה רק חלקי, ואין לך יותר מידי אופציות. אני אישית בעד זה.

אני לא הנקתי בהתחלה אז הקטן אכל מטרנה, ובלילה האחיות נתנו לו ואני יכולתי לישון כל הלילה, אם את מניקה אז מביאים לך אותו שתניקי ואחר כך הוא חוזר לתינוקייה, ואת ממשיכה לנוח. לפי דעתי זה יותר נוח כי בתכלס יש לך עוד מלא מלא מלא אפשרויות לטפל בו ולהחליף לו ולקלח אותו.. בשלושה ימים האלה תנצלי את המנוחה.. במיוחד אם יש לך עוד פיצפון בבית, לא יהיה לך יותר מידי הזדמנויות לנוח.
 

תכלס יש משהו מטריד בחשש שהילד של השכנה לחדר יהיה בכיין...

וכשזה לא ביות, במשך היום התינוק נימצא איתנו או שיש שעות שהוא חייב להיות בתינוקיה?

אני רק מנחמת את עצמי שזה ייגמר ואני יחבק אלי את הדבר הטהור, הרך, המתוק ביותר שקיים...

כשאני מתפללת להריון, זו התמונה שאני רואה מול העיניים - תינוק בן כמה שעות מחובק בידיים שלי -אין אושר צרוף מזה! אין!!

יומיים בבית חולים - בשבילו זו תקופת חיים שלמה, ממש רואים פיזית שהוא כבר משתנה עד השחרור, כמו שאני לא משתנה בשנה! אבל בשבילנו זה זמן קצרצר - רק יומיים! לא יכולה לחשוב שאני אפסיד זמן איתו מהתקופה הקצרצרה כל כך הזאת, הכי הכי מתוקה וחסרת אונים שלו. אפילו כשאני צריכה "להפרד" ממנו לטובת לשים אותו בעריסה לידי כשאני אוכלת - אני מתגעגעת... כשאני ישנה אני שמה עליו יד... כשהייתי בבית חולים שדרשו להפרד ממנו בבדיקות - זה היה כמו לחתוך בבשר החי!!

אין מצב בשבילי בלי ביות. שום מצב בעולם. לא יכולה לדמיין את זה! תינוק שרק נולד זה הדבר הכי צמוד ומתכרבל שיש בעולם.

הנה, שיתפתי.

בשבילי הביות החלקי הוא סיוט- מה קורה איתו בלילה? דואגים לו? הוא מצליח לנוח עם האור המסנוור שדולק 24 שעות בתינוקייה? עם תינוקות אחרים שבוכים? הוא בוכה? רעב? באמת יקראו לי? כמה פעמים? אני לא מצליחה להירדם עם הדאגות האלה..

תשעה חודשים הוא היה ברחם שלי, מכיר את הריח שלי, את הקול שלי, שמור ומוגן בתוכי.

ויום אחד היצור הקטנטן שלי יוצא לעולם אחר שהוא לא מכיר בכלל, הכל שונה- אורות, קולות, חושים. הכל שונה חוץ ממני ומבעלי שהוא למד גם להכיר מתוך הרחם.  אז כדי להקל על המעבר החד כמה שאני יכולה אני רוצה להיות איתו, כל הזמן.

ובכל זאת הסתייגות- אם יש צורך אמיתי של היולדת להתאושש מהלידה והבעל/סבתא/אדם אחר שסומכים עליו לא יכול להיות ליד היולדת כשהיא נחה, אז זה כבר עניין אחר וחשוב שהיולדת תנוח ותתאושש- בשבילה ובשביל התינוק.

אחרי יומיים מגיעים הבייתה ואז אין לך את הלוקסוסים האלה...

לקרוא לך כשהקטן /ה מתעוררים, כדי להאכיל..

שיהיה בשעה טובה

זה חיידק סטרפטוקוק. מה זה סוף הריון? איזה שבוע? שווה לנסות, תגידי לרופא שממש חשוב לך. בד"כ עושים ברך בשבוע 36. אם מגלים שאכן יש לך gbs את צריכה ליידע את האחות בקבלה ויתנו לך אנטיביוטיקה. 

חיו רופא אפשר לבקש מאחות ? או שזה פיספוס?

היתי אתמול בפעם אחרונה אצלו  ואין יותר תורים השבוע ושבוע הבאה זה התאריך שלי וגם חג  אפשר רופא נשים אחר לא דבקה את שלי ?

במחשב שיש לי מבדיקה שכנראה שנעשתה באזור כיתה ו'.. אז הרופא פשוט צירף מכתב על הכרטיס מעקב...

זה מסוכן במידה וזה חיובי ולא נותנים אנטיביוטיקה.

לוקח לזה יומיים-שלוש. תבקשי מהרופא שנמצא.

שזה בדיקה שבעבר לא עשו לכל אחד אבל בחול זאת נתן לי הפניה 

 לפחות גמרתי עם זה  ירד לי דאגה מארש .

תודה לכול העונות עזר לי מאוד  שהיה המשך יום טוב 

אם זה נסיעה ארוכה, לא כדאי לדעתי. ממה שידוע לי צריך להיות במנוחה אחרי שעושים תפירה.

אולי תנסי לקחת טרמפ?

חשוב שיהיו נעליים גמישות כמה שיותר (שאם מקפלים את הנעל בין שתי האצבעות שלך היא תתקפל בקלות),

נוחות ויחזיקו טוב את הרגל.

לא מבינה הרבה איך ומה צריך לבדק .... סבתא קנתה לנכדה (אמא שלי קנתה לנכדה, ).

אלו החברות שקנינו (נראה לי עד היום אנחנו קונים מהם .... לא בטוחה ).

חברות מעולות , הרבה קונים מהחברות האלה .

גם נמרוד זה טוב .

בקשר להשקע : נעל רגילה (בלי מבצע או חנות של יד שתיים ...) עולה בין 200 ל250 .

יכל להיות גם קרוב ל300....

לכן כדי ללכת לחניות זולות /מבצעים /לא חנות של מותגים , אולי תמצאי יותר זול ....

בהצלחה

ועונות על כל הקריטריונים של נעל ראשונה....

וחוזרת על מה שכבר נכתב. הכי חשוב:

סוליה גמישה

נעל ש"מחזיקה" את הרגל טוב (בעיקר באזור העקב)

החברה חשובה הרבה פחות

כשכותבים הודעה, יש אפשרות בצד שמאל למכלה של "כתוב כאנונימי"

בחלק מהפורומים אין את זה... אבל כאן יש 

בהצלחה

בכל תגובה/פתיחת שרשור יש לך אפשרות להגיב כאנונימי.

זה מופיע בריבוע קטן לבן משמאל.

אני לוחצת עליו ואז התגובה מופיעה ככה:

(תגובה אחת למטה)

לכל משתתף יש את האפשרות הזאת