פורום הריון ולידה (עמוד 4812)

כשכותבים הודעה, יש אפשרות בצד שמאל למכלה של "כתוב כאנונימי"

 

בחלק מהפורומים אין את זה... אבל כאן יש 

 

בהצלחה

שמת לב שאני חדשה ברוכה הנמצאת אני כבר הרבה זמן מחפשת פורום שיתאים לאורח החיים הדתי ופה מצאתי איזה כיף

בכל תגובה/פתיחת שרשור יש לך אפשרות להגיב כאנונימי.

זה מופיע בריבוע קטן לבן משמאל.

אני לוחצת עליו ואז התגובה מופיעה ככה:

(תגובה אחת למטה)

לכל משתתף יש את האפשרות הזאת

אז את לא משלמת - כך לפי מה שאני יודעת.
מה זאת אומרת מניקות במסדרון?

מבקרים..

 

אי אפשר לדעת מראש . חוץ מזה שתמיד אפשר להסיט את הוילון שלך ולהיות עם המבקרים שלך.

יש שם מכל מגוון האוכלוסיה. נשים יכולות להניק במסדרון כמובן לא חושפות שד.

אני יודעת שהחוק אומר מרגע הגיעך עם האמבולנס תוך 48 שעות יש לך ללדת כדי לא לשלם אני בלידה האחרונה ילדתי בבית ואמבולנס פינה אותי אז לא שילמתי ולגבי מעייני הישועה אני כבר מתגעגעת למנוחה שם אני צריכה ללדת כל יום ומקווה הפעם שהאמבולנס יסכים שוב להסיע אותי לשם כי בפעם האחרונה התחננתי אליו שיקח אותי למעייני הישועה ולניאדו גם מהמם שמעתי אבל לי זה בעייתי המרחק

אתר הביטוח הלאומי

 

"מימון הסעת היולדת באמבולנס

 

לשלם

תחפשי באינטרנט את מס' הטלפון של baby link אני כמעט קניתי מהם ובסוף השכרתי את המכשיר מיד שרה.

קשה לדעת שבוע הריון על פי בדיקת בטא כי הטווח הוא רחב מאוד...

תודה רבה!מה זאת אומרת הטווח ארוך מאוד?

מאז המחזור החודשי האחרון*:

3 שבועות: 5 – 50 mIU/ml.
4 שבועות: 5 – 426 mIU/ml.
5 שבועות: 18 – 7,340 mIU/ml.
6 שבועות: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
7 – 8 שבועות: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
9 – 12 שבועות: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
13 – 16 שבועות: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
17 – 24 שבועות: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
25 – 40 שבועות: 3,640 – 117,000 mIU/ml.
נשים שאינן בהריון: < 5.0 mIU/ml.
נשים לאחר הבלות: < 9.5 mIU/ml.

ומזל טוב עדינה!!
לפני שבועיים שאלתי כאן אותה שאלה

הבעיה שלא יודעים מי אני

 

סרזט יכול לגרום לדימומים לא סדירים.

בד''כ עם הזמן הגוף מסתגל וזה מפסיק. אם לא, אפשר לנסות גלולות אחרות.

זה לא סדיר כמו מחזור.. זה בא בגלים.. אוף הלחץ משגע ואין לי באזור תחתוניות כהות..

מה כיוון השאלה?

סתם בהומור..

הבגדים שלהם מנקים אותה...

אבל באמת יש טווח של נורמה. הוא צריך להתהפך (למרות שאני מכירה ילדה שרק ב9 חודשים התהפכה, ומזלה שאמא שלה אחות טיפת חלב...), צריך להיות הרבה על הבטן כדי לעודד לזחילה. בהחלט יכול לזחול, אבל לא כולם זוחלים בגיל הזה. יש גם שלבי זחילה- יש כאלה שקודם מסתובבים סביב עצמם, יש כאלה שזוחלים אחורה על הגחון.

 

הוא גם בדר"כ יתענין באוכל מוצק ויהנה לטעום טעמים חדשים

 

אולי התלוננתי על עייפות וביקשתי שיבדוק.
יש במשפחה שלי מודעות לזה כי יש לי קרובה עם תת פעילות.
אצלי תמיד ה T4,T3 תקינים. רק ה TSH קצת גבוה.
הרופא התעקש שאתחיל טיפול למרות שזה נחשב גבולי ואני מודה לו.

בדרך כלל בודקים גם FT4 (free thyroxin שהוא מדד יותר טוב.

מבחינת אפשרויות, כל הקומבינות אפשריות - זה גבוה וההוא נמוך, להפך, הכל נמוך, הכל גבוה וכו'.
התוצאות מראות איפה הבעיה ובמה צריך לטפל.

מה שכן, בדרך כלל ה TSH הוא המדד הכי רגיש. מה שאת מתארת פחות סביר. אבל תבקשי שיבדקו את הכל, ואפילו כמה בדיקות. זה יכול להשתנות מבדיקה לבדיקה, צריך לראות מה יוצא ברוב הפעמים.

שבדיקה של  t3 t4  היא יקרה יותר ולכן לא ימהרו לתת לי אותה ואני צריכה להילחם על זה...

בעצם לפי מה שאת אומרת חייבים לעשות מראש את כל הבדיקות ולחזור עליהן בכמה סבבים כדי לאתר את הבעייה?

 

אני כבר מותשת.. כל כמה חודשים חוזרת לרופא עם צוואר מנופח ומתלוננת על אותן התסמינים, והוא מצידו לא מוצא שום דבר חריג.

לאחרונה התעקשתי לקבל הפנייה לבדיקה של tsh, וכשהתוצאות הגיעו אמר שהן תקינות לחלוטין ובזה סגר את העניין...

לא נתן לי עוד בדיקות ולא הפנה אותי לחזור עליהן.

 

 

 

תלכי לרופא כללי אחר, רצוי מומחה לאנדוקרינולוגיה.

יש לי חברה שהיתה לה בעיה עם צוואר נפוח, אולי היתה לה עודף פעילות ואני אפילו לא בטוחה.

 

נשמע לי שהרופא שלך לא מומחה בתחום כי דבר ראשון בודקים את ה TSH.

 

ועם בלוטה נפוחה אין מצב להילחם על זה - זה אמור להיות מובן שיבדקו.

בדרך כלל מתלוננים על עייפות והשמנה וכו', דברים הרבה פחות מובהקים.

 

 

באיזה אזור את?

אפשר ללכת למומחים של הדסה עין כרם, לשר"פ. אפשר בהדסה או בתל אביב.

עולה המון (בפעם האחרונה שהלכתי לקחו כ 1400 לביקור!) אבל אם יש לך מגן זהב של הקופה יחזירו את הרוב.

 

אבל גם רופא משפחה טוב אמור לעזור, תעשי מה שאת יכולה הכי מהר - שר"פ או רופא אחר.

 

לא הבנתי אם יצא לך T3, T4 גבוהים או נמוכים. רק שתדעי שאם יצא נורמלי, ייתכן שיש תת פעילות קלה גם כשה TSH נראה בטווח. לדוגמא, הטווח הוא עד 4.5 או 5, אבל בפועל מעל 3 כבר נחשב לתת פעילות ("תת קלינית" כלומר קלה).

מקצועי, הוא מנהל מחלקה, לכן היה לי מוזר כל הסיפור הזה...

בהתחלה חשבו דלקת גרון, וכל פעם המשטח יצא חיובי וקיבלתי אנטיביוטיקות חזקות.

עדשהבנו שאני פשוט נשאית של סטרפטקוקו

 

אח"כ שלח לבדיקה של בלוטת הלימפה ושל tsh ושתיהן יצאו תקינות.

 

התסמינים שאני רואה אצלי- השמנה, עייפות קיצונית, היעלמות הווסת (לא יודעת אם קשור), מצבי רוח.

והכאב בצוואר, לא ממש יודעת מה מקורו.לפעמים רק רגיש שם, לפעמים נפיחות, ולפעמים ממש כאבים.

 

 

ולאנדוקרינולוג צריך להזמין תור המון זמן מראש, אם יש לך המלצה למישהו טוב באיזור המרכז אשמח.

(קופ"ח מכבי אם זה משנה)

אולי הרופא טוב אבל הוא מזלזל?

היעלמות הווסת זה משהו חריג ביותר. יכול להיות קשור לזה או לדברים אחרים.

אמרת לו על זה והוא לא עושה שום דבר נוסף? עוד בדיקות?

 

 

את יכולה ללכת בבני ברק לפרופ' מרדכי וייס.

הוא רופא משפחה ובעיקרון לא מקבל מטופלים חדשים אבל אולי תנסי להידחף.

אצלו אין תורים מראש, רק מצלצלים בין שתיים לשלוש למזכירה. ואם צלצלת מאוחר מדי תוכלי לבוא ולחכות בלי תור עד שתצאי מדעתך.. מה שכן, הוא יכול להיות חפפן גדול ומריץ חצי בני ברק כל יום, אבל צריך לנדנד לו ואפשר להוציא ממנו דברים.

 

ורק אל תגידי לי עכשיו שהוא הרופא

 

ולמומחים של שר"פ הדסה בדרך כלל קל לקבוע תור יחסית. פשוט תסתכלי ברשימה מי בתחום אנדוקרינולוגיה. 

 

דרך אגב הפרופ' וייס נתן לי כל פעם איזה בדיקות דם שביקשתי, גם אם היו יקרות. אבל לפעמים הוא מתעקש על שטויות.

 

אפשר לקבוע תור גם בתל אביב כנראה לרובם.

TSH חוסר איזון, יצא קצת גבוה

T3 וT4 יצא תקין

 

הייתי בתחילת הריון ומאז אני לוקחת כדור יוטירוקס

 

מקווה שאחרי הלידה זה יחזור לאיזון ואוכל להפסיק עם הכדור למרות שהוא רק עשה לי טוב..

 

תקשורת אסרטיבית - בשמת אבן זהר

 

 

בינך לבין בעלך?
הכלל שלי הוא תמיד לכבד את ההורים שלו/שלי אבל להציב גבולות ברורים - זה הבית שלכם והילדים שלך ואתם תנהגו כמו שאתם רואים לנכון.

כמו לחפור לו כמה שאני לא בסדר בכל מיני דברים ואז להשביע אותו שלא יספר לי מה אמרו…

זה פשוט לא יאמן, לא נתפס.

 

כזו פרמטיביות של הורים, רשעות, לא יודעת אפילו איך לתאר את זה.

לא מסוגלת להבין הורה שבא ואומר לבנו נגד הכלה ועוד חופר.....

 

אלא אם כן ,את חושבת שאומרים עליך מאחורי הגב וזה לא ממש ככה.

או שאני תמימה ויש כאלו הורים ... שלא אכפת להם להרוס את החיים של הילדים הנשואים שלהם.

הם ממש נחמדים ולרוב ממש כיף אתם...
אבל יש פעמים...

לדעתי, כל עוד לא שמעת באוזניך שהם אומרים לבעלך דברים נגדך,

חבל שאת סתם מנפחת לך את הראש במחשבות

 

קשה לי להאמין שהורים יבואו ויגידו לבן שלהם: "אישתך נוראית, לא יודעת לבשל, לכבס, איך אתה סובל אותה? היא אמא גרועה , צריכים לקחת את הילדים לרווחה, תתגרש ממנה דחוף"

זאת הסתכלות מזווית אחרת טבעית לחלוטין. אם ננסה להיכנס לראש הזה נבין אותו יותר ונוכל להתמודד טוב יותר.

לפעמים ההורים שוכחים מה זה להיות זוג טרי בתחילת דרכו. ההורים רגילים לגונן כ"כ על ילדיהם שלא תמיד שמים לב שזה בעצם פוגע בו.

אני בטוחה שההורים לא שונאים אותה אלא לא מסוגלים להכיל את השוני בינה לבין מה שהם הרגילו בבית שלהם.

זה נראה להם שונה. שונה זה מוזר. מוזר זה לא טוב. לא טוב צריך לדבר עם הבן ולהביע כלפיו אמפטיה על ה"קושי" שהוא מתמודד איתו.

רק שהם לא מודעים לכך שזה קושי מהראייה שלהם.

שלבן יש השקפת עולם שהיא שונה מהם (גם אם יש הרבה דומה הוא לא העתק של הוריו) שהוא בחר את אשתו לפי עולם הערכים וסדרי העדיפויות שלו והוא יכול להתמודד לבד עם היתרונות והחסרונות שלה.

יכול להיות משהו שמבחינת ההורים הוא חסרון מוחלט וקושי עצום ומבחינת הבן זה דווקא יתרון.

סתם לדוגמה אם הוא מגיע מבית שכל מה שהוא לא בשר זה לא אוכל והוא מתחתן עם בחורה צמחונית ואין להם בבית בשרי בכלל, הורים כאלו יהיו בטוחים שהאישה מרעיבה את הבן שלהם!!! וזה בלתי מתקבל על הדעת והם ירחמו עליו ויראו שחורות בחיי נישואיו. כמה שהבחורה תהיה כלילת המעלות מבחינתם היא מרעיבה אותו ובגללה אין לו אוכל בבית וזה מאפיל על הכל.

אבל אם לבן שלהם זה לא אכפת, הוא מסתדר יופי גם בלי בשר? אם הוא החליט להיות צמחוני בלי קשר אליה???

הם לא מסוגלים להכיל מציאות כזאת זה נראה להם היפך העולם.

 

אז מה כן עושים?

קודם כל מבינים שההורים שלו לא רעים ולא שונאים. ואין להם כוונה להרע לו. אבל בפועל הם כן גרומים לנזק. נכון, רק שצריך לפעול חכם ולא להתנגש בהם ישירות.

מר בחור צריך צריך להעמיד אותם במקום אחת ולתמיד. בצורה מכבדת, לא מתנשאת, לא פוגענית אבל גם לא מתחננת ומתרפסת.

לבוא עם ביטחון עצמי ועם כבוד ולהגיד:

אבא ואמא, תודה לכם על עשרות שנים שגידלתם אותי ודאגתם לי. אני מעריך את זה מאוד (ולהתכוון לזה! אפשר גם לפרט מה הוא מעריך.. מה הוא קיבל מהם כצידה להמשך הדרך) ומודה לכם על הכל.

לכל ילד מגיע הזמן בו הוא פונה להקים חיים עצמאים משלו, לא זורק את מה שקיבל אלא מתוך מה שקיבל מתחיל להבנות ולחיות את חייו. לבחור בחירות בחיים ותהמודד עם בחירותיו ואתגרי החיים.

זכיתי להתחתן ויש לי אשה שאני אוהב אותה ומכבד אותה ורוצה לחיות את כל חיי איתה. טוב לי איתה (!) ואני מבקש מכם לכבד את בחירתי והחלטותי ולהפסיק לגונן עלי.

אני שמח שאתם דואגים לי ויש בכם הרבה חוכמת חיים. בעת הצורך כשאראה לנכון אני יודע שיש לי הורים חכמים שאוכל להתייעץ איתם ואתייעץ איתכם, אל תדאגו. אם אני לא מדבר זה אומר שטוב לי גם אם זה לא נראה ככה.

 

זהו. סוף פסוק. לא לתת להורים לפתוח את הנושא יותר. לא לתת להם מקום להשמיע את מגרעות הבחורה. עם הזמן גם ילמדו להעריך אותה אבל כמינימום ילמדו לכבד את דרכו של הבן גם אם היא לא מוצאת חן בעיניהם.

 

ועוד משהו: להחליט שאין דבר כזה שהוא לא משתף אותך בזה. יש דברים שיכולים להישאר בין הבעל הוריו בתנאי שהם באמת קשורים רק למשפחה שלו. למשל אם יש לאחד מהם העיה רפואית והבן עוזר להם והם מבקשים שישמור את הפרטים בסוד יש לכבד את צנעת הפרט ולהסתפק במידע כללי. ואז האשה גם צריכה לכבד ולא לשאול.

אבל דברים שנוגעים אליו/ אליה/ לזוגיות ולילדים שלהם- אין סודות.

מראש שיבהיר להם שהוא משתף אותך כי ככה טוב לו וככה הוא בוחר ושהם ישקלו את מילותיהם.

וחייב להיות שיתוף ביניכם.
אתם צריכים להיות מוכנים להערות כאלה, בין אם בנוכחותך ובין אם לא. להחליט איך מתנהגים ואיך מגיבים, ושבעלך ישתף אותך.
נראה לי עצה טובה מאד גם להודיע להורים שהוא משתף אותך. יכול למנוע חלק גדול מההערות מראש.
ועם זה לזכור לכבד אותם ולהתייחס יפה ולהודות על מה שיש. לא שנראה לי שאת צריכה שיזכירו לך את זה. חלק מ"שיקום היחסים" הוא להיות כמה שיותר בסדר מצדכם למרות ההערות.
בהצלחה רבה!

ואני לא חושבת יותר מדי מה הם חושבים עלי, פשוט הוא מעביר את מה שהם אמרו עלי (כי זה מעצבן אותו..)
והם יודעים שבסוף הוא אומר לי הכל, אבל זה לא מונע מהם להפסיק לדבר...
וכן, כשאני באה לשם יכול להיות נחמד, וצחוקים, אבל מתחת אני קצת בוערת.. כי גם עושים לילד דברים שאני לא מסכימה אתם... והכל ברוח טובה ובאהבה לילד, אבל לי זה קשה. כי אנחנו ההורים בסופו של דבר..

זה יכול לקחת הרבה זמן כי זה בלי תורים אז תבחאי תעסוקה ומשהו מתוק למוניטור למקרה שהעובר יחליט שזה הזמן לישון...

אבל עדיין צריך לחכות בתורים למוניטור ולאולטרסאונד ולאחות כל פעם וכאלה...
זה לוקח זמן גם אם לא מחכים הרבה כל פעם...

כיף לבוא יותר מוכנה...

אני מקווה שלא ייקח יותר מדי זמן.

תתקשרי אליהם את את רוצה יותר פרטים.

 

עקרונית- בודקים מוניטור, בדיקת חלבון בסטיק ורופא עושה אולטראסונד כדי לבדוק שהכל תקין. אם יש משהו מדאיג יתנו לך הפנייה למיון נשים בבי"ח.

את יכולה לעלות תמונה/קישור אז אגיד לך במדויק.

בכל אופן, קלה היא בפירוש לא..

זה אחד משני החסרונות המרכזיים שלה בעיני.

 

לי יש דגם FREEWAY.

היתרון שלה שהיא יציבה, מסיבית, ורחבה. שלי זה היה משמעותי בהליכות מרובות בתוך העיר.

החסרון שלה המשמעותי שהקיפול לא קשה אבל מאוד לא פרקטי - לא מתקפל קטן בכלל ותופס המון מקום. באוטובוסים לא קריטי, לרכב זה משמעותי. צריך לקחת בחשבון.

יש דגם 3D שמתקפל מטריה, לי היה קצת קשה פיזית אבל אומרים שמתרגלים. היא קצת צרה יותר והאמבטיה שלה קצת קטנה יותר. לי היא נראתה גם פחות מסיבית ושפחות תחזיק מעמד אבל צריך לשאול מי שמשתמש.

יש דגם נוסף שאני לא זוכרת את שמו וגם לא יודעת לגביו כלום.

יש להם אתר אינטרנט עם סרטוני יוטיוב שמדגימים במידה מסויימת את הדגמים.

בהצלחה!

דבר ראשון- הרבה הצלחה! וחיבוק! לגדל ילדים זו משימה קשה...

 

בת כמה היא?

האם קרה משהו חדש לאחרונה?

את יודעת על מה היא חלמה? מה הפחיד אותה?

חלומות הם עיבוד של המידע שהמוח קלט ביום. יתכן והיא שמעה / ראתה / הרגישה משהו שהטריד אותה, וזה בא לידי ביטוי בלילה.

 

דבר ראשון, צריך לדעת, וגם להגיד לה, שזה אנושי וטבעי לפחד. והפחד הוא חשוב כי בזכותו אנחנו לומדים להיזהר. אבל, לא צריך לפחד יותר מדי, כי ד' שומר עלינו כל הזמן, וגם אמא ואבא שומרים.

 

אם היא בגיל מתאים תנסי לברר מה מטריד אותה (יתכן ובשעות העירות העניין לא מפחיד כמו בלילה, אבל הוא בכל זאת מטריד)

תתני לה להתבטא, תנו לפחד מקום. ואח"כ תנתבו יחד את הפחד לכיוון בו יש תועלת.

 

לדוגמה, הבת שלי למדה בגן על זהירות בדרכים. ומאז התחילה לפחד מאופן מוגזם ממכוניות ומרעש מנוע... דיברנו על העניין, אמרתי משפתים כמו "רעש מנוע הוא ממש חזק ולא נעים", "זה מהביל כשמכונית שחונה לידך פתאום מתחילה ליסוע ולהשמיע רעשים". הילדה שמחה שנתתי ביטוי להרגשה שלה. אח"כ דיברנו על מה שצריך לעשות במקרה כזה- לא מתקרבים לכביש, חוצים רק עם מבוגר, כששומעים מכונית מניעה מסתכלים ובודקים אם היא קרובה אלינו ומתרחקים ממנה...

עם הזמן הפחד התחלף בזהירות 

 

גם אם לא יודעים מה מפחיד- אפשר לדבר על הפחד באופן כללי, ולומר שד' שומר על עם ישראל, והכי שומר על ילדים. וכו'...

הרבה הצלחה!

במסגרת לימודי פיזיותרפיה לומדיך מה מותר ומה אסור לעשות לאישה בהיריון. רואים עלייך? אם כן אני הייתי רגועה.כדאי לציין בכ"ז...

אולי להגיד לה שהיו כאבים אחרי זה?

אני לא הייתי דואגת יותר מידי.

אבל כן מדווחת לה איך היתה ההרגשה אח"כ.

שתדע. כל גוף מגיב קצת שונה.

גם אם יש תרגיל שמותר אבל לך הוא לא עושה טוב,

היא צריכה לדעת.

בהצלחה!

(אין לי נסיון בדברים כאלו. אז לקחת בערבון מוגבל...)

שאת בהריון, והוא יטפל בהתאם

בתור פיזיותרפיסטית- אין שום בעיה לקבל טיפול, רק לעדכן את הפיזיותרפיסטית שלך קודם, היא תדע כבר מה מותר ואסור לה לבצע. וכמובן תמיד לדווח במהלך הטיפולים אם את מרגישה שינוי כלשהו מטיפול שעבר..

בהצלחה.

בדיקות פנימיות מיותרות - עלול לאסור אתכם באופן מיותר לזמן ממושך לפני הלידה.

 

ולא לדאוג - מתארחים אצל ההורים אם אפשר ואם לא - מצמידים לשכנים טובים ונוסעים ללדת לשמחה ולשלום.

 

שיהיה בשעה טובה בע"ה.

 

 

הבעיה שאין לנו אפשרות להיות אצל ההורים, אלא אם ברור בוודאות שיש סיכוי ללידה.. (בגלל העבודה),

ויש שכנים טובים, אבל לא מספיק בשביל שלושה ימים...

פשוט לא יודעת מה לעשות...!

בדיקה פנימית לא יכולה לנבא מתי יתחילו צירים.

מבינה מאד את החשש, אך עליכם להתכונן לכל תרחיש

ולהתפלל לה' שיהיה בעיתו ובזמנו!

בשעה טובה!

אל ביה"ח שבעיר המגורים של בני המשפחה ולהעביר אותה אליהם במקרה שתתרחש לידה בחג?

 

זה לא אידיאלי אבל נשמע כמו הפיתרון המתאים ביותר במקרה שלך.

 

ואגב - יש עוד סימנים ללידה שמתקרבת מאוד חוץ מפתיחה. אם מרגישה מאוד קרובה ללידה לקראת ראש השנה, סעי בכל מקרה להורים.

 

אולי כדאי לעשות שאלת רב והרב יתן כיוון לפתרון מעשי והלכתי.

בדיקה מראש לא תעשה את זה יותר או פחות ודאי מעכשיו. פתיחה בלי צירים לא אומרת כלום פחות או יותר - בין אם היא קיימת ובין אם לא.

מה שכן, אולי יש סיכוי להיתר הלכתי לנסוע בחג להביא את הילדה להורים. נשמע הזוי, אבל בשביל מנוחת הדעת של היולדת מתירים הרבה דברים. כדאי לשאול רב.

היום זה התאריך המשוער אבל בד"כ אני יולדת אחרי התל"מ והפחד שלי גם כן למשוך לראש השנה ולעשות חג בלעדי המשפחה כיוון שאנחנו עושים חג לבד כי יש קטנים וקשה להיסחב עם כולם 4 ימים אבל מה שכן למדתי לקבל את בואו של האוצר ביום שהקב"ה יחליט ואין טעם לנסות ולחפור כי לא יעזור כלום ביום שהתעברת כבר נקבע היום שלו לצאת לעולם אז מה שאני יכולה לייעץ לך זה להיות הכי רגועה ולדעת שהקב"ה יעשה עימך חסד ותלדי בעיתו ובזמנו בידיים מלאות ובריאות וכל השאר יסתדר מאליו הקב"ה ידאג לך ולמשפחתך בחג הוא לא עוזב אף אחד והכל יבוא על מקומו בשלום רק הסירי דאגה מליבך כי הדאגה לא שייכת לנו 

אני גם עסוקה כל היום במחשבות של תכנונים. אחרי שאני מנסה להרפות ולחזק את עצמי שיהיה בסדר בכל מקרה (שזה החלק הקשה) אני מנסה לתכנן. אולי יש לכם חברים זוג צעיר שיכול לבוא לחג וגם נגיד לבשל חלק מהארוחות? מה שאנחנו נעשה בע"ה זה להיות אצל סבא וסבתא של בעלי. למרות שזה קצת יותר יבש אני מעדיפה כי הם גרים קרוב לבית חולים ואם אלד בתחילת החג בעלי יוכל לחזור ולהיות עם התינוקת. אני ממש מקווה שתמצאו פתרון מניח את הדעת, נשמח להתעדכן

שתוכל לבדוק אותך אם יתפחו צירים ותתלבטו אם לצאת לביה"ח. כי אם תצאו כשעדיין אין לידה פעילה זה יכול להיות מאוד מבאס שלא תוכלו לחזור..

בכל מקרה לברר עם רב מה אפשר לעשות. לא פשוט להשאיר ילדים 3 ימים בלי לראות את אמא ואבא.

אני אישית אפילו הייתי מוותרת על ליווי של בעלי אם לא הייתי מוצאת פתרון שהוא יוכל לחזור לילדים.

תבררו אם בבי"ח יש ארוחות של עזר מציון אם הילדה קטנה אולי אפילו לקחת אותה איתכם תבררו אם יש מתנדבות שישמרו עליה בזמן הלידה ושתהיה איתכם באשפוז אח"כ.

זה באמת פותח את הראש לשמוע 

מה שהייתי עושה- מזמינה מישהי- אחות/ גיסה/ חברה להיות איתנו בחג ליתר ביטחון.

 

שיבוא בעיתו ובזמנו!

פנימית ויראו פתיחה של 3 אפילו כל עוד אין צירים זה לא יעזור כ״כ. אני הסתובבתי חודש עם פתיחה 3
בעיתו ובזמנו הרבה תפילוצ

כלומר אם הם יראו משהו מיוחד באולטרסאונד/מוניטור הם יכניסו אותך לרופא אם לא את לא תצטרכי להתעכב רק בשביל שייחתום על זה (בד"כ במקומות כאלה אח"כ הרופא עובר שוב וחותם ואם הוא רואה משהו שהם פיספסו קוראים לאשה)
ואיזה מרגש שאת בשלב כזה! שיהיה בבריאות ובקלות!

אז מצויין לא צריך מראש רופא

אבל יש דרך ליצור מציאות שתגדיל את הסיכוי לבן.

חז"ל אומרים שאם האישה מזריעה קודם אז יוולד בן, והרפואה מתעסקת בזה

 

תסתכלי כאן:

http://mikve.net/content.asp?PageId=433

 

בהצלחה!

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל יש דרכים לקבוע את מין העובר.

אלה דרכים מסובכות ויש לבדוק האם בכלל מותר הלכתית וכן האם שווה את המאמץ.

ניתן להתייעץ עם מכון פועה- הם עוסקים בכך.

מעבר לזה, באמת הטיפים בקישור שהאנונימית נתנה יכולים להועיל.

 

להיות יחד כמה שיותר קרוב לתחילת הביוץ. זה קשור בין היתר למהירות של זרא "זכר" וזרע "נקבה" ולכמה זמן הם "שורדים"..

נותת תרגיל ותזונה מדויקת ויש לה 100 אחוז הצלחה.

 לא יודעת יותר מזה רק שהיא לוקחת 3000 שח. ומתחייבת להצלחה.

גם אני שמעתי עליה המלצות. לא ניסיתעי

ולבקש תהליך לקביעת מין הילוד , לא מאשרים הרבה .
יש לקחת בחשבון שמדובר בהפרייה.

והוא אכן נדיר בארץ. לרוב זה מצריך לטוס לחו”ל.

אולי זה יעזור לך , תבדקי תבררי .....

בהצלחה .

השבועיים הראשונים שנספרים הם לא באמת הריון. גם אשה שלא שומרת נידה, מבייצת כשבועיים לאחר תחילת הווסת (בהנחה לווסת ממוצעת של 28-30 יום).

אז מה זה אומר אם אני היום שבוע 40 איזה שבוע אני באמת לא הבנתי

מה שהתכוונתי הוא שהספירה המקובלת לוקחת בחשבון שהשבועיים הראשונים בוודאות אינם הריון. ולכן הספירה המקובלת היא הנכונה לך. בשעה טובה..

תשעה חודשים אחרי הטבילה.
(למי שזה סדיר- שבועיים/ שבועיים)

כך שזה אותו דבר.

מה שלי עזר 

עם השתיה לקנות תרכיז ולהכין מיץ זה הדבר היחיד שעזר ועוזר לי לשתות והרבה.

לאכול בעיקר דברים קלים,קרקרים או דברים לא מתובלים שעושים פחות בחילות:תפוחי אדמה,אורז,ספגטי.

 

בהצלחה ותרגישי טוב!

 

כמו שכתבה האנונימית למעלה עוזר לאכול דברים לא מתובלים, עדינים.

אותי הרבה פעמים מרגיע פרות: ענבים, מנגו, תפוח, אפרסק. פריכיות, לחם עם גבינה/ טחינה וירקות חיים. דברים שאני יודעת שעושים לי טוב בבטן, לא מטוגן לא מתובל, לא חריף.

 

כשאני יודעת שעבר הרבה זמן ואני חייבת לאכול בשביל הגוף אני פשוט משכנעת את עצמי שאני אתחיל לאכול יהיה בסדר ובאמת בד"כ עם הביס הראשון הדמיון שמחזק את עוצמת הבחילה והטעם מסתדרים ויותר קל לי. לדעתי הדמיון מאוד מחזק את הבחילות וזה חלק מהעניין לשלוט עליו ולהרגיע בעזרת השכל את התחושה.

 

 

זה הכאבי ראש והסחרחורות..
זה ממש משבש לי את התיפקוד.

כאבי ראש וסחרחורת יכולים להיות מהתייבשות.
תנסי מיץ ולא מים - גם לי היו תקופות שלא יכולתי לגעת במים.
אמא שלי המליצה על בירה שחורה - זה טעים וגם מזין וקל לשתות. תנסי בקבוק אחד.

והרב יחזור אלייך.

להשאיר? יש תיבה או משהו בסגנון?

מאיזה שבוע צריך לדווח לבוס בעבודה על ההריון?

בעקרון מאמצע שבוע 15 את יכולה לעלות חודש

מדווחים מחודש חמישי.

 

שיהיה בשעה טובה!

מקומות...ו

התשובות-נכנסים לחודש רביעי בשבוע 16 (16+0)

וצריך להודיע לבוס בחודש חמישי (20+0)