פורום הריון ולידה (עמוד 4817)

מעבירה בלוד ובירושלים אם אני זוכרת נכון. הייתי בפרטי אבל היא מעבירה גם לזוגות. חפשי מאכז ״בראשית״

אבל יש קורסים רבים ושונים ברחבי הארץ, מאיזה אזור אתם?

 

מגיל חצי שנה (גם אם אין שיניים)

או רק ערב או אחרי כל ארוחה (נראה לי קצת יותר מידי ..)

בקיצור מה התדירות?

אבל לא צריך עם מברשת שיניים!
אפשר להשתמש עם גזה וכד'..

היא מקבלת בירמיהו.

דמי לידה הם מביטוח לאומי ולא קשורים לבי"ס. כך שאת מקבלת אותם בכל מקרה לפי החודשים האחרונים שעבדת.

כדי לענות על שאר השאלה לא ברור מתי את אמורה לחזור מחופשת לידה- לפי חופשת הקיץ או לא?

אם ממילא החופשה מגיעה עד הקיץ- את מקבלת את משכורות הקיץ כמו שהיית מקבלת בלי לעזוב.

אם לא, נראה לי שהחישוב של משכורות הקיץ הוא 1/10 ממשכורות השנה, ואם עבדת פחות חודשים אז המשכורת יותר קטנה, אבל זה לא תלוי בזה שחזרת לעבוד במקום או לא.

מקווה שאני מדייקת, זה מהניסיון שלי כמורה....

בשעה טובה!

לחפש את השרשור שלי, דרך המייל או משהו כזה??)

 

לא ממש הבנתי מה כתבת, אבל- אני אמורה לחזור ללמד כחודש אחרי חופשת הלידה. הבנתי ממורה שעובדת איתי שכדי לקבל משכורת קיץ אם ארצה להאריך את החופשה אצטרך לחזור לעבוד תקופה מסויימת לפני סיום שנת הלימודים, אז השאלה- מה המינימום?

 

תודה!!

1. כמה זמן את עובדת שם? האם את עוברת למקום מרוחק מאוד ובמיוחד לפריפריה? יכולה להיות לזה משמעות מבחינת פיצויי פיטורין.

2. מבחינת חופשת הלידה- לא מכירה מספיק את מערכת החינוך אבל יכול להיות שתוכלי להאריך את חופשת הלידה לא בתשלום ולשמור על זכויותייך כולל משכורת בחופש (אם נגיד תסיימי את החופשה בסוף שנה"ל).

בניגוד לעבר שבו מי שהאריכה חופשת לידה לתוך החופש- לא קיבלה את החופש אא"כ חזרה לפני,

כיום עד כמה שהבנתי זה השתנה, ואין צורך לחזור מחופשת לידה ע"מ לקבל את החופש. בכל מקרה מקבלים.

אני יודעת את זה לא מניסיון אישי, אך כן מניסיון של חברה שהאריכה חופשת לידה עד החופש, וקיבלה את החופש במלואו.

(יותר מזה- אפילו אם החופש יוצא בתוך חופשת הלידה עצמה, מקבלים בחופש משכורת רגילה, בנוסף לדמי הלידה שמקבלים מביטוח לאומי!)

 

את התשלום בחופש מקבלים באופן יחסי למס' חודשי העבודה שבו עבדו. מורה רגילה שהועסקה כל השנה מקבלת בכל אחד מחודשי החופש 10/10 חודשים בהם הייתה מועסקת (אפילו אם חלק מהזמן הייתה בחופשת לידה ) כפול המשכורת שלה. כלומר- כל חודש בחופש את אותה משכורת שקיבלה במשך השנה. לעומת זאת מורה ממלאת מקום- תלוי כמה חודשים עבדה, למשל אם עבדה 3 חודשים, כשיגיע החופש תקבל בכל אחד מחודשי החופש 3/10 כפול המשכורת שלה. ולא משנה אם המילוי מקום היה צמוד לחופש או בתחילת השנה...

 

לכן, כל שעלייך לעשות זה להודיע לבי"ס שכנראה את מתכוננת להאריך בחודש את חופשת הלידה. (את לא חייבת לספר שאת עוברת דירה), ושאת חוזרת מחופשת הלידה בתחילת החופש. אם את רוצה להיות בטוחה ב100% שתקבלי משכורת בחופש- תגידי שאת חוזרת יום לפני החופש, אך ממה שאני יודעת- אין צורך בזה.

 

אצא לחופשת הלידה בתום שנתיים וחצי באותו מקום. ונעבור למקום שמרוחק כשעה ורבע נסיעה בכביש 6 ללא פקקים לכל צד.

 

בזמן שאודיע (בקרוב מאד) למנהל על ההריון ,אני לא צריכה להודיע לו שאולי לא אחזור כלל??- כי יש מצב שמבחינתו זה יהווה שיקול בבחירת המורה שתחליף אותי...

וסליחה על החפירות ...

אם זה לא יגרע ממך כלום לומר לו אז כן כדאי לספר על המעבר, חשוב לצאת ממקום ברוח טובה ובגאון. זה יעלה את הערכתו של המנהל כלפייך ואולי אפילו הטובה שלך תחזור אלייך

אם זה באמת לא יגרע ממני משהו...

למקום עבודה חדש.  לא כדאי שהוא יהיה עצבני עליך כשיתקשרו לשאול אותו איך את.

אולי כדאי להגיד משהו בהסתייגות כמו שהצגת כאן

המנהל הוא לא זה שימליץ עלי, כי אני עובדת בבי"ס רגיל ומלמדת בכיתת חינוך מיוחד והוא לא מבין כלום בחינוך מיוחד ואף פעם גם לא נכנס לכתה שלי. מי שיכולות להמליץ עלי הן המורה שעובדת איתי צמוד והמדריכה של שתינו, שתיהן יודעות על ההריון ועל הזמן המשוער בו אני אמורה לצאת ולשתיהן גם אמרתי כבר בחופש הגדול שאני לא יודעת אם אמשיך לעבוד שם בשנה הבאה (תשע"ו), הכל תלוי בעבודה של בעלי. הבעיה היא שהן לא יודעות שאם בעלי יקבל בקרוב את העבודה, אז אני לא מתכוונת להמשיך עם הכתה החל ממועד הלידה+- ולא רק משנה הבאה. להגיד להן כבר כשנדע בבטחון מה יהיה עם בעלי והעבודה שלו? או רק בזמן חופשת הלידה? כרגע נראה שהן ימליצו עלי לטובה... מפחדת להרוס את זה...

להרגיע ותעדכני מחר מה קורה, גם לי זה קורה לפעמים.

לכל אחד מאתנו יש איבר או שניים שיותר רגישים אצלנו משאר האיברים בגוף.
כנראה שלפעמים בהריון שגם ככה הכל מאןד רגיש..האיבר המסויים בגןף מאותת לנו..
לי היה את זה עם האוזניים.
( תמיד יש לי רגישות באוזניים. ובהריון מדי פעם היה לי ממש מציק.. וזה לא שהיה דלקת או משהו בסגנון... כי בדקתי ולא היה כלום..הפיתרון הוא פשוט לנוח. )
זה כנראה עוד סמפטום של הגוף והדרך שלו להגיד לנו להוריד הילוך...
תרגישי טוב, ואולי תשתי כוס תה
בשורות טובות.

באמצע או סוף 7 נקיים אז תלכי אחרי הטבילה.

בדר'כ נהוג להבדק כ6 שבועות אחרי.

זה לא אמור לטמא-רק אולטרסאונד פנימי.
אבל למקרה ש..עדיף לא ב7 נקיים.

הרופאה כבר תיתן הפניה לבדיקת דם

זה בסדר ?

רק חשוב מצידנו לא לזלזל..

האמת שפתאום אני חושבת על זה. האם באמת לסמוך על הרופאה?
הרופאה אצלי רק הסתכלה על הצלקת.. אמרה ״טוב. תתלבשי״.
אפילו לא נגעה בי.
( ברוך ה׳ הכל בסדר- הדימום פסק ואין כאבים מיוחדים..)
מה אתן אומרות להתעקש על בדיקה נוספת?
( פיצית שלי כבר בת שלושה חודשים)

בלידה הראשונה הייתי אצל רופאה שרק בדקה עם הרחם חזרה למקום וזהו.
לא חשבתי שאני צריכה יותר.

אחרי הלידה השניה החלפתי רופאה שעשתה לי בדיקה יסודית מאוד, בין השאר גם אולטרסאונד וראתה שאריות שלייה.

אז אני אישית מתכוונת מעכשיו אחרי כל הלידות להתעקש על אולטרסאונד..

עד כמה שאני יודעת, ובכל הפעמים שנבדקתי, אולטרסאונד וגינלי לא טימא.

האם אני טועה או שדיברת על משהו אחר?

תודה!

ואם יש דם יתכן וזה רק מפצע.במיוחד אחרי לידה.
רק שב7 נקים לא רוצים להכנס לספקות..
אפשר לעשות..רק לדעתי עדיף לפני או אחרי

אצלי אפילו שהיה ניתוח נשאר קריש דם ברחם. וזה ממש ממש מסוכן! ב"ה שהלכתי אליה בזמן והיא נתנה לי כדורים שעזרו. לא לזלזל!!!

בדר״כ זה בדיקה עם ספטקלום. והיא בדר״כ לא אוסרת.

תודה לכולם

גם אני חוששת איך אסתדר בהריון בע"ה..

יותר מלחיץ אותי ההריון מאשר הלידה.

הלוואי שבאמת יהיה טוב יותר.

המשך הריון משמח וטוב בע"ה!!

זה באמת היה מלחיץ

ופחדתי שעכשיו אני לא אוכל ללכת לעבודה

ולא אוכל לתפקד עם הילד

 

אבל ב"ה ממש רחמי שמים

ככה היה לי והתברר שלא הייתי בשבוע 12 אלא בשבוע 10. לכן התופעות התחילו ג"כ יותר מאוחר.

עוד לא עשיתי א"ס.

 

מי יותר ומי פחות...

וכמובן שבזמנים יותר מורכבים כמו לקראת לידה כשהמתח והאי ודאות גדלים- גם התחושה הזו גדלה ומאפסת את כל הטוב שאנחנו עושות כל הזמן.

 

אחד הדברים שעוזרים לי זו האמונה.

הכי הגיוני היה שנשים היו מגיעות לגיל הפיריון בגיל 40-50, אחרי שכבר למדו דבר אחד או שניים על החיים, בנו את האישיות, עבדו על הסבלנות ועל מידת הכעס... ואז- הן בשלות להביא ילדים ולחנך אותם כמו שצריך. 

איך ה' עשה את הטעות הזו, ונתן לכל בחורה טיפשה בת 18 את האפשרות להביא ילדים? ולא רק זה, דווקא בגיל שסוף סוף נכנס השכל ונסיון החיים- דווקא אז נסגר חלון ההזדמנויות, וכבר אי אפשר יותר ללדת....למה ה' עשה את זה כ"כ לא הגיוני?

 

כנראה שזו המציאות השלמה והנכונה. זה מה שה' עשה ולכן זה הכי נכון והכי טוב.

להיות האמא שאני עכשיו, ולהפסיק לרדוף אחרי איזשהי דמות מושלמת ודימיונית.

לדעת שמה שאני עושה היום זה הכי טוב בשביל הילדים שלי, כי אם לא, ה' היה דואג להם לאמא אחרת.

 

ההשלמה (מתוך שמחה! לא "כי אכלתם אותה ותתמודדו") עם האמא שאני, נותנת כוח, נותנת שלווה, ובסופו של דבר עוזרת להתמודד טוב יותר עם האתגרים הגדולים והחשובים שיש בחיים.

 

מחבקת... הרבה כוח!

קראתי את דבריך ומה שהשתקף לי מתוכם זאת אמא מדהימה ומיוחדת וגיבורה.
כן גיבורה. ה' מזמן לך התמודדויות שלא כל אחת היתה עוברת אותן ונשארת עם כזה רצון להיות טובה ולגדול כמו שיש לך.
הרבה היו פשוט נשברות,עוטות מעטה אדיש ורק שורדות את המציאות ולא מצפות למשהו אחר.
ואת כל כך רוצה. כל כך מחפשת לדייק את עצמך. להיות טובה לילדה שלך.
מחפשת טריקים
להתמודד גם במצבים לא קלים.מתאמצת כ'כ.
ועם כל זה-לא שוכחת לבקש להיות אמא טובה,מאירה,סבלנית..

כל מה שכתבת רק מלמד כמה את רוצה ומבקשת לגדול מבפנים.
הבקשה הזאת-היא מי שאת באמת.
ומי שמבקש-בסוף מגיע.

אל תסתכלי מבחוץ על אחרים. אין לך מושג איך הן באמת מתמודדות מבפנים. וגם לא לכולן יש אותו סדר גודל של קושי.

אז פרגני לעצמך.תראי מה את כן. ולא רק מה את לא.
תאפשרי לעצמך גם זמני
מנוחה ומילוי כוחות.

ותבקשי
את כל מה שביקשת מה'.בטוחה שזה ישמח אותו מאוד.

ואל תדמיני מה יהיה. כשהזמן יגיע,ה' יתן את הכוחות.

עין טובה.
את באמת נשמעת מיוחדת.

זהר- כתבת מדהים! כהרגלך.. נהנת לקרוא את תגובותיך היפות והטובות!

השם יתן כוחות כמו שהוא מרחיב את הלב לאהוב שני ילדים

גם ירחיב את מכסת הכוחות .

יישר כוח לך על כל ההתאמצות וההתמודדות

 

אני בטוחה שאת אמא למופת

פשוט כרגע במצב שונה שאפר וצריך להבין אותך

תביני גם את עצמך

 

שולחת לך חיבוק גדול

וקצת כוחות משלי

באמת תמיד התגובות שלך מחזקות אותי (זאת לא פעם ראשונה שאני נשפכת...)

תודה על ההשקעה!

לנסות תוך כדי שאת עושה משהו שהיא לא אוהבת להסיח את דעתה, כמו למשל כשצריך לשים אותה בכיסא, להגיד הנה ציפור, חתול , פרפר, גם אם יש וגם אם אין    בהצלחה.

אנחנו  מרגישים איך זה רק אחרי שהילדים נולדים

לא לפחד להיות אסרטיבית כשצריך....לשים בעגלה,בוסטר,לגזור ציפורנים ואחרי זה לתת מקום לתחושות שלה,להרגיע

ראשית, מקדישה לך באהבה את השיר הנפלא הזה של שולי רנד:

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=939&wrkid=21544

 

וכעת, כמה נקודות:

 

@ על הרבנית ימימה זצ"ל שמעת? אם אני מבינה נכון (לא ממש למדתי את השיטה באופן מסודר) מוקד משמעותי אחד בדבריה הוא 'לחיות את ההווה'. כשיש לנו התמודדות ואתגר ברגע זה, עצת היצר היא לבזבז משאבים על דאגה לרגע הבא. ברגע הזה יש לנו את המשאבים שאנחנו צריכים כדי להתמודד עם הרגע הזה, כשיגיע הרגע הבא כבר נהיה במדרגה הבאה... ולא נכון לדאוג לא מראש. זה ממש מפיל. נוכחתי בזה מאוד בעוצמה בלידה האחרונה שלי. גיליתי שבכל פעם מגיע ציר ואני עסוקה בחישובים "אם עכשיו כבר קשה לי, מי יודע מה יהיה בעוד חצי שעה, ומן הסתם עד אז אני עוד לא אלד..." ובעצם, זה הרי כל כך טיפשי. כי עם כל ציר בפני עצמו יכולתי להתמודד, למרות הקושי, ורק בגלל הדאגה האינסופית לציר הבא ולציר שאחריו נפלתי שוב ושוב לייאוש. זה מה שקורה לך כרגע, נכון? נסי כמיטב יכולתך להתמקד באתגרים העכשוויים, ותראי שבכל רגע ורגע את מסוגלת לצלוח את הקשיים.

 

@ את צריכה גם תדלוק. משהו שייתן לך כוחות. כדי שתוכלי להעניק - את צריכה גם לקבל. אני לא יודעת מהו הדבר שאת צריכה לקבל. התשובה אצלך. נסי לעצום עיניים ולחשוב, להרגיש - מה ימלא אותך? מה ייתן לך כוחות? מה יגרום לך להרגיש שאת מסוגלת? הנה כמה כיוונים לדוגמה, אבל כמובן יכולות להיות עוד המון אפשרויות: שעות שינה, שיעור תורה, ארוחת פירות צבעונית ועשירה, מילות אהבה, מחמאות, לצאת להליכה...

 

@ טיפים אימהיים: ניסית לגזור לה ציפורניים כשהיא ישנה? ניסית להראות לה משהו מסקרן ולהבטיח לה שהיא תקבל אותו מיד כשתתיישב בעגלה? אצלנו למשל עם אני מכינה לו כוס עם טיפונת מים שהוא יוכל לשפוך זה להיט. אני אומרת לו, ומסמנת בידיים 'רגע, קודם תשב... ת-ש-ב, כן, תשב, הנה - אני חוגרת אותך ותקבל. בבקשה! מים!'

 

@ ובסוף אני חוזרת שוב לשיר מלמעלה. כשקשה מדי - לצעוק אל ה'. הוא מתאווה לתפילתך...

 

 

למרות שאמרתי לשחרר את הדאגות לעתיד... משהו אחד שמומלץ מומלץ מומלץ מניסיון. לא מתוך דאגה וחלישות ומה יהיה אלא רק כהיערכות מוקדמת נבונה - לעשות כל מה שאפשר כדי שתוכלי להיות במנוחה מלאה כמה שיותר ימים (רצוי: שבועות) אחרי הלידה. להפעיל את הראש, לחשוב על דרכים יצירתיות. על אוכל שאפשר להקפיא מראש, על בת דודה שמחפשת איפה להתנדב, על סכום שחסכתם למשהו אבל זה בעצם לא עד כדי כך חשוב ואפשר להוציא אותו על מנקה, או כמה חברות שהתארגנו לקנות לכם מתנה שווה ביחד ושאלו מה תרצו... כל דרך אפשרית. מניסיון, זה משנה את חוויית אחרי הלידה בצורה דרמטית ממש, ואת כל הקשר שנבנה עם התינוק - ועם האחים הגדולים שלו, שגם איתם נבנה הקשר מחדש אחרי הלידה.

 

להיות במנוחה מלאה לא אומר בהכרח להסתגר בחדר ולנוח! מבחינתי, לפחות, זה אמר להפך - שאני רובצת על הספה, מיניקה חצי מהזמן - ופנויה לגמרי לילדים, בלי משהו אחר לעשות במקביל, ובעיקר בלי לקום. מספרת להם סיפורים, משוחחת איתם, שרה להם, עוזרת להם בשיעורי בית... כל אחד לפי גילו. כשאין אלף דברים אחרים על הראש בתחזוקת הבית זה כל כך כל כך עוזר לתקשורת עם הילדים! 

 

משכב לידה, פרק זמן שבו רוב הזמן נמצאים בשכיבה / חצי שכיבה, חשוב מאוד מכל מיני סיבות 'אובייקטיביות', כגון שמירה על רצפת האגן הפגיעה מאוד בשלב הזה, סיכוי טוב להנקה ועוד; אבל התגלית שלי הייתה שזו גם מתנה עצומה לילדים הגדולים יותר שבבית, ושכשאימא נינוחה הרווח כולו שלהם.

 

 

בהתהוות את פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש.

באמת החלטתי שאני לא הולכת לעבודה היום- השם זימן לי כאב גרון מציק והצטננות ובאמת שאני לא מסוגלת להתמודד עם מה שהולך לי בעבודה- המון המון עומס ולחץ.

היתה אחותי, שבהפרש שנה ממני. לגדול ביחד - זה מה שעשה את הילדות שלי טובה. באמת - כל זכרונות הילדות הטובים הם מהמשחקים שלנו ביחד. עד היום היא בערך הנפש הכי קרובה לי. גם אם את אמא לא מושלמת - איזו מתנה עצומה את מעניקה לבת שלך!!

בנוסף לכל הדברים היפים שנכתבו, רק אעודד אותך שאחרי הלידה יהיה יותר קל. טוב, לא בשבועיים הראשונים אבל אח"כ כבר יהיה יותר טוב בע"ה.

את בסוף הריון עם בטן שמנה, בלי כוח להרים גפרור, בטח שלא ילדה!

זה לגיטימי ונורמלי.

כל הכבוד למודעות. יש שיטות איך לא להתנגש עם רצונות הילדים אלא בתחכום לפתור בעיות. תנסי להתרגל לאט לאט.

אבל לאפשר לעצמך המון מנוחה ומינימום מאמץ.

לבקש עזרה מאנשים מסביבך. גם זרים. מה שלך נראה מאמץ עילאי להם זה לא מורגש בכלל. (אצלי קבוע היו מרימים את הילד לנדנדה/ עגלה וכד' במקומות ציבוריים בלי לבקש אפילו)

מה שכן- בלילות אם זה אפשרי להעביר קצת מהאחריות לבעלך כי זה גומר פיזית לקום בסוף הריון/ אחרי לידה.

את עובדת? אולי יש מצב להפחית שעות סמוך ללידה? לקחת בייביסיטר שתוכלי לנוח שעה- שעתים במהלך היום.

אני ילדתי לפני פסח כשלא היה גנים ושילמנו לבייביסיטר על יום שלם עד 18:00 בערב בתעריפים מאוד יקרים וזה היה שווה כל שקל. מנוחה טובה בהתחלה תחסוך התשה אינסופית בהמשך.

להפוך נק' חיכוך לכיף ומשחק עוד לפני שמתחילה ההתנגדות-

אווירון באוכל (אם זה חרוש אפשר גם רכבת/ אופניים/ עגלה לבובה- מה שהיא אוהבת לשחק)

משחק דימיונות- זה לא כסא אוכל- זה כסא מלכה- הכי גבוה מכווולם!!

באוטו אפשר לשיר ולדגדג. (מכירה את הספר דגדוגים? מדגדגים עם האצבעות וקוראים לזה בשמות שונים כמו עכבר רץ/ נמלה הולכת ומשנים את המהירות ואופן הדגדוג תוך כדי סיפור למשל עכבר רץ, רץ, רץ, נכנס לחור (מדגדגים בבית שחי) ככה תתחילי עוד לפני שאת מושיבה על הכסא ותוך כדי משחק ושיר תושיבי אותה ותמציאי לזה חלק מהמשחק למשל החתול רודף אחרי העכבר (יד רודפת אחרי יד) אוי צריך לברוח מהחתול- מושיבים על כסא הבטיחות. יופי! הצלחנו לברוח!)

 

לצ'פר בהפתעות ופרסים

 

לתכנן סדר יום מעניין לצמצם התנגדויות (למשל להאכיל ארוחת ערב בחוץ כשהיא עסוקה בלצפות בילדים משחקים או כשהיא יושבת על הבימבה בשביל זה צריך להיערך עם ארוחת ערב מראש)

בהקשר הזה גם לשבור הרגל שהיא התרגלה להתנגד. למשל כשאת מוציאה אותה מהגן היא רגילה שמיד שמים אותה באוטו?

שימי אותה בעגלה/ תתני לה יד- תעשו טיול מסביב לגן. תלכי בקצב שלה אל תמהרו. תראי לה חיות/ עלים זזים/ כלי תחבורה שעוברים. אח"כ תוך כדי הסבר והסחת דעת תגיעו לאוטו ותחגרי אותה בלי להפסיק לדבר על הנושא.

כדאי גם להחנות את הרכב במקום שונה.

 

לדעת מתי להרפות. אם יש יום אחד שהיא מתנגדת נחרצות לאכול/ להתקלח/ להחליף בגדים אפשר לוותר יום אחד...

 

 

ומאוד נהנתי מהתשובות. תודה לכולן

תעשי רק מה שמבקשים ממך, וכשמבקשים לצאת מהחדר, תצאי.
אל תכפי את עצמך על אף אחד..

להחזיק את היד, לנחם, להרגיע, לעודד, לשדר אמפטיה.

נראה לי הכי כדאי לעשות תיאום ציפיות לפני כן:

האם ביתך מצפה שתהיי אקטיבית או פסיבית?

אם נראה לך שהזוג הצעיר מקבלים החלטות שגויות בחוסר ניסיונם, להציע את דעתך או שהם מעדיפים לטעות בעצמם ושלא יתערבו להם?

האם הם רוצים להודיע בעצמם על הלידה או שאת יכולה גם להודיע?

האם מתפקידך לזרז עניינים אצל הצוות הרפואי?

אם ביתך מצפה ממך שתעזרי לה עם הנשימות כדאי שתתרגלי בעצמך לפני..

 

לעשות עם עצמך עבודת הכנה נפשית שיולדת לא ממש שולטת במצבי רוח שלה ולא הכי נימוסית וגם הבעל לא תמיד על הקרקע. זה יכול להתבטא בחוסר סבלנות, חוצפה, ריחוף משמעותי וכו'. לקבל הכל באהבה וסלחנות ולא לנסות להעמיד אותם במקום בחדר לידה.

לתאם מראש האם היא מצפה ממך למשהו אחרי הלידה ומתי את משוחררת. למשל אני ציפיתי מאמא שלי שתהיה לידי כל זמן ההתאוששות תגיש לי משככי כאבים, מים וכד' מיד ביציאה מיולדות היא קילחה אותי עוד לפני העליה לאשפוז וזאת היתה הרגשה מאוד נעימה להיכנס נקייה אבל לא כל אחת תרצה.

להציב לה גבולות מראש לפי כוחך כמה את מוכנה להיות איתה ולעזור אח"כ. אחרי הכל גם את בן אדם וגם לך יש חיים..

יישר כח.

 

ניכר שהשאלה עוררה אמוציות חזקות.

 

אני לא פותחת השירשור אבל לא יכולתי שלא להבחין שרוב התגובות היו על דרך השלילה (והעצבים).

מנסיון מר מהלידה האחרונה

ההורים שלי הפתיעו אותי והגיעו לח. לידה

למרות שזו לידה חמישית ולא תיכננתי שיהיו איתי

(היה ערב שבת והייתי בביה"ח בעיר אחרת והם לא רצו להישאר במתח כל השבת)

ובצירי בלחץ הם שתיהם פשוט התווכחו בינהם מה יותר טוב לי עכשיו

עד שהגעתי למצב שהייתי צריכה להגיד להם

"הלו אני יולדת פה אפשר לתת לי שקט וריכוז בבקשה"?

 

(חוויה לא נחמדה שקצת מאפילה על הלידה הכי סבירה שהיתה לי)

 

אם יש סיבה שעל אמא שלי נאסר להכנס לחדר לידה איתי, זה רק בגלל איך שתפקדה בלידה הראשונה שלי.. הגעתי למצב שבצירי לחץ הייתי צריכה לדאוג לה שתשב לפני שתתעלף. זוועה.

אם כן, עצם השאלה מראה על כיוון חיובי, על רגישות. בכל אופן לי נראה שחשוב לשים את האגו בצד ולהיות קשובה לגמרי לגמרי ליולדת. גם אם היא מעיפה לך את היד למשל...

להיות רגישה- מה היא צריכה עכשיו, יתכן שבתחילת הצירים היא תצטרך סוג אחד של יחס, 

ובהמשך היא תצטרך יחס שונה.

 

מסז'ים ועיסויים במקום הכואב- לפי מה שתבקש. -צריך רגישות לשאול האם העוצמה מתאימה.

להביא חיתול בד שאפשר להרטיב כדי לקרר ולרענן את הפנים של היולדת,

להביא בקבוק של מיץ תפוחים טבעי ללא סוכר וקשית כדי שיהיה קל לתת לה זריקות מרץ תוך כדי

עיסוי- בד"כ בגב התחתון, לתת קונטרה לציר אבל לשאול מידי פעם אם זה היה נכון לה, אולי בעוצמה אחרת? אולי במקום שונה?

להזכיר לה להתפנות  מידי פעם כי שלפוחית מלאה גורמת לצירים להיות כואבים יותר ומקשים על התקדמות התינוק ואם היא עם אפידורל להזכיר לה ולעזור לה לשנות תנוחה מידי פעם.

 

שיהיה בשעה טובה לשתיכן!!

לבדוק עם היולדת לפני שמגיעים ללידה מה דעתה על פלאפונים ושיחות עם אנשים אחרים במשך הלידה.

זה יכול ממש לעצבן ולהפריע שבאמצע הלידה כל הזמן מצלצלים לשמוע מה קורה ואיך הולך בדיוק.

לא להיעלב אם היולדת "מוציאה עצבים", לתאם ציפיות עם היולדת אם יש משהו שהיא עצמה תרצה להקלה ולהרגשה טובה ואיזה יחס היא מעדיפה (יש כאלו שרק רוצות שקט).

חלק פיזי וחלק נפשי והם קשורים זה בזה.

אני אדבר בעיקר על הנפשי-

הכי חשוב זה לא לבא בתור 'אמא שלה'.
לבא כדי באמת להיות בשבילה.
כלה היא מלכה.
יולדת היא נסיכה שאפילו לנהל את הממלכה היא לא צריכה.
ומותר לה הכל.כי שורה עליה שכינה וכל רצון הוא קודש כדי להביא חיים לעולם.

בתור מלווה תבואי כל כולך בענווה. מתוך תחושה שאת זוכה להיות חלק מכאלו רגעים קדושים.

ולכן,
תשאירי מחוץ לחדר-
את העיסוק סביב עצמך,סביב המחשבה איך תהיי
ואיך תתנהגי..
את לא הנושא.
את תבואי רק בנכונות להקשיב איפה צריכים אותך בכל רגע נתון.
גם אם זה
מחוץ לחדר.

להיות מרגישה.
לשים לב .
לזהות איזה מקום את צריכה לתפוס- להגיש עזרה פיזית, לתת מרחק, לתת עידוד נפשי,לשתוק, לפרגן,לחבק,לתת יד, להציע לשנות תנוחה,לעשות עיסוי,לדבר עבורה עם הרופאה, לצאת מהחדר..וכו..

לא לבא עם הידע שלך.
לסמוך על ה' ולשדר לה שהיא יודעת ללדת.שיש בה את כל הכוחות. שהיא גיבורה ומסוגלת.
וברגעים שהיא מתיאשת וחשה נטולת כוחות- להזכיר לה שגם אם לה נדמה שאין כרגע כח, לקב'ה יש כח.והוא ימציא לה אותו כהרף עין.
אין מתנה יותר עמוקה מלהפוך כאב לתפילה.
כמובן,רק אם את מרגישה שזה
נכון באותו רגע.

להיות חיובית. לשדר כל הזמן שאת מאמינה בה. להרגיע. לומר לה
המון מילים טובות.
לא לבא בתור אמא מגוננת.
להשאיר את הלחץ שלך מחוץ לחדר.
אל תשדרי את הדאגה שלך.
תשדרי לה רק שהיא טובה ומסוגלת.ושיהיה טוב.

ותבואי שמחה.
זו זכות.

חושבת על הפיצית שלי שרק נולדה..להיות איתה בלידה שלה..כ'כ עמוק.

אל תפחדי. רחשי ליבך יורו לך הדרך..

השאלה של הפותחת ממש מתאימה לי גם. בעזרת ה' גם אני אמורה ללוות את בתי ללידה,

ואני רוצה לעשות זאת בצורה הכי טובה גם מבחינת הזוגיות שלהם לא לפגוע חלילה ולדעת מתי ומה

תפקידי?!

נתת לי המון בתגובתך!

יתכן ואתן לכן תגובה איך היה מהצד שלי לאחר מעשה אם תרצו...

בנתיים אני אוספת חומר...

יישר כוח

הלידה...

באמת כפי ששמת לב, ״דרכת״ פה בטעות על יבלת די כואבת של הרבה יולדות...

אכן אחת הטעויות הנפוצות למלוות מהמשפחה היא לשכוח ״להיות שם בשביל היולדת״ ובטעות להיות דומיננטית מדי.

זה יכול להתבטא בלהחליט בשבילה מה טוב לה עכשיו כך או אחרת, זה יכול להתבטא בלהציע שתיה או עיסוי יותר מידי (לדחוף) בלי לשים לב שהיא לא מעוניינת, זה גם יכול להתבטא בהתרגשות יתר, עד כדי כמעט״התעלפות״ כמו שכתבה פה אחת המגיבות, וכל לתפוס את המקום של היולדת...

באמת רגישות ליולדת ומה שהיא צריכה, גמישות בהתאם לרצונותיה/שגיונותיה ו״לסבול״ אותה כשהיא לא במיטבה או בשליטה זה הכי חשוב.

את יכולה להציע עיסוי, לתת יד או להרטיב את הפנים. אבל תשימי לב לתגובה שלה, היא מתכנסת בעצמה ולא מעוניינת? תניחי לה. היא שמחה ומחכה לכל חיבוק? תמשיכי עוד. תהיי רגישה.

ונשמע שלא חסר לך מזה ב״ה. אז זה רק להעלות יותר למודעות... לפעמים כצופים קצת קשה לזכור איך העניין מרגיש מבפנים...

ועוד משהו קטן, באחת הלידות שלי אמא שלי וחמותי היו. הרגשתי ממש בנוח עם אמא שלי כי הרגשתי שהיא אכן קוראת אותי ושמה לב מתי כבר אני מעדיפה לבד, ואין לי כוח להתייחס למישהו, ומתי העידוד שלה יכול לקדם אותי... אבל עם חמותי היה לי ממש קשה, במיוחד בשלב הלחיצות הרגשתי שהיא צופה בי כאילו אני סרט וכל הצניעות שלי נחשפת. אני יודעת שמן הסתם זו לא היתה כוונתה, אך זה ממש הפריע לי כשהיא התבוננה. אמא שלי למשל עמדה לצידי ולא מולי...
אז סתם עוד נקודה שאולי לא משמעותית לכולן, אבל יכול להיות שליולדת שתלווי זה כן יפריע...

בהצלחה, ובשורות טובות עם ידיים מלאות...

שחמותך תעמוד מולך? באמת זה מאוד מעצבן. פעם הבאה תגידי במפורש שאת מבקשת שהיא לא תעמוד שם. אני באמת כל פעם מסתבכת עם אמא שלי מחדש, אני לא רוצה שהיא תהיה בחדר ממש בלחיצות האחרונות והיא נפגעת כל פעם מחדש. לא נעים לי ממנה אבל אני נהית עצבנית כשהיא שם. אני תמיד קוראת לה ברגע האחרון אבל היא באה מהר. האמת כשאומרים שזהו הלידה מתחילה אז אני אומרת שאני רוצה להיות לבד והיא כל הזמן צועקת מהפתח אפשר להיכנס? לידה האחרונה האמת בהתחלה אמרתי, אמא רגע, עוד מעט, אח"כ לא עניתי והמילדת אמרה גברת תכבדי את הבת שלך היא מבקשת להיות לבד, אבל אני מרגישה רע עם זה שאני פוגעת באמא, אני רוצה בעצם הצלחה בלידה בינתים אני עוברת על כיבוד הורים. במיוחד שכל אחיותי היא איתם מהתחלה ועד הסוף. ואיך אני פתאום מסרבת? היא תמיד חוזרת ואומרת שוב לא רציתי אותה בלידה. ממש מבאס. זה ממש כואב לי כל פעם שהיא מרגישה שהיא לא מספיק טובה בשביל שאשאיר אותה בחדר בלידה. היא אומרת אני יעמוד ליד הראש, אני לא אסתכל, לא אדבר, לא אנשום אפילו, מוכנה לעשות הכל. אבל אני לא יודעת איך להסביר עצם הנוכחות מכניסה אותי ללחץ ועצבים

אחרי הלידה אפשר להתקשר ולאחל מזל טוב לסבתא לנכד החדש. 

 

לעניות דעתי את לא עוברת על מצוות כיבוד הורים בזה וממילא אין לך עבירה בידייך שאת צריכה לחשוש ממנה כאילו היא חלילה  מעכבת במשהו בלידה.

 

ואמא - גם אם היא לא מבינה ונפגעת, בסופו של דבר אם את אומרת דברים ברורים, היא תתמודד עם זה.

שדווקא אמהות שגם עברו את התהליך

קשה להן לפעמים להיות קשובות לבנות שלהן

דווקא בזמן הכי חשוב להן

 

אני בלידה השלישית שהיתה בשבת לא הודעתי לאמא שלי

רק שיצאה השבת והיא לקחה את זה קשה

 

ובלידה הרביעית הודעתי לה שלא תגיע  כי היתה מצוקה עוברית

ולא רציתי את הלחץ שלה הספיק לי הלחץ של עצמי

ולא אמרתי לה שיש משהו פשוט אמרתי שאני מסתדרת ולא רוצה שאף אחד יבוא

והיא דווקא הבינה פה יותר

כמובן שאחר כך סיפרנו לה על הבעיה שנוצרה

 

{ אני חושבת שגם אמא צריכה להיזכר בעצמה יולדת ולחשוב מה היא לא אהבה ואולי לשאול מראש

זה בסדר זה נעים תגידי לי מה לעשות }

 

אני גם זוכרת שהלכתי ללדת את אחד הילדים היתה אמא שרצה אחרי הבת היולדת שלה עם בננה ומעדן

הבת בצירים והיא רוצה להאכיל אותה שיהיה לה כוח ללדת ....

הכי חשוב לידה קלה בידים מלאות

הרבה בריאות לך לולד ולאמא

 

אני לא נותנת לעצמי להתעסק בשאלת ”נפגעה או לא נפגעה” בסיטואציה הזאת. הבריאות של היילוד ושלי, שזה ממש עניין של פיקוח נפש, הן היחידות שעומדות על המאזניים פה. חשבונות אפשר לנהל בהזדמנות אחרת. אני האנונימית שאמא שלה כמעט התעלפה. היתה לידה קשה עם צירי לחץ ארוכים שהסתיימו בואקום. אני מאמינה באמונה שלמה שאחד הדברים שתרם לזה זה הלחץ של אמא שלי, והעובדה שבנוסף אליה סבתא שלי וחמותי הזמינו את עצמן לחדר לידה בלי לשאול אם זה בכלל מתאים לי. הוגינה שלי וחוויית הלידה הםרטית שלי הפכה להיוצת תחנת אוטובוס, כי גם רופאים למיניהם נכנסו לשם בתדירות גבוהה בגלל שהיה מיעוט מי שפיר וירידות בדופק. אני נזכרת בזה ומקבלת חום. אני מבינה שכולם התחשבו בעצמם חוץ ממני. היחיד שחשב עלי היה בעלי שהלך למקום רחוק כדי לומר תהילים ופספס את הלידה. בלידה השניה לוויתי ע”י דולה שאימצה את הגישה ”רואה ואינה נראית”. היא היתה שם בשבילי במאה אחוז, אבל נוכחותה לא הפריעה בכלל... כל ההחלטות היו שלי במאה אחוז.

וזו לא היתה שאלה, והיתה לי מלווה מדהימה שידעה איך לא להיות נוכחת, או מתי להיות נוכחת.
ובלידה השלישית שגם לא היתה בארץ חמותי באה, אבל היא נשארה עם הגדולים בסוף.

אני חושבת שהיא קצת נעלבה מזה, אבל העדפתי שבעלי יבוא, ובהחלט היה לי קשה עדיין עם האנרגיות...

איך לא אמרת לה לעוף משם?!

אין לי עצות לאמא... אמא שלי לא באה אתי כי אני מעדיפה שהיא תהיה עם הילדים בינתיים,

אני לוקחת דולה מדהימה וזו חוויה נהדרת.

כיף למי שאמא שלה בענין לתמוך בה, אבל הכל ברגישות ובטקט.

חמות?! בחיים לא נראה לי...

הכוונה היא שהוא ראה באולטרסאונד שרירנים (מיומות) ברחם?
אם כן, אז גם לי יש.
זה מאד נפוץ, במיוחד ככל שהגיל עולה.
לפעמים זה יכול לעשות בעיות בכניסה להריון אבל מכיוון שאת בהריון אז אין מה לדאוג..
בגדול זה לא נחשב בעייתי בהריון. מה שכן, בגלל עליית ההורמונים בהריון לפעמים השרירנים גדלים. זה יכול לגרום לכאבים, כך אמרה לי מישהי שעשתה לי אולטרסאונד. אצלי ב"ה לא כואב.


עוד משהו: יש שלושה סוגי שרירנים:
בולטים לצד החיצוני של הרחם ( הכי פחות משפיעים)
נמצאים בתוך שריר הרחם (אינטרמוראלי או משהו כזה)
בולטים לתוך חלל הרחם.

הסוג השלישי הוא זה שעלול להפריע להיכנס להריון. לא נראה לי שגם הוא מפריע בהריון עצמו אבל אין לי כזה אז אני לא יודעת.

תבדקי בדף שקיבלת עם התוצאות מה יש לך. אם היה עלול לעשות בעיות הרופא כנראה היה אומר..
רק חשוב לדעת שיש לך את זה, בבדיקות הבאות אם רואים שוב זה מרגיע שיודעים שזה משהו שהיה קיים כבר ולא משהו שנוצר עכשיו.

בס"ד

הרופא אמר לי שזה נפוץ בגיל יותר מאוחר משלי (אני בת 21) וזה הריון ראשון אז קצת נלחצתי..

ב"ה התקשרתי אליו והוא הרגיע אותי שהכל בסדר..

ממש תודה שענית..

זה אומר שהיו לי מחזורים זוועתיים. כאבים איומים, שטפונות, גושים שיוצאים בכאבים של צירים.

סיוט לא מהעולם הזה. ברזל נמוך.

באופן אישי, עברתי ניתוח ראשון עם פתיחת בטן כמו ניתוח קיסרי, רק שבקיסרי, הבטן מתוחה של חודש תשיעי

וכן הרחם. ואילו בניתוח גודל הרחם היתה משהו כמו שבוע 10... תחשבו על ההחלמה...

הבעיה היתה שלא הצליחו לגרד הכל מדופן הרחם ואחרי פחות משלוש שנים עברתי שוב ניתוח

בלי פתיחת בטן כבר יותר קל... ועוד קיבלתי זריקה שתמוסס הכל אם עוד נשאר משהו...

אחרי הניתוח היה לי שקט כמה חודשים (מהמחזור) וכעת חיים רגילים.

 

מקוה בשבילך שלא תגיעי למצבי.

שיהיה לך הריון קל ובידיים מלאות.

התקשרי לקו התמיכה של ליגת לה לצ'ה.

זה המספר:

1599-525-821

ואלו שעות הפתיחה:

ום ראשון -8:30-10:30, 15:00-17:00, 21:00-24:00.

יום שני – 21:00-23:00.

יום שלישי - 10:00-11:00, 13:00-14:00, 17:00-21:30, 22:30-24:00.

יום רביעי -  8:30-9:30, 20:30-22:30.

יום חמישי – 17:00-20:30, 22:00-24:00

את מורחת את אותה משחה של הפטריה על האזור הכואב אצלך.

עובר מהר. מניסיון.

נדמה לי שזה המומחה שאת צריכה. אצלי רופאת המשפחה הפנתה הלאה כי הדלקת לא נרפאה והחום המשיך לעלות.

 

קרה לי אותו דבר. אני לא זוכרת את שם האנטיביובטיקה (אולי אוגמנטין? אולי צפורל?) אבל החליפו לי ורק אז הדלקת התחילה להתרפא.

 

ממה שהבנתי - יש סוגים של אנטיביוטיקה שמתאימים לדלקות פנימיות - אנאירוביות - כלומר שמתפתחות בחלקים הפנימיים בגוף שבהם החידקים לא חשופים לאויר בשונה מדלקות גרון או ריאות למשל, שבהן הידקים באים במגע עם האויר.

 

תחזרי לרופא. האנטיביוטיקה כנראה לא מתאימה.

 

רפואה שלמה ואל תפחדי. רק תתעקשי על פתרון אחר (גם אם הרופא יעמיד פני נעלב ויגיד לך כל מיני).

אכן נדמה לי שהאנטיביוטיקה אינה מתאימה. שוב הלכתי אתמול לרופא משפחה (אחר... יצא שהייתי כבר אצל שלושה רופאים), והוא התעקש ש"זינאט" הכי מתאים כאן, וצריך פשוט להתאזר בסבלנות. ממש מתסכל. יומיים וחצי שאני נוטלת "זינאט", ושום שיפור. ובינתיים איני יכולה לעבוד, וגם הילדים שלי סובלים, כי אימא אינה מתפקדת.

אולי אבקש הפנייה לבדיקות דם (ממש קשה לקבל הפנייה כזו בקופה שלנו...), ואנסה גם להשיג הפנייה למישהו מומחה יותר (בתקווה שההמתנה לא תתפרש על פני חודשיים).

תודה לכולן! 

 

עדיין לא היה לי כוח לכך. בקושי מתפקדת. 

 

חוץ מהלשון, הוא בסדר גמור, ב"ה. 

קחי איתך מישהו אסרטיבי עם נוכחות...אמא שלך או בעלך.

ותןר לפנימאי במצב כזה הוא מיידי.

אולי אנסה לסחוב את אמי. תודה על העצה!

הייתה לי דלקת שגרמה לנפיחות בבלוטת לימפה, וזה מה שהרופאה הביאה לי וב"ה זה עבר די מהר.

צריך להיות רשום בהתוויה

 

ובכל זאת לעצור עכשיו הכול לאכול משהו מתוק

לשכב על צד שמאל ולבדוק שיש תנועות

אם אני לא טועה 6-8 בשעה

 

ואם לא לפנות לרופא

בהצלחה ובשורות טובות

אם את חולה אולי זה מה שגורם לירידה בתנועות ולא האנטיביוטיקה.
לא יודעת מה לומר, רק תחשבי גם על זה.
איכשהוא לא נראה לי שאנטיביוטיקה שמותר לקחת תשפיע על העובר. היא לא אמורה להגיע אליו.

הייתה לי ירידה בתנועות כשהייתי חולה. ב"ה היו קצת תנועות חלשות וגם אני לא בשלב שדואגים על זה עדיין.

והירידה בתנועות היא משמעותית לעומת מה שאני רגילה לכן שאלתי

יכול להיות שהאנטיביוטיקה שאת לוקחת מרדימה וזאת הסיבה לירידה בתנועות, אבל זה עדיין לא מסיר את האחריות להיבדק. 

אולי זה כן ואולי זה לא אבל עם ירידה בתנועות באופן משמעותי כמו שאת אומרת לא משחקים

מהאנטיביוטיקה 

 

לדעתי כדאי להבדק קודם או לחכות לתסמינים נוספים, חבל להתמרח סתם בכימיקלים..

כדאי שתבדקי.
זה לא נורא בכלל, את יכולה לקחת לעצמך את המשטח. תבקשי כבר מרשמים לכל מה שיכול להיות כדי שלא תצטרכי לבוא לרופא פעמיים - שיגיד לך מה לקחת לפי מה שייצא בבדיקה. התשובה לוקחת כמה ימים.

זה נקרא לקטל וזה בדיוק לשלב הזה שאת נמצאת בו - כשעוד לא ברור לגמרי

אני חושבת שזה יותר למניעה

ולדעתי אפשר לקנות ללא מרשם

משם שבוע כבר תוכלי בבדיקת דם לדעת

בדיקה ביתית עוד שבוע אני מניחה

זרע יכול לחיות 3 ימים

 

ז"א שאם היו יחסים ביום ה10 למחזור ומטה

בהנחה שהמחזור שלך הוא באורך סביר

כנראה שלא תהיה הפריה

תודה לאל.
אני יעשה בדיקה ליתר ביטחון. אבל נרגעתי.

אם כן, טבעי שבתחילת הריון יש הרבה הפרשות..

אין הרבה מה לעשות עם זה, בעיקר להקפיד על מקלחת פעם ביום.

בתחילת ההריון אני שמתי מגן תחתון (ליום יום) ומחליפה כל כמה שעות, ככה הריח לא נשאר.

אפשר גם לקנות כאלה עם ריח טוב, זה מנטרל את הריח הלא נעים..

יש איזה זיהום, לא זוכרת את שמו, שאפשר לבדוק גם כן בתרבית והוא עלול לגרום לריח רע ביותר.

תשתי לפחות 2 וחצי ליטר מים תנסי להוריד סוכר וקמח לבן לחלוטין.

ההפרשות לאט לאט יתמעטו.

ללכת עם חצאית רחבה או מכנסיים רפויות מעל, אף אחד לא צריך לדעת.

בהתחלה אפשר להיכנס לשרותים מדי פעם לנגב, אחר כך עשוי להיות שיפור

בהצלחה

סליחה שנעלמתי לכ"כ הרבה זמן..

אז אני לא בהריון, לא סכרתית, מתרחצת לפחות פעם ביום.

נמנעת כמעט לחלוטין מקמח וסוכר לבן. שותה המון.

אנסה אולי את העצה האחרונה שהעלתה חגבית.

תנסי לתת נורופן אולי הוא ישפיע יותר... (אפשר גם להעזר בשיטות טביעות להורדת חום)

כשהגוף מוציא שיניים הוא מחליש את המערכת החיסונית כדי שלא תתנגד לשינוי שמחולל וככה קל יותר לתפוס איזה וירוס.

אם נתת לה אקמול כבר תנסי לשים לה חומץ על הגרביים/מכנסיים, זה ממתן את החום וככה הגוף ממשיך להתמודד עם הוירוס מצד אחד ומצד שני באמת עם חום גבוה זה באמת לא נעים (הרי החום זה לא הבעיה, זו הדרך של הגוף להילחם, זה פשוט גורם לנו לחולשה אבל זה בעצם הדבר הטוב) 

 

ותתני לה לינוק הרבה, 

בת כמה היא?

דווקא יונקת המון, מרגישה יחסית בסדר למצבה

ובדר"כ אני לא נותנת הרבה אקמול אלא רק שהילד סובל...

היא אפילו עכשיו יושבת ומשחקת לה עם חום גבוה ורק מידי פעם מניחה עלי ראש לנוח וממשיכה....

אבל פתאום נחלצתי שאולי יש איזה זיהום שפספסנו או משהו עם חום כ"כ גבוה...

אף פעם לא היה לי ככה....

אז אני מבינה שזה הגיוני! תודה לכולן!

נקוה שיגמר מהר...

גם הבן שלי בן תשעה חודשים וגם כל פעם שיוצאת לו שן החום מקפץ ל40+.

 

זה מלחיץ אבל נורמלי כל עוד נראית חיונית! כשראיתי שהחום מפריע לו והתרופות סבתא לא עזרו, נתתי לו חצי מכמות הנובימול שכתוב כדי למתן את החום  אבל לא להוריד לגמרי (בהמלצת רופאה).

הבן שלנו מוציא כל שן (!!!) עם חום ממש גבוהה (39+), חוסר תיאבון ולפעמים גם שלשולים..

אם החום עולה אחרי שעתיים אז אני עושה לו בדרך כלל מקלחות פושרות אפילו קצת קרות (לא יותר מידי כמובן).. מאוד עוזר. לתת לשתות הרבה מים ובקבוקים (שלי כבר אוכל אוכל רגיל ורק בבוקר לפני השינה בקבוק אבל אין סיכוי להכניס לו אוכל במצב כזה) כדי שלא תאבד נוזלים.

ולא להילחץ.. הכי חשוב לקבל את זה בסבלנות.. 

 

 

 

בדר"כ גם מריירים המון, התאבון יורד ומכניסים כל הזמן דברים לחכך עם החניכיים.

לא חזק, אם היא לא מגיבה לזה אז זאת לא דלקת אוזניים, כי בדרך כלל חום גבוה זה או שיניים או אוזניים.. 

חוץ מה תסתכלי טוב בפה שלה. יצאו לה כבר שיניים שרואים? אם לא, בהתחלה תראי כמו חריצים קטנים קטנים כאילו לחצו לה עם ציפורן על החניכיים ונשאר סימן- בשיניים הראשונות זה בדרך כלל מתחיל מלמטה באמצע. אם את רואה את זה אז תלחצי לה קצת על זה, בדרך כלל אם זאת הבעיה וזה מציק להם אז הם לא יתנו לך להכניס אצבע. כדי להקל עליה לפני השינה תשימי לה קצת טי-ג'ל (יש גם של לייף שאתה אותו יצרן רק קופסה שונה-בדקנו) על המקום שיוצאים בו עכשיו השיניים. לפעמים הם גם נרגעים בגלל שזה טעים מתוק חזק.

 

אנחנו רק אתמול סיימנו עוד סבב של שיניים.. ברוך ה' בלי אבדות בכוחותינו ;)

 

 

 

 

בכל פעם שיש חום ושילשולים אנו מחכים ומצפים לשן הבאה..

אני נותנת מעט נובימול (לא את הכמות המצויינת אלא קצת פחות) בעיקר בשביל להקל על הכאב ותוך יום-יומיים זה נרגע באופן יחסי

 

אבל זה עדיין לא הסתיים לצערי..

צריך הרבה-הרבה אורך רוח

היה נראה לי חום גבוה מידי רק בשביל שיניים....

מקוה שיעבור לה מהר.

תודה לכולן על העצות!

הבן שלנו באופן קבוע מוציא שיניים עם חום גבוה מאוד- 39+, היה פעם שהגיע גם ל41....

בעיקר כשהיה קטן האמת... מאוד עוזר לשים גרביים טבולות בחומץ.

בהצלחה!!!

רופא אמר לי שחומץ בגרביים מוריד לחץ דם, אז כדאי להיזהר בזה.

 

מכירים את האמהות שאומרות "זה חום בגלל שיניים", נותנות נורופן ושולחות את הילדים למשפחתון

וכך הילדים מדביקים ילדים אחרים בוירוס שתפסו?

מרגיז וחסר אחריות!

אבל זו לא ערובה לכך שאין כאן גברים..

 

תודה רבה לך ובהצלחה!

אשמח לקרוא

אם זה אפשרי

לידה..

את יכולה להגיד לרופאה שאת לא מצליחה ולבקש שתתן לך כדור אחר..

 

בהצלחה!

ניסיתי להמיס

 

אני לקחתי כדורים של פרנטל של אטלמן בקפסולות

וטיפ קטן - לאחרונה כשהלכתי לבית המרקחת לרכוש חפיסה נוספת הרוקחת אמרה לי לקחת את זה בבוקר, אמרתי לה: באמת, למה? דווקא עד עכשיו במקרה יצא שהייתי לוקחת בערב. לא יודעת למה ככה זה הסתדר. היא אמרה שזה אמור להיות ויטמין שנותן כח ולכן עדיף בבוקר שישפיע במשך היום.

פלאי פלאים - אני ממש מרגישה את ההבדל....כשאני לוקחת בבוקר זה באמת עוזר... יש פחות חולשה במשך היום ברוך השם.

לא מבינה איך לא חשבתי על זה לבד... כנראה חלק מה"טמטמת הריון".... 

אצלי הייתי עם בעיות של נדודי שינה - הייתי מתעוררת אחרי שלוש ארבע שעות בלילה ולא מצליחה להרדם שוב.
אמא שלי שמעה שהויטמינים מעוררים ואמרה לי לנסות לקחת בבוקר.
זה באמת עוזר!
עדיין מתעוררת לשרותים אבל נרדמת יותר בקלות..


ודרך אגב זה באמת מגעיל בתקופת הבחילות, בלעתי עם מיץ או בירה שחורה או כל דבר עם טעם חזק.

זה קצת קשה אבל אפשרי

אפשר לשבור לחצי או להמיס בכוס מים

אותו ושותים עם מים הוא פחות אפקטיבי. לעומתו אח שלי שלמד רוקחות (אך יש לציין שכבר שנה לא עובד בבית מרקחת ונמצא כל היום עם תרופות) אמר שאם בעלון לצרכן לא כתוב שאסור לרסק- זה מותר...

עכשיו תחליטו למי להקשיב... בהצלחה!!

ושאלתי מנסיון רע שהיה גם לי עם הכדורים האלה...

 

ודרך אגב- את הכדורים ניתן לחצות דיי בקלות עם הידיים  ואחי הנ"ל אמר שניתן לקנות בבית מרקחת חותך כדורים בעשרה שקלים

זה בכללי שיטה לכאלה ששונאים לקחת כדורים..
פשוט לועסת מזון כל שהוא אבל קשה (ביגלה, שקדי מרק, מלפפון וכאלו) ואז כשזה כבר לעוס מכניסה את הכדור לפה ןמשקיעה אותו קצת לתוךהאוכל כדי שלא ארגיש אותו..

וככה אני מצליחה לבלוע כדורים ממש גדולים בלי בעיה..

**סליחה על התיאורים הציוריים..

ובמצב הנוכחי שהגרון שלי עמוס כזה- אני מפחדת להקיא.
אני רק מקווה שאני לא מזיקה לעובר ולי.

בעלי המיס לי אותם לתוך כוס מיץ אננס. זה ממש עוזר. 

 

או שתשאלי את הרופאה אם יש משהו אחר. כי חבל שלא את ולא התינוק תקבלו את הוויטמינים....

 

תודה לכולן לכל העצות!! עזר לי

אני רוצה לנסות אולי תחליף

הרופא שלי אמר לי להתחיל רק בחודש חמישי. אבל יש כאלה שמומלץ להן לפני... בעיקר אם חסר ויטמינים חשובים..
בשורות טובות

ותבלעי ב-2-3 לקיחות, עם מים/מיץ.

ממליצה להשתמש לשם כך בסכין קראמי, אבל גם אם תחתכי ברגיל - זה יותר טוב מכלום.

לא לקחת עם מוצרי חלב (לקחת בהפרש של שעתיים מאכילה/ שתיה של מוצרי חלב)

 

2 לידות. צירים מדומים מהיום הראשון של חודש שביעי, כואבים ובשתיהם ילדתי אחרי התאריך...

לי עזר כדור פיזיו', מקלחות, הרבה שתיה(כולל מיץ!- הרבה פעמים זה מחוסר גלוקוז..) לא להתאמץ, הרבה עזרה מהשכנים ומהמשפחה, נשימות כמו של לידה... 

 

זה לא חייב להיות צירים מדומים

זה יכול להתקדם דיי מהר תנסי מקלחות לי עזר מאוד.

ועצם העובדה שהם לא עוברים ומורגשים בכל מאמץ

אולי להיבדק שוב ??