פורום הריון ולידה (עמוד 4829)

(שאדע בכללי)..
ובכלל, חלב שהוצא מהמקרר יכול להיכנס למקפיא?
ועוד לא שתו מהבקבוק..

שאבתי בבוקר ומיד שמתי במקרר.. ( במחשבה להשתמש במשך היום.. הקטנה כבר הלכה לישון. ולא השתמשתי בחלב השאוב .האם אפשר להקפיא?
ואם כן, איזה תאריך ארשום על שקית-ההקפאה ..של אתמול? של היום? של שלשום?
כבר אחרי חצות..
(קצת מבולבלת! כי עוד לא יצא לי לשאוב ולא להשתמש..)

כותבים את התאריך ששאבת בו..
אפשר להקפיא תוך 24 שעות לפי מה שידוע לי...

חלב שאוב מחזיק במקרר לפחות 3 ימים במקרר (אני לא זוכרת בדיוק ה"תינוקת" שלי עולה לכיתה ד')

צריך לשים את החלב בחלק הכי קר במקרר.

אפשר לשאוב לבקבוק או לתוך שקיות של פלטקס (שאפשר לכתוב עליהן תאריך)

הן מאוד יקרות,אבל אפשר למזוג את החלב לשקית סנדביצים רגילה לשים בכמה שקיות ,שלא יקרע.

במקפיא אפשר לשמור חצי שנה.

להפשיר במקרר ורק אח"כ לחמם.  

לפי ארגון לה לצ'ה העולמי

רק צריך להריח לפני 

כאב באזור הגידים, בחיבור של כף היד - שורש כיף היד, אבל מהצד העליון של כף היד?
אצלי זה קורה משימוש עודף בפלאפון או בעכבר.
אם זה זה, כדאי לתת ליד לנוח ולקנות תחבושת לשורש כף היד, לא צריך יקרה - יד כאלה של אוריאל, עם סקוצ', פתח לבוהן, מתאים לשתי הידיים.

אם זה לא זה - לא יודעת.

עדיף לך כירורג כף יד, האורתופדים פחות טובים בזה.

יכול להיות שזה בגלל ההנקה?

לפחות האורתופד שלי היה גלוי ואמר לי שזה גדול עליו ונתן הפניה.

אם את מוצאת מישהו טוב, אז מצוין. פשוט הם יותר נדירים, והכירורגים בממוצע טובים יותר. כך אומרים.. וכך היה לי.

אולי זה במפרק, לא בגידים.

היה לי קצת גם מזה. זה היה סימן מקדים לדלקות אוטו-אימוניות אחרות. אם זה במפרק אולי כדאי ללכת לראומטולוג גם כן. אבל קודם ברור אצל האורתופד/כירורג.

(האנונימית עם הסיפור על הדלקות בידיים של הבעל בהודעה מתחת). הוא התחיל להתלונן כל כאבים בכף היד ושם לא נצפתה דלקת, אז האורתופד הפנה אותו.

את מרגישה כמו זרמים כואבים בורידים של הידיים?

יש לי את זה מידי פעם ועוד לא גיליתי ממה זה נובע.

עשיתי בדיקות דם ולא מצאתי משהו מיוחד.

אני מיניקה ולוקחת מיקרולוט, אולי זה קשור לזה...

ממש כמו שמרגישים אחרי שנחבלים חלילה

שמעתי על הרבה נשים שהתפתח ה להן דלקת בגיד/ בשריר אחרי לידה, בגלל שהחזיקו את התינוק באופן ממושך. לדעתי בינתיים חוץ מלהמתין לאורתופד וצילום אין לך הרבה מה לעשות. הוא גם יגיד לך אם ויטמינים יפתרו את זה. לבעלי לדוגמא התחילו כאבים בזרועות ולא מצאו כלום אז האורתופד נתן לו ויטמינים. הם לא עזרו והכאבים התחזקו בדיעבד הסתבר שהתפתחה לו דלקת בשרירים בשתי הידיים.

תשתי הרבה ותנמיכי את הקצב של העבודה

גם לי היה. זה של ההכנה של הרחם .. לדעתי טבעי, אבל אם זה ממשיך ואת מודאגת אז לכי להבדק. 

יש רופאים שימליצו למנוע עד אחרי המחזור הראשון.
ויש כאלו שלהפך -שימליצו לנסות מייד כי הגוף פורה ..

לדעתי תעשי מה שנכון לך ..

אני לא מנעתי וב'ה נפקדנו שבועיים אחרי ההפלה.

כמובן שיש מקרים שרפואית צריך למנוע.
אבל ברגיל-לא חובה.

אני באמת חושבת שהכי טוב זה ללכת בדרך הטבעית, ומה שהקב"ה יחליט זה מה שיהיה. רק פחדתי שזה יכול להיות מסוכן ואז זה משהו אחר..

אז תודה, הרגעתן ועודדתן אותי.

בצד של העצות אני קצת חלשה, אבל יש לי הרבה מה לכתוב מהצד של ההזדהות, התמיכה, האהדה שעוררת בי. יש עלייך עול כל כך כבד!! נשמע שאת מתמודדת עם יותר מדי דברים, וזה ממש מצער שזה המצב.

אולי תתקשי להאמין לי, אבל כל מה שאת מספרת על הילדה נשמע תקין ונורמלי לגמרי, לא מדאיג ולא מטריד אפילו טיפה בפני עצמו, והבעיה העצומה היא שזה מועמס עלייך יחד עם יותר מדי דברים אחרים. בעצם, זה נכון לגבי כל אחד מהדברים שתיארת. הריון בחודש שמיני זה נפלא, עבודה זה טוב מאוד, תינוקת שמחפשת ביטחון בזרועותייך בתקופות קשות זה ממש נהדר ומראה איזו אמא טובה את, אבל כל אלה ביחד, בו בזמן - קשה, קשה...

 

(לגבי התינוקת אני רוצה להרחיב בכמה מילים, על קצה המזלג, ואם תרצי עוד - ארחיב:

שינה מקוטעת בגיל כזה זה תקין ונפוץ (הקטנה שלי בגיל דומה ודומני שעוד לא ישנתי לילה רצוף מאז הלידה); ירידה בעקומות במעבר למוצקים זה נפוץ מאוד וברוב המקרים לא בעייתי בכלל (יש לי הרבה מה להגיד בנושא אבל מתאפקת כי זה לא העיקר כרגע. שוב - אם תרצי, ארחיב);

את אומרת שבימים האחרונים יש באופן יוצא דופן עניינים עם השינה, האוכל והצמידות אלייך - ובכן, תקופות כאלה עוברות על כל פעוט מסיבות מגוונות - זה יכול להיות וירוס קל שמתבטא רק בכך בזכות הטיפול האוהב שהיא מקבלת ממך, זה יכול להיות חולשה זמנית של מערכת החיסון (אולי בגלל שיניים) שגורמת לה להגן על עצמה כרגע מחשיפת יתר לחיידקים (במזון או בשהייה על הרצפה, שבשניהם היא ממעיטה כמיטב יכולתה), זה יכול להיות דרך לאזן את עצמה רגשית אחרי הפרידה ממך ל3 ימים - וככה היא מאשרת לעצמה שהיא אהובה ורצויה ולא נטושה חלילה, וכן עוד סיבות. העיקר שתהיה אשר תהיה הסיבה לצורך המוגבר - יש לה ביטחון מלא בך כדמות ההיקשרות העיקרית שלה (מושג מתורתו של בולבי, מוכנה להרחיב...) והיא יודעת שיועיל לה להתרפק עלייך, וזה נפלא ומראה איך את מתפקדת נפלא כאמא שלה למרות כל הקשיים! מעורר הערצה ממש!)

 

מקווה בכל זאת לנסות קצת לתת עצות (אם כי כאמור זה לא הצד החזק שלי). בינתיים נגמר לי הזמן אז בע"ה בהמשך.

 

 

באמת לא חיפשתי כל כך עצות כי אין לי כוחות ליישם אותן וגם ניסיתי כל מיני דרכים בנוגע לשינה וגם בנוגע לאוכל. האמת שכתבת לי את מה שהייתי רוצה באמת להרגיש בעצמי:

1. היא נורמלית ולא ילדה בעייתית

2. אני נורמלית ולא אישה חלשה ועצלנית כמו שאני מצטיירת לי בראש

הייתי בדיוק בדיוק במצבך לפני כמה שנים

וכ"כ זוכרת את ההרגשה....

אז הכי חשוב שבאמת תגידי לעצמך כל הזמן שאת ממש לא עצלנית אלא

גם מגדלת תינוק בבטן, 

גם מגדלת תינוקת על הידיים

וגם מפרנסת

וגם... וגם... וגם....

תפרגני לעצמך, אל תדרשי מעצמך ותורידי ציפיות.

 

ורק עידוד להמשך:

היום שתי הבנות בהפרש הזה הן חברות כל כך טובות

שהיה שווה את הרווח הקצר בין שתי הלידות...

ורציתי להעביר לך את התחושה שלי לגביהן... שמחה שעבר כך.

 

אני רוצה לכתוב לך עוד דבר: כתבת "אני מוצאת את עצמי מרחמת על עצמי בלי סוף וזה משגע אותי". מותר לך לחמול על עצמך, שצריכה לשאת כזה עול. *כדאי לך* לחמול על עצמך. כדאי לך להתייחס לעצמך בדיוק באותו רוך שהיית רוצה להתייחס אל הילדה שלך. כמו שלא היית רוצה שתהיה לה תמונה של עצמה כמפונקת ועצלה, כשהיא מתמודדת עם קשיי אמת - ככה את לא רוצה שלך, אמא שלה, תהיה תמונה שלילית של עצמך - ולו רק כי זה יקרין עליה. הילדה שלך (הנוכחית וזה או זו שבדרך) זקוקים לאמא שאוהבת את עצמה. שמתייחסת לעצמה ברוך וחמלה. רק אמא כזאת תוכל להתייחס גם אליהם ברוך וחמלה אמיתיים. זה אומר גם הפחתת עומס מעשית כמו שכתבו לך - כל מה שלא הכרחי כרגע לוותר, אבל בעיקר עבודה רגשית של קבלה עצמית. אלול הוא זמן טוב...

 

תתפללי. ספרי לה' יתברך כמה קשה לך. ספרי בפירוט. התפילה עצמה כבר מקלה כל כך! ובע"ה הוא ייתן לך כוחות לשאת את כל השפע שבירך אותך בו.

 

 

ובכל זאת עצה אחת קטנה - אולי להעביר את הילדה לישון איתך חלק מהלילה. אולי זה ייתן לה יותר ביטחון והיא תרגיש פחות צורך להיצמד ביום, ואולי זה גם יקל על גבך הדואב - ככה תוכלי ללטף אותה או לשיר לה או להרגיע אותה באיזו דרך שעובדת אצלכם, כשאת נשארת בשכיבה ולא צריכה לקום אליה.

 

 

מתוקה, נשמע באמת באמת לא פשוט...
שולחת לך חיזוקים! וחיבוקים!!

גם הילדה שדורשת כל כך הרבה פיזית ורגשית, גם ההריון, גם העבודה, וואו!!

 

 

בואי ננסה ללכת פרה פרה, 

• אני שמחה לשמוע שהיה לך קצת חופש, אני מציעה לך לחשוב איך אפשר למצוא רגעים קבועים בלו"ז השבועי שבהם יש לך שקט, אולי לקבוע יום בשבוע שאת יוצאת להליכה או לקפה או משהו לבדך או עם חברה או מביאים בייביסיטר ויוצאים כזוג.
   
• בעיות אכילה ובעיות שינה לפעמים באות ביחד, בגלל שחסר אוכל לא ישנים טוב ובגלל שעייפים לא אוכלים טוב וזה מעיין מעגל, יכול להיות שהכל בסדר ויכול להיות שיש דברים חיצוניים שיכולים להקל, הייתי הולכת איתה לרופא ילדים ומבקשת בדיקות דם לילדה (איך יצאו הבדיקות של גיל שנה?) ספירת דם וכל מה שיכול להיות קשור. ביחד עם זה חפשי יועצת שינה עם המלצות, יש יועצות שינה עם גישות שונות בררי מה חשוב לך וחפשי יועצת שינה שנראית לך שמתאימה לגישה שאת מאמינה בה ומוכנה לסמוך עליה.
   
• זכרי שאת עצמך בהריון וזקוקה למנוחה רבה, אולי תוכלי לתקופה הקרובה למצוא עזרה בתשלום בעבודות הבית? אולי נערה שתעזור לך בשעות היותר קשות עם הילדה, בלילות לנסות שיותר פעמים בעלך יקום לילדה, זכרו שאת מגדלת את הילד שבבטן זו עבודה שהיא באמת במשרה מלאה!!
   
• אני מקווה שהחזרה למעון/גן תעזור לבת שלך להרגיש טוב יותר, יתכן שהיא מרגישה את ההריון בתת מודע ורוצה לתפוס כמה שיותר זמן איתך וזה טבעי ובע"ה אחרי הלידה תתכן עוד תקופת הקושי אבל לאט לאט תמצאו את האיזון מחדש כמשפחה בשמחה
   
• דבר אחרון- שימי לב למצב רוחך הכללי, יש הרבה עומס, האם רוב היום את חשה עצבות? על מה את חושבת? את לא חייבת לענות לי, תעני לעצמך, תתכן בהחלט ירידה במצב הרוח בזמנים השונים בהריון וביחד עם זה צריך לשים לב, כי אולי מתפתח דיכאון של הריון שדומה לדיכאון אחרי לידה ואז כדאי לטפל גם בזה בצורה ממוקדת

 

 

הרבה כוחות!! תעדכני אותנו בשלומך

 

 

הייתי במצב שמזכיר את שלך: ההפרש בין שני הגדולים הוא שנה וחצי, ובתקופת ההיריון השני היו לבת שלי בעיות אכילה קשות (בטיפת חלב התחילו להפחיד אותנו...), וזה בהחלט השפיע על מצב הרוח שלי והוסיף על קשיי ההיריון הרגילים. (אבל אני לא עבדתי, רק למדתי יומיים בשבוע, וזה נראה לי הבדל גדול...)

אולי אפשר לקחת חופשת לידה מוקדמת? והילדה תהיה במסגרת מלאה בשנת הלימודים? - כך יכול להיות לך קצת אוויר לעצמך, ותוכלי להגיע יותר ברוגע ללידה...

שהייתי אמורה להיות במצב שלך... בחודש שמיני עם ילד בן שנה וחודשיים
אלא שלפני כמה חודשים עברתי הפלה קשה וכואבת...

ולהבדיל אצלך- שיהיה במזל טוב!!! ובעז״ה עם כל ילד חדש שנוסף ה׳ נותן כוח.

בסוף שמיני, עם כאבי גב - אף רופא לא יסרב לך. ובבית - תנוחי כמה שאפשר. לא נורא, שיהיה מטונף...
המון כוחות לך !

לפעמים כדאי לצמצם בהוצאות מסויימות כדי לממן עוזרת במצבים שאת קורסת.
חשוב מאד!!!
הרבה הצלחה

ותנצלי את הזמן באמת לנוח

לא להתחיל לשטוף לקרצף לכאלו

 

תאגרי כוח כי עוד תצטרכי אותו בעזרת השם

לידה קלה  ובזמנה

בריאים ושלמים את והולד.

ברוך השם שבעלי עבד אז מהבית והיה יכול לתת לה את היחס הנצרך...והיום שהוא עובד יותר בחוץ היא התחילה ללכת למעון עד ארבע וזה ממש מקל עלי שאני עם הקטן.

אם אפשר שתקופה מסוימת בעלך יחזור הביתה מוקדם יותר אפילו חלק מהשבוע

להכניס את הילדה למסגרת

עזרה בבית

אירגונים שעוזרים בזה כמו חסדי נעמע

אולי שהבעל יחזור יותר מוקדם אפילו בחלק מהשבוע

להכניס את הילדה למיסגרת

עזרה בבית

עזרה מאיזה אירגון כמו חסדי נעמי

תודה רבה בנות על החיזוקים, אני ממש זקוקה להם...

באמת רציתי לשאול, שמעתי שאפשר לקחת את חופשת הלידה עוד לפני הלידה. כמה זמן לפני המשוער ניתן?

רק קחי בחשבון שזה יורד לך מהחופשת לידה אח"כ...
וגם צריך לשים לב שאת יכולה ללדת גם שבועיים אחרי התאריך...

החלפתי ליסמין והכל עבר כלא היה וחוץ מזה עפ"י הרופאה שלי אפשר לקחת כל גלולה שהיא רצוף 3 חודשים.

דימום בן כמה שבועות, שמסתדר בחודש שאחרי. גם ביסמין.

הכל מאוד אינדיבידואלי, וצריך הרבה סבלנות לגלולות...

שהפסקתי להניק..
אמרו לי במכון פועה שאפשר להמשיך.

אבל אם זה עושה דימומים כדאי לעבור לגלולה רגילה (משולבת) 

הרופא של ההריון בסיכון אמר לי שבבוקר- 70-95, ויש אומרים עד 90

ושעתיים אחרי אוכל-עד 120,

אבל הרופא הרגיל שלי אמר שבבוקר מתחת 100 זה סביר ואחרי אוכל מתחת 140 לא צריך להלחץ.

(תכלס במעקב הריון בסיכון יחשיבו מעל 120 כחריגה)

מה הגיל שלך? אם את לא צעירה, זה יכול להיות שיקול

אם את צעירה, אני לא רואה סיבה.

ושוב, זה תלוי בהמון דברים.

אולי שתפי אותנו קצת יותר ויהיה יותר קל לעזור

העולל 7.5 חודש. (וכבר אוכל קצת)

אני...סבתא...(לא באמת)

 

התייעצתי עם מיקצועית אחת, שהמליצה, שאם אחליט להפסיק יניקה - כדאי לרחם להתחזק ולגוף כולו לשוב לאיזון הורמונלי.וזה לוקח זמן.

 

אולי זה יקל לקבל החלטה ולהרגיש שלמה איתה.

כי אם כן- אז זה באמת שיקול

אבל אם לא- אז יש סיכוי סביר שתיכנסי להריון תוך כדי הנקה ואם ההריון בריא ותקין תוכלי גם להמשיך להניק עד ללידה ולאחריה, אם יתאים לך.

 

אגב, זה שהתינוק אוכל זה לא אומר שהוא יכול להפסיק לינוק. להנקה יש תפקידים נוספים- חיזוק מערכת החיסון, בנית קשר, בטחון ועוד. וגיל 7 חודשים זה די צעיר להפסקת הנקה.

 

אבל, כמו שכתבו לך- בטח יש לך מערכת שיקולים שלמה בענין...

אני רוצה להמשיך להניק והאפשרות להרות מתעכבת אצלי בהנקה וכרגע מתאפשרת, אבל הוסבר לי שההנקה, הפרולקטין משבש את האיזון ההורמונלי ועלי להחליט מה יותר חשוב לי.

איך רב יכול להביע כאן דעה הלכתית טהורה? זה לא עניין ערכי אישי ורפואי נטו? אין לנו רב משפיע. רק פוסק בעניינים מובהקים.

הבא שאחריו. המלצה של משרד הבריאות העולמי. 

 

קראתי פעם על מנהלת פורום הנקה באתר אחר שסיפרה שבגיל 30 התגלה אצלה אוסטואופרוזיס כי היא היתה כל הזמן ברצף של הנקות והריונות ובלי מחזור באמצע, ז"א מחסור באסטרוגן. הגוף שלה פירש את זה כסימנים של גיל מעבר ולכן בגיל צעיר כל כך היא לקתה באוסטאופורוזיס. 

חשוב לתת לגוף את המנוחה, חשוב לצבור כוחות לקראת ההריון הבא וחשוב גם להניק, אם כי קראתי פה באחד הפורומים שעפ"י הרפואה הסינית הנקה צריכה להסתיים בגיל 8 חוד' ואחר כך היא לא תורמת לילד כלום. 

 

אישית, הנקתי את בני עד גיל שנה וחודשיים ואחר כך הוא כבר לא היה צריך את זה יותר. הוא אפילו לא קיבל תחליף חלב. ואני נתתי לגוף קצת מנוחה, ואז נכנסתי להריון הבא. 

נשמע הזוי קצת.
מכירה אישה שבמשך מעל 20 שנה כמעט ברצף הייתה בהריונות/הנקה וגם היום כשכבר עברה את גיל המעבר לא נגרם לה שום נזק.
ועוד הרבה נשים שגם היו במשך שנים ברצף הריונות הנקה ולא שמעתי על אפילו אחת שנגרם לה נזק כמו שאת מתארת.
ולא שמעתי מאף רופא המלצה כזאת וגם אני כרגע ברצף הריונות הנקה (המשכתי להניק תוך כדי ההריון אפילו) ואף רופא לא אמר לי משהו על זה.
ומעבר לזה אם יש ביוץ בהנקה בשביל להיכנס להריון כנראה היה גם נוכחות של אסטרוגן אז זה לא ממש אמין הסיבה.

שאותה אישה לא הקפידה להשלים את מאגרי הסידן בתקופת ההנקות וההריונות הממושכת.

 

אני האנונימית מ"עמדת ההלכה" כאן למעלה. ויש לי דוגמא שעונה אולי על שתי השאלות: אני רגילה להניק הנקות ממושכות של שנתיים וחצי-שלוש. בילד החמישי הייתי תשושה מסיבות מסויימות. סבלתי מדלקות בגידים בכל מיני מקומות בגוף והרגשתי כאבים במרפקים ובברכיים. פעם אחת הרגשתי שאני פשוט מוכרחה בו ברגע לשתות חצי ליטר חלב ואם לא - אתעלף. שתיתי על אף שחלפה רק שעה מאכילת בשר!

 

באותו רגע הבנתי שעם כל הצער (וההתענגות על כך שאני לא מקבלת מחזור בהנקה) אני מתחילה בתהליך הגמילה של התינוק שהיה אז "רק" בן שנה ושבעה חודשים. וכך עשיתי. לא ראיתי צורך במקרה הזה לברר את עמדת ההלכה משום שהיה לי ברור שלא אצליח לשקם את מאגרי הסידן הפעם תוך כדי הנקה (וכמובן הגיל הסביר של התינוק).

שום איזכור להמלצה כזו של אירגון הבריאות העולמי או אירגון אחר כלשהו

הסבו את תשומת ליבי להודעה הזו. אני זו מסיפור האוסטאופרוזיס.

הפרטים שהוזכרו למעלה לא ממש מדוייקים, אבל כן חשוב לי להבהיר כמה דברים:

 

גם לי לא ידוע על הנחייה של ארגון הבריאות העולמי לעניין הפסקה בין הנקה להריון הבא.

אסטרוגן הוא ההורמון האחראי על המחצית הראשונה של המחזור - מהגעת הווסת ועד לביוץ. כשאין את שניהם (למעט אחד בכמה שנים שמוביל להריון חדש...) אז רוב הזמן, במשך שנים ברצף, האסטרוגן נמוך. ממש כמו בגיל המעבר.

מה שכן ידוע לי הוא שלאחר הריונות והנקות ברצף, כולל הנקות תוך כדי הריונות, ובעיקר בעקבות אי קבלת מחזור סדיר במשך שנים (כתוצאה מהרצף הזה), ובשילוב, ככל הנראה, של מאגרי סידן לא משהו מראש, התפתחה אצלי אוסטאופרוזיס בגיל צעיר (לא 30. יותר קרוב ל 40  ). זה התגלה לגמרי במקרה, אבל מאז "זכיתי" לשמוע על עוד מקרים כאלה. זה לא מאד נפוץ, אבל זה בהחלט קורה. זה כמובן לא חייב לקרות ולא קורה לכל אחת שבהריון ומניקה ברצף. 

הסיבה שסיפרתי את סיפורי בפורום הנקה ההוא היא להעלות את המודעות ולשים לב. אני למשל ייחסתי את כאבי הגב הזוועתיים שהיו לי לכאבים כתוצאה מהנקה בשכיבה, בעיות במזרון של המיטה וכו', לא העלתי על דעתי את הרעיון שהחוליות בגב שלי מחוררות כמו גבינה שוויצרית וקורסות להן אחת על השניה...אבל מעבר לזה הייתי מאד מבסוטית מהקונספט של להיניק ולהרות ברצף בלי ללכת כמעט למיקווה...ומכיוון שאני בעד להיניק כמה שיותר - התאים לי ובניו.

 

גם לי אף אחד לא אמר על זה כלום. למעשה, לא סיפרתי לרופאת הנשים שלי אף פעם שאני מניקה בהריון. לא חשבתי שזה אמור לעניין אותה וכל זמן שזה לא הפריע לכניסה להריון או להריון עצמו זה נראה לי בסדר. וזה באמת בסדר, אלא אם כן זה פתאום לא, ואז לא בטוח שתדעי על זה, כי אוסטאופרוזיס לפעמים מתגלה רק כשכבר יש שבר.

לי היה נס גדול שגיליתי את זה ושאפשר לטפל בזה לפני שיש נזקים בלתי הפיכים.

 

כיום אני מניקה (בן שנה וחצי) אבל בניגוד להנקות הקודמות הורדתי משמעותית את הכמויות על מנת להעלות את האסטרוגן. בגיל שלי לא מקבלים תרופות עדיין (זה יגיע בגיל המעבר. תודה ששאלת) אבל כן הבהירו לי כל הרופאים שהייתי אצלם, וה' עדי שראיתי בשנה האחרונה הרבה מידי, שחשוב מאד שאתן לגוף שלי לשקם קצת את מלאי הסידן כי במקרה שלי זה היה טו מאץ'. אני מכינה את הגוף כבר להריון הבא! 

חשוב לי להבהיר: ממה שנאמר לי - הריון והנקה לא גורמים לאוסטאו'. מה שגרם אצלי לעניין, ככל הנראה, זה מאגרי סידן לא גדולים מספיק ממילא (עתודת הסידן נבנית בגוף עד גיל 20 בערך. אח"כ צריך להסתדר עם מה שיש עד 120...) ובגלל האסטרוגן הנמוך הגוף איבד סידן אבל לא הצליח להחזיר אותו כי ההנקה (וההריון) גוזלים מהגוף הרבה סידן שאמור אח"כ לחזור בעזרת תזונה עשירה בסידן. לגוף שלי לא היתה הזדמנות לשקם את משק הסידן בגלל הרצף ומכיוון שהמאגרים היו נמוכים מלכתחילה - נהיה מחסור רציני בעצמות שהוביל לאוסטאו'.

 

אין בדברי המלצה לאף אחת מה לעשות. את הסיפור שלי סיפרתי "שם", במקום שמכירים אותי בו, כדי להסב את תשומת ליבן של אחרות לכך שברצף הנחמד הזה יכולה להיות גם בעיה אם לא שמים לב לאיתותים של הגוף.

 

מאחלת לכולכן בריאות טובה והריונות תקינים והנקות ארוכות ומספקות, ושהמידע הזה ישאר בגדר משהו לא רלוונטי עבור אף אחת אף פעם.

 

חודש טוב ומבורך!

דבר שני, יועצת הנקה שביקרתי אצלה אחרי הלידה שדווקא ידועה מאוד בגישה הטבעית שלה, אמרה לי את זה. 

להבין איזו אמירה לייחס למה שאליו את מתכוונת) למה את מתכוונת.

אם הכוונה להמלצת ארגון הבריאות העולמי - אז אני לא מכירה המלצה כזו, אבל גם זה לא אומר כלום. אני לא עוקבת אחרי כל ההמלצות שלהם.

 

אם התכוונת למשהו אחר שנאמר בשירשור הזה - הסבירי למה התכוונת כדי שאוכל להגיב לעניין...

(והכל בהנחה שהתכוונת אלי...)

 

 

ובפורום הזה יש אפשרות לכתוב באופן אנונימי אם את לא רוצה שיזהו אותך. 

 

והנה ציטוט קטן מתוך המלצה של ארגון הבריאות העולמי: 

 

The recommended interval before attempting 
the next pregnancy is at least 24 months in order to reduce risks to the mother and infant

מביאה את כל המקור, גם כי צריך וגם כי אין לי כח להתחיל להעתיק ציטוטים... 

 

http://apps.who.int/iris/bitstream/10665/44016/1/9789241547628_eng.pdf?ua=1

כאמור - לא שללתי. רק ציינתי שאני לא מכירה הנחייה רישמית כזו.

 

האמת שמהציטוט הנ"ל (ראיתי אותו גם בתוך הקישור) לא ניתן להבין למה הכוונה ב 24 ח' - מרגע הלידה? מרגע הפסקת ההנקה? לא ברור.

 

וכפי שכתבו גם לפני - יש נשים שיולדות ברצף במשך שנים והכל סבבה.

הכי אחראי והגיוני בעיני הוא לשקול כל מקרה לגופו, להיות קשובה לעצמך, להיות עירנית לסימנים שהגוף משדר לנו. לפעמים ברצף החיים המטורף ובעומס אנחנו נוטות לדאוג לכל העולם ולהזניח את עצמנו...או קיי, אני נוטה להזניח את עצמי. אני משערת שיש עוד כמוני...אז אל!

 

ושכחתי קודם לציין שלושה פרמטרים חשובים, עם וגם בלי קשר לאוסטאו':

1. ויטמין D - המודעות (הברוכה!) לסרטן העור יצרה מצב שבו החשיפה שלנו לשמש לא מספיקה כדי לייצר ויטמין D בדרך הטבעית. חשוב מאד, במיוחד לנשים בהריון ומיניקות שאמורות לספק גם סידן לעובר\תינוק\שניהם ביחד, בטח לנשים שהולכות בצניעות עם מינימום עור חשוף, לוודא שרמת ויטמין  D בגופן מספקת ואם לא - לתסף. אני ידעתי כמה שנים שחסר לי אבל אף רופא לא טרח להגיד לי לקחת תוסף. סידן נספג היטב בגוף כאשר רמת ויטמין D תקינה. כשיש חסר - הסידן לא נספג היטב או לא נספג בכלל. כך שכנראה שגם זה לא ממש עזר למצב העצמות שלי.

2. התעמלות - זה חשוב כידוע בלי קשר לאוסטאו', אבל מסתבר שיש לפעילות גופנית משקל אדיר בשמירה על מסת עצם תקינה. אני הפכתי לבטטת כורסא עם השנים והיתה לזה השפעה מכריעה על מסת העצם שלי.

3. תזונה - עשירה בסידן זמין לגוף. יוגורט עם אחוזי שומן נמוכים, גם אם יהיה מפוצץ בסידן - לא יספג בגוף. כדי שהסידן יספג חשוב שהוא יגיע עם שומן (מוצרי חלב מתחת ל 5% שומן - יעילותם כמספקי סידן זמין לגוף מוטלת בספק).

 

שוב, אפשר לא לעשות את כל זה ולהיות בריא כשור, ואפשר להיות הכי בסדר בעולם - לאכול מאוזן, להתעמל וכו' ובכ"ז לא...

אני גם יודעת שה-D שלי נמוך, ולא טיפלתי.
וגם בטטת כורסא..
בקשר למוצרי חלב - גבינה צהובה הכי טוב. גם מכילה המון שומן וגם המון סידן. וחמאה מכילה ויטמין D. והכי טעימה בעולם..

הנטיה שלי להזנחה היא נוראית ולכן אני לוקחת את הזמן בין הריון להריון. אני גם יודעת שסך הכוחות הנפשיים שלי להתמודד עם הילדים הוא לא גבוה ואני צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני כל ילד נוסף... 

אבל בצירוף עם המלצתם להניק לפחות עד גיל שנתיים, זו *לא* המלצה גורפת להפסיק בין הנקה להריון.

 

ותודה מקרב לב לחברתי היקרה ליאל שנענתה להזמנתי ובאה. אולי תישארי? 

 

 

אמרת עמדת ההלכה.

 

והרב יתייחס כמובן לשיקולים האישיים שלך המובאים בפניו.

ופוסק בעניינים מובהקים זה מצויין.

 

בכוונה השתמשתי בביטוי "עמדת ההלכה". אם את מעוניינת להשאיר את ההחלטה בידייך, את יכולה לבקש מהרב להתייעץ בלבד ולשמוע מה ההלכה אומרת במקרה כמו שלך. את יכולה לומר שאינך מעוניינת בפסק הלכה.

 

אני חושבת שכשומעים מה יש להלכה לומר במקרה כמו שלך זה יכול לתת כיוון לגבי ההחלטה ולעזור להיות שלמה איתה.

 

בהצלחה רבה ובשורות טובות.

 

 

למשל, יש דיון הלכתי ער בשאלה אם מותר לאלמנה להתחתן מחדש כל עוד לא מלאו שנתיים לבנה - שמא תיכנס להריון חדש וכך עלולה להיפגע ההנקה. זה דיון הלכתי עם דעות לכאן ולכאן. הנה כמה מקורות אם מישהי מתעניינת: דברי טעם, סי' ד; פתחי שערים, סי' י; הגהות חכמת שלמה, אבהע"ז סי' יג; שו"ת האלף לך שלמה, סי' נז.

להניק כל זמן שאפשר, וברגע הנכון את גם תיכנסי להריון.

תודה ל"כאן ועכשיו"-כך אני נוהגת באמת. ותודה על ההערה על ההתייעצות ההלכתית.

אני רוצה להניק ככל שיידרש. אני רוצה עוד ילדים.

הנקודה ששאלתי בפתיחת השירשור- זה הגיל המאד מתקדם. זו הנקודה של ההתלבטות. אני ממש בעד להניק וה' יתן מתי שיתן לנו ילדים נוספים. אבל יש יצר להתערב ולהזדרז. מה לעשות. אם לא היתה לי התלבטות כזאת-לא הייתי כותבת פה. נכון?

 

עניין אחר עם הסידן-

שמעתי הרצאה של פיזיוטרפיסטית שגם מרצה בפוע"ה שדיברה על בריחת סידן ונטילת סידן בהריון ואחרי לידה בחו"ל. פה , לפחות איפה שאני- לא נותנים  ולא מתייחסים ושאלתי בהריון. אמרו שלא צריך. 

אז מה לעשות????

תבקשי! בריחת סידן זו אחת הבעיות הנפוצות אצל נשים

הבנתי מהתחלה לגבי הגיל המתקדם והבנתי לגמרי את ההתלבטות. וטוב שאת כותבת כאן ומעלה אותה.

 

קודם כל מאחלת שה' יברך אתכם ויתן לכם ילדים נוספים ככל שתרצו. 

 

עכשיו לענין הסידן: אל תחכי להוראות מיוחדות או תוספי מזון. את יכולה בקלות לשמור על המאגרים בעצמך אם תקפידי לאכול מוצרי חלב במידה וטחינה גולמית מלאה. ובאופן כללי לאכול מזונות מגוונים, מבושלים בבישול ביתי ולא תעשייתיים.

 

המון בהצלחה.

לעניות דעתי גיל 8 חודשים הוא גיל צעיר לגמילה מהנקה,הרבה פעמים שרוב התזונה של תינוק הו חלב אם מתחילות בעיות אכילה קשות במעבר למזון אחר.

אם אתם רוצים הריון נוסף, עדיף לדחות את גיל הגמילה מהנקה לשנה בערך,בזמן הזה לגמול את התינוק מהנקה ,לתת לו מזונות אחרים .

אני אישית חושבת שזה חשוב כי בתכלס כשתבואו הוא יצטרך לסדר את העיניינים הטכניים וכדאי שהוא ידע לאן צריך ללכת ומה צריך לעשות.

אבל זה נטו ההרגשה שלכם.

בעז"ה את תהיי עם צירים והוא יצטרך לעזור לך ולכוון אותך ולא תמיד את תהיי מסוגלת להסביר לו לאן ללכת ומה צריך לעשות עכשיו.

למה שהוא ילך אל הלא נודע? גם לו מגיע לדעת לקראת מה הוא צועד. אם זה בלקחת אות ולסיור ואם זה בהכנה פיזית ונפשית לקראת הלידה. בעלי חטף בלידה הראשונה כזאת טלטלה של החיים, שבלידה השניה כבר הלכתי איתו לקורס פרטי רק בשביל שנינו. וזה אכן השפיע לטובה. הוא היה שם לצידי ותמך לאורך כל הלידה. 

אלא נכנסים לחדר לידה שקרוב לדלת ולא עוברים בכל השטח של חדרי הלידה

בקיצור אין בעיה לגברים להצטרף

בכל אופן אנחנו הלכנו ביחד והיה מצוין!

לא הייתה בעיה

וסליחה אם נפגעת מקווה שזה העלה לך חיוך...

ממליצה על ד"ר קטן. יש לה רעיונות טובים בנושא.

גם אני כך מנסה לעשות הפסק ופתאום שוב יש קצת דם. ;(((
ממש קצת אבל..
אני שמתי התקן 4שבועות אחרי הלידה אז אולי זה בגלל זה? גם אובדת עצות ולא מתפקדת הכי טוב בגלל זה.
יש עצות??

כי אכן יותר קשה להטהר.
אבל אני לגמרי מבינה אותך. יש נשים שמיקרולוט וסרזט פשוט לא בשבילן
אני אחת מהן.
יותר מ 6 שבועות הייתי נידה איתן
סיוט חיי
החלפנו אמצעי מניעה כי זה היה בלתי נסבל...

אבל זאת הנחיה של הרופא. כמסתיים הדימום מתחילים לקחת.
אני ככ פחדתי להתחיל לקחת. בגלל שכל הזמן כותבים כאן שזה לא מומלץ לקחת לפני...
אפילו התקשרתי למדריכת כלות שלי כמעט בבכי ושאלתי מה לעשות...
בה׳ לקחתי לפני, והצלחתי לטבול..
( אחרי שלושה ימים היה דימום קל שכן אסר אותנו. אבל זהו. ברוך ה!

אז אני מבינה שיש בנות שזה ממש אחרת אצלן...
אבל רק רציתי להגיד את הסיפור שלי.
שאולי הוא דומה לשל עוד כמה.שנבהלו מהמשפט של ״לא להתחיל את הגלולות לפני המקווה״
בהצלחה לכולן.

שכשאת לקוחת תוך כדי הדימום של הלידה, ויש לך דימום גם מהגלולות, יהיה לרב הרבה יותר קשה להוכיח שזה דימום של הגלולות ולא של הלידה ואז קשה יותר להתיר במקרים מסויימים. לעומת זאת, אם תסיימי עם הדימום של הלידה, ואז תקחי גלולות, יהיה לרב הרבה יותר קל להתיר במקרה של דימום מגלולות. 

אותי הרב שלח לרופאה ואחרי שחזרתי אליו עם תשובות הוא הדריך אותי מה לעשות..

 

שיהיה המון בהצלחה!

 

שואלת באמת לא בשביל להקניט. (אני גם בסיטואציה הזו עכשיו)
אם זה לא פצע מה כבר אפשר לעשות?

אפשר ללכת עם בגד צבעוני ולא לבן, למשל. ואפשר עוד הרבה.

שהוא יודע להדריך איך להקל ומה לעשות ואיך.. זה משתנה מאד לפי המקרה של כל אחת.. קצת קשה להבין את זה עד שלא מתייעצים באמת עם רב אבל אם תתקשרי לרב תוכלי לראות על פי השאלות שהוא ישאל אותך כמה כל פרט חשוב ומשנה..

 

זה נשמע הזוי כי ההרגשה שדם זה דם.. אבל יש הרבה מעבר...

 

 

התחלתי לקחת מיקרולט חודש אחרי הלידה.. וזה כמובן עשה המון דימום. התקשרנו לרב והוא אמר לקחת גלולה כל 12 שעות ולא כל 24 שעות.(על פי הנחיית רופאים) זה ממש עזר אבל לא מספיק כדי לספור 7 נקיים שלמים. כמה פעמים יצא שהגעתי ליום ה 4 וכתם שאוסר!!!מבאס  כל כך! אז התקשרתי שוב והוא אמר שב7 נקיים ללבוש צבעוני ולעשות בדיקה רק בראשון שלישי ושביעי.. בקיצור ב"ה אחרי 10 שבועות מהלידה, טבלתי!!!

 

על עלילות הגלולות... אני משתמשת ופשוט סבבה לגמרי, ישתבח שמו

באמת כואב הלב לשמוע.

 

איך אמרתי לגיסתי שתחי' ? עם הדיאפרגמה אני מרגישה כמו נערה....

המחזור הוא טבעי שלי, ללא תופעות לוואי הורמונליות פיזיות או רגשיות.

 

והיתרון הגדול ביותר מבחינתי - ברגע שרוצים בהריון נוסף פשוט מפסיקים להשתמש בה (בחסדי ה' בשלושה ההריונות האחרונים נקלטתי להריון באותו ליל טבילה שבו החלטנו להפסיק להשתמש בדיאפרגמה והתפללנו על הריון. לעומת זאת, אחרי שנטלתי גלולות בין ההריונות הראשונים השתבשתי לגמרי - סבלתי מדימומים ולא היה לי ביוץ חודשים ארוכים).

 

 

 

אפילו לא חייבים להשתמש בה לאורך כל הימים המותרים. מרגע שלומדים לזהות את הביוץ ולהבחין מתי הימים הפוריים חלפו, אין צורך להשתמש בה יותר עד המחזור הבא.

 

ב"ה שיהיה בקלות לכולן.

אין הרבה מה לומר, חוץ מזה שחייבים להיות חזקים ובסוף זה עובר.
לא מזמן סיימתי עם זה...
תדעי שלקב״ה יש נחת עצומה מהרגעים הקשים והסיוטים הללו.
הרבה עוזר זה הסחות הדעת. פשוט להתעסק בהרבה דברים אחרים (כמה שאפשר) ולא לחשובעל העניין...

זה מאד משתנה: תלוי במספר ההנקות וגם סתם באיך הגוף מגיב.

אצלי למשל התחילו דימומים בערך שנה וארבעה חודשים אחרי הלידה.

אם את מונעת לעוד תקופה קצרה- אולי כדאי לך להמשיך ולראות.

נתון לשיקול דעתך...

אצלי הדימומים החלו שנה ושבע אחרי הלידה

וגם אז דימום קל מאוד

אחר כך בחודש הבא  לא חזר.

אבל הרבה פעמים כשההנקה כבר לא מלאה מתחילים דימומים בגלולות מהסוג של סרזט.

יש ירידה קלילה באחוזי המניעה (בערך אחוז אחד...)

 

אבל לרוב, זה יוצר הרבה דימומים ואי יציבות...

ולא היה לי כלום, אבל אני יודעת גם על הרבה שזה עשה להם דימומים לא סדירים.

לי תמיד הרופאה אמרהש כל עוד אין לי בלאגנים של כתמים ודימומים הכל בסדר.

לא יודעת לענות לך.. אבל ,שיהיה בשעה טובה!
מקווה שהמנוסות והמבינות ממני יגיבו לך.
.
וכן.. קצת כמו האלות מילוליות בבגרות במתמטיקה..חחח

אם זו לידה חוזרת- כמה זמן ארכו הקודמות?

 

אם זו ראשונה, פשוט תסעי לפי ההנחיות.. בלידה ראשונה לרוב (כמובן, לא תמיד!) מגיעים מוקדם למדי...

עם פיטוצין והכל. הפעם אין לי שום כוונה לעבור את הסרט הזה שוב ואני עושה הכל, כולל הכל כדי למנוע את זה.

אז חכי לצירים של דקה בתדירות של 5 דקות, נגיד כשיש לך כבר חצי שעה-שעה בקצב כזה תצאי לבית חולים

אף פעם אי אפשר לדעת כיצד מתפתחת לידה, ובתוך כמה זמן תלדי, פשוט תוסיפי 20 דקות בערך על הזמן הכולל.
כשתכנסי לקבלת יולדות תגידי שיש לך gbs חיובי, ויחברו אותך מיד.
אל תלחצי מכל הענין, גם אם תלדי באמבולנס הסכוי להיפגע הוא אפסי!
ישנן מדינות מפותחות שבכלל לא בודקים gbs.
שיהיה בשעה טובה.

הכותב הינו חובש ותיק במד"א.

לכי לרופא שיסתכל ויתן טיפול במידה וזה אכן פטריה כי אם זה אכן פטריה את מדבקים אחד את השני וזה יגרום לקשיים בהנקה...
דבר נוסף שזה יכול להיות זה אם הוא פולט הרבה יחסית אז זה יכול להיות שאריות פליטה...

סתם מעניין, כל לבן על הלשון זו פטריה?
אצלי כולם עם לבן בלשון בתקופת הנקה. וזה לא יורד וכשמפסיקה להניק זה עובר.
שאלתי ואמרו שלא

כמעט לכל תינוק.

כשזה פטריה זה בדרך כלל יותר נקודות ומתפשט גם לחיך ולחניכיים

או שכבה עבה מאד

ולתת טיפה מים אחרי כל הנקה

מישהי מכירה כזה דרך טיפול?

אם זו אכן פטריה, תקבלי ג'ל בשביל בתינוק, ומשחה למריחה על עצמך לאחר ההנקה.

שאם אני טיפה מנקה עם האצבע זה כן יורד

אז אולי זה באמת שאריות מההנקה או פליטה

רק שאני קצת יותר משנה אחרי לידה, שבוע 24 והכאב או לאו דווקא בבקרים אבל כן רק מידי פעם.
אני שמתי לב שהרבה פעמים האיזור טיפה נפוח סביב הכאב אז אני חושדת שמדובר בבצקת או וריד אבל אני מתכוונת לשאול את הרופא שבוע הבא ואני מקווה לזכור לכתוב לך מה הוא ענה אם הטמטמת לא תגרום לי לשכוח לשאול.

האמת שכל פעם ששאלתי את הרופא על כאבים מהסוג הזה הוא אמר לי "נו מה את רוצה את בהריון, רחם גדל וכו וכו.." נשמע קצת מעליב אבל בתכלס הוא באמת אחלה רופא (למרות היותו גבר- ועוד דתי. הוא בערך הדבר היחיד שמשאיר אותנו בקופה).
בגלל זה בנושא של הכאבים אני מעדיפה להסתמך על נשים שעברו את זה.. או במקרה שלך עוברות...

אשמח אם תעדכני אותי מה הרופא שלך אמר לך... חח שאני אדע לעדכן את שלי ;) 

תודה!!

גם שלי אחלה וגם דתי
אבל בנתיים לא יצא לי לשאול אותו על כאבים אז אני לא יודעת מה תגובתו במקרים כאלה.

וזה היה גם בהריון הראשון,
נראה לי שזה פשוט ככה בהריון..

היה לי כאבים כל ההריון. מחודש שני ועד הסוף

אבל עכשיו באמת ב''ה מבחינת כאבים לא הרגשתי שאני בהריון (חוץ מהבחילות והקאות פה ושם) 

בגלל זה זה קצת מוזר.. אם זה כמו הריון ראשון אז למה זה רק בבוקר\לילה. וכל היום אין...

ושני הריונות רצופים בגילך זה בסדר גמור.
יותר נשמע שהעובר לוחץ על נקודה מסוימת..
נסי לשנות תנוחות שינה וכד'.
לא מומלץ בהריון לישון על מזרני קפיצים וכד' רק מזרנים קשיחים ופשוטים.

אבל אני כבר יודעת להבדיל אם התינוקת בתנוחה מוזרה, אז באמת כמו שהסברת זה לוחץ על נקודה מסוימת או שהבן פתאום מקבלת איזה שפיץ מצחיק... 

אבל הכאב שדיברתי עליו הוא ממש למטה ובכיוון עצם הזנב...

 

לידה עד שבוע 36+6 נחשבת לידת פג/לידה מוקדמת.

אולי לאוורר יותר? 

מאוורר כמה שאפשר במקלחת הזאת. אמרו לי לנסות לנקות ים חומץ ומרכך כביסה.

אבל אם זה עד כדי כך נורא

אולי פשוט לקלף את הקיר, ולסייד מחדש?

(בדיוק כמו שקורה כשמתפשטת פטריה בקיר.. ו/ או שיש ריח של עיפוש..)

כי בהריון עלולים לסלוד מריחות חלשים ביותר.

(סתם מעלה השערה) תבדקי האם זה מפריע לעוד אנשים בבית

מותר לקחת עם מוצרי חלב. לא עושה עצירות בכלל. עולה 70 ש"ח בערך ל-100 כדורים אבל צריך לקחת שניים ביום

כדי שזה באמת יעלה את הברזל.

אבל ספאטון הוא ברזל מעולה ובלי תופעות לוואי בכלל.

כתוב עליו שמומלץ לשתות עם מיץ, נראה לי שאפשר מעט זמן אחר כך לאכול חלבי.
תקחי בין הארוחות, כך תוכלי בכל זאת להרחיק קצת בין הברזל והחלב.

לפני הספאטון לקחתי ברזל נוזלי של כ.צ.ט., זול יחסית, לא זוכרת את שמו, וגם הוא היה מצויין.

הברזל העדין של סופהרב הרבה יותר חלש ולא עזר לי.

ובאופן כללי עליך לדעת , שישנם כמה גורמי ספיגה, הבכיר שבהם- ויטמין b12 , במקרה חוסר, גם הברזל לא יספג.
בקשי מהרופא בדיקת דם לויטמין זה.
בהצלחה

בסוף התברר לי מהרוקחת, שגם הברזל שלקחתי עד עכשיו (ברזל עדין) נספג בסדר גם לאחר מוצרי חלב.

אז "סתם" השקעתי בחודשים האחרונים...

זאת בדיקת דם פשוטה אני לא רואה סיבה לא לעשות אותה היא מגדילה את הסיכוי לגלות תסמונות כי היא בודקת פרמטרים שונים מהשקיפות (בגלל ששקיפות זאת בדיקת סקר ולא בדיקה וודאית אז יש סיכוי שמשהו לא תקין ובכל זאת לא מאתרים את זה בשקיפות) בנוסף לשקיפות עשית את הבדיקת דם שמצורפת לשקיפות (לא קשורה לחלבון עוברי אלא בדיקה נוספת בשם בדיקת סקר ביוכימי שליש ראשון)? כי גם היא חשובה להגדלת הסיכויים לגלות משהו לא תקין...

לא בטוח שאעשה אותה,אני צריכה לחשוב על זה עוד.

אני שונאת בדיקות דם וגם מין הסתם אוכל לעשות את הבדיקה רק בעיר שהמרחק שלה שעה+ נסיעה וזה די מטריח.

את השקיפות עשיתי אולטראסאונד ודם ב"ה הכל תקין.

אז אם יש לך משהו באזור לא בטוח שתצטרכי לנסוע

האם אפשר לבקש הפניה מרופא משפחה? כי אני חושבת שהרופאת נשים לא הביאה לי הפניה וקצת מסובך בשבילי ללכת אליה רק בשביל זה וגם אני כבר בסוף שבוע 16 כך שאני מבינה ששבוע הבא זה הזמן היחיד שנשאר שאפשר לעשות את הבדיקה.

שבה נמצא הרופא שלך ולבקש שיוציא לך הפניה וישלחו לך בפסק או במייל...מוזר מה שאת אומרת לגבי הנסיעה של שעה זאת בדיקה שאפשר לעשות בכל קופה...

שהייתי צריכה לנסוע כי אצלינו לא עושים את זה,אם לא צריך לנסוע זה בכלל מקל אני אברר על זה. תודה

אני, באופן אישי, לא עשיתי את שתי הבדיקות הללו בכלל. (בסקירת מערכות מאוחרת אפשר לראות, ככל הידוע לי, את כל הבעיות האפשריות, לא עלינו).