זקוקה לפריקה...
אני ניק מוכר, לא אוהבת את מעטה האנונימי אבל לא רוצה לתהות אם מישהי פה מכירה אותי...
סוף חודש שמיני, עם ילדה בת שנה וחודשיים. קשה לי זה כבר לא תופס את מה שאני מרגישה. בעלי עוזר מעל ומעבר ואני בקשיים של עכשיו ובדאגות של המחר. אני מוצאת את עצמי מרחמת על עצמי בלי סוף וזה משגע אותי.
הילדה לא ישנה טוב, מאז ומעולם לא ישנה טוב, יש תקופות קשות יותר וקשות פחות אבל מאז שנולדה ישנתי אולי 3 לילות שלמים (7 שעות רצוף). בשבועות האחרונים היא יצאה מכלל איזון, עושה לי צרות בהרדמה ובשינה, אני מודעת לכך שזה יכול להיות בגלל החופש אבל אני לא מצפה שזה יסתדר בקלות.
בנוסף, היא מעולם לא היתה אכלנית גדולה, היה לי תמיד קושי איתה, היא ירדה בעקומה מאז המעבר למוצקים ובאמת יש ימים שהיא בקושי מסכימה להכניס משהו לפה. לא חשבתי שאני אהיה מהאמהות הללו שרק רוצות שהילד שהן יאכל כמו שצריך, לא האמנתי כמה נחת זה יכול לגרום לי שהיא תאכל טוב.
שתי הבעיות הללו כנראה גורמות לבעיה השלישית שהיא הקשר שלה אלי, היא נודניקית ברמות על. רק רוצה על הידיים שלי, רק רוצה את התשומת לב שלי, וזה לא קורה ברמה כזו עם אבא שלה.
קשה לי מאוד, אני מתמוטטת, אני עובדת שעות קשות (משרה מלאה שמתחלקת באופן לא שווה על השבוע: פעמים בשבוע עד 7 בערב), לא ישנה כמו שצריך בלי קשר לילדה, כאבי גב שמעירים אותי מליון פעמים בלילה, שלא לדבר על הבית המטונף.
אין לי כוחות, אין לי כבר סבלנות אליה, היא מעצבנת אותי ולא נעימה לי (היינו בחופש 3 ימים בלעדיה, התגעגעתי אבל זה עבר מהר...)
