פורום הריון ולידה (עמוד 483)

עזרה מקומית- לגבי טחורים, עוזר לי אחרי לידות להכניס אותם עם האצבעות אל פי הטבעת+לקחת אלופרופוליס של פוראוור, להוציא ממנו פס על נייר כסף, להקפיא ולהכניס כשמתקשה כמו נר אקמול

לתולעים- גרעיני דלעת טובים ממש

עזרה לטווח רחוק- יש לי חברה נפוחה מטיפולים ששיתפה אותנו בכך.. נראה לי שירד ממנה הרבה לאחר השיתוף. אם יכול להתאים לך אז אולי כדאי לשקול לשתף

וגם- אולי כדאי להתייעץ עם אשת טיפול. הגיוני שטיפול ממוקד וקצר יעזור להכיל את התחושות, להתמודד איתם

ואני בטוחה שאת יפה יפה מול ה', מול בעלך ומול הסביבה

נשמע שאת אישה מדהימה שחושבת על אחרים לפני עצמה

שמתמודדת עם דברים לא פשוטים

לי אישית זה מאיר אותך באור מהמם

אני מעריכה עד אינסוף נשים שמתמודדות וקשה להן ומתמודדות שוב

עוד נקודה שחשובה לי, אולי היא לא נכונה אולי היא כן

יכול להיות שכשאת מסתכלת במראה את מעניקה פרשנות 'לא יפה' לעודף המשקל מכיוון שזה מעלה בך את הרגשות שאת מרגישה אחרי שאת אוכלת ולא רוצה/את מה שהיית רוצה להיות

אני רוצה לומר לך שמבחוץ לא רואים את זה

מבחוץ את יפה והסביבה לא שופטת ומקטלגת את הניראות שלך ביחד עם רגשות קשים

הסביבה פשוט מסתכלת עליך ורואה את הטוב שלך+המראה שלך

מה שגורם לה לאהוב

בהצלחה יקירה

לשתף לא רלוונטי, רוב האנשים עם ההערות זה לא המשפחה הקרובה מאוד (שכן יודעת על עצם העובדה שאנחנו רוצים עוד ילד וזה לא הולך)

ואולי את צודקת שלא כולם מסתכלים ככה על המשקל.

אבל בסוף זה משפיע על הכל, כי גם בגדים במידה הזו אין כדי להתחדש וכו'

קראתי אותך וככ כואבת איתך

חיבוק קודם כל ❤️

ואני בטוחה שזה יתברך לא נתן לך את כל האתגרים המעצבנים כי אמרת שאת לא מספיקה לבעלך... כמאמר הפסוק ''יהיה לך עוד יותר טוב ועוד יותר טוב '' 😅

מעצבן וקשה הכל ביחד...

באמת מחבקת אותך מאד

מכירה את זה מעצמי, את הקושי עם הגוף והניראות שמתווסף לו החשש שהאיש לא אוהב אותי ככה, ש 'מגיע לו יותר '...

אז כמה דברים על זה

אני עכשיו בתקופה לא ככ קלה עם עצמי. בה' אחרי לידה ומשהו בי התפרק בצורה שאני לא זוכרת מלידות קודמות. עובדת המון על ראיה חיובית, על להחזיק את הראש מעל המים מה שנקרא ולא ליפול למחשבות מחלישות ולייאוש שתמיד הוא יותר נוח....

ואחד הדברים שאני מתחזקת בהם זה שיש מחשבות שאני לא נותנת להן מקום. ממש פיזית מזיזה אותן.

מחשבה כזאת שאני לא מספיקה לאיש שלי היא מחשבה שהייתי מעיפה מהחלון.... בכמה בעיטות טובות.

לא מספיק שלי קשה עם הגוף, שאני זאת שמתמודדת עם העייפות/חוסר אנרגיה/קושי בלמצוא בגדים, גם ''ארחם עליו''?! לא לא! (אם את מכירה קופה ראשית זה המקום שאני אומרת לעצמי בטון של כוכבה: לא יקום ולא יהיה 😅)

ולגופו של עניין, אולי להתחדש באקססוריז יפים, דברים שלא קשורים לבגדים נטו ולא תלויים במשקל אלא פשוט משמחים את הלב, צבעוניים ויפים?

והתולעים והטחורים יעברו בע'ה אמן ובקרוב. אין לי עצות לגבי זה מלבד להפחית סוכר בצורה דרמטית, אצל הילדים ראיתי שזה מאד עזר עם התולעים.

זה יעבור אחות!!

ואת יפה ומלכה ןראויה

תזכירי לעצמך במה האיש שלך זכה בך ❤️

חנוכה שמח יקרה ושה' יאיר לך!!

שנית - מבחינה טכנית נראה לי שכל הקשיים הגופניים נובעים מאותו קושי: אם מגרד לך ולא ראית תולעים, מאוד הגיוני שהגירודים הם פשוט מהטחורים. ואם הטחורים הם בגלל עצירות, יכול להיות שהיא זו שגורמת לחולשה הכללית שלך. (ואולי יש גם איזושהי קנדידה או משהו כזה שגורם לעצירות - כדאי לשאול רופא משפחה)

שלישית - והכי חשוב - הדימוי העצמי שלך:

קודם כול, שמעתי שלא כדאי לומר לבעל בפירוש את הפגמים הגופניים שלך. הבעל קולט את המכלול שלך, שנובע בעיקר ממה שאת משדרת. אם יש לך ביטחון בגוף שלך, גם הבעל ירגיש שאת הכי יפה ומושלמת שיש.

ומכאן באמת נותר "רק" לעבוד על הדימוי העצמי...

אפשר בדברים טכניים - לבוש ואיפור, ואפשר בעבודה פנימית עמוקה,שאותה אולי קשה לעשות לבד, וכדאי ללכת לטיפול רגשי בשביל זה, אם מתאים לך.

תרגישי טוב בכל המובנים!❤️

תולעים יש להרבה, זה בא והולך.. טחורים יש להרבה, זה בא והולך, רק לא מדברים על זה, יודעת מה? גם בעלך לא אמור לדעת מזה וזה לא אמור להטריד אותו או אותך..

הטחורים בטח בגלל הטיפולים, תולעים זה בדרכ כשהמערכת החיסונית נחלשת, בקיצור, זמני.

משקל, את צודקת, זה מעיק. מבינה אותך מניסיון. ולא יעזור אפילו תהיי יפהייפיה ורזה, ברגע שאת תרגישי לא טוב עם עצמך, לא יעזור כלום. אז גם בזה, תניחי לעצמך, גם זה זמני, בגלל הטיפולים, בגלל המצב הריגשי. קבלי את זה ככה, חבקי את עצמך. ותשדרי גם לבעלך שככה את יפה!! כמו מנטרה לעצמך, אני יפה, אני טובה. אני רעיה טובה, אני אמא טובה, אני רוצה דברים טובים ושמיימיים ,להיות אמא לעוד ילד!  אני מתמודדת כרגע עם טיפולי פוריות שמשליכים על כל מיני תחומים שאין לי שליטה עליהם, אבל במה שיש לי שליטה אני עשר!! מאה!! הכל זמני ויעבור, ולדעתי גם המצב רוח שלך הוא זמני ויעבור, בעז"ה הטיפולים יישאו פרי טוב ויפה, ואז תוכלי להתמקד בעצמך, כי מה לעשות כשאנחנו עוברות טיפולים , הכל קשה יותר פיזית ונפשית. אנחנו הופכות לכלי שמתשמשים בו לייצור תינוק, תרפי מעצמך, תאהבי את עצמך, הכל בסדררררר ,תשמעי שיר יפה, תצאי לשמש, שולחת לך חיבוק !!

תולעים וטחורים יש גם לנשים בלי עודף משקל

אבל אני חושבת שאת צריכה טיפול שישפר לך את הדימוי העצמי ויגרום לך לאהוב את עצמך. זה חשוב מאין כמוהו!

נשמע שאת מאוד מדוכדכת ומעורערת בכל הנוגע ליחס שלך מול עצמך.. אם את סובלת יכול להיות גם שאת בדכאון. הייתי בודקת את הכיוון הזה..

וגם - היום משקל גבוה הוא לא גזרת גורל והטכנולוגיה התפתחה, יש הרבה דרכים לשנות.. אבל החשוב הוא שאת נשמה מאירה, וכל השאר זה עטיפות חיצוניות

שולחת חיבוק❤️

שיהיה חגיגי לארוחת צהריים?

עדיף פרווה.

כל מה שהילדים שלי אוהבים וחגיגי בעינהם כולל גבינה צהובה וכמה כבר אפשר 

וצלחת עם מלא תוספות.

לתת להם לפתוח בצק על נייר אפיה, כמו פיצה, ושמים איזה תוספות שבא להם, עם או בלי רוטב וגבנצ. פוקצ'ה/ לחם שום/ פיצה כל אחד מה שמתחשק לו

אפיה על חום מאוד גבוה, ולחתוך למשולשים.

מעסיק מלא את הילדים ובסוף יש אוכל טעים

אבל זו פעילות מלכלכת...

ועם הדףהשקוף אפשר להעתיק דברים...

אפשר להכין סביבונים מגרעיני אבוקדו

טפטופי נרות (אם הם גדולים ) מהנרות שנשברו, אצלנו הקטן שבר הרבה...

אוכל מיוחד

לא ככ הבנתי את המשפט שלך...

אפשר פנקייקים

לחם חביתה עם גבנצ בפנים..

שוקו

עוגיות

אפשר פשוט לקחת נייר אפיה....

לק"י

לוקחים גליל נייר, חוסמים צד אחד עם מסקנטייפ. על המסקנטייפ מציירים ציור עם טוש ארטליין.

מכניסים לגליל פנס ומאירים בחדר חשוך. ואז רואים את הציור על הקיר.

מחביאים לילדים הפתעות קטנות (מטבעות שוקולד וכד') בחדר חשוך והם צריכים לחפש בעזרת הפנס. לכל אחד מותר לקחת 2 נניח... כיף ומגניב.

ומשהו ערכי שהיום עשיתי- גזרנו נרות מבריסטול, כתוב בצד אחד 'האור שלי ' ובצד השני 'הצל שלי' , וצריך לכתוב דברים טובים שיש בי ודברים שאני רוצה לשפר , לא תאמינו, אפילו ילד בן 3 שיתף פעולה! רק את הצל הוא לא ידע...חחח מושלם כזה אין לו צל.

כמובן שצריך לדובב, אבל הבטחתי הפתעות למי שעונה יפה

ככה רואים ברור יותר את הציור על הקיר.

לי פעמיים שיערו מועד לא נכון

וכשנבדקתי שוב עדיין לא היה והזקיק המשיך לגדול

בUS ובבדיקת דם שאני לקראת ביוץ זה סיפק אותם.

מסייגת שאולי זה קשור לזה שהזרקתי אוביטרל שגורם לביוץ?

אני לא הזרקתי וכאמור פעמיים שיערו לי מועד לא נכון

כשמזריקים עודעים את המועד בוודאות

בפייסבוק. יוטיוב.. ספרים..

נשמה חיבוק גדול גדול ❤️

בסוף זה בירור מאד מאד חשוב. חיבוק. ככ לא פשוט.

הלב איתך!

אבל ההתפכחות שמגיעה איתו היא חשובה מאין כמוה.

אכן, סטטיסטית, עיקר הפגיעות מתרחשות במעגלי קירבה קרובים, וזה אומר שחלק מהתפקיד שלנו הוא לשים לב לתגובות חריגות של הילדים שלנו כשאנחנו אומרים שהם עומדים להיפגש/ להישאר בהשגחת מישהו גם אם הוא קרוב שלנו, גם אם הוא מהכי הכי קרובים שלנו.

להיות אוזן וכתובת לדברים שמפריעים להם, לדעת שאיתנו מותר לדבר על ה-כל ושיקבלו מאיתנו אמפתיה ואמון במילה שלהם אחרת הם לא יראו בנו כתובת לשיתוף.

והמון תפילות, בסוף יש דבר כזה שקורים ממש צמוד אלינו דברים נוראיים ובכל זאת הילדים שומרים בסוד מאיתנו כדי להגן עלינו. גם במשפחות שיש ערוץ דיבור פתוח. (יש פרק מאוד מטלטל בנושא הזה עם אורית נבון "הבן שלי הסתיר סוד")

להתפלל ולהתפלל זה מסוג המקרים שכשנחשפים אליהם מבינים עד כמה דברים לא באמת בשליטתנו, ועד כמה שומר פתאים ה'.

חיבוק גדול🤍

בתור מי שגם נפגעה במשפחה (המורחבת),

יש לי מלא לומר.

כרגע עמוסה ולא יודעת אם אתפנה לזה.

אבל בכל זאת רוצה להניח פה:

שאלת איך מונעים. לא להשתיק קולות פנימיים על משהו שנראה לנו חריג / לא נוח לילדים שלנו.

מותר לדבר עם אמא

על *הכל*

שיח פתוח ומקרב ולא שופט.

יעזור גם להיות מודעים וגם לספר אם חלילה קרה משהו

שגילתה שבעלה פגע במשפחה הקרובה... שלה.

זה כואב ובלתי נתפס.

מצטרפת לקודמות,

בתור אחת שחוותה פגיעה מינית מתמשכת בילדות. הקטע הכי קשה בזה היה שההורים ידעו מזה ולא עשו כלום כדי לעצור הפגיעה, ככה זה נמשך מספר שנים.  בהתחלה עוד שיתפתי עד שבהמשך לא ראיתי בזה צורך כי לא היה מענה / שינוי..

אם הילדים שלך (חלילה) ישתפו במשהו - לא משנה מה תעשי אבל תראי להם שאת לפחות מנסה. בילדות את הדמות שעליהם הם סומכים, את חייבת להביא להם משענת.

חיבוק על התחושות,

זה באמת גילוי נוראי 

מזעזע!!!

מקווה מאוד שהם ביקשו את סליחתך אלף פעמים ויותר.

שהם הקדישו שנים על שנים מחייהם להתחרט עד דכדוכה של נפש על זה שידעו ולא עשו מעשה.

ואת ראויה לכל חיבוק שבעולם. לכל נחמה. לכל ריפוי שיש...

מה מצבך כיום?

*זו כמובן לא אני...

וזה פצע לכל החיים

אבל אסור לשכוח שיש מורכבות רצינית בחיים.

אם זה בתוך המפשחה וזה למשל האבא, והוא אלים והאמא נורא פוחדת ממנו וגם פוחדת להתגרש ולא יודעת איך להגיב כשהבת מספרת...

לא מצדיקה בשום צורה. שום צורה

אבל אני חושבת שאחרי שנים בשביל ריפוי צריך להכיר בכל המכלול ולאפשר ללב לקבל בלי כעס את מה שהיה.

זה יעזור ללב יותר מאשר כעס לתמיד על ההורים.

החיים ממשיכים והלב מחפש להשלים את כל החלקים של הפאזל על מורכבותם.

זו רק עניות דעתי.

כשכעס מוצדק הופך להיות מודחק,

הוא מתהפך כלפי האני.

אשמה. שנאה עצמית. דיכאון. הרס עצמי.

לכעוס את הכעס של אותה ילדה (נערה?) שהתחתנה לעזרה על דבר כזה

והוריה פשוט לא עשו כלום

או עשו את המינימום

או שלא ווידאו שזה נפסק

זה חלק מהריפוי.

להבין שהיה מגיע לה עזרה, סיוע, ריפוי

שיתאמצו בשבילה!!.

וכן, גם אם האמא נשואה לבעל אלים ופוחדת.

עדיין

יש

לה

אחריות.

פחד זה לא תירוץ.

חשוב לבטא רגש ולא להדחיק אותו בשום אופן ובטח לא לתת הסבר חלופי.

הגישה שלי זה לטווח המאוד רחוק.

בהנחה והביטוי הרגשי כבר קיבל את המקום שלו, כבר שוחררו הרגשות של הזעם,

הסליחה זה לא בשביל הפוגע, זה בשביל הנפגע.

להגיע לשלווה.

בלי בלי בלי בלי לוותר עליה.

זאת אני מקודם אנונימית אחרת - הריון ולידה .

את צובעת את זה כאילו זה שחור ולבן, ובאמת זה הרבה יותר אפור והרבה יותר מורכב.

אני לא יודעת לְמה אנונימית #2 התכוונה אבל יכולה להסביר קצת מהחוויה שלי.

גם אצלי ההורים שלי ידעו שזה קורה. אבל את יודעת למה הם לא עשו כלום? כי זה לא היה נראה כמו פגיעה! בהקשרים מסויימים, גם לחיצת יד יכולה להיות פגיעה. ויכול להיות לדוגמה שבמשפחה מסויימת מקובל לנשק על שתי הלחיים כשנפגשים, ומישהו מנצל את זה כדי לפגוע.

ועוד משהו חשוב. כשזה קרוב אלינו, נורא נורא קשה לפקוח את העיניים ולשים לב שמשהו בעייתי. בהמון תחומים רגשיים זה ככה. הרבה פעמים מה שעוזר זה מבט של מישהו חיצוני שאומר "שימו לב, ההתנהלות הזאת לא בסדר!". זה מנגון הגנה של הנפש שרוצה לשמור על עצמה.

אני מאחלת לך שאף פעם לא תעמדי בניסיון הזה, אבל נשמע שאת מדברת ממקום מאוד חיצוני. הרבה פעמים גם ההורים הם קורבן של הפוגע. לא באופן מיני, אלא בהתנהלות. פוגעים הם אנשים שתלטניים ומניפולטיביים, והם מומחים בלתמרן את האנשים סביבם שיאפשרו את המצב הזה ולא יפריעו להם.

עם כל הכאב, והתביעה מההורים למלא את תפקידם, נראה לי שיש כאן מקום למעט חמלה ולימוד זכות.

אבל לא ידענו על זה אז...

רק ראינו שהא נמנע מלהגיע לכל מפגש בו הדוד נמצא, לא הבנו למה הוא מחרים את המשפחה הזו.

רק בשנים האחרונות זה התתגלה.

עשינו שיחת בירור. ניתקנו קשר. אמא שלי לא דיברה עם אחותה (אשת הפוגע)- ואחותה היא החברה היחידה שלה בערך.

מאז גם הפוגע ואשתו התגרשו. לא ברור אם זה בגלל זה.

אני אגיד לך משהו- ברגע שילד מספר להורה שמשהו לא תקין קורה, ואכן התברר שהיה פה משהו לא תקין

בעיניי זו חובה ראשונה במעלה "להפוך את השולחן" כדי לוודא בכל וידוי אפשרי ש: 1. זה לא יקרה שוב
2. הפוגע ייענש

גם אם זה אבא שלי, גם אם זה בעלי, גם אם זה אחי. זה לא מעניין. 

זה צריך להיות חד. כואב. קשה.

אין פה מקום לרחמים כי זה מישהו קרוב.

ברגע שמערבבים רחמים על הפוגע, זה הכי מסוכן בעיניי.

כי כאילו יש איזה שווי בין הפוגע לנפגע. כאילו הפוגע ראוי לרחמים מצד זה שהוא קרוב משפחה. לא ראוי ולא נעליים.

ככה הנפגע חווה פגיעה נוספת:
אין לו אמון בעולם
וכנראה זה מגיע לו, כי אמא ואבא לא עושים כלום

ולאף אחד לא מגע להרגיש ככה!

ועדיין זה בא בגלים.

צריך להבין שפגיעה מינית, במיוחד בגיל ההתבגרות, ועוד יותר באנשים מופנמים-

יש לה כוח רציני בלהרוס חלקים נרחבים בנפש.

גם ככה בגיל הזה יש הרבה בושה סביב מיניות. בטח אצל בנים שגדלים בישיבות.

ואז בא אדם קרוב ומתפרץ לך לדבר הכי כמוס הזה.
זה אין לתאר.
 

בהצלחה לכם במשפחה ולכל מי ששיתפה פה

בעז״ה שנצליח שהעולם הזה יהיה יותר טוב❤️

רק התחברתי כדי לאחל לך שלעולם לא תעמדי בסיטואציה הנוראית הזאת.

אני נפגעתי מאח שלי, לא רוצה לדמיין מה אמא שלי הייתה צריכה לעבור כששיתפתי אותה.

ואפילו שאני בעצמי נפגעתי, אין לי מושג איך הייתי מגיבה במקומה ואם הייתי מגיבה יותר טוב. ומתפללת כל יום שלעולם לא אצטרך לדעת ולא אעמוד בניסיון הזה.

לפעמים לבחור בין ילד שפוגע לילד שנפגע זאת בחירה בלתי אפשרית. שניהם הילדים שלה. שניהם במצב קשה, כל אחד מהכיוון שלו.

והיה לי חשוב לכתוב את זה כי כן יש מקום לחמלה כלפי ההורים שעומדים בסיטואציה בלתי אפשרית ולא תמיד מגיבים כמו שאנחנו מצפים.

ומצטרפת לאיחול שלך מכל הלב. כנ"ל לגבייך.

לו הייתי מתמודדת עם פגיעה בין האחים, הייתי קודם כל שולחת את הבן לטיפול, ודבר שני אוסרת עליו להתקרב לבת. ממש ברמה של לעשות מארבים ולראות האם הוא עושה זאת או לא. ואם כן- עונש. 
כמובן שמדברת אתו תוך כדי על דחפים ועל מיניות ועל הקושי בשליטה בזה. מניחה שבעלי ידבר על זה יותר טוב, כי הוא מבין בזה.

אבל והיה והוא "לא שולט" בזה- מרחיקה אותה ממנו ברמה שאין מצב שהם לבד.

ואם קרה מצב כזה- הבת שלי פונה אליי על המקום (בתקווה ממש)

הבן הוא לא מוקצה ולא מנודה. הוא אהוב ויקר.

אבל הוא עושה מעשה רע. רע מאוד.

וצריך לשדר לו את שני המסרים האלה בו זמנית (ונכון, אני לגמרי באוויר עכשיו, חכמה של מקלדת)

וחשוב לי שגם הוא וגם היא ידעו ויפנימו את זה.

שמעשה כזה של פריצה לתחום הנפש והגוף, הוא מעשה רע שאסור שיישנה.

אני בשום אופן לא רוצה שהבת שלי תחמול עליי. שתבין אותי.

זו טעות של נפגעים.

לקחת על עצמם את האחריות. (ואני כמובן כמובן שלא רוצה לפגוע בך בדברים האלה. אני אומרת את זה בכלליות, ולא מתוך שום מקום פרטי אלייך)
אני רוצה שהיא תטיח בי "אמא, איפה היית? התפקיד שלך זה להגן עליי! לשמור עליי! להדריך אותי בעולם הזה! למה לא ראית?"
כי זו האמת!
ועדיף לי הקול הבריא הזה של האמת

מאשר איזה קול עצוב וכואב של "אמא אני מבינה אותך"

תהיה לי חמלה כלפיי עצמי,

אבל גם חוש מוסרי ברור שלא תפקדתי כראוי ושהבת שלי צודקת ושאני צריכה לשנות את דרכיי וגם לפצות אותה.
 

ושוב, מקווה שאת לא נפגעת באופן כלשהו מדבריי.

האחריות היא של אחי שלא שלט בעצמו ושל ההורים שלי שלא הדריכו אותו כמו שצריך לקראת גיל ההתבגרות.

ויש בי כעס על אמא שלי על התגובה שלה באותו רגע וגם שנים אחר כך (עד היום בעצם, היא עוד לא מבינה מה הבעיה במה שקרה ולמה זה עדיין מעסיק אותי אם כבר הפסיק)

אבל גם רחמים גדולים כי היא באמת מסכנה, גם לא מבינה כלום וגם זה סוג של לבחור ביני לבין אחי.

מעניין, למה את חושבת שזאת טעות?

אני לא חושבת שזאת טעות, אני חושבת שזה דווקא מהמקום שאני אחרי הרבה טיפולים ועיבודים של הסיפור. בהתחלה הכעס על העולם ועל כולם היה מאוד עצום.

אני לא רואה שום תועלת בלהטיח באמא שלי כי היא באמת באמת לא מבינה. זה לא יעזור  ועוד עלול לפגוע בי יותר.

ואני חייבת לציין שהתגובה הזאת נשמעת שונה ומבינה יותר מאשר התגובה שעליה הגבתי, ששם היה נראה שלא מעניין כלום ואם מישהו פוגע זה סופו ואין כלפיו שום רחמים ואין מקום לעזור לו לצאת מהמקום הזה ולהשתקם.

היטבת להגדיר - ההורים פשוט לא מבינים מה ההיסטריה, לא מבינים על מה הדרמה. מבחינתם הלכתי לטיפול- מה עכשיו? הם ממש לא מבינים. 

אני כרגע בשלב בחיים בו רוצה רק לנסות לסלוח, לכבד אותם בלב שלם. לתת להם להזדקן ולמות בלי מצפון. 

בכלל לא מבינים למה צריך טיפול, במיוחד שכשהלכתי לטיפול זה היה כמה שנים טובות אחרי אז הם לא הבינו מה נזכרתי בזה בכלל.

מבחינתם הם עצרו את הפגיעה ברגע שסיפרתי ושם נגמר הסיפור.

אני לא מכירה אותך או את אמא שלך או את פרטי המקרה.

ובכל זאת, 
גם אם האמא לא מבינה עניין,

לדעתי צריך להבין שהיא חטאה לתפקידה *באירוע הזה*.

שזה שהיא לא הייתה עירנית, ואפשרה את הפגיעה במקום מסוים, זה נורא. בטח אם היא ידעה ולא עשתה מאמץ שזה ייגמר.

אמא היא לא כל יכולה וגם לא עציץ. היא משהו באמצע.

אבל בהחלט מצופה מכל אמא להיות מגן עבור הילדים שלה. גם מאבא, כמובן.

ופאסיביות במקרה כזה זה לפגוע בילד בצורה פאסיבית.

יש מה ללמד עליה זכות במכלול. היא עשתה הרבה, וכנראה שהיא עושה הרבה עד היום. וודאי יש לה גם הרבה תכונות נפלאות.

אבל לא חושבת שיש מה לרחם עליה בנוגע לפגיעה המינית.

יש מה לרחם אך ורק על הנפגע.
ומקומה של האם\האב זה להבין את עצמם ולא להיכנס לסרט של הלקאה עצמית

לתקן את הרטשם של העוול כלפיי הילד

ולעשות מעכשיו מה שאפשר לעשות (כמו שאמא שלי נתקה קשר עם אחותה, גם אם הפגיעה הייתה מלא שנים לפני)

 

רק שאני לא חושבת שהמקום שלי כנפגעת זה לדאוג שהיא תבין שטעתה. (או של כל נפגעת אחרת)

אני צריכה לשקם את עצמי וזה מה שמעניין אותי, ולא בטוחה שאם אמא שלי תגיד "טעיתי" כי אין לה מה לעשות מעבר כרגע אז זה ישנה לי משהו.

ותודה לך שהתייחסת.

מאחלת לכולנו שלעולם לא נעמוד בהתמודדות הזאת ושהעולם כבר יהפוך למקום טוב ובטוח לכולם.

אבל-

העמדה פה מאוד חשובה.

הילדה צריך להרגיש אותה. עמדה של- אני פועלת כדי להפסיק את המעשה האסור.

אני לצידך. אני רואה אותך ואכפת לי ממך.

אני הכתובת שלך, גם אם את לא מרגישה ככה. אני רוצה להגן עלייך, ואני מוכנה להשקיע בזה מאמץ, זמן וכסף.

ולגבי האח הפוגע-

אתה טוב. אתה ראוי לאהבה. אתה הבן שלי.

קשה לך לשלוט במיניות שלך ואתה לא מבין למה זה גורם.

עליך להפסיק תיכף ומיד. נלך לטיפול יחד.
אבא יותר מבין מה עובר עליך. הוא יעזור לך לתמלל את הסערה הרגשית הזאת.
נעבור את זה יחד.

זה קשה מאוד, ואני מאמינה שהורה שעולה על זה שיש פגיעה בין האחים- צריך בעצמו סיוע דחוף.

העיקר זה לפעול מהר ולקבל את הסיוע הדרוש

ההורים ידעו, כי זה גם בוצע מולם.

הייתי בזמנו ילדה בת 12-13, אחות לאח מתבגר שעבר משבר בגיל ההתבגרות. במסגרת המשבר הזה הוא פגע בי מינית אם זה בנגיעה על החזה / ניסיון להגיע למקומות מוצנעים אחרים, חשיפת איברים שלו במצבים שונים (וד''ל). שיתפתי את ההורים בזה, בחלק מהפעמים זה גם התבצע מולם - אני שוכבת על הספה בקריאת ספר ואמא שלי יושבת בצד השני של הסלון. ייתכן ואני אשמה חלקית בכל זה, הוא אמנם עבר משבר אבל אני לא הייתי אמורה לספק לו את ה"שירות" הזה. בתור ילדה בת פחות מגיל 12 לא באמת הבנתי את המשמעות. מבחינתי זה היה עזרה לאח מתמודד, רציתי שיהיה לו טוב. אולי אפילו מאין "חסד" כי האח הזה עבר קשיים והרגשתי שעם זה אני עוזרת לו. שילוב של חוסר מודעות ודאגה שווה לשני הילדים גרמו להורים לא להצליח לתת מענה לשנינו. רק אחרי שנתיים שיתפתי על זה יועצת בבית ספר שכנראה שמה לב לשינוי אצלי - רק אז הרווחה נכנסה לתמונה (האח מאז עבר משבר נפשי ונמצא כיום שנים אחרי המסגרת דיור מוגן).

אני משתדלת לא להאשים את ההורים (חייבת לומר שעמוק בתוך הלב אני כועסת, מאוד!!!). בכל תקופה הפגיעה צפה מחדש. זה מעבר להצפה של הפגיעה, יש פה הרבה דברים נוספים.

ההורים שלחו אותי לטיפול אצל אחת שמטפלת במח אדם / שלושת המימדים - טיפול שלא הכי מתאים לנפגעות. בהמשך הלכתי עצמאית לטיפול אחר.

משתדלת לא לכעוס על ההורים, זה לא באמת ישנה את התמונה הקיימת.

לפותחת - שוב חיבוק על הכל!!!❤️❤️

לא פשוט בכלללל

חיבוק יקרה על הקושי שעברת!!!

מזדהה איתך ממש, רק שאצלנו זה קרה בצד שלי.

בתקופה הראשונה  זה זיעזע אותי נורא, הייתי צריכה לשמוע מוזיקה כל הזמן כי בשניהם שהיה לי ריק במוח זה מיד צף לי  מחשבות. לא הייתי מסוגלת שבעלי יתקרב אלי כי כל מגע היה טריגר והציף אצלי את זה במחשבות.

עם הזמן זה הלך והתאזן. קיבל אצלי מקום שפוי יותר בראש. למדתי שהעולם לא מורכב מטובים ורעים אלא זה מסובך יותר. אני בוחרת להאמין ביכולת של אדם לבחור ובאפשרות שפתוחה לכולם לתקן ולשנות ולבחור בחיים טובים. הפוגע בכלא, אני לא מרחמת עליו לרגע אבל כן מקווה שיהיו לו חיים טובים יותר בהמשך.

מצטרפת לפחדים שלך. אני משתדלת לתת במה פתוחה לדבר ומשתדלת לא לסמוך על אף אחד יותר ממה שחייבים. מודה שהיו לי שריטות בנושא כבר ממזמן, וזה רק העמיק לי את הפחדים.

אולי תזדהי עם המתואר בסיפור

חיבוק גדול גדול!!

שוברת שתיקה - פרק א' - בין הזמנים

חשוב לשים לב שלא תתייבש, אז לדאוג שתשתה.

פעם רופאה אמרה לנו להכין אורז עם המון המון מים ככה שישארו אחרי הבישול ולתת לשתות את המים של האורז, ואם אוכלים תמל אז להכין את התמל עם המים של האורז במקום מים רגילים.

אם יא קצת יותר גדולה אז רכז רימונים  (לא הרבה, כף עד כמה כפות) אמור לעזור אבל זה דוחה אז לא בטוח שתסכים לשתות.

חוץ מזה לאכול אורז עוזר וזכור לי במעומעם משהו עם ירקות שורש

לק"י

אז מיד אחרי הבישול לסנן את המים לכלי, אחרת בם נספגים באורז.

רפואה שלמה!

סיוט הוירוס הזה.

רק מאכלים יבשים ועדיף כרגע כמה שפחות...

אורז עם מלא מים- לשים גם מלח יעזור באיזון המלחים בגוף.

קרקים/צנימים וכד'

רפואה שלמה והחלמה מהירה מהירה

ולאט לאט חוזר לעצמו...אפילו שהבריא ממזןןן והשיניים גדלו ..

עדיין הוא התרגל למשהו אחר מצד אחכל ולקח לו מזן לחזור

וגם הוא לפני אכל ממ שיפה

קניתי פלטות (כמו פלטה של ציירים🧑‍🎨) פשוטות בהכל בשקל, ואני שמה להם שם. ממש קל לשטוף את זה. אני שמה שם דבק לבן, נצנצים, גואש וכל דבר בסגנון.

אם אני רוצה משהו עם מכסה - קנינו ברמי לוי לפני כמה שנים (לא יודעת אם עדיין יש) קופסאות קטנטנות לרוטב שבאות עם מכסה. שם אני שמה מים לצבעי מים ודברים כאלה. משהו כזה צבע אקראי מיכל אחסון מזון צבע אקראי מיכל קטן עמיד לחות מיכל מיני אחסון מטבח עם מכסה leakproof - AliExpress 15

אלה של ה4 שעות- אז את יכולה לשמור אותם וזה קטן ונח.

חוץ מזה יש קופסאות של רטבים או של חלב אם להקפאה. מכירה? אני קניתי 8 ב4 שח והן מעולים

זה קופסאות של מזולה.

אבל השתמשתי גם בקפוסאות של מסטיקים (הפלסטיק האלה שבאות עם מכסה).

בגדול- כל קופסא קטנה עם מכסה יכולה להתאים. עם עדיפות לכמה שיותר קטנה ושטוחה. ואין שום צורך לקנות במיוחד, רק לפקוח את העיניים למה שאת זורקת בלי לשים לב בכלל.

אין לי שום דבר שקונה בגודל שמתאים

מזולה ממרח בטעם חמאה| Mazola. זה קצת יותר גדול מחבילה של חמאה, וזה פשוט מושלם. 

אבל באותה מידה אפשר להשתמש בקופסא קטנה של חומוס, או אם את קונה תבלינים על המשקל אז גם בקופסאות העגולות השקופות שבהן הם מגיעים.

באמת שיש המון קופסאות שיכולות להתאים.

מה שחשוב שיהיה רחב ועם מכסה (כדי שיהיה קל להכניס את המכחול, יהיה אפשר לשמור לפעם הבאה). אני בטוחה שפתאום תגלי שבעצם יש לך כמה כאלה בבית.

הקטנות שמביאים לרטבים נגיד בתוך הקרטון פיצה

אפשר לקנות חבילה של כמה מאות בחנויות החדפ ויש אני חושבת בכמה גדלים

אני שומרת בהם צבע אקריליק לאורך זמן

ויש גם לקנות כאלה.

כמו זה (סתם דוגמא. לא מכירה את האתר או החנות)

קופסת פלסטיק עגולה שקופה עם מכסה בסגירת הברגה

ותמיד אפשר למלא חצי גובה.

למשל

צנצנות אחסון 20 גרם במארז 12 צנצנות אחסון קטנות לאחסון מוצרי איפור וקוסמטיקה.

צנצנות אחסון 5 גרם מארז 12 צנצנות אחסון קטנות לאחסון מוצרי איפור וקוסמטיקה.

או תבנית ביצים מפלסטיק כזאת שמקבלים כשקונים מקרר

או תבנית קרח ישנה

אם את מגישה עכשיו, זה נחשב בדצמבר גם אם חסרים טפסים.

בעלך מוגדר כעובד?

יש לו נתונים מהביטוח הלאומי?

באיזור יולי אוגוסט הוא היה מובטל, אני לא יודעת אם לצרף את המסמכים האלה או להגיש ככה ריק

הוא עובד באותה עבודה שהוא עבד לפני?

אם כן, את יכולה להגיש 3 תלושים רצופים מהחודשים האלה.

אם הוא עובד במשהו אחר, תגישי תלושים של ספטמבר, אוקטובר, נובמבר.

את יכולה גם לשלוח בינתיים ריק, ולהשלים בהמשך.

בעלי אברך ועובד במשהו צדדי.

לא ביקשו להגיש תלושים, וקיבלנו דרגה ככה.

שלו לא צירפתי כלום

שיהיה לנו בהצלחה בע"ה

כמה זמן לוקח להם לטפל?

מי שרוצה לבקש הנחה לתמ"ת, עד מחר אפשר לפתוח בקשה ולקבל רטרו מתחילת השנה.

גם אם חסרים מסמכים, מתייחסים לזמן פתיחת הבקשה.

אם פותחים את הבקשה בינואר, מקבלים הנחה רק מהחודש הקודם.

נכון שזה לא אותו דבר

אבל אולי אם את לוקחת גם אספירין אז אפשר יותר לשחרר את הקלקסן..

ויש לי גיסה שלוקחת קלקסן בהריון בגלל הפלות חוזרות למרות שאין לה קרישיות

ובהריון האחרון דווקא הרופא אמר לה להפסיק בשבוע 20 בערך, רק המשיכה עם האספירין

ממה שאני מבינה התועלת של זה שנוי במחלוקת (אצל נשים שלא הוכח שיש להם קרשיות) ויש היום רופאים שלא נותנים בתור "לא יועיל לא יזיק"

הסביר לי שיהיו כאלה שיגידו לי לא לקחת ושגם לקלקסן עלולות להיות תופעות לוואי לא נעימות חלילה. אספירין התחלתי לפני שבועיים

את בליווי של המטולוג?

המלצה שלי- לכי לפרופ קליש

אם הוא ישאיר את הקלקסן- כנראה שאין מנוס

הוא מומחה לקרישות בהריונות ויחסית בגישה שלקחת רק במקרה מובהק

(שתי המטולוגים שונים אמרו לי שרופאי נשים מחלקים קלקסן כמו סוכריות)

ובאמת זו ההרגשה שלי. שאני לוקחת קלקסן סתם ככה ואולי לא באמת צריך...

גם את הבדיקות קרישיות הבנתי שצריך לבצע בתוך טווח מסוים וזה לא היה אצלי.

משו מרגיש לי לא מסודר

הגישה שלי היא שלא מפסיקים טיפול על דעת עצמך

אבל גם לכל נושא יש את הרופא שזו תחום התמחותו

וכמו שלא הולכים לרופא משפחה למעקב הריון

לא הולכים לרופא נשים לבעיות קישה

אני שוב ממליצה על קליש בעין כרם

אני ממש מבינה את הקושי שלך עם קלקסן. הייתי בוכה בכל פעם שהזרקתי, זה גמר עלי נפשית.

ממליצה כמו שמישהי כתבה פה להתייעץ עם המטולוג מומחה ולא לשחק עם הזריקות האלו.

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך

באמת קשה לי נפשית להזריק, עולה לי פיזית בחילה לא יכולה לראות את המזרק הזה כבר 

שלא אשכח...

יש לי מה לענות לך 

עשיתי בדיקות קרישה מלפני מלא שנים שיצא גבולי. וזהו. עשיתי בעקבות לידה שקטה וגם iugr, רופאת הנשים בקופה אמרה לי לקחת קלקסן כי לטענתה צריך. לא התעמקתי יותר מידי ולקחתי ואז התחילו דימומים (זה היה בהריון השלישי - של הילד השני) הייתי צעירה מידי בשביל להבין משהו והמשכתי למרות הדימומים, באיזה שלב הבנתי שזה לא מתאים לי ובגלל הקלקסן יש דימומים הפסקתי על דעת עצמי סביב שבוע 16 ואמרתי תמיד לרופאה כן, אני ממשיכה עם זה כרגיל. ככה הגעתי ללידה, אחרי הקיסרי קיבלתי 2 מנות של קלקסן שם וזה עשה לי ממש סיבוך (לא מפרטת אבל משהו שנדיר שזה קורה) אחכ בייעוץ עם המטולוגית מומחה היא אמרה שקלקסן היה יכול להרוג אותי ולא לקחת אף פעם רק בגלל שרופא נשים נותן, הם מחלקים את זה כמו גרעינים אבל מי שאמור לתת זה רק המטולוג!! עצוב שזאת הרפואה שלנו. עכשיו בהריונות האחרונים בגלל עוברים ממש קטנים הוחלט לתת לי אספירין והמטולוג עקבה אחרי ממש מקרוב , פעם 1 היה לי דימום וישר הפסיקו לי את זה.

בדיעבד טוב שלא המשכתי עם ההריון ההןא עם הקלקסן לא יודעת איפה הייתי מסיימת את החיים שלי.

לא באה להפחיד, באה רק להעלות לך למןדעות שכדאי שתתייעצי עם המטולוג, היום יעוצים כאלה אפשר גם טלפונית וגם- תלכי עם הלב שלך. לא מכיוון של עצלות או פחד אלא מהמקום שאת יודעת מה נכון לך ומה מתאים

מקווה שלא הפחדתי שיהיה לך הריון תקין, קל ומשעמם!! 

לבדוק זאת מול רופא מקצועי.

אמנם הרופא שנתן לי הוא הרופא פריון שלי שאני סומכת עליו מאוד.

והרופא שלי בהריון בסיכון הוא מנהל מחלקת יולדות,

ועדיין ני חושבת שאקבע תור להמוטולג.

דרושה הפניה?

גם לא לקחה והתפתח לה קריש דם

הפעם החלטתי שבטוח אקח, לא סתם קיים הפרוטוקול הזה לקחת

הזריקות קשות 

תתנחמי שאת עם 40 ולא 60 

ה60 קשה יותר 

אני אחרי הפלה אז לא מעיזה להוריד, אבל מבינה איתך מאד

כל לילה אני מאיימת על בעלי שהיום לא מזריקה היום התור שלו

הוא גם לא מסוגל לראות זריקות וגם אני מעדיפה בהחלט לעשות לעצמי

אבל יש לי יותר גורמי סיכון מאשר מס הלידות

למה לסרב?

אולי להתייעץ עם רופאת הנשים שלך לגבי הסיכון?

לקחתי קלקסן במשך שני הריונות (למרות שאין לי קרישיות ולא הייתי חייבת. זה היה צעד מניעתי אחרי לידה שקטה).

לא היו לי שום תופעות לוואי וגם לא זכור לי שהיה חשש לתופעות לוואי.

תסתכלי בעלון לצרכן (אפשר לראות אפילו בגוגל)

וכמו כמעט כל דבר היום לא מספרים לנו את כל הנתונים ונותנים לנו לבחור בחירה מושכלת.

כמו למשל פקיעת מים בשלב מוקדם של הלידה כשהראש לא מבוסס יכול לגרום לצניחת חבל הטבור, אבל הם לא אומרים את זה ליולדת לפני.

יש אינסוף דוגמאות

דווקא הרגשתי שזה עזר לטחורים

נעלמו לגמרי אחרי הלידה

(הם סוג של קריש דם גם)

מאמינה שזה כיווץ אותם..

גם לי אחרי לידה 6. ומעל 35. לא היו עוד גורמי סיכון אבל לא חושבת שיש תופעות לוואי

לא שמעתי על זה

לא רוצה להלחיץ, אבל לי קרה מקרה חמור שקשור לקרישי דם בלי גורמי סיכון חוץ ממשקל טיפה גבוה.

לדעתי אם ממליצים לך כדאי לקחת 

יכול להיות שזה התחיל בהריון אבל לא בטוח

אצלי זה מקרה שיכול לקרות אבל חריג עם הרבה רשלנות רפואית

אבל עדיין עדיף לקחת שבוע קלקסן מאשר לא לקחת ולהידפק אחר כך

לך יקרה

החלמה מהירה טובה בקרוב🩷🩷🩷🩷

לידה שישית, קיסרי שני (מתחת לגיל 35).

בלידה שאחר כך (שביעית, קיסרי שלישי, מעל 35) אפילו לא הציעו לי 🤷‍♀️

בלידה האחרונה קיבלתי רק כשהייתי בבית החולים (ארבעה ימים) לפי הוראת הרופאה שלי (פרטית ומומחית).

לולא הקיסריים נראה לי שלא הייתי לוקחת...

תבקשי מהרופא מרשם לדרמקומבין.

זה עוזר בשניות! צריך להוריד לפני ההנקה...

הלוואי שיעבור מהר! להניק עם פטריה זה כאבי איובבב

תוך יום הכל נעלם

כמובן המשכתי בטיפול

אולי זה לא פטריה מה שיש לו?

עוזר ממש

(לא ניסיתי עלי דקטרין).

תמרחי אחרי ההנקה ותנקי לפני ההנקה הבאה

לא הייתי משתמשת במגבון.

הוא לא מיועד לאיזורים עדינים כאלו לדעתי.

הוא מתאים לאזורים רטובים כמו פה.

על עצמך שימי פטריון (יש עוד כמה שמומלצים, לא זוכרת מי)

אבל תמיד שמתי ועזר, וככה זה חסך לי לשטוף לפני הנקה..

הפעם זה לא עוזר...

גם לתינוק וגם לי את דקטרין אורלג'ל

אבל ילדות אוהבות סידורים מקושטים כאלה, עדיף בצבע ורוד

וסידורים כאלה תמצאי בעיקר בגאולה, אם תוכלי להגיע לשם...

תחפשי בגוגל.

אבל לא מצאתי דגם ספציפי של איפנטי

ותודה!💜💜

באמת חסד ה׳

בעזרת ה׳ בקרוב גם אצלך…

את כבר הרבה זמן אחרי, לא?

זה סבבה? לא מצריך בדיקה אם זה יותר מ6 שבועות?…

וכן התקשרתי וטוב שכך כי פתחו רק בשש

חחח עוד הייתי הולכת מוקדם 🥲

ממש שמחה בשבילך

שיהיה לכם תמיד טוב

זה מסדר ומלמד אותך בדיוק מה חזק ומה חלש

התרגילים שבדרכ נותנים זה לכווץ תוך כדי נשיפה לפרקי זמן מוקצבים

חשוב גם לדעת איך להרפות אותם

את יכולה לשאול פה בצורה צנועה?

זה נקרא נראלי ביופידבק,

אצלי היא עושה עיסוי פנימי עם חמאת שיאה

ואמרה לי לכווץ ולהרפות והרגישה בעצמה(

ומצטרפת להמלצה ללכת לפיזיו' של רצפת האגן.

מישהי שבנתה קורס דיגיטלי שלוקח בול 20 דקות, אפילו רבע שעה , לעשות על יום או כמה פעמים בשבוע..

עם הסברים ממש ממש טובים וכייפים

קוראים לה ספיר גולדברג

הקורס על דיסק און קי

אבל אחרי כמה פעמים זוכרים בעל פה...

אני ממש ממש נהנית ממנו

עד אליו לא הצלחתי להתאמן בכלל על רצפת אגן

גם איתו אני לא מתמידה הכי שיש אבל יותר טוב...

הלכתי למישהי פרטית כדי לא לחכות, אבל חוץ מלומר לכווץ שרירים כשמתעטשים וכו היא לא חידשה לי כלום.

אולי מישהי ניסתה איזשהו מכשיר או טיפול כסא מגנטי? ראיתי  כמה פרסומות לזה אבל אני חוששת שזאת תרמית כלשהי.

לק"י

עושים תשאול על המצב, ואז בדיקה פנימית, והאשה מכווצת ומשחררת, והפיזיו' בודקת את המצב.

היא גם נותנת תרגילים לחיזוק, ובודקת שאת עןשה טוב.

בנוסף, היא גם יכולה לבדוק הפרדות בטנית, ולתת תרגילים.

משקולות כאלה?

קניתי והתחלתי להשתמש אבל הפסקתי כי חשבתי שזה בעצם יכול למשוך למטה, ליצור צניחה.. בגלל הכובד של זה.. הגיוני? 

אם לא, אז לא בטוחה שכדאי להשתמש.

(אני לא יודעת במה מדובר).

אבל יש מישהי שאני עוקבת אחריה באינסטגרם

ונראה שיש לה הרבה ידע בתחום

היא מביאה הרבה תרגילים שאפשר לעשות בבית (בחינם)

וגם נותנת טיפים וכזה,

ויש לה גם מן הסתם הדרכות וליווי בתשלום

יש לה את הספר "סוד השרירים הטבעתיים" שווה לקנות יש תרגילים בסוף הספר

ולא בודקים הכפלות...

משאירה למומחיות לענות לך בוודאות..

גם כי בערכים גבוהים ההכפלה לא תמיד זהה

וגם זה כבר מיותר..

טפשר לבדוק האו''ס שק הריון ומשבוע 6+ כבר דופק אבל ממליצה לחכות לשבוע 7

ובכללי גם אם בודקים הכפלה עדיף כל יומיים ולא כל שבוע