שמעתי על דם טבורי אמון שזה עוזר נגד מחלות אבל לא כל כך הבנתי . מותר אסור הלכתית ?.למה יש חלק ששומרים וחלק שלא ?
מה המשמעות של זה ?
שמעתי על דם טבורי אמון שזה עוזר נגד מחלות אבל לא כל כך הבנתי . מותר אסור הלכתית ?.למה יש חלק ששומרים וחלק שלא ?
מה המשמעות של זה ?
הוא דם מחבל הטבור. יחודו בכך שהתאים שלו לא עברו התמיינות- תהליך שבו כל תא "מקבל תפקיד". כלומר- מעין תאים "כלליים" יותר, כך שח"ו במקרה מחלה- אפשר להשתמש בהם לכל מיני סוגי תאים.
אין שום בעיה הלכתית, הדם נלקח מחבל הטבור.
למה חלק לא שומרים? שתי סיבות- א. כי לא מודעים לזה מספיק ב. כי לעשות את זה פרטי עולה הון תועפות.
בבתי חולים מסוימים יש ארגון שעושה בחינם, ואז יוצר מאגר של דם טבורי. כלומר- הדם נשמר אבל לא לצורך הפרטי של התינוק או משפחתו. סוג של תרומה.
כי מודעים לזה מספיק, ויודעים כמה שה"ביטוח" הזה מפוקפק...
ועוד סיבה - כי רוצים לאפשר לתינוק לקבל מיד בלידה את הדם הטבורי המשובח, ולא להזדרז לחתוך.
נשמעת שאלה דבילית...
אבל באמת, היה לי הרושם שמוציאים מעט דם לפני החיתוך, ואז הילוד כן מקבל את רוב רובו של הדם הטבורי.
ועוד שאלה- למה את אומרת שזה מפוקפק? (שואלת באמת, לא בקנטרנות)
ממה שאני יודעת לפחות עד לאחרונה זה היה דורש ניתוק מוקדם של חבל הטבור בהחלט על חשבון היילוד.
היום שמעתי (אבל לא מספיק חקרתי כדי להגיד בוודאות) שיש אפשרות של גם וגם.
למה מפוקפק?
כי לא עשו את זה מספיק שנים כדי שתדעי שזה באמת יעיל,
אם זה נשמר למשל רק ל10 שנים, כמה אחוזים מהילדים זקוקים לתאי גזע ל"ע לפני גיל עשר?
כבר גילו שחיתויות בחלק מהחברות ששומרות- שכבר כן היה צורך וגילו שהדם איננו- לא נשמר כראוי או נלקח (נגנב?) לצורכי מחקר...
אני כן רואה מישהו (פרסומי) שטוען שלא צריך ניתוק מוקדם בשביל לקחת תאי גזע, שוב לא בדקתי מה זה אומר כי יש כאלה שחושבים שמספיק לחכות דקה ולחתוך ובעיניהם זה כבר נחשב "מאוחר"
לא חשבתי שיש שחיתות גם בדברים הללו.
בהתהוותלמיטב ידיעתי בהרבה מקרים כמות הדם היא מועטת מדי ואין בה תועלת. ובחלק ניכר מהמחלות תרומה עצמית היא חסרת תועלת. וכל התחום עדיין לא מפותח מספיק.
אם כבר לעשות השקעה כספית גדולה לטובת בריאותו העתידית של הילד, יש כמה אפיקים הרבה יותר מוּכחים שהייתי מעדיפה לתעל את הכסף אליהם, ולא לשים אותו על קרן הצבי של ביטוח שיש לו סיכוי קלוש כל-כך להיות בעל משמעות כשיהיה בו צורך...
לפני הלידה השיליה שואבת כשליש מהדם של התינוק בשביל שתי מטרות-
1. שלתינוק יהיה קל יותר לעבור בתעלת הלידה
2. שהיא תהיה חזקה יותר ולא תיפרד בשלב צירי הלחץ כשהתינוק מושך את חבל הטבור.
בעשר דקות שאחרי הלידה השיליה שעדיין בתוך הרחם מחזירה לתינוק את הדם דרך חבל הטבור בולסים, אפשר ממש להרגיש את חבל הטבור פועם.
לכן חשוב להקפיד על ניתוק מאוחר של חבל הטבור- לא לנתק את חבל הטבור לפני שהוא הופך לבן ג'לי כי רק אז כל הדם הגיע לתינוק.
ככה התינוק מקבל את הדם שלו שמכיל תאי גזע וחשוב לו (וכך יש לו פחות סיכוי לחלות במחלות שבשבילם שומרים את הדם הטבורי)
זה ממש מסקרן אני כבר רוצה לחבות את הלידה ולירות מה זה הדבר הפילא אזה .
זה משהו שצריך לבקש שלא ינתקו מיד או שעושים זאת אוטומטית?
או שצריך להילחם??
כמו אצלי שהתינוקת היתה במצוקה או בגלל הואקום אני לא יודעת, היתה חיבת בדיקה מהירה של רופא ילדים.
זה שטויות? כי מישהי אמרה לי שתינוק יכול להיות אנמי אם הוא יותר גבוה מהשיליה ואז עובר דם ממנו דרך חבל הטבור חזרה לשיליה... זה לא נכון? און שצריך לדאוג להחזיק נמוך את התינוק או את החבל למעלה?
תודה!
ומה שכתבת מדהים! פשוט מה רבו מעשיך ה' איך השיליה "לוקחת" לתינוק דם וכו'... פלאי ה' יתברך!!
לנשים בלבדהדס123אז ב"ה מתאוששות.. וזה הזמן לעשות את פרסום הנס שלנו
מזהירה.. ארוך..
אז כמו שכבר שיתפתי אתכן.. משבוע 33+4 שאושפזתי הייתי עם צירים שלא הפסיקו.. באיזשהוא שלב הבהרתי לכל העולם שאני לבית חולים לא מגיעה בגלל צירים.
מתפקדת בערך בין הבית לעבודה.. ומתפללת שיגיע כבר הזמן..
חג שבועות. מתחילים כרגיל שוב צירים.. הולכת לבית הכנסת ומתפללת שהקב"ה ייתן לי כח.. התאריך שלי הוא עוד שבוע בדיוק.. מתפללת לא להגיע אליו.. הצירים הולכים ומתחזקים.
בלילה ישנה-לא ישנה- אבל כבר רגילה..
בוקר שבועות. מתחזק עוד יותר.. בניגוד לכל שנה שבה אני ישנה אחרי לילה של לימוד- מחליטה ללכת לשמוע את מגילת רות ועשרת הדיברות.. מאמינה שזה רק יועיל..
הצירים הולכים ומתחזקים. הולכים ומצטופפים.. מגיעים להורים שלי שוב לסעודה שלישית ואני כבר בוכה מכאבים. אמא שלי ובעלי משכנעים אותי למרות שחג שמותר לי להתקלח. מתקלחת- ועדיין לא נרגע.. מתחילה לתהות- אולי זה באמת זה? מחכה שיצא החג כדי להגיע למוניטור ומתפללת שהפעם זה כבר ייגמר.. הצירים הם כל 3-5 דק'..
מוצאי החג- בעלי ואני נוסעים לבי"ח. המיילדת רואה אותי מתפתלת וישר מכניסה אותי לבדיקה פנימית- ואומרת את המשפט הכי כואב- חמודה, אני לא יודעת מה כח הסבל שלך- אבל את ממש לא בלידה.. יש לך פתיחה של פחות מקצה אצבע ומחיקה שכבר היתה לך לפני חודש- 50%.. מחברים למוניטור ומגלים שהכח סבל שלי לא משקר- צירים כל 3-5 דקות. מציעים לי טשטוש- אבל אני מעדיפה כבר ללכת הביתה..
חוזרת הביתה. דמעות בעיניים- כבר יותר מ24 שעות עם צירים כואבים כ"כ- וכלום? לא ישנה כל הלילה.. מנסה הכל- ושומדבר לא עוזר..
בבוקר איסרו חג בעלי חוזר לצבא ואני בדרך לאמא שלי. מותשת וחסרת כוחות. בשירותים מגלה שמתחיל דימום- מתלבטת- האם זה מהבדיקה או לא? מתקשרת למדריכה מהקורס הכנה ללידה. מתייעצת.. היא אומרת שלדעתה עדיף לקחת טשטוש- אני בכ"ז צריכה גם כוחות ללידה, וככה אני חסרת כוחות לחלוטין ולדעתה אני גם ככה כבר לקראת לידה. מתייעצת עם אמא ואבא ובעלי. מחליטים לעלות לבית חולים לטשטוש.
בעלי מתחיל לחזור- ואני בדרך עם אבא ואמא.. עומס מטורף במיון יולדות.. מתפתלת ומתפללת- ומגיע זמני להתקבל. מחברים למוניטור ורואים שהצירים כל 4 דק' וסדירים. בודקים אותי- הידד! התקדמנו למחיקה של 90% אבל- פתיחה של אצבע.. הוחלט שהדימום הוא מהבדירה (וב"ה לא בדקו זאת לגמרי.. מה שמאוחר יותר התיר אותנו..) אני כבר בוכה- למה? הקב"ה.. למה אתה לא מקדם אותי עם הצירים הלה.. הנסיון הזה קשה כל כך.. וכל ציר וציר אני מתפללת "למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד.. ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תייסרני.. חנני ה' כי אומלל אני רפאני ה' כי נבהלו עצמיי.."
מבקשת טשטוש. נכנסת לחדר לידה.. כמובן שכל דבר שכזה לוקח זמן.. וכבר 2 בצהריים.. מדי פעם בודקים- אין התקדמות בפתיחה. בשעה טובה באים להזריק לי טשטוש.. מהר מאוד אני מעורפלת.. מנסה לישון- אבל כל 3 דקות מתעוררת מכאב של צירים.. מתוסכלת נורא.. אבא בחוץ קורא תהילים ואמא איתי בפנים. בינתיים בעלי מגיע. ההורים שלי מבינים שבינתיים אנחנו לא מתקדמים לשום מקום ואני דוחקת בהם לנסוע לאירוע שיש להם באותו יום.. בעלי איתי.. הם נוסעים ואני ממשיכה לנסות לישון.. שומדבר לא עוזר. מתחננת לאפידורל.
מגיעה אליי מיילדת שמתחילה לכעוס- (וסליחה על הבוטות- כך זה נאמר..) את אישה שומרת מסורת, כמה ילדים תיכננת? את לא בלידה! אם עכשיו תקחי אפידורל- את בטוח תיכנסי לניתוח ואז לא תוכלי ללדת בלידה רגילה!
לכי, תעשי מקלחת חמה, כדור פיזיו ותנוחי..
מבוהלת כולי אני עושה מה שנאמר לי- וזה לא עוזר.. בעלי מנסה לעסות לי את המקומות הנכונים.. הגב התחתון.. עם שמנים..
באיזשהוא שלב כבר מחוברת למוניטור. ממשיכה כל ציר כמו מנטרה "למנצח בנגינות.." ומשגעת את בעלי- תאמר לי שהשיא כבר עבר.. תאמר לי שהוא עבר.. וזה מה שמרגיע אותי..
ב12 אמא שלי מגיעה ושולחת את בעלי לישון אצל סבא וסבתא שלי שגרים קרוב. אני כבר כולי מותשת ובוכה ומתחננת לאפידורל.. מגיעה מיילדת מקסימה חדשה ודתיה שמסכמת איתי- אתן לך עכשיו זריקת טשטוש לוריד שמשפיעה יותר. אם עוד שעה תרצי אפידורל- אני מתחייבת שתקבלי..
מקבלת את העירוי ומצליחה לישון חצי שעה.. חצי שעה אחרי מתעוררת שוב ומטושטשת לגמרי. מתחננת כל כך לאפידורל.. אמא מעסה את כולי.. והמיילדת מקיימת את הבטחתה- אבל כמובן שזה לוקח זמןןןן..
מגיע המרדים ומתחיל להחתים אותי ולהזריק לי את הזריקה. אומר לי ללחוץ את ידית המיטה כשכואב לי- אבל לא מרגישה את כאבי הדקירות בכלל- רק את הצירים.. איך שהאפידורל מתחיל לזרום- מתחיל להשתתק הכאב.. מתחיל לעלות חיוך ואני מאושרת.. לא כואב לי! מתחילה להתחבר הרבה יותר.. המרדים בא לצאת- והופ! פוקעים המים! בודקים אותי- מזל טוב! את בלידה! אמנם פתיחה 3.5- אבל זה נחשב לידה!! אני מאושרת.. ממלמלת תפילות ונרדמת..
שעתיים אחרי.. 4 לפנות בוקר- ואני שומעת תכונה בחדר.. מתעוררת ורואה את המיילדת אומרת לאמא שלי- זה הזמן לתפילות.. הדופק של העובר צונח.. הרבה רופאים בחדר. אבל אני- רגועה ומאושרת.. סומכת ומאמינה בקב"ה ומרגישה כ"כ קרובה אליו. ויודעת. פשוט יודעת שהכל יסתיים בשלום בעז"ה.. הרופאים מתייעצים איתנו על הכל..
מנסים לסובב אותי לכל מיני תנוחות, מה שמצחיק אותי נורא כי אני לא מרגישה את הרגליים ובפלג הגוף העליון רועדת בלי שליטה. מנסים לתת לי חמצן, מנסים להזרים מים לרחם- כי אני עדיין תקועה בפתיחה 4.. ושומדבר לא עוזר. מחליטים על ניתוח- ואני רגווועה.. אמא שלי מתקשרת לבעלי ואומרת לו- קח מונית. זה הזמן לבוא.. לא רוצה להלחיץ אותו.
מתחילים להכין אותי לניתוח, מנים להוציא לי דם ואף רופא בחדר לא מצליח.. הורידים יבשים.. בסוף תופסים אותי שניים ואיזשהוא רופא מצליח להוציא קצת דם.
מתחילים להוציא אותי לחדר ניתוח ובדיוק בעלי מגיע- אנחנו כבר אסורים.. שולחת לו את החיוך הכי אוהב שקיים ואומרת לו- אני הולכת להביא לנו בת מקסימה
נכנסת לחדר ניתוח- ואומרת תהילים. מרגישה כ"כ קרובה לקב"ה. מרגישה אותו בתוכי. כזו חוויה אף פעם לא חוויתי..
מרגישה שמתעסקים לי בבטן ואחרי 10 דק' שומעת את הקול הנפלא ביותר בעולם- בכי טהור של הבת שלי..
לא מעכלת שזה קרה.. שהיא כאן.. אני מטושטשת כולי.. מקרבים אותה אליי לנשיקה ואני בוכה כל כך.. הרגע הטהור ביותר שחוויתי..
אז למרות שזה היה ניתוח חירום, זו היתה החוויה הגדולה, המשמעותית והטהורה ביותר בחיי..
ב"ה שזיכני להגיע לרגע הזה.. לפיצית ולי שלום ב"ה
וזה גם המקום להודות לכן, שאפשרתן לי לפרוק ולהוציא בזמנים הקשים כמו הטובים
איזו חוויה, איזו נחת ושלווה. פשוט גיבורה!!
רגשת אותי מאד מאד..
תבורכי! שתזכו לגידול נעים ומשמח
במיוחד שהצלחת לעבור את חוויית ניתוח החירום בכזו שלווה וקבלה (כי אני לא).
ריגשת ממש.
שתזכי להמון נחת ושמחה.
מזל טוב ואושר בלי די.
(הזדהיתי מאד עם הסבל של הצירים והרצון לאפידורל)
עשית לי טוב!!
התרגשתי מאד לקרוא. דמעות בעיניים..
נשמע ארוך...ומלא בחוויה ועוצמה..
ב"ה..
עשית לי חשק לספר את סיפור הלידה שלי..
(ילדתי שלושה ימים לפנייך...
)
רק טוב...
כל כך התפעלתי ממך- מההתמודדות עם הקושי, ההתחזקות באמונה...
את ממש גיבורה!
סימילאק בבוקר ובערב,
הרופאה אמרה שאפשר להפסיק עם זה ובמקום זה לתת בקבוק חלב
מה אתן אומרות זה כדאי?
הבנתי שחלב זה לא הכי כדאי
אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות
אלא אם כן זה ממש הוצאה בשבילכם.כי כן זה יקר מאוד.
ואחר כך בגיל שנתיים שנתיים וחצי גומלת בהדרגה.
הם אוהבים את זה, זה עם ויטמינים קל ונוח גם לו וגם לך.
זו דעתי אני מניחה שהרוב פה יגידו לך להפסיק
אני פשוט רואה כמה הבן שלי אוהב את זה
בגלל שהבן שלי לא כ''כ אכל טוב עד גיל שנה ושמונה בערך, אז המשכתי לתת לו סימילאק בערב ובבוקר וככה הייתי רגועה שלא חסרים לו ויטמינים.
בלי תחליפים בדרך.. לא רואה סיבה לתת לה בגיל גדול.
לתת ארוחות עם ויטמנים.
בלי לפתוח שרשור מפלצתי נוסף בעניני בריאות שנויים במחלוקת- נראה לי שכדאי לך לבדוק טוב טוב אם כדאי לתת חלב, בכמות כזו, על בסיס יומי.
עקרונית- הנקה אידיאלית היא עד גיל שנתיים, בפועל- ילד בגיל הזה שנגמל מהנקה יכול להסתדר מצוין בלי תחליף זה או אחר לחלב אם. גם חלב פרה הוא תחליף לחלב אם, במקרה שאת מתארת, והוא ממש לא תחליף מוצלח.
כך שאם כן חשוב לך לתת תחליף להנקה- מוטב לדעתי שתמשיכי עם הסימילאק, שבו לפחות הגורמים הבעייתיים שבחלב מנוטרלים יחסית.
אבל אם לא חשוב לך לתת תחליף- בטוח אפשר להסתדר מצוין בלי חלב. שתיים מתוך ילדות שלי בגיל הזה כבר לא ינקו, אכלו טוב, שתו מים, והסתדרו מצוין.
מה שכן, אם את מפסיקה עם הסימילאק, כדאי לך לשים לב שהתפריט של התינוק מכיל את מה שהוא קיבל מהסימילאק: ויטמינים, מינרלים כמו ברזל ועוד.בהצלחה!!
1) להפסיק לגמרי עם בקבוק,
2) לעבור לחלב,
3) סימילאק.
עד כמה שהבנתי מגעת, עד גיל שנה היתרונות של תמ"ל עולים על חסרונותיו, מגיל שנה והלאה (כשכבר אפשר ורצוי לבסס תזונה טובה על מוצקים) - החסרונות שלו עולים על יתרונותיו.
גם משרד הבריאות מנחה להשלים בתמ"ל לילד שלא יונק רק עד גיל שנה.
שתאכל בישיבה ולא בשכיבה (אפשר בחיבוק וערסול
), ושתצחצח שיניים אחרי.
וכשתוכלו לעבור לארוחת ערב מלאה ומזינה לפני השינה - עוד יותר טוב (אז תשאירי בהשכבה את החיבוק, רק בלי הבקבוק
).
החסרונות עולים על היתרונות בתמ"ל
האם זה נכון גם לילד שלא יינק אף פעם ותמיד היה ניזון מסימילאק.
הבן שלי בן שנה וארבע ואוכל בבוקר ובערב תמ"ל וטוב לו וגם לי
מה גם שרשום על הקופסא שזה עד גיל שלוש ושבגיל הזה מומלץ אפילו לתת 3 מנות ביום, איך זה מסתדר עם ההנחייה של משרד הבריאות?
אני שואלת כי זה באמת מעניין לדעת. מקווה שלא הלאתי אותך בשאלותיי
אז ככה:
הכיתוב של סימילאק על הקופסא - ברור, לא? מבחינתם טוב שתמשיכי לקנות כמה שרק אפשר. עכשיו הם גם מריצים חזק את כל האינשור/פדיאשור הזה - לפני כמה שנים הכרתי אותו רק כהמלצות של תזונאיות למקרים מסוימים של בעיות תזונה קשות, אחרי שקלול מקצועי של יתרונות וחסרונות, ועכשיו הם מפרסמים אותו כמעין מזון חובה לכל ילד. מבחינתם כמה שתקני מהם לאורך יותר זמן - עדיף.
בעיקרון תמיד עדיף מזון טרי, ביתי, על פני תעשייתי ומעובד. הערכים התזונתיים נספגים הרבה יותר טוב ממזון טרי. הברזל, הוויטמינים... כשצריך אז צריך כמובן, וחלילה לא ניתן לקטנטנים עגבניות וביצים כשהם עוד לא בשלים לעכל אותם. אבל כשאפשר לתת להם מזון טרי משובח - זה ודאי עדיף. גם לבקבוק עצמו יש חסרונות מבחינת השיניים ("עששת בקבוק") - רצוי לגמול ממנו כשאפשר, ואם קשה - לצמצם את השימוש בו למים.
עוד דברים שאני פחות בטוחה בהם, קחי בעירבון מוגבל:
בתמ"ל אין הרבה שומן "חלבי" - מוציאים אותו ומכניסים במקומו שמנים צמחיים, שהם פחות טובים. מהבחינה הזאת עדיף חלב.
ועוד - נראה לי שבחלק מהחברות יש בתמ"ל המשך די הרבה סוכר (או ממתיקים אחרים). אני לא יודעת אם כך גם בסימילאק, אבל אפשר לבדוק ברכיבים. אם זה המצב, נראה לי שעדיף לתת תמ"ל של שלב מוקדם יותר (אם בוחרים להישאר בתמ"ל).
ראי בשאלה האחת לפני האחרונה:
http://www.old.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=33&catid=800&pageid=4926
|
||||||||||
|
בהתהוותידעתי שתקשקיעי בתשובה ולכן שאלתי כדי להבין באמת
את מקסימה !
עכשיו שאני יודעת הכל אשקול מה לעשות עם זה .
הלוואי ובגיל הזה הם היו אוכלים כל משמביאים להם לפעמים הם מכניסים ביצה לפה ומוצאים יישר החוצה.
תזכרי שבסופו של דבר באף גיל אף אחד לא אוכל כל מה שנותנים לו - אבל כשבסך הכול מקפידים שתמיד יהיה באזור מספיק אוכל מגוון וטוב, ושלא יהיה באזור יותר מדי ג'אנק --- אפשר לסמוך על החושים הטבעיים של הילד שייקח לו כמה שהוא צריך.
בינתיים גם משחקי המריחה והזריקה מועילים וחשובים להתפתחות, וגם לתחושה הטובה ביחס לאוכל, שהוא לא אויב 
בהתהוותדרך בדיקת דם ניתן לבקש לברר איזה ויטמין חסר לך ועם זה לכי לרופא טבעי
כדאי לנסות קודם משהוא טבעי מאשר קונבנציונאלי בקשר לזה!!
הצלחה רבה!
נ.ב : אשמח לדעת (כמובן אם זה בסדר מצידך) ,מה היה חסר
כמובן יש אפשרויות נוספות
ככה אצלי בכל אופן....
למרות שאחרי לידה תמיד יש נשירה מטורפת
כבר כתבתי כמה פעמים כאנונימי...
אני מנסה להיכנס להריון כחצי שנה אחרי מספר הריונות ולידות בריאות ב"ה ואחרי שימוש של שנה באמצעי מניעה למינהם.
ביום ראשון היה נראה שקיבלתי מחזור (יומיים לפני שהייתי אמור לקבל), היה ממש דם של מחזור כלומר די הרבה. ותוך יום
ורצת נגמר הדימום... אף פעם לא קרה לי (אני נשואה יותר מ 10 שנים)
יש מצב שזה הריון?
הריון, שבוע 6 בערך, עוד לא היית אצל הרופא.
הבוקר קמתי עם דימום חום ולא רציני.
בינתיים הודעתי לעבודה שאני אאחר, ונשארתי בבית לבדוק.
יש עדיין קצת- אבל לא בכמויות והוא חום כמו של תחילת\סוף מחזור.
לכת לעבודה או להבדק?
יכול להיות דימום השתרשות בשלב כזה?
אני מודאגת 
(חיכינו להריון הזה..)
אולי תלכי להבדק בשביל הרוגע, אבל אם הדימום לא מתגבר אני חושבת שזה נורמלי.
הפרשות חומות זה מצוי בהריון, אז תירגעי אבל תיבדקי.
דלקת בכיס המרה זה דבר שלעיתים קרובות מתפתח דווקא בהריון.
שווה לך לבדוק את הענין (בדיקת א"ס בדר"כ).
וגם עשו לי בדיקות לב וכל זה.
היי בננות יקרות,
מה דעתכן על הטיולון הזה? למישהי יש? מומלץ?
http://www.pupikbaby.co.il/gallery_image.asp?PageNum=&return_parent=336&gallery_id=745
אשמח להמלצות
בשלב ההריון הזה קורה שתוצאות הא"ס הן לא מדויקות.
ב-2 הבנים שלי.
ב"ה הכל היה בסדר, זה בגלל שאני נמוכה, לא אמר כלום.
אז זו הנקה מלאה.
מה שכן, נראה לי שכדאי להניק לפחות פעם אחת בלילה, כדי להמשיך את ייצור החלב.
אם התינוק לא עולה במשקל כמו שצריך אז יש מה לדון, אבל תינוק שעולה כמו שצריך במשקל- נראה לי חבל להעיר אותו.
מבחינה יצור החלב- נראה לי מוזר שיתמעט חלב בגלל זה, אני חושבתי תמיד שהגוף שלנו מתוכנן לספק חלב לפי הביקוש של התינוק, אז אם הוא לא דורש- כנראה שלא צריך.
איפה שזה אולי כן ישפיע- על רמת המניעה שההנקה מספקת (מי שההנקה מונעת לה, אולי כשהתינוק ישן לילה שלם ההנקה תפסיק למנוע).
אם ההנקה באמצע הלילה היא המניעה
והתינוק ישן בלילות
האם בגלל הנוחות של האמא שחפצה במניעה טבעית זה מוסרי להעיר תינוק מהשינה
או במילים אחרות..מה עדיף?
חצאי לילות לבנים? או לקבל מחזור?
הלוואי שהייתי צריכה להתנסות בזה. הקטנה שלי בת שנה ושמונה, ורק ממש לאחרונה התחילה לישון עד 5 וחצי בבוקר בלי לקום לינוק...
כך שאני לא יודעת מה לומר לך. אבל תינוק עד גיל חצי שנה שישן מ7 עד 7? יש כזו מציאות בכלל??
הנסיך שלנו בן 5 וחצי חודשים וישן מסביבות 19 עד 6-7 בבוקר... ב"ה!!!
ולעצם הדיון- אם העניין פה הוא מניעה ולשמור על ייצור החלב, אז אפשר בלילה פשוט לשאוב ולתת לילד לישון בלי להפריע לו..
זה אם התינוק רק יונק ללא תמ"ל.
זה ממש לא משנה כמה הוא ישן בלילה!!
אם התינוק בדרך קבע ישן לילות שלמים אז הגוף באמת ייצר פחות חלב בלילה אבל אין בכך שום בעיה.
ייצור החלב הוא לפי ביקוש התינוק.
תנצלי את זה שהיא יושנת טוב בלילה ונותנת לכם לישון. (כמובן אם היא עולה טוב במשקל ואין לה את הצורך לזה) אני מכירה נשים שהעירו את התינוק שישן הרבה שעות, כל אחת מסיבתה ואח''כ היה קשה להוריד את ההרגל...
וכמו שאמרת, זה לא אומר שלא יהיה מחזור אם תניקי בלילה.
כי כל התהליך שמביא את המחזור מתחיל כמעט חודש לפני- ורק אחרי חודש את רואה דימום.
אבל ההבשלה של הביציות- וההתכוננות של הרחם- עוד לפני שהפסקת להניק לילה...
ומהרופאה נמסר לי לעשות שוב בדיקת דם.
מישהי יודעת למה?
הברזל שלי נמוך, וגם עוד ערכים (לא מבינה בדיוק מה הם) נמוכים מהממוצע.
שבוע 17.
תודה!
נשמע שהיא מבקשת כבר עכשיו שאעשה שוב.
הערכים שלה לפעמים נעים ונדים 
וחשוב לראות אם היא ממשיכה לרדת/ לעלות מעבר למצב הנורמטיבי,
או חוזרת למצב נורמטיבי, וכנראה ירדה/ עלתה מידי- בגלל ההריון..
מקווה שיהיה לי כוח...
חשוב להיבדק אחרי נפילה, כמו שיפעת אמרה ואני ארחיב- החשש הוא מהיפרדות שיליה-
בהפרדות שיליה לא תמיד האישה מרגישה בשינוי אבל כל דקה עלולה להיות קריטית ולכן חשוב להזדרז להיבדק
בא לך להתדיין עם בני מינך על דה והא?
בשבילך הוקם פורום נשואים בלבד
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f15
לא הצלחת להיכנס?
רוצה להצטרף?
פנה למנהלים עוד היום!
בואו בשמחה
שלום לכולן 
אני מתקרבת לשבוע 35.
מהבוקר יש לי באגן (בישבן) לחץ שהולך ובא והוא מלווה בקצת כאב. אין לי שום צירים.
זה נורמלי?
אני לא זוכרת את זה מהריונות קודמים בשלב כזה מוקדם יחסית (ואני כמעט תמיד יולדת אחרי התאריך).
תודה!
וניללהיות סתם הכנה של הגוף לקראת הלידה, גם אם היא לא קרובה מאוד.
אם זה ממשיך ומחריף, תלכי להיבדק.
ככה נראה לי..(לא חוות דעת מקצועית, רק מכירה תחושות שונות בגוף בהריון שיכולות להיות הכנה ללידה גם אם היא בעוד חודש)
1. אולי קשור לעצירות?
2. אולי התינוק יורד ומתבסס (מה שעד כמה שידוע לי יכול לקרות גם כמה שבועות לפני הלידה) ולכן הלחץ.
אבל תנסי לשנות תנוחות או לנוח, ותראי אם זה עובר.
תרגישי טוב!
זה היה לא נעים ובעלי קצת נלחץ. אני לא ממש אבל סתם ההרגשה מעיקה.
תודה אמא שלה ואנונימית.
ותודה רבה קרמבו על העזרה בפעם השנייה
.
!בשורות טובות
היי,
אני עם מחיקה של 70 אחוז ופתיחה של 1.5 ס"מ , 2 רופאים המליצו על מנוחה מוחלטת , מקבלת הבשלת ריאות.
אני די בהלם....
לא יודעת אם הם סתם משגעים כי הם רופאים עצבניים ושמרניים, ומאד אחראיים.
רופא אחלר אמר שזה חשש פיקוח נפש ואני צריכה לשכב כל הזמן, מחולל חמצן, ובדיקת אורך צוואר כל 3 hnho/
אבל יש לי הרגשה שהם מידי מחמירים כי בלידות הקודמות בסוף ילדתי בזמן,
ומחר יש לי חתונה מאד מענינת שחיכיתי לזה ואני רוצה כ"כ להיות של בת דודה,
זה נסיעה מחוץ לעיר,
מה אני עושה אני מרגישה כ"כ דפוקה...
אנא חיזוקים.....
או אולי לשאול עוד רופא?
אולי תשאלי רופא שמכיר את הרקע הרפואי שלך אם את יכולה ללכת לחתונה ולא לרקוד?
אבל את צריכה להיזהר מאוד כי את לא רוצה תינוק פג,
נראה לי שווה להפסיד עכשיו חתונה, תמורת האוצר שבעז"ה יוולד בריא
שלך ושל העובר, כמה שקשה אולי להפסיד את החתונה... גם אם בלידות הקודמות ילדת בזמן, האם גם בלידות הקודמות היו לך את אותם תנאים כמו עכשיו? של מחיקה ופתיחה?
שהייתה בערך באותו מצב ולידות קודמות היו בזמן אבל באותו הריון היא ילדה פג בשבוע כמו שלך
לא מאחלת אף אחד כי היה חשש לפגיעה מוחית אצל תינוק
עדיף לוותר על חתונה
היום בבוקר רציתי לשמוע חוו"ד של רופא עם כתפיים רחבות,
שלא מפחד לקחת אחריות ולהקל אם לא צריך,,
עם המון פרוטקציות הצלחתי להגיע אליו (אני לא מטופלת שלו ושאלתי דרך הווצאפ)
הייתי בהלם ממנו - הוא ממש הסכים עם 2 הרופאים האחרים שהם יותר זהירים,
והמליץ אפילו על אוטרוגסטן .
אז הכל כבר היה לי יותר ברור בראש,
והתחלתי להשלים עם זה לאט לאט....
ובאמת תודה על התגובות כאן, זה נתן לי חיזוק להישאר שפויה ולקבל פרופורציה....
יעזור לי מאד לשמוע עוד תגובות בנושא,,,,
יושבת כאן לבד.. בעלי נסע כי הילדים לא ויתרו לו,
ריחם עלי ורצה להישאר אבל לא היתה ברירה אחרת, לא רצינו לאכזב את הילדים
אני גם מפסיקה לעבוד,
ואין לי סיכוי לקבל גרוש מביטוח לאומי, מסיבות שונות,
אני באויר ככה, ומקווה שה' הגדול יעזור לנו ושיהיה שווה המאמץ...
החיוך של הילד הבריא שלך יהיה שווה הכל בעז"ה 
רוני בלילהברכתיה, טל, טליה, אור, אורה