כל הזמן ידעתי ששינה על הגב לא כדאית ולא מומלצת בהריון.
אתמול שמעתי שממש אסור לישון על הגב יותר מחמש דקות כי זה מפחית באופן ניכר את זרימת החמצן לעובר.
מה אני יכולה לעשות שאני הולכת לישון על צד שמאל וקבוע מוצאת את עצמי בבוקר על הגב?? איך אפשר לשלוט על זה מתוך שינה?
לישון ומתישהו מסתובבת לא נראה לי כזה סיפור. אם את מודאגת אולי תנסי לשים שמיכה או כריות או כרית הנקה וזה אולי ימנע ממך להסתובב.
זה לא עניין של אסור או מותר הצבע של התחתונים אלא העניין של למנוע בעיות.
בעיקרון תמיד כשמותרים כדאי ללבוש צבעוני ואני יודעת שיש שמקפידים ממש על צבע שחור ולא מסתפקים בצבעוני.
מעריצה אותך ואת בעלך שלא שקעתם בקושי ובכאב אלא יצאתם ממנו מחוזקים.
מאחלת לך שזה יימשך כל ההיריון בבריאות ובשמחה!!
ותני לעצמך את המקום הזה של להתאבל ולהשלים עם האובדן.
לי קרה משהו דומה...
צריך באמת לדעת שזה דבר שקורה הרבה (נראה לי שכמעט כל אישה דתיה חוותה זאת בשלב כלשהוא בחייה...)
ולהתנחם בעובדה שכנראה מדובר בעובר שלא היה תקין ולא היה יכול להתפתח,
אז ב"ה שהגוף יודע לעצור את ההריון בזמן...
לגבי העישון- הקושי ממש לא היה לחינם!!!
כל פחות סיגריה- הגוף שלך הרויח
ואם אני לא טועה, מומלץ להוריד את הסיגריות עוד לפני הכניסה להריון,
וכך מפחיתים את הסיכון למומים בעובר
אז רק הרווחת לקראת ההריון הבא, שבעז"ה יגיע בקרוב ויסתיים בסוף תשעה חודשים עם ידיים מלאות!!!
בע"ה הרחם של יחזיק עוד הרבה היריונות בריאים, ותזכי לילדים בריאים וחמודים.
ובקשר ליחסי בעלך וגיסתך (אחותו?) - אולי כדאי באמת לשפר אותם ולפייס אותה. לא צריך לדאוג יותר מדי, אבל יש לפעמים חשש מהקפדה בנושאים כאלה. (כמובן, לא שזה בסדר לקלל ולומר דברים כאלה).
אמא שלי וסבתי התווכחו- כי סבתי הכריחה את אימי להביא לבת דודה שלי בובת מיקימאוס. אימי לא הסכימה ואמרה שזה של אחותי. ושהיא שומרת לנכדים.. וסבתי אמרה לה "שלא יבואו לך מהר" ל"ע.. יש אנשים שלא שולטים בעצמם ובפה שלהם..
צריך ללמוד מזה שלדיבור יש כח.. לא שזה מה שקובע הרי הקב"ה בשמיים ומחליט..
וצרך להזהר כי "החיים והמוות ביד הלשון"
בעז"ה רבש"ע יראה לה שהוא המחליט והקובע ולא היא..
עוד לפני שידעתי שאני בהריון.
קראתי ש50% מההריונות הראשונים מסתיימים בהפלה. (לפעמים הפלה נראית כמו מחזור כבד ותו לא)
זה לא קשור בכלל ליכולת שלך ללדת (יש לנו 3 בנות בריאות ב"ה)
זה חסד מה' שעשה את הגוף שלנו מספיק חכם כדי שלא יתפתחו עוברים שאינם יכוים לחיות חיים נורמלייים.
בע"ה תפקדי בקרוב ובשמחה!
מישהי יודעת אם חייב לעשות את הניתוק או שאפשר להסתדר גם בלי זה?
גם אם זה לא פוגע בהנקה זה יכול לפגוע אחר כך באכילה של מוצקים ובדיבור
הקטנה שלי בת שלושה שבועות, ורק לאחרונה התחילו לי כאבים...
יועצת הנקה אמרה לי שיש לה לשון קשורה וייעצה לי ללכת לטפל בזה,
קצת הלחיץ אותי...
אז הבנתי אח"כ שזה לא מחייב את הטיפול...
יצאתי מבולבלת...
חבל לחכות עוד כי אז זה נהיה עבה וצריך לנתח. ממליצה לך לסיים עם הסיפור כמה שיותר מוקדם ולא לחכות.
יש תופעות?
פעולה פשוטה של מס' דקות.
כי ככל שזה יותר מוקדם זה פחות כואב לתינוק.
שמעתי שפעם המיילדת בחדר לידה הייתה בודקת את הלשון כחלק מהבדיקות הסדרתיות של חדר לידה ואם הייתה רואה לשון קשורה הא הייתה חותכת אותה עם הציפורן ומרוב שהעור אז רך ודק אפילו לא היה יורד דם.
וזה עשה פלאים בהנקה! לא רק שלא הרס אותה, שיפר אותה בצורה מדהימה.
לפני זה הוא ינק מקסים, כל 3 שעות למשך 10 דק'. ילד רגוע ונוח. אבל ההנקה קצת כאבה לי. והוא היה מפסיק מלאא! פעמים בהנקה. עד שפעם אחת התלהבתי שהוא ינק 4 דק' בלי להפסיק. הוא כל רגע היה עוצר לנשום וחוזר.
מיד אחרי הניתוק הוא ינק 20 דק' ברצף. הייתי בשוק!
ולגבי הכאבים, בעיקרון זה לא אמור כ"כ לכאוב בגיל כזה. כי העור שם לא בשרני. לבן שלי כאב בערך יומיים, נתנו נובימול.
וב"ה זה ממש ממש לא מפריע לי (..אולי עם ה-H.. בקטנה..=] )
ואמא שלי ספרה שזה לא הפריע בכלל בהנקה
אז אם זה לא מראה על בעיה אין שום צורך לחתוך..
בהצלחה!
אם יש לי הפרשות שאני לא בטוחה אם הן בצבע צהוב או ירוק. והבנתי שהפרשות ירוקות זה מסוכן (למה?) אז מה אפשר לעשות?
אני מרגישה ממש לא טוב. שילשולים, כאבי בטן של קיבה אבל גם כאבים של ההריון( כאילו הבטן עומדת להתפוצץ) נראה לי בגלל שהעור נמתח... ובנוסף כאבי גב. נמאס לי
אני מרגישה שאני ממש צריכה לפרוק, כל כך קשה לי להתנהל כרגיל בעבודה ובבית ואין לי סבלנות לחכות לסוף.
עד לפני רגע הייתי במציאות הזאת...
תנסי למצוא דברים שמשמחים עלייך, או לפחות מקלים.
אפילו לבכות במקלחת או במיטה.
לפעמים זה משחרר.
בהצלחה רבה רבה בכל יום עד ללידה...
המלצה שלי- להיכנס לאמבטיה נעימה עם שמן שקדים וטיפות לבנדר, לעצום עיניים ולנוח קצת.
למרוח מהשמן גם על הבטן, לתת לזרם של הטוש "לעסות" את הגב...
מגיעה לך להתפנק את מגדלת אוצר בבטן!!
תחיה דולהאחרונהכרגע אני משתמשת במשאבה הידנית של אוונט, ששאלתי מגמ"ח, אבל אני רוצה לקנות משאבה שתהיה לי קבועה שלי.
יש לי אפשרות לקנות את המשאבה של אוונט ב-250 ש"ח, או משאבה חשמלית של מדלה ב-300 (דרך כללית). את הידנית של אוונט כללית אמרו לי שהם כבר לא מוכרים.
החשמלית של מדלה שווה את ה-50 ש"ח הנוספים?
היא נוחה לשימוש? וקלה? (כי אני לא יכולה להשאיר אותה בעבודה, אני אצטרך לקחת איתי כל יום).
אבל לי היה יותר נוח לשאוב איתה וגם יותר מהיר. וגם יש לך שם שליטה על עוצמת השאיבה.
ראיתי שכותבים באינטרנט שהמשאבה נחלשת מהר. זה קרה למישהי מכאן? אני רוצה שהיא תשמש אותי גם לילדים הבאים, בעז"ה, כשאצטרך.
לי יש את האוונט הידנית.
השאלה היא אם יש לך מקום מסודר לשאוב שאת יכולה להשתמש בחשמלית,
כי אצלי זו לא אופציה בכלל...
מרוצה מאד מאד.
כשמהידנית של אוונט כבר בקושי הצלחתי לשאוב (למרות שבהתחלה היא היתה לי ממש מעולה וקלה לתפעול)
עברתי לחשמלית של מדלה והחיים קלים וטובים!
שאבתי כבר לשלושה ילדים שאיבה די אינטנסיבית והמשאבה עדיין בתפקוד מעולה בלי עין הרע!
מה שכן חשוב, זה לוודא שיש לך שקע במקום שיהיה לך נעים לשאוב, היא אמנם עובדת גם על בטריות
(וזה מעולה לנסיעות וכאלה) אבל היא יותר מהירה בחיבור לחשמל.
מומלץ בחום!
שהוא לא נקי.
לא נקי לא שווה מלוכלך- פשוט בגיל הזה העור שלהם ממש רגיש, אז צריך להקפיד לשים אותם על המיטה שלהם ולא על של אחרים (אם שמים על של אחרים, אז להניח חיתול מתחת לראש שלהם) וכדומה
וכל סוף הנקה מרחתי לו חלב עליהם, ותוך יומיים כבר כמעט נעלמו.
אני מאוד רוצה ביות אחרי הלידה כי איך אני אוכל לעזוב משהו שחיכיתי לו 9 חודשים. מצד שני בעלי והמשפחה טוענים שזה הזוי וצריכים אחרי הלידה לנוח ולמי בכלל יש כוח להחליף טיטול אחרי הלידה ואולי התינוק שלי יהיה ילד טוב ויישן יפה, אבל מה עם התינוק של החברה לחדר.
בקיצור אני מסובכת ויש לי כמה שאלות שאשמח לקבל עליהם מענה:
מה ההבדל בין ביות מלא לחלקי והאם זה קיים בכל בתי החולים?
ביות מלא זה אומר שאני ג"כ צריכה להחליף טיטולים ולרחוץ או שלזה אני יכולה להביא לתינוקיה?
יש כזה דבר שהוא יהיה אצלי כל היום ורק בלילה בתינוקיה?
וכשהוא איתי מה עושים כשצריכים ללכת לשירותים, עם מי משאירים?
בקיצור, אשמח לקבל כל מידע בנושא.
תודה מראש לעונות.
כמה דברים:
א. נכון שיש טענה שאת צריכה לנוח, ויש נשים שטוב להן שמטפלים להן בתינוק והן יכולות לישון.
אישית- אני סובלת מזה. לי יש מנוחה גמורה רק אם התינוקת לידי. קרוב קרוב אלי. אני יודעת שבשניה שהיא תשמיע ציוץ קל אני אתעורר ואניק אותה, וגם אם לא- שאני יכולה להחזיק אותה עלי כמה שאני רוצה, בלי סוף. בעיני, ההיענות המיידית לתינוק היא מאוד משמעותית. נכון שאם את מבקשת לקרוא לך לתינוקיה אם התינוק בוכה- יקראו לך, אבל אף אחד לא מבטיח לך שהוא לא יבכה חמש דקות לפני שיקראו לך. ולפעמים הרבה יותר. בעיני חמש דקות זה נצח נצחים לתינוק שהרגע נולד.
בקיצור- הרוגע שלי מגיע רק כשהן איתי.
בכלל- בבי"ח מי יכולה לנוח? מעירים ב5:00 בבוקר (מה שלא קורה בביות, כי הוא לידך), השכנות בחדר מדברות נון סטופ בטלפון (אוף. פעם שעברה אחרי כמה שעות ידעתי את כל השמות ומסגרות החינוך של 9 הילדים של השכנה..). אני אף פעם לא מצליחה לנוח בבי"ח ורק מחכה להגיע הביתה.
ב. ביות מלא- לא קיים בכל מקום- התינוק איתך לגמרי- החלפת טיטולים, ביקור רופא, הכל לידך.
ביות חלקי- ברוב המקומות קיים- שיש זמנים שבהם התינוק צריך להיות בתינוקיה. יש מקומות שמתעקשים על הלילה, יש מקומות שלא אבל כמה שעות במשך היום. בכל מקרה- נראה לי שגם אם את רוצה ביות מלא ואת מרגישה שאת צריכה עזרה, או רוצה ללכת לאכול בלי העגלה, את יכולה להשאיר אותו בתינוקיה או לבקש עזרה מאחות.
ג. אם את הולכת לשירותים- באמת לא רצוי שישאר בלי השגחה. לא שהוא יכול ליפול או משהו כזה אבל בכל זאת. אפשר לשים אותו רגע ליד השכנה לחדר או שוב- לבקש שאחות תהיה איתו רגע.
ד. אגב, אם הקרבה לתינוק חשובה לך ובבי"ח לא מאפשרים ביות מלא, כדאי לך לדעת שקיימת אפשרות של שחרור מוקדם. יש בתי חולים שגם נותנים איזו הטבה לאם שמשתחררת מוקדם. כמובן שהשחרור הוא רק אחרי אישור רופא, וצריך להודיע מראש בקבלה שזה מה שאת רוצה. מה שכן, שימי לב שיש בדיקה שעושים אותה לכל המוקדם 36 שעות אחרי הלידה, אם משתחררים לפני- צריך לחזור עם התינוק למחרת וזה מעייף ולא כדאי.
בכל אופן- אני לא חושבת שצריך לחשוש מביות, ובכל מקרה את יכולה לנסות- ולראות אם מתאים לך או לא.
אחרי לידהאני אחרי הלידה לא היתי מסוגלת לזוז, תפרים חולשה וכו
אני חושבת שהכמה ימים שהיה בתינוקיה רק הועילו לי...
מי שיכולה אשריה!!
אבל מי שקשה לה נראה לי הזוי להקרע
התינוק איתך כל הזמן, חיסונים ובדיקות רופא הכל אצלך.
כדאי שיהיה קרוב משפחה זמין שתרגישי יותר בנוח להתפנות/ להתקלח/ לישון
את מחתלת, מקלחת ,מלבישה, מה יותר טוב מללמוד זאת כשיש הדרכה בסביבה.
האפשרות השניה בעין כרם היא לילה בתינוקיה וביום הוא אצלך.
לדעתי, אין צורך להחליט עכשיו, את לא יודעת איך תהיה הלידה איך תרגישי אח"כ
ואם יתאפשר גם מבחינת התינוק, אחרי הלידה שהכל בעז"ה ילך בסדר ותרגישי שיש לך את הכוחות
תבקשי.
אם אני לא טועה אין יותר מדי בתי חולים שמאפשרים ביות מלא באמת.
בכל מקרה התינוק איתך במשך כל היום ביות מלא.
אם בחרת מחלקה שיש בה אפשרות לביות חלקי זה רק בלילה.
בסורוקה עדין ביות מלא כל הזמן.
והתינוק היה איתי כל הזמן,
זו היתה חוויה נוראית, לא ישנתי מהלידה עד שהשתחררתי,
כי התינוק בכה בלי הפסקה ואני הייתי חלשה מאוד מאוד...
וזו היתה שבת ובעלי היה עם הילדה שלא הרגישה טוב,
הצלחתי להיכנס להתקלח רק 24 שעות אחרי הלידה כשהיה מי שישמור על התינוק
קיצור סרט....
ברור לי שטובת התינוק במקרה כזה היא להיות בתינוקיה מסודרת ולא 24 שעות עם אמא
שהתפקוד שלה לא משהו...
ילדתי בשערי צדק בלי ביות בכלל והתינוק היה איתי ממש הרבה
לאורך כל היום חוץ משעתיים בבוקר שעה בצהרים ושעה בערב שאז הם מטפלים
ובלילה לארוחת חצות ולארוחת לפנות בוקר
ואם את רוצה את יכולה להניק אותו גם במהלך הלילה
מבחנתי זה היה תענוג. יכלתי לחתל בעצמי או שהם יחתלו,
יכולתי להביא אותו לשם כשהלכתי להתקלח או לשעה כשהלכתי לישון
ובשעות במשך היום כאשר הוא שם ממילא את בחדר האוכל
ואם את נורא מתגעגעת את יכולה להגיע לתינוקיה בלילה ...
לא הפקרות ולא כלום. ביום את יכולה לעשות לך ביות- הילדה היתה איתי כל היום.
כשרציתי ללכת: לשרותים או להתפנק במקלחת טובה, לאכול, או להיות בשרותים(קורה הרבה אחרי לידה, גם בלי תפרים שוהים שם הרבה לשטיפות וישיבה בסבלנות). השארתי את הילדה בתינוקיה והלכתי לי בשמחה.
לעומת בביות חלקי בעין כרם שהיתי צריכה לעשות הכל עם הילדה. או להשאיר אותה אצל שכנה לחדר ולטוס לשרותים/ אמבטיה וחזור לילדה- מבחינתי זה היה סיוט.
בלילה קראו לי מיד כשבכתה. הנקתי ב12 בלילה, 3, 6 בבוקר.
נחתי יומיים-שלושה , אח"כ הלכתי לבית החלמה לנוח עוד כמה ימים. וחזרתי הביתה עם כוחות מחודשים.
כשאני נחרדתי למצוא אותה צורחת, האחות העסוקה מאוד- באמת עבדה שם בלחץ מטורף- הסמיקה ואמרה, וואו, רצינו לקרוא לך, התעוררה לפני חמש דקות...
היה נראה מאוד לא אמין.
יותר אמין היה שהיא לא הגיעה לזה.
היא ועוד אחות אחת על תינוקייה שלמה שבוכה...
ואיך ששמעתי את הקול של התינוק (אני מזהה
) ואני מרגישה את החלב מגיע- אני מגיעה בעצמי לתינוקיה ואז אני רואה ליד התינוק את אחת האחראיות בודקת פרטים כדי להביא אלי.
וזה קרה המון פעמים.
אני אגיד לך עוד משהו. כל פעם ששמתי את התינוק- יצרתי קשר עין וחיוך עם האחראית שם ואמרתי לקרוא לי מיד כשיבכה.
כל פעם. ככה הם מקפידים יותר לשים לב.
גם ליד התינוק- כשכתוב הנקה בלבד- הם משתדלים מאוד לקרוא מיד.
ועוד דבר- אני אמא אומנם. ואני יולדת. אני לא מרגישה הכי סבבה שבעולם.
עדיף לילד שתהיה לו אמא בריאה נפשית ופיזית.
כשלא יכולתי להחלים כי הילד היה איתי בביות ולא יכולתי לשטוף את עצמי בשרותים. לא יכולתי לאכול והייתי צריכה לטלטל את הילד לכל מקום איתי- זה היה נורא מבחינתי.
בבית אני יכולה להשאיר את התינוק בחדרו וללכת למטבח/ שרותים. פה הייתי צמודה אליו באזיקים. רעדתי להשאיר אותו לשניה בחדר. וכשהשארתי- האחות התורנית צעקה עלי שלא משאירים פה תינוק בלי האמא(בצדק).
ובל נשכח שאת לא יכולה להרים תינוק בעמידה- אסור לפי כללי בית חולים וגם סכנה אמיתית לתינוק.
אני מאוד אוהבת את שע"צ וגם ילדתי שם פעמיים- אבל בתינוקיה יש לא מעט תינוקות שבוכים (מה לעשות, עם כל הרצון הטוב של האחיות המקסימות, הן לא יכולות להרים ולהאכיל בו זמנית את כל התינוקות, וגם לא לקרוא לאמא של תינוק איקס, כשהיא באמצע לחתל / להאכיל תינוק אחר) והם בוכים... (ילדתי שם לפני חודש)
גם במעייני הישועה ילדתי, וגם שם שמעתי תינוקות בוכים..
לצערי, אין מציאות אחרת בשום בית חולים. מוזמנת לשאול אחיות בתינוקיה.
וזה ממש לא נובע מהפקרות. אין בלי סוף כח אדם.
ואני מנסה, בדרכי, לצמצם את האפשרות שזה יקרה.
ועדיין , אני חושבת ברצינות על רווח והפסד בביות ומבחינתי בבית חולים ביות זה לא אופציה
זה עוזר לי לדבוק יותר בעמדתי.
מתי אני צריכה להודיע אם אני מעוניינת בביות?
והאם אפשר להתחרט באמצע אם אני רואה שזה מדי קשה לי?
ויותר ספציפי-
אני מתלבטת כרגע בין שערי צדק להר הצופים- האם יש הבדל בביות ביניהם?
ומינימאוס2- זה בדיוק מה שמרתיע אותי בשערי צדק ההפקרות בתינוקיה.
קודם כל צריך להיזהר שלא נגיד לשון הרע ח"ו
בשערי צדק ממש אין הפקרות. כל תינוק שבוכה יש לו מענה בהתאם להחלטות האמא. יש מעל התינוק פתק שכותב מה האמא רוצה- שיעירו אותה להניק, שיתנו לו תחליף חלב, שיעירו אותה רק ביום ובלילה יתנו תחליף חלב, וכו'
במהלך היום התינוק אצלך, חוץ משעה בבוקר שרוחצים ומטפלים בו, כשאני הייתי זה היה רק שעתיים בבוקר ואחר כך הם קוראים לאמהות לקחת את התינוקות, ועוד שעה בערב, לא זכור לי גם בצהריים.
חוץ מהזמן הזה התינוק כל הזמן אצלך, אם תרצי כמובן.
אני ביקשתי שיעירו אותי כל פעם שהוא בוכה, וכך היה. פעם אחת בלילה הוא לא היה רעב והחיתול שלו היה מלא, פעם אחת הוא פשוט בכה מסיבה לא ברורה חצי שעה אחרי שהוא אכל והוא לא רצה לאכול, אז הכנתי לו מוצץ מפקק של בקבוק שהם הציעו לתת והוא נרגע, וליתר ביטחון סחטתי לו טיפה חלב בכוסית והעברתי למזרק למקרה שהוא שוב יקום תוך כמה דקות כי הייתי ממש גמורה אבל לא רציתי לתת בקבוק, ואכן אחרי עשר דקות שהוא התעורר שוב הם טיפטפו לו חלב לפה במזרק ולי היו עוד קצת זמן לישון אחרי שלא ישנתי כמעט בלילה, שזה גם חשוב!
בלילה השני התגעגעתי אליו, ובלי קשר לא נרדמתי, אז הלכתי לחדר הנקה בתינוקיה ושמתי אותו לידי עד שהתייעפתי
בקיצור זה ממש גמיש, והם ממש לא מזניחים!
ז"א שהתינוקיה שם היא משהו כמו ביות חלקי למי שרוצה??
במשך היום את יכולה בדרך-כלל שהתינוק יהיה איתך, אבל יהיו פעמים שיבקשו להביא אותו לתינוקייה (בדיקת רופא, וכדומה). בלילה התינוק בתינוקייה, ובאים להניק בתינוקייה.
זה לפחות מה שהיה כשילדתי שם בפעם האחרונה לפני חמש שנים. (בפעם הבאה הקטנים היו בפגייה, שזה כמובן שונה לגמרי...)
הביות שם שווה ממש!!
מתלבטת אם זה יוסיף לשיקול שלי ללדת שם שוב גם הפעם.
(לא שלא נהניתי בפעמים הקודמות, אבל חשבתי הפעם לנסות את לניאדו).
בחרתי ללדת בשע"צ ואני מאוד שמחה בכך. היה מצויין ב"ה!!
או שבאים אלייך לחדר כמו בעינכרם?
תודה!
את הבדיקות.
התינוק לא זז ממני מאז שנולד ועד שהשתחררנו מהביהח.
למה?
מתוך מחשבה על היצור הרך והזעיר, שעבר בלידה מהפכה מטורפת,
מחושך-חום-רעשי רקע מאוד מסוימים וקבועים-קרבה לאמא-צרכים פיזיים מסופקים וכד',
יוצא (ב"ה) לאור-המולה רבה-ריחות חדשים-מגע אחר-התמודות עם אכילה- אברי גוף לא אסופים וכד'.
וכמה שאפשר- להקל עליו את המעבר החד הזה לעולם- אשתדל בכל מאודי לעשות זאת.
לרכך את הנחיתה הזאת.
וגם מתוך אמונה שיש חשיבות מכרעת לרגעים הראשונים האלו ולחוויות שהוא חווה בהם. ומה הוא יותר צריך מאשר את אמא?
את הקול שלה שהוא מכיר, את הריח שלה, והמגע, והזמינות אליו...
לא יוצאת בהצהרה חד משמעית. כתבתי בכוונה בכותרת - כשאפשר.
כי ברור לי שיש לידות קשות יותר מאחרות. שיש נשים חלשות מאוד. שיש סיטואציות שהמנוחה לאמא היא כה הכרחית עד ש-כן, סדרי העדיפויות משתנים וקודם כל צריך שהאמא תתחזק ותאסוף כוח לימי הגידול המאתגרים שעוד לפניה.
אבל, אם אישה מרגישה שזה בגדר האפשרי, אפילו אם קשה, אני מאוד תומכת בביות מהסיבות הנ"ל.
אגב בתור אמהות, ה-מ-ו-ן פעמים אנחנו משקיעות הרבה על חשבון צרכיים פיזיים שלנו למען הילדים וגם כשקשה.
נניח- ילד ח"ו חולה ואנחנו ערות איתו המון, וישנות זמן זעום והזוי. אז לא קשה? לפעמים אפילו מאוד! אבל אנחנו משקיעים בשבילם, ב"ה. כל החיים. אז גם פה..
ולסיום רק- יש לי מחשבה שעדיף להתגייס ולהשקיע כמה שיותר להיות עם הילד דווקא בימים הראשונים, גם בגלל שהרגעים האלו קריטיים ולא קלים במיוחד עבורו, כמו שכבר הזכרתי, אבל גם בגלל שהאופציה החלופית בבי"ח, (לפחות לרוב) הרבה פחות טובה מאשר האופציה החלופית בבית, ששם אם את זקוקה למנוחה יהיה מישהו אחר שיענה לצרכיו, כמו אמא, בן זוג, שכנה..
ולא, אני לא בקטע של סיפורי הפחדות על בי"ח. אני מניחה שבהרבה מהתינוקיות יש צוות אחיות מסור ואוהב ומשתדל. אלא מה שכורח המציאות של הרבה עבודה על קצת ידיים לא מאפשר זמינות מספיקה לתינוק כנראה, עם כל הרצון הטוב.
כבר להגיד שאת מעוניינת בביות.
בשערי צדק הביות מעולה!!! החדרים שווים ומרווחים, מחלקה חדשה, נעימה ושווה ממש!
ותתעקשי על זה.
אני וויתרתי כשהתחילו להתווכח איתי שם בביה"ח, כנראה בגלל שלא היה להם מקום.. סיכמנו מראש על ביות, ואז כשהייתי עייפה ברגעים שאחרי הלידה התחילו לשגע אותי אני מותשת וכו'... נכנעתי. די לא סולחת להם על זה.
ובלילה, כשהלכתי לתינוקייה סתם כי לא נרדמתי, מצאתי אותה צורחת.... להוציא אותה אלי לא הרשו לי, ולכן נשארתי שם כל הלילה...
מי שמרגישה שלא יהיה לה טוב בלי התינוק לידה, צריכה ביות. הקושי הנפשי עבורה יהיה גדול יותר מהקושי הפיזי.
לא נסיתי ביות, אבל כן רוב הזמן הקטן היה איתי. כל פעם שרציתי לקחתי אותו. חוץ משעות בדיקת רופא. (ובמעיני הישועה שלא נותנים לקחת לחדר בלילה, כדי לא להפריע לאחרות שישנות, אבל אפשר לקחת לחדר הנקה).
בלידה השניה, ילדתי לפני התאריך, התינוקת היתה קטנה יחסית, ולכן התקשתה לינוק, מה שהיה מתיש ממש. ההנקות לקחו לי באזור השעה (וגם יותר) כל פעם. והיא לא ינקה טוב, אז גם אחרי כל הזמן הזה עוד היתה רעבה. בקיצור, לא ממש נחתי. וזה היה כ"כ נוח שיכולתי לשים אותה בתינוקיה כדי קצת לנוח, בלי להתעורר מכל ציוץ קטן שלה. (כשהיא בכתה, הביאו לי אותה, גם בלילה, כמו שביקשתי)
למשל בעין כרם אני יודעת שלפעמים יולדת במיטה במסדרון עד שמתפנה (קרה לגיסתי פעמיים).
בהר הצופים יש פחות בעיה כזו, בשערי צדק אין לי מושג אבל כדאי לך לברר.
כדאי לומר עוד בקבלה- לפני שבכלל בודקים אותך, כדי שידעו מראש.
וגם את יכולה, לפני היציאה מהבית להרים טלפון לשני המקומות ולברר מה מצב חדרי הביות (למרות שזה יכול להשתנות תוך כמה שעות, כמובן)
וגם אם אין, תגידי שאת רוצה ביות, אז אם אין מקום שישימו אותך ביולדות ד' שתוכלי לעבור בקלות לביות כשיתפנה (הם ממש צמודים)
את מנסה עכשיו לקבל את אחת ההחלטות ההוריות הראשונות שלך, ורואה שאת מקבלת תגובות מחלישות מהמשפחה. כמה עצוב (וכמה נפוץ מדי לצערי) שאומרים לאמא שמה שנראה נכון בעיניה הוא "הזוי". הכוונות ודאי טובות, ללא ספק - אבל איך הערה כזאת אמורה לתרום לביטחון העצמי של האמא? והרי הביטחון העצמי של האמא הוא צורך קיומי אצל התינוק!
לפנייך עוד הרבה החלטות הוריות, כדאי לחשוב על דרך לשמור על חוסן פנימי כשיש מסביב קולות חיצוניים מחלישים ומערערים. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי וכדאי.
הנה המלצת קריאה בנושא, אם את בעניין.
(כל הנ"ל בלי שום קשר למה שהם אומרים, רק מעצם העובדה שהם מערערים את התפיסה הבסיסית שאמורה להיות לך, שאת שליחת הקב"ה ללדת את התינוק הזה, ואת האדם הנכון להחליט. אבל בלי קשר, אני גם מסכימה עם בחירתך, לצערי לא הגעתי אליה בשלב מוקדם כמוך, ואני מצרה על כך מאוד.)
הרבה כתבו פה על התינוקיה- אם קוראים לך מיד כשהתינוקת בוכה, או שהיא צורחת הרבה זמן עד שקוראים לך..
אני רוצה להוסיף עוד משהו ממה שאני חוויתי-
הבת שלי היתה מאוד לא רגועה בשני הלילות שהייתי בבית החולים. במשך היום היא היתה בסדר- ינקה כל שעתיים ובין לבין פחות או יותר ישנה. אבל בלילה- היא כל פעם ינקה, נרדמה, ו-10 דקות אחרי שהנחתי אותה התעוררה ושוב בכתה. הדבר היחיד שעזר לה בסוף היה שהנחתי אותה על החזה שלי כשאני שכבתי במיטה, ורק אז היא ישנה זמן ארוך יותר (ואני יכולתי סוף סוף לנמנם, גם אם לא להירדם).
זה אולי היה לי קשה ומתיש, אבל כל כך שמחתי שהיא היתה איתי ולא בתינוקיה, כי אז או שהייתי מבלה שם את הלילה, או מנסה כל פעם לחזור לחדר ואז היו קוראים לי שוב לחזור לשם אחרי 10 דקות, או שהיא היתה פשוט בוכה שם, כי האחיות מן הסתם לא היו פנויות להרגיע אותה כל הלילה..
[לשכנה שלי בחר זה באמת היה פחות נוח, אבל גם היא בחרה ביות, ולקחה את האפשרות הזו בחשבון.. מזל שבלילה השני מי שהיתה איתי בחדר לא היתה יולדת אלא מישהי אחרי ירידת מים שהתחילו לה צירים שלא מספיקים להכנסה לחדר לידה, אז גם ככה היא לא ממש יכלה לישון..]
שלום כולן!
האמת שפתחתי היום חשבון אבל אני קוראת הרבה זמן בפורום הזה ולומדת מלא..תודה!
רציתי לשאול על ברזל-
ב"ה התחלתי שבוע 32, ועד עכשיו לא לקחתי ברזל, כי לא היה צורך (עשיתי בדיקות דם בערך לפני חודש וחצי והיה לי 13 כשהמינימום זה 12- אז הרופאה לא אמרה לי לקחת..)
היום היא הודיעה לי שכדאי שלקראת הסוף אתחיל לקחת.. בנוסף שלחה אותי לספירת דם נוספת.
נראה לכן שהיא סתם "דוחפת" או שזה באמת חשוב? גם אם אין מחסור?
או שכדאי לחכות בכלל שאעשה בדיקת דם ואז אראה את התוצאות ואחליט אם לקחת?
ברור לי שאתן לא לוקחות "אחריות רפואית", פשוט אשמח לשמוע מנסיונכן וידע אישי שלכן- האם לוקחים ברזל רק כשיש מחסור או שתמיד טוב?
שאלה נוספת ואחרונה- משום מה עד עכשיו התרביות שלי יצאו לא סטריליות.. (על אף שפעם אחת עשיתי אחרי מקלחת)
יש לכן טיפ איך לוודא שזה יהיה הכי סטרילי? כי הרופאה אמרה שאני לא ארצה להגיע לדרך השנייה- קטטר..:/
תודה רבה מראש לכל העונות!
אממ לגבי המגבון, הרופאה נתנה לי כוס ופשוט אמרה לי שוב להתקלח לפני..לא מספיק?
כדאי לבקש אותו מהרופאה...
לגבי הברזל, אני באופן אישי לוקחת (שבוע 37), ההמוגלובין שלי כרגע 13.5. אני מעדיפה להגיע עם המוגלובין גבוה ללידה, כי הלידה בד"כ גורמת לירידה משמעותית. והמולובין גבוה משפיע גם על הלידה עצמה, וגם על ההתאוששות אחרי.
אבל- חשוב שתקחי ברזל שלא יגרום לך לבעיות במערכת העיכול...
לגבי התרבית:
להתקלח לפני (כתבת שעשית את זה פעם אחת... אני משתדלת תמיד...)
לנקות בעזרת המגבון שמיועד לכך את כל האיזור.
להתחיל לאסוף את השתן מאמצע היציאה (כלומר, לתת שתן לא לתוך המיכל, ורק לאחר כשתי שניות להתחיל לאסוף למיכל...) כיוון שתחילת השתן לפעמים מכילה חיידיקים שנאספו בדרך, ולא נמצאים בשלפוחית עצמה...
לשתות הרבה לפני כן (כדי שיהיה שתן בכמות שתספיק...)
להשתדל בעת מתן השתן שנוזל השתן יגע כמה שפחות בעור שבאותו איזור (אם לא ברור כיצד לעשות זאת, אפשר באישי בשמחה)
בהצלחה!
חוץ מהברזל שיש בהמוגלובין שבכדוריות הדם, יש גם מאגרי ברזל בגוף (אפשר לבדוק גם את זה בבדיקת דם), והם כמעט תמיד מתדלדלים בעקבות הריון והנקה. לכן תמיד ממליצים לקחת.
וגם אני ממליצה על ברזל עדין/טבעי.
אני אישית לוקחת, אבל לא בקביעות, ומשתדלת לאכול תזונה עשירה בברזל.
רופא אמר לי שלא צריך ברזל אם זה במצב תקין לחלוטין כמו שלך!! זה כמו כך היסביר לי לאכול כאשר את ממש שבעה ומפוצצת זה רק יזיק!!
אבל במקביל כדאי לקחת ולאכול דברים המכילים ברזל כמו: עלים ירוקים כגון, הרבה חסה או טחינה מלאה, ואגוזים ושקדים!!
לגבי התרבית כמו שאמרה לך רבה אמונתך!!
הצלחה רבה!!
עזרתן מאוד..
נו, אז אחרי חצי שנה של הנקה ובקבוקים עם חלב אם שאוב אצל המטפלת - רוצים להתחיל מטרנה.
בשבוע שעבר נתתי לה 60 מ"ל וביום שאחרי זה 120 מ"ל.
השבוע המטפלת נתנה לה 60 מ"ל והיא פלטה אותם ויום אחרי זה 120 מ"ל והיא פלטה גם אותם (אכלה חוץ מזה גם חלב אם בהתאם למה שחשבנו שצריך להשלים).
היום היא תנסה לתת רק 30 מ"ל.
המטרנה חלבית (למהדרין אם זה משנה).
יש השגות?
חשוב לי שהיא תאכל מטרנה כי אני הולכת ומתמעטת מבחינת חלב ואין לי סטוק של שאוב קפוא - מה שיוצא היום זה מה שיהיה לה למחר.
אצלי המטרנה עשתה אלרגיה והסימילאק לא
11 חודשים אחרי לידה (ראשונה), הפיצי עדיין יונק, ובדר"כ קם בלילה פעם אחת. עד עכשיו לא קיבלתי וסת.
לפני 3 שבועות היו לי קצת כתמים במשך 3 ימים של הפרשות בצבע חום בכמות ממש ממש קטנה. לא יודעת מה הגוון המדויק ואם הצבע בעייתי או לא, אבל זה בבירור חום ולא אדום. בוודאות לא היה דימום ממש. אחרי 3 ימים ההפרשות חזרו להיות לבנות כרגיל.
עכשיו שוב התחילו הפרשות חומות. חוץ מזה לא מגרד לי ואין ריבוי של הפרשות / כאבים שמעידים על פצע.
עד עכשיו אף פעם לא היו לי כתמים בצבע כזה סתם ככה, רק בסוף הוסת.
מישהי יודעת מה זה? ממה זה נובע? כדאי ללכת לרופאה או שזה תקין?
תודה
וכמו שאמרו יכול להיות היריון,
ולפעמים בהנקה יכול להיות כתמים.
כי זה פחות מגריס ועל צבעוני. אני נזהרת לא ללבוש לבן כדי לא לאסור סתם.
אני רגילה להפרשות לבנות ועכשיו הן פשוט בצבע חום ואין שום שינוי חוץ מזה (לא מגרד או כואב)
יכול להיות שזה בגלל ההנקה באמת כי עכשיו הוא יונק פחות
אם זה לא הריון זה בעייתי? צריך לשאול את הרופאה?
שידוע לי זה לא מצריך שאלה של רב על אחת כמה וכמה אם זה פחות מגריס הכל כמובן שזה באמת על משהו כהה כמו לבנים שחורים
לגבי ענין ההנקה זה יכול להיות בהחלט בגלל הריון אחד הסימנים להריון שהתינוק לא מרוצה מהחלב כדאי לבדוק את הנושא!!
בכל מקרה אני לא רב ואולי כן יש להפנות את הענין לרב מורה הלכה ופוסק!!
אם התשובה אתמול הייתה שלילית והיום קיבלת מחזור ממליצה לך להמשיך הלאה ולא לחשוב על תסריטים שאולי זה היה היריון, זה לא יעזור לכלום רק יוסיף צער וחרדות לפעמים הבאות.
בע"ה היריון בקרוב.
היו פתאום כמה ימים עם דימום יותר ממחזור והרופאה אמרה שזה נורמלי(כמובן בדקה באולטרסאונד גם)
חשוב חשוב לוודא שההתקן במקום!
אם הוא במקום את יכולה להיות רגועה.
אם לא אז זה בעייתי.
יכול להיות דימום שהוא תקין ויכול להיות דימום שהוא לא.
לפני מחזור, אחרי מחזור...
האם בהורדת ההתקן יש גם דימום?
ולא נשואות
נפתח פורום ייעודי עבורכם
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f15
אני יודע שהרב כאן בנות
אז תרגישו חופשי לדרבן את הבעלים להצטרף
יהיה שמח !
וכמה שיתחיל יותר בטבעיות ככה יותר טוב ובעז'ה בלי סיבוכים מיותרים. למה להקדים את המועד אם אין סיבה מספקת הנראית לעין לא תמיד הרופאים יודעים לדייק בשבועות ההריון!!
ולכן מאד יתכן שאת עוד לא עברת את התאריך המדויק!! נסי לחכות עד עוד שבוע ולראות איך מתפתח!! לא כדאי להילחץ.
בע"ה יבוא בעיתו ובזמנו וכמובן מאחלת לך לידה קלה קלה ותצאי בידיים מלאות!
נ.ב: אני אישית אף פעם לא נלחצתי שבועיים קודם שבועיים שלושה אח"כ זה לא מה שילחיץ אותי ויכניס אותי לסרט, הוא יצא גם אם לא נרצה 
רק בעת המתאימה לגוף שלנו ושל העובר ולזמן שהבורא יתברך מחליט!!
אין שום עניין לזרז.
אני ילדתי ב 41+3 כשבאותו יום בבוקר הייתי במעקב ולא היה כלום כלום. אפילו אמרו שאי אפשר לעשות סטריפינג כי אין פתיחה מימנימלית לזה. ובערב פתאום הכל התחיל.
שיהיה בשעה טובה ובבריאות!
שיהיה בהצלחה ובבשורות טובות
הכלל הוא, שאם יש חשש לחיי העובר או האמא- מותר ואף מצווה לזרז את הלידה. ואין צורך לשאול על כך (לפעמים רופאים נוטים להלחיץ בלי סיבה ממשית, וליצור מצג שווא של סכנה, אבל זה כבר עניין אחר...)
אבל, זרוז שאינו נובע משיקול כזה הוא בעיתי משתי סיבות עיקריות:
1. לפי אמונת ישראל (מבואר בעיקר בתורת הסוד, אבל גם בגמרא) לכל אדם יש את השעה המדוייקת שבה הוא אמור להיוולד. זירוז זו התערבות אנושית בהחלטה א-לוקית שעלולה לגרום נזק.
2. זמן לידה זו שעת סכנה. הלכתית אסור לאדם להכניס עצמו לסכנה שלא לצורך. כאשר אישה מקבלת זירוז (בלי סיבה רפואית) היא בעצם מכניסה את עצמה למצב סכנה...
ניתן להאריך ולהסביר יותר...
אני מקווה שגם כך הדברים מתיישבים על הלב...
אם זה לא לגמרי ברור, אשמח לבאר...
וגם לא יודעת את כל הפרטים!
ענו פה תשובות באופן כללי- אם אין צורך למה לזרז...
אבל מי אמר שאין צורך?
אם את לא סומכת על הרופאים תלכי לרופא אחר להתייעצות, תשאלי על מה ולמה וממה הם חוששים... והאם ההמלצה היא כללית או ספציפית לאור הנתונים שלך.
יכול להיות סיבוכים בהריון מתקדם וצריך לראות את כל התמונה.
אל תזלזלי בדעת רופאים במיוחד שדיברת בלשון רבים משמע יש לפחות 2 שסוברים שיש טעם בזירוז!
תשאלי! תבררי! אל תשבי סתם בחיבוק ידיים ותתעלמי מחוות דעת רפואית.
