פורום הריון ולידה (עמוד 4926)

וזה ממש נראה כמו דם ביציאות.

וחץ מזה שלי היה מקרה של דימום ממש בלי שום כאבים ונורא נורא נלחצתי

והלכתי לכירוג והוא אמר שיש לפעמים טחורים פנימיים שלא רואים בחיצוני 

ואפילו אינם כואבים וזה מה שלי היה.

מקבלים טיפול פנימי- נרות רקטרוצורין שמכניסים פנימה בערב לפני השינה וזה פותר את הבעיה.

בקיצור- אין שום סיבה להילחץ. אם את בטוחה שזה לא משהו שאכלת- לכי לרופא משפחה שיגיד לך מה לעשות.

זה היה ממש נוזלי, ומרוח כזה...

סליחה על התיאורים.

אני מתביישת ללכת לרופא!!

מה אני אגיד לו?

ו...  לך!

כדאי לבקש הפניה לגסטרולוג, דם בצואה עצמה יכול להיות קשור למערכת העיכול.

אבל זה לא יכול להיות טחורים?

כי כשלי היו טחורים היה לי פחות או יותר מה שאת מתארת...

זה בסדר, נכון?

אין צורך ללכת לרופא?

רק לי זה נשמע מוזר ואפילו קצת מעורר בחילה?...

אחרי הנקה וחלב שאוב, נראה לי אישית היתי עוברת למטרנה.

יש אישה שהיתה מביאה חלב שאוב של אישה אחרת לילד שלה? זה נראה לי כזה מוזר

אני כן. אם הוא היה זקוק לפניצילין, הייתי נותנת לו את זה

בענייני בריאות לא הולכת לפי שיקולי 'מוזר'

אני יכולה להבין את הרתיעה מכך...

אבל תמ"ל מרתיע אותי הרבה יותר...

לגדולה נתתי שתי מנות חלב ש חברה שלי (הצדיקה!)

כשהשני נולד שאבתי מאגר עצום של חלב (היו לי במקפיא כמה ליטרים בשקיות של 100 מ"ל), ותרמתי חצי מהחלב לאישה שלא יכלה להניק והתינוק היה רגיש לכל תמ"ל קיים.

יכול להיות שההנקה תדלל את המאגרים שלך

אבל לתינוק שלך בטח יהיה כל מה שהוא צריך.

ואף אחד לא יגיד לך שיותר בריא לתת תחליפי חלב

(לפעמים זה יותר בריא נפשית- אם ההנקה כרוכה בקשיים. אבל אם הולך לך בקלות עם ההנקה- אין מה להתלבט)

בעיקרון בחלב אם (בלי קשר לתזונת האם) זוהו עד כה למעלה ממאתיים ממרכיבים, ומתוכם יש כמה עשרות שיודעים לחקות באופן מלאכותי ולהכניס לתמ"לים.

במטרנה אפשר להכניס מינרלים וויטמינים, אבל נוגדנים מגוף האם, למשל, ממש אי אפשר...

יש לך איזה קישור טוב על יתרונותיו התזונתיים של חלב אם?!

חייבת לשכנע מישהי שאין לה כוח להניק והיא שונאת לקום להניק באמצע הלילה - להניק לכל הפחות ביום.

היא אומרת כל היום - מספיק ילדים גדלו על מטרנה והם בריאים ומפותחים להפליא. לא בא לי להשתגע ולהניק.

ניסתי להסביר לה שזה כמו ההבדל בין ילד שאוכל כל יום לארוחת בוקר ביסקויטים וסוכריות - מול ילד שקיבל לחם מלא עם טחינה...

שניהם גדלים מצוין וקיבלו מנת מזון מספקת לגופם - ובכל זאת אנחנו ניתן לילד לחם ולא ביסקוויט , טחינה וגבינה ולא סוכריה....

מחפשת משהו מדעי מסודר וברור....

הנקה היא עניין פרטי ואינטימי של אישה, וזה שנהיה מקובל שלכל אחד יש מה להגיד על זה ולייעץ- זה לדעתי עדיין לא הופך את זה לראוי ולגיטימי.

יש גם אנשים שהגישה החינוכית שלהם כלפי ילדיהם לא נראית לי,

באיזה זכות יש לי להטיף להם??

ומטרנה היא לא ביסקויטים וסוכריות ואל תנסי לעורר מצפון למי שלא מניקה.

אמא עצבנית מחוסר שינה ומהנקה שלא מסתדרת- היא גם לא בריאה במיוחד לילדים.

ואפילו לא אמרתי שאני מתערבת לה בחיים - חבל שככה קראת את זה.

לא חשבת על זה שהיא באה לומר לי את זה כי יש לה בעצם התלבטות בנושא והיא רוצה לשמוע ממני מה אני אומרת , מה?!?

הילד כמובן עוד לא נולד ויש עוד כמה חודשים טובים.

והיא באה לומר לי את האמירות הללו - בדיוק כדי לשמוע על חשיבות ההנקה.

ואפילו לא דובר על חוסר הסתדרות - כולה על האם המאמץ לשלב הנקה עם מטרנה הוא שווה משהו. או שאין למעשה הבדל מהותי בין מטרנה לחלב אם.

ומטרנה היא לדעתי כן ביסקויטים וממרח שוקולד. בן השנתיים שלי הוא סרבן אכילה כרוני - ואני והרופא גסטרו ממש מאושרים מאז שהצלחנו ויש ארוחת בוקר של ביסקויטים וממרח שוקולד - הילד מקבל יופי של פחמימות לארוחת בוקר ולא מת מרעב. והרופא ואני בכלל לא חושבים שהוא אוכל משהו שמזיק לו.

גם אם ביסקויט אינו הלחם הכי טוב הוא בכל זאת עשוי מקמח ובכל זאת מספק אב מזון לילד. אני ממש התווכחתי פה נראה לי עם בת 30 שהיתה מזועזעת מהרעיון - שביסקוויט הוא דבר בריא בעליל גם אם יש דברים שבריאים ממנו.

ככה גם מטרנה - היא אוכל. אוכל מצוין. במיוחד כשהאופציה האחרת היא רעב או בעייתית לאמא. אבל ההבדל התזונתי והבריאותי הוא כמו ההבדל בין לחם מלא לביסקויט.

ואם אני לא אתן לילד שלי לחם מלא - אלא ביסקוויט כי אני ממהרת לעבודה או כי הוא מוכן להכניס את זה לפה או כי אין משהו אחר בבית - לא האכלתי אותו ברעל אלא באוכל מזין ובריא.

מעולם לא הזדעזעתי מביסקוויטים. רק כתבתי שלדעתי זה לא נחשב לאוכל בריא, מכיוון שיש בזה קמח לבן, סוכר לבן ושאר חומרי טעם וכו'. אני מעדיפה לתת לבנותי עוגיות תוצרת בית. זה הכל.

יש הבדל בין ביסקוויט לעומת עוגיה מקמח מלא לבין מטרנה מול חלב אם. עוגיה או ביסקוויט היא לא מוצר הכרחי לקיומינו, אלא "נשנוש". בדרך כלל לפחות.

מטרנה או חלב אם הם קיומיים לתינוק ולכן הדיון הוא אחר לגמרי.

אני בכלל לא פותחת פה את הדיון, מכיוון שאני לעולם לא אומר לאם שאינה רוצה להניק שהיא עושה דבר לא טוב. אמא שרוצה להניק ורוצה עידוד וחיזוק תקבל ממני את כל העידוד, אבל אמא שמעדיפה מטרנה לא תשמע ממני מילה אחת רעה.

אז כל נסיון להפוך אותי גם פה לקיצונית הזויה פשוט לא יצלח, לאור העובדה שאני פשוט לא כזו.

התגובה היתה ל'אם היית', היא ענתה לי בחזרה ובזה תם האירוע.

אני חייבת להודות שלא נוח לי עם המשימה. אני אישית שונאת שמשכנעים אותי לעשות דברים שמראש לא רציתי, ומשתדלת אף פעם לא לשכנע אנשים (אפילו לא את הילדים שלי...). זה באופן כללי, וספציפית לגבי הנקה - נוכחתי שזה נושא שהרבה פעמים מתלווים לו מטענים רגשיים לא פשוטים, כל אישה והתיק שלה בנושא, אז הייתי נזהרת שבעתיים. ממה שאני רואה סביבי, נשים שניסו לשכנע אותן להניק נגד רצונן הבסיסי, לרוב הניסיון (א) לא הצליח ו(ב) פגע בתחושת העוצמה הפנימית שלה. כיוון שלהשקפתי המצרך הכי הכי חשוב לילד - מעל ומעבר לשאלות תזונתיות - הוא תחושת העוצמה הפנימית של מי שמטפל בו --- אז להשקפתי שכנוע כזה גם אם בא מהכוונות הכי טובות שיש עלול בסבירות גבוהה להזיק לתינוק יותר מלהועיל לו.

כמובן, אני לא באמת מכירה לא אותך ולא אותה ולא את הסיטואציה ביניכן, ואולי במקרה הזה זה כן נכון והיא כן מחפשת מידע וזה כן יתמוך בה ויעזור לה להיות שלמה עם ההחלטה, אז רק מעירה לשיקול דעתך.

אם כבר טקסט, בעיניי הכי מומלץ מדריך משרד הבריאות להזנת התינוק. גם ככה כדאי להורים להכיר אותו ולהיעזר בו, בלי קשר להנקה. וגם להורים שמתמ"לים יש בו נספח עם כללים חשובים מאוד, שלא מספיק מודעים אליהם. וכן הוא מפנה להרבה מחקרים, למי שמתעניינת ורוצה להרחיב. בנושא ההנקה כתוב שם בין השאר כך:

"מטה אנליזות שנערכו לאחרונה על השפעות ההנקה על בריאות תינוקות ואמהות במדינות מפותחות בטווח הקצר והארוך הצביעו על כך שהנקה מפחיתה את השכיחות של התופעות הבאות: 
 דלקת אוזן תיכונה בתינוקות 
 זיהומים במערכת העיכול 
 זיהומים במערכת הנשימה 
 בפגים NEC 
 תסמונת מוות בעריסה 
 השמנה בילדים 
 יתר לחץ דם בגיל מבוגר 
 אטופיק דרמטיטיס 
 אסתמה בילדים צעירים 
 בנוסף, באמהות מיניקות פוחת הסיכון לסרטן השד, סרטן השחלות וסוכרת סוג 2."

בהצלחה!

רק הנקה בלי מטרנה בכלל. היה אפילו שלב זמני שהוא ירד מתחת לאחוזון.

קחי בחשבון.

בהצלחה

בחלב אם יש את כל מה שהתינוק צריך

בהתחלה הגוף מייצר קולסטרום שמתאים בדיוק לתינוק הקטן

ואח"כ החלב משתנה לפי הצורך של התינוק.

נכון ששאיבות זה מתיש וצריך מסירות...

אבל בכל מקרה כדאי שתדאגי לתזונה שלך!

1. התחלתי כשבועיים לפני תאריך הטבילה המשוער.

2. כשהתחלתי, כאמור הייתי כבר די קרובה לטבילה כך שבקושי היה דימום

3. לא היו לי דימומים עם סרזט, חוץ מפעם אחת- אחרי גיל שנה, כשההנקה ירדה  לפעמיים- שלוש ביום. אז פשוט הפסקתי עם הגלולות וזהו.

4. אני בדר"כ טובלת כ8 שבועות אחרי הלידה.

1) בערך חודש וחצי- חודשיים.

2) לאחר שנגמרו הדימומים מהלידה.

3) התחלתי בלילה שלאחר המקוה ומאז הקפדתי מאד לא להסתכל בכלל בשירותים.
בזכות זה, אם היו דימומים- הם היו קלים מאד ולא טימאו.

(היה דימום רציני שנה וחצי אחרי הלידה שהפסיק רק לאחר שהפסקתי עם הכדורים...)

5) משתנה מלידה ללידה. הטווח: חודש וחצי- שלושה חודשים מהלידה.

בערך שלושה שבועות-חודש אחרי הלידה, עוד היינו אסורים אבל זה היה רק הכתמות חלשות

ב"ה הסרזט מעולם  לא עשה לי דימומים, לא כששכחתי גלולה, לא כשאיחרתי בשעה, וגם לא כשהתחלתי לקחת

הצלחתי לטבול אחרי חודש וקצת..

1) נראה לי כחודש אחרי הלידה, המשכתי למשך כחצי שנה

2) ההוראה של הרפואה הייתה, להתחיל עם הגלולות רק לאחר שהדימום לאחר הלידה הפסיק לגמרי, כדי שאם יהיו דימומים נדע שהם מהגלולות ולא עדיין קשורים ללידה

3)הגלולות גרמו לדימומים קטנים שהפריעו להיטהר, אבל אז לקחתי בהמלצת אחות (לא רופאה) 2 גלולות בבת אחת כל יום

וזה עזר לי לטבול ב"ה, אבל כנראה שכמות ההורמונים הגדולה גרמה לקשיים נוספים, כלומר, הייתי ממש אחרי הלידה, וגם לקחתי שתי גלולות, ביחד זה חגיגת הורמונים (אם תרצי פירוט, באישי)

4)לא זוכרת כמה זמן אחרי, בלידה הראשונה לקח 4 חודשים, שזה המון זמן...

אני התחלתי סרזט אחרי שכבר טבלתי טבילה של אחרי הלידה וזה עשה לי כתמים שטימאו אותי ואחרי שנטהרתי שוב באו לי כתמים!!

כבר כמעט התייאשתי ורציתי לעבור לכדור אחר אבל מאז אני לוקחת יום יום באותה שעה (הבנתי שזה חשוב) וב"ה אין כתמים ואין כלום, וכבר עברה כמעט שנה.

התחלתי 6 שבועות לאחר הלידה כשכבר הייתי נקייה.

לא הצלחתי בשום אופן להיטהר איתן,לא בשעה מדויקת, לא במינו כפול, שום כלום.

רק כשעזבתי אותם ועברתי לנוברינג הצלחתי לטבול.

הטבילה הייתה 4 חודשים מסייטים אחרי הלידה.

1. 4 חודשים אחרי לידה התחלתי לקחת סרזט.

2. לא היו כמובן... 4 חודשים אחרי...

3. הגלולות לא עשו דימומים או בעיות.  רק לאחר כמה חודשים התחיל טיפונת דימום והרופאה אמרה שהסרזט כבר לא מתאים לי, וצריך להחליף לגלולות אחרות שלא מתאימות להנקה.

מצד אחד לא רציתי להפסיק להניק ומהצד השני לא מוכנה לסבול דימומים... החלטתי להפיק עם המניעה לגמרי! (כמובן שלא היה צורך רפואי למנוע!)

מקווה שעזרתי!

אני טבלתי חודש אחרי הלידה, והתחלתי סרזט בערך שבועיים אחרי הטבילה- בהמלצת מכון פועה.

עברו 5 חודשים, ולא היו דימומים או כתמים ב"ה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t485748

והרבה חשיבה חיובית.

לידה עצמה זה טוב!!

כל לידה שהסתיימה בתינוק בריא ואמא בריאה היא לידה טובה!!

נכון שיש לידות שיש בהם המון קושי וייסורים,

אבל אני הייתי משננת לעצמי תוך כדי:

תודה לקב"ה שהייסורים האלה בעוד זמן קצר מסתיימים במשהו משמח!!

אני סובלת את זה בשביל אושר גדול!!

בכל ציר אמרתי לעצמי שהתינוק פשוט מפלס את הדרך החוצה ולכן זה ככה.

וזה מאוד מאוד עוזר!!

מוזיקה רגועה- אני מתחברת לשירי אמונה שקטים. ממש עזר לי! אני שמתי רצף נגינה מתוך המבחר כאן בערוץ, ולאורך הרצף הרגשתי שלווה פנימית ואז היה שיר שעיצבן אותי וכשהיה ציר הרגשתי שאני מאבדת שליטה ובציר הבא היה כבר רצף אחר וחזרה השלווה. בלידה הבאה בע"ה אשקיע בליצור רצף בעצמי.

מקלחת במים חמים זורמים- הרגשתי צירים אבל שום שום כאב! כבר הייתי בטוחה שזה רק בריקסטון...

תנוחות ויותר חשוב- תנועות! לזרום עם הגוף, מה שהגוף דורש- לעמוד, ללכת, סיבובי אגן, להתכופף... לא משהו מקובע אלא לנסות להרגיש מה הגוף רוצה (אלא אם את כבר בפתיחה מלאה ואז גם אם הגוף רוצה ללכת כדאי לשכב... )

עיסוי- כל ציר וציר. מקל משמעותית. עדיף עם כדורי טניס ולא האגרוף של הבעל כי זה יותר אפקטיבי. ולשלוח את הבעל לקורס אגרוף עוד לפני הצירים כי העיסוי צריך להיות ח-ז-ק כדי להיות כוח נגד לכאב הצירים.

להתפלל ולדבר לעצמך- מחשבות חיוביות עושות פלאים. גם מרגיעות ממש. להגיד בקול: "אני יכולה, אני מסוגלת" "רוצה לראות את התינוק" "הכל לטובה" להתפלל לבריאות, שה' ישלח שליחים טובים, לפרגן חיוכים ומילים טובות למי שסביבך.

לגבי חוויה חיובית מהלידה- אחרי הלידה האחרונה שלי (לפני שבועיים וחצי) אני יכולה להגיד שלדעתי, החוויה שנשארת תלויה יותר בגישה של היולדת ופחות מסיפור הלידה עצמו (אלא אם יש משהו ממש חריג). הייתה לי לידה מפתיעה מאוד שבקלות יכלה להיזכר כטראומטית אבל לאורך כל התהליך דיברתי לעצמי במונחים חיוביים וגם ברגעי פחד שפחדתי מהנורא מכל ניתבתי לתפילה וזה נתן לי כח ועוצמות... וב"ה שהכל היה מאחורי ויכלתי לנשום לרווחה ולהודות על הלידה המופלאה, נשאר בי רק טעם חיובי מהלידה.

(אם את מעוניינת בסיפור הלידה המלא אשלח לך במסר)

שיהיה בהצלחה ובקלות ובידיים מלאות בע"ה!!

ולהירגע, להגיע בגישה חיובית, לצחוק עם מי שמגיעה איתך ללידה, זה משחרר, לשמוח לקראת החוויה בעזרת ה'

אבל היה לי מאוד קשה. ראיתי שבבוקר מוקדם יותר קל כי הבטן יותר גבוהה לעומת בערב.

ממליצה לך לקחת עזרה אם אפשר

אצלי ב"ה בעלי המקסים עושה את זה

חודש 7

אבל בהחלט קשה , התכופפיות... וכו'...

צריך לשמור לא להיות גבורות זה לא הזמן... בפסח בכלל הגזמתי

למדתי לשנים הבאות.

לשמור לשמור, עדיף!

למה לא לקחת "שמירת הריון כל ההריון?"

צדיקה , למה ?

משולמת דרך בטוח לאומי

למההההההההההה לסבול?

רק אם יש סיכון לעובר מקבלים שמירה מביטוח לאומי.

סבל של האם שאינו כרוך בסיכון לחייה ממש לא מאפשר קבלת שמירה מביטוח לאומי.

הכי הרבה אפשר לנצל את כל ימי המחלה שהצטברו עד היום ולהשתמש בהם.

לקבל "שמירה"

 אבל עבודה פיזית בזמן ההריון וודאי לא שייך...

 בעבודה.. 

או בעלי

או אף אחד

רק חדר אחד ביוםן,לאט עם הפסקות

אי אפשר להשאיר הכל לבעל.

אני נגמרת בד"כ משטיפות כלים. בסוף ההריון קשה להגיע לכיור, וזה גומר את הגב והורידים ברגליים צועקים הצילו. אז בעלי שוטף הרבה, אבל לא הכל.

שטיפת ריצפה דווקא פוחת נורא נראה לי.

לעשות התעמלות מתאימה להריון באופן קבוע. (ולשתות הרבה.- למנוע כאבי ראש.)

זה משפר מאוד את יכולת התנועה, את היציבה ומפחית כאבי גב.

יש בהריון תחושה כללית של עייפות וכבדות וזה גורם לנו להיות עצלניות, מה שמגביר מאוד את בעיות הגב ותחושת הלאות הכללית. נראה לי שדווקא לקום ולעשות במיוחד אם את עדיין לא עם משקל של תשיעי, ישפר את יכולת התנועה בסופו של דבר, גם אם באותו רגע תתעייפי.

הריון קל ומוצלח

את הבית. לא הבנתי מה עובר עלי, התחלתי לשטוף במרץ ופתאום הרגשתי רע... ממש רע.... זיעה קרה, בחילות...

התיישבתי המומה, והתחלתי לרעוד- אולי אני בהיריון? מה זה החולשה וההרגשה הרעה הזו?

בעלי המשיך לשטוף.... נכנסה שבת, שנינו  חושבים בשקט ולא מעזים להגיד בקול...

במוצ"ש בעלי טס לסופר פארם, קנה מקלון, ו..... 2 פסים.

מאז, הוא המשיך לשטוף כל ההיריון.

בהיריון השני, הוא שטף עד שהישגנו עוזרת.

בהריון הראשון בעלי עזר לי וזה נשאר עד היום התפקיד שלו (3 ילדים...)

לא קל נכון 

אבל א. מחלקת את הבית לכל השבוע

ב. נזהרת בצורת ההתכופפות (ברכיים מקופלות)

וגורפת לחור הניקוז ולא אוספת בחזרה לדלי

פעם היה פה את השרשור הזה-

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t598828#6650938

ושאלה-

מישהי קיבלה לאחרונה מהנסיך הקטן?

הם עדיין נותנים?

ויש הגבלה בגיל?

אני לא מכירה אף בית רפואה בכל רחבי הארץ שתשמעי עליו רק טוב- או רק רע!!

שמעתי דברים נפלאים על כל מקום- ודברים איומים על כל מקום.

כל לידה צריכה את המזל שלה ואת הסיעתא דשמיא שלה.

ספציפית- מכירה כמה שילדו בלניאדו והיו מרוצות מאוד.

אבל בטוח תשמעי גם סיפורים הפוכים.

יודעת שדולות מאד אוהבות את מעייני הישועה - הם מאד פתוחים ומאפשרים להן יד חופשית.

אבל הרמה המקצועית שלהם לא מהגבוהות באיזור בלשון המעטה.

לניאדו הוא הרבה הרבה יותר מקצועי - ומצד שני גם פתוח ליותר טבעיות מתל השומר/איכילבו נניח.

אני הייתי ממליצה על מעייני הישועה רק למישהי שמבחינת התנאים יכולה גם ללדת בלידת בית.

כי מקצועיות היא ערך חשוב יותר מנוחות במקרים רבים--

זה באמת נסיון כל כך קשה!

את גיבורה!

איחולי התנקות מהירה, וטהרה (ארוכה ובלי סיבוכים) בקרוב!

מה אמור להיות? דימום חזק כמו מחזור?

אני בהנקה מלאה, כולל הנקה בלילה

לא בגלל סרזט אבל אחרי הלידה ביום השביעי שהייתי אמורה לטבול

וממש נערכנו לכך אני ובעלי שאשן טוב ואנוח במשל היום- היה דימום

חיבוק ובעז"ה בקרוב..

שכבר הספיק לעבור מהבוקר. הראיתי את הלבנים לרב והוא אסר...

עדיין לא הצלחתי להירגע 

זה באמת הכי מבאס בעולם!!

שתזכו לטהרה בקרוב.

אני ממש אשמח אם תפני אלי באישי,

לא רוצה לפרט בפורום פתוח

אבל ממש ממש ממליצה לפנות לרב גדול בעל כתפיים רחבות שיודע גם לפסוק הלכה ולהתיר ולא רק לאסור.

אם פנית לרב "קטן" (צעיר, לא עם שנים רבות של נסיון, רב של ישוב קטן ולא מישהו עם נסיון רחב ועצום)

ממש ממש כדאי לפנות לרב נוסף

(זה מותר מבחינה הלכתית! רק צריך להגיד לרב: הראיתי לרב X והוא אסר)

ולשמוע את הפסיקה שלו.

גם שיחה טלפונית יכולה לעזור כי יש דרכים הלכתיות להתיר גם בלי לראות

ממליצה בחום רב על הרב זכריה בן שלמה

052-8465585

יכול להיות שעוד תוכלי לטבול ממש בקרוב... אפילו הערב?

בהצלחה!

שאחרי שאישה קיבלה פסק מרב-

את אמורה להגיד לה נגד הפסק הזה ולהפנות אותה לרב אחר...

יש רב פוסק גדול יותר עם כתפיים רחבות יותר

יש רב שמחמיר יותר בשלום בית ושעת הדחק- כגישה הלכתית, ורב אחר מחמיר יותר בהלכות נידה. 

ויש רבנים שלא שימשו כל צורכם ולא יודעים באמת מה להורות 

או רבנים שלא מספיק רגישים למציאות ולא יודעים להנחות אנשים למצבים מורכבים בחיים, לא מבינים לתת לנשים הנחיה לעשות דברים שהם קולה מבחינת הלכות שבעה נקיים- אבל הם חומרא עצומה בשלום בית

(למשל? לא לעשות יותר ממינימום בדיקות, לא לשים לבן אלא שחור, דרכים לטהר כתמים...) 

אני מסכימה שיש רבנים גדולים ומומחיים יותר לעניינים האלה,

כך שטוב שיהיה לה מידע עליהם לפעם הבאה.

אבל אחרי שאישה כבר קיבלה פסק מרב-

היא תלך להתרוצץ בין רבנים עד שתקבל את מה שהיא רוצה??

זו דרכה של תורה?? 

ובכלל הביטוי הזה "מחמיר יותר בשלום בית" קצת מוזר לי.

נידה זה איסור כרת. לא שמעתי ששלום בית, על כל חשיבותו הגדולה, נכלל גם הוא באיסורים אלה....

את ממש מוזמנת בשמחה לפנות אלי באישי ולהמשיך את הדיון כשאת עומדת מאחורי דברייך. לא רואה עניין להתחבא.

מעבר לזה- אני לא יודעת מה איתך, אבל אני ביררתי את העניין מבחינה הלכתית.

אני לא זורקת פה סתם הגיגים ומחשבות ודוחפת לכל מי ששואל משהו.

האם זו דרכה של תורה?

שכל אחד ישאל את הרב שלו מהי דרכה של תורה. אם בעיניו של מישהו דרכה של תורה היא להחמיר כמה שיותר גם אם זה בא על חשבון שלום בית, לפעמים על חשבון פוריות, לפעמים על חשבון הרבה מצוות מאד חשובות שכלולות בשלום בית (מאהבת לרעך כמוך ועד שז"ל, שלא לדבר על חינוך ילדים ועד ועוד. בשלום בית כלולים הרבה מאד איסורים, שחלקם אולי אפילו יותר חמורים מכרת)- שיערב לו. אני לא מתווכחת עם אנשים על מהי דרכה של תורה בעיניהם.

אני רק יודעת שמבחינה הלכתית מותר לגשת לרב בעל כתפיים רחבות גם אחרי שרב אחר פסק משהו מסויים (בתנאים שהזכרתי- צריך ליידע את הרב שכבר התקבלה פסיקה X מרב Y),

ושיש משמעות אדירה לאפשרות הזאת. ולכן אני משתדלת ליידע נשים שהאופציה הזו קיימת ויכולה לפעמים להציל להם את הזוגיות. עד כדי כך. (ואני לא ממליצה דווקא על הרב זכריה. אותו אני מכירה אישית, אבל ממה ששמעתי פסיקותיו של הרב בורשטיין למשל מאד דומות. יש פה עניין של בקיאות עצומה בפרטי הלכה והבנה לנפש האדם כדי להחליט מהם מצבים המוגדרים כשעת הדחק שבה ניתן להקל)

(דרך אגב- איסור כרת הוא "בתחתית שרשרת המזון"  אחרי סקילה, שריפה הרג וחנק.. רוב הנשים לא מקפידות על כל חתיכת סלט שהן חותכות בשבת כדי לבדוק האם לא עברו על שום איסור ודקדקו בכל ההחמרות האפשריות, אפילו שזה סקילה!! וחמור בהרבה מכרת. משום מה לטהרת המשפחה יש יחסי ציבור של "עדיף להחמיר ליתר ביטחון ולא לחפש הקלות" למרות שהמשמעות של ההחמרות האלה יכולה להיות לפעמים הרת אסון)

כמו שאמרתי- אשמח להמשיך את הדיון איתך שלא דרך אנונימי... ע"ג הפורום או באישי

תקשיבי יקרה, זה קרה לי 3 פעמים בגלל סרזט. פעמיים ביום השישי ופעם ביום הטבילה.

עם הנקה מלאה ובלעדית.

עזבי את הרופאה שלך, דברי עם מכון פועה. רק איתם.

איני חושבת שיש כרגע מה לעשות היות ורב אסר. אבל לפחות שלא תסבלו מעבר לפעם הזאת.

חיבוק ענק.

ותחשבי בכיוון של- "אני מוסרת את הנפש בימים אלו. מוסרת את הנפש ואזכה לשכר עצום".

כי אצלי זה רק היה כמה כתמים שהרב אסר כי היה גדול

זה באמת מגביר חלב, אם לוקחים במקביל להנקה מרובה/שאיבות.

וזו באמת תרופה. ייתכנו השפעות על גוף האם ואולי גם התינוק. לכן לוקחים את זה רק אם מוצו האפשריות ה'מתונות'. כלומר אחרי שמנסים בעזרת יועצת הנקה מוסמכת לבדוק איפה הבעיה ומה הדרכים האפשריות לתקן אותה, ואם מגיעים למסקנה שהגוף צריך גם סיוע חיצוני - אז אחרי שמנסים חומרים טבעיים, כגון חילבה (מגביר חלב מעולה!). אם כל הנ"ל לא עושה את העבודה מספיק טוב, אפשר לנסות מוטיליום. אם המוטיליום הוא זה שיציל את ההנקה - זה בהחלט שווה את זה. אי-הנקה היא עוד פחות מומלצת לתינוקות

ל משנה, ההרשמה היא לשני בתי החולים

בעין כרם יש יותר נטיה ללידה טבעית 

בהר הצופים יש פגיה 

ויש עוד הבדלים ביניהם. 

תחושת אי נוחות הגובלת בכאב בהזה בהריון זה נורמלי, ומופיע בשל השינויים ההורמונליים ו"ההתארגנות" של מערכת החלב...

אם אלו כאבים עזים שלא עוברים, שווה לבדוק.

סביר מאוד כאבים בחזה בהריון...

בהצלחה

היא יכולה לבדוק מהיכן הדימום המכתים ולומר לרב...

אין מילים...

ה' ראה את ההתאמצות שלכם למען המצווה (ללכת שעה ברגל למקווה) וארגן לכם נס

היה חג שמחת תורה ומראש הזמנו את ההורים משני הצדדים וגם אחים רווקים שהיו אז וסבא שלי.

אמרתי לחמותי, שמזמן לא התפללתי בבית כנסת אם היא מוכנה לשמור על הילדה ולקראת ההקפות אבוא לקרוא להן.

הלכתי טבלתי, עליתי לתפילה לראות היכן הם אוחזים ואז הלכתי לקרוא להן. אמא שלי והאחים היו אצל אחותי...

כולם אכלו אצלי סעודת חג וכל אחד הלך לישון במקום אחר...

לא הייתי חוזרת על זה.