פורום הריון ולידה (עמוד 493)

לחזק את שרירי הבטן בדרכ זה בגלל היפרדות בטנית שרירי בטן חלשים

בהריונות ששמרתי על חיזוק שרירי הבטן עם נשימות הטבור אמנם יצא אבל לא היה לי הכאב

?

אם יש לך בשלוף אשמח

כל יום כל רגע שפנוי לך

נשימה ואיסוף רצפת אגן (להחזיק כמה שניות) ולשחרר

לשבת איתו, לחבק אותו, לעשות לו נעימי, לדבר אליו בשקט

לתת לו בטחון מוגבר בימים שבהם הוא מתמודד עם האובדן של המוצר שהיה קשור אליו, ולעזור לו להגיע להרפיה הדרושה בשביל לשקוע בשינה.

קצת קשוח שזה קרה בלי בחירה שלו והכנה מראש.

להבין שזה קשה לו. הוא רגיל למוצץ גם כחיבור רגשי וגם מבחינה גופנית, פעולות המציצה הכניסה אותו למצב שינה (הפעולה משחררת הורמוני שינה/רגיעה).

להיות שם בשבילו, לתמלל לו את מה שהוא מרגיש להציע לו חפץ מעבר רגשי אחר ולעודד אותו שאת סומכת עליו שהוא גדול ויכול ללמוד להרדם בלי מוצץ. זה ייקח כמה ימים ולאט לאט יראה שמצליח יותר ויותר.  אם צריך, להיות לידו קצת בהרדמה.

בהצלחה!

@כובע שמש צודקת שהיה עדיף שיקרה עם הכנה רגשית. כבר היה מדובר בבית שכשהוא יהיה בן 4 נזרוק את המוצץ והזכרנו את זה הרבה, אבל באמת לא היתה הכנה ליום הספציפי הזה.

רגשית אני חושבת שהוא היה מוכן, הוא בכלל לא מחפש אותו במשך היום (לפני זה היה יכול לבלות איתו שעות), רק בלילה קשה לו להירדם בלי כי בכל אופן זה הרגל. יש לו שמיכה אהובה שהוא ישן איתה (וממולל את התגית), ברור שישבנו לידו כל הזמן ועודדנו אותו שהוא גדול ויצליח, ליטופים, מסז', דיבורים מרגיעים, הבנה לקושי שלו.

במשך היום ממש מקפידה להיות איתו ולהתייחס אליו יותר, לחבק. באמת מרגישה שהוא בטוב עם התהליך (זוכרת מילדים קודמים שהיו להם התפרצויות זעם, אצלו בנתיים לא חווינו קושי כזה), רק בלילה ההרדמה מתישה ואין סופית

בכל ההריונןת הקאתי והייתי עייפה מאוד

ובהריון האחרון לא היו שום סימני הריון, ממש כלום כלום לאורך כל ההריון

וב"ה עכשיו אני עם תינוק מתוק בן שבועיים

טבעי לדטוג, אנחנו כל הזמן דואגות בהריון

אבל באמת אצלי, ההתחלה שאין מחזור ולא מרגישים כלום היתה החלק הכי טוב של ההריון

ומה שלא - בקופסת פח ביחד

(לפחות זה היה כך הרבה זמן, אבל עכשיו אני חושבת שדי מבולגן. הרבה זמן לא כל כך משתמשת, התרגלתי כי היו תינוקות שמשכו.. ויש לי פחות סבלנות וחשק להתאים וכו')

לעגילים - מסגרת עגולה עם רשת.

לשרשרות - לוח עץ צר עם ווים עליו.

את התכשיטים היקרים אני שומרת בקופסאות בשידה.

רק יותר יפה

ממש ממש נח

הכל נגיש ומול העיניים

זה מאד שימושי לי לא רק לתכשיטים

בגדי נשים וגברים, קנה אופנה אונליין | SHEIN

הכי נוח

אין הבדל במיקום של ההתכווצויות?

אני מרגישה שזה יותר בבטן העליונה. צירים אמורים להיות בבטן התחתונה, לא? (זה אומנם לא הריון ראשון שלי אבל כבר עברו הרבה שנים מאז שהיו לי צירים אמיתיים בפעם האחרונה...)

הצלחתי להתרוקן...

וההתכווצויות ממשיכות

כבר לא יודעת מה להחליט... אולי זה בכל זאת עדיין כאבי מעיים? ואולי אלה רק ברקסטונים? (למרות שהם שונים מהברקסטונים הרגילים שלי, וגם קצת יותר כואבים)

העניין הוא שאנחנו יוצאים עכשיו עם הילדים לבילוי בחוץ (שלא כולל הליכה ב"ה), והם נורא יתאכזבו ויכעסו אם נבטל...

את בשבוע מוקדם.. כי אפשר לדחות למחר או ליום אחר?

עורכת: כל כמה זמן ההתכווצות? ניסית לשתות המון מים?

אבל נראה לי שבאמת צריך לנסוע...

אני שותה הרבה, אבל כמו כרגיל, לא יותר מזה.

אם נוסעים למיון בשבוע כזה צריך להגיע למיון יולדות או למרפאות נשים? (בשע"צ)

בשבוע 20 גם הופניתי למיון ואז הלכתי למרפאות נשים...

תבקשי הפניה מהקופ"ח

בהצלחה!

הלכנו למיון של יד שרה (מומלץ בחום, אגב, הרבה יותר נוח ממיון של בית חולים). עשו א"ס ומוניטור - צוואר רחם סגור ולא ראו צירים במוניטור (למרות שהרגשתי אחד. כנראה שזה באמת ברקסטונים או המעיים).

הרופא אמר לנוח יומיים. מניחה שזה בעיקר כי הגעתי למיון עם תלונה, נכון? (אני כן מתכוונת להקשיב לזה, למרות שהבית זועק הצילו והילדים בחופש, השאלה כמה להיות בלחץ...)

דיברתי בטלפון עם רופאת המשפחה, והיא אמרה שזה לא נשמע לה קשור למעיים. אמרה שאלך להיבדק שוב במרכז בריאות האישה...

נכון זה בסדר שאלך רק ביום ראשון? גם בגלל התקווה שאולי זה ייפסק עד אז, וגם כי באמת זה משפיע על צוואר הרחם אולי צריך לתת לזה זמן כדי לראות שזה משפיע...

תעשי תור להכי קרוב ותתקשרי כל שבוע יום לפני שהיא עובדת לראות אם התפנו

היה לי בהריון הקודם בשבוע 28 סתימת צינורית בשד.. (כנראה ישנתי על השד בצורה שיצרה לחץ ועשתה סתימה וגוש קשה) ב"ה לא הגיע לדלקת. קצת סחטתי ושמתי כמה ימים כרוב וזה עבר.

לא הביאו לך אנטיביוטיקה??

זה ממש לא סובל דיחוי!!!

אלי וזהו.

ואין לי מה לסחוט... לא הנקתי כבר שנים.... מאיפה נהיה סתימה???

איך שיחררו אותך בלי אנטיביוטיקה?? ועוד בהריון...

יש לך חום?

אצלי באמת היה באותו הריון הרבה חלב כי איך שנכנסתי להריון הפסקתי להניק את הבן שלי וכנראה נשאר לי חלב עוד מאז.

אבל יכול להיות שאצלך זה לא מהחלב אלא יותר בגלל ההתפתחות של השד בהריון וכו'. בכל מקרה דלקת בהריון(בכל איבר שהוא) זה דבר שמצריך התייחסות!! וזה ממש חוסר מקצועיות לשחרר ככה.

גם המוניטור היה לא 100% והוא שחרר.

וכמות מים קצת גבולית והוא טען שזה בסדר ואין צורך במעקב.

לכן שאלתי פה. הרגשתי שתכלס לא קבלתי מענה

וגם מרגישה רע

הם בדרך כלל מתמחים.

ובמיון בבית חולים בדרך כלל גם הרופא הבכיר/ המתמחה הבכיר צריך לחתום על טופס השחרור לכן התפלאתי איך השתחררת ככה.

בכל מקרה מנסיון אישי הרופאים הגברים (למעט הכירורגים) נרתעים מכל הנושא של השד... מפחדים מתביעות וכו' על הטרדות ולכן ישר מפנים לכירורגים. פעם הייתה לי דלקת בשד ובאתי למוקד והרופא שם ישר אמר שהוא לא מטפל בדברים כאלה ואוטמטית הפנה אותי לבית חולים למיון.

אצלינו במכבי במרכז בריאות האשה (לא יודעת אם זה נקרא "מיון") יש רופאים שהם לא מתמחים. אישית לא נתקלתי במתמחים.

שחלקם או כולם עובדים במכבי קבוע.

אז הם בטוח לא מתמחים.

לא הצלחתי להבין איך שיחרררו אותך בלי אנטיביוטיקה

מקווה שתקבלי מענה מדויק מחר

התייחסו לזה כבעיה משנית.

תודה לה' על כל רגע ועל כל כאב

על בשרי למדתי עד כמה זה לא מובן מאליו

בשעה טובהההההה

וואיייי

עשית לי את השבוע!!!

איזו בשורה משמחת❤️

ולשאלתך, יכול להיות.... יכול להיות גם בלי הריון/הנקה... אבל זה באמת לא נפוץ...

יש גם חום?

האמת לא הייתי מחכה יומיים

אולי תבקשי הפנייה למיןן ושיראה אותך שם כירורג שד

אנטיביוטיקה זה אלף בית... לא ברור איך שחרר אותך בלי. צפורל אם אני זוכרת נכון.

תתעקשי בבוקר על בדיקת כירורג שד במיון בית חולים.

ותגיעי בבוקר, נמצאים כל הבכירים

כללית גרועה. בעז"ה אלך להבדק שוב.

ואיזה התרגשות זאת לקרוא את חלק מההודעה שלך 😍😍

בע"ה בבריאות ובקלות!! וביידים מלאות, תינוק בריא ומתוק!!!

בשמחה ובכאב

מניחה שיהיו בבוקר רופאים אחרים

אל תחכי עם זה

תרגישי טוב ❤️

בדרך כלל במהלך החודש אני תמיד רואה את ההפרשה (דמוית חלבון ביצה) שקראתי עלייה.. והחודש ממש לא ראיתי כלום. ולפי מה שנראה עכשיו אני כבר אחרי הביוץ.. יכול להיות שלפעמים היא מופיעה פחות? יש לזה הרבה חשיבות? 

גם כנראה שלא היה ביוץ

אבל זה היה בגלל שיבוש הרומונלי רציני

בדרכ יש ביוץ.

זה יכול להיות בכל זאת לא היה למרות שהיו חיוביות? 

אבל זה קצת רחוק ברגל.

אף פעם לא ניסיתי עם עגלה וילדים...

אפשר לעשות את נחל שילה מצומת שילה(לעבור לכיוון גבעת הראלולהתחיל משם) או מצומת עלי ישר לאחד מהמעיינות.

יש את הבור הסיני בעפרה לא יודעת עד כמה אתגרי וכמה מתאים עם תינןקת

- כוכב השחר- גינות מתניה (מעיין מלאכותי יפה) או מסלול הר הקובה. חינמיים. תסתכלי באינטרנט. שניהם מקסימים ממש. יש גם ביקור ב''סבונטו'', חפשי. (זה כן באיזשהו תשלום) יש אוטובוס גם מירושלים וגם משער בנימין.

מערב בנימין יש את נחליאל, יש שם פארק גיבורות התנ״ך, נוסעים באוטובוס לנחליאל ומשם רגלית כמה דקות. פארק עם מתקנים והרבה צל.

ליד חורש ירון יש את גבעת היקבים ואפשר לשלב את מעיין טלמון. באוטובוס יורדים שם בתחנת ''חורש ירון ''.

אפשר אם בא לך באזור מודיעין, יש מול הישוב רעות, יער מודיעין עם כמה מסלולים ממש אחלה ותצפית יפה. מגיעים באוטובוס לרעות ומשם ברגל כמה דקות. (זה לא כ''כ יו''ש אבל קרוב)

שווה ממש להסתכל באתר של מועצה אזורית מטה בנימין - בתיירות. יש הרבה רעיונות יפים!

ממש עזרת לנו!!

את יודעת מה המצב בסבונטו?

באינטרנט זה מופיע כסגור...

גם אני הייתי ככה אחרי הלידה הראשונה, וזה היה ממש קשה. אני זוכרת את עצמי בוכה מכאבים, לא מצליחה לעמוד או לשבת ואפילו לשכב היה קשה, וגם אצלי התפרים היו מעולים.

מה שעזר לי היה פשוט כל יום לצאת לכמה דקות עם התינוק לטיול קצר וההליכה ממש עזרה לי.

נראה לי שזה גם ההלם שאף אחד לא הכין אותי לכאבים כאלה, וזה ממש היה קשה לי לקבל...

המקום הכי רגיש בגוף!!!!

 תנגבי בטפיחות עדינות ממש

פיפי אם מקל תעשי במקלחת ככה השתן לא שורף את המקום .

תקחי משכחי כאבים אם יש צורך

מקוה יעבור מהר

ממש סיוט תפרים .זה הפחד שלי

וכדי שלא ישרוף לך שאת מתפנה, תרימי קצת את הישבן למעלה כשאת מתפנה זה מרחיק את השתן מאזור הנרתיק ופחות מורגש

שכחתי לכתוב שאני היפוכונדרית ברמה קשה...

החרדות שזה לא יעבור מאוד מאוד משפיעות על הכאב.

אז כל הודעה שלכן מאוד עוזרת

זה יכול מאוד לגרד ולשרוף

המליצו לי המון על אלופירסט

אבל אם את לא רגועה אז אולי כדאי שעוד רופאה תראה את זה

זוכרת אותי בדיוק במצב שלך... 
אבל כמו שאמרו - כשהתפרים מחלימים זה השלב שהכי כואב! זוכרת אותי בוכה מכאב בשלב הזה...
את קרובה ממש להחלמה בע״ה! ובאמת כמו שאת אומרת הפחד רק מגביר לך תכאב, אז תנסי להרפות..!

תשטפי הרבה ובע״ה זה יהיה מאחורייך במהירות

סיוט סיוט סיוט.

אמרתי שהייתי מעדיפה לעבור עוד לידה וצירים

רק לא תפרים....

סיוט.

לי עזר לרסס המון אלופירסט (הבנתי שלא לכולם זה עוזר)

וכן עזרקאין -  הצלה!

יש ג'ל שהוא לדעתי חופשי בבית מרקחת ויש ממש משחה שהיא הרבה יותר טובה אבל צריכה מרשם

(מקווה שזה מעודכן גם להיום, זה היה מזמן...)

מקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב ♥️♥️♥️

ספרי קרם לחות, 

מושלם מושלם 

אותי זה הציל ממש. (ולא רק אותי, ממש מומלץ) 

הייתי שוטפת אחרי כל כניסה לשירותים, ומשפריצה וזה היה ממש ממש מרגיע לי את כל האזור! 

לק"י

מדבקות. אפשר גם להדביק לפי דגם, או בתוך עיגולים.

הילדים שלי ממש אוהבים מגיל שנתיים ומעלה - משחקים בזה המון.

לגבי יצירה, בנוסף למה שיעל הזכירה אפשר לתת גם ברבצק ופלסטלינה.

מגנטים

קשקשים

צינורות

פליימוביל 123

פאזלים

כלי מטבח ואוכל

את צריכה להגיע לשם לקנות ושם לתאם את ההובלה אלייך לבית

הפתרון היחיד שאני חושבת עליו אם אתם לא יכולים להכניס הכל לרכב,

זה או לשכור מוביל פרטי משלכם שיבוא בסיום הקנייה

או שתשכירו ליום הזה רכב קצת יותר גדול, משאית הובלות קטנה נגרר וכו'

ותקחו הביתה לבד... 

אם זה הסיפור אז םשוט חהשתמש בחומר סיכה/ שמן כלשהו

לגבי 2- האגן מתרחב, הגוף מתכונן ללידה.. 

1. היה לי גם, אבל לא היתה פטריה, לא יודעת מה זה היה תכלס

עזר לי מאד לשתות המון 

עוד מעט הוא יוציא את האף מהמערה ויתחיל לרחרח קצת את הסביבה ואז הוא יפגוש ביד המושטת שלך לעזרה ובחכמה ובכלים הנשיים שה' ברא לך את תעזרי לו לצאת מהמערה ולבוא לשבת לידך בספה..

רק סבלנות יקרה(עוד לא נולד הגבר שנשאר במערה😅)

כמה זמן זה "נורמלי"?

לא מוצאת ברשת מידע כמה זה בדכ.....

זה כבר ארוך לי....

ההבנה של מנגנון השוני בין גברים לנשים לא נועד כדי שנסבול ממנו. זה לצורך ידיעה והבנה של איך עובד הצד השני, ובעיקר כדי לדעת (לדעתי לפחות) איך לתת ולתקשר עם בן הזוג בצורה נכונה לבן הזוג וגם איך להבין את עצמנו בדרך לזוגיות מאושרת, כי הוא באמת די קלאסי ומשותף למרות שאצל כל אחד יש שוני באיך הצרכים שלו באים לידי ביטוי

מה שלא מספרים לנו, זה שעם כל הכבוד למנגנון הקלאסי, העבודה האמיתית בזוגיות היא להתגבר עליו באמצעות תקשורת והבעה.

ולכן, את לא אמורה להשלים עם המציאות ולסבול. צריך לדבר עליה. לדבר על המנגנון הזה ומה שהוא גורם לך להרגיש ולהגיד לו שהרחיחוק הזה לא נעים לך.

זה גם תלוי כמובן איך זה בא לידי ביטוי, ואם זה נעשה כהבעת רגש ספונטנית שלא יודעים איך להתמודד איתו, השתבללות קלאסית או חלילה כאקט של ענישה כי הוא יודע שזה שובר אותך.

שולחת חיבוק❤️

וגם כותבת שוב, כי יש גברים שבוחרים בשתיקה כעונש, ולא כאמצעי להתחבר לעצמם מחדש.

זה מאוד חמקמק.

איך אני אמורה לדעת?

בגדול הוא בן זוג מהמם.....

ממש.

אבל כשהוא לוקח משהו קשה, זה עד הסוף....

בינתיים אנחנו לא מדברים (רק טכני על הילדים) משישי.

וזה נצח מבחינתי.

כבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר שזה גומר אותי השתיקות וההתרחקות.. אז ככה שהוא יודע.

זה מורכב.

ובזמן האחרון מאז הלידה סף הרגישות שלי ושלו עלה וזה פעם שלישית בערך שזה קורה לנו ב3 חודשים האחרונים (האמת הכל זה אירוע מתגלגל... כלומר הפיצוץ הנוכחי הוא בעקבות הפיצוץ הקודם שחשבתי שעברנו אותו ומסתבר שזה עוד רגיש אצלו בנפש כאילו זה קרה עכשיו)

שמביא איתו רגישויות ומורכבויות שונות.

ההצעה שלי היא לבנות גשר מעל הנפילות האלו.

לא ליפול איתו, ולא לחכות לו שיקום.

תמלאי את עצמך בדברים אחרים.

ההשפעה שלך עליו דורשת המון אנרגיה ומשפיעה לאט מדי.

מנגד, ההשפעה שלך עלייך, יותר אפקטיבית.

במקום לחכות לו שלושה לילות, תמלאי את עצמך בלילות האלו בדברים שיעזרו לך.

אולי ספר טוב, מוזיקה, ספורט וכד'.

אני אוהבת סדרות של פודקאסטים. זה גורם לי לתחושה נעימה המחשבה שעוד מעט יהיה זמן מתאים לשמוע את הפרק הבא, במקום לחשוב על המחנק בגרון.

במהלך היום, תנסי לשבור את הקרח מהטכני לדברים קצת יותר עמוקים בהקשר של הילדים.

לא לפתוח את הנושא הכי רגיש בהקשר אליהם, אלא "קצת יותר מגובה העיניים" אז בהקשר הזה "קצת יוצר מהטכני היבש"

למשל שמתי לב שהיום אחד ויתר לשני מיוזמתו,

אחד התקשר לשאול חבר מה נשמע, מגניב שהגיע לשלב הזה,

גיליתי שהשלישי פיתח תחביב ל...

ראינו משהו שהזכיר ל... את...

(ראינו פרח שהזכיר את הטיול שעשינו בחורף למערת...)

תחשבי מה מפעיל את בעלך. נגיד הוא חובב טבע מושבע אז לספר לו על איזה חידוד שהילדים אמרו בקשר לזה.

נגיד x שאל אותי מה קורה לכל המים שבנחל.

ראינו יונה, אמרתי לx הנה ציפור והוא ענה לי זה לא ציפור זה יונה!

נגיד הוא אוהב מחשבים אז לשלוח לו תמונה של הילד רוכן על המקלדת או מתבונן בריכוז במסך כבוי.

זה דברים קטנים שאולי יעזרו לרכך מעט גם אם לרגע קט. לא לבנות על זה מגדלים, אבל להנות מהנגיעה הקטנה הזאת דרך השיתוף הפשוט.

נגיד בעלי לא יכול להישאר אדיש לסיפור שקשור למשפחה שלו, אז למשל סיפרתי לו שהילדון החליט שסבא (אבא שלי) התחתן עם סבתא (אמא שלו) וסבא (אבא שלו) התחתן עם סבתא (אמא שלי)

בהתחלה הוא כזה המהם אבל בערב שמעתי שהוא מדבר עם הילדון ושואל אותו מי התחתן עם מי, אז זה כן נגע בו השיתוף הזה.

תזכרי שלא משנה אם הטריגר קשור אלייך או לא, דרך ההתמודדות עצמה לא קשורה אלייך ולא באשמתך. זה שלו. זה לא נעים, אבל לפחות שלא תחושי אשמה שאם היית פועלת אחרת אז התוצאה ביניכם הייתה שונה.

זה הוא בוחר איך להתמודד עם הדברים.

אי אפשר כל החיים להימנע מטריגרים. לפעמים דורכים על משהו וצריך להתמודד עם זה.

במיוחד שהכל רגיש גם אצלך.

תחזיקי מעמד, מקווה שהכל ישוב על מקומו בשלום בע"ה בקרוב!

אני באמת ממלאת את עצמי.. וזה דווקא ממש נחמד.

אבל בלילות במיטה חוסר החיבוק הזה והריחוק פתאום צף ממש וזה מקשה עלי להרדם כי כואב לי ממש...

לגבי מה שהצעת אני לא בקטע כרגע לפתוח מולו סתם דיבורים כמו כי כבר ניסתי וזה לא צלח....

תודה ממש על החיזוק

והלוואי שיהיה לנו טוב בכל זאת ונצא מזה..

הגירושין של בן ארי ערערו אותי שאפשר לצלוח הכל יחד והאמונה שאם טוב אז ימשיך להיות טוב......... אוף....

באלי לחבק אותך חזק

אין לי מילים חכמות להגיד רק חיבוק גדול ועוד אחד...

אוף נשמע קשה נורא.

איזו אישה מודעת ומהממת ואוהבת את.

מותק

❤️

הלוואי שתמצאו מזה בטוב

(השנקל שלי זה לשבת מולו ולהגיד לו די ממי זה גומר אותי ככה, אני לא יכולה פשוט לא יכולה. בוא נוציא הכל ונצעק ונבכה ונסיים בחיבוק. די )

וואלה

יש מצב שזאת הסיטואציה

כלומר, שהיא התחילה מהצפה רגשית אבל ממשיכה לזה.

מסתדר לי במיוחד עם זה שהוא גדל בבית סופרררר ביקורתי, מאשים, לא מכיל התנהגויות אחרות, כמעט בלי שיח רגשי.

ועכשיו כבר מתנהג סבבה עם העבודה, הילדים, החיים, אבל רק איתי ההתנהגות הזאת ממשיכה...

אוף

באלי לבכות את חיי

בכל אופן קבעתי לעצמי פגישה עם יועצת זוגית.

תתפללו עלי שתהיה שליחה נאמנה וטובה....

אני חסרת אונים ולא אוהבת בכלל את התחושה הזאת

אני אדם מאוד פרקטי שדוחף קבוע להרגיש טוב.. לא אוהבת להיות במצבים שלא טובים לי.

והוא, כנראה כי גדל בבית כזה עם תחושה כזאת כל הזמן מסוגל לחיות עם תחושה לא נעימה ברגיל.....

מקווה שיש לזה תיקון

ממש לא מובן מאליו.

בהצלחה!!

במשפט אחד "אני לא מוכנה לזה"?

תאמיני שהוא לא צריך אמירה מפורשת, הוא מבין לבד.

וגם, גבר צריך שתדברי ברור ועם עוצמה.

ככל שתיכנסי לתאור המצב הרגשי שלך, מה הרגשת אז... ואחר כך נפגעת מ... וכמה שאת עצובה בגלל....

הוא מאבד את זה.

מה השורה התחתונה?

מה את רוצה ממנו?

שאת לא מוכנה שזה יחזור על עצמו?

יפה. אז את זה תגידי ובעוצמה.

זה יחלחל לו.

משפט חזק ועוצמתי שלך גורם לו לאתחל את עצמו מחדש.

לחשוב מחדש אם "שווה" לו להשתתק יומיים ושלוש.

עכשיו, זה לא מבטיח שהוא ישתנה מחר,

אבל שתלת אצלו אמירה ברורה שלך.

ותאמיני שבפעם הבאה הוא ממש לא בקלות ככה יתכנס לו, וביי ביי לאשתו.

למדתי את זה ממישהו שפעם יצאתי לדייט וכמעט התחתנו.

הוא אמר לי שברגע שאישה אומרת משהו חותך וחד לגבר,

הוא מתיישר.

ברגע שהיא לא מחפשת לשנות משהו בתוך עצמה,

או להתאים את עצמה לקריזות שלו

אלא מציבה בפניו גבול,

זה גורם םו לחשב מסלול חדש.

עם אותו בחור זה לא עבד בכלל,

אבל לקחתי את מה שאמר לי לפני 10 שנים ואני כם זה עד היום.

להגיד שזה לא נכון תמיד.

כותבת מאנונימי כי אני זו שפירטתי בהמשך שזה מצב דומה לשלנו, אבל זה פשוט לא תמיד עובד.

אני אמרתי כמה וכמה פעמים. גם אחרי שנרגענו, שאני לא מסוגלת ככה.

אבל גם הוא לא מסוגל.

כל האנרגיה שאני צריכה להשקיע בשביל לא לדבר, זו אותה האנרגיה בשבילו בשביל לדבר.

לא תמיד זה פשוט להגיד "אני לא מסוגלת".

כי לפעמים גם הצד השני לא מסוגל

ואז זה מאוד מאוד מתסכל, אבל בסוף יהיה את האחד שיצטרך לוותר.

אצלנו אני מרגישה שאני זו שמובילה אותנו לאט לאט בדרך אחרת.

זה סזיפי

זה שוחק

במונחים רגילים "זה לא הוגן".

אבל הוא לא מסוגל ולא יכול לצאת מזה.

אז אני זו שמכילה ומוותרת ולומדת איפה אני יכולה למצוא כוח בשביל מצד אחד להכיל את הצורך הזה שלו, ומצד שני לא לוותר על הצורך שלי.

זו דרך ארוכה, וזה באמת מאוד מתיש ולפעמים גם גורם לי לחשוש "איך נעבור את זה".

אבל בסוף כן יש התקדמות איטית מפעם לפעם, ואנחנו נשואים כבר פרק זמן מכובד ועדיין ממשיכים למרות זה.

אז זה לא כיף

וזה לא פתרון קל

אבל לפעמים זו הדרך

במצבים שצריך "להעמיד במקום".

כשזה מעבר להתכנסות פנימה למערה, כשזה כבר זלזול וחוצפה וחוסר הערכה.

יותר מזה נראה יש מצבים שדיבורים לא עוזרים, רק מעשים.

אבל אם זה גבר שבד"כ מתנהג בכבוד ורק נכנס למערה כדרך תגובה ויוצא משם במצב רוח של פיוס, אם אישה תבוא ותספר על רגשות שלה, על זה שנפגעה או אפילו תבכה לידו זה יצור אינטימיות ויקרב בינהם.

הרבה זמן זה ממש אלימות, לא פיזית, אבל זה לא פחות אלים מפיסי לעשות ''חרם'' על מישהו.

צריך לבדוק אם זה שעה -שעתיים שרוצה שקט לעצמו או שזה ימים שאת פשוט אוויר, את קוראת והוא לא עונה. זה קו אדום.

זה באמת מחזק לדעת שזה לא צריך להיות ככה

אוף אבל....

זה בטוח מגיע ממקום של השתבללות ספונטנית. ופשוט הצפה רגשית.

עכשיו (סוף סוף) קצת מרגישה שהוציא את האף אבל שלא יודע איך לרדת מהעץ. מקווה מאוד שזה לא ענישה.

הוא בעל ממש ממש טוב בדכ....

מצד שני לא באלי להוריד אותו משם.

סוג של

טיפסת? עכשיו תמצא את הדרך לרדת וגם לפייס אותי כי היתה לי פה סופר התמודדות..

אז ישמצב שזה יגרום להתארכות של עוד כמה ימים.....😵‍💫

תעסיקי את עצמך ותעשי דברים שאת אוהבת ואל תגיעיי חלילה לשאול תחתית כי הוא לא מצליח לנהל את הרגשות שלו

במיוחד שכמו שכתבת, בית ביקורתי ולא מכיל. זה מזין את עצמו והוא התרגל שככה זה עובד. כועסים ומאשימים עד אינסוף עד שנרגעים וממשיכים הלאה

אז לא

תשני תמשוואה

את לא מחכה לו שירד מהעץ. את מבינה שיש לו תהליך לעשות ואת בזמן הזה עוזרת לעצמך להגיע למילוי עד ש.. ונכון שזה כואב וחסר, אני מבינה ממש, אבל עכשיו את פועלת לטווח רחוק. בכאן ועכשיו חסר לך החיבוק, אבל אם לא תשנו זה יחזור על עצמו תחושת החוסר כי לא השתנה כלום בדרך שאתם מנהלים קונפליקטים ומתמודדים איתם. לטווח הארוך, את מקריבה חיבוקים וקרבה עכשיו כדי לקבל יותר מהם בעתיד בעז"ה כשהדברים ישתפרו ותוכלי להביע את הצורך הזה והוא יהיה לגיטימי גם תוך כדי אי הסכמה

כשהוא ירצה לרדת מהעץ, צריך לפתוח את המנגנון שפועל אצלו ולהסביר כמה הוא מזיק לך ולקשר ביניכם ומה את מצפה ורוצה שיקרה בזמנים כאלה. 

זה הכי נח לו  שאת כל פעם תבואי לקראתו, אבל זה לא נכון לכם. הוא צריך לצאת מהמצב בעצמו.

תחכי בסבלנות, שיחזור בעצמו, ואל תראי שאת מסכנה, תצחקי מהילדים, תהני מדברים כייפים, תאכלי דברים שווים, תתלבשי יפה, תדאגי לעצמך פלוס. כשהוא רואה אישה שטוב לה עם עצמה הוא פתאום ירגיש שאת מסתדרת לא רע בלעדיו, ומעצמו הוא ירצה לחזור, כי זה די מבהיל גבר לראות שאשתו שמחה גם בלעדיו...

אני יודעת שיהיו פה שיחלקו עליי, אבל מניסיון זה עוזר 😉

ועוד דבר. כשהוא כן בסוף בא להתפייס יש יצר הרע לעשות דווקא ולא להתפייס איתו. אז לדעתי, כדאי לעשות מאמץ וכן להתפייס, אבל להבהיר אם נפגעת על מה נפגעת.

זה מחרפן אותי. זה ממש ממש קשה לי כשזה קורה.

והוא לא מבין בכלל.

אנחנו בדיוק בעוד לופ כזה.

אז קודפ כל מזדהה ממש עם כל מה שתיארת כאן.

עם הרקע, עם הסמיכות לגירושין שפורסמו, עם הקושי להתמודד עם זה. הכל הכל מוכר אצלנו ומובן ממש הקושי.

אני כן יכולה להגיד שזה משתפר אצלנו מפעם לפעם.

אנחנו גם רבים פחות

אבל גם למדתי לשחרר יותר ולא להתחנן לדבר.

מצד שני, גם לזה יש גבול

ויש פעמים שאני לא מצליחה, במיוחד אם הוא אומר משהו פוגע ואז נסגר. זה אני לא מסוגלת. אתה לא יכול להראות שמשהו לא מוצא חן בעיניך, לא לדבר על זה אלא לצפות שאבין, ואז אני אגיד או אשאל אתה תזרוק משפט כמו "את לא עושה כלום" ואז לא תסכים לדבר על זה או להסביר את זה. עכשיו תסתדרי.

לא לא.

אז אני לא אגיד שאני מנהלת את זה מושלם, ממש לא.

אבל כן הצלחתי קודם כל לא לדרדר את עצמי לריב שבו אני מחזירה לו ואומרת דברים כוללים שצובעים הכל בשחור.

דבר שני, אני משתדלת להתעסק בדברים אחרים במהלך היום, מה שמשמח אותי ומעניין אותי, לא להתמקד בו.

ודבר שלישי, שזו תגלית שלי מהשבוע, שבאחד הערבים באתי וביקשתי לדבר. הוא אמר שלא מוכן, אמרתי שאני לא מבינה, מה קרה. ואז הוא אמר משפט אחד. ובדרך כלל אני ישר עונה חזרה, והפעם לא אמרתי כלום. פשוט הקשבתי. ואז הוא אמר עוד משהו, ושאלתי בחזרה שאלה ברוגע. ולאט לאט הוא דיבר, ולפחות הצלחתי להבין אותו ולשמוע אותו. אמרתי שאני מבינה מה הוא אומר, גם אם לא הסכמתי עם הכל. מידי פעם אמרתי מה אני חושבת, אבל לא כתירוץ ולא כביטול של מה שהוא אומר. בעיקר הקשבתי.

וזהו. לא סגרנו את זה באותו ערב

אני לא בטוחה שהוא מבין אותי, ויש לנו עוד כמה שלבים בשביל לסגור את זה.

אבל לפחות שמעתי את הצד שלו הפעם, אני לא מתבשלת בעצמי מתוך ניסיון להבין מה הבעיה ומה עשיתי לא בסדר.

יותר קל לי ככה לנהל את זה, להפריד בין מה שאני באמת לא בסדר, לבין מה ששלו.

נחמד לשמוע שאנחנו לא היחידים.

גם אנחנו לא רבים הרבה בכלל...... אבל כשזה בא, זה אימלה אחד ענק...

טוב, מרגישה מורכב כי פרקתי את האיכסה. והבנות פה לא יודעות באמת כמה הוא איש מתוק רגיש וצדיק.

לכן הניגודיות הזאת כל כך קשה לי וכואבת גם.

כי זה לא ברור איך ולמה זה הגיע....

@באתי מפעם

@שוקולד פרה.

לא יודעת כמה זה מתאים לי מה שכתבתן.. אבל תודה שהשקעתן. אנחנו מאוד ביחד כזה. בתחושה. ונכון שעכשיו זה מרגיש כמו שני אויבים... וזה הכי נורא בעולם. אבל לא רוצה באמת להתנהג כאילו הוא משהו מנותק ממני....

קיצור

לא יודעת

נראה איך יהיה עם היועצת הזאת

זה ככ מוזר לי ללכת לדבר כזה

כי הזוגיות היא כל כך הרבה יותר מורכבת ועדינה....

מוזר לי להכניס מישהו לבפנים... גם אם זה למשהו מסויים.

השם תרחם עלי.

תודה יקרות על כל התגובות וההשתדלות.

גם @אם_שמחה_הללויה

אני מבינה אותך מאוד

גם את מה שאת אומרת על הפער

בין איך זה מרגיש בדרך כלל, ובין איך זה מרגיש במריבה. וכשמתארים את זה ככה לפעמים לא מצליחים להעביר את הכל ואז זה נראה מאוד חד צדדי.

הייתי בטיפול, אישי. לי זה עוזר מאוד, גם אם לא פותר הכל.

מאחלת לכם שתמצאו דרך ללב אחד של השני בקלות ואהבה❤️

אבל לדעתי רק ככה תצליחי לשמור על עצמך ממפולת רגשית

זה לא להיות בנפרד ממנו, זה להגן עלייך

את לא חייבת להיות חותכת בדיבור או לא נעימה. זה יותר עמדה נפשית שאומרת - אני מבינה את המציאות ומכירה את בעלי. זה המצב שהוא נמצא בו כרגע. אחכה שיעבור לו.

בעיניי זו מקפצה בשבילך כדי שהאושר שלך לא יהיה בכף היד שלו בתחושה שלו, כדי שלא יעשה עם הענין מניפולציה וימשוך

אבל מקפצה גדולה עוד יותר זה באמת לשים את הדברים על השולחן ולעבור תהליך שאומר שאת באמת לא מסוגלת להתמודד עם זה כך ואת מצפה ממנו שיתגבר. לא כך פותרים דברים אפילו שכך גדלת. נכון, זה תהליך שיקח זמן, אבל התועלת בו גדולה הרבה יותר ויוצרת הרבה יותר ביחד מאשר להיות בעמדה הראשונה בלבד. כי היא משדרת פגיעות ולא רק נפרדות. בזה שאת שמה גבול את בעצם אומרת שהוא ככ חשוב לך ואת ככ רוצה להיות איתו בטוב וזה קשה לך, זה נשמע אחרת מהצבת גבול כמו שעושים מול ילד. את סומכת עליו שהוא בעלך שאוהב אותך ורוצה להיטיב איתך ולשמח אותך, את רק מראה לו את הדרך לעשות את זה ועל הדרך לא מתרסקת בעצמך מבפנים.

אגב, לגבי מה שכתבת על זה שאת אוהבת להיות בטוב. זה ממש מובן. אבל קשרים זוגיים טובים וחזקים נבנים מתקופת הריחוק לא פחות מתקופת הטוב. כי יש התמודדות אחרת שאם נעשית בצורה נכונה, ממקמת כל אחד מבני הזוג במקום מדויק יותר מול זולתו.

אני ככ מעריכה אותך ואת כולכן על התגובות המושקעות והרציניות... תודה!!!

את ממש ממש צודקת

בסוף, זה כבר עלה לי על העצבים יותר מידי והחלטתי שאני רוצה לסמן לו את הגבול. וגם היועצת אמרה שכדאי להציע לו לבוא לפעם ראשונה... אז העדפתי לומר את הדברים ולא לכתוב לו.

אז כן פניתי מעצמי ואמרתי לו שאני רוצה לדבר היום.

להפתעתי הסכים.

אני רוצה לבוא בגישה שהצעת פה.

מרגיש  לי שהיא נכונה ואמיתית לנו כרגע.

בכל אופן למרות שאני זאת שיזמתי, אני בהחלט מקווה שהפעם יהיה פה טיפול משמעותי יותר כדי שהסיפור הזה באמת יקדם אותנו.

הנטייה הטבעית שלי היא ברגע שהוא "חוזר" פשוט לשכוח מכל מה שהיה ולהתקדם.. אבל אני רואה שזה לא באמת פותר את העניין ונדרש פה משהו משמעותי יותר- כולל מאמץ מצידו לפייס.

כנראה שזה יהיה תהליך (לא רוצה לוותר על הפגישה עם היועצת גם אם נחזור לעצמנו "לבד")

יש מצב שזה יוציא גם איכסה...

אבל הלוואי שיהיה טוב ומדוייק.....

מתפללת....

כמה שזה לא קל פשוט להקשיב לבן אדם בלי להתלהם.  (גם אם לא מסכימים ובסוף עושים מה שחושבים לנכון)

גם מנסה לעבוד על זה וכמה שזה מאתגר. לא רק בקשר עם בעלי, גם עם אנשים קרובים אחרים. לפעמים כל מה שבן אדם צריך שיקשיבו לו.

לא זכורות לי כטראומטיות בכל אופן. ראשונה וואקום שנייה בזק

אחרי הלידה הייתי קלילה כמו חסידה בתחושה. ממש הקלה מטורפת על הגוף. נעלם כלא היה. חיכיתי ללדת רק כדי לחזור לעצמי כבר ושיעבור

ההתאוששות משתי הלידות היה טובה פיזית ב"ה. שתיהן עם תפרים, הראשונה חתך יזום

לי היה בהריון שני

הלידה באמת הייתה מהר מאד

אבל כמה חודשים אח''כ סבלתי עד שהכל חזר לעצמו וזה היה לא קל ,

כמה שבועות אחרי לידה ללכת לפיזיותרפיה, הרופאה אמרה לי ללכת ולזוז

צריך לחזק את רצפת האגן ולא מחייב שזה יחזור בהמשך

עכשיו אני בשבוע 36 ואין כלום תודה לה'

הלידה לא הייתה קלה יותר, היה קשה להתמודד עם הצירים והגעתי מותשת יותר ללידה.. בלידה עצמה לא הרגשתי את הסימפי' אבל גם הייתי בלי אפידורל אז אולי בגלל זה הכל מתגמד 🫢

בימים שאחרי הלידה הרגשתי קלילה ברמות!! אבל זה היה מהאדרנלין (ואולי גם בגלל האלחוש ששמו לי כשתפרו).. אחרי כמה שעות שוב חזרו הכאבים, ולקח לי איזה חודש עד שעבר לגמרי

מקווה שתהיה לך חוויה אחרת וטובה יותר 🙏🙏💞

ותזכרי שבסוף בסוף זה עובר 😅

לרוב הנשים עובר תוך כ6 שבועות

לא ברגע הלידה

עד 12 שבועות נחשב תקין ולא דורש טיפול

ממני שרק אחרי חודשיים + התהפכתי במיטה

ורק אחרי שנה חלפו הכאבים לגמרי, וגם זה עם הרבה עבודה וטיפולים (פיזיותרפיה, אוסטיופתיה פרטית)

(לפותחת, אין לי מה לשתף על הלידה, ילדתי בקיסרי מתוכנן מסיבה אחרת)

ילדתי מאוד מהר לא בטוחה שזה בגלל זה ולא הספקתי אפידורל

לידה אחרונה הכאב היה בלתי נסבל בבדיקות פתיחה שהחלטתי לקחת אפידורל בפתיחה מאוד גדולה כי הרגשתי שאני לא מסוגלת בלי מרוב שהרגליים כאבו

עוד לא ילדתי לצערי...

אבל עשו לי בדיקת פתיחה, ולא כאב לי יותר מהרגיל.

רק לעלות ולרדת מהמיטה של הרופא היה טרגי... אבל זה כבר רגיל לי.

זה נעלם לי תמיד מיד עם הלידה. היו לי לידות יחסית קלות, לא יודעת אם זה קשור לזה או לא..

נראלי שיש בזה רמות. כלומר איזה שהוא רצף בהגדרה הזאת של "סימפיוליזיס" .. לי היה רק בהריון האחרון, אני לא מעט אחרי הלידה ועדיין לא יכולה לדמיין לעבור דבר כזה שוב בקרוב

גם אני סבלתי בזה בכמה הריונות חוזרים,

לי הסימפיו עבר חודש אחרי הלידה, צריך לקחת את זה בחשבון שלא בטוח אחרי הלידה הכל הולך להיות קל.

לי לדוגמא לקום לקחת את התינוק מהעריסה היה ממש קשוח וכואב.

ולגבי הלידה עצמה, ממש חשוב לידע את האחיות שאת סובלת מזה, יש מיילדות שהם מומחיות ללידה עם סימפיו. חשוב שהצוות סביבך ידע כי אז. הוא יודע להנחות אותך שיהיה לך יותר קל וכו..

עוד משהו, יש בתי חולים שבזמן האשפוז נותנים דיקור סיני שיעזור לזה...שווה לברר.

פיזיותרפיה לרצפת האגן מאוד חשוב ועוזר.

ולי הכי עזר לזכור שזה עניין של זמן ובסוף זה עובר...

בהצלחה ושיהיה בקלות!!