עוד מעט הוא יוציא את האף מהמערה ויתחיל לרחרח קצת את הסביבה ואז הוא יפגוש ביד המושטת שלך לעזרה ובחכמה ובכלים הנשיים שה' ברא לך את תעזרי לו לצאת מהמערה ולבוא לשבת לידך בספה..

רק סבלנות יקרה(עוד לא נולד הגבר שנשאר במערה😅)

כמה זמן זה "נורמלי"?

לא מוצאת ברשת מידע כמה זה בדכ.....

זה כבר ארוך לי....

ההבנה של מנגנון השוני בין גברים לנשים לא נועד כדי שנסבול ממנו. זה לצורך ידיעה והבנה של איך עובד הצד השני, ובעיקר כדי לדעת (לדעתי לפחות) איך לתת ולתקשר עם בן הזוג בצורה נכונה לבן הזוג וגם איך להבין את עצמנו בדרך לזוגיות מאושרת, כי הוא באמת די קלאסי ומשותף למרות שאצל כל אחד יש שוני באיך הצרכים שלו באים לידי ביטוי

מה שלא מספרים לנו, זה שעם כל הכבוד למנגנון הקלאסי, העבודה האמיתית בזוגיות היא להתגבר עליו באמצעות תקשורת והבעה.

ולכן, את לא אמורה להשלים עם המציאות ולסבול. צריך לדבר עליה. לדבר על המנגנון הזה ומה שהוא גורם לך להרגיש ולהגיד לו שהרחיחוק הזה לא נעים לך.

זה גם תלוי כמובן איך זה בא לידי ביטוי, ואם זה נעשה כהבעת רגש ספונטנית שלא יודעים איך להתמודד איתו, השתבללות קלאסית או חלילה כאקט של ענישה כי הוא יודע שזה שובר אותך.

שולחת חיבוק❤️

וגם כותבת שוב, כי יש גברים שבוחרים בשתיקה כעונש, ולא כאמצעי להתחבר לעצמם מחדש.

זה מאוד חמקמק.

איך אני אמורה לדעת?

בגדול הוא בן זוג מהמם.....

ממש.

אבל כשהוא לוקח משהו קשה, זה עד הסוף....

בינתיים אנחנו לא מדברים (רק טכני על הילדים) משישי.

וזה נצח מבחינתי.

כבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר שזה גומר אותי השתיקות וההתרחקות.. אז ככה שהוא יודע.

זה מורכב.

ובזמן האחרון מאז הלידה סף הרגישות שלי ושלו עלה וזה פעם שלישית בערך שזה קורה לנו ב3 חודשים האחרונים (האמת הכל זה אירוע מתגלגל... כלומר הפיצוץ הנוכחי הוא בעקבות הפיצוץ הקודם שחשבתי שעברנו אותו ומסתבר שזה עוד רגיש אצלו בנפש כאילו זה קרה עכשיו)

שמביא איתו רגישויות ומורכבויות שונות.

ההצעה שלי היא לבנות גשר מעל הנפילות האלו.

לא ליפול איתו, ולא לחכות לו שיקום.

תמלאי את עצמך בדברים אחרים.

ההשפעה שלך עליו דורשת המון אנרגיה ומשפיעה לאט מדי.

מנגד, ההשפעה שלך עלייך, יותר אפקטיבית.

במקום לחכות לו שלושה לילות, תמלאי את עצמך בלילות האלו בדברים שיעזרו לך.

אולי ספר טוב, מוזיקה, ספורט וכד'.

אני אוהבת סדרות של פודקאסטים. זה גורם לי לתחושה נעימה המחשבה שעוד מעט יהיה זמן מתאים לשמוע את הפרק הבא, במקום לחשוב על המחנק בגרון.

במהלך היום, תנסי לשבור את הקרח מהטכני לדברים קצת יותר עמוקים בהקשר של הילדים.

לא לפתוח את הנושא הכי רגיש בהקשר אליהם, אלא "קצת יותר מגובה העיניים" אז בהקשר הזה "קצת יוצר מהטכני היבש"

למשל שמתי לב שהיום אחד ויתר לשני מיוזמתו,

אחד התקשר לשאול חבר מה נשמע, מגניב שהגיע לשלב הזה,

גיליתי שהשלישי פיתח תחביב ל...

ראינו משהו שהזכיר ל... את...

(ראינו פרח שהזכיר את הטיול שעשינו בחורף למערת...)

תחשבי מה מפעיל את בעלך. נגיד הוא חובב טבע מושבע אז לספר לו על איזה חידוד שהילדים אמרו בקשר לזה.

נגיד x שאל אותי מה קורה לכל המים שבנחל.

ראינו יונה, אמרתי לx הנה ציפור והוא ענה לי זה לא ציפור זה יונה!

נגיד הוא אוהב מחשבים אז לשלוח לו תמונה של הילד רוכן על המקלדת או מתבונן בריכוז במסך כבוי.

זה דברים קטנים שאולי יעזרו לרכך מעט גם אם לרגע קט. לא לבנות על זה מגדלים, אבל להנות מהנגיעה הקטנה הזאת דרך השיתוף הפשוט.

נגיד בעלי לא יכול להישאר אדיש לסיפור שקשור למשפחה שלו, אז למשל סיפרתי לו שהילדון החליט שסבא (אבא שלי) התחתן עם סבתא (אמא שלו) וסבא (אבא שלו) התחתן עם סבתא (אמא שלי)

בהתחלה הוא כזה המהם אבל בערב שמעתי שהוא מדבר עם הילדון ושואל אותו מי התחתן עם מי, אז זה כן נגע בו השיתוף הזה.

תזכרי שלא משנה אם הטריגר קשור אלייך או לא, דרך ההתמודדות עצמה לא קשורה אלייך ולא באשמתך. זה שלו. זה לא נעים, אבל לפחות שלא תחושי אשמה שאם היית פועלת אחרת אז התוצאה ביניכם הייתה שונה.

זה הוא בוחר איך להתמודד עם הדברים.

אי אפשר כל החיים להימנע מטריגרים. לפעמים דורכים על משהו וצריך להתמודד עם זה.

במיוחד שהכל רגיש גם אצלך.

תחזיקי מעמד, מקווה שהכל ישוב על מקומו בשלום בע"ה בקרוב!

אני באמת ממלאת את עצמי.. וזה דווקא ממש נחמד.

אבל בלילות במיטה חוסר החיבוק הזה והריחוק פתאום צף ממש וזה מקשה עלי להרדם כי כואב לי ממש...

לגבי מה שהצעת אני לא בקטע כרגע לפתוח מולו סתם דיבורים כמו כי כבר ניסתי וזה לא צלח....

תודה ממש על החיזוק

והלוואי שיהיה לנו טוב בכל זאת ונצא מזה..

הגירושין של בן ארי ערערו אותי שאפשר לצלוח הכל יחד והאמונה שאם טוב אז ימשיך להיות טוב......... אוף....

באלי לחבק אותך חזק

אין לי מילים חכמות להגיד רק חיבוק גדול ועוד אחד...

אוף נשמע קשה נורא.

איזו אישה מודעת ומהממת ואוהבת את.

מותק

❤️

הלוואי שתמצאו מזה בטוב

(השנקל שלי זה לשבת מולו ולהגיד לו די ממי זה גומר אותי ככה, אני לא יכולה פשוט לא יכולה. בוא נוציא הכל ונצעק ונבכה ונסיים בחיבוק. די )

וואלה

יש מצב שזאת הסיטואציה

כלומר, שהיא התחילה מהצפה רגשית אבל ממשיכה לזה.

מסתדר לי במיוחד עם זה שהוא גדל בבית סופרררר ביקורתי, מאשים, לא מכיל התנהגויות אחרות, כמעט בלי שיח רגשי.

ועכשיו כבר מתנהג סבבה עם העבודה, הילדים, החיים, אבל רק איתי ההתנהגות הזאת ממשיכה...

אוף

באלי לבכות את חיי

בכל אופן קבעתי לעצמי פגישה עם יועצת זוגית.

תתפללו עלי שתהיה שליחה נאמנה וטובה....

אני חסרת אונים ולא אוהבת בכלל את התחושה הזאת

אני אדם מאוד פרקטי שדוחף קבוע להרגיש טוב.. לא אוהבת להיות במצבים שלא טובים לי.

והוא, כנראה כי גדל בבית כזה עם תחושה כזאת כל הזמן מסוגל לחיות עם תחושה לא נעימה ברגיל.....

מקווה שיש לזה תיקון

ממש לא מובן מאליו.

בהצלחה!!

במשפט אחד "אני לא מוכנה לזה"?

תאמיני שהוא לא צריך אמירה מפורשת, הוא מבין לבד.

וגם, גבר צריך שתדברי ברור ועם עוצמה.

ככל שתיכנסי לתאור המצב הרגשי שלך, מה הרגשת אז... ואחר כך נפגעת מ... וכמה שאת עצובה בגלל....

הוא מאבד את זה.

מה השורה התחתונה?

מה את רוצה ממנו?

שאת לא מוכנה שזה יחזור על עצמו?

יפה. אז את זה תגידי ובעוצמה.

זה יחלחל לו.

משפט חזק ועוצמתי שלך גורם לו לאתחל את עצמו מחדש.

לחשוב מחדש אם "שווה" לו להשתתק יומיים ושלוש.

עכשיו, זה לא מבטיח שהוא ישתנה מחר,

אבל שתלת אצלו אמירה ברורה שלך.

ותאמיני שבפעם הבאה הוא ממש לא בקלות ככה יתכנס לו, וביי ביי לאשתו.

למדתי את זה ממישהו שפעם יצאתי לדייט וכמעט התחתנו.

הוא אמר לי שברגע שאישה אומרת משהו חותך וחד לגבר,

הוא מתיישר.

ברגע שהיא לא מחפשת לשנות משהו בתוך עצמה,

או להתאים את עצמה לקריזות שלו

אלא מציבה בפניו גבול,

זה גורם םו לחשב מסלול חדש.

עם אותו בחור זה לא עבד בכלל,

אבל לקחתי את מה שאמר לי לפני 10 שנים ואני כם זה עד היום.

להגיד שזה לא נכון תמיד.

כותבת מאנונימי כי אני זו שפירטתי בהמשך שזה מצב דומה לשלנו, אבל זה פשוט לא תמיד עובד.

אני אמרתי כמה וכמה פעמים. גם אחרי שנרגענו, שאני לא מסוגלת ככה.

אבל גם הוא לא מסוגל.

כל האנרגיה שאני צריכה להשקיע בשביל לא לדבר, זו אותה האנרגיה בשבילו בשביל לדבר.

לא תמיד זה פשוט להגיד "אני לא מסוגלת".

כי לפעמים גם הצד השני לא מסוגל

ואז זה מאוד מאוד מתסכל, אבל בסוף יהיה את האחד שיצטרך לוותר.

אצלנו אני מרגישה שאני זו שמובילה אותנו לאט לאט בדרך אחרת.

זה סזיפי

זה שוחק

במונחים רגילים "זה לא הוגן".

אבל הוא לא מסוגל ולא יכול לצאת מזה.

אז אני זו שמכילה ומוותרת ולומדת איפה אני יכולה למצוא כוח בשביל מצד אחד להכיל את הצורך הזה שלו, ומצד שני לא לוותר על הצורך שלי.

זו דרך ארוכה, וזה באמת מאוד מתיש ולפעמים גם גורם לי לחשוש "איך נעבור את זה".

אבל בסוף כן יש התקדמות איטית מפעם לפעם, ואנחנו נשואים כבר פרק זמן מכובד ועדיין ממשיכים למרות זה.

אז זה לא כיף

וזה לא פתרון קל

אבל לפעמים זו הדרך

במצבים שצריך "להעמיד במקום".

כשזה מעבר להתכנסות פנימה למערה, כשזה כבר זלזול וחוצפה וחוסר הערכה.

יותר מזה נראה יש מצבים שדיבורים לא עוזרים, רק מעשים.

אבל אם זה גבר שבד"כ מתנהג בכבוד ורק נכנס למערה כדרך תגובה ויוצא משם במצב רוח של פיוס, אם אישה תבוא ותספר על רגשות שלה, על זה שנפגעה או אפילו תבכה לידו זה יצור אינטימיות ויקרב בינהם.

הרבה זמן זה ממש אלימות, לא פיזית, אבל זה לא פחות אלים מפיסי לעשות ''חרם'' על מישהו.

צריך לבדוק אם זה שעה -שעתיים שרוצה שקט לעצמו או שזה ימים שאת פשוט אוויר, את קוראת והוא לא עונה. זה קו אדום.

זה באמת מחזק לדעת שזה לא צריך להיות ככה

אוף אבל....

זה בטוח מגיע ממקום של השתבללות ספונטנית. ופשוט הצפה רגשית.

עכשיו (סוף סוף) קצת מרגישה שהוציא את האף אבל שלא יודע איך לרדת מהעץ. מקווה מאוד שזה לא ענישה.

הוא בעל ממש ממש טוב בדכ....

מצד שני לא באלי להוריד אותו משם.

סוג של

טיפסת? עכשיו תמצא את הדרך לרדת וגם לפייס אותי כי היתה לי פה סופר התמודדות..

אז ישמצב שזה יגרום להתארכות של עוד כמה ימים.....😵‍💫

תעסיקי את עצמך ותעשי דברים שאת אוהבת ואל תגיעיי חלילה לשאול תחתית כי הוא לא מצליח לנהל את הרגשות שלו

במיוחד שכמו שכתבת, בית ביקורתי ולא מכיל. זה מזין את עצמו והוא התרגל שככה זה עובד. כועסים ומאשימים עד אינסוף עד שנרגעים וממשיכים הלאה

אז לא

תשני תמשוואה

את לא מחכה לו שירד מהעץ. את מבינה שיש לו תהליך לעשות ואת בזמן הזה עוזרת לעצמך להגיע למילוי עד ש.. ונכון שזה כואב וחסר, אני מבינה ממש, אבל עכשיו את פועלת לטווח רחוק. בכאן ועכשיו חסר לך החיבוק, אבל אם לא תשנו זה יחזור על עצמו תחושת החוסר כי לא השתנה כלום בדרך שאתם מנהלים קונפליקטים ומתמודדים איתם. לטווח הארוך, את מקריבה חיבוקים וקרבה עכשיו כדי לקבל יותר מהם בעתיד בעז"ה כשהדברים ישתפרו ותוכלי להביע את הצורך הזה והוא יהיה לגיטימי גם תוך כדי אי הסכמה

כשהוא ירצה לרדת מהעץ, צריך לפתוח את המנגנון שפועל אצלו ולהסביר כמה הוא מזיק לך ולקשר ביניכם ומה את מצפה ורוצה שיקרה בזמנים כאלה. 

זה הכי נח לו  שאת כל פעם תבואי לקראתו, אבל זה לא נכון לכם. הוא צריך לצאת מהמצב בעצמו.

תחכי בסבלנות, שיחזור בעצמו, ואל תראי שאת מסכנה, תצחקי מהילדים, תהני מדברים כייפים, תאכלי דברים שווים, תתלבשי יפה, תדאגי לעצמך פלוס. כשהוא רואה אישה שטוב לה עם עצמה הוא פתאום ירגיש שאת מסתדרת לא רע בלעדיו, ומעצמו הוא ירצה לחזור, כי זה די מבהיל גבר לראות שאשתו שמחה גם בלעדיו...

אני יודעת שיהיו פה שיחלקו עליי, אבל מניסיון זה עוזר 😉

ועוד דבר. כשהוא כן בסוף בא להתפייס יש יצר הרע לעשות דווקא ולא להתפייס איתו. אז לדעתי, כדאי לעשות מאמץ וכן להתפייס, אבל להבהיר אם נפגעת על מה נפגעת.

זה מחרפן אותי. זה ממש ממש קשה לי כשזה קורה.

והוא לא מבין בכלל.

אנחנו בדיוק בעוד לופ כזה.

אז קודפ כל מזדהה ממש עם כל מה שתיארת כאן.

עם הרקע, עם הסמיכות לגירושין שפורסמו, עם הקושי להתמודד עם זה. הכל הכל מוכר אצלנו ומובן ממש הקושי.

אני כן יכולה להגיד שזה משתפר אצלנו מפעם לפעם.

אנחנו גם רבים פחות

אבל גם למדתי לשחרר יותר ולא להתחנן לדבר.

מצד שני, גם לזה יש גבול

ויש פעמים שאני לא מצליחה, במיוחד אם הוא אומר משהו פוגע ואז נסגר. זה אני לא מסוגלת. אתה לא יכול להראות שמשהו לא מוצא חן בעיניך, לא לדבר על זה אלא לצפות שאבין, ואז אני אגיד או אשאל אתה תזרוק משפט כמו "את לא עושה כלום" ואז לא תסכים לדבר על זה או להסביר את זה. עכשיו תסתדרי.

לא לא.

אז אני לא אגיד שאני מנהלת את זה מושלם, ממש לא.

אבל כן הצלחתי קודם כל לא לדרדר את עצמי לריב שבו אני מחזירה לו ואומרת דברים כוללים שצובעים הכל בשחור.

דבר שני, אני משתדלת להתעסק בדברים אחרים במהלך היום, מה שמשמח אותי ומעניין אותי, לא להתמקד בו.

ודבר שלישי, שזו תגלית שלי מהשבוע, שבאחד הערבים באתי וביקשתי לדבר. הוא אמר שלא מוכן, אמרתי שאני לא מבינה, מה קרה. ואז הוא אמר משפט אחד. ובדרך כלל אני ישר עונה חזרה, והפעם לא אמרתי כלום. פשוט הקשבתי. ואז הוא אמר עוד משהו, ושאלתי בחזרה שאלה ברוגע. ולאט לאט הוא דיבר, ולפחות הצלחתי להבין אותו ולשמוע אותו. אמרתי שאני מבינה מה הוא אומר, גם אם לא הסכמתי עם הכל. מידי פעם אמרתי מה אני חושבת, אבל לא כתירוץ ולא כביטול של מה שהוא אומר. בעיקר הקשבתי.

וזהו. לא סגרנו את זה באותו ערב

אני לא בטוחה שהוא מבין אותי, ויש לנו עוד כמה שלבים בשביל לסגור את זה.

אבל לפחות שמעתי את הצד שלו הפעם, אני לא מתבשלת בעצמי מתוך ניסיון להבין מה הבעיה ומה עשיתי לא בסדר.

יותר קל לי ככה לנהל את זה, להפריד בין מה שאני באמת לא בסדר, לבין מה ששלו.

נחמד לשמוע שאנחנו לא היחידים.

גם אנחנו לא רבים הרבה בכלל...... אבל כשזה בא, זה אימלה אחד ענק...

טוב, מרגישה מורכב כי פרקתי את האיכסה. והבנות פה לא יודעות באמת כמה הוא איש מתוק רגיש וצדיק.

לכן הניגודיות הזאת כל כך קשה לי וכואבת גם.

כי זה לא ברור איך ולמה זה הגיע....

@באתי מפעם

@שוקולד פרה.

לא יודעת כמה זה מתאים לי מה שכתבתן.. אבל תודה שהשקעתן. אנחנו מאוד ביחד כזה. בתחושה. ונכון שעכשיו זה מרגיש כמו שני אויבים... וזה הכי נורא בעולם. אבל לא רוצה באמת להתנהג כאילו הוא משהו מנותק ממני....

קיצור

לא יודעת

נראה איך יהיה עם היועצת הזאת

זה ככ מוזר לי ללכת לדבר כזה

כי הזוגיות היא כל כך הרבה יותר מורכבת ועדינה....

מוזר לי להכניס מישהו לבפנים... גם אם זה למשהו מסויים.

השם תרחם עלי.

תודה יקרות על כל התגובות וההשתדלות.

גם @אם_שמחה_הללויה

אני מבינה אותך מאוד

גם את מה שאת אומרת על הפער

בין איך זה מרגיש בדרך כלל, ובין איך זה מרגיש במריבה. וכשמתארים את זה ככה לפעמים לא מצליחים להעביר את הכל ואז זה נראה מאוד חד צדדי.

הייתי בטיפול, אישי. לי זה עוזר מאוד, גם אם לא פותר הכל.

מאחלת לכם שתמצאו דרך ללב אחד של השני בקלות ואהבה❤️

אבל לדעתי רק ככה תצליחי לשמור על עצמך ממפולת רגשית

זה לא להיות בנפרד ממנו, זה להגן עלייך

את לא חייבת להיות חותכת בדיבור או לא נעימה. זה יותר עמדה נפשית שאומרת - אני מבינה את המציאות ומכירה את בעלי. זה המצב שהוא נמצא בו כרגע. אחכה שיעבור לו.

בעיניי זו מקפצה בשבילך כדי שהאושר שלך לא יהיה בכף היד שלו בתחושה שלו, כדי שלא יעשה עם הענין מניפולציה וימשוך

אבל מקפצה גדולה עוד יותר זה באמת לשים את הדברים על השולחן ולעבור תהליך שאומר שאת באמת לא מסוגלת להתמודד עם זה כך ואת מצפה ממנו שיתגבר. לא כך פותרים דברים אפילו שכך גדלת. נכון, זה תהליך שיקח זמן, אבל התועלת בו גדולה הרבה יותר ויוצרת הרבה יותר ביחד מאשר להיות בעמדה הראשונה בלבד. כי היא משדרת פגיעות ולא רק נפרדות. בזה שאת שמה גבול את בעצם אומרת שהוא ככ חשוב לך ואת ככ רוצה להיות איתו בטוב וזה קשה לך, זה נשמע אחרת מהצבת גבול כמו שעושים מול ילד. את סומכת עליו שהוא בעלך שאוהב אותך ורוצה להיטיב איתך ולשמח אותך, את רק מראה לו את הדרך לעשות את זה ועל הדרך לא מתרסקת בעצמך מבפנים.

אגב, לגבי מה שכתבת על זה שאת אוהבת להיות בטוב. זה ממש מובן. אבל קשרים זוגיים טובים וחזקים נבנים מתקופת הריחוק לא פחות מתקופת הטוב. כי יש התמודדות אחרת שאם נעשית בצורה נכונה, ממקמת כל אחד מבני הזוג במקום מדויק יותר מול זולתו.

אני ככ מעריכה אותך ואת כולכן על התגובות המושקעות והרציניות... תודה!!!

את ממש ממש צודקת

בסוף, זה כבר עלה לי על העצבים יותר מידי והחלטתי שאני רוצה לסמן לו את הגבול. וגם היועצת אמרה שכדאי להציע לו לבוא לפעם ראשונה... אז העדפתי לומר את הדברים ולא לכתוב לו.

אז כן פניתי מעצמי ואמרתי לו שאני רוצה לדבר היום.

להפתעתי הסכים.

אני רוצה לבוא בגישה שהצעת פה.

מרגיש  לי שהיא נכונה ואמיתית לנו כרגע.

בכל אופן למרות שאני זאת שיזמתי, אני בהחלט מקווה שהפעם יהיה פה טיפול משמעותי יותר כדי שהסיפור הזה באמת יקדם אותנו.

הנטייה הטבעית שלי היא ברגע שהוא "חוזר" פשוט לשכוח מכל מה שהיה ולהתקדם.. אבל אני רואה שזה לא באמת פותר את העניין ונדרש פה משהו משמעותי יותר- כולל מאמץ מצידו לפייס.

כנראה שזה יהיה תהליך (לא רוצה לוותר על הפגישה עם היועצת גם אם נחזור לעצמנו "לבד")

יש מצב שזה יוציא גם איכסה...

אבל הלוואי שיהיה טוב ומדוייק.....

מתפללת....

כמה שזה לא קל פשוט להקשיב לבן אדם בלי להתלהם.  (גם אם לא מסכימים ובסוף עושים מה שחושבים לנכון)

גם מנסה לעבוד על זה וכמה שזה מאתגר. לא רק בקשר עם בעלי, גם עם אנשים קרובים אחרים. לפעמים כל מה שבן אדם צריך שיקשיבו לו.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

שתיה ואכילה זה בנפרד

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

נגיד מרק טחון, מיץ טבעי, אפשר לטחון חלב שקדים ותמרים, כאלה. יש גם תמיסת מינרלים באבקה ששותים להתייבשות, את יכולה לקנות בבית מרקחת להכין ולשמור במקרר. לא הכי טעים אבל מועיל. וכמובן הרבה מים. יש דעות כמה צריך להמתין בין שיעור לשיעור. בין תשע דקות לדקה. אני לא סמכות (הכי טוב לשאול) אבל נראה לי שבמצב שלך אפשר ללכת על הכי מקל.... מצבי הרבה הרבה פחות דרמטי וזה התכנון... ושתי בעיקר מלא מים. זה הכי משפיע.

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

כדאי לבדוק מול הקופה במידה ויש ביטוח משלים

(לא מכירה את הרופא או את הנושא)

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)