עוד מעט הוא יוציא את האף מהמערה ויתחיל לרחרח קצת את הסביבה ואז הוא יפגוש ביד המושטת שלך לעזרה ובחכמה ובכלים הנשיים שה' ברא לך את תעזרי לו לצאת מהמערה ולבוא לשבת לידך בספה..

רק סבלנות יקרה(עוד לא נולד הגבר שנשאר במערה😅)

כמה זמן זה "נורמלי"?

לא מוצאת ברשת מידע כמה זה בדכ.....

זה כבר ארוך לי....

ההבנה של מנגנון השוני בין גברים לנשים לא נועד כדי שנסבול ממנו. זה לצורך ידיעה והבנה של איך עובד הצד השני, ובעיקר כדי לדעת (לדעתי לפחות) איך לתת ולתקשר עם בן הזוג בצורה נכונה לבן הזוג וגם איך להבין את עצמנו בדרך לזוגיות מאושרת, כי הוא באמת די קלאסי ומשותף למרות שאצל כל אחד יש שוני באיך הצרכים שלו באים לידי ביטוי

מה שלא מספרים לנו, זה שעם כל הכבוד למנגנון הקלאסי, העבודה האמיתית בזוגיות היא להתגבר עליו באמצעות תקשורת והבעה.

ולכן, את לא אמורה להשלים עם המציאות ולסבול. צריך לדבר עליה. לדבר על המנגנון הזה ומה שהוא גורם לך להרגיש ולהגיד לו שהרחיחוק הזה לא נעים לך.

זה גם תלוי כמובן איך זה בא לידי ביטוי, ואם זה נעשה כהבעת רגש ספונטנית שלא יודעים איך להתמודד איתו, השתבללות קלאסית או חלילה כאקט של ענישה כי הוא יודע שזה שובר אותך.

שולחת חיבוק❤️

וגם כותבת שוב, כי יש גברים שבוחרים בשתיקה כעונש, ולא כאמצעי להתחבר לעצמם מחדש.

זה מאוד חמקמק.

איך אני אמורה לדעת?

בגדול הוא בן זוג מהמם.....

ממש.

אבל כשהוא לוקח משהו קשה, זה עד הסוף....

בינתיים אנחנו לא מדברים (רק טכני על הילדים) משישי.

וזה נצח מבחינתי.

כבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר שזה גומר אותי השתיקות וההתרחקות.. אז ככה שהוא יודע.

זה מורכב.

ובזמן האחרון מאז הלידה סף הרגישות שלי ושלו עלה וזה פעם שלישית בערך שזה קורה לנו ב3 חודשים האחרונים (האמת הכל זה אירוע מתגלגל... כלומר הפיצוץ הנוכחי הוא בעקבות הפיצוץ הקודם שחשבתי שעברנו אותו ומסתבר שזה עוד רגיש אצלו בנפש כאילו זה קרה עכשיו)

שמביא איתו רגישויות ומורכבויות שונות.

ההצעה שלי היא לבנות גשר מעל הנפילות האלו.

לא ליפול איתו, ולא לחכות לו שיקום.

תמלאי את עצמך בדברים אחרים.

ההשפעה שלך עליו דורשת המון אנרגיה ומשפיעה לאט מדי.

מנגד, ההשפעה שלך עלייך, יותר אפקטיבית.

במקום לחכות לו שלושה לילות, תמלאי את עצמך בלילות האלו בדברים שיעזרו לך.

אולי ספר טוב, מוזיקה, ספורט וכד'.

אני אוהבת סדרות של פודקאסטים. זה גורם לי לתחושה נעימה המחשבה שעוד מעט יהיה זמן מתאים לשמוע את הפרק הבא, במקום לחשוב על המחנק בגרון.

במהלך היום, תנסי לשבור את הקרח מהטכני לדברים קצת יותר עמוקים בהקשר של הילדים.

לא לפתוח את הנושא הכי רגיש בהקשר אליהם, אלא "קצת יותר מגובה העיניים" אז בהקשר הזה "קצת יוצר מהטכני היבש"

למשל שמתי לב שהיום אחד ויתר לשני מיוזמתו,

אחד התקשר לשאול חבר מה נשמע, מגניב שהגיע לשלב הזה,

גיליתי שהשלישי פיתח תחביב ל...

ראינו משהו שהזכיר ל... את...

(ראינו פרח שהזכיר את הטיול שעשינו בחורף למערת...)

תחשבי מה מפעיל את בעלך. נגיד הוא חובב טבע מושבע אז לספר לו על איזה חידוד שהילדים אמרו בקשר לזה.

נגיד x שאל אותי מה קורה לכל המים שבנחל.

ראינו יונה, אמרתי לx הנה ציפור והוא ענה לי זה לא ציפור זה יונה!

נגיד הוא אוהב מחשבים אז לשלוח לו תמונה של הילד רוכן על המקלדת או מתבונן בריכוז במסך כבוי.

זה דברים קטנים שאולי יעזרו לרכך מעט גם אם לרגע קט. לא לבנות על זה מגדלים, אבל להנות מהנגיעה הקטנה הזאת דרך השיתוף הפשוט.

נגיד בעלי לא יכול להישאר אדיש לסיפור שקשור למשפחה שלו, אז למשל סיפרתי לו שהילדון החליט שסבא (אבא שלי) התחתן עם סבתא (אמא שלו) וסבא (אבא שלו) התחתן עם סבתא (אמא שלי)

בהתחלה הוא כזה המהם אבל בערב שמעתי שהוא מדבר עם הילדון ושואל אותו מי התחתן עם מי, אז זה כן נגע בו השיתוף הזה.

תזכרי שלא משנה אם הטריגר קשור אלייך או לא, דרך ההתמודדות עצמה לא קשורה אלייך ולא באשמתך. זה שלו. זה לא נעים, אבל לפחות שלא תחושי אשמה שאם היית פועלת אחרת אז התוצאה ביניכם הייתה שונה.

זה הוא בוחר איך להתמודד עם הדברים.

אי אפשר כל החיים להימנע מטריגרים. לפעמים דורכים על משהו וצריך להתמודד עם זה.

במיוחד שהכל רגיש גם אצלך.

תחזיקי מעמד, מקווה שהכל ישוב על מקומו בשלום בע"ה בקרוב!

אני באמת ממלאת את עצמי.. וזה דווקא ממש נחמד.

אבל בלילות במיטה חוסר החיבוק הזה והריחוק פתאום צף ממש וזה מקשה עלי להרדם כי כואב לי ממש...

לגבי מה שהצעת אני לא בקטע כרגע לפתוח מולו סתם דיבורים כמו כי כבר ניסתי וזה לא צלח....

תודה ממש על החיזוק

והלוואי שיהיה לנו טוב בכל זאת ונצא מזה..

הגירושין של בן ארי ערערו אותי שאפשר לצלוח הכל יחד והאמונה שאם טוב אז ימשיך להיות טוב......... אוף....

באלי לחבק אותך חזק

אין לי מילים חכמות להגיד רק חיבוק גדול ועוד אחד...

אוף נשמע קשה נורא.

איזו אישה מודעת ומהממת ואוהבת את.

מותק

❤️

הלוואי שתמצאו מזה בטוב

(השנקל שלי זה לשבת מולו ולהגיד לו די ממי זה גומר אותי ככה, אני לא יכולה פשוט לא יכולה. בוא נוציא הכל ונצעק ונבכה ונסיים בחיבוק. די )

וואלה

יש מצב שזאת הסיטואציה

כלומר, שהיא התחילה מהצפה רגשית אבל ממשיכה לזה.

מסתדר לי במיוחד עם זה שהוא גדל בבית סופרררר ביקורתי, מאשים, לא מכיל התנהגויות אחרות, כמעט בלי שיח רגשי.

ועכשיו כבר מתנהג סבבה עם העבודה, הילדים, החיים, אבל רק איתי ההתנהגות הזאת ממשיכה...

אוף

באלי לבכות את חיי

בכל אופן קבעתי לעצמי פגישה עם יועצת זוגית.

תתפללו עלי שתהיה שליחה נאמנה וטובה....

אני חסרת אונים ולא אוהבת בכלל את התחושה הזאת

אני אדם מאוד פרקטי שדוחף קבוע להרגיש טוב.. לא אוהבת להיות במצבים שלא טובים לי.

והוא, כנראה כי גדל בבית כזה עם תחושה כזאת כל הזמן מסוגל לחיות עם תחושה לא נעימה ברגיל.....

מקווה שיש לזה תיקון

ממש לא מובן מאליו.

בהצלחה!!

במשפט אחד "אני לא מוכנה לזה"?

תאמיני שהוא לא צריך אמירה מפורשת, הוא מבין לבד.

וגם, גבר צריך שתדברי ברור ועם עוצמה.

ככל שתיכנסי לתאור המצב הרגשי שלך, מה הרגשת אז... ואחר כך נפגעת מ... וכמה שאת עצובה בגלל....

הוא מאבד את זה.

מה השורה התחתונה?

מה את רוצה ממנו?

שאת לא מוכנה שזה יחזור על עצמו?

יפה. אז את זה תגידי ובעוצמה.

זה יחלחל לו.

משפט חזק ועוצמתי שלך גורם לו לאתחל את עצמו מחדש.

לחשוב מחדש אם "שווה" לו להשתתק יומיים ושלוש.

עכשיו, זה לא מבטיח שהוא ישתנה מחר,

אבל שתלת אצלו אמירה ברורה שלך.

ותאמיני שבפעם הבאה הוא ממש לא בקלות ככה יתכנס לו, וביי ביי לאשתו.

למדתי את זה ממישהו שפעם יצאתי לדייט וכמעט התחתנו.

הוא אמר לי שברגע שאישה אומרת משהו חותך וחד לגבר,

הוא מתיישר.

ברגע שהיא לא מחפשת לשנות משהו בתוך עצמה,

או להתאים את עצמה לקריזות שלו

אלא מציבה בפניו גבול,

זה גורם םו לחשב מסלול חדש.

עם אותו בחור זה לא עבד בכלל,

אבל לקחתי את מה שאמר לי לפני 10 שנים ואני כם זה עד היום.

להגיד שזה לא נכון תמיד.

כותבת מאנונימי כי אני זו שפירטתי בהמשך שזה מצב דומה לשלנו, אבל זה פשוט לא תמיד עובד.

אני אמרתי כמה וכמה פעמים. גם אחרי שנרגענו, שאני לא מסוגלת ככה.

אבל גם הוא לא מסוגל.

כל האנרגיה שאני צריכה להשקיע בשביל לא לדבר, זו אותה האנרגיה בשבילו בשביל לדבר.

לא תמיד זה פשוט להגיד "אני לא מסוגלת".

כי לפעמים גם הצד השני לא מסוגל

ואז זה מאוד מאוד מתסכל, אבל בסוף יהיה את האחד שיצטרך לוותר.

אצלנו אני מרגישה שאני זו שמובילה אותנו לאט לאט בדרך אחרת.

זה סזיפי

זה שוחק

במונחים רגילים "זה לא הוגן".

אבל הוא לא מסוגל ולא יכול לצאת מזה.

אז אני זו שמכילה ומוותרת ולומדת איפה אני יכולה למצוא כוח בשביל מצד אחד להכיל את הצורך הזה שלו, ומצד שני לא לוותר על הצורך שלי.

זו דרך ארוכה, וזה באמת מאוד מתיש ולפעמים גם גורם לי לחשוש "איך נעבור את זה".

אבל בסוף כן יש התקדמות איטית מפעם לפעם, ואנחנו נשואים כבר פרק זמן מכובד ועדיין ממשיכים למרות זה.

אז זה לא כיף

וזה לא פתרון קל

אבל לפעמים זו הדרך

במצבים שצריך "להעמיד במקום".

כשזה מעבר להתכנסות פנימה למערה, כשזה כבר זלזול וחוצפה וחוסר הערכה.

יותר מזה נראה יש מצבים שדיבורים לא עוזרים, רק מעשים.

אבל אם זה גבר שבד"כ מתנהג בכבוד ורק נכנס למערה כדרך תגובה ויוצא משם במצב רוח של פיוס, אם אישה תבוא ותספר על רגשות שלה, על זה שנפגעה או אפילו תבכה לידו זה יצור אינטימיות ויקרב בינהם.

הרבה זמן זה ממש אלימות, לא פיזית, אבל זה לא פחות אלים מפיסי לעשות ''חרם'' על מישהו.

צריך לבדוק אם זה שעה -שעתיים שרוצה שקט לעצמו או שזה ימים שאת פשוט אוויר, את קוראת והוא לא עונה. זה קו אדום.

זה באמת מחזק לדעת שזה לא צריך להיות ככה

אוף אבל....

זה בטוח מגיע ממקום של השתבללות ספונטנית. ופשוט הצפה רגשית.

עכשיו (סוף סוף) קצת מרגישה שהוציא את האף אבל שלא יודע איך לרדת מהעץ. מקווה מאוד שזה לא ענישה.

הוא בעל ממש ממש טוב בדכ....

מצד שני לא באלי להוריד אותו משם.

סוג של

טיפסת? עכשיו תמצא את הדרך לרדת וגם לפייס אותי כי היתה לי פה סופר התמודדות..

אז ישמצב שזה יגרום להתארכות של עוד כמה ימים.....😵‍💫

תעסיקי את עצמך ותעשי דברים שאת אוהבת ואל תגיעיי חלילה לשאול תחתית כי הוא לא מצליח לנהל את הרגשות שלו

במיוחד שכמו שכתבת, בית ביקורתי ולא מכיל. זה מזין את עצמו והוא התרגל שככה זה עובד. כועסים ומאשימים עד אינסוף עד שנרגעים וממשיכים הלאה

אז לא

תשני תמשוואה

את לא מחכה לו שירד מהעץ. את מבינה שיש לו תהליך לעשות ואת בזמן הזה עוזרת לעצמך להגיע למילוי עד ש.. ונכון שזה כואב וחסר, אני מבינה ממש, אבל עכשיו את פועלת לטווח רחוק. בכאן ועכשיו חסר לך החיבוק, אבל אם לא תשנו זה יחזור על עצמו תחושת החוסר כי לא השתנה כלום בדרך שאתם מנהלים קונפליקטים ומתמודדים איתם. לטווח הארוך, את מקריבה חיבוקים וקרבה עכשיו כדי לקבל יותר מהם בעתיד בעז"ה כשהדברים ישתפרו ותוכלי להביע את הצורך הזה והוא יהיה לגיטימי גם תוך כדי אי הסכמה

כשהוא ירצה לרדת מהעץ, צריך לפתוח את המנגנון שפועל אצלו ולהסביר כמה הוא מזיק לך ולקשר ביניכם ומה את מצפה ורוצה שיקרה בזמנים כאלה. 

זה הכי נח לו  שאת כל פעם תבואי לקראתו, אבל זה לא נכון לכם. הוא צריך לצאת מהמצב בעצמו.

תחכי בסבלנות, שיחזור בעצמו, ואל תראי שאת מסכנה, תצחקי מהילדים, תהני מדברים כייפים, תאכלי דברים שווים, תתלבשי יפה, תדאגי לעצמך פלוס. כשהוא רואה אישה שטוב לה עם עצמה הוא פתאום ירגיש שאת מסתדרת לא רע בלעדיו, ומעצמו הוא ירצה לחזור, כי זה די מבהיל גבר לראות שאשתו שמחה גם בלעדיו...

אני יודעת שיהיו פה שיחלקו עליי, אבל מניסיון זה עוזר 😉

ועוד דבר. כשהוא כן בסוף בא להתפייס יש יצר הרע לעשות דווקא ולא להתפייס איתו. אז לדעתי, כדאי לעשות מאמץ וכן להתפייס, אבל להבהיר אם נפגעת על מה נפגעת.

זה מחרפן אותי. זה ממש ממש קשה לי כשזה קורה.

והוא לא מבין בכלל.

אנחנו בדיוק בעוד לופ כזה.

אז קודפ כל מזדהה ממש עם כל מה שתיארת כאן.

עם הרקע, עם הסמיכות לגירושין שפורסמו, עם הקושי להתמודד עם זה. הכל הכל מוכר אצלנו ומובן ממש הקושי.

אני כן יכולה להגיד שזה משתפר אצלנו מפעם לפעם.

אנחנו גם רבים פחות

אבל גם למדתי לשחרר יותר ולא להתחנן לדבר.

מצד שני, גם לזה יש גבול

ויש פעמים שאני לא מצליחה, במיוחד אם הוא אומר משהו פוגע ואז נסגר. זה אני לא מסוגלת. אתה לא יכול להראות שמשהו לא מוצא חן בעיניך, לא לדבר על זה אלא לצפות שאבין, ואז אני אגיד או אשאל אתה תזרוק משפט כמו "את לא עושה כלום" ואז לא תסכים לדבר על זה או להסביר את זה. עכשיו תסתדרי.

לא לא.

אז אני לא אגיד שאני מנהלת את זה מושלם, ממש לא.

אבל כן הצלחתי קודם כל לא לדרדר את עצמי לריב שבו אני מחזירה לו ואומרת דברים כוללים שצובעים הכל בשחור.

דבר שני, אני משתדלת להתעסק בדברים אחרים במהלך היום, מה שמשמח אותי ומעניין אותי, לא להתמקד בו.

ודבר שלישי, שזו תגלית שלי מהשבוע, שבאחד הערבים באתי וביקשתי לדבר. הוא אמר שלא מוכן, אמרתי שאני לא מבינה, מה קרה. ואז הוא אמר משפט אחד. ובדרך כלל אני ישר עונה חזרה, והפעם לא אמרתי כלום. פשוט הקשבתי. ואז הוא אמר עוד משהו, ושאלתי בחזרה שאלה ברוגע. ולאט לאט הוא דיבר, ולפחות הצלחתי להבין אותו ולשמוע אותו. אמרתי שאני מבינה מה הוא אומר, גם אם לא הסכמתי עם הכל. מידי פעם אמרתי מה אני חושבת, אבל לא כתירוץ ולא כביטול של מה שהוא אומר. בעיקר הקשבתי.

וזהו. לא סגרנו את זה באותו ערב

אני לא בטוחה שהוא מבין אותי, ויש לנו עוד כמה שלבים בשביל לסגור את זה.

אבל לפחות שמעתי את הצד שלו הפעם, אני לא מתבשלת בעצמי מתוך ניסיון להבין מה הבעיה ומה עשיתי לא בסדר.

יותר קל לי ככה לנהל את זה, להפריד בין מה שאני באמת לא בסדר, לבין מה ששלו.

נחמד לשמוע שאנחנו לא היחידים.

גם אנחנו לא רבים הרבה בכלל...... אבל כשזה בא, זה אימלה אחד ענק...

טוב, מרגישה מורכב כי פרקתי את האיכסה. והבנות פה לא יודעות באמת כמה הוא איש מתוק רגיש וצדיק.

לכן הניגודיות הזאת כל כך קשה לי וכואבת גם.

כי זה לא ברור איך ולמה זה הגיע....

@באתי מפעם

@שוקולד פרה.

לא יודעת כמה זה מתאים לי מה שכתבתן.. אבל תודה שהשקעתן. אנחנו מאוד ביחד כזה. בתחושה. ונכון שעכשיו זה מרגיש כמו שני אויבים... וזה הכי נורא בעולם. אבל לא רוצה באמת להתנהג כאילו הוא משהו מנותק ממני....

קיצור

לא יודעת

נראה איך יהיה עם היועצת הזאת

זה ככ מוזר לי ללכת לדבר כזה

כי הזוגיות היא כל כך הרבה יותר מורכבת ועדינה....

מוזר לי להכניס מישהו לבפנים... גם אם זה למשהו מסויים.

השם תרחם עלי.

תודה יקרות על כל התגובות וההשתדלות.

גם @אם_שמחה_הללויה

אני מבינה אותך מאוד

גם את מה שאת אומרת על הפער

בין איך זה מרגיש בדרך כלל, ובין איך זה מרגיש במריבה. וכשמתארים את זה ככה לפעמים לא מצליחים להעביר את הכל ואז זה נראה מאוד חד צדדי.

הייתי בטיפול, אישי. לי זה עוזר מאוד, גם אם לא פותר הכל.

מאחלת לכם שתמצאו דרך ללב אחד של השני בקלות ואהבה❤️

אבל לדעתי רק ככה תצליחי לשמור על עצמך ממפולת רגשית

זה לא להיות בנפרד ממנו, זה להגן עלייך

את לא חייבת להיות חותכת בדיבור או לא נעימה. זה יותר עמדה נפשית שאומרת - אני מבינה את המציאות ומכירה את בעלי. זה המצב שהוא נמצא בו כרגע. אחכה שיעבור לו.

בעיניי זו מקפצה בשבילך כדי שהאושר שלך לא יהיה בכף היד שלו בתחושה שלו, כדי שלא יעשה עם הענין מניפולציה וימשוך

אבל מקפצה גדולה עוד יותר זה באמת לשים את הדברים על השולחן ולעבור תהליך שאומר שאת באמת לא מסוגלת להתמודד עם זה כך ואת מצפה ממנו שיתגבר. לא כך פותרים דברים אפילו שכך גדלת. נכון, זה תהליך שיקח זמן, אבל התועלת בו גדולה הרבה יותר ויוצרת הרבה יותר ביחד מאשר להיות בעמדה הראשונה בלבד. כי היא משדרת פגיעות ולא רק נפרדות. בזה שאת שמה גבול את בעצם אומרת שהוא ככ חשוב לך ואת ככ רוצה להיות איתו בטוב וזה קשה לך, זה נשמע אחרת מהצבת גבול כמו שעושים מול ילד. את סומכת עליו שהוא בעלך שאוהב אותך ורוצה להיטיב איתך ולשמח אותך, את רק מראה לו את הדרך לעשות את זה ועל הדרך לא מתרסקת בעצמך מבפנים.

אגב, לגבי מה שכתבת על זה שאת אוהבת להיות בטוב. זה ממש מובן. אבל קשרים זוגיים טובים וחזקים נבנים מתקופת הריחוק לא פחות מתקופת הטוב. כי יש התמודדות אחרת שאם נעשית בצורה נכונה, ממקמת כל אחד מבני הזוג במקום מדויק יותר מול זולתו.

אני ככ מעריכה אותך ואת כולכן על התגובות המושקעות והרציניות... תודה!!!

את ממש ממש צודקת

בסוף, זה כבר עלה לי על העצבים יותר מידי והחלטתי שאני רוצה לסמן לו את הגבול. וגם היועצת אמרה שכדאי להציע לו לבוא לפעם ראשונה... אז העדפתי לומר את הדברים ולא לכתוב לו.

אז כן פניתי מעצמי ואמרתי לו שאני רוצה לדבר היום.

להפתעתי הסכים.

אני רוצה לבוא בגישה שהצעת פה.

מרגיש  לי שהיא נכונה ואמיתית לנו כרגע.

בכל אופן למרות שאני זאת שיזמתי, אני בהחלט מקווה שהפעם יהיה פה טיפול משמעותי יותר כדי שהסיפור הזה באמת יקדם אותנו.

הנטייה הטבעית שלי היא ברגע שהוא "חוזר" פשוט לשכוח מכל מה שהיה ולהתקדם.. אבל אני רואה שזה לא באמת פותר את העניין ונדרש פה משהו משמעותי יותר- כולל מאמץ מצידו לפייס.

כנראה שזה יהיה תהליך (לא רוצה לוותר על הפגישה עם היועצת גם אם נחזור לעצמנו "לבד")

יש מצב שזה יוציא גם איכסה...

אבל הלוואי שיהיה טוב ומדוייק.....

מתפללת....

כמה שזה לא קל פשוט להקשיב לבן אדם בלי להתלהם.  (גם אם לא מסכימים ובסוף עושים מה שחושבים לנכון)

גם מנסה לעבוד על זה וכמה שזה מאתגר. לא רק בקשר עם בעלי, גם עם אנשים קרובים אחרים. לפעמים כל מה שבן אדם צריך שיקשיבו לו.

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

איך זה מרגיש - כמו דקירות כאלה?

את מרגישה אותה כל הזמן או רק מדי פעם?

מההיריון האחרון והמשכתי ככה גם אחרי הלידה (קיסרי רביעי).

מדי פעם אני מרגישה דקירות כאלה בצלקת - זה מלחיץ בזמן אמת, אבל בסופו של דבר זה תקין.

אם אלה ממש כאבים שמפריעים לתפקוד - הייתי בודקת את זה...

בריפוי בעיסוק פיזיקלי.

מטפלים בצלקות עם מדבקות סיליקון ועוד .. 

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה 

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

אמרתי לבעלי שממש קשה לי להכין בגדים לשבוע שחל בו, כי זה יוצא השנה יותר מדי ימים (כן, ספרדייה מפונקת🤭 אבל פעם הייתי אשכנזייה!).

אז הוא ניסה לשאול בעדינות אם אני מסוגלת ללבוש את אותו בגד כמה ימים.

מיד הגיב המתבגר בן ה-14: "מה הבעיה ללבוש אותו בגד כמה ימים? אני עושה את זה בלי בעיה!"

(כן, ואתה גם מריח בהתאם🤦‍♀️ סתם, ב"ה עוד אין לו הרבה ריח, חוץ מהרגליים, שזה יכול להיות איום ונורא...)

בת 10 שאני אגדל אני אחנך את הילדים שלי שלא יתחצפו ויהיו ילדים טובים

בת 17: נראה לך,כמוך(קרי אין חצופה יותר ממך(

בת10:כן יהיו לי רק 2 ילדים והם יהיו מחונכים

בת17:בטח הם יהיו כל כך מפונקים ובלתי נסבלים שזה ממש עוול להביא אותם לעולם בכלל