עוד מעט הוא יוציא את האף מהמערה ויתחיל לרחרח קצת את הסביבה ואז הוא יפגוש ביד המושטת שלך לעזרה ובחכמה ובכלים הנשיים שה' ברא לך את תעזרי לו לצאת מהמערה ולבוא לשבת לידך בספה..

רק סבלנות יקרה(עוד לא נולד הגבר שנשאר במערה😅)

כמה זמן זה "נורמלי"?

לא מוצאת ברשת מידע כמה זה בדכ.....

זה כבר ארוך לי....

ההבנה של מנגנון השוני בין גברים לנשים לא נועד כדי שנסבול ממנו. זה לצורך ידיעה והבנה של איך עובד הצד השני, ובעיקר כדי לדעת (לדעתי לפחות) איך לתת ולתקשר עם בן הזוג בצורה נכונה לבן הזוג וגם איך להבין את עצמנו בדרך לזוגיות מאושרת, כי הוא באמת די קלאסי ומשותף למרות שאצל כל אחד יש שוני באיך הצרכים שלו באים לידי ביטוי

מה שלא מספרים לנו, זה שעם כל הכבוד למנגנון הקלאסי, העבודה האמיתית בזוגיות היא להתגבר עליו באמצעות תקשורת והבעה.

ולכן, את לא אמורה להשלים עם המציאות ולסבול. צריך לדבר עליה. לדבר על המנגנון הזה ומה שהוא גורם לך להרגיש ולהגיד לו שהרחיחוק הזה לא נעים לך.

זה גם תלוי כמובן איך זה בא לידי ביטוי, ואם זה נעשה כהבעת רגש ספונטנית שלא יודעים איך להתמודד איתו, השתבללות קלאסית או חלילה כאקט של ענישה כי הוא יודע שזה שובר אותך.

שולחת חיבוק❤️

וגם כותבת שוב, כי יש גברים שבוחרים בשתיקה כעונש, ולא כאמצעי להתחבר לעצמם מחדש.

זה מאוד חמקמק.

איך אני אמורה לדעת?

בגדול הוא בן זוג מהמם.....

ממש.

אבל כשהוא לוקח משהו קשה, זה עד הסוף....

בינתיים אנחנו לא מדברים (רק טכני על הילדים) משישי.

וזה נצח מבחינתי.

כבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר שזה גומר אותי השתיקות וההתרחקות.. אז ככה שהוא יודע.

זה מורכב.

ובזמן האחרון מאז הלידה סף הרגישות שלי ושלו עלה וזה פעם שלישית בערך שזה קורה לנו ב3 חודשים האחרונים (האמת הכל זה אירוע מתגלגל... כלומר הפיצוץ הנוכחי הוא בעקבות הפיצוץ הקודם שחשבתי שעברנו אותו ומסתבר שזה עוד רגיש אצלו בנפש כאילו זה קרה עכשיו)

שמביא איתו רגישויות ומורכבויות שונות.

ההצעה שלי היא לבנות גשר מעל הנפילות האלו.

לא ליפול איתו, ולא לחכות לו שיקום.

תמלאי את עצמך בדברים אחרים.

ההשפעה שלך עליו דורשת המון אנרגיה ומשפיעה לאט מדי.

מנגד, ההשפעה שלך עלייך, יותר אפקטיבית.

במקום לחכות לו שלושה לילות, תמלאי את עצמך בלילות האלו בדברים שיעזרו לך.

אולי ספר טוב, מוזיקה, ספורט וכד'.

אני אוהבת סדרות של פודקאסטים. זה גורם לי לתחושה נעימה המחשבה שעוד מעט יהיה זמן מתאים לשמוע את הפרק הבא, במקום לחשוב על המחנק בגרון.

במהלך היום, תנסי לשבור את הקרח מהטכני לדברים קצת יותר עמוקים בהקשר של הילדים.

לא לפתוח את הנושא הכי רגיש בהקשר אליהם, אלא "קצת יותר מגובה העיניים" אז בהקשר הזה "קצת יוצר מהטכני היבש"

למשל שמתי לב שהיום אחד ויתר לשני מיוזמתו,

אחד התקשר לשאול חבר מה נשמע, מגניב שהגיע לשלב הזה,

גיליתי שהשלישי פיתח תחביב ל...

ראינו משהו שהזכיר ל... את...

(ראינו פרח שהזכיר את הטיול שעשינו בחורף למערת...)

תחשבי מה מפעיל את בעלך. נגיד הוא חובב טבע מושבע אז לספר לו על איזה חידוד שהילדים אמרו בקשר לזה.

נגיד x שאל אותי מה קורה לכל המים שבנחל.

ראינו יונה, אמרתי לx הנה ציפור והוא ענה לי זה לא ציפור זה יונה!

נגיד הוא אוהב מחשבים אז לשלוח לו תמונה של הילד רוכן על המקלדת או מתבונן בריכוז במסך כבוי.

זה דברים קטנים שאולי יעזרו לרכך מעט גם אם לרגע קט. לא לבנות על זה מגדלים, אבל להנות מהנגיעה הקטנה הזאת דרך השיתוף הפשוט.

נגיד בעלי לא יכול להישאר אדיש לסיפור שקשור למשפחה שלו, אז למשל סיפרתי לו שהילדון החליט שסבא (אבא שלי) התחתן עם סבתא (אמא שלו) וסבא (אבא שלו) התחתן עם סבתא (אמא שלי)

בהתחלה הוא כזה המהם אבל בערב שמעתי שהוא מדבר עם הילדון ושואל אותו מי התחתן עם מי, אז זה כן נגע בו השיתוף הזה.

תזכרי שלא משנה אם הטריגר קשור אלייך או לא, דרך ההתמודדות עצמה לא קשורה אלייך ולא באשמתך. זה שלו. זה לא נעים, אבל לפחות שלא תחושי אשמה שאם היית פועלת אחרת אז התוצאה ביניכם הייתה שונה.

זה הוא בוחר איך להתמודד עם הדברים.

אי אפשר כל החיים להימנע מטריגרים. לפעמים דורכים על משהו וצריך להתמודד עם זה.

במיוחד שהכל רגיש גם אצלך.

תחזיקי מעמד, מקווה שהכל ישוב על מקומו בשלום בע"ה בקרוב!

אני באמת ממלאת את עצמי.. וזה דווקא ממש נחמד.

אבל בלילות במיטה חוסר החיבוק הזה והריחוק פתאום צף ממש וזה מקשה עלי להרדם כי כואב לי ממש...

לגבי מה שהצעת אני לא בקטע כרגע לפתוח מולו סתם דיבורים כמו כי כבר ניסתי וזה לא צלח....

תודה ממש על החיזוק

והלוואי שיהיה לנו טוב בכל זאת ונצא מזה..

הגירושין של בן ארי ערערו אותי שאפשר לצלוח הכל יחד והאמונה שאם טוב אז ימשיך להיות טוב......... אוף....

באלי לחבק אותך חזק

אין לי מילים חכמות להגיד רק חיבוק גדול ועוד אחד...

אוף נשמע קשה נורא.

איזו אישה מודעת ומהממת ואוהבת את.

מותק

❤️

הלוואי שתמצאו מזה בטוב

(השנקל שלי זה לשבת מולו ולהגיד לו די ממי זה גומר אותי ככה, אני לא יכולה פשוט לא יכולה. בוא נוציא הכל ונצעק ונבכה ונסיים בחיבוק. די )

וואלה

יש מצב שזאת הסיטואציה

כלומר, שהיא התחילה מהצפה רגשית אבל ממשיכה לזה.

מסתדר לי במיוחד עם זה שהוא גדל בבית סופרררר ביקורתי, מאשים, לא מכיל התנהגויות אחרות, כמעט בלי שיח רגשי.

ועכשיו כבר מתנהג סבבה עם העבודה, הילדים, החיים, אבל רק איתי ההתנהגות הזאת ממשיכה...

אוף

באלי לבכות את חיי

בכל אופן קבעתי לעצמי פגישה עם יועצת זוגית.

תתפללו עלי שתהיה שליחה נאמנה וטובה....

אני חסרת אונים ולא אוהבת בכלל את התחושה הזאת

אני אדם מאוד פרקטי שדוחף קבוע להרגיש טוב.. לא אוהבת להיות במצבים שלא טובים לי.

והוא, כנראה כי גדל בבית כזה עם תחושה כזאת כל הזמן מסוגל לחיות עם תחושה לא נעימה ברגיל.....

מקווה שיש לזה תיקון

ממש לא מובן מאליו.

בהצלחה!!

במשפט אחד "אני לא מוכנה לזה"?

תאמיני שהוא לא צריך אמירה מפורשת, הוא מבין לבד.

וגם, גבר צריך שתדברי ברור ועם עוצמה.

ככל שתיכנסי לתאור המצב הרגשי שלך, מה הרגשת אז... ואחר כך נפגעת מ... וכמה שאת עצובה בגלל....

הוא מאבד את זה.

מה השורה התחתונה?

מה את רוצה ממנו?

שאת לא מוכנה שזה יחזור על עצמו?

יפה. אז את זה תגידי ובעוצמה.

זה יחלחל לו.

משפט חזק ועוצמתי שלך גורם לו לאתחל את עצמו מחדש.

לחשוב מחדש אם "שווה" לו להשתתק יומיים ושלוש.

עכשיו, זה לא מבטיח שהוא ישתנה מחר,

אבל שתלת אצלו אמירה ברורה שלך.

ותאמיני שבפעם הבאה הוא ממש לא בקלות ככה יתכנס לו, וביי ביי לאשתו.

למדתי את זה ממישהו שפעם יצאתי לדייט וכמעט התחתנו.

הוא אמר לי שברגע שאישה אומרת משהו חותך וחד לגבר,

הוא מתיישר.

ברגע שהיא לא מחפשת לשנות משהו בתוך עצמה,

או להתאים את עצמה לקריזות שלו

אלא מציבה בפניו גבול,

זה גורם םו לחשב מסלול חדש.

עם אותו בחור זה לא עבד בכלל,

אבל לקחתי את מה שאמר לי לפני 10 שנים ואני כם זה עד היום.

להגיד שזה לא נכון תמיד.

כותבת מאנונימי כי אני זו שפירטתי בהמשך שזה מצב דומה לשלנו, אבל זה פשוט לא תמיד עובד.

אני אמרתי כמה וכמה פעמים. גם אחרי שנרגענו, שאני לא מסוגלת ככה.

אבל גם הוא לא מסוגל.

כל האנרגיה שאני צריכה להשקיע בשביל לא לדבר, זו אותה האנרגיה בשבילו בשביל לדבר.

לא תמיד זה פשוט להגיד "אני לא מסוגלת".

כי לפעמים גם הצד השני לא מסוגל

ואז זה מאוד מאוד מתסכל, אבל בסוף יהיה את האחד שיצטרך לוותר.

אצלנו אני מרגישה שאני זו שמובילה אותנו לאט לאט בדרך אחרת.

זה סזיפי

זה שוחק

במונחים רגילים "זה לא הוגן".

אבל הוא לא מסוגל ולא יכול לצאת מזה.

אז אני זו שמכילה ומוותרת ולומדת איפה אני יכולה למצוא כוח בשביל מצד אחד להכיל את הצורך הזה שלו, ומצד שני לא לוותר על הצורך שלי.

זו דרך ארוכה, וזה באמת מאוד מתיש ולפעמים גם גורם לי לחשוש "איך נעבור את זה".

אבל בסוף כן יש התקדמות איטית מפעם לפעם, ואנחנו נשואים כבר פרק זמן מכובד ועדיין ממשיכים למרות זה.

אז זה לא כיף

וזה לא פתרון קל

אבל לפעמים זו הדרך

במצבים שצריך "להעמיד במקום".

כשזה מעבר להתכנסות פנימה למערה, כשזה כבר זלזול וחוצפה וחוסר הערכה.

יותר מזה נראה יש מצבים שדיבורים לא עוזרים, רק מעשים.

אבל אם זה גבר שבד"כ מתנהג בכבוד ורק נכנס למערה כדרך תגובה ויוצא משם במצב רוח של פיוס, אם אישה תבוא ותספר על רגשות שלה, על זה שנפגעה או אפילו תבכה לידו זה יצור אינטימיות ויקרב בינהם.

הרבה זמן זה ממש אלימות, לא פיזית, אבל זה לא פחות אלים מפיסי לעשות ''חרם'' על מישהו.

צריך לבדוק אם זה שעה -שעתיים שרוצה שקט לעצמו או שזה ימים שאת פשוט אוויר, את קוראת והוא לא עונה. זה קו אדום.

זה באמת מחזק לדעת שזה לא צריך להיות ככה

אוף אבל....

זה בטוח מגיע ממקום של השתבללות ספונטנית. ופשוט הצפה רגשית.

עכשיו (סוף סוף) קצת מרגישה שהוציא את האף אבל שלא יודע איך לרדת מהעץ. מקווה מאוד שזה לא ענישה.

הוא בעל ממש ממש טוב בדכ....

מצד שני לא באלי להוריד אותו משם.

סוג של

טיפסת? עכשיו תמצא את הדרך לרדת וגם לפייס אותי כי היתה לי פה סופר התמודדות..

אז ישמצב שזה יגרום להתארכות של עוד כמה ימים.....😵‍💫

תעסיקי את עצמך ותעשי דברים שאת אוהבת ואל תגיעיי חלילה לשאול תחתית כי הוא לא מצליח לנהל את הרגשות שלו

במיוחד שכמו שכתבת, בית ביקורתי ולא מכיל. זה מזין את עצמו והוא התרגל שככה זה עובד. כועסים ומאשימים עד אינסוף עד שנרגעים וממשיכים הלאה

אז לא

תשני תמשוואה

את לא מחכה לו שירד מהעץ. את מבינה שיש לו תהליך לעשות ואת בזמן הזה עוזרת לעצמך להגיע למילוי עד ש.. ונכון שזה כואב וחסר, אני מבינה ממש, אבל עכשיו את פועלת לטווח רחוק. בכאן ועכשיו חסר לך החיבוק, אבל אם לא תשנו זה יחזור על עצמו תחושת החוסר כי לא השתנה כלום בדרך שאתם מנהלים קונפליקטים ומתמודדים איתם. לטווח הארוך, את מקריבה חיבוקים וקרבה עכשיו כדי לקבל יותר מהם בעתיד בעז"ה כשהדברים ישתפרו ותוכלי להביע את הצורך הזה והוא יהיה לגיטימי גם תוך כדי אי הסכמה

כשהוא ירצה לרדת מהעץ, צריך לפתוח את המנגנון שפועל אצלו ולהסביר כמה הוא מזיק לך ולקשר ביניכם ומה את מצפה ורוצה שיקרה בזמנים כאלה. 

זה הכי נח לו  שאת כל פעם תבואי לקראתו, אבל זה לא נכון לכם. הוא צריך לצאת מהמצב בעצמו.

תחכי בסבלנות, שיחזור בעצמו, ואל תראי שאת מסכנה, תצחקי מהילדים, תהני מדברים כייפים, תאכלי דברים שווים, תתלבשי יפה, תדאגי לעצמך פלוס. כשהוא רואה אישה שטוב לה עם עצמה הוא פתאום ירגיש שאת מסתדרת לא רע בלעדיו, ומעצמו הוא ירצה לחזור, כי זה די מבהיל גבר לראות שאשתו שמחה גם בלעדיו...

אני יודעת שיהיו פה שיחלקו עליי, אבל מניסיון זה עוזר 😉

ועוד דבר. כשהוא כן בסוף בא להתפייס יש יצר הרע לעשות דווקא ולא להתפייס איתו. אז לדעתי, כדאי לעשות מאמץ וכן להתפייס, אבל להבהיר אם נפגעת על מה נפגעת.

זה מחרפן אותי. זה ממש ממש קשה לי כשזה קורה.

והוא לא מבין בכלל.

אנחנו בדיוק בעוד לופ כזה.

אז קודפ כל מזדהה ממש עם כל מה שתיארת כאן.

עם הרקע, עם הסמיכות לגירושין שפורסמו, עם הקושי להתמודד עם זה. הכל הכל מוכר אצלנו ומובן ממש הקושי.

אני כן יכולה להגיד שזה משתפר אצלנו מפעם לפעם.

אנחנו גם רבים פחות

אבל גם למדתי לשחרר יותר ולא להתחנן לדבר.

מצד שני, גם לזה יש גבול

ויש פעמים שאני לא מצליחה, במיוחד אם הוא אומר משהו פוגע ואז נסגר. זה אני לא מסוגלת. אתה לא יכול להראות שמשהו לא מוצא חן בעיניך, לא לדבר על זה אלא לצפות שאבין, ואז אני אגיד או אשאל אתה תזרוק משפט כמו "את לא עושה כלום" ואז לא תסכים לדבר על זה או להסביר את זה. עכשיו תסתדרי.

לא לא.

אז אני לא אגיד שאני מנהלת את זה מושלם, ממש לא.

אבל כן הצלחתי קודם כל לא לדרדר את עצמי לריב שבו אני מחזירה לו ואומרת דברים כוללים שצובעים הכל בשחור.

דבר שני, אני משתדלת להתעסק בדברים אחרים במהלך היום, מה שמשמח אותי ומעניין אותי, לא להתמקד בו.

ודבר שלישי, שזו תגלית שלי מהשבוע, שבאחד הערבים באתי וביקשתי לדבר. הוא אמר שלא מוכן, אמרתי שאני לא מבינה, מה קרה. ואז הוא אמר משפט אחד. ובדרך כלל אני ישר עונה חזרה, והפעם לא אמרתי כלום. פשוט הקשבתי. ואז הוא אמר עוד משהו, ושאלתי בחזרה שאלה ברוגע. ולאט לאט הוא דיבר, ולפחות הצלחתי להבין אותו ולשמוע אותו. אמרתי שאני מבינה מה הוא אומר, גם אם לא הסכמתי עם הכל. מידי פעם אמרתי מה אני חושבת, אבל לא כתירוץ ולא כביטול של מה שהוא אומר. בעיקר הקשבתי.

וזהו. לא סגרנו את זה באותו ערב

אני לא בטוחה שהוא מבין אותי, ויש לנו עוד כמה שלבים בשביל לסגור את זה.

אבל לפחות שמעתי את הצד שלו הפעם, אני לא מתבשלת בעצמי מתוך ניסיון להבין מה הבעיה ומה עשיתי לא בסדר.

יותר קל לי ככה לנהל את זה, להפריד בין מה שאני באמת לא בסדר, לבין מה ששלו.

נחמד לשמוע שאנחנו לא היחידים.

גם אנחנו לא רבים הרבה בכלל...... אבל כשזה בא, זה אימלה אחד ענק...

טוב, מרגישה מורכב כי פרקתי את האיכסה. והבנות פה לא יודעות באמת כמה הוא איש מתוק רגיש וצדיק.

לכן הניגודיות הזאת כל כך קשה לי וכואבת גם.

כי זה לא ברור איך ולמה זה הגיע....

@באתי מפעם

@שוקולד פרה.

לא יודעת כמה זה מתאים לי מה שכתבתן.. אבל תודה שהשקעתן. אנחנו מאוד ביחד כזה. בתחושה. ונכון שעכשיו זה מרגיש כמו שני אויבים... וזה הכי נורא בעולם. אבל לא רוצה באמת להתנהג כאילו הוא משהו מנותק ממני....

קיצור

לא יודעת

נראה איך יהיה עם היועצת הזאת

זה ככ מוזר לי ללכת לדבר כזה

כי הזוגיות היא כל כך הרבה יותר מורכבת ועדינה....

מוזר לי להכניס מישהו לבפנים... גם אם זה למשהו מסויים.

השם תרחם עלי.

תודה יקרות על כל התגובות וההשתדלות.

גם @אם_שמחה_הללויה

אני מבינה אותך מאוד

גם את מה שאת אומרת על הפער

בין איך זה מרגיש בדרך כלל, ובין איך זה מרגיש במריבה. וכשמתארים את זה ככה לפעמים לא מצליחים להעביר את הכל ואז זה נראה מאוד חד צדדי.

הייתי בטיפול, אישי. לי זה עוזר מאוד, גם אם לא פותר הכל.

מאחלת לכם שתמצאו דרך ללב אחד של השני בקלות ואהבה❤️

אבל לדעתי רק ככה תצליחי לשמור על עצמך ממפולת רגשית

זה לא להיות בנפרד ממנו, זה להגן עלייך

את לא חייבת להיות חותכת בדיבור או לא נעימה. זה יותר עמדה נפשית שאומרת - אני מבינה את המציאות ומכירה את בעלי. זה המצב שהוא נמצא בו כרגע. אחכה שיעבור לו.

בעיניי זו מקפצה בשבילך כדי שהאושר שלך לא יהיה בכף היד שלו בתחושה שלו, כדי שלא יעשה עם הענין מניפולציה וימשוך

אבל מקפצה גדולה עוד יותר זה באמת לשים את הדברים על השולחן ולעבור תהליך שאומר שאת באמת לא מסוגלת להתמודד עם זה כך ואת מצפה ממנו שיתגבר. לא כך פותרים דברים אפילו שכך גדלת. נכון, זה תהליך שיקח זמן, אבל התועלת בו גדולה הרבה יותר ויוצרת הרבה יותר ביחד מאשר להיות בעמדה הראשונה בלבד. כי היא משדרת פגיעות ולא רק נפרדות. בזה שאת שמה גבול את בעצם אומרת שהוא ככ חשוב לך ואת ככ רוצה להיות איתו בטוב וזה קשה לך, זה נשמע אחרת מהצבת גבול כמו שעושים מול ילד. את סומכת עליו שהוא בעלך שאוהב אותך ורוצה להיטיב איתך ולשמח אותך, את רק מראה לו את הדרך לעשות את זה ועל הדרך לא מתרסקת בעצמך מבפנים.

אגב, לגבי מה שכתבת על זה שאת אוהבת להיות בטוב. זה ממש מובן. אבל קשרים זוגיים טובים וחזקים נבנים מתקופת הריחוק לא פחות מתקופת הטוב. כי יש התמודדות אחרת שאם נעשית בצורה נכונה, ממקמת כל אחד מבני הזוג במקום מדויק יותר מול זולתו.

אני ככ מעריכה אותך ואת כולכן על התגובות המושקעות והרציניות... תודה!!!

את ממש ממש צודקת

בסוף, זה כבר עלה לי על העצבים יותר מידי והחלטתי שאני רוצה לסמן לו את הגבול. וגם היועצת אמרה שכדאי להציע לו לבוא לפעם ראשונה... אז העדפתי לומר את הדברים ולא לכתוב לו.

אז כן פניתי מעצמי ואמרתי לו שאני רוצה לדבר היום.

להפתעתי הסכים.

אני רוצה לבוא בגישה שהצעת פה.

מרגיש  לי שהיא נכונה ואמיתית לנו כרגע.

בכל אופן למרות שאני זאת שיזמתי, אני בהחלט מקווה שהפעם יהיה פה טיפול משמעותי יותר כדי שהסיפור הזה באמת יקדם אותנו.

הנטייה הטבעית שלי היא ברגע שהוא "חוזר" פשוט לשכוח מכל מה שהיה ולהתקדם.. אבל אני רואה שזה לא באמת פותר את העניין ונדרש פה משהו משמעותי יותר- כולל מאמץ מצידו לפייס.

כנראה שזה יהיה תהליך (לא רוצה לוותר על הפגישה עם היועצת גם אם נחזור לעצמנו "לבד")

יש מצב שזה יוציא גם איכסה...

אבל הלוואי שיהיה טוב ומדוייק.....

מתפללת....

כמה שזה לא קל פשוט להקשיב לבן אדם בלי להתלהם.  (גם אם לא מסכימים ובסוף עושים מה שחושבים לנכון)

גם מנסה לעבוד על זה וכמה שזה מאתגר. לא רק בקשר עם בעלי, גם עם אנשים קרובים אחרים. לפעמים כל מה שבן אדם צריך שיקשיבו לו.

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

וזהו מחר כבר נהיה אחרי

בהצלחה לכולנו...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!

🩷🩷🩷

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
 

קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד

מי שלא חווה לא מבין.

ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.

לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד

התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.

גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.

יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.

אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.

הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.

ומתסכל.

אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה. 

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.

תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.

גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.

נראה מה יהיה הלאה.

כרגע שורדת את היומיום. 

את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.

ב"ה שיש תמיכה.

ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.

איזה יופי!!

זה משמיים

ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!

שקיבלתי עירוי והנחיה לעירוי פעם ביומיים
 

מקווה שמכאן יהיה טוב יותר

תודה לכל מי שדאגה ותמכה! חיזקתן אותי מאוד! ❤️ 

טוב שקבלת.
בעלי למד שגם אם אין לי כוח ואני לא רוצה,
הוא מתעקש איתי לקבל עירוי וזה ממש עוזר ומאושש.