פורום הריון ולידה (עמוד 494)

אני מרגישה הקלה שסיימתי עם שלי וגם שיש לי רק בנים, שאין לי בת שתצטרך לעבור הריונות ולידות ובכלל להיות אישה, שזה הרבה יותר קשה מלהיות גבר. נכון שיהיו כלות, זה קצת יותר רחוק מבת ופחות מטריד.

לא עזרתי לך

איזה כיף שגם כשנגמרת תקופת הפוריות שלנו, יש לנו אפשרות לחוות אותה קצת שוב דרך הבנות שלנו.

זוכרת שזה ממש עבר לי בראש בלידה של הבכורה שלי,

שאיזה מרגש יהיה עוד כמה שנים לבוא לכאן שוב בתור מלווה כשהיא בעצמה תלד בעז"ה.

שממרחק של כמה שנים מהלידה האחרונה כשלידה נוספת לא באופק, דברים מקבלים פרופורציות אחרות

עד לפני איזה שנתיים הייתי ממש מרחמת על נשים בהריון שקשה להן , מתוך החוויה האישית שלי.( אני גם נחשבת אישה רגישה מאוד, אבל למדתי למתן את הרגישות הזו כלפי עצמי וכלפי האנשים מבחוץ)

היום אני רחוקה מזה וזה נראה לי אחרת. ייתכן וכדאי לך לעבור טיפול רגשי סביב חווית ההריון והלידה שלך. ולא רק בשביל לתמוך בבנותייך בבוא העת בעז"ה. אם כי בכל אופן נקרא מהצד שאת מנהלת את הקושי ביד רמה כפי יכולותייך, חייבת לומר

ואולי הבת שלך בכלל לא תצטרך אותך ככתובת כי אולי היא תחווה את הדברים שונה ממך. בכל אופן לא הייתי מתעסקת בזה עכשיו בכלל. את בעיצומו של הקושי, ממש בתוכו, וזה לא רלוונטי לעכשיו ממילא, סתם מחליש

לא חסרים פחדים חח

נחיה את הקיים, ואם כבר אז גם נפחד מההווה

אבל זה לא יגמר אם נחשוב על העתיד, הרי הוא לא ידוע..

גם המשיח בדרך, ואז אולי לא יהיה יותר צער 

בע"ה באמת מקווה לשנות את ההסתכלות שלי ולראות את מהצד החיובי, של איזה כיף שהחוויה לא הסתיימה, ובכל אופן - להצליח לראות את זה במבט מעובד ובשל יותר כשאהיה רחוקה מזה בעצמי.

ובאמת, בע"ה יבוא המשיח בקרוב ובנותיי וכלותיי לא יחוו יותר את צער העיבור והלידה ❤️

מקווה שזה במקום לומר את זה..

אולי כדאי לך לעשות איזשהו עיבוד לידה ביחס לניתוחים שלך? מסכימה איתך שיותר נחמד ללדת בלידה רגילה, אבל בסוף ניתוח קיסרי הוא לא סוף העולם. מרגיש לי שאת יכולה לצאת בחוויה טובה הרבה יותר ביחס ללידות האחרונות שלך.

מרשה לעצמי לכתוב לך את זה רק כי עברתי גם אני בעצמי ניתוח קיסרי מתוכנן. בהחלט היה בזה מימד של אובדן חלום, אבל בדיעבד אחרי החוויה העיקרית שיצאתי איתה היא הודיה גדולה על היכולת הזו שקיימת היום שעזרה לילדה שלי לצאת בריאה ושלימה. לא כותבת את זה כהטפת מוסר, רק ממקום שבא לומר שאפשר לצאת בחוויה טובה.

רציתי להספיק כבר עכשיו, אבל כנראה זה לא יהיה...

מתפללת שבעוד תקופת זמן כלשהי אוכל לכתוב אחרת על כל הנושא הזה ❤️

אחרי לידת הבן אמרתי שאני רוצה רק בנות בגלל הלחץ של הברית

היא צחקה עלי ואמרה שיותר קשה הלחץ של בת שיולדת…..

באמת קשה להחליט מה עדיף... גם לי קשה עם בריתות... (במיוחד אחרי קיסרי )

מצד שני, לא בטוח שהבנות שלי ירצו שאבוא איתן ללידות, עם האופי הלחוץ שלי 🤭

מסוכן בשבילך..

העובר מקבל את כל מה שהוא צריך, והוא לוקח ממך.

הגוף שלך מאותת לך שהוא צריך לנוח, לשתות ולאכול בצורה טובה וגם להרפות.

בהריון הגוף עובד קשה בכל מקרה אל תכבידי עליו, ואם אין ברירה אז תשימי לב לעשות הפסקות

אם הרעיון לא מובן אשמח לנסות לפרט..

בלידה בניתוח לקח בערך 5 שבועות.

בלידות האחרות לקח בין חודש ל 7 שבועות.

אבל גם בלידות שאחרי (לידות רגילות) טבלתי אחרי 6-7 שבועות.

והיה יותר קשה בניתוח מאשר בלידה רגילה

תיארתי לעצמי שככה זה. חשבתי שבןע שבועיים וטובלים..

אחרי 6 שבועות התחלתי לקחת סרזט (היום למשל אם הייתי לוקחת סרזט הייתי מתחילה הרבה קודם)

במקביל כמעט טבלתי אבל התחילו דימומים

ורק איזה 3 שבועות אח''כ טבלתי.

לפותחת- לא יודעת איזה מניעה את מתכננת לקחת

אבל ממליצה לך לברר היטב מה המועד הכי מוקדם שאת יכולה להתחיל לקחת גלולות/לשים התקן

זה יכול לגמרי לחסוך חלק מהדימומי הסתגלות. 

אפילו הופתעתי איך כזה מהר.. 

לחזור לסדירות..

אתלי אחרי הפסקת גלולות המחזור הראשון היה 35 יום, אחכ 32.. 

(למשל, שלא ידע לספר על עצמו אם הגננת תעשה סבב בין הילדים)

אז כן כדאי לכתוב את זה.

בהצלחה!

כי אין שני לרושם ראשוני.

תני לה להכיר את הפרצוף המתוק שלו, הרבה ילדים לא מתבטאים טוב בתחילת טט"ח אין מה להיות בלחץ.

שבוע וחצי אחרי תחילת שנה זה זמן מעולה לשתף.

הבן שלי כבר 4 חודשים אצל קלינאית תקשורת, התקדם מהמם (מרמה שלא אמר מילים כמעט בכלל) אבל אם נהיה כנים הוא דיי לא מובן.

מתכננת ביום הראשון לבוא ולעדכן, בכל מקרה הם יראו דיי מהר שהוא לא הדברן הכי טוב בגן. ותכלס אין כרגע מה לעשות עם זה הוא מתקדם לאט לאט.

לק"י

אם כן, הייתי אומרת אז. ואם יהיה קצת עמוס ולא יהיה אפשר, אז אולי אחרי המפגש לשלוח לגננת הודעה.

הקושי ממש בולט?

אם לא, אולי אפשר לעדכן בתחילת שנה. נניח בשבוע הראשון.

את מתכוונת שהוא בן שלוש?

היא תראה ותבין לבד

וגם תלמד להבין אותו

קלינאית תקשורת בגיל כזה זה שטויות וסטנדרטי לגמרי

לא מדובר על משהו בולט או מהותי או שדורש ממנה איזה התייחסות אחרת...

וזה מסמן הרבה פעמים

ומתקבע לגננת בראש

הייתי נותנת לה להכיר אותו ואחרי כמה שבועות או אחרי החגים הייתי אומרת לו....

בכללי כל האנשי חינוך של הילדים שלנו זה ככה. מה שנגיד זה מה שיחשבו

והרבה פעמים אם מפריזים בטוב

אז זה הופך למציאות.

כמובן זה במקרה כזנ שלא מדובר על משהו קיצוני או מסוכן 

גלידה, אם משלבים חלב מרוכז ומקציפים שמנת מתוקה

על אותו רעיון של קצפת עם פודינג שוקולד אפשר להכין מילוי לרולדה

וגם לקצפת- עוגות רולדה

יש מלא מתכונים שממש מוסיף פודינג.. יוצא הרבה יותר רך... אשתדל לזכור לשלוח לך כאהיה בבית..

חוץ מזה, מוסים, גלידות, עוגות וכו..

אשמח לכל מתכון שתוכלי

תודה תודה!

באח שנולד. בטח אם הוא בכור.

אובייקטיבית היית שלו מאה אחוז מהזמן ועכשיו את לא.

זה לא דבר רע, זו עובדה. והשאלה מפה איך את מץייחסת אל זה. אם את חושבת שהוא מסכן את מנסה לפצות אותו (אפילו בתת מודע) והוא קולט את זה ובאופן ממש *לא מודע* הוא "ינצל" טת זה לטובתו.

תהיי עם ידיעה פנימית שהכל בסדר. גם אם זה קשה לו זה יעבור, וזו המתנה הכי טובה שנתת לו בחיים.

את רוצה לשחק איתי? אני מאד רוצה לשחק איתך מתוק, כרגע אני צריכה לארגן את שולה. ברגע שאסיים אני אבוא.

אתה לא רוצה אותה? אני מבינה שקשה לך איתה. אבל כמו שיש זמן שאמא אוכלת ולא יכולה לספר סיפור, יש זמן שאמא מאכילה ולא יכולה לספר סיפור.

לפעמים אני גם אומרת - כמו שאתה אוהב שאני מאכילה אותך גם שולה אוהבת. אז לפעמים אני רק איתך, לפעמים רק איתה ולפעמים עם שניכם.

להציג את זה כעובדה, לא כפתח למשא ומתן.

בכי, טנטרומים - תתייחסי כמו בכל נושא אחר. אמפטיה והצבת הגבול איפה שמתאים לך ולא איפה שמתאים לו.

אם זה בלתי אפשרי להרדים אותה יחד איתו תנסי לדאוג שמישהו (בעלך? בייביסיטר?) יהיה איתו בזמן הזה. ולפעמים מתחלפים - את תהיי איתו והם ירדימו אותה.

תנסי לקנות לו ספרים על אח חדש - יש כמה שעולים לי עכשיו-

לולו והתינוק הצווחן

משפחת הפילפילים - לא זוכרת שם מדויק, זה של אלונה פרנקל

לפיצי נולד אח חדש, נראה לי של מיה קינן.

שלושתם ספרים מצוינים ונוגעים בנושא הזה. הראשון יותר סביב הלידה וההיעלמות של אמא לכמה ימים. במצבך הייתי מתמקדת בשני האחרונים.

ואל תרגישי שמה שעכשיו יהיה לנצח. תתעלמי ממה המשפחה שמה או לא שמה לב. כרגע קשה לו וזה נורמלי ואומר שטוב לו איתכם והעולם שלו התערער. ובעתיד הוא יתרגל ויהיה לו טוב. לא צריך לדחוף אותו לשם, הוא יבוא לבד כשיראה שיש את הזמנים שטוב לו. וזה קשה!! זו תקופה ממש קשה! טכנית, נפשית, חינוכית. וככל שהיא תהפוך לבנאדם עם רצונות ותיגע במשחקים "שלו" - זה יהיה עוד יותר קשה. ואז היא תתחיל לדבר וללכת ותעריץ אותו ופתאום יהיו גם רגעים נחמדים, ולאט לאט זה ישתפר.

והערה לגבי המשחקים "שלו"-  תנסו מעכשיו לדבר על זה בתור המשחקים של הבית/המשפחה/אבא ואמא ותחליטו מראש אם יש משחקים שרק שלו ואיך מבהירים את ההבדל ביניהם לאלה הכלליים

בטח כשהוא אח בכור, ועד עכשיו היה היחיד...

אז קודם כול - לא להיבהל, שום דבר לא חריג אצלו.

שנית - ראיתי המלצה בעבר (נראה לי כאן בפורום) להכין "קופסת הנקה" - קופסה עם ספרים ומשחקי קופסה שאפשר לשחק ביד אחת, ובכל פעם שאת מתיישבת להיניק את לוקחת את הקופסה, מזמינה אותו להתיישב לידך ולבחור משהו מתוך הקופסה, שאותו תעשו ביחד רק בזמן ההנקה. אפשר אולי גם לתת לו משהו מיוחד לנשנש בזמן הזה (אבל זה אולי עדיף רק אם קופסת ההנקה לא פועלת). כך תהפכי את זמני ההנקה לזמני איכות מיוחדים איתו, שהוא יחכה להם...

חוץ מזה - נשמע שהסברת לו ממש מצוין את מקומה של התינוקת החדשה בבית ובמשפחה, אבל זה הגיוני שייקח לו זמן לעכל את זה...

בינתיים - הרבה אורך רוח ❤️

ניסיתי עם ספרים- לא עבד לי איתו.. פחות מעניין אותו כרגע. 

וקופסת הפתעות כרגע יש לנו לגמילה שלו.. פרס קטן לקטנים ופרס גדול יותר לגדולים.- ממש דחוף לי לפני הגן (יש לו מלא פספוסים של גדולים  ) 

אז כדאי עוד הפתעות? לא יותר מידי?

הרעיון של קופסת הנקה זה דברים מיוחדים לעשות ביחד בזמן שאת מניקה את הקטנה. דברים שאפשר לעשות רק כשאת מניקה. ואס הוא לא מרגיש שהוא מפסיד מההנקה, אלא שיש בזה דווקא משהו כיף.

אולי אפילו לקנות ממש כמה משחקים חדשים, כאלו שאת יכולה להתעסק בהם תוך כדי הנקה, ושהוא ילמד שהם מיועדים רק לזמני הנקות...

(אין לי רעיונות פרקטיים מה לשים שם כי לא עשיתי כזה בעצמי)

זו לא קופסת הפתעות, אלא קופסה של זמן איכות עם אמא בזמן שהיא מיניקה.

אולי אפשר לשים שם דפים וצבעים ומדבקות, שהוא יעשה בזמן שאת מיניקה. הכי חשוב, לדעתי, שתדברי איתו תוך כדי (כל עוד התינוקת ממשיכה לינוק ככה).

ובקשר לגמילה - הוא עוד קטן יחסית... ולא כדאי להיות בלחץ על הגמילה בגלל הגן... מהניסיון שלי זה עלול לגרום רק לרגרסיה. ובעיקרון בגן מחויבים לקבל גם ילדים לא גמולים...

הילדים שלי בפער דומה לשלך, בהתחלה הגדול ממש הציק המון לקטן, לא הייתי נכנסת לשירותים בזמן שהייתי לבד עם שניהם כי פחדתי עליו, זה היה נוראי ממש ממש... כיום הוא גם מציק לו לפעמים אבל גם משחק איתו ביחד, מחכה בסבלנות יחסית שאני אטפל בו, מראה המון גילויי חיבה לקטן ואני אפילו נותנת לשניהם לשחק לבד בסלון בבוקר כשאני מנסה לתפוס עוד כמה דקות תנומה (לא אכחיש שבהרבה מהבקרים אני קמה לקול בכי של הקטן, אבל בכל זאת, פעם הייתי חוששת לחייו בסיטואציה כזאת). בן שלוש ובן תשעה חודשים.

דבר שני, אני מאוהבת בשני הילדים שלי, אין ספק. אבל לפעמים אני מנסה לעשות זום אאוט על בסיטואציה כאילו הגדול הוא בן של שכנים שאני שומרת עליו והקטן הוא שלי, איך הייתי מגיבה אם הבן של השכנה היה חוטף משחק שהתינוק שלי זחל כדי להגיע אליו? הייתי לוקחת את המשחק ומחזירה לתינוק, אז זה מה שאני עושה ואם זה לא מוצא חן בעיני הגדול שיתמודד... הקטן באמת מציק לגדול לפעמים, מושך לו בשערות, לוקח לו משחקים, ואז הגדול דוחף אותו או מרביץ לו. זה באמת מורכב כי הוא לא מבין והגדול כן, ואז אני מנסה שני דברים- לפתור את הסיטואציה למשל להרחיק את הקטן ולתת לו חלופות. ללמד את הגדול דרכי התמודדות כמו למשל להרחיק את המשחק שלו ולתת לקטן משחק אחר, לשחק ביחד איתו ולבנות בשביל שהוא יפרק, לקרוא לאמא.

צרם לי קצת הדו שיח שלך איתו כשהיא יונקת, לא כי אמרת משהו לא נכון אלא כי עצם השיח מראה שיש פה אפשרות בחירה אבל בעיני הנקה לתינוקת זה לא נושא לויכוח בכלל, זה עובדה. אם הוא בוכה ושום דבר לא מרגיע אותו אז שיבכה, הכל בסדר. אחרי ההנקה שהתינוקת שבעה ורגועה הייתי מחבקת אותו ומסבירה לו, מתמללת רגשות, מציעה פתרונות וכו'.

החלק המעודד זה מרוב שהוא "מחפש" את אחותו,

את הילדים הבאים הוא מאוד אוהב מהרגע הראשון כי זה חייב להיות בקונטרה אליה 😄

הטיפ שלי, זה לא לעשות את הטעות שלי, ולרחם עליו ולחוש אשמה. אלא להציב לו גבולות ברורים.

להבין שהוא לא מפעיל אותי.

אני האמא ובחרתי להרחיב את המשפחה.

בידיעה דומה ובטוחה בדרך שלי, לתת לו את המקום שלו אבל לא לתת למקום שלו לגלוש למקומות שהם לא שלו.

יש את התקופה אחרי לידה, שהכל מתהפך עליו שאז זה נכון להתפנות אליו כשהוא מגיע, להיות ברגישות וכו.

אבל כבר בחופשת לידה ובטח אחרי שחזרת לעבודה,

להתחיל להציב גבולות, קודם בפן הנפשי.

לא בחוסר אונים, לא חמוד שלי, לא מסכן שלי.

הוא לא מסכן כשאת מאכילה אותה.

זה הזמן להאכיל אותה והכל בסדר. כשזה מפעיל אותך הוא מטפס על זה.

הייתי מתחילה דווקא מזמני המשחק ולא מההשכבות.

נניח את מחליטה כשאת חוזרת מהעבודה יחסית כן יותר להתפנות אליו, אחלה.

עברה חצי שעה/ שעה.

את חושבת שעכשיו הזמן להתייחס אליה?

אז תתייחסי אליה. אל תפחדי מהתגובה שלו.

תגידי לו מראש עכשיו אני משחקת איתך עשר דקות, אח"כ אני משחקת איתה עשר דקות.

רוצה להצטרף? בשמחה.

לא רוצה להצטרף? לא חייב

הכל טוב.

ברגע שתהיי החלטית אבל הדגש פה הוא על ההשלמה הנפשית שאת המובילה של הזמנים בבית וחלוקת המשאבים ולא הוא, אז הוא יתיישר עם הנושא.

כל עוד את מרגישה אשמה, ונותנת לו מקום מעבר למה ששייך לו, הוא יעשה את מה שהוא עושה ומצליח לו, הפגנה.

גם זה שאת מתייעצת איתו, מה נעשה? לא מתאים.

הוא לא חלק מצוות קבלת ההחלטות בבית מה עושים עם התינוקת. את ובעלך קובעים. הוא מקבל את ההחלטה שלכם.

זה ניואנסים קטנים אבל הם מרכיבים את התמונה הגדולה.

את יכולה להביע אמפטיה לקושי שלו לקבל את השינויים או את ההחלטה שלך, אבל מבלי להתערבב ולקבל את ההתנהגות שלו.

מבחינת משחקים האמת לא הייתי מעבירה משחקים שהוא זוכר שהיו שלו.

אבל בכל מקרה, ברגע שהוא חוטף לה משחק, את לוקחת ממנו באסרטיביות ובנעימות ומחזירה אליה.

הפוקוס עליה ולא עליו. אם את מתייחסת אליו (בסלחנות או בכעס, זה לא משנה) הוא השיג את מה שרצה, הצליח להסיט את תשומת הלב ממנה אליו.

אומרים שלוקח למשפחה חצי שנה אחרי לידה להתאזן ולכל אחד למצוא את מקומו החדש. אז אתם בתוך הטווח.

אבל נשמע שיש כאן איזה מקום לשינוי מהצד שלך, בעיקר שינוי בתפיסה ובמחשבה.

כלומר גם אם בתכלס מבחינת פעולות לא תעשי שינוי משמעותי, אלא רק המקום ממנו את פועלת ישתנה, תראי שעם הזמן זה ישפיע גם עליו.

בהצלחה!

לגמרי מתכוונת להתחיל ליישם! 

תודה על הזוית הזו.. 

אני יכולה לספר שאצלנו הילדים מאוד אהבו כש'דובבתי' את התינוק (דיברתי כאילו בקול שלו), ועשיתי כאילו הוא אומר להם כמה הוא שמח לראות אותם. שואל אותם איך היה בגן, וכדו'.

האמת שלא התמודדתי עם מצב כזה של קנאה כמו שאת מתארת, אז לא יודעת אם הוא יאהב את זה או שזה רק יעצבן אותו. את מכירה אותו... אבל רק מעלה את זה בתור עוד רעיון.

רעיון לגבי זמן הנקה- לומר שעכשיו זה זמן אוכל, התינוקת יונקת ואתה אוכל- ולהביא לו פרי או חטיף או מה שמסתדר.

ורעיון להרדמות- אמנם לא הכי חינוכי, אבל סרט יכול להיות יעיל. לפעמים אני אומרת לו מראש- "עכשיו אני צריכה להרדים את התינוקת, מה אתה תעשה בינתיים? תדביק מדבקות או תראה סרט?" זה לרוב עובד ברוך ה', לפעמים הוא גם מציע רעיונות משלו.

בתחתוני רשת כמעט חודש כי לא היה לי כח לכבס. (לא בגלל שהן היו נהרסות)

יודעת שלא כולן אוהבות

לי היה נח

תנסי, תקני איזה שלוש חבילות ותראי אם את אוהבת

מקסימום תקני עוד...

כי היה לי לא נח

חבילת תחתונים פשוטה עולה 20 ומכילה איזה 5 לא זוכרת כמה עולים הרשת, אבל לא בטוח שזה יוצא כזה משתלם

לובשת תמיד כותנה נוחות

וגם מיד אחרי הלידה השתמשתי ברגילות ולא נהרסו

קצת יותר מחודש וחצי.

עלה קצת יקר אבל היה לי ממש הצלה

ללידה אחרת קניתי (גם מנקסט) תחתוני מחזור- וזה היה כל כך נח!!

עברתי אליהן יומיים אחרי הלידה, והספיקו לי ליום/ לילה ככה שהייתי צריכה להחליף רק פעמיים ביום.

בבית עם כותנה רגילה

מקסימום שוטפים קצת ויורד בכביסה

אבל לא-מה שאת לא יכולה

כששני תינוקות בוכים במקביל זה מלחיץ

וכשמנסים להיות אז כל יכולים ונלחצים...לרוב זה לא עובד טוב..בכלל...

רואה את זה גם עם הילדים שלי..

לשמור על עצמך מבפנים באיזה תדר רגוע וענייני-

לא להתערבב רגשית ולקחת על עצמך את האחריות שלא יהיה רגע אחד של בכי..

להיות פשוט בנוכחות

לזהות את הסיטואציה..להבין מה נדרש ממך

ופשוט לעשות

עלי זה מאוד שומר ברגעי לחץ לא ליפול לעצבים וחוסר אונים

חושבת שסדר יום חשוב לך בעיקר-

שלא ירגיש לך זמן מסטיק...

תארגני לך כמה קופסאות משחקים מסוגים שונים

מגיעים בבוקר- מוציאה קופסה אחת

אחרי זה נגיד זמן האכלה

אפשר לתת לשני איזה משהו לאכול או לנשנש ביד בזמן הבקבוק של השני

הרדמה- לתזמן כשהשני רגוע יחסית

או שניהם יחד-תלוי איך נרדמים

אחרי זה משחקים אחרים

מדי פעם אפשר לגוון במרחב בו משחקים

אפשר לצאת למרפסת או לגינה

אם יש לך עגלת תאומים אז טיול בחוץ גם יכל להיות נחמד

לשים מוזיקה

אני גם השבוע עשיתי קצת סדר וגם תרמתי 2 עגלות.

כשמוציאים מפנים מקום לשפע חדש;)

אני שומרת כי נראה לי חמוד אבל בפועל הם מעולם לא שיחקו

חוץ מאיזה 2 דובים חמודים

יש בדיקות ביתיות בסופר פארם וכאלה

לא צריך רופא

אבל בשביל מרשם לאנטיביוטיקה כן צריך רופא...

לי זה עזר כי היה לי כבר אנטיביוטיקה ולעשות בדיקה בקופ"ח היה לוקח לי זמן

רימיפארם יוריטסט בדיקה מהירה לזיהומים בשתן

היה לי שתן דמי, ממש ראו שתן שיוצא עם דם, וכשבדקתי בדיקה פנימית (הייתי ממילא אסורה בגלל שיום קודם היה דימום נרתיקי, לכן לא היה אכפת לי לבדוק)

הבד יצא נקי לחלוטין, וכך הבנתי שהדם הוא מהשתן

שתיתי הרבה מים והפסיק לי הדימום

ובבדיקת שתן יצא תקין

אז כנראה זה בכל זאת המטומה שעדיין ישנה🤷‍♀️

על תלסמיה מייגור, אבל על תלסמיה מינור כתוב מצד אחד שזה גורם לאנמיה, לחוסר ברזל, והפרעה קלה בייצור הכדוריות דם האדומות, ומצד שני כתוב שזה לא דורש שום טיפול, וראיתי גם מקום שכתבו שגם לא נותנים ברזל.

אז לא ממש ברור לי אם זה באמת עובד ככה, ובאמת משאירים ילדים עם אנמיה וחוסר ברזל בלי טיפול.

אני מניחה שיהיה לנו תשובות ברורות אחרי שנלך לרופא, אבל עד אז רציתי לישמוע אם אולי מישהי יודעת.

השפיע בעיקר על צורך בברזל כשהיו תינוקות כי בספירת דם הראשונה יצא המוגלובין נמוך

מעבר לזה לא ידוע לי על טיפול כלשהו... 

כי אצלינו תמיד יש חוסר

מה שאת בעצם אומרת זה שמשאירים אותם עם חוסר בברזל בלי לטפל?

ובאמת קיבלתי הרבה אנטיביוטיקה.

יכול להיות שיעזור גם שינוי בתזונה.

אבל פחות יודעת איך זה בגיל קטן

גיליתי בהפתעה בבדיקות שעשיתי

וטיפלתי ע"י שמן אורגנו, משקה אלוורה ופרוביוטיקה

אולי יש משהו שיועיל גם בגיל הזה

שמן אורגנו זה שמן חזק מאוד אז כנראה שאותו לא יציעו

טוב לדעת שגם בגיל כזה נותנים אנטיביוטיקה.

אני כן בעד רפואה טיבעית, אבל רפואה טיבעית לוקחת בדרך כלל זמן, ובינתים הבת שלי סובלת ממש...

בדרך כלל השמות הסטנדרטים נתפסים די מהר ואם מדובר במשפחה גדולה אז חוזרים עליהם.

זה לא שהם המציאו טת השם תהילה או דוד וכו'

אם לא אז סבבה.

יש לי ארבעה בני דודים עם אותו שם, כולם קרויים עם שם הסבא. וזה השם היחיד שלהם, לא שם שני.

אם לא מפריע לכם

בעיניי, הם לא קנו את השם הזה או זכויות יוצרים עליו

למרות שהייתי רוצה אולי שם ייחודי יותר

אבל אצלנו נוהגים להביא שם על סבים וסבתות שהלכו לעולמם, משתדלים לפי דרגת הקרבה

ככה שאיך שיש סבא שהולך לעולמו כל הנכדים - נינים הבאים קרויים על שמו..

כמובן לא מדובר בחוק בל יעבור אבל אנחנו שמחים לכבד

לבן שלי קוראים בשם שהיה אותו כבר ל 5 אחיינים אחרים

השם הקרוב המתוכנן גם יש אותו לכמה

אני לגמרי בסדר עם זה

מי שרוצה ייחודיות שמחפש משהו כדוגמת שפרינצה 

כמה חודשים אחרי שקראתי העתיקו ממני את השם המקורי

ואף אחד אח"כ כבר לא זוכר מה היה הראשון שנתן את השם, ומי העתיק

בעיני זה מחמיא, שאוהבים את השם.

ואצלינו במשפחה המורחבת זה מקובל לקרוא באותם שמות. 

אולי שם יותר ייחודי ואחרי תקופה פתאום עוד משהו קורא בשם הזה - יש בזה קטע מבאס

לי אין את זה

אבל יש לי גיסה שבנשמתה חשוב לה שמות ייחודיים, והיא לא מביאה שם בנאלי כמו תהילה

היא נתנה שם ממש מעניין לאחד הילדים שנה אחר כך גיסה אחרת הביאה את השם הזה וזה היה מוזר

כאילו - ברצינות?

ברור לכולם שהיא לא הייתה מביאה את השם הזה + השם חיבה אם לא הרעיון של הראשונה

כי זה באמת שם חריג..

כמובן אין בעלות

אני בעצמי הבאתי שם שחוזר על עצמו ברוב המשפחה

וגם הביאו את זה אחריי

הכי באהבה וזה באמת מחמיא

אבל מי שזה חשוב לה ואת יודעת שהיא בוחרת בכח שמות ייחודיים? לא יודעת לא התחברתי לרעיון

כמובן זה מותר וזה בסדר

אבל לי אישית זה היה מוזר

אם יש רק אחיינית אחת במשפחה או כמה בודדים אז לא

אבל אם המשפחה כבר גדולה ויש מלא אחיינים אז אין בעיה

למישהו יש בעלות על שם כל שהוא??

במיוחד שכתבת שזה שם נפוץ

אצלינו יש המון כפילויות וכולם בסדר גמור עם זה

אבל יש אצלנו שמות שיש בני דודים בשם הזה גם. (קטנים מהם)
 

ממש מחמיא לי. 😊

אבל כן נתנו שם של בן-דוד שלי

מבחינתנו כרגע אין בעיה לתת שם של בן-דוד של אחד ההורים, אבל לא שם של בן-דוד של הילד. אולי כשהמשפחה תגדל, דעתנו תשתנה...

עד כה לא הפריע לי כי לא לקחו לי אף שם שאהבתי מאוד

שם שני אין לי בעיה גם אם יש

וגם לקרוא עם שם שני של אחיינית נגיד

ואם יהיה שם שממש ארצה לא אוותר עליו האמת

אבל אולי זו שריטה שלי 🤷‍♀️

לא רוצה שיהיו בלבולים, ולא רוצה כאילו להעתיק.

האמת שלאחד הבנים שלי קראנו בשם של נכדודה שלי (בלי לשים לב לזה מראש), ובברית שלו דודה שלי אמרה: "הווו, עוד איקס?" האמת שאני לא יודעת אם היא התכוונה לשבח או ל'גנאי'... אבל כשבברית הבאה חשבנו על שם אחר מהנכדים שלה - זו הייתה אחת הסיבות שוויתרנו...

בכל אופן, יחסית אין לנו משפחה גדולה (לפחות בינתיים), ובכל מקרה האחים שלנו לרוב קוראים בשמות שאנחנו לא נקרא... אז זה לא קשה מאוד.

כל עוד לא מדובר על שם שהוא ממש המצאה חדשנית ומקורית (שאז ככל הנראה לא אקרא בו ממילא),

אין לאף אחד בעלות על שמות,

אם הילדים צמודים ממש בגיל אז לא, זה נראה לי קצת טו מאץ'

אבל סתם ככה- כן. בהחלט.

ואשמח שיעתיקו ממני, זאת מחמאה ענקית בשבילי...

אם זה שם במשפחה המורחבת. לדוגמא בת של בת דודה אז אין בעיה

אנחנו משפחה ע-נ-ק-י-ת אין מצב לא לחזור על שמות.

במשפחה היותר מצומצמת כמו שכתבת בת של אחותי

אז אם זה שם על שם סבתא הייתי קוראת. זה מאוד מקובל ששמות חוזרים על שם סבים וסבתות

אם זה שם שהם קראו כי חיפשו שם יפה ומקורי הייתי מנסה למצוא שם אחר

ואם לא מוצאת שואלת אותם אם אכפת להם שנקרא.

בוודאות יגידו שבכייף ואין בעיה שנקרא גם.

זה בעיקר כדי שלא יופתעו שקראנו כמוהם.

אם זה שם שני וכאלה אז כן.

גם אצלנו ב"ה יש הרבה אחיינים אז גם ככה קשה ;)

נזק. אפילו בהפרש של שבועיים..

אין לאף אחד בעלות על שם.

אבל אלו לא היו שמות מיוחדים כאלה האמת .

לבן שלי יש מיוחד. אם יקראו לעוד בן כך, זה בטוח יהיה כי שמעו אותו אצלי. אבל זה לא נראה לי יקרה 🤭 ואם כן, אשמח כי זה שם טוב ב"ה

שלי..

יהל

יעל

אמנם הכתיבה אחרת, אבל כשקוראים להן, זה נשמע אותו שם...

כבר קניתי לאחרי הלידה

אף  פעם לא קרה לי שככ השתנה בתשיעי...

קניתי מידה אחת יותר

ואפנה אליה בפרטי מהניק שלי.

אצלנו, העברנו לאחרונה את התינוקת מהחדר שלנו לחדר של אחותה (בת שלוש וחצי).

ערב אחד שמעתי שבת ה-3.5 יוצאת מהחדר לשרותים, והקטנה התחילה לבכות. אז מיד הגדולה חזרה לחדר ואמרה לה "עוד מעט x (השם של עצמה) באה. להשאיר לך את הדלת פתוחה?"..

ובאחד הלילות כשהתינוקת בכתה, הגדולה אמרה לה ממש מתוך שינה "אל תדאגי, אני כאן..."

לאכול אותן🥰

בנות שלי נקרא להן א וה. (5 ו7)

א. כל השבת: כשאהיה בת 50 אקנה לעצמי טאבלט

א. לה.: כשנהיה בנות 50 נפתח גן ונטפל בתינוקות ביחד

בתקופה האחרונה הלכנו לראות הרבה בתים. כל פעם כשבאנו עם הילדים אוטומטית שני ה'גדולים' (2,4) נותנים ידיים ומסיירים בדירה ביחד..

ועוד:

הקטנציק בכה ואני הייתי בשירותים.

הגדול(4) יושב לידו, מנדנד את הטרמפולינה ואומר: אני יודע שאתה רעב, אני יודע שאתה רעב, תיכף אמא תבוא ותיתן לך לאכול...

לא זוכרת כרגע סיפור ספציפי מאצלנו (לצערי יש דווקא הרבה מריבות לאחרונה ), אבל היו כמה פעמים שילד מסוים לא היה בבית למשך יום או יומיים, ופתאום ילדים אחרים דיברו עליו בגעגוע... (שזה מפתיע בהתחשב בזה שהם רבו/היו בכאסח לפני שנפרדו...)

והקטנה - לפעמים כשאחד האחים שלה בוכה היא ניגשת אליו בעדינות ואומרת: "מה קאה? למה בוכה?" 🥰

בליל שבת האמצעי שלי (2) היה ממש עייף ונודניק והחלטתי להשכיב אותו לישון לפני ארוחת השבת.

ארבעים דקות אני יושבת לידו, הוא נרדם ומתארגנים לקידוש.

הגדול (3) הולך אליו למיטה,מעיר אותו ואומר לו- קום יש קידוש, אתה תהיה עצוב מחר כי לא היית 🤦🤦

וגם היום בערב יצאתי עם הילדים והקטן נשאר בבית.

הגדול (3) בלי קשר לכלום- אמא בואי נתקשר לאבא אני רוצה לראות את *** (בן חצי שנה) מחייך

שתי האחיות שלה (4, 2) קופצות עליה כמו זוג יונים הומות

מההההה

מהההה

את רעבהההה

מתוקההה שלי

הבת שלי עכשיו בתקופת אבא

רוצה אותו כל הזמן

בשבת הוא הביא אותה למיטה שלנו בצהריים וכזה משחק איתה וזה נחמד יופי

ואז אני באץי למיטה גם

ישר היא קופצת לא!! לא אמא!!

אז הוא אומר לה אבל אני אוהב את אמא

עושה קולות לא מרוצים בעליל כמו נמר כזה

אמא לא!! ומגרשת אותי

אז הוא אומר לה אז איפה אמא תישן??

חושבת חושבת פתאום עולה לה חיוך, מצביעה על החדר שלה- הנה!!!!

תודה רבה לך באמת מתוקה שלי😂😂😂

סתם הכל טוב לא אכפת לי

הוא באמת אבא מדהים😍

ועכשיו עוד הוא שומר עליה כי אין קייטנה

ניראלי עד סוף החופש הילדה לא מדברת איתי😜

איזה מתוקים הם נשמעים

הגדול שלי היה בן 2.4 כשהקטנה נולדה.

וכשהיתה ממש בת כמה ימים ובכתה

הוא באה אליה: "למה את בוכה? את רוצה אוטו?"

והביא לה מהמכוניות שלו

בכללי הוא מת עליה. מגיע מחבק אותה

אומר לה: "אני אח שלך, אני אוהב אותך"

לפעמים מתגנבת החרדה הזאת שהילד לא יקבל בטוב את הבייבי

מסוג הסיפורים שממש עושה לי טוב על הלב 

האמצעית צרחה או בכתה או משהו באמצע הרחוב ולא הצלחתי להרגיע אותה, אז אמרתי לשאר "טוב בואו נמשיך ונשאיר את x מאחור."

ואז הקטן שלי הזדעק ולא היה מוכן להמשיך בלעדיה חחח

יושבים לאכול בשולחן קקל וכמה מטרים מאיתנו מתמקמים חבר'ה עם כלבים. .

הקטנה (1.2) רצה לכלבים בהתלהבות

הגדולה (3) שמפחדת מכלבים מתחילה לבכות.. "אמא אני לא רוצה שהיא תלך אליהם.. לאאא.. שהיא תחזור.. "

נהניתי מאוד לקרוא, איזה קשר אחים מיוחד.

בע"ה שירבו זכויות בעמ"י!

עשה לי ממש חשק ללדת לבן המהמם שלי אח קטן❤

40+2🥵

בלי הבייבי (נדיר!)

כשחזרתי בעלי סיפר שהוא בכה

בת 3.5 אומרת לו: "מה, אתה רעב? אין אוכל אמא לא פה.

אבל אני אנסה להרגיע אותך ככה" ועשתה לו פרצופים מצחיקים🤣🤣🤣

או שהיא מחבקת אותו ושרה בקצב: אוהבים בהגזמה! אוהבים בהגזמה!