פורום הריון ולידה (עמוד 4942)

מומלץ זה עניין אישי...

הבדיקה היא בדיקת סקר, שמעריכה את הסיכון לתסמונת דאון ולמומים במערכת העצבים המרכזית של העובר.

בינים כאלה שיכולים להעיד עך סיכון יתר להתפתחות רעלת הריון בהמשך

ולכן בעיני חשובה מאוד

בכל ההריון, בהנקה, ובכלל...   גם לילדים וגם למבוגרים.

 

הטוב ביותר זה לצרוך זאת בתוך המזון (דגים , אצות, סויה, אגוזי מלך, זרעי פישתן...) ואם זו ממש לא אפשרות, או שהאכילה היא לא בכמות מספיקה, רצוי לקחת תוסף תזונה אומגה 3

 

בהצלחה!

 

שמעתי שיש קשר בין זרעי פשתן לפוריות, רק לא הבנתי אם זה עוזר להיכנס להריון או לא...

מישהי יודעת?

אולי זה קשור דווקא לפוריות גברים (ניחוש...)??

 

קשה לי להאמין שזה מפריע להיכנס להריון... אם כי אני לא יודעת שום דבר על הנידון...

הגוף לא יכול לייצר בעצמו את האומגה וזה חיוני גם לאמא וגם לתינוק. זה מסייע בהתפתחות חדות הראייה ובכל מיני מחקרים גם נראה כי ילדים לאמהות שצרכנו יותר אומגה 3 היו בעלי כישורים חברתיים ומוטוריים טובים יותר וגם סבלו פחות מבעיות התפתחותיות וממחלות. לגבי צריכה של דגים, צריך לבדוק איזה דגים מותרים במהלך ההיריון כי לפי מה שאני זוכרת לא כל הדגים מתאימים, חוץ מזה שאפשר גם לקחת כתוסף תזונה, יש את אומגה D3 תשעת חודשים שיש לה מינון מוגבר של DHA בכמוסה אחת 350 מ"ג כשההמלצה של איגוד הבריאות הבינלאומי היא לפחות 200 מ"ג

גבר צריך להיכנס לפורום כזה שיש בו שאלות אישיות כ"כ של נשים.. אני לא הייתי רוצה שבעלי למשל יקרא שאלות כאלו...

יש אנשים ששונים ממך ומבעלך לטוב ולרע.

אותי זה כן מעניין ולא גורם לי לבעיות הלכתיות...

מותר לך לעשות כרצונך... אני אישית באמת מזועזעת מהעניין. עד כאן התכתבותי בנושא.

את לא הראשונה שהזדעזעה ממני..

לקח לי הרבה זמן למצוא את שאהבה נפשי.. (חצי שנה, יצאתי עם איזה 10 בנות חלקן מהפורומים.. (הייתי ניק אחר)

האנונימי ועוד כל מיני שאלות על התכתבויות תפסיק לחרטט

מפורום לקראת נשואין ולא עם בנות מפורום הריון... ולכן לא הכרתי את המוסג אנונימי. 

חוצמיזה למה את מפחדת וכותבת מאנונימי?

מסכימה שגבר לא אמור להיכנס לפורום כזה (מהשם מובן שזה פורום של נשים),

אבל אני לא מבינה למה בנות מתפדחות (כולן פה באנונימי, לא? מאיפה לו לדעת שלשכנה שלו יש הפרשות כאלה וכאלה? מי שחושבת שעלו עליה - שתפתח ניק חדש. סה"כ זה אינטרנט. כולם יכולים להגיע לפה...).

בטבע הדברים בפורום פתוח כל אחד יכול לגלוש ואין טעם להתעלם מזה.
מי שרוצה לשאול שאלה אישית ולא נמצאת בפורום לנשואות בלבד יכולה לפנות באופן אישי ליפעת ואלי.

והבית נראה די בהתאם

דווקא כלים - די הצלחתי לשטוף לא הכי נוח אבל בסדר 

שטיפת רצפה

כלים

כביסות

מקלחות לילדים

הבעל עוזר כמיטב יכולתו.

הכי הכי קשה--- לגרוב גרביים כמובן!

 

 

 

נראה אותך קושרת שרוכים... 

 

למעששה חוץ מאשר עם להרים מהרצפה אני די מסתדרת

לגזור  צפורניים  ברגליים? גם פרויקט!

באחת הלידות דחיתי את זה לאחרי הלידה, ואז היו לי כאלה תפרים שלא יכולתי לזוז בכלל, שבהרין הבא השקעתי לגזוז לפני הלידה עם כל הקושי (ואז כמובן לא היו תפרים ב"ה)

לגרוב גרביים זה היה תפקיד של בעלי
בגדול, זה באמת מורכב אבל מנסיון, כשנכנסים לקטע של נקיון לא שמים לב לבטן שמפריעה.. רק אח"כ צריך כמה שעות מנוחה להחזיר את העצמות למקום
בהצלחה.

לשים גרביים גם עם רגל ישרה! ועם כל מיני פטנטים

 

כך שלפחות זה נותן יתרון- אין לי בעיה לשים גרביים גם עכשיו.

 

והאמת שלמרות שאני עם בטן גדולה ב"ה אני כן מרימה מהרצפה ...

 

רק עמוד אני פשוט לא מסוגלת יותר מכמה דקות....אז ה' יברך את בעלי הצדיק ששוטף כלים בנאמנות

 

ורצפה אני לא שוטפת בלי קשר...( שלא תחשבו שאני מפונקת- יש לי בעיה בגב ובברך ולכן זה קשה לי...)

נעליים. זה משעשע אותם.

מחכה לזה כבר!!

בל זה באמת חד פעמי.. אני שותה קפה מקסימום פעם בשבוע..

זה מאוד כיף

 

תהני מכל רגע...

רוצה שגם הבעל יהיה שותף!

במבנה הגוף שלך...

בעוצמת התנועות של התינוק,

במיקום השיליה

 

וברגישות והסבלנות של הבעל (לפעמים מרגישים תנועות ממש עדינות, וזה לוקח הרבה זמן עד שיש תנועה...)

אבל בעיקרון, לא הרבה אחרי שאת מרגישה תנועות, אפשר גם להרגיש מבחוץ (לפעמים צריך קצת ללחוץ בעדינות עם היד על הבטן...)

 

יש שלב שגם רואים את התנועות, ממש... וזה יכול להיות מאוד משעשע...

הדבר היחיד שעוזר זה לשתות המון,ולא רק "לשתות היום",כי לםי מה שהבנתי זה ששתית,אבל לא בהכרח מספיק,אם אני טועה תתקני אותי.
וגם לא לעשות תנועות חדות,וכד',לא עם הראש ולא בכלל עד שזה עובר.

וכבר אין לי כוח

עכשיו באחה"צ למשל סיימתי כמעט ליטר וחצי.
ואתמול בערב ליטר.
וזה בלי שציינתי את שאר היום,ברגע שזה מגיע פשוט לשתות ולשתות(סליחה,זה לא פשוט,אבל זה מה שצריך).
ואם זה לא עוזר,אז אולי יז לך איזה חוסר במשהו שגורם לזה,אבל אני ממש לא מהמבינות בויטמינים וחבריהם.

מגיל חודש וחצי זה בסדר

עד חודש וחצי צריך שיהיה לתינוק כל יום טיטול מלא?
אצלי זה ממש לא כך בגלל שסובל מגזים.

עד גיל חודש וחצי טיטול אחד ביום עם צואה הוא מבחן לאכילה מספקת של היונק.

אז תינוק בן שבוע - כמה טיטולים ביום?
כשהוא יצא מהבית חולים אמרו לנו שצריך 5-6 ביום.. עד מתי זה בתוקף?

לתינוק בן שבוע שניזון רק מהנקה אמורות להיות יציאות כל יום (ויתכן כמה פעמים ביום), אבל לא 6 פעמים ביום

 

ככל שהוא יגדל המרווחים בין היציאות יגדלו....

 

תחיה כתבת שאפשר לעזור לו, יש לך המלצות?(תינוק בן 3.5 חוד')

צריך?

יתכן שזה הריון בלי עליה של בטא (יש דבר כזה)

או חלילה הריון שלא מתפתח כראוי 

 

המחזור מושפע מהרבה גורמים, ולכן גם אצל נשים שהמחזור שלהן מדוייק יתכנו חריגות לפעמים (בלי קשר להריון)

 

במקרה שאת מתארת יכולות להיות אפשרויות רבות,

אחת מהן היא שזה אכן הריון, וזה יתברר בע"ה בהמשך בוודאות.

אפשרות אחרת היא שהתרחש אצלך איזשהו שינוי הורמונלי שהוביל לאיחור ולהרגשה הרעה (ויתכן גם שאין קשר בין האיחור לבחילות...). שינוי יכול להיות בעקבות שינוי משמעותי בתזונה או בהרגלי שינה. או בעקבות טלטלה רגשית כלשהי... (או בעקבות הנקה...)

 

בכל מקרה, אני הייתי מחכה כמה ימים, ורואה מה קורה.

אם המצב לא משתנה בעוד כשבוע, הייתי פונה לרופא נשים לברור...

 

בהצלחה רבה!

ובשורות טובות!

צירים בד"כ זה כאב שבא מהגב אל הבטן ועובר לאחר זמן מסויים
והם באים במרווחים אז ככל שהם צפופים יותר כלומר 3-4 דקות זה הזמן ליסוע
חוץ מזה במידה ויש ירידת מים או דימום אז נוסעים מיד בד"כ.
בהצלחה רבה!
מקווה שהובנתי נכוןן

בשלב הזה כדאי כבר להיות בחדר לידה!!
כדאי לנסוע כשכבר ממש ממש כואב
ולא עוזרת מקלחת,מנוחה..תנסי לישון
לאכול משו

לי זה עבר בשניה וחזר אחרי שעה ואח"כ ילדתי אחרי שעה...

שעות...

 

קשה לדעת מתי בדיוק לצאת. זה משתנה מאישה לאישה ומלידה ללידה...

 

יש כמה פרמטרים:

אורך הציר עצמו (לפחות דקה)

המרווחים בין הצירים

עד כמה הצירים כואבים (אם ניתן להמשיך לדבר או לתפקד במהלך הצירים בד"כ זה עדיין לא...)

עד כמה הם סדירים (אם הם רק בערך סדירים, זה לפעמים מעיד שזו רק ההתחלה)

הרגשה כללית של האישה (ככל שהלידה מתקדמת ההורמונים משפיעים גם על ההרגשה הכללית)

אם מרגישים לחץ כלפי מטה- לצאת מיד

אם חלילה מופיע דימום כבד, או מים לא נקיים - לצאת מיד

 

 

צירים שעוברים, או נרגעים במנוחה, שינה או אמבטיה, בד"כ מעידים על התחלה של לידה, ועדיין לא כדאי לצאת...

תמיד אומרים שאם הצירים קצרים מדקה אז זה עוד לא ממש לידה, אבל אצלי זה קצת בלבל אותי-

היו לי צירים באורך של 40 שניות (אח"כ התארכו ל-50 שניות, אבל לא הגיעו לדקה), אבל במרווחים מאוד קטנים (2-3 דקות). בגלל שזה לא הגיע לדקה הייתי בטוחה שאין בכלל עניין לצאת. בסוף יצאנו בגלל ירידת מים (מקוניאליים די סמיכים), והאמבולנס רצה לקחת אותנו לבית החולים הכי קרוב כי היו לחוצים שאני כבר ממש בלידה (בסוף הסכימו לקחת אותנו לעין כרם, כמו שביקשתי, הגעתי לשם בפתיחה 5 וחצי, ודי מהר הגעתי לפתיחה מלאה). נראה לי שעד הסוף הצירים שלי היו בערך באורך כזה (של פחות מדקה).

אני משערת שזה מקרה קצת יוצא דופן, אבל כן כדאי לשים לב שגם אם הצירים לא באורך של דקה אבל כן כואבים וצפופים, יכול להיות שבכל זאת כדאי לצאת..

אני הרגשתי את הצירים כ7 שניות אחרי שהמוניטור כבר החל להראות וכנ"ל גם בסוף.

ההוראה שקיבלתי בקורס הכנה ללידה הייתה שמרווחים של 5 ד' נקרא צירים סדירים (מתחלת אחד לתחילת השני)

אז לכן צריך לעשות שקלול של הנתונים כמו שרבה אמונתך אמרה. ואצלך הם היו מספיק צפופים כדי להניח שכבר לא ישלחו אותך הביתה.

דווקא המקרה שלך יכול להיחשב כסטנדרטי אבל תמיד יכולות להיות הפתעות 

אם לידה מתחילה בצירים ובאמצע יש ירידת מים הלידה יכולה להפוך למאוד מהירה באופן פתאומי...

 

אבל, את צודקת, ולכן ציינתי שזה תלוי בכל הקריטריונים יחד, וצריך להפעיל שיקול דעת, והרבה סייעתא דשמיא...

אל תחכי לרגע האחרון.

אם זאת לידה ראשונה, תתענייני במשפחה שלך איך היו הלידות. אם במקרה זכו ללידות מהירות - יש סיכוי שגם אצלך יהיה ככה, ולא כדאי לך לקחת סיכון. אני בגלל לידות מהירות במשפחה יצאתי לדרך עם הציר הראשון, ורק בזכות זה לא ילדתי בבית או בדרך.

 

יש גם משהו עם יין, שאם שותים זה מרגיע צירים מדומים. אם לא נרגע כנראה שהם אמיתיים... משהו כזה. מעולם לא ניסיתי.

 

אני גם לא בטוחה שאצל כולם הצירים באים מהגב, אצלי זה לא ככה.

לבית החולים ששם את מתכננת ללדת, אם זה רחוק אל תחכי לצירים צפופים ממש- לדעתי.

 

 ולי דווקא כן עזר ללכת לישון כדי לדעת שזה צירים מדומים.

והיה לי פעם שהגעתי לבי"ח וכשעשו לי מוניטור זה היה אחרי שהתארגנו, ולקחנו את הילדה להורים וכו' ופתאום כשנשכבתי במיטה לאט לאט נרגע... וחזרתי הביתה.

ומשתנה מאחת לאחת ומלידה ללידה. אני את השנני ילדותי בבית בגללל שהיו לי צירים מוקדמים כל החודש השמיני. הוא נולד בשבוע מוקדם והזמן בן הירידות מים ללידה היה כמה דק' כך שהאמבולנס שהזמנוו עזר לו לצאת ורק אח"כ לקח אותי לבית חולים.
כדאי לצאת כשהצירים תכופים וכואבים אך לקחת תמיד בחשבון שאולי עוד לא. שווה את המאמץ. אצלי בה נגמר בטוב ושמחה והייתה לי חוויה טובה אבל יכול להיות גם אחרת....

אבל אני רוצה קצת רקע לפני כדי שאני לא ארגיש טיפשה כמו שיצאתי מהרופאת נשים....

אני רוצה גם להבין ולהחליט מהי הגישה שלנו לפני שאני מקבלת פסק הלכתי.

הוא לא רופא, זה עניין רפואי.

בעקרון אפשר לבצע סקירה אחת, ואם מבצעים אחת עדיף את המאוחרת. אבל כדאי לך להתייעץ עם רופא הנשים שלך.

המטרה באופן כללי היא לזהות מומים [במידה וח"ו יש] בעובר. תחפשי מידע באתרי קופ"ח. יש שם הסבר כללי.

יש כאלה שזה רלוונטי להם לצורך החלטה על הפלה, יש כאלה שרוצים לדעת מראש, וכו'.

האמת- מוזר לי שאת לא...

סתם סתם תשאלו את מי שאתם רוצים 

 

ברור שאפשר לשאול את מי שרוצים, אבל למה להפנות לרב כמקור לתשובה לעניין?!

ויש הרבה רבנים שאומרים לא לעשות

אגב לפי הרופא שלי רב הנשים באזור שלי לא עושות סקירה מוקדמת

ויש גם שלא עושות סקירה מאוחרת

רב לא יכול לענות על שאלות רפואיות בנושא, הוא פשוט לא מוסמך לעניין.

אגב סתם השתמשתי בנוסח שלך אבל באמת תהיתי איך ההורים קשורים לכאן 

טוב נו וכמובן זה לא ענייני ויש שמשתפים את ההורים סתם תהיתי בקול 

הרב שלנו מאוד מעודכן ומבין גם ברפואה בת זמננו.

מבחינתי שאלות כאלו הן גם רפואיות וגם הלכתיות.

 

ולעניין ההורים- להורים יש הרבה ידע שלנו אין (בכל זאת 9 לידות), ולכן אנו מתיעצים איתם כמקור ידע (כמובן שההורים אינם מחליטים ואינם יודעים הכל..)

אנחנו בחרנו לעשות סקירה מוקדמת, אבל לא שקיפות עורפית וחלבון עוברי.

השיקולים שלנו נבעו מכך שהרגשנו שאם ל"ע משהו לא בסדר בשקיפות או בחלבון עוברי זה לא יגרום לנו לעשות הפלה. מה שכן, זה מאפשר התכוננות מראש (נפשית, וכן הרבה פעמים ילדים עם תסמונת דאון נולדים עם מומים בלב וחשוב לדעת כדי לנתח מייד אחר הלידה). מאחר שזהו בדיקה סטטיסטית, אנחנו הרגשנו שלא נעמוד בעומס הרגשי ומעדיפים לא לדעת במשך ההריון.

 

לעומת זאת- בעיני זה חסר אחריות לא לדאוג לכך שאולי יהיו מומים וכדו' בשל התסמונת ולכן כן חשוב בעיני לעשות סקירת מערכות (כמו שאמרתי שאז אם יש נגיד מום בלב, ח"ו, מייד יודעים לנתח אחר הלידה). בכל זאת- זה אפשר לגלות גם בסקירה מאוחרת.

 

השיקול לעשות סקירה מוקדמת נובעת ממקום שכבר היו מקרים שהתגלו מומים ממש חמורים שמסכנים את האישה ולעובר אין סיוכי לשרוד. במקרה כזה- אני מעדיפה לדעת כמה שיותר מוקדם. ההריון קשה ואם אין טעם להמשיך, ל"ע, אז שיגמר. וכן אם צריך הפלה, ח"ו, אז אני מעדיפה כמה שיותר מוקדם וגם שאנשים אחרים ידעו כמה שפחות. 

 

אלו השיקולים שלנו. וההשתפות העצמית היא לא כ"כ גדולה, ככה שזה ממש לא עניין לעשות את זה. (וגם האיכות מדהימה! פשוט נהנו לראות את העובר שלנו ממש כבן אדם קטנטן. זה משנה את התפיסה לגמרי.)

עקרונית בסקירה המאוחרת המערכות יותר מפותחות ורואים יותר. זה ההבדל.

 

שיהיה במזל טוב ורק בשורות טובות!

הסיבה לכך היא שבשלב הזה של ההריון אפשר לגלות ח"ו מומים שניתן לטפל בהם  במהלך ההריון ולכן כהגדרתם בדיקה זו יכולה להציל חיים.

 

הבדיקה בודקת את תקינותם של האברים בשלב זה של התפתחות העובר (יש דברים שאפשר לראות רק בסקירה מוקדמת ולא מאוחרת ומכאן חשיבותה).

 

אין לי מושג למה זה לא בסל הבריאות , אבל מצד שני אם יש לך משלים  זה יעלה לכם בין 100-200 (תלוי בקופ"ח.(

 

החלטות טובות!

נשמע לי לא סביר שניתן להרגיש פעימות לב של העובר...

 

אולי זו זרימת הדם בשליה? או כלי הדם סביב הרחם?  (בהריון נפח הדם שלך עולה מאוד, ולעיתים ממש מרגישים את הדם זורם)

 

אפשרות נוספת, היא שאלו גיהוקים של העובר. (מרגישים מין תנועת עובר בעוצמה קבועה במקום קבוע ובקצב קבוע...)

שזה לא הגיוני שזה הדופק שלי .

שאי אפשר לחוש את דופק העובר. זה בלתי אפשרי עד הלידה. 

זה בהחלט הדופק שלך וודאי שהוא מהיר מהרגיל. 

יש נשים הסובלות מדופק מאוד מהיר בשליש הראשון של ההריון בגלל השינויים ההורמונלים.

ואת הדופק המהיר והחזק הזה מרגישים בכל מיני איברים בגוף! אבל זה הדופק שלך!!!

זרימת הדם בגוף שאת מרגישה מעידה על הדופק שלך.

 

דופק שונים.
אז מזה כן יכול להיות אם זה לא דופק שלו לא שלי?

ןהגיוני שאולי מרגיש לך כדופק

גם כן שבוע 14 + 4
ובימים האחרונים היה כמה פעמים ששמתי את היד על הבטן למטה ממש,והרגשתי דופק,חשבתי שזה הדופק שלי,שקורה שמרגישים לפעמים בבטן,אבל כששמתי את היד השניה על הלב הרגשתי שזה לא באותו קצב,הדפיקות לא מגיעות ביחד,כאילו בתורנות,
כשהרגשתי ביד שהנחתי על הלב,לא הרגשתי ביד שהנחתי למטה על הבטן ולהפך.

באופן כללי לפני ההריון היה פעמים שסתם הרגשתי אצ דופק שלי גם בבטן,כמו שמרגישים בעוד הרבה איזורים בגוף,אבל זה תמיד היה אותו קצב של הדופק בלב

הדופק הלבבי זה הדפיקות הבטני זה זרימת הדם בעורקים שם...(תחשבי שבעצם לוקח זמן להגיע מהחב חבטן ככה שזה לא הגיוני שיהיה זהה)

א) מאז ומעולם כשהרגשתי דופק בבטן,עוד לפני ההריון,זה היה בקצב אחיד.
ב) מעולם לא הרגשתי את זה למטה איפה שהעבור ממוקם עכשיו.זה פעמים ראשונות שאני מרגישה שם.

על כך את הרופאה היא אמרה שאלו הדפיקות לב שלי..
אז המשכתי לחיות באשליות עד שהגיעו הבעיטות האמיתיות

לפעימה שיוצאת מהלב לוקח כמה שברירי שניה להגיע לאזור הרחם ולכן היא אינה מרגישה את הפעימות בו זמנית אלא בהשהייה מסויימת, אבל באותו קצב בדיוק.

את פעימות העובר לא ניתן להרגיש אלא רק לשמוע. הן מדי חלשות ובקצב שונה לחלוטין מהקצב של האם.

הפעימות שהיא מרגישה אלו פעימות כנראה מעורקי הרחם.

בניתוח הראשון שלי ברמבם הביאו לי אותו אחרי שעתיים - כל זה במידה והניתוח מתוכנן מראש

יש מישהו שישהה אתך כל הזמן?

איך מרימים ומורידים תינוק? איך קמים?

רק לחשוב על זה אני מתחילה לרעוד--

(לא יודעת לגבי הביות שם, אבל הם כן מאפשרים הנקה עוד בחדר ניתוח)

מישהי אחרי קיסרי

והייתי צריכה להתעקש שיטפלו בו כדי שאוכל להתאושש קצת....מה הם ככ ממהרים?????

אני זוכרת שהייתי כל כך מסוחררת שפחדתי להרים את הילד

והם עוד צעקו עלי שהילד שלך גברת נמצא הרבה בתינוקיה 

 

בבוקר שאחרי הניתוח כבר הביאו אותו והעמדתי אותם במקום שהלו אני אחרי ניתוח ובשביל לטפל בו הם שם....

רק את מכירה את עצמך, אבל אני מסכימה עם הקודמות שלא כדאי לקחת ביות.
כשתחזרי הביתה תברכי על הלילות הקודמים שישנת בהם נורמלי...

ועוד 5 שעות מסכנות בלילה שממילא תרצי לישון

 

בעלי הביא אותם אבל לא הרמתי עד בערך 24 שעות אחרי אם לא יותר...פחדתי והרגשתי חלשה..

לגבי עצמי,

רק כשחזרתי הביתה יכולתי סופסוף לישון נורמלי כשהתינוקת קרוב אלי.

זה היה בכלל לא כיף אחרי ניתוח(!) לקום באמצע הלילה כדי ללכת לפגיה שנמצאת במחלקה האחרת להיות עם התינוקת.

או אח"כ לקום כמה פעמים ולצאת מהמיטה ולהתלבש ולצאת מהחדר כדי לקחת מהתינוקיה להניק. ולהניק בחדר הנקה בישיבה כי זה יכול להפריע לשכנות. ואז להחזיר אותה וכו'.

ובאמצע עוד לריב עם האחיות כי זה מפריע שהאמא של התינוקת הבכיינית מסתובבת להן בין הרגליים יותר מדי.

בקיצור שום מנוחה לא היתה לי.

 

בשמחה הייתי בוחרת ביות אם רק לא היתה לה צהבת. ומניקה בנחת כשנח לי ולה.

(לצערי בבי"ח שהייתי לא שמעו על אפשרות לביות כשיש צהבת).

 

אני כן מסכימה שרק את מכירה את עצמך ומה יתאים לך וכדאי להיות גמישים ולהחליט לפי המצב באותו רגע.

דעתי

לא כולן יכולות לנוח בבית..

ולכן הימים הראשונים חשובים להתאוששות ולפעמים לנפש..

 

כי כשהבת שלי הייתה בטיפול נמרץ בפגייה והבנות ששמו לי בחדר היו עם ביות 

אני הרגשתי התעללות

 

 

בכל אופן התלונה שלך היא לבי"ח ולא לאלו שבחרו להיות בביות אני מניחה.

הנשים ששהו עימי בחדר לא אשמות..

 

דעתי היא שצריכה להיות הפרדה בין ביות מלא/חלקי לבין בכלל לא

תמיד אהבתי כשהתינוקות לצידי,

אבל ללילה, שהייתי זקוקה לקצת מנוחה- יכולתי להחזיר לחדר התינוקות.

בשנים האחרונות בסורוקה הביות הוא מלא וטוטאלי ולא נתון לבחירה,

את עולה מחדר לידה עוד מפורקת לחלוטין-

והתינוק כבר מחכה לטיפולך, להכל כולל הכל.

 

ואם התינוק שלך שקט- הרי שהתינוק של השכנה לחדר בוכה כל הלילה ואימו הנואשת לא מצליחה להניקו/ להרגיעו.

 

שלא לדבר על אחרי ניתוח- שעם כל האהבה והשמחה -

זה היה די סיוטי לקום לתינוקת בלילה.

ממקרה שהיה לי עם הבן שלי,
בשביל התינוקת שלך חשוב היה שהיא תהיה בתינוקיה במעקב ומתחת לאור כשיש צהבת..
לא שיחררו אותי ואת התינוק עד שזה התאזן אז ברור שלא איפשרו לך ביות. לטובתה..

שמים את המיטה עם המנורה הכחולה לידך בחדר. ואת אחראית להניק ולהחזיר. ויכולה ללטף ולהיות לידו כשהוא שם.

באמת! לא ביקשתי שהתינוק לא יעבור טיפול...

 

לעומת זאת איפה שהייתי- התינוקת היתה תקועה יום שלם מתחת למנורה ובכתה די הרבה

ואפילו לשבת לידה לא יכולתי כי התינוקיה צפופה וזה עיצבן את האחיות. 

כל הנקה זה היה פרוייקט כי הייתי צריכה להלביש אותה ולצאת להניק ולהחזיר.

בגלל שהיא היתה קטנטונת היא היתה מתעייפת מהר ויונקת כל פעם קצת, אבל אי אפשר היה להניק הנקות קצרות וצפופות יותר (שזה מה שהיה עדיף לה מן הסתם) כי כל פעם להלביש ולצאת זה גוזל מהזמן שהיא תהיה מתחת למנורה.

מצד שני, שוב, בגלל שהתינוקיה צפופה לא יכולתי להניק אותה מהר בלי כל טקס ההתלבשות בפנים ליד המיטה שלה (כי צפוף וזה עצבן את האחיות כאמור )

בקיצור סתם מצב בלתי אפשרי לכולם. סבל לתינוקת וגם לאמא (שהיתה עוד אחרי ניתוח קיסרי).

מקווה בשבילך לטוב!

 

אבל, נשמע לי מוזר שאין אף תור לאף רופא נשים בחודש הקרוב...

תנסי לשאול שוב, תסבירי להם שאת לחוצה ושזה מאוד חשוב...

מנסיון לפעמים פתאום "צצים" תורים...

 

בהצלחה!

גם לאולטרסאונד וגם לבדיקות אחרות אם את יודעת במה מדובר...
(ואם זה באמת דחוף תנסי להידחף בין הותורים)

תמיד יש להם תורים על חרום.

 

ככה אני הייתי עושה כשלא היה תור..

 

במוקד של מכבי זה מה שאמרו לי לעשות ..

 

מהכדורים (ואם את מניקה, אז גם מזה..).. לאט לאט הגוף התאזן איתם..

 

כדי להפחית כתמים ודימום, כדאי לך להקפיד על שעה קבועה..

ובהתחלה- זה הגיוני שיש כתמים..

ד"ר קלוד שוקרון  (אני יודעת שמקבל בפרטי ודרך לאומית, יכול להיות שגם דרך מכבי...)

 

מקצועי מאוד. נחמד. מרגיע. ודתי (אם זה משנה לך)

 

בהצלחה!

בגבעת שאול. עובד עם מכבי והוא מעולה!

ד"ר אורי חן!! הוא עובד במלחה ובשערי העיר.

ואני ממש מרוצה ממנו. הוא לא דתי, אבל רואים שהוא מבין ומכיר את הראש..

הוא רופא פרטי ונראה לי שקשור לכל  קופות החולים. אנחנו הרגשנו, ועודנו מרגישים שזה שווה לנו את ההשקעה של 114 ש"ח (+נסיעות לירושלים, וביביסיטר לילדים וכו'..)

http://www.orishen.com/

ממליצה בחום!!

אורי חן

גדי ליברטי גם.

 

שניהם באותו מכון במלחה.

וסליחה על הבורות, זה מקובל ללדת כך? ז"א שהתינוק יצא לידייך, זה נשמע לי מדהים אבל אף פעם לא חשבתי שיש אופציה כזאת,

בכ"א המון מזל טוב הצלחה והרבה נחת!.

אולי זה בגלל שלא שכבתי. זה באמת מדהים, תודה על הברכות!

כל הכבוד...

קראתי בנשימה עצורה!

כמה שאת גיבורה - נשמע לא פשוט בכלל...

 

הרבה בהצלחה וגידול קל!

איזה גיבורה!!
ממש התרגשתי לקרוא!
חיבוק ענקי!!! המון מזל-טוב!!!
והרבה הרבה בריאות ונחת המפיצי!!!!

 זה נותן המון כוח!!!

איזו השגחה! עוד מתנה נפלאה שירדה לעולם בסיעתא דישמיא גדולה

שיהיה לכם גידול קל!

התרגשתי מאוד!

איזו גיבורה! ואיזו אמונה!

 

תרגישי טוב!

ותזכו לגדלו בנחת ובשמחה!

וב"ה שנגמר בטוב ובשלום!!

המון נחת

תודה על השיתוף!
מדהים איך כל לידה שונה, את נשמעת גיבורה
ומודעת לעצמך.
היה לך pph אחרי הלידה?
מזל טוב!
נחת, בריאות ושמחה

אני קוראת בעצמי מה שכתבתי ולא מאמינה שאני אחרי...

ב"ה.

יפעת - מה זה pph?

יש גם ימים כאלה....

גם אני בתחילת ההיריון הרגשתי כך...

 

לקראת שבוע 14 התופעות מתחילות לעבור ומרגישים מלאי מרץ וחיוניות. בינתיים - השתדלי לחזק את עצמך, לאכול מה שאת יכולה, לנוח הרבה, לעשות דברים שאת אוהבת...

 

בהצלחה יקרה!

ועוד מעט פסח...עוד לא עשינו כלום

שום דבר כבר לא מעודד אותי,כלום

אני יודעת שהכל כרגע נראה שחור,

(ההורמונים אשמים בזה...)

 

אולי תיקחי עזרה לקראת פסח? זה יכול לעודד אותך כשתראי שהבית מתקדם...

 

בע"ה בקרוב הדברים יראו טוב יותר - זה רק עניין של זמן.

בעלי באמת משתדל אבל הוא לא ככ מבין את הנפש הנשית

כמו"כ יתכן שזה דיכאון קל לקראת לידה אולי כדאי לך לדבר עם ניצה 025002824

לעשות כלום כלום! ובאופן טבעי מצב הרוח יורד פלאים.

בעז"ה כשהמצב הפיזי משתפר ומתמלאים שוב באנרגיה, מיד גם מצב הרוח משתפר

וכל שמחת החיים חוזרת.

סליחה ,אבל מי שמימיו לא חווה את התחושות הקשות שאישה חווה בתחילת הריון לא יכול להבין בזה.

ואנונימית יקרה- אני הייתי במצב שלך והכל נראה חסר סיכוי, והבית מבולגן, ואין אוכל מבושל בבית, 

והילדים  מוזנחים וזה קשה מאוד ונראה שזה לעולם לא יגמר אבל פתאום ביום אחד את קמה בבוקר ומרגישה

שאולי את מרגישה קצת יותר טוב, ולמחרת שוב קצת יותר טוב, ואת פוחדת לפתח תקוות , אבל לאט לאט זה פשוט קורה

וזה יקרה גם לך בעז"ה.

ושפסח לא יטריד אותך, שבעלך ינקה את המקרר והארונות במטבח ותעשו הכל מינימלי השנה.

השנה בפסח תאכלו הרבה ביצים קשות, תפוח"א וירקות לא נורא   ואם אתם מתארחים רוב החג אצל ההורים אז בכלל אין בעיה.

ב"ה שהסיבה לכך היא הריון ולא חלילה מחלה לא עלינו- המחשבה הזו מאוד עזרה לי.

תרגישי טוב!

 

יש לי הריונות מסובכים

אולי תפרטי  ונשים שחוות דברים דומים תוכלנה לייעץ לך ולעודד אותך?

הידיעה שיש עוד נשים במצב דומה מאוד מנחמת וגם באמת שאולי יש דרכים להקל שאת לא מכירה.

אז זה משפיע גם נפשית

בשני ההיריונות לא תיפקדתי בכלל והפעם אומנם אין לי בחילות אבל החוסר אנרגיה פשוט משגע אותי

כי לפעמים הכל תקין , הברזל , ההמוגלובין, רמת החלבון, הB12  לחץ דם נמוך , מונו בהריון וכו' ועדיין יש ליאות קשה בלתי מוסברת. אם בדקת הכל והכל הכל תקין לפי הרפואה הקונבנציונאלית אז,

יש כל מיני חסרים שיכולים לגרום לתשישות וחולשה וזה תחום חזק אצל המרפאות האלטרנטיביות למיניהם.

מציעה לך לפתוח שרשור חדש. " נשים הסובלות מחולשה ותשישות לאורך כל ההריון ויודעות על דברים שיכולים לעזור בבקשה.או שיכולות להמליץ על מרפא טוב , אמין ושאינו עושק..."

 

אבל כניראה שאני צריכה משהו ממש חזק כי הדברים הרגילים פשוט לא עובדים אצלי

יש בו פי 4 ברזל מאשר סולגאר

ויש גם אפשרות של זריקות 

שווה משהו?אני תמיד מתיאשת מזה מהר...

פלורדיקס.
אין מה להשוות!
אגב, איך לחץ הדם?

בהחלט אבדוק מה שהצעתן

ממליצה מאד לבקש עירוי בווריד. כך שזה לא עושה תופעות לוואי של הברזל1

אני קיבלתי כבר פעמיים. זאת אומרת, בדרך כלל מקבלים הפניה לקנות 5 אמפולות

של הברזל. ואחות מטפלת בך. לי מסיבות גניקולוגיות שלא קשורות להריון הייתי צריכה

את זה וזה הרים אותי ממש.

היה לי המוגלובין 9.9 ומחסני ברזל 23.5 לאחר שקיבלתי את העירויים התאוששתי.

וכיום אני במצב  של 12.4 המוגלובין ו-59 במחסני ברזל.

דבר נוסף שקיבלתי מרשם מדוד קפאח שיש לו בית מרקחת טבעי ליד שוק מחנה יהודה

והוא  כך:

100 ג' שקדים קלופים לא קלויים.

100 ג' אגוזי ברזיל לא קלויים.

100 ג' שומשום מלא לא קלוי.

לטחון כל דבר בנפרד, ולערבב.

100 ג' צימוקים שחורים.

100 ג' תאנים מיובשות.

100 ג' תמרים ללא חרצנים. - זאת אומרת בערך 150 ג' עם חרצנים.

לטחון את הכל ולערבב עם הדברים הלחים יותר.

כל בוקר וערב לקחת כפית אחת, ובתוך כמה ימים המצב מתאזן.

 

תרגישי טוב ובהצלחה.

אפשר אגוזים ושקדים כמו שזה?

דיכאון מהורמונים בא והולך, זה תשישות נפשית שמשפיעה על הגוף ולא להפך.

על מה אתה מסתמך?

אמנם אין לי ידע מקצועי אבל יודעת על עצמי שתשישות הגוף משפיעה על תשישות הנפש בתחילת הריון וגם אחרי לידה. המצב של חוסר כוחות משווע קשה מאוד להתמודדות, להפוך מאישה מתקתקת לעיפה באופן כרוני הוא מדכא.

לא תמיד צריך להאשים את ההורמונים, אפשר להבין לחלוטין את הסיבה להרגשה...

בדר״כ קשה לרוב הנשים.
תהיי קשובה לגופך, תנוחי.. שימי לה לא להזניח חשוב לאכול

היום ניסיתי לאכול משהו ועשיתי משהו בבית והתוצאה היתה שפשוט התמוטטתי עם בחילה אדירה למיטה ועכשו התעוררתי עם בחילה וכאבי בטן אז זה בטח לא ממש נותן מוטיבציה

אבל תבדקי, שאת שותה כל שעה מים, שבדיקות דם שלך תקינות ושאת ישנה  מספיק ושלחץ דם שלך תקין.

אם כל זה תקין - פשוט תניחי לעצמך, עוד שבוע-שבועיים והמצב ישתפר בעז"ה.

כי לא אצל כולם ה כל תקין,גם בלי היריון אני סובלת מחוסר איזון הורמונלי,בבוקר אני בשיא האנרגיה ובצהרים אני כבר מרוקנת

גם אני שליש ראשון מרגישה זיפת... איזה הריון זה אצלך שאת יכולה להשאר במיטה? אצלי הריון חמישי ב"ה. כמעט ולא מתפקדת.... אני בדרך כלל סוללת אנרגייזר שכל היום לא יושבת פתאום לא מסוגלת לעשות כלום!!! בעלי אומר לי: את עושה הרבה, את מביאה חיים לעולם!

אני מתחרפנת מהבחילות והחולשה והעייפות....

ומתוסכלת מפסח הקרב ובא: חולה על הבישולים של החג והשנה לא נראה לי שאוכל להנות מזה, אני בקושי מסוגלת להכנס למטבח כי הכל מגעיל אותי.....

ב"ה! צריך להודות גם על זה ולא להתלונן! נשימה עמוקה ולקוות שעוד כמה שבועות זה יעבור...

התחננתי לרופאה שתמצא לי פתרון... היא אמרה: תדברי עם חוה...

בהצלחה  והרגשות טובות לכל מי שנמצאת בשלב הזה... 

פשוט בעלי עובד מהבית ונמצא עם הילדים וגם הוא אומר לי כמו בעלך אז בעיקר בבוקר אני עם הילדים מנקה קצת ברמת התיחזוק(ממש לא לפסח)וזהו....הבעיה שאצלי זה יכול להיות כל ההיריון

אישית לא הייתי חוזרת..מאחר וראית בדיעבד...

 

פיספסתי כנראה שביל ברגל מהגילוח.. על זה צריך לחזור לטבול?

כן תשאלי!

 

שיהיה תיאור מדויק...

 

תחייגי לפועה ...אם תירצי

בגוף מחלהוריד את השיער?? כן עשיתי אותו אבל  כנראה שלא הגעתי לשם ואיכשהו השביל נשכח...............

 

שאלה יפה וממש לא מטופשת

ומה אמרת כשהלכת למקוה פעם ראשונה. אני לדוגמא אמרתי שכל ענין השערות בכל מקום זה לא הקפדה בשבילי והכל בלי נדר. כך שאם אני לא מספיקה או שוכחת לי זה לא חציצה. נראה לי אבל אני לא בטוחה שאם זה משהוא אצלך שאת מקפידה עליו אז זה חציצה. אני כמובן לא רב

כך שהוא לא מוכיח 

אבל בכל מקרה אם זה הקפדה שתשאל 

או שנשאר לק?אני שואלת את משיח עכשיו

ובירכת עליה?הכל היה כרגיל?

 

אז בסוף ניגשתי לטבול שוב, כי את השערות ראיתי עוד במקווה, אלא שלא חשבתי שזו בעיה מיוחדת

עד שהגעתי הביתה והשתנתה דעתי.

ככה שזה לא בדיעבד, אז פשוט ניגשתי לטבול שוב..

ולכן גם לא שאלתי רב

אם במצב רגיל את לא מקפידה בטירוף על השערות האלו

(כאילו, מורידה ואם נשאר קצת חיה עם זה בשלום)

אז זה בסדר בדיעבד.

יש לי חברות שיכולותם להחמיר על עצמם ולטבול שוב ויש צמב ענק שזה מיותר וזה בלי לשאול רב הם כבר מחליטות שזה בטוח לא היה טוב. מכניסות את עצמם לסרטים מיותרים

פעם קרה לי שהייתה לי דילמה האם צריך לחזור לטבול אם ראיתי על עצמי שערות אחרי הטבילה

ולא ידעתי מה לעשות

שאלתי את הרבנית והיא התייעצה לטבול שוב,

אז טבלתי שוב. אחרי כן שאלתי את הרב והוא אמר שאין צורך אם לפני כן בדקנו את עצמנו טוב,

כי ככל הנראה זה מהמקווה. הבעיה היחידה היא בבברכה, שלא תהיה ברכה לבטלה...

 

מה שכן להזהר בברכה לבטלה

יש בעיה לטבול שוב

שאם היא נכנסה להריון לא יוציאו לעז על הילד שהוא בן נדה

ונראה לי שיש בעיה אפילו אם הבעל במילואים

זה מקווה מותר לי לטבול כמה שאני רוצה

השאלה היא אם נכון לברך/לא

אבל בגלל זה אחרי לילה כמעט ולא מחזירים על כלום

ולכן לא ללכת למחרת בלי לשאול רב 

 

פולטת שכבת זרע. וצריך לחכות 3 ימים (מעת לעת)

 

אם זו טבילה "סתם" והאישה כבר טהורה, אין בכך איסור, אבל גם אין בכך תועלת...

אם זו טבילת חובה, כי הקודמת לא עלתה, האישה לא יכולה לטבול, וצריכה לחכות (והכי טוב שתשאל רב הבקיא בתחום)

 

 

והקשר לבן הנידה:

אם הטבילה הראשונה לא עלתה. והאישה היתה עם בעלה והתעברה- העובר נוצר בהיותה נידה. והטבילה השניה כבר לא תועיל לעניין זה.

אם אישה חוזרת לטבול יום אחרי יום, עלולים לחשוד שמא הטבילה הראשונה לא עלתה בוודאות, והאישה היתה עם בעלה. אם מאותו חודש האישה תתעבר עלולים להוציא לעז על הוולד שהוא בן נידה.

האם עכשיו זה ברור?

וההסבר הובן תודה

אך הוא לא רלוונטי למקרה הנ"ל.

אני מאמינה שאשאל את הרב האם נהגתי נכון,אבל במסגרת הנתונים,והשעה שדחקה,לא ידעתי מה לעשות

אז העדפתי לטבול שוב.

אין רע בלטבול שוב

אולי מיותר ובזה אתן צודקות.העניין שבאמת מעלה חשש,הוא כמו שאמרו כאן שאולי יש עניין של ברכה לבטלה..

יש רעיון אחר במסגרת הנתונים שתיארתי?

אבל, אם בעלך לא היה בבית, והדבר נעשה בצנע, זה לא רע לחזור ולטבול... כמובן, בלי ברכה.

 

בהצלחה רבה!

"פולטת שכבת זרע" אינו מעכב מצד הטומאה שבכך, אלא רק מצד חציצה (אם האישה לא נקיה). ואין זה מעכב את הטבילה, אלא תנקה וטבול.

"פולטת ש"ז" מעכב רק במקרה שלא הושלמה ספירת 7 נקיים. ואין כאן המקום לבאר

 

ובכל מקרה, בתחום זה ההלכות סבוכות למדיי, ורבים המקרים והיוצאים מן הכלל.

ורצוי מאוד בכל ספק לשאול רב הבקיא בכך.

(בימנו זה לא מסובך כל כך, אפשר אפילו בטלפון, או באינטרנט, כל עוד לא מדובר במראות..)

 

בהצלחה לכולן

וגם טבלתי במקום ה7 שאני רגילה- בערך 3 פעמים.

בדיעבד זה בסדר. ומה רע לשאול רב? שאלה ממש קלאסית

אם שיער נקי ומסורק וטבל כולו - לא צריך.

חוץ מזה, בלנית הייתה אומרת, אילו זאת היתה בעיה.

שאלה מעניינת...

 

יש לי כאבי מחזור קלים... מעניין אותי אם אני בהיריון או לא... (עשיתי פעמיים בדיקה ובשניהם יצא שלילי).

 

לפותחת - בד"כ המקלונים קולעים ל-99% מהמקרים

והמקלון הראה שלילי ורק בבדיקת דם גילו. אז ככה שיש מצב

כמובן שיתכן והם יזייפו, אבל רוב הסיכויים שהם ידייקו. (אלא אם כן הבדיקה נעשתה מוקדם מדיי, ואז בלי קשר להנקה הם בד"כ מפספסים...)

 

אם את מרגישה כפי שאת מתארת, אני ממליצה לפנות לבדיקת דם. כי היו מקרים מעולם...

אם התחושה נמשכת תקופה ארוכה, אולי לפנות לאוטרסאונד (היו מקרים בהם גם בדיקת הדם יצאה שלילית ורק באוס' ראו...)

 

אבל צריך לקחת בחשבון, שאם הבדיקה הביתית יוצאת שלילית (והיא לא נעשתה מוקדם מדי!)  רוב הסיכויים שזה לא הריון.

וכדאי לפנות לרופא משפחה, לבדוקת מהי הסיבה לבחילות והעייפות.

 

שיהיו בשורות טובות!

 

(אצלי בהנקה, עם מחזור, הבסדיקות הביתיות היו אמינות ביותר)