פורום הריון ולידה (עמוד 4946)

טבעת סיליקון קטנה, מועכים אותה ומכניסים, היא יושבת כמו טמפון ולא מפריעה. לא אמורה לזוז.

 

בטיחות -97% אאל"ט, בהנקה כדאי רק בשלב שההנקה מבוססת ממש או שלא נורא לך אם יגמר החלב. רוב הנשים מדווחות על ירידה בכמות החלב.

עלות- תלוי קופה, כללית מושלם משהו כמו 50 ש"ח

לא אמור לעשות כתמים

 

בהצלחה!

בשלב שההנקה כבר מבוססת והיא אוכלת מוצקים ולא איכפת לי מיעוט חלב, והתקן לא מתאים לי...

מינון נמוך של הורמונים, ולא מגיע לכל הגוף אלא באופן מקומי

רק נקודה אחת שלא נכתב בעלון שלי באופן אישי די מציקה- לעיתים הטבעת יושבת בצורה שיוצרת לחץ על עצבים מסוימים מה שגורם לכאבים שמזכירים כאבי מחזור (נסבלים אבל מציקים) ואז יש צורך לסובב אותה או להוציא ולהכניס שוב כדי לשנות את התנוחה שלה.

 

חוץ מזה אני מרוצה לחלוטין (גילוי נאות-משתמשת כבר כשנה) 

 

ולגבי דימום- קרה רק פעם אחת אחרי שהיה לי שינוי דרסטי במשקל (הורדה של 3 ק"ג בשבוע בגלל וירוס תוקפני) וגם אז היה בשבוע שממילא עמדתי להוציא אותה.

 

יתרון נוסף- אפשר "לשחק" עם חיבור של טבעות שמאפשר לתכנן מראש את רוב זמני הטהרה (כמו אם רוצים לצאת לנופש/צימר)

 

צריך גם לזכור שלמרות שהמינון של ההורמונים נמוך משמעותית ביחס לשאר האמצעים ההורמונליים- עדיין הם משפיעים על המערכות של הגוף (מצבי רוח, קצב ירידה במשקל וכאלה) לכן חייבים להקדיש תשומת לב לשינויים.

 

בהצלחה!!! 

כדאי לך לראות.

ואני מאוד מרוצה.
למרות שהאוונט נראה לי עותר טובה

לאיזה צורך את צריכה..

וניסית בחשמלית על הכי נמוך?

 

הבנתי שהמשאבות של מדלה מצוינות.

לי יש אוונט ומאוד מרוצה. ואגב אם את לא מצליחה תנסי להרטיב את הפיטמה לי זה מאוד עזר.

שואבת בכייף ובקלות.
מרוצה מאוד.
תחפשי משהיא שיד לה כללית מושלם שתקנה לך בבית מרקחת של כללית זה עולה ממשבזול 180 שקל.

השקפה שונה על לחיצות

התשובות שלך ואת חוות דעתך או הקישורים שאת מביאה..

חווית לידה בזוית אחרת ושונה!!

 

יישר כח!

 

וגם אני התגעגעתי !! לאן נעלמת יקרה?

זו באמת גישה מעולה.. מניסיון כשלא לוחצים אלא מרפים זה עובד ואפילו מזרז את התהליך ומונע פגיעה ברצפת האגן וקרעים.. אפשר למצוא סרטונים באינטרנט שמלמדים איך להרפות בשילוב עם נשימות וכמובן שגם נושא התנוחה מאוד משמעותי, עמידת שש ,עמידה זקופה ועוד יכולים בשילוב הרפיה להוריד בסיכויים רבים את הסיכוי לקרעים.. שיהיה בכיף ובקלות..

אתן יודעות איך זה, נסחפתי לפורומים עמוק מדי, ראיתי שזה משבש אותי קצת, החלטתי לקחת פסק זמן.

הוא עוד לא נגמר. רק עשיתי הפסקה קטנה בהפסקה. התגעגעתי

 

תודה על המילים המחממות.

בלידה טבעית מחכים לצירי הלחץ

ואז הגוף לוחץ באופן בלתי רצוני

אבל בשביל זה צריך להתכונן ללדת טבעית על כל המשתמע מכך.

אלא בעיקר למבנה הגוף, גמישות השרירים, גודל הראש של התינוק וכד'

אני מאמינה שלתנוחת הלידה יש גם השפעה עם האם יהיו קרעים.

לפי מה שאני זוכרת - לא צריך יותר מדי ללחוץ באופן יזום. השריר של הרחם מתכווץ באופן עצמאי כדי לדחוף את התינוק החוצה, ולכן מה שנותר לאמא לעשות זה להיענות לאינסטינקטים של הגוף שלה (בדיוק כמו שבשירותים אנחנו לא מנסים לשלוט על הוצאת הצואה אלא פשוט זורמים עם מה שהגוף עושה באופן אינסנקטיבי).

אולי הסיבה שהתפתחו כל כך הרבה שיטות ללחיצות היא בגלל שיולדים בשכיבה. נראה לי הגיוני.

 

 

אני חושבת שהקב"ה ברא אותנו עם יכולות ללדת, יחד עם הנתונים הבסיסיים שלנו ושל התינוק: גודל הראש שלו, מבנה גופנו וכו'...

נשמע שיש סיבה עמוקה יותר..

ולגבי הסבתות שלנו - לא בדקתי את זה, אבל יכול להיות שפעם לא נקרעו כמו היום משום שפעם הנשים היו יושבות הרבה הרבה פחות, ולכן השרירים שלם היו יותר פעילים וגמישים.

גם התזונה היתה שונה.

וגם ילדו הרבה יותר בבית - כלומר בלי הלחץ של בית חולים, מתוך הקשבה לגוף, ובאיזו תנוחה שנוח לך.

 

לכן לדעתי לא נכון להשוות אותנו אליהן.

נמוך מאשר בלידות בי"ח.

בלי הכנה מוקדמת של עיסוי פירינאום

ובלי אפי נו

יצאתי עם קרע קטנטן שהתאחה במהירות לבד ללא צורך בתפירה

מוסיפה לשם התיעוד.

הרבה נשים נקרעות ולא יודעות, אם הקרע לא מדמם כמו ברז וגורם לירידה בלחץ דם,איבוד דם וכו הן אפילו לא ידעו מזה.

יש קרעים שאם ניתן להם שעתיים שלוש הם יפסיקו לדמם, אם זה פנימי, האישה לא תדע אלא אם תחטט עם מראה בפנים או תרגיש שינויים משמעותיים שיש, שזה קשה כי המבנה של הנרתיק הוא גלילי עם תעלות, ואם הקרע חיצוני אז אם היא לא תשים מראה היא לא תראה שזה לא התאכה כמו שהיה.

אז את לא יכולה להגיד שהדורות הקודמים לא נקרעו.
(שמעתי פעם מהרבנית ימימה שרחל אימנו מתה מדימום אחרי לידה, עובדה שהספיקה לקרוא לבנה שם וגם שהגוף שלה כ"כ התפרק שלא יכלו לקחת אותה לחברון- אולי זה היה מקרעים? אולי מחוסר התכווצות של הרחם? אשמח אם ישמישהי שתוכל לשאול את רחל שתספר לנו למה נשים מתו בלידה...)

אפשר להתכונן עם אפי נו.

לתכנן לידה טבעית וזורמת.

לבחור תנוחה נוחה בלידה שמפחיתה קרעים (למשל על שש)

לא "ללחוץ" בכח אלא לפעול לפי הרפלקסים הטבעיים של הגוף...

במיוחד להמנע מלחץ בזמן ההכתרה שאז נקרעים...

והכי חשוב לבטוח בה' הטוב והמטיב

כמו שכבר כתבו לך.

הבדל של שמים וארץ.

זה רפלקס בלתי נשלט, רק לא לנסות לעשות זאת בכח.

גם גורם לקרעים וגם פוגע מאוד ברצפת האגן.

הבעיה שרוב המיילדות שואגות לך - "עכשיו תלחצי בכל הכח!!!"

וזה ממש נזק לגוף שלך.

לצערי אני כותבת מנסיון לא כ"כ חיובי ברוב הלידות, ורק בפעם האחרונה (חמישית!!!) לא לחצתי, וזה היה מדהים.

זה פשוט קורה מעצמו, "בלי לחץ"..... זה פשוט פלא וזה קורה לבד.

מה הכוונה -

לא לעצור את הרפלקס, כי כאמור -הוא בלתי נשלט

רק לא להתאמץ

(התינוק לא ישאר בפנים, תהיי בטוחה)

וחשוב מאוד - תנוחת לידה על שש או כריעה ולא על הגב.

שבועיים אחרי לידה ומהרהרת לאחור.

נס. קמתי בבוקר עם צירי לחץ הולכים וגוברים. לחץ עצום ולא הי אכפת לי כלום. אני על הרצפה בבית. רואה מקרוב את הליכלוך ולא אכפת לי. אני מרגישה דחף גדול.

מתדרכים אותי טלפונית לא ללחוץ. להתאפק. לא יכולה לצאת מהבית. מצידי אני יולדת כאן. איך שאני.די!

באים ממד"א. תתאפקי. יוצאים אני מתחילה ללדת בחדר המדרגות. לא! תתאפקי. באמבולנס-תתאפקי!

אבל איך??????לא יכולה ולא רוצה להתאפק. בבית הייתי על 6 ורוצה להמשיך בתנוחה זו. לא יכולה כלום!

מגיעה לחדר לידה ו---עכשיו מותר. קדימה. ללחוץ!

שפריץ-והיא בחוץ.

אני על הגב.

יודעת.

שאילו הייתי הפוכה - היה מושלם.

שאילו הייתי לבד- הייתי יולדת חצי שעה קודם.

והייתי איתה. מחזיקה, מחממת, מתנחמת.

וכך הפרדה,

שעות מנותקות.

תפרים.

סתם תלוש ובלי קשר לכלום.

מרגישה שבועיים אחרי - לא נתנו לי ללחוץ כשרציתי. הרגשתי צורך לפלוט ולא איפשרו לי.

רוצה לתקן.

כל כאב תחתון, כל עשיית צרכים-במחילה מכבודכן- חסרה הדחיפה. הבטן ריקה. אין כלום. געגוע לרפלקס ורצון לראות תוצאות והכל חולף על ריק.

ידי  אינן ריקות. היא חבוקה בהן.

אבל אי שם למטה, יש פוטנציאל לא ממומש. נשמע דמיוני, היסטרי? לא. תהליך קטוע שמנסה לבנות את הרצף שלו. גם אחרי הכל.

שה' יתן לידה הבאה.

אי אפשר לתכנן, אבל זו המסקנה. 

לבד,

בבית,

עד לרגע האחרון.

על 6.

גם בחדר לידה.

לא לוותר.

ב"ה בלידה הבאה.

 

ועם הלידה הזו צריך להשלים איכשהו. לאט לאט.

ברוך השם שאת יודעת לבכות על זה ולחוש את ההחמצה

נשים רבות משכנעות את עצמן, מתוך הגנה, שמה שעשו להם בבי"ח זה הדבר הנכון

את בדרך הנכונה

בעזרת השם, אני מאחלת לך שבפעם הבאה תהיה חוויה מתקנת, והגוף שלך יבוא על סיפוקו

וכמו שאת יודעת, זה גם בידיים שלך ועם סיעתא דשמיא כמובן

ועד אז...

תהיי בשמחה עם האוצר שלך ובמחשבה שאת ראויה ללידה טבעית ובריאה כמו שה' ברא אותנו.

חיבוק

לא חסר מצוקה מיד אחרי לידה שתינוקות לא נושמים לבד מיד, את צריכה איש נוסף איתך, בין בעלך בין מד"א, גם בעבר לא ילדו לבד היתה מילדת,היתה אמא,היתה שכנה.
לא אחראי ללדת לבד.

סליחה, תראי את הטוב שאתן בריאות!!!

ולדעתי הקרעים נוצרו לי מההתאפקות נטו...(הרגשתי את הלחץ של הראש ושהרחם מתכווץ אבל המיילדת הייתה צריכה לשים כפפות וכשמנסים למנוע את היציאה של הראש כשהוא כבר חצי בחוץ בערך לא פלא שהגוף נקרע מזה)

אין לדעת מראש. אבל בגדול עם כל לידה הבא עיקרונית יורדת אפשרות לקרעים.

 

לגבי איך -  תשתדלי לעשות את הכול בדיוק לפי הוראות המיילדת, אין הרבה לעשות מעבר לזה.

וללא קשר ללחיצות, ממליצה להשתמש שמן, ולהשתמש בלי קמצנות, בזמן הלידה. ראיתי במו עיניי איך נשים יוצאות ללא תפרים אפילו מלידה ראשונה כתוצאה משימוש בו.

מה שכן את יכולה לנסות זה להיות בעמידת 6,

לעשות לפני עיסוי פירנאום ,אפי-נו,ואדי רוזמרין.

לבקש תמיכה ועזרה של המיילדת והמלווים שאיתך.

ללמוד איך ללחוץ נכון,ומתי.. יש את שיטת רפלקס פליטת העובר,אבל רובן לא מצליחות בטח לא בביצ חולים ששם ההנחיה והפרוטוקולים זה ללחוץ.

תלוי כמה הוא יוולד,היקף ראש,המבנה שלך. והרבה סיעתא דשמיא.

 

רפלקס הפליטה זו אינה שיטה

זה פשוט קורה במהלך טבעי של לידה

לא עניין של "הצלחה", אלא זרימה טבעית עם הגוף

היה לי- לידה ראשונה ובבית כמובן.

כמה ניתוחים עברת?

לפני כמה זמן היה הניתוח?

איך עבר הניתוח?

מה מצב הרחם והצלקת?

האם ההריון הנוכחי תקין?

 

בעיקרון, עם עברת ניתוח אחד, הוא היה תקין, עבר מאז זמן (לפחות חצי שניה עד תחילת ההריון ועדיף יותר), הצלקת התאחתה היטב, ההריון הנוכחי תקין אז,

תוכלי לנסות ללדת רגיל כמעט בכל בית חולים.

אני מציעה לגשת לבית החולים ולהתייעץ שם עם אחד הרופאים (ממולץ עם מנהל המחלקה, בתאום מראש).

 

 

שיהיה בשעה טובה ובהצלחה!

למרות שלפעמיים יש מיילדות שמעלימות עין וישחררו אותך קצת למקלחת תלוי במיילדת.

ממליצה על עין כרם,שער"צ וביקור חולים

ואני נסעתי במיוחד לשם מירושלים בשביל זה. ולי זה היה שווה. אבל הלידות שלי גם לוקחות זמן ולא בזק, אז זה פחות מלחיץ.

רפואה שלמה!!!

ואם יש מיד לטפל
וכמניעה כללית כדאי לקחת פרוביוטיק בשילוב חמוציות

בשורות טובות

בעיקרון, בחודשיים הראשונים, די נפוץ להרגיש עיקצוצים בכל האיזור, בעיקר לאחר הנקה (זו תחושה של ייצור החלב בבלוטות...). אבל אלו עיקצוצים ולא דקירות חזקות...

 

האם הדקירות מופיעות במיקום מסויים??

כמה זמן אחרי לידה??

זה דקירות כאילו מבפנים באיזור של הפטמה, יש לי גם כאבים של התמלאות כל פעם, הדקירות קורות בדכ קצת אחרי ההנקה

יועצת הנקה מוסמכת לא הבינה על מה אני מדברת. כאב לי בטירוף וממש הציק.

לקח זמן עדשהפסיק.

מה שמוזר,שהתופעה קרתה רק אצל הילד השביעי. אצל הקטנה זה לא היה.

 

בהצלחה ואל תילחצי.

הם עוזרים טיפה אבל חום מגביר את היצור חלב כך שלטווח הארוך זה רק גורע. נסי לשחרר טיפה עם היד במקלחת כל פעם. או לשים טיפה עלי כרוב בחזיה כמה דקות.(( על החזה עצמו לא על הפטמה ולא הרבה זמן. .))
בהצלחה. מאמינה שבקרוב יסתדר בעזרת ה...

קומפרסים קרים!! לא חמים!

 

נסי מה שהציעה לך שמשי עלי כרוב(אולי אפילו קרים לא בטוחה!) שמעתי שמקל מאד!! אני אישית

 

לא התנסתי!!

 

בהצלחה ורפואה שלימה!!

אבל דוקא לא לזמן קצר אלא באופן נרחב - עד שהגודש חולף.

 

השתמשתי הרבה בעלי כרוב - מאוד יעילים.

מעולם לא נתקלתי במקרה של כוויה מעלי כרוב. שמעתי על החשש הזה כאן ואני לא יודעת ממה הוא נובע.

כמו כן, עטפתי את כל המקום במס' עלי כרוב, כולל איזור הפטמה - שם מניחים פד להנקה ובזה מגינים על המקום.

 

צריך להשתמש בעלים החיצונים ככל האפשר - הם יותר עדינים וגם עוטפים יפה. לשים מס' עלים זה על גבי זה ולתת להם לעשות את העבודה. מדי כמה שעות להחליף את העלים אם עדיין יש צורך.

 

אל דאגה, הכרוב לא משבש כלל את רמת יצור החלב (לא מיבש וגם לא מגביר). כל מה שהוא עושה הוא לחמם את המקום (עשיר בגופרית) ולשחרר את הגודש.

 

אחרי שהגודש משתחרר, לא להשתמש יותר. מהר מאוד יצור החלב יתאזן.

אותי הכרוב הציל גם במקרים של גודש וגם במהלך הגמילה מהנקה.

 

ואז יתרוקן..

ולפחות לפיצי/ת שלך יהיה הרבה חלב

ואם לא בא לך שיווצר חלב בכלל יש כדורים לייבוש החלב

כששואבים הרבה יש תחושת הקלה רגעית, אבל תוך כמה שעות הגוף מייצר כמות יותר גדולה והמצב מחריף.

וכדורים לייבוש חלב זה רק למי שרוצה להפסיק לגמרי עם ההנקה.

• להתרחץ במים חמים, זה פותח מקומות שסתומים מהגודש

אחר כך קומפרסים קרים(לא להתקלח בקרים ברררררר)שמכווצים.

שמעתי שכרוב לא טוב בהנקה אלא רק בגמילה. וגם אז לא לשים על הפיטמה אלא מסביב.

 

• לשאוב רק את הגודש

זאת אומרת ללחוץ על המשאבה לשאיבה, אבל לא ללחוץ עד הסוף ועם היד לשחרר לכיוון הפיטמה שיצאו רק העודפים.(שמעתי מיועצת הנקה וראיתי שעוזר)

אם שואבים ממש זה גורם ליצור מוגבר.

• וגם - כשהילד יונק לעסות את האזורים הגדושים שישתחררו -שלא תגרם דלקת .
• להתרחץ במים חמים לפני הנקה.

 

ב"ה שיש הרבה חלב שיהיה לך תמיד שפע 

תרופת פ-ל-א

חילבה כידוע סופח נוזלים בכמויות (כל מי שמכינה יודעת)

קונים חילבה טחון, מערבבים עם מים חמים ומכניסים לגרב כותנה ישנה או פד גזה

מניחים את הקומפרס ומשאירים אותו כמה שצריך, אפשר גם לישון עם זה

בד"כ תוך יום כבר יש שיפור גדול

במקביל:

אם יש סתימות (גבשושיות וכאבים) - במקלחת, מים הכי חמים שאת יכולה לסבול, ולעסות את המקום הכואב כלפי חוץ (כאילו שאת לוחצת את הסתימה לצאת)

זה חשוב כי חלב שנתקע וסותם צינורית - עלול ליצור דלקת

אם כואב לך בבית השחי יכול להיות שזו התחלה של דלקת, חשוב מאוד לטפל בזה (כמו שכתבתי, ואפשר גם קומפרס חם, הכי רותח שאת יכולה)

בנוסף - כשאת מניקה - לעשות עיסוי תו"כ הנקה כנ"ל כמו במקלחת, התינוק ישאב את הסתימה החוצה...

 

מומלץ לא לשאוב, כי זה מגביר את הייצור ומכניס למעגל קסמים

אם את חייבת - לשאוב רק טיפה להקלה, ולא כמות

 

הערת קטנה -

צריך לשים לב להבדל בין גודש לסתימת צינוריות

גודש זה מצב של מלאות מוגזמת מאוד מאוד

סתימה זה מצב של כאבים וגבשושיות, לפעמים גם אחרי שהגודש ירד נשארת סתימה קטנה איפשהו

(ואז לא כדאי לשים חילבה כדי לא לפגוע בייצור החלב, אלא רק לטפל בסתימה)

 

רפואה שלמה והחלמה מהירה!

 

תמשיכי להניק, השד יתפתח וכל זה יעזור. פונקציה של זמן וסבלנות.

יכול להיות גם סתימה.

והגיוני שנתפס לך בלוטת הלימפה זה ליד בית השחי.

דימום אחרי לידה שונה מהדימום הרגיל. והוא משתנה בין אישה לאישה וגם בין לידה ללידה.

אם את מעוניינת לנסות לזרז את סיום הדימום את יכולה לשתות בכל יום מיץ מ4 לימונים (אפשר כמובן להוסיף סוכר ומים)

או לנסות לשתות חליטה ממחיצות רימון (הלבן שבין הגרעינים)

ובטח יש עוד עיצות מועילות בנושא...

אבל, כאמור, המצב המתואר הוא נורמלי לחלוטין! אל דאגה!

 

ב. אם לא היה סיבוך מיוחד בניתוח או לאחריו, הרופאה הרגילה (רופאת נשים) מספיקה בהחלט לבדיקה...

 

מזל טוב! הרבה נחת!

בעמוד הזה שירשור נוסף באותו ענין - תציצי שם.

 

 

 

עבר לעמוד הקודם. שירשור מאתמול.

נראה קצת מוקדם לעשות הפסק לא?

תמיד הצלחתי לעשות הפסק אחרי שבועיים וחצי מקסימום שלוש (4 לידות)

בזכות מיץ לימון

ואולי גם כל אחת מדממת אחרת

לנוח,לשתות ולאכול טוב.

יש שיטות לקיצור דימום.

ולשאול רב אולי את סתם אוסרת את עצמך.

יש סימנים לזה?

 

יתכן - שתן צורב, הליכה תכופה לשירותים כדי להתפנות, כאבים.

 

 

אז מה זה??

וההפרשות - נקיות מדם כרגע?

 

אז לנוח. לשכב. לנסות להרפות וב"ה יהיה בסדר.

אם את בטוחה שזו לא דלקת בדרכי השתן

הכאבים הם ברמה הגיונית, ואין דימום חזק

סביר להניח שאלו הרגשות שנובעות מהשינויים ברחם, והדימום הקל (שהוא מאוד נורמלי ונפוץ בשלב זה) קשור לכך שזהו הריון צעיר יחסית וגוף עובר תנודות הורמונליות גדולות.

 

מה לעשות?

להקפיד על שתיה מרובה,

להימנע ממאמץ. לנוח כמה שניתן.

אם זה לא עובר, או מתחזק, או שאת מודאגת מאוד, את יכולה לגשת לבדיקה לוודא שהכל בסדר.

אני נחה עכשיו מקווה שיעבור.. קצת לחוצה הריון ראשון וזה אז לא ככ מבינה.. תודה רבה!

הריון זה לא משחק ילדים

בהריון דלקת בדרכי השתן יכולה להיות גם בלי הסימנים!

אני לא אומרת שזה אומר שיש לך, אבל חשוב לדעת את זה בכללי..

לפעמים הסימן היחיד הוא כאבים כמו של מחזור.

במקום סתם להלחץ

אני מבינה שאת בהריון, חשבתי בהתחלה שאת שמונה שבועות אחרי לידה.

 

שאלו תסמינים שמאפיינים דלקת בצוואר שלפוחית השתן ולא בשלפוחית עצמה.

וההפרשה הדמית, אם ישנה, היא אדומה. לא כתמים חומים.

בשורות טובות!

 

דבר ראשון, ממשיכים כרגיל ומקווים שלא יהיו בעיות של כתמים בע"ה.

דבר שני, זה אכן פוגעה ביעילות, אבל אני לא יודעת עד כמה ולכמה זמן... אני ממליצה לשאול את רופא הנשים, או את מכון פועה.

 

אני משערת ש:

אם את בשלב קרוב מאוד ללידה וגם הנקה מלאה וגם בלי ווסת, אני מניחה שאפשר לסמוך על נרות לשבוע הקרוב...

אם לא, או במקרה שהמניעה הכרחית מסיבות רפואיות, יכול להיות שכדאי להימנע לגמרי בזמן הקרוב.

 

אנא קחי את דברי בעירבון מוגבל, אני לא מקצועית בנושא.

 

בהצלחה ושבוע טוב!

אני כמעט שנה אחרי הלידה,ומניקה חלקית..

אם המניעה היא קריטית לא הייתי סומכת על הנרות בשלב הזה.

 

אני מציעה לשאול רופא מתי הגלולות חוזרות להיות יעילות והאם יש איזשהו פיתרון בנתיים.

ניתן להתייעץ עם מכון פועה (הם ממש מומחים בעניין), יש מענה טלפוני, אפשר גם באנונימיות... (יש להם אתר, המספר כתוב שם)

יש לה קליניקה פרטית שביקור עולה 500 והיא נמצאת פעם בשבוע במאוחדת ובכללית או פעם בשבוע או פעמיים בשבוע.

דוקטור אדלה שולץ, מעולה.

בגדול, שינוי באופי ההפרשות..

בשביל לשים לב לכך צריך מודעות מוגברת לעניין...

 

בהצלחה!

יש לי הפרשות באופן קבוע, יכול להיות שהפרשה מוגברת מצביעה על ביוץ?

 

בעניין ההפרשות:

 

"הפרשות מצוואר הרחם יכולות להעיד מתי מתרחשים הימים הפוריים, מועד הביוץ. הפרשה פורייה מתרחשת כ 5-6 ימים לפני הביוץ, בשל כמויות אסטרוגן גדולות שמופרשות מהזקיק המתפתח בשחלה. ההפרשה היא רטובה, שקופה, צמיגית, גמישה, חלקלקה ונמתחת כמו חלבון ביצה לא מבושלת, ללא ריח. זוהי הפרשה פורייה, שמסייעת לזרע להחליק את דרכו אל הרחם ולהגיע לביצית במועד הביוץ. אורך החיים המכסימלי של ביצית הוא יום, ושל זרע 5 ימים. לאחר הביוץ, הזקיק בשחלה הופך לגופיף צהוב ומפריש רמות גבוהות של פרוגסטרון, בהשפעתו ההפרשה מתייבשת, וכך אין לזרע מוביליות להיכנס לרחם. ההפרשה בימים "הלא פוריים" עד דימום הווסת, היא הפרשה דביקה, יבשה, סמיכה וחומצתית."

(נעמה גבאי) 

העתקתי מכאן http://www.derech-or.co.il/articles/pregnancy-and-childbirth/ovulation.html

 

 

 

ומה עם מצב שאין ביוץ בכלל, כמו בהנקה, ויש לי המון הפרשות- ההפרשות הן יותר צהובות וסמיכות.

 

האם כשמגיע ביוץ הן נהפכות להיות שקופות?

אבל צריך לדעת שלפעמים  הפרשה כזו עם מרקם של חלבון ביצה - שקופה, כמעט נוזלית, מופיעה ואינה מעידה על ביוץ.

 

בעצם זה כמו - להבדיל - סוגים שונים של נזלת -סליחה על התיאור.

(בהומאופתיה לכל מרקם וצבע יש תרופה שונה. וכשמופיעה הפרשה כזו ללא ביוץ, היא בסך הכל מעידה על הלך רוח, או איזה ענין מסויים שהנפש עסוקה בו באותו זמן).

לא ידעתי מזה בכלל.

אבל לי פעם בודקת טהרה אמרה שיש לי הפרשות של ביוץ,

וזה לא היה יכול להיות, כי לקחתי באותו זמן גלולות למניעת ביוץ....

כנראה השינוי בהפרשות  זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו... אז נחכה בסבלנות עד שנדע אם פיספסנו  אותו או לא...

משבשות את המחזוריות הטבעית של הגוף, וממילא משפיעות גם על ההפרשות...

מאוד יכול להיות שהגלולות גרמו להפרשות שנראו כמו הפרשות של ביוץ...

 

במצב "טבעי" (בלי התערבות הורמונלית)  הפרשות מסוג מסויים כן מעידות על ביוץ... אבל צריך ללמוד לזהות אותן...

ע"י מדחום... ממש על הבוקר.

נשארה לי אריזה כמעט שלמה של נוטרומיגן, תמל לתינוקות אלרגיים לחלב ולסויה.
אמסור בשמחה למי שצריכה!

קיבלנו פסק למניעה. האם זה מספיק כמו לגלולות?

אפשר לצפות להפתעות...

בגיליון האחרון של "אמונת עתיך" היה כתוב שיש כמה תנאים להיתר לגלוון או כל קוטל זרע אחר, במקרה קראתי אתמול בלילה...

אני מעתיקה בשבילך:

1. הנקה מלאה

2. אינה רואה וסת

3. חצי שנה ראשונה אחרי לידה

4. בעבר כשאישה נכנסה להיריון בתקופת ההנקה, ראתה לפחות מחזור אחד.

 

 

 

הכי טוב זה לפנות לרב. בהצלחה

אפשר להסתפק בהנקה ולוותר על הנרות.

 

 

אני לא הייתי סומכת על זה...

שהתנאים מלמדים על כך שצריך בעצם לסמוך על הנקה מלאה כדי להשתמש בנרות.

שזה גם הנקה וגם נרות אז הכיסוי הוא כמעט 100% לא?

לצרף הגנה להגנה במקרה של נרות.

 

אני אסביר: נרות לא משפיעים כמובן בכלום על המצב ההורמונלי.

 

לכן (1) במקרה שבהנקה מלאה לא מתרחש ביוץ - הנרות מיותרים.

(2) במקרה שבהנקה מלאה מתרחש ביוץ, אותם אחוזי הגנה שמספקים הנרות יפעלו או שלא יפעלו גם בהנקה.

 

(3) לגבי התנאי שזה בתוך תקופה של חצי שנה מהלידה - ביוץ יכול להתרחש אצל אישה שמניקה הנקה מלאה גם בתוך חצי השנה הראשונה שאחרי הלידה.

ו (4) לגבי התנאי שבפעם קודמת האישה ראתה מחזור לפני שהתעברה בהנקה - יתכן שהפעם היא כן תתעבר מן הביוץ הראשון בהנקה ולא תראה מחזור.

 

ועדיין זה בהשגחה פרטית שמשיח עכשיו נתקלה במאמר אתמול בלילה.

 

ככה אני מבינה ויתכן שמישהי שמבינה יותר ממני יכולה להאיר את הדברים.

תודה רבה לב אמיץ, את מחכימה כל פעם מחדש

כיוון המחשבה וההשקעה שלך, אבל תכל׳ס הם מבינים בזה יותר. אז כדאי לשאול אותם.

אני לא מבינה גדולה, ואשמח לתיקונים אם יש לי טעות בהבנה, אבל אני רואה את זה כך:

אם ההסתברות לחזור לבייץ בהנקה מלאה היא, נניח, 1/3 (רק ממציאה מספר לצורך הדיון);

וההסתברות שייקלט הריון עם נרות גם היא 1/3 (כנ"ל) -

אז עם שניהם ביחד, מכפילים את שתי ההסתברויות זו בזו, כלומר ההסתברות היא רק 1/9.

 

ובשפה לא מתמטית אפשר להגיד: גם ככה הסיכוי שאחזור לבייץ הנקה מלאה לא הכי גבוה, וכשאני גם לוקחת נרות אז גם אם כן אחזור לבייץ הסיכוי להיקלט לא הכי גבוה, אז זה כבר אי-סבירות על גבי אי-סבירות (מה שעדיין משאיר את זה אפשרי, כמובן, אבל סיכוי נמוך יותר מאשר כל אחת מההגנות האלה לבדה).

 

ולכן אי אפשר לסמוך על זה ב100%...

 

בעיקרון, זה באמת לסמוך על זה שהסבירות לביוץ סמוך ללידה+הנקה מלאה הוא נמוך

והסבירות שהריון יקלט עם נרות הוא גם נמוך

 

ולכן מכפלת ההסתברויות נמוכ מאוד...

 

אבל הסתברות זה אחד הדברים הכי רחוקים מלהיות מדוייקים במקרה בודד כך ש....

 

אגב, מכון פועה לא ממליצים על נרות חצי שנה!!!

הם ממליצים על נרות בשבועיים שאחרי הטבילה עד המעבר לסרטז, שאז באמת הסיכוי להיקלט להריון (בהנקה מלאה) הוא מאוד מאוד מאוד נמוך....

פעם. כי הם יודעים שסרזט עלול להיות מתכון לאסון, ולכן מציעים גם את זה.

אבל לתקופה מוגבלת...

הם המליצו לך על חצי שנה נרות?

 

ההמלצה היא בד"כ להתחיל עם נרות, ובערך שבועיים אחרי הטבילה לעבור לסרטז, בתקווה שבשלב זה המערכת יותר יציבה והסרטז לא יגרום לדימומים. וגם אם יהיו כתמים יותר קל להתמודד איתם (הלכתית) בטהרה.  ואם ח"ו יהיה דימום ממש לפחות לא יהיה מצב שאסורים תקופה ממושכת מאוד מהלידה (שהרי היו שבועיים בלי הסרטז בטהרה...)

 

ואז נעבור לגלולות.

אבל זה באמת מן הסתם לא יאמרו למישהי שחייבת מניעה מסיבה רפואית למשל...

 

את צודקת בזה שהם מציעים למי שכן מעוניינת דווקא בגלולות, להתחיל איתן שבועיים לאחר הטבילה....

 

בעצם נרות מפחיתות את הסיכוי להריון והנקה מפחיתה את הסיכוי להריון אז ביחד יש מקדם הגנה גבוה יותר.

 

 

אבל צריך לקחת  בחשבון שאפשר ליפול דוקא בצד הבעייתי של הנתונים הסטטיסטיים.

 

ככה גם מתחיל השיעור הראשון בקורס לסטטיסטיקה: "אדם טבע בנהר שהעומק הממוצע שלו הוא חצי מטר" .

אדם צריך לעבור ניתוח הוא שומע על איזה מומחה ואומרים לו שכדאי לו ללכת אליו כי רק אחד מתוך עשרה ניתוחים שלו מצליח.
נו? שואל אותו אדם...
תשעה כבר מתו!

שמתי אותם פה כי אני לא יודעת איך לשים סמיילי בכותרת.

אני לא מצאתי פיתרון בגיל גדול יותר נותנים מים ( בגיל4 חודשים שנותנים כבר מוצקים) .
אבל בגיל הזה לחכות שיעבור..

אמרו לי שזה מפתח להם את הריאות..

הבעיה שזה בא לו זה נמשך מלא זמן ולא מפסיק ואז הוא ממש בוכה וזה מפריע לו לינוק

תנוחה שהבת שלי אוהבת כשרני מחזיקה אותה אלי.

ואז לנסות להניק

החלב מחמם ומרגיע

 

אנחנו היינו מרימים לגרעפס כל פעם אחרי כל ארוחה

זה דבר מצוין ומצחיק.

אתה מחכה מחכה מחכה , טופח בעדינות על הגב ופתאום בא הגרעפס ובא לציון גואל

כאילו, בדרך כלל זה הכי חסר נימוס בעולם

וכאן כל העולם עומד מלכת להוד רוממותו שיוציא גרעפס

כשאת ליד אנשים... פדיחות.......

או שאפילו הינו בתור לרופא פתאום הילד בן השנה וחצי נשכב בריצפה ועושה בטיטול...

כאילו לא ידעתי מה לעשות. מלא אנשים בתור. והוא מתוקיייייי כולו אדום מתאמץ....

או שאנחנו אצל סבתא והבן (שנה וחצי) טועם את האוכל שלה ויורק אותו מייד

אהממממממ

ואז לא יודעים מה לעשות. מצד אחד שישן קצת ננוח, מצד שני מה עם גרפעס אומרים מסוכן שישן אם לא עשה גרפעס

אני אף פעם לא חיכיתי לגרעפס ולא קרה להם כלום, אם עשו תוך כמה שניות בסדר, אם לא הלכו למיטה או על הידים. אבל לא שמעתי שמסוכן להשכיב לישון. לא יודעת.

אמא שלי אומרת שגם אנחנו ז"א הילדים שלה . לא היינו עושים גרעפס, זה לא משהוא חובה אני חושבת

אלא זה פשוט מציק ומכאיב להם.

ואחרי הנקה הרבה פחות מבקבוק כיון שפחות אוויר נכנס פנימה בזמן האוכל.

 

כך לפחות ידוע לי....

כי יש סכנה שהכל יעלה לו ח"ו בשכיבה. האחיות בתניקויה אמרו לי כך וגם אמא שלי אמרה לי להקפיד.
הנקה זה כבר משהו אחר, דיברתי על תמ"ל

אמא שלי אמרה שזה מפתח לה את הראות

אם אני רואה שזה נורא מציק לה מאכילה וזה נרגע!

ומחכים בסבלנות שיעבור.

 

נראה לי שהדבר שהכי מפריע בגיהוק הוא איך כל הגוף קופץ פתאום, סתם כשבא לו, בלי שום שליטה.

גם אצלי הקטנצ'יק (חודש וחצי) מגהק הרבה ( גם בהריון בתור עובר הוא גיהק הרבה).

זה כנראה נובע מחוסר בשלות נוירולוגית של הסרעפת (מבחינה פיזיולוגית הסרעפת "מנסה" לשחרר את האוויר שנשאר בבטן).

בזמן הגיהוקים אפשר להרים אותו כדי שהאוויר יצא (או לנסות להוציא גרעפס)/ להחזיק את הסרעפת שלו בתקווה שזה יעבור....

בכל אופן - זה לא מזיק להם.

 

אני יודעת שמגיל נעורים יש לה את זה, ולכן היא לא צמה אפילו ביו"כ..

אני חושבת שבלידה רגילה... אבל לא בטוחה בכלל

 

למה? ידוע לך שעם סכרת נעורים אי אפשר ללדת רגיל?

מכירה סוכרתיות (לא סכרת נעורים) שהיו להם עוברים רגילים,

ומכירה נשים לא סוכרתיות עם עוברים ענקיים.

נמוך שלא חייב ניתוח..

אבל למי שיש סכרת נעורים או סכרת אחרת מתחילת ההריון.

הניתוח הוא כבר הבעיה הכי קטנה שלה - יש סיכונים גדולים למומים בעובר, לפגיעה באיברים חיוניים של האמא, לרעלת.

סכרת בשני השלישים הראשונים של ההריון היא בכלל לא משחק ילדים--

 

נראה לי שהדאגה האחרונה זה מניתוח....

יש מקרים כאלה, אבל ממש לא כתופעה גורפת.
לא להלחיץ סתם.

אחת עם ארבעה ילדים שילדה אותם בלידה רגילה

(לפחות את השלושה הראשונים אני בטוחה שהם נולדו בלידה רגילה, הרביעי- לא סגורה על זה...)

 

ברור שזאת הדאגה הקטנה, אבל מותר לדאוג גם ממנה, ואם דואגים - אפילו מומלץ להעלות את הדאגה ולנסות להתמודד איתה.

לי יש...

ב"ה לידות רגילות.נכון שמשתדלים לא לעבור את שבוע 40 , אבל לא נורא...

מילת המפתח זה איזון.

וכשמאוזנים,גם מרגישים ממש מצוין ב"ה.וההריונות קלים (נראה לי יחסית לנשים בלי סכרת).נראה לי כי לגוף במיוחד בהריון,האיזון עושה טוב.

דוקא בלידה האחרונה היה 2700.אבל גם לידות לפני היו משקלים רגילים,לא גדולים במיוחד.

נכון שזה אתגר לשמור על איזון,אבל זה משתלם,הרי כל הריון זה אתגר,ויש לו את הקשיים שלו.אז באמת זה לא נורא ...

וחוץ מזה שאח"כ בהנקה יש פיצוי מדהים...ההנקה מורידה סוכר מאד....

ואז יש חשש שאם תלחצי תיקרעי. וצריך לחכות עוד איזה ציר, שתהיה פתיחה מליאה לגמרי.

 

לעומת זאת יש פעמים שהמיילדות אומרות לא ללחוץ כי הם עדיין לא מוכנות לקבל תינוק. בעיקר בלידות מהירות או בלידות שהשלב האחרון מהיר. ואז המיילדת עוד בלי כפפות, או שהדברים שאמורים להיות מוכנים לתינוק עוד לא מוכנים.

 

במקרה כזה, אני חושבת שזה לא צריך להיות ככה, ואם יגידו לי לא ללחוץ לא נראה לי שאשים עליהן.

או שימהרו, או שיוציאו את התינוק ככה. לא אכפת לי... זה ממש קשה וכואב לא ללחוץ כשצריך כבר.

שבו המיילדת אומרת ברגע אחד ללחוץ , ואז לוחצים, ואחרי כמה זמן היא אומרת לא ללחוץ. וזה מה שאני לא מבינה (או שיכול להיות שהזיכרון שלי לא משהו)

אני לא ממש מבינה בזה,

אבל ממה שאני הבנתי- לידה מהירה מידי עלולה לגרום לקרעים וגם אם תלחצי ללא הציר הלחיצה פחות יעילה וגם עלולה לגרום ליותר קרעים.

(אצלי לפחות בזמן שאי אמרה לא ללחוץ היא גם שימנה את האזור וכך עזרה לגמישות...)

כשהייתי ממש קשובה למיילדת ועשיתי לפי מה שאמרה יצאתי ללא תפרים כלל למרות שהמשקלים היו יותר גדולים מבעבר...

שהראש כבר ממש כמעט בחוץ וההוא צריך לצאת לבד כי אם תלחצי את יכולה להיקרע,

זה שלב שבו כדאי  לנשוף כאילו את מכבה נר כדי שלא תלחצי והראש יצא לבד...

יש סיכוי ללידה רגילה?