המלאכית כבר בת חמש וחצי שבועות ואני לא מספיקה כלום!
מירוץ מתיש של טיפול בקטנה ובגדולה ובבית, לא משאיר לי רגע פנוי לזה.... או למיליון דברים אחרים שאני נורא רוצה לעשות...
תעודדו אותי שמתישהו העניינים נרגעים.... ויש קצת זמן לנשום, או זמן לעצמי ( נשמע הזוי כרגע...)
אין לי רגע לכלום.
זו תקופה סוערת מאוד של שלושה חודשים שכשהם מסתיימים עוד מהדהד לי הבכי של התינוק באוזניים.
ב"ה סוערים במיוחד. הקטנים.
אני למדתי לקפל את הכביסה כשהבגד עדיין על צד שמאל, ולארבע.
לזרוק לסיר משהו עם משהו העיקר שיהיה אוכל מבושל.
בעלי לקח על עצמו להדיח את הכלים.
מעבר לזה הבית די מסתובב כי יש תינוק להניק, אמא (אני) שצריכה לאכול ולנוח. ושובבים נוספים שנוטים להשתגע ביתר שאת.
בעצם כולנו אחרי לידה 
.
בתקופה הזו אני משתדלת לעצום את העיניים ולראות רק את מה שהכי דחוף .
ואחרי ששלושה החודשים הראשונים מסתיימים אנחנו מתפנים לשקם את בית ולחזור לאט לאט לקצב הרגיל ולמטלות שחיכו עד עכשיו 
.
אבל אל תחליטי עכשיו.
אולי עם התינוק הבא ב"ה יהיה יותר קל. וגם אם לא, את יכולה לגמול אותו מוקדם יותר. אולי בגיל 3 חודשים כשאת חוזרת לעבודה.
אשרייך.
כנראה שצרת הגזים פסחה עליך. ב"ה.
תהני לך. מגיע לך.
וזה עוזר... לא מה שאומרים כולם,
אלא מה ששמתי לב שלא עושה לה טוב, ואחרי יומיים היא צורחת שעות... וזה די עוזר...
נגיד לא חומוס לא חלב ולא חצילים... זה מה ששמתי לב שהיא רגישה...
ואם פתאום היא צורחת אני עושה חושבים מה אכלתי לפני יומיים ולא חוזרת על זה...
זה שווה את זה...
אני אפילו התחלתי ללמוד תפירה... תינוקות לא אמורים לצרוח רוב הזמן... תבדקי חבל עלייך! את צריכה לנוח...
אולי בדיקת רגישות לתינוק...
בהצלחה!
ואני תמיד יוצאת מהתקופה הזו רזה ויפה (אם להתייחס לשירשור אחר כאן) כי אני מקפידה מאוד על מה שהתינוק רגיש לו וגם על מה שאני רגישה לו - ובכל זאת.
לא מוצרי חלב, לא קטניות יבשות או טריות, לא מתוק - חוץ מתמרים כאמור, שגם את הקליפה שלהם אני מקלפת - וגם לא סויה - שאני רגישה אליה ושנמצאת כמעט בכל דבר - החל מהלחם השחור הפשוט ועד לכל מוצר מזון תעשייתי. בקיצור תמרים ודרדרים - ורק אוכל שאני מבשלת ולחם שאני אופה לעצמי. - פרוייקט!
ויש לי חלב בשפע ועדיין - רוב היום הם על הידיים צורחים.
כנראה שאלו התינוקות שאח"כ גדלים להיות היפראקטיביים מתוקים עם קבלות 
.
גם אם יש תינוק ששואב הרבה תשומת לב - אני עדיין בבית ומקבלת את הילדים בצהריים ופנויה אליהם הרבה יותר.
אבל ברוך השם כל יום וכל רגע - שלא מסיר את חסדו ממני ודואג לי למקום עבודה ולפרנסה.
בטוח היה גרוע יותר אם לא היתה לי עבודה ...
שאני מותשת ולא מספיקה רבע ממה שרוצה להספיק.
אני אוהבת להיות בבית, מאושרת מכל רגע, ואל תדברו איתי בכלל על חזרה לעבודה, טוב לי לחיות ככה!!
אבל אני בהחלט עייפההההההה
עכשיו, שאלה לכל אלו שאומרות- "תעשו רק את המינימום ורוצו לישון כשהתינוק ישן"...
מתי אתן עושות גם את המינימום הזה אם ישנות כשהוא ישן?
המיטה והפוך קורצים לי נורא, אבל יודעת שזה הזמן היחיד בשבילי לדאוג לבית.
כי גם המינימום שזה אוכל, כביסות, סדר ומעט ניקיון- גם הם לוקחים המון זמן וכוחות!!!!!
וזה גם משתנה: בימים הסמוכים ללידה אני זקוקה להרבה שינה. אז, בדרך כלל גם מגיעות הסבתות לעזור ולוקחות על עצמן חלק גדול מהמטלות.
בשבועות הבאים אני ישנה פחות. עוזבת הכל בבקר אחרי שאני שולחת את הילדים וחוץ מלהפעיל מכונה אחת וקיפול/פיזור זריז של המכונה הקודמת, אני לא מסתכלת לא ימינה לא שמאלה והולכת לישון.
הפעם הבאה שהתינוק מתעורר היא בין 10:30 ל 11:30 בערך. כאן אני מסיימת עם הקטן ופונה לסדר קל או מה.
לבשל אני מבשלת על חשבון השעות של הגזים - בין לבין ובהמשכים בשעות הלילה המאוחרות.
ומה שאפשר לעשות כשהילדים האחרים נמצאים אני עושה: וזה בעיקר המשך כביסות, ארוחת ערב ומקלחות.
הכל נעשה במקוטע ובהמשכים. וברגע שאחד הגדולים חוזר הביתה אני תוקעת בידיו את הבכיין ומשתדלת להתקדם בזריזות.
בתקופה הזו אני גם נעזרת במישהי לניקיון פעם אחת בשבוע.
בימים שאחרי הלידה אומנם הייתי אצל אימא שלי, אבל היא לא מהסבתות של פעם. היא אישה מלאת מרץ שעובדת במשרה מאוד מלאה, ורוב היום נמצאת מחוץ הבית, ממש חוזרת אחה"צ או בערב, וגם אז יש לה עסק מהבית....
היא הצילה אותנו עם ארוחות ערב וכביסות והסעת הילדה למעון ופינוקים, אבל ממש לא יכלה להישאר איתי כדי לתת לי לישון....
ואימא של בעלי.... אהמממ.... לא חשבה בכלל על סיוע כזה... היא לא כל כך בעניינים בקטעים האלה, וגם גרה מאוד רחוק, כך שלא קיבלנו ממנה עזרה... לא מאשימים אותה בכלל, זה בסדר גמור מבחינתנו!
ועוד הבדל,
אין לי ילדים גדולים שאני יכולה לבנות עליהם שיחזיקו את התינוקת אחה"צ
להפך, אצלי אז העומס מתגבר.
הבכורה חוזרת מהמעון, וזקוקה מאוד לתשומת לב מקסימלית בשעות האלה.
ואני גם מאוד רוצה לתת לה,כמה היא כבר נמצאת איתי עד שהולכת לישון, מסכנה....
אז היא, והתינוקת, ושתיהן ביחד.....
בשעות האלה אין שום הספקים בבית. כלום.
היה כל כך קשה. כשהיו לנו רק קטנים. וגם תמיד גרנו רחוק מההורים כך שהעזרה של הסבתות היתה משמעותית אבל התרכזה בשבוע - שבועיים הראשונים שחרי הלידה.
מצד שני כשיש רק קטנים הבית "נכבה" מוקדם. אפשר אז ללכת לישון עם התינוק לאיזו הפוגה קלה ולהמשיך אחר כך.
אין בזה כללים. העיקר שלא ליפול מהרגליים.
הכרתי אמא לעשרה שכיבתה את האורות בבית בשעה 20:00 והגדולים שלה נאלצו להסתדר עם זה.
אני לא מסוגלת לעבוד ככה. כמו שאת אומרת בצדק - שאת מאוד רוצה לתת תשומת לב. בשבילי לפעמים השיחה עם הגדולים שלי מאוחר בלילה מחזירה לי את שיווי המשקל. וכמובן שגם הם זקוקים לתשומת לב.
ואל תשכחי שכשיש גדולים יש יותר כביסות, וצריך לבשל אוכל בכמויות מתאימות לבחורים (שני חיילים - שיהיו לי בריאים)
ופסח... ומשברים בהנקה ו...
ואף על פי כן הרבה יותר פשוט כשיש גדולים.
תשקיעי בקטנות החמודות. הן יעזרו לך עם הבאים בתור ב"ה.
הכוונה שלי היא שבתקופה הזו צריך לתמרן בין כל הצרכים באופן גמיש.
והכל זורם עם ההנקה. ואז אחרי איזה 5-6 חודשים אני קולטת שכל הבעיות מתחילות עם ההנקה. ואז אני כבר בתוך זה. ולא יכולה לגמול את התינוק. כי לי היה גם סרבני בקבוק.
טוב בעז"ה נראה מה יהיה.
אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שהבלגן והקושי הם כנראה התיקון שלי....
באמת לא שייך להפסיק את ההנקה בשלב הזה. אבל אם בעלך תומך - זה דבר גדול.
לא כל אחת זוכה.
כנראה שאתם בנויים לזה. הקב"ה יודע מה הוא נותן לכל אחת.
נראה לי שהעיקר במצבים האלו הוא לעצור מדי פעם להערכת מצב ובקרת נזקים. לראות איך אפשר בכל אופן להקל על הילדים האחרים.
שהפס חלש כל כך.
נדמה לי שיש ערכות שיכולות להצביע על הריון כבר אחרי 10-12 יום מהביוץ.
ב"ה. בשורה טובה.
תחילת שבוע 25 ואני מצוננת ברמות! האף נוזל אבל הכי גרוע ההתעטשויות שגורמות לבריחת שתן
יש לי בריחת שתן ממש גדולה. הלכתי לפיזיותרפיה לרצפת אגן אבל הרופאת נשים אמרה לי שלא כדאי ללכת בזמן ההריון אז הפסקתי...
מישהי יודעת מניסיון שלה מה אפשר לעשות, זה ממש מתסכל...
זה באמת משגע.
אם המצב קשה ויש לך טיטולים של גדולים בבית (מידה 5 ויותר) תניחי אחד פתוח בבגד התחתון.
לפחות לא תצטרכי לדאוג להרטבה בכל פעם.
אבל את יכולה לייבש את הנזלת ולטפל בהצטננות בזריזות אם תאכלי מוצרי מזון עשירים בויטמין C:
גמבה אדומה, תותים, קיווי, תפוח וגם כרוב לבן.
ואם לא לאכול אז לקנות ויטמין C של חברה טובה ולקחת.
אל תקני מוצר שמכיל 1000 מ"ג - זה לרוב יותר מדי. אלא אם כן את מצוננת כבדה כבר מעל שבוע ללא הועיל.
את יכולה לקנות מוצר לילדים (של אלטמן או הדס) יש שם 80 מ"ג ויטמין C וזה בדרך כלל מספיק.
לב אמיץ, יש דרך למנוע את הבריחה במהלך ההריון?
והאם תרגילי קגל עוזרים כעת?
מה אומרת הפיזיוטרפיסטית?
שווה לשאול מס' אנשי מקצוע בתחום ואז להחליט.
אולי מישהי כאן תוכל לענות.
שיתוף, קצת ארוך...רבה אמונתך!לפני שבועיים, הגעתי לרופאה לבדיקה שגרתית (בשבוע 15), היא בקשה שאבצע אולטרסאונד בשביל לראות שההריון מתפתח כראוי.
נכנסתי לאוטרסאונד, ראיתי את פיצקי שלי שוחה ונהנה שם, הוא התאים לגיל ההריון, והכל היה בסדר ב"ה!
ממש שניה לפני שהטכנאית סיימה היא פתאום ראתה שתי צ'יסטות קטנות סמוך לשילייה. היא לא נראתה לחוצה מהעובדה הזאת, אז גם אני לא נלחצתי... אבל היא כמבון ציינה זאת בטופס הבדיקה.
חזרתי לרופאה (אציין, שהרופאה הזו לחוצה קצת יותר מהרגיל...), הרופאה דווקא עשתה מזה עניין שלם. היא לא ידעה בדיוק מה המשמעות של זה, קראה לטכנאית, שגם היא לא ידעה מה זה אומר... ואז, הן התחילו להתלחש שאני חייבת ללכת לסקירה מוקדמת בדחיפות (לא התכוונתי לבצע סקירה מוקדמת, רק מאוחרת...). אני עדיין נשארתי די רגועה!
בסופו של דיון הופנתי על ידי הרופאה לאולטרסאוד אצל ד"ר שוקרון (הוא עורך סקירות...) שיחווה את דעתו ויקח אחריות על ההריון כי היא לא יודעת מה המשמעות... עדיין נשארתי רגועה לחלוטין...
ניגשתי למזכירה לקבוע תור. היא לא ידעה איך עושים זאת, כי אין הגדרה לאוטרסאונד כזה (לא יעוץ גנטי, לא סקירה מוקדמת, לא סקירה מכוונת, לא שקיפות עורפית...), והתחילה לשאול את כל הצוות שהיה בסניף. כללו של דבר, כל אחד מהעובדים ומהלקוחות הממתינים בתור ידע שאני צריכה יעוץ מיוחד מד"ר שוקורון 
בסוף, הטכנאית נזכרה שהיא עובדת מחר עם ד"ר שוקרון בכבודו ובעצמו, והיא תשאל אותו לגבי התור.
אני פניתי ללכת לביתי (שלווה וטובת לב) ואז האחות רודפת אחרי ומודיעה לי ש"אני משתתפת בצערך, ומקווה יחד איתך שנשמע בשורות טובות." היא גם ביקשה שאעדכן אותה (למה?? מה את אמא שלי??), אני עניתי שאני מעדכנת כבר עכשיו שהכל בסדר! היא הסתכלה עלי כאילו אני משוגעת אבל המבט שלה גרם לי להרגיש קצת פחות שלווה וטובת לב...
בכל אופן, קבעו לי תור לשבוע וחצי אחר כך, הטכנאית אמרה שהיא מקווה שזה לא מאוחר מדי (באמת לא הבנתי מה כל כך דחוף... אבל מילא...)
עבר הזמן, הגעתי לתור, גם כן שמחה וטובת לב 
, השתדלתי לשכוח את דברי האחות...
ניגשתי למזכירה להוציא התחייבות. כמובן שהיא לא הבינה איך לעשות זאת (לא ידעתי שאני מקרה כל כך מיוחד), שאלה את המזכירה השניה, ואז שתיהן איחלו לי בלבביות "שיהיו בשורות טובות!" אני מניחה שהכוונה שלהן הייתה טובה, אבל אותי זה עיצבן! הרי כבר עכשיו יש בשורות טובות!!!
לבסוף, נכנסתי לרופא, הוא בכלל לא נראה מוטרד מהתיאור המפחיד שכתבה הרופאה שלי על ההפניה... הוא בדק קצת, הסתכל, והודיע שה'ציסטות המדוברות נעלמו, במקומן הופיע צ'סטה אחרת במקום אחר בגודל אחר... בשלב הזה לא ידעתי כבר מה לחשוב, אבל תחושבת הבטן שלי היתה שהכל בסדר גמור... לסיכום הוא אמר "גברת כהן (כ"כ מצחיק אותי שקוראים לי ככה), הכל בסדר גמור, אין לך שום סיבה לדאוג". שאלתי אם יש צורך לחזור למעקב (הרופאה שלי אמרה שזה ככל הנראה סימן להריון בסיכון, ושצריך מעקב צמוד...), הוא חייך ואמר "את לא מתכוונת לבוא לסקירה מאוחרת?", עניתי שכן אבל זה עוד רחוק... והוא "זה עוד 5 שבועות, להתראות! ואל תדאגי..."
זהו, רק רציתי לשתף...
תודה למי שטרחה לקרוא עד כאן... ובשורות טובות אצל כולן
**אין להסיק מסקנות מסיפור זה על מקרים אחרים**
אני חושבת שהאנרגיות החיוביות שלךמשיח עכשיו!הן אלה שהועילו למצב הסופי החיובי.
היריון משעמם!!!
רבה אמונתך!חשוב טוב ויהיה טוב!!
שיהיה לך יקרה המשך הריון בריא ובסוף שתצאי בידיים מלאות!!
כמו מיםעיניים זוהרותב"ה שהכל בסדר. וכל הכבוד על שלוות הנפש.
וגם אני רוצה לספר:
4 ימים לפני הלידה האחרונה היו לי פתאום דימומים. נסענו לבית החולים בזריזות (כי אני תמיד יולדת מהר) אבל המוניטור לא הראה צירים ולא היתה פתיחה. אישפזו אותי ללילה.
שאלתי מה זה ומה זה אומר - ענתה לי הרופאה שזו תופעה שנקראת SHOW - רק ניראות של לידה אבל זו עדיין לא הלידה.
ואז היא הוסיפה משפט שבגללו לא ישנתי חצי לילה : היא אמרה שבגלל שזה מס' לידה מתקדם כנראה שהרחם כבר לא מתכווץ כמו שצריך ונתנה דוגמא " כמו בלון שכבר ניפחו ורוקנו מאויר מס' פעמים ואיבד את הגמישות שלו". היא אמרה שאני צריכה לקחת בחשבון שהפעם זה לא ילך כל כך מהר.
הרגשתי נורא. מה גם שאני פחדנית איומה ועד הלידה הזו הקב"ה עשה איתי חסד ולא היה לי זמן לפחד.
ככה הרגשתי חצי לילה. אבל אז התפללתי והתמלאתי ביטחון ואמרתי לעצמי - אולי הרחם שלה ככה. אבל אצלי ב"ה הרחם פועל יופי. בבקר לא נתתי שיבדקו אותי שוב. הסברתי שממילא לא היו צירים בלילה.
חזרתי הביתה ונהנתי מהימים האחרונים השלווים שלי עם הילדים.
ארבעה ימים אח"כ (ממש לפי הצפי של אחד הרופאים שם) רצנו שוב לבית החולים. התעוררתי מצירים באחת וחצי בלילה. בשתיים יצאנו לדרך. את הרמזורים האחרונים כבר עברנו באדום. הגעתי לשם ב 2:25 וב2:55 הנסיכה כבר היתה בחוץ.
זה אחרי שהמתנתי בתור בקבלה לשתי נשים שהגיעו לפני.
את הפרטים מילאנו אחרי הלידה....
זהו. ניצלתי לגמרי. ואני מקווה שזה בסדר מצידך רבה אמונתך. רבה אמונתך!
זה מדהים כמה שמשפט של אדם יכול להשפיע על מצב הרוח...
וכמה שאמונה היא החיים עצמם!
חייבת להוסיף, שהרבה מהצוות הרפואי הוא ממש מצויין ומרגיע! ממש מלאכים כבני אדם!
וגם אלו המלחיצים בדרך כלל עושים זאת מכוונה טובה...
הם גם עובדים בתנאי לחץ כאלה שמגיע להם ציון לשבח על היחס הנאות שהם נותנים.
אין ספק.
אולי היא אמרה את זה בתור "מחמאה"?
אז מה, אם זה מעל לממוצע, זה לא אומר עדיין שאת צריכה לעשות עם זה משהו.
חוץ מלשמוח שזה לא הפוך...
רבה אמונתך!אבל יכול להיות שיש כאן פוטנציאל לשמנמנות
ממה שידוע לי, תינוקות שנולדו "גדולים", גדלים בקצב מהר יותר מהתינוקות "הקטנים". כך שבמקרה של הבן שלך, עליה מעל הממוצע זה נורמלי
בעיקרון יש דרכים לנסות לברר האם הילד אוכל יותר מדי:
האם הוא פולט בכמויות גדולות? (יכול להיות סימן לעודפים שהקיבה מנסה להיפטר מהם)
האם הוא רגוע במיוחד על גבול הישנוני? (יכול להיות סימן שהאוכל "כבד" ומרדים אותו)
בכל אופן, אני חושבת שאת בכלל בכלל לא צריכה לדאוג, המצב שאת מתארת הוא תקין, ומתאים ל"סוג" של התינוק.
בנוסף, עליה של 1400 גרם ב-6 שבועות, כלומר קצת יותר מ230 גרם בשבוע, נחשבת תקינה.
רבה אמונתך!לגבי טיפת חלב, זה הכי תלוי בגישה של האחות. יש אחיות שמאוד חשוב להן שהכל יהיה בדיוק לפי הספר... אני מראש יודעת לקחת את הערותיהן בערבון מוגבל...
אגב, גם אם יהיה שמנמנן, השמנה מהנקה זה לא נורא ולא מזיק (כל עוד מדובר בהשנה בטווח הנורמה, כמובן) וזה בד"כ מתאזן כשהתינוק גדול...
כי בדרך כלל האחיות יודעות לומר שבהנקה אין השמנה.
אני במקומך הייתי שמחה ומאושרת שהחלב משביע את הקטן, ושהוא רגוע ושמח.
הגדולה שלי עלתה קילו (קילו!!!) בשבועיים.
לא רואה בזה שום בעיה, שום סיבה ללחץ, רק סיבה להיות מרוצה ולהמשיך בהנקה.
מה לעשות, שהסקאלות והגרפים של טיפת חלב הם לא בחומר הלימוד שהמלאך לומד עם העובר בבטן... אז מאיפה לו לדעת? הוא פשוט גדל איך שטוב לו וזהו. 
עכשיו בדיוק אותו סיפור!!!
בת שש השבועות שלי עולה 300 גרם בשבוע!!!
תגובת האחות- נפלא! עלייה נהדרת! כל הכבוד לך על ההנקה היעילה!!
אגב, היא עירנית להפליא,
אבל כן פולטת כמויות... זה אומר שאוכלת יותר מדי?
איך לדעת, ומה לעשות אם כן?
הגדולה הייתה רזונת, ובקושי אכלה, וזו כזו עגלגלה, חחחחח......
אם היא פולטת הרבה זה אולי סימן לכך שהיא אוכלת יותר מדי (בדגש על האולי)
בעיקרון עליה של 300 גרם בשבוע נחשבת הרבה אבל זו בהחלט לא סיבה לדאוג או להילחץ...
אם היא ערנית ורגועה, והפליטות לא מפריעות לה (או לך...), אני לא רואה סיבה לשנות משהו (אפילו אם היא אוכלת יותר מדי, הקיבה הרי דואגת להיפטר מעודפים, ובהנקה האכלת יתר הרבה פחות נפוצה והרבה פחות מסוכנת מתמ"ל)
מה ההפרש בין הארוחות? כיצד את יודעת שהיא רעבה?
אני רואה שזה לא נעים לה, הייתי אומרת שלפעמים, אם זו פליטה סמיכה ככה, היא אפילו סובלת...
ואותי זה בטח מצער לראות אותה ככה, ומעייף להחליף לה הרבה את הבגדים, ובאיזשהו מקום גם לראות אינסוף כתמים שמתהווים בכל מקום אפשרי בבית ועלינו וכו'....
ההפרש בין הארוחות הוא בד"כ שעתיים שעתיים וחצי..
ואני רואה שהיא רעבה כשהיא מחפשת, או מתחילה למצוץ בלהט את האגרוף הקמוץ המתוק שלה, או לפעמים באמת היא סתם לא רגועה ואני מציעה לה והיא מתלהבת....
דבר ראשון, חשוב לדעת שפליטות לא מעידות רק על האכלת יתר, יש עוד סיבות (גזים, אכילה מהירה מדי, חולשה של השריר האוטם את הקיבה, תנוחה לא מתאימה, לחץ פיזי על הקיבה לאחר האוכל...)
אם את שואלת לדעתי, אני הייתי מנסה להגדיל בקצת את המרווחים בין הארוחות, ולראות איך היא מגיבה לזה. יכול להיות שהיא תחילה לחוש רעב, אבל הקיבה עדיין לא מוכנה לגמרי להאכלה נוספת. יכול להיות שרבע שעה נוספת בין הארוחות תעזור... ויכול להיות שלא
בנוסף, האם את מרגישה שזרימת החלב מהירה? (שומעים שהתינוק מתאמץ להתמודד עם כמויות החלב הגדולות שמגיעות בבת אחת. לפעמים יש דליפות מצדי הפה של התינוק. לפעמים הוא מתנתק בפתאומיות ואז החלב ממשיך לזרום שכמות גדולה ומרטיב הכל...) אם כן, יכול להיות שזו הבעיה (זה מקשה על ההתמודדות שלה עם הארוחה, וגורם לאכול הרבה בזמן קצר). מה אפשר לעשות? דבר ראשון, להישען אחורה בזמן ההאכלה, זה מעט בקצת את זרימת החלב... דבר שני, ליצור הפסקות יזומות באמצע, לשחרר אוויר, לנוח, ואז להמשיך (כאשר מנתקים את התינוקת, כדאי ללחוץ עם האצבע על הפיטמה כדי למנוע מהחלב להמשיך לזרום...)
יכול להיות שכל מה שצריך זה לקצר את משך הארוחה. כיצד את יודעת להפסיק את הארוחה?? בעיקרון תינוק אמור לדעת לבד כאשר הוא שבע. אבל לפעמים האמא לא מפרשת נכון את סימני השובע (או שהתינוק בעצמו לא לגמרי שם לב..). תנסי לשים לב האם קיים איזשהו סימן (אכילה בפחות חשק, הפסקה שהתינוקת יוזמת, אי נוחות באכילה..) שמרמז על כך שהגיע הזמן לעצור...
אם כל הנ"ל לא מתאים, יכול להיות שהקפדה על שיחרור גזים בסיום ארוחה, ועל תנוחה מתאימה (מנשא, טרמפולינה) אחרי הארוחה יקלו על המצב...
שיהיה בהצלחה רבה יקרה!
ניסיתי להגדיל לה את המרווח בין הארוחות, נצמדתי לכלל של הנקה לפי דרישה גם כשזה היה נראה לי מוגזם... אולי חייבים באמת לבדוק שלא אוכלת יותר מדי....
אבדוק בעדינות כי לא אהיה מסוגלת לשמוע אותה בוכה... פשוט לא מסוגלת 
משך הארוחה אצלה לא ארוך, היא מתקתקת עניינים ויודעת לעצור כשלא רוצה, כך שזו כנראה לא הבעיה.
מה כן נראה לי,
זרימת החלב בהחלט מאוד מהירה.
אני מרגישה שהיא יונקת חזק ובמרץ והחלב זורם לו בשפע ( ישתבח שמו ) והרבה פעמים קשה לה להתמודד. אבל גם היא וגם אני ערניות לכך, ואו שהיא עוצרת בעצמה או שאני עוצרת אותה למנוחה ושאיפת אוויר ברוגע... אבל יתכן בהחלט שזו הבעיה. חלב גם בהחלט נשפך לצדדים. אז אנסה את מה שאת מציעה ולא עשיתי עד עכשיו, פשוט אשען אחורה.
אגב, אחלה טיפ נתת לעצור את זרם החלב עם האצבע, עד עכשיו תמיד הסתבכתי וניסיתי לתקוע שם חיתול בד
טרמפולינה טובה לסוף ארוחה? מדוע?
להגדיל מרווחים
בגלל משקל
נשמע לי פשוט הזוי!
הילד אוכל
שבע?
רגוע?
עולה במשקל?
מה הבעיה????
בשבועות הראשונים אמרו לי שהוא צריך לעלות בין 150 ל250, והיה שבוע שהוא העלה 600, ושבוע של 400..
ורק מחלב אם בבקבוק/ישר. וחברות אמרו לי שאני מאביסה אותו בבקבוק וכו' כי הוא אכל כמות גדולה..אבל-
זה התאזן! וכנראה שהוא היה צריך לעלות כי הוא נולד קטן (2.5).
והיום הוא ממש בנורמה, אז אולי אלו הצרכים שלו!
אם זה מלחיץ אותך את יכולה להגיע לטיפת חלב להישקל גם אם את לא אמורה ללכת..(לפחות ככה אמרו לי אצלנו)
בן ה-6 הדקיק שלי עלה במשקל בתור תינוק ברמות.
והיום למרות שהוא אוכל היטב - ענין של גנים והוא ממש רזון.
אבל קצת חוששת. אני ובעלי החלטנו להפסיק את הגלולות אחרי שנתיים וחצי כיום הקטנה בת כמעט שנתיים ושמונה. אני מפחדת מהמחזור. המחזור שלי מאוד ארוך מפחיד וכבד. שום דבר טבעי לא עזר לי ,אולי קצת דיקור אבל בקושי. עד לפני הגלולות הייתי נעזרת באקסקופרון כדי לקצר את הימים ואת הכמות אבל לצערי הוא לפני כמה זמן הוא ירד מהמדפים. אז אני קצת הרבה חוששת וגם שאני חושבת על זה, אני חוששת מהקטע של הריחוק מבעלי ברגע שהמחזור יחזור.(אנחנו בערך שנתיים הינו מותרים)
לא היו בעיות בכלל וגם אם היו אז הם היו קלילות ביותר ותמיד התייעצנו עם רב... לקחתי רצוף בלי הפסקות ולא היו בעיות. לגבי הקיצורית הזאת איפה קונים את זה?
לפעמים אחרי לידה המחזורים אחרים - יותר קצרים. עם דימום פחות כבד.
לא תמיד יש שינויים אבל לפעמים כן.
אני לא רופאה אבל זה נראה לי בסדר, אני רגועה כי למרות הפליטות היא עולה במשקל
(יש דבר שנקרא ריפלוקס, שאז יש מלא הקאות ואולי כן צריך טיפול... לא מכירה מקרוב...)
לי האחות אמרה להיזהר לא ללחוץ על הבטן כדי למנוע פליטות...
בהצלחה!!
הוא אמר שפשוט הצורת האכלה שלי לא נכונה ושאני אאכיל אותו בצורת כמעט עמידה (שהתינוק לא ישכב כמו בהנקה אלא יהיה יותר מוגבה) כי ברגע שהוא שוכב האוכל לא נכנס לו כמו שצריך ועולה חזרה למעלה..
תנסי את השיטה הזאת ואם זה לא יעזור תנסי להוסיף לו לאוכל טיפה קורנפלור שיהיה יותר סמיך (והקורנפלור גם לא מוסיף טעם כמו האבקה השנייה)
זה היתה המלצה של גסטרולוג מומחה..
שמשיאחרונהזה ההריון הראשון שלי, אמא שלי אומרת שלא כ"כ חשוב לעשות את הבדיקות האלה, רק את הסקירה של החודשים הבאים.. עד כמה זה חשוב?
משיח עכשיו!אני לרוב לא עושה כמעט אף בדיקה, ויש כאלה שעושות הכל בלי לפספס.
אם זה מרגיע אותך לעשות- תעשי
אם אין לך כוח, זמן או רצון, ואל תעשי
רק שימי לב שיש בדיקות שהן ססטיסטיות, כך שגם הכל בסדר אז יש לך עובר 75% בריא..(אני סתם ממציאה את המספר- אבל זה הכיוון)
בהצלחה והיריון קל!
אגב, הרופא שהיה לי בהיריון הראשון (הייתי אז בת 18), אמר לי שבכיף אני יכולה לא לבוא לבדיקות....
כי זה ריתק אותי..
הכרתי מישהי שהייתה מקיאה רק בערבים...מי החליט מתי מקיאים??
ולאחרות אחרת ויש כאלה שלא מקיאות כלל.........
ובעז"ה מאחלת לך בסוף השלישי בערך פלוס מינוס זה יעבור לגמרי!!
תרגישי טוב יקרה!!
רשמתי פה די הרבה בפורום עד שנכנסנו להריון וכו' אז תודה רבה אבל לצערנו, אתמול גילינו אחרי בדיקת שקיפות עורפית שלעובר אין דופק וכנראה הוא היה פיקדון של חודש אחד בלבד ב"ה.
אני מופנית לגרידה (יש לציין שכל רופא שבדק אותי התייחס אלי כאילו אני מינימום פרה(!!!) 
איזה יחס דוחה!)... רציתי סתם לקבל תמיכה ולשמוע על כל התהליך בפירוט ממישהי שעברה אותו. יעשו לי אולטרסאונד ווגינאלי לפני? כמה זמן אני צריכה להיות שמה.?
תודה רבה לכן!!! אתן נשמות!
אני עברתי ואצלי היה תהליך כזה: (אבל לא בכל בי"ח זה אותו דבר קחי בחשבון) עשיתי במעייני....
ערב קודם הכניסו לי מין פתילה כזו (לא זוכרת מה אמרו שתפקידה) ואז נסעתי הביתה. חזרתי בבוקר למחרת בשעה שנקבעה לי ואז עשו לי שוב אולטרא סאונד פנימי כדי לראות שאכן אין דופק ואז נתנו חלוק ואמרו לי להתכונן ואח"כ נכנסנו לחדר ההכנה לניתוח ושמה שאלו שאלות וא הכניסו אותי לחדר ניתוח זריקת הרדמה - וזהו אחרי דקות הייתי בחוץ.... ואחרי שעתיים נסענו הביתה. היתרון שממש לא דיממתי אח"כ ונטהרתי ממש מהר כי מוציאים הכל....
זה ממש בכללי - היה לא נעים אבל אין ברירה בהצלחה!!
רציתי להוסיף על דיברי אנונימית,
מדובר באשפוז יום, כלומר מגיעה בבוקר הולכת בערב
יתכן ויהיו הכנות לפני, כמו הפתילות שאנונימית הזכירה, קוראים להן למנריות
מתרתן להרחיב מעט את פתח הרחם או משהו כזה לקראת הגרידה.
תוכנסי לחדר ניתוח, שם תורדמי, ולאחר זמן תתעוררי ויעבירו אותך להתאוששות,
שם יקחו בדיקת דם לראות אם יש צורך בתוספי ברזל וכו'
ואל תדאגי, יסבירו לך הכל, מה שלא ברור- תשאלי, בשביל זה הם שם
יתכן שכמה ימים לאחר הגרידה הגוף ירגיש עדיין בהריון מבחינה הורמונאלית,
ורק אז תבוא ה"נפילה" והגוף יקלוט..
ממליצה לך להכין את הסביבה, או לבקש ממישהו קרוב לעשות זאת עבורך,
אם זה אפשרי, להכין אוכל והקפיא, ולקנות חד"פ שלא תצטרכו שניכם להתמודד עם בישולים וכלים
לפחות בשבוע שאחרי.
יש פורום מקסים ותומך באתר כיפה שנקרא "תמיכה לאחר אובדן הריון"
יתכן והבנות שם תהינה לך לעזר
חיבוק יקרה, ואם את צריכה משהו אני כאן באישי
הווגניאלי פשוט מפחדת מפחדת מפחדת!!! איך אני אשן בלילה?
שז לא נעים במיוחד, אבל לא נורא, אם יעשו בעדינות את האולטראסאונד.
תדמייני לך את ההכי גרוע, אבל עובר תוך זמן קצר.
בתקווה כמובן שלא תהיה שום בעיה ואז זה מהיר מאוד.
אם העושה מיומן, זה לא כואב הרבה. והמבוכה- זאת העבודה ואין מה לעשות
בהצלחה ובשורות טובות בע"ה בקרוב
אני עם ויגיניסימוס( מי שיודעת מה זה )... ככה שספק בכלל אם יצליחו להכניס.
השאלה אם יתחשבו בזה ויעשו בטני ורק את הוגינאלי יעשו שאני מורדמת...
הייתי שמה. כ"כ קשה וכואב. אבל ב"ה, כמו שכולם הבטיחו לנו- נכנסתי ב"ה להריון שוב די מהר. והפעם יש עובר ויש דופק. (ב"ה, שרק ימשיך ככה. אני קצת חרדתית...)
טיפה על הגרידה- אם יש לך חששות על אולטראסונד וגינלי, אז הכי טוב באמת גרידה. את לא מרגישה כלום, אין התעסקות במקום- הכל טוב...
לגבי האולטראסונד- אני הייתי בשלב יותר מוקדם ורצו לעשות וגינלי כדי לבדוק שבאמת אין כלום. בכל מקרה, אם כואב אני ממליצה לך לשים עזרקאין באיזור (זה מלאחש. 5% בשפופרת ורודה. קונים בסופרפארם בלי מרשם). אני ממש מבינה אותך- לי היה סיוט באולטראסונד הראשון. מאוד כואב וגם החדשות הרעות.. 
בכל מקרה, אם אין לך קשיים באישות, אין סיבה לדאוג. אם יש קשיים אז אני ממליצה מאוד על העזרקאין. גם להרפות ולנשום עמוק. לשחרר כאילו יש יציאות. ושתדעי שהם כ"כ נחמדים וסימפטיים ועדינים. בבי"ח זה המקום היחיד שלא כאב לי בכלל.
בגדול זה יום קצת לחוץ ומרוח. את צריכה להתאשפז. בדיקות דם וכאלה. צריך להיות בצום מהבוקר. אם את סובלת מבחילות- תבקשי מרשם לפראמין. אחרת לא תשרדי את היום.
מכניסים אותך להרדמה ואת מתעוררת אחרי שעה-שעתיים בחדר התאוששות. שמה יתנו לך משככי כאבים, אינפוזיה וכל מה שתצטרכי. אחרי שאת מתחילה להרגיש יותר טוב ישלחו אותך למחלקה ותוך כמה שעות את תוכלי להשתחרר (ברגע שאת יכולה ללכת נורמלי ולאכול קצת).
המלצות מה להביא- נעלי בית, משקפיים וחומר לעדשות אם יש לך עדשות. כיסוי ראש נוח בלי מתכת- לי נתנו להשאיר בזמן הניתוח. גם ממליצה להביא איתך אמא או מישהי קרובה שתוכל לעזור לך פיזית אחרי הגרידה כי תהיי אסורה על בעלך.
אח"כ יש דימום יחסית קל- רוב הדימום מוצא בגרידה. תוך 8 ימים הסתיים הדימום. ההורמונים משתוללים לגמרי. תהיי מודעת. זה היה התקופה הכי קשה להיות נידה.
ממליצה ללכת לחופשה זוגית ורגועה אחרי הגרידה. א"א לחזור סתם ככה לשגרה.
אני כ"כ מבינה ללבך זה כ"כ קשה ועצוב. את נכנסת למקום של אבל ותדאגי לתת לעצמך את המרחב להתאבל.
עשיתי בבי"ח פרטי- אסותא כי היה שביתות אז..- לא יודעת אם בכל מקום זה כך.
הייתי צריכה להגיע אחרי צום(מותר מיים) מהלילה, ישר נכנסתי- מורידים הכל ושמים חלוק,
שיחה עם מרדים ומנתח- והכניסו אותי- עשו לי וגינאלי, והרדימו-
אחרי רבע שעה התעוררתי- בלי כאבים דימום של שבוע-כמו מחזור (לעומת הפלה אחרת שהיתה לי שהייתי חודש וחצי עם דימום..
ואחרי הגרידה- הייתי צריכה לחכות במחלקה שעתיים. ואז-הביתה.
נשיקות, יקרה! ליבי איתך..
אם יש לך עוד שאלות- בשמחה..
ב"ה זה מאחורינו. אתמול הגענו ,ביקשתי שאם הם רוצים לבדוק וגינאלי שיעשו את זה תוך כדי הרדמה וכנראה זה אכן מה שהיה. ב"ה עבר מהר מהר... מקווה לבוא בפעם הבאה לבי"ח בשביל ללדת
שה' יעזור ויתן כוחות להתמודד בהמשך... תודה רבה לכולן על כל העידוד וההרגעות! אתן מדהימות!
שבת שלום
שה' ימלא חסרונכם במהרה,
ונזכה לשמוע בשורות טובות
עכשיו קחי לך את הזמן להתאושש
בשורות טובות
בד"כ החלב קיים גם לפני הלידה, זה אמור להיות כך, וזה מעיד על כך שהמערכת מתכוננת...
אבל התאור שלך נשמע קצת כמו גודש... זה מוזר...
אם כי, אני לא בטוחה שזו סיבה לדאגה...
מקווה שיהיו פה נשים שידעו לעזור יותר...
תרגישי טוב יקרה!
תשאירו את התינוק עם בייביסיטר שאתם סומכים עליה, ותצאו לפחות אחת לשבוע. לא חייבים למסעדות ובתי קפה, אפשר לצאת סתם להליכה, מאד מאוורר וכיף.
תשתדלו להיות ביחד הרבה. אולי בעלך יכול לקחת חופש ליום יומיים, ותתפנקו בבית (רצוי אחרי המקווה..)
תשקיעו בעצמכם, לא להזניח את עצמכם, ואת חיי הנישואין שלכם!!!
אני חושבת שזה קורה להרבה זוגות. לנו היה חתיכת משבר, ברמה של לריב כל יום, כל היום. אני מאד מצטערת שלא השקענו אז בזוגיות שלנו, זה היה גורם למשבר להסתיים הרבה יותר נעים...
שיהיה בהצלחה!!
רק הענין הפשוט של חוסר סבלנות וכוחות מצידך (או אפילו נטיה גדולה מדי להיפגע) שמחולל את המשבר וגורם למריבות.
במצב כזה כדאי לחזור לקחת את המולטיויטמין שלקחת בהריון.
ולשים את התינוק ואת בעלך בראש סדר העדיפויות. לשמור בשבילם את הכוחות ולהקדיש לבית את המינימום הנדרש.
לאכול טוב ולישון טוב.
בהצלחה.
הפקנו ביום שני הקרוב את הכנס של זוגיות בהריון ואחרי לידה.
תסתכלי עמוד הראשי של ערוץ 7 בנושא נשים ותראי פרטים.
תוכלי לראות אם מתאים לך..
ממליצה לך על מאמר באתר"באהובה ובאמונה " בנושא..
משבר הוא אפשרות לצמיחה.
מזוג צעיר עליז ומאושר הגיע אליכם שותף במשקל 3 קילו שמתנהג כמו שיח סעודי,
וצריך להענות לכל הצרכים שלו.
שהתינוק ממש קטן א הוא בהסטריה עד שהצורך שלו מתמלא.
העיפות היא נוראית גם מהלידה והיא גדלה עם הטיפול האיטנסיבי ביום ובלילה.
מלבד זאת ההורמונים משתוללים .
גם הבעל עובר משבר,ביחס לתינוק והמעבר מזוג למשפחה.
קודם כל צריך להרגע ,זה נומלי,לפעמים קצת עזרה פיזית באירגון הבית יכולה לעזור ויש יותר זמן לשינה.
אם אפשר לארגן קצת זמן זוגי ,אפילו שסבתא תשמור על התינוק ואתם תצאו קצת להתאורר.
מערכת היחסים החדשה כמשפחה נבנית כזוג וכהורים.
כמובן שמאוד חשוב לדבר על הדברים ,ולא להששאיר את התחושות הקשות בפנים.
אם יש לו חבר שהוא גם אבא צעיר וחווה את הדברים כדי שידבר איתו על זה.
אם זה לא בא טבעי והם לא מחליפים חויות מהורות,תשרי קשר איתו או עם אשתו ,כדי שידברו על כך.
טבלתי לפני שבועיים, עשיתי היום בדיקת דם, בטא 60...
ב"ה!!!!!!!!!!! מאושרים...
הTSH היה קצת נמוך (אבל ב"ה בתוך הנורמה)- 1.6
זה בעיה?
למה זה יכול לגרום?
מה לעשות?
נ.ב. אני אחרי הפלה, אז דואגת...
אין לי מושג לגבי השאלה שלך, אבל שיהיה מלא בהצלחה!
עשיר ב B1 שיש לו השפעה על תפקוד הבלוטות.
בדרך כלל קשה וגם אין צורך לאכול את הלבן בנפרד. פשוט תקשקשי ביצה במחבת בטיגון קל.
יש גם מוצר של סולגאר שנקרא אצת KELP שעשירה ביוד בצורת כמוסות אבל זה במקרה שה- TSH יורד אל מתחת לנורמה.
לא לדאוג. בהצלחה.
מן הסתם עשית את הדבר הנכון היום.
אלא שהקיבה שלה הצטמצמה בגלל שהיא לא כל כך אכלה וכו' ולכן היא לא יכלה להכיל את כל הכמות שהצלחת לתת לה היום.
זה סימן טוב שהיא אכלה מצויין. כנראה שצריך לתת לה מעט מעט בכל פעם עד שהקיבה תסתגל ותצליח בהדרגה להכיל כמויות יותר ויותר גדולות.
שתצמח ותגדל ב"ה.
את מאוד מתוחה ומתוסכלת, וזה ממש מובן, גם לי יש ימים שאני משתגעת ולא מבינה ממה היא חיה.
היא בת שלוש כבר ועדיין לא אוכלת!
אחרי אינסוף דאגות ובכיות ומבצעים והבטחות למדנו שאין מה לעשות, כזו היא.
וברגע שהיא רואה שאנחנו ההורים נלחצים ועושים עניין היא נכנסת למלחמה.
אצלנו דווקא האחות בטיפת חלב היא זו שהרגיעה אותנו.
( לכן אף פעם לא מבינה מה כולן פה זועמות על האחיות, כי שלנו מקסימה! )
היא אמרה לנו- תפסיקו לדאוג ולהתעקש. היא לא בתת משקל, לא נראית מזת רעב, היא חיונית ומלאת מרץ, כך שלא חסר לה כלום!
היא צריכה להבין שאוכל זה בשבילה ולטובתה.וכשרעבים, אוכלים.
זה ממש לא העסק של ההורים...
זה היה לנו מאוד קשה בהתחלה, ועדיין מלחיץ ומעצבן גם היום, אבל תאמיני לי שזה עובד.
מהרגע שהרפינו היא לקחה פיקוד.
ממש לא הפכה לאכלנית, ועדיין מדלגת על ארוחות חופשי, אבל כשרעבה, אוכלת בשמחה ובששון. מה שלא היה קורה קודם.... כשעמדנו לה על הראש.....
זה יכול לגרום לחוסר עליה למשקל (תבדקי רק אם אין סיב אחרת.. אם זה בגלל גנטיקה וכאלה השיטה היא פשוט להניח לה...)
אם ירגיע אותך לשמוע שאני מכירה הרבה מקרוב שהיו רזרוזים ברמה מפחידה בתור תינוקות\ילדים ואז השמינו והגיעו לנורמה או עברו אותה אז תדעי שזה קיים... זה פשוט גנים...
לחץ לא מוסיף ורק גורע... עלול חס וחלילה להביא תינוקות עד מצב של הפרעות אכילה...
ילד רעב ובריא אוכל... אם אין משהו שמפריע לה אין טעם להילחץ...
אם ההורים היו קטנים גם בתור ילדים אז בכלל...
לפעים מופיעים דימומים בתחילת ההריון.
סביב ההשתרשות (כ10 ימים אחרי הביוץ) ואז זה נקרא דימום השתרשות.
או בכל מיני הזדמניות מתחילת ההריון ועד שבוע 12 בערך. אלו דימומים של תחילת הריון.
הם לא חייבים להופיע (ולרוב הם לא מופיעים), אבל אם הם כן מופיעים, בד"כ זה לא מעיד על בעיה כלשהי.
אם מדובר על דימום כבד, כדאי לגשת לבדיקה...
בהצלחה לכולן! ובשורות טובות!
והפרי עשוי סיבים סיבים עד כדי כך שממליצים לחתוך אותו לארבע לרוחב כדי שלא לאכול סיבים ארוכים מדי.
זה פרי שנחשב קשה לעיכול גם למבוגרים.
,התינוקת שלי בת חודשיים וכל היום צורחת ובוכה
זה הגיוני שיש כאבי גזים כל היום?היא כל היום לא ישנה רק בלילה
לבדוק גם אפשרויות נוספות (כאבי אוזניים, שיניים...)
ממה היא נזונה? כיצד את יודעת כשהיא שבעה?
בנוסף גזים כ"כ חריפים יכולים לנבוע מרגישות למשהו,
אם היא נזונה מהנקה, תנסי להוריד מהתפריט (שלך) דברים שגורמים לבעיות עיכול (יש כאן הרבה שירשורים על זה...)
אם היא נזונה מתמ"ל, יתכן והוא לא מתאים לא. אפשר לנסות לשנות סוג. ולבדוק האם קיימת רגישות ללקטוז...
בהצלחה רבה!!
אנונימי (פותח)אם זה רק דם ללא כלי דם או גושים זה יכול להיות סימן טוב.
יתכן שהרמת משהו כבד שגרם לדימום? או התאמצת?
תשכבי כמה שעות ואחר כך תקומי ותראי. ממילא אין טעם לרוץ להיבדק.
מה שכן - אחרי מס' שעות מנוחה כדאי י לגשת להיבדק בעיקר כדי לקבל זריקות לחיזוק הורמונלי במידה ויש צורך.
ובמקביל לקחת עכשיו חומצה פולית.
לא להבהל. יש תקווה גם במצב כזה.
שיהיו בשורות טובות ותשמרי על עצמך.
אם זה נפסק לחלוטין לא נראה לי שיש צורך לעשות משהו
אם זה ממשיך כדאי לפנות לרופא
גם בשבוע 8 יש לפעמים מה לעשות
תשתדלי לשתות מעכשיו יותר (לפחות 3 ליטר ביום), בהצלחה. ותעדכני ב"ה בשורות טובות!
תשתי הרבה-
גם לי היה דימום באזור השבוע הזה ואח"כ עוד כמה פעמים וב"ה נולדו תינוקות בריאים.
אחרי שתתאוששי לכי לבדוק.
לא יעשו לך שום דבר, רק אולט' לוודא שהעובר בסדר ובדיקת דם ושתן.
אל תפחדי - ה' איתך!
לכי להיבדק. ותנוחי ותשתי
בס"ד
זה ממש לא מחייב הפלה
גם לי זה קרה (ומכירה עוד כמה וכמה סיפורים דומים) בסביבות השבוע הזה וגם קצת אחרי.
ב"ה באיזה שהוא שלב זה הפסיק.
צריך רק לעשות אולטראסאונד ולראות שהעובר תקין.
לנח ולשתות.
כל טוב!
אני פעם הייתי בסיטואציה כזו - קיבלתי זריקות. הן הועילו במידת מה אבל היייתי צריכה לשכב בשמירת הריון.
זה תלוי עד כמה הגוף מייצר את ההורמון בעצמו ועד כמה הוא תלוי בתמיכה של פרוגסטרון מבחוץ.
ככל שהגוף עושה את העבודה בעצמו כדורי הפרוגסטרון יתווספו לפעולה של הגוף והרמות ההורמונליות יעלו במידה מספיקה.
אבל את יכולה לעזור לעצמך הרבה אם תקפידי לקחת חומצה פולית - לפחות 800 מק"ג ליום. היא תעזור לייצב את הרמות ההורמונליות.
וגם - למרות הבחילות - תכרחי את עצמך לאכול ביצה ליום (רכה/עין/מקושקשת קלות - העיקר שהצהוב יהיה מבושל כמה שפחות כדי לא להפסיד את ויטמיני ה B והברזל שהוא מספק). ואפילו מדי יומיים-שלושה שתי ביצים ליום.
הביצה תפחית את הבחילה ותחזק אותך. גם מבחינה הורמונלית.
ולמה את מתכוונת בתופעות הלוואי של הפרינטל?
ויש משהו קטן שרציתי להוסיף : גם אחרי שאת נטהרת (אם בכלל נאסרת - תשאלי רב) עדיף לא לשמש כל עוד ההריון לא חזק.
ההתכווצויות שגורם התשמיש עלולות לגרום לדימום נרחב במצב כזה. הריון חזק הכוונה : אין דימומים, אין כתמים בכלל. גם כשלא שוכבים בשמירה. כדאי לשאול רב איך להתנהג במצב כזה.
חומצה פולית וברזל עדין בנפרד. מאוד יתכן שפרינטל עושה תגובה כזאת.
הייתי עם קצת דימום ונתנו לי את הכדור הזה-
ב"ה היא בת שבעה חודשים..
בשורות טובות!
את אפילו מתקדמת וזה עוד יותר מרגיע
זה קורה הרבה. אם אגיד לך לא לדאוג זה לא יעזור. דואגים אבל בעז"ה יהיה בסדר
פשוט להתפלל!!!
מניסיון, הייתי עם דימומים כבדים בשני הריונות, עד כדי כך שרופא שלח אותי בשבת לביה"ח
לא נתנו לי אז כלום וב"ה יש ילדים בריאים ומקסימים
למרות שטוענים שאין קשר למנוחה, אני בעד !!!
לא זזתי בכלל רק לשירותים.
זה אמנם קשה אבל שווה.
אם זה הריון ראשון זה יותר פשוט.
לגבי הטהרה, תחכי. אל תתחילי עם בדיקות למרות הקושי
ועצה נוספת בעז"ה כשתבואי לטבול, בקשי להיות ראשונה. כדאי אולי לשאול בכדי להגיע לאחר החלפת המים
בהצלחה רבה בעז"ה
הרבה סבלנות ותפילות
יש כ"כ הרבה מעוררות קנאה שכאלה...
אבל סה"כ, לא נורא להיות מעט שמנה, מנסיון...
אחרי הלידה. אחרי בדיקות גיליתי שיש לי בעיה בבלוטת התריס
אני אחרי לידה עוד בבית החולים כבר לבשתי את החצאיות שלי...
אחרי שהוא יוצא. (מניסיון)
שיהיה בהצלחה ובשעה טובה ב"ה
זה כנראה אומר שהוא יצא בחלקו, וההמשך עוד בוא (ואז כנראה יהיו גם סיבי דם...)
זה סימן שהלידה מתקרבת, אבל גם שיתכן ויש עוד קצת זמן...
שיהיה בנחת ובשמחה!!
אולי יש מקומות שמוכרים ביותר זול. (אנחנו מצאנו 2 ב-40)
אחרי שימוש בו, הצלחנו לעבור גם למוצצי גומי הפשוטים. ועכשיו היא לוקחת כל מוצץ.
אומנם היא לא חובבת מוצצים מושבעת, אבל זה עוזר.
ועד היום הוא שוכב לו, על ארבעים וחמישה שקליו, כאבן שאין לה הופכין.
זהו, והוא בלי מוצץ מאז ועד היום...
שרדנו.
ב"ה היא ילדה רגועה וכשאני שמה לה מוצץ היא מסתכלת עלי בתמיהה למה אני מכניסה לה את זה לפה 
וכשהיא בוכה בדרך כלל זה בשביל לאכול.. בקיצור.. הבנת..
פשןט שמרתי על עוד ילדים והיא ראתה את המוצצים על הרצפה והתחילה לקחת ולשחק איתםך עד שהיא נהיתה מכורה לגמרי
וזה קשההההההה ולא פרקטי....
לנסות לתת בכל הזדמנות, גם כשרגועים.
בסוף הם נכנעים... זה ממש מציל בהמשך שיש לילד במה להתנחם.
מוצץ של טומי טיפי ניסיתם?
תנסי לתת לה כשהיא רגועה.
ניסיתי גם רגועה וגם לא
אפשר גם לבקבוק לעשות את זה...
אני שואלת בשביל עצמי-
אני פחות מכירה מוצצים, כי אצלנו אף אחד לא היה עם מוצץ (לא שלא הסכימו, אלא שאמא שלי לא ראתה בו צורך).
בלי עין הרע, הבת שלי עכשיו מאוד רגועה, ובוכה רק אם משהו באמת מציק לה (רעב, גרעפס, ולפעמים מעייפות למרות שלרוב נרדמת בקלות), ואפילו כשמשהו מציק לה לרוב היא לא בוכה מיד אלא רק עושה קולות של אי נוחות, ומתחילה לבכות רק אם לא נענים לבקשה שלה תוך כמה דקות.
יש עניין לדחוף לה מוצץ? הרי כשהיא רגועה היא לא זקוקה לו, וכשהיא לא רגועה זה כי צריכה משהו אחר, והמוצץ הוא לא מה שיעזור..
בינתיים לא ניסיתי להציע לה (למרות שכן קנינו). יש עניין בכל זאת?
אם את רוצה ללכת לפי הוראת משרד הבריאות- ואת לא חייבת בכלל- אז יש להשכיב תינוק לישון על הגב עם מוצץ...
אבל בגדול זה בשביל שיהיה רגוע גם כשאת לא בשטח, למשל כיוצאים ומשאירים עם הבעל, או עם בייביסיטר, או כששולחים למטפלת, זה מאוד מנחם תינוקות.
או כשאת איתו בחוץ הוא לא רגוע, עייף או עצבני, ואין לך שום אופציה להניק- אז מוצץ הוא אמצעי הרגעה מצוין.
טוב בהרבה מאוד מקרים...
הגדולה שלי למשל הייתה מתעוררת לגמרי מהנקות לילה, ברגע שניסיתי להחזיר למיטה.
אלא אם כן החזרתי אותה למיטה עם מוצץ, כך המשיכה לישון רגוע עד ההנקה הבאה.
אואו כמה שזה חשוב...
ילד בן שנה, שעדיין לא מבין,
ומצד שני יודע לעמוד על דעתו,
מוצץ לפעמים יכול להיות תרופת הקסם....
סתם לדחוף לה מוצץ כשהיא רגועה?
כשהיא בוכה זה לא מתאים כי היא צריכה עזרה אמיתית ולא סתם פקק שישתיק אותה..
אבל למשל כשהיא עייפה, ולא מצליחה להרדם, או כשמציק הבטן, זה אמצעי הרגעה מצוין,
זה עדיין לא אומר להזניח סיבות אמיתיות לבכי! (רעב, טיטול, כאב וכד')
לא שלא ניסינו.....ואני לא מניקה.
רק הנקה? מה עם מנשא,עגלה,מוסיקה,עירסול?
ואולי שינוי אוירה-השמעת מוסיקה במהלך הטיפול,מישחק.
הבת שלי הסכימה לקחת מוצץ רק בגיל 4.5 חודשים.....
הטריק שלי היה להרטיב מעט את המוצץ (עם מים) ואז היא הייתה מוצצת את זה בשמחה. יום אחד זה תפס, ומאז היא לוקחת את זה בכיף!
