מזכיר לי כל כך את עצמי בהיריון האחרון.
גם הייתי עם 4. גם לי היה ברור שאני מונעת עכשיו (לתקופה ארוכה..).
ובזמן הכי לא צפוי, והכי לא מתאים מבחינתי- הופס. פתאום המחזור אחר.
אצלי זה עוד היה הרבה יותר מורכב כי לקחתי על עצמי התחייבויות משמעותיות בעבודה לטווח יחסית ארוך ופשוט שקשקתי-
איך הבוס שלי יגיב? (הייתי בתקופת ניסיון למשרה מאוד נחשקת)
מה ההורים של בעלי יגידו? גם ככה כולם מסתכלים עלינו כדוסים שיולדים יותר מדי ילדים (ח"ו).
כשהסתבר לי שאני בהריון ממש הייתי בדיכאון. לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, וכל לילה נרדמתי מתוך בכי 
ההפרש היה גם ממש קטן בשבילי- הקטן היה כמעט בן שנה והגוף שלי עוד ממש לא התאושש מהלידה הקודמת.
בקיצור- הרגשתי שאני לא רוצה את ההריון הזה, ואפילו היו לי מחשבות מזעזעות של- אני לא רוצה את ההריון הזה ואני לא אצטער אם משהו יקרה לו (מחריד אותי לכתוב את זה היום, אבל ממש ככה הרגשתי).
ואז דיברתי עם מישהי יקרה, שממש הייתה מסוגלת להכיל את המקום שלי ולהבין אותו, בלי שיפוטיות וביקורת.
היא כל כך הזדהתה עם הקושי שלי, שפתאום מצאתי בעצמי כוחות להתחיל להתרומם.
הייתי כל בוקר באוטובוס בדרך לעבודה מתפללת לה' ואומרת לו- ה', אתה בחרת להביא דרכי את הנשמה הזו לעולם. למרות שלא רציתי להיות השליחה, למרות שמנעתי. ואפילו שזה כל כך קשה לי פיזית ונפשית, אני סומכת עליך שאתה תסדר בשביל
הנשמה היקרה הזו שהיה כ"כ דחוף לך להוריד עכשיו (ולא לחכות עוד שנתיים שלוש..) את כל מה שהיא צריכה בעולם-
כולל אמא עם שמחה וכוח, ואפילו עם עבודה טובה. אני בוטחת בך שתדאג לי ולעובר.
כמה ימים לפני שילדתי הבוס שלי קרא לי ואמר לי שאני מקבלת את התפקיד ושהוא מחכה לי אחרי חופשת הלידה.
לא האמנתי.
הלידה הייתה הכי קלה שהייתה לי- ובשניה שהפשוש הקטן הגיח לאוויר העולם- פשוט התאהבתי בו עד מעל לראש.
ורחמיו על כל מעשיו. אפילו שלא כ"כ הגיע לי.
מאחלת לך שאם את באמת בהריון, שתעברי אותו בשמחה ובקלות, שתראי את יד ה' מלווה אותך לאורך כל הדרך,
ותזכי להביא נשמה גדולה ויקרה לעולם הזה.