פורום הריון ולידה (עמוד 4963)

בשמחה ובחן

אל תדאגי תוך כדי את תראי שרק שמחה  תבוא

בהצלחה

גם אני קצת חוששת "ממה יגידו". אוף, למה אנחנו ככה????

הרי אנחנו עושות עבודת קודש, להביא ילדים זה לא דבר פשוט או קל. אני לא מבקשת מחיאות כפיים או הערכה אבל למה צריכים להסתכל עליי ולהגיד "מה. את לא שומרת?" או שאחרי הלידה אומרים לי "זהו, עכשיו תיקחי הפסקה". כאילו- מה נסגר??? .

ואני נשואה 4 שנים אוטוטו.

זה רק בראש שלי- אבל אני מחכה ליום שהמחשבות הללו ייעלמו

"בוודאי שאני שומרת! שומרת שלא ישעמם לגדול שלי לבד, שומרת על הרחם שלי בפעולה, שומרת על עם ישראל ומוסיפה לו עוד ילדים, שומרת שלבעלי ולי תמיד יהיה איזה פיצי להתרגש ממנו..." יש הרבה דברים לשמור בהבאת ילדים לעולם!

עבודת קודש

לשמור ? שהם ישמרו ואת תתני לברוח

חחח

בוודאי שלא בהם.

למה יש להם מילה בעניין? למה זה כל כך חשוב לך?

הם עוזרים לך עם הילד פיזית או כלכלית? אתם נתמכים על ידם? הבאת ילד נוסף לעולם תשפיע ישירות עליהם?

או שזה רק עניין של "מה יחשבו" בלי השלכה מעשית מצידם?

אני דווקא הייתי עושה להיפך. אם הייתי רוצה והייתי חוששת שיגיבו בצורה שוקיסטית, הייתי מפסיקה למנוע ומתפללת לטוב, במטרה להראות להם שהשיקול היה הרצון ולא רמת ה"דוסיות". שאפשר ליהנות ושמוח ולרצות בזה ולקבל את זה בשמחה גדולה, ולא מתוך אומללות או מסכנות או "חובה". פשוט כי רוצים.

בסופו של דבר הם הכי יהנו מזה. נכדים, כמו שאמא שלי מגדירה את זה, זה הדובדבן שבקצפת.

שיהנו מהם, ואתם תקבלו את ההחלטות שלכם בעצמיכם.

בהצלחה!

שהם עם רווח גדול בין הילדים.

כל אחד עושה מה שנח לו. ושימותו הקנאים כמו שאומרים.

עד מתי אנשים יחשבנו מה שמתאים לשני? חבל,

כאן באמת כמו שאמרה משיח עכשיו זה עבודת קודש ואחד הדברים המרכזיים כזוג נשוי זה העבודה הזו

ואתם כחוזרים בתשובה המוטיב שלכם בכל תחום ובכל מצב יהיה תמיד שונה מהם !!

אז שיגידו שיש לך חצאית.. אז שיגידו שאת חובשת פאה.. אז שיגידו שבעלך עם ציצית כיפה ומגבעת וכו'

לכל דבר יש את היגידו אז האחרון והחביב ביותר  !  אז שיגידו שאת כזאת אדוקה המביאה עוד ועוד ובזמנים קצרים ילודים לעולם.... שמקרב עוד שטח נרחב למען הגאולה האמיתית והשלימה!!

ונקודה למחשבה:

אני חושבת שאנחנו כולנו צריכות להיות גאות בעצמינו להביא עוד ועוד ילדים לעולם לדאוג להם עוד מימי העוברות ועד גיל זקנה. לכבס לגהץ לנקות ולקרצף ועוד לשרוד!!!

אני חרדית, ועם כל זה , עדיין מסתכלים עלי במשפחות שלי ושל בעלי (חרדיים לגמרי)

כמשונים, כי הרבנים מתירים היום בקלות מניעה, ואנחנו לא לוקחים כאידיואלוגיה

ותאמיני לי שאלוקים מסדר לנו את החיים מצוין, 

פי חמש טוב מכשאנחנו מתכננים אותם

אצלי יש רווח של 5 שנים ביןן 2 ילדים והרבה אנשים מסתכלים

אז מה???

הם מגדלים אותם? הם מכלכלים אותם? הם קמים אליהם בלילה? הם מטפלים בהם שהם חולים?

הם יההיו איתם שהם בוכים ו שמחים?

מה השטויות האלה?

שכל אחד יעשה מה שטוב לו לכל הכיוונים

גם אם מביאים צפוף והרבה

או שמביאים מעט וברווח כי שה מה שטוב

תחשבו על זה

לא שזה נכון ללכת עפ"י "מה יגידו" אבל אני נורא מבינה למה את מרגישה ככה ויודעת שצריך פשוט לעצום עיניים ולעשות מה שנכון עבורכם...
גם אנחנו בנקודת הכרעה כרגע ולצערי אני מרגישה שזה מהווה חלק מהשיקול שלי...

את שותה מספיק ונחה מספיק אם לא תשתי!

ואם כן כנראה שזה חלק מצירים המכינים אותך ללידה האמיתית יקרה!!

אני בשוק...

תודה לך על התשובה!

אולי כדאי לגשת לשאול רופאת נשים או אפילו רופאת משפחה ?

הדבר היחיד שאני יכולה להעלות על הדעת הוא מחסור במגנזיום שהרבה פעמים בא לידי ביטוי דוקא בלילה.

נסי לאכול רבע - שליש אגוז ברזיל לפני השינה. ולחזור על הכמות הזו בלילה אם הכאב מופיע.

אם יש לך עוד פרטים להוסיף אולי נדייק יותר.

בעיקרון, השבוע קצת מוקדם, אבל יכול להיות שהעובר מאוד מאוד נמוך, וזה גורם ללחץ שמכאיב...

זו לא נראית לי אפשרות סבירה, אבל אולי...

איך את מרגישה במהלך היום?

עשית אולטרטרסאונד לאחרונה?

הכאב הזה בעיקר בלילה.

עשיתי לפני שבועיים אולטרסאונד והיה ב"ה בסדר. ועוד שבועיים יש לי תור לסקירה.

אם הוא נמוך זה מסוכן?

הדקטרין עוזר? מדבריך זה נראה שכן... אז למה את לא בודקת האם זו באמת פטריה?

אם הוא לא עוזר, יכולות להיות הרבה אפשרויות... שאין לי זמן לפרט עכשיו, סליחה...

בכל מקרה, לרוב, התופעה חולפת מאליה כעבור כמה ימים...

אינ לא יודעת אם קשור, אבל אצל דודה שלי , כשהיא לפני המקווה הראשון  שאחרי הלידה, כשהיא בשבעה נקיים, משון מה התינוק פחות רוצה לינוק.

בכל מקרה, זה עובר לתינוקות שלה יום יומיים אחרי המקווה

יכול להיות שמההורמונים הטעם של החלב משתנה או משהו? אני לא יודעת אבל זה כיוון מחשבה.. בהצלחה!

אולי גזים או גרפס..

השיליה הקדמית זה יתרון כי מרגישים פחות חזק את התנועות אז זה פחות מפריע בשגרה.

את עושה את זה יותר טוב... לא צריכה עזרה...

בקשר לשליה הקדמית אין לי מה להגיד, גם אצלי ככה ואני לא רואה בזה חיסרון.

בקשר למין העובר - אני שיא המבינה אותך!!!

מרוב שלא נעים לי לכתוב כמה התבאסתי, אני כותבת מאנונימי...

2 דברים שעזרו לי:

א: מחשבה לא לגמרי נכונה בכלל, אבל הבדל אמת שבה, אם תראי אותו, חיזק אותי:

בת רציתי בשבילי. ה' רצה אחרת, ועכשיו אני מגדלת ילד בדיוק כמו שה' רצה, כדי להוסיף למלך עוד חייל בצבא, וכו', ולא כי אני רציתי, שישמח אותי. (ברור שזה גם ישמח, אני מדברת על המקום שבו העדפתי בת, שהיה קיים, לא אתכחש לו...)

ב: כשהתחלתי לדמיין את התינוק, עם שם מהמם שכבר בחרתי לו, (והספיק להשתנות, ומן הסתם ישתנה עוד...), עזר לי להתחבר יותר.

אה ועוד דבר,

עכשיו את רוצה בת, כשזה בתיאוריה ואת עוד לא מכירה את הילד שלך. כשתכירי אותו, ברור שהכי תאהבי אותו בדיוק איך שהוא, בדיוק בגלל שהוא בן!

וחוץ מזה, ברור שהכל נורמלי... יעבור... 

כשהם קטנים - הרבה יותר קל לסדר את הבגדים, פשוט מעבירים מאחד לשני, לא צריך לאחסן...

וכשהם גדלים - הם חברים ממש טובים!

אני גדלתי בין שני בנים וזה לא היה כייף כמו אחיות שלי שהיו שלוש ברצף.

ולגבי לתת לך על הראש: בבקשה

באמת העיקר שהכל יעבור בשלום ובבריאות

כל השאר-שטויות.

עודדתן את רוחי 

לגבי המין של העובר, אני בעיקר מאוכזבת כי יש לי נטיה טבעית להסתדר טוב יותר עם בנות, ותמיד הייתי בטוחה שיהיה לי בית של בנות (אין לי אחים, רק אחיות...). אני בכלל לא מכירה מקרוב מצב של רוב בנים בבית...

בכל אופן, הבן הקטן שלנו (הכי קטן כרגע), כל כך חמוד, שזה דווקא עושה לי חשק... נקווה שאח שלו יהיה פחות בכיין 

ברור שהגיוני!

את אחרי לידה! רק שבוע!!!

אני הרגשתי אחרי לידה שכל הגוף שלי עבר פירוק, ואני צריכה לעבור בניה מחודשת...

בסוף זה קרה, אל תדאגי...

בגמרא כתוב שאשה עד שנתיים אחרי לידה אבריה מתפקקים. (משהו כזה)

אז בעז"ה שתחזרי לעצמך מהר, אבל נכון לעכשיו זה הכי נורמלי!

מזל טוב, הרבה נחת!

והרבה בריאות ומנוחה...

להרבה מאוד תינוקות קטנים יש דלקת עיניים קלה, או איזושהי רגישות שגורמת להפרשות. ברוב המרים זה עובר לבד.

אני הייתי הולכת לבדוק, ליתר ביטחון. אבל אין מה לדאוג (ונראה לי שגם אפשר להוסיף שזה לא דחוף., אא"כ יש החמרה)

אותן גם אם ישדלקת רצינית.

אחרי כל הנקה (אםאת מניקה, אבל אני מניחה שבשלב זה בכל מקרה יש לך עוד קצת חלב) תשפריצי/תטפטפי חלב לתוך העין.

אצלי תוך יום אין כלום..

מזל טוב!

משהו נפוץ ביותר (אצלי לכ הילדים היה) עובר עד גיל 9 חודשים. לנקות עם תה קוממיל מבחוץ לבפנים ולא הפוך, לעשות עיסויים- כדאי שמישהו שיודע יראה לך איך, ולראות שזה לא מחמיר לדלקת. זה בסדר. 

מעין אחת. זה כיס הדמעות( תבדקי אצל הרופא) הרופא שלי נגד תרופות והוא אמר לי כל הנקה לטפטף לו בעין ולעשות בעדינות מסז מסביב ואכן אחרי מס שבועות זה עבר...

ובדרך אגב- ממש מסכימה עם כל מה שכתבת!

גם אני גיליתי את כל זה לאחרונה ולכן עם הקטנה- פעם ראשונה- מקפידה באמת על הטיפות...

רופא הילדים שלנו מסרב שלוח לבדיקות מיותרות. בעיניו ילד הוא בריא כל עוד לא הוכח אחרת (הגישה הזו דווקא מוצאת חן בעיניי)

זו בדיקת דם, ושכזו היא די טראומיתית לילדים קטנים (אין להם כ"כ הרבה דם, ועד שממלאים מבחנה...)

האחות של טיפת חלב אצלנו, היא מאוד מאוד "לפי הספר", והיא גם האחות הרגילה (כלומר זו שתבצע את בדיקות הדם). אם היא תשמע שאני חושבת להמשיך עם היוטמין d היא תצא במסע שיכנועים מסיבי למנוע את זה (היא חברה של חמותי )

וגם באופן כללי,

אני פשוט תוהה מדוע ההמלצה היא רק עד גיל שנה.? ומדוע אין יותר מודעות לנושא?  (ברזל לדוגמה, מאוד במודעות, ובודקים אותו אצל כולם באופן שיגרתי)

אני באיזור ירושלים, אבל לא בירושלים, וגם לא במכבי. ואין לי זמן לנסיעות...

כך שכנראה לא אלך אליה!

אבל מעניין לשמוע שהיא נגד..

אני יכולה להביא  מהנסיון שלי כמרפאה. (כך אני קוראת לזה).

דבר ראשון ראיתי במהלך העבודה שלי שיש מטופלים (מבוגרים או ילדים) שנוטים יותר מאחרים לחוסר בויטמין הזה.

אבל גם מי שנוטה לחסרים בתחום הזה יכול להשלים אותם בקלות בצריכה מתונה של מוצרי חלב וחלמון ביצה. וכבר כתבתי כאן ש2-3  כפות גבינה לבנה ליום עושות בדרך כלל את העבודה. ההמלצה להוסיף טיפות ויטמין D לתינוקות באה להבנתי משום שחלב אם הוא דל בויטמין הזה.

מבוגר  שלא נהנה מספיגה טובה של מוצרי חלב כדאי שישלים את החסר בעזרת טיפות. אבל כאן אני רוצה להשיג דוקא על המוצר של סופהרב. לא שאני מכירה אותו לעומק או שהתנסיתי בו ובדרך כלל אני ממליצה על המוצרים שלהם. אלא שהמס' הגבוה של היחב"ל שציינת שמצוי גם במוצר שמיועד למבוגרים (2000) וגם זה שמיועד לילדים (400) די הקפיץ אותי.

מדובר בהרבה יותר מדי יחב"ל.

אני מלווה מטופלים ילדים (הרבה פעמים התלונה במקרים האלו כלל לא קשורה לכאבי עצמות בגפיים אלא דוקא נטיה לסינוסיטיז)

שנוטים להפסיד ויטמין D. וראיתי מס' דברים מעניינים:

א. הנטיה לאבד ויטמין D  אצלם מתממשת רק בתקופות מסויימות, קצרות סה"כ (התקופה של המחלה).

ב. גם אם נגרם הפסד, בדרך כלל מתן מס' טיפות של המוצר הרגיל הפשוט של קופ"ח שמכיל סה"כ 100 יחב"ל משקם את   ההפסד.

ג. ילדים שהתלונה אצלם (וזה לא קשור למוצר של סופהרב) היא כאבי עצמות או נטיה לשברים הרבה פעמים נוטים דוקא להפסיד ויטמין A או סידן ולאו דוקא ויטמים D.

אני יכולה להוסיף עוד כהנה וכהנה אבל דבר אחד חשוב לדעת שעודף ויטמין D מצטבר במשך חודשים ועל פי הספרות עלול לגרום להרעלה שמתבטאת ברמה גבוהה של סידן בדם.

ואני ראיתי אצל מס' מטופלים מבוגרים שנטלו יותר מדי ויטמין D שבטווח המידי התלונה היתה על כאבי עצמות בכל הגוף.

לא כל כך יעיל. בפרט שכתבת שאת רואה רק שיפור מסויים בבדיקות הדם.

יש משהו בנוסחה של אומגה 3 (לא רק של סופהרב) שלא מסתדר. 

מרופא של אמא שלי שהוא בכלל חושב שכל הענין הזה של הויטמין D הוא לא כ"כ נכון. כלומר- העובדה שלכל האוכלוסיה יש חסר בויטמין היא קצת מוזרה. הוא טוען שחלה איזו טעות ראשונית בחישוב של הערכים בטווח הנורמלי. כך שיוצא שרוב האוכלוסיה היא לא בטווח הזה.

סתם מתוך סקרנות- עשיתי בדיקה לשתי הגדולות שלי (על הדרך, עם בדיקת ברזל). לאחת היה תקין ולשניה נמוך.

אין לי מושג אם זה קשור, אבל הן שונות מבחינת תזונה- הגדולה אוכלת הרבה יותר פירות וירקות, טחינה וחמאה מהקטנה והרבה פחות נמשכת לשטויות מהקטנה. האם זה קשור? אולי. 

בכל אופן, מכל המאכלים שתיארת שהגדולה אוכלת אולי רק החמאה רלוונטית לויטמין D., וגם זה בכמות מזערית.

מעניין לשאול אם היא אוכלת דגים ? ובפרט דג סלומון. או מוצרי חלב או ביצים יותר מן השניה?

הרבה פעמים הסיבה להבדלים היא פשוט מבנה שונה. והרבה פעמים ילדים שחסר להם ויטמין D מבקשים לשתות יותר חלב מאחרים  - ככה כמו שהוא, לבן, וקר.

הטיפות לתינוקות לא של סופהרב  (של טיפטיפות, כצט)

הטיפות שלי, הם לא 2000 יחב"ל, אלא 1000 יחב"ל בטיפה. אני פשוט לוקחת 2 טיפות בהוראת הרופאה.

אני מקפידה לבדוק מדי כמה חודשים את מצב הויטמין, ולכן קשה לי להאמין שיש סכנה להרעלה כי הייתי עולה על זה בבדיקות עוד לפני כן.

העליה ברמת הויטמין מאז שאני לוקח את הטיפות היא סבירה בעיניי, התחלתי הרבה הרבה מתחת למינימום, ועכשיו אני קצת מעל, ושומרת בערך על אותם הערכים.

ראוי לציין שיש לי נטיה לשכוח לקחת תוספי תזונה, כך שבפועל אני לוקחת בערך פעם ביומיים

לגבי הילדים, אם אחליט להמשיך לתת להם ויטמין d ברור לי שאתן מינון נמוך יותר מזה שכתבתי (בערך 200 יחב"ל, פעם ביומיים)

עוד אציין, שאני דווקא די מרבה (כי זה טעים לי...) באכילת ביצים (בד"כ חצי מבושלות, ביצת עין או רכה) ובמוצרי חלב (חלב ניגר, יוגורט טבעי, גבניה לבנה, קוטג').

ונקודה אחרונה, לסופהרב יש טיפות למבוגרים במינון של 400 יחב"ל לטיפה. וזה המינון הנפוץ. לאחרונה החלו לשווק גם במינון 1000 יחב"ל, בעקבות המלצה של איזשהו גורם רפואי שאני לא זוכרת את שמו. אני העדפתי את הגבוהה מבין השניים כיוון שהייתי בחוסר רציני של הויטמין...

אשמח לקרוא את דעתך בנושא...

כל הנתונים מתקזזים לטובתך ואת בסה"כ נהנית מהמוצר.

אני חוזרת על מה שכתבת כדי לראות שהבנתי נכון ומוסיפה משלי:

את לוקחת טיפות של סופהרב במינון 1000 יחב"ל.  - האם שם המוצר הוא אומגה 3?

יוצא שאת נוטלת 2000 יחב"ל בערך פעם ביומים.    

אני מניחה שהרופאה לא היתה ממליצה על שתי טיפות ליום ממוצר שהמינון שלו הוא 1000 יחב"ל.

אם היה מדובר במוצר אחר הייתי חוששת, אבל נשמע שהנוסחה הזו יעילה רק במידה ולכן היא מתאימה לך. תמשיכי לקחת ותמשיכי לעקוב.

לגבי הקטנים החמודים:

אני מבינה ששניהם עברו את גיל שנה.

האם היה רצף של מתן טיפות  מאז גיל שנה ועד היום? ואם כן מה היה המינון?

האם יש סיבה מעבר למודעות שהתעוררה לתת את הויטמין?

האמת היא שקשה להמליץ על מתן טיפות ויטמין לילדים מעל גיל שנה אבל אם את מחליטה להמשיך לתת אולי עדיף לעבוד הפוך: ללכת על המינימום -  100 יחב"ל  רק פעם ביומיים כשאת נזכרת...או אפילו פעם בחמישה ימים וגם זה עם האצבע על הדופק. ובהזדמנות כשיבדקו ממילא, לבדוק מה מצב הויטמין הזה אצלם. אם תראי אז שיש מחסור, תוכלי להוסיף.

אני מבינה שההפסקה הפתאומית - לחלוטין - של ויטמין D בתום השנה הראשונה לחיי הילד מטרידה. בפרט שאת עצמך נוטה למחסור בויטמין הזה. אבל ההמלצה הזו מגובה כמובן במחקרים וממצאים סטטיסטיים ואם לא מדובר באיזושהי בעיה בריאותית חלילה, אין בזה צורך.

אגב, את זוכרת אם את עצמך נבדקת בילדותך ? והאם היית כילדה מתחת לטווח הרמות התקינות לויטמין זה ?

 נו - שיהיו רק בשורות טובות ולבריאות. שמחתי מאוד לענות. השאלה של המקום האישי לעומת ההוראות הכלליות תמיד מעניינת.

הטיפות נקראת d-1000 והן לא מכילות אומגה 3 אלא: גליצרין, מים, סורביטול (הייתי מוותרת עליו בשמחה, זה מתוק דוחה!), MCT (חומצת שומן צמחית), ויטמין E (אנטי אוקסידנט טבעי).

אני חייבת להודות שלילדים יש לי נטיה לשכוח לתת אפילו יותר מלעצמי... כך שקשה לומר שהם קיבלו ויטמין d באופן רצוף בשנתם הראשונה...

בכל אופן המינון המומלץ ע"י טיפת חלב הוא 400 יבח"ל ליום.

הגדולה בת שנתיים וחצי (קצת יותר...), והקטן ממש לאחורנה חגג שנה 

אני לא נבדקתי בילדותי (לא נראה לי שהיתה מודעות לעניין כמו ביימנו).

אבל, גם אני, וגם הילדים (בפרט בחורף) לבושים באופן כזה שרק עור הפנים וכפות הידיים מגולות, זה מאוד מקטין את ייצור הויטמין בגוף  (מספר גורמים רפואיים שאני סומכת עליהן המליצו לי לבדוק ויטמין d בשל סגנון הלבוש)

בקיץ הילידים לבושים הרבה פחות, ונמצאים בחוץ הרבה יותר (אצלנו קר תמיד, גם בקיץ, רק שבקיץ קר קצת פחות )

אז נראה לי שאין טעם לתת להם ויטמין d בקיץ... אבל מה עם החורף?

יתכן שאני טועה לגבי d-1000  של סופהרב. יתכן שהוא יעיל ושבאמת יצאת לדרך עם מחסור רב.

אני הסתמכתי על מה שראיתי אצל מטופלים.

לגבי החשיפה לאור השמש - אני אומרת בשקט בשקט בלי שאף אחד ישמע - לא ראיתי הבדלים בין ילדים שמרבים להיחשף לשמש לילדים (עירוניים למשל, בלי הכללות כמובן, אלא שטיפלתי באלה וגם באלה) שכמעט לא יוצאים החוצה.

זה אולי עולה בקנה אחד עם מה שכתבה כאן  הדר. יעל טיקוצ'ינסקי.

לגבי הקטנים: אני יודעת שהמינון המומלץ לתינוקות עד שנה הוא 400 יחב"ל ליום (אולי טוב שאמהות שוכחות לתת באופן קבוע....) השאלה שלי היתה אם הקטנה בת השנתיים וחצי המשיכה לקבל ויטמין D מאז גיל שנה ועד היום כשהיא בת  כשנתיים וחצי. ואם כן, האם ראית שזה משפיע עליה באופן כלשהו?

כשהייתי זוכרת לתת לאחיה הקטן והיא היתה בסביבה היא בד"כ רצתה גם... אז הייתי נותנת לה (200 יחב"ל)

לא ראיתי שום השפעה...

לא יודעת אם זה משנה, שניהם נולדו עם מרפס קדמי די גדול (תקין) שנסגר לגמרי הרבה אחרי גיל שנה (אצל הקטן הוא עדיין קיים...)

אם כך, תמשיכי גם עם הקטן - אולי אפילו 400 יחב"ל עד שהמרפס נסגר ואח"כ תרדי בהדרגה כמו שעשית עם הבת.

אגב, מרפס שלא נסגר בעוד זמן מה יכול להיות עילה לבדיקת דם בלי להקים עלייך את אחות טיפת חלב ואת חמותך....

אם את רוצה להיות בטוחה תבקשי מרופאת המשפחה.

רוב שלומות.

1. זה נכון, שליצירת ויטמין D חייבים את השמש, וגם אין צורך בהרבה: מספיק 20 דקות ביום לעור בהיר וקצת יותר - לעור כהה. אבל בזה העניין לא מסתיים, חילוף חומרים של הויטמין ממשיך בכליות ובכבד. היום, בגלל זיהום הסביבה, בה אנחנו חיים, וזיהום הגוף בעזרת מזון ומים שאני צורכים, הכבד של רוב רובם של האנשים לא מצליח לתפקד כמו שצריך.

בנוסף, קחי בחשבון, שספיגת ויטמין D מהעור נמשכת כ-48 שעות, ובהתחשב במנהג ישראלי לאמבטיות/מקלחות מידי יום, הוא פשוט לא מספיק להספג. תוסיפי לכך גם קרמים לעור, שהיום כולם או כמעט כולם מונעים חדירת קרני שמש הנחוצים לתהליך - והנה, מחסור בויטמין D נמצא אצל רוב האוכלוסיה, וללא קשר להמצאות בשמש.

לסיכום: אכן, לרוב האנשים חשוב להוסיף ויטמין D.

2. אין להוסיף ויטמין D בצורה בלתי מבוקרת! הדבר עלול לגרום להרעלת ויטמין D, שזה דבר חמור, וכבר היו מקרים כאלה בעולם לאחר פירסומים נרחבים בעד הוספת ויטמין D. מקרים הללו גרמו, בין היתר, לכך, שמשרד הבריאות חייב את חברות המייצרות את תוספו המזון להוריד במינון הויטמין בתוספים, והיום רק רופא ברישיון יכול לתת לחולה מינון העולה על 400 יחידות.

מה המינון, שחולה צריך, כמה זמן לקחת להשלמת החסר, איזה מינהון לקחת לאחר השלמת החסר - כל אלה חישובים מורכבים מאד, שנעשים ע"י איש מקצוע על סמך איבחון החולה ומצבו ותוצאות בדיקות דם שלו.

בכל מקרה יש לעשות בדיקות מעקב רמות ויטמין D כל זמן הלקיחה לפחות פעמיים בשנה, ובד"כ - כל חודשיים-שלום, לפי מצבו של החולה ואופן תגובתו על התוסף.

3. תקפידי לקחת יחד עם האוכל. וטיפות עדיפות על הכדורים.

בלי להילחץ.  אני לא מספיק מבינה בזה, אבל זה אומר שהוא ב"ה עלה כחצי קילו במהלך השבועות האלו וזו לא עליה מבוטלת לעניות דעתי

מהו הפרש הזמן בין הנקה להנקה?

אומנם הנקה צריכה להיות לפי דרישה אבל אם הדרישה באה מוקדם מדי  או כמעט בלי הפסקה אולי זה באמת לא מספיק.

אם כי את כותבת שהוא רגוע. זה סימן טוב סה"כ.

ואת עצמך אוכלת טוב ומצליחה לנוח?

אולי מה שאפשר לעשות זה להעשיר את החלב על ידי אכילת כל הדברים המומלצים כגון: שקדים, טחינה מלאה, בירה שחורה ובוודאי יש עוד.

והינה אני רואה את התשובה של יפעת תוך כדי שאני כותבת וזה מאוד נכון.

העניין הוא שצריך לשכנע את אחות טיפת חלב בזה...

תינוק יונק בגיל הזה אמור ללכלך טיטול בערך פעם ביום (ולא יותר...), זה כמובן משתנה מתינוק לתינוק...

אם התינוק עושה יציאות גדולה בערך 4 או יותר פעמים ביום, והצבע שלהם נוטה לירוק לפעמים, וכן הכמות בכל פעם לא גדולה, אז כנראה:

שהתינוק יונק ברוב הארוחות בעיקר חלב קדמי...

זה לא המצב האידאלי, אבל לא נורא בכלל  (אצלי שינהם עשו את זה... תינוק כאלו עולים בערך 100 גרם בשבוע)

אם זה המצב, מה אפשר לעשות? ככה:

דבר ראשון, לא להילחץ, זה לא נורא כל כך...

דבר שני, להשתדל להאריך את זמן הארוחה.

איך את יודעת להפסיק להניק? האם הוא נרדם, ולכן מפסיק לינוק? או מסיבה אחרת?

דבר שלישי, אחרי כמה דקות של יניקה מצד מסויים לעסות את השד שממנו יוצק מכיוון בית השחי לכיוון הפיטמה, זה מסייע ביניקת חלב אחורי, לפעמים תינוקות מתקשים להגיע אליו...

דבר רביעי, האם הוא יונק משני הצדדים בכל ארוחה? אם כן יכול להיות שהוא עובר צד מוקדם מדי, ואז הוא "מפסיד" את החלב האחורי בשני הצדדים... ניתן לנסות להאריך את משך ההאכלה מהצד הראשון...

מקווה שזה עוזר, בהצלחה!

ילדים הם הרבה מעבר לסטטיסטיקה וטבלאות..

עם כל מה שאני חושבת שניתן לשפר... אחיות טיפת חלב רוצות בטובתנו ובטובת הילד, ויש להם נסיון וידע בתחום...

היו מקרים בהם מעקב הציל חיים של תינוקות, ומנע מהם נזקים עתידיים.

אני מסכימה שלעיתים קרובות טיפת חלב מלחיצים יותר מדי...

אבל אם הילד נינוח, רגוע וכל שאר הנתונים הפיזיים מורים שהכל תקין

אין עניין להכנס לחששות, רק משום שהוא לא עומד בקריטריונים הסטטיסטים שנבנו.

ואם תוך כמה דקות אולי רבע שעה ,את לא מרגישה שום תנועה, תלכי לבית חולים!!!  או קופת חולים .לא להתעצל בשום אופן!

מה זה לא כ"כ מרגישה? יש תנועות אך מופחתות? מופחתות משמעותית? מתי הרגשת לאחורנה ממש תנועות? כמה שעות? כמה דקות?

ולשכב על צד שמאל

אם את לא מרגישה לפחות 5 תנועות בשעה כדאי ללכת לעשות מוניטור במרפאה או מיון.

בתשיעי צריך להרגיש תנועות שלוש פעמים ביום כל פעם שלוש תנועות.

אל תלחצי.. את בטח יודעת מה גורם לו לזוז, נכון?

אצלי מתוק לא עבד אבל קפה כן..

וגם הייתי יודעת איך להתיישב בצורה שתגרום לה לזוז.

בנחת..

זה נורה אדומה וצריך ללכת למוניטר בהקדם.

אם מרגישים קצת, או מופחת זה משהוא אחר.

אבל אם מתאמצים בלאכול מתוק/קפה/מיץ ענבים. זזים לכל הכווונים ולא מרגישים כלום. זה מחייב מוניטור

את לא יכולה לקחת על עצמך כזאת אחריות בשום אופן!!

אני מכירה מקורב סיפור שזה נגמר רע.לפעמים ניתן להציל בניתוח חרום. עדיף ללכת לחינם מאשר לא ללכת

ויש פחות תנועות (בכל אופן, כך היה לצפופה שלי...)

אכילת מתוק ושכיבה על צד שמאל-

בדרך כלל גרמו לה לזוז קצת, עם מקום או בלעדיו....

אני בהריון ראשון בחודש חמישי ב"ה ורציתי לשאול אם יש מישי שהשתמשה בשמן שקדים ממתי עד מתי,עד כמה זה באמת עזר לה ואם יש עוד רעיונות אשמח לשמוע...

ויום למחרת אני ילדתי.

יכול להיות שהוא מתכונן לקראת הלידה. הוא צובר כח אולי.

בשבוע 34

עיסוי פרינאום - כמו שיפעת כתבה,

לסימני מתיחה הרבה קודם...

מומלץ ביותר :

http://www.mymikvahcalendar.org/index_hebrew.php

הרבה נחת מהנסיך המתוק

שיהיה ברית בזמנה! שתגדלוהו לתורה חופה ומעשים טובים וירא שמים!! ובקלות קלות!!

לי שתי ניתוחים הראשון קשה מאד והייתי כפופה מרוב כאב היה בקפלן

השני עשיתי בביקור חולים מתוך בקשה לניתוח ותפרים בלי כאב והיה ממש ממש בסדר בקושי הרגשתי אותו

כך שאל תרוצי לפרטי העלות -  מליונים!! אפשר בפרוש לדעתי לבקש מהרופאים המנתחים לתפור בשיטה הטובה ובלי כאבים!!

הוא מאוד אנושי ונעים,

מנתח בשיטת משגב לדך, (כדאי לקרוא תפתחו דרך גוגל)

שיטה שבה לא חותכים שרירים ותופרים אותם שזה מה שגורם לכל הכאבים אלא הוא רק מזיז את השרירים וחותך את הרחם בצורה מאוד ייחודית ושונה מהרגיל.

אישה שעברה 3 ניתוחים רגילים ואצלו עוד שניים מספרת שזה שמיים וארץ.

אני אישית עברתי ניתוח לפני מספר שנים וההתאוששות הייתה מאוד קשה....

אמנם הניתוח עולה בסביבות 10000 שח אבל ההתאוששות שונה לחלוטין וניתן ללדת שוב ושוב בצורה זו ללא הגבלות של קיסרי!

שווה התעניינות!!

אני עברתי ניתוח חירום בהול- בשיטה הזו

ב"ה ההתאוששות הייתה טובה יחסית (מנסיון של כמה לידות)

אבל לא צריך ללכת לפרטי כדי לבקש להיות מנותח בשיטה הזו!

מאחר והיה לי חשוב לשמוע נשים נוספות ואת חוות דעתן, בגלל זה שאלתי.

חוצמזה שחשבתי שפשוט לא הבינו אותי, אז לא התייחסו כמעט לשאלתי, והייתי צריכה לשאול אותה שוב.

כדאי לנסות לא לשפוט בצורה כזאת, כשאינך יודעת מה הצד השני רוצה.

שיהיה לך בשורות טובות תמיד!

אם זה הכיוון שלך ואת מרגישה שזה יעודד אותך.

אפשר לנתב את הפחד לתפילה אבל רק בתנאי שזה לא גורם לך להישאב עוד יותר אל הפחד.

אם נשאר לך במקרה ענף ערבה מסוכות, שימי אותו מתחת לכרית.

אפשר לקחת טיפות רסקיו.

ואם דבר מהדברים האלו לא מועיל , ואת חווה פחד גדול שמשפיע על התפקוד גשי להומאופת וקחי תרופה הומאופתית שתענה על החששות והפחדים האישיים שלך.

סגולה ללידה קלה.ולשמירה על היולדת והולד.

תחזיקי אותו איתך מעכשיו גם בלידה

להזדהות עם התחושות שלך.

זה כל כך טבעי. ובאמת לפעמים מתעצם מלידה ללידה.

את הסגולה על ענף הערבה קיבלתי מבעלי שראה כמה אני בחרדה לפני אחת הלידות.

אנחנו באמת הולכות אל הלא נודע בכל פעם מחדש. אבל בזכות זה אנחנו זוכות לסיעתא דשמיא עצומה.

כשנולדה בסופו של ההריון התינוקת ההיא, היא החליקה החוצה כל כך בקלות שזה היה בלתי נתפס.

הרגשתי שממש המתקנו את כל הדינים עם כל החרדה הגדולה שעברה עלי.

פשוט תרגישי שאת בידיים של הקב"ה.

אולי יועיל לבקש מאחרים: אמא/אחיות/בעל שיתפללו עליך מעכשיו, כך תרגישי שאת הולכת ללידה "מסודרת" מהבחינה הזאת.

וגם אני מתפללת עליך ללידה קלה, ברגע קטון ממש, בלי שום נזק לא לך ולא לולד ב"ה.

נפרדתי מתחילת תשיעי מהמשפחה, היתי מנשקת ובוכה שזהו. זה הימים האחרונים.

רק שתדיעי שזה נורמלי! שהרבה חושבות על זה! לא סתם יש תפילה שאומרים שלא אמות בלידה זאת.

תתני צדקה כל יום. זה יכול להרגיע אותך.

וואיך זה עבר?? זה מצחיק לשמוע.

הגיע יום תאריך הלידה ואז פתאום בעלי מתחיל להגיד לי שהוא מאוד לחוץ שיקרה לי משהוא.... והוא אמר את זה כמה פעמים, ואני בלב שלי בוכה שכבר אני מרגישה ככה חודש.

ומאותו היום, יום תאריך הלידה, התחלתי להגיד לו, למה שיקרה לי משהוא??? אני אישה בריאה!! הכל בסדר!! הבדיקות טובות! מצאתי את עצמי אומרת את זה, וזה נתן לי בטחון.

והנס היותר גדול היה שילדתי כמעט בשבוע 42, והשבועים האלו זה היה נס שה' נתן לי, כי זה הרים אותי על הרגלים, פשוט לא פחדתי מרוב שהרגעתי את הסובבים.

נראה לי עם הייתי יולדת בשבוע 40, הייתי מתמוטטת רק מהפחד שכל הזמן פחדתי מה יקרה לי.

אז לפעמים ה42 זה לא כזה טרגדיה כמו שכולם עושות, כי לי במקרה זה עשה הפוך!

וב"ה היתה לי לידה מהירה וקלה, ואחרי הלידה בעלי אומר, לא זכרתי שלידה זה כזה דבר קל. חחחחחחחח אמרתי לו זה כואב לי, כי הוא דמיין הכי גרוע פתאום שאני קצת שוכבת עם כאבי בטן זה לא כזה נורא.

כל כך נכון! בשתי הלידות האחרות לא פחדתי בכלל, הכל היה ברור שמה פתאום שיקרה משהו. כמו תמימות כזאת של צעירות. אבל היום אני כבר לא צעירה כמו פעם (27 בכל זאת ) ובעצם אני גם רואה את החיים אחרת. בעלי הציעה לי ללמוד "איש האמונה" לקחתי את הספר מהספריה פתחתי אותו ואז ראיתי בתוך דף לתפילה לביטחון ולשמירה מסכנות. בקיצור משמים!!!!!!!!  וזהו.... התחלתי לקרוא אותו כל יום וזה ממש עוזר

ובדרך כלל הדימומים בוא יבואו..

הן אפקטיביות באותה רמה בדיוק (מעל 99%)

הבעיה היא שסביר להניח שהן יגרמו לדימום וחוסר יציבות...