בהריון האחרון קראתי הרבה על החשיבות הקריטית של משכב הלידה, על הנזקים לרצפת האגן אם לא מקיימים אותו כהלכתו, על הקשר לדיכאון אחרי לידה, לבעיות בהנקה ועוד - והחלטתי שהנושא הזה בדמי, ואני לא צריכה לתת לנורמות החברתיות להכתיב לי איך להתייחס אליו. אמרתי לעצמי: אם ח"ו הייתי שוברת רגל ומנועה מלדרוך למשך כמה שבועות, היינו מוצאים פתרונות, נכון? הבית לא היה קורס. ובמצב כזה לא הייתי יכולה לומר 'אי אפשר, חייבים לתפעל את הבית, אין מי שיעשה את זה במקומי', כי יודעים שכשאין ברירה, אין ברירה! החלטתי שמבחינתי משכב לידה הוא מצב של אין ברירה - חייבים להיות במנוחה!דיברתי על זה מראש עם בעלי, הסברתי כמה שחשוב לי. להפתעתי הגמורה הוא אמר שבכלל לא מפריע לו שיועמסו עליו הרבה משימות, וזה לא קשה לו למרות שהוא עובד והרבה מוטל עליו גם ככה, ושמה שקשה לו אחרי לידות הוא דבר אחר לגמרי, שלא הייתי מודעת אליו קודם - קשה לו שאני מסתגרת עם התינוק החדש בחדר, ומשאירה אותו לבד עם הגדולים. הוא מרגיש נטוש. מבחינתו שארבוץ עם התינוק כל היום, אבל על הספה, במרכז הבית, שנהיה חלק מהמשפחה. קיבלתי. אז אני לא נחה במובן של ישנה הרבה שעות ביום, זה גם לא משהו שאני זקוקה לו במיוחד, אלא פשוט נמצאת על הספה ומשם מדברת עם הילדים ועושה איתם דברים, ומסתבר שיש לא מעט דברים שאפשר לעשות עם הילדים בלי לזוז מהמקום. משחקי שולחן, עזרה בשיעורי בית, ליטופים ופינוקים למי שקיבל מכה, סיפורים, דיבורים... להפך, הילדים מרוויחים כשאמא לא יכולה לקום ולעשות שום עבודה בבית ופנויה רק להיות איתם (ועם התינוק, אבל בגיל הזה הוא מסתדר יפה כשאמא מחזיקה אותו ומדברת עם אחר).
כמובן שהעזרה של בעלי לא כיסתה את כל התחומים שהיו באחריותי קודם, והנה עוד פתרונות חלקיים שאימצתי (רק אלה שהתאימו לנו, יכולים להיות עוד הרבה שיתאימו לאחרות):
-הדרכתי את הילדים איך לעזור. זה דרש שחרור מתפיסות קודמות שאין מצב שהם יוכלו לעשות א' וב' וג'. נאלצתי להאמין שהם כן יוכלו, והפלא ופלא, מסתבר שאכן
עזר גם שהם היו באוטופיה של אחרי לידה ועם רצון חזק לקחת חלק במתרחש, וכן שכאמור הייתי פנויה לגמרי להדריך אותם בסבלנות איך לעשות, ולא כשאני עושה משהו אחר במקביל.
-עזרה בתשלום. בשרשור אחר השבוע הדגמתי איך אפשר לוותר על הרבה מהקניות שנחשבות הכרחיות, ולשמור את הכסף לדברים החשובים באמת.
-הנמכת סטנדרטים. להתגבר על ה'לא נעים'. להחליט שצניחת רצפת אגן בגיל ארבעים היא יותר 'לא נעים' מכביסה מפוזרת על הספה.
היה שווה ואני ממש ממליצה. הלידה הראשונה שלי בלי שום שלב של דכדוך אחרי לידה, ההנקה הכי חלקה שהייתה לי, וגם הדימום נחלש מהר מאוד.