פורום הריון ולידה (עמוד 4980)

מקפיצה לעצמי,

 

מחפשת קצת מידע....

 

 

נעים זה לא. זה כאב לי, אבל לא כמו שציפיתי.

ממש הפחידו אותו שזה יהיה בלתי נסבל ואני אצרח, אבל זה לא היה כזה נורא בכלל. כואב אבל נסבל.

ויומיים אח"כ ילדתי, אז לא יודעת אם זה בזכות זה או שפשוט הגיע הזמן....

 

הייתי בשבוע 41+5!!

פתיחה 3 צוואר מקוצר

הרופאה עשתה לי סטריפינג וטענה שתוך שעתיים אני יולדת!!!

זה היה ב7 בערב

 

ילדתי ב12:10 בלילה.

אמנם לא שעתיים אחרי.

אבל הצירים התחילו ב9:30 - עד אז לא היה כלום

וב"ה ב12:10 ילדתי

 

לידה ממש קלה ב"ה.

 

איזה שבוע את?

 

 ואם את עושה

אז חשוב לשחרר ולהרפות.

 

ככל שתרפי יותר כך יכאב פחות

אני ממש לא זוכרת את זה כדבר כואב מדי.

 

אבל הייתי במצב נואש שלא היה אכפת לי כבר כלום העיקר שכבר הילדה תצא!!!!

 

בהצלחה!

כי היה אסור לי פיטוצין

זה עזר, אבל זה סבל רב... זה עושה צירים

למרות שהתנאים היו יותר גרועים - צוואר סגור לגמרי וכו'

אם אין בעיה - למה למהר?

סתם להכאיב לך? סתם להציק לתינוק שרוצה עוד קצת זמן? למה?

בס"ד

 

סתם כי נמאס?

גם לי הציעו ולא הסכמתי. כמובן, כל עוד אין בעיות וכו'.

הריון ראשון..

כאב תופת!!!צרחתי עד לב השמים...לוידת מועיל או לא..ילדתי 17 שעות אח"כ...

דווקא לא כאב. עשו לי כי היה מיעוט מים והיא רצתה שכדי שלא אקבל פיטוצין לנסות טבעי.

הצליח. התפתחה לידה בזכות זה.

ומאז אני מחכה לרגע הנכון..........

אני לא זוכרת בדיוק את הנתונים...

הייתי עם זירוז (כדור בפה), צירים שרואים במוניטור, אבל לא כואבים...

פתיחה בערך 3 ומחיקה בערך 80.

לידה ראשונה.

אחרי שעשו לי הצירים התחילו לכאוב.

אחרי כמה שעות עברתי מהמחלקה לחדר לידה.

ואחרי עוד כמה שעות ילדתי...

נראה לי שסה"כ היה בערך 6-7 שעות מאז שעשו לי עד הלידה...

והיה כואב. אבל סביר... 

הלוואי עלי להיות באזור לפני הלידה....

את הזמנת אמבולנס והוא הסכים לקחת אותך עד שערי צדק??

שהולכים לשערי צדק, גם ללדת, וגם אפילו סתם למיון.

לא נסעתי באמבולנס, כי היה סיכוי סביר שלא אלד ואשתחרר.

בכל מקרה, הרבה לידות מגיעות לשערי צדק, (אם לא נגמרות בבה"ד3 או בחווארה)

 

מבירור שעשיתי אצל קרובי משפחה שנהגי אמבולנס הבנתי שזה קשור לאיזה גוף שייך האמבולנס.

למשל אמבולנס מאריאל לא יפנה אותך לשערי צדק.

 

אם תגידי מאיפה את אוכל לברר לך מה הנוהל שם..

 

בהצלחה!

יכול להיות שיעקמו את האף וינסו לשכנע לפנות לאזור המרכז.

אך אם תתעקשו יפנו אתכם לכל מקום שתדרשו. (אולי יחליפו בדרך עם אמבולנס אחר) זהו הנוהל וכך קורה בפועל.

שמעתי על כאלה שלא הסכימו.

בעיקרון אני גרה בהר ברכה אז אני יזמין אמבולנס מהמוקד למטה...

והלוואי ויסכימו להסיע אותי לשערי צדק!!!

 

לוקחים לאיפה שאת רוצה.

להחליף משאבה... לפעמים זה עוזר...

 

בעיקרון  לגבי הכמות בד"כ תינוקות אוכלים יותר חלב ממטרנה (נגיד מטרנה 120, חלב 150). זה יותר טעים ולא מכביד על מערכת העיכול...

ניתן לחשב כמה תינוק אמור לאכול:  150 מ"ל כפול משקל התינוק (בק"ג) חלקי מספר הארוחות ביום.

בפועל חלק מהתינוקות אוכלים יותר מזה וחלק פחות...

 

בהצלחה!

לפני שהשני נולד, ממש בימים שלפני הלידה היה לי מאוד קשה...

קשה מהמחשבה לעזוב את האהובה של ליומיים וחצי! (בחיים לא עשיתי את זה, ולא יכלית לדמיין איך זה יסתדר!)

קשה מהמחשבה שהיא תצטרך להתמודד עם הקושי של התאקלמות במשפחה חדשה עם אח קטן.

קשה מהידיעה שיהיה לי פחות כוח וזמן בשבילה.

קשה מהפרידה, התקופה שלפני הלידה הייתה כל כך כייפית וכל כך ביחד, והרגשתי כאילו התינוק לוקח לנו את הביחד!

קשה מההרגשה שהיא תידחק לשוליים

וגם קשה שאני עומדת ללדת ובכלל לא רוצה עוד ילד (ברור שכן רציתי. אבל כשהלידה התקרבה זה היה נראה לי כל כך לא מתאים ולא הזמן ולא הוגן עבור שניהם!)

 

ובחסדי ד' הכל הסתדר בצורה הכי טובה שיכלתי לדמיין...

במשך האישפוז עצמו היא היתה עם אבא ועם סבתא (אנחנו גרים ליד חמותי ב"ה) וחמותי הבטיחה לי שהם ירעיפו עליה אהבה... וגם ביקשתי מראש מבעלי שיהיה איתה בבית, שישחק איתה, שיקלח אותה ויספר לה סיפור לפני השינה, ולא יתן לה להיות כל היום מחוץ לבית עם דודה תורנית...

שתי הסבתות קנו לה המון מתנות... וכשהיא באה לבקר בבית החולים יצאתי לקראתה בלי התינוק החדש (השארתי אותו עם סבתא). (הייתי מוכנה מראש לכך שלא בטוח שהיא תרצה בקרבתי. זה קרה להרבה מהחברות שלי, וזו תגובה טבעית. ב"ה זה לא קרה...). ואז לקחתי אותה להכיר אותו. מאותו הרגע (ועד עצם היום הזה) היא על תקן הסייעת ראשית בבית. במקום להרגיש האחות הגדולה והמקופחת היא מרגישה העוזרת החשובה של אמא. כל דבר שאני עושה עם אחיה הקטן אני מסבירה לה ומראה לה (כמו שאני מראה לאבא שלו). משתדלת תמיד להציע לה לעזור לי בעניינים הנוגעים אליו. הרבה פעמים אני מדבר אליו משפטים שמיועדים אליה ("תראה איזו אחות גדולה יש לך, תראה איך היא דואגת לך ומביאה לך מוצץ")

 

עניין נוסף שהחלטתי, ואני שמחה עליו מאוד זה שהיא לא תהיה מוזנחת. בבקרים (כשניא לא בבית) הייתי כל כולי עם התינוקי הקטן, ומהרגע שהיא היתה חוזרת עד שהיא הלכה לישון, היא היתה המרכז, והוא ישן במנשא או בעלה. ב"ה כשהוא היה קטן הוא היה רגוע וזה היה אפשרי. ככל שהוא גדל המצב השתנה כמובן, אבל בזכות שזה היה בהדרגה זו לא היתה פרידה טראומתית, לא לי ולא לה...

בנוסף השתדלתי שמדי פעם יהיה זמן רק שלנו ממש. לדוגמה ביום אחרי הברית (היינו אצל ההורים שלי) השארתי אותו עם סבתא (ישן ושבע) והלכתי איתה לבד לגן שעשועים...

גם בזמנים שידעתי שלא אוכל להתייחס אליה (מיד אחרי הברית לדוגמה, כשהנקתי את התינוק) דאגתי מראש שיהיה משהו שאחראי עליה, שלא תהיה עצובה ובודדה. ומיד אח"כ העברתי את התינוק לאבא והלכתי אליה (לא התייחסתי כמעט בכלל לאורחים, הייתי עסוקה עם הילדים. אבל רובם הגדול קיבלו את זה בהבנה)

 

בשולי הדברים אוסיף שבשבוע שעבר קיבלנו מהגן של ספר ספריה (מחליפים בכל שבוע) שנקרא "אח שלי חבר שלי". ופשוט לא יכלתי להקריא לה אותו. הספר מתאר משבר של אחות גדולה בעקבות הזנחה של ההורים בתירוץ של הולדת אח קטן. אצלנו ב"ה מעולם לא הגענו למצב הזה. תמיד העדפתי תינוק שהחלפת החיתול שלו מתעכבת רבע שעה מילדה פגועה ודחויה... מי אמר שהצרכים שלו יותר דחופים מהצרכים שלה?

 

עניין אחרון, אני כבר ממש יכולה לראות בחוש כמה טוב לשני הילדים שיש להם אח נוסף בבית!

אומנם כל אחד מהם מונע ממני לפעמים להתייחס לשני, אבל הרווח שלהם גדול לעין ערוך מההפסד!

 

ממש בהצלחה!

ושיהיה בשעה טובה! וידיים מלאות!

דבר ראשון, לדעתי כדאי שתדעי, שגם אם יש קנאה, יש גם הרבה אהבה בין האחים, ואם  הזמן בתקווה שהקנאה יורדת והאהבה גוברת.

דבר שני, כדאי לקנות מתנה יפה לבכור מהתינוק, או לכבוד זה שנולד לו אח, וכך הוא מרגיש שהתינוק זו גם שמחה שלו.

כשהלכתי ללדת את השני..הגדולה שלי לא רצתה אותי בכלל!!!

ואני בכיתי יומיים שלמים על זה שהזנחתי אותה וכו..

היו לי ייסורי מצפון וקושי מאוד מאוד גדול..

אבל.. זה עבר.. לקח לי זמן להתאושש ולהתאפס..אבל הבנתי שיש לנו לב שמתרחב. וכמ שאני יכולה לאהוב את בעלי ואותה ביחד, ככה אני יכולה לאהוב 2 ילדים במקום רק אותה.

אני כן חושבת שלעולם היא תהיה הבכורה המיוחדת שיהיה לי איתה קשר יותר קרוב..ואני מסכימה לגמרי עם רעות שצריך לתת להם זמן איכות..

 

אבל אף פעם אל תשכחי את זה שהקב"ה נתן לך 2 כי הוא חושב שאת יכולה!שאף פעם אל תסכימי עם מחשבות וייסורי מצפון של הזנחה וכו (למרות שהן עולות).. כי את האמא הכי הכי טובה בעולם גם אם אין לך זמן וכוח לתת את אותה התייחסות לילדה אחרי הלידה.

היא אומנם מפסידה קצת זמן עם אמא, אבל מרוויחה אח קטן וזה רווח מאוד מאוד גדול לחיים.

אבל לא יודעת למה לא מדברים על זה שבילד ראשון

לוקח זמן עד שאת רואה שאפשר לאהוב גם את הבעל וגם את הילד וזה לא סותר זה רק מוסיף

 

 

את מעמדו החדש. תמיד אפשר להתכרבל קצת בחיבוק עם הקטן לשעבר ולהיזכר בימים שהוא היה הכי קטן...

בבוקר אז רק עכשיו הגעתי לזה....

אתעמק ואשתף בהזדמנות מהחוויות האישיות שלי בעניין....

נשרפתי מגעגועים לבכורה שלי בימי האישפוז, ורק הזכרתי את השם שלה, התחלתי לדמוע בלי שליטה....

הבן שלי בן 4 והוא היה כל עולמי כמו שאת מתארת איתי בכל מקום. התגעגעתי אליו מאד שהייתי באישפוז.

וחששתי גם איך יהיה עם תינוק חדש ומה יהיה איתו..

עכשיו אחרי שישיה שבועות הוא העוזר שלי אוהב את התינוקת מאד ולמרות העומס אנחנו מבלים ביחד אותו דבר בהתחלה התינוקות ישנים המון לא נראה לי שהוא מקופח להיפך אני מתיחסת אליו יותר כדי לפצות. נשאר אותו קשר.

הלב פשוט מתרחב ויש מקום לעוד ילד זה לא בא על חשבון לפחות ככה אני הרגשתי..

שיהיה בהצלחה גידול קל ונעים..

 

ילדתי בת לפני שבוע והבכורה שלי בת שלוש וגם לי היו חששות איך היא תסתדר כשאהיה באשפוז, איך היא תגיב וכו'...

ב"ה היא קיבלה את אחותה בשמחה, מתלהבת ועוזרת...

השתדלתי להכין אותה לפני (ממליצה על הספר לנח בר מוחא נולדה אחות חדשה), אמרתי לה שתהיה לא אחות והיא תטפל בה וכו' וכנראה שההכנה עזרה...

 

אל תדאגי, בע"ה הכל יסתדר לטובה... בהצלחה ולידה קלה וטובה.

אם אני ממחזרת הרבה פעמים כל תיון- זה מפחית את הקפאין?

הכמות של הפקאין היא פר שקיק נדמה לי

אני מניחה שאם את שותה 4 כוסות קפה כל אחת מרבע כפית זה כמו כוס אחת

ואוספת את זה מהמזכירות בהזדמנות...

היא טענה שיש תרופות מסוימות שרק רופא נשים מוסמך לתת ולה אסור... מוזר. אנסה לבדוק את זה בהזדמנות

לא ממש מניעה אבל פעם הרופא משפחה שלי נתן לי מרשם לפרימולט כי הרופא נשים נתן לי בעבר...

 

ואני לאומית בכל מקרה

כדאי להתייעץ עם בעלך, רב ורופאה מה לעשות

כי יש סיכוי שכך ויש שכך.... בהצלחה

שלום. יש לי 2 בנים ב"ה. את השני ילדתי בקיסרי. ואני הבנתי משהו אחר מהרופאים, שאפשר ללדת שנה אחרי קיסרי. כלומר אם את כבר 6 חודשים אחרי הלידה אז עוד 9 חודשים זה בסדר גמור.

 

אמנם בגלל תאומים אבל אני יודעת שגם אם זה היה אחד הייתי מונעת ולא מכניסה את עצמי/העובר לסיכון רק כי אני רוצה עוד.בעז"ה אלוקים ייתן לך עוד ברגע המתאים ומאחלת לך שתעשי את ההחלטה הנכונה עבורכם!!
הייתי בין היתר גם מתייעצת עם רופא כדי לקבל יותר הסבר בעניין.

שרווח גדול יותר, מעלה את הסיכוי ללידה רגילה.

זה לא אומר שאם לא תחכי יותר לא תוכלי ללדת בלידה רגילה, זה בעיקר ענין סטטיסטי. עם רווח גדול יותר יש סיכוי גבוה יותר ללידה רגילה.

זה שיקול שכדאי לעשות אותו.

אחרי הקיסרי הראשון חיכיתי שנה וחצי ולצערי הסתיים בקיסרי נוסף

אחרי השני  חיכיתי עשרה חודשים וב"ה היתה לידה רגילה  לחכות יותר מעלה את הסיכויים מבחינת הרפואה הם מסתכלים עלייך אחרת שאת מגיעה ללדת שואלים כמה זמן עבר זה קצת מהווה שיקול בעיניהם.

אבל בסה"כ אף אחד לא הבטיח שישר שתפסיקי אז תכנסי להריון וה' יודע מה טוב בשבילנו הוא שוולח אותם בזמן המתאים..

בהצלחה

אומרים למנוע כדי לתת לצלקת שהות להחלים ולהתאחות לגמרי וזה לא מיותר

צלקת של ניתוח עלולה להיפתח במהלך לידה רגילה מהעוצמה של הצירים או אפילו בהריון 

כדאי לך לשאול בפוע"ה מה הם מממליצים אבל לא הייתי סתם ככה מפסיקה 

ומה יהיה עם ההריון הבא? כאילו שזה בידים שלנו....

 

 

כדאי שתתני לרחם לנוח לקראת ההריון הבא, כך באמת יש יותר סיכוי ללידה רגילה

 

קיסרי זה לא פשוט, אני ממליצה לך לנוח שנה (לפחות, אני מנעתי שנתיים אחרי הראשון כי לא הרגשתי טוב....)

 

בהצלחה

ההפרשות שמופרשות בזמן ביוץ?

הפרשות שקופות צמיגיות כאלה

יותר כאב עמום בתוך השקע של עצם הירך

אבל זה שונה אצל אנשים שונים (אני נגיד יודעת באיזה צד זה היה, ויש כאלה שזה עמום יותר ולא ברור מאיזה שחלה הכאב)

הפרשות בצבע שקוף נמתח מאוד (כמו חלבון של ביצה לא מבושלת)

כמה? ויש זמן שיש כבר פחות סיכוי להיכנס להריון בתוך הימים האלה?

הזמן הכי טוב להכנס להריון זה מיממה קודם - הזמן שהורמון הביוץ עולה ( אפשר לזהות במקלונים) 

עד שהביוץ נגמר. ההוי אומר בערך יומיים

 

וחבל להסתכן.

כתבת יפה וממש הרגשתי את תחושותייך, מציעה לך מתןקה להרפות, יהיה בסדר, אף אחת לא נולדת עם בשלות להיות אמא , צוברים את זה עם הניסיון.

תקחי לך זמן לעכל בלי לחץ, דברי עם השם שפחי בפניו תחושותייך, דברי איתנו כאן בפורום נשמח לעודד ולתמוך, וכמובן דברי עם בעלך, מה הוא מרגיש בנוגע לזה?

רק שתדעי לך שיש עוד הרבה זמן תשעה חודשים זה המון!! בזמן הזה את ממש יכולה להחבר להריון, אין לך מה לדאוג לגבי הזוגיות להיפך זה מחזק אותה, ושןב,זה רצון השם, כנראה שזה טוב עבורכם.
תשתדלי לחזק את עצמך לנסות למצוא דברים טובים במצב הנוכחי...הריון ראשון כולם יפנקו אותך, תהני מזה.
תרשי לעצמך להביע תחושותייך זה טוב להוציא ולא להפנים, אבל אל תהיה עצובה, תקבלי את המצב, תשתדלי לשמוח בו
ולסיום ילדים זה לא עול והריון ראשון הוא חוויה אמיתית,וכולם דואגים וסביבך ומפנקים ותראי שגם בעלך יפנק ויהיה שם בשבילך תמיד.יש עוד זמן עד הלידה אני מאמינה שבזמן הזה את תתחברי להריון,זה הדבר הכי טבעי בעולם
שולחת לך חיבוקים

מבינה אותך מאוד

 

אם היית מבינה איזו מתנה קבלת הריון מיד.. ללא יסורים

 

היית רק  מאושרת וב"ה זה יגיע 

 

תתגברי על הדברים שיש בך כרגע

 

קבלת מתנה ענקית

 

מזל טוב

כל אישה בהריון ראשון פוחדת כמו שאת מתארת גם זה הריון מרצון וגם אם "בטעות" כיוון שגם אם היה לאישה נסיון בטיפול בילדים אף פעם לא היה לה נסיון בטיפול עם ילדים שהם שלה..
וכן זה גם מבחינה נפשית כך
תשתדלי לעבוד על עצמך ולא לחשוב מידי על האח"כ ותנסי באמת להנות מהתקופה כי זו יכולה להיות מאווד כייפית ויפה.
בהצלחה!!
ותדעי באמת זו מתנה ואושר שלא ניתן לתאר!!!
(אני אחרי לידה ראשונה)
ועוד משפט שאולי יעזור ויחזק
אלוקים לא מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו

לדבר עם חברות שכבר עברו את זה

להגיד לעצמך שרוב הנשים מצליחות ואין סיבה שדווקא את לא תצליחי

ולהיות עסוקה. כשעסוקים אין זמן למחשבות קשות

גם אנחנו היינו במקומך. מופתעים! למרות שאנחנו לא מנענו, אבל עדיין לא ציפינו שזה יגיע כ"כ מהר... והיה הלם, וקצת הרגשה של- רגע! לא התכוונתי באמת! אמא'לה, מי מוכן להיות אמא?

כמו שכתבו מעל- 9 חודשים זה המון!!!!

 

אני מתלבטת אם לכתוב את זה- לצערי ההריון לא התפתח והייתה לי הפלה. תאמיני לי שהצער שלנו באובדן היה ממש גדול. לקח לנו רק חודש להיכנס לעניינים ולרצות. ואני עדיין מפחדת ומרגישה קצת אמביוולנטית. זה מפחיד! אבל בכל זאת אני רוצה...

 

ואגב- אני מאמינה (לא יודעת) שהכל ישתנה כמו שאת אומרת- אבל לטובה. בדיוק כמו שלהתחתן זה צעד ענקי ומלחיץ שמשנה את הכל אבל למציאות טובה ומדהימה  יותר- כך גם להיות אמא. 

הייתי רוצה לנסות להגיד לך, שמה שאת מרגישה זה טבעי ונורמלי, וקיים אצל הרב.

לפחות אל תנסי להאשים את עצמך על התחושות האלו, אלא לקבל את עצמך, כזאת את כרגע, זאת המציאות שלך כרגע, שה' שלח לך.

 

אחרי שתקבלי את עצמך ככה, יהיה לך הרבה יותר קל לאט לאט להשתחרר מזה. כמו שכבר כתבו, יש לך 9 חודשים...

כשאת נמצאת במציאות של דחיה כלפי הרגשות שלך, שלא היית רוצה שיהיו, את פחות פנויה להשלים איתם, והם גם לא יניחו לך... אם תתני להם מקום, יותר מהר הם ישחררו אותך...

כמובן, הכל זה תהליכים, לא ביום אחד קורים שינויים, אבל הם קורים. תאמיני בזה ותתפללי על זה..

 

בהמשך גם תתחילי הרגיש תנועות, אני מאמינה שזה יעזור לך להתחבר לתינוק שלך, לדמיין אותו, ולחכות לו... את יכולה לדבר איתו כבר מעכשיו, להגיד לו שקשה לך, להסביר לו שכל הקושי שלך זה רק בגלל שאת רוצה להגיע לגידול שלו בצורה הכי מוכנה ומתאימה, כדי שתהיי לו האמא הכי טובה. תגידי לו שכמה שקשה לך לרצות אותו עכשיו, כל כך קשה לך עם הקושי הזה, ואת כל כך רוצה כבר לרצות אותו ולחכות לו בפשטות... 

דברי, תוציאי, תתפללי, תכתבי....

וה' איתך!

 

מקווה שלפחות חלק ממה שאני כותבת יתאים לך, בכל מקרה אל תקחי מה שלא. כוונתי רק לטובה...

גם אני הייתי מופתעת הדבר הראשון שיצא לי מהפה לבעלי "איך עשית לי את זה"...

ולא זכיתי שההריון  יתפתח והיתה הפלה טבעית ותאמיני לי שאת לא רוצה את זה! גם אם זה מה שאת אומרת!

ב"ה כעבור 3 חודשים זכיתי להפקד ואז כבר הייתי יותר חכמה אבל זה כבר היה חכמה שלאחר מעשה

 

כיום אני אחרי לידה והקשר ביני לבנין בעלי רק התהדק בתקופה הזו ונבנה וכמו שכבר אמרו 9 חודשים זה המון זמן בזמן הזה אני ובעלי עשינו כל דבר אפשרי ביחד ונהננו מזמן זה כהוגן מספיק בשביל להרגיש מוכנים ורוצים כבר לההיפך להורים

 

להיות אמא זו מתנה ענקית! תשמרי על לשונך שלא תאבדי את זה!

שזה לא עוד שבוע... בזמן הזה תשתדלי "לקחת את עצמך בידיים" ולתת לעצמך הזדמנות לצמוח ולשמוח, כן לבנות את הזוגיות, כל עוד אין תינוק לטפל בו, ללמוד על התהליך המדהים שאת עוברת בע"ה, להשתדל לקבל באהבה את המתנה לה זכית טרם היותך חשה מוכנה, להכין את עצמך אליה אך להשקיע גם בעצמך ובבעלך, כדי לא להרגיש שההריון הזה תפס לך את כל העולם עכשיו והכל הולך להתערער לך.הזמן יעשה את שלו בע"ה, תפנקי את עצמך, בגדי הריון חדשים ויפים... קיצר- תעשי הכל כדי לשמוח, את מכירה את עצמך הכי טוב ויודעת מה משמח אותך.

תודה רבה למגיבות המדהימות?? האם ממשיכים להיות שמחים אירי לידה? אחרי שכל החיים הופכים לבלאגן?? האם ממשיכים להבנות? למצוא ביטחון? זמן לעצמי, אפילו מעט? זמן לזוגיות? השינוי הזה לחיים כ"כ מלחיץ! ומעציב אותי

זה נכון שאחרי לידה כל השגרה משתנה, אבל לוקח זמן, והכל נבנה ומתארגן מחדש...

ובוודאי שממשיכים להיבנות יחד, ואפילו לדעתי ברמה יותר גדולה, תחשבי על זה כמו פרויקט גדול משותף שלקחתם על עצמיכם כזוג. לגדל ילד. לא מגבש? לא בונה? דווקא מהקשיים והצחוקים שבדרך מתחברים יותר וגדלים יחד...

כמובן שהחיים נהיים יותר עמוסים עם הזמן, אבל תמיד צריך למצוא את הזמן לזוגיות. ומוצאים. אל תדאגי.

אם זה חשוב לכם - תצליחו למצוא. כנ"ל זמן לעצמך.

וגם אם לא באותה כמות כמו שיכלתם עד שהגיעו הילדים - כל זמן שתמצאו יהיה לכם משמעותי ומחזק מאד בעז"ה.

 

ונראה לי שחלק מהפחד והחשש, זה בגלל שזה דבר כל כך גדול ולא מוכר שעומד לנחות עלייך, ולא באמת בגלל שזה כ"כ כ"כ קשה ח"ו בצורה מציאותית. וכשתתקרבי ותהיי במציאות הזאת, כל הבלון הגדול יתפוצץ, ותראי בדיוק איפה הקשיים ואיפה היופי והשמחה.

 

ובמבט לאחור אני יכולה להגיד לך, שילדים מוסיפים לבית כל כך הרבה אור ושמחה, שמאפילים על הקשיים, שגם הם קיימים, ברור. וגם אם יהיו תקופות קשות - הן יעברו, ואתם תגדלו מזה יחד! עם ה'!

בהצלחה רבה!

מעבר ללחץ מהעתיד, כתבת שזה מעציב אותך.

לדעתי כדאי לך לשבת עם עצמך ולכתוב בדיוק מה מעציב אותך.

תכתבי בדיוק מה המחשבות שמעציבות אותך, את כולן.

אח"כ תנסי לאט לאט לכתוב לעצמך תשובות למחשבות האלו, מה בהם נכון, ומה לא.

ומה יכול לעזור לך להתגבר על העצב בכל דבר.

 

מאמינה שלאט לאט תמצאי תשובות ופתרונות שישמחו אותך במציאות שלך. 

אבל אל תדחיקי.

 

כמובן לא הכל ביום אחד, קחי את הזמן, ותגשי לזה בכיף. כי המטרה שלך זה לשמח את עצמך, זה לא אמור להיות מעיק. תעשי את זה עם כיבוד טוב...

כמובן רק אם זה טוב לך, אבל ממליצה לנסות.

בהצלחה!

הכנה ללידה חשוב גם הכנה להנקה והכנה לתקופה שאחרי הלידה, בדגש על מצבי רוח, 

יקרה, אחרי לידה- כל החיים משתנים, לטובה, הדגשים והעדיפויות משתנים, ולוקח זמן להתאזן מחדש, אבל בסוף זה קורה, היציבות חוזרת והאושר- אינסופי.

לא נשקר לך שהכל ורוד.

הכי הכי חשוב- שיהיה ערוץ תקשורת פתוח, לתפילה, לשיחה תמידית עם הבעל, עם חברה טובה, עם אמא.

זו תקופה מדהימה, אם כי עוצמתית מאוד ולכן דורשת הכנה, להיות כלי מוכן לברכה העצומה הזו.

נשמח להיות איתך וללוות אותך שלב שלב, רק בואי "נפרק" את ה"תיק" הזה לחלקים קטנים, ונתמודד עם כל שלב בנפרד, למשל כעת שלב קבלת המצב, השלמה איתו ועבודה על השמחה וההנאה ממנו, אח"כ התמודדות עם שינוייים גופניים, ועם בדיקות... שלב שלב...

 

סליחה אם הלאיתי אותך...כאן בשבילך, וגם באישי, אם את רוצה.

רוב המשפחות עוברות טלטלה עצומה בשנה הראשונה אחרי לידה ראשונה.

לא כולן - אבל הרבה משפחות.

כל הכבוד לך על המודעות. רוב האנשים חיים בסרט, או שאומרים "לי זה לא יקרה" או "יהיה בסדר".

העובדה שאת לא מרגישה ככה - תעזור דווקא לכם להתמודד טוב יותר עם המשברים והטלטלות.

שיהיה בשעה טובה ובנחת

זה כן גורם לשינוי ומהפך, אבל בונה ולא שובר

וגם אם יש טלטול למטה, לומדים מזה איך לעלות למעלה

אני חושבת שמילים עדינות יותר יעזרו לפותחת השרשור, משבר נשמע קצת מפחיד

היא השתמשה במילה משבר לתאר דברים שקורים בחיים.

והם בהחלט קורים.

וכמו שאת אומרת, אם מתמודדים - זה בונה אותך.

 

ושיהיה בהצלחה לכולנו

שלדעתי אין תועלת בלהזהיר מראש שאכן הולך להיות משבר..ויהיה קשה..

במיוחד לא למי שיש לו פחד או חשש.

כשבאים לקראת משהו חדש לגמרי והמשהו הזה הוא דבר חיובי וטוב,
לא צריך לעשות לפני הכנה לכל המשברים והקשים שבטח יהיו.
אלא הפוך.

צריך לחזק את עצמך בטוב ובברכה ובשמחה שתהיה לך ממנו. לחזק את הרצון והציפיה לטוב הזה. ואת הפחדים לעטוף בהרבה אמונה.
ורק החיבור והאמונה והרצון הם הם שיתנו את הכח להתמודד עם רגעים קצת יותר מורכבים.

יוקטנה, לא התכונתי לפגוע. מבינה שדבריך נאמרו רק מרצון טוב.
פשוט לי אישית היה ממש קשה לשמוע לפני החתונה דבורים שבאו כביכל להזהיר אותי מפני הקשיים שעומדים להיות אחרי..
וזה רק הלחיץ אותי.
כי באמת רובנו איבדנו לצערנו את התמימות אי שם הרחק בילדותנו..לרוב אנו מודעים שלא תמיד הכל ורוד.
כבר עברנו כמה שנים בעולם הזה..
ולי מרוב 'אזהרות' שכאלה היה לי קשה להאמין לטוב שפגשתי..היתי בטוחה שבטח עוד רגע הוא יעלם..

בקיצור- ה' ילווה אותנו תמיד ויתן לנו את הבינה והכח לצפות באמונה לישועה. ולא לפחד משום קושי בדרך.
גם שם ידך תנחני תאחזני ימינך..

אם הייתי שומעת דברים כמו של יוקטנה לפני הלידה...

 

כנראה שבני אדם שונים הם בעלי צריכים שונים ותגובות שונות

 

וטוב ששתיכן כתבתן את דעתכן, כך השואלת תוכל לבחור את המתאים לה.

גם עניין של מינון.

התחתנתי אחרי 8 שנים של המתנה..אז כנראה שהספקתי לצבור בהן יותר מדי דבורי הכנה שכאלה.

סביר להניח שאם היתי מתחתנת בגיל 20 והיתי שומעת לפני דיבור או שניים על הקשיים שאח'כ ,יתכן והיתי חשה אחרת.

תודה על הארתך. מסכימה!

ההריון היה זוועתי, אבל אני חייבת להגיד שהקטנה רק הוסיפה לנו,

וחיזקה את האהבה שלנו יש אתגרים, אבל היא מוסיפה לנו!

תקראי ותתתכוני, זה מתנה ואל תדאגי תעשי הכנה

ותמצאי אנשים שיעזרו לך ויהיה בסדר.

 

זה נשמע שיש לך מודעות מדהימה

נצלי אותה!

אם הקב"ה נותן לך את זה - סימן שזה מה שאת צריכה.

 

וגם אם לחשוב הגיונית: הולדת ילד - זה שלב בהתפתחות המשפחה, שלב בבניית הזוגיות.

 

נסי לחשוב אחרת. את מאד מבולבלת. נסי להרגע. כן, זה לא יצא בשליטתך, אך לא כל דבר צריך לצאת בשליטתך. גם דפיקות הלב לא בשליטתך, גם יצירת תאי הדם לא בשליטתך.....

נגיד, היית (לא חשוב כרגע אם זה נכון) אחרת. לא יצא. קורה לכל אחת, וגם לך יקרה עוד המון פעמים בחיים, שדברים יוצאים אחרת מהתיכנון. הכול - לטובה בלבד. בהשגחה פרטית נכנסת להריון. תחשבי כמה זה טוב. במקום לחפש אשמים - זה אף פעמים לא מועיל, אבל תמיד מזיק - תגידי תודה לבורא שהוא צירף אותך להשתתף בבריאה. תחשבי על זה. תחשבי כמה הוא קירב אותך אליו!..

תחשבי, שתהיה אמא. האם יש דבר גדול מזה? אמהות - זה שיא הנשיות. שיא הנתינה. שיא הרחמים. ..

תחשבי על הערך החדש שיש לך עכשיו בעיניי בעלך.את הולכת לתת לו את מה שאף אחד אחר לא נתן. ואת הולכת לעזור לו גם בקיום מצוות, ברכישת את עולם הבא.

תחשבי על הילד שלכם. מי הוא יהיה? איך את רוצה לראות אותו? אותה? תחשבי על השמות. אם תכינו שמות בתחילת ההריון - פירוש הדבר שתזמינו נשמה מסויימת. זה כל-כך חשוב...

תחשבי על התינוק שלכם. הוא יודע על ההרהורים שלך. איך זה לחיות את כל החיים בהרגשה שהיית לא רצוי?אני בטוחה, שאת לא רוצה את זה בשביל הילד שלך.

האם את יודעת, שאחת הסיבות להפלה - שילד לא רוצה לבוא לסיטואציית חיים מסוימת. למשל, לא מוכן לחיות כל החיים לא רצוי.

אבל את לא באמת לא רוצה. פשוט זה בא לך בהפתעה. ואת מבולבלת. אל תתפחי את כל המחשבות הזרות הללו. שחררי אותם. תחשבי חיובי. תשמחי בברכה שבורכת בה פתאום.  תגידי תודה לבורא. תגידי תודה לבעלך. חייכי.

את עולה מדרגה עכשיו. הזוגיות שלכם עולה מדרגה עכשיו. המשפחה שלכם עולה מדרגה עכשיו. זה קורה עכשיו - בגלל שהכי טוב לכם שזה יקרה עכשיו. תשמחי לזה.

ושיהיה לך הריון תקין, לידה קלה, תינוק בריא וצדיק, שלום בית ושתחיה השגחה פרטית יותר ממה שחיית עד היום.

אני יכולה כ"כ להבין אותך. מכירה את התחושה.

רציתי רק לחזק אותך במשהו שלא אמרו כאן-

אצלי, הלידה עצמה (וגם אחר כך), כ"כ חיזקה את הזוגיות.

לידה זה חוויה זוגית לא נורמלית, בשבילי- ממש להתחתן מחדש.

היום של הלידה עצמו כ"כ קירב אותנו, (בעלי היה איתי כל הלידה ממש), וגרם לנו לבנות משהו חדש בזוגיות.

(אם תרצי לשמוע עוד על איך אני רואה את הליווי של בעל בלידה, אשמח לפרט לך)

 

לגבי מה ששאלת-

מוצאים זמן לעצמנו, ב"ה, שמחים מאד בפרי המתוק שה' נתן לנו.

וגם- זאת עבודה. רואים שאת יודעת את זה בפנימיות. נכון שלא א לך ההריון הזה בעיתוי שבדיוק בא לך, 

אבל יש פה גם הזמנה לשנות את הגישה והתודעה, לא להגי- ככה אני וזהו.

אז שיהיה בהצלחה!

מידי מידי פעם אני יכולה למצוא שנייה של עלייה ואז ברגע הכל נוחת בחזרה.. אני נופלת לאותו כאב עמוק, בכי על מה שכבר לא יהיה ועל כך שאני עוד לא רוצה!! עוד לא.. קשה לי כ"כ, אני לחוצה כ"כ, איני מרגישה מוכנה. ואני לא יודעת איך למצוא כלים לצאת מהמצב הזה. חוששת שהתחושות רק יחמירו ולעולם אתחרט על המציאות הזו. כ"כ פוחדת מהכל.

כאשר ניקלטתי בהריון הראשון שני הדברים שעשיתי הכי טוב זה להקיא מבחילות ולבכות בגלל שלא רציתי את זה ולא התחברתי לזה, זו הייתה תקופה נוראית בחיים שלי שלא בא לי להיזכר בה...היום אני מכה על חטא על זה שהייתי מבקשת בלילות מה' שיוריד לי את זה, מצמרר אותח להיזכר בזה היום, אבל אז כך היה, אבל נשמה טובה היום הבת שלי בת4 בובה מהלכת,ותמיד אני אומרת בהקשר של זה כל מה שה' עושה לטובה הוא עושה.... עוד שנתיים תצחקו ביחד על זה...ודרך אגב זה מאד מקשר בין בני הזוג

כתבו לך. 

אל תשכחי שהריון מלווה בהמון תגובות הורמונליות שגורמות לכל רגש קיים ואמיתי להתעצם ולהשתלט עלינו.

אם תשוטטי בדפים קודמים של הפורום, את תגלי שנשים, במיוחד בתחילת הריון, לא משנה איזה מספר של הריון, חשות רגשות עזים, בוכות הרבה, מפחדות יותר, היסטריות יותר, וכו'.

לי אישית, בהרבה משברים כאלה במהלך ההריון - מאוד עוזר להזכיר לעצמי שזה לא באמת אני אלא השפעת ההורמונים עלי. אני פשוט מרשה לעצמי לבכות, בלי להתרגש משזה שבכיתי...

ואני שוב מדגישה - הרגשות הם קיימים, אמיתיים ואמרים הרבה, אבל הם מופיעים ומורגשים הרבה יותר חזק ממה שהם. וצריך לקחת את זה בחשבון כדי לא להיכנס לייאוש עצמי...

עוד משהו שעזר לי בכל מיני משברים - זה לנתב את הרגשות העזים לתפילות. תפילות במילים שלי ללא טקסטים מוכנים מראש. זה ממש פועל ישועות!

 

ב"הצלחה גדולה בכל!

למרבה הפלא גם אני שנקלטתי אחרי המתנה ארוכה ומייגעת הייתי בשוק!!!

הייית בהלם מבעלי  , כעסתי עליו שבגללו אני מרגישה כזה רע ואפילו פחדתי ממנו 

פחדתי פחד מוות מהרעיון שאני הולכת להיות אמא וכל מה שאני מכירה הולך להשתבש

ולפעמים אפילו הצטערתי שמי צריך את ההריון הזה בכלל....

בכל מקרה הריון זה תקופה ארוכה :

יש לך מספיק זמן להתעצבן על ההריון, לעכל את קיומו ובסוף אפילו להנות ממנו ולחכות ללידה

ואחרי שהילד יוולד בעז"ה, ואחרי שתסתגלו אליו ותהנו ממנו (ואצלי ההסתגלות כללה גם איזה דכאון לידה )

תראי איזה עומק וביטחון נותן ילד לאהבה שלכם .

ולא - לא כל כך מהר ילד אחד גונב את הזמן של הזוגיות

לילד אחד די קל למצוא סידור כדי לצאת בלעדיו,  ויותר מזה ותינוק אחד ישן די קל פשוט לקחת איתכם

היום , בהריון שני אני יכולה לומר לך שאחרי שאני יודעת מה זה ילד בבית

אני ממש ממש ממש מחכה לתינוק החדש, מה לא היה בהריון הראשון

 

 

 

 

הריון בהפתעה, שלושה חודשים אחרי החתונה, (בנסיבות מסוימות שיחקתי עם הגלולות ו...)

מזדהה עם התחושה שלא היה לנו מספיק זמן להיות "זוג צעיר", אבל יכולה לומר שהתקופה של ההריון בנתה אותנו, בעלי היה מעורב ותומך וזה חיזק את הקשר בינינו. דברי עם בעלך, שתפי אותו בתחושות שלך, לפעמים לגברים יש ראיית מציאות שונה כל כך משלנו הנשים, ונקודת המבט שלו יכולה לתת לך חיזוק, כמו גם ההבנה שלו לליבך.

מעבר לכך, מדובר בתשעה חודשים של הריון, וזה בכל זאת פרק זמן שמאפשר התפתחות כזוג, שבתות, שיגרה יומית, ארוחות ערב שמכינים יחד, יציאה לבילויים ולטיולים, השתדלנו לנצל את הזמן וזה נתן הרגשה טובה. טיפ קטן - אם תכננתם ירח דבש בחו"ל - אל תוותרו עליו! אפשר למצוא יעדים נוחים גם לאישה בהריון, אפשר לטוס עד שבועות די מתקדמים בהנחה שהכל בסדר ובהתייעצות עם הרופא, ונסיעה לתקופה ארוכה (שבוע ומעלה) זה באמת משהו שקשה קצת לעשות כשיש ילדים קטנים. השבועיים שבילינו יחד בחו"ל קרבו בינינו והיו חוויה כיפית ומיוחדת, הייתי בחודש שישי וטיילנו ברכב, ברכבת, ברגל ובאופניים בלי בעיה. 

 

בנוסף, ראינו סביבנו מקרים לא מעטים של בעיות פוריות, והודינו לקב"ה שלא העמיד אותנו בניסיון של קשיים בהבאת ילדים לעולם. טיפולי פוריות שכרוכים בבדיקות, שינויים הורמונליים, אכזבות - מהווים התמודדות זוגית לא פשוטה, שנחסכה מאיתנו.

לא כתבת עד כמה מהר...

אבל אני נכנסתי להריון שלשה שבועות!! (כן כן שבועות לא חדשים) אחרי החתונה!

 

משום מה תארתי לעצמי שזה מה שיקרה

לא שמחתי. הייתי רוצה עוד כמה חדשים.

אבל זה מה שה' נתן

התמודדנו. (הרגשתי די טוב תודה לקל! אז היה סביל)

בעלי לא עיכל בכלל

הייתי קצת לבד בעניין.

עד היום אני אומרת שזה סוג של נסיון

נכון. לא הייתי רוצה להחליף בחיים עם הנסיון של להתמודד שאין הריון ומחכים להריון...

אבל עדיין זה סוג מסויים של נסיון.

הילד בן כמעט 12 היום ויש אחריו עוד כמובן ב"ה .

הכל טוב

הזוגיות פורחת ומלבלבת עם המון השקעה.

ואי אפשר להשוות את הזוגיות של אז לזוגיות של היום

הרבה יותר עומק היום

הרבה יותר קשר

וכל ילד נוסף והריון נוסף רק מקשר יותר

 

בהצלחה מתוקה!!

ברוך ה' אני באמת מרגישה טוב אז כל הסיפור בינתיים הוא בעיקר בתודעה ופחות בגוף כרגע.. נכנסנו להריון 8 חודשים אחרי החתונה. זה אומנם לא קצת קצת אך לי זה לא הרגיש שהספיק בכלל.. לאחרות זה ישמע המון זמן...בחינת מוכנות להיות אמא, מוכנות להריון, מוכנות זוגית, מקווה גם שאצליח לסיים את התואר..

בהנקה בלעדית, מגיל חודש זה בסדר גם אם יש יציאה פעם בשבוע ואפילו פעם בשבועיים, ואין עם זה שום בעיה כל עוד כשכן יש יציאה היא רכה ויוצאת בלי מאמץ. זה פשוט סימן שהחלב התעכל בשלמותו.

לפני גיל חודש זה כן עלול להיות תמרור אדום, ומצריך מעקב אחרי פרמטרים אחרים (הרטבות - שכתבת שבסדר, עלייה במשקל, חיוניות).

לגבי תינוק שלא בהנקה בלעדית אני לא יודעת.

צואה היא נתנה?

הנקה מלאה..
בסוף אתמול בלילה היא הצליחה לעשות סוף סוף...קצת עיסיתי לה את הבטן. אולי זה עזר. וגם הבוקר עשתה, ברוך ה
פשוט היה לי מוזר כי בדרך כלל כמעט כל החלפה יש גם וגם ויום שלם בלי הטריד אותי. מה גם שהיא הייתה לא רגועה והיה נדמה שכואב לה.

לקטנה שלי יש ימים כאלה וימיים כאלה...

אחיין שלי היה עושה פעם בשבוע...

זה תקין בהנקה.... אני משתדלת לעסות לה קצת את הבטן כשהיא לא עושה כי נראה לי שקצת מציק לה לפעמים למרות שזה תקין...(עכשיו היא עברה לעשות קצת פחות פעמים ביום אבל הרבה יותר כל פעם-ואז מלא פעמים הכל מתלכלך..)

אני אישית בדקתי לא בדקתי בבוקר, ויצא פס חלש, אולי בגלל זה

מספיק שבועיים מהביוץ?

אז מן הסתם את גם לא חייבת שתן של בוקר. אבל רק אל תשתי מלא לפני כדי לא לדלל

הבדיקה ואף פעם לא היה לי סבלנות לחכות לבוקר 

וכשזה היה הריון וחשבתי כך זה היה בסדר גם בערב

תודה..

כי זה יותר מרוכז ולכן יותר מדוייק.

בכמה ימים את באיחור?
אם זה לפני או ממש צמוד לאיחור-עדיף לחכות לבוקר.
כי בהתחלה הכמות של ההורמון נמוכה ואם השתן לא מרוכז לא בטוח שיראו.

אם עברו כבר כמה ימים-את יכולה..

ואם את ממש לא מסוגלת לחכות- אז תנסי..

בשורות טובות!
ותעדכני

אולי באמת אתאפק ואעבוד קצת על הסבלנות שלי

תודה על התשובות הזריזות!

מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך,עגול,בריא ומשעמם..ושבסופו תצאו בידיים מלאות!

אם את בכל זאת לחוצה,למרות שאין ממה,

אז בעקרון,אני לא זוכרת אם כל יום,או כל יומיים,אבל אחד משניהם הוא הנכון,

אז כל יום או יומיים זה אמור להכפיל את עצמו בשלב זה של ההריון...

אם לחוצה,למרות שנראה לי שאין סיבה להידקר לחינם,ןהליחץ לחינם,את יכולה לעשות בדיקת דם עוד יום-יומיים,ולראות שזה ממשיך לעלות ....

לשתות הרבה ולנוח, ללדת בשבוע 35 זה לא מסוכן אבל עדיף למשוך עד שבוע 37.

שווה להשקיע יום חופש כדי לעזור לפיץ להישאר בבטן...

אפשר לענות פעם פעמיים ברצינות
ןאח"כ להחזיר לה את השאלה,
לדו"ג: למה צריך להתקלח? כדי להיות נקיים וכו'
ובפעם הבאה לענות: למה את חושבת שצריך מקלחת?

חלבון בשתן בצורה קבועה ברמה גבוה הוא סימן לרעלת הריון...

אבל חלבון בשתן בכמות לא גדולה באופן חד פעמים זה בד"כ שום דבר ומאוד טבעי בהריון...

רוב הסיכויים שזה המצב אצלך...

אם האחות לא אמרה כלום כנראה שגם היא חשבה שזה כלום...

 

באיזה שבוע את?

האם זה קרה כבר בעבר?

 

 (בהריון השני בערך בשבוע 25 נמצאו אצלי קצת חלבונים בבדיקת סטיק וזה הי כלום   )

זה הריון שני שבוע 20 ולא קרה לפני כן

תודה על התשובה הרגעת אותי