לא מרגישה כלום.. ממש כלום..
אמצע חודש חמישי....
וככה יוצאת שלמעקבים אני מגיעה ממש בפחד
כי אין לי במה לאחוז.. זה לא ברור לי
עצה ?
אין לך שום סיבה להלחץזהר הרקיע
ציינת בדיוק את הסיבות לזה שאינך מרגישה תנועות-
הריון ראשון
ושליה קדמית..
אם תרגישי עד שבוע 24 זה בסדר גמור!!
פשוט תרפי ואל תחשבי שאת אמורה בכלל להרגיש..
גם אני בהריון ראשון ושליה קדמית וגם אני בקושי הרגשתי בשבוע 20. וגם כשהרגשתי זה לא היה כל יום..רק משבועות יותר מתקדמים זה התחיל להיות ברור וסדיר..
זה קשה
התחושה שלא מרגישים ..'אז איך אדע שהכל בסדר?'
זה הגיוני.
ומותר.
וצריך מלא אמונה ותפילה.
הריון ראשון
ושליה קדמית..
אם תרגישי עד שבוע 24 זה בסדר גמור!!
פשוט תרפי ואל תחשבי שאת אמורה בכלל להרגיש..
גם אני בהריון ראשון ושליה קדמית וגם אני בקושי הרגשתי בשבוע 20. וגם כשהרגשתי זה לא היה כל יום..רק משבועות יותר מתקדמים זה התחיל להיות ברור וסדיר..
זה קשה
התחושה שלא מרגישים ..'אז איך אדע שהכל בסדר?'
זה הגיוני.
ומותר.
וצריך מלא אמונה ותפילה.
בשליה קדמית לוקח המון זמן להרגיש, בהריון שישיאמלאלה
נייתה שליה קדמית וכמעט לא הרגשתי כלום עד חודש שישי, וגם אז התנועות היו פחות ברורות מהריונות קודמים
מנסה לתאר-זהר הרקיעאחרונה
בהתחלה זה מרגיש כמו בועות אויר עדינות,או כמו דג קטן ששוחה..
זה עדין מאוד ומבלבל לפעמים..אחרי כמה פעמים קולטים שזה לא הרגשה רגילה..
וגם בהמשך- תנועות מרגישים בעיקר במנוחה
זה עדין מאוד ומבלבל לפעמים..אחרי כמה פעמים קולטים שזה לא הרגשה רגילה..
וגם בהמשך- תנועות מרגישים בעיקר במנוחה
לא אמור להזיק לפי מה שידוע ליאמונה19
תנוחי הרבה
רפואה שלמה!!
רפואה שלמה!!
לא אמור להזיק אם תשמרי על עצמך..ת.מ.
אבל מומלץ לבדוק cmv התופעות שלו דומות והוא יכול להזיק לעובר אם הוא נדבק בו ואז כדאי לעקוב וכו'...
זה לא אומר שזה לא cmvת.מ.
הוא וירוס והוא מדבק בדיוק כמו שפעת...
התופעות הן אותן תופעות..
ככה שבנאדם יכול להגיד שזה שפעת ובאמת בבדיקת דם יתברר שזה cmv... (מה שכן לcmv יש לפעמים המשך דומה קצת למונו הוא בעצם משהו בין שפעת למונו בתופעות)
אני אישית חליתי בעבר בcmv ואין לי אפשרות להגיד מתי (אם כי כנראה זה היה במהלך השרות הלאומי כי עבדתי במקום שיש שם אבל יכול להיות שזה היה עוד קודם) כי כנראה הרגשתי בדיוק כמו בשפעת או אפילו בקושי הרגשתי... (כמו בשפעת גם לוירוס הזה יש רמות שונות)
כל זה לא היה על מנת להלחיץ חלילה אלא רק על מנת להסביר לך את המצב ולמה יש צורך לבדוק..
התופעות הן אותן תופעות..
ככה שבנאדם יכול להגיד שזה שפעת ובאמת בבדיקת דם יתברר שזה cmv... (מה שכן לcmv יש לפעמים המשך דומה קצת למונו הוא בעצם משהו בין שפעת למונו בתופעות)
אני אישית חליתי בעבר בcmv ואין לי אפשרות להגיד מתי (אם כי כנראה זה היה במהלך השרות הלאומי כי עבדתי במקום שיש שם אבל יכול להיות שזה היה עוד קודם) כי כנראה הרגשתי בדיוק כמו בשפעת או אפילו בקושי הרגשתי... (כמו בשפעת גם לוירוס הזה יש רמות שונות)
כל זה לא היה על מנת להלחיץ חלילה אלא רק על מנת להסביר לך את המצב ולמה יש צורך לבדוק..
יראו את זה גם אז...ת.מ.אחרונה
מצטרפת ומוסיפה...מושמוש12
אם יש חום גבוה, צריך להוריד מיד.
החום עלול חלילה להזיק.
חוץ מזה, לשתות הרבה ולנוח, לנוח..
רק לבדוק שזה לא CMVמימיק
נחווה כמו שפעת או התקררות
כדאי לבקש מהרופא הפניה לבדיקה (בדיקת דם פשוטה שבודקת נוגדנים)
זה חשוב כי אם יצאת חיובית - יש בדיקות שעושים לתינוק מיד אחרי הלידה כדי לוודא שלא נדבק
(למבוגרים זה לא מסוכן, לילודים עלול להיות כן)
מחקר מרתק בנושא זהות אימהיתyonitmi
נשים יקרות,
שמי יונית, אמא לשתי בנות מקסימות.
בעקבות החוויה המדהימה והמטלטלת שעברתי עם הפיכתי לאמא, אני עורכת את עבודת התיזה שלי בנושא המרתק של קונפליקטים בזהות לאחר לידה ראשונה. אודה מאוד למי מכן שנמצאת בהריון ראשון ותוכל לענות על שאלון שאורכו כחצי שעה- לפני ואחרי הלידה. בין העונות יוגרלו עשרה תווי קניה שווים לרשת מוכרת למוצרי תינוקות, על סך 200 שקלים כל אחד! מעבר לכך, אני בטוחה שכל אחת תוכל ללמוד על עצמה הרבה מתוך המענה על השאלונים, הבנה שיכולה לסייע רבות בתקופה משמעותית זו. כמובן שגם אשמח לשתף כל מי שתרצה בממצאי המחקר הסופיים.
על מנת לענות על השאלון יש צורך ללחוץ על הקישור הבא:
https://qtrial.qualtrics.com/SE/?SID=SV_cHoCDUr6n37Nrmt
אם הקישור לא נפתח, אנא העתיקו את הכתובת לדפדפן.
לכל שאלה אשמח שתפנו אלי: yonitbar@gmail.com
תודה ולידה קלה ורק בריאות,
יונית
זה לא כל כך ברור מי יכולה לענות על השאלון..0 אלישבע 0
זה רק לנשים שעכשיו בהריון ראשון?
מסיבה קיסרית, מנדי לוי, מיילדת, ארוך אבל שווהאנונימי (פותח)
מסיבה קיסרית
מינדי לוי CNM MA SEP
יש בי כל מיני סוגים של ידע. יש דברים שאני יודעת בגלל שאני בן אדם עם הגיון בריא. יש דברים שאני יודעת כי אני אישה ואימא, וילדתי וגידלתי שלושה ילדים. יש דברים שאני יודעת כי אני עובדת כמיילדות במשך 20 שנה ולוויתי המון נשים בלידה. ובשנים האחרונות יש בי סוג חדש של ידע- ידע של מטפלת בטראומה, בעיקר בטראומות בעקבות לידות קשות.
לאחרונה הייתה לי הזדמנות נדירה לקשור את כל החוטי הידע האלה ביחד ולהיות שותפה לחוויית לידה מתקנת שהתרחשה בחדר ניתוח והפתיעה אותי בעוצמותיה.
שירלי (שם בדוי) הגיעה אלי לטיפול בשבוע 36 להריון השני שלה. הלידה הראשונה הסתיימה בניתוח קיסרי דחוף עקב חוסר ירידה של התינוקת בתעלת הלידה.
בתור מיילדת בעלת ניסיון רב בחדר לידה, לא שמעתי משהו מאד יוצא דופן בסיפור הלידה של שירלי- זירוז לידה בשבוע 41 עקב מיעוט מי שפיר, מספר ימים בחדר לידה בלי אוכל ובלי שתייה, אפידורל מוקדם עקב תשישות וחוסר יכולת להתמודד עם הצירים, פקיעת מים יזומה ב-2 ס"מ בניסיון לקדם את הלידה, מוניטור פנימי, החדרת מים לרחם, שלוש שעות של לחיצות מאומצות וסיום התהליך בניתוח קיסרי.
בתור אישה ואימא זה נשמע כמו סיפור נורא ארוך, מדאיג ומפחיד. מה עם התינוקת? איפה היא בסיפור הזה? גם היא הייתה "בלידה" כל השעות האלה. כשאני שומעת את הסיפור הזה עולה בי תפילה שבאמת הכול בסדר אצלה.
בתור בן אדם אני חושבת על בן הזוג שלה, אמנון (שם בדוי)- איך הוא החזיק מעמד בכל השעות האלה? אני מקווה שמישהו דאג לו, תמך בו, הביא לו סנדוויצ’ים וקפה. אני שואלת את עצמי לגבי שירלי איך אפשר לשכב במיטה כל כך הרבה שעות בלי להשתגע. ואיך ניתן להישאר שפוי בלי לאכול כל כך הרבה זמן? היא לא הייתה רעבה? מאיפה היא שאבה את הכוחות?
בקליניקה, בתור מטפלת גוף-נפש, ישבתי ביחד עם שירלי והקשבתי ולמדתי את החוויה הפנימית שלה. בשעות האלה נבטו זרעים של חוויה מתקנת. ניתנה הזדמנות לשתינו לשבת ביחד, להאט את הקצב של הזמן, לשים לב לכל רגע ורגע במהלך האירוע ולהתחיל להבין מה קרה לה שם, מה הייתה החוויה הפנימית שלה, אלו רגשות עלו בה, איזה מחשבות עברו לה בראש, אילו תחושות היו בגוף. הידע שרכשתי במהלך הטיפול הזה עם שירלי חידש לי הרבה דברים וחידד נקודות שחשתי אותם גם קודם.
באותה הלידה, מהרגע שהתקבלה ההחלטה על ניתוח קיסרי, היה שינוי דרסטי ולא צפוי בקצב ההתרחשויות ומספר הפעולות שבוצעו על ידי ריבוי אנשי צוות בו זמנית. זה הכניס את שירלי לסחרור של חוסר אונים, חוסר שליטה ובלבול. היא מתארת שאיבדה את היכולת שלה לקלוט, להבין ולשתף פעולה עם מה שקרה. היא הרגישה כמו חפץ, שעושים בה כל מיני דברים. זכור לה במיוחד גילוח יבש, ללא סבון או מים, כואב ושורף. בנוסף, היה לה זיכרון מוזר ומאד ברור מכך שמניחים עליה כל מיני דברים בזמן שמכינים אותה לניתוח. היא מספרת שהיא שאלה את עצמה 'האם הפכתי למדף? לשולחן עובדה? מה זה בכלל?' לא היה לה זמן להגיב, לשאול או לקבל תשובה.
המעבר שלה על אלונקה לחדר ניתוח אירע במהירות מפחידה. היא איבדה את אמנון בדרך ולא ראתה אותו בהמשך כדי להיפרד ממנו כמו שצריך עם חיבוק ונשיקה. היא מצאה את עצמה לבד בתוך חדר קפוא מלא במכשירים ומכונות ואנשים זרים לבושים בחלוקים, מסכות וכובעים. אף אחד לא ניגש אליה, אף אחד לא דיבר איתה. לקחו ממנה את המשקפיים, לכן היא גם לא ראתה טוב וזה כמובן הגביר את תחושת חוסר האוריינטציה, ותרם להרגשה של בלבול ולחוויה של חוסר אונים. והיה קר!! תחושת הגוף הייתה של קור שחודר לעצמות, שרועדות גם בגלל הפחד. קשה היה להפריד ביניהם.
הרחיצה לפני הניתוח העצימה את תחושת הקור והוסיפה חוויה קשה של חשיפה. זה אולי הרגע הכי קשה עד כאן. לבדה, קר לה, רועדת, חשופה, חסרת אונים, לא רואה, אין עם מי לדבר, אין לאן לברוח. חוויה של חפצון- "הפכתי לחפץ".
בזמן הניתוח, אנשי הצוות מדברים ביניהם על הא ודא. היא מרגישה אותם מזיזים את חלקי גופה מכאן לכאן ומרגישה קצת כמו חתיכת בשר. זה לא נעים אבל היא מבינה שזה חלק מהעניין. לא נורא. מחכה לשמוע בכי. מחכה לפגוש את התינוקת. מחכה לשמוע שהכול בסדר. מחכה לסוף.
אומרים לה מזל טוב, שהתינוקת בחוץ. היא שומעת בכי, אבל לא רואה אותה. "איפה היא?" עונים לה שמטפלים בה. הגוף שלה זועק: לראות אותה, להרגיש אותה, להחזיק אותה בידיים, לחבק אותה קרוב קרוב, להריח אותה. המיילדת מתקרבת אליה עם חבילה ירוקה, היא מקרבת את החבילה הזאת אליה. היא רואה במטושטש פנים מתוקות ומתחילה לבכות. בכי מבולבל, תערובת של שמחה, הקלה, התרגשות, אובדן, פחד, אכזבה ואהבה. המיילדת מצמידה את הלחי של התינוקת ללחי שלה. היא בוכה לה לתוך האוזן. היא רוצה להחזיק אותה אבל לא יכולה כי שתי ידיה קשורות לקרשים היוצאים משולחן הניתוחים. הרצון להחזיק הופך לצורך להחזיק שהופך לכעס ותסכול. הידיים בוכות. "בשביל מה יש לי ידיים אם לא בשביל להחזיק את התינוקת שלי כשהיא בוכה?"
המיילדת הולכת ולוקחת איתה את החבילה הירוקה הבוכה של שירלי. רופא הילדים מחכה. צריכים לקחת אותה למחלקת תינוקות לחמם אותה. הדלת נסגרת ויש שקט. היא נשארת שוב לבד עם הקור, האנשים הזרים, תחושת הבשר, הידיים הקשורות. זה מרגיש כמו נצח. היא שואלת את עצמה: "האם באמת ילדתי? זה לא מרגיש כמו שלידה צריכה להרגיש."
היא עוברת לחדר התאוששות. שוב לבד. הגוף רועד מקור, התרגשות ושוק. יש פרצופים מטושטשים חדשים. חושבת לרגע שבעלה בטח נמצא עם התינוקת במחלקה. זה קצת מרגיע, אבל גם מעלה בה קנאה. "אחרי לידה, תינוק צריך להיות עם אימא שלו, לא?" שום דבר לא קרה כמו ששירלי תכננה. היא תשושה, כואבת, רועדת. אחות הניחה עליה שמיכה חמה וזה ניחם אותה.
אמנון הגיע לתוך חדר התאוששות עם חיוך מאוזן לאוזן. בן אדם מאושר. יש לו בת! הוא מספר שכל המשפחה הגיעה ושכולם כבר ראו את התינוקת. הוא מראה לה תמונות בפלאפון בהן הוא מחזיק את התינוקת, סבתא מחזיקה אותה, האחות במחלקה מחזיקה אותה ומטפלת בה. היא כל כך יפה, אבל שירלי מרגישה רק קור קודר ואבן בלב. "כולם מחזיקים אותה ואני לא. מה זה?" קשה לה להודות בזה, אבל היא מרגישה דחייה. היא מספרת: "לא רציתי את התינוקת הזאת שכולם כבר נגעו בה, בדיוק כמו אימא חתולה שלא רוצה גור שזרים נגעו בו." לקח לשירלי הרבה זמן לשקם את מערכת היחסים שלה עם בתה.
יש עוד על מה לספר, אבל אני בוחרת לעצור כאן, כי אני רוצה לספר על התיקון שנעשה.
בשבוע 38 שירלי ואמנון ביקשו ממני ללוות אותם לחדר לידה. שירלי החליטה שהיא תנסה ללדת בלידה טבעית הפעם, אבל לא בכל מחיר. אם לא ילך חלק, אז תמיד אפשר ללכת על ניתוח חוזר. המשכנו להיפגש וביחד בנינו תוכנית טיפול. הפעם, שירלי מתכוונת לחוות חוויה של שליטה, שיתוף, העצמה, כבוד, רוגע, אינטימיות זוגית וחיבור מיידי עם התינוק. ביחד יצרנו תוכנית.
בשבוע 41, בביקורת בחדר לידה, הייתה ירידת דופק של התינוק במוניטור, ושירלי התקבלה מיד לחדר לידה. אני מגיעה ושמה דיסק עם מוזיקה מרגיעה. ואנחנו מדברים בייננו בשקט החדר לידה. שירלי מבינה שיש שתי אופציות: ניתוח עכשיו או ניתוח אחר כך. היא מחליטה על ניתוח עכשיו. אני יוצאת מהחדר ומאפשרת לשירלי ואמנון להיות ביחד ולעבד את ההחלטה, לבכות קצת, לנשום קצת, לעכל את המצב.
אני מודיעה לרופא האחראי על ההחלטה שלהם ומתחילה לאסוף ציוד להכנה לניתוח. אני נזכרת במהירות המופרזת בה נעשתה ההכנה הקודמת ודואגת לעשות את זה אחרת. אני דופקת בדלת, מחכה לרשות להיכנס ומוצאת את שירלי בוכה. היא מרגיעה אותי ומסבירה שהדמעות נובעות מהתרגשות לפגוש את בנה.
אנחנו מתחילות עם גילוח. שירלי רוצה להתקלח לפני הניתוח. עולה גם רעיון של חוקן. אני מגלחת את שירלי עם סבון ומים חמימים, עושה לה חוקן והיא ממשיכה בשירותים ומקלחת. היא יוצאת אחרי 10 דקות רחוצה ונקייה ומוכנה להמשך. רופאה באה, מרכיבה לה עירוי ולוקחת דמים. יש דיון שלם לגבי מקום הדקירה. שירלי לא רוצה בשורש כף היד כי זה כאב לה שם. מבקשת במקום אחר. הרופאה משתפת פעולה וביחד הן מוצאות מקום שמקובל על שתיהן. יש עירוי. גם חותמת על הסכמה לניתוח. יש הוראות לתת פרה מדיקציה. הכול נעשה לאט. שירלי שואלת שאלות ומקבלת תשובות. היא מורידה תכשיטים. לא מורידה משקפיים. הפעם היא רוצה לראות.
שירלי עוברת לאלונקה. כולנו נוסעים ביחד במעלית- שירלי, אמנון, הכוח עזר, המיילדת ואני. צפוף ונעים. כולם מחייכים, מצטלמים. כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.
שירלי נכנסת לחדר ניתוח. באמת קר. אני עומדת על ידה כל הזמן, קצת נותנת הסברים וקצת מסיחה את דעתה. יש מצב רוח טוב, כולם נראים רגועים. עובדים לאט ובזהירות. אני מכינה את שירלי לכך שרגע אחרי שתשמע צליל של שאיבת נוזלים היא תשמע את הבכי של הבן שלה. וככה זה היה. בזמן שרופא הילדים טיפל בתינוק, אני והמרדים שמים לה את המשקפיים והמרדים שחרר לה את היד. חיכינו ביחד שהמיילדת תביא לה את התינוק והיא תחזיק אותו. ואכן כך זה היה - היא החזיקה, חיבקה, נישקה, ראתה, הרגישה והריחה את הבן שלה. מצלמים. הפעם, יש דמעות של אושר טהור.
המרדים שואל את שירלי אם היא רוצה לישון בזמן סגירת הבטן והיא עונה לו שכן, בשמחה היא תישן. אני מחליטה להישאר. לא רוצה לקלקל את הקסם. פוחדת שתפתח את העיניים ותמצא את עצמה לבד. יושבת, נחה, נושמת ושמה לב לכמה אושר יש בליבי. ממש מסיבה קיסרית.
מחכה לסיום הניתוח. עוברת ביחד עם שירלי לחדר התאוששות. אמנון מודיע לנו על משקל התינוק. הכול בסדר. אף אחד לא לבד. אני עם שירלי ואמנון עם התינוק. אמנון מגיע לתוך חדר התאוששות. סוגרים מסביבנו את הוילון ומבקשים שנהיה בשקט. אין בעיה. אני הולכת ומשאירה את שירלי ואמנון להיות ביחד. אני אומרת להם שאפגוש אותם במחלקה. וכך זה היה.
מיד אחרי קבלתה למחלקת יולדות, שירלי מבקשת שיביאו לה את התינוק להנקה והביאו אותו מיד. אנחנו מקלפות אותו מהבדים שעוטפים אותו כי שירלי רוצה להרגיש את עורו על עורה. מכסים את שניהם בשמיכות חמות והוא עושה את דרכו אל השד ומתחבר. זהו, עכשיו אפשר ממש לנשום.
אני נפרדת מכולם. אף אחד מאיתנו לא מצא את המילים לבטא את מה שעברנו ביחד.
אני חוזרת לחדר לידה, לאט לאט מתחילה למצוא את המילים לתאר מה שקורה לי. אני מבינה שכל סוגי הידע שבי התייחדו היום באירוע הזה. האדם שבי, האישה שבי, המיילדת שבי והמטפלת שבי נפגשו היום ואפשרו למשהו חדש לקרות. עכשיו, רק נשאר לי לספר לכל העולם מה שאני למדתי.
מינדי לוי CNM MA SEP
יש בי כל מיני סוגים של ידע. יש דברים שאני יודעת בגלל שאני בן אדם עם הגיון בריא. יש דברים שאני יודעת כי אני אישה ואימא, וילדתי וגידלתי שלושה ילדים. יש דברים שאני יודעת כי אני עובדת כמיילדות במשך 20 שנה ולוויתי המון נשים בלידה. ובשנים האחרונות יש בי סוג חדש של ידע- ידע של מטפלת בטראומה, בעיקר בטראומות בעקבות לידות קשות.
לאחרונה הייתה לי הזדמנות נדירה לקשור את כל החוטי הידע האלה ביחד ולהיות שותפה לחוויית לידה מתקנת שהתרחשה בחדר ניתוח והפתיעה אותי בעוצמותיה.
שירלי (שם בדוי) הגיעה אלי לטיפול בשבוע 36 להריון השני שלה. הלידה הראשונה הסתיימה בניתוח קיסרי דחוף עקב חוסר ירידה של התינוקת בתעלת הלידה.
בתור מיילדת בעלת ניסיון רב בחדר לידה, לא שמעתי משהו מאד יוצא דופן בסיפור הלידה של שירלי- זירוז לידה בשבוע 41 עקב מיעוט מי שפיר, מספר ימים בחדר לידה בלי אוכל ובלי שתייה, אפידורל מוקדם עקב תשישות וחוסר יכולת להתמודד עם הצירים, פקיעת מים יזומה ב-2 ס"מ בניסיון לקדם את הלידה, מוניטור פנימי, החדרת מים לרחם, שלוש שעות של לחיצות מאומצות וסיום התהליך בניתוח קיסרי.
בתור אישה ואימא זה נשמע כמו סיפור נורא ארוך, מדאיג ומפחיד. מה עם התינוקת? איפה היא בסיפור הזה? גם היא הייתה "בלידה" כל השעות האלה. כשאני שומעת את הסיפור הזה עולה בי תפילה שבאמת הכול בסדר אצלה.
בתור בן אדם אני חושבת על בן הזוג שלה, אמנון (שם בדוי)- איך הוא החזיק מעמד בכל השעות האלה? אני מקווה שמישהו דאג לו, תמך בו, הביא לו סנדוויצ’ים וקפה. אני שואלת את עצמי לגבי שירלי איך אפשר לשכב במיטה כל כך הרבה שעות בלי להשתגע. ואיך ניתן להישאר שפוי בלי לאכול כל כך הרבה זמן? היא לא הייתה רעבה? מאיפה היא שאבה את הכוחות?
בקליניקה, בתור מטפלת גוף-נפש, ישבתי ביחד עם שירלי והקשבתי ולמדתי את החוויה הפנימית שלה. בשעות האלה נבטו זרעים של חוויה מתקנת. ניתנה הזדמנות לשתינו לשבת ביחד, להאט את הקצב של הזמן, לשים לב לכל רגע ורגע במהלך האירוע ולהתחיל להבין מה קרה לה שם, מה הייתה החוויה הפנימית שלה, אלו רגשות עלו בה, איזה מחשבות עברו לה בראש, אילו תחושות היו בגוף. הידע שרכשתי במהלך הטיפול הזה עם שירלי חידש לי הרבה דברים וחידד נקודות שחשתי אותם גם קודם.
באותה הלידה, מהרגע שהתקבלה ההחלטה על ניתוח קיסרי, היה שינוי דרסטי ולא צפוי בקצב ההתרחשויות ומספר הפעולות שבוצעו על ידי ריבוי אנשי צוות בו זמנית. זה הכניס את שירלי לסחרור של חוסר אונים, חוסר שליטה ובלבול. היא מתארת שאיבדה את היכולת שלה לקלוט, להבין ולשתף פעולה עם מה שקרה. היא הרגישה כמו חפץ, שעושים בה כל מיני דברים. זכור לה במיוחד גילוח יבש, ללא סבון או מים, כואב ושורף. בנוסף, היה לה זיכרון מוזר ומאד ברור מכך שמניחים עליה כל מיני דברים בזמן שמכינים אותה לניתוח. היא מספרת שהיא שאלה את עצמה 'האם הפכתי למדף? לשולחן עובדה? מה זה בכלל?' לא היה לה זמן להגיב, לשאול או לקבל תשובה.
המעבר שלה על אלונקה לחדר ניתוח אירע במהירות מפחידה. היא איבדה את אמנון בדרך ולא ראתה אותו בהמשך כדי להיפרד ממנו כמו שצריך עם חיבוק ונשיקה. היא מצאה את עצמה לבד בתוך חדר קפוא מלא במכשירים ומכונות ואנשים זרים לבושים בחלוקים, מסכות וכובעים. אף אחד לא ניגש אליה, אף אחד לא דיבר איתה. לקחו ממנה את המשקפיים, לכן היא גם לא ראתה טוב וזה כמובן הגביר את תחושת חוסר האוריינטציה, ותרם להרגשה של בלבול ולחוויה של חוסר אונים. והיה קר!! תחושת הגוף הייתה של קור שחודר לעצמות, שרועדות גם בגלל הפחד. קשה היה להפריד ביניהם.
הרחיצה לפני הניתוח העצימה את תחושת הקור והוסיפה חוויה קשה של חשיפה. זה אולי הרגע הכי קשה עד כאן. לבדה, קר לה, רועדת, חשופה, חסרת אונים, לא רואה, אין עם מי לדבר, אין לאן לברוח. חוויה של חפצון- "הפכתי לחפץ".
בזמן הניתוח, אנשי הצוות מדברים ביניהם על הא ודא. היא מרגישה אותם מזיזים את חלקי גופה מכאן לכאן ומרגישה קצת כמו חתיכת בשר. זה לא נעים אבל היא מבינה שזה חלק מהעניין. לא נורא. מחכה לשמוע בכי. מחכה לפגוש את התינוקת. מחכה לשמוע שהכול בסדר. מחכה לסוף.
אומרים לה מזל טוב, שהתינוקת בחוץ. היא שומעת בכי, אבל לא רואה אותה. "איפה היא?" עונים לה שמטפלים בה. הגוף שלה זועק: לראות אותה, להרגיש אותה, להחזיק אותה בידיים, לחבק אותה קרוב קרוב, להריח אותה. המיילדת מתקרבת אליה עם חבילה ירוקה, היא מקרבת את החבילה הזאת אליה. היא רואה במטושטש פנים מתוקות ומתחילה לבכות. בכי מבולבל, תערובת של שמחה, הקלה, התרגשות, אובדן, פחד, אכזבה ואהבה. המיילדת מצמידה את הלחי של התינוקת ללחי שלה. היא בוכה לה לתוך האוזן. היא רוצה להחזיק אותה אבל לא יכולה כי שתי ידיה קשורות לקרשים היוצאים משולחן הניתוחים. הרצון להחזיק הופך לצורך להחזיק שהופך לכעס ותסכול. הידיים בוכות. "בשביל מה יש לי ידיים אם לא בשביל להחזיק את התינוקת שלי כשהיא בוכה?"
המיילדת הולכת ולוקחת איתה את החבילה הירוקה הבוכה של שירלי. רופא הילדים מחכה. צריכים לקחת אותה למחלקת תינוקות לחמם אותה. הדלת נסגרת ויש שקט. היא נשארת שוב לבד עם הקור, האנשים הזרים, תחושת הבשר, הידיים הקשורות. זה מרגיש כמו נצח. היא שואלת את עצמה: "האם באמת ילדתי? זה לא מרגיש כמו שלידה צריכה להרגיש."
היא עוברת לחדר התאוששות. שוב לבד. הגוף רועד מקור, התרגשות ושוק. יש פרצופים מטושטשים חדשים. חושבת לרגע שבעלה בטח נמצא עם התינוקת במחלקה. זה קצת מרגיע, אבל גם מעלה בה קנאה. "אחרי לידה, תינוק צריך להיות עם אימא שלו, לא?" שום דבר לא קרה כמו ששירלי תכננה. היא תשושה, כואבת, רועדת. אחות הניחה עליה שמיכה חמה וזה ניחם אותה.
אמנון הגיע לתוך חדר התאוששות עם חיוך מאוזן לאוזן. בן אדם מאושר. יש לו בת! הוא מספר שכל המשפחה הגיעה ושכולם כבר ראו את התינוקת. הוא מראה לה תמונות בפלאפון בהן הוא מחזיק את התינוקת, סבתא מחזיקה אותה, האחות במחלקה מחזיקה אותה ומטפלת בה. היא כל כך יפה, אבל שירלי מרגישה רק קור קודר ואבן בלב. "כולם מחזיקים אותה ואני לא. מה זה?" קשה לה להודות בזה, אבל היא מרגישה דחייה. היא מספרת: "לא רציתי את התינוקת הזאת שכולם כבר נגעו בה, בדיוק כמו אימא חתולה שלא רוצה גור שזרים נגעו בו." לקח לשירלי הרבה זמן לשקם את מערכת היחסים שלה עם בתה.
יש עוד על מה לספר, אבל אני בוחרת לעצור כאן, כי אני רוצה לספר על התיקון שנעשה.
בשבוע 38 שירלי ואמנון ביקשו ממני ללוות אותם לחדר לידה. שירלי החליטה שהיא תנסה ללדת בלידה טבעית הפעם, אבל לא בכל מחיר. אם לא ילך חלק, אז תמיד אפשר ללכת על ניתוח חוזר. המשכנו להיפגש וביחד בנינו תוכנית טיפול. הפעם, שירלי מתכוונת לחוות חוויה של שליטה, שיתוף, העצמה, כבוד, רוגע, אינטימיות זוגית וחיבור מיידי עם התינוק. ביחד יצרנו תוכנית.
בשבוע 41, בביקורת בחדר לידה, הייתה ירידת דופק של התינוק במוניטור, ושירלי התקבלה מיד לחדר לידה. אני מגיעה ושמה דיסק עם מוזיקה מרגיעה. ואנחנו מדברים בייננו בשקט החדר לידה. שירלי מבינה שיש שתי אופציות: ניתוח עכשיו או ניתוח אחר כך. היא מחליטה על ניתוח עכשיו. אני יוצאת מהחדר ומאפשרת לשירלי ואמנון להיות ביחד ולעבד את ההחלטה, לבכות קצת, לנשום קצת, לעכל את המצב.
אני מודיעה לרופא האחראי על ההחלטה שלהם ומתחילה לאסוף ציוד להכנה לניתוח. אני נזכרת במהירות המופרזת בה נעשתה ההכנה הקודמת ודואגת לעשות את זה אחרת. אני דופקת בדלת, מחכה לרשות להיכנס ומוצאת את שירלי בוכה. היא מרגיעה אותי ומסבירה שהדמעות נובעות מהתרגשות לפגוש את בנה.
אנחנו מתחילות עם גילוח. שירלי רוצה להתקלח לפני הניתוח. עולה גם רעיון של חוקן. אני מגלחת את שירלי עם סבון ומים חמימים, עושה לה חוקן והיא ממשיכה בשירותים ומקלחת. היא יוצאת אחרי 10 דקות רחוצה ונקייה ומוכנה להמשך. רופאה באה, מרכיבה לה עירוי ולוקחת דמים. יש דיון שלם לגבי מקום הדקירה. שירלי לא רוצה בשורש כף היד כי זה כאב לה שם. מבקשת במקום אחר. הרופאה משתפת פעולה וביחד הן מוצאות מקום שמקובל על שתיהן. יש עירוי. גם חותמת על הסכמה לניתוח. יש הוראות לתת פרה מדיקציה. הכול נעשה לאט. שירלי שואלת שאלות ומקבלת תשובות. היא מורידה תכשיטים. לא מורידה משקפיים. הפעם היא רוצה לראות.
שירלי עוברת לאלונקה. כולנו נוסעים ביחד במעלית- שירלי, אמנון, הכוח עזר, המיילדת ואני. צפוף ונעים. כולם מחייכים, מצטלמים. כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.
שירלי נכנסת לחדר ניתוח. באמת קר. אני עומדת על ידה כל הזמן, קצת נותנת הסברים וקצת מסיחה את דעתה. יש מצב רוח טוב, כולם נראים רגועים. עובדים לאט ובזהירות. אני מכינה את שירלי לכך שרגע אחרי שתשמע צליל של שאיבת נוזלים היא תשמע את הבכי של הבן שלה. וככה זה היה. בזמן שרופא הילדים טיפל בתינוק, אני והמרדים שמים לה את המשקפיים והמרדים שחרר לה את היד. חיכינו ביחד שהמיילדת תביא לה את התינוק והיא תחזיק אותו. ואכן כך זה היה - היא החזיקה, חיבקה, נישקה, ראתה, הרגישה והריחה את הבן שלה. מצלמים. הפעם, יש דמעות של אושר טהור.
המרדים שואל את שירלי אם היא רוצה לישון בזמן סגירת הבטן והיא עונה לו שכן, בשמחה היא תישן. אני מחליטה להישאר. לא רוצה לקלקל את הקסם. פוחדת שתפתח את העיניים ותמצא את עצמה לבד. יושבת, נחה, נושמת ושמה לב לכמה אושר יש בליבי. ממש מסיבה קיסרית.
מחכה לסיום הניתוח. עוברת ביחד עם שירלי לחדר התאוששות. אמנון מודיע לנו על משקל התינוק. הכול בסדר. אף אחד לא לבד. אני עם שירלי ואמנון עם התינוק. אמנון מגיע לתוך חדר התאוששות. סוגרים מסביבנו את הוילון ומבקשים שנהיה בשקט. אין בעיה. אני הולכת ומשאירה את שירלי ואמנון להיות ביחד. אני אומרת להם שאפגוש אותם במחלקה. וכך זה היה.
מיד אחרי קבלתה למחלקת יולדות, שירלי מבקשת שיביאו לה את התינוק להנקה והביאו אותו מיד. אנחנו מקלפות אותו מהבדים שעוטפים אותו כי שירלי רוצה להרגיש את עורו על עורה. מכסים את שניהם בשמיכות חמות והוא עושה את דרכו אל השד ומתחבר. זהו, עכשיו אפשר ממש לנשום.
אני נפרדת מכולם. אף אחד מאיתנו לא מצא את המילים לבטא את מה שעברנו ביחד.
אני חוזרת לחדר לידה, לאט לאט מתחילה למצוא את המילים לתאר מה שקורה לי. אני מבינה שכל סוגי הידע שבי התייחדו היום באירוע הזה. האדם שבי, האישה שבי, המיילדת שבי והמטפלת שבי נפגשו היום ואפשרו למשהו חדש לקרות. עכשיו, רק נשאר לי לספר לכל העולם מה שאני למדתי.
מקסים מקסים מקסים!תחיה דולה
את יודעת מה ריגש אותי בסיפור הזה?עקרת בית
שהיה תיקון למרות הניתוח הנוסף, ואיתו ובעזרתו,
הרבה נשים חושבות, שתיקון לסיפור כזה, הוא רק לידה טבעית אח"כ,
ופה בסופו של דבר היה ניתוח, אבל היה תיקון והיה השלמה,
מרגש מאד מאד הלוואי וגם לי יהיהפרח-בר
תיקון כזה....מקסימה את
אוומשיח עכשיו!
אני בוכה מהתרגשות. אני כל כך שמחה בשביל שירלי....
ווואווומאושרת22
נשארתי עם פה פעור...
פשוט מרגש ומדהים!
פשוט מרגש ומדהים!
ריגשת..וחיזקתimosh30
וואו, מרגש, מקסיםמימיק
הסיפור של הלידה הראשונה כל כך כואב
חוסר היכולת לראות מה קורה, הצורך התהומי להחזיק את הבת שלה.
כמעט צעקתי בשבילה...
ואיזה תיקון מרגש בלידה השניה.
וואיי וואייאיזה טוב ה
יש נשים שאני פשוט רוצה ללמוד מהם את החוזק שלהם איזה מדהים!!
חסרים פרטיםמינימאוס2
אם את מניקה או לא ואם כן אז האם מלא
האם פעמים קודמות אם היו ההנקה עזרה לך ולכמה זמן
כמה זמן את רוצה למנוע - האם חודשיים או שנה
האם את מונעת כי ממש אסור לך
ואז נרות זה כמובן לא מספיק ולא משנה כמה את שמה ...
את ניק מוכר - יכולה לבוא אלי לאישי
(אם לא אני לא מגיבה)
רק התקןפרח-בר
כל השאר הורמונלים ונרות זה לא מספיק בטוח
יש אפשרות לעשות מעקב זקיקיםמינימאוס2
ואז תוכלי להתחיל למנוע רק מאז שחזרת לבייץ
נדמה לי שכל עוד מניקים ולא קבלת מחזור - עושים אותו פעם בחודש
תתיעצי כמובן עם הרופא איך בדיוק
(מעקב זקיקים = US ואגינלי)
התקן לא הורמונליפרפר לבן
יש נרות שקונים באופן פרטי והם יותר טוביםנונימי
יש באשדוד, בירושלים ושמעתי שגם באשקלון (אני מאמינה שאפשר להשיג בעוד מקומות)
נרות זה לא 100% יש לי חברה שנקלטה תוך כדי..imosh30
שום דבר לא 100% אבל נרות זה הרבה פחותמינימאוס2
אפשר להקלט גם עם גלולות וגם עם התקן
הדבר היחידי שמונע לגמרי זה להמנע לגמרי
מכון פועהאמונה19
מבינים הרבה בתחום של מניעה מומלצת
גם הלכתית וגם רפואית
ממליצה לפנות אליהם
גם הלכתית וגם רפואית
ממליצה לפנות אליהם
דיאפרגמהבת 30
זה לא הורמונלי בכלל. זה מעין "מכסה" גומי שמותאם לך אישית , שמכניסים אותו לפני קיום יחסי אישות.
מסכימה ומוסיפהבועות
דיאפרגמה ומבחינה הלכתית זה נהיה יותר ויותר מומלץ על ידי הרבנים כאמצעי מניעה ראשוני.. כיוון שאין בו הורמונים משמע אין לו תופעות לוואי..
לגבי המחיר אני לא יודעתבועות
בעקרון צריך ללכת לרופא או אחות שלמדו איך להתאים את הגודל הנכון.. צריך לוודא שעברו הכשרה וכדאי לקבל המלצות...
התאמת דיאפרגמהלהיוולד מחדשאחרונה
התאמת דיאפרגמה - תמי טסלר, מיילדת, גדרה 0524-700563
רכישת דיאפרגמה: חברת מדיפז - 0528389101
בהצלחה.
יכול להיות שהגוף לא צריך חלבונים ולכן דוחה אותם??שמחה
יכול להיות שאני לא צריכה חלבונים??
אני בשבוע 13, ומתחילת ההריון אני לא מסוגלת לגעת בעוף בשר וביצים. ממש עושה לי רע! ממש לא מסוגלת, מקסימום בשבת עושה כאילו אוכלת ביס עוף.
ולפני ההריון הייתי אוכלת לפחות 3 פעמים בשבוע בשרי..
נראה לכן שאני צריכה להכריח את עצמי או שהגוף שלי פשוט דוחה את זה?
אני בשבוע 13, ומתחילת ההריון אני לא מסוגלת לגעת בעוף בשר וביצים. ממש עושה לי רע! ממש לא מסוגלת, מקסימום בשבת עושה כאילו אוכלת ביס עוף.
ולפני ההריון הייתי אוכלת לפחות 3 פעמים בשבוע בשרי..
נראה לכן שאני צריכה להכריח את עצמי או שהגוף שלי פשוט דוחה את זה?
בהריון יש הרבה טעמים שמשתניםחיפושית אדומהאחרונה
וזה לא בגלל החלבונים שבעוף/בשר, אלא בגלל הטעם והמרקם.
חלבונים יש גם בקטניות (נגיד ממרח חומוס את עדיין יכולה לאכול?) . וגם בדגנים (למרות ששם הכמות הניכרת היא של פחמימות, אבל יש שם גם לא מעט חלבונים). וגם במוצרי חלב.
גם לי בהריון הזה קשה עם עוף ובשר (עם ביצים אני איפה שהוא באמצע), אבל אני לא מרגישה דחיה מחלבונים באופן כללי.
אני לא חושבת שאת צריכה להכריח את עצמך לאכול משהו שדוחה אותך. את צריכה להקפיד לאכול ירקות מגוונים, דגנים מלאים וקטניות מגוונות - וככה מובטח לך שלא יחסרו לך חלבונים בגוף.
בתאבון!
העמסת סוכר 100זאת שיודעת
עשיתי לפני שבועיים- שבוע 27+6- העמסת סוכר 50 ויצא לי ערך 155.
הרופא הפנה אותי להעמסה של 100 אבל אני דוחה ודוחה ועדיין חי יצא לי ללכת.
דקירות כואבות לי ואני מפחדת, ובנוסף אני לא יכולה לקחת את בעלי איתי ל-4 שעות מסכן הוא יתחרפן שם.
מה עושה??
יש גבול של גיל הריון שאפשר לעשות את זה? אני אוטוטו שבוע 30...
הרופא הפנה אותי להעמסה של 100 אבל אני דוחה ודוחה ועדיין חי יצא לי ללכת.
דקירות כואבות לי ואני מפחדת, ובנוסף אני לא יכולה לקחת את בעלי איתי ל-4 שעות מסכן הוא יתחרפן שם.
מה עושה??
יש גבול של גיל הריון שאפשר לעשות את זה? אני אוטוטו שבוע 30...
כדאי להזדרז עם זהתחיה דולהאחרונה
כי זה חשוב לדעת אם חלילה יש סכרת הריון
אולי תקחי איתך חברה/אחות/אמא?
פעם הבאה שחמותי תגיד שהיא אוהבת שתינוק בוכה..imosh30
יש לה הרגל להציק לתינוק היא נהנת מבכי..
אני קראתי ונלחצתי
http://www.sugarbaby.co.il/Articles/excessivecrying
אני הייתי מתקשרת כל פעם שהוא בוכה שתשמע אותו...ת.מ.
גם באמצע הלילה אולי זה יגרום לה להפסיק...
ולא קראתי את המאמר כרגע...
ולא קראתי את המאמר כרגע...
זה לא אמיתי. חחחחח.באמת תשאירי אותו כמה לילות אצלהאין כמו אמא
אולי איזה שבוע. ותטוסי עם בעלך לאיזה טיול בחו"ל. היא מאוד תהנה מהבכי.
לא נראה לי שאת צריכה להילחץ.אנונימי (פותח)
גם אני למדתי על זה (במסגרת לימודי חינוך מיוחד)
ולא מדובר בבכי פה ושם.
מדובר עם תינוקות שבאופן קבוע השאירו אותם לבכות, מהזנחה.
התינוקות האלה חווים הזנחה (ושאין מי שיענה אליהם כשהם צריכים) וזה משפיע עליהם לטווח הארוך.
(זה אחד הסיבות שילדים שחוו הזנחה גדלים להיות ילדים בסיכון, גם אם הם במשפחת אומנה טובה)
את בטוח אמא טובה שנענית לתינוק שלה, ורק פה ושם כשזה לא מתאפשר נותנת לו לבכות קצת יותר.
זה לא מכוון אליך 
ידעתי שפה יהיו דרכים להתמודדות איתה.. ותודהimosh30
שלי כבר גדלו מעט.. ולמדתי לענות או לשלח עליה את הבעל
לטוס לחו"ל?! בשביל זה יש לי אמא את רוצה שבעלי יהסס בעצמו חח
אולי צריך לפתוח שרשור סיפורים הזויים
אני בטוח מנצחת..
הייתי אומרת להמאמע צאדיקה
כן? כי אני דווקא אוהבת לשמוע את הבכי שלך.... רוצה?
הנה הנה חמודה... תבכי...
|צביטה חזקה מידי בלחי של הסתומה|
|וואחד לאטמה| אם זה לא עוזר להביא לה דמעות..
אצל ההורים שלי אסור בכלל לצבוט לילדים בלחיים. בכלל.
מי שצובט- מקבל מאבא שלי צביטה חזקה, וחזק, שכואב לו.
גם למבוגרים מותר לעשות רק "טובה, טובה" לילד
מאמע צאדיקה שפכת אותי מצחוקimosh30אחרונה
נראה לי אני אקרא לאבא שלך כשהיא תבוא 
איזו חשמלית?קיפי.
יש להם כמה וכמה סוגים בפערי מחירים גדולים מאד
ו-כן. יש נשים שהמשאבות הפשוטות יותר לא שואבות להם
והן צריכות דווקא את המשאבות היקרות
(וגם נשים נדירות ששום משאבה לא שואבת להן, רק תינוק. אבל לא סיכוי סביר שבדיוק את כזאת.. זה באמת לא נפוץ)
אם ניסית מיני אלקטריק של מדלה- נסי ספקטרה של יד שרה
ואם גם זה לא עובד
תשיגי את היקרות יותר של מדלה
אנונימי האחרונה צודקת היה לי כך וזה הסתדר.נסיכים
כןאני#
אצלי החשמלית לא היתה טובה, הידנית של אוונט שאבה הרבה יותר
בדקת שכל המרכיבים במקום?משיח עכשיו!אחרונה
בשעה טובה!!יפעת1
מאחלת לך בע״ה המשך הריון קל,ארוך, עגול בריא ומשעמם ושבסופו תצאו בידיים מלאות.
קודם כל חשוב לבדוק ברזל.
ללכת לישון מוקדם לנוח צהריים
קודם כל חשוב לבדוק ברזל.
ללכת לישון מוקדם לנוח צהריים
הרפוא אמר לי אתמולמשיח עכשיו!
אם הכל בסדר- מספיק בדיקת דם פעם בחודש וחצי חודשיים
אם יש בעיה (המוגלובין נמוך וכו') אז מינימום פעם בחודש
מזל טוב, שנזכה להיריון משעמם ועובר בריא
בשעה טובה!תחיה דולהאחרונה
ברוכה הבאה
שימשיך בקלות, בבריאות ובטוב ארוך ומשמעם ויסתיים בידיים מלאות
לפי מה שאני יודעתהרש
מקבלים אנטיביוטיקה רק אם הייתה לך ירידת מים והלידה לא מתקדמת..(לוקח יותר מכמה שעות או משו כזה)
ככה שנראלי שלא 100% צריך..
אבל זה רק מה שאני יודעת..
לי אמרו אחרתאמונה19
בכל מקרה מקבלים אנטיביוטיקה לפני הלידה
אשמח גם לעצות אם יש דרך להיפטר מזה..
תודה!
אשמח גם לעצות אם יש דרך להיפטר מזה..
תודה!
מה פתאם??ספגטי מוקרם
צריך אנטביוטיקה לפני הלידה, ואם עובר 4 שעות ולא יולדים, מקבלים שוב.
כך עד הלידה..
(לא כזה מלחיץ. גם ככה פותחים וריד..)
זה חיידק ההרפס?איזה טוב ה
לא, זה סטרפטקוקס, שנמצא בנרתיקאם אם
לא נראלי שזה בטוח כל הלידות..ספגטי מוקרם
עובדה שהיה לי בלידה הראשונה, והרופאה בדקה גם בשניה (גם היה..)
אבל אם זה היה בטוח שתמיד יש, מה הטעם שהיא בדקה גם בהריון השני?
אז ככהאמונה וביטחון
לא ידוע לי על משהו טבעי לטיפול. אשמח מאוד גם לשמוע
אנטיביוטיקה צריך לקבל במידה וחיובי לפחות שתי מנות לא קשור לירידת מים מקבלים בכל מקרה. לכן ממליצים לבוא מוקדם יותר. במידה ולא הספקת לקבל שתי מנות אנטיביוטיקה לפני שילדת התינוק יישאר להשגחה בתינוקייה ותוכלי להיות בביות רק אחרי 24 שעות.
ולא זו לא חתונה קתולית
צריך לבדוק לפני כל לידה
איזה קטע שכתבנו אותו כותרת בהפרש קטן 
אשירה לה' בחיי
אז ככה:אשירה לה' בחיי
אכן רוב הסיכויים שזה יהיה בכל הלידות, אבל היו גם מקרים שהפסיק ולא המשיך לשאר הלידות.
לי היה בשניים. נותנים אנטיביוטיקה כל 4 שעות ואח"כ רושמים בעריסה של התינוק שהיה לאמא כדי לעקוב אחריו שהכל בסדר.
שמעתי גם שיש התנגדות לאנטיביוטיקה אפילו ברפואה ה"רגילה". כי ל"ע היו גם מקרים שהאנטיביוטיקה סיבכה את היילוד. לכן לא ברור מה יותר מסוכן ובאחוזים גבוהים יותר: הסיכון מהחיידק או מהאנטיביוטיקה (ולכן גם לא כל הרופאים בודקים את החיידק הזה...)
שמעתי על מישהי שטיפלה בחיידק עצמו בדרכים טבעיות אבל אין לי מושג איך לא העלים לגמרי אבל מקטין את הסיכון (ככה הבנתי ממנה)
בהצלחה!
אצלי:פנינה צחורה
באחת הלידות היה GBS
הייתי בטוחה שזה תנאי לקבל עירוי ואם לא מספיקים אז היילוד מקבל.
רופאת משפחה רשמה לי אנטיביוטיקה לקחת 10 ימים, ב15 יום שלפני התאריך המשוער ולבדוק שוב.
נטורופת המליץ על פרוביוטיקה - לקחת מייד אחרי הלידה (כלומר - אחרי העירוי).
ו-ל-ב-סוף מה שהיה שילדתי לפני העירוי וגם המדיניות בביה"ח היא שבודקים את יילוד ואם הוא נקי מהחיידק אז לא נותנים לו אנטיביוטיקה.
אקיצור זו שאלה של מדיניות בית החולים.
מנסיוני האישי (ממליצה מאוד לקרוא...)רבה אמונתך!
קצת רקע על החיידק:
הgbs הוא ממשפחת הסטרפטוקוקוסים (בן דוד של ההוא מהדלקת גרון). הוא נמצא באיזור פי הטבעת והרנרתיק של בערך 15% מאוכלוסיית הנשים הפוריות הבריאות. אין לא תסמינים והוא לא גורם נזק לאישה.
במקרה של נשאות לחיידק האישה כאמור לא תסבול מכך (ברוב מוחלט של המקרים) ולא תדע על כך. אבל: במהלך הלידה העובר עלול להידבק מהחיידק ולתינוקות רכים החיידק עלול להיות קטלני!
לשמחתנו, סיכויי ההדבקה הם נמוכים מאוד מאוד, וגם את תינוק נדבק, הסיכוי שהוא יפגע הוא לא גבוה. (ניתן לחפש סטטיסטיקות באינטרנט, המידע במקרה הזה הוא דיי אמין)
הבעיה, החיידק הנ"ל עמיד לאנטיביוטיקה, ולא ניתן לחסל אותו לחלוטין בעזרתה, ניתן רק להחליש אותו לזמן מוגבל...
כיצד מטפלים בבתי החולים:
כפי שנכתב כאן, האישה צריכה לקבל אנטיביוטיקה כ-4 לפני הלידה (אנטיביוטיקה לווריד), אם הלידה מתארכת חוזרים על העירוי. כאשר התינוק נולד עוקבים אחריו ובודקים האם הוא מפתח תסמינים של gbs, במקרה הצורך מטפלים גם בתינוק באנטיביוטיקה. אם האמא לא הספיקה לקבל אנטי' התינוק יקבל בכל מקרה.
האם יש משהו אחר לעשות??
הרבה רופאים קובנציונאלים אומרים שלא. הם מתכוונים לכך שאין טיפול תרופתי שפותר את הבעיה!
אבל יש דרכים נוספות...
החיידק אומנם עמיד לאנטי', אבל יש בעולם כוח שיכול לחסל אותו!! 
הכוח הוא: מערכת חיסונית אנושית תקינה וחזקה!
כל שעלינו לעשות הוא לדאוג לחיזוק המערכת החיסונית...
לשם כך:
א. נימנע מלהחליש אותה! נמעט ככל הניתן באכילת סוכרים ושמרים! ונמעט בלקיחת אנטיביוטיקה שלא לצורך (היא מאוד מחלישה את המערכת...)
ב. נחזק אותה! על ידי הוספת "חיידקי ביו". ניתן לעשות זאת ע"י לקיחת פרוביוטיקה, או ע"י אכילת יוגורט ביו טבעי (לא ממותק!!) יש המהדריך גם למרוח יוגורט בפתח הנרתיק בשבועות שלפני הלידה בכל ערב...
כיוון שהטיפול הנ"ל הוא אינו תרופתי, יש להתחיל בכך לפחות חודש וחצי לפני הלידה (זהו תהליך איטי...)
ולבדוק שהוא באמת עזר (לבצע משטח gbs ולראות שהוא יצא שלילי...)
יש לקחת בחשבון, שלא תמיד זה יעזור... אבל בהרבה מקרים כן
נסיוני האישי:
לפני הלידה הראשונה, עישיתי משטח gbs, שיצא חיובי! קיבלתי אנטיביוטיקה 3 פעמים!! (לידה ארוכה...) וגם התינוקת קיבלה קצת...
לקראת הלידה השניה, החלטתי לנסות, השתדלתי להוריד סוכרים, ומשבוע 31 לקחת בכל יום פרוביוטיקה (אני לקחתי "ביו פימייל" של סופהרב), בשבוע 36 עשיתי משטח gbs שיצא שלילי לשמחתי הרבה! המשכתי כמובן לקחת את הפרוביוטיקה עד הלידה!
אגב, הgbs מטבעו לפעמים נמצא ולפעמים לא... לכן, חשוב לעשות את המשטח סמוך ללידה (משטח שנעשה מוקדם מידי יכול להיות לא רלוונטי). כפי שכתבתי ה gbs משגשג כאשר המערכת החיסונית מוחלשת (אחרי אנטיביוטיקה, או בצריכה מוגזמת של שמרים או סוכרים), גם הוא כמו הרבה חיידקים, חזק על חלשים... 
אם את רוצה להיפטר מזה-אמא שלה
תכניסי שן שום לנרתיק ללילה,
תבקשי בדיקה חוזרת- היא בד"כ תצא שלילית..
והיום בכל הריון עושים בדיקה חוזרת, זה בהחלט יכול להעלם ואפשר לחסוך את האנטיביוטיקה.
שמעתי שזה עוזררבה אמונתך!
לא ניסיתי...
אבל גם שמעתי שזה עלול לפגוע בדברים אחרים (השום מאוד חזק...), בריקמה העדינה שם...
אני עדיין ממליצה על חיידקי ביו...
וזה ממש לא אומר לגבי הלידות הבאות (זה רק אומר שחשוב לבדוק בכל לידה...)
יש טבליות של שום וקורניתנונימי
אולי זה יכול לעזור במקום..
בדיוק היה לי מבחן על זה!אמא אדמה
אני נורא מתחברת למה שכתבה רבה אמונתך! -
מצד אחד לא לפסול לגמרי את הרפואה האלטרנטיבית מצד שני לא לעצום עיניים ולנהוג באחריות.
למי שרוצה להעמיק, זה תקציר של מה שלמדנו:
GBS הוא זן של חיידק הסטרפטוקוקוס, שנמצא בדרך כלל במערכת העיכול ולפעמים מגיע גם לנרתיק.
בארץ, בערך 12.5% מהנשים נושאות את החיידק בנרתיק ואחוז הילודים שנדבקים עומד על בערך 1:10,000.
אופי הנשאות משתנה מאישה לאישה: יש נשים עם נשאות תמידית, יש כאלו שריכוז החיידק אצלן משתנה ובא "בגלים",
ויש כאלו שהנשאות אצלן "באה והולכת". לכן, ההמלצה היא לבדוק בכל הריון שתי תרביות בערך בשבוע 35-37.
ריכוז החיידק בנרתיק משפיע באופן ישיר על הסיכוי של התינוק להידבק! טיפול באנטיביוטיקה עשוי להוריד בערך
בסדר גודל את הסיכוי להידבקות - גם כי הוא מפחית את ריכוז החיידק בנרתיק וגם כי הוא מגיע דרך השיליה לעובר
ומקנה לו כך הגנה. בבדיקה שמים לב גם לריכוז החיידק וגם לתת-סוג שלו. יש 3 תתי סוגים ואחד מהם נוטה להיות יותר מסוכן.
החיידק עשוי להוביל למצבים מאוד קשים אצל התינוק ולכן יש חשיבות כל כך גדולה לאיתור שלו. אני לא רוצה להלחיץ
אז אמנע מהפחדות לגבי ההשלכות של הידבקות התינוק בחיידק... מי שרוצה מוזמנת לשאול באישי או לחפש ברשת...
הסתייגות אחת ממה שרבה אמונתך כתבה - האנטיביוטיקה מאוד יעילה בטיפול נגד החיידק והוא לא עמיד בכלל!
הסיבה להמנעות ממתן אנטיביוטיקה חופשית היא בעיקר הסכנה בהפרת האיזון של הפלורה החיידקית הטבעית -
חיידק אחד הולך? אחד אחר מגיע במקומו. עשו ניסוי בארה"ב ובמהלכו נתנו אנטיביוטיקה לכל הנשים שבאו ללדת,
והתוצאה הייתה לא טובה. גם האמהות וגם הוולדים נטו לפתח זיהומים מאותם חידקיים שעמידים לסוג זה של אנטיביוטיקה.
בעקבות הניסוי, הוחלט בארץ ובארה"ב על מתן אנטיביוטיקה רק בשלושה מצבים:
א. אישה שנמצאה נשאית בתרבית בשבועות 35-37.
ב. לידה פתולוגית - ירידת מים מוקדמת, זיהום תוך רחמי או זיהום בדרכי השתן.
ג. אישה שילדה בעבר תינוק החולה ב-GBS.
מקווה ששפכתי אור על הנושא
אני קיבלתי אנטיביוטיקה למרות שעמדתי רק בקריטריוןבת 30
הראשון- של הנשאות. וגם זה חלקי- כי בלידה נתנו לי על סמך תרבית של הריון קודם...אז אולי הם לא היו מעודכנים? (לידה לפני שנה ו4 חודשים. )
ממה שאני יודעת הפסיקו לתת אוטומטית לכל נשאית בגלל שראו שזה לא מוריד את אחוז התמותה או התחלואה הכללית, ל"ע, אצל ילודים. בהתאם למה בנכתב למעלה- אם אין חיידק כזה אז בא אחר במקומו..
מספיק רק קריטריון אחד אמא אדמה
על פי מה שהבנתי, אם יש חשד, אפילו קל שבקלים, שיש נשאות של GBS אצל האמא, והתינוק עדיין מחובר לשילייה -
היא כנראה תקבל מנת אנטיביוטיקה. החיידק הזה הוכיח את עצמו כהרסני ולכן אין הרבה גמישות כלפיו,
ראוי לעשות הכל כדי למנוע הדבקה. הוא לא כמו כל חיידק אחר.
מה שכתבתי למעלה לגבי "אם אין חיידק כזה אז בא אחר במקומו" נאמר לגבי הגישה של מתן אנטיביוטיקה לנשים
מבלי שיש סיכוי סביר לכך שהן נשאיות בחיידק. אצל נשים כאלו, ראו שחבל לקחת את הסיכונים שבנטילת אנטיביוטיקה,
מכיוון שהיא מדללת אוכלוסיית חיידקים שלימה אשר במקומה עשויים להופיע חיידקים שיש פחות אמצעים רפואיים לטפל בהם.
אבל אישה שיודעת שהיא נשאית של GBS? חייבת לעשות מה שהיא יכולה כדי לוודא שעד הלידה החיידק (כמעט) לא שם.
תיקון קטןג'ינג'ר
בארה"ב בודקים כל אישה הרה ונותנים אנטיביוטיקה לכל הנשאיות.
בישראל בודקים כרוטינה רק נשים שנמצאות באחד ממצבי הסיכון שציינת.
בישראל בודקים כרוטינה רק נשים שנמצאות באחד ממצבי הסיכון שציינת.
לא הבנתי.אמא אדמה
גם בארץ ההמלצה היא שכל אישה הרה תיגש להיבדק בשבועות 35-37 ואם היא לא נבדקה עד לזמן הלידה,
אז היא כנראה תקבל אנטיביוטיקה בלי בדיקה, רק אם מתרחשים שני הקריטריונים האחרים.
את הגישה הזאת פיתחו בארה"ב אחרי הניסוי שתיארתי, ובישראל אימצו אותה בעקבות כך.
האם הבדיקה שעליה את מדברת נעשית בחדר לידה? אם כן, אז למדנו על שתי שיטות:
א. ניסו לפתח טסט מהיר שיראה נשאות, אבל זנחו אותו מכיוון שתרבית "מהירה" משם אחרי ירידת מים
עשויה לצאת שלילית, למרות נוכחות של חיידקים. ואז זה יוצר ח"ו מצב שהוא הכי גרוע: הרי אם חושבים
שאין נשאות למרות שיש, זה מוביל לכך שלא עוקבים אחרי התינוק ואפילו אם מופיעים תסמינים של GBS,
עלולים לאבחן אותם לא נכון ולפסול את הזיהום החיידקי על סמך הבדיקה השגויה.
ב. היום עובדים קשה על פיתוח שיטה מהירה להרבות את החיידק (ע"י PCR), כך שההחלטה
על מתן אנטיביוטיקה בחדר לידה עשויה עוד כמה שנים להיות הרבה יותר מושכלת.
אבל על פי מה שלמדנו השיטה הזאת עדיין נסיונית ויקרה מאוד.
מעניין למי מהשיטות התכוונת. הבנתי שבישראל לא מבצעים היום בדיקה בחדר לידה,
אלא פשוט נותנים אנטיביוטיקה אם יש חשד כלשהו לנשאות.
זו לא ההמלצה בישראלג'ינג'ר
ולא אימצו בישראל את ההמלצות מארה"ב.
למידע נוסף:
http://www.health.gov.il/hozer/mr22_2005.pdf
שימי לב לסעיף הראשון בחוזר.
"
אז כנראה שהפרופסור שלי לא מעודכן אמא אדמה
תודה על התיקון!
כוונתי בנוגע לעמידות לאנטיביוטיקה היארבה אמונתך!
שהחיידק חוזק בקלות יחסית גם לאחר שימוש באנטיביוטיקה. כלומר האנטיביוטיקה לא מחסלת אותו לחלוטין, רק באופן זמני. מי שהייתה נשאית והשתמשה באנטיביוטיקה עשויה מאוד לחזור להיות נשאית תוך זמן קצר...
תודה על הדיוק, ועל המידע המדוייק!
לזוגתי יש, היא חקרה את הנושא ואמרהקשלש
שכדאי לבדוק לפני כל לידה כי זה לפעמים נעלם
אז זה לא חתונה קתולית
לא יודעת אם יש משהו טבעי אבלאנונימי (פותח)
זה בטוח לא 'חתונה קתולית' עובדה שלי בלידה הראשונה היה והתינוקת נדבקה ונאלצה לקבל אנטיביוטיקה ולהשאר בבי"ח כשאני יצאתי (לא נעים בכלל ומלווה בבדיקות דם יומיות כדי לבדוק את ההשפעה וכו'...)
אבל בלידות הבאות- לא GBS ולא כלום. הבדיקות יצאו שליליות ב"ה. וכששאלתי ענו לי שהחיידק הזה לפעמים כן נמצא ולפעמים לא ולמרות שפעם חשבו אם פעם אחת היה GBS אז אוטומטית היה צריך לקבל אנטיביוטיקה לפני הלידות הבאות, כיום מקובל לבדוק נשים בהריון ראשון/ שפעם אחת יצאה להם תרבית חיובית או שיש סיבות אחרות לחשוד שיש סיכוי לנשאות וזהו.
מישהי יודעת =תות
האם קיים קשר בין GBS לבין קנדידה?
זה ממש מעניין כי כל הדברים הטבעיים שכתבו - להוריד סוכרים ושמרים, יוגורט ביו, פרוביוטיקה (כמו ביו פימייל), שום בנרתיק - אלו תרופות נגד קנדידה!
ממש מרתק ואשמח אם מישהי פה יודעת או שמעה על קשר בין הדברים
(אני מכירה מישהי שהתחילה לשים שום בנרתיק בשביל GBS, ופתאום עברה לה הקנדידה שהיא סבלה ממנה...)
וואו, באמת מענייןאמונה19
אם שום יכול לעזור לקנדיגה אז אולי גם אני אאמץ את הרעיון..
אבל- זה עלול לגרום נזק לרקמות שם? איפה אפשר לברר זאת?
אבל- זה עלול לגרום נזק לרקמות שם? איפה אפשר לברר זאת?
אין קשר ישיר ביניהם,אנונימי (פותח)
הקשר הוא בזה שגם החיידק וגם הפטריה מתפתחים כשהמערכת החיסונית חלשה (קנדידה מתפתחת דווקא בכזה מקרה, ומחלות מתפתחות גם הם דווקא לאנשים עם מערכת חיסונית חלשה)
והמערכת החיסונית נהיית חלשה בעקבות אכילת סוכר ופטריות (שמרים), וחוסר בחיידקים טובים (פרוביוטיקה)
שום מחזק את המערכת החיסונית (באכילה) והוא כמו אנטיביוטיקה טבעית, שהורגת דווקא את החיידקים הרעים.
לכן הוא טוב לשניהם.
(לגבי פגיעה ברקמות, אני לא יודעת, אבל מן הסתם זה לא מומלץ למישהי עם רגישות באיזור, כך שגם אם מגלים שזה בסדר מומלץ לבדוק באופן אישי אם יש רגישות באיזור)
^^^^ צודקת חזקים על חלשים, כמו שכתבתי...רבה אמונתך!
יפה, תודה רבה!תותאחרונה
בקיצור, עם הצרות האלה או בלעדיהן - כנראה שעדיף להמעיט בסוכר ושמרים...
זה חיידק שעלול ליצור בעיותאני#
נראה לי שבמקום "נגזר" עלי לקבל אנטיביוטיקה, צריך לומר ב"ה שיש אנטיביוטיקה!
(כדרך אגב אני נשאית של gbs ילדתי 2 בנות מתוקות בלי לקבל אנטיביוטיקה, והם מקסימות והכל בסדר, ורק היו צריכות להיות במעקב, אבל בעז"ה בפעם הבאה אעשה כל מאמץ להגיע בזמן גם בשביל להספיק לקבל אנטיביוטיקה)
לא יודעת אם יש קשרבת 30
או שפשוט גם הקנדידה וגם הGBS הם מיקרואורגניזמים שאוהבים את אותו אוכל...פשוט בגלל שהם כאלה.
יש הסבר מדעי לזה שהבחילות נגמרות בסוף השליש ה-1?עקרת בית
כאילו מה?
הרי הגוף ממשיך להיות בהריון אז מה נסגר פתאום?
(ואל תגידו לי יש נשים שהבחילות ממשיכות להם עד הסוף, הייתי בסרט הזה בעצמי, ומשום מה זה נראה לי יותר הגיוני , ופשוט עניין אותי לדעת אם יש מדע שמדבר על זה 
)
אוליאיזה טוב ה
הגוף מתרגל לרעיון??
אולי עד חודש שלישי זה זמן של הוצרות העובר ואחרכ הונסיכים
הוא רק גדל ומתבשל....
וודאי שיש,אורית**
אני רק לא זוכרת במדויק.
זה קשור לרמות השונות של ההורמונים השונים, שמשתנים בתקופות השונות של ההריון.
מעבר לזה - לא זוכרת...
^^^^תחיה דולה
נזכרתי באזיה משהומינימאוס2
לא זוכרת בדיוק אבל בערך -
בתחילת ההריון אין שיליה ומה שמחזיק את ההריון זה הרמה הגבוהה של ההרומונים
אחר כך כאשר השיליה נוצרת הגוף כנראה "מתמתן"
כן יש הסבר. בפנים-פרפר לבן
עד סוף החודש השלישי עדיין אין שליה שמחזיקה את ההריון ומזינה את העובר.
לכן כמות ההורמונים גדולה על מנת שהם יחזיקו את ההריון וידאגו לכך שיהיה תקין ולגדילה תקינה של השליה.
כמות ההורמונים החריגה הזאת מוציאה את הגוף מאיזון ולכן הגוף מגיב בהתאם.
ברגע שרמת ההורמונים יורדת והשליה לוקחת פיקוד הגוף מתאזן.
לכן כמות ההורמונים גדולה על מנת שהם יחזיקו את ההריון וידאגו לכך שיהיה תקין ולגדילה תקינה של השליה.
כמות ההורמונים החריגה הזאת מוציאה את הגוף מאיזון ולכן הגוף מגיב בהתאם.
ברגע שרמת ההורמונים יורדת והשליה לוקחת פיקוד הגוף מתאזן.
^^^ אני ממש הרגשתי ככה בהריון הראשוןמינימאוס2
כאילו הגוף נלחם בהריון
אז אני מרגישה את זה בכל הריון (עכשיו שישי) 
עקרת בית
הגוף שלי לא מתרגל, ונלחם בזה!!
וביג דיל מתי הייתי בהריון קודם לפני חצי שנה!
מה כבר הספקת לשכוח?
גם אצלי זה ככהמתעלה אליו
בחילות כל ההיריון כי יש לי הורמונים משוגעים
חח איזו חמודה משיח עכשיו!
אני גם תהיתי לעצמי..
שמחהאחרונה
שאלת חלב שאובשמשי
היום נסעתי עם בתי ולקחתי איתי בקבוק שאוב של 150 מ"ל. החלב היה מחוץ למקרר במשך שעתיים בערך (אבל בתוך קלקר מבודד כזה). לאחר מכן נתנו לילדה 90 מ"ל והשאר היה במקרר, ולאחר מכן היה בקלקר הזה (שוב בדרכים, כשעתיים-שלוש). הוא היה קר כשהגעתי הביתה והחזרתי למקרר.
הייתם משתמשות?
עדיף שלא...רבה אמונתך!
בעיקרון חלב שהיה בחוץ-במקרר-בחוץ, עדיף שלא לשמור.
בנוסף, בקבוק שאכלו ממנו עדיף להשתמש בו מיידית (בשעה מקסימום שלוש הקרובות)
אז ככשני התנאים יחד, אני הייתי נמענת מלהשתמש.
אם זה מאוד מאוד חשוב לך, את יכולה להריח ולטעום קצת. אם הריח או הטעם חמוצים, לזרוק...
תודה על התגובה.שמשי
היא לא אכלה מהבקבוק. נתנו לה 90 ואת השאר שמרו במקרר...וגם כשזה היה בחוץ זה היה בתוך קלקר, לכן ההתלבטות. .
אני הייתי משתמשת.אמא!!אחרונה
לא חושבת שיש בעיה.
אם היה עכשיו אמצע הקיץ זה סיפור אחר אבל ביום כמו היום לא נראה לי בעייתי...
היריוןריבי1234
שלום וברכה היום עשיתי בדיקת דם לגילו היריון והתוצאה הייתה hcg 45,המחזור האחרון שלי היה ב23.1.14 ,רציתי לדעת האם זה היריון ?ואם כן האם זה תקין? תודה מראש
בשעה טובה....ת.מ.
זה אפילו די מוקדם לגילוי הריון בבדיקת דם...
אם את לחוצה תעשי בדיקה נוספת עוד יומיים בערך ותיראי אם יש עליה יפה...
אם את לחוצה תעשי בדיקה נוספת עוד יומיים בערך ותיראי אם יש עליה יפה...
לפי ה .HCG770מ
נראה שכן מזל טוב!!
קשה לקבוע שבוע מדוייק לפי בטא...רבה אמונתך!
הטווח המתאים לכל שבוע רחב מאוד
אם לפני שלושה שבועות התוצאה היתה שלילית, כנראה שאז עוד לא היית בהריון (יכול להיות שזה היה אחרי ההתעברות, לפני ההשרשה, או ממש קצת אחרי ההשרשה).
כך שיתכן שעכשיו את בשבוע 5.
קבעי תור לאוטראסאונד בעוד כ3 שבועות, ואז תוכלי לדעת טוב יותר
בשעה טובה!
מזל טוב!זהר הרקיע
לא מחשבים שבועות לפי הבטא.
רק לפי תאריך וסת אחרון או לפי אולטראסאונד ראשון.
זה הגיוני שלפני 3 שבועות יצא שלילי ועכשיו ב'ה חיובי.
כמה זמן האיחור?
נשמע תקין ממש..
רק לפי תאריך וסת אחרון או לפי אולטראסאונד ראשון.
זה הגיוני שלפני 3 שבועות יצא שלילי ועכשיו ב'ה חיובי.
כמה זמן האיחור?
נשמע תקין ממש..
בשעה טובה!! הריון צעיר צעיריפעת1אחרונה
סוף מחזוראיזה טוב ה
עם הפרשות שחורות מישהי מכירה תופעה כזאת?
כנראה דם ישן, כך כתוב בדרכי טהרה לגבי הצבע הזהמה אני ומה חיי
אי וודאות....אנונימי (פותח)
אני בשבוע 37+2,
מכירה צירים מוקדמים לא מהיום, חברים טובים שלי כבר כמה חודשים, וגם בהריונות הקודמים...
אבל הבוקר - לא מפסיקים...
העצמה לא השתנתה, אבל התדירות כן...
וגם, במחילה, היתה לי יציאה רכה מאד... שאני זוכרת גם את זה כסימן...
זאת בהחלט התקדמות, אבל בהריון הקודם כל כמה ימים היתה עוד התקדמות, ואין לי מושג כמה התקדמויות יהיו עד ללידה....
מה עושים?
מישהי אמרה לי לאחרונה שנראה לה שבדברים האלו התת מודע חזק, תמיד באיזה שלב מרגישים צורך לארוז תיק לידה, ולפעמים אח"כ באמת יולדים. אתמול ארזתי...
אמאלה...
שלשול (פעילות יתר של מערכת העיכול) יכול לגרום לצירעקרת בית
לצירים
מה הקשר ללידה? הגוף מתנקה לקראת הלידה
זה מה שעושה שמן קיק דרך אגב
תקפידי מאד! לשתות כדי שלא לגרום לצירים מיותרים , שמעייפים אותך, אך לא מקדמים אותך...
סבלנותאם הבנים12
זה יכול לקחת עוד זמן, אלא אם כן ממשיכים בתדירות גבוהה או מתחזקים. (או ירידת מים, דימום)
חשוב לעקוב אך לא להילחץ. (יכול לקחת גם עוד כמה שבועות...)
לא מדעי אבל - יציאות רכות נגרמות מירידת הראש למטה, ולחץ על מערכת העיכול. זה טוב להגיע ללידה כך.
חשוב לשתות הרבה ולנוח.
שיהיה בשעה טוב ובידיים מלאות!
באמת יציאות רכות(שילשול) זה סימן מבשר לידהיפעת1אחרונה
חכי שתרגישי הבדל בעוצמה, תראי אם זה עובר בשינוי תנוחה, מקלחת.
אפשר גם אמבטיה עם חצי כוס יין.
אפשר גם אמבטיה עם חצי כוס יין.
בשבל והודיה לה' יתברךמורמור123
ילדתי בן שבוע שעבר!!
לידה מלאה בסיעתא דשמייא!!
אני מניקה..ורציתי לשאול..פשוט כל אחד אומר משהו אחר.. כל כמה זמן הוא צריך לאכול? לפי דרישה או כל שלוש שעות? אם הוא ישן צריך להעיר אותו? וגרפס הוא חייב לעשות? ואם פלט מה זה אומר?
תודה רבה רבה מראש!!!
לידה מלאה בסיעתא דשמייא!!
אני מניקה..ורציתי לשאול..פשוט כל אחד אומר משהו אחר.. כל כמה זמן הוא צריך לאכול? לפי דרישה או כל שלוש שעות? אם הוא ישן צריך להעיר אותו? וגרפס הוא חייב לעשות? ואם פלט מה זה אומר?
תודה רבה רבה מראש!!!
קודם כל המון מזל טובנסיכים
נחת אושר ובקלות
שנית אני בעד לתת לפי דרישה בגיל הזה הם מאוד צריכים להרגיש אותך כל הזמן
אני מניקה לפי דרישה ובגיל חודשים בערך זה מתיצב לפרק זמן קצוב מאליו.
חייב לחכות לגרעבס אך אם לא עושה תחכי איזה רבע שעה אחרכ תשכיבי אותו.
מזל טובנשמת כל חי
כל 3 שעות, אני יודעת שמעירים רק עם הוא יורד במשקל או שאמרו לך להעיר בבית החולים בגלל שהוא קטן. לגבי גרפס כדאי מאוד זה משחרר ועוזר לתינוק להמשיך לינוק. אם לא יוצא גרפס אפשר לנסות שוב אח"כ. פליטה פירוש שהתינוק הוציא את מה שהוא כבר לא צריך. וזה מצוין, אלא אם כן הוא פולט המון כמו הקאה ואז צריך לפנות לרפואת ילדים . בהצלחה
מזל טוב רב נחתאמונה וביטחון
כמו שכתבו, רק במידה ונולד קטן או מוקדם מעירים, אחרת כדאי לפי דרישה
אל תעירי אחר כך תצטערי
אומרים שבתחילה לא חייבים לעשות גרפס אבל מאוד מומלץ זה מקל עליהם
שלי יכולה לקום גם אחרי שעתיים כי זה מציק לה, היא מאוד סובלת
העיקר שיהיה במזל טוב והרבה נחת
מחכים לסיפור הלידה
זה גם תלוי במשקל שהוא נולדמשיח עכשיו!
אם הוא קטן, אז עדיף להניק כל שעתיים וחצי בערך .
שיהיה בהמון מזל טוב!!!
מזל טוב!יפעת1
שתזכו לגדלו בנחת, בריאות ושמחה.. שפע של חלב
מחכה לקרוא את סיפור הלידה.
כמה התינוק שוקל? אם מתחת ל3 קילו צריך להעיר גם בלילה ולהאכיל כל 3 שעות.
אם זה תינוק גדול יותר על פי דרישה.
מומלץ להרים לגרפס.. הוא לא חייב לעשות.
מחכה לקרוא את סיפור הלידה.
כמה התינוק שוקל? אם מתחת ל3 קילו צריך להעיר גם בלילה ולהאכיל כל 3 שעות.
אם זה תינוק גדול יותר על פי דרישה.
מומלץ להרים לגרפס.. הוא לא חייב לעשות.
מזל טוב!!אם הבנים12
מזל טוב!!!האיה 2אחרונה
הרבה נחת ובהצלחה!!!
לשון קשורה~א.ל
למי שמבינה בתחום..
אשמח לדעת:
א. האם אחרי ניתוק של לשון קשורה בגיל חודש, התינוק חוזר לינוק כרגיל ומיד? או שצריך לשאוב וכו' וישנה תקופת החלמה?
ב. האם הניתוק כולל הרדמה, אלחוש או משהו אחר? איך בדיוק עובד התהליך?
ג. מנסיונכן, האם זה משפר את היכולת להניק, ומפחית את הכאבים?
תודה רבה!!
כן..מרים*
ממליצה לעשות חיתוך
זה יעזור..בע"ה
זה יעזור..בע"ה
עונה מנסיוני האישי בלבדאורית**
א: בד"כ כן, לא תמיד.
ב: איו אלחוש
ג: לצערי לא תמיד. בד"כ כן.
אצלינו עזר אך לא מספיק, עשינו ניתוק שני ונהיה הרבה יותר גרוע. אם את רוצה הרחבות - בשמחה.
התינוק חוזר לינוק מידרחל=)
אבל לוקח בד"כ כמה ימים עד שרואים שיפור בהנקה מבחינת כאבים.
הניתוק לוקח שניה וחצי- חותכים וזהו. הרופאים טוענים שזה לא כואב יותר מבדיקת דם רגילה.
בד"כ, אם אכן הבעיה בהנקה היתה בגלל הלשון הקשורה, זה ממש משפר את הכאבים. אבל לפעמים צריך בכ"ז ללכת שוב ליועצת הנקה כדי להפיק את מקסימום התועלת מהחיתוך.
תודה, באמצעות מה חותכים? ועוד שאלה~א.ל
האם ישנם דברים בעייתים שהניתוק יוצר?
עוד דבר.להבת-כוח
לא ידוע לי על שום בעיות
מה שכן חשוב לדעת- צריך לשים את האצבע מתחת ללשון של התינוק פעם ביום בשבוע אחרי הניתוק כדי שזה לא יתאחה בחזרה. זה לא כואב להם, את עושה בעדינות מתחת ללשון.
הכל תלוי גם בגיל התינוקרק טוב!
ככל שהתינוק יותר קטן, העור (או מה שזה לא יהיה) פחות בשרני ולכן החיתוך יותר פשוט ופחות כואב.
בגיל קטן, זה כאב של רגע, או לפחות כך אמור להיות.
אנחנו ניתקנו בגיל 3 שבועות. חתכו לי עם מספרים. הוא בכה, ומיד אח"כ ינק מעולה!! פשוט נהנתי.
האמת שהוא קצת היה בלי מצב רוח יומיים. אולי כאב לו. נתנו משכך כאבים, וזה עזר.
מחילה, אבל זה לא מדויק.אורית**
מה שצריך לעשות אחרי הניתוק בבית, אני לא מספיק זוכרת את התדירות,
אבל זה הרבה יותר רציני מלשים אצבע.
לפחות לפי ההוראות של ד"ר פורר שאצלו היינו.
וזה מאד כואב לתינוק, וגם ללב של האמא...
זה ממש נכון שכמה שיותר מוקדם עדיף,
ולצערי דווקא כן ידוע לי על בעיות.
לפי מה שיועצת הנקה מנוסה ביותר הסבירה לי, דווקא לאותם תינוקות שיש להם קושי בהנקה, לפעמים יש להם בינה למצוא את הדרך שנוחה להם לינוק בכ"ז, ואז הניתוק רק מבלבל אותם ומקשה עליהם.
אצלי כמו שכבר כתבתי ניתוק אחד עזר אבל לא מספיק, המליצו לי על שני, שעשה נזק להנקה...
בכל אופן, אני ממש לא יודעת מה לעשות, אם ח"ו אתנסה שוב בזה, כי כן הרבה פעמים הניתוק מציל את ההנקה.
רק שתדעי שיש בעיות וזה לא כזה פשוט.
הרבה תפילות...
לגבי הפיסקה השניה שלך- מזה חששתי..~א.ל
אז איך בעצם יודעים מתי טוב לנתק ומתי לא??
אם התינוק בן חודש, ועולה טוב במשקל, רגוע, טיטולים מלאים וכו'.
האם זה אומר שאפשר לסמוך על זה שהוא יונק טוב?
בהתחלה ממילא כמות החלב מאוד גדולה
אז קשה להבחין האם הוא יונק טוב או שפשוט יש כמויות גדולות של חלב ולכן הוא עולה במשקל....
מה עזר לך להחליט? האם נפגשת עם מומחה בעניין?
כמה דברים:אורית**
א: מה שעזר לי להחליט אז זה לא מה שעכשיו, הייתי עושה,לאחר נסיון.
תכלס עכשיו הייתי הולכת בהקדם האפשרי ליועצת הנקה, אבל לא כל אחת, אלא כזאת עם הרבה הרבה נסיון והמלצות.
ורגע, חודש זה המון זמן, אם הוא לא היה יונק טוב אז החלב כבר היה מתחיל לרדת... (את הפרט הזה כדאי לברר, אבל ככה ממש נראה לי. לא נשמע לי הגיוני שהיניקה שלו לא טובה מספיק, ועדיין אחרי חודש יש לו מספיק חלב והוא רגוע ושבע...
ועוד דבר, אם הכל טוב, למה לנתק?
אם הסיבה היחידה זה החשש שהחלב יתמעט, ואם החשש הזה אכן מבוסס, אולי פשוט אפשר להוסיף שאיבה אחת ליום, שתעזור להגביר מעבר למה שהוא יונק?
בכללי אני נגד עצות בנושא הנקה מנשים לא מנוסות, כי אני שמעתי מידי עצות, וסותרות, ולא כל אמא עם כמה ילדים היא יועצת הנקה. גם אני ממש לא למרות הנסיון הפרטי שלי.
כך שהדבר היחיד שאני כן חושבת שאפשר לקחת מנשים אחרות בעניין הזה - זה מידע על קיומם של דברים, כמו שלדוג' אני אמרתי לך שניתוק כן יצר בעיות, והמלצות למי ללכת לייעוץ... כי עצות יכולות מאד לבלבל ולהטעות.
אז קחי כל מה שאמרתי בערבון מוגבל, ולכי לברר, והרבה תפילות...
כמה נקודותרק טוב!
א. חודש זה עוד קטן, אבל כנראה שלא כדאי להתעכב. ולהחליט מהר אם ומה עושים.
ב.למה את רוצה לנתק? את בטוחה שהיא בכלל קשורה? נשמע שהוא יונק טוב, אם הוא עולה במשקל והטיטולים מלאים.
אצלנו המוהל אמר שיש קצת קשורה. וגם כאב לי קצת בהנקות, וגם הוא התאמץ ממש!!! אחרי כל 2 דק' מקס' היה מפסיק. פעם אחת הוא ינק 4 דק' רצוף והתרגשתי ממש!!! מיד אחרי הניתוק הוא ינק 20 דק' רצוף. הייתי בשוק!!
ג. לגבי מה שאורית** כתבה- שמעתי כמה וכמה סיפורים כאלה שצריך עוד להשלים את הניתוק בבית-פעולה לא נעימה לאם ולתינוק ואולי אפילו ניתוק חוזר, וכולם אצל ד"ר פורר. לא מכירה אותו. אולי זה משהו בשיטה שלו. אומרים שהוא ממחה לנושא הזה. אנחנו ניתקנו אצל ד"ר מתי ארליכמן שגם נחשב טוב בתחום ולא היה צורך בשום פעולה נוספת לאחר הניתוק שלו, חוץ מלהחזיק טיפה גזה לספיגת המעט דם-כמו אחרי בדיקת דם.
ד. לא הלכתי לשום יועצת הנקה או מומחה. מבחינתי ד"ר מתי ארליכמן הספיק לי כמומחה. אמרתי לו מה אני מרגישה, הוא הסתכל ומיד ניתק ובזה גמרנו.
גם אני הייתי סומכת לגמרי על מתי ארלכמן,אורית**
מהסיבה שהוא לא אומר על כל אחד שצריך לנתק. והוא גם מומחה.
לדוג' - פורר - כן אומר על כל אחד, אז אין מה לשאול אותו. אם רוצים ומחליטים לנתק אפשר לבוא אליו לביצוע, לא להתייעצות.
רופא ילדים.אם הייתאחרונה
תינוקות עם לשון קשורה יכולים לינוק מעולה - מניסיון ומידיעה.
כשתינוק לא יונק טוב - בודקים אולי הוא מתקשה יותר בגלל שיש לו לשון קשורה וחיתוך יעזור לו ללמוד את העבודה טוב יותר - אבל כל הילדים עם לשון קשורה יכולים לינוק היטב...
גם אם יש לשון קשורה לא חייבים לנתק אלא אם כן הלשון קשורה ברמה שתפריע אחר כך לדיבור.
וכל רופא ילדים ידע לומר לך מה רמת החיבור של הלשון - והאם זה יפריע לדיבור תקין בהמשך או לא.
אם אין הפרעה לדיבור - מניסיון ומידיעה - אפשר לינוק ככה מעולה אפילו שנתיים... ולהיות שמנים במשקל טפו טפו...
עשינו ניתוק לשון ל 2 מהבנים שלייפעת1
ב״ה חזרו לינוק ישר, זה היה ללא הרדמה גם בגיל חודש.
אני בכיתי יותר מהם
אני בכיתי יותר מהם
תשובות שלי -אם היית
א. חוזר לינוק מיד כמו קודם.
ב. בגיל חודש הניתוק מתבצע בעירנות ללא שום אילחוש. הרופאים אומרים שבגיל זה - זה לא כואב.
ג. מנסיוני - לא משהו ממשי שאפשר לקשר מיד שחל שיפור בהנקה .
אני גם שתיתי כזה...נשמת כל חי
לא ידעתי שאני בהריון ושתיתי...באמת מעניין מה התשובה...
אסורנשמת כל חי
אבל אני לא יודעת עד כמה הנזק
זה מפוצץ סוכריפעת1
אם את שותה כל יום זה אולי עלול להזיק. אבל פעם ב.. זה נראה לי בסדר
נראה לי שאסור זה ממריץ את הדם..נסיכים
אבל אם זה היה חד פעמי לא נראה שיש בעיה..
יש משקאות שמותריםהרש
אני יודעת שפעם לא הרגשתי טוב- והלכתי לב"ח- והרופא אמר שיש לי קצת דופק נמוך- אז שאני אשתה משקה אנרגיה..
ככה שנראלי שמותר, השאלה כמה, איזה וכו'..
אבל בתכלס- נראלי שעדיף שלא.. גם ככה בלי הריון זה לא נראלי אידאלי..
זה מפוצץ בקפאין ברמות הזויותג'ינג'ר
כמו כמה כוסות קפה בבת אחת
לא זוכרת בדיוק כמה, אפשר לחפש בגוגל
לא זוכרת בדיוק כמה, אפשר לחפש בגוגל
עד כמה שאני זוכרת זה פי 6 מקפהאורית**
לא בריא גם לא בהריוןפרח-בר
מלא בקפאין וסוכר
נראה לי הבעיה זה הקפאיןמינימאוס2אחרונה
אם שותים באופן קבוע זה יכול להשפיע על גודל העובר וכו'