פורום הריון ולידה (עמוד 4991)

כאבי מחזור-התכווצות של הרחם
צירים-התכווצות של הרחם.

בקיצור תמשיכי לעקוב... את יכולה לעשות אמבטיה נעימה או ללכת לישון...

תנסי להתקלח ולישון (או לפחות לנוח...).

יכול להיות שתתפתח לידה, ויכול להיות שלא...

 

לפני הלידה השניה היו שלושה ערבים (רבים של ערב, כמובן...) בהם הרגשתי כאילו מתחיל משהו.. פעמיים זה היה סתם ועבר בעקבות השינה, בפעם השלישית זה נגמר בלידה (בתשע בבוקר...)

 

שיהיה בשעה טובה!

אי אפשר לדעת לפעמים הצירים הם דווקא בגב .אני ככה בשלושת הלידות שלי בראשונה לא ידעתי שזה צירים בכלל כי זה אמור להיות בבטן ואז שהגעתי לחדר לידה למעקב ( ירידת מים מוקדמת ) הייתי בפתיחה 3  מחיקה מלאה...בקיצור תנוחי ותראי איך את מרגישה... אם זה מציק בצורה שאת לא יכולה לשכב אז תלכי לבדוק מה קורה...

ומתפקדת רגיל אני בשבוע 39

זה יעיר אותך.

השתמשי לגדול שלי, ועכשיו גם לתינוקי בין השלושה חודשים. לדעתי הם טובים מאוד במחיר יחסית בסדר...

 

אני משתדלת לקנות במבצעים כמה חבילות וכו'....

 

ניסיתי בעבר טיטולים כמו פמפרס והאגיס, והתוצאה היתה שאין הבדל גדול באיכות ולכן לא שווה לי לשלם את פער המחיר

הייתי מאוד לא מרוצה מטיטולים פרימיום כל הזמן ברח מהחיתול (תינוק בן 4-5 חודשים) המצב הרבה יותר טוב עם אגיס. 

בגיל גדול יותר שהיציאות פחות רכות הסתדרנו מצויין עם ליטופים.

אפילו לילה שלם.. ראיתי את בייביסיטר נבהלתי עבה זה מזכיר לי את התחבושות הפושטות... והאגיס ופמפרס על אותו משקל של אולוויז נגיד...
בדרך כלל יש מבצע של 2 ב- 90.. גם לתינוק יותר נוח כי זה סופג טוב יותר נשאר יבש כזה
לגבי פריחה , גם אם יכתבו לך שטיטולים נגיד עושה פריחה אז זה ממש אישי וכל תינוק מגיב אחרת.. אז אל תקחי את זה כפרמטר לדעתי.

יש הרבה פעמים מבצעים...

היא בת 4 חודשים מידה 2...

ביביסיטר לא אהבתי...פמפרס עשה לה קצת אדום...(זה מה שיצא לי לנסות)

בסד

היינו שנה עם האגיס ואז גילינו את בייביסיטר, מרוצים מאוד! יש לנו בת ובן. פלוס ענק נוסף- תוצרת ישראלית.

אצל הבכור השתמשתי רק בהגיס ופמפרס.
גם בגלל שזאת התלהבות של ילד בכור וגם בגלל שהיתה לו אסטמה של העור והטוסיק שלו היה אומלל. הייתי חייבת את הטיטולים הכי טובים שיש.

אצל השני- מה שהיה במבצע- פמפרס/טיטולים פרימיום (עוד לא היה בייביסיטר)

ואצל השלישית- בעיקר טיטולים פרימיום/בייביסיטר. מה שיותר זול.

 

חייבת לומר שלמרות שהבייביסיטר והטיטולים פרימיום עושים תחושה פחות טובה לא ראיתי הבדל משמעותי ביכולת הספיגה שלהם....

לתינוקות קטנים מאוד ויונקים באמת יש הרבה דליפות... אבל אין סוג של חיתולים שלא דולף בכלל. זה משתנה בהתאם למבנה הגוף של התינוק (יש תינוקות שעדיף להם סוג אחד לאחרים סוג אחר) צריך פשוט לנסות.

בשלב מאוחר יותר לא מצאתי הבדל משמעותי בין הסוגים.

ניסתי את כל החברות שהוזכרו כאן, כולן היו טובות...

בייביסיטר הכי זול (ותוצרת הארץ!) ולכן אנחנו קונים אותם.

קונים במבצעים.

כאמא לילדים עם עור רגיש יחסית,

השתמשתי תמיד רק בהאגיס.

 

המחיר אכן יקר,

עוקבים אחרי המבצעים בכל הרשתות...

 

 

כל מה שניסיתי שלמתי אותו מחיר עם החלפות מרובות...

עכשיו אני בשבוע 39 לקראת הלידה מאמינה שאחזור שוב לאגיס אלה אם כן עד עכשיו חברות אחרות השתפרו...

לאגיס אין ריח של פיפי לא בורח לבגדים  עור התינוק נשאר נעים ולא אדמומי..

בכל אופן אצלי.

ל 2 הקטנים ומרוצה מאוד!
כמובן עוקבים אחרי מבצעים..

שמתי לב שכשילד לובש טיטול של האגיס הוא פחות מריח,

אבל חשבתי שאלו דמיונות שלי....

 

גם את מרגישה שהוא בולם את הריח, מעט לפחות?

דווקא לחיתול עצמו יש ריח מרגיז 

ניסיתי טיטולים פרימיום, ניסיתי פמפרס, ניסיתי בייביסחטר..

ביביסיטר היו ענקיים עם הרגשה לא נעימה.
טיטולים- אחרי כל פיפי הם היו מגעילים, צהובים מבחוץ כאילו לא ספגו בכלל..
פמפרס- דלפו..

האגיס- היחידים שבאמת סופגים, לא דולפים (גם כשמשלשלת), ולא מסריחים אפילו אחרי לילה..
והבנים/בנות- מושלם!

אני מעדיפה לשלם יותר ולדעת שנעים לה..

אבל כשהשתחררנו מהבי"ח קיבלנו דוגמיות של פמפרס ושל האגיס, וללא ספק הפמפרס היו הכי טובים. ההאגיס פשוט דלפו.

עד שבוע שעבר היה בסופר פארם מבצע על הפמפרס 4 ב90 (החבילות הקטנות) אז קנינו סטוקים...

היא בת חודש..

אני מעדיפה בפמפרס אבל האגיס גם בסדר גמור....

 

סופגים ונשארים יבשים הכי הרבה זמן ....

 

אבל תבדקי את מה מתאים לתינוק/ת שלך יש תינוקות שממש רגישים  לחיתולים של חברות מסויימות ויש תינוקות שלא מרגישים הבדל... זה עניין של סוג של עור.

 

 

זה ידוע שהאגיס ופמפרס טובים לבנות  וטיטולים וביביסיטר מצוינים לבנים.

 

לי יש בנים וממש לא הלך עם האגיס ופמפרס- ברח להם כל הזמן, ועם טיטולים פשוט מעולה.

 

ממש גרועיםלו...

 

זה מאוד אישי לכל ילד.

כשנולד הילד השתמשתי רק בהאגיס

אחרי שנכועים כבדים של בעלי לנסות את טיטולים (שהרבה פעמים הם במבצע 3 ב 100)

ניסינו טיטולים ומאז אנחנו רק איתם (למרות שהייתי יותר שמחה לשלוח למעון חבילה של האגיס)

כדאי מאוד לנסות קודם את הטיטולים הזולים יותר.

הרבה פעמים הם עושים את העבודה מצויין!

אם זה לא טוב אז לעבור ליקרים.

 

הייתה לנו תקופה שהיינו קונים לפי מה שהיה הכי זול בסופר באותה קניה, אבל אז ראינו שזה שאנחנו משנים לו כל הזמן את הסוג זה עשה לו פריחה. אבל אם לתינוקות אחרים זה בסדר אז זה נראה לי הכי משתלם..

 

בכללי - בדרך כלל אנחנו עם טיטולים. יש מבצעים מעולים!

אישית, לא שמתי לב להבדל משמעותי בין טיטולים לשאר החברות. (חוץ מביביסיטר שממש לא התאים לו..)

 

ואגב, צריך להיזהר ממבצעים!

לפעמים הם עושים "מבצע" נגיד 3 ב-100 והחבילות בכלל קטנות יותר מהרגילות, ככה שזה לא באמת מבצע..

וחוץ מזה תמיד לבדוק את כמות הטיטולים באריזה ולא רק על המחיר..

אבל התגובה של רוב הכדורים בד"כ לא כ"כ מהירה, לוקח זמן.

אולי הדימום קשור ואולי זה צירוף מקרים.

ובסוג האישה

 

עלי הכדורים משפיעים במיידי.

פעם איחרתי לקחת כדור, ואחרי שעתיים קיבלתי מחזור!

אני כזאת, מגיבה מהר מאד לדברים האלה.

 

באופן כללי - אני לא הייתי לוקחת סיכון.

הייתי משתמשת באמצעי הגנה נוסף (נרות למשל).

שנתיים לא היה לי דימום...

וקיבלתי עם הכדורים.

לכן-

כל אישה והגוף שלה..

אגב מוגנת- את עדיין יכולה להיות..

אבל לפני שאת שואלת אם את מוגנת, נראה לי שאת צריכה לשאול רב אם את בכלל מותרת... ורק אחר-כך לראות באיזה אמצעי להשתמש כדי להיות מוגנת.

אני ממליצה, הייתה לי חוויה מדהימה!

 

אני מכירה כאלו שלא ממליצות... זה תלוי בעומס בזמן הקבלה ובמזל... (אבל זה יכול להיותי בכל בית חולים)

אני לא נהנתי בכלל ולא אחזור לשם אפילו אם אלד בבית.

יחס מגעיל מילדת חסרת סבלנות ובנוסף הרגשתי רע אחרי הלידה הקאות והאפדורל הרדים לי את החלק התחתון שבוע לא יכלתי לעמוד כי הייתי נופלת והם לא עזרו לי ולא התיחסו אלי חוץ מלאמר לי שזה בעיה שלי שלקחתי אפדורל כי יש השלחות...

אפילו להתקלח הייתי צריכה להתחננן לאחות שתעזור לי.

כדאי להרשם מראש זה חוסך זמן

כמו בכל מקום, זה עניין של ס"ד על מי ומתי את יוצאת.

לי הייתה ב"ה חוויה ממש טובה

אין על שע"צ!

תנאים ויחס מעולים!

2 לידות שם ואחת בקפלן.

היתה לי מיילדת מקסימה! וחוויה ממש טובה מהלידה...

מומלץ להירשם קודם, כי זה חוסך זמן כשמגיעים עם צירים ואין כח לכלום..

 

במחלקה עצמה- מומלץ שיהיה איתך מישהו כל/רוב הזמן. לפחות ביום הראשון אחרי הלידה.

לי לא היה אף אחד (חזרו הביתה לישון) והאחיות לא כ"כ יכלו לגשת לעזור לי לרדת וכדו', כי הן נורא עסוקות. אם יש מלווה שדואגת לך זה פותר את הבעיה...

אני מחממת עם שעון שבת, היא גם לבושה טוב אבל לא בא לי שתצטנן כי אז לא יוצאים מזה..

ולא מעיפה באמצע..

דרכי הנשימה שלהם קצרות והם נושמים אויר קר ומצטננים

מה שאנחנו עשינו (ועדיין) זה חימום עם שעון שבת שנדלק פעם ב...

בעקרון עדיין לא חיממתי. אבל אני מלבישה כמה שכבות.

אזור ירושלים, קר בלילה

הקטנה שלי גם 9 חוד', אני מלבישה לה פיג'מת "דובון" ושמיכת פליז עבה.

וכמובן החלון פתוח רק לסדק קטן.

 שלי קצת מצוננת, לא יודעת אם בגלל הלילות..

למרות שבחוץ כבר ממש קר

אבל אני רואה שאם החלון סגור והיא לבושה ומכוסה היטב היא בסדר

גם במשך היום כשהיא על הרצפה - מלבישה אותה עם כמה שכבות

אני חושבת שהם הכי מתקררים משעות על הרצפה, ורוחות

גרים באזור קר (בנימין, באחד הישובים הגבוהים),  בקראוון. יחסית קר אצלנו אבל אנחנו לא מחממים בשבלב זה.

ב"ה הילדים לא מצוננים והי רצון שישאר כך.

 

משתדלים להלביש טוב ולכסות אותם...

כל אביזרי החימום (אולי למעט אח והסקה, שאין לנו בבית) מאוד מייבשים את האוויר וגורמים להתקפי שיעולים וקוצר נשימה בלילות (אצל ילדיי היקרים, לא מחייב שאצל כולם). מכשיר אדים לא ממש עוזר במקירם האלו...

אז אנחנו מעדיפים לא לחמם.

 

חוץ מזה, לא עד כדי כך קר. מה תעשו כשיהיה קר באמת??

 

 

יתכן ודעתי נראית חסרת אחריות. אתם רשאים להתעלם ממנה 

פותר את בעיית היובש וכך ניתן לחמם.

 

לילדים יותר קשה לשמור על חום גוף, כך שגם עשר שמיכות לא תמיד יעזרו, אם החדר קר

(אצל תינוקות עוד יותר- אפילו אם רק הראש חשוף הם עלולים להצטנן, כי זה שטח פנים יחסית גדול ביחס לגוף שלהם, וגם כובע לא תמיד יעזור אם החדר ממש קר).

 

גם האויר הקר שהם נושמים משפיע עליהם יותר מאשר עלינו.

 

הפתרון שלנו- לשים תנור עם שעון שבת לסירוגין, וככה החדר נשמר חם וזה פחות יקר.

כדאי לשים לב איזה תנור קונים-יש תנורים שמחממים מאוד ובעלי צריכת חשמל נמוכה (לכל מכשיר חשמל יש דירוג-A זה הכי חסכוני, אח"כ B, וכן הלאה-  F ממש לא..).

הצמדת מיטת הילד לקחיר חיצוני גם היא מקררת, כדאי להצמיד לקיר פנימי בין חדרים. 

 

בהצלחה..

ובייחוד בלילות.

אם את רוצה לחסוך תחסכי על עצמך ולא על הילדים

אלא בתחילת השינה ושמדי פעם יהיו הפסקות בחימום...

אני אומרת לחמוד שבפנים:

"חמודי לא נשאר לך עוד הרבה זמן לבעוט באמא, תנצל"

שבוע שבע עשרה וחצי 

מצפה גם לחוש בפלא הזה..

(לפני שבועים היתי בטוחה שהרגשתי..ובסוף התברר שזה היה פשוט אויר שכלוא בבטן..)

שיהיה בשמחה ובבריאות

אלא אם במדידה האחרונה הוא היה גדול בשבועיים ממה שמתאים, ואז זה אומר שהוא ירד פתאום המון.

תכלס את בממוצע.

כאילו במשך שבועיים גדל "רק"  בשבוע.

ויחסית יותר קטן ביחס לאחים שלו..

הרופא לא נלחץ, אבל שלח למעקב..

 

סתם הרגשה שלי אחרי שכל ההריון חשבו שאני חודש יותר ממה שאני וכבר שבועיים אומרים לי "וואו, את נראית בסוף..", (הראש כבר ממש למטה...)

בשבוע האחרון היו כמה תגובות של- נראה שלא גדלת בזמן האחרון וגם אני מרגישה את זה.

כל גדילה מלווה בצירים והתקשויות נוראיות שמשתקות אותי מאז חודש 4 ובשבוע וחצי האחרונות- נעלמו כלא היו....

 

טוב, נחכה לשבועיים הבאים

 

אולי הוא קצת נח לפני הגדילה הבאה!

עד שבועיים הפרש זה תקין, ככה אמר לי רופא כשהיה לי גם הפרש כזה

בשלב הזה יש הרבה אי דיוקים בהערכת משקל...

ההפרש הזה הוא בכלל לא גדול, ואין מה לדאוג ממנו.

מה גם שמאוד יתכן שהוא לא המשקל האמיתי...

לי זה נשמע סתם כסת"ח (כי היית מתפגרת הרבה לפני ההריון אם זה היה הולך לאנשהו בגוף), אבל אני לא מומחית

גם לי היה משהו דומה, לא היה קל בכלל... בדיעבד אני חושבת שאצלי הוא בכה כי היה עייף ולא ידע להירדם ואני הייתי אמא חדשה ולא הבנתי כי קשה היה להרדים אותו... אולי תבדקי את האופציה הזו...

תנסי להרדים אותו כשהוא בוכה שעה אחרי האוכל...

תחכי לתשובות מבנות נוספות בע"ה..

הוא קם אחרי שעה לאוכל

אולי יוכלו לעזור..

אין כזה.

ילדתי בקיסרי. (אגב היה מצוין- הצוות היחס המחלקה האחיות וזה לא היה פרטי)

מקווה שאחרי פסח אוכל לספר לכן סיפור על לידה אמיתית!!!!

 

בעז"ה שתהיה לידה טובה כמו שאת חולמת

זה לא הופך אותן למשהו חיובי.

כל עוד אנחנו רק "עם רגל אחת בגאולה" כנראה שאת זה הריבונו של עולם לא החליט לבטל.

 

יש לידות שניצלים בהם יותר מפיתקה של חווה ויש כאלו שפחות.

יש כאלו שלמרות כל ההכנות וההשקעות לחוויה מעצימה ותשלום לדולה ולקורסים - באה אליהם חוויה כואבת ומתישה ושום דבר לא הצליח לזרז אותה.

 

אני בעד תפילה ושוב תפילה להנצל כמה שיותר.

אבל "חווית" הלידה תלויה בו ורק בו שום השתדלות לא תציל אותנו ממה שנגזר.

 

אחת הלידות שהיתה הכי "קלה" "מהירה" ו-"טבעית"  וכולן קינאו בי על סיפור הלידה . השאירה אותי בחרדות מהריון ומנעתי לטווח ארוך ובחרדות כל ההריון הבא - לא נשכחה ממני בשום אופן עוצמת הכאב ....

 

זה כמו שתאמרי - יש אנשים שיותר נחמד להם בעבודה, יש אנשים שמרוויחים יותר כסף בקלות - אז זו הוכחה שאפשר "לבחור" איך תראה קללת הפרנסה ושאנחנו על סף הגאולה אז אולי אפשר להיות "מאושרים" כשאין כסף. או לגרום לכסף לזרום אלינו בקלות...

כל אחד ומה שנגזר עליו מלמעלה כמה הוא יטעם בדיוק מהקללה. השליטה היחידה שלנו היא תפילה.

 

צר לי שבכל זאת ניפצתי את החלום.

ברור שיש חוויות טובות וגרועות - אבל לא ההשתדלות שלנו יוצרת אותן.

ואני רוצה דוקא להראות את הצד השני

 

בטחון ב-ה' יכול לגמרי לגמרי לשנות את המציאות

כיהודים מאמינים אנחנו יודעים את זה בודאות, וזה גם נמצא בתורה

 

לא ניפצת חלום, סה"כ הבאת את נקודת המבט שלך.

הלידה השניה שלי היתה אחת החוויות המדהימות בחיי!

היא היתה לידה רגילה,

לא קצרה במיוחד (מתחילת הצירים, 12 שעות, מתחילת הצירים הממש כואבים שעתיים שלוש)

לא קלה במיוחד (התינוק היה נמוך מאוד ב"ה, והרגשתי לחץ מאוד מאוד חזק כבר בשלב מוקדם של הלידה (פתיחה 6) ומאוד התאמצתי לא ללחוץ)

ב"ה בלי סיבוכים.

 

הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב! זו היתה חוויה ממש מיוחדת! כואבת מאוד וקשה מאוד! אבל הרבה יותר נעימה מהלידה הראשונה! וזכורה לטוב!

באמת עבדתי הרבה לפני הלידה (גם נפשית וגם פזיולוגית)

 

בע"ה שנזכה  כולנו לברכה עד בלי די

אהבתי את המשפט הזה

"הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי הלידה זה ללדת שוב!"

פשוט אומר הכל...

כך נקראת הגלות האחרונה כיון שהיא הכי קשה.... כמו שסוף הלידה הוא החלק המכאיב ביותר.  זה שאנחנו לקראת ביטול הקללה לא אומר שהיא קלה יותר כרגע אלא להפך...

 

מעוניינת בסיפור לידה חיובי? בכיף!

אבל הוא ממש לא כזה מהסוג שהיית מאמינה בו, כי הוא כולל בית חולים, אפידורל וכו'...

אבל כותבת בשביל לאזן את האווירה.

 

לידה ראשונה, ב"ה.

שבוע 38+1, מתחילות התקשויות לכל אורך היום. לא כואבות כלל, לא מתגברות, אבל בהחלט קיימות.

כולם סביבי, וגם במרפאה אליה ירדתי מבולבלת אמרו שאין סיכוי שאלו צירים וזו לידה, ובכלל רק שבוע 38, ויש עוד זמן.

בערב אני מזמינה אורחים כי לא רגועה...

אנחנו מבלים בנעימים עד עשר וחצי.

כשהולכים ממלאת אמבטיה חמה כדי לשכוח מההתקשויות ומ"הדמיונות".

דקה אחרי שנכנסתי עיסיתי פטמות משום מה.

דקה אחרי זה, כאב אדיר. ציר כואב תופת.

אני נבהלת. מפסיקה מיד לעסות.

חמש דקות אח"כ ציר נוסף.

חמש דקות אח"כ ציר ארוווווך מטורף, אני צורחת לבעלי בהלם, יוצאת מהמים, ומגלה שלא מפסיקה לטפטף. ירידת מים.

ומאותו רגע צירי לחץ מטורפים, של דקה אחרי דקה, לא יכולה אפילו לנשום בין לבין.

איכשהו מתלבשת ומגיעה לבית חולים. המומה.

שם אומרים לי, חבל לך על הזמן, אל תיקחי אפידורל, אולי תלדי מהר יותר בלעדיו.

אני בשלי- לא רוצה להרגיש את הכאבים הללו. לא מוצאת עניין.

קיבלתי מיד אפידורל מצוות מדהים ומחבק.

מאותו רגע התחילה חוויה נהדרת.

שלוש שעות מתחילת כל הסיפור וחיבקתי את ביתי בכורתי.

 

הייתה לידה מדהימה. חיובית.

הרגשתי את ביתי יוצא ועוד איך, רק מה? פלא פלאים. זה לא כאב לי.

ולא היו לי לא כאבי גב ולא כאבי ראש או רגליים, ושעה אחרי הלידה שלכל אורכה הנקתי את האוצר, כבר התקלחתי.

 

זה הסיפור שלי.

וכולי תפילה ותקווה שיחזור על עצמו גם בחודש הקרוב בעז"ה.

 

 

 

 

אומרים שהקללה היום אכן בדרך להתבטל - יש אפידורל

ושבגלל שיש אפידורל נשים משתתפות גם בקללה של "בזיעת אפך"...

 

איזה יופי של לידה תודה על השיתוף מאחלת לך מכל הלב לידה טובה גם הפעם

את טועה בי.

אני לא פנאטית בעניין לידות בית. אני בעד שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שהכי טוב לה ותינוק שלה.

ואם ילדת עם אפידורל והייתה לך לידה נהדרת - אני בעד.

ותהיה לידה שניה קלה, נעימה, מעצימה, ובבריאות שלמה.

 

אישית -

שבועיים לפני הלידה הראשונה (שהייתה מ-ז-מ-ן...) פגשתי קרובת משפחה שסיפרה לי איזה כאבי גב איומים נגרמו לה מאפידורל, ואיך היא בחיים לא תיקח שוב. זה שכנע אותי לגמרי...

לא באה לקבוע לאף אחת.

ברגע שראיתי שאפשר להתמודד עם הצירים בטוב, לרקוד, לשיר, לתלות כביסה, להצטלם על הערסל בגינה...

לא יכולה לדמיין את עצמי שוכבת במיטה עם צינורית בגב...

 

חבלי משיח, מה שמאפיין אותם, שאפשר כבר "להריח" את הגאולה

כמו שבלידה אומרים לך - הנה הראש, עוד שניה הוא בחוץ, דחיפה קטנה אחרונה, הופ! התינוק מחליק.

זה הרגע הכי הכי נפלא.

גם בלידה הראשונה שלי, שהייתה כאמור ממש לא פשוטה, וטראומטית למדי -

בכיתי מהתרגשות ושמחה בלתי ניתנת לשיעור

 

עברנו כבר 2000 שנות גלות. הגאולה ממש כאן.

הרמב"ם הרי אומר ש"עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וזה המצב של העולם היום.

את עושה מצווה? יכול להיות שזה "המכה בפטיש" לגאולה.

 

הוא הרגע הזה שבו אומרים לך הנה הראש עוד שניה בחוץ והכאב והלחץ הולכים להטריף אותך. המשפט שהייתי אומרת לפעמים ברגע זה "שיחזור אחרוה וישאר בפנים. אני כבר לא מסוגלת"

אלא אם כן הספקתי לקחת אפידורל .

 

ככה שכל דבר הוא ענין סובייקטיבי.

 

דרך אגב על כאב הגב - הוא תוצאה של ההריון ולא הוכח קשר בינו לבין אפידורל. באחת הלידות ללא אפידורל סבלתי חודשים אחר כך מכאבי גב איומים . והלכתי לכירופרקט ללמוד על יציבה נכונה בזמן ההריון . ממליצה לכל אחת.

 

אני אוהבת מאד את השניה אחרי הלידה - את השחרור ההקלה והתינוק ... וזו חווית הלידה שלי. הלידה היא משהו כואב ורע באמצע שנגזר עלי לסבול. למרות שחוץ מהלידה המהירה - לא היו לי שום תחושות שליליות מלידה ותמיד ציפיתי ללידה בהתרגשות.

 

ואגב, אני לא צוחקת

באמת צחקתי בצירי לחץ. בקול רם ומשחרר.

וזה הרבה הרבה פחות כואב ככה.

לא כל אחת יכולה לומר את המשפט "לידה יכולה להיות נפלאה.. שמחה.. כייפית.."

 

אשרייך שזכית..

 

אני אישית עברתי בלידה חוויה איומה, שילוב של כאבי תופת, שעות של צירים אחרי ירידת מים ופתיחה מלאה (לפחות היה אפידורל..) ובסוף ניתוח ונקז ופגייה.. החוויה זכורה לי כ"כ לא לטובה שכל שיש לי לעשות זה לעשות זה לשמוח בשבילך על היכולת לכתוב דבר כזה על חווית הלידה.. אפילו לכתוב את החוויה אני לא מסוגלת, למרות שאני נזכרת בה רבות..

 

וחשוב לי להגיד- זה לא מדוייק שהכל בראש. יש נשים שעוברות חוויות קשות ביותר בלידה. 

היית שומעת ממני שלידה זה דבר איום ונורא, כואב תופת, טראומתי, מתיש וזוועתי... (חוץ מהרגע שזה נגמר)

נתקעתי שעות על גבי שעות בפתיחה 5 , צוות מזעזע ועוד... (כתבתי חלק מהדברים בשרשורפלצת על לידות בית)

עברתי חוויה נוראית.

וצמחתי מתוכה.

 

דווקא מהמקום הזה אני כותבת.

מזדהה לגמרי עם התחושה שאת לא מסוגלת לדבר על הלידה שלך.

גם אני תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת.

הייתי מתכווצת כל פעם שחשבתי עליה.

ואני מאוד מסכימה איתך שזה לא מובן מאליו.

אז:

א. אני מודה להשם מליון פעם שהוא פקח את עיני לראות את הטוב

ב. מלאת תודה על שכל הלידות היו טבעיות ותקינות והתינוקות בריאים.

ג. שזכיתי לעבור חוויות מתקנות שכל אחת יותר טובה מהשניה

ד. אני מאוד רוצה שעוד נשים יעברו חוויות מתקנות, ולידות טובות ושמחות

(גם לידת ויבק יכולה להיות טובה ומעצימה! לתקן תמיד אפשר!)

 

 

קללת חוה היא קללה לכל דבר.
יש כאלה שזה טיפה פחות גרוע, יש כאלה שהרבה יותר-
גם כשהיא קלה- החא עדיין טראומה לגוף עם התאוששות ארוכה.

מניסיון של 7 לידות, הנחשבות "קלות".

אם דבר כזה אפשר לתקן.. התינוק היה גדול (4200) והיה OP. אם שוב יהיו נתונים של תינוק גדול אני לא יודעת אם יהיה לי את האומץ בכלל לנסות..

 

כרגע אני מקווה שיהיה בעז"ה נתונים ללידה קלה ולא כמו בלידה האחרונה..

לידה היא זמן בו כל הגוף במאמץ אדיר ובתנועה פנימית בלתי פוסקת, שהם עצמם לפעמים גורמים לכאבי גב קשים, בלי שום קשר לאפידורל... 

לא כל אחת יכולה להיות בטוחה ממה נגרם לה בכאב....

 

 

בהכנה ללידה. האם עשית קורס? איזה?

האם נעזרת בדולה?

ומה גם שמאד רציתי ללדת רגיל היתה חוויה וסך הכל היא היתה מהירה שזה הגיע לסוף אבל הכאבים היו נוראיים!! היה נחמד אבל אמרתי שאני לא מתכוונת ללדת שוב חח ומאז כל יום אני מורידה שנה בתיחילה אמרתי עוד חמש שנים אחכ ארבע חח ועכשיו כבר שנה הבאה חח אבל זה כואב ומפחיד גיסתי צריכה ללדת ורני מרחמת עליה שאני נזכקת בכאב.. אז איך רוצים ללדת ישר שוב לא הבנתי..

אני לא מצליחה להבין איך אפשר....

ומעניין אותי מה שכתבת בנושא, אם תוכלי לשתף (אף-על-פי שאני לא בהיריון כרגע, ויחסית "מתגעגעת" לכאבי הצירים ויציאת התינוק...).

כי אין לי המון זמן לכתוב...

 

התמודדות יעילה עם צירים:

(זה מצויין גם למי שיולדת עם אפידורל, בזמן שאת בבית, לפני שנוסעים, בחדר לידה עד שהאפידורל מגיע)

 

דבר חשוב שצריך לזכור - לידה היא תהליך בלתי רצוני

כמו עיכול ונשימה - אין לנו שליטה עליו, אין לנו אפשרות לעצור ולהחליט - זהו, אני עכשיו מפסיקה את הצירים

אז מה כן אפשר לעשות? אפשר לשנות את האופן בו אנחנו מתייחסות לצירים.

מטבעו של כאב, שכשמתכווצים - כואב יותר.

אבל התגובה הטבעית לכאב היא כיווץ.

זה פרדוקס כזה.

אז כדי להפחית כאב צריך בעצם לשחרר אותו.

ויש כל מיני דרכים לעשות זאת, חלקן פיזיות כמו תנוחה או תנועות וקולות. וחלקן "רוחניות" כמו דמיון מודרך שאת עושה לעצמך.

 

הדבר שהכי עזר לי זה קודם כל לזכור שהשם ברא אותי ללדת ילדים.

הדבר הטבעי ביותר, שיא התפקוד הנשי - הוא לידה.

לא לחינם אומרים שאם גברים היו צריכים ללדת המין האנושי היה חדל מלהתקיים...

אז בשיא התפקוד שלי כמו שכתוב "כי חיות הנה" - שיא החיות שלי, אני מביאה חיים חדשים לעולם. נשמה חדשה, נשמה טהורה שמגיעה בזכותי לעולם. וכדי שהפלא הזה יוכל להתרחש אני צריכה פשוט לאפשר אותו.

לשחרר את עצמי, להפתח, לתת לקב"ה לעשות את העבודה.

בעצם - לאבד שליטה. לתת לעצמי ללכת לאיבוד, ושהקב"ה ינהל את העניינים.

 

לאור מה שאמרת- שנשים שבאופן כללי בחייהן קשה להן לאבד שליטה וצריכות נורא לדעת מה קורה איתן- גם בלידה יהיה להן יותר קשה?

כי אני מאוד אחת כזאת.. פריקית של שליטה.

והלידות שלי מאוד כאובות וארוכות. אין לי שום סיכוי ללדת בלי אפידורל.. 

גם אני מהסוג הזה במידה מסויימת

אבל אפשר לקחת את זה לכיוון של  - אני מנהלת את הלידה שלי, ובמסגרת זה אני בוחרת - לשחרר (רק הפעם, ורק עד סוף הלידה )

בכל אופן מה שכתבתי (ועוד אוסיף) יעזור לך גם בשלבים לפני האפידורל.

 

פריקית של שליטה עם לידות ארוכות מיסרות וכמובן שאין מצב בלי אפידורל

ולא יכול להיות שפשוט כל גוף מגיב אחרת?

אני שואלת כי מאוד מטריד אותי העניין.

אני אחרי 3 לידות. כולם מאוד ארוכות.

רק לצורך הדוגמא- בלידה השלישית כבר משכתי בבית הרבה יותר, לא כמו בלידות הקודמות שרצתי ישר לבי"ח רק כדי לגלות פתיחה 1 או 2. 

בכל אופן- משכתי בבית עד שהרגשתי שהכאבים מתחילים לשתק אותי.

הגעתי לבי"ח כאובה ועל סף דמעות. החזקתי מעמד איכשהוא עד סוף המוניטור עם דמעות בעיניים מרוב כאבים.

ואז בודקים לי פתיחה.............. פתיחה 2. 

פשוט התחלתי לבכות. אחרי כמה שעות של צירים מאוד כואבים כזאת פתיחה??? 

הרגשתי שאם אני לא מקבלת אפידורל מיד אני מתה. 
ומיותר לציין שהלידה השלישית שלי שהיתה הכי מהירה לקחה 8 שעות..... 

 

ולעומתי- גיסתי מרגישה כאב בטן כמו לפני שצריך לשירותים ושעתיים אחרי התינוק שלה בחוץ.

יש לה חצי שעה- שעה של כאבי תופת. אבל הצירים שלה מתחילים כמו כאבי בטן קלים.

ואם את יודעת שיש לך חצי שעה-שעה לסבול מאוד ואת אחרי זה הרבה יותר קל לשאת את זה

(מאשר מקרה כמו שלי שאני יודעת שמצפות לי 8-9 שעות מייסרות לפחות...)

 

מעניין אותי לשמוע את תגובותכן כי אני חושבת המון על השאלה הזאת ואין לי תשובה...

אולי זה פשוט התנהגות הגוף של האישה ולא בהכרח הדרך שבה היא לוקחת את הכאב. 

(מקווה שאתן מבינות את כוונתי.... במילים אחרות- אם אני על מכלול האישיות שלי הייתי מקבלת את הגוף של גיסתי ייתכן והייתי מסוגלת גם כן ללדת בלי אפדירול ואולי היא אם היו לה לידות כמו שלי בחיים לא היתה מסוגלת ללדת בלי אפידורל..)

חברה שילדה 3 ילדים והסבירה שהכל עניין של גישה ואיזה יופי של לידות היו לה

ומי בכלל צריך אפידורל זה סתם פינוק

ופתאום לידה רביעית היתה זוועה !! קטסטרופה!! היא צרחה נואשות בקשה אפידורל דחוף

והסבירה שהיא בדרך כלל כזאת גיבורה בלידות וזה בכלל לא מתאים לה

אבל מאז  - היא שתקה. ולא אמרה שום לדבר לשום אשה שהתלוננה 

 

 

 

בכל מקרה - זה לא סותר את זה שיש הרבה דרכים להקל וגישה נכונה והכול

אבל בכול אופן בהחלט בהחלט יש הבדלים בין לידות אפילו אצל אותה אשה עצמה

בלידה הראשונה קיבלתי אפידורל בפתיחה מלאה! זה גרם לעיכוב בלידה ולהתאוששות איטית אחריה (ירידות חמורות בלחץ דם שלי ובדופק העוברי).

אבל אני לא מתחרטת על כך ולא מתביישת בכך! הלידה היתה ממש ארוכה ומפרכת. את רוב הצירים (כ-24 שעות) עברתי בתנועה ובשלווה יחסית... אבל העייפות התחילה לעשות את שלה (בקושי הצלחתי לישון, הצירים מאוד הפריעו), והכאבים הלכו ונהיו בלתי נסבלים. כשהגעתי בערך לפתיחה מלאה (תשע וחצי) הודעתי חד משמעית שאני בפרוש לא יכולה יותר! הרגשתי שאם אל אוכל לישון אין סיוכי שאצליח ללדת!

קיבלתי אפידורל, נחתי חצי שעה. הלידה נתקעה וקצת הסתבכה, אבל... אני לא יודעת מה היה קורה אלמלא האפידורל... יתכן מאוד וזה היה נגמר בניתוח, או בטראומה קשה...

 

הלידה השניה היתה קצרה יותר (וכואבת מאוד). בלידה הזו לא הרגשתי צורך לקחת אפידורל. ובאמת לא לקחתי, ואני שמחה מאוד!

 

אבל אני ממש לא חושבת שאפידורל הוא מוקצה מחמת מיאוס! אני כן חושבת שהשימוש בו קצת מוגזם... אבל יש מקרים בהם הוא הצלת נפשות כפשוטו...

בארבעת הלידות הראשונות שלי ,גם הייתי ככה, כאובה מאד בקושי מצליחה להחזיק מעמד בבית, ולא לצאת לביה"ח,

ובסופו של דבר הייתי מגיעה- עם פתיחה 2-3 בקושי ,

בלידה רביעית , הגעתי עם כאלה כאבים,ופתיחה 1 

והלכתי וחזרתי ארבע פעמים, עד שהסכימו לקבל אותי

(לא היה להם מיטות בקבלה , אז עשו לי מוניטור בחדר לידה,

וניצלתי את ההזדמנות ,ואמרתי להם שאני מפה לא יוצאת, לפני לידה רק אחרי, אש לא היה להם ברירה)

 

אבל עכשיו בלידה החמישית, מתחילת ההריון אמרתי לעצמי כל הזמן,

אני הולכת פעם אחת לביה"ח , ולא יותר מזה,

אני יצליח להתגבר על הכאבים , 

אני יקדם אותם נכון

וזה עבד!

מצאתי לעצמי כשהתחילו הצירים הכואבים את התנוחה שנוחה לי ,

ואמרתי תוך כדי : הנה עוד אחד שמקדם אותי,

ואכן הגעתי לביה"ח פעם אחת בלבד וילדתי 6 שעות אח"כ(הגעתי עם פתיחה 3 )

 

ולא קשור לשום דבר

אני גם אוהבת שליטה ולא אוהבת הפתעות ולידות שלי עד עכשיו היו בסדר

ולא מפני שעשיתי משהו - ככה זה היה

ברור שבמצב כמו שלך לקבל אפידורל זה ממש לא פינוק

ובמצב של משהי שלא ממש כואב לה עד פתיחה 8-9  ואז יש איזה 20 דקות של צירי לחץ אפשר איכשהו להסתדר בלי

ועדיין אסור לשפוט 

ישבתי (או צרחתי בעמידה) בבית...

 

ברור שכל גוף מגיב אחרת!

 

יש גוף שקל לו להתמודד יש שלא...

 

יש גוף שקל לו להתגבר על החויה של הלידה ולהתאושש מהר ויש שלא...

 

אז אמרנו - בטחון בהשם, ולשחרר.

 

איך עושים את זה בפועל כשכואב מאוד?

הנה כמה שיטות שאספתי, חלק מהרשת, חלק מהמיילדת שלי, ואולי מעוד מקומות...

 

א.

להרפות ולתת לציר לזרום

לזכור שהציר הוא כמו גל. הוא מתגבר, ואז יורד.

אז ההתמודדות איתו היא גם כמו גל - לתת לו לשטוף, לעבור, לא להתנגד לו.

להגיד לעצמך בלחש ובקול רך - "לשחרר, לשחרר, לשחרר"

לשחרר פיזית את השרירים, לשים לב לא לאגרף את הידיים, לא להתכווץ, לא להדק את השפתיים והשיניים.

אם זה קורה (וזה קורה) - להזכיר לעצמך לשחרר אותם

ממש להרפות את הגוף, כמו שעושים הרפיה אחרי פעילות גופנית למשל.

 

ב.

להמשיך בפעילות

לא צריך לשכב בשביל זה, תוך כדי מה שאת עושה - לעצור שניה, להישען על משהו אם צריך, ולתת לגל לעבור.

אין צורך וגם לא כדאי "לחכות לציר הבא" (מלבד כשאת מתזמנת אותם כדי לדעת מתי לצאת).

להמשיך בפעילות כרגיל, עדיף מאוד להיות בתנועה כי זה עוזר להשתחרר ולא להתמקד ב"אוי לא, עוד שניה זה שוב מגיע".

 

ג.

קולות נמוכים

בזמן שאת משחררת את הציר עוזר "לנהום" - הפקת קול נמוך מרגיעה ומקרקעת

עוזרת לך להיות בפוקוס ולא לתת ללחץ להשתלט

(ההיפך מצרחות למשל שמכניסות אותך למצב היסטריה וחוסר אונים)

עוזר מאוד אם יש מישהו בשטח שיכול לעשות איתך את זה

אם בעלך טיפוס זורם - יכול להיות שהוא יסכים. אבל זו יכולה להיות גם דולה, אמא, אחות וכו'

זה אולי קצת מביך, אז אני ממליצה להתאמן מראש באמבטיה.....

להסביר למי שנמצא איתך שזה חשוב כדי להרגיע אותך, ושאם הטונים שלך עולים - לעזור לך לרדת.

מה לעשות, יש לנו נטיה טבעית להכנס להיסטריה בלידה....

 

ד.

תנוחות מומלצות

האמת. שאין לי כאלה.

זה מאוד אישי.

שימי לב לגוף שלך ותבדקי תוך כדי לאן הוא לוקח אותך - להישען קדימה על שולחן או כיסא, לשכב על הצד עם הגבהה של הגב, לקפוץ על כדור פיזיו, מקלחת, עמידת שש עם תמיכה של כריות או בלי, בקיצור - לכל אחת יש את הדרך שמתאימה לה ומרגיעה אותה ומקלה עליה.

שכיבה על הגב לא מומלצת כי לתינוק קשה להתברג נגד כח הכובד, וגם בגלל עצבים וכלי דם ראשיים שעוברים בגב והשכיבה מעיקה עליהם (זה פשוט מגביר את הכאבים)

אז אם את ממש חייבת לשכב - עדיף על הצד בצורה שהגב והכתפיים עם הגבהה קצת.

מומלץ מאוד להיות בתנועה אם אפשר.

אחת התנועות המדהימות היא סיבובי אגן. עוזר לתינוק לרדת, וגם עוזר להפיג כאבים.

 

ה.

מוזיקה שאת הכי הכי אוהבת.

פשוט עוזר לאוירה חיובית ומרגיע אותך.

בלידה השניה שלי, שהייתה חוויה מתקנת מדהימה, איך שבעלי שם לי את הדיסק - הכל התחיל לטוס.

הרגשתי שהמוזיקה סוחפת אותי לגמרי, לא עניין אותי שום דבר ממה שקורה מסביב.

חברה שלי הייתה באמצע לארגן לי ארוחת בוקר שיהיה לי כח ללדת, ופשוט שכחתי מהכל...

את האוכל אכלתי כבר אחרי לידה ומקלחת, כעבור 4 שעות בערך.

 

ו.

לעודד את עצמך

האמת, זה מומלץ לעשות עוד לפני הלידה.

תכיני לך פתקים עם משפטים חיוביים, מחזקים, שעושים לך טוב. משפטי אמונה ובטחון, משפטים כמו:

השם אוהב אותי ועוזר לי.

אני יולדת מהר ובקלות.

יש לי תינוק בריא ושלם.

אני נהדרת.

השם נותן לי כח.

(יש לי רשימה די גדולה של משפטים כאלה, חלק אפילו תליתי בבית לפני הלידה כדי לראות אותם מול העיניים, וזה מאוד חיזק אותי ונתן לי בטחון שהכל הולך להיות מדהים)

לדבר עם השם תוך כדי, מתוך הציר. להודות על הטוב, לבקש שיהיה ברחמים, שיהיה בקלות

 

ז.

עזרים חיצוניים

דוש חם למקום הכואב

בקבוק חם על הגב

מסאז' עם שמן ורדים או יסמין

אם יש לך תומכת לידה - כל מה שיש לה להציע, כל עוד זה נעים לך.

לא כל מה שנשמע לך טוב לפני הלידה באמת ירגיש לך טוב

בלידה האחרונה (שהייתה מדהימה מכל בחינה. בלי אפידורל ועם הרבה עוצמה)- המיילדת בעמצה הנחתה אותי באמצע ציר לצחוק, כדי שהלחץ יהיה עדין ואני לא אקרע.

אמרתי לה: "לצחוק????בא לי לבכות..." אז היא פשוט אמרה לבעלי לעמוד מולי ולצחוק איתי.

זה היה מחזה משונה ביותר...הוא עומד וצוחק בכוח ואני צוחקת מזה שהוא צוחק בכוח ושנינו כמעט בוכים...

אבל זה עזר. עובדה שהיא נולדה, הבובית...

המדריכה בקורס הכנה ללידה אמרה לנו הרבה ממה שאת אומרת פה

בסוף השיעור הראשון היא שאלה אותנו "מי אתן מכירות שיולדות בבית באוטו וכו'?" "איזה סוג אופי יש להן?"

תענו ואני אענה לכן את המסקנה...

לאזיה תכונת אופי את מתכוונת?

הם חושבות על כל תנועה שלהן לפני שהן זזות אושלא?

בקיצר האם יש להן אופי של מורות... (לא מורות של היום אלא מורות של פעם כולל כל מה שזה אומר לך...)

אחת ממש מורה אמיתית 

השניה כשהלחץ נהיית הסטרית לגמרי

וממש לא יקר.

לנו זה לא התאים כי הסקוטצ'ים לא היו עמידים במספר הפעמים שפתחתנו וסגרנו.

והיה על הפנים. בערך כמו לא לשים טיטול בכלל...

 

אני מניחה שזה גם תלוי בסוג.

המומלץ וגם "המושמץ"

כדי שאדע מה לא

תודה.

היה עלים ירוקים מצויירים על הטיטול.

ואין לי מושג איזה סוג זה היה, כי קיבלתי ממישהי אחרת. אני רק יודעת שזה לא היה מהארץ. (לא נקנה בארץ בכלל)

http://www.chabadtlv.org/showNews.php?id=6

אודה על האמת: אם הייתי עכשיו בין המסייעים לך, יכול להיות שגם אני לא הייתי מבינה אותך עד הסוף, אף-על-פי שגם אני הייתי יולדת פעם, ועוד עם תאומים.

קשה להבין וקשה לקלוט בדיוק מה מתאים לך, ולכן הדרך היחידה, אף שהיא קשה מאוד, היא להגיד בדיוק מה את צריכה וגם מה את לא צריכה. פשוט לבקש בעצמך את העזרה הנחוצה לך, ולסרב בעדינות לזו שלא נחוצה לך.

בכל אופן, אם זה מעודד, את ההרגשה הזו אני מבינה...

הבעיה מתחילה כשעוזרים יותר מידי...
כשאמא מחזיקה תינוק שבוכה קשה לי לחשוב שלבוא ולנסות לקחת אותו ממנה זה עזרה..
אפשר במצב כזה לשאול אם היא רוצה לתת אותו..

היא אמרה שהייחס היה מצויין. האווירה מאוד רגועה (אין עומס)

ב"ה לא היו סיבוכים בלידה, אז אני לא יודעת לספר על כך...

 

הם הגיעו מוקדם מדי, אז המיילדות בקבלה הציעו לה להישאר איתן קצת והכינו לה כוס תה

 

 

לפי מה שהבנתי, יש שם צוות מלא. חלק עובדים של "ביקור חולים" הישן. חלקם של שערי צדק...

 

נראית לי אפשרות מצויינת ללידה!

בכלליות- מדהים!!

ילדתי שם לפני כחמישה חודשים.

 

הצוות מדהים, קשוב, ונמצא איתך תמיד. הייתי שם המון המון זמן ובכמה שעות האחרונות ראו שכבר אין לי כוחות ציוותו לי את המיילדת הכי ותיקה שתעודד אותי ובזכותה ילדתי רגיל ולא בניתוח.

 

הרופאים נחמדים מאוד, אדיבים, מקצועיים ומשרים אווירה רגועה.

 

המרדים ראה שאני מפחדת אז הוא עזר לי להתגבר על הפחד.

 

היא גם ניסתה כמה שיותר שאני לא אקרע ונמנעה מחתך (עד שא היתה ברירה כי פיצית שלי היתה במצוקה..) היא שפכה עלי מלא מלא שמן.

 

האחיות במחלקה היו מדהימות, רגישות ועוזרות ותומכות מאוד. 

 

הייתי שם בשבת גם והאווירה היתה שבתית. 

 

הכי אהבתי בבית החולים הזה את הרוגע שבו. יש 6 חדרי לידה, ובכל משמרת 5 מילדות. ככה שזה ממש מילדת על חדר.

 

בקבלה יש 7 מיטות ואין תחושה של עומס (גם כשהיה עומס להגדרתם.)

 

האחיות בתינוקיה מקסימות, עוזרות בהכל!! במיוחד בלידה ראשונה- מלמדות איך לחתל ואיך להלביש ואיך כדאי להלביש.

 

בקיצור בעז"ה בלידות הבאות אני אחזור לשם. וממליצה לכל מי שאני מכירה ללכת לשם!

האם זה נכון שיש שם שעות הנקה קבועות מראש ושרירותיות?

רוצה.

 

רק בלילה הם מבקשים בשתיים להחזיר כי הם רוצים שגם היולדות ינוחו.

 

ובבוקר אני חושבת שיש שעה אחת של ביקור רופאים וזהו!

 

אני לקחתי אותה והחזרתי מלא מלא פעמים.

 

לדג' בשבת-

 

כל הצהריים היא היתה איתי בחדר. הם אפילו המליצו על זה, כדי שנתרגל אחת לשניה..

 

ובמוצאי שבת החזרתי אותה וחצי שעה אח"כ לקחתי שוב כי באו לבקר..

פעם במעייני הישועה - סיוט חיי היה שהם נתנו להוציא תינוקות רק בשעה מוגדרת להנקה.

אפילו אם ילד צורח מרעב.

 

היום גם שם למרות שיש שעות הנקה רשמיות - במיוחד ב-5 בבוקר שעושים "יקיצה" לכל היולדות עם כרוז - הם משוחררים לחלוטין בנוגע לשעת ההנקה.

עושים נתוח עם יש בעית קיסרי בעבר???

לא ידעתי שזה יכול ללכת יחד...

כך שלא היה מידי הרבה מה להבין

הנמוך ביותר בארץ.

 

הצחיק אותה ששאלת אותה אפילו כזו שאלה.

שמישהי ירושלמית נסעה ללניאדו עם מיילדת פרטית 

כי שום בית חולים בירושלים (אני מניחה שהיא בדקה גם ביקור חולים)

לא הסכים לילד אותה טבעי אלא רק קיסרי

זה היה עובר גדול של 4 קילו - הריון שני אחרי קיסרי אחד שאין לי מושג מה סיבתו

לי היו שני קיסרי לא ברציפות והאחרון היה קיסרי ב-- ביקור חולים לכן אני חוששת...

בעבר (לפני ההסנפה לשערי צדק) באמת ביקור חולים היה בית חולים עם אחוזי ניתוחים נמוך מאוד.

גם שם כמובן היו ניתוחים, כי יש מקרים בהם הניתוח הכרחי להצלת חיים! של האמא של התינוק או של שניהם!

אבל בביקור חולים היה צוות שידע להתמודד עם מקרים מסויימים (עכוז) שברוב בתי החולים היו עוברים ישר לניתוח. בנוסף בגישה הכללית היתה בעד לידות רגילות ופחות בעד ניתוחים.

 

עכשיו, חלק מהצוות הקודם נשאר, אבל חלק מהצוות הוא צוות משערי צדק... על כן אני מניחה שהמצב השתנה בהתאם...

 

 

את ביתי הבכורה ילדתי בביקור חולים, בלידה ארוכה מאוד, שלא ממש התפתחה. ועם ירידות בדופק. והמיילדת מאוד התאמצה שהלידה תהיה רגילה (אפילו בלי ווקאום). אף אחד מהצוות (וראיתי הרבה רופאים ומיילדות במהלך הלידה) לא הזכיר ולא דחף לניתוח... אבל בבתי חולים אחרים שמעתי על הרבה מקרים דומים שנגמרו בניתוח...

ואם מנתחים זה רק אם ממש אין ברירה..

והשמיכה עפה לסוף העריסה 

כמו הבוקר שמצאתי את התינוקת קרח בלי שמיכה בררררררררררר

הכי טוב לחמם את החדר היטב ולשים אותם עם דובונים ודברים כאלו

עבה, חמה שמכסה את כל מה שזז חוץ מהראש וכפות ידים

רגליים, וזה מותאם לגוף, זה מחמם והוא לא יכול להזיז את זה כי זה כמו אוברול...זה גם אחלה ליציאה מהבית

נשמע פיתרון מצוין!

כשקר הוא לא מוריד רק כשחם לו אצלי הוא בן תשעה חודשים.. והוא שם על הפני לפעמים ביום כשרוצה להרגיש חמים (כשהוא ישן ביום ) אז אני מקפידה לבדוק כל פעם...

אל תכסי בפוך או בשמיכה גדולה מדי,

אלא בשמיכה שמתאימה למידותיו של התינוק ואז הוא לא יכול להתחפר בה.

חוץ מזה שבד"כ הנטייה שלהם זה לברוח מהשמיכה...

 

אבל את צודקת שהיו דברים מעולם,

נראה לי אסון היה רק שכיסו תינוק במעיל והוא השתחל לשרוול.

שמיכה זה בסדר,

אם היא לא מסיבית מידי.

 

 

 

 

 

 

 

אבל בכל אופן: בתוך הגוף, כמו כל איבר פנימי אחר, יש רחם, שבתוכו מתפתח התינוק. ברחם יש פתח מיוחד, שקורב לפתח המיוחד שנמצא בגוף החיצוני, ודרכו נכנס וגם יוצא העובר/התינוק.

אני לא יודעת בן / בת כמה את/ה, והאם את/ה זכר או נקבה. לכן אענה באופן כללי מאוד, מקווה שיעזור...

 

 

בגוף האישה, בתוך חלל הבטן יש איבר הנקרא רחם (זהו איבר פינימי, הנמצא מאחורי שכבות של עור, שומן ושריר. בדומה לשאר איברי חלל הבטן: קיבה, לב, ריאות...)

בזמן ההריון התינוק נמצא בתוך הרחם.

כאשר הבטן נפצעת בדרך כלל מדובר בפצע שאינו עמוק מספיק כדי להגיע עד התינוק חס ושלום. ולכן התינוק לא יוצא.

בדיוק כפי שהקיבה או הלב לא יוצאים כאשר הבטן נפצעת.

 

מקווה שהתשובה מובנת.

 

 

 

גודל האמבטיה,
וכמה התינוק/ת מתחילים להסתקרן ולרצות לראות עולם שסביבם.

אה, ואצלנו זה גם התאים שנגמר החורף, אבל אי משערת שזה גם שיקול...

א. כמו שניל"ס אמרה- כשהילד מתחיל להסתקרן לקורה סביבו

ב. כשהילד יושב ישיבה יציבה!! לא פחות ולא יותר. אם הוא עדיין לא מספיק יושב טוב בצורה עצמאית- לא כדאי להעביר לטיולון

הגיל הוא סביב חצי שנה, כפי שנאמר..

אי העברתי בגיל חודשיים כי היא כ"כ שובבה ושמה רגליים על דפנות האמבטיה..
אם היתה אפשרות קשירה באמבטיה הייתי משאירה עוד..

רק כשהיא ישנה אני עוד משתמשת באמבטיה... (בת 4 חודשים בדיוק)

ואם היא לא היתה קטנה כזאת (בגודל) הייתי מעבירה די מזמן כי היא משתוללת חופשי... (מתהפכת, מרימה ראש בשביל לראות מה קורה מחוץ לאמבטיה, מתקדמת וכו')

וקשה לי עם זה כי האמבטיה הרבה יותר מוגנת מרוח ויותר נוח לישון שם וכו'...

הוא ממש שנא את האמבטיה!
ורצה לראות עולם

(תינוק שובב.. הוא רק בן 5 חודשים וזוחל על 6...D
חוץ מזה שהיה קיץ, ומחניק אמבטיה בקיץ!!! בחורף זה יותר יעיל...

 

קורס טוב זה דבר נהדר ביותר!!!

 

גם אצלי זה היה כך... ממש חיכיתי ללידה...

אבל אין דבר יותר מרומם מזה!

בשעה טובה בקלות וידים מלאות - זה הכי חשוב

נראה לי שאת יכולה ללכת לרופא גם בעוד חודש

 

ספירת דם, סוכר בצום ותרבית שתן.

 

הבדיקה הכי קרובה היא סיסי שליה (היא קצת מסוכנת, ואין אין סיבה מיוחדת אין צורך לעשות בכלל!), סביב שבוע 10

אחריה שקיפות עורפית (שבוע 13)...

 

אני לא עושה את שתי הנ"ל (אני בשבוע 8 ב"ה), וגם לא חלבון עוברי, הרופאה בקשה לחזור אלי סביב שבוע 14 למעקב...

 

שיהיה בשעה טובה!

לקבוע תור לשקיפות עורפית וסקירה מוקדמת אם את מעונינת לעשות... ללכת לאחות מעקב הריון..

בהריון הגוף צורך יותר נוזלים. צריך ממש להקפיד על שתיה.

כיוון אחר-

סינוזיטיס? מיגרנה?

בקיצור - תבדקי את זה.

אולי נוזלים חסרים

 

אולי מנוחה רבה חסר לך

 

או חס ושלום רעלת הריון תבדקי זאת ביסודיות!

 

בהצלחה! ורפואה שלימה!!

כדאי ללכת לרופא

נראה לי זה מספיק...

אולי בשתיה אני צריכה קצת יותר להקפיד כי אני לא מצליחה יותר מ2 ליטר וקצת ביום ....

 

אין לי ב"ה עוד סיפטומים שיכולים להצביע על רעלת ...

הצעתן לבדוק ביסודיות -

מה זה אומר ... בדיקות דם רופא משפחה ?

 

תודה לכן...

אני במקומך הייתי בודקת רעלת, ולא מזלזלת.

 

בשורות טובות!

יש גם כאבים ברום הבטן?

כאבי ראש זה אחד הסימנים של רעלת... מומלץ לבדוק!!

מספיק אפילו אחות שמלווה הריונות.

הכי חשוב לשלול רעלת...

לי היה מצב כזה והסתבר שזה נובע מלחץ דם נמוך 

(שמאד הפתיע אותי כי בהריונות הקודמים הבעיה היתה הפוכה....)

ואם הכל תקין- ללכת לרופא משפחה- יכול להיות גם מסיבות שלא קשורות להריון...

אבל עדין לא יודעת מה זה ,

העיקר אתמול האחות שללה רעלת , ועכשיו כנראה הלך לרופא משפחה ...

אולי שינויים במזג האויר...

כי לחץ דם נמוך גם גורם לכאבי ראש\חולשה\סחרחורות..

לי היו כאבי ראש נוראיים מתחילת ההריון יחסית (ככה שלא חששו לרעלת) ושלחו אותי למלא בדיקות ולא מצאו כלום...

אני מאשימה את הלחץ דם הנמוך למרות שאמרו לי שזה לא אמור להיות ברמה כזו כמו שהיה לי אבל עובדה שבתקופות שהלחץ דם היה גבוה יותר פחות סבלתי מזה...

וזה היה נראה לי מהתייבשות

אומנם בכל זאת התייבשתי כמה פעמים אבל הכאבי ראש לא היו קשורים לזה...

אני תמיד שותה בקושי,

ובהריון הייתי שותה ליטר- ליטר וחצי, שזה ל מספיק

 

הרופא שלח אותי לבדיקת עיניים נראה מה זה יתן ....

האמת שהיה לי מחסור רציני בברזל ומלפני שבועים התחלתי לקחת כדורי ברזל....

וכמה ימים אחרי החלו כאבי הראש, אני חושבת שאולי זה לא נספג אצלי טוב ולכן למרות שבאמת זה חיזק אותי התחילו גם כאבי ראש ?!

 

יש הגיון ?