בשבוע 40 פשוט הולכים לרופא? לאן הולכים?
אני בלאומית ויש לי הפניה ל"מעקב הריון עודף".
בשבוע 40 פשוט הולכים לרופא? לאן הולכים?
אני בלאומית ויש לי הפניה ל"מעקב הריון עודף".
צריך ללכת לחדר מיון או למוקד בריאות האישה - איפה שקופת החולים שלך שולחת.
ואז יש - בדיקת אחות, מוניטור,אולטרסאונד,בדיקת רופא (אני תמיד מתנגדת לבדיקת פתיחה - כואב ולא משנה כלום)
וזה עלול לקחת שעתיים ויותר.
וסתם שום דבר לא מתקדם בגלל זה...
אבל זה חשוב. חייבים לראות שהשיליה לא מזדקנת ושלעובר עדיין טוב ונוח ובטוח...
הוא בטח כבר ינחה אותך..
מתי ללכת? מחר אני בשבוע 40, ללכת מחר?
אבל אם מחרתיים מתאים לך יותר - לכי מחרתיים . זה לא מדע מדויק.
*קומי אורי*פשוט נכנסתי לאחות לפני שנכנסתי אליו, ואת האולט' הרופא כמובן עשה..

)מתקשרים למזכירות, ומבקשים מעקב הריון עודף. היא קובעת תור לשלות הדברים בד"כ (לפעמים היא שואלת לגבי האולטראסאונד, כי לא תמיד צריך...)
זה באמת מאד מרגיע...
אחר- כל מקרה לגופו.
זה נח סה"כ והילד מרגיש מכורבל בפנים- רוב הילדים אוהבים את דווקא כשקושרים חזק,
אבל------------
זה מתאים רק לגיל קטן ולמשקל נמוך, כי אין לזה תמיכה בגב של מי שנושא את התינוק, ואם התינוק כבד, זה מפעיל לחץ חזק על הגב.
וגם, זה נמתח די הרבה, אז די מהר זה עוד יותר נופל קדימה, ואז גם הילד מרגיש לא יציב וגם הלחץ על הגב נצטבר.
בקיצור- זה טוב לתקופה קצרה סמוך ללידה, אבל לא להרבה יותר מזה.
שהוא גם נח וטוב?
תהיה את הבעיה של המנשא שנמתח.
כי במנשא בד ארוך כשהבד נמתח את פשוט קושרת בהתאם, אבל במנשא שהוא בלי קשירה, ויש לו מידה קבועה אם הזמן הוא נמתח, ונהיה רפוי יותר.
הקטנצ'יק מאוד אהב אותו.
אבל בגיל 3 חודשים הוא כבר לא אהב שקושרים אותו בערסול, אלא רק עם הפנים החוצה, ואז עברנו למנשא אחר.
קשרנו אותו כמה פעמים ככה, אבל הוא כבר שקל יותר ואז הבד נמתח וזה יותר כבד ופחות נוח.
מקווה שהוא יהיה לנו טוב..
אנחנו קנינו בשביל ההרגעה של הקטן בזמני כאב מגזים, כי הוא ממש סובל על הגב/בטן ונרגע רק על הידיים.
המוכרת היתה ממש מקסימה וגם אמרה שאם אחרי שבוע/יים אנחנו רואים שהוא לא מתאים לנו, נוכל להחזיר.
בנוסף, אפשר להשכיר לכמה חודשים- ולא צריך להחליט מראש, אז זה ממש נח.
בהצלחה(:
דרך האתר?
קבענו עם אחת המוכרות שלהם..
אנחנו קנינו מנשא חדש במחיר מלא, ואם עוד 4 חודשים נרצה להחזיר יחזירו לנו חלק מהסכום, ואז זה הופך להשכרה
במנשא הנוכחי ישנן טבעות להרחבה/הצרה בהתאם לצרכים..
עדיין נשמע לך שהוא יהיה רפוי במשך הזמן?
עד 3 חודשים נשמע לי הזמן שאצטרך להשתמש בו בע"ה..
אבל תסתכלי באתר הזה על "המנשא של טליה". אני מתה עליו. יש לי אותו שנים רבות. הוא ממש לא מסובך לקשירה (לא מסורבל כמו תינוכיס), מתאים מגיל לידה ועד לפחות שנתיים, ומאוד נוח בסחיבה.
ועכשיו שמתי לב שכתוב עליו "מולטי ויטמין לנשים" ולאו דווקא לנשים הרות. משהי יודעת אם זה כמו הפרנטל הרגיל?
התחלתי היום עיסויים בשמן סביב התבור בכיוון השעון..מקווה שזה עוזר קצת (:
זה עזר לנו מאוד.
ומבחינתך- בדיקת תזונה. כלומר- יש הרבה דברים שתינוקות יכולים להיות רגישים אליהם. אבל יש כמה מאכלים שהם המלצה כללית לנשים מיניקות: תזונה ללא קמח לבן, ללא מוצרי חלב וללא מאכלים שגורמים לך לגזים- חומוס, כרוב, קולרבי וכד'.
הכי טוב להפסיק מאכל מסוים ולחכות כמה ימים. אם הגזים משתפרים- סימן שזה קשור כנראה למאכל שהפסקת.
אם לא משתפרים- עוברים הלאה למאכל הבא...
בהצלחה, הכל עובר בסוף...
להחזיק עם רגליים מקופלות, גרפווטר או דומיו... לשים לב שלא מפתחים עצירות...(עדיף שיעשו כל יום לפחות פעם אחת ככה זה פחות מציק להם)
אם כמה טיטולים יבשים לכי לבי"ח
אם לא, טבעי והיא אוכלת כמה שהיא צריכה והשאר מוציאה
בלי לחצים!
כדי להרגיע את עצמה?
הבן שלי היה ככה והוא היה ממש מקיא. תנסי לעשות לה הפסקה ולראות אם היא מבקשת עוד.
לפעמים הם אוכלים יותר ממה שהם צריכים, במיוחד כשהם אוכלים מבקבוק.
בכל אופן, אין סיבה להילחץ מזה. אני שאלתי את הרופא שלו והוא אמר שאם הילד לא נחנק מזה ועולה יפה במשקל אין שום בעיה, ומה שהוא פולט זה עודפים, ובגיל 4 חודשים זה מתחיל להסתדר.
זה לא אומר שמשהו לא נישאר לה בפנים.
תעקבי אחרי העליה במשקל ואם זה בסדר אז אין מה לדאוג. רק תיקני הרבה חיתולי בד שיהיה...
יש תופעה שנקראת "ריפלוקס". הרופא ידע לאבחן אם זה זה או שזה רק פליטות רציניות.
האם זה נקרא קפאין ויש להגביל בכמות?
הדגש הוא על הגבלה ולא חייבים להוציא לגמרי
מכיל פחות קפאין מקפה
אמנם יש קפאין בקקאו, אך בצורה כימית ידידותית וגם לא נאגרת (להבדיל מקפאין של קפה...). הוא לא טוב רק בסינרגיה עם חלב. זאת אומרת, למשל, ששוקולד עדיף הרבה יותר פרווה מאשר חלבי.
עדיף לקבוע תור בשבוע 8 שאז וודאי הרופא יראה דופק וגם הבדיקה היא חיצונית
עדיף כמובן להתאמץ מה שפחות כשאת מתכופפת תשתדלי לכופף את הרגליים ולא את הגב אבל אם אין שום סיבוכים אין שום בעיה להרים אותו (ששששששש אל תגלי לבעלך)
כנ"ל אם אין סיבוכים מותר ללכת חצי שעה (לא ריצת מרתון אבל בהחלט ללכת)
הריון עגול ומשעמם!![]()
מאחלות לך הריון קל ומשעמם
חוץ מזה שמותר וגם רצוי להתפנק בהריון 2 לא פחות מראשון
(אני עשיתי את זה גם בחמישי
)
וחוץ מזה את לא יודעת שמהרגע שנכנסים להריון בהכל אשמים ההורמונים?![]()
שיהיה בקלות, הריון כיף ותקין עם ידיים מלאות.
מבחינת פעילות גופית- אל תתחילי דברים חדשים
אבל אין צורך לוותר על הליכות וטיפול בתינוק וכו' להיפך אלו רק מחזקים אותך
לגבי הכדורים מה שבאמת קריטי בשלב הזה זה החומצה הפולית עד סוף חודש שלישי
נראה לי שלא לקוחים את הפנרטל במקביל כדי לא לעבור את המינון של החומצה פולית,
אלא מחכים עם הפנרטל לתחילת רביעי
ו.. בעלך ילמד אם תלמדי אותו
מוכר מוכר ולא קל
בעלי גם מגיע הביתה רק בערב עייף ואחר כך הוא יוצא לשיעור
הבעיה שלי שאני עובדת במשרה מלאה אז בהתחלה עם העייפות הבית היה נראה - עדיף לא לדעת איך
אחרי שבעידוד של כולן קצת דברתי הוא השתדל לפחות קצת לסדר ואפילו פעם בישל ארוחת ערב
להיות יותר סובלני לתת צומי להכין תה וכו'
תחילת הריון בד"כ יש חולשה וזה טבעי.
אולי תנסי לקחת בייביסיטר לקטן שעה שעתיים ולנוח באמצע היום?
או בחורה שתעזור קצת עם סדר, שטיפת כלים, קיפול כביסה?
וגם לשתף את בעלך, הם לא ממש יודעים איך זה מרגיש, וזה מרגיש....
ברור שאת צריכה פינוק, יחס, מילה טובה בסוף היום. את מגדלת עכשיו 2 ילדים - אחד בפנים ואחד בחוץ...
בטח התרגשת, כל הריון מרגש מחדש...
שתהיה לך בשעה טובה ומוצלחת!
ולגבי התור - אין לך לאן למהר, הריון יודע להתפתח לבד, וכמה שפחות מפריעים לו ככה הוא מצליח טוב יותר...
אך תבדקי (את זה אפשר לעשות גם דרך רופא משפחה...) כל חודש לחץ דם, סוכר בדם ושתן. ואם ח"ו יש לך בעיות מיוחדות, אז תתייעצי עם רופא-מומחה בתחום.
לגבי המאמץ - אין בעיה להתכופף, ולהרים את התינוק ניתן ממצב של ישיבה, לא חייבים מעמידה.
מי שיש לה חלב קפוא שכבר לא ישתמשו בו, או שסתם מעוניינת לתרום, אני יודעת על מישהי בירושלים שמחפשת בנרות חלב. הבת שלה בת 3 חודשים רגישה לכל התחליפים האפשריים בערך וממש תשמח.
מי שיש לה, שתפנה אלי באישי. יישר כוח!
לימון- כמה לסחוט ובאיזה תדירות לישתות?
אמרו לי שפרות הדר עושים גזים- לימון זה גם פרי הדר אז לנסות לשתות או להמנע מחשש לגזים?
מסטיק תימני-מה זה? כמה שותים ובאיזה תדירות? איפה אפשר לקנות?
אפשר לשלב בין שניהם-גם לימון וגם מסטיק תימני?
יש עוד משו שעוזר לקיצור הדימום?
אני בסוף שבוע 3 אחרי לידה אפשר כבר להתחיל בכל הדברים האלו נכון?
שטיפות פנימיות עוזרות לקיצור?
תודה רבה!!! וסליחה על כל השאלות...
צוואר הרחם אולי עוד פתוח יחסית, הרחם עדיין גדול ומוביל הרבה דם - זיהום עלול להיכנס, וגם להתפשט בקלות, חלילה...
מסטיק תימני פחות מומלץ.
אפשר לנסות חליטת ילקוט רועים זה צמח ועושים מזה תה.
לא מומלץ שטיפות פנימיות.
הוא קצת מייבש כזה.
מה שכן, מאוד יעיל, אבל צריך לשתות כל הזמן, אם מפסיקים הדימום חוזר.
כמה פעמים ביום
כלום... הייתי מחכה במקומך שבועיים... ואז מתחילה, בנחת ובלי לחץ...לתת לגוף להחלים בלי להאיץ בו רק כדי לטבול... בהצלחה בע"ה!
אפשר לקצר, אבל מומלץ לא לעשות בדיקות 40 יום מהלידה. (ככה הרב שלנו אמר בשם מישהו שאני לא זוכרת מי..)
פשוט המקום עדיין לא ראוי שיכניסו בו דברים (כמו שלא מכניסים טמפון)
ושהחומר לא יצא ואז זה ממש בסדר,
וכן, צריך לשכב 20 דק', אולי זה משפיע
יש לבעלי את המספר, אני אשתדל לרשום אותו כשהוא יגיע..
שמשיאז אחרי חודש, נראה לי שהגיע הזמן
יום שני, יום אחרי התאריך המשוער. אני כבר מתוסכלת כי הייתי בטוחה משום מה שאלד לפני התאריך ואשכרה הגענו אליו. יצאתי לחופשת לידה כבר יום קודם כי לא היה לי כוחות יותר והחלטתי שמותר לי להתפנק קצת. מוניטור למעקב היריון, הרופא שלי (רופא להיריון בסיכון גבוה) מאושר לראות אותי בשלב כ"כ מתקדם (פיתחתי תאוריה מעניינת שלפיה הוא נהיה נחמד יותר ומרשה לעצמו "להיקשר" להריון ככל שהזמן מתקדם וההיריון עובר תקין, כי הוא חייב להתחספס עם כל הלידות שבטח לא מסתיימות טוב אצלו
) ומקווה בשבילי שזה יקרה כבר. המוניטור מבאס אותי, בחיים לא ראיתי אותו כ"כ רגוע וחסר פעילות רחמית. הדופק תקין. יאללה, הבייתה. אם עד חמישי את לא יולדת, לכי להמשך מעקב בלניאדו. אני כבר מתחילה לדמיין איך אני יולדת בסוף 42![]()
למחרת תכננתי לסוע קצת לטייל. אם כבר אני מחכה- לפחות ננצל את הזמן.
אבל הקב"ה תכנן אחרת.
הייתי בבית של אמא, כי רציתי ללדת בלניאדו וזה הרבה יותר קרוב לשם. היה לי לילה נוראי. לא נרדמתי, וישבתי מול המחשב ושמעתי שירים עד שקצת התעייפתי. הלילה האחרון שיכולתי לישון בו נורמלי, ולא ניצלתי את זה![]()
מתעוררת ב8 בבוקר מכאבי בטן. מזכיר לי את הכאבי מחזור של פעם. יותר נכון, את הכאבים שהיו לי בזמן המחזור- הייתי סובלת באופן עיקבי משלשולים. וזה היה כאב כזה. כאילו אני צריכה לשירותים. מנסה- ולא יוצא כלום. טוב, בכל זאת, הריון, עצירות, זה לא יוצא דופן כ"כ. מחכה עוד קצת, אוכלת משהו, ומנסה שוב. כלום. בראש עוברת מחשבה משעשעת שאולי זה צירים.
בעלי היה צריך לסוע, היה לו משהו ממש חשוב באותו יום, וידעתי שאם אני אגיד לו שאני עם כאבי בטן הוא יחשוד בצירים ולא יסע. לא יכולתי לתת לזה לקרות אבל גם לא יכולתי להסתיר את זה כי הוא ידע שאני רוצה לסוע ושאם אני לא אסע זה כי אני עם צירים.
הוא באמת היה בהלם שהחלטתי לא לסוע ורצה להישאר. אמרתי לו שאין צורך שיישאר, זה סתם כאבי בטן, לא התקשויות, וזה בכלל לא סדיר, אני לא רוצה להיתקע פשוט בעיר לא מוכרת ומעדיפה לנוח. "מבטיחה לי?" "בטח!!"
הוא נוסע, לא כל כך רגוע. אני מנסה לישון ומתעוררת עם הכאבים. מדברת עם בעלי ומשקרת לו במצח נחושה שהכאב עבר ואני סתם נחה. מתחילה לקלוט שמשהו קורה פה ומעדכנת את אמא שבעבודה. הכאבים הולכים ובאים, די מהר, 10 דק' בערך, אבל לא סדיר ואני לא מצליחה לתזמן. אמא בהתרגשות מטורפת וכל דקה שולחת הודעות מה קורה ושהיא תגיע כמה שיותר מהר. אני רגועה מאוד משום מה. ראיתי סרט בטלוויזיה מה שקצת הוציא אותי מההתעסקות בכאב, עושה לעצמי עיסויים, נושמת קלות, כל מה שקראתי עליו בימים שלפני. אני גאה בעצמי מאוד, הכאבים מתגברים ונהיים תכופים יותר אבל אני מתמודדת יפה והם לא סדירים.
ביקשתי מאמא שתקנה לי פיצה לפני שהיא באה. ידעתי שאני הולכת ללדת ושזה לא טוב לאכול, אבל הייתי ככ רעבה כי לא אכלתי כמעט כל היום.
נכנסת למקלחת, עושה לעצמי אמבטיה כיפית וחמימה. מעסה את עצמי בכל ציר. רגועה. בחיים לא חשבתי שאתפקד ככה בצירים.
אמא מגיעה, נרגשת. אני אוכלת ומתלבשת. כבר 4 בצהריים. אני בהלם על עצמי שסחבתי עד עכשיו בבית. הפורום הזה השפיע עליי עם כל העצות והידע של כולן פה. אמא מנסה לתזמן את הצירים ובהלם טוטאלי כשהיא מגלה שהם בערך כל 2-3-4 דק. לא סדירים עדיין, אבל במרווח קצר ביותר. היא משכנעת אותי שהגיע הזמן ללכת. זה כבר כואב מאוד, אבל נסבל.
בית חולים לניאדו ב5 בערב היה רגוע מאוד. נכנסנו ישר למיון וחיברו אותי למוניטור. ופתאום נכנס בי חשש. אני כל כך מקווה שיראו צירים, שאני לא סתם מדמיינת. שאני באמת הולכת ללדת סוף סוף! והנה הם שם, צירים גבוהים ויפים. לא ייאמן שיום קודם לא ראו כלום במוניטור. בדיקה פנימית- פתיחה 2.5 ומחיקה 80%. איזה כיף, הצירים האלה עשו משהו! לא סחבתי לשווא
עוד לא מאשפזים, שולחים אותי לטיול בשכונה במשך שעתיים. אמא ואני מטיילות, בעלי לא זמין עדיין, הוא באמצע הסידורים החשובים והפלא' מכובה ואני מתפללת שלא יכעס עליי ששיקרתי לו ושהוא יספיק להגיע ללידה, כי זה היה רק לטובתו. מטיילות בשכונה, יורדות לים. הכאבים מתגברים. באמצע, בעלי חוזר אלינו סוף סוף.
"אל תשאלי איזה באסה היה לי פה..." ואני קוטעת אותו עם חיוך- "מאמי, זה לא מעניין כרגע, אתה עומד להיות אבא". הוא בכלל לא שמע מה אמרתי ומתחיל לספר על היום הקשה שהיה לו. "מאמי, עצור רגע, שמעת מה אמרתי? תבוא מהר מהר, אתה עומד להיות אבא". הוא לא כל כך מבין ואני מתוודה שאני עם צירים מהבוקר. הוא בהלם טוטאלי ומתרגש בטירוף ומתחיל מרדף אחרי הזמן, בשעות הפקקים המטורפות להגיע עד אלינו באוטובוסים.
הצירים כבר ממש מכאיבים לי. הם בערך כל דקה, עדיין לא סדירים וקשה מאוד לתזמן. אחרי שעה של טיול נכנסו לבית חולים להתפנות ואני מגלה שם את הפקק הרירי שיצא ובניגוד לפעם הקודמת(כמה שבועות קודם חשבתי שהוא יצא), והפעם לא היה אפשר לטעות בו. אני הולכת ללדת. זה כבר ברור.
אין לי כוחות יותר ללכת, הצירים מתישים אותי, ואמא ואני יושבות לשתות קפה למטה. דמעה סוררת כבר יורדת לי מעוצמת הכאב. אנשים יושבים לידינו בשולחנות ורואים איך אני מתכווצת מכאב כל רגע.
עולים למחלקה, הרופא בודק אותי. אני לא מבינה מה הוא עושה שם כי אני מרגישה שאני מתה בבדיקה מרוב כאב. הוא מבסוט- פתיחה 3, מחיקה מלאה. ישר לחדר לידה. אני בוכה, גם מההתרגשות אבל בעיקר מהכאב. אמא מנסה להרגיע אותי ונותנת לי לדבר בטלפון עם בעלי שמנסה להרגיע אותי גם. הלוואי שתבוא כבר, אני אומרת לו.
אני מחכה עוד כמה דק על המיטה, עד שמישהו יביא לי חלוק או משהו, ובינתיים מרגישה שאני ממש מטפטפת. אני מסתכלת ומגלה דימום וטיפות מים. ירידת מים?? הדימום מתסכל, כי לא הספקתי לקבל חיבוק מבעלי אפילו, אבל המים מטרידים אותי. אני יורדת מהמיטה ומתחילה את כל תהליך הקבלה ללידה, כולל מקלחת, חוקן, עירוי והכל. הצירים הורגים אותי. הם חזקים בטירוף וממש כל דקה. אני מנסה לנשום ומגלה שזה לא עוזר לי יותר. האחות שמסדרת את המיטה ששכבתי עליה לפני קולטת את הדם והמים ושואלת מי שכב פה, כי נראה לה שהייתה ירידת מים.
אני רוצה אפידורל. די כואב לי מאוד. ואם זה ככה בפתיחה 3, אלוקים יעזור. וכשסוף סוף באים להכניס אותי לחדר לידה...
נכנסת למיון אשה ומבקשת שיבדקו אותה בדחיפות. מה כ"כ דחוף? שואלת האחות, איזה הריון זה?
טוב, המס' היה מס' שלא שומעים כל יום, לקראת סוף העשרת השנייה. בדיקה מהירה- פתיחה 7, מחיקה 90. מכניסים אותה לפניי.
אני מבינה את הדחיפות, אבל הצירים כואבים כל כך שאני לא יכולה שלא לבכות. ואין חדר לידה פנוי.
האחיות לוקחות אותי למרכז לידה הטבעי שלהם, לחדר של פופים וספות ובדרך מראות לאמא שלי איך לעשות לי מסאג'. אני מתקפלת כשנוגעים בי ופשוט לא מסוגלת לסבול יותר, הכאב חד ועוצמתי יותר מתמיד אני בקושי הולכת וכשאנחנו מגיעים לחדר הזה אני משתטחת על הספה ובוכה וצורחת. לא מעניין אותי לא פופים ולא כלום. כואב לי!! אני לא מבינה מה זה הכאב הזה, זה לא נורמלי, איך זה יכול להיות שזה כ"כ כואב בהתחלה כבר??
דולה מתוקה שליוותה יולדת ראתה אותי סובלת וכואבת באה לעזור לי.. היא מנסה לעסות אותי אבל אני לא מסוגלת שנוגעים בי וצורחת מכאב. היא זאת שאמרה לראשונה- יקירתי, אני רואה שאת מתקדמת כבר. אני? מתקדמת?
אני צורחת להם ובוכה מכאב ומתחננת שיעשו משהו!! אני לא מסוגלת יותר!! בבקשה!! אני עומדת להקיא..
האחות שקיבלה אותי במיון שומעת את הצרחות ומגיעה לבדוק מה קרה, איך יכול להיות שכ"כ כואב לי כבר. כואב לך מקדימה או מאחורה? שניהם!! אני בוכה לה, והיא מבינה שאני באמת מתקדמת כבר.
יאללה, התפנה חדר, בואי.
גוררים אותי, אני בקושי הולכת. ברגע הזה בעלי מגיע סוף סוף, הוא מסתכל עליי בהלם טוטאלי, אני עם עיניים טרוטות ודומעות ובקושי מסוגלת לעמוד. אני מסתכלת עליו בלי משקפיים, חצי בוהה, ומקיאה את נשמתי על הרצפה. הוא בהלם מוחלט!! מנסה לגעת בי ואני מתנערת מהר ומסבירה לו איכשהוא שירד לי דם.
מכניסים אותי סוף סוף לחדר לידה, ואני לא מוכנה בשום פנים ואופן שיבדקו אותי לפני אפידורל, אני מרגישה שאני עומדת למות מכאב ויודעת שאפידורל זה עוד כמה דק' של תהליך. האחות מבקשת אולי בכל זאת, אבל אני לא נותנת לה. קודם אפידורל.
הרופא שואל אותי כל מיני שאלות ואני מרגישה שהראש שלי לא שם, אני עונה לו אבל בוהה בו והוא בטוח שנתנו לי טשטוש או חומר אחר כלשהוא ולא מאמין לי כשאני עונה לו שלא.
ושם בגדול נגמר הסיפור, כי אחרי האפידורל כבר הייתי בן אדם אחר לגמרי. אין לי מושג באיזה פתיחה הייתי כשקיבלתי, אבל אחרי האפידורל הייתי פתיחה 9 כבר. מה שמסביר את עוצמת הכאבים שהרגשתי ולא הבנתי איך זה כואב כ"כ מהר. רק אחר כך, בדיעבד- קישרנו את זה לעובדה שהרופא (בכוונה או שלא- ויש לנו סיבה רצינית לחשוד בו שזה היה בכוונה) פקע לי את המים ובכך זירז את התהליך בלי שאהיה מוכנה לכך נפשית ופיזית בכלל.
אחרי האפידורל, חיכינו בסבלנות כמה שעות כי הוא האט את עוצמת הצירים. שכבתי שם וצחקתי עם בעלי ואמא שלי, ואפילו אבא שלי, אחי וחמותי באו לבקר בחדר. הגוף בינתיים עשה את שלו והמשיך בתהליך בצורה שלווה. אחרי כמה זמן, התחלנו בשלב הלחיצות כשאני נקרעת מצחוק ולא כ"כ מרגישה מתי אני צריכה ללחוץ ואם אני לוחצת נכון.
אמא שלי מחזיקה לי את הרגל ורואה את כל התהליך, בעלי מאחוריי מתעד והמיילדות החמות והמקסימות שנותנות לי בשלב מסוים להרגיש את תחילת הראש השעיר של הבת שלי (מה שמסביר את כמות הצרבות ההיסטרית שהייתה לי בהיריון
).
מתישהוא בתהליך, המיילדת מסבירה לי שהעובר מראה על מצוקה ושאני חייבת ללחוץ חזק אחרת ייאלצו להתערב לי עם מכשירים. היא נותנת לי פיטוצין כדי לחזק את הצירים כי אני בכלל לא מרגישה אותם. כנראה שזה משפיע כי אני ממש משתדלת ולוחצת חזק. המיילדת מזהה שאני מתחילה להיקרע מבפנים למרות כל השמן שקדים שהיא שימנה ומתנצלת שהיא צריכה לעשות חתך קטן, ומבטיחה שתעשה את זה הכי קטן שהיא יכולה.
בסוף, בשעה 1:30, אחרי 4 שעות בחדר הלידה, יוצאת הבת היפה שלי לאוויר העולם, עם חבל הטבור מסובב סביבה פעם אחת. מניחים אותה עליי ואני קצת בוכה ובהלם מהדבר הקטן והבוכה הזה שהונח עליי ואשכרה יצא מתוכי!!
אמא שלי שצפתה בכל התהליך עצמו, בוכה ומתרגשת ומודה לי שנתתי לה לחוות את החוויה המדהימה הזאת של לראות לידה ממש..
בעלי מאושר שהוא הספיק להגיע בזמן ואני מאושרת מהאושר הקטן הזה.
אז זהו, תפרים, הנקה רק אחרי שעה וחצי במסדרון (פה לניאדו ממש איכזבו, היה להם עומס מטורף אז הם פשוט הוציאו אותי מהחדר לידה לחכות במסדרון וכך יצא שהנקתי רק אחרי שעה וחצי. אבל הבנתי אותם, כי ריחמתי על אי מי שרוצה לקבל אפידורל ואין לה חדר לידה רגיל...)
סה"כ, חווית הלידה שלי חיובית, ובמיוחד אחרי כל הזוועות ששמעתי על לידות ראשונות. אמא שלי אומרת שאם לא הייתי לוקחת אפידורל הייתי מסיימת עם זה כבר תוך חצי שעה. אבל האמת היא, שלא היה אכפת לי כמה זמן זה ייקח, העיקר שהכאב הזה ייגמר.
וזהו, עד כאן. חשבתי שיצא יותר קצר, אבל כנראה שבכל זאת הנטייה הנשית שלי לחפור יצאה החוצה
בהחלט סיפור יפה..
שיהיה המון מזל טוב!
נשמע שהיית ממש רגועה יחסית ללידה ראשונה, יישר כוח!!!
מה השם של הנסיכה ?
הבנתי מהסיפור הלידה שה' שלח לך הרבה נסיונות בעבר בקשר להריונות... אני ממש שמחה לשמוע שעמדת בהם, וזכית באוצר שלך סוף סוף! פשוט מרגש
שמשימעדיפה להשאיר את הנסיכה אנונימית כרגע..![]()
איך את מסתכלת על התהליך בצורה חיובית
תמשיכי ככה תמיייד!!!!!!1
נ.ב. זה תמיד הפחד שלי בלידות. שיהיה עומס ואני לא יקבל אפידורל ויכאב לי!!!
לכן אני בשתי הפעמים הגעתי ממש מוקדם ואז קיבלתי אפידורל מיד ב3..
-Rעות-שמחה שהייתה לך חוויה חיובית.
הצחקת אותי עם ה"שקרים" לבעלך... (לא נראה לי שאני הייתי מסוגלת).
ואת כותבת נהדר,ממש הרגשתי שאני שם איתך
העיקר - הרבה נחת מהקטנטונת
(ו.. יחי האפידורל אה?)
איזה תגובות כיפיות
אנונימי (פותח)אמאל'ההה 
שבוע 36+4 ב"ה!
אני לא מאמינה... לפני שנייה הייתי בשבוע 3 וקינאתי באלה שכבר היו בשבועות 17 ומעלה
.
אשמח שתייעצו לי:
א. מה אנחנו צריכים לקנות לקראת הלידה ומה אפשר לשאול ממישהו?
ב. איזה מנשא עדיף? חלום חיי הוא לשים את המתוקים שלי במנשא בד, אבל האם זה באמת יהיה לי נוח? המובנים נראים יותר בריאים לגב...
תודה!
גם של אמא, וגם של התינוק.
ככל שהתינוק צמוד יותר לאמא, העומס עליה קטן. מנשאי הבד הם הכי צמודים.
בנוסף, מנשא טוב מוריד את העומס מהכתפיים לאגן.
יש הרבגה סוגים? אני ממליצה לך לשאול מחברות ומהמשפחה סוגים שונים, ולאחר שימוש לראות מה הכי נח לך.
לי הכי נח בחודשים הראשונים מנשא בד ארוך, וכשהתינוק גדל, מנשא גב (לי יש יאמו, אבל יש כל מיני נחמדים).
מבחינה אורטופדית לתינוק - עדיף מנשא "מסורתי" (מנשאי בד מסוגים שונים) או מערבי בסגנון מסורתי (כמו יאמו ושות')
המנשאים המודרניים מחזיקים את התינוק בתנוחה בה הרגליים תלויות, ויש לחץ על עצם הזנב שלו, מה שגורם ללחץ מיותר לכל אורך הגב. בגיל כזה עדיין לא התפתחו השרירים שמחזיקים את הגו וזה עלול לגרום נזק לבייבי.
(הסבר של רופא אורטופד)
במנשאים המסורתיים, יש כל כך הרבה סוגים, אני יכולה להמליץ רק מנסיון אישי:
מנשא בד ארוך מאוד נעים ללבישה בחורף, מחמם מדי בקיץ, נוח מאוד לרך הנולד - הוא עטוף ומוגן שם.
חסרונות:
מסורבל ללבישה והורדה, במיוחד אם התינוק נרדם - רוב הסיכויים שהוא יתעורר אם תנסי להורידו.
ובנוסף - מדי אלסטי, בתינוק קטן זה לא נורא, בתינוק טיפה יותר גדול הוא "מושך" למטה וזה לפעמים כבד לסחוב
מנשא צד (עם טבעות, תפור, בסגנון אובר דה שולדר)
לדעתי הרבה יותר נוח, לא נמתח, פשוט ללבישה, קל להורדה, ובד דק וקל
חסרונות:
המשקל נמצא על כתף אחת, מה שקצת מגביל את היד
אבל לדעתי עדיין מאוד נוח
לגבי הגב של האמא - המסורתי הרבה יותר נוח! רק צריך להקפיד על לבישה נכונה, שהתינוק לא "תלוי" אלא צמוד היטב.
נחמד בעיני לחודשים הראשונים, אבל מאוד מסורבל לשים אותו כל פעם.
לנו יש ארגו ואני מרוצה מאוד. מלידה עד 20 קילו, על הבטן, על הגב, על הצד. אין עליו.
נראה מאוד מאוד נוח ותמיכה טובה עם חגורת בטן רחבה.
לא ניסיתי בעצמי
אבל יקר..... אם יש לך מישהי בארה"ב - זה עולה חצי
א. לפני הלידה- אנחנו קנינו רק עגלה וסלקל שתהיה נוחה לצרכים שלי.. שידת החתלה- קנינו ממש בזול מיד 2 (כדאי לחפור שם, יש מציאות שוות), ועריסה לקחנו מגמ"ח..
מהדברים הקטנים (שמצטברים ונהיים גדולים)- קנינו: מוצצים, בקבוק (אחד ואחרי הלידה קיבלתי מתנה עוד אחד), שמיכה, סבון, משחת החתלה, טיטולים, מגבונים, חיתולי בד, כובע וקצת בגדים..
אחרי הלידה- בגלל שזה היה בן, חיכינו לראות מה נקבל לברית מבחינת משחקים וביגוד ואח"כ השלמנו את מה שהיה חסר לנו (אמבטיה, משטח החתלה [למרות שלי הוא היה מיותר], עוד ביגוד ומובייל) לברית קיבלנו מהמשחקים- טרמפולינה, אוניברסיטה, רעשן וקשת לעגלה.. לפי דעתי ב3-4 חודשים הראשונים זה מספיק לתינוק ואח"כ קונים עוד..
ב. לפי דעתי- החלום שלי היה להיות עם הקטן במנשא אבל כדאי לך להשאיל קודם מנשא ממשהו כדי לראות אם בכלל נוח לתינוק בפנים.. אני השאלתי מאחות מנשא בד ארוך ולצערי הקטנצ'יק שלי לא מסכים להיות שם לשניה, אז מזל שלא קניתי לעצמי..
וקיבלתי בברית מנשא שווה של ביביביורן (יקר בטירוף, ובחיים לא הייתי משקיעה בכזה לעצמי), אבל לא ניסיתי אותו כי הוא נראהלי גדול מדי בשביל תינוק שרק נולד, אז רק לפי ההמלצות שמעתי שהוא טוב ושווה..
מזל-טוב
בהצלחה, בקלות ובשמחה 
אחד הילדים שלי שנא מנשא
אולי באמת כדאי לחכות לאחרי הלידה, לנסות כמה סוגים ולהחליט.
ואחרי שלומדים לקשור זה שטויות... אחרי פעם אחת שהראתי לבעלי ועוד פעם שהוא נעזר בי הוא יודע לקשור לעצמו...
והמובנים בד"כ מומלצים הכי מוקדם מ3 חודשים (יש חלק שחצי שנה יש כאלה לפי משקל)
הקטנה שלי מאוד אוהבת את המנשא ויש כמה תנוחות שכל אחת מתאימה לזמנים וגילאים שונים אם קושרים טוב וחזק זה נוח הרבה יותר מהמובנים... אפשר להיות עם זה שעות בלי להרגיש..החיסרון זה שזה חם בקיץ...
יש מנשא שברח לי השם שלו עושה אותו מישהי מבאר שבע אאל"ט שהוא על אותו עיקרון כמו המנשא בד הארוך אבל מטבעות כאלה והוא יותר פשוט ללבישה ופחות מחמם...
דווקא מנשא בד יחמם אותך ואת התינוקי.
לגבי ארגו- יקר, אבל יש מבצעים (400 במקום 700). לדעתי שווה כל שקל. וזה גם מלידה- צריך רק להניח שמיכה או לקנות מתאם, עד גיל 4 חודשים.
ויש יותר יפים החל מ-85 שקלים למנשא
יש אפילו מנשא נושם (כ-70 שקלים)
(משלוח חינם... לוקח כחודש עד שמגיע. יש גם חיתולי בד במחירים הזויים... פחות מ-15 שקלים לחיתול פלוס מילוי)
גם אני עשיתי ככה, רק שהתעצלתי להוסיף כיס (וזה ממש לא חסר לי, כשלפני כן כן היה לי מנשא עם כיס)
וזה אפילו נוח שיש 2 מנשאים, אם אחד מתלכלך/בכביסה..
בשבוע 15 (+..), הריון ראשון.
ביומיים האחרונים יש לי לחץ חזק בבטן התחתונה, ממש ממש למטה...
כשאני לוחצת שם, או נגיד עומדת ונשענת על השיש, זה ממש כואב.
זה לא כאבי מחזור. גם לא דומה.
זה לא נראה לי קשור למערכת העיכול (למרות שמתחילת ההריון היא עושה לי בלאגן שלם, גזים, נפיחות, כאבי בטן ומה לא...)
יש לי לפעמים גם כאבי גב תחתון, לא בטוחה שזה קשור.
אין לי שום התכווצות או התקשות או משהו בסיגנון, ב"ה.
אז מה זה??
ללכת להיבדק?
מהתרחבות הרחם.
יכול להיות שזאת הסיבה גם אצלך.
לענ"ד, אם זה ממשיך ומאוד מפריע לך, תשאלי רופא..
זה בטוח לא יזיק ואת תהיי יותר רגועה..
בשורות טובות
והריון תקין בעז"ה..
שלום
עשיתי בדיקת הריון כ-11 יום אחרי הביוץ (לפי בדיקת ביוץ..), אחרי כ-7 דקות נראה קו ורוד ממש ממש חלש. האם זה נחשב תוצאה חיובית?
ועוד שאלה: מאיזה יום מומלץ לבצע בדיקת דם?
תודה
מזל"ט!!!משיח עכשיו!שיהיה בשעה טובה והריון עגול מלא ומשעמם....
בעיקרון לא חייב לעשות בדיקת דם אבל אם את רוצה בדיקת דם מזהה הריון בד"כ קצת לפני הבדיקה הביתית ככה שנראה שאת יכולה לעשות..
על השאלה הכי מטרידה בהריון???? ![]()
חודשי הריון ע"פ שבועות:
עד שבוע 6 - חודש ראשון.
6-10 - חודש שני
10-15 חודש שלישי וכו'.....
שבוע 6 - חודש ראשון או שני?
שבוע 10, זה חודש שני או שלישי???
שבוע 15 - עדיין שלישי או שכבר התחלתי רביעי??
ועוד שאלה מטרידה:
אני עכשיו בשבוע 11+1.
זה אומר שאני בשבוע 11 (כי ככה כתוב, 11+ כמה ימים) או בשבוע 12 (כי התחלתי את השבוע ה 12 להריוני)?
מישהי תוכל לעשות לי סדר בחיים???
![]()
תודה מראש למנסות... 
לעניין השאלה...
זה לא מאוד משנה. ויש דעות שונות בעניין, אבל בגדול:
שבוע 6+0 הכוונה שעברו שישה שבועות מלאים והתחיל השבוע השביעי. זה החודש השני להריון (סוף הראשון, תחילת השני...)
שבוע 10 תחילת חודש שלישי (סוף שני...)
הבילבול נובע מכך שאת השבועות סופרים מלאים (כלומר בסוף השבוע)
ואת החודשים בתחילתם.
כלומר, הלידה צריכה להיות בשבוע 40 , אחרי שעברו 40 שבועות מלאים.
ובסוף החודש התשיעי, כלומר בתחילת עשירי...
בעיה נוספת היא, שחודש הוא 30 יום, וארבעה שבועות הם 28 ימים...
לכן אין התאמה מלאה בין שבועות "עגולים" (כמו 6+0 או 10+0) לבין חודשים עגולים (תחילת שני, תחילת שלישי). תמיד יש פער של כמה ימים לכאן או לכאן...
כל טוב,
ושזו תמשיך להיות השאלה הכי מטרידה בעינייך בהריון!
הלידה אמור להיות ב 40+0 או ב 40+7 ?
אחרי שמלאו 40 שבועות
רבה אמונתך!ואגב, גם בגלגלי הריון יש כמה גרסאות.
מתחילים לספור את השבועות מהוסת האחרונה, שזה בד"כ אצל רוב הנשים - שבועיים לפני תחילת ההריון בפועל.
יש כאלה עם ביוץ מאוחר ואז התאריכים משתבשים.
שבוע 6 - השבוע האחרון של החודש הראשון.
שבוע 10 - אחרון של חודש שני
שבוע 15 - סוף-שלישי-תחילת רביעי
(כי בחודש יש 30 או 31 יום ולא 28, אז שבועות שלמים לא תואמים במדוייק לחודשים שלמים)
שבוע 11 פלוס 1 - זה נקרא שבוע 11 (למרות שאת צודקת שזה בעצם תחילת ה-12)
בשבוע 40+0 זה התל"מ
אני פשוט מחשבת לפי החודשים, וזהו.
ההריון הוא 9 חודשים עבריים בדיוק (+- יום אחד בגלל שחלק מהחודשים חסרים וחלק מלאים)
קחי תאריך וסת אחרונה (או התאריך האמיתי או המתוקן לפי הא.ס.), תוסיפי לו שבועיים, שזה בעצם יום הביוץ-ההפריה, ומאותו תאריך עברי תספרי את החודשים. תראי ש9 חודשים כאלו יוצאים בדיוק כמו 40 שבועות מהווסת האחרונה...
לגבי שבועות- זה ממש מבלבל, כי הרופאים והאחיות במעקב הריון יגידו שזה שבוע 12, אבל בחדר לידה יגידו מספר מדוייק- 39+3 לדוג'...
שלום בנות, כבר הרבה זמן שאני קוראת בפורום ומאד נהנית והחלטתי להצטרף. אני ב"ה בהריון שני ,חודש שמיני ואנחנו צריכים אמבטיה לעגלה של בייבי גוגר סיטי מיני. משהי שיודעת על מישהו שלא צריך או איפה אפשר לקנות בזול..
ממש תודה לכל העוזרות.
שלום לכולן,
ב"ה ילדתי לפני 5 חודשים ויש לי נשירה מטורפת!!!!כל הבית שלי שערות במיטה ובבגדים בקיצור סיוט!!!
יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות??חוץ מלהסתפר...כבר עשיתי זאת
תודה רבה!!
זה מתחיל 4-5 חודשיםאחרי לידה (גם לתינוק נושר בערך בזמן הזה: מהראש, האזניים, הכתפיים...).
זה נראה מטורף, אבל זה רק עודפים מההריון!
גם לי יש נשירה וממש נבהלתי ממנה.. וילדתי לפני 5 חודשים..
באזור י-ם?
אני כבר ממש נואשת!
אני ממש ממש סובלת מכאבי ראש וצוואר שנובעים מדלקת בצוואר.
ועד אחרי הלידה אין מה לעשות עם זה וזה פשוט הופך לי את ההריון לסיוט!
הלוואי שיש לכן על מי להמליץ לי..
תודה מראש לעונות!
בדקתי איתה וה לא כ"כ מסתדר..
יש למישהי עוד המלצה?
אם את בכללית- יש להם הנחות של עד 60 אחוז..
נכון שזה נשמע כמו פרסומת, אבל זה לא 
אחרי 8 חודשים של סבל מתמשך, נשאר לי לשרוד עוד חודש עם לשון בחוץ ואח"כ לחזור לטיפול הנורמלי שהתחלתי לפני ההריון...
ואני במכבי, כך שזה לא רלוונטי, אבל תודה!
עד עכשיו כל מה שהציעו לי, לא רלוונטי לצערי...