פורום הריון ולידה (עמוד 501)

תה ועוגה.

כשהילדים סביבי (חוץ מהקטן שישן).

נתתי להם חטיף, כדי שיתנו לי קצת שקט. לא ממש עזר.

התעקשו לאכול גם עוגה.

לפחות זה גרם להם ללבוש פיג'מה ולסדר קצת.

מרגיש לי ארוךךךך נורא!

פשוט במיטה כל היום, בבוקר הקאתי הרבה אבל עכשיו אין כבר מה…. רק בחילות

אם ארגיש ממש רע שמה שיעזור לי זה לאכול או לשתות ברור שאשבור, אבל בינתיים כמו כל יום רק עם יותר עזרה וצרבותתתת 

זה סכנה להתייבש...

כמובן תשאלי רב אני לא פוסקת. 

מרגישה ב״ה קצת יותר טוב עכשיו

וכמו שכתבתי אם ארגיש שמה שיגרום לי להרגיש יותר טוב זה אוכל או שתייה לא אחכה שנייה….

בינתיים חסר טיפה יותר משלוש שעות, הזמן איכשהו עבר

שתיתי אחת ואז לא יכולתי לעצור, שתיתי אותן באטרף אחת אחרי השניה...

אחר כך אמרתי לעצמי שכדאי להכניס סוכרים אז אכלתי שזיף ופרוסת עוגה ועוד כוס מים. רק אחרי עשרים דקות אכלתי אוכל- קוסקוס ומרק...

ענבים

עוגת גבינה

מיץ תפוזים 

ועכשיו מחכה לכביסה שתצא בנתיים קצת אוכלת ענבים 

צום קשוח ביותר

עוד מנסה להתאושש 

נראה לי זה זכות ללדת בט באב

אבל גם לא ארזתי בסוף תיק🙈

אז אי אפשר לדעת אם זה סגולה או לא😅

בטח בגלל זה שאלת

אני מאתמול בלילה עם צירונים

כאלה בגב וגם התכווצויות בבטן

לא ברור לי למה זה לא מתקדם

כואב ברמה נסבלת אבל מתחיל כבר לחפור להיות כאובה כל הזמן

אפילו ניסיתי לבדוק פתיחה לעצמי לפי הנחיות ברשת ולא הבנתי שם כלום חחחח

היום לא היה כלום, למרות שצמתי.

עכשיו התחילו, אפילו די סדירים😬

ולא בא לי להפסיק את הצום לפני שבעלי חוזר מערבית🙈

ממש מקווה איתך ללידה קלה בידיים מלאות

כזאת זריזה וכיפית

תשתי אולי באמת קצת מים לפחות.. איזה מרגש!!!!!

הצירים ממש כואבים או שהם נסבלים ומה שהשתנה זה התדירות?

כי אצלי כואב, אבל נסבל..

משגע אותי שככה היה לי גם בשישי

ככה מאתמול ואין שום התקדמות 

ועבר בשינה

ואז לילה אחד זה כבר נהיה כזה שאי אפשר יותר לישון ואז הבנתי שזה זה.

בתקווה ללידה קלה וטובה כמו שאת רוצה!!

אתמול היו לי כמה ממש כואבים😬

באמצע סעודה מפסקת ברחתי לחדר ובעלי מצא אותי בוכה מכאב (ומלחץ) "בעמידת צירים" בחדר😖

עכשיו זה צירים די מוכרים, של התכווצות הרחם ולחץ (נסבל בהחלט) כלפי מטה. אבל די ברור לי שזה מהצום🤷

עדיין מוקדם לי ללדת🤫

וגם אחרי הרגע האחרון🙈

אבל נראלי אני באמת אכין מחר, לפחות תיקים לילדים, אחרי שאעשה כמה כביסות💪

עכשיו אין לי כ"כ מה להכניס לתיקים🤭

התיק של הבן שלי מלפני שבוע אצל חמותי - שם ישהה בלידה

גם בעלי כבר הכין שקית עם כמה דברים לעצמו - גם אצל חמותי וגם בבית כדי שלא יצטרך לרוץ ממקום למקום אחרי הלידה

את התיק לידה שלי ושל האשפוז הכנתי אתמול

הרגשתי הזויה שהכנתי רק ב 38.6 ולא לפני.. 

מרגישה כאילו לא אלד לעולם.

מה הסיכוי שאלד מחר או מחרתיים אם לא ילדתי אתמול ושלשום??

בעז"ה שיגיעו בזמנם ובעיתם ויובילו ללידה קלה ומהירה ובידיים מלאות🙏

סיוט חיי כרגע

כאבים מיותרים שלא תורמים לכלום 😭😭

בעיקר כי זה מסדר להם את היום

וגם אצלי הם יותר רגישים וההרדמות..🥱 בעיקר הבכור האמת

צריך פשוט להכיל את זה לדעתי, שהשינוי קשה להם. לשמח בשבירת שגרה מדי פעם כדי שתראה שיש תועלת לחופש, ועוד מעט זה עובר

❤️

שלדעתי תתאים גם לגיל 11 (יש שם חלק אתגרי יותר).

רק לקחת בחשבון שהיא יקרה...

רופא הסבער לי שהן עם מינון יחסית נמוך ולכן גורמות ליותר דימומים.

אני התחלתי במחזור ובהתחלה היו לי כתמים שיכולתי להטהר איתם, בהמשך הם הפכו לדימום משמעותי. התייעצתי עם רב ממכון פועה שאמר לי שזה נפוץ שזה ככה וזה אמור להפסק אחרי הפסקה או שתיים. בפועל החלפתי לסוג אחר.

אני השתמשתי תקופות ארוכות לאחר מספר לידות.

היה לי דימום כשבועיים לאחר שהתחלתי, למשך מספר ימים( כמו וסת) וזהו.

אני גם הצלחתי לחבר מספר חפיסות בלי שעשו לי בעיות,לפעמים היו הכתמות שעברו לאחר יומיים שלושה.

בזמן ההפסקהבין החפיסות, היה לי דימום קל ביותר.

שמסרבים לבקבוק.

אפשר לנסות שאוב בבקבוק, אולי יותר יזרום לה, אפשר לתת שאוב/מטרנה עם כפית/מזרק ואפשר להתעקש על בקבוק אבל זה יבואו חכמות ממני לתת טיפים (למשל שהאבא יתן) אנחנו שילבנו מלידה מטרנה (לא מבחינה) לשלב בקבוק זה גם יכול להיות סיכון להנקה, שהיא תעדיף את הבקבוק ואז לא תסכים להמשיך לינוק..

בגלל נראה, שיהיה לך בהצלחה!

בשביל תינוקת.

מה שיכול להיות קשה עכשיו, יכול להיות קליל בהמשך.

בכל אופן,

את יכולה לנסות להרגיל לבקבוק קודם שמכיל חלב אם, ואחרי שהיא תתרגל לעבור לתמל.

אם היא מתנגדת הייתי בודקת קודם את עניין הבקבוק עצמו ולא התמל שבתוכו.

יש כמה סוגים של בקבוקים. לנו בקבוק של מאמ היה מוצלח מהאחרים בהתחלה, עד שעברנו לאבנט הרגיל.

אם כן, ממליצה להתחיל בחלב אם ולאט לאט לערבב אותו עם כמויות יותר ויותר גדולות של מטרנה. ככה המליצו לי ועזר (אם כי לא הייתה התנגדות גדולה לסוג החלב אלא בעיקר לעצם הבקבוק)

בהתחלה רק חלב אם, אחרי זה לערבב עם כמה סיסי של מטרנה ולאט לשנות את היחס

תודה רבה כבר חשבתי להחליף לסימילאק כנראה לא קשור. אני אנסה לתת חלב שאוב בבקבוק

אני עם בקבוק של מאמ 

מדבריך נשמע שכשהיא תכנס למעון היא כבר תוכל לאכול פרות וירקות, אז ממש לא דחוף בעיני להרגיל לבקבוק.

היו לי כמה סרבני בקבוקים. כשחזרתי לעבוד והתינוק היה בן חצי שנה, המטפלות במעון הסתדרו גם בלי מטרנה, נתנו לו פרות וירקות והרגילו אותו לשתות מים בבקבוק.

וכשהיתי איתו הנקתי.

וגם, מה שתרגילי עכשיו לא בטוח יהיה רלוונטי בעוד כמה חודשים. אולי כדאי להתחיל להרגיל שבועים לפני המעון, וגם לא קריטי.

אבל לי היה את זה עם הבת שלי

ובסוף שהתחלנו טעימות גילינו אלרגיה חמורה לחלב וכנראה שזה עשה לה גרד או תחןשה אחרת לא נעימה ולכן סירבה לקחת

קיבלתי פה את ההמלצה

אותנו זה פשוט הציל

וניסיתי גם את הבקבוק של סובינקס שעולה 90 ש''ח ולא עבד

רק לנסינו

אפשר לנסות עוד כמה פעמים עם חלב שאוב, שאבא יתן או בכל צורה אחרת.

ולגבי המעון, הכנסתי מס' סרבני בקבוק למעון, חלק למדו לקחת שם וחלק פשוט אכלו מוצקים

בעז''ה יהיה בסדר והיא תתרגל וגם אם לא גם במעון היא לא תרעב

להפך, זה עבודה קשה בשבילם

יש אינטרס להנהלה של הביח והם לא יענו לך בטלפון

אני הייתי מתקשרת ואם זה דחוף כמובן הולכים לא משנה אם עמוס או לא 

בחדרי לידה ובמחלקה נראה לי היה בסדר. ילדתי יום אחרי זה.

אני מניחה שיש יותר לידות למחרת צום, אבל גם הרבה נשים שמגיעות למיון בגלל התייבשות וצירים, אבל משתחררות.

לא כל הדתיות הולכות לבתי חולים דתיים. זה יכול להשפיע גם על בתי חולים אחרים.

אז זה שלילי

אלא אם כן היה ביוץ מאוחר ממה שאת חושבת

אבל במקאה שחלילה לא ותשארו לא בטוח שיהיה לך איך להתחרט

וכן אנחנו מצווים על ונשמרתם. בעיני השתדלות זו חובה

לא בקטע מלחיץ

אם כי דווקא בימים האחרונים נשמע שזה פחות הדיבור

אחרי הכל אין לדעת 

אין שום ידיעה מתי תהיה המתקפה, כבר שבועיים שכל יומיים אומרים שזה כנראה בימים הקרובים.

לא הייתי טורחת כ"כ בשביל האולי הזה.

ובעז"ה מקווה שכן יהיו כמה שעות מראש של התארגנות, בהם תוכלי לנסוע

אז היה ראוי לנסוע.

אבל להעביר את הצום במקום לא נוח זה גם עלול להיות מסוכן...

אני אישית לא הייתי נוסעת. לי גם מאוד חשובה הפרטיות והנוחות הרגילה שלי. וכל עוד לא יודעים שום דבר בוודאות - עדיף לא לשגע את כל המערכת...

(אבל מודה שאנחנו גרים במקום שונה... בבניין עם מקלט - אמנם די קטן ולא הכי נוח, אבל עדיין. במקרה שלנו אם הייתה ודאות של מתקפה כנראה היינו נוסעים להורים של בעלי, שיש להם מקלט פרטי... אבל כל עוד לא ידוע שום דבר בוודאות אני מבכרת את השגרה ואת הנוחות והפרטיות שלנו.)

בשורות טובות!

סביר להניח יותר שלא

נוחות אצלי יושבת כמעט בטופ הסולם. משפיע עליי בנפשי גם

לגבי העניין של ההשגחה - לפי מה שכתבת משתמע שכביכול אם כולם בסדר ב"ה אז יש השגחה, ואם לא -אז לא חלילה

אני לא רואה את זה כך בכל אופן ולא כך הבנתי את זה כשלמדתי את העניין

השגחה פרטית להבנתי אומרת שאין יד המקרה. ז"א שבין בטוב ובין במוטב חלילה, זה מדויק ולא חלילה שרירותי. 

והאמת שאין לנו שליטה ככ על הנעשה מחוצה לנו. בכלל. זו רק תחושה מדומה שהייתה לנו והתנפצה ב7.10 

צריך לעשות השתדלות להישמר, להתפלל ולבקש שחלילה לא נעמוד בניסיון 

אנחנו גם בלי ממד

ואני לא נוסעת אלא אם אומרים לי שב100 אחוז מחר זה יקרה ואף אחד לא יגיד דבר כזה כנראה

בינתיים כבר לא יודעת כמה זמן אומרים- זה יקרה בשעות הקרובות, ביומיים הקרובים, היום. וכלום לא קןרה ב"ה

ודווקא בגלל הילדים אני לא נוסעת

סיוט מבחינתי להעסיק אותם מחוץ לבית, וההרדמות מעצבנןת מחוץ לבית ובכלל, הרבה יותר קל ונוח עם הילדים בבית וזה לגמרי משפיע על המצברוח שלי והוא חשוב מאוד במקרה של מלחמה

מיוחדות בהתאם למצב- אז ברור לנסוע

אם לא אז לא הייתי נוסעת, זה כבר מעבר להשתדלות

באמת חדעתי שיהיו כל מיני דעות

באמת אם היתי יודעת משהו ודאי אז ברור שהיתי נוסעת

אבל באמת בגלל שכבר שבועיים זה נראה ודאי שהיום וודאי משחר

וכל יום כותרות מלחיצות אחרות

אז לא יודעת כמה אפשר להשאר ככה

כרגע אנחנו יוצאים ומסתובבים חופשי כי חלאס

ולכן החלטתי להשאר

כמו כולם פה בערך שנשארים

אבל זה בהחלט נסיון באמונה

לי לא מאוד קל איתו כי הדחף לשי זה לברוח מסיטואציות של פחד...

ואני אגיב יותר מפורט בהמשך אבל קוראת ומתחזקת מכל אחת💖

או משהו כזה. שווה את המאמץ ועדיף לכמה ימים בעיניי 

כי אם כבר אז שלפחות יתן לכם כמה ימים של שקט עד שנדע יותר מה קורה עם המצב

אני יותר חוששת כרגע מהחיזבאללה ופחות מאיראן לא יודעת למה

אולי כי על איראן יש התראה קצת מראש כי זה רחוק

ומצפון זה בשניות

אבל מנסה להזכיר לעצמי שזה מטורף שאנחנו ממש פרק בהיסטוריה

ושאפשר עכשיו להתפלל לקרוע את השמיים נשראה ניסים גדולים💖

לאיודעת באמת לרגע ממש מפחדת ורק רוצה לברוח לאנשהו

ולרגע מנסה להתחזק

ובאמת שבכל מקרה אני לא באמת אסע עכשיו עם כולם אז אני פשוט בעיקר מנסה לנשום עמוק 

היה ב3 מקומות אזעקות.,

ירושלים

דימונה

באר שבע..

מה כבר ההבדל בין בר שבע לירושלים בשביל טיל שעושה את כל הדרל מאיראן?

לדעתי לברוח ממקום למקום לא ממש יעיל.. במיוחד שאי אפשר לדעת מראש מה התכנון

מאיראן אין לדעת תכלס ואין לאן לברוח

חיזבאלה גם יכולים עכשיו להחליט שהנקמה חו''ש היא לירות למרכז או לחיפה

אבל עדיין הצפון -גליל עליון-גולן הוא בעמדת סכנה הכי חמה כרגע..

והחשש שלי היה על זה..

אבל תודה בכל מקרה לכולן

תכלס נשארתי וב''ה שעד כה שקט..ומקווה שימשיך ככה בעז''ה

באמת מלחיץ להיות עכשיו בצפון

במיוחד אזור חיפה ומעלה 

בהרבה יותר...

אנחנו גרים במקום שלא כתבת והיה כאן ובעוד מקומות קרובים

אם זה רלוונטי.

לא יודעת אם הייתי נוסעת ליום אחד

שונות

לגבי בן הזוג - לא מחנכים. מה ששלו ששלו. אפשר לדבר / לבקש / להגיד מה חשוב לך. אבל לפעמים זה אופי. וכאן כדאי להשלים ולא לנסות לשנות.

לגבי הילדים - זה כבר משהו אחר.

אבל הילדים שלך עוד צעירים בשביל זה.

אני נותנת לבן ה3 שלי משימות מאוד מוגדרות בסדר.

נותנת לו לבחור איזה מבין המשחקים הוא מסדר

ולרוב גם אסדר יחד איתו כדי לגייס אותו.

בעיני זה לא גיל של יוזמה עצמאית לסדר, או שאמורה להיות ציפייה שהם יעשו את זה בעצמם.

הילדים מסדרים ואז מקבלים סרט או ״אטרקציה״ כלשהי.

זה לא הכי חינוכי אבל זה עובד.

לגבי האיש- לא הייתי מנסה לחנך אותו, זה מתכון לצרות. אפשר להחליט שאת אחראית על הסדר בבית והוא אחראי על משהו אחר.

יש שלב שזה לא מציאותי לחשוב שהם יוכלו לסדר אחריהם בלאגן של יום שלם בבית.

לגבי הבעל- לדבר ולהסביר שעכשיו חופש הבית צריך הרבה יותר תחזוק.

להסביר מה מהדברים הכי מפריע לך ולמה ואיך הוא יכול להקל. אם זה לא עוזר אז לנסות להבין מה המניע שלו ומשם לחפש פתרון.

וגם תחשבי אם יש דברים ספציפיים שיכולים להקל עליך. כי סדר בבית זו מילה מאוד כללית ולא תמיד יודעים לפרוט אותה.

סדר לילדים זה תהליך למידה שכולל:

1. דוגמא אישית של איך מסדרים בצורה יעילה ואיך שומרים על הסדר

2. לא להפוך את הסדר למשהו מאוס, בלי משימות סידור קשות, בלי חובות וכעסים סביב זה.

אם התהליך נכון הילד לומד להיות בהדרגה מסודר (פחות או יותר), יש כאלה מגיל 6 ויש גם בגיל 10.

מבוגר זה אחרת, כי הוא כבר עבר את התהליך שלו בילדות, לכן דוגמא אישית לא תעבוד עליו. אצל מבוגר יכול לעבוד שחרור אחריות, אם לא מסדרים בשבילו, נניח את החפצים שלו, הוא יאלץ לסדר אותם או לחיות בתוך הבלאגן של עצמו.

יש מבוגרים מבולגנים שלא יסדרו לעולם.

סעיף 2 תקף גם למבוגרים, גם למי שילמד לסדר וגם למי שלא, חבל על הכעסים.

באמת הוא על ההורים, אבל כדי להרגיל אותם לסדר - לא מוציאים יותר ממשחק אחד כל פעם/ לפני שהם אסםו את הקודם

לשלוח אותם עם כביסה לסל

לבקש שיפנו צלחת גם הגיוני אם היא לא מזכוכית

ואגב, לפי איך שחדר הילדים אצלך נראה - מאוד מסודר אצלך

לא נכשלת בכלום, זה פשוט עוד לא הגיל להיות מסודרים כמו שאת חושבת

עם הבעל זה משו אחר, וצריך פה שיח

אני לא הצלחתי להניע אותו בשיח, פשוט השארתי בלאגן כשלא היה לי כח וזה מפריע לו, אז הוא הבין שגם הוא צריך לעשות

שכבר יש לך נערים שאת מרגישה שכשלת בחינוך שלהם...

הילדים שלך בני 3 או 4? את ממש בהתחלה של החינוך לסדר😀 לקראת סוף היום אני שמה טיימר מתי יגיע זמן לסיים את המשחק ולהתחיל לסדר כדי שזה לא יבוא בהפתעה. לפעמים אני מדליקה "משחקים ובלגן.." מהיוטוב ומתחילה לסדר ביחד איתם, נותנת עידוד מטורף על כל דבר קטן שילד אחד עוזר וזה מעודד את כולם לעשות יותר. לפעמים ממש נותנת לילד ביד חפץ שישים במקום כדי שיהיה לפחות קצת שותף. לפעמים גם עושה תחרות, או משחקים "לאסוף את כל הדברים האדומים..."

לפעמים כשיש ממש בלגן אני מבטיחה הפתעה כשכל הבית יהיה מסודר ואז הם ממש מסדרים.

אבל בעיניי כרגע המטרה היא לא שיסדרו במקומי אלא שיתרגלו להיות שותפים בסדר בבית.

בלי החלק של הטבילה 🤷🏽‍♀️ יבין יבין, לא יבין לא נורא 😉 פשוט בלי לעשות עניין

או שלא הבנתי מספיק..

לא יודעת, ביקשה זרמתי.. כנראה יש לה סיבה טובה לא שואלת.

או שתגידי ענייני בנות (הכוונה נגיד יש לה תור לקוסמטיקאית או תור לרופא או כל דבר שאי אפשר לקחת אליו ילדה יכולים להיות כל מיני סידורים בינהם גם טבילה)

ואם יהיה מוזר לו העיתוי תגידי ככה יצא.

מאד אופייני לנשות מילואים. 

וחייבת לציין שאת אחות מהממת. 

כיף שאחותך מרגישה איתך בנח. 

שאמא הלכה בערב שבת לבריכה של אמהות 🤣

אני הייתי אומרת לבעלי שהיא הולכת לבקר חולה מהעבודה שלה ולא רוצה לקחת איתה את הילדה

אולי אפשר להרדים אותה אצלכם לפני סוף הצום ואז להשאיר אותה אצלכם כבר ללילה

אז יש פחות עניין להסתיר את הטבילה.

לא יודעת בוודאות, אבל כך זכור לי ששמעתי.

(בכל מקרה לא הייתי סומכת על זה בשביל לספר לבעלי בצורה ישירה, בלי לדעת זה בסדר מבחינתה..).

אולי גם אפשר לשאול אותה אם יש לה רעיון מה להגיד.

להגיד שהיא צריכה לקנות משהו דחוף מהסופרפארם?

למרות שלדעתי כנראה לא הייתי מחפשת תירוץ ומסבירה שהיא ביקשה לשמור על הבת שלה והסכמת

אין לנו סופר פארם

אבל טלפון זה רעיון מצוין

מצאתי תירוץ חדש. אני באגביות אומרת להם שאני יוצאת לעשות שיחת טלפון שקשורה לעבודה וחוזרת עוד כמה דקות.

זה מסוג הדברים שלגמרי הגיוני שיקחו גם חצי שעה ויותר..

אם יש שקית עם דברים שצריך לקחת אפשר להוציא אותה לפני מחוץ לדלת. 

יוצאת יחד איתה ועם הילדה, וממשיכה את ההליכה לבד עם הילדה...

זמן ממש קשוח בשביל למצוא תירוץ אמין!

תגידו שהיא יוצאת לחצי שעה של שקט/לדבר על בעלה.

יצאה לי טבילה במוצאי שבת של קיץ, כשבעלי היה במילואים והיה אמור לחזור באותו לילה מאוחר, והייתי אצל ההורים, ולא רציתי שיקחטו בגלל שהוא חזר באותו לילה, הרדמתי את הילד, חרטטתי משהו לגביי למה אני יוצאת (תירוץ גרוע ממש) יצאתי עם שקית מהבית וחזרתי איתה בלי שום סיבה ברורה, אמא שלי ראתה אותי-ולפי התגובה שלה כשחזרתי הבנתי שהיא לא קלטה... הייתי מופתעת ממש.

לפעמים לאנשים פשוט לא אכפת והם לא מתעמקים!

בכא תתיעצי עם מכון פועה

עבר עריכה על ידי פרחים יפים בתאריך ח' באב תשפ"ד 9:07

להתייעץ עם מכון פועה ואם את מכירה רופא נשים פוריות אז גם איתו.  זה ההנחיות שמכון פועה פרסמו

הנחיות לצום תשעה באב תשפ"ד

דיברתי אז עם מכון פועה סיפרתי את כל השתלשלות האירועים ואמרו שלא נשמע סיבה לא לצום. אבל אם מרגישה מאוד רע אז לשבור את הצום. בפועל הצום עבר בסדר (דיברתי עם אחד הרבנים שם, הוא התייעץ עם עוד אחד.. בקיצור לקחו ברצינות את מה שאמרתי ופסקו לצום)

בסופו של דבר אותו חודש היה עוד הריון כימי, אבל אני יודעת שלא קשור לצום כי עלינו על הבעיה היחסית פשוטה.

חודש אח''כ ב"ה כבר טיפלנו בבעיה ונכנסתי להריון תקין ב"ה.

קראתי בקישור שהבאתן וכן במה שכתבת @פרח חדש לגבי מה שאמרו לך במצב דומה, והחלטתי להתחיל לצום ואם יש בעיה אז לשאול... אכלתי ושתיתי הרבה מראש, ואפילו לקחתי קליצום שעזר לי מאד בפעם שעברה שלקחתי. אני ממש משתדלת להיות במנוחה מקסימאלית. אבל למרות כל זה התחילו לי עכשיו בשעה האחרונה כאבים ברחם ובגב התחתון כמו כאבים של צירים כאלה וגם כאבי ראש וסחרחורות וזה קצת מלחיץ אותי....

מישהי יודעת האם המוקד של מכון פועה עובד כרגע? מתלבטת עם מי אפשר עכשיו להתייעץ...

לא מבינה בזה ככ, אבל בשנה שעברה הייתי בשלבי התעברות בצום יז בתמוז, לאחר שבוע בערך גילית שאני בהריון . 

והיה לי צום יחסית מעייף, הלכתי המון ברגל כי היינוי בירושלים ובקברות צדיקים, בקיצור יש סיכוי גדול להיקלט גם בצום, ונקלטתי אחרי 9 חודשים בחודש הזה. 

אבל אני חושבת שבגלל שזה לא וודאי הריון

אז אין פה סיבה לא לצום

ובאמת שאני לא חושבת שזה משפיע על התעברות

סתם זה מזכיר לי, שראיתי סיפור על אישה שניצלה מהטבח של שמחה תורה, היא היתה במיגונית שספגה מלא רימונים ויריות

9 חודשים אח''כ ילדה בת

מה שהיא עברה שם בפנים ... ירחם ה'. היא נפצעה, היתה מאושפזת.. והיא אפילו לא ידעה שהיא בעצם בשיא ההתחלה של הריון.

בקיצור, אני לא חושבת שזה משפיע על ההריון בשלב הזה צום של יום אחד.

הנקודה היא שבאמת כמו שפרח חדש אמרה לא ברור שאני בהריון (למרות שיש לי סיבות לחשוב שכן, אבל זה לא משהו שאפשר להוכיח....)

ומצד שני גם בלי הריון אני מרגישה לא טוב...

אני בעיקר חוששת שהגוף לא יקלוט הריון בגלל זה, כי כמו שכתבתי שקראתי,

צום מוריד פרוגסטרון וזה עדיין שלב שברירי ורגיש.

ובפרט לאור ההיסטוריה שלי של הריונות כימיים ושל מה שהיה בי"ז בתמוז לא בא לי בכלל לקחת סיכון כזה

הרב אמר לי תכלס להחליט לבד ככה שנשארתי באותה התלבטות... הוא אמר שאם אני מסוגלת שאצום ואם לא אז שאשבור וכן כיוון האמת

יותר לזה שאשבור.... אבל וואלה חוששת לקחת אחריות.

אם היו מבטיחים לי שזה לא יפגע בניסיון להריון וואלה יש מצב שהייתי מנסה כן לשרוד עוד כמה שעות...  אבל בעיקר פוחדת שזה יגזור גם את הדין של החודש הזה.... בכלל לא שלמה עם מה שהיה ביז תמוז. ומצד שני ה' מחליט....

לא יודעתתתתתתת

בעשרה בטבת צמתי ואפילו לא התכוננתי לצום יותר מידי

ורק אחרי שבוע וחצי גיליתי על ההריון

הוא היה ממש בתחילתו...

ועכשיו אני בתשיעי ברוך ה'

זה אומר שהצום משפיע על הרחם ואם הרחם רגישה לא לוקחים סיכון

..

בתחילת ההריון של הגדולה שךי שעוד לא ידעתי עליו

תשעה באב חזרתי באזור אחת מהתפילה והתחלתי להרגיש ממש ךא טוב ואני ממש קלה בצומות

לאט לאט הלכתי ושקעתי ובעלי שחשד בהריון לא שיתף אותי אבל ממש נכנס ללחץ ורץ לרב שאמר שבכל מקרה אפתח את הצום.

ועדיים זה היה לי מוזר ואמרתי שאני יכולה והמשכתי

בסוף שברתי אבל ממש חצי שעה לפני צאת הצום

הילדה לידי פה בריאה שמחה ומתוקה

אבל כן יצא לי לצום את יו"כ ולגלות במהלך סוכות שאני בהריון..

והייתי אחרי 7 חודשים בערך של ניסיונות להכנס להריון .

בטח כבר החלטת אם לשבור או לא אבל אני רק פה כדי להגיד שאת המחשבות אם כן או לא יהיה הריון תשאירי לקב"ה.

התחלתי להרגיש יותר טוב והשארתי לה'... משתדלת לנוח ועוד מעט יוצא הצום.... נתפלל לטוב

כמובן לא פוסקת הלכה אבל זה ממה שאני ביררתי

אם לא יכולים לקחת בלי מים בדכ לוקחים עם מעט נוזל מגעיל

שאז לוקחים לפני הצום ואחרי...

כמו שכבר אמרו, ממה שידוע לי ניתן לקחת בלי מים

אני לא יודעת לקחת כדורים עם מים, רק עם אוכל.

אז לא רציתי לנסות בכלל בצום בלי מים.

בדרך כלל אני לוקחת בבוקר, זה הזמן שקל לי לזכור.

אבל אני יודעת מהניסיון שלי, שגם אם יש איחור של כמה שעות זה לא משפיע עלי.

אז לקחתי אתמול בבוקר כרגיל, לקחתי עוד אחד בערב לפני הצום. ובצאת הצום אני אקח שוב.

זה יוצא לקחת כדור אחד יותר, אבל ככה לא יהיו מרווחים יותר מדי גדולים.

לא התייעצתי עם רב או עם רופא, זה על דעת עצמי.

תרכיז תה קמומיל או מי מלח

לקחתי ככה אתמול

אני בשלב הזה כבר הרגשתי תנועות אז היה לי קצת יותר קל

אבל כל פעם שהתגנב בי חשש קטן, אמרתי כמה פרקים של תהילים וזה מאוד הכניס בי שלווה ואמונה

יש לי אולטרסאונד שבוע הבא

שבוע 20 ובקושי מרגישה משהו.... עם התאומים זה היה שונה

קשה החוסר וודאות על זה..

הלוואי פשוט להצליח להשליך על ה' יתברך

ב"ה כבר בשבוע 27

עד שהתנועות נהיו נוכחות יותר כל מה שנאחזתי בו זה להאמין שהכל בסדר.

רציתי מאוד להזמין אולטרסאונד ביתי דרך הכללית אבל מכשיר הפלאפון שלי לא תמך באפליקציה. והיו אפילו פעמיים שהיה לי החשש הכי קטן (אני אחרי הפלות) אז פניתי לבדיקת רופא כדי לקבל וודאות ולהירגע..

בע"ה בקרוב ממש החשש יפוג והתנועות יתרבו והשלווה והרוגע יגיעו גם

אחרי שחזרתי לעבוד בצורה מסודרת מאז שהתחילה המלחמה אני זוכרת שהייתי באוטו בדרך הביתה, עולם כמנהגו נוהג אפילו שחרבו פה עולמות של אלפי אנשים, הדלקתי רדיו והתנגן השיר 'לא קלה דרכנו'  או איך שקוראים לו ובאמת לא שמעתי מוזיקה כל אותה התקופה עד אז, והמילים ממש נגעו בי. בכיתי כל הדרך הביתה והשתחררתי וזה הקל עליי מאוד. מאז לא זוכרת שחוויתי חוויה כזו, עד הידיעה על האמא שעשתה את מה שעשתה לבן שלה ופירקה אותי שוב לכמה ימים.

לפני כמה חודשים לקחתי החלטה לא להיחשף בצורה מודעת לתיאורים גרפיים/ הספדים כי זה גומר אותי ומשבית אותי ומכניס אותי לחרדה

אז אני לא מתחברת ביום הזה ככ מהמקום שכתבת. כי זה גדול עליי להיות שם. וביום יום לצערנו יש ככ הרבה תזכורות לחורבן שאני לא צריכה יום מיוחד להתרכז בו. אפילו הפוך, בגלל שזה יום שהוא ככ עצוב, אני בורחת מזה במודע.

מה כן?

למדתי עם הילדים עוד מזמן על בניין בתי המקדש ועל החורבן. גם אתמול. אתמול כשהתפללתי מנחה בצהריים כן הרגשתי התעוררות מהמילים של התפילה מבחינת הרצון שהיא תתגשם וישובו שופטינו כבראשונה וכו והתיאורים שלמדנו עלו אצלי בראש גם אחרי. חשבתי על השוק שקיבלנו ב7.10 ותיארתי לעצמי שזה בטח קטן לעומת איך הרגישו אז נוכח החורבן והשריפה והאבדן.  חוסר אונים.

אבל האמת שהצום כשלעצמו  לא עוזר לי להרגיש חורבן או כאב, רק רצון שייגמר כבר ויעבור. לא הדרך שלי להתחבר ככ. 

מרגישה שלא מתחברת בכלל.

לא מוצאת זמן להתפלל, מגילת איכה, קינות, כלום. עסוקה עם הילדים והמריבות שלהם. מנסה לכוון אותם לבנות את בית המקדש והדפסתי להם ציורים של בית המקדש ואהבת ישראל, אבל באופן כללי הם פשוט מחורפנים ולא מפסיקים לריב פיזית ואני מותשת מדי כדי לצאת איתם מהבית למקום שהם יכולים לפרוק את האנרגיות שלהם. (וגם לא בטוחה שזה מתאים לצאת לפארק היום)

אז בקצרה גם אני פשוט מחכה שיעבור...

ומדי פעם מצליחה ליצור איזו תמונה בבינה מלאכותית ושולחת לכן פה

שבאמת בדר''כ מאוד קשה לי להתחבר ליום הזה,

כי אני באמת לא יודעת מה איבדנו. מה זה היה בית המקדש.

אבל השנה, אני בוכה על המציאות הנוכחית ואני מבינה שזה כתוצאה מכך שעוד המציאות שלנו עדיין חסרה.

בשבוע - שבועיים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר, בכיתי בלי סוף.

עד ששמתי מנגנון הגנה.

לא נחשפת להספדים ןכיב כדי להגן על עצמי,

אבל עכשיו הרגשתי שזה הזמן כן לתת לכאב לעבור בתוכי, ולא לברוח כמו שאני עושה כל השנה...

שמעתי את אשתו של נערן אשחר הי''ד שאמרה, זה החג שלנו, של האלמנות. זה ריסק אותי. ויש לנו רק מהשנה האחרונה כל כך הרבה אלמנות.....

ניסיתי קצת לספר לילדים על החורבן, אבל לא היו איתי כ''כ, אז בעלי סיפר להם בטלפון כי הוא מגויס...

הילדים עושים בלאגן, ורבים כמובן. אבל ככה זה... 

הם ממש אוהבים לשחק בזה שהם הולכים לקניות, וכל המשחקים זה מצרכים שהם קונים.

אחד המשחקים הפחות אהובים עלי,בגלל הבלאגן שנגרם אחר כך🙄

יחסית חדש

מחרפן🤯🤯

אצלנו גם בונים בית בתוך הבית,

אז בתוך בית הילדים צריך הכל..

כלי מטבח, ספרים, כריות, עגלות וכו וכו.

בחופש די משחררת כי כמה אפשר לרדוף אחרי זה,

ממילא למחרת הכל יתבלגן שוב.

אבל יש לי כמה כללים:

1. יש מקום מוגדר שאפשר לפעול בו.

בד"כ כל השטח מתחת לשולחן ועד הספה,

כל פעם הגבול מתרחב קצת ואני מחזירה לגודל המקורי (תוחמת בכריות)

2. יש משחקים שאי אפשר לפזר. משחקי קופסה ומשחקים יקרים כמו פליימוביל ומגנטים, אני מרימה את זה ורק כשאני נמצאת מביאה להם. כלומר לא צריכה להסביר ולתווך, פשוט מונעת מהם להיות בהישג יד.

3. כשיש תינוק זוחל לא מרשה חלקים קטנים, זה שיא המאתגר.

4. לא מרשה דברים מלכלכים כמו איפור וחומרי יצירה (בעיקרון לא מרשה גם אוכל, אבל הם כן מצליחים לפלח לשם ביסקוויטים)

5. משתדלת לעטוף כריות ודברים שקשה לנקות ולכבס בסדינים כדי לא להתבאס.

וזהו, בכללי נותנת להם להוביל את המשחק, אבל אם אני רואה שמגיעים למחוזות פחות רצויים אני מציעה להם הצעות אחרות והם מתלהבים וזונחים את הכיוונים הפחות רצויים מבחינתי.

אצלנו הם לוקחים את כל התיקים בבית וממלאים במשחקים 🤣🤣

ואז יוצאים "לטיול"

לא רק בשקיות - אלא גם בתיקים. ואז בערב אני מגלה כל מיני תיקים שיש בהם אוסף לא קשור של בגדי בובות, צבעים ושקיות בייגלה (וכדומה).

הם כאילו יוצאים לטיול ככה...

אבל לרוב המשחקים המתפזרים מוגבלים לפינת המשחקים - שטח יחסית גדול בין חלון הסלון לבין הספה (שהרחקנו אותה מהקיר). והם יודעים שאם אני מוצאת משחק ברחבי הבית אני זורקת אותו בלי חשבון לתוך פינת המשחקים, גם אם זה יהרוס מבנים שהם הרכיבו שם... (לא תמיד זה הוגן, כי מי שבעיקר בונה אלה הגדולים ומי שבעיקר מסתובב עם משחקים בבית אלה הקטנים, אבל עדיין...)

אולי אפשר גם להזכיר להם לסיים את הטיול במקום המוגדר למשחקים - אבל את זה לא ניסיתי בעצמי...

סיוטט!!

אם יש לך פיתרון נשמח לשמוע😅

אני מנסה לא להסכים

או לפחות מרשה לקחת חפצים רק מסלסלית משחקים אחת ואז כמשחזירים הכל חוזר לאותו המקום

שפכו באיזה פינה מאחורי הספה קצת מכל דבר ברר נעלים משחקים ספרים פאזלים מה לא היה שם

איזה כיף חח 

שקית לאבא, שקית לאמא, שקית לעצמו ושקית לתינוק וכל אחד קיבל ערבוב מכל סוגי המשחקים שלו וגם כמה ספרי ילדים 

נשמע פה שזה משחק של גיל שנתיים והוא כבר בן שלוש...

היא עושה בריכת כדורים עם מיליון משחקים, מסלולים, פיקניק (למה צריך מגנטים בפיקניק?)

והיא כבר בת ארבע וחצי

דיייי לא ידעתי שעוד ילדים עושים את זהההההה 🤣🤣🤣🤣 חחח אחותי שימחת אותי עכשיו! נירמלת לי את האירוע

(אני מתחרפנת מזה 😈)

זה התפקיד שלהם..

והקטנה אוהבת לשים כל מיני קשקושים בתיק ולהגיד,שזה לגן

את מזכירה לי שהיתה להם תקופה כזאת,

היו שמים מלא דברים בשקיות והולכים ממקום למקום בבית ואחכ צריך לפזר הכל מסודר...

עבר להם , זה היה חמוד

המשחק האהוב עליהם. כל פעם זה משמש למשהו אחר. פעם הם "בקניות", פעם הם עם ישראל יוצא ממצרים, פעם הם חתן וכלה שאורזים בית, פעם רק יוצאים לקמפינג ;) 😉  העקרון הוא דומה חפצים וצעצועים שאין ביניהם קשר נמצאים בכל מיני שקיות ותיקים בכל רחבי הבית.

היתרון-שקט לשעה או יותר של משחק מופלא ביניהם.

החסרון לסדר, בדרך כלל הם עושים את זה אבל לפעמים אני שוכחת לבקש, או רוצה להשכיב דחוף ואת נתקעים עם הכל.

חסרון שני זה לאבד חפץ חשוב ואז למצוא אותו אחרי מלא זמן תקוע בתוך שקית בארון לא קשור....

שפעם כשהגדול היה בן שלוש ורבע ואחותו בת חצי שנה, בוקר אחד לא מצאתי את המפתח של הרכב. כמובן הייתי בלחץ לצאת חיפשתי בכל הבית, בתיק, שאלתי את הגדול אם הוא ראה ובסוף התייאשתי, פיזרתי אותם בטרמפים ואיחרתי לעבודה בטרמפים...

בסוף מצאתי את המפתח באיזה תא נסתר בתיק שלי ארוז היטב בתוך שקית סנדוויץ' משומשת.

את יודעת להגיד אם את רואה שיפור?

ההתקן הלא הורמונלי מאריך מכביד וגומר לנו את החודש 

אם אני זוכרת נכון

זה חלק מהתופעות שלו. אבל שווה לנסות.

מבקשת מבעלי לקחת אותה ואו שהוא יוצא לטיול או שאני יוצאת מהבית לקצת שקט.

הבכי חוזר ברגע שהתינוק נכנס הביתה. זה מה שקורה מאתמול. מרגישה מטופשת עם זה שככ חיכיתי לשמוע בכי בבית ועכשיו לא מסוגלת עם הצרחות והכמות בכי הזה

זה ממש בלופ של 12-14 שעות של בכי, כל פעם מילד אחר אז הפסקה של חצי שעה-שעה לא ממש יתרום לזה

אולי באמת הליכה של חצי שעה בחוץ קצת יתן הפוגה

כנראה שזה פשוט היה קצר מדי ביחס לחירפון שהיה לך בתקופה האחרונה.

תנסי באמת את דוקא לצאת לנשום אויר לשמוע שקט.

ולגבי התחושה - אני מבינה אותך אבל זה הכי לא מטופש בעולם!!! גם התינוק הכי מתוק הכי אהוב והכי רצוי כשהוא בוכה בלי הפסקה זה מוציא מהדעת. אל תכנסי למחשבות האלה .. יש סיבה לביטוי צרות של עשירים, כי אלה צרות אמיתיות גם אם הן נובעות מה"יש" ולא מהחוסר ❤

או לפחות 4 שעות, נראה לי שזה יספיק
 

אה ואם את בבית כל היום תבקשי ממנו גם שיעמיד איזה סיר ויעשה כביסה בזמן הזה 

ואין בכללללללללל מה להשוות בנאדם שרוב היום בעבודה עם אנשים מעל גובה מטר, למי שנמצא ימים שלמים בבית. 

אצלו בית זה משמרת ב, לך אין איפה להתאוורר. אפילו הדרך מהעבודה הביתה שזה קצת זמן לעצמו אין לך 

אני בעצמי מתחילה לבכות

או שלא מצליחה לעשות שום דבר כשברקע הבכי, גם אם מישהו אחר מטפל 

הילדים שלי הגדולים כבר יודעים שאם הם רוצים שאתייחס אליהם ברצינות, אז זה רק בלי בכי.

אבל עם תינוקות זה לא אפשרי וזה באמת קשה..

חיבוק 

אולי זה שאני בבית רוב היום נותן את אותותיו? 

ויש תינוקות יותר בכיינים ויש פחות

אבל בהחלט חושבת שלצאת לעבודה עבורך יעשה גם טוב

כמה אפשר כל היום לטפל בתינוקות קטנים ולהישאר רגועים?!

נשאר לי 3 שבועות שבזמן הזה כולם איתי בבית

גם הימים האלה של ההמתנה לטילים, ותשעה באב כנראה גורם להרגשה הזאת

וגידלתי גם צמודים

וגם תינוקות שרצו רק ידיים ועם גזים וכו

תינוק שלא כואב לו כלום והוא שבע ולא מאוד עייף אם מרימים אותו  למשל- לא אמור לבכות כל היום

אולי לפעמים

וגם לא כל יום

רק לפעמים י שימים קישם שהם נגיד לא נרדמים ואז עייפים ומטורללים

אבל זה לא אמור לקרות כל יום

גם אלו שסבלו מלא מגזים

אולי ישנו דפוק בלילות ובחלק מהיום בכו

אבל היו דברים שהרגיעו כמו מנשא או טיול בחוץ או תנוחות או עיסויים וכו

אבל לא כל הזמן ולא כל יום

בעיני משהו מציק לה

אולי ריפלוקס אולי משהו אחר אולי התמ''ל לא טוב לה

לא יודעת כי לא מכירה אותך ואותה

אבל לא נמשע לי תקין עד כדי כך

ונשמע לי מאוד תקין והגיוני במצב כזה לאבד את הכח והסבלנות

ואם זה מציאות יומיומית היתי מנסה מעבר ללפתור את הבעיה עם התינוקת

גם לדאוג איך את מתאווררת ואובפת כוחות לפרק סמן משמעותי ומקבלת עזרה

לא לחכות להתמוטט ולהתפרק

לא יודעת, לנו לא היו קפיצות גדילה במובן של בכי יום שלם

לדעתי יכול להיות שזה כאב של שיניים, זה תואם גיל

או שזה התנהגותי.

אבל  זה בהחלט חריג גם בעיניי

הגסטרו אמרה שהפליטות ירדו משמעותית. יש , אבל לא בצורה מוגזמת כמו פעם . כמובן שהורדנו בהדרגה, והתחיל בעיית גדילה במשקל אז אמרה ננסה ונראה מה קורה.

סתם משהו שחשבתי על זה. בערך שבועיים היא בלי זה

עברנו לילה קשוח עם מלא בכי, הייתי אצל הרופאה שלא ראתה כלום אז לא יודעת מה יש לה. הייתי בטוחה פצעים בפה כי לא מוכנה לשים מוצץ בפה ובלי מוצץ היא לא נרגעת אבל אין לה כלום

מקווה ליום רגוע יותר היום

אגב, תודה לך על השרשור הזה

התחלתי להרגיש שפויה לרגע

כי גם אצלי בכי בלי סיבה מוציא אותו מדעתי!!

קשה לי עם זה ממש

מבינה שאני לא חריגה

איך הסקת שזה קפיצת גדילה ולא משו אחר? האמת שאני בכלל לא מכירה מושג של קפיצת גדילה בתינוקות לא יונקים

מבחינת גיל. נמשך שבוע שבועיים, נראה שהרגישו טוב חוץ מזה, ההרגלים טיפה השתנו בהתאם לגיל הרלוונטי, ובכו הרבה יותר מדי (או ישנו, תלוי במזל בכל פעם).

ואחרי הזמן הזה הכל נעלם כלא היה והם חזרו להיות עצמם. אם זה היה משהו מהותי זה לא היה נעלם ככה.

בכלל לא ידעתי שיש הבדל בין יונקים ללא יונקים, בסוף כולם עוברים את אותו תהליך של התפתחות פיזית, שינוי צרכים וכו

הגיןני בקפיצת גדילה

לא קרה לי אף פעם

וקרה שהיו ימים קשים ברור

אבל לא שבועיים רצופים ככה

זה כן נמשע משהו מציק

בקפיצת גדילה רעבים הרבה ואז אולי משפיע על שינה

לא יודעת ..קראתי שהופסקה לה תרופה וזה כן יכל להצביע על משהו

אני לא קובעת

אבל כן היתי בודקת 

זה הבכי שלה שאני סבלנית סבלנית עד ש..מרגישה שכבר זהו. אז שאלתי מה גורם לכם להישאר רגועים ושפויים.

היא כן נרגעת בידיים אבל שמניחים אותה בלול/רצפה/טרמפולינה מתחילה לצרוח

יש הרבה תינוקות שרוצים כל הזמן ידיים ויחס.

תנסי לשים במנשא. זו תקוםה ויש צינוקוצ יותר קשים מהבחינה הזו אבל זה יעבור.

כן לכולנו קשה עם הבכיות... אני ברחתי לעבודה אחרי 3.5 חודשים של חופשת לידה.

עכשיו היא הוסיפה עוד הודעות שיותר מתארות מצב אחר

אבל מההודעה הראשונה היה נשמע מצב שהיא כל הזמן צורחת גם כשהיא מרימה אותה

גם אצלי אפילו רובם לא ירדו מהידיים כל היום וכל הלילה אז מכירה

אבל זכור שכתבה שרק שמרימים היא מפסיקה.

בכל אופן אני לא מרגישה טוב ולא יכולה לקרוא עכשיו, אולי לא הייתי מרוכזת קודם

אולי שמישהו יחזיק אותה ותוכלי קצת לצאת החוצה לשמוע שקט?

ואולי תנסי לתת לקטנה נורופן? מהניסיון שלי לפעמים אקמול לא עוזר ונורופן כן. במיוחד שזה רק כאבים בלי חום.

רק עכשיו עשתה חצי שנה אז לא יכלתי לתת עד עכשיו

מעניין אם זה יעזור

בכי של תינוק שלך זה אחד הקשים

יש אפשרות להביא בייביסיטר לשעתיים?

בייביסיטר פחות רלוונטי במיוחד שהיא לא רגועה, לא אצליח לשחרר

שהם ככה,וגם קרובים בגיל...

מנשא מציל אותי בימים כאלה,אחרת הייתי משתגעת

פשוט או כשאני מרגישה שאני רגע לפני, או כשאני כבר מאבדת את זה ומתחילה לצעוק אנחנו עושים החלפות.

בעלי לוקח את הצווחנית ואני הולכת כמה דקות לנשום.

בדכ הכמה דקות האלה עוזרות לי להרגע, להבין שיש פה תינוקת במצוקה ואין לה דרך לבטא את המצוקה שלה ולחזור אליה רגועה יותר.

אנחנו בנות אדם. אין לנו יכולות קסם לעמוד רגועות ונינוחות בלי בכי ואת נשמעת לי בעלת אורך רוח מלאכי כמעט אם אחרי ימים של בכי של ילד חולה את רק *כמעט* צועקת על תינוקת שבוכה יום שלם.

אם זו הייתי אני כנראה שכבר הייתי משאירה אותם צורחיפ ובורחת רק כדי שלא אעשה להם משהו מתוך ייאוש ח"ו.

את חייבת עזרה. זה נשמע מצב קשוח ממש.. בעל/ נערה בתשלום/ הילדים הגדולים שלך.. מישהו שיעזור לך קצת עד שיעברו הימים הקשוחים האלה ואת תשארי שפויה

וגם- מה מפנק אותך? תנסי למצוא לעצמך פינוק שייתן לך תחושה של שפיות בתוך הכאוס...

מכירה את זה...

בהריון, לידה וגידול תינוק קטן יש הרבה רע, כן, אני יודעת שאסור לומר את זה, אבל אכתוב שוב, המון רע, קושי בלתי נסבל וחוסר אונים מתמשך. כן יש גם טוב, לפעמים מרוב רע, קשה להבחין בטוב.

לא רק את חווה את זה, הרבה נשים מרגישות ככה, רובן לא יאמרו את זה בקול ואפילו יבטלו את המחשבות הללו בינן לבין עצמן.

אני לא בנאדם שלילי, לא התחברתי לחוויות הנשיות הללו ומאד מחוברת לנשיות שלי בחוויות חיוביות, אמנם צמחתי מקשיים, בעיקר כשהם הסתיימו, יכלתי לנשום, להסיק מסקנות ולעשות תהליכים.

נשמעת מאוד מאוד נורמלית!

לשאלתך למה את עושה סיפור מזה- כתבת ממש במפורט לאורך ההודעה שלך. וזה נורא הגיוני. לידה זה קשה, מאתגר, כואב. זה שינוי של הגוף ושל הנפש. זה כאב שאנחנו לא חוות באף סיטואציה אחרת.

אבל יש תיאורים בהודעה שלך שזה דברים שנשמע שאפשר לעבוד עליהם. לשנות את ההסתכלות ואת נקודת המבט ולהפוך את הסיטואציה למשהו שאת שולטת בו ולא נשלטת, וכך גם לתעל את הטראומה שחווית למקום חיובי יותר ולא של חוסר אונים וחוסר שליטה.

התיאור של הבושה בלידה, שאח'כ את משחזרת את איך שהיית ומתביישת בעצמך, התיאור של חוסר האונים של השריעה אחכ, של הכאב של ההנקה, הדימום שמעביר חלחלה. לדעתי על כל אחד מהם אפשר לשבת ולדבר ולנסות לפרק את הסיטואציה ולהבין איך את ניגשת לזה בצורה שתעזור לך לעבור את זה טוב יותר עבורך. יש לא מעט דולות שעושות עיבודי לידה שעובדים בדיוק על זה, סיטואציות ספציפיות שמאתגרות לך את הנפש ואת הגוף. ועוזרות לך לקבל את מה שיבוא בחמלה לעצמך ואהבה עצמית וקבלה. זה ממש עוזר. אני ממליצה בחום.

חשבתי שיש לי זמן לכתוב, ולא :-/

אשתדל אחכ

ההריון הלידה וכל הסובב , גם אם נראה שלא . כולן סובלות גם אם נראות שמחות וצוחקות , זה מסירות גדולה להביא חיים לעולם, זה בא בקושי ובסבל

אלו שמחכות ללדת רוצה לסיים את ההריון שקשה והן גם מפחדות 

ונכון שזה הכי טבעי בעולם אבל נשאר קשה וכואב עם כל האושר שנמצא בפנים ,לחבוק תינוק 

תפנקי את עצמך במה שאת אוהבת ותתעסקי בדברים שישכיחו ממך, 

חיבוק

החוויות הנשיות הן מורכבות
ומלאות בהרבה חלקים

שיכולים להשאיר אותנו 
בתחושות פחות טובות
וזה נורמלי

נסי לבדוק איפה יש לך בחירה
בחירה נותנת כוח ומקטינה את התחושות השליליות

ממליצה על עיבוד לידה
מקצועי, עם חברה או אפילו עם עצמך
מה היו החלקים הטובים שם...
מה את יכולה לשכפל....
(וגם מה פחות....
ואיך אפשר להגיע למקום טוב יותר)

הרבה חיבוק וכחות❤️❤️❤️

 

רק מזכירה שהכי טבעי זה להיזכר ב'בצער תלדי בנים'

זו גזירה

רוב ככל הנשים מרגישות קשה עם זה

לא מבינה למה להרגיש עם זה רע, למעט העובדה שאת מרגישה מובכת מזה שאת סובלת בלידה. תסבלי בגאווה אם כבר. תשחררי אמוציות. תני לכאב לצאת החוצה.

הריון לידה והאחרי זה קשה. נקודה. מה שמשנה ונותן כח לדעתי זו הידיעה שזה זמני.

צודקת בהחלט.

מאז שאני אמא, אני הרבה יותר רגישה לדברים,

הלב רגיש ומרגיש הרבה יותר ובגלל זה צריך לשמור עליו.

אבל הוא לא חלש.

אז מסכימה. 

וחזק ברגישות.

ומזדהה עם המעבר לאימהות שבהחלט הוסיף לזה.

תודה על החיזוק