הבת שלי בת 4 וחצי לא מצליחה להגמל בלילה.
היא גמולה ביום מלפני כמעט שנתיים. לא עשיתי גמילת לילה,באותו זמן כי הייתה עדיין עם בקבוק. התחלתי גמילת לילה לפני חצי שנה והיא עדיין מתעוררת רטובה לפחות פעמיים בשבוע ולפעמים יותר..
אני לקחת אותה לשירותים לפני השינה ושוב ב11-12. בדרך כלל זה עוזר,שתקום יבשה אבל לא תמיד.
בילדים הקודמים הלך הרבה יותר חלק.. אני אבודה!
זה פיזיולוגי ואני באופן אישי זורמת עם זה
אין עוד פתרון?
גם אני זרמתי בהתחלה אבל הכביסות מתחילות להעיק עלי, והריח שנדבק לחדר למרות שאני מחליפה מיד.
גמני מכבסת הרבה
יש לי מייבש
פותחת חלון בבוקר
ולא משתמשת בשעוונית אלא במשטחים חד פעמיים שאני זורקת
אחליף מזרן כשהיא תפסיק לגמרי
היינו אצל רופא ילדים שמאוד סומכת עליו
הוא מאוד רגוע ולא ישר שולח לטיפולים אם אין צורך
והוא הרגיע אותי שהכל תקין אצלו (בדק אותו פיזית וגם שלח אותנו לבדיקות)
אני לא עשיתי עניין מזה
הוא ידע לבד לקום ולהחליף בגדים כשצריך
אם היה מסתבך ביקש עזרה ואף פעם לא הראינו לו שזה משהו נורא מה שקרה
ולילה אחד בהיר זה פשוט הפסיק. וזהו.
מחזור לא סדיר בעליל
והפעם דימום שמופיע 14 יום מהווסת האחרונה
האם הגיוני שזה מחזור או משהו אחר?
אם מסוף המחזור- עוד יחסית סביר.. כלומר הנורמה היא לקבל 3 שבועות (בערך) מסוף המחזור, אז שבועיים זה קצת גבולי אבל אולי עוד בתחום הנורמה. גם פה הייתי מתייעצת עם רופאת נשים.
אז החמודי כבר בן חודש.
סובל ככל הנראה מגזים,
קנינו לו סימיקול,
שלשום הוא צרח עד 3 וחצי בלילה, הערתי את בעלי חסרת כוחות שיחליף אותי ויהיה איתו, הוא נשאר איתו ער עד 4 וחצי!!
לא שפוי! אח''כ חשבתי שישלים שעות שינה עד מאוחר, אבל הוא קם לינוק ב6... כאילו, לא הספיק לך כל הלילה לינוק??
בלילה שאחריו, שוב, הלכתי לישון איתו ב3 וחצי. , שעד אז או שהוא צרח את חייו וכמעט העיר פה את כולם, או שהוא קצת נמנם... שוב הערתי את בעלי להחליף אותי, והוא היה ער עוד שעה.
עכשיו בבוקר הוא קם שוב לינוק ב6 להתעורר סופית ב8 , עכשיו גם בוכה כל הבוקר ועושה גזים מידי פעם.
אני גמורה
בא לי לבכות מתסכול!
בלילה התחננתי לישון, כל רגע חשבתי ש.. הנה... הוא נרדם סוף סוף ואחרי שניה שוב בכי.... בהתחלה ריחמתי עליו שהוא סובל, אבל כבר איבדתי תחושות, איבדתי רגשות, איבדתי את עצמי... אני רק רוצה לישון!!! אין לי כוחות ואני בחרדות מהלילה הבא.
הצילו! מה עושים עם זה? זה מאז שהוא נולד בכיות בלילה אז עכשיו זה השיאים!
ממליצה לנסות להוריד מוצרי חלב לגמרי. למשך שבוע- שבוע וחצי לפחות, ולראות אם יש שינוי.
יש הרבה אמהות שמדווחות שהפסיקו לצרוך מוצרי חלב, והתינוק הפסיק עם הכאבי בטן/גזים.
לא בטוח שזה יעזור. לפעמים גם זה לא עובד. אבל שווה לנסות במיוחד שהיום יש הרבה תחליפים.
ומנשא בד גם עוזר. ואם יש מישהו בבית שיכול לקחת אותו לפחות לחלק מהזמן שתןכלי קצת לישון, תנצלי את זה. אי אפשר להישאר שפויים בלי שינה. את חייבת את זה.
יש גם ביוטיוב סרטונים לעיסוי תינוקות להרגעת כאבי בטן. אולי שווה לנסות גם מהכיוון הזה.
מה לדעתכן הדרך הכי טובה להביע הערכה?
לאשה של מילואימניק מתחילת המלחמה.. משפחה ברוכה ברוך ה. והם גרים רחוק
אשמח ממש לרעיונות תודה מראש😇
מכל הפרגונים שפרגנו לי ב''ה זוכרת כמעט רק את המילים שכתבו. הייתה מישהי שכתבה מכתב מהמם שממש העלה בעיני את השליחות שלנו והוא עד עכשיו תלוי לי ליד המיטה קוראת בו ברגעי קושי...
כמובן שתמיד נחמד משהו מתוק/מגש פירות/פרחים/עזרה פיזית וכו' אבל מבחינתי המילים נשארות הרבה אחרי שהעזרה והאוכל נגמרים
האמת שהיה עוזר לי גם דברים מעשיים, כמו לקחת קצת את הילדונת (בעיקר בזמנים שאני צריכה לצאת או משהו, אבל גם סתם שיהיה לי רגע לעצמי) לקבל ארוחה מבושלת (אפילו בקטנה, שלא אצטרך להתעסק גם בזה כל הזמן)
אבל גם תמיד כיף איזה שוקולד 😋
תמיד נחמד לשמוע שזוכרים את הקושי, אבל אם יש לך אפשרות לעזור טכנית אז זה ממש מבורך.
קשה לעזור מרחוק אז הם כנראה לא מצפים ממך.. פשוט הודעה כנה של 'חושבים עליכם' עושה הרבה
הכי יעזור לה.
אם לא אפשר לבחור משהו גנרי שתמיד עוזר.
כמה רעיונות:
- ארוחת צהריים/ערב או אוכל לשבת
- משחק לילדים לקראת הקיץ
- בייביסיטר לכמה שעות שהאמא תוכל להתאוורר
- שובר למסעדה או לסדנא לאמא או זוגי אם הבעל יוצא לאפטרים באורך סביר
- להזמין לשבת (אם רלוונטי הנסיעה)
מגש פירות
פרחים ועוגה לכבוד שבת
נראה לי שהעיקר התחושה שחושבים עלייך וזוכרים אותך.
אבל נראה לי הייתי יותר הולכת על עזרה ממשית... מנקה שתבוא אליה, בייביסיטר, מגש פירות, ארוחה לשבת, משחק שווה לילדים...
והיכ טוב פשוט לשאול אותה
חברה שהודיע שביום x היא מביאה א. ערב
לא שאלה... הודיעה (ואכן הביאה)
אמהות לילדים מהגן שהזמינו אותם לאחה"צ (ואחרי שחזרו הוגיעו שהן כבר אכלו א. ערב)
פרחים או פינוקים שהופיעו פה בדלת
באופן אישי- תמיד כששאלו אותי הייתי אומרת שהכל בסדר- ומחזלשת הצעות לעזרה
(להוציא מן הכלל- זה הגננות של אחד הילדים שכל הזמן חיזקה אותי ואמרה לי שהילד בסדר- ושזה מראה לתפקוד שלי בבית, הייתי צריכה לשמוע את זה)
איזה אוכל מפנק מוזמן לי לערב כשאני קורסת
או אפילו מגש פיצה לילדים
אבל לעדכן מראש
מתנה כייפית קטנה לעצמי סתם לפינוק..(אפשר בסכום קטן העיקר הכוונה- מנעל בית ועד מטפחת או שוקולד ואייס קפה..סתם משהו סמלי אפילו פחות מזה
ומכתב וכמה מילים מהלב
ואפילו רק מכתב
או שובר מתנה קטן לאיזה קפה ןמאפה זוגיץ
האמת שאפילו בתם הודעה או טלפון זה משמח
זה כנראה משתנה בין משפחות, כמו הרבה דברים.
אצלי צהריים זאת בד"כ הארוחה המבושלת, לכם זה יוצר עוזר לי מ ארוחת ערב, אז סתם נקודה למחשבה, שלכל אחת עוזר בצורה אחרת 🙃
תכל'ס, המידע נוספת, לא אכפת לי לקבל אוכל מבושל גם בערב, פשוט לשמור אותו למחרת 😌
הכי שמחה מארוחה בשבילי. נגיד סלט מושקע, כי לילדים אני דואגת ואז בעצמי אוכלת מלא שטויות.
אבל אצלי זה "רק" שני ילדים, אז אולי במשפחה עם יותר ילדים זה אחרת.
בכל אופן, לי הכי הכי קשה זה הבדידות והלבד. ואם מתאים להרים טלפון פעם בערב ולדבר, זה גם ממש עוזר.
מוצאת את עצמי מחפשת עם מי אני יכולה לדבר, ומרגישה ממש לבד.
חוץ מזה, קניתי לעצמי באיזשהו שלב צבעי עיפרון וחוברות של מנדלות, כדי להעביר את הזמן ולא להישאב לטלפון.
גם פאזל של הרבה חלקים הייתה תרפיה מעולה לתקופה
אז אם נראה לך שזה משהו שיתאים לה, אולי ארוחה + ערכה ליצירה / פאזל גדול
בתוספת משהו קטן..
אם את רוצה להשקיע יש מלא רעיונות אבל זה מאוד אישי, ממליצה לכתוב לה אפשרויות ושתבחר..
לי נגיד לא כ"כ עזר שבישלו לי ארוחות, הרוב נזרק כי הילדים שלי מפונקים ורוצים רק את האוכל שלי. מבאס
טייק אווי עזר מאוד.
הפתעות לילדים, אפילו קטנות גם עזר. חוברות צביעה, משחקים וכו..
מארז שוקולד או פירות, פיג'מה מפנקת. כל אלו נתנו תחושה כיפית כי זה בעיקר שראו אותי ואת הקושי.
גם שובר לארוחה זוגית להפוגה כשהבעל חוזר. אנחנו יצאנו כל פעם שהתאפשר כשהוא חזר וזה אוורר ממש ב"ה..
היינו אצל רופאה וזה לא וירוס או משהו כזה.
כל הזמן פליטות, לא בוכה אחרי האוכל אבל פולט המון.
כבר אין לי חולצה בלי פליטות, מחליפה 5 חולצות ביום.
זה ריפלוקס? איך יודעים?
הנקה מלאה תודה להשם
תנסי להוריד ממך מוצרי חלב
אצלי זה עזר פלאים!
אבל אין סיבה לטפל רפואית אם הוא לא סובל מזה ואם הוא עולה תקין במשקל.
לדעתי האישית בכזה מצב כדאי לעשות מעקב משקל קצת יותר צפוף כדי לוודא שהוא עולה במשקל לפי הצורך.
אפשר לנסות לעקוב האם מצב אנכי או טרמפולינה כחצי שעה אחרי האוכל מועיל,
ויש כל מיני גישות של לצמצם מאכלים שאת אוכלת. הכי קלאסי זה להוריד חלבי. אם זה מפריע לך, אולי יהיה לך שווה לנסות שבוע בלי חלבי.
אותו 20 דקות אחרי כל ארוחה אבל זה לא משהו שאני יכולה לעשות לצערי...
שבוע בלי חלב יספיק כדי לדעת אם זה עוזר?
את כבר יודעת אם זה עוזר או לא.
אבל בלי חלב בכלל בכלל, כאילו את בשרית 😅
אפשר אולי עגלת טיולון עם זוית קצת, או להרים צד אחד של העריסה על משהו (לא כרית. אסור בגיל הזה, אלא לדחוף משהו מתחת המזרון כדי שיהיה באלכסון).
אבל באמת, אם הוא רגוע ומסכים לשכב אחרי האוכל, עזבי את הבגדים, ב"ה שיש מכונת כביסה...
את לא רוצה לתת תרופה לא פשוטה רק בגלל החולצות, נכון? גם רוב הרופאים לא נותנים בקלות תרופה לריפלוקס.
אא"כ יש בעיית עליה במשקל. וזה יכול לקרות בגלל פליטות מוגזמות. חשוב מאוד לוודא עליה במשקל.
מקווה שתמצאי פתרון מוצלח בעז"ה.
דרך אגב, אפשר גם סלקל או דונה לתנוחת הטרמפולינה.
שיהיה עלייך..
הוא צריך להיות במנח שהגוף יהיה באלכסון
כדי שלא יעלה האוכל
את יכולה במקום זה טרמפולינה
כרית פוף
או כרית רגילה אבל תזהרי שלא יהיה אמממ, לא יודעת איך להגדיר את זה
שיהיה יחסית מעבר חלק בין מה שעל הכרית לבין מה שלא..
לנו היה כרית מיוחדת של ריפלוקס ששמנו מתחת המזרון בעריסה
זה כמות כ"כ גדולה שזה מספיג את כל החיתול ועובר לבגדים שמתחת
או שזה נשפך עד מעבר לחיתול ומלכלך את החולצה למטה..
וחיבוק פותחת יקרה!! חושבת שכדאי לך לנסות להשאיל אפילו טרמפולינה מאיזה שכנה שזה לא בשימוש אצלה, זה ממש הצלה🙏
כהגדרת הרופאים...פולטת בכמויות הזויות שבהמשך נוספו לזה הקאות כאלה. הייתה עולה תקין במשקל אבל בגלל שהייתה באי שקט תמידי קיבלנו תרופה אומפרזול. הלכנו לגסטרו לפני כחודש והיא הכפילה את המינון ומאז ההקאות ב"ה פסקו. רק נשארנו עם הפליטות ההזויות האלה. יכולה לפלוט אצלי גם 3 שעות אחרי אוכל. מספיק שהיא על הבטן היא תוציא את האןכל שאכלה בכל ה 24 שעות האחרונות...
מחליפה לה בערך 2 חולצות אחרי כל ארוחה ועדיין תהיה רטובה 😅, עכשיו קיץ פחות מטריד שהיא כל הזמן רטובה בחולצה
אם הפליטות ברמה של הקאה כן ממליצה לבדוק על התרופה אפילו שיש עליה תקינה במשקל.
אצלי היא מקבלת תמ"ל אז גם החלפנו לחלב מפורק (בגלל תסמינים נוספים לאלרגיה לחלב). לכן כמו שכתבו כאן תנסי להימנע כמה שיותר מחלב ותראי אם יש שיפור וכמובן על התרופה
שלי בת 4 וחצי חודשים
היינו שם עם הבן שלי
פשוט סיוט
אני כל-כך מבינה את הקושי שלך
יכולה להרגיע אותך שבגיל שנה יש הקלה משמעותית
כרגע הבן שלי בן שנתיים כמעט, הדבר היחיד שנשאר זה רגישות יתר להקאות אחרי נסיעות.
חוץ מזה תודה לה' הכל מעולה!!!!!!
שבוע טוב
צריכה ללדת בעז"ה ממש בתחילת אוגוסט ורוצה להתחיל להזמין דברים... (להתעסק קצת בדברים טובים💗)
יש לי דברים מהבת שלי אבל ילדתי אותה בתחילת מאי
כמה שכבות מלבישים? קצר/ארוך?
כמעט רוב הזמן התינוק במקום סגור מן הסתם, אז לרוב יהיה המזגן... אני מלבישה ארוך ודק, שתי שכבות של חולצה ושכבה אחת של מכנסיים . .אם אני אצא איתו החוצה אני אשים רק שכבה אחת אבל באמת כמה כבר יוצאים בחום הזה ובגיל הזה?
וגם אם יוצאים ניו בורן תמיד אני שמה שרוול ארוך, נגד רוח, נגד שמש... צריכים הגנה.
נראה לי שממש בהתחלה הלבשתי שתי שכבות, ואחר כך עברתי לשכבה אחת.
תמיד שראיתי בגדים מידה 0-3 קצרים לא הבנתי מה עושים איתם.
כי בגילאים הקטנים אני מלבישה ארוך, גם בשיא הקיץ.
עד שהגיע הקטן שלי, שנולד בחורף אבל הוא עדיין מידה 0-3.
ואותו אני מלבישה עכשיו קצר.
אלא אם יש מזגן וקר בחדר
שמתי בגד גוף שרוול קצר
עם אוברול - בייבגרו ארוך
בהתחלה לדעתי חייבים ארוך דק..
במיוחד שרוב הזמן נמצאים המזגן
לק"י
למטה.
בבית עברנו לשכבה אחת, כי היה לה חם.
נדמה לי שאז היא הצטננה, אז שמתי לה בגד גוף קצר מתחת לבגד ארוך.
בקיצור, לשים לב למצב של הילד.
ילדתי פעמיים באוגוסט, ובגדים קצרים לא באו לשימוש בכלל או כמעט בכלל. נמצאים המון במזגן, ועד שהם מספיק גדלים כדי להלביש קצר, כבר מתחיל להתקרר.
לפי מה שנראה ברוב התגובות, אין צורך לקנות בגדים קצרים. רק גופיות קצרות
ממש תודה עזרתן לי מאוד
ממש חשוב להרגיש את הילד.
את הגדולה מהר מאד העברתי גם במזגן לשכבה אחת דקה וארוכה וכשראיתי כשגם ככה היא מזיעה החלפתי לה בגיל חודש כבר לקצר
את הקטנה לקח לי יותר זמן כי עם דק וארוך היא הייתה די נעימה אז רק כשגדלה יותר (אזור חודשיים+) העברתי לקצר.
אבל שתיהן הספיקו ללבוש 0-3 קצר.
דברים ביתיים.
בדיוק התלבטתי אם לקנות שבןע שעבר
משווקת נסתה לשכנע אותי
בסוף לא קניתי..
(זה הבן שלי שהלך לים ולא לבש חולצה 🥴)
להיות בלי חולצה מול המזגן
לשתות הרבה
ולשים לב שזה לא הופך לכוויה רצינית שצריכה טיפול רפואי
להרטיב גופיה ולשים על הגוף ככה רטובה
ומדי פעם להחליף (האמת שמרגישים צורך, הגופיה מתחממת מהחום גוף ומתיבשת..)
האם יש משחה לכוויות קלות. ואסור קרח, ואסור משחת שיניים ולא שמים שמן על כוויות
ב"ה הוא יצא יחסית בזול מהסיפור הזה
בדכ בעלי לוקח אותם לים לשעתיים - שלוש
השבןע הם היו רק שעה בערך.
יש לו כוויה בכל הגב כואב לו אבל לא היסטרי. לא רוצה לחשוב מה היה אם היו שוהים בים יותר זמן..
מקוה שלמד את הלקח ויהיה יותר זהיר בפעם הבאה
ועם חולצה
הפעם משום מה הוא החליט שהחולצה לא נוחה או משהו כזה
ואז בעלי אמר לו למרוח קרם
והוא כזה הנהן בסדר וכמובן לא מרח..
הציל אותי פעם.
אפשר לקנות בלי מרשם.
יש לי אותה מזמן
ואפילו עבר התוקף
אבל החלטתי ששווה לנסות.
ב"ה כבר הרבה יותר טוב והוא לא מתלונן הרבה.
בדיקת ביוץ חיובית ביום שישי
לא הצלחנו להיות ביחד בחמישי שישי ובשבת (רק ברביעי)
יש הפרשות נמתחות של ביוץ אבל אתמול היו הרבה יותר
אין לי עוד בדיקות ביוץ לבדוק.. פספסנו או שיש עוד סיכוי?
תוצאה חיובית בבדיקת ביוץ מסמנת עליית הורמון LH, ההורמון שגורם לביוץ.
הביוץ עצמו מתרחש כיממה לאחר שיא העלייה של ההורמון.
והביצית זמינה להפריעה במשך כיממה מרגע הביוץ.
לכן ברור שקיימת עדיין אפשרות להפרייה מוצלחת.
סה״כ יש כ-48 שעות מזיהוי הביוץ במקלון הבדיקה.
אני שבוע 21 ומרגישה שהבטן שלי התקטנה משבוע שעבר
הגיוני?
כל מוצ"ש אני ניגשת לפלאפון בידיעה שיהיו חדשות, אבל בתפילה שיהיו חדשות טובות!
כל כך קשה לי!! למה לא מתחילים לראות את הסוף????
זה כל כך ארוך הכל
ואין סיום והכרעה
והצפון עוד לא התחלנו
ואין לי כח יותר
לא לכאב הזה על כל הנופלים
לא עוד חברות אלמנות
ולחשש שזה בסוף יסתיים בהסכם מטופש וכאילו הכל יהיה לשווא
וגם מרגישה שלכולם סבבה עם הבעל שמגוייס ולי זה פשוט סיוט
לא מצליחה להבין איך מוצאים שוב כח לעוד אינסוף חודשים כאלה ובלי בית או משפחה
כבר כמה ימים. בלי סיבה טובה מידי
הכל מרתיח אותי ומעצבן אותי ופוגע בי ומחרפן אותי
ומעצבן אותי שאני עצבנית ואז אני עוד יותר מתעצבנת
נכון אני נשמעת כמו אישה הורמונלית שחם לה?
מקווה שזה רק זה כי אני מתחילה לאבד את זה כבר.
נמאס לי מעצמי.
מקווה שזה לא התחלה של דיכאון.
אני כמה חודשים אחרי לידה והתחלתי פומיניק לפני שבוע
יש משהו לעשות בנידון? חוץ מהתקן שאולי אני אתחיל לשקול בהנחה שזה באמת זה
ועד שלא היה לי דימום הסתגלות...
הגיוני שהתגובה לאותה גלולה משתנה מפעם לפעם?
ותודה על החיבוק!
אני הייתי עם מליאן אחרי גרידה חצי שנה כי הייתי חייבת למנוע והיה לי טוב. אחרי הלידה השנייה לא היה טוב בכלל..
ניסיתי את כל התחליפים הגנריים ולא עזר. 🤦
אחרי שנה התייאשתי ועברתי להתקן
מצד שני, ההתחלה תמיד יותר קשוחה. אולי תתני לזה עוד קצת זמן כדי לנסות להסתגל
טוב אם יש סיכוי שזה משתפר אולי אני אנסה עוד קצת.
צריכה לשאול את בעלי אם הוא בנוי לעוד שבוע כזה🙈
אקמול לא מזיז לי..
נורופן הרוקח אמר שאסור.
אופטלגין מותר?
אני בשליש השני.
לזוג נחמד שחווה שנה מאתגרת מלאה במילואים, ויש עוד סבב לפנינו..
פינינו לעצמנו יום שלם, עד שנצטרך לאסוף את הילדים..
אנחנו הלכנו על שעה שראינו שיש 10 מקומות פנויים זאת אומרת שאף אחד לא תפס וישר תפסנו אז יצא שהיינו לבד
אבל כן, זה בהחלט "סיכון" שאחרים יסגרו אחרייך
אגב, ככה גם לפני כמה שנים הלכנו 4 חברות לשם וגם היינו רק ארבעתנו
אנחנו עם עוד שני ילדים וזהו
היה חלום
בריכה פרטית (יש בדולב 'מול ההר', מקום מושלם)
חדרי בריחה יש בכל מקום בערך
באולינג (למרות שאני פחות אוהבת בזוג, זה נגמר מהר מידי)
כלי וחומר
כיד הדימיון (נראלי שככה קוראים לזה😅)
זה כמו חדר בריחה אבל פחות בקטע אתגרי במקום זה הוא מכיל כל מיני אתגרים שנועדו לקרב אתכם כזוג, לפתוח נושאים וכו
אני לא זוכרת בדיוק איפה אבל יש גם במרכז
השקט הזהאבל למה למחוק?
אפשר להקפיץ...
אפילו לא הספקתי לראות. ובטוחה שיש עוד הרבה שלא ראו...
את תמיד יכולה להגיב לעצמך ולהקפיץ למעלה את ההודעה שלך. זה פורום עם קצב מהיר ולפעמים הודעות נשמטות למטה בלי כוונה.
מוזמנת לכתוב לנו שוב, אם תרצי...❤️❤️
ופעם אחרונה שהוא קפץ עלי חוויתי דימומים בהמטומה שהתעצמה בגלל זה
ורציתי טיפים איך אפשר להמנע מזה לקרות שוב,
כי אני תמיד שוכבת אז הילדים באים אלי והם גדולים ועדיין פעמיים לא היו זהירים למרות שהם יודעים את המצב
אין לי ניסיון במצב כזה.
כשאת אומרת שהם יודעים את המצב, זה אומר שדיברתם בפירוש על זה שמסוכן לקפוץ לך על הבטן?
זה נשמע כמו הרגל (חמוד ביותר, יש לציין..☺️) שמידי טבעי להם בשביל לזכור שזה אסור עכשיו...
יש לי רעיון קצת מצחיק, אבל לא יודעת כמה זה מעשי ומתאים לכם.
לבקש מהילדים לקשט דף שכתוב עליו 'אסור לקפוץ על אמא' (או בניסוח אחר, אולי עם ציור של תמרור 'עצור'), ושיהיה לך ליד המיטה/ספה/איפה שאת שוכבת בדרך כלל (אם צריך אפשר שיהיו כמה - אחד לכל מקום). וכשאת שוכבת - תשימי את הדף על הבטן שלך לתזכורת.
יכול להיות שגם שלט שתולים על הקיר (ולא על הבטן) יעשה את העבודה...
ואולי עצם העיסוק הזה כבר יגביר להם את המודעות והם יזכרו מעצמם טוב יותר...
וגם בהריון הזה ובכל המקרים הסברתי שיש לי שטף דם בבטן שזה כמו פצע שצריך לעבור, שזה כואב לי ויעבור רק אם לא ניגע בו , ושגם לי אסור להתאמץ כדי שיעבור.
והם מבינים, הם כבר מכירים את המצב מאוד טוב, ועדיין קרה פעמיים שילד קפץ וישר ממש התנצל והבין ישר את הטעות , אבל זה ממש מלחיץ אותי כי ההריון הזה מאוד מאוד יקר לי.
ובשני המקרים הם קפצו באינסטיקט, בדחף, אז אני בספק עם דף על המיטה יזכיר להם😔
נגיד היה מקרה שאחד הילדים נכנס לחדר והתחבא למטה ובא לכיווני בלי שאראה ואז קפץ עלי כמו הפתעה.
ואני לא רוצה להגיע למצב של לנעול דלת מסכנים, אבל ז ה ממש ממש מפחיד אותי ואין לי פיתרון בטוח כי אני תמיד בחדר במצב שכיבה אז זו הדרך היחידה שלהם להיות בקרבתי, בישיבה יש לי כאבים
גם אם זה יהיה לך ממש על הבטן - תמרור עצור גדול בולט? זה לא יזכיר להם ויעצור אותם?
(לא יודעת אם מעשי בשבילך לזכור לשים על הבטן כל פעם. אני רק מציעה...)
אבל לדוגמה במקרה האחרון זה לא היה מונע
כי הוא קפץ מלמטה, מתחת למיטה וישר קפץ, אז מתי היה לו זמן לקלוט את השלט ולעצור את עצמו?
אבל אולי אם כל הזמן רואים אותך עם תמרור על הבטן זה מכניס למודעות, ואז לא חושבים גם לקפוץ מלמטה?
אני סתם כותבת בלי ניסיון עם משהו כזה. לא יודעת אם יעבוד. אבל נראה לי שזה מה שאני הייתי מנסה אם הייתי במצב דומה...
מקווה שיעזור
תודה רבהה!!💞💞💞
כשלך יהיה ברור שאין קפיצות בסביבתך, גם להם זה יהיה ברור.
ועוד לפני הקפיצות, אין אווירה של אנרגיות, מתח ופעילות מואצת.
מה היית עושה אם הם ברגע של דחף מתפרצים לכביש?
לצעוק עליהם ולהתנצל מתאים אם הם שברו כוס, או הרסו בגד מתוך השתוללות,
לא אם הם מסכנים אותך ואת ההריון.
במצב כזה לשים סייגים, להסביר ברצינות גמורה,
אפילו לקחת אותם לבדיקה אצל הרופא ולשמוע ישירות ממנו כמה זה רציני.
לשתף אותם מה יכול לעזור לדעתם,
לדוגמה, אם כל בוקר הם יתפללו עלייך לרפואה שלמה ורפואה לתינוק, והדאגה תהיה כנה ועמוקה, הם לא פתאום "יקפצו מתוך דחף".
מתוך דחף זה ילד בן 3 גג 5 שהשכל לא תמיד בשל.
הם יכולים לרשום שלטים מהכניסה לבית ובכל מקום,
אפשר להחליט על סמל (כמו תמרור עצור שהציעו)
ולשים בכל מקום בבית,
לצבוע את ידית הדלת, להכין שרשרת תמרורים ולתלות במסדרון (לא על הקיר)
ילדים בני 8 ו9 זה עניין של התייחסות רצינית קודם כל מהצד של המבוגר כלפיהם.
את הפתרונות בפועל שיציעו גם הם.
במצב של יציאה מהשגרה, כדאי לתת להם תפקיד לשמור עלייך.
מכמה סיבות
א. זו התחלה ממש, חודש שלישי וההמתנה תהיה גדולה, פעם ראשונה שהם חווים את זה
ב. בגלל שזו התחלה אז לא מספרים , שלא יעבירו הלאה
ג. היו שתי הפלות מאוחרות לפני ההריון הזה אז אני מעדיפה לא לשתף אותם כדי שלא יקבלו אכזבה אם חס ושלום לא יצליח
לכן נאלצתי לספר רק על ההמטומה, ועל ההשלכות לצערי הם כבר מכירים מהעבר שנגמר בבית חולים.
עוד פרט חשוב, מדובר בילד הגדול שבשני המקרים הביא את המכה, שהוא מטופל רגשית כי כבר בבית ספר שיתפו שיש לו בעיה עם מודעות לסביבה, לטריטוריה שלו והמליצו גם לטפל בויסות חושי ולכן זה הרבה יותר מורכב למרות שהוא גדול, כי יש פה בעיית הבנה כלשהי ובעיה של מודעות. הכל אצלו באימפולסיביות , הוא מאוד מאוד פעיל שיהיה בריא ופה זה בא פחות לטובתנו (כי חוץ מזה הוא חרוץ ועושה הרבה ומהר מאז שאני במיטה ובשמירת הריון אז פה זה טוב לנו)
אז כמה שהסברתי וכמה שהם רואים שאני נזהרת ומפחדת ולא זזה כמעט- יש פה בעיה מהשורש
תמיד בהריונות הילד הקטן תמיד היה קופץ לי על הבטן, ב''ה לא דימם או משהו אבל זה כאב לי ממש!
זה לא איזה רעיון גאוני, אבל אחרי כמה פעמים כאלה רק הייתי רואה את הקטן התורן מתקרב אליי, כשהייתי שכובה הספה, ומיד שמתי יד כמה סנטימטרים מעל הבטן שלי בתור מגן... וככה אם באים לקפוץ עליי אני מפעילה מיד שרירים 💪 ואת האמת הייתי גם כועסת חזק על הילד שקופץ כדי לעצור את ההרגל הזה. כי זה ממש מסוכן וכואב, כמו שאני אכעס על ילד שיורד לכביש.
והעניין שהם עושים את זה בהפתעה
אם נגיד הם לידי ורצים וקופצים אז אני "עושה להם גב" כדי לשמור על הבטן, אבל בשני המקרים המכה הפתיעה אותי ולא יכולתי להתגונן
זה פחות נשמע בטעות, כי הם כבר באמת גדולים
אולי הם פשוט נהנים להפעיל אותך ולראות אותך מתעצבנת
אין לי עיצה, אבל אולי פתרון בכיוון הזה יכול להועיל.
כי ילדים בגיל הזה חייבים להבין שזה משהו שלא קורה בחיים!!!!!!!!!
הבן שלי קטן בהרבה, בן שנתיים
אמרתי לו אחרי שקפץ עליי כמה פעמים וכאב לי ממש (קורה בזמן החתלה בעיקר שעושה בעיטות לכיוון הבטן)
אמרתי לו בתקיפות שזה יותר לא קורה
מאז רק מתקרב לבטן ועושה לי לאאאאאא ו- נו נו נו
אצלנו בבית זה משהו שפשוט לא יכול לקרות
לא קופצים ולא מרביצים לבטן
לא חושבת שלנעול את עצמך זה הפתרון.
ברגע שתחליטי שיותר זה לא קורה ולא משנה מה, הם גם יבינו את זה.
המון כוחות!!
ופחות דווקא, כי מדובר בילד אחד שעשה את זה והוא מטופל רגשית ובויסות חושי , בעקבות חוסר הבנה ומודעות לסביבה שכבר בבית ספר העירו לנו
וגם כשהוא עשה הוא ישר התנצל וראו שהוא לא יודע מה קורה לו, ישר מתנצל, כמו מאוכזב ובהלם מעצמו ויוצא מהחדר כאילו כועס על עצמו
ובריפוי בעיסוק אמרו לנו שהוא באמת לא אשם ובגלל זה צריך לטפל בזה כי הוא לא מודע ומאוד אימפולסיבי וזה באמת לא בכוונה גם אם נראה
נשמע ממש מאתגר
המון כוחות לזה!!!❤️❤️❤️
אז.. שישה שבועות אחרי לידה, הייתי אמורה לטבול אתמול ואז היה כתם דמי שאסר אותנו
חשבתי שבזה זה נגמר אבל מאז יש ממש דימום, לא דימום כבד אבל כן צריך להחליף פדים וכאבי מחזור כאלה
יש מצב שקיבלתי מחזור עכשיו? ואם כן, איך זה עובד מתי זה נגמרררר
אני מניקה הנקה מלאה גם בלילה כל שעתיים וחצי
אם זה לא מחזור, מה זה יכול להיות?
הייתי אצל הרופא והכל היה תקין, לא עשה בדיקה וגינלית
לא רשמת על גלולית אם לוקחת אז מניחה שאלא.
יש הרבה נשים שהנקה לא מונעת אצלן מחזור ללא גלולות
בדכ 8 שבועות אחרי הלידה
ככה אצלי.
חברה שלי נכנסה להריון אחרי המקווה שאחרי לידה וגילתה רק בחודש חמישי כי הניקה וחשבה שלא מקבלת בגלל ההנקה 😅
כבתחילהאפילו בלי לדעת..
לא משנה שאני הייתי מתעלפת 😂
זה מסוג הדברים שקורים בתמימות אחרי לידה ראשונה ולא מספיק יודעים איך הדברים עובדים. יכול להיות שהיא לא תכננה למנוע
אבל לא לחשוב בכלל על כיוון של הריון? חח נשגב מבינתי
לק"י
גם אני לא בודקת הריון בדרך כלל בתקופה שאחרי הלידה, למרות שאני מעל לשנה בלי מחזור.
רק כשמקבלת מחזור בודקת לפעמים אם יש איחור.
כל הזמן ולא יורדת במשקל.
כבר לא זוכרת איך בכל זאת גילתה בחודש החמישי
אם לא הייתי שומעת את הסיפור הזה ממנה ישירות לא הייתי מאמינה שיכול להיות כזה דבר..
לוודא אם מדובר במחזור.
ואולטרסאונד לבדוק שהרחם ריקה בלי שאריות שיליה, כי ציינת שהרופא לא בדק וגינלי..
הדימום יכול להיות משאריות שיליה.
ואגב, הנקה מלאה זה לא מחייב שלא לקבל מחזור.. עם כל הבאסה.
אולטרהסאונד אם לא עשית
וכמובן יכול להיות גם ווסת.
פעם אחת היה דימופ פסיכי ונסעתי לבי"ח..
ופעם אחת כתמים מעצבנים שלא הפסיקו..
אופי הדימום לא מעיד על השאלה אם יש או אין שארית
לא חושבת שזה משהו שאפשר להרגיש
צריך פשוט לבדוק
אני זוכרת שהרופאה וידאה בסוף הלידה שאין שאריות שליה. זה נשמע די בסיסי...
הגיוני שמפספסים?
אבל לא סומכים רק על זה ובבדיקה של שיה שבועות אחרי לידה הרופא אמור גם לעשות א"ס כדי לבדוק אם בכל זאת יש שארית
למרבה הבאסה
קרה לי גם שבוע אחרי טבילה שהיתה יחסית מוקדם (נראה לי 5 שבועות כזה) וגם יום לפני מקווה בפעם שאחרי 
הרופא אמר לי שעד 8 או 9 שבועות זה תקין, כן שלח לאולטראסאונד לראות שאין שאריות שליה. אבל התעקש שאין סיכוי שזה וסת
אחרי לידה ראשונה.
ישר נלחצתי שזה מחזור . ... שיתפתי את אחותי הגדולה והיא אמרה לי שגם לה קורה כך-
נראה שמפסיק הדימום ואז דימום חדש...
בהצלחה!
קיבלתי מחזור אחרי 5 שבועות. אני יודעת בוודאות שזה מחזור כי היתה לי בדיקה אצל הרופא באותו זמן (הקדמתי) והוא אמר שזה ווסת ולא המשך דימום מהלידה.
אבל לא הנקתי
בלידה הראשונה היה לי ככה, ממש דימום.
ואחר כך כמעט שנה בלי כלום עד שחזר המחזור
על הנקה חלקית
אבל יש נשים שגם בהנקה מקבלות מחזור תדיר אז זה גם יכול להיות,מקווה בשבילך שלא 😀
שלחתי שאלה לרופא באפליקציה והוא שלח אותי לאולטרסאונד
אני ממש מרגישה במחזור, גם הורמונלית אני לא כמו שהייתי אחרי לידה, אני עצבנית ורעבה חח וכאבי מחזור ממש וגם הדימום מזכיר מחזור
אני שוקלת לחכות כמה ימים ואם הדימום נמשך ללכת
ואכן היה מחזור
בהנקה מלאה ממש
ממה יכולה לקרות פתאום?
כבר שבוע פלוס.
לא עשיתי שינוי תזונתי, אוכלת המון פירות וירקות,שותה הרבה מים.
לא בהריון. מניקה.
מה יכול להיות?
תישתי נורמלקס זה מאוד עוזר ומותר בהריון/הנקה
תוך יום
במקרים קשים עד 3 ימים גג
אולי באמת סטרס..
מנסה קודם דברים קלים יותר כמו שזיפים מיובשים ומיץ שזיפים,
אבל אם לא יעזור אלך על זה.
אחרי צהריים עמוסים
עם אירוע משפחתי בערב
מבינה שלא הרגשתי תנועות מהבוקר
או שפשוט לא התעמקתי
אכלתי באירוע מלא אוכל
שתיתי המון - בעיקר מתוק
מוזיקה רועשת
באמצע האירוע קלטתי שלא הרגשתי.. וכבר ניסיתי להתרכז
חזרתי הביתה
מקלחת חמימה
שוקולד
מיץ ענבים
וגלידה
עדיין אין תנועות
חצי שעה שוכבת על צד שמאל ולא מרגישה
ניסיתי להרביץ לבטן - כנל כלום
מה עוד יכולה לנסות?
במקביל לנסות ממש להתרכז בזה ודבר עם העובר, קרה לי השבוע וממש ניסיתי לשתות שוב מים, להתפנות ולהיות כל כולי בזה בסוף הצלחתי להרגיש..
אבל הכי חשוב שתתחילי עם שיחה למוקד כי זה לוקח זמן
מאז ניסיתי ממש בכוח
עכשיו הרגשתי בעיטונת קטנה
ממשיכה לעקוב
היה אחד חלש
עכשיו נראה לי עוד אחד
אמשיך לעקוב
נראה לי חזל''ש
מה שעזר בסוף היה דווקא להתהפך לימין
תודה לך על ההמלצה
את לגמרי צודקת
אני ב''ה בסדר
בהמשך התחלתי להרגיש הרבה יותר תנועות
התענגתי מכל רגע
התנועות חזרו לגמרי לדפוס תקין
אז נשארתי בבית
עדיין לא ברור לי מה היה הסיםור ששעה שלמה שניסיתי להרגיש לא הרגשתי, אבל בסדר - העיקר אני אחרי
תודה לה' שלא נסעתי!!!!
אם מישהי כאן מכירה את הנוהל אשמח להבין,
אני צריכה לעשות מעקב 3 פעמים ביום
ואם בדיוק בפעם שמנסה אין תנועות, זכותו של העטבר גם לישון קצת - לא?
כנראה אתמול הוא פשוט ישן ואני בכח הערתי אותו
עכשיו הגיע הבוקר,
ואני כזה שוב אומרת לעצמי יאללה תנועות
ועכשיו ברגע זה אין
זה לא עובד שיש תנועות כשאני רוצה אלא מתי שהוא רוצה, טעיתי?
לא יודעת למה פתאום אני בלחץ מכל שטות
זה פשוט מידי פעם לחשוב אם הרגשתי תנועות בכמה שעות האחרונות. אם סך הפעמים שהרגשתי ביממה האחרונה היה מעל 3 אז הייתי רגועה..
אחרי פעם אחת שהלכנו לבדוק במיון מה קורה כי לא הרגשתי תנועות וחיכינו 3 וחצי שעות בתור בשביל לגלות שהכל בסדר הייתי נחושה לא ללכת שוב כשלא צריך😅
אני מוותרת על התענוג הזה של המיון
היינו שם..
קשה ומעצבן ללכת למיון על "כלום", אבל כשיש ספק - אין ספק!!!!!!
לא כותבת אישי אליך חלילה, רק שלא יחשבו שעדיף לעשות הכל כדי להמנע.
מאחלת לכולן הריון קל ומשעמם ולידה בקלות בידיים מלאות!!!
אבל כן לפני שנוסעת,
רציתי לדעת שבאמת עשיתי הכל
כבר הייתי לבושה האמת ומוכנה ללכת
שמחתי שהתחלתי להרגיש כי להעביר שעות במיון זה קשה!!! אבל כמובן שאם לא הייתי מרגישה עם כל הקושי הייתי הולכת להיבדק
לכן אם את מרגישה לאורך היום תנועות כשהוא ער, זה בסדר גמור.
אבל אם עבר הרבה זמן ולא שמת לב לתנועות (יכול להיות שכן היו אבל היית עסוקה ולא התמקדת בזה), אז את אמורה לוודא שהכל בסדר איתו, ולא שבאמת לא היו תנועות הרבה זמן, שזה עלול להעיד על מצוקה.
ונכון שאולי הוא ישן. לכן מנסים להעיר אותו עם אוכל מתוק. ולכן נותנים לזה זמן ולא מיד נוסעים. אבל ממש שמישהי כתבה פה פעם, הבנתי שבגדול העובר ישן תנומות קצרות לאורך היום, ולא כמה שעות ברצף, אז אם שעה לא מרגישים שום תנועות למרות שכן ממוקדים בזה ומנסים להרגיש, זה כן סיבה לנסוע ולהיבדק.
ב"ה שבסוף לא היית צריכה...
לעובר יש מחזורי שינה של סביב ה20 דק. מה שאומר ששעה בלי אף תנועה כשאת במנוחה מוחלטת ושמה לב זה באמת חריג. אבל זה קרה גם לי, אז אולי יש תנועות שלא מורגשות או שנצים יותר מפנקים שם בפנים..
בגדול לי אמרו לשים לב שיש 3 תנועות ב10 דק בוקר, ערב וצהריים.
אז אני עושה לעצמי וי בראש כשאני מרגישה תנועות בבוקר נניח, שפעם הבאה צריך לשים לב בצהריים
אם אני עסוקה אני פחות דמה תב ואז אני עוצרת לכמה דק לאכול ומנסה להרגיש, לפעמים הם ישנים אז מנסה עוד 20 דק להתיישב שוב
ב"ה עבר כבר כמעט חודש מהלידה
ואני שמחה לשתף אתכן במסע להריון והלידה של התינוק המתוק שלנו, שהביא ככ הרבה אור ושמחה לבית.
אני עושה את זה בחלקים כי לא יודעת כמה זמן יהיה לי כל פעם לכתוב. אז כל פעם שיזדמן לי אכתוב עוד קצת.
מי שמעניין אותה הסיפור שלפני ההריון
מצרפת פה קישור למה שכתבתי בתחילת ההריון:
היי יקרות, הבטחתי לשתף אותכן בנוגע לקושי - הריון ולידה
ב"ה הודו לה' ההריון התקדם בטוב ובנעימים. הריון יחסית משעמם 😉
בשבוע 14 היה קצת דימום והתברר שיש המטומה קטנה וגם השיליה בפתח, אבל הכל עבר מהר ב"ה והמשיך כרגיל.
חודש תשיעי מגיע, ערב פסח
לא קל
אבל שמחה ונרגשת שהגענו לשלב הזה.
מכבסת את הבגדים, מסדרת מדף בארון במיוחד.
עברנו את פסח בחום של 40 מעלות, זוכרות?! יוצאים למוזיאונים במקומות סגורים. אני בכל מקום מה שמעניין אותי זה רק
איפה יש מקום לשבת?! 😂
סיימנו את פסח, הכלים במקום וערימת הבגדים מהחג מכובסים ומקופלים בארון. זהו מרגישה מוכנה ללדת. (לידה קודמת היתה בפסח והיה מאתגר הקטע הזה של אחרי החג אחרי לידה)
שבוע 39 מגיע (שבוע אחרי חג הפסח) ואני בטוחה שהנה כבר יולדת הרי לידות קודמות ילדתי בדיוק בתחילת 39.
אני כבר בחופשת מחלה בבית. נהנית מאוד אבל גם כאובה מאוד. יש לי לילות בלי שינה בגלל צירים כואבים. וגם כל העצמות כואבות מכל תזוזה.
הילדים חוזרים מהלימודים והשאלה הראשונה זה
אמא, עוד לא הלכת ללדת?! ככה כל יום.
שבוע 40 הגיע, ותכננתי ללכת להיבדק בנוהל של הריון עודף.
לפני זה החלטנו שנלך להליכה בחוף הים. אומרים שזה מזרז. מטיילים שם טיול נחמד של שעה ומשם למעקב.
במעקב בדקו מוניטור והערכת משקל. הכל תקין ב"ה, רואים קצת צירים אבל לא רציתי שיבדקו פתיחה אז הולכים ככה הביתה וממשיכים לחכות.
עוצרת כאן אמשיך בהזדמנות הראשונה שאוכל לכתוב בנחת.
חייבת להגיד שזאת פעם ראשונה שכתבתי סיפור לידה
וזה היה ממש נחמד
ואפילו אני נהנית לקרוא אותו לעצמי שוב ושוב.
שבת שלום
ושנזכה תמיד רק לכתוב סיפורים טובים ושמחים ❤️
אוף, זה ממש מביך.
יש לי הרגל מביך שכל מה שהצלחתי לעשות זה להימנע מזה ליד אנשים אחרים.
כשהבת שלי נולדה הייתי בטוחה שאם אני אמא אני בשניה נגמלת מזה, אבל אז גיליתי שהיא תינוקת ולא מבינה כלום 😂 אז המשכתי עם זה גם לידה.
אבל בלי ששמתי לב היא גדלה ואני ניסיתי להימנע מזה לידה כמו שאני לא עושה את זה ליד אנשים אחרים אבל לא הצלחתי, זה כבר היה ממש הרגל והיא רגילה לזה והיא גדלה לאט לאט אבל פתאום היא כבר ילדה ולא תינוקת.
והכי מחרפן אותי שהיא מחקה אותי, והיא עושה גם את הדבר המביך הזה, היא עוד קטנטנה אבל אם היא רואה את אמא שלה עושה את זה אז זה ישתרש אצלה חזק, כי אמא היא מודל לחיקוי.
אוף! כלכך לא רציתי שזה יקרה!
ניסיתי ממש להיפטר מזה, ולא הצלחתי.
בשביל הילדונת שלי אני חייבת להצליח, לפחות לא לעשות את זה לידה יותר.
איך אני מכניסה לי לראש שהיא כבר בן אדם בוגר ונפרד ממני? כאילו, מול אנשים אחרים אני מתפדחת ומולה לא...
הלוואי שתעזרו לי
משהו יותר גרוע?
לא יודעת אם זה כזה נורא כמו שאת מתארת.
העיקר הוא לא לעשות אישיוז, אלא להסביר בנינוחות.
אני מחנכת אותה נגד
ומכורה בעצמי( לא ב3טע קיצוני..כמו כולנו..)
מאוד קשה לי עם זה..
אם את רוצה שהיא לא תחקה אותך את צריכה להיגמל מזה בעצמך..
* אני שבוע 22 הריון ראשון ברוך ה והיום יצא לי מין נוזל מוזר מהחזה זה נורמטלי?
* חיסון אנטידי או משו בסגנון מי הייתה צריכה ועשתה ומי הייתה צריכה ולא עשתה
*
ייתכן וזה הכנה להנקה, לא נשמע לי נורא.
אני הייתי צריכה אנטי די ועשיתי, בכל הלידות.
זה לא חיסון וזה חשוב מאוד מאוד, חייבים לקחת כדי להימנע מצרות בהריונות הבאים.
לגבי נוזל מהשד- זה נורמלי שיש הפרשת קולוסטרום.
ולשאלך השניה- חיסון אנטי די זה חובה!!! אחרת חלילה עלול להיות קושי להכנס להריון נוסף.
אין פה שאלה אם לעשות או לא.
אני עם RH מינוס ועשיתי בכל ההריונות, לשמחתי גם אחרי כל הלידות הייתי צריכה כי כולם יצאו עם RH חיובי.
זה חיסון לא כואב בכלל!!! (לא עושים אותו ביד...)
זה מאחור....הריון דנדשובגלל המיקום של הזריקה (בישבן אם לא היה ברור) היא הרבה פחות כואבת מזריקה בשריר היד.
אבל אם אני זוכרת נכון עושים את זה רק בשבוע 28 . יש לך עוד זמן מותק
אבל היא באמת לא כואבת. עשיתי באותו זמן את האנטי די והשעלת, אין מה להשוות, השעלת כאב כמה ימים אחר כך והאנטי די עבר אחרי שניה.
RH- (זה בנוסף לאות המסמלת את סוג הדם).
אמורים לבדוק את סוג הדם בתחילת ההיריון, ומן הסתם הרופא כבר יאמר לך שתצטרכי לעשות אנטי די (תלוי בבדיקת הדם של הקומבס לקראת שבוע 28).
כמובן, מי שיש לה דם מסוג מינוס חייבת לעשות את הזריקה הזו. היא אמנם לא הכי נעמה, אבל חשובה מאוד לבריאות העובר ולבריאות העוברים הבאים.
לרגע נבהלתי שהרופא לא אמר לי לעשות
עכשיו מבינה שזה בגלל הסוג דם פלוס שלי
בקיצור - תודה לך על הפירוט!!!
לפחות רשמית לא.
כי בשביל להגיד את זה הוא צריך לדעת בוודאות שהבעל הוא באמת האבא של התינוק. וזו לא שאלה שהוא יכול לשאול.
אז מבחינה רפואית כל מי שיש לה סוג דם מינוס צריכה לקבל אנטי די, ולא ישאלו בכלל על האבא.
אבל למעשה מי שיודעת שלבעלה יש סוג דם שלילי (וכמובן יודעת בוודאות שהוא האבא..) פטורה מאנטי די.
מתואמתלאישה פלוס
ובעל מינוס
אני פתורה?
הרופא לא דיבר איתי על זה
לא הבנתי בהתחלה למה לא קיבלתי הפניה לחיסון הזה
עכשיו מבינה כי אני עם סוג דם פלוס.
