פורום הריון ולידה (עמוד 502)

בציר הבטן מתקשה כולה, אני חושבת שבתנועה רק מרגישים אותה נמתחת במקום מסויים...

עונה רק מהחוויה שלי... יתכן שנשים אחרות מרגישות אחרת... אם זה ממשיך הייתי הולכת להיבדק...

כל איזה 10 דקות

אבל ניראלי נרגע קצת

נחכה ונראה

גם לי לא ממש הרגיש כמו תנועה

כל 10 דק נשמע לי תדירות גבוהה...

הייתי מתייעצת עם המוקד אחיות 

גם לי היה לאורך כל ההריון

והם יכולים גם לכאוב מאוד

וזה מבלבל כי אי אפשר לדעת מתי זה ציר שלא מוביל ישר ללידה ומתי כן

אבל אם זה מנחם ממה שאומרים (ואני גם רואה עליי וסביבי) מי שחווה צירים מדומים בהריון כנראה שתהיה לה לידה מהירה בע"ה 

מתחילת שמיני יש לי ברקסטונים כאלו שהבטן נהיית קשה כמו אבן לכמה שניות עד דקה ואז משתחררת.

זה לא תנועות של העובר, תנועות זה משהו אחר. שהיד או הרגל של הצינוק עושה גל על הבטן.

רק אם הברקסטונים האלו כואבים וסדירים הייתי מתחילה לחשוש שזה צירים והולכת למיון.

באמת מנוחה עוזרת להעביר את זה וגם לשתות הרבה.

לפעמים הייתי מרגישה שהעוברון דוחף עליי את הטוסיק הקטן שלו ממש חזק.

ולפעמים זה התקשות אחרי עמידה ממושכת או מאמץ.

אני אישית אוהבת שיש לי מוצץ שמרגיע מידית. כל הילדים שלי לקחו ומבחינתי זה הצלה. 

לא צריך להימנע מללכת, אבל להשתדל ללכת כשהן לא שם או להזמין אלייך את חמתך

לא רואה סיבה להיפגש איתן האמת והייתי נמנעת ככל הניתן

הייתי מציבה את הגבולות דווקא במקומות העדינים ולא בצורה לוחמנית.

לשתוק ואז להתפרץ לא מקדם לפתרון,

לעומת זאת לשנות דינמיקה בנחישות ועקביות, זה משנה את השיווי משקל בקשר.

בעלך איש שלום, כדי להיות בשלום איתך, הוא צריך להתנהל אחרת מול המשפחה שלו.

כל עוד לא היית בתמונה, לא היה לו בכך צורך והוא מצא את האיזון שנכון לו.

ברגע שהתחתנתם- דברים משתנים.

מהצד שלך, שחררי את כל מה שקשור לקשר שלהן עם אמא שלהן- זה ממש לא עניינך מה הן עושות ולמה האמא מגיבה/ לא מגיבה.

תתרכזי בשלך.

אם שיחת טלפון אחרי הלידה לא נעימה לך, אל תקיימי אותה. זה בגלל לא משנה מה הן חושבות על כמות העזרה שחמותך עוזרת לך או לא עוזרת.

שכל אחד יחיה את חייו בשקט, במקום לנבור בחיים של האחרים.

אל תנסי להצטדק או לבחון במ דברים אמורים. זה בכלל לא אמור לעלות לדיון איתן.

בקשר לקבוצות הווטסאפ, אז או לצאת או שיפתחו קבוצה נוספת רק לאחים ועם הזמן הפעילות תעבור לשם. יותר שקט, יותר הפרדה, פחות השוואות. פחות היפגעות.

תשנני לעצמך- אני בסדר!

הצבת גבול, עמדת על שלך- זה שלב ראשון (וזה מעולה)

שלב שני- זה לא להתרגש מהתגובות

אם הגיסה עושה לך טפוול בשתיקה- בעיה שלה.

אם תהיי כלה טובה לחמותך, תתייחסי אליה בכבוד. הקשר עם הגיסות- לא יפגע בכבודה

אל תפלי למניפולציות

ועוד משו

מה שבין חמותך לבנות שלה- זה לא עניינך

גם אם נראה לך שהן מנצלות אותה

זה שלהן בלבד

מה שבינך לחמותך- זה בניכן

ואם אחת מהן מתקשרת חהתערב- מציבים גבול ואומרים- זה לא עניינך, זה בנינו!,

שזאת פעם ראשונה שאת מעמידה גבול

ברגע שיש כוחניות בקשר והצד השני לא רגיל לגבולות האלו אז הוא בוחן אותך טוב טוב לראות שאת רצינית.

אני הייתי ממשיכה את הקו הזה.

ברגע שהם יראו שאת רצינית ולא מתפעלת מהכוחניות זה ירגע.

לא בלוחמניות אלא ביציבות, כמו שסלע יציב ואי אפשר ולהזיז אותו

ומחזקת אותך כמה חשוב זה להציב גבולות ולהגן על המשפחה שלך

גם מצידך וגם מצד בעלך

התא המשפחתי שלכם תחום בגבולות האלו וכשאת שומרת עליהם זה תורם ליציבות של הבית

מדובר בעיקר באחת רווקה ובאחת נשואה

מרגישה דריכה מסיבית מצידן עליי

אבל בעיקרון זה הלך רוח פנימי שכל דבר שמכאיב למישהו מבני המשפחה את לא מאפשרת

אפשר לקום ולעבור לחגר אחר/לסלון/לחצר

להגיד שאתם יוצאים לגינה

אפשר להגיב ולהגיד שזה לא מתאים.

אם אומרים לילד למשל שהוא מטומטם אפשר להגיד בחיוך לילד עצמו- ''דני ילד חכם כמוך עוד לא פגשתי'' מאז שאתה תינוק רואים שאתה חכם.

אם לוקחים לילד משהו אפשר להגיד, זנ שלו והוא רוצה להשתמש, בבקשה תחזירי לו

אני לא מכירה את האנשים אז קשה לי לתת דוגמאות מתאימות

הנקודה היא שאת תהיי במקום יציב שמאמין בך, בבעלך ובילדים ולא נותן לפגוע בהם

ולא מתוך לוחמנות אלא מתוך יציבות פנימית

שמכירה בערך האלוקי שלכם ולכן לא מסכימה לפגיעה כזאת

הדרך הפשוטה להציב גבולות בתחום הזה היא לענות לטלפון ממנה רק כשאת מרגישה טוב ויש לך כוח לדבר איתה (עם כל מה שזה דורש).

אם את עייפה, לא רגועה, עסוקה והיא מתקשרת, פשוט לא לענות. אם זה כל כך חשוב לה, היא יכולה לכתוב לך או להקליט לך, ואז גם יהיה לך יותר נוח לענות כי יהיה לך יותר זמן תגובה.

הבנתי שהיא לא רוצה לראות אותי, כועסת עליי נורא בגלל מילה אחת שהעזתי לענות לה

ניתקה את הקשר בצורה משפילה ביותר. לא אומרת שלום במפגשים משפחתיים

השנייה, מתעלמת ממני

מרגיש לי קנוניה אישית נגדי ואני לא אחת מדומיינת, לרוב צודקת במה שמרגישה 

והפעם עוד קלעתי בול.

אבל לא הגיוני לחיות בעולם בו צד אחד בטוח שיוכל להגיד מה שהוא רוצה ולשני אסור לומר מילה ויהי מה

אבל איך אפשר להיות בתוך משפחה בשמחות ואירועים משפחתיים כשלא מדברים?

ואין לי גם מושג מה עשיתי..

ואת לא מדברת איתן ספיציפית...

להגיד לה חופשי משהו כשאת רוצה

ולא לתת לזה להפעיל אותך או לערער אותך

את זוכרת שהייא עשתה משהו שגוי ואת הגנת על הבן שלך, ועשית את הדבר הנכון

יגיע שלב שהיא תבין שזה לא מפעיל אותך ותפסיק

זה רק לקנות חדש כל פעם

וגם בנתניה, ליד חוף צאנז

תהנו!

מקווה שמזג האויר יאפשר לכם🙃

בדכ רק משפחות דתיות...

מה שאומר שאין שירותי הצלה
 

כשאנחנו הלכנו לשם לא נכנסנו למים בכלל אלא הילדים רק שיחקו בחול (ובעלי מידי פעם הביא להם בדליים שלהם מים מהים אבל בלי להיכנס יותר מידי)

הפסקנו ללכת כי אין על זה באמת בקרה ויש שם לפעמים גם נשים  בביקיני עם הבני זוג שלהם שחיפשו חוף יחסית שקט כנראה

יש מסלול קצר עם מעיין ובסוף מגיעים לפארק, לא זוכרת איך קוראים לו.

סטטיסטית תאונות דרכים הובילו להרבה יותר נפגעים מאשר פיגועים בדרכים

אני לא אומרת שאין סיכון אבל זה לא סיכון גבוה בכלל כל החיים אנחנו לוקחים סיכונים ובמיוחד בכביש

עם ילדים באמת לא הייתי נוסעת למקום שיש הרבה אזעקות כי להוריד מהאוטו או לרוץ למרחב מוגן עם כולם איפה שלא מכירים זה די קשה וזה מלחיץ

(לגבי יו"ש אני מבינה אותך לצערנו היא מסוכנת יותר גם בהיבט של תאונות ימח שמם איך הם נוהגים, אני אישית גם מפחדת לנהוג שם בעצמי מעדיפה שבעלי ינהג...)

וכמו שכתבו- המטרה העיקרית של טרור היא לשבש לאזרחים את החיים ולזרוע פחד

זה הניצחון שלהם 😞

ירושלים בכללי מאוד מאובטחת יש שוטרים בכל מקום רגיש ובמיוחד סביב העיר העתיקה בחגים יש כוננות גבוהה

וברוב חלקי העיר לא בשכונות התפר זה כמו כל עיר אחרת בגדול...

זה אותו דבר

ההבדל הוא אם זה צירים מדומים- ברקסטונים

או צירים שמקדמים לידה

צירים אמיתיים בדרך כלל יהיו סדירים (לא תמיד, אצלי הם לא היו)

והרבה הרבה יותר כואבים...

אצלי ההבדל היחיד היה עוצמת הכאב

גם הברקסטונים היו צפופים וארוכים

וגם האמיתיים לא היו סדירים

אבל בגלל שפתאום זה היה ממש כואב אז הבנתי שזה אמיתי...

כי גם עכשיו יש לי צירים כואבים ממש

שאני מתאמצת לנשום ולא יכולה להתרכז בשום דבר אחר

תנסי מקלחת חמה. אם זה מעביר, כנראה שזה לא אמיתי.

כמה זמן זה ככה?

תנסי מקלחת חמה כיפית

ולתזמן כמה זמן בין לבין

מצד שני פחות בא לי לבלות את החג בביה"ח כשהילדים בבית עם בעלי....

תנסי חחח

אצלי ציר אמיתי זה ציר שאי אפשר לדבר תוך כדי....

אני כבר חודש עם צירים כואבים ממש אבל לא צירים כאלו....

השאלה כמה את רחוקה מבית החולים ואם את רוצה אפידורל והאם זו לידה ראשונה...

אם צריך בייביסיטר לילדים כדאי שכבר תהיה לפחות בהיכון

אולי אפשר להרים טלפון למיון יולדות להתיעץ מתי לצאת

בשעה טובה ובבריאות!

גם ברקסטונים הם צירים אמיתיים שפשוט לא מובילים ללידה

צירים שמובילים ללידה לרוב יהיו:

1. כואבים מאד

2. סדירים- משך כמה שעות במרווחים קבועים (בהתחלה יכול להיות 10-15 דק', אחר כך יכול לרדת)

3. משך הציר בערך דקה

עבר הכל אחרי מקלחת והצלחתי לישון

התראת שווא

אוף

ואם הם משפיעים כבר עכשיו על צוואר הרחם או לא

בשלבים מוקדמים יחסית אז אם יש צירים בתדירות גבוהה(נראה לי 4 בשעה אבל לא זוכרת) חשוב להיבדק כי זה יכול להיות בעייתי שהם מקצרים את צוואר הרחם

אבל בתשיעי גם אם מקצרים את צוואר הרחם וזה כבר סבבה זה רק התכוננות לא בהכרח שהלידה תקרה בימים הקרובים אין לדעת ולכן אין טעם לבדוק

מקלחת, מנוחה שתיה מרובה של מים או חצי כוס יין (המלצה שנותנים בסוף תשיעי לא יודעת אם גם לפני כן זה מתאים) - יכולים לעצור צירים שהם לא אפקטיביים ולמשל נגרמו כתגובה של הגוף למאמץ או סתם

ועדיין יכול להיות שהם ימשיכו אבל לא יובילו ללידה

אם באמת מתחילה לידה אז הם ימשיכו יצטופפו  ויתחזקו בעוצמה, בד"כ גם בצורה סדירה אבל כבר כתבו פה כמה שלא בהכרח

ממה שהבנתי לרוב גם ברקסטונים מתרכזים בקדמת הבטן וצירים בלידה פעילה מתרחבים גם לגב תחתון ולאגן ( אבל גם זה לא תמיד)

ושרק נגיד מתי נח לנו🙈

אנחנו בקשר טוב ואני מדברת איתה ושולחת לה תמונות של הילדים

תמיד בעלי יוכל להתקשר אליה אבל הוא גם לא יודע מה להגיד.

אם זה היה בזמן ספציפי היינו אומרים שלא מסתדר וזהו

רק צריך להגיע להבנה שלא צריך לתת הסבר מפורט

אני כמעט ולא מפרטת הסברים על החלטות שלי

ואנשים התרגלו לשפה שלי

שיש להם בטח אילוצי לוז

ולא עם כולם להגיד שלא הסתדר לכם הזמן שנקבע לאחרים?

או, אבל ברור לי שברוב המשפחות זה לא בהכרח משהו שסביר לעשות, אז מראש לוקחת בחשבון שזה קצת לא הגיוני,

לשלוח הודעה בקבוצה המשפחתית שבמפגש הקודם עשו עליכם עליהום ועם כל הכבוד וההערכה האמיתיים על ההקרבה של כל מגויס ומשפחתו, יש גם כבוד בסיסי שלא אמורים לחרוג ממנו כלפי לא מגויסים ובודאי שלא לדון אף אחד בלי לדעת את מקומו מבפנים, אז שכל מה שחושבים עליכם בעניין הזה בבקשה לא יכנס לשום דיון. אם זה דוקא כן בכוחותיכם, אז להגיע אחכ למפגש ולהגיד למישהו אם בכל זאת הנושא עולה- ביקשנו לא לדבר על זה, תכבדו את הבקשה הזו. 

שהלכנו במיוחד לפני החג בשביל למנוע דברים כאלה.

וזאת משפחה עם מתחים שונים שמבחוץ אף אחד לא ידע כלום. לא מדברים ישיר על שום דבר

סוג של תקשורת מקסימה כזאת🙄

אז אין מצב להעלות את זה.

הסבתא עם מכשירי שמיעה ובפעם הקודמת שהיה את כל הבלאגן בדיוק היתה בלי אז אין לה מושג שזה בכלל קרה.

ואנחנו לא ענינו כלום. פשוט ישבתי שם עם דמעות בעיניים והקשבתי לכל מה שהיה להם להגיד, והיה הרבה.

אז באמת הסבא וסבתא לא הבינו שקרה ישהו, מבחינתם סתם דיברו וזהו..

ואת פשוט מדהימה!!

ממש הנעלבים ואינם עולבים....

האמת לא התכוונתי להפוך את זה לשירשור פריקה על המפגש ההוא

אני מרגישה שאין לי אמירה בעניין והם באמת מדהימים בטירוף ואין לי את היכולת או הזכות לדון אותם.

אבל תודה על המילים שלך! ממש מחמם את הלב

לא התכוונת ובאמת אי אפשר לדון אותם, וכנראה שאפשר גם לדון אותם לכף זכות, אבל עדיין, הרגישות שלך והעין הטובה שלך לא מובנים מאליהם והם יוצאים ממך גם בלי שהתכוונת❤️

אשרייך!

(ולמען הסר ספק, גם אני מגוייסת)

כמו שאמרו, כדאי אולי שבעלך ידבר איתם? אם מתאים...

והייתי איעשהו מתחמקת.

אולי ביום שיקבעו- לומר שלא מסתדר לכם וכבר יש לכם משהו חשוב שקבעתם.. או לומר שכבר קבעתם באופן כללי כל מיני דברים שלא תוכלו להזיז ותשתדלו בכל זאת לקפוץ (ואז בסוף לא להגיע..)

וכן הייתי עושה מאמץ אחרי או לפני האירוע,ביום אחר,לקפוץ לסבא וסבתא... זה ישמח אותם ו"יכפר" על זה שלא באתם עם כולם..

במשפחה שלו

וביחס שלהם אליו

תני לו להתמודד מולם...

למקום שמדברים אלי לא יפה

זה בסיס של הבסיס לדבר בצורה אנושית ולא משנה מה הסיבה 

אתם ממש מתנצלים אבל זה לא יתאפשר ותשמחו להגיע בזמן אחר בלי קשר למפגש הזה.

זהו לא צריך לפרט או להסביר על זמן ספציפי

וואי האמת ממש עצוב לשמוע

לי מאוד קשה רגשית כי כל החברות שלי לא מגויסות

ושתיים מהן זה רק בגלל שהן פשוט לא הסכימו לבעל ללכת כי 'הן לא יכולות לבד' והוא הסכים..

ולי זה מאוד רגיש וכואב וקשה לי מאוד לא להשוות

כי לי בחוויה כרגע נהרסו החיים ואני ממש סובלת מהמציאות הזאת.

אבלללל

הדבר היחיד שהקושי גורם לי זה קצת להתנתק ..כי אני מדי רגישה ופגיעה

אבל לפגוע? לשלוח משפטים או להאשים

וואו ממש לא הגון

באמת לא חושבת שיש למישהי רשות להתערב בחיים של אחרים ולשלוח הערות

ומשום סיבה לא הגון שככה תרגישו

ואם ככה אתם מרגישים - לא היתי מגיעה לסעודה כזאת.

אומרת שבכללי השנה אתם ממעטים בנסיעות מסיבה כלשהי

בלי להצטדק מדי.

קודם כל תודה רבה!! נירמלתם לי את הסיטואציה

כבר חשבתי שאני סתם מגזימה

הקטע שבערב חג הגענו אליהם לביקור של שעתיים כאילו פיצוי על זה שלא נהיה איתם שבת אז זה כבר מתחיל להעיק.

בעלי ידבר איתם, אבל חשוב לי שלא יפגע בהם

אולי נענה משהו לא מתחייב כמו שכתבתן וזהו או שנגיד שלא מסתדר בלי להסביר.

ו@החצי בצפון ממש מעריכה שענית לי, את מדהימה!!! ואת בלב שלי כל הזמן!! 

נשמע החלטה טובה

ואם הייתם כבר לפני החג.. אז לגמרי מספיק...

בהצלחה! וכל הכבוד ממש על הרגישות, לכל הכיוונים!

דבר ראשון באמת להחליט שלא מגיעים..

דבר שני מצטרפת לדבריה של @החצי בצפון אין שום מציאות שמצדיקה התנהגות כזו...

שום...

דבר שלישי חיבוק !! איך את לא פורקת בכלל אחרי סיטואציה כזו ...

דבר רביעי הייתי אומרת שלילדים היה קשה הנסיעות סביב החג והשבת והחלטתם בחול המועד לתת להם קצת לנוח..

אני גם האמת אומרת לפעמים שאני לא מרגישה טוב גם אם האמת היא שאני לא מרגישה טוב רק בנפש (בינתיים, בסוף הנפש משפיעה גם על הגוף..) וגם מותא לשנות מפני השלום..

בהצלחה!!

שמה כוס סוכר

ו2 ביצים שלמות במקום ביצה ו2 חלבונים

אבל בואי ברור שעם שוקולד אמיתי יותר טעים..😄

כשזה קורה, שזה תיקון שלו ואני לא מתערבת לו.

כשאני רוצה *אותו /עזרתו* אני מבקשת עם אמירה גם עד מתי זה ישמח אותי נניח "תוכל להפעיל מדיח עד סוף הערב/לפני ארוחת הערב?"

ואז אני מצידי שלחתי את בקשתי וסומכת עליו שיעשה...

זה שהוא בפלאפון- באסה אבל זה שלו. אני גם לא מושלמת... 

עם עצמו

היה עושה דברים שמשמחים אותו וככה גם אותנו

לא בוחר עבור הבנאדם

האדם בוחר להשתמש במסך

אולי המסך משמח אותו

לא צריך להיות ביחד בכל רגע נתון, במיוחד לא בחגים שגם ככה נמצאים הרבה אחד עם השני 

לא צריך להעיר כביקורת, אפשר להגיד מה שיושב לך על הלב פשוט. שאת רוצה יותר זמן איתו לבד ויותר זמן כמשפחה יחד בלי הסחות דעת

זה הרי לא רק הטלפון, זו תחושה זאת שנייה למשהו

יש בעלים שגולשים הרבה, ועדיין הנוכחות שלהם מאוד דומיננטית בבית ונרתמים ועוזרים והם חלק

אם אצלכם התחושה הכללית היא שהוא מנותק ממך ומהילדים, יכול להיות שהטלפון הוא רק בריחה

איך היה בחג? כן היה לכם זמן?

איך התקשורת שלכם?

יש אינטימיות רגשית? יש שיח מקרב? 

זה תכלס השאלה שלי

המסך זה קשור להתמודדויות שיש לו מחוץ למסך..

אבל השאלה שלי היא , אם אני מחדדת לעצמי, האם נכון לא להעיר?

נראלי שזה הדבר הנכון, אבל אני צריכה חיזוק

אם בשאר הזמן הכל בסדר, ויש זמנים שהוא שוכח את עצמו, הייתי משחררת

זו הדרך שלו להתמודד, הוא צריך ספייס, לגיטימי

גמני עושה את זה, למען הסר ספק

לפעמים בא לי לזרוק את הפלאפונים מהחלון (של כולנו).

וכאילו לא אכפת לו.. כלומר זה אפילו לא מטרה מבחינתו להפחית זמן מסך.

מה שכן, כשאני מדברת איתו על להיות יותר עם הילדים (מהמקום שלי שאני רוצה להיות יותר עם הילדים, או ממקום שאני מרגישה שלילדים יש צורך ביותר זמנים אישיים, לא כביקורת על בעלי), לפעמים זה כן גורם לו לנסות להיות בזמנים קבועים עם הילדים.

מאוד קשוח לי הניתוק של שבת/חג

ובמוצשים אני דיי הרבה ברצף הפלאפון

צריכה את ההתאפסות הזו..

לפני החתונה התפלל 3 תפילות ביום,

לפחות כשנפגשנו יצאנו וכו' 😍

אחרי החתונה התפלל 3 תפילות ביום,

היה ככה בשנים הראשונות

לאחר מכן דברים התחילו להשתנות

אפשר לומר שמדובר בשינוי של השלוש - ארבע השנים האחרונות

בחישוב מהיר של השנים,

בערך מאז תקופת הקורונה (תוהה אם יש קשר 🤥)

הכל מאוד עדתי אצלנו

אין אופציות נוספות ביישוב

חגים ושבתות הולך כרגיל.

אבל אמצע שבוע התרגל מאז בקורונה וקשה לו לחזור לזה.

דיברנו על זה כמה פעמים והוא משתדל לתקופה אבל אח"כ נשאב חזרה.. וגם אצלי הוא עוזר בשעה של ההרדמות אז גם אני שוכחת לפעמים להזכיר לו..

ולפני הקורונה הקפיד ממש ממש על מניין. ממש חבל שככה יצא..

בקיצור מבינה אותך מאוד. גם אם זה שלו, זה קובע את הטון בבית *שלכם*

גם לי זה מפריע.

בעלי מתפלל שחרית וערבית בבית. מנחה בעבודה עם מניין.

משהו גדול. ומשמעותי

ולא היית מתחתנת אם היית יודעת

( סתם זורקת שאלה לאוויר)

אז אני חושבת שצריך לשים את הקו האדום לא בשאלה אם הייתי מתחתנת, אלא אם אני מסוגלת לשאת את הדבר.

כאילו, לא הייתי מתחתנת עם אדם עם מוגבלות פיזית לדוגמא, אבל במהלך שנות הנישואים שלנו בעלי סבל מבעיה שחששנו שתוביל למוגבלות פיזית משמעותית ובלתי הפיכה (ברוך ה החשש התבדה והבעיה השתפרה מאד) והיה לי ברור שאני איתו בזה, עם כל ההשלכות.

אני מניחה שיש דברים שעבור כל אישה הם קוים אדומים, כי מבחינתה זה גדול עליה או שהיא פשוט ממש לא רוצה לנהל בית וזוגיות באופן כזה או אחר.

כותבת רק את דעתי והתחושות שלי, וברור לי שעבור כל אישה זה שונה. כמו שלכל אחד יש קריטריונים אחרים מה הוא מחפש בבן/בת זןג, ככה לכל אחד ואחת יש נקודות משבר שונות שמעבר להן הזוגיות כבר לא מתאימה.

שלא נגיע לידי נסיון ולא לידי בזיון 🙏

אין לי עצות.

רק רוצה להגיד שממש ממש מבינה את הכאב שלך.

ולגמרי מותר לך שזה יכאיב לך ויהיה לך קשה עם זה. גם אם זו עבודת ה' שלו.

במישור המעשי אני חושבת שבאמת הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה להתפלל על זה...

גם בזה שאצלינו במשפחה מניין זה הדבר הכי טבעי.

בתחילת הנישואים עוד הייתי מנסה לגרום לו ללכת.

עכשיו כשיש לנו עוד ילדים גדולים יחסית זה עוד יותר מציק לי. הלוואי וזה יגרום לו ללכת יותר.

ונכון שזו מצווה שלו. עדיין כשמתחתנים על בסיס זה שהולכים להקים בית דתי, זה קשה.

(אני מבינה שלכולנו יש קושי עם חלק מהמצוות. זה עדיין לא פשוט מהצד).

אולי זה ידרבן אותו להגיע גם.

מבחינת התארגנות אפשר להתארגן מראש, ואם יש ילד קטן להישאר רוב הזמן במבואה/ חצר בית הכנסת,

ומדי פעם להיכנס לתוך עזרת נשים.

גם אם תלכו לשעה, זה גם משהו. וגם אולי תלכו לשעה וחצי, מתוכם שעה בקרבת בית כנסת ועוד חצי שעה שאת מתקפלת לפני כן עם הקטנים והגדולים יותר נשארים איתו.

אם בית הכנסת שלכם לא בסגנון של להביא ילדים, אולי יתאים לכם לעבור לבית כנסת יותר "משפחתי" מהבחינה שאפשר למצוא את עצמכם בהכרב משפחתי.

אם בעלך לא משתף פעולה, אז אפשר גם שאת תלכי לבד עם הילדים. זה חשוב בשבילך, בשביל הילדים, ובשביל שהדרך לחזור תהיה סלולה לבעלך כשירצה.

ככה לפחות הגיע עד קבלת שבת

ולמנחה / ערבית בשבת אחהצ

כרגע בחורף הירושלמי זה פחות מעשי.

חייבת לציין שזה היה לי מאתגר הפתרון הזה של ''ללכת לטייל'' עם חלום שאיכשהו נגיע לבית כנסת לפני שיסיימו

הרגשתי שאני קצת לוקחת אחריות על החיים שלו.

בשבתות שלא יצאנו ביחד,

זה היה לי קשה כי הרגשתי בעקיפין שבגללי הוא אשכרה לא הלך לבית כנסת 🙂‍↕️

אלא ללכת לבית כנסת. בלי קשר לתפילה שלו, בשבילך.

ויכול להיות שחלק ממה שמפריע לך זה שהוא כורך את ההישארות עם העזרה לך? שבעצם במקום שזה יהיה רק שלו הוא מערב אותך כי זו "אשמתך" שהוא לא הולך?

העברת האשמה גם אליי בזה שנשאר

אני מהצד שלי מיידעת אותו שהוא יכול ללכת. אבל לרוב בוחר להישאר..

דווקא רעיון,

להדגיש את זה שאנחנו יוצאים לטייל לכיוון הבית כנסת. מתחברת

ננסה את זה בשבת

את לא לוקחת אחריות על החיים שלו, את לוקחת אחריות על חווית השבת של המשפחה, במקום שהוא לא לוקח ולך זה חשוב.

את מקדמת את מה שחשוב לך.

בשבתות שאתם לא הולכים. זה לגמרי שלו אם ללכת או לא. אבל בשבתות שאתם כן הולכים, את משפיעה על הרוחניות שלך ושל הילדים, בלי קשר אליו בכל מקרה. אם מצטרף- כמובן יופי. אבל תתכנני לצאת בכל מקרה בלי קשר אליו.

מבינה את ההרגשה והביאוס, אבל זה או להמשיך להתבאס או לקחת אחריות במקום שאין מישהו אחר שיקח אותה.

מה לגבי שבת בבוקר? נראה לי יותר משמעותי לצאת.

תחפשי בית כנסת שיש תפילת ילדים והרבה ילדים לבושים בגדי שבת שבאים לבית כנסת, שאפשר לשמוע את התפילה מבחוץ.

שאפשר להכניס בנים גדולים לעזרת נשים (מן הסתם הבנים לא ירצו להיכנס לבד לעזרת גברים)

לגבי קבלת שבת אפשר לעשות בבית שיכירו את השירים, במיוחד לכה דודי. ולחכות לקיץ לצאת לבית כנסת. אם כי לפעמים גם בחורף זה יכול להסתדר.

מבחינה לוגיסטית בהתחלה זה מורכב, אבל ככל שמתרגלים הדברים נעשים קלים יותר כי כבר יודעים מראש לארגן את הציוד המתאים ולמצוא פתרונות (כמו להוריד עגלת תינוק אם יש מדרגות)

אם תוכלי להכיר נשים עם ילדים קטנים שתוכלי להיות איתם גם מחוץ לבית הכנסת בזמן התפילה, זה יכול להקל על החוויה ולדרבן לצאת.

לגבי מנחה/ ערבית של שבת, אולי כדאי לשחרר. יש גבול כמה אפשר להתאמץ על זה, ובחוויה כמשפחה זה הרבה פחות משמעותי (אם לא מחפשים את זה)

שיהיה בהצלחה והרבה סיעתא דשמיא!

(אגב גם לי היו כמה שנים שאני הייתי אחראית על התחום, אז בזמנו לא הבנתי את ההשפעה של זה, אבל היום הילדים יודעים לספר כמה משמעותי זה היה להם)

זה קשה..

בעלי במהלך השבוע בקושי מתפלל במניין, בשבתות וחגים כן הולך לבית כנסת, אבל בדכ באיחור

לקח לי זמן להבין, אצלו זה יושב על חיבור למקום, לקח לו שנים למצוא מניין שהוא אוהב, והמניין הזה פעיל רק בשבתות וחגים..

בתחילת הנישואין הייתי מעירה אותו ומעירה ומזכירה, עד שראיתי שזה סתם גורם לי לכעס ומריבות וזה ממש לא המטרה

היום לגמרי שחררתי, אני לא עוקבת בכלל אחרי התפילות שלו, הם שלו.. כן הוא לוקח את הבנים לבית הכנסת לפחות תפילה אחת בשבת.

ברגע ששחררתי בנפש זה נהיה שלו, והוא לקח על זה אחריות

כרגע הבנים קטנים יחסית,

קיוויתי שאחרי שיגדלו יהיה שינוי, לפחות שישחק אותה שהולך לבית כנסת

מבינה שזה לא תמיד קורה

הרגשתי שכשאני מורידה את 'מה חושבים עלינו שהוא לא הולך'

יותר קל לי.....

וגם מנסה להסתכל על מה אני מעריכה בעבודתו ה' שלו

ולנסות לחזק את שלי, כי גם אני לא במצב טוב...

אולי יש מצה שלא מבין שעד כדי כך מצער אותך,ושיבין ילך גם אם זה בשבילך בסוף יהיה גם בשבילו

דיברנו על זה ממש מזמן

סיכמנו שזה שלו ולא מתערבת

מאז אין ממש שינוי אלא יותר החמרה

כשיש רצונות מנוגדים בזוגיות, צריך ללמוד לחיות איתם בשלום, לקבל, להכיל ובעצם לשים את הרצון בעדיפות נמוכה. אפשר לשים גבולות, אבל רק בדברים משותפים ורק בדברים הכי חשובים, ככל ששמים יותר גבולות הזוגיות פחות יכולה להתקיים בטוב.

לגבי השינוי, רוב האנשים עושים שינויים בחייהם לאורך השנים, זה נורמלי, זה מראה על אדם שמתפתח וחושב. לדעת לקבל ולהכיל שינויים זה חלק מניהול זוגיות טובה.

מכירה על עצמי נקודות שלא הבנתי בהתחלה איך יתכן שלא אכפת לו כש... ומהבית הכרתי איך אבא שלי סופר מקפיד עליהן. שנים זה היה ככה.

אני לא יודעת אחרי כמה זמן הבנתי שחבל לי להצטער על זה, הוא לא אבא שלי וטוב שכך, ואני לא בחרתי בו על ההנהגות האלה. ולעומת זאת הדברים שבגללם אני כן בחרתי בו- לא השתנו, החוזקות ששבו את ליבי דוקא התפתחו מאוד (לפעמים עד כדי עולה מעל הראש, וגם זו עבודה).

אני מודה שתפילה במניין זו הנהגה משמעותית יותר באורח החיים, ועדיין, אני מאמינה שאם תשחררי ממנו כל רגש ועקימת פרצוף ותכבדי את המקום שלו בהתמודדות הזו- זה יתן לילדים שלכם דוגמה חינוכית עמוקה מאוד לחיים בענייני זוגיות, כזו שלא פחות חשובה מהערך של תפילה במניין ואולי אפילו יותר. ובדרכך תעודדי (צ'ופרים מידי פעם) ותחמיאי במילים טובות (איזה יופי, משמח אותי כל כך! אלוף!) לילדים על השתתפות בתפילות במניין, וגם ככל שיגדלו המסגרות יספקו להם מעטפת תומכת הקפדה יומיומית.

וחיבוק על הרצון האמיתי והטוב הזה שגורם לך אכזבה. באמת התמודדות. מועדים לשמחה!

גמני נפגשתי מול בעלי בנק שהן הםוכות לגמרי ממה שגדלתי עליהן

זה פיתח אצלי גמישות מחשבתית גבוהה קודם כל

דבר שני, יש בו הרבה דברים שלא היו אצלי בבית ובגלל זה הוא מרשה לעצמו לא לעשות x y z וזה לימד אותי להתבונן בעצמי ולבחון את הגבולות שלי

בשורה התחתונה, יש דברים שכן דיברנו עליהם. בין היתר, תפילות במניין בשבת

הוא חופשי יכל לישון כשנכנסת שבת. וגם בשבת עצמה.

לא פתחתי על זה מלחמה, ניצלתי את הזמן כדי ללמוד עם הילדים פרשת שבוע וזה היה זמן מתוק מדבש

בד בבד, ישבתי לתיאום ציפיות.

הסברתי לו שאם חשוב לו שהילד יכיר את התפילות ויראה איך נראית שבת בבית שומר תורה ומצוות, הוא צריך להירתם ולנהל את הזמן כך שיישן לפני כי אני לא יכולה לקחת על זה אחריות.  (בימות החול הוא עדיין לא הולך אבל זה פחות בולט משבת אז לא מדברת על זה כי זה שלו. וגם, אני יודעת שהוא רוצה אבל עדיין לא מצליח לנהל את זה)

ומאז הוא באמת משתדל ב"ה והמצב השתפר פלאים

אבל בעלי רצה והיה צריך לתת פוש, השאלה אם אצלך הוא רוצה. כי אם לא, זה אחרת

ועדיין, הייתי מדברת על זה שזה חשוב שילדים ייראו איך נראית שבת ושאבא הולך לתפילה.  ומשם משחררת ומחליטה אם את רוצה לקחת על זה אחריות

שואלת את עצמי אם זה משהו שמצריך ייעוץ זוגי/ אישי

לשמחתי מאז שעברנו דירה בעלי מצא מניין כלבבו ומאז הוא הולך בשמחה ברוב השבתות.

זה לא רק שלו, זה גם החינוך של הילדים.

את אמרת לו מספיק פעמים ומספיק בבירור שזה ממש מאכזב אותך? אולי מרוב שאת מרגישה ש''זה שלו, ואני לא מתערבת'', אז לא מספיק הבהרת כמה זה היה משמח אותך אם היה הולך? לתאר לו מה זה גרסא דינקותא לילדים.

דבר נוסף, אולי לשאול אותו אחרי הדלקת נרות - אתה רוצה ללכת לבית כנסת? אפשר בשמחה, אני אסתדר עם הילדים. הוא יגיד לך לא, אז תגידי אז אני הולכת. ותקחי איתך ילד , תחזרי על זה שבת אחרי שבת. או שהוא יתחיל להרגיש לא נעים וילך גם, או שהילדים לפחות יחוו בית כנסת מעזרת הנשים. 

מצמידים בוואקום לשד שממנו את כרגע לא מניקה.

אני הייתי שמה במקרר, ובסוף היום מצרפת הכל יחד

לק"י

והתוקף הוא לפי החלב הראשון.

אז אפשר להעביר לבקבוק ולשים במקרר.

בהנקה שאחרי לשים במקרר, וכשמתקרר להעביר לאותו בקבוק, וכו'.

אבל אף פעם לא פצעתי את עצמי עם זה.

מה שאני עושה זה שלוחצת עליה בצדדים לפני שמניחה כשהפטמה באמצע וככה עושה ואקום. אם מקפלים את הלמעלה כלפי מטה ואז מחברים יוצא יותר חלב אבל זה גם ואקום חזק שיכול להכאיב..

בשעות הבוקר יוצא לי לרוב כמות גדולה שמיד מקפיאה/שולחת למטפלת.

כשיוצא כמויות קטנות אני שמה במקרר וכשהמנות קרות אני מאחדת.

יועצת הנקה אמרה לי לשים לב שאם יוצא כמויות קטנות כדאי לערבב עם חלב שאוב כי זה מכיל רק חלב קדמי וזה פחות שומני מהחלב האחור

תנסי ללחוץ יותר עדין על הכוס כשאת מחברת

כל פעם מעבירה לכלי אחר אחרי הנקה, וכשמצטבר מספיק מחברים כמה כלים ושומרים ביחד.

ממליצה להשתמש בהתחלה כמה שיותר. משאיר אותך יבשה ומייצר סטוק חלב שהוא נכס בהמשך.

אבל במאוחדת פשוט קבעתי תור בזימון תורים ובאתי בלי שום דבר מיוחד...

משערת שזה אותו דבר

לא הייתי נשארת לבד בערב שבת בבית אם זה מה שהבנתי ממך

בשביל מה יש לך בעל וילדים..? את לגמרי קודמת

לק"י

אפשר שיפגשו בין לבין.

את תנוחי, והם יהנו 

אם זה סעודה של שבת לא שייך בכלל.

או שתשארו או שתצליחי לקחת אקמול וללכת.

ואם זה לצהריים אז סבבה..