פורום הריון ולידה (עמוד 5018)

וכל השליש הראשון

אם כן אז מוכר וכואב..

שלפוחית השתן..

ממש תודה על התשובות

כאב כאילו נמתח שריר?

זה יגם מרגיש לי קצת נפוח (או אולי אני סתם מדמיינת)..

כאב כאילו נמתח העור או איזה שריר?
כי גם לי קורה ככה באותו מקום בדיוק

אולי בחלק הקידמי של האגן? (פוביס)

איפה שיש שערות אבל יותר לקראת הנרתיק.. יש שם שאלה כפלי עור שבקצה שלהן שלפוחית השתן.

ממש תודה לכל המגיבות!!!

שכנראה הוא (היא, בדיעבד) נשען על איזה עצב או שריר. לא משהו רע, אבל כואאאאאבבבב....

אין לי מה לייעץ לך לצערי...נסי למצוא תנוחה שנוחה לך.

אצלי זה מאובחן כסימפיזיוליזיס, שזה היפרדות של האגן והכאב מורגש בעצם הפוביס., באיזור שאת מתארת...

היה לי קשה ללכת... קשה מאוד להתהפך במיטה  וכל תזוזה של הרגליים גרמה לי להרגשת כאב, אפילו להתלבש היה לי קשה, כי לא יכולתי להרים את הרגליים ואם הייתי מנסה להזיז משהו עם הרגל גם חשתי כאב איום באיזור שאת מתארת.

ולצערי הרב בהריון הקודם, הגעתי למצב שבשבועיים האחרונים של ההריון לא יכולתי לעשות אפילו צעד, הייתי מרותקת למיטה ואפילו מאושפזת, הכאב היה כ"כ חזק הרגשתי שאני עם  הראש של העובר בין הרגליים.

בגדול, אין לזה פתרון חוץ ממנוחה והרבה מנוחה ופשוט לא להתאמץ... ולצערי ככל שההריון מתקדם הכאבים גדלים...

באיזה שבוע את?

בכל אופן, אם מה שתיארתי זה מה שאת מרגישה, כדאי לפנות לאורטופד...

לך על מנוחה בבית...

אני הייתי בשמירת הריון מסוף חודש שביעי מהסיבה הזאת, בהמלצת אורטופד...

סבלתי מהכאבים הללו בארבעה הריונות, ורק בהריון השלישי בגלל שלא הצלחתי ללכת אפילו צעד, הגעתי לבי"ח ואיבחנו שאני סובלת בהריונות מסימפיזיוליזיס, שבמקרים החמורים מאוד אי אפשר אפילו ללכת מרוב כאבים.

ובהריון הזה, כבר כשהתחילו הכאבים בחודש חמישי/ שישי ידעתי במה מדובר ...

למה שמירה כי זהיכול להוות סיכון ח"ו או סתם כי זה כואב?

שהיה לי בהריון הקודם..

זה לא מהווה סכנה לעובר או לאם, אבל במקרים מסויימים אי אפשר פשוט לזוז ולכן נשארים לנוח במיטה

האם זה עובר מיד לאחר הלידה? האם זה כואב בשתי הרגליים המידה שווה?

ת אבל להרים את הרגל כדי להתלבש היה לי קשה בימים הראשונים ולהזיז חפצים עםן הרגל גם היה קשה ואח"כ עבר...

והכאב ברגליים לא היה במידה שווה, היה לי יותר קשה עם רגל ימין...

כואב מאוד, מציק, נפוח קצת.

אומרים שקומפרסים של קרח על המקום יכולים להועיל.

עובר זמן קצר אחרי הלידה

היה לי בשבועיים שלושה אחרונים של ההריון. האם עלית הרבה במשקל? אני קישרתי את זה עם העליה הגדולה שלי במשקל, הבטן ישבה לי על השריר במפשעה ולחצה לי שם ופשוט נמתח לי השריר. בקושי יכולתי ללכת, להתלבש, להשכב במיטה ולהסתובב- כל תנועה היתה סיוט.

רופאת המשפחה פשוט נתנה לי חופשת מחלה. שיאצו קצת עזר ובבריכה הצלחתי לזוז קצת ולשחרר את השרירים באזור אבל רק הלידה העבירה את זה באופן מלא...

הכאב הזה מוכר לכולנו

בכל מקרה אני אלך, אבל התור רק עוד שבועיים וחצי אז אני תוהה לעצמי אם זה דחוף..

ואצלי זה הסתבר כורידים בולטים באזור המפשעה וכן בפנים....

הרופא אמר לי שאין מה לעשות אלא לחכות שיעבור אחרי הלידה....

בהריון הזה זה החמיר מאד והמליצו לי על מעין תחתונים תומכים שמכינים במיוחד עבורך.

עוד לא ניסיתי אז אני לא יודעת לומר אם זה טוב או לא...

שווה לשאול רופא ואז לדעת באיזה כיוון לחפש דברים שיקלו...

בואי נתמוך זו בזו. אני הולכת היום לרפאת המשפחה אולי תהיה לה איזה דרך להקל עלי. אם תמצאי משהו שמקל, שתפי אותי. אתמול בלילה הצמדתי לאזור כרית חימום , זה הרגיע קצת את הכאב מקווה שלא אשאר כך עד הלידה. כבר ביקשתי מבעלי שישיג לי כסא גלגלים. גם אני בסוף שביעי

אם אומרים לך דברים שיכולים לסייע בכאבים אשמח שתגידי, יש לי תור רק לעוד איזה שבועיים, ואין לי כוח לרוץ שוב לרופאה..

מקווה שיעבור לשתינו הכי טוב שיכול להיות..

וסתם שאלה- איזה מספר הריון זה בשבילך, כי לי זה ראשון ומקווה שלא יתפוס אותי בכולם

זה נראה לי מאוד טבעי, ועברתי את זה בכל הריון שלי.

שילוב של הורמונים שמגבירים חרדות יחד עם מציאות שאת לא יכולה לראות- העובר הקטנצ'יק בפנים.

אני מאוד מבינה אותך,

עצתי: אל תתעסקי עם הפחד הזה.(על סמך שיעורי ימימה שאחותי לומדת...) תניחי אותו בצד, וכל פעם שהוא חוזר, תתפללי שלא תפלי לפחד, תזכירי לעצמך שאיפה שאת לא בשליטה, ה' בשליטה מוחלטת.

אם את ממש במתח, ואם תתקשרי ותבקשי יפה  - לא יסכימו אולי לקבל אותך "בדחיפה" בין התורים?

 

שיהיה בשעה טובה, בברכה, בקלות ובהרבה בריאות ושלווה!

ממש רציתי להפחיד נשים אחרות!

כדי לתקן את החוויה - אספר לך על ההיריונות הקודמים שלי, שהסתיימו ב"ה בטוב עם ילד/ים בריא/ים.

בהיריון הראשון, בגלל שלא ידעתי מה אמורים לעשות, אחרי הבדיקה הביתית הלכתי לד"ר קטן, רופאת הנשים היחידה שאני מכירה. כך שלמעשה עשיתי אולטרסאונד ראשון רק בערך בשבוע 9-10. ב"ה ילדה חמודה מאוד.

בהיריון השני לקחתי את הזמן, כי כבר פחות הייתה ההתרגשות כמו בהיריון הראשון, ואת האולטרסאונד הראשון גם עשיתי בערך באותו זמן. ב"ה, בן מקסים.

בהיריון השלישי, שקצת חיכיתי לו יותר זמן, עשיתי בערך בשבוע 8, וראו שני שקי היריון... ב"ה, תאומים מתוקים מאוד.

בהיריון הרביעי, הנוכחי, שהסתיים, כבר מההתחלה יכולתי לראות שמשהו לא תקין. הבדיקה הביתית הראתה פס חלש, בדיקת הדם הראתה בטא נמוכה, באולטרסאונד בשבוע 7 ראו שק עובר שמתאים לשבוע 4, וכשראו אותו דבר שבועיים אח"כ כבר היה ברור שההיריון לא בסדר...

בקיצור, אין מה לדאוג. אני דווקא בעד לא לעשות את כל הבדיקות שמציעים, ולא להילחץ לעשות אותן ברגע הראשון שאפשר. לי, לפחות, זה נותן הרגשה רגועה יותר.

בע"ה, כשתהיי אצל הרופא ובאולטרסאונד תראי שהכול בסדר, ובעוד כשבעה-שמונה חודשים תצאי עם תינוק/ת בריא/ה וחמוד/ה!

(דרך אגב, אפשר לבקש הפניה לאולטרסאונד דרך רופא משפחה. אולי תספיקי לעשות אולטרסאונד ולהיות רגועה עוד לפני התור לרופא).

(אם כי כתבת בטעות "ממש רציתי להפחיד" ...)

זה הריון שישי. יש לי ב"ה 5 מתוקים בבית. אז יש לי חוויות של הריונות תקינים.

לא יודעת למה מההריון הזה אני כ"כ לחוצה. אולי כי רציתי אותו הרבה זמן. והשרשור ההוא ישב על פחדים שכבר היו קיימים

 

 

 

לא לפספס בדיקות חשובות בגלל דחיית התור (למשל לשקיפות כדאי כבר לקבוע) (אני יודעת שלא כולן עושות. אני מאוד ממליצה)

מנסיון.. מעדיפה לעשות את כל הבדיקות האפשריות מאשר להיפך.. ופספסתי חשבון עוברי רק בגלל חוסר הבנה.. מה שהיה יכול מאוד להרגיע אותי בהריון הזה..

לכי למוקד !!!

 

כשהייתי בשבוע 8 חברה טובה שלי עברה הפלה

נכנסתי לכזה לחץ ולא ידעתי מה לעשות. כמעט לא נשמתי מרב לחץ

בסוף הלכתי למוקד כולי בוכיה הרופא שלח אותי לאולטרסאונד לברור גיל הריון ן- ראינו דופק. ב"ה.

לשתות הרבה מים- עדיף קרים (כדי לא להתייבש).

יש כדורים צמחיים שדי עוזרים הנקראים גרבידול.

 

לגמרי למנוע הקאות לא בטוח שאפשר, רק לאכול ארוחות קטנות וצפופות לעיתים קרובות- כל מה שעושה לך טוב:

בננות, צנימים, מלפפונים וכדו'.

לזכור שזו רק תקופה קצרה ואח"כ זה שווה...!

בהצלחה!

בכל אופן, 2 דברים- ארוחות קטנות, קרקרים ודברים יבשים, מסטיק מנטה, סוכריות חמוצות... ולחפש בבית מרקחת ג'ינג'ר משו... אומרים כאן בפורום שזה מאוד עוזר.

מצרפת לך סקירה עם עצות והמלצות בנושא בחילות והקאות. בהצלחה. 

http://wp.me/p3i66l-3G

זה המקום המתאים!! וזה לא קשור לכמה את שווה, מי שיולדת 10 ילדים שווה  ממי שיולדת 5?

אין קשר בין לידות לשווי האשה, אני בטוחה שאת שווה הרבה (לפי מה שאת כותבת)

יש מקומות שכן מאפשרים לידה רגילה אחרי קיסריים, אבל אני לא יודעת מה עברך הרפואי ואולי זה קשור לזה שגם שם לא מאפשרים.

גם בניתוח אפשר למצוא את הדברים הטובים - לידה רגילה זה כואב תופת, הלחיצות קשות, לוקח הרבה שעות ואני בלידות בכיתי שאני רוצה ניתוח כי כואב לי ונמאס לי.....

והרבה נשים יולדות רק בקיסרי. כל אחת מכירה כמה כאלה

זה לא אומר שאת שווה פחות אלא להפך כי את תצטרכי בעזרת השם לטפל בתינוק למרות שאת אחרי ניתוח

מי שיולדת קל זה לא שהיא עושה משהו אלא שזה יוצא ככה בלי התערבות ממשית שלה

מטרת לידה לא חוויה טבעית של כח אלא תנוק

שתהיו בריאים ושלמים

אחרי הלידה היא התאכזבה מאוד

 

חוויה כואבת- אין מה לומר...

 

וכמובן שהיא ילדה בפרטי ועם הרבה תפילות וברכות וסיכון לא קטן...

תודה על השיתוף.. זה חשוב לפרוק! אם לידה טבעית כל כך חשובה לך, אל תתייאשי ותבררי..

אבל חשבי טוב טוב לפני אם זה שווה את זה..

המון המון הצלחה וברכה!

העיקר שזכית למתוק אחד, ועוד אחד בדרך, זה מה שחשוב.. את הלידה כבר לא זוכרים אחרי כמה שבועות..

אבל האוצר המדהים שאנו מקבלות למשמרת הוא באמת פלא, ואשרינו שזכינו,

ושתזכנה בעזרת ד' כל בנות ישראל..

 

בדרך כלל אני רק קוראת כאן, אבל כל כך הבנתי אותך שהייתי חייבת להגיב.

הלידה הראשונה שלי הייתה קיסרית, לאחר מכן ילדתי טבעי, ב"ה.

בדרך גם אני עברתי היריון לא תקין, שנגמר בידיים ריקות (בחודש מתקדם מאוד).

הלידה האחרונה (שב"ה נולד ילד בריא ושלם ומקסים!) הייתה בניתוח, והייתי ממש בדיכאון אחרי הלידה, כי הבנתי את המשמעות של הלידות הבאות... רק קיסרי... במיוחד אחרי שאני יודעת איך מרגישים אחרי כל אחת מאפשרויות , כי עברתי את שתיהן...

בכל זאת, כמה מילות עידוד גם לך וגם לי:

1. חברה שלי ילדה בלידה טבעית אחרי 2 קיסרי. כדאי להתייעץ עם מכון פועה. כמובן שאם כולם שוללים, אז ייתכן מאוד שספציפית אותך (או את העובר שלך) זה באמת מסכן.

2. יש לי חברה נוספת שילדה 8 (!) לידות בניתוחים קיסריים....

3. באמת צריך להזכיר לעצמנו כל הזמן שברוך ה שלפחות יש את הניתוחים האלו שיכולים להציל לנו את התינוקות, ולפעמים גם את החיים שלנו... אפשר לחיות, כאמור, גם עם כמה וכמה ניתוחים קיסריים. זה לא נעים ולא אידיאלי, אבל בהחלט אפשר לחיות עם זה בסדר גמור!

אני מאוד מודה לך על שגרמת לי להגיד את הדברים האלו לעצמי...

בעז"ה שיהיו רק בשורות טובות לכולנו!!!

 

 

אבל, אם תרשי לי, תוכלי להפוך את הכותרת ל- הזכות לחיות!!!!!

 

בלידתי האחרונה שכבה לידי יולדת מדהימה שגם כמוך, כאבה את העובדה שהרופאים מחליטים לה ללדת בניתוח.

היא עשתה הכל כדי ללדת בלידה רגילה.

והתוצאה היא: 2 ניתוחי חירום +איבוד דם מסיבי+יומיים בטיפול נמרץ+ לא תוכל ללדת יותר+ חלק מאמצעי מניעה אסורים עליה(בחורה לא דתית).- הצילו לה את הרחם ואת החיים שלה, אבל המסקנה שלה- שחבל שהיא לא הקשיבה לרופאים.

 

יכול להיות שאת במצבך ונתוניך האישיים כן יכולה ללדת טבעי. את יכולה לבדוק, אבל תחשבי גם על הסכנות שבדבר לפני ההחלטה הסופית שלך.

 

קראתי כמה סיפורי ניתוח חיוביים מאד, ופעילים(עד כמה שאפשר).

אולי כדאי לשנות את המחשבה- איך אפשר לקבל את גזירת הניתוח, לשמוח לקראתו ולחשוב  על- איך אפשר להתאושש מהניתוח הכי מהר.

שיהיה בהצלחה בידיים מלאות והעיקר- בשמחה!!!

קודם כל חיבוק!! שבעז"ה תזכי לחבוק תינוק בריא ושלם במהרה!!

אבל,
כאחת שהבת שלה יצאה (בלידה טבעית בסופו של דבר..) אבל לא נושמת ועשו לה החיאה בחדר לידה.. אני לא מסכימה עם הגישה של לידה טבעית בכל מקרה..

אני יודעת שאם היו שולחים אותי לחדר ניתוח כל זה היה נמנע.

אני הייתי מחפשת מישהי דולה שמכירה בתי חולים ויחד איתך בודקים מדוע יש את ההיסטוריה הקשה שלך. ואם זה משהו שלא יכול להפריע ללידה רגילה תקינה מחפשת בית חולים שמוכן לכזאת לידה..
בהצלחה ובידיים מלאות!

זה אפשר לעשות ויב"ק 2 בדר"כ צריך לשלם על זה הרבה בפרטי אצל דר' אילן הלוי בג'הרה דולה.

או בלידות בית עם דר' אבנר שיפטו או דר' ברדה.

ליוויתי גם ויב"ק 2 בביקור חולים באישור דר' שווד.

מנסה להתאושש ולחשוב על עוד אפשרויות לא ניסיתי בביקור חולים אולי אנסה מחר ומי זה דוקטור ברדא איפה הוא מקבל? ועוד הניתוח מצד שני באיזה שבוע צריך לקבוע אותו אין לי רעיון לבית חולים ללכת יש למשהי המלצה במרכז?

לצערי לא הסכימו.. וניתוח אני לא רוצה שם

יש תקווה!

 

חברה שלי ניסתה את כל האפשרויות שבעולם כדי ללדת רגיל אחרי קיסרי,

קבעה עם סמואלוב, הלכה לביקורות, העובר היה עכוז ואז הלכה לדיקור ועשתה את כל הסגולות שבעולם והוא שוב התהפך לראש ושוב חלמה על לידה רגילה, הגיע שבוע 40 והיא עוד לא היתה קרובה ללידה ועשתה הערכת משקל ויצא קרוב ל4500 קג' ומיד נכנסה לניתוח קיסרי דחוף ולא מתוכן כי אף אחד לא רצה לקחת סיכון שיהיה קרע של הרחם.

 

 

לא תמיד מה שאנחנו מתכננים זה מה שטוב לנו באמת.

 

הקב"ה יודע מה טוב לנו ותאמיני בו!

 

תתפללי שיהיה לך טוב!

 

(נ.ב. תלכי ללדת או לניתוח במקום דתי ששם מעודדים ילודה כדי שישתדלו כמה שיותר שתוכלי להגיע שוב עוד כמה שנים בע"ה)

 

 

אז בעצתכן ועוד כמה פניתי לדוקטןר אילן הלוי והוא אישר ואמר להגיע לפגישת יעוץ ומנגד ניסיתי בביקור חולים ולא הסכימו וגם לא בהדסה קבעתי ניתוח לביקור חולים שיהיה לי תאריך פנוי

ועכשיו מתחילה ההתלבטות אם ללכת על ניסיון אצל דוקטור אילן הלוי למרות החששות והפחד אחרי ששומעים מכל מקום שלא כדאי לנסות וזה מסוכן מאד...  וגם ההוצאה הגדולה זה 15000 שקל.. לא משהו שיש בנמצא בקלות. בלי התחיבות מה שיהיה יהיה.. מה גם שזה קצת רחוק אם לא  אספיק להגיע ואיך אדע מתי קצת החששות מהלא נודע מלחיצות וכאן ניתן לעבור את התאריך עד שתתפתח לידה.. הכל יהיה בסדר? לא יודעת מה להחליט מצד אחד אני מאד רוצה מצד שני קשה לקבל החלטות...

 

אם תרצי יש לי כמה חברות שעשו זאת אוכל להביא לך מספרים

גם אני עברתי שני ניתוחים (כמובן לא מבחירה). שניהם היו בידיים מלאות ב"ה אבל היו מספר הריונות נוספים שלא בידיים מלאות.

מידי פעם התחושה הזאת עולה גם בי- למה אני לא אזכה להרגיש לידה אמיתית, (אפילו לא הרגשתי צירים).

אבל אני עונה לעצמי שככה הקב"ה החליט שיהיה לי הכי טוב אז כנראה שזה נכון. אני כל כך שמחה בילדים שלי שהקושי הזה מתגמד. ועוד דבר, אם כבר נגזר עלינו ללדת בניתוח, לפחות שנפיק מזה את הדברים הטובים:

כשהניתוח הוא לא ניתוח חירום (כמו שהיו שני הניתוחים שלי) אני חושבת שהוא יותר קל מלידה רגילה (גם ההחלמה לפעמים), יש יתרון גדול בלדעת מתי הולכים ללדת, הניתוח קצר. בקיצור, אני רואה את זה כרגע כחוויה מאד טובה וחיובית אבל זה ענין של תהליך.

מאחלת לך שתיהיי שלמה עם מה שהקב"ה נותן לך ושתצאי בידיים מלאות!

שני,

עם כל הצער שלך, והקושי לוותר על לידה רגילה -הרגשה מובנת לגמרי!!!

צריך להקשיב לרופאים.

לא סתם דחו את בקשתך מס' בי"ח מקצועיים ומובילים. כנראה שמצבך דורש זאת.

לי זה נראה לא מוצלח להתעקש על דבר שיכול לגרום לנזק כבד שגובל בסכנת חיים לך ולעובר.

תנסילבד/ דולה/ חברה טובה/ בעלך- לנסות להפוך את החשיבה- לחשיבה חויובת כלפי הניתוח והממסד הרפואי-

והעיקר- ידיים מלאות באושר ושמחה

1. מה הם סיכויי הצלחה שהכל בעזרת השם יהיה בסדר?

2. מה הם סיבוכים אפשריים? עד כמה הם חמורים? תכתבי כל אחד מהם על הדף עם % סיכון שזה יקרה?

והאם את מוכנה נפשית ופיזית לעמוד בדברים האלה אם חס וחלילה זה יקרה?

3. מה תפקיד של רופא בתהליך? לבצע החייאה? לבצע ניתוח חרום?

4. למה הוא מוכן ללכת על זה ובבית חולים לא? האם יש עליו איזשהי אחריות או שאת חותמת מסמך שאחריות במקרה של סיבוכים עלייך?

5. מה את רוצה להרוויח מכל העניין? א.הרגשה טובה שהצלחת במשימה?

                                               ב.חלמת על הרבה ילדים וניתוח נוסף יחסום לך את זה?

6. מה הן ציפיות שלך מלידה רגילה, בעקרון זה טווח מסוים של כאבים חזקים ובסוף משהו יוצא ממך.

כשזה קורה מהר אז לידה נחשבת קלה

7. מה יקרה אם לידה תתפתח מהר ואת לא תספיקי להגיע לרופא שלך? עדיף לרשום על הדף כל האפשרויות עם סיכויים שלהם

8. מה בעלך אומר על כל זה? גם הוא יצטרך לשאת בתוצאות

9. מה היית אומרת אם אחות קטנה שלך הייתה מגיעה אלייך עם התלבטות כזאת?

מאחלת הרבה בריאות ונחת 

אם הלכת לכמה מומחים בתחום,
והם לא מוכנים-
יש להם כנראה סיבה טובה.

ב"ה שיש לך את הזכות. ללדת- אם כי זו לידה "יוצאת דופן" בלשון הגמרא, ולטעמי- לא כדאי ללכת על סיכונים מיותרים שעלולים לקחת ממך את אהזכות הזו...

אלה‏ ‏שלא‏ ‏פוסלים‏ ‏באופן‏ ‏גורף‏ ‏אלא‏ ‏מתייחסים‏ ‏כל‏ ‏מקרה‏ ‏לגופו.‏ ‏למשל‏ ‏ד"ר‏ ‏אילן‏ ‏הלוי‏ ‏וד"ר‏ ‏אבנר‏ ‏שיפטן.
למרבה‏ ‏הצער‏ ‏ברוב‏ ‏בתי‏ ‏החולים‏ ‏והמוסדות‏ ‏הרפואיים‏ ‏יש‏ ‏יותר‏ ‏מדי‏ ‏משקל‏ ‏לנהלים‏ ‏כוללניים‏ ‏ולכסת"ח‏

אחרי 2 קיסרי. בהצלחה!! 

זה ממש מחמם את הלב כבר חפרתי לכולם בנושא כ"כ קשה להחליט..

למרות שהלב שלי או יותר נכון השכל נוטה יותר לניתוח ודי התחלתי להשלים עם זה..

שבעיקר חשוב שאצא בידיים מלאות ובאמת עברנו מספיק..

למרות שאני חולמת על לידה אבל באמת אף אחד לא מבטיח כלום ויש הרבה סיכונים בדבר לכן אני משכנעת את עצמי להשלים עם זה בלב שלם ולהיות שמחה בהחלטה ולמצוא בה דברים טובים ומשמחים..

ובאמת מישהי כתבה כאן שאחרי חודש חודשיים שוכחים איך ילדתי ומתעסקים רק באוצר החדש.. הבן שלי כמעט בן ארבע אז באמת שכחנו מזה תינוק בטוח זה יציף באושר אז ננסה להתרכז בזה..

רק שחלמתי על משפחה גדולה אבל שמעתי שיש כאלו שעברו אפילו 7 ניתוחים אז מנסה להתעודד מזה..

בכל אופן תודה על היחס האכפתי והתגובות אני מרגישה שאני משגעת את כולם מסביבי כל יום מחליטה משהו אחר וחושבת משהו אחר... זה מבלבל נורא. ובטח כבר כתוב לי איך אני ילד ואנ י חושבת שאני מנהלת את העולם..

יש כאלו שיש להם 9 בקיסיר ושמעתי גם על 11 

באופן אישי יש לי תינוק אחד משגע שנולד בניתוח קיסרי מתוכנן (עכוז עם היפוך שלא הצליח)

מובן שהתאכזבתי עד עמקי נשמתי שאחרי 9 חודשים המתנה ללידה החמצתי אותה

שלא לדבר על ההחלמה שהיתה קשה קשה קשה

אבל אחר כך חשבתי לעצמי שאיזה נס שיש ניתוח קיסרי :

תינוק עכוז ששוקל 4 קילו ולידה רגילה זה סיכון כל כך גבוה לחוסר חמצן ופיגור שמי צריך את זה???

לגבי וורידים יש גרביים גרביון אלסטי,שממש מקל. והרמת רגליים מתי שאפשר.

לגבי ברזל מאכלים טבעיים כמו טחינה,שקדים,בשר,כבד,לשתות תה סרפד.

יש כדורי ברזל טבעי.

בס"ד

לצערי מוכר מאוד..

חובה גרביונים אלסטיים!!

זה חם זה לוחץ אבל זה מפחית את הכאבים בצורה משמעותית!

והכי חשוב- מונע החמרה! וחוץ מזה- לנסות לשבת בכל הזדמנות

וגם- לעשות הליכות- ממריץ את מחזור הדם..

אמנם הגרביונים מיועדים יותר לרגליים ופחות למפשעות,

אבל מנסיוני (יש לי בכל המקומות..) זה מועיל להכל..

 

 

או שבגלל שהוא זה שאמור למנוע זיהומים אז לא?

עדיף לשאול רב

ב. כדאי תמיד ללכת עם תחתון שחור, זה מונע שאלות מיותרות בהלכה

ג. לא נראה לי שיש בעיה לטבול, אבל אם היתה ירידת מים אולי יש בעיה, ג"כ כדאי לשאול רב שמבין.

הייתי עם תחתון ירוק, שאלתי על טבילה במקווה סתם בשביל הסגולה ולא כי נאסרנו. סליחה שלא כתבתי ברור!

צבעוני אבל גם את יודעת מה קורה איתך. תחתון שחור ממש לא מאפשר לדעת ואפשר חלילה לפספס דם.

כמו שאמרת זה יכול להיות תוך כמה שעות ויכול להיות שבועיים... אין כללים בכלל!!!!

זה משתנה מאישה לאישה וגם אצל אותה אישה משתנה מלידה ללידה...

יש נשים שמסתובבות עם הרגשות כמו שלך גם כמה חודשים...

יש דרכים טבעיות לנסות לזרז אבל ממש לא נראה לי שכדאי בשבוע כמו שלך, את אמנם מיצית את ההריון, 

אך העובר כנראה שעדיין לא!!! כל יום ברחם הוא מתחזק יותר, מתפתח וגדל וזה חשוב מאד!!

אז נראה לי שווה לחכות למרות הקושי.... (מבינה אותך מאד אני מרגישה בדיוק כמוך ואני רק בתחילת שמיני....)

ולגבי המקוה- אין לי מושג...

מאחלת לך שיהיה בזמן הנכון, בקלות ושתצאי בידיים מלאות!!!

ויכול לצאת בשלבים וזה נראה כמו נזלתכזאת,ויכול להיות גם עם כתם דם.

במיוחד לא אם זה רק לסגולה. אם חלק מהפקק יצא, והמים התחילו גם, אז משהו שם כבר פתוח ולא כדאי לקחת סיכון.

מאחלת לך שתוך יומיים כבר תכתבי לנו פה שילדת!

התחתונים שלי מאז יבשים לגמרי(חוץ מהפרשות רגילות, שרואים שזה הפרשות), זה לגמרי היה מהזעה מבחינתי...

 

הפקק כשלעצמו לא מסמל פתיחה נכון? עלולים להיות זיהומים אם זה רק הפקק שיצא?

פתיחה, אחרת הוא לא היה נופל.

אבל יש מומחיות יותר ממני.

מההליכה והמאמץ. לא תמיד הבריחה מורגשת.... בעיקר בסוף כשכבר הכל לוחץ

הוא יונק?

עכשיו בדיוק מתחילה העונה של הנזלת...

 שזה היפרדות של האגן והכאב מורגש בעצם הפוביס.

 

אין יותר מידי מה לעשות חוץ מללדת.

אחרי הלידה- עובר מיד!

 

מה שמאוד עזר לי-  להשאר כל הזמן ברגלים מקבילות. לכופף יחד. לקום כשהן צמודות.

עוזר גם לישון עם כרית בין הרגליים

מה זאת אומרת היפרדות של האגן?

אני די התפדחתי לשאול את הרופאה כי זה היה נראה לי משהו מוזר, זה דבר שבאמת קיים, ואגב מענין שאני באמת בתקופה האחרונה תמיד מכניסה משהו בין הרגלים כשאני שוכבת, עוד פדיחה... כי אם לא אני לא מצליחה לשכב בנח.

הי, ותודה על התגובה המהירה.

 

סימפיזיוליזיס לאחת הבנות...

תנוחי הרבה ותרגישי טוב...

ואכן אחרי הלידה זה עובר...

אצלי זו פעם ראשונה (יוהוו! ) שאני חווה את התופעה, ב"ה היריון רביעי.

תרגישי טוב ותורידי קצב פעילות 

שאצלה היה כזה דבר בדיוק.

בשליש הראשון קורה יותר.

בכל מקרה זה מאד מאד נדיר.

לגבי פרישות, שאשה נחשבת נקיה רק אחרי 3 חודשים של הריון. ואני כבר חשבתי שזה בגלל שלא היה להם איך לדעת.. מסתבר שלא.
שיהיה לך בהצלחה ובעז"ה שיהיה מזל טוב!
נראה לי שכדאי שתבדקי..

לפני שנה וחצי הלכתי לרופאה בגלל תסמיני הריון בחילות בוקר וכו

והיתי בטוחה שאני בהריון

האולטרסאונד ובדיקת דם להריון הוכיחו שלא

והיה לי לא נעים כאילו אני מדמינת הריון...

אבל הברזל נמוך וכשעלה -עברו התסמינים

האם היה להן הריון תקין וילדו ילד בריא או שזה מראה על פגם ח"ו?

 

ולגבי ההודעה האחרונה תודה לך אבדוק זאת!!

שחשבה שהלידה התרחשה בחודש שמיני. בסוף הסתבר לה שבעצם היה לה וסת בחודש הראשון של ההיריון.

הילדה בריאה ומתוקה ב"ה.

וכולם פשוט בובות...

 

היא אמרה לי שככה זה אצלה ...

 

3 חודשים ראשונים יש לה מחזור...

וזה לא אמור להעיד על בעיה בעובר.

 

זה יכול להיות רק עם הריון חוץ עוברי. לא רוצה להלחיץ או משו כזה, רק ששווה לבדוק.
ואגב, לי פעמיים בזמן מחזור סדיר היו תופעות כמו בחילות ורגישות וכדו', וזה היה סתם...

יש לי חברה שקיבלה חמישה חודשים מלאים, עד שגילתה שהיא בהריון.

תעשי טובה לעצמך ותקני לך בדיקה ביתית.

נכון, יש סיכוי קלוש להריון. אבל סיכוי יותר גדול שאין הריון!

ממה את מפחדת? לגלות שלא? להתאכזב?

תאמיני לי שהרבה יותר מאכזב יהיה לגלות באיחור. מה גם שעצם המחשבה שאולי את בהריון מגבירה את התחושות פסיכולוגית.

 

התחושות יכולות להיות בגלל הורמונים.

לי תמיד יש תחושות כאלה סביב המחזור.

ולאור כחול, אני פחדתי להבדק כי העובדה שכך אני מרגישה זה, שאולי נותן כאילו תמרור שיש בעיה כל שהיא .

 

אך לאור התגובות אני אבדוק (חוץ מזה שזה למעלה מחודש וחצי כך אז זה לא תחושה שסביב המחזור..)

 

נחיה ונראה בעז"ה!!

בגדול יש 2 סוגי התקנים

1. מפריש הורמונים = מירנה. עלות גבוהה יחסית, יש נשים להן גורם בשנה הראשונה הכתמות ודימומים לא סדירים, אבל בהמשך נוטה להקטין את כמות הדימום ולחלק מהמשתמשות הווסת חדל לחלוטין. 

2. התקן נחושת - זול יחסית. הבעיה עמו שקיימת נטייה להארכת מספר ימי המחזור ועצמת הדימום. 

השאלה איזה התקן לבחור קשורה לרקע הרפואי שלך, לאופי המחזור הטבעי שלך ולמשך הזמן שאת רוצה למנוע הריון. נראה שכדאי לך להתייעץ עם רופא בנושא. 

לגבי זמן ההכנסה - כדאי לך לעשות זאת כעת. 

אגב, לגבי דימום בזמן הכנסת התקן ולאחר הכנסתו מזווית הראיה ההלכתית, כדאי לך לעיין בקישור הבא:

http://wp.me/s3i66l-iud1

 

http://wp.me/s3i66l-iud

מכון פוע"ה מספרים שהמירנה ממש בלתי אפשרי אצל נשים ששומרות טהרה (תקופה מאוד ארוכה של הכתמות).

ההתקן השני, לעומת זאת, אכן יכול להגביר דימום. אצלי אפילו יצר אנמיה.

שקלת אולי נובה רינג? חברות שלי ממליצות בחום...

כי כל התקן כדאי בזמן אחר

סוג ההתקן תלוי האם את מעדיפה עם או בלי הורמונים

מירנה לא מתאים לשומרות טהרה

זה בטח ובטח לא קל!!

 

הבשורה הטובה, כנראה שהכל בסדר אם  שומרים על תזונה נכונה.  אני לא ממש מתמצאת אבל תבררי,  האם ניתן להעזר בעת מצוקה בתחליפי סוכר, ובכל המוצרים המיועדים לחולי סוכרת. יש היום קו מוצרים גדול ומפותח מאד. כמובן שזה לא סמל הבריאות, לכן אמרתי לעיתות מצוקה...

 

תרגישי טוב!!! ושהכל יסתדר על הצד הכי טוב!

אני חלשה ומותשת ומה שמחזיק אותי בעבודה זה זריקות כוח קטנות כאלו של שוקולד או עוגיות טובות...

כל התחליפים המתוקים יועילו לי גם ויתנו אנרגיה או שסתם יהיו נעימים בפה ותו לא?

ואפשר לשמוח שמסיימים את ההריון בלי עודפי משקל מוגזמים...

לא שיש לי מושג מה זה נקרא "להתאזן", עדיין לא הייתי במרפאה לסוכרת ואין לי שמץ הבנה בזה, אבל יום אחד אבין....

פשוט להוריד מתוקים ופחמימות. לא בטירוף ובהיסטריה, אבל כן לוותר על גלידה ושוקולד, נניח.

באמת שאין לך מה לדאוג - כבר שנים רואים שאין כל הבדל בין תינוקות שנולדים לאמא סוכרתית שנמצאת במעקב, וכל תינוק אחר

הוא אמר לי שיש היסטריה גדולה וחסרת פרופורציה סביב הנושא כיון שהוא מכניס הרבה כסף לכל מיני... ולכן שלא אתן לאף אחד במרפאות שם להפחיד או לסובב אותי או משהו...

פשוט להיות אחראית, לגשת מיד לייעוץ ולמעקב, לעשות מה שצריך, וזהו, להיות רגועים.

לא לתת לאף אחד להלחיץ אותנו או לטרטר לגבי הלידה.

בפרט שכרגע הכל תקין לגמרי והעובר מתאים בדיוק לשבוע שלו...

 

אז תודה גם לך על ההרגעות. זה מאוד מקל.

קשה לי נורא לעבור ליד ארון השוקולדים שלנו- מי שרוצה מוזמנת לקחת, יש שם המוווון 

אבל עוזר לי לדעת שאין בכך באמת סיכון ממשי, לא לי ולא לפיצי שם בפנים...

הוא שיתגלה שיש לי סוכרת, כי גם אני מכורה למתוקים, במיוחד בהיריון.

עכשיו גיליתי שיש דברים גרועים יותר לפחד מהם, למשל הפלה...

סליחה אם לא ממש הייתי מעודדת. מקווה שתסיימי את ההיריון בבריאות ובשמחה.

צודקת שיש דברים יותר חמורים.

וצריך פרופורציות.

 

אבל עדיין קשה לי............

אחרי תקופה בלי מתוק כבר נמשכים פחות.

עברתי את כל הפחדים הללו שמרתי על האיזון בדביקות וקנאות.

וכזו לידה קלה עוד לא היתה לי....

 

סכרת מאוזנת אינה מהווה שום סיכון - אבל לשמור על האיזון זה קשה ומרעיב.

 

הדבר שמעודד הוא - שיש לזה תקופת יעד וסיום.

ושאם יש לך משקל עודף - יש לך "שוטר" שעוזר לך עכשיו להשיל אותו לגמרי...

צריכה לעשות העמסה של 100.... את ה50 בקושי שתיתי...ומה אני אמורה לעשות שם 4 שעות?????

קודם כל זה שלוש שעות ולא ארבע. בדיקה ראשונה מבין הארבע היא מיד כשאת מגיעה, ואז מחכים עוד שלוש שעות לשלוש בדיקות.

בשעה הראשונה רובן מרגישות רע, ולא עושות שום דבר חוץ מלבהות...

אבל אח"כ מתאוששים וכיף שיש משהו טוב לעשות. גם לא משעמם וגם מרגישים שמנצלים טוב את הזמן ופחות מקטרים...

ממש ממש רעבה.....

רק בעוד יומיים אני אצל הדיאטנית, ובינתיים לא יודעת מה לאכול, וממש מורעבת..

 

יש לך רעיונות מה יכולה לנשנש בינתיים בין הארוחות?

עוגיות ללא סוכר טובות למשל?

 

(יש מצב שעוד אחפור לך באישי על הפחדים..........)

ולהוסיף הרבה ירקות וגבינה וחלבונים (עוף/דגים/ביצה).

 

בדרך כלל עוגיות הם עם פחמימות (שזה מתפרק לסוכרים) והם רק ללא תוספת סוכר - לכן הם יכולים להוות מנה של פחמימה ובשום אופן לא נישנוש.

 

הנישנוש היחיד שמותר חופשי זה אגוזים ושקדים.

 

כתבתי פה פעם את התפריט שלי בהריון סכרתי. אם יהיה לי זמן אני אחפש לך.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t440146#5178079

בזמן הארוחות הרבה גבינות וגבינה צהובה וטונה וחביתה וכו' וכו'

זה היה פחות נורא מההרעבה הרשמית...

 

אבל זה בהחלט קשה ומרעיב אין אפס.

והשוטר הקטן בבטן והפחד מה יקרה אם לא תשמרי.. עוזר יופי.

ירדתי 25 ק"ג מיותרים אחרי הלידה הזו (המשכתי לשמור על הדיאטה עם קצת יותר פחמימות ופספוסים במשך שנה לפחות)

כמה שאני משדרת כלפי חוץ רוגע ותחושת סבבה עם הסיפור, אני חושבת שבפנים אני די מבועתת.

ממש מבועתת.

ומה, משום מה לא בא לי לחלוק את הרגשות האלה עם אלו שקרובים אלי....

 

ההיריון הזה הסתבך כבר בעבר, וכאילו מרגיש לי כבר לא נעים ליילל או לקטר.

לא נעים לי מעצמי ולא מהסביבה.

בא לי להיות כזו שלא לוקחת קשה כל דבר...

אז החלטתי לא לבכות מהסוכרת הזו כל היום, ואני מדברת על זה עם כולם בקלילות, ומודיעה שזה לא אסון ולא ביג דיל...

אבל בפנים רק בא לי לבכות.

כי קשה לי, אני רעבה, אני מפחדת שיקרה משהו, מפחדת שיהיו השלכות בעתיד...

הבנתי שהסיכונים הם נמוכים, אבל לשקט נפשי מיוחל באמת זה לא מביא אותי.

רק המילים "היריון בסיכון גבוה" גורמות לי לדלג על שתי פעימות בלב...

 

חשובה לי מאוד כנות עם בעלי, אבל הגעתי לנקודה שאני מרגישה שהוא יקרוס אם אבכה לו.

הוא מוטרד מאוד בעבודה שלו, ואח"כ עובד הרבה בבית כדי לעזור לי, גם הוא לחוץ ומודאג מזה שההיריון כ"כ לא רגוע הפעם....

מרגיש לי שמאוד יעזור לו אם אצחק על הסיפור. אז זה מה שאני מנסה. וזה קשה לי נוראאאא...... בחיים לא הסתרתי ממנו איך אני מרגישה או משהו כזה.....

 

מה אתן חושבות?

אני צודקת "שמשחקת" אותה גיבורה כדי לא להישבר וכדי לתת גם לסביבה שלי תחושה כזו, או שזו טעות?

 

שלהם בכיתי כל הזמן. על הרעב והפחדים.

על הפחד מניתוח (אין כמעט השלכות אחרות לאישה ששומרת ... רק שיכסתח"ו עלייך רק בגלל שיודעים שיש לך סכרת...)

 

ולכל השאר? לרוב בכלל לא סיפרתי. אחיות/גיסות/חברות שלי לא ידעו מכלום. היו בהלם מהרזון פתאום.

ולשתיים שלוש שכן סיפרתי - שיחקתי חזקה עד הסוף.

 

השילוב הזה היה מוצלח בעיני. וסייע לי לעבור את התקופה.

 

אהה - וגם ליפעת1 בכיתי כל הזמן. היא מה זה היתה מרגיעה - תנסי!

לא חולמת שאחזיק מעמד יום אחד נוסף....

בתיק שנכין ללידה יהיו כמויות שוקולד כאלו שעוד לא נראו, 

מה לעשות שבסוף לא הספקתי להכין תיק לידה??

בצהריים אחרי הלידה ההזויה ההיא בא בעלי במיוחד להביא לי חבילה ענקית עם כל סוגי השוקולדים בדיוק כמו שפינטזתי לו כל ההריון... ושקית ענקית מלאה בורקסים....

ופתאום - הרגשתי שלא בא לי ואני בכלל לא רעבה - אז חילקתי לילדים וכל המבקרים....

 

אחרי שבוע ראיתי כמה ירדתי - וזה עזר לי להתאפק. בשלושת החודשים הראשונים אחרי הלידה פשוט ירדתי וירדתי וירדתי. ולא משנה כמה אכלתי.

כנראה לגוף יש איזה מנגנון הנקה שלא נותן לאבד משקל במהלך ההריון - ולכן הכל קרה מיד אחר כך.

כבר הלכתי לרופא לקחת בדיקות דם שבטח משהו לא בסדר איתי

 

הייתי כל כך שמחה מהמראה החדש שלי שהמשכתי לשמור על זה בקליל ביומיומיום.

 

 

אני קוראת את השרשור הזה וממש לחוצה...אני צריכה לעשות העמסת סוכר בקרוב ומפחדת שיש לי סכרת...

האם יש דרכים למנוע הופעת סכרת מלכתחילה???

יש תופעות פיזיות לסכרת הריון?

ה50 לא תקינה....וכל ההריון הזה מאוד שונה בהרגשה מהאחרים [מס' 6] האם יש תופעות שאני יכולה לשלול בהרגשה הפיזית שלי??

פעילות גופנית ואכילה בריאה...

שמירה על משקל תקין...

 

וכל זה לא ממש יעזור למי שאחד מהוריה חולה סכרת. זה אולי ישמור עליה מסכרת רגילה אבל בהריון עלולות להתפתח סכרות.

חברה ממש טובה שלי ואחותי היו להן סכרת הריון ולא רק שהן לא השמינו מעבר לנחוץ אלא גם הרזו... זה אחלה פן חיובי לענייו 

יש עלי שלושה גג ארבעה קילו שיכולה להוריד....

אז באמת, אם הם ירדו בקלות, ארוויח מהעניין. 

נקודת אור חמודה 

ואין שום סיכון בשטיפה. אז כן - את חייבת לשטוף.

מה שכן - אם זה נחשב כשעות נוספות - אולי את יכולה לחמוק מזה דרך זה.

 

אבל אולי פשוט תנסי לבקש לא להגיד.

לומר שפעם אחרונה היה לך מאד קשה ועכשיו בחודש תשיעי בכלל ואם אפשר באופן חריג להחליף אותך.

אם המנהלת לא רעה במיוחד - אולי היא תסכים.

אני די בטוחה שאם זו אישה עם רגישות ואהדה לעובדות שלה, היא תבין זאת כמובן מאליו, ואולי אפילו תציע בעצמה לסדר לך חלופה. כמו שתשטפי החודש שוב או משהו כזה...

.

אני בחודש שביעי וכבר לא שוטפת את הבית.

לא מסוגלת להתכופף לזה...

זה דבר שאנשים מבינים.

אכן נכונה....

שמשתמשים גם בנרות/בג'ל. הבעיה היא שהתוספת של הנרות מאוד מפריעה לי, אז אני רוצה לדעת עד כמה היא משמעותית מבחינת אחוזי מניעה

גם בלי קוטל זרע. אולי קוטל זרע מעלה את זה ל97 אחוז.

אבל האחוזים הם מאוד טובים. ואני ממש מבינה אותך לגבי נרות.

מתירים אותו רק כשיש ממש סכנה בהריון, ואז אומרים לך - זה לא בטוח בכלל וא"א לסמוך על זה כמקום סכנה, קחי מניעה אחרת

וב"ה אין שום סכנה בהריון נוסף. אני 3 חודשים אחרי לידה ורוצה רווח של שנה עד ההריון הבא.

למה לסמוך על קולא כשאפשר לעשות משהו שבטוח מותר?

מי אמר שזה קולא? אולי זה דווקא ההלכה, ומי שאוסר זה חומרא?! בכל מקרה אם כבר יש היתר ברור שזה עדיף מהתקן או כל דבר אחר שמבוסס על הרומונים או חומר שמחדירים ממש לתוך הגוף! זה עוד יחסית לא פולשני כמו התקן.

לא ידוע לי על רב ש"אוסר" לגמרי, אבל מאד לא ממליצים, ומתירים בדוחק,

כמו שבכל דבר בחיים כשיש דבר דחוק עושים אותו רק בלית ברירה, גם בהלכה הגיוני לא להיכנס לדוחק אם אפשר.

ושוב אני אומר, אם יש בעיה - יש דימום\חוסר יעילות\בעיות הורמונליות וכו' יש סיבה להיכנס לדוחק,

אבל בלי סיבה, למה לעשות מעשה בעייתי?

הנה קישור שמצאתי בגוגל

http://98.131.138.124/articles/ASSIA/ASSIA77-78/ASSIA77-78.16.asp

וגם לא אמרתי שאמרת שאסור

בנושא הזה. אם כי מבחינה רפואית אפשר לסמוך עליו, הוא הבעל של ד"ר חנה קטן..

יכול להיות שהוא מהמחמירים, אבל למה לא להחמיר אם אפשר?

בכל החיים שלנו אנחנו גם מחפשים איך לצאת ידי חובה?

אם הרופא יאמר שהתרופה הזאת "עוזרת, אבל לא משהו, ויש עליה ויכוח" לא היינו משתדלים לקחת תרופה אחרת כשיש אפשרות?

(זה גם לא בטוח שזה נקרא "להחמיר", אולי זאת הפסיקה הרווחת, ויש רבנים "מקילים"?)

שדאוריתא מחמירים ודרבנן מקילים! אין סיבה להחמיר! התורה היא תורת חיים. ובטח בעניינים של בנו לבינה, עדיף להקל כי הזוגיות חשובה הרבה הרבה יותר מאשר "חומרה" מיותרת.
וקרו דברים מעולם.

אין צורך לחפש דווקא רב שמחמיר (כמו שוודאי לא נחפש דווקא את הרב שמקל). בוחרים רב והולכים לפי הפסיקות שלו. רצוי רב שמכיר את הזוג ויכול לייעץ להם בהתאם למצבם.

 

הרב שלנו המליץ דווקא על דיאפרגמה ולא גלולות, כי לדעתו גלולות פוגעות בבריאות של האישה, ואנחנו הולכים לפי ההמלצה שלו, וכל אחת תנהג בהתאם לפסיקה של הרב שלה.

 

כל אחת צריכה לשאול את הרב שאלה.

מלכתחילה. אולי זה אותו רב...

בכל מקרה הרב הזה הוא מגדולי הדור לכל הדעות.

 

הרופאה שהתאימה לי את הדיאפרגמה אמרה שהחוזים הם אפילו 99%, בתנאי שהדיאפרגמה לא במגירה...

על זה לא שמעתי

אבל בהריון באופן כללי כל כלי הדם מתרחבים.

אולי זה קשור?

אבל לא רואה סיבה שזה יהיה בהריון....את בטוחה שזה קשור?

אם יש גם טשטוש כדאי ללכת לבדוק לחץ דם וכו' כדי לשלול רעלת. אם רק מציק יכול להיות קשור לעונת מעבר.

ובדקתי הכל השבוע

רק מציק

מה הקשר לעונת מעבר?

דבר נורמלי רק לשים לב שזה לא בצקות..

בצום: 95

לאחר שעה 180

לאחר שעתיים 155

לאחר שלוש שעות 140

אם שני ערכים מעל הנ"ל, אבחנתי לסכרת הריון. 

לכן: הבדיקה שלך תקינה. 

בהצלחה!