פורום הריון ולידה (עמוד 5026)

לפני יומיים עשיתי
עוגה וכשהפעלתי את המקצף החשמל
פתאם הרגשתי תנועה חזקה ופתאומית של העובר..
בדר'כ התנועות שלו חלשות..

יש מצב שהוא שמע
ונבהל...?!

הם שומעים רעשים מבחוץ?

אני בשבוע 21 אם זה משנה.

כבר שמעתי על כמה מקרים של הפלות וירידת מים מוקדמת בנשים הרות שקיבלו את החיסונים.

להלן אזהרה מתוך העלונים לצרכן של 4 חיסוני השפעת, בהם נכתב שבטיחות החיסונים לא נבדקה בנשים הרות, ולא ידועה ההשפעה עליהן ועל ההריון ועל העובר:

אז אחרי שהנסיך כבר כמעט בן 6 שבועות, אני יושבת לכתוב...

 

קצת הקדמה-

ב"ה הריון ראשון. חיכינו לו ושמחנו מאוד כשהגיע... 

להורים שלי זה יהיה נכד ראשון. ולסבא וסבתא זה נין ראשון... התרגשות 

ההריון היה יחסית משעמם. ב"ה.

הקאתי רק פעם אחת בדיוק ביום שסיפרנו להורים שלי...

לא היו יותר מידי בחילות. לקראת הסוף היו לפעמים קצת צרבות.

יחסית, ישנתי טוב בלילה (חוץ מכמה פעמים שהתעוררתי לשרותים....)

בקיצור. היה סבבה.

לקראת הסוף כבר היה לי כבד.

עליתי הרבה במשקל... (בגללי... הנסיך לא נולד כזה הרבה...)

כולם מסביב אמרו לי שהריון ראשון בד"כ סוחבים עד הסוף ואפילו אחרי התאריך...

אני אמרתי שאצלי זה לא יקרה. אפילו הודעתי לאמא באיזה תאריך אני מתכננת ללדת...

בעלי היה צריך לצאת לטירונות של ראשון-חמישי במשך 3 שבועות.

התאריך שרציתי ללדת היה ביום הראשון שהוא היה צריך ללכת.

ההתחננתי לה' שאני אלד כבר. גם נורא כבד לי!

במוצאי שבת עשינו הליכה של כמעט שעה. בעלי אמר שאני הולכת ממש מהר.

זה לא עזר.

בעלי נסע. לשבוע.

איזה שבוע סיוטי זה היה!

נשארתי לבד בבית וכל הזמן חשבתי על זה שאני רוצה כבר ללדת.

ב"ה בעלי קיבל אישור להיות עם פלאפון זמין למקרה שאצטרך לקרוא לו.

אבל פחדתי מאוד. לא ידעתי איך הוא יצליח לצאת מהבסיס אם אצטרך אותו באמצע הלילה...

התל"מ היה ביום רביעי.

יום רביעי הגיע ושום דבר לא קרה. מעצבן.

וזה בכלל לא נראה קרוב לסוף!

יום חמישי נסעתי עם אמא לביקורת בבי"ח מעייני הישועה. (שם אני רוצה ללדת)

השבוע הראשון של הטירונות עבר. אני כבר עברתי את התאריך.

סופ"ש מלא ציפיה. אולי זה יקרה?

בערב שבת יש לי כמה דקות של לחץ בבטן למטה.

בעלי מזכיר לי שאם אני מתעוררת באמצע הלילה מצירים- אני ישר מעירה אותו...

מגיע הבוקר- כלום לא קרה. באסה.

עוד שבוע של טירונות. יום שני שוב ביקורת.

הפעם אני נוסעת לבד. לא רוצה להטריח את אמא. פעם קודמת היא כמעט נרדמה על הספסל...

אומרים להגיע שוב עוד יומיים כי ביום רביעי אני כבר בשבוע 41...

יום רביעי אני נוסעת עם אמא. מזל שהיא באה.

הנסיך השתולל והדופק שלו היה גבוה. הייתי במוניטור יותר משעה. 

הרופא מסתכל על המוניטור ואומר "מצטער, אני לא מצליח להבין את המוניטור הזה. תחזרי בעוד שעה לעוד מוניטור..."

אני צוחקת. הוא לא מבין למה. גם אני לא כ"כ...

אנחנו עולות לקפיטריה. אוכלות סלט. אני משתדלת לא לדאוג. בנחת.

מוניטור חוזר- הכל תקין. ב"ה! תחזרי עוד יומיים. יום שישי... (איך עושים את זה??)

יום חמישי. היום בעלי חוזר מהצבא! איזה כיף!

פתאום אני חושבת על זה שאני לא כ"כ מרגישה תנועות...

אתמול הוא היה יותר מידי פעיל. היום שקט.

חושבת. מתייעצת עם אמא ועם האחות ליווי הריון (היא גם שכנה שלנו. וגם מיילדת במעייני הישועה...)

מחליטה לסוע לבי"ח. (אולי זה גם יחסוך ממני לבוא לביקורת ביום שישי...)

התקשרתי לבעלי. הוא בדיוק יצא מהבסיס. אמרתי לו לפגוש אותי בבני ברק. 

התארגנתי ויצאתי באוטובוס. כבר אחר הצהריים...

בבי"ח עושים לי מוניטור. הנסיך באמת קצת ישנוני. מתישהו יש האטה בדופק.

נכנסים לרופא- "יש לי הצעה בשבילך. מה את אומרת שתישארי כאן ונעשה זירוז?"

אני כבר ב 41+1, לא מרגישה הרבה תנועות, יש האטה בדופק...

קצת קשה לי לחשוב על זה. רציתי להתחיל לידה לבד. אבל גם אין לי כוח להמשיך לסחוב...

הרופא עושה לי גם אולטרסאונד. אני אומרת שאני צריכה לחשוב על זה ולהתייעץ.

הוא שואל עם מי אני מתייעצת. עם אמא ועם המיילדת. הוא מכיר אותה. 

הוא אומר "טוב. את יכולה ללכת להתייעץ. תגידי לה שאני הצעתי זירוז. בנתיים אני הולך להכין לך את הטופס..."

היה ברור לו שבסוף אני אקח את הזירוז. זה באמת קורה. 

אנחנו חוזרים אליו לשמוע מה בדיוק זה אומר ואיזה זירוז בדיוק...

מתחילים בתהליך הקבלה. עולים למחלקת נשים (והריון בסיכון...)

כבר ערב. ברגע שאמא שמעה שאני לוקחת זירוז היא מתארגנת, מביאה את התיק לידה שלי ובאה.

יום חמישי 21:00. אני מקבלת רבע כדור לזירוז דרך הפה (ציטוטק?) וגם אנטיביוטיקה לוריד (GBS).

אם אחרי 3 שעות עדיין אין צירים יביאו לי עוד רבע כדור.

עושים מוניטור. רואים צירים אבל אני לא ממש מרגישה אותם. רק הבטן קצת מתקשה... לא צריך עוד כדור.

שיחררתי את אמא. שתלך לישון ולהמשיך לבשל לשבת. בני דודים שלי וסבא וסבתא אמורים להגיע אליהם...

בעלי הולך לישון על הספסל מחוץ למחלקה (למה אין שם מקום מסודר לבעלים?)

אני מנסה לישון ומצליחה קצת. אבל לא שינה עמוקה. מתעוררת כמה פעמים... וגם מקבלת עוד אנטיביוטיקה...

3:40 לפנות בוקר. עוד רבע כדור.

6:50 מוניטור ארוך! יותר משעה! הנסיך ישן... ושוב רואים צירים שאני לא מרגישה. רק לפעמים קצת לוחץ...

9:00 בדיקת רופא. זה הרופא ששלח אותי לזירוז... 2 ס"מ פתיחה. 80% מחיקה. את מתקדמת יפה. בע"ה עוד היום תלדי.

הרופא מציע לעשות עוד זירוז של בקיעת קרומים (סטריפינג). אני מסכימה. הוא מזהיר שזה עלול לכאוב.

זה באמת כואב אבל אני שותקת. הוא שואל אם כואב. כן. אז את סובלת בשקט? התחלתי לבכות...

בכיתי הרבה. לא רק מהכאב. לא ממש הצלחתי להסביר למה...

באסה-נאסרנו... ובדיוק עכשיו אני מתחילה להרגיש את  הצירים. הם כואבים בבטן למטה ובגב.

אמא שוב בדרך לבי"ח. מביאה לנו ציוד לשבת שלא הכנסתי מראש לתיק לידה.

אני יושבת על כדור. מקפצצת. אמא מגיעה ועושה לי עיסוי בכל ציר.

אמא אומרת לי לדמיין איך כל ציר העובר יורד למטה והלידה מתקרבת. בעלי מזכיר לי שכל ציר, זה ציר אחד פחות... 

הצירים כואבים. אבל אני שורדת. בין הצירים אני מדברת וצוחקת...

אנחנו יודעים שיש לנו בן. אני לא רוצה ברית בשבת... אבל שבת מתקרבת...

מתחילים לחשוב האם אמא תשאר לשבת? אבל בני דודים שלי צריכים להיות אצלם. אבא וסבתא יסתדרו עם כולם?

אמא אומרת שאם אני לא אלד עד שבת היא נשארת. הם יסתדרו. היא איתי. הלוואי שאלד!

אמא ובעלי מחליטים להתחיל לתזמן...

יש צירים עם מרווחים לא ממש קבועים. לפעמים 2 דקות ולפעמים 4-5 דקות. חלק מהצירים נמשכים קרוב לדקה...

אחת האחיות מדברת איתנו. אנחנו מגלים שאבא שלי מלמד את הבן שלה.

14:00 האחות קוראת לרופא שיבדוק אותי. הוא מבקש שאעבור מהכדור למיטה.

אני עולה למיטה והכל נרטב. אני אומרת שנראה לי שהיתה לי ירידת מים.

הרופא בודק. יש ירידת מים. פתיחה 3, מחיקה 90%. לחדר לידה!

האחות מעלה אותי על כסא גלגלים. זה מצחיק אותי כל העסק הזה. 

יש לי צירים. לוקחים אותי על כסא גלגלים. אני עוד מעט יולדת. מגניב...

בחדר לידה אני ממשיכה לקפצץ על הכדור. אמא ממשיכה לעשות לי עיסויים בצירים. כואב לי בגב, ממש למטה.

את רוצה אפידורל? בנתיים לא. אני רוצה לנסות ללדת בלי. רק אם זה ממש יהיה בלתי נסבל...

לקראת 15:00 החלפת משמרות. קיבלתי מיילדת נחמדה. עם מבטא אמריקאי. 

קשה לי כבר על הכדור. אני עייפה ועולה על המיטה.

יש עוד מישהי, אולי מיילדת, שלפעמים נמצאת איתי. היא שמעה שאני לא רוצה אפידורל והציעה גז צחוק.

כבר באמת כואב לי. אני שואלת מה זה. מסכה ששמים על הפנים וצריך לנשום את הגז. זה אמור להקל על הכאב.

אני מנסה. בהתחלה זה קצת מעצבן אותי ואני לא ממשיכה לנשום את הגז.

כואב לי והיא אומרת שאני צריכה לנשום את זה הרבה זמן. לוקח לזה זמן להשפיע...

אני מנסה שוב. זה באמת עוזר!

הרגשתי שכל הגוף שלי נרדם חזק. כמו שהיד נרדמת כשישנים עליה. ממש חזק. בקושי מרגישים...

אני ישנה בין הצירים וכל פעם שכואב לי אני מורידה טיפה את המסכה וצועקת "אמא". היא מיד עושה לי עיסוי.

איזה אמא צדיקה. כבר הרבה זמן היא איתי. ובגלל שכל הגוף שלי כבד היא צריכה ממש לדחוף את היד מתחתי כדי להגיע לגב...

בשלב כלשהו, אני לא זוכרת ממש מתי, הייתי בפתיחה 7. זה בטוח היה לפני שבת כי אמא שלי עידכנה את שכנה שלי (שהיא גם מיילדת). אז כנראה זה היה בסביבות 16:00...

אני מעורפלת. עוצמת עיניים ומנמנמת. 

מידי פעם אני מורידה את המסכה לשניה וצועקת להם משהו.

אמרתי לאבא שלי תודה כששמעתי את אמא מדברת איתו בפלאפון ונותנת לו הורראות אחרונות לפני שבת.

אמרתי לאמא שלי תודה על כל העזרה.

אמרתי לבעלי שאני אוהבת אותו ושעוד מעט יהיה לנו ילד....

ברקע אני שומעת את בעלי מתפלל ושר קבלת שבת.

אני מבינה שעוד מעט שבת. ואמא נשארה איתי. הלוואי שבבית הם יסתדרו בלעדיה. איזה משפחה צדיקה יש לי!

אני חושבת על זה שאם עכשיו בין השמשות אז לא כדאי לי ללדת. כי אז איך מחליטים מתי הוא נולד? ומתי תהיה הברית?

מתישהו אני שומעת איש שעושה קידוש מחוץ לחדרי לידה. אז עכשיו בטוח שבת. אפשר ללדת...

כל המחשבות האלו היו מתוך עירפול. חצי חלומות שכאלו...

בשלב כלשהו המיילדת מורידה לי את המסכה "זהו. מספיק לישון. עכשיו אנחנו צריכים אותך!"

אני מתחילה לחזור למציאות. בעלי כבר לא בחדר. הוא מעבר לווילון. אני שומעת אותו שר משם שירים. זה כיף לי.

(אח"כ גיליתי שהוא עבר לשם מהר מאוד. היה לו קשה לראות אותי סובלת...)

אני עדיין כבדה מההשפעה של הגז. המיילדת אומרת לי שכשארגיש צורך ללחוץ אז אפשר להתחיל...

אני מחכה ומתישהו מתחילה ללחוץ. אני עדיין לא ממש שם... קצת מעורפלת...

לחצתי יחסית הרבה. אח"כ אמא אמרה לי שהיא לא הסתכלה על שעון אבל לדעתה זה היה קרוב ל 45 דקות....

המיילדת שמה לי שמן ומעודדת אותי מאוד. היא אומרת שאני לוחצת יפה והראש מתקדם. אני שולחת יד ומרגישה שם משהו.

היא מאוד מעודדת. כל הזמן. תוך כדי שהיא עושה כל מיני דברים היא כל הזמן מעודדת. כיף.

לקראת הסוף היא עושה לי חתך אחד. בלחיצה הבאה הראש יצא!

היא אומרת לי לנשוף נשיפות קצרות ואני מרגישה את הנסיך שלנו יוצא!

השעה 18:08... שבת קודש! (פרשת ויצא... סימלי משהו...)

המיילדת שמה אותו עלי והוא בוכה. בעלי נכנס. אין יותר מאושרים מאיתנו!

איזה ילד יפה! המיילדת מנגבת אותו. אני מנסה להרגיע אותו ואומרת לו שאמא פה...

המיילדת לוקחת אותו למשקל. 3.385 (הערכת משקל-3.600)

איזו מתיקות! אנחנו משפחה! 

 

זהו. עברנו שבת שקטה. בלי יותר מידי רעש של מבקרים... יתרון של שבת...

עברנו רגעים של נחת ושמחה... ורגעים קצת יותר קשים... 

בסוף חזרנו הביתה.  גם פה יש קצת רגעים קשים. אבל בעיקר רגעים יפים...

 

זו היתה חוויה מיוחדת. בלי ספק. 

בשביל נסיך כזה היה שווה כל רגע! 

            

 

 

 

 

 

ואוו. יצא ארוך. מקווה שתהנו לקרוא...

 

 

זה הגיוני שיום אחד יש לי בחילות חזקות, כאבי ראש, עייפות וכו'..

ויום אח"כ הכל רגיל, לא כואב כלום ולא מרגישה כלום??

(סוף שבוע 6)

תודה!

אמורים ללכת משבוע 7 לרופא, נכון?

אז הולכים לדוגמא בשבוע 6+2 או בשבוע 7+2

לקטנים שלי יש יובש בפנים איזה קרם ניתן לשים להם?

ניסינו אפילו שמיכה מגולגלת כי המעון ביקש לעודד אותה אז הוא משתמש בשמיכה,

היא פשוט נתקעת על זה תוך חצי דקה מתחילה לשאוג אימים!

נולדה חודש לפני הזמן מכניסה כבר דברים לפה כשהיא רוצה, היא לפעמים מחזירה לעצמה את המוצץ על ידי דחיפה

נושכת את האצבעות של אמא ואבא תופסת חפצים שמעניינים אותה ומחזיקה את הראש מעולה ומשחקת במשחקים

השבוע ראיתי שהיא סוג של מנסה ללטף את אבא, היא באה עם היד והניחה אותה מתחת לראש שלו ועל הפרצוף

פשוט העבירה את היד שלה שהייתה בכפפה.,סך הכול היא די בטטה באופי שזה סבבה לגמרי

אף פעם לא הייתה עירנית במיוחד ועכשיו היא ערה רוב הזמן והיא אוכלת יפה מוצקים.

 

אני יודעת שעוד כמה חודשים היא תצטרך פיזיוטרפיה והכול,

אני לא רואה אותה מצליחה להתהפך לבד היא תמיד מנסה קצת ואז חוזרת לנוח

לפעמים היא נרדמת פשוט במקום להתהפך.

 

אני רוצה לעזור לה שתגיע להתהפך גם אם זה יהיה בגיל 7 חודש,

כרגע התייאשתי ממנה אני שמה על הבטן ולא חושבת שהיא תעשה את זה אי פעם.

אצלנו כולנו הלכנו בגיל שנה וחצי ואולי יותר אז אנחנו משפחת הבטטות.

בימים האחרונים יש לי כאבי ראש שבאים והולכים, לפעמים בצורה חלשה, לפעמים ממש כמעט ולא מורגש, ולפעמים (בעיקר במאמץ/הליכה מהירה) אפילו חזקים.

אני בשבוע 6, והבנתי שזה יכול לקרות...

מישהי מכירה את התופעה?

המלצות?

תודה!

מעניין אותי ריזה סוג הכי טוב בעיינכן...

תודה ((:

בבדיקות דם האחרונות שלי ההמוגלובין שלי עמד על 9.7

התחלתי לקחת כדורי ברזל פעמיים ביום (על דעת עצמי, עד עכשיו לקחתי בערך פעמיים בשבוע... והתור לרופא רק בעוד שבוע)

אני רוצה במקביל להעלות את הברזל באמצעות תזונה נכונה-

מה כדאי לאכול? ומה לא לאכול? (אני לא אוהבת בשרי...)

משהו טבעי שעזר לכן?

עוד עצות?

 

ושאלה של לחוצה - זה יכול להזיק לעובר? או שהוא מקבל מה שהוא צריך בכל מקרה?

 

אגב, אני בשבוע 22 אם זה משנה...

תודה!!!

ו...איפה קונים?

אני לוקחת מיקרולוט ומקבלת איתו די באופן סדיר ואני כבר רוצה להפסיק אותו.

 

מתי מפסיקים? סתם ככה? בתחילת ווסת? בסוף ווסת? שבעה נקיים? אחריהם?

 

הרופאה לא נתנה לי הנחיות והיא ממש לא מהסוג הזמין.

 

תודה מראש

לכל המבינות, 

 

אתמול בלילה היו לי צירים סדירים וחזקים כל 15 דקות, 

למשך כמה שעות- שלא הפסיקו עם שינויי תנוחה וכו.

החלטתי להרדים את הילדים ולראות מה מתקדם, בשלב מסויים נרדמתי.

 

יש אפשרות שהליכה לישון מפסיקה לידה?

(ז"א בנתיים הגישה שלי לצירים בערב היא ללכת לישון ולראות מה קורה,יכול להיות שזה מעכב את הלידה?)

 

קצת מבולבלת....

 

שלום אני שישה שבועות וחצי אחרי לידה ולפני כמה ימים נגמר לי הדימום. התחלתי לקחת גלולות סרזט ביום שני האחרון, הרופאה אמרה לי שההשפעה של הכדור היא כעבור שבוע אז אם אני מתכוונת לקיים יחסים עכשיו אז שאדע שלא בטוח שהאפקט של הכדור יעשה את שלו. העניין שביום ראשון שיגיע זה בדיוק שבע ימים ואני אמורה לחזור מהמקווה ורציתי לדעת אם אקיים יחסים ביום ראשון יש סיכוי שאכנס להריון?

אני בשבוע 35 וראיתי אחרי הטלת שתן (סליחה על התיאור) כמו קרום כזה..זה לא הפקק הרירי.

מה זה כן יכול להיות?

מאתמול בלילה אני מרגישה מדי פעם (בעיקר כשאני עומדת\הולכת) דקירות למטה ( נראה כמו בשלפוחית).

אני בשבוע 32. היום בבוקר קמתי עם קצת כאב ראש אבל עכשיו כבר עבר ב''ה. מדדתי חום וזה על 37 בדיוק. האם יש סיבה לדאגה?

אני בשביעי, סטודנטית. 

הלידה שלי אמורה להיות אחרי חופשת סמסטר, בתחילת הסמסטר הבא.

אני מוצפת במבחנים ועבודות וצריכה להספיק הכל לפני הלידה.

 

פתאום בשבוע האחרון, נכנסתי למן חריצות בלתי מוסברת, אני חולמת על העבודות בלילה, כל דקה פנויה מנסה להתקדם בעוד עבודה, זה פתאום הכי בראש מעייני...

 

ואני ממש לא מהחרשניות, להפך. למרות שברור שתמיד נהניתי מלסיים עבודות, זה לא ככה...

 

אני גומרת לאכול, ובמן חדוות יצרה ועשיה כזאת, חוזרת למחשב בחיוך רחב...

 

משהו השתבש אצלי...

יכול להיות שזה קשור לקינון? מן הרגשה פנימית שאני חייבת לגמור את העבודות ואז אוכל בנחת להתפנות ללידה...

 

הזוי לי העניין...

 

מכירה קינון בבית, לא ככה. ואני גם רק בשביעי...

 

 

הי,

שמנו לב אתמול שהקטן (בן חודש וחצי) בהה שעות בזמן שחשבנו שהוא כבר נרדם..

בערך 3 שעות, ואולי יותר אחרי שהלכנו לישון..

זה היה בערב/לילה והוא היה ממש שקט, ובמהלך היום הוא לא ככה...

זה קורה לעוד?

היי, ערב טוב,

לפיצי שלי יש חום!!

 

היום מדדתי לו בשעה 9:00 והיה לו 39.3- הבאתי אקמול והלך לישון

אחרי שקם מדדתי- היה לו 37.7

ואחרי כמה שעות הוא היה רותח- מדדתי לו והיה 40- כמובן שמיד נתתי אקמול נוסף...

 

כמה נתונים: לפני שבוע צמחה לו שן ראשונה- והוא לא העלה חום אז- אלא רק בכה מכאבים.

ולפני 11 יום עשה חיסון של גיל חודשיים..

 

הוא בן שלושה חודשים...

 

מה דעתכן? יכול להיות שזה עוד השפעה מהחיסון? שיניים? לרוץ לרופא? או לחכות למחר?- כמובן שרק אם החום ירד לבינתיים..

 

תודה!!!