פורום הריון ולידה (עמוד 5042)

וזה מקל על הנשימה.. אם זה מלחיץ אותך תתקשרי למוקד אחיות אנינ לא נלחצתי מזה.

ילדתי ב37 + 3 אחרי שהייתי בטוחה שאני הולכת ללדת ב41 הכי מוקדם ... (ככה כולן אצלי במש' יולדות..)

אני תודה על העידוד!

אם את כבר כמעט בארבעים זה לא יכול קחת יותר מעוד שבועיים נכון?

(איזה רעה אני)

הסוף הוא הקשה ביותר- אני ילדתי קצת לפני התאריך בשתי הלידות הקודמות, 

זה נורמאלי שלא מצליחים בכלל לישון.

בהריון הקודם שלי- בדיוק כשנדמה היה לי שהכל רק נהיה יותר גרוע, באותו יום בערב ילדתי.

בע"ה כך זה יהיה אצלך- תלדי בקרוב בעז"ה!

תנצלי את הזמן לעשות כל מיני דברים שאת אוהבת שעוד אין לך עול של טיפול בתינוק והתאוששות מלידה...

אבל עם זירוז (בלי אפידורל בהתחלה) רוצה???

את לא רוצה!!!

למה נתנו לך זירוז כ"כ מוקדם?

זה היה הכאב הכי גדול שחוויתי מעודי.

כאב שלא נשלט - כאב שלא ה' נתן ולכן הגוף לא יודע להתמודד איתו..

ונתנו לי זירוז כי היה מיעוט מי שפיר.. היה צירים, אבל לא גרמו לפתיחה.. ולכן לא היה אפידורל עד שהיה מספיק פיחה..

אני ממש לא מרגישה שזה עומד להגיע?

זה מגיע בבת אחת? כי בינתיים הבחור מרגיש בנוח בפנים חופשי ושום זכר ללידה לא באופק..

חוץ מכל לילה שאני מתעוררת מצירים מדומים.. 

עשו לי גם מוניטור (בגלל נפילה קטנה) וראו שיש קצת צירים והיה גם התחלה של פתיחה (אחד וחצי).

גם אני הרגשתי שזה לא הולך להגיע אף פעם, וכבר לא היה לי כוח לסחוב. התחילו לי בצקות וצרבות ובקושי הצלחתי לישון.

בבוקר לפני שילדתי שוב היו לי צירונים, אבל כבר לא התייחסתי. בעלי שאל אותי ואמרתי לו שזה כלום, אני אנוח קצת ויעבור.

רבע שעה אחרי שהוא יצא מהבית הם התחזקו ממש והבנתי שזה באמת צירים. ילדתי באותו יום בצהרים, אחרי פחות מ-4 שעות בחדר לידה, ואפילו הספקתי לקבל אפידורל.

בע"ה שגם לך תהיה לידה מהירה וקלה כמו שהייתה לי. בינתיים, אם את יכולה, תשתדלי לנוח בצהרים

למה רק אצלי זה קורה ב41+לא יודעת כמה?

תינוק גדול, שמצליח לינוק נורמלי, ולא צריך להעיר אותו להנקות,

בקיצור, מתנהג כמו בן אדם.

דרך אגב איך מוסיפים רגשון בכותרת?

שבוע לפני ושבועיים אחרי התאריך

לעקרת בית עושים כך:

נקודתים פלוס סוגר בהצלחה!! (לפי הפרצוף בפנים).

עם זירוז שבהתחלה לא קידם כלום ורק עשה צירים שכאבו רצח ורק לקראת סוף ההשפעה שלו (טבליה נרתיקית שמשאירים למק'24 שעות) התפתחה פתאום לידה במהירות מפחידה...

והייתי מעדיפה לחכות עוד אם רק היו נותנים לי...

לידה ראשונה התחילה בירידת מים, ככה שזה ממש בא בהפתעה ולא דימיינתי שזה יקרה בזמן.

ולידה שניה התחילה עם צירים ביום שלפני התל"מ, והלידה היתה בתל"מ.

לידה קלה!

יתכן מאוד וילדה תתחיל "פתאום"...

הגוף מתכונן מראש, אבל יתכן והוא יתחיל להתכונן הרבה מראש... או שלא תשימי לב כלל...

בלידה הראשונה (הרבה אחרי התאריך...) הייתי במעקב הריון עודף בחמישי בערב, רצו להשאיר אותנו לזרוז בגלל שהתאריך עבר מזמן והלחץ דם היה קצת גבוה... אבל לא היו שום סימנים ללידה (הרופאה אמרה שצוואר ארחם אחורי נוקשה וסגור לגמרי!) ואני הרגשתי מצויין, בלי צירים בכלל. לאחר התעקשות שוחררנו הביתה...

ארבע שעות אח"כ כבר היו לי צירים דיי רציניים שהתפתחו מעצמם...

בלידה השניה (שהיתה בשבת), דיברתי עם אמא שלי סמוך מאוד לשבת, ואמרתי לה שככל הנראה הלידה עוד רחוקה, אין אפילו צירים מדומים ואני מרגישה רגיל לחלוטין... חמש דקות אחרי הדלקת נרות, התחילו צירים...

לידה קלה בעיתה, וידיים מלאות!

שואל- אמא, זה כואב לך בתינוק?

באיזה קופה את?

אני גרה  בבאר שבע, 

ברכה ברקאי היתה הרופאה שעשתה לי מעקה הריון והייתי מרוצה ועשיתי שקיפות+סקירות אצל ד"ר משה דורון הררי והוא גם מעולה, נראה לי שהוא מקבל גם באשקלון

כי אני במאוחדת...

לי זה לא עזר..

אבל זה בלי קשר טעים..תהני

ובעבודה החדשה אין ראיון- זאת חברה שרוצה להכניס אותי לעבודה...

אצלי בעבודה משהי לא סיפרה והתחילה ממש ברגל שמאל....

הם לא אהבו את זה בכלל...

כי יש מקומות שזו שאלה ראשונה לאשה צעירה 

אותי שאלו בכמה מקומות 

ובאחד ממקומות העבודה שבהם עבדתי(גננת) התחלתי כשאני בהריון 

ולא סיפרתי!

זה היה תחילת שנה וסיפרתי רק אחרי סוכות

כשאכן הגעתי לחודש חמישי 

הם קצת התחרפנו אבל לא היה להם מה לומר....

בעבודה כשאת בפנים צריך לספר בחודש חמישי אבל זה לא אומר על תחילת חמישי...

והחוק הזה נועד להגן עלינו הנשים!!

זה אולי מעצבן את הבוס אבל לא צריך להיות נחמדים מדי ולדפוק את שאר הנשים.

ומי שנתקלה בשאלה הזו בראיון עבודה שתשלח תלונה למשרד העבודה! גם אם התשובה היא שלילית, לא ראוי ליצור נורמה חברתית כזאת.

אגב- גם אסור לשאול על מצב משפחתי (מס' ילדים וכו') ובכלל שום דבר שלא קשור לעבודה.

בסוף עוד כשעשינו תאום ציפיות וליבנו את הפרטים זה נכנס לשיחה ואמרתי לה 
(לחברה שהציעה עבודה חדשה)

ולבוסית הנוכחית, אם אמשיך לעבוד אצלה- חושבת שאספר אכן בחמישי (כבר עכשיו אפשר לנחש... תלוי אם וכמה מסתכלים...)

הגוף שלך עכשיו מפתח נוגדנים לוירוס אז דווקא כדי שלא יידבקו חשוב לתת להם את החלב שלך שהנוגדנים יעברו אליהם ויהיו יותר מחוסנים.

אם תקפידי לשטוף ידיים ולחטא בתדירות גבוהה ובמיוחד לפני כל מגע איתם.

אולי עדיף גם להמנע מנשיקות ומגע צמוד עד שתרגישי טוב יותר.

רפואה שלימה!!!

אבל חשוב שגם אמא תטפל בעצמה שתוכל להיות חזקה.

ואגב לגבי הנקה -דווקא עדיף ישירה כדי לקבל את הנוגדנים הפעילים אצלך כי הם מותאמים בדיוק למה שאת סובלת ממנו ויגנו על התינוקות מפני הוירוס הספציפי הזה.

ניסת תנוחות,נשימות,מגע,מקלחות?

זאת לידה שניה שלך?

עשית הכנה ללידה?

יש לך תמיכה בלידה?

את בלידה שניה נכון?

הפחד הוא מאוד מובן וטבעי, נראה לי שאין אישה שלא חוששת באיזו שהיא צורה מהלידה.

אני עברתי לידה ראשונה טראומתית מאוד(וכואבת) ולידה שניה הייתה ממש תיקון! (נעזרתי באפידורל)

הפחד שלך נובע מזה שאין לך שליטה על המצב ועל גופך וחוסר הידיעה הוא שמלחיץ.

יש לי כמה רעיונות בשבילך:

1. אל תחששי להיעזר באפידורל. עצם הידיעה שיש לך אפשרות להשתמש בו תרגיע אותך.

2. אל תתעסקי בנושא הלידה (קריאה בספרים וכדו') השתדלי להעסיק את עצמך.

3. הלידה יכולה להיות כואבת וארוכה ויכולה להיות מהירה וקלה. בידי ה' הדבר! תתפללי!

4. תומכת לידה יכולה להקל לפחות על 50% מהכאבים, כדאי ושווה לנסות!

5. תתמקדי בזה שה' מביט בך, הוא נתן לך את התינוק הזה ואת היכולת הגופנית ללדת, ה' לא מעמיד אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו.

שיהיה בהצלחה רבה ולידה קלה כתרנגולת!

בענין דולה יש כאלה אשר מעדיפות שלא יתערבו להן .....

בס"ד

קיבלתי אפידורל ו5 דק' אחרי זה ילדתי ככה שהוא לא הספיק להשפיע והרגשתי כאבי תופת יור מלידה ראשונה... למרות שההתאוששות הייתה חלום..אבל עדיין הכאבים היו בלתי נסבלים...

ברור שה' לא מעמיד אדם שלא יכול לעמוד בניסיון.. אבל אני לא אשכח שהיה שם כאב שראיתי את המוות.. אמרתי לבעלי אין סיכוי שאני שורדת עוד ציר אין סיכוי.. זה היה כאב לא נורמלי... יש מישהי שלא כזה סבלה מכאבים בלידה? מחפשת סיפורים טובים.. שיחזקו אותי שאפשר גם אחרת...

1. אני ילדתי בקיסרי לא הרגשתי שום כאב 

סיפורים של חברות:

2. לידה שניה לא הרגישה כמעט כלום (בלי אפידורל) וזה אחרי לידה ראשונה כואבת מאוד

3. לידה שלישית היא מבינה איך שייך ללדת בלי אפידורל. היה כואב אבל לא משהו למות ממנו

4. לידה ראשונה בלי אפידורל היה מצוין לידה שניה עם אפידורל ובלידה שלישית היא לא לקחה כי האפידורל סתם עצר לה את הלידה ותכלס הצירים בראשונה לא היו כאלו טרגיים

וגם אני זוכרת את הלידה כדבר הכי כואב בחיים שלי!!! הכאב הגיע עד לאוזניים, כבר עמדתי להתפוצץ.

הסיפור השמח בכל זה שההריון הבא שלי היה עם אפידורל! כי הייתי מאושפזת שבוע בבי"ח ואיך שהתחילו לי הצירים הגעתי לחדר לידה ( עברו אולי 3 דקות) וכבר ביקשתי אפידורל. אומנם קיבלתי אותו  אחרי רבע שעה בפתיחה 6 אבל הספקתי!!!!

אז סבלתי קצת ולא כמו פעם קודמת האמת אני מבינה אותך כי עכשיו אני באותו מצב- אני כבר בפתיחה 2. זו התחלת הזינוק שלי  והפעם אני לא דיירת קבע בבי"ח כך שיש סיכוי שגם הפעם אני לא אספיק את האפידורל עד שאני אגיע לבי"ח.

אבל הנחמה שלנו היא שאנחנו מרגישות כל דבר בתהליך הלידה במיוחד בסוף, וצריך לבקש מ ה' שיהיה איתנו ויחזיק לנו את היד...ככה תמיד הרבה יותר קל.

בהצלחה.

בלידה השני שלי רוב הצירים עברו יחסית בשמחה ושלווה...

בעשר דקות האחרונות לפני שהתינוק התחיל לצאת הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד יותר. לגמרי.

שני הדברים היחידים שהחזיקו אותי:

1. הידיעה שההרגשה הזו היא סימן מובהק לסוף הלידה!

2. האמונה שרבש"ע איתי, ושהתינוק שלי צריך אמא, ולא יתכן שהכאבים באמת בלתי נסבלים. במשך כל אותו הזמן התפללתי בלי מילים "ד' תעזור לי" (לא היו לי אנרגיות לחשוב על שום דבר אחר).

על אף האמור, הלידה זכורה לי כחוויה נעימה ביותר ב"ה!

הייתה איתי תומכת לידה מדהימה! וגם מיילדת מדהימה! (כדאי להתפלל למיילדת טובה!) והדבר שהכי רציתי אחרי הלידה (ממש אחרי, וגם בחודשיים שאחרי) זה ללדת שוב...

בהצלחה רבה!

לידה קלה וידיים מלאות! בלי שום היזק לא לך ולא לוולד!

אני ילדתי חלק עם אפידורל וחלק עם, בלידה אחת נתנו לי בסוף גז צחוק ועזר קצת.

בלידות שילדתי בלי אפידורל באתי מוכנה נפשית. הכנתי את עצמי שיהיה קשה, אבל אוכל לעבור את זה.

עשיתי את הנשימות שצריך השתדלתי להסתובב כמה שאפשר והייתי רגועה ובטוחה בעצמי שיהיו לי כוחות.

- בלידה האחרונה, הגענו לביה"ח והיו לי צירים סדירים כל כמה דק', בעלי לא מצא חנייה , אז בינתיים נכנסתי לבד.

אמרתי לעצמי אני מסתובבת כמה שאפשר, לא נקשרת לאיזה מיטה עם מכשירים. באתי לקבלה, האחות מסתכלת עלי ואומרת:

"את ניראת בסדר, מסוגלת בינתיים ללכת להרשם לבד?, אמרתי כן. הלכתי, מרחק של כמה דק' הליכה להרשם. עמדתי בתור!

עם הצירים (רק פחדתי שירדו לי המים פתאום...) חזרתי לחדרי לידה , האחות מסתכלת עלי שוב- את באמת מרגישה צירים

אמרתי לה כן, הכניסו אותי לבדיקה ראשונה, חיכיתי לאחות כמה זמן עם מוניטור, אחרי זה היא בודקת אותי : מה זה,

יש לך פתיחה של 6 מהר לחדר לידה. בינתיים בעלי הגיע סוף סוף. בחדר לידה שוב ביקשתי לא להיות מחוברת למיטה , חיברו לי מוניטור בעמידה.

קצת שיגעתי אותם כי התחלתי להסתובב בחדר הקטן בלי סוף, הרבה יותר כואב כשנשארים במקום אחד, בסוף הבת שלי

יצאה בשלום ב"ה, אחרי שעה בחדר לידה.

בקיצור צריך לעבוד על עצמנו נפשית שאנחנו בעזרת הקב"ה מסוגלות לעבור את זה. נכון זה קשה וכואב אבל יש לנו כוחות.

אני גם ממש לא נגד אפידורל, אם מרגישים צורך לוקחים.

בהצלחה

אבל זה היה בצירים מזירוז (לא טבעי, לא עשו כלום, כואבים בטירוף)

ידוע לי שמומלץ לקחת יום יום פרוביוטיקה- חיידקים טובים. זה תמיד מציל את מע' העיכול ולי אמרו בהריון לקחת יום יום וזה מציל אותי! - לא תמיד צריך לקחת יום יומי אבל בהריון כן. היו שבועות שסבלתי ממש מכאבי בטן במערכת העיכול ועכשיו- שבוע 36, לפחות הכאבים האלו נחסכו ממני.. בהצלחה!

אישית זה קרה לי אחרי שימוש ממושך ואז הפסקתי ועבר

היו לי דקירות וכאבים מאוד לא נעימים, ועל מה לא חשבנו, ובסוף מומחה הגסטרו סבר שזה פשוט אוויר שכלוא... והמליץ על נורמלקס כבדיקה לאישור השערתו.

מספר ימים והכל חלף כלא היה.

זה לא חומר משלשל או ממכר, אלא בסה"כ אבקה מניילון, או משהו דומה...

השתמשתי בו יומיום תקופה ארוכה בהיריון ואח"כ אחרי הלידה כדי לא להגיע לטחורים, וביום שהפסקתי, נשכח שלא היה.

לא סבלתי שום דבר מגעגועים אליו.

ויותר מזה, אני כבר שנתיים לא משתמשת ומערכת העיכול שלי רגועה ותקינה כפי שלא הייתה זמן רב. גם תוך כדי ההיריון הזה.

נראה לי שזה בעזרתו.....

ממליצה בחום!

חליטה מרוכזת של: קמומיל (בבונג), שומר, מנתה ואניס. (שני הראשונים הכי חשובים).

משהו שמטפל פעם המליץ למישהו שסובל באופן כרוני. עוזר גם מניסיוני. מומלץ.

"ציר מדומה" או יותר נכון - צירי ברקסטון, הם התכווצויות של הרחם כהכנה ללידה.

הם יכולים להתחיל גם בחודש שישי (במיוחד בלידות חוזרות )

מעין התקשויות של הבטן.

בשלבים מתקדמים יותר, לקראת הסוף, זה באמת עלול גם לכאוב.

בכל אופן אם מדובר בדקירות חדות רציפות - הייתי הולכת לבדוק

אם זה עובר בשינוי תנוחה, במקלחת, בשתייה וכדו' אלו לא צירים אמיתיים.

את הצירים האמיתיים אי אפשר להפסיק והם עוברים רק בלידה 

הם לא עוברים בשינויי תנוחה וגם לא במנוחה, אבל עוד ממש רחוקים מלהיות צירים של לידה ממש...

(אולי פתיחה קלה ביותר... אני כבר מכירה את עצמי ויודעת שאני יכולה להיות ככה הרבה זמן...)

השאלה שלי אם זה יכול להיות משהו אחר (לא צירים בכלל) ששווה בדיקה, או כל עוד אני מרגישה טוב את התנועות, פשוט לחכות להתקדמות....

הגוף מתכונן פיזית

ואת יכולה להתארגן נפשית

בהצלחה ועם ידיים מלאות!!!

בעז"ה...

לא זוכרת בדיוק  אבל יש בעיה בחלק מהאקמולים המיוחדים לפחות...

אחד או שתים?

כמה מותר?

נראה לי יש לי סינוסיטיס..הראש...

וגם וירוס בבטן

את יכולה לקחת גם 2 אם יש צורך....

במחזור רגיל.

תבדקי אם זה באותו מקום, כי יכול להיות שפצעת את עצמך בנסיונות לעשות הפסק (האיזור רגיש יותר מתמיד) והנקודות מהפצעים.

זה קרה לי פעם אחת. (ואז זה צריך שאלת רב, אבל הוא אמור להתיר)

אם זה לא פצע, את יכולה לנסות להרטיב את העד ולהכניס אותו- המים יעזרו לנקות את המקום (לפעמים צריך כמה פעמים), ואז יתכן שבפעם הבאה זה יתנקה.

אם גם זה לא עוזר אולי כדאי להתיעץ עם דמות תורנית שמבינה בתחום (כמו מכון פוע"ה) יכול להיות שהם יגידו לך מה לעשות.

ובכל מקרה- כדאי ללכת עם הכתמים לרב, כי הבנתי שיש מקרים מועטים שזה לא אוסר (ותמיד עדיף לבדוק ולא לאסור סתם).

לגבי ההצעה של לטבול במים - לא לחזוא על מדי הרבה פעמים רצוף כיון שהמקום עצמו מתייבש,

והפעולה הזאת! פוצעת אותך, מנסיון

אבל בהחלט לא מומלץ יותר מפעמיים- שלוש, עם זה אני מסכימה.

מוזמנת לפנות אליי באישי, אם נראה לך שעדיין יש שאריות. (הסברה של פצע יותר נראית לי לפי התיאור שלך).

אחרי לידה, ועברו 3 חודשים עד שנטהרתי (סיוט).

אני מאוד ממליצה ללכת לבודקת טהרה. לא הכי נעים, אבל שווה את זה.

לפעמים אפשר לדון לפי דיני כתמים . ואילו אם בודקת רואה, עלולים להאסר לחינם(קרה לי..), אני מדגישה עלולים כי יתכן גם להפך.

לכן תמיד לשאול רב לפני

יהי רצון שתזכו למצוא שליחים נאמנים! והבעיה תפתר בקלות!

בריאות שלמה!

כוון שעושה בעיות חמורות בעתיד

נסו אלטרנטיבה אחרת ! בהצלחה!!

מתי בדקו את הדבר הזה?

שמעתי על מקרה שהגיע לסורוקה אשמח לתת לך שם של רופאה להתיעץ.

שמנו את המשחה כמה פעמים (משהו כמו שבועיים שלוש) ראיתי בעצמי שזה נפתח והפסקתי לשים לה.

בגיל 4 היינו אצל רופאת התפתחות (אותה אחת שראתה את זה בהתחלה) והיא בדקה לה את זה ואמרה שהכל בסדר.

הבנתי שזה משהו שאם לא מטפלים בו זה נהיה מסובך יותר לטיפול בגיל בוגר יותר (די ברור..)

בהצלחה רבה!

ואם לא נוצר אז לא יווצר בעקבות מה שהיה לפני שבועיים...