אני מבינה אותך מצוייו! אני חושבת שזה מאוד נורמלי המחשבות האלו ועם הזמן לומדים לחשוב על זה בצורה יותר פרופורציונלית.
עברתי את כל התהליך של לידה רגילה, לחיצות... ובסוף הרופא אמר שאין ברירה, שבגלל התנוחה של הראש חייבים לעשות ניתוח. אני זוכרת את האכזבה הקשה שהיתה לי, אפילו ביקשתי שיתנו לי עוד הזדמנות לנסות אבל זה לא הלך.
ואחרי הלידה, מאוד שמחתי בתינוק החמוד והבריא אבל מדי פעם עלו בי המחשבות אולי לא עשיתי מספיק...
היום, אני כבר חושבת על זה בצורה קצת שונה, שהכי חשוב שהתינוק יהיה בריא וטוב ושבימינו יש פיתרון למצבים כאלו.
פה ושם המחשבות האלו חוזרות, ובמיוחד עכשיו שאני כבר מחכה ללידה השניה ב''ה, ולפעמים נדמה לי כאילו הכל חוזר על עצמו ושוב פעם אני מתאכזבת...
התפללתי הרבה בימים הנוראים על הלידה ואני מקווה שהפעם לא אתאכזב מעצמי...
שיהיה לכולם בקלות, בשמחה ובבריאות!