אחרי כל ההכנות האפשריות, 3 ימים לפני כבר שתיתי 3 ליטר בכל יום, ביום עצמו שתיתי תירוש+הרבה ענבים, לקחתי קליצום ואכלתי טוב.. זה מדהים שכשאתה מגיע מוכן זה עובר כמו שצריך ב"ה..

48 שעות עם אנטיביוטיקה עושים את שלהם.

ברזל - לקחת?

תרגישי טוב!

עדיין לא ממש התאוששתי,

אבל בעלי הצדיק טיפל בילד לבד כל היום חוץ משעתיים בבוקר ככה שלפחות יכולתי לשכב במיטה כל היום.

שנה הבאה במזגן או במזג אוויר קריר אי"ה!

לי היה ברור שהיום אני לא הולכת לביכנ"ס: נשארת בבית במנוחה, עם מזגן.

אחרת - קשה לי להאמין שהיה עובר טוב כמו שעבר... 

מקווה שתתאוששי בקרוב!! 

כבר הייתי לחוצה שאני לא מצליחה להתאושש ולקום לאכול ואמא שלי הרגיעה אותי שהעיקר לשתות ובאמת כל הלילה קמתי מצמא וככה שתיתי הרבה. בבוקר אכלתי וכבר הרגשתי טוב יותר.

עד סוכות תשכחי מהצום 

לילה טוב, שבוע טוב ושנה טובה לכווווולן!

ב"ה הצום עבר טוב מאוד!

(העיקר ממש חששתי ממנו, והכנתי כוסות של שיעורים למקרה הצורך חלילה, אבל רבש"ע הרבה לי ברחמיו הרבים שלא סתם ציווה גם אותי לצום את הצום... שגם אני מסוגלת לצום את הכל. ב"ה!!!!!!!!!)

היו לי הרבה צירים מדומים (מסביבות 4 עד סוף הצום), אבל ב"ה שהכל בסדר עכשיו (הבנתי שאפשר לשתות בשיעורים, רק אם יש צירים אמיתיים).

ב"ה היו תנועות רגילות, אז קיבלתי גם עידוד מהמתוקה שהיא בסדר ב"ה

השנה שברתי את הצום באיזי (פרוסת עוגה + כוס מים מייד בסוף הצום. רק שעה ורבע אח"כ ישבנו לאכול ארוחה, וגם לא מפוצצת מדיי... מחכה עכשיו שיתעכל . מקווה שבאמת ככה לא יהיו לי את הבחילות הרגילות שאחרי הצום).

מקווה שתפילותינו התקבלו במרומים, ושמשאלות כל אחת ואחד מאיתנו יתגשמו לטובה!!

בשורות טובות

איזה משמח , בשעה טובה..

אשרייך על מסירות הנפש הזו...

לא פשוט בככל...

גם אני כמו כולן.. צמתי..רב היום בבית הכנסת..

החזקתי הרבה תינוקות... זה עשה טוב...לנשמהה

גמר חתימה לכם

שמחה שזה עושה לך טוב לנשמה..ובע"ה עוד השנה תזכי להחזיק את שלך!

יישר כוח יפעת על ההתעניינות...

היתה לי חולשה אדירה ורצון גדול לשתות- ב"ה אחרי הצום זה עבר פחות או יותר.

בהצלחה לכולן!!! 

לצערי לא הצלחתי להקפיד לשתות ממש כל עשר דקות, ואני לא הכי רגועה....

ב"ה עבר יחסית טוב, והבת שלי התנהגה מהמם, והצלחתי להתפלל בבית, ותנועות העובר כמעט ולא נחלשו....

רק מה, בסביבות חמש התחילו אצלי התקשויות בבטן. לא כאלו שאפשר לטעות בהן.

אחרי שבירת הצום הן מעט נרגעו, אבל בהחלט לא נעלמו....

מקווה שזה חולף, ורק התייבשות קלה, והכל בסדר.

איך יכולה להרגיע את עצמי?

ויפעת- רפואה שלמה לך!!! איזה צום היה לך....

עיניים זוהרות, אני חושבת שאת יכולה להיות רגועה.

גם לי היו התקשויות של הבטן (איזה 3 שעות, כמעט ברציפות), וב"ה הן נעלמו לי קצת אחרי הצום.

בעז"ה גם שלך ייעלמו בקרוב ממש!! (ואולי כבר נעלמו?)

כנראה שהגוף שלך באמת היה בטראומה מחוסר השתייה...

למיטב ידיעתי, צירים כאלה לא מזיקים לעובר (ככה הבנתי מהספרים שיש לי ומהאינטרנט).

אני חושבת שאת יכולה להתעודד גם בזכות ההלכה עצמה:

בעיקרון אין היתר למעוברת לשבור את הצום (לא מדברת על כזו שהרופאים אמרו לה לשתות בשיעורים), אלא אם כן חטפה צירים אמיתיים (ככה ראיתי בטור של הרב מלמד, ב"בשבע". ראיתי גם בעוד מקומות שזו טעות גדולה להתיר בהינף יד שתייה בשיעורים למעוברות. שתייה בשיעורים היא רק לחולים שיש בהם סכנה - שעדיף שישתו ויאכלו קודם בשיעורים, ורק אם זה לא עוזר - לאכול ולשתות רגיל, עד שתשוב נפשם. מעוברת שסובלת מתופעות שבגללן מפנים לבי"ח - רק היא יכולה לשתות ולאכול בשיעורים... ורצוי שתזמין גם אמבולנס).

זה ממש לא כדי לתקוף אותך חלילה!!!!!! (אני לא מתערבת במקרים שאני לא מכירה מקרוב... וחוץ מזה - אני לא רופאה ולא רב).

אני מראה לך רק שזה אפשרי שגם אנחנו, המעוברות, תעבורנה צום של 25 שעות, בלי שתהיה סכנה חלילה לנו או לעובר (ראיתי גם מסקנות ממחקרים שאין קשר בין צומות להפלות. הכי הרבה - הצום מזרז לידות של מעוברות בחודש ה-9 שלהן).

הקיצר - את תהיי בסדר בעז"ה, והנסיכה שלך גם

התאוששות מהירה והמשך היריון בריא!

היה לי חם, בתוספת רעש של אזעקה מאיזה חנות/כלי רכב כל היום. בתוספת 2 ילדים שיש להם קשיי התאקלמות בתוספת לכך שמדי פעם היו צירים סדירים שפסקו להם ונעלמו.

לא הצלחתי להתרכז בתפילה.

והתעצבנתי ממש כל היום.

ונראה לי שאני מפרסמת לכל הרופאים את העובדה שצום לא מזרז לידה.

זו כבר הפעם השניה שבסוף תשיעי חל לו יוה"כ ואין זכר ללידה.

בשבוע 27.

לכן מזהירים על התייבשות בשבועות אילו.

ותדעו, שמי ששתתה לשיעורים בהיתר רב, זה נחשב שצמה!!!

ובעיני זו ממש טעות לעודד "מסירות נפש" במקום שזה בדיוק הפוך.

חוסר ההבנה מה גומרת ההתייבשות לנשים, מובילה נשים רבות לפגוע בעצמן או בעובר שלהן ח"ו.

אין לנו מה להיות יותר אפיפיור מהאפיפיור. רב שמדריך אשה להתחיל לשתות לשיעורים, פוסק לפי ההלכה היהודית - אותה הלכה שפסקה לצום!!! וזה הדבר שעליה לעשות. לשמור על עצמה ועל העובר לפי ההדרכות האילו!

ואני יודעת שדיברתי פה בצורה קשה.

אבל ראיתי מספיק פגים שנולדו בשבועות כאילו... וראיתי את ההורים שצריכים לגדל ילד פגוע ל"ע למשך ימיהם.

דווקא נשמע לי מאוד הגיוני שאם את תשעה באב (צום דרבנן) חובה לצום מלכתחילה, ורק אם חלילה וחס מרגישים ממש רע - לשבור, אז ק"ו כשמדובר בצום דאורייתא.

(צום דאורייתא - גם חולים חייבים לצום! אלא אם כן זה פיקוח נפש. תבדקי בספרי ההלכה ).

אני מסכימה עם הרבנים שהיום נותנים היתרים על ימין ועל שמאל, כאילו זה איסור קל.

גם לשתות בשיעורים זה איסור דאורייתא, רק במקום נניח 100% איסור - "רק" 90% איסור.

השתייה בשיעורים נועדה לחולים שיש בהם סכנה.

כמובן שכל אחת תנהג לפי הרב שלה, אבל באמת כדאי לתת לרבנים המקלים את טענות הרבנים ה"מחמירים", שיענו על טענותיהם החזקות (כמו למשל: איך אפשר לטעון שהיום הנשים המעוברות חלשות יותר מהנשים המעוברות של פעם, אם בעבר 20% מהיולדות היו נפטרות בשעת לידתן, התוחלת חיים הייתה קצרה למדיי מהיום, הרפואה השתדרגה מאוד מאז, יש מחקרים שאומרים שהצום לא מזיק לעובר וכו' וכו'?).

אני גם סומכת על הקב"ה שלא סתם מצווה אותנו לצום גם כן.

שוב - בצירים אמיתיים - חייבים לשתות בשיעורים! (ואם לא מפסיקים - לשתות היטב ולהזמין אמבולנס).

וודאי שיש מקרים על לידות טרם זמנם, אבל אין מחקרים שזה קשור לצום!

הצום מקסימום מעודד לידה מוקדמת של עובר שגם ככה בחודש התשיעי שלו בבטן.. וזה - לדעת רוב הרופאים - לא מסוכן לעובר.

הבאתי סה"כ את דעות הרבנים שאני מחזיקה מהם.

כל אחת תנהג לפי הרב שלה

סליחה אם פגעתי במישהי!!

המונחים "מעוברת" ו"יולדת" הם מונחים שמופיעים הרבה בספרות הלכתית עתיקה מאוד, וממלאים שות"ים שלמים.

לפעמים מעוברת ויולדת הן בחזקת "חולה שיש בו סכנה".

ההוראה- ולא ההיתר כפי שאת קוראת לזה- למעוברת לא לצום היא לא משהו שנולד בדור הזה. ממש להפך. זה נקבע בספרי הלכה ישנים מאוד, והתחושה היא שדווקא בדור הזה דורשים מנשים דברים שהן כלל לא חייבות בהם.

 אף אחד לא מתייחס לזה כאילו זה איסור קל אלא כאל איסור של פיקוח נפש לעובר! ולעתים גם לאם!

לא מדובר ברבנים מקלים אלא בפוסקים ומורי הוראה מהשורה הראשונה.

את תראי בעז"ה שכשיופיעו לך צירים את תשתגעי מזה ששעות לא תביני אם מדובר בצירים אמיתיים או מדומים.ובעת תענית לא תמיד יש את הזמן להסס וזה עלול לעלות ביוקר. בעיקר בשבועות מוקדמים ולכן בהם מורים- ולא מתירים- לא לצום. מה שאין כן בחודש תשיעי, שאז המעוברת יכולה אולי לצום ומקסימום ללדת.

באירופה של פעם נשים מעוברות לא צמו. אם כבר, ההחמרות החלו בימים שלנו כשנשים רוצות יותר ויותר לעשות את כל תפקידי הגבר בעולם הזה.

נשים נפטרו אז בלידתן מסיבות אחרות כמו רעלת היריון, שטפי דם פנימיים שלא עלו עליהם בהיעדר אולטראסאונד, ועוד צרות שנחסכו ממנו, שלא נדע...

אין קשר לצומות וכו'.

הצום גורם ישירות להתייבשות וזו עלולה להביא לצירים. אין בכך ספק. לא חפרת מספיק בנושא או שלא שאלת את אנשים המקצועיים מספיק.

בקשי מבעלך שיחפש לך בשות"ים עתיקים. תופתעי.

כל יולדת הפונה סתם לחדר לידה עם צרים מוקדמים דבר ראשון מטופלת במתן עירוי נוזלים.

כי ברוב המקרים התייבשות היא זו שגורמת להם.

אפילו אם ידועה סיבה אחרת שגרמה להם. דבר ראשון מפציצים בנוזלים, כי זה מה שמרגיע צירים מוקדמים ומיותרים. 

ויש עוד כמה רבנים (לא זוכרת את שמם, אבל אני יכולה לבדוק עבורך).

תפני אליהם עם הטיעונים שלך, והם יידעו לענות לך. אני לא יודעת מה לענות לך, כי אני מרגישה שאת מדברת בסקלה אחרת (הפיקוח נפש שלך לא תואם את הפיקוח נפש של ההלכה למשל, ועוד כל מיני מושגים שהתשטשו אצלך ואצל רבות..).

את גם יכולה להעשיר אותנו עם מחקרים שמראים שצומות מביאים צירים (אני מדברת על צירים מסוכנים. לא סתם צירים מדומים, שאומנם הם לא כ"כ נעימים, אבל הם לא מובילים ללידה מוקדמת או משהו..).

ולזו שטענה שהרב מלמד מחמיר - היא טועה בגדול! הרב ידוע דווקא כרב שפוסק בדיוק לפי ההלכה, בלי כל החמרות למיניהם.

בבקשה אל תמשיכו להתווכח איתי בנידון, כי זה באמת מרגיש לי כמו טיעונים שאמורים להפנות לרב.

(אלא אם כן אנחנו רוצות חלילה לקבל רק פסקים שנוחים לנו, ואם אנחנו יודעות שפיקוח נפש מתיר שתייה בשיעורים - נפסוק לעצמנו אילו מיחושים נקראים פיקוח נפש ואלו לא. אני רוצה להאמין שאין פה אחת כזו...).

בנות, אולי הגיע הזמן לסמוך על הרבנים שהם יודעים גם את מה שאנחנו יודעות??

גם הם התייעצו עם רופאים, קראו מחקרים, שמעו על תופעות ומקרים שונים, וכשהם פוסקים משהו - הם יודעים מה הם אומרים (ולפעמים הם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו. אני בטוחה שלא קראת המון מחקרים והתייעצת עם מלא רופאים. את מדברת מניסיון שלך, של חברות שלך, משמועות ששמעת, מכתבות באינטרנט. את חושבת שהרב הסתפק ב"מחקר" כזה? וודאי שעשה מחקר מקיף יותר משלך).

לי יש אמונת חכמים

אז אל תנסו לשנות את דעתי 

שמישהי אחרת פסלה את כל אלו ששתו שיעורים כי נשמעו לדברי הפוסקים של הקהילה שלהם. שהן מחליטות בעצמן וממציאות פיקוח נפש שאינו לפי גדרי ההלכה, 

אני לא תוקפת, לא בולעת, ( אם חשת כך, מתנצלת מאוד, אשמח שתאמרי לי, ולדעתי כדאי שאישי היכן חשת כך כדי שאבהיר את עצמי שלא תצטערי לחינם ) אכפת לי שכתבת נחרצות שאנחנו שותות חופשי רק כי שמענו סיפורים. לא התייחסת אלינו ברצינות.

אני מאוד מכבדת את מי שהייתה צריכה לצום וצמה, גם אני צמתי בהיריון הקודם גם תשעה באב וגם יו"כ ועבר מעולה אפילו בלי התקשויות.

הפעם זה שונה, ואיני מתווכחת עם זה. עלי לשתות כדי לשמור על העובר שלי.

הרב שפסק בקיא מספיק בהלכה וברפואה כדי שאהיה רגועה.

אף אחת לא צודקת כאן, כי זה לא וויכוח.

זו מחלוקת הפוסקים.

לכן אין מקום לומר שלך יש אמונת חכמים ולאחרות לא.

לך יש אמונת חכמים ברב מלמד ולהן יש ברבנים אחרים.

אני שאלתי רבנים מחמירים מהשורה הראשונה וזו היתה הפסיקה שלהם.

תכניסי לך לראש: אותה הלכה שקבעה את הצורך בצום, אותה הלכה קבעה שלרבנים יש סמכות לקבוע את גבולותיה.

ותשעה באב מתירים לא לצום ממש בקלות! ומדובר על רבנים מחמירים בכל יתר הענינים.

שאלות ותשובות בהלכה

רופאים חוששים מכך שיתבעו אותם. ולכן רוב הרופאים לא ימליצו על צום,מחשש שיתבעו אותם אם משהו יקרה.

כאמור, שכל אחת תלך לפי רבה

התחלחל ואמר שחס וחלילה לי לסכן את העובר, ובאיזו זכות... 

כמובן שכל אחת צריכה ללכת לפי רבה, ולהיות רגועה ושלווה עם זה.

ולא כדאי להגיד לאחרות שהן טועות אם הולכות בשיטה אחרת.

זו היהדות. שבעים פנים לתורה.

עם ביררת, והרב אמר לך לא לצום, אז מה הבעיה?

ולכן אין לי בעיה אם זה ששתיתי שיעורים ושמרתי על חיי העובר שלי. 

אשמח שיכבדו אותי ואת כל האחרות שנהגו כך בעצת רבותם, כי כך גם זה קשה. שלא יאמרו שאני ממציאה פיקוח נפש, מחליטה על עצמי.... 

זה והרבנים האחרים מחמירים יותר בעניין פיקוח נפש.

זה לא בא לזלזל חלילה בפסיקתו של הרב, או לומר שאינו בקיא בהלכה, אלא להסביר את פסיקתם של אלו שקבעו לכל אלו שכאן לשתות שיעורים. הם שמעו בפרוטרוט את כל הרקע ופסקו כך וכך...

ראשית, לא כל יולדת יכולה להבחין מתי הצירים שלה מדומים ומתי אמיתיים!

בלידה הקודמת שלי למשל לא היה ברור לי שאני בלידה ושאלו צירים אמיתיים- כי הם לא כאבו בכלל- עד שהגיעו צירי לחץ של דקה אחרי דקה!! ואז בקושי הגעתי לבית חולים....

ההתקשויות שיש לי לאחרונה והיו חזקות ביו"כ הן בדיוק כמו שהיו לי ביום הלידה.

לפני הצום התייעצתי עם שני רופאים, האחד חילוני אמר לי לא להעז לצום ( עברתי כבר משהו בהיריון הזה... ) והשני, דתי, אמר לצום עד שיופיעו צירים.

נבוכים פנינו לרב גדול שהוא גם רופא גדול והוא אמר- חלילה לי מלצום, ואפילו לשתות את השיעור הגדול יותר! של הארבעים! ולא לפספס ולא לזלזל אפילו פעם אחת. אחרת עלולה להגיע לצירים אמיתיים שיובילו ללידה!

שנית, אחותי, בשלב כמוני של ההיריון, היות והכל אצלה חלק ב"ה, צמה לגמרי. 

אני בטוחה שזו שאלה אישית שתלויה מאוד בהיסטוריה של המעוברת ותשובות מטורים בעיתון לא יכולות להוות פסק לכולן שווה בשווה.

ההתקשויות לא נעלמו  ואני דואגת....

יקירה, שימי לב מה רשמתי בתגובתי הראשונה: חלילה לא באתי לפסול את זה ששתית בשיעורים. אני בטוחה בעיניים עצומות שהתייעצת היטב עם הגורמים הנכונים לפני הצום! באמת!!

רק הבאתי את זה כדי לעודד אותך שאם הצירים האלה היו מסוכנים - לכל הדעות היה מותר לשתות בשיעורים.

אותי, באופן אישי, זה עודד ממש!!

אני מניחה שאם מעוברת רואה שהצירים סדירים, לא נחלשים בהליכה (אומרים שהליכה/עמידה עוזרים לצירים מדומים שייפסקו), ארוכים וכו' - וודאי שמשום חשש לצירים אמיתיים היא צריכה לשתות בשיעורים. אף אחד לא יהיה "ראש בקיר" איתנו. וודאי שאם יש חשש, שאולי בגללו היינו מתפנות לבי"ח - יתירו לנו לשתות בשיעורים, ע"מ לשמור על העובר.

אני בטוחה שמי שעושה לשם שמיים - הקב"ה שומר עליה!

אז אל תדאגי, עיניים זוהרות 

ושבעתך ימצא פתרון לרכב באותם ימים או שאת תמצאי רכב משכנה או משהו כדי להחזיר

מבינה שמורכב אבל לא נשמע שיש ברירה אחרת

להביא איתך זה תלוי בבוס ובסוג העבודה ובכל מקרה מוגבל לזמן קצוב ומה אחר כך

אני מכירה נשים שעבדו עם תינוק בעבודה משרדית בתיאום עם האחראיים. תלוי מאוד בסגנון של המשרד.

חוץ מזה, אפשר לחפש בקבוצות וואטסאפ באיזור שלך אם יש אמא בחל"ד שתרצה לשמור על התינוק שלך בתשלום.

לחפש מסגרת קרובה לעבודה שלך.

למצוא פיתרון איך להביא ולהחזיר ממסגרת רחוקה.

אני מנהלת עובדים בכמה סניפים.

ככה שאין לי מקום אחד שעובדת בו. ולא לוז קבוע.

לפעמים נוסעת 3 שעות.. לא הכי סביר לעשות את זה עם תינוקת.

ויש ימים שאני בפגישות עם גורמים מבחוץ שאז באמת לא לענין להביא אותה- אולי ליום פה ושם נמצא סידור או שבעלי ישאר אז, כי זה לא רב הימים.

אין אמא בחלד, כאמור, יש כבר יותר מ20 אמהות במצבי

אז הרעיונות די מוצו.

זה מתסכל

גם לשנה הבאה אינלי מסגרת..

למה אין פה מספיק מטפלות??

כמה עשרות נשים (יותר מכפול מאצלכם) באזור שלנו התפטרו מהעבודה כי לא היתה מסגרת, אני הייתי ביניהן. זה לא היה קל ואין לי איך לעודד, רק להציע אחת מ2 אפשרויות שלא יושמו אצלנו בזמנו:

1. כמה מתוך 22 הנשים אצלכן תפתחנה משפחתונים עבור כל השאר. החיסרון הוא שזה ממש לא מתאים לכל אחת, ורוב הנשים רוצות לחזור לעבודה המקורית שלהן ולא להיתקע מאחור בשביל שאחרות תחזורנה לעבודה

2. לעשות "קייטנת אמהות" - מארגנים מתוך 20 המשפחות קבוצה של 5 או 10 אמהות שבכל יום אמא אחת או שתיים (בהתאם לכמות הילדים) נשארות עם כולם וכלל האמהות פנויות לעבוד 4 ימים בשבוע. היתרון פה הוא שכולן יכולות לכאורה לחזור לעבוד, אבל החסרונות גם לא קטנים כי את צריכה לסמוך על האחרות, זה קשוח לוגיסטית לארגן, יש כאלה שלא יכולות לחזור רק ל4 ימים וזה 5 או כלום וכו. אגב, היתרון של להרכיב קבוצה של 10 תינוקות ולא 5 הוא שלשתי אמהות יהיה קל ונעים יותר להתמודד עם קבוצה מאשר לאחת, ובעיניי גם יותר קל לסמוך על 2 מאשר על מטפלת אחת.

אם יש לך אופציה לעבוד בחלק מהימים ואת רוצה פתרון פרטני רק לך ברוח האופציות האלה אז לעשות כמו אופציה 2 אבל עם 2-3 אמהות שאת מכירה וסומכת. הקושי בכל האפשרויות הוא כמובן שגם את תצטרכי להיות יום שלם לפחות עם כמה תינוקות בבית... 

התארגנו כמה נשים

וכל יום הגן עבר לבית אחר.

בשלב מסוים אחרי מספר שבועות אחותי הסכימה שהגן יהיה אצלה בבית, לא יודעת מה היה השיקול אבל זה התאים לה (בעיקר היה את העניין של העברת המשחקים, משטח פעילות בקבוקים וכו ממקום למקום.

בכל יום הגיעה אמא אחרת להיות עם הילדים.

היה מדובר בסהכ ב 4 תינוקות, אף אחת לא שילמה על זה, ככה שאיכשהו כולן הרוויחו וכולן גם הפסידו יום עבודה.

משחקים כל אמא דאגה להביא, אוכל כנל.

אני דווקא אהבתי את הרעיון.

היה להן גם מאין הסכם כזה שאפשר לעבוד במקביל (לאלה שיכולות להעלות עמדה מהבית), היו גם שיתופי פעולה ביניהן, אם לאחת יש שבוע עמוס אז תביא יומיים בשבוע שלאחר מכן.

זה פשוט הסתדר להן איכשהו.

מפיטורין עד שנה

אבל זה לא יעזור לך אם זה יהיה באווירה לא טובה מול הבוסים...

מי אמור לאשר?

בעיקרון מותר לצאת לחלת לאחר חופשת לידה עד רבע מהזמן של תקופת העסקה

ולא יותר משנה

וחייבים לקבל אותך לעבודה בחזרה אחכ

בכל מקרה בעיני זה לא משנה אם זה חייב להיות באישור המעסיק או לא

כי החוק לא מגן על השם הטוב שלך....

ואם זה נכפה על המעסיק - בסוף זה יתגלגל אליך בחזרה...

חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה

הלוואי ויהיה לי אומץ לבקש את זה בכלל (אני אמורה לחזור לחודשיים וחצי בערך עד סוף השנה. ולא בטוחה שאמצא סידור לקטן).

לק"י

ואני לא מהמעיזים לבקש כל דבר🙊

(למרות שבפועל הכי הגיוני להעלות את זה, ולראות אם זה מסתדר. כי יש לי מחליפה, מה שלא מובן מאליו, אבל יש עוד מורות שצריכות ללדת, והגיוני שבונים עליה שתחליף מישהי אחרת....

הייתי רוצה לפחות להוריד חלק מהמשרה עד לשנה הבאה).

(וגם כלכלית זה יהיה קצת כבד, אבל כנראה שנסתדר).

וסליחה פותחת שניצלשתי קצת לפריקה משלי.

אני ממש מבינה אותך❤️

אם אני ארצה להוסיף מעל למשרה, בטוח יתנו לי גם את זה בשמחה.

אבל חשוב לדעת. תודה!!

נורא לא נעים

כי גם ככה קבלו אותי בהריון

והיו סופר נחמדים איתי.

גם כלכלית מורכב לי להאריך...

זה בעיניי לא סיבה לריטלין.

אני מבינה שזה הדבר הכי קל למורה, ונוח שאם הורים משתפים פעולה אז יאללה למה לא.

אבל נשמע שהילד בסדר גמור, הוא רק בכיתה א, בעבר בכלל לא היתה ציפיה לעלות לכיתה א קוראים ורק בשלב הזה של השנה ילדים התחילו להתאפס על הנושא.

הגבירו את הציפיות מהילדים לשמיים, שיבואו קוראים, שלא ידברו, שלא יזוזו, שיתקדמו כולם בול באותו קצב כי אם זה מהר מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתת מחוננים ואם זה לאט מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתה קטנה או שילוב וכמובן כדורים.. ולמרות שמורים עובדים מאד מאד קשה, נשמע לי שיש דברים שהם פשוט החליטו לא להתמודד איתם.

אישית לא הייתי נותנת גם את מה שאתם כבר נותנים.. הייתי מדברת עם הילד מסבירה לו כמה חשוב לא להפריע בשיעור, עושה לו מבצע עם טבלת מדבקות או כל תמריץ אחר. וכן, לפעמים הוא ידבר ויהיה אסוציאטיבי (הוא ילד! הם אסוציאטיביים...) וזה יהיה בול כמו כל ילד אחר.

ועם ההתקדמות ההו כה חשובה בקריאה - פשוט שבו איתו בבית ותקראו. יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן. אז מה

פשוט יש סביבי המון ילדים בגיל הזה, חלקם ילדים עם אתגרים כאלה ואחרים וחלקם "נורמטיביים" לגמרי (יודעת שזה נחשב מילה פוגענית, אין לי ניסוח יותר טוב כרגע), ואני ממש רואה שזה חוזר על עצמו אצל המון ילדים, שגרים באזורים שונים ובתיס שונים. עם הילדים המאתגרים יותר אני עוד יכולה להבין, אבל ילדים שקצת חולמים - אבחון וריטלין, ילדים שמדברים- אבחון וריטלין, ילדים שלא משתלבים חברתית - אבחון ותרופות. ועוד ועוד.  ברמה שבית ספר לא מוכן לתת לילד שקט שלא מפריע בכלל אבל שמאובחן עם דיסלקציה עזרה עד שיקח ריטלין.. לא יודעת פשוט נשמע לי מוגזם כל המצב

בכיתה המורה שלו לא התלוננה על דיבורים

יזמנו כמה פעמים כבר שיחות איתה והיא אמרה שההוראה המתקנת תעזור לו אבל חוץ מזה הכל בסדר גמור

(הדגישה שאין לנו מה לחשוש שהיא כבר עברה הרבה ילדים ופגשה הרבה סוגים והוא יעלה על דרך המלךך עם הקריאה)

הייתה אפילו רגועה מדי

אני מדברת על דיבור אצל המורה התקנת שעוזרת לו בקריאה

שם זה שיעור אחד על אחד

וכנראה הציפייה היא להיות הרבה יותר קשב כי למעשה אין הרבה הסחות...

לק"י

כל עוד הוא לומד ומתקדם (ולא מפריע אפילו לאחרים), אז הכל בסדר.

שהמורה הפרטנית תמצא דרך להתמודד עם זה.

על כזה דבר

לכדורים יש המון תופעות לוואי

אם לא חייבים לא כדאי

ואני חושבת שהגיוני שכשהילד באחד על אחד הוא יותר מעוניין לפטפט

יכול להיות שזה מבחינתו חוג עם "חברה גדולה" והוא לא מבין שזה זמן שיעור. או שלא בא לו עוד שיעור של להחזיק את עצמו בנוסף לשיעורים בכיתה. חוג זה דבר משוחרר יותר..

מממש לא הייתי נותנת ריטלין על כזה דבר. זה כדור עם הרבה השפעות

הוא נשמע ממש ילד מתוק ולעניין. ילד שמח שבשיחה אחד על אחד באלו להנות

אם המורה בכיתה לא מתלוננת, מי היא שכן תתלונן? שתתמודד. היא מצפה שהשיעור ירוץ כמו במרתון?

כותבת את דעתי האישית בלי שום הבנה בתחום. הוא נשמע כלכך מתוק!

בה יש לי עוד ילדים.. כולם מתוקים מאוד 

אבל בו יש משהו שובה לב 

מקבלת על זה הרבה פידבקים מאנשים

שמחתי שהתרופה לא כיבתה אותו  לגמרי כמו שחששנו

וניסינו להתמודד עם ההשלכות האחרות

ועכשיו זה גם לא מספיק

לא יודעת למה זה ממש הציף אותי...

וכמו שאת אומרת, ילד שובה לב

כולם משוגעים עליו

משהו קטן מתפקשש

וזה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.

ממש מבינה את הכאב שלך

מקווה שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה בקלות.

בשורות טובות 

ועם הריטלין.

ילדים צריכים קצת דחיפה של ההורים בקריאה לפעמים. ולפעמים לוקח זמן ללמוד קריאה ונשמע שהמורה הזו של הוראה מתקנת לא משהו

לק"י

אם רק בשיעור הפרטני הוא פטפטן זה לא נורא.

אם בכיתה, אז צריך לחשוב מה לעשות (לא מבינה בקשב וריכוז. אבל לא בטוח שתרופה זה הפתרון, אם זה הקושי היחיד).

או בגלל הקריאה? אם זה רק לקריאה אז קודם כל כתבת שגם אתם וגם היא רואים התקדמות, ושעם כל הכבוד תנסה להתמודד עם זה שהוא מדבר ואסוציאטיבי. אם יש פה בעיה של קשב וריכוז צריך לבדוק את זה כמו שצריך ולאבחן. עם כל הכבוד למורה הפרטית, מותר לילד לדבר ולהיות מוסח גם אם זה אחד על אחד, והדרך לטפל בזה היא לא לדחוף לו תרופות אלא לעניין אותו- בין אם שתשנה את צורת הלימוד או שתעשו לו מבצע או משהו שיתן לו יותר מוטיבציה. לדחוף תרופות של קשב וריכוז רק בשביל שיעורי קריאה פרטיים נשמע לי פשוט לא קשור. אם היא לא מוכנ העדיף בעיני להחליף מורה ולא לתת לילד תרופות שהוא לא באמת צריך

ועוד אחכ בהמשך התגובות הבנתי שבכיתה הוא בסדר והמורה לא התלוננה ושזה רק המורה באחד על אחד, אז באמת נשמע לי מוזר לתת על זה תרופה..

להפך לנצל את זה שהוא אסוציאטיבי לעשות לו משחקים מעניינים לאתגר אותו, לעניין אותו לא לדכא אותו... ולא בטוח שילד בגיל הזה צריך להיות דממה על הכסא בפרטני... 

פרופ ווטמברג

והוא גם אמר שהוא מבין על מה המורה המתקנת מדברת

שהוא כן ילד עם הסחות יחסית לגילו

ומקבל את ההצעה שזה יהיה לתקופה של הקנית הקריאה

ואז נשקול אם להמשיך אם בכלל צריך...

אני גם מכירה מהבית שהוא מדבר הרבה

זא עשינו אבחון

בלב כבד נתתי לו כי באמת רוצה שיצליח והוא גם יש לו המון מוטיבציה

אבל עכשיו היא ממש גרמה לי להתחרט...

באמת אחד על אחד זה משעמם כנראה בשבילו

אבל בכיתה עם כל ההסחות הוא כנראה לא משתעמם, בכל אופן הוא לא מפריע שזה ממש יפה

והשאלה אם אפשר להקנות קריאה גם בלי הכדור או שזה בלתי אפשרי? היתה תקופת ניסיון? 

בתחילת שנה הוא למד כמה שיעורים

ואז כשיזמנו איתה שיחה על התקדמות היא התלוננה שהוא מרבה לדבר וזה מפריע לו להתקדם כמו שהיא חושבת שהיה צריך

לכן המליצה על  אבחון

מה שלי הפריע בכל הסיפור

זה השורת סיכום

" מתקדם ומשתף פעולה אך עדין מרבה לדבר וכו... ולכן ממליצה לשקול העלאת מינון...

לא הבנתי היא מאבחנת קשב או מורה מתקנת?

לא יודעת איך מקובל לכתוב אבל נשמע קצת קשוח משתף פעולה ומתקדם למה אי אפשר להשאיר את זה שם פשוט

אולי להחליף מורה מתקנת? 

שמורה מתקנת לילדים בגיל הזה

אמורה לדעת להתמודד עם זה

אמורים להיות לה הכלים המתאימים לגרום לו להתעניין וללמוד

הוא לא בן 15

היא לא יכולה לצפות ממנו להקשבה של מבוגר

וגם הוא מתקשה לשבת

ויוצא מריכוז.

המורה אמרה שזה עדיין טבעי כי הם בסהכ באו הרגע מהגן הם צריכים ללמוד סדר יום.

וכל עוד הוא מתקדם היא לא רואה סיבה להתחיל לטפל.

נשמע שהגיוני שילד קצת תזזיתי.

מה אני הייתי עושה...

תגידי לה שהעלית לו ל20 מג ותשאלי אם יש שיפור.

ילד בכיתה א לא צריך יותר מ10 בעיקרון... הריטלין לא משתיק, אולי היא צריכה יותר לתת גבולות?

אולי הוא מפטפט בגבול הנורמלי והיא רוצה שקט?

ריטלין לא נותנים כדי שיהיה למורה קל יותר! נותנים כדי לעזור לילד. ואני גם מורה ואני יודעת שילד שמפטפט זה יכול לשגע, אבל לא בגלל זה נותנים מינון גבוה יותר. 

ואכן תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לפנות לרופא ולהגיד "הילד ממשיך לדבר..."

בתור מורה ילד בכיתה א בשיעור אחד על אחד עד כמה הגיוני שהילד ידבר ועם זאת לא יפריע לו בלימוד?

כמה גבולות יש בשיעור הזה,

כמה מעניין לעומת כמה משעמם,

כמה השיעור ממושך? כמה פעיל וכמה סביל...

ילד פטפטן זה גם אופי, יש לי כאלה בבית, דברנים בלי סוף (בנים!)

היא לא יכולה להמליץ לשנות מינון, בטח שלא להמליץ לתת טיפול תרופתי

היא כן יכולה להמליץ ללכת לנויורלוג שיאבחן. (הוא מאבחן, לא היא).

משהו נוסף, בניגוד לחלק מהדעות כאן אני חושבת שילד שהוא אסוציאטיבי ומדבר הרבה בזמן לא מותאם בהוראה פרטנית בהחלט לא תואם גיל. (תלוי כמה ומתי).

אפשר לנסות מרפאה בעיסוק לשיפור תפקודים ניהוליים (אני חושבת שגישת קוגפאן מומלצת מאוד לזה).

לעבוד על זה בבית, (זמן גדל בהדרגה שבו רק קוראים, דקה, שתי דקות עם טיימר.

להקפיד להתחיל ולסיים מטלה, לדבר על נושא ספציפי ).

להתאים את אתגרי הקריאה ליכולותיו, בלי תסכול משמעותי.

ועוד משהו, ממש מוזר לי לקחת ריטלין להקניית הקריאה, ומה עושים אחרי שקוראים?

יש אתגרים אחרים, הבנת הנקרא, חשבון וכו'

והם אתגרים לא פחות קשים שדורשים לא פחות משאבי קשב.

איך מגיעים למי שעובדת לפיה הגישה הזו???

גם אני שאלתי כמוך

מה זה תקופה מוגבלת

ואמרו שכן זה אפשרי

ואחרי שיעלה על המסלול מבחינת קריאה כנראה כבר לא יצטרך

עכשיו הפנמתי זה גישה פסיכולוגית לתווך להורים את התרופה

כשיודעים ש\זה רק לזמן מוגבל זה  פחות מלחיץ

ובינתיים לאט לאט אפשר להמליץ לשנות מינון וכו...

יש להם גם באתר מטפלים שעובדים בשיטה הזו.

בכללי מרפאות בעיסוק יכולות לעבוד על תפקודים ניהוליים. שזה קושי מרכזי אצל ילדים עם הפרעות קשב

יש לנסות כל מיני שיטות להתמודד עם הקשב והריכוז. אם יש לילד בעיה של קשר וריכוז היא לא תיעלם אחרי שהוא ילמד לקרוא...

לא מכירה את גישת קוגפאן אבל זה שיטה להתמודדות וטיפול בקשב וריכוז

יש באתר פירוט של מטפלים

אני גם מבררת על זה, הקלינאית תקשורת שלנו ממש המליצה. 

פעם ראשונה ששומעת על המושג

איך מגיעים לכאלו שעובדות לפי הגישה הזו?

ואגב גם אני שאלתי מה זה אומר רק לתקופה מוגבלת להקנית הקריאה?<

אחרי שהפנמתי גם את הסגנון שהיא חותר ת אליו זו שיטה פסיכולוגית אולי כדי לא לתת הרגשה 

שעכשיו הילד הולך לקחת תרופה לכל החיים

אלא זה רק לתקופה של הקריאה.. ואחכ רק להעלות מינון וכו וכו

ובאמת תוהה עד כמה רחוק לקבל הכל או באמת אני צריכה לעצור ולהגיד עד כאן יש עוד שיטות לעזור לילד...

זה דבר שחדש לי ובאמת אני תוהה לגבי כל הסיפור הזה

בין הלימוד קריאה לקשב וריכוז. אם יש לילד בעיה של קשב וריכוז, כדאי לדעתי לאבחן ולהחליט איזה דרך טיפול אתם רוצים (לא חייב תרופות, אבל כדאי שתדעו עם מה אתם מתמודדים) כי הבעיה לא תהיה רק עכשיו בלימוד קריאה אלא בעוד דברים בהמשך (דרך אגב, למרות מה שהמומחה אמר, זה לא נשמע שיש פה בעיית קשב וריכוז חמורה שתצריך בשלב הזה טיפול תרופתי, כי הוא כן מסתדר בשאר התחומים ובבי"ס).

בלי קשר, הוא צריך הוראה מתקנת ללימוד קריאה. ובשביל זה למיטב ידיעתי לא צריך ריטלין, אלא יש גישות ודרכים שונות של והראה מתקנת שבה מלמדים את זה וכנראה שהמורה הפרטית הזאת פשוט לא מתאימה לילד שלכם. באופן כללי, אם בכיתה של שלושים תלמידים שבה מלמדים בשיטה אחת הילד לא צריך ריטלין אין שום סיבה שיקח לשיעור פרטי, שתתכבד המורה הפרטית שהוא התלמיד היחיד שלה בשיעור הזה ותתאים את עצמה אליו, ואם היא לא מוכנה אז שווה להחליף מורה.

איפה מוצאים על זה מידע?

בדרך משחקית

שיטת חמוטל שהינו

זה לא בסמכותה ולא בתחום אחריותה. היא יכולה להגיד מה היא רואה,
ולהמליץ לחזור לרופא, לא מעבר.
אני הייתי שוקלת להחליף מורה, בפרט אם בכיתה המחנכת לא מתלוננת על זה.

חיזקתן אותי

לא יודעת למה הרגשתי חצי מרומה... כאילו אני זרמתי במשהו שאני לא מתחברת אליו והמערכת מנסה לשנות לי את הילד

לפה או לפה 

לפעמים צריך חיזוק מבחוץ

אמנם לא מורה על כיתה גדולה ב"ה, אבל כן עובדת עם ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.

כמו שכתבו לך )לא קראתי הכול) למורה אין סמכות להגיד להעלות מינון או להמליץ תרופה מסוימת. מורות מאוד מאוד נזהרות במילים שלהן בהקשרים האלה. רק מי שבסמכותו לאבחן ולתת תרופה בסמכותו גם להגיד את זה.

דבר שני... למי מפריעים הפטפוטים? למורה מפריע? אז שתתמודד... הוא איתה בפרטני?

אם הילד מתקדם ולומד לקרוא ומשתפר למה היא כתבה את זה? הרי המטרה אצלה שהוא יתקדם לא שיהיה בשקט...

אולי לנסות להבין ממנה מה היא מתכוונת ורוצה, ועל הדרך לגרום לה להבין שאם זה מהסיבה הפשוטה שהיא רוצה ילד טטל'ה בחינוך סובייטי אז זה לא המקרה😅

סליחה אם כתבתי קצת חריף, אני די בהלם שמורה כתבה להעלות מינון של תרופה.

פעם מורה אמרה לנו להעלות מינון.

זה חוצפה ולא מסמכותה, לא נכנסתי איתה לזה כי רציתי לשמור על היחסים.

התייעצתי עם הרופא הוא המליץ שלא.

חזרתי למורה ואמרתי לה שאכן הרופא העלה את המינון ושתעדכן אותי לגבי הילד.

באותו היום היא אמרה שהוא היה ילד קסם.

גם בימים הבאים היא לא העלתה דברים חריגים ואני החמאתי לה על ההמלצה שלה.

לאורך כל אותה השנה היא הייתה בטוחה שהילד מקבל את המינון הגבוה שעליו היא המליצה ושיבחה את הילד לא מעט.

בשביל הילדים, איפה שצריך, אני משקרת בלי חשבון.

זו לא המלצה כיצד לפעול, משתפת מהמקום שלי.

מה זה אומר על המורה?

מה זה אומר על הילד?

עוד לא הגעתי למסקנות, משאירה אותן לך.

בהצלחה בכל מקרה. 

או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם

(אם זה הריון ראשון)

שיהיה בשעה טובה!

בקלות ובבריאות!

אין סיכוי שאצליח להפתיע...

הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...

ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו

לא סיפרתי לו שאני בודקת

ולא האמנתי בכלל שזה זה

זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח

הופתעתי ממש

אני תמיד עשיתי באמצע היום

קניתי ובדקתי

פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון

שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי

לא ראיתי טעם בזה

שיחה רגילה לגמרי

לא אוהבת הפתעות

לא לעשות ולא לקבל

במיוחד לא מאנשים קרובים 

יש מחזור קבוע

ואז אין תאריכים מדויקים 

או שהוא לא מסודר.

הדימום לא הגיע עם הפרישה

המחזור שלי לא סדיר

דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.

בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.

אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.

והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.

אין אמון בבדיקה ביתית

היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂

סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי

אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.

מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין

מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.

אמן אמן! בהצלחה!

אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.

הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה. 

הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה). 

תנוחי הרבה וכמה שיותר

בע"ה יעבור לו עם הזמן.. יש תינוקות כאלה ויש מצב שממש אוטוטו ישתפר

אפשר להיעזר במנשא שמותאם לגיל לידה מדי פעם ויש גם ערסל ניענוח

לגבי האחים לא להיבהל

תגובות אחרי לידה זה ממש הגיוני

בטח אם הוא כרגע לא רגוע

אפשר לדבר הרבה לא בהטפה על הנס הזה

ואיזה יופי שזכינו באח משמח למשפחה

ואיזה יופי שהוא בריא

ואיזה כיף שיש להן עוד מתנה מדהימה כמו שאתם מתנות מדהימות

להכניס לשיח...

ובע"ה לאטלאט יחלחל אליהם

וזה לא לעכשיו כי עכשיו את רק צריכה לנוח זה נשמע כמו בקשה לצומי

וזה בהמשך... לנסות לתת לכל אחד זמן שלך איצו לבד

את בשכיבה /ישיבה ונמצאת רק איתו ומקשיבה רק לו

אפשר גם שוקו ועוגיה

בהצלחהההה

חזרתי לעבודה כעבור חצי שנה רק כי כבר לא יכולתי לשאת את הצרחות שלה. בעלי לא רצה יותר ילדים בגלל הסבל שזה היה, אבל אמרתי לו שאני חייבת תיקון.

עם הזמן החל מגיל שנתיים זה התמתן.

היום ב"ה היא כבר בת 9, ילדה מהממת רגישה ברמות, כנראה שהצרחות היו חלק מהרגישות הזו.

אני עוד בתחילת הדרך שלי

אז לא יודעת כמה הניסיון שלי יתרום

אבל מעבר לסבלנות

אולי לבדוק אם יש קושי ספציפי שאפשר לתת לו מענה ולהקל

שפת התינוקות דנסטן כדי להבין את הצרכים שלו יותר

אוסטיאופתיה לגרעפסים/גזים

יועצת הנקה שתעשה סדר

יודעת שאני גיליתי שיש דברים כאלה שיכולים ממש להקל! ולא הכל זה רק לחכות שיגדל...

וכמובן חיבוק גדול לך! 

זה לא נעים לך בבטן/ קשה לך להירדם כי אין לך מוצץ/ היית רוצה להצליח לינוק יותר טוב ופחות לקבל תחליפים- לגלות אמפתיה לקושי שלו כשהוא בוכה. מאמינה שעם הזמן גם הילדים יתפסו את נק' המבט הזו.

בנוסף, אפשר להגיד להם אם שומעים אותם אומרים משפט צובט כזה, נכון, היום לא קל לו, אבל כשתעבור התקופה הקשה שלו ואולי אפילו רק עוד 10 שנים, אתם פתאום תראו איזה כיף לנו שיש לנו אותו. ובלי להילחץ. זו דרך ישירה ונורמלית של ילדים שלא רוצים להתמודד עם אתגר, וזה בכלל לא אומר שהם לא אוהבים אותו ושמחים בו, אפילו אם הם עדיין *באמת* לא מרגישים אליו אהבה ואחוה.

חיבוק, נשמע מעייף ומתסכל בהחלט גם בשבילך 🤍

להתחיל עם הבנה

שתינוק זה לפעמים סיוט

ולגיטימי להרגיש שיותר טוב בלעדיו

כנות והכלת רגשות

זה הצעד הראשון לחיים טובים

אחרי זה אפשר לחשוב על הקלה/ פתרונות 

וזה גם טוב שהם מדברים את זה שקשה להם. זה בסדר שיהיו משפטים כאלו.

הייתי ממליצה דווקא להיות אמפטית כלפי משפטים כאלו- "וואי זה באמת קשה שהוא בוכה הרבה" אפשר לשתף אותם שגם לך קשה.

ומצד שני בזמנים רגועים כשהם לא עצבניים עליו. אפשר לשתף אותם שזאת תקופה קשה עכשיו ועם הזמן הוא יגדל ויחייך, ויהיה מתוק וחמוד.

וגם לשים דגש על המתיקות שלו גם עכשיו. איך הוא תופס עם האצבעות הקטנות שלו. והחיוך הרפלקסיבי החמוד. וכשהוא ישן אפשר להראות להם כמה הוא מתוק.

אני מכירה את התחושה הזאת שהחיים התהפכו. חוויתי את זה אחרי הלידה הראשונה וזה ממש ממש לא קל. תני מקום לקושי הזה. תחמלי על עצמך בתוך הסיטואציה המורכבת. זאת לא כפיות טובה שקשה לך עם תינוק מאתגר, גם אם ברוך ה' הוא בריא והכל בסדר. ובעזרת ה' עם הזמן הוא יסתגל לעולם והכל יתייצב מחדש. אבל זה יכול לקחת חודשים.

וטיפ קטן פרקטי שמאוד עזר לי- להשתמש הרבה במנשא. אצלי זה ממש הרגיע והרדים בגילאים הפיצים.

וחוץ מזה- להקל על עצמך בכללי איפה שאפשר. זה הגיוני להוריד סטנדרטים במשך תקופה משמעותית אחרי הלידה. אחרי אחת הלידות שלי השתמשנו בעיקר בחד"פ במשך 5 חודשים עד שהרגשתי שאני פנויה לחזור לשטיפת כלים.

בהצלחה רבה!!! בעזרת ה' שישתפר בקרוב!

דווקא כשזה לא ילד ראשון, יש עוד ילדים שצריכים אותך והבית לא יכול להתנהל לפי הקצב של הבייבי.

לפעמים זה מאתגר יותר

אני מציעה ללכת לרופא ילדים מנוסה שאת סומכת עליו, לספר לו הכל ולשמוע מה הוא אומר.

לפעמים יש משהו שמציק או כואב ואנחנו לא יודעים (ריפלוקס, דלקות אוזניים, מערכת עיכול לא בשלה ועוד ועוד). רופאי ילדים רואים המון תינוקות ובגלל זה אני אוהבת להתייעץ איתם (אפילו על קשיי התנהגות או הצבת גבולות אני מתייעצת לפעמים).

לפחות תדעי שמבחינה פיזית בדקת הכל.

עוד נקודה שכדאי לבדוק זה הטונוס שרירים, ילדים עם טונוס גבוה הם בכיינים, לא רגועים ומגיבים לכל שינוי קטן.

את יכולה לקרוא על זה  כאן

הכול על טונוס השרירים בתינוקות – היפוטוניה והיפרטוניה

ההרגשה שהתהפכו החיים הגיונית אם לא היו תינוקות בבית הרבה שנים

זה כמו ילד ראשון בעצם

עם התוספת של האחים בבית שגם דורשים תשל

אז קודם כל לא להרגיש רע בגלל ההרגשה

תינוק זה לא דבר קל בדרכ

יש תינוקות רגועים יותר ויש כאלו שפחות ויש כאלו שהרבה פחות

אני כן חושבת שלפעמים יש משהו פסיכולוגי שהתינוק מרגיש

למשל לי יש ילד שבתור  תינוק נולד בתקופה משפחתית רגישה מאוד בגלל התעסקות עם משבר אצל קרוב משפחה

מעליו יד 2 גדולים שכמובן גם דרשו את שלהם

והוא בכה כללללל הזמן

ביום וגם בלילה 

במנוחה או בנסיעה (אז בכלל הצרחותץ הגיעו עד לב השמיים)

זה היה ממש מסתכל

בכיתי איתו

הילדים היו בשוק 

והם קטנים סהכ

התרגלו לראות אותי מסתובבת איתו ובוכה

הרופא טען שאולי יש משהו כמו ריפלוקס ואולי לכן

אבל לדעתי  חוץ מזה הוא הרגיש את המתח עוד בבטן

ונולד לתוך תקופה רגישה

והוא הרגיש...

ברור שזה לא קל לשמוע בכלללל

אבל אחרי שאני עברתי את זה 

התובנה שלי הייתה להיות יותר רגישה כלפיו

תנטרלי רעשי רקע ותהיי שלמה איתו

להראות לילדים כמה שיותר שהלוואי להרבה כאלו "קשיים"

ושאת אוהבת ושלמה איתו (למרות שבפנים אולי גם לך קשה)

תנסי כמה שיותר לשחרר מהמתח סביבו

הוא יגדל והאחים שלו  יאהבו אותו מאווווד

וטכנית מנשא או כל דבר שיכול לעזור...

לי מאוד עזר הספר: התינוק הכי שמח בשכונה.

אמנם בהקדמה וגם מידי פעם כתובים הבלי אבולוציה וכו' שאפשר למחוק.

הספר מתאר למה לתינוק קשה מחוץ לרחם ונותן 5 צעדים להרגעת התינוק ומסביר טוב על העיטוף - הצעד הראשון (הייתי נגד זה בהתחלה).

בעיני זה ספר חשוב, אבל ממליצה לקחת משם את מה שמתאים  ולא לפחד לנסות.

הצעתי לבנות משפחה וחברות יולדות את הספר, וזה סייע בהרגעת הצרחות לרובן באופן משמעותי.

@לפניו ברננה! 

@שמש בשמיים 

@מצפה88 

@חשבתי שאני חזקה 

@מכחול 

@התלבטות טובה 

@בוקר אור 

@בארץ אהבתי 

@ואילו פינו 

@מישי 22 

@התייעצות הריון 

@השם שלי 

@שומשומונית 

@כבת שבעים 

@תודה לה'' 

@עוד מעט פסח 

@חולמת להצליח 

@פצלשהריון 

@אוהבת את השבת 

@אמ פי 5 

@שמ"פ 

@רקאני 

@שירה_11 

@תוהה לעצמי 

@שושנושי 
 

מי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת להצטרף ולהגיב ובעזרת ה' נתייג את כל מי שפעילה בשרשורים מי שמתוייגת כאן אבל לא רוצה תיוג תגידו לנו ונוריד מהרשימה

מתחברת בהנקות ומתנתקת כשהוא ישן או משחק כדי לנצל את הזמן.

בצהריים עם הילדים בעזרת ה' אני אקח שעתיים או שלוש הרמטי יותר

בלי נדר

תודה על התיוג!

מעכשיו עד 19:00

שוב, עד 19:30

זה עוזר לי להתנתק כמו שצריך וללמוד למבחן....

בעזרת ה' בלי נדר

רוצה לתת לו משימה,תני לו משהו אחר לעשות

ושלא קשור בטיפול באחים שלו לדעתי

שאנחנו מביאים ילדים התיפעול שלהם זה שלנו ולא של האחים (ואני אומרת את זה בתור אחת שגדלה במשפחה בורכה ועדיין ככה זה היה )

אז המשימה הזו זה באמת בעיני לא משהו שהייתי נותת לו לעשות 3 פעמים כי בסוף זה באמת לא קשור לתחום האחריות שלו

לעומת זאת שטיפת כלים/סדר וניקיון בחדר/ לקנות משהו מהמכולת שצריך כן נשמע לי יותר כיוון 

אם הוא מסכים מעולה, אבל טיפול בילדים זה עליכם.

משימות שלו זה להיות אחראי על דברים שקשורים אליו

עורכת- 

זה ממש מובן שיש לכם צורך בעזרה הזאת, פשוט באחריותכם למצוא פתרון.

אפשר להןדות לו על זה שעשה את זה עד עכשיו (כבר פתר לכם חצי שנה וזה לא מעט), ולשתף שזה אתגר עבורכם ויעזור מאד אם יהיה מוכן להתגייס אפילו לחלק מהימים. אבל לא בקטע מניפולטיבי, לתת לו בחירה אמיתית ולמצוא לכם מראש אפשרויות אחרות כפתרון שהוא יהיה מודע להם וידע שהוא יכול לבחור. 

1. דינמיקה בבית. למה הוא מאיים ? על מה המתח? האם אחים שלו עוזרים?

2. האם אתם באמת צריכים עזרה שלו או שזה נטו חינוכי? לדעתי ילד צריך להרגיש שעזרה שלו באמת משמעותית למשפחה ומעריכים את העזרה שלו.

3. מה עומס שלו בכללי ? תפילה, לימודים , סניף , חוג , חברים?

4. האם יש לו זמן לעצמו

5. מה מצב רגשי שלו? מה מקובל בשכונה שלך מבחינת עזרה בבית?

6. מה אבא חושב? חייבים אותו בתמונה

אמרת לו שאיתך לא מדברים באיומים, אבל קצת נשמע שאת גם דיברת איתו באיומים...

סליחה על הישירות❤

כדי שאדם כלשהו ירצה לשתף פעולה, כדאי לפנות אליו בכבוד ובצורה של בקשה, לא בדרישה.

אמנם כן, יחסי הכוחות ביניכם לא שווים, כי את אמא והוא הבן שלך, אבל כרגע את זו שבעיקר מחויבת לו ולטובתו, ופחות הוא לך.

אז בהחלט אפשר לבקש ממנו! והוא בגיל בוגר, שאפשר להסביר לו למה את זקוקה מאוד לעזרה הזו ולמה את סומכת דווקא עליו בעזרה הזו.

אבל לדרוש בצורה תקיפה - זה רק יביא אותו להתנגדות.

ובאמת - הוא לא חייב לעזור עם אחיו. הוא אמנם אח שלו, אבל הוא בעיקר הבן שלכם, ואתם אלה שמחויבים לדאוג לו.

מקווה שתמצאו את הדרך לבקש את עזרתו של הבן הגדול מתוך נתינת תחושה שאתם רואים אותו ואת צרכיו, וגם שבשורה התחתונה תקבלו אתם את העזרה שאתם זקוקים לה...

קיבלתי עליו מלא המלצות, רק מלקרוא את שם הספר אני משום מה מתכווצת 

אני חושבת שחלק מהשחרור הנפשי הוא ההבנה שכשאני  מאפשרת מרחב משותף בבית ברמה הנפשית בעיקר והטכנית, אני לא עושה אתזה כדי לקבל בדיוק את ה'אור' שאני רוצה לקבל מהשני, אלא שמה במרחב את האמון בו שהוא יביא למרחב המשותף שלנו מהטוב שלו - שלפעמים גם אין לי מושג מושג איך הוא נראה. אבל זה יהיה הוא ויהיה שלו ויהיה לו את המקום לבחור מה הוא רוצה להביא לכאן.

אז כמובן שמה שהוא לא רוצה מצד עצמו להביא - לא יהיה ,או שהוא יבחר לשמח אותך ולהביא מתוך עצמו גם את מה שברצון שלך - אבל אין לדעת.

המטרה היא לא מניפולציה .