פורום הריון ולידה (עמוד 5072)

לפעמים בבוקר הבטן קטנה כזאת ובערב אחרי יום מלא עבודה הבגדים פתאום מתפוצצים...חחח

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/256986

הלב שלי התחיל לקפוץ בדילוגים כשקראתי את זה...

הסיוט הכי גדול שלי זה שלא אספיק להגיע לבי"ח... (יוקטנה- אל תצחקי בבקשה...)

לידה אחת כמעט ילדתי באוטו ומאז אני מסויטת...

נראה לי מתוכנן משהו

הם לא יודעים באיזה תאריך הם ילדו, לא?

שאלה 1- מאיפה יש להם מיילדת בטלפון?

 

שאלה 2- מאיפה צצו בגדי התינוק שבתמונות?

 

שאלה 3- הלידה היא לא פתאומית, בטוח היו לה צירים.. למה היא לא ניסתה להגיע לבי"ח?

 

בקיצור, יכול להיות שזה היה בשביל ללדת ברוגע כי יש ילדים בבית..

 

 

ב. בתיק לידה שמים לפעמים בגדי תינוק שיהיה לו עם מה לדפוק הופעה כשהוא משתחרר או שהקפיצו להם אחרי הלידה

3- מהכתבה מובן שהיא לא ידעה אם ליסוע או לא.

 

אבל, הכל יכול להיות....זה עדיין קצת תמוה כל הסיפור הזה, 

אבל מה רע להם, קיבלו עוד 2 לילות חינם+ תינוקת בריאה (כי עשו סקירה!!! חה חה!!!)

וממשחק ופחות מלמידה של כיתה ולוח.

דר"א הלימוד לא דרך החיים עצמם ומשחק כבר מתרחש בגן (מעל גיל שנתיים). מה שיש בו נראה לי מספיק לגיל הזה.

בבית את יכולה מעבר למשחקים הרגילים שמאד מלמדים לשבת איתם עם ספרים שמתאימים לגיל בערך 10 ד'. באמת שילד בגיל הזה לא מתאים לו יותר מזה (בנוסף לגן) לענ"ד.

בימינו שלימודים בצורה מסודרת, בכיתה וכו'...הם בערך 20 שנה יותר חשוב לא ליצור אנטי...

בעיני, הרב יותר חשוב לילד, לספוג כמה שיותר אהבה בשנים הללו.

תינוק ופעוט סופגים אהבה בעיקר במגע: להחזיק אותם על הידיים, לקרוא להם סיפור כשהם בזרועותייך, להרדים אותם בחיבוק בלילה, כשהם זקוקים לכך.

זה מה שיהפוך אותם לבני אדם שלמים, בטוחים, מאושרים.

לימוד עודף בשנים הללו לא יתרום לאושרם, ולכן לא חשוב בעיני.

זו הגישה שלי

את צודקת

עם זה אין בעיה בכלל!!!!

הם מקבלים המון ובכיף

תודה

אולי אני  אמא לא אחראית....

היא כותבת שיש לה גם ילדים גדולים. יש להם גם שכל לפתח. לא רק צורך באהבה כל היום.

רוב מוחלט של ההתפתחות הזאת קורה מאליו, מהרצון הטבעי של ילד להבין את מה שמקיף אותו (כל זמן שלא חונקים את הרצון הזה).

לעומת זאת בשביל לקבל אהבה - הם זקוקים לנו ועוד איך.

לכן הגיוני להדגיש דווקא את הפן הזה.

הופתעתי מאוד לקרוא מה שכתבת.

את חושבת שכל האמהות כאן יושבות ולומדות עם הילדים?

ממש לא נראה לי...

תראי, אני לא יודעת מה קורה במוח עד גיל 3, אבל גם אם זה נכון, נראה לי שאת יכולה (וצריכה!!!) להירגע.

למה?

קודם כל, כי אמא שלחוצה על משהו זה אף פעם לא טוב.

שנית, הרי הלמידה בגילאים האלה לא מתרחשת כמו בכיתה, עם ספר והסברים פרונטליים פחות או יותר. כל משחק שהילד משחק בו הוא לומד. יותר ממה שנראה לך.

הוא לומד בהתחלה על מרקמים וצבעים וגדלים, אח"כ על יחס בין חפצים וכד', ובהמשך על המון תכונות שלו, של חבריו למשחק ושל המשחקים בעצמם.

בעצם- הוא לומד דרך המשחק חוקים בסיסיים בפיזיקה , כימיה , מתמטיקה, בוטניקה וגיאולוגיה ועוד הרבה..

הוא גם לומד איך להיפגע ואיך לפגוע, איך להתגבר ואיך לוותר, איך לעמוד על שלו ואיך לכבד רצונות של אחרים.

המון!!!

 

אני שותפה להרגשה שלך שאפשר גם ללמד דברים בגילאים האלה. אבל הכל יכול לבוא בנחת, בזרימה, מתוך מה שאת אוהבת ומתחברת אליו, וממש לא בצורה של "לשבת וללמוד".

 

אפשר ללמד תוך כדי טיול (תראו את העננים. יש כאלה גבוהים, יש נמוכים. אתם יודעים שיש שמות של סוגי עננים שונים?)

תוך כדי קריאת ספר, תוך כדי בישול עם הילדים (מי יודע למה כל מה שמבשלים אותו נהיה רך ורק ביצה נהיית קשה?)

תוך כדי הליכה לגן (בוא נספור כמה עצים יש עד הגן. זה עץ דקל. יש בעץ הזה המון דברים מיוחדים כמו למשל...)

 תוך כדי נסיעה בטרמפ (תראו, איך הוא עשה כזאת מצווה גדולה בלי להתאמץ כמעט..)

מה שכתבתי הוא כמובן מתוך העולם שלי, אבל לכל אמא יש עולם שלם של ידע, ערכים ותובנות שהיא יכולה להעביר לילדים שלה

וממש לא צריכה לעשות את זה באופן רשמי בזמן קצוב.

 

עוד דבר- באופן מסורתי, בנים היו הולכים לחדר בגיל 3. כלומר, עד הגיל הזה הם היו עם אמם בבית. זאת אומרת שבהוויה הפשוטה של הבית- אמא, אחים, משחקים, חוץ ופנים, הילד לומד מספיק.

 

איזו מתוקה!!!!

א. את צודקת לגבי הלחץ, אך לצערי, אני לא מצליחה להתגבר על כך...

ב. אני יודעת שהלמידה מגיעה מתוך משחק, אבל גם לזה אני לא ממש מצליחה להגיע...

אני איתם כל היום, הקטן איתי בבית עד ספטבר, היא מגיעה ב-13:00 ואני לא מצליחה להגיע איתה למשחק יומיומי.

אנחנו הרבה בחוץ, משוחחים המון, עושים הרבה ביחד, אבל מעט מאוד מאוד משחקים במשחקים לגילה.

היא לפעמים משחקת לבד, ואז אני מרגישה אשמה, 

את צודקת לגבי הכל, אני פשוט חייבת להרגע.

ד''א הילדה מאוד מפותחת, אבל אני מרגישה שזה ממנה, ושאני צריכה כאמא אחראית, לספק לה את הגירויים המתאימים, בגלל המחקרים לגבי המוח.

(אני כנראה צריכה טיפול למוח שלי)

בכל אופן, תודה .

אם היא משחקת לבד, לידך והיא שמחה, מה רע?

נכון שכיף מידי פעם לשחק עם הילדים, אבל זה לא חובה יומיומית שבלעדיה הם לא יתפתחו. מה שחשוב זו הנוכחות שלך. (מכירה את זה שאת שניה בשרותים והם תוך רגע מתיצבים ליד הדלת ומחכים שתצאי?...) ונשמע שיש לך הרבה זמן של נוכחות איתם.

 

רעיון- אולי תשתפי אותה במה שאת עושה בבית- כלים (בת שלוש אצלי כבר שטפה כלים..), כביסה, קיפול כביסה (אצלי היא מקפלת את כל המגבות).

 

סתם נקודה למחשבה, כל תרבות המשחקים הזו שיש היום היא די חדשה. יש לנו בבתים שלנו כמויות אדירות של משחקים לילדים שנועדו לשעשע אותם ולפתח אותם.

וואלה, פעם לא היה כזה דבר. היו מקלות ואבנים, כדור, ואולי קוביות ועוד כמה דברים. והילדים התפתחו בסדר גמור, ואפילו צמחו מזה גדולי עולם...

 

אם מחקרים מדעיים עוזרים לך להשתכנע ולהירגע, אולי תבקשי מיוקטנה להפנות אותך למאמרים ומחקרים בנושא, בטוח יש לה.

את מדהימה...

וגם צודקת!

אנסה לשים יותר לב לדברים הללו, למרות שלדעתי זה קורה בלי שאשים לב.

תודה רבה!

רק לפעמים צריכים תיווך של מבוגר, עם משחק חדש וכדו'

יאנוש קורצאק אמר : כשאתה מגלה דבר מה לילד אתה מונע ממנו את האפשרות לגלות זאת בעצמו (הוא אמר את זה יותר יפה, אין לי את הציטוט המדויק.

ואם לשחק ביחד כמובן רק בנחת לשם הכיף.. בעיקר משחקי דימיון שיכולים לפתח שפה עשירה לילדה בת 3.

ואפילו אם היא משתעממת לבד לא נורא, ילדים צריכים להשתעמם קצת שיהיה להם פנאי לחשוב ולהרהר...

שזה במילים פשוטות, שינוי של המבנה המרחבי שלו. החלבון הוא כמו חוט ארוך שמסודר בצורה מיוחדת, וכשהוא מתחמם מעל לנק' מסוימת, הצורה הזו נהרסת, והחוט נפתח,  ואז החלבונים מסתבכים אחד עם השני כמו שקורה בין הרבה חוטים שמסתבכים אחד בשני ונהיה גוש של חוטים במקום סלילי חוטים נפרדים שיכולים לזוז בחופשיות.

זה הסבר בסיסי. מאמינה שבאתרים של מדע פופולרי תמצאי יותר מידע...

מכל התכתובת כאן, נראה שאמא עושה עבודה נפלאה, אבל מרוב מחקרים, אינה בוטחת בעצמה, ולכן אולי נכון ללכת לטיפול אחד או שניים של רפואה משלימה לפי בחירתה כדי להרגע.

אם אתם מבלים הרבה זמן ביחד, מדברים ומטיילים, את מאפשרת למידה.  את פותחת את כל היקום לילדיך כדי ללמוד מהעולם האמיתי, לא מזה הכלוא בתוך 4 קירות בית הספר.  אינך חייבת לנסות להתחרות עם בית ספר.  חוץ מזה, שמימלא תנצחי את בית הספר.  בית ספר מונע לימוד בהרבה מקרים.  כרגע, בתך פנויה לשחק במשחק כל עוד המשחק מענין אותה, ולהפסיק כשהיא סיימה את הלימוד שלה ממנו.  בבית ספר, כשהפעמון מצלצל, מפסיקים את השיעור, גם עם הילד רוצה להמשיך, ואם הוא רוצה להפסיק לפני הצלצול, אי אפשר, וכתוצאה הילד מפתח אנטי עקב עומס יתר של חומר.

 

אולי, במקום לקרוא מחקרים על חובתך ללמד את הילדים עד גיל 3, תקראי ספרים על "חינוך ביתי".

הרעיון הוא שכל ילד, באשר הוא, משתוקק ללמוד (לכן הוא זוחל, הולך, מדבר - זה לימוד שלו, תנסי להכריח מבוגר להתחיל לבצע פעילות גופנית באופן עקבי ... ).  ילד לומד בשמחה ומרצון, כל עוד לא מכריחים אותו ללמוד.  לכן, הרבה ילדים מפסיקים ללמוד בהגיעם לבית ספר הסטנדרטי  .

 

עד היום, אחד מילדיי זוכר שלמד על קיום מספרים זוגיים ואי - זוגיים בטיול בעיר עם סבתא.  היא חיפשה כתובת מסויימת, והסבירה שיצטרכו לחצות את הכביש כי היא צריכה מספר זוגי.  הילד (בן 3) התפעל מכך שיש מקבץ אחד של מספרים בצד אחד של הכביש ומקבץ אחר בצד השני, שיש סדר למספרים, אין אקראיות.  הילד הזה עכשיו בשנות ה-20, ועדיין זוכר את השיעור הזה  במתימטיקה!

 

אם לילדים יש אמא אוהבת, מחבקת ומאפשרת למידה, הילדים זכו, ובגדול!  ילד משתוקק ללמוד, רק שלא נחסום אותם.

בהצלחה!

 

 

כמו ביטחון עצמי? למה עוד? לריכוז, נדודי שינה, חוסר ביטחון וכו'

אייפק בוודאי מסוגל לעזור (מאוד) במצבים נפשיים מאתגרים יותר ומאתגרים פחות  (כמו שאומרים "רבים ניסו ונושעו"     ).

 

עסוקה אחהצ בללמד / לקדם וכו

דווקא כשהרפתי מהלחץ וקבלתי את מוגבלויות העומס

הם מלמדים את עצמם הרבה יותר טוב ממני...................

לדאוג לצרכים הבסיסיים.

למידה של מה? צבעים?לדברלשחק בכדור...לומדים מהחיים והגדולים גם יכולים לעזור

נגיד 10 דקות פעם בשבוע עם כל ילד. [אצלנו זה בעיקר בשבת]

וגם להגדיר זמן קבוע שבו נמצאים בבית, למשל בין 2 ל4, שבו הגדולים מכינים שיעורים והקטנים משחקים.

לראות מה מעניין את הילד עכשיו, נגיד- ללמוד לספור, ללמוד אותיות, ולנסות לקדם אותו קצת במה שמעסיק אותו.

להציע לו ואם הוא לא רוצה- להניח לו.

אגב, גם יצירה זה מאד מפתח את המח. לצייר על דף עם צבעים, מכחול וצבעי מים, בצק, פלסטלינה.

אפשר לשבת איתם קצת ולתת להם להמשיך לבד.

בהצלחה

הרגילו אותנו בבי"ס שלמידה זה שינון חומר או פינוי זמן ללמידה.

הלמידה הנכונה והמלמדת ביותר היא דרך החיים עצמם.

בזמן קיפול כביסה לדבר על צבעים גדלים שייכות או סתם להמציא סיפור על הבגד המתקפל לו .

 

ואת זה בטוח את עושה המון בבית...

 

כל יום זמן מסויים.  זה צריך להיות לכם כיף. זה באמת קשה עם גילאים שונים להתחלק במשחק, כל אחד רוצה משהו אחר שמתאים לו. אפשר לחשדוב על משחקים מפתחים גם מחוץ לבית וככה זה יותר שחרור, פחות ישיבה ליד שולחן,פחות נוקשות...

לומד רבות גם בלי שיושבים איתו בלבד- כדאי גם לשבת איתו לבדף ולו רק לכמה דקות,מתי שיוצא, אל תעברו מקיצוניות לקיצוניות (כלומר- היא ממש רוצה לשבת עם הילדים, לפנות להם זמן וזה קשה לה אז מציעים לה שתעזוב את זה וגם בלי זה ילמדו)

 

בימות החול זה קשה, עם  מטלות הבית וכו' אבל בשבת יש יותר זמן ממש לשחק איתם.

רק אל תשכחו שבאמת ב"ה המוח עובד כל הזמן, לא רק כשאמא משחקת, לומדים מכל דבר, וכמובן במסגרות יש לפעמים יותר אתגר, מגוון משחקים לפעמים יותר מאשר בבית, זה גם מאוד מעשיר ומהנה את הילד, תלוי בגיל כמובן.

חיבוק! ותשתדלי לא לשים עליה, היא פה הבעייתית, לא את!

אם היא דואגת לך אז שלא תערער ככה את מצבך הנפשי. מה היא חושבת שבזכות ההערה המחוכמת שלה עכשיו יגיע שינוי?

אחות זה מקצוע מדהים אבל היכולת שלהן להיכנס למקומות הכי פרטיים בלי טקט הורגת אותי.

פעורה!!!

וגם הייתי חוזרת בזמן שאני יודעת שהיא שם ומדברת איתה בתקיפות על אופן הטיפול הנוראי הזה...

וואז תנסי לשכוח מכל הענין ואל תחשבי על זה בכלל, זה בטח לא יעשה לך טוב

מסכנה, זה נשמע פשוט נוראי

מרירה וכ"כ לא סימפטית להמשיך להרוס לך מצב רוח. היא פשוט לא שווה את זה.

בהצלחה!!!

ידועות ברובן בחוסר טאקט, ידע בסיסי באנשים ובכלל בחוסר רגישות אופייני.

תתלונני, תתעלמי מההערות ותחזרי בפעם הבאה לאחות הרגילה שלכם.

ואם בכל זאת יש לדעתך גרעין של אמת בדבריה (גם אם מעליב) מצאי לך דרך נעימה וטובה יותר לשמוע את הדברים ולא כך.

א.

 

 

נשמע שהיא ממש התאמצה לגרום לך להרגיש רע..

 

לא פשוט להיות בכזו סיטואציה.

 

תזכרי שאת ובעלך- האחראים היחידים לעצמכם ולילדיכם, ושה' נתן לכם כוח להחליט את מה שהכי נכון לכם,

גם אם זה לא מוצא חן בעיני אחות טיפת חלב.

 

וגם שאת תמיד יפה איך שאת, ושאם את תחליטי מתי שהוא "לטפל בגוף שלך" IמזועזעI - זה יהיה בגלל שאת חושבת 

שזה מה שנכון לך עכשיו.

 

חיבוק.

וזה לא סתם. אף אחד לא קובע אליה במיוחד ומי שהתור שלו התנקז אליה פעם אחת כבר לא חוזר על הטעות.

האחות נהגה בחוסר טאקט לגמרי. שנית רציתי להגיד משהו לגבי השאלות ה"כלכליות" שלה. חלק מהתפקיד של טיפת חלב וגם רופא משפחה זה לאתר ילדים ממשפחות בסיכון. נגיד שאין תזונה טובה או אלימות וכד' ואז הם פונים לרווחה כדי לעזור לילד. אולי לכן האחות בררה את המצב הכלכלי.

אני הייתי מציעה משהו אחר.

קחי לך זמן, שבי עם עצמך ותדמייני שאת מולה, ועכשיו תתקפי אותה בחזרה ותגידי לה את כל מה שנראה לך.

"יא מגעילה, למה את נראית יותר טוב?" "לא, בעלי לא מפרנס אנחנו חיים מהאויר ויש לנו מינוס של עשרות אלפי שקלים. ומה איתך< כמה בעלך מרויח? ואתם מסתדרים עם זה?"

וכו' וכו'.

זה יכול להרגיע...

ממש תודה לכולן על העידוד והתמיכה. עזרתן לי להרגע..

בינתיים החלטתי שלמרות שמגיע לה, אני לא אתלונן כיוון שזה באמת פעם ראשונה (ואחרונה בהחלט) אצלה וניסיתי לדון אותה לכף זכות- אולי באמת היה לה יום קשה או משהו אחר.

אני אחזור אי"ה לאחות הטובה ונקווה שלא יקרה שוב מצב כמו היום כי אם כן אני אעדיף לדחות את התור מצידי בחודש ולא ללכת אליה

לשירק- תודה על ההארה. באמת שאלתי את עצמי למה כשביקשתי שהתור יהיה אצל האחות הרגילה היא אמרה שיש רק עוד חודש והציעה לי את עצמה לתור בעוד יומיים... בזכותך יש לי תובנה חדשה!

לאמא'לה 3- אני מודעת לבעיה של המשקל וזה בעיקר מה שהפריע לי שהיא יוצאת מנקודת הנחה שאני מזניחה את עצמי ולא מודעת.

למירימי- את השאלות על הקטע הכלכלי אני מבינה מה עומד מאחוריהן א-ב-ל ראשית שואלים בביקור של גיל חודשיים. בילדים קודמים לא שאלו בביקור רביעי בטיפת חלב אם השתנה המצב הכלכלי... ושנית והכי חשוב יש מושג שנקרא רגישות, טאקט. יש דרכים יותר מוצלחות לשאול שאלות רגישות. במיוחד אחות שמטבע המקצוע מתעסקת בד"כ באוכלוסיה רגישה יחסית-חולים,קשישים,ילדים וכו'. לא כעסתי על השאלה עצמה כמו על הצורה שהיא נשאלה.

לבת 30- תודה על העיצה המעניינת שלך. אבל אני פחות בקטע של להתקיף ולענות בצורה כזו. גם שהערתי לה ב'תקיפות' זה היה בצורה מאאאד עדינה ביחס לכעס שחשתי.

ושוב,

תודה רבה לכולכן על כל העיצות המועילות ,העידוד והתמיכה הנהדרת!

ועכשיו-

כשאני מכירה אותה כבר כמה הריונות

הצלחתי ל"חנך" אותה

ולהכיר לה סגנון שונה ממה שהיא רגילה.....

 

דבר ראשון את יכלה להתלונן.

דבר שני התינוק קודם כל,שתחבקי אותו ואז היא תתן חיסון.או הנקה קודם וכו'..

ואת והשאלות האישיות ממש לא לעניין. שוב חיבוק גדול1

ברור שחיבקתי אותו עם כל הקושי בדבר.

אני איתו בכל מצב לא משנה כמה כואב לו (ולי...) אפילו כשבבי"ח ביקשו ממני פעם לצאת כדי שיעשו בדיקת דם-סירבתי. החזקתי אותו וליטפתי ונישקתי כשבכה. (אגב, הדהים אותי שהאחות סיפרה לי שרוב ההורים מעדיפים לצאת בשעת הבדיקה מאשר להישאר  ליד הילד ולהרגיע אותו)

אבל אני יכולה לומר בביטחה שהמסכן בכה הרבה יותר מאשר בחיסון רגיל כיוון שהאחות התייחסה אליו כאילו הוא חפץ כמו שסיפרתי ולא ניסתה אפילו לעדן את הפעולה הכואבת ועוד במיוחד שידוע שהחיסון הספציפי הזה כואב מאד והחומר שורף (את המידע הזה קיבלתי מהאחות הטובה שנתנה לו את המנה הראשונה)

^ סדרת סרטונים שתראה לך שאת ממש לא לבד 

 

אבל יש גם אחיות טובות ב"ה.. אולי כדאי ללכת לאחת אחרת?

ואני עם הבנות שאמרו לך להתלונן!

מה היא רואת חשבון או אחות?

שתעשה את העבודה שלה בשקט. חצופה.

יש כל מיני אנשים בעולם.

את כבר אמורה להכיר בעובדה זאת, נכון?

אז מה, להתעצבן בגלל שמישהי אמרה משהו? נו, אז היא אמרה. אמרה.

תשמעי, היא כבר מזמן שכחה ממך, ואתעדיין מתעצבנת. האם כדאי? לא חבל על האנרגיה שלך, על העצבים שלך? על הזמן שלך?.. .

אבל מה את מנסה לומר לי בדיוק? "אל תקחי את זה אישי"??? כי זה בדיוק מה שזה היה- אישי מאד.

את יודעת שהגישה שלך היא קצת מתנשאת? אני מקבלת את הרושם שאת מסוגלת לומר בדיוק אותו דבר למטופל שלך!

מה את מנסה להטיף לי מוסר? אני קצת יותר מבת 7 שלא מבינה שיש כאלה אנשים בעולם!  אבל את- כנראה לא מודעת לכך שאנשים נעלבים מכל מיני סיבות ואין לך שום זכות לשפוט אותן למה הן נעלבו וממה.

מצטערת שיצא לי קצת חריף התגובה אבל דווקא ממך שאמורה לטפל ב"חוסר איזון הורמונלי" ציפיתי שתדעי גם את העובדה הפשוטה שנשים הן עם הורמונלי! הורמונים משפיעים עלינו בקלות!  מישהו אמר לך באיזה מצב אני? אולי אני במצב שאני מושפעת מהורמונים ויכולה להעלב בקלות?

יעל, אני מקווה שלא תצטרכי בחיים לעבור כזו אי נעימות כדי להבין מה לא היה בסדר. חוצמזה שבסוף ההודעה כתבתי שאני מצפה לעידוד ותמיכה ולא לביטול וזלזול ברגשותיי.

בכללי מפריע לי שלפעמים יש כאן כאלה שכל כך קוטלות או מגיבות בזלזול ובחוסר רגישות על נושאים כאובים...

לאף אחת אין זכות לשפוט אף אישה אחרת... בטח שלא בפורום כזה שאנחנו לא ממש יודעות הכל אחת על השניה.

ולעניות דעתי הפורום הזה נועד לעידוד ותמיכה בלבד.

ואגב, כוכב לכת, נפגעתי במקומך כשקראתי את הסיפור שקרא לך. ולדעתי את גיבורה שהצלחת לעבור את זה בשקט ובלי להתלונן!

יצאת בזול בדרך כלל יעל גם נוזפת על תכנון משפחה לקוי וכופר

(אבל זה אף פעם לא אישי)

בכללי בהריון יש רגישות גבוהה לריחות.. אז זה בסדר!

זה לא סתם ריח גרידה, זה ממש חזק.

ואז זה אומר שאת מיובשת או מעיד על סכרת

ככה אני מצאתי אצל השכנה דליפה, הייתי בהריון ונכנסתי אליה הביתה והרחתי ריח של גז ובסוף התברר שבאמת היתה דליפה.

 

 

תלכי לאחות ותבקשי תרבית שתן, לא חייבים לחכות לרופאה בשביל זה

אם זה מגרד זה נשמע יותר כמו פטריה

אם את רצה כל שניה לשירותים/את מרגישה צורך להתרוקן ולא מצליחה/שורף לך כשאת עושה קטנים/כאבים בתחתית הבטן/חום- אלו סימנים יותר סבירים לדלקת

לא כדאי להזניח דלקת בדרכי שתן בהיריון כי זה עלול להתפתח לדברים לא כ"כ נחמדים

את ממש לא צריכה רופא נשים (אם מדובר בדלקת), כל רופא משפחה יכול לתת לך הפניה לתרבית שתן

תרגיש טוב

זו גם יכולה להיות פטרת נרתיקית

 

אני כרגע גם תחילת הריון 7+6 ומאושפזת בבה"ח בגלל דלקת בדרכי השתן.

לי האמת שהיה חום .

ולא היה לי את התסמינים שלך מה שאני באה להגיד שעדיף להיבדק ולא לזלזל בטח לא שיש לך אחריות על 2.

ומספיק רופא משפחה.

 

 

הריון קל ארווווווווך ומשעמם .

 

וכמובן בידיים מלאות .

תודה רבה לכן על התגובות! אין עליכן!

 

באמת אני צריכה כל הזמן לשירותים, ומרגישה תמיד צורך לעוד ולא מצליחה..

 

תרבית שתן- הכוונה לבדיקת שתן?

 

בכל מקרה תחילת שבוע הבא, אני צריכה לעשות בדיקות דם ושתן.

 

אז לחכות עם זה ולהשתדל לא לדאוג?..

 

תודה!!

להיבדק מחר

תרבית שתן- לוקח שלושה ימים לתוצאות להגיע, אל אף שיש אפשרות לעשות בדיקה מהירה על המקום (אם המעבדה עדיין פעילה) ולראות בגדול אם יש דלקת

יכול להיות שהרופא יחליט להתחיל עם אנטיביוטיקה כבר עכשיו למרות שעוד אין תוצאות אם התסמינים כ"כ ברורים

וכך מיד קיבלתי אנטיביוטיקה.

בננות, שימי לב אם גם כואב לך בסוף מתן שתן, זה ממש מצביע על דלקת בדרכי השתן.

ואם כן, חמוציות מאוד יעילות לניקוי. ולמניעה. יש כאלו טבליות חמוציות בבית מרקחת...

עשי בדיקת שתן ותטפלי בדלקת אם אכן מדובר בדלקת.

כדאי גם לבדוק אם לא מדובר בפטריה במערכת הנשים. אם כן - גם זה דורש טיפול, אבל טיפול אחר.

נדמה לי שחלק מתופעות הדלקת יכול להיות ג"כ ריח חריף של שתן..

פעם היה לי דלקת ואם זכור לי טוב זה היה אחד התסמינים..

 

זה התחיל לי רק פה.

תרגישי טוב ותשתחררי בעז"ה בקרוב!

אולי זה דווקא מהאנטיביוטיקה?? וזה תופעה טבעית ונורמלית?? עד שלא תשאלי- לא תדעי

אני חושבת שבכל זאת כדאי לך לשאול אחד מהרופאים (בשביל מה את בבי"ח? כדיי לקבל את הטיפול הטוב ביותר בשבילך!! ובמיוחד שאת בהיריון ויש לך אחריות כפולה)

תאמיני לי שהרופאים רגילים לשאלות הרבה יותר "מגעילות"  ו"מפדחות" וזה בכלל לא מזיז אותם (הם עובדים באורולוגיה!! מתעסקים כל היום עם שתן...)

אחרי שתשאלי יתבררו הספיקות שלך ובעז"ה כשתשמעי שהכול בסדר תוכלי להירגע מהלחץ ומהחרדה

מאחלת לך שתרגישי טוב ותחזרי הביתה בקרוב

וממש אין מה להתייבש, אם את לא רגועה, שווה לשאול רופא.

לא שמעתי בחיים שהליכה במים מזרזת לידה..

אולי זה קורה כי קמים מהמיטה ישר לשירותים? אז כשמתעוררים מרגישים טוב אבל כשקמים והולכים (נחשו לאן) הבחילה עולה?

לפעמים בבוקר בשתן הראשון הייתי מקיאה רק מהמחשבה על זה שאני הולכת ללכת לשירותים. זה היה נורא.

וגם הריח של השירותים והמקום הזה היה עושה לי רע. לפעמים כשממש רציתי להקיא אבל לא יצא שום דבר הייתי הולכת לשירותים. 

סליחה על הגועל. אבל להקיא זה באמת איום ונורא. 

הריח שם רגיל ותמיד מאוורר..

 

לעומת זאת, אני יכולה להגיע למטבח וגם אם אין חצי כלים בכיור לרוץ להקיא

זה יכול להיות הרבה דברים.. ותשובות של בנות סתם ילחצו אותך

גם לי היה כאבים נוראיים בתחילת ההריון, כמו כאבי מחזור.
בסוף זה עבר

מחר תבדקי.
מקווה שהכל יעבור בשלום.. תחזרי לעדכן

זה יכול להיות כ"כ דברים מכל הכיוונים.

אם זה לא רחוק לך מידי, אני במצבים כאלה נוסעת מיד למוקד חרום נשים באזור כדי להבדק ולהרגיע את עצמי.

בהצלחה! תרגישי טוב ובשורות טובות!

בס"ד

 

 

אין לנו פה משו כזה באזור.

 

 

כמו כאבי מחזור חזקים

מחר בע"ה תבררו הכל

ואם זה כואב בלי הפסקה באמת שווה ללכת להירגע במיון נשים..נראה לי אין כמעט הריונית שלא מגיעה פעם בחייה למיון נשים

בהריון הגוף מוחלש, ולכן הגיוני שפתאום התחושה תהיה לא משהו..

זה לא בהכרח אומר משהו על תקינות ההריון.

בנתיים תתפללי, ומחר בע"ה תיבדקי כדי להרגיש רגועה יותר 

 

וכאבים בצד לא בבטן..

בע"ה

תרגישו טוב!
מה לא עושים בשביל הפיצי שבבטן?!
בעז"ה שתחלימי במהרה ותחזרי הביתה בריאה וחזקה

הלואי והייתי יכולה לעזור. תקשיבי יקרה, ה' איתך ואת לא לבד. תנצלי את הבדידות להתקרב אליו. תדברי איתו או תגידי תהילים איך שזורם לך. תדעי שה' אוהב אותך והכל לטובה גם אם אנחנו לא ממש רואים מה טוב במצב הזה. נשיקות!

טוב שנבדקת ואת מטופלת.

 

בהריון הקודם שלי אישפזו אותי, הייתי צריכה לקבל זריקות להבשלת ראות והיתה לי ילדה בת 11 חודשים. שהיתה רגילה לישון רק איתי. כל הלילה בכיתי!!!!!!

חזקי ואמצי!!!!!!!!!!!!

לפחות בעלי הביא לי המחשב כך שנעים לי יותר עכשיו .

מה דעתכם שרצו לעשות לי כבר פעמיים בדיקה פנימית ולא הסכמתי?

[במיוחד שזה גברים]

זה כ"כ קשה לישון בלילה שאתה מחובר לנוזלים ובבוקר חטפתי התקף של קוצר נשימה ונתנו לי אנילציה.

ואני סחוטה עכשיו נורא.

בגלל הונטולין ובגלל הכמיות אנטיביוטיקה שאני מקבלת.

 

אני כ"כ מפחדת שכל החומרים האלה יעשו ח"ו משו לתינוק שלי

 

 

 

 

ובאלי להקיייא מהריח שלה 

תרגישי טוב בקרוב!!!

א"א אנטיביוטיקה בבית?

האנטיביוטיקה אני מקבלת אותה דרך הווריד..

מה לעשות - תינוק קטן זקוק לאימו יותר מילדים, אפילו קטנים.

רואים את זה פיזית: הוא לא יודע לאכול - הם כן; הוא לא יודע ללכת - הם כן; הוא לא יודע לדבר - הם כן; ועוד.

זה נכון גם נפשית ורוחנית, אף שאת זה קשה "לראות". אבל לב של אמא לא טועה, ורואה ויודע, ועל כן את מרגישה צורך ורצון גדולים יותר לטפל דווקא בקטן.

במצב הטבעי, היה רווח טבעי של כ-4 שנים בין ילד לילד. התזזונה שלנו כיום כל כך טובה, עד שמתאפשר לנו ללדת יותר בצפיפות. זה קשה, וזה בא גם "על חשבון". מה לעשות! העולם אינו מושלם

בע"ה צריך למצוא את הדרך לעשות את הכי טוב בהתאם לנסיבות. זה לא יהיה מושלם! זה יהיה רק הכי טוב שאפשר.

שיהיה בנחת!

היום, זה ממש אבל ממש לא בגלל שהתזונה שלהן טובה יותר.

באיזה דור היה כ"כ הרבה ג'אנק פוד ואוכל תעשייתי?

אז נכון שאת מצליחה במשפחה שלך לנהל אורח חיים בריא. הלוואי על כולן. רוב הנשים ממש לא כך.

נשים פוריות היום כיון שעם השנים גוף האישה ומנגנון ההגנה הטבעי שלה נחלשו.

זו הסיבה שרבנים מתירים כיום מניעה יותר בחופשיות.

הם מודעים היטב לסיבה שנשים פוריות יותר לא כי חזקות יותר, אלא להיפך. והן לא צריכות לשלם את המחיר.

 

אני אומרת שזה מעיד על תזונה קלוקלת, שמבלבלת את המנגנון של הפוריות ומשגעת אותו.

את שאר הילדים, ברור שהם מרגישים שהיא מתייחסת אליו יותר

כדאי לא לקשר להם את זה לתינוק כל הזמן.

אלא לומר בכלליות - אני עסוקה, כמו שאת אומרת כשאת עסוקה גם בדברים אחרים..

הרבה הצלחה ושתצאי משם ולא תחזרי עד הלידה!

זב בא והולך?

שתית מספיק?

את אחרי פעילות גופנית/קיום יחסים?

יכול להיות גם צירים מדומים.

זה מגיע לי בערך פעם בשבוע אבל בכמות ז"א הכאב עצמו זה התכווצות ומשתחרר כמה פעמים.

מוזר לי שיגידו שאני לא שותה מספיק כי אני גומרת לפחות 2 ליטר ביום...

חוץ מללכת לא עושה שום פעילות שונה..ויחסים פעם עד פעמיים בשבוע..

אני אומנם במכבי אז אני לא יכולה לעזור לך בעניין.

אבל לי עשו לפני שבוע - שבוע 11 בטני שקיפות...

אולי יבואו תשובות אחרות...

ר ג ו ע ה !!!

יכולה למצוא רשימה של בנות שנכנסו חודש-חודשיים אחרי

ויכולה למצוא רשימה אחרת של האלה שחיכו יותר

 

העיקר תפילות ורוגע

ובעז"ה זה יבוא בעיתו!

היה פעם- מיידי,

היתה פעם- אחרי כ-3 חודשים

היתה פעם- אחרי שנה

 

 

אין כללים.

שיבוא בעיתו ובזמנו!

וחשוב להיות יחד באותו חודש יום כן יום לא

כדי שזה ייקלט בע"ה.

לא לכל זוג זה מתאפשר אז לא נראה לי שכדאי להלחיץ עם כזה כלל גורף, ואז זוג יאלץ עצמו בכוח ובלי חשק....

כי רק הלחץ לבד יכול להיות מעכב.

אפשר לנסות גם טיפול ברפואה משלימה שאת מתחברת אליה, כמו שכבר נאמר כאן,

גם להרגעה כללית וגם לעידוד מערכת הרביה.

בהצלחה!

וזה בגלל שעד שהמחזור חזר לעצמו לקח זמן.

כלומר- המחזור הגיע אחרי חודש וחצי בערך, אבל היא דימומים בשבעה נקיים, ולכן פספסתי את הביוץ כל פעם.

אבל בסוף זה מסתדר, כך אומרים.

והרבה יותר משמונה מחזורים...

ובסוף חיזוק הרחם עם דופסטון (פרוגסטרון) שאיפשר לנו להרות ב"ה.

אבל זה מאוד אינדבדואלי

סתם נלחצתי!! רק לפני חודשים הפסקתי עם הגלולות... ב''ה! הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו.

אתמול בבוקר נודע לנו שאני בהריון, ובצהריים סבתא של בעלי שמאוד אהבנו אותה והרבה ביקרנו אצלה, נפטרה

גם אותי הילדים הפכו לטרמפולינה שלהם בהריון..

אבל קחי בחשבון שבהריון לא משחקים ואם יש לך כאבים אין לך את הפריווילגיה של "לא בא לי"  עדיף שתלכי להבדק מאשר שבסוף תסתובבי עד הא"ס הבא עם נקיפות מצפון ודאגות שהכל בסדר.

מפחדת שמשו לא בסדר עם התינוק ואין לי מושג..

 

וסקירת המערכות היא רק בשבוע 20 אאל"ט.. מה עושים?

 בקשר לתסמינים שהזכרת- כולם נכנסים תחת הכותרת "תופעות לוואי נפוצות בהריון" מה שאומר שמי שלא חוותה אותן- יש לה מזל גדול

חבל שתהיי בחרדות, נסי לתרגל טכניקות הרפיה וחשיבה חיובית ולהזכיר לעצמך ששלושה שותפין באדם ואת עושה את חלקך בצורה מושלמת אז גם הקב"ה יעשה את חלקו בהסכם...

לכן אני שואלת- אם אני חווה את כולם- יש לי סיבה הגיונית להיות רגועה, נכון? זה אומר שההיריון תקין, לא?

לרוב תסמינים כאלה אכן מצטרפות להריון אך לא מהוות אינדיקציה למהלך ההריון או לבריאות העובר. אם את לא רגועה כ"כ לכי להיבדק מדי פעם אבל אל תהפכי את חדר הבדיקות לביתך השני.

קחי בחשבון שכשהאישה רגועה בהריון זה גם עוזר לאישה וגם לתינוקי שבפנים. הוא חש את הלחץ וזה לא טוב ולא בריא לשניכם.

אם את חשה שאין לך שליטה על החרדות וזה כבר משבש לך את היום ומשתלט עלייך יותר מדי- כדאי להיעזר במישהיא מיקצועית. זו לא בושה.

 

ברמה של דפיקות לב או מועקה תמידית. ממש לא.

אולי הגזמתי כשתיארתי אז גרמתי לך לחשוב כך. אני פשוט בכל פעם שנזכרת בהיריון- עולה בי מחשבה, אלוקים, הוא בסדר שם, בפנים, כן?

זה קשה כשאת לא מרגישה, לא יצאה לך בטן, קשה להאמין שבאמת יש שם חיים.

אז אני מחפשת משהו פיזי להתיפס בו שיעזור לי לחוש שהכל שם חי ודופק ומתקיים.

 אני לא חרדתית באמת, אלא מחכה מאוד לסימנים מוחשיים לקיום החיים שבתוכי.

 

עד שהרגשתי תנועות הייתי בחרדות היסטריות כל הזמן, ממש. ועוד שאני גם ככה טיפוס היסטרי ונלחץ ברמות

 

מה שעזר לי אז הוא לתרגל מחשבות חיוביות. קראתי באיזשהי חוברת (שש.. פרסומת...) שרוב המחשבות השליליות שקשה לנו להשתלט עליהן מגיעות מהתת מודע. כדי "לנקות" את התת מודע כדאי להכניס מחשבות חיוביות בזמן שאנחנו לא לגמרי בקונטרול, למשל, לפני השינה, ממש לפני שאת נרדמת. להגיד לעצמך משפטים טובים כמו: "התינוק שלי בריא ושמח" אני אוהבת אותו" "תהיה לי לידה קלה וטובה" וכו' וכו'. (וצריך להיזהר ממשפטי שלילה כמו: "אני לא מפחדת" "אני לא עצובה" וכאלה כי המוח מתרגם אותם באופן שלילי)

 

אני חייבת לעודד אותך שכשיתחילו התנועות (ותתפללי שיגיעו מהר..) זה מאוד מאוד ירגיע, לקבל סימן חיים מהצ'וצ'ו כמה פעמים ביום

בהצלחה יקירה

בשעת ההשכבה לפני שהם נרדמים (זו היתה המלצה של החוברת ההיא)

אני עושה את זה לעוברצ'יק אבל זה לא עוזר לו להירדם משום מה..

שיצא לא מזמן מכשיר "דופלר" לשימוש ביתי, כלומר כזה שמאפשר לך לשמוע בעצמך את הדופק של העובר.

לא ניסיתי אותו, אין לי מושג איפה רוכשים או שוכרים אחד כזה, רק ראיתי פרסום.

אם מישהי מאד חרדתית יכול להיות שכדאי לחפש מידע על ז.

וחוץ מזה מה שכתבה חיוכים לגבי "מחשבה בוראת מציאות" וניסוח של משפטים חיוביים הוא נכון וטוב לכל דבר בכל מקרה.

מקווה שתתחילי להרגיש תנועות בקרוב ואז פעם ביום לפחות יש לך ד"ש חמה מהבטן שלך...

ימציא אפליקציה כזו לסמארטפון, לא? יכול להיות אדיר!!

 

זה עלה בסביבות ה30$ ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי לשמוע *שמעתי דופק של עצמי...

וכן הצלחתי כמה פעמים לשמוע את המתוקה שלי. אבל לא היה לי סבלנות אח״כ לחפש כל פעם חצי שעה את הדופק. אז זה נשאר ללא שימוש

ואפשר לבדוק עם הפלאפון שלך. אבל תכלס, יש לי את זה בפלאפון ולוקח מלא זמן להצליח לשמוע. או שאת שומעת את הדופק של עצמך...

וגם לרוב רק בשבועות מאוחרים תצליחי לשמוע את הדופק של העובר.

את צודקת שקשה להאמין ובמיוחד בהריון ראשון.

למרות הידיעה השכלית שיש שם תינוק קטן ההפנמה בד"כ מגיעה כשמתחילים להרגיש תנועות(זה נורא מרגש!) וההרגשה המוחשית הגיעה רק אח"כ בלידה עצמה.

זה גם חסד של ה' שתקופת ההכנה אורכת כל כך הרבה זמן יחסית- היית מעדיפה ללכת לישון עם בטן שטוחה ולקום למחרת עם בטן בגודל אבטיח?? תאמיני לי שזה לא קל להתרגל להריון וזה בעצם מתנה ענקית שהקב"ה מכין אותנו לאט לאט לעובדה שנהפוך להיות הורים

אפשר להסתכל על כך גם במובן של "זה לא בידי, אלא בידי הקב"ה" ופשוט לנסות להזרים שלווה לעצמך דווקא בעובדה שזה לא בידייך. לפעמים אני מהרהרת שטוב שיש חלק כזה בחיים שאין עליו שום שליטה אנושית. אחרת איפה היינו מרגישים כל כך חזק את ה' לידינו?!

על עצמי אני יכולה לספר שלאחר הלידה הראשונה אמרתי לעצמי שוב ושוב "אני אמא, בעלי אבא ויש לנו עכשיו תינוק קטן" לא ממש הרגשתי את זה במוחש עד...... ההנקה הראשונה (שלא התבצעה מיד לצערי אלא רק מס' שעות לאחר מכן) ואז פתאום הוצפתי בהרגשה כ"כ עוצמתית שזה לא ניתן לתיאור. אז אל תדאגי, זה מגיע.

אתן נותנות לי הרבה חומר למחשבה וגם טיפים חמודים ומעשיים. 

מה עם לעשות דברים מרגיעים כמו שחיה, יוגה, וכו'?

תמצאי לעצמך דברים שעוזרים לך להירגע ולהרגיש טוב..

 

והעיקר- להאמין שה' רוצה בשבילך רק טוב, ושהקטנצ'יק מתפתח לו בכייף,

 

לי הייתה איזו שהיא תקופה עם קצת פחדים (לא משהו רציני, קצת דומה למה שאת מתארת ),

ומאוד חיזק אותי להגיד את המשפט- הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד..

ממש הרגשתי איך זה לא מאפשר לפחד להשתלט!

כל פעם שהתחילו מחשבות שליליות הייתי אומרת את זה לעצמי כמה פעמים.

 

תפנקי את עצמך, ותדמייני את כל הדברים הטובים שיהיו מהמתנה הזו שגדלה אצלך..

 

המון בהצלחה!!

 

בשלבים מוקדמים יותר של ההריון היתה כיתה קשה שלימדתי והתאמצתי בה מאוד, ומצאתי את עצמי הרבה פעמים אחרי השיעור הולכת לשירותים לראות שאין דימומים והכל בסדר..

 

זה הכי מובן בעולם!! הרבה מאיתנו מרגישות את זה וב"ה יולדות בסוף תינוקות בריאים..

 

אגב, חששות כאלה זה אופייני להבה דברים טובים שיש בחיים.. התקבלתי לעבודה? ואם המנהל בסוף ייקח מישהי אחרת? התארסתי? ואם פתאום ח"ו הכל יתבטל.. לפעמים הקב"ה נותן לנו מתנות ואנחנו מתקשים להאמין שזה אמיתי וכל הזמן רוצים לוודא שהטוב הזה עדיין קיים..

לא ממש רוצה להפחיד, אבל אני רק בשבוע מתקדם יחסית (24 שבועות) גיליתי שההריון שלי הפסיק להתפתח מזמן... :-/

ב״ה שמאז נולדה לי תינוקת נוספת, אבל זה יתכן. ואם את מודאגת תעשי אולטרהסאונד!

מאחלת לך הריון בריא ולידה קלה...

כי באמת הקרינה חזקה בים גם אם לא כ"כ חם.

(יכול להיות שהוא לא יהיה הכי רגוע אם המזג אוויר לא יהיה נוח)

שלושה שבועות אחרי לידה את יכולה ללכת ולשבת בכיף בים?

 

 

טוב, אולי רק אחרי לידה ראשונה עם תפרים מרגישים שאי אפשר לזוז מהספה? אולי.