אנחנו ממש ממש בתחילת ההריון סיפרתי לאמא שלי כי הייתי חייבת וביקשתי ממנה לא לספר לאף אחד.
יש לי תחושה מאוד גדולה שהיא סיפרה לאחיות שלי ואני פשוט כועסת !!!
זה לא בטוח שהיא סיפרה אבל שמעתי אותה אומרת לאחותי שהקאתי 3 פעמים היום
ואז ששאלתי אותה היא התחמקה..
אם אני לא סומכת על אמא שלי אז על מי אני אסמוך ? 
חיבוק .
קצת אחרי שנודע לנו, ולאחים כמה שבועות אחר-כך (עוד לפני שממש ראו בטן).
לדעתי, לפחות את ההורים בהחלט כדאי לשמח.
אני אישית להורים ואחים סיפרתי אחרי השקיפות או דופק תלוי בכל הריון.
3 דקות אחרי שאני יודעת. למרות שכל פעם מחדש אני מחליטה שהפעם אני אשמור את הסוד לעצמי 
לאחים אני מספרת מתי שיוצא לי ומתאים לי . בספונטניות. בלי הודעה מיוחדת. בדרך כלל האחים הקרובים שומעים יותר מוקדם והרחוקים יותר מאוחר אבל אני לא חושבת שסיפרתי פעם לפני שבוע 12.
לחברות אני פשוט לא מספרת. שיראו לבד את הבטן.
אולי אני טועה אבל נראה לי שאלו דברים שבני הזוג מחליטים עליהם. לא? למה רב צריך בכלל לחשוב ולהחליט עבורכם מתי טוב לכם לספר?
וגם זה היה מאילוצים... (סיפור מורכב... אל תכנסו לזה 
)
זה באמת אושר גדול לשתף, בעיקר אם חיכיתם לזה הרבה זמן, אבל הסבלנות כאן באמת ראויה וכדאית.
בהצלחהההההה!
לספר, לא יודעת, נשמע לי לא קשור, כאילו איפה את ובעלך בסיפור? מה הרב קשור לעניין כ"כ רגשי ולא הלכתי ולא כלום?
לפעמים יש תחושה שבדור הזה קל יותר להפיל הכל על רב. נשאל אותו והוא יחליט. ראש קטן.
תופעה שבאה מהחסידות והסתננה לכל הזרמים.
בכל מקרה, האנונימית שפתחה אומרת כאן סיבה מאוד הגיונית אחרת.
זה לא שהם הלכו לרב לשאול מתי לספר, אלא הוא זה שביקש מהם לאחר שסיפרו שנפקדו.
זה שונה, וזה יותר הגיוני.
פופקוובזה מעיין פולחן ע"ז. ( הגאון מוולינא, לא אני! ) זה פשוט ההבדל בין העולם החסידי לעולם הליטאי.
בהשקפה החסידית הרב מחליט וקובע הכל, וההשקפה הליטאית דורשת מהאדם לקחת אחריות על חייו שלו.
אבא שלי תמיד ענה לאחים שלי שבאו לשאול שאלות- הוא רב ות"ח- למה אתה שואל אותי? מה הגדולים עושים? הם פותחים ספר ולומדים. אם אתה רוצה לגדול לרב, תפתח גם אתה ספר ותלמד.
זה נוגע לא רק להלכה אלא לכל תחומי החיים.
יש לי הרבה כבוד לחסידות ולמתייעצים ברבותיהם.
פשוט אני מעולם אחר ותהיתי כי כאן היה נראה לי מוגזם....
היי בנות,
אני שבוע 38+3 היום וביומיים האחרונים יש לי פשוט שילשולים וגזים (במחילה....)
אני מרגישה תנועות עובר והכל אבל איזה מן דבר זה?? הבנתי שלעיתים זה יכול לרמז על לידה קרובה.
האם מישהי חוותה דבר כזה או דומה?
והאם הליכות יכולות לזרז את הלידה?
מקווה ללדת כבר עד סוף השבוע..
אבל גם הרבה פירות וירקות גורמים לגזים ושלשולים..
הלכתי לרופא נדים שלא הבין למה אני מגיעה אליו כי זה לא קשור להריון.
כשאמרתי שיש התמעטות של תנועות הוא הסכים לשלוח אותי למעקב לאחות שאמרה לי שוודאי יש קשר והרבה נשים מכינות עצמן ככה ללידה.
בבדיקה שעשתה היא אמרה לי שהיא רואה התחלה של צירים ובאמת ילדתי יום אחר כך.
מצד שני, זה תמיד יכול להיות סתם וירוס... הבנתי שעכשיו מסתובב וירוס שלשולים בכל הארץ...
אז אין לדעת אלא לחכות ולראות איך יתפתח..
שיהיה בשעה טובה!!
לפעמים כמה ימים לפני הלידה ולפעמים בתחילת התהליך כשהצירים רחוקים עדיין אחד מהשני.
הגוף מתרוקן ומכין את עצמו
ובסוף הלידה הייתה מהירה מאוד מאוד
הרופא שלי הסביר לי שאלו ניו צירים ולא ספרתי אותם!
מאחלת לך לידה קלה קלה קלה!
בתחילת שבוע 5 ואז ראו שק בלי דופק ולקראת אמצע- סוף שישי כבר ראו דופק.
בעקרון משבוע 7-8 אפשר לראות כבר בוודאות.
בס"ד
שבוע 9 אצלי היה ואגינאלי
אתמול עשו לי בטני (שבוע 11 ב"ה)
עם הג'ל שלא נמרח על הבטן.
איש או אישה זרים באיבריי האינטימיים. וזה גם מכאיב! ולדתיות תמיד יש גם את הלחץ שמא יצוץ שם פתאום דימום ויתחילו שאלות...
מעדיפה פי מליון עם ג'ל על הבטן. גם בוואגינה שמים ג'ל וזה יותר מגעיל בעיני...
ואולי לפעמים בכלל לא.
אני הנקתי שלושה חודשים מאז שנכנסתי להיריון נוסף, ולאט לאט ניסיתי להמעיט את ההנקה, בעיקר בעזרת בקבו במקום, עד שפסקה.
אבל לי ההנקה הגבירה את החולשה של ההיריון. למה את רוצה להפסיק? מותר להניק, בדרך-כלל, בהיריון, כך שאם הסיבה היא חשש על ההיריון אין צורך להפסיק.
בהצלחה!
להתחיל ליצור מרווחים בין הנקות.
להציע הסחות דעת (עדיף משחק ולא אוכל, לדעתי, אבל אם אין ברירה אז הייתי אפילו מציעה בסקוויט 
).
לדעתי ביום הראשון תשמרי על לפחות שעה בין הנקות, למחרת שעתיים, למחרת שלוש שעות, וכן הלאה. ככה לא יהיה לך גודש.
אם צריך לגמול גם בלילה, אז הייתי מבקשת מבעלי לשים כתף, ולהיות היחיד שקם בלילה לתינוק, ומנחם אותו ונשאר איתו עד שהוא נרדם שוב.
בהצלחה ומזל טוב!
לשתות במקביל תה נענע ומרווה.
להניח עלה כרוב על השד.
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t533572#5994336
חייבת לפרוק ולשתף.
אני לא שמחה. במשך כל הזמן הזה אני לא שמחה.
אני מגיעה למצב שבו כשאני הולכת לשירותים אני מחפשת דם כדי לראות אם אולי הוא נפל סוף סוף.
מצב שבו כשאני חושבת על האולטרסאונד הבא אני מקווה שלא יהיה לו דופק.
מצב שבו אני פשוט יודעת שאני לא אוהבת את הילד הזה. שאני לא אהיה אמא טובה בשבילו.
מצב שבו שום דבר לא מרגש אותי. לא לראות אותו באולטרסאונד, לא להרגיש אותו, לא לדעת את המין שלו.
אני עצובה. ב"ה שבמהלך היום אני מצליחה להתעלות מעל זה ולהתנהל כרגיל, אבל כשאני חושבת על זה אני פשוט עצובה.
אני מקנאה עד מוות בכל החברות שלי שילדו ועכשיו הן אמהות בנחת לילדים שלהן, בלי להיכנס להריון נוסף.
מקנאה בכל אלה שהייתה להן הזדמנות לחזור לעצמן, פיזית ונפשית.
מקנאה באלה שלהריון הבא יכנסו מתוך רצון ושמחה, ולא מתוך עצבות ודיכאון.
מקנאה מקנאה בחברות שילדו ועכשיו חזרו למידות הקודמות ולבגדים האהובים שחיכו כל ההריון בצד. באלה שמסתכלות במראה ואוהבות את מה שהן רואות.
שוב - אני ממש מבקשת שמי שיש לה ביקורת עלי לא תכתוב אותה. אני מקבלת מעצמי מספיק ביקורת, וכאן אני זקוקה לעידוד.
תודה.
לזכור שהקב"ה מנהל את העולם!
הוא מכוון הכל! הוא דאג שתיכנסי להריון, ולא בכדי... (את הרי זוכרת מההריון הקודם שכל שנייה שהעובר חי ונושם בבטנך - זה נס גדול! בזה אין ספק לכל שיש השגחה צמודה לעובר. הקב"ה דואג שהעובר בבטנך יחיה ויגדל. בעניין הריון - א"א לטעון שהטבע גרם לזה, כי צריך הרבה ניסים בשביל שהעובר יתקיים ולא יפול חלילה... אין ספק שהקב"ה מכוון את זה, כמו את שאר ההתרחשויות בעולם).
אומנם את לא מבינה למה זה טוב בשבילך, אבל את חייבת להאמין שזה אכן הדבר ה-כ-י טוב בשבילך, בשביל המשפחה שלך, בשביל הילד...
בעז"ה את תראי בעתיד כמה טוב שהילד הזה בא (בעז"ה) לעולם!
אל תשכחי שקשה לך (שזה מאוד הגיוני!!), ואת מדברת מתוך הקושי (כמו שיולדת יכולה לנדור בשעת הלידה שלא תביא יותר ילדים לעולם: הכאבים עצומים כ"כ עד שהם מתגברים על השכל והרצון האמיתי של היולדת).
תבטחי בקב"ה שהוא יודע למה הוא מקיים את הילד ושיעזור לך לגדל אותו בשמחה, בנחת ובאהבה.
את שליחה נאמנת למשפחתך ולעמך!!!
זה לא פשוט להביא ילדים לעולם ולגדלם בדרך התורה...
לא פשוט להמשיך את השרשרת ולרבות את עם הסגולה!
אני בטוחה שתצליחי בשליחות שהקב"ה מעניק לך (בעל כורחך).
ואי"ה תדעי רק נחת ושמחה מהילד המתוק ש"מתבשל" לו בבטן ומשאר ילדייך!
היי חזקה!
נשמח שתעדכני אותנו!
אנחנו דואגות לך!!
אל תיכנעי לקושי!!
את חזקה יותר משנדמה לך!!!
(גם בלי להכיר אותך - אני בטוחה בכך!!)
אויש, מתוקה, כואב לי בשבילך, באמת
עצם זה שאת רוצה לגדול ולהיות טובה, לעצמך ולעובר זה מראה על גדלות, אני חושבת שאת מדהימה על כך שאת לא מתייאשת.
לעניות דעתי אני חושבת שכדאי לך לעשות את כל המאמצים למצוא מטפל/ת טובה ולהגיע למס' טיפולים, לפעמים זה ממש מציל
מן הסתם טכנית לא יהיה לך פשוט לעשות את זה עם תינוקת וגם כלכלית זה הוצאה אבל לדעתי- זה שווה כל שקל ומאמץ
נסי לא להיות שיפוטית כלפי עצמך, זה בוודאי לא יועיל, חשבי על הדברים הטובים שבך, על זה שאת רוצה לגדול ולהתעלות, על זה שעשית החלטה כ"כ אמיצה.
נסי שלא להחליט החלטות עכשיו בנוגע לעתיד (שלא תהיי אמא טובה ח"ו וכו'), תנסי לראות איך את עוברת את היום הנוכחי במקסימום השתדלות להיות שמחה ורגועה ומחר כשתגיעי לגשר- תעברי אותו
אני מאחלת לך בהצלחה והריון בריא ושמח לעובר שלך, ולך
וגם מניסיון אישי:
לפעמים מהמקומות הכי קשים צומחים הדברים הכי מופלאים
דברים שלא היו מגיעים סתם כך מתוך תקופות הנוחות שלנו
כשקשה לי אני תמיד מקווה שבסוף אני אקבל מתנה שכזו
שקניתי אותה בהרבה מצוקה, סבל ודמעות
אני מאחלת לך הרבה אושר
ובינתיים...
תנסי להסתכל על הדברים הטובים שיש לך עכשיו ברגע זה
כאילו שהם ניצוצות קטנים של אור שמגרשים את כל החושך הזה שאת מרגישה
חיבוק
אם זה מעודד, אז הרבה פעמים יותר קל לגדל 2 ילדים צפופים כי הם מעסיקים אחד את השני וחברים ביניהם, וזה כ"כ יפה לראות איך הגדול דואג לקטן ואיך הם מתקשרים ביניהם.
אני חושבת שכדאי לפנות לעזרה מקצועית, זה יכול לעזור ולהקל נפשית.
וכן! בסוף תלדי ותחזרי להיות יפה ורזה ומהממת עם כל הבגדים שמחכים לך באהבה בארון, ולא תפסיקי להתסכל במראה
תחשבי על לקנות בגדים מהממים להריון, אפילו שזה לתקפה זמנית, זה יעודד להסתכל במראה בחיוך
למרות שנראה לי שכבר המלצתי, אני אמליץ שוב...
ללכת לטיפול. אם כרגע אין מצב מבחינתך להפלה, את חייבת איכשהו לקבל את ההריון הזה והילד הזה בשמחה. אחרת זה יפגע בו ובך למשך שנים. אני לא רוצה ח"ו להפחיד. לפעמים יש לנו רתיעה מ"ללכת לטיפול" ואני חושבת שצריך להשתחרר ממנה. המצב שלך לא קל בכלל, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך (יש לי צפופים אבל לא ככ). אבל כן - לא הייתי מחכה ללידה, והייתי דואגת כבר לפני להצטייד בכוחות המתאימים ולהצליח להגיע לקבלה ולשמחה. אני לא יודעת באיזה שלב את, אבל אל תחכי לרגע האחרון. אפשר לקבל טיפול מקצועי מאוד בחינם, דרך משרד הבריאות. אם את בעניין תפני אלי באישי. לא משהו בסגנון של עמותת אפרת וכאלה, אלא ממש טיפול מפנק ותומך. מעבר לזה, ארגון "ניצה" מציע פינוקים ותמיכה בחינם. את מן הסתם מבינה שמעבר לזה שנתקלתי במצבים כאלו עם נשים סביבי, אני כותבת גם מתוך ניסיון אישי... הרבה בהצלחה!
אני נכנסתי להריון שלישי בהפרש של שמונה וחצי חודשים (גם בין ההריון הראשון לשני אותו דבר) וממש היה לי קשה עם זה ועוד הייתי בשמירה כמה חודשים והדבר היחיד שעודד אותי היה לחשוב על אחרי הלידה שאני אמנע ויחיה בודאות שאני לא בהריון. ועכשיו אני בחודש שישי והרבה יותר קל לי ואני מאוד שמחה בהריון הזה ונראה לי שזה בגלל שכל הזמן חייתי בתחושה שאחרי שאני אגמור את המשימה הזאת תהיה לי הפסקה שאני בחרתי ושקבעתי לעצמי זמן למנוחה. מקוה שהבנת למה התכונתי. בהצלחה. מבינה אותך!
הקב"ה, אביו ואמו,
כאן מבין שלושת השותפים הקב"ה לקח חלק גדול בשותפות,
אז על בטוח שיצא פה בחורצ'יק או בחורצ'יקית מדהימים להפליא.
תני לעצמך עכשיו כל מה שאת אוהבת!
תבטיחי לעצמך שאחרי הלידה, תעשי מנוי לבריכה / ספורט כלשהו האהוב עלייך, תחזרי למידותייך ותתפנקי על קניות של בגדים מהממים...
ואם תחשבי על זה קצת - יש פלוס ענק במצב שלך.
אמנם עכשיו את נורא רוצה לחזור לשפיות ולעכל את זה שאת כבר אמא, ולחזור למידות ולבגדים והכל.
אבל את זה תוכלי לעשות בגדול אחרי שיהיו לך שני ילדים!
אז תוכלי למנוע כמה שרק תרצי כי כבר יהיו לך שניים ביד בעז"ה.
בכל מקרה תמיד רוצים את הילד הבא בהפרש לא גדול מדי כדי שהילדים ימצאו עניין אחד בשני. אז את פשוט עשית את זה מהר יותר, ואח"כ קחי לך את הזמן שלך.. הילדים בעז"ה יהיו חברים טובים ויעסיקו זה את זה ויהיה לך פנאי בשפע לחזור לשפיות ולרגיעות.
כשגילתי שאני בהריון החמישי, מתוך בחירה, פתאום נבהלתי ואמרתי לעצמי "אוי לא, מה עשיתי, איך אני אגדל חמישה ילדים". וזה היה לאחר שאני באופן מודע הפסקתי למנוע. וניחמתי את עצמי שאם ה' הביא לי אותו, כנראה שאני יכולה לגדל חמישה ילדים.
במקרה שלך - נראה לי שאת יכולה לנחם את עצמך אפילו יותר ממה שאני ניחמתי את עצמי. זה לא שאת החלטת משהו, ועכשיו את צריכה לשאת בתוצאות של ההחלטה שלך, ולהיות בספק אם החלטת נכון. אצלך כל הדאגות האלה לא קיימות בכלל. במקרה שלך - ה' לבד החליט בשבילך. ואם כך - את יכולה להיות רגועה, הרי ההחלטות שלו הן בטוח טובות בשבילנו. הלוואי ותמיד בכל ההחלטות הקשות הוא היה מחליט בשבילנו...
אני לא מבינה בעולם הנשמות, אבל אני רואה את העניינים כך: כנראה שהנשמה הזו היתה צריכה לרדת לעולם. ה' חיפש בכל כדור הארץ מישהי שתהיה בשבילו האמא הטובה ביותר. והוא בחר - אותך!!!
גם מכירה מישהי (ממש טוב..) שבבדיקה השגרתית של 6 שבועות אחרי הלידה גילתה שהיא בהריון שוב..
בהתחלה הם היו בשוק טוטאלי! ולמצב הרוח הרע לא הוסיפו הצעקות של הרופא:"איך לא נזהרתם..?" אבל אח"כ התרגלו לרעיון של 2 ממש צמודים- כמעט תאומים! והיום שני הילדים האלו הם החברים הכי טובים! ואת הקטן אוהבים במיוחד!
בינתיים, תפרגני לעצמך! תאכלי דברים שאת אוהבת, תנוחי הרבה.. וגם אם זה אפשרי לצאת קצת מהשגרה (בלי הקטן/ה..).. ותחשבי על האוצר שגדל בתוכך..
חוץ מזה אין לי מה לומר חוץ מחיבוק גדול!!
המצב שאת נמצאת בו לא פשוט ולא קל, ואין יותר ברור ומובן מהרגשות שזה מעלה בך.
מה דעתך לעשות למען עצמך דברים שישמחו אותך בזמן הקרוב? לקנות בגדים יפים, להתאפר, לצאת לבילוי עם בעלך ו/או עם חברות? להזכיר לעצמך כמה את יפה, נהדרת ומקסימה ולאהוב את עצמך, ואז יכול להיות שיתפנה לך גם מקום לאהוב את העובר שבתוכך ולהתרגל לעובדת היותו.
ובכל מקרה, גם אם לא- הזמן עושה את שלו ועם הזמן את תתרגלי לתינוק ותאהבי אותו. את יודעת את זה, נכון? ואני לא אומרת את זה סתם אלא מנסיון של נשים שליוויתי ושיתפו אותי בתחושות שלהן.
גם אני נכנסתי להיריון מוקדם אחרי הילדה, ולא הייתי ממש שמחה.
קיבלתי תינוק מדהים!!!!!! ואפילו דומה לי (הראשון דומה לבעלי). בטח שהיה קשה, אבל מה שהחזיק אותי זה לקחת את זה כמשימה, לגדל את השניים האלה כמו תאומים, לקנות עגלת תאומים, וגם זה חמוד, אפשר לפעמים להלביש אותם אותו דבר, הם אוהבים אותם משחקים וכ', ואז תדמייני לעצמך הפסקה ארוכה ארוכה , כמה שבא לך, 5 שנים, לא משנה... (
מקסימום אם אח"כ תתחרטי זה בסדר) ולדבר על זה גם עם בעלך שעכשיו מגדלים את שניהם/שתיהן ואז נחים,,וקונים בגדים, ומה שבא לך.
תתכנני עכשיו גם את הלידה- מה בא לך אולי דולה, אולי ללכת לחדר לידה טבעי, מה אחרי הלידה- איזה פינוקים- ללכת לאמא? לבית החלמה? תעש את זה הכי טוב שאפשר, וכדאי אפילו להקיע בזה הרבה כסף כי מצבך הנפשי מאד מאד עדין ולצערי יתכן שאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה, אז תהיי עם יד על הדופק.
ועכשיו תנסי קצת להתפנק, אולי מסאז'ים, אולי ללכת לברכה, סתם אוכל טוב.
והכל לטובה, את עוד תתאהבי בו/בה.
הערה: במידה ואת מרגישה איזשהו צורך לפגוע בך או בעובר את חייבת לפנות לתמיכהנפשית.
כשנכנסתי להריון שלישי נבהלתי, הרגשתי שזה גדול עלי. היו לי שני ילדים, הבכור בן שנתיים וחצי, ועוד דברים שבדיוק נפלו עלי באותה תקופה. גם אני קיוויתי בהתחלה לראות דם. אח"כ הדחקתי את ההריון ולא חשבתי עליו.
זה אכן קשה מאד, בעיקר רגשות האשמה על עצם ההרגשה שלך, שרק גורמים להרגיש גרוע יותר. וגם העומס על הגוף שעוד לא התאושש מהלידה הקודמת משפיע.
כל הכבוד לכם שהחלטתם לא להפיל. כל הכבוד לך שאת מצליחה להתעלות ולתפקד. זה מראה שיש לך כוח רצון חזק לקיום משפחה ולקיום רצון ה' גם בהתגברות על קשיים אישיים שלך. זוהי מסירות נפש של ממש.
שנני לעצמך שוב ושוב: כל הכבוד לי! על הדברים הנ"ל ועל עוד דברים שאת מוצאת בעצמך.
אני מאד מצטרפת לתגובה שמעלי: תהיי עם יד על הדופק שאת לא בכיוון של דיכאון אחרי הלידה או אף לפני הלידה. אם יש לך חשש אל תהססו לגשת לעזרה מקצועית לפני שזה מתדרדר. אפשר לפני כן לקבל עידוד וחיזוק גם מדברים לא מקצועיים כמו חברות, תגובות בפורום, פינוקים, אוכל ועזרה פיזית בבית. אפשר לקבל עידוד אולי מהרב שלכם. אולי הוא יכול לחזק לכם את האמונה שזה רצון ה' ושהוא ייתן כוח.
אני נעזרתי מאד בבעלי, שיתפתי אותו והוא עודד אותי מאד. אולי גם לך זה יעזור - לפי מה שהבנתי אתם יחד בהחלטה להשאיר את ההריון וגם יחד בקשיים. שזה נפלא! (יש מקרים שצד אחד לוחץ על השני, או שהקשיים נופלים רק על אחד, והשני אפילו לא מזדהה עם החששות).
בזהירות אכתוב - אם החשש שלכם הוא שתצטרכו עזרה כלכלית, גם על זה אולי כדאי לחשוב כבר מעכשיו ולנסות לקבל אותה, לפני שהמצב מתדרדר. וגם אם לא לוקחים עזרה, עצם התכנונים האלה יכולים להקטין את חוסר הודאות וכך גם החששות קטנים.
לסיום במקרה האישי שלי (מזל שזה אנונימי), קיבלתי ילדה מדהימה עם המון מרץ ושמחת חיים. כשנולדה היה עמוס וקשה. אבל עכשיו כשהיא מדברת איתי ומחבקת אותי עם כל כוחות החיים המתפרצים שלה, אני חשה שהיא זו שנותנת לי כוחות.
וכרגע, לאחר תקופה ארוכה שאני רוצה ולא מצליחה להרות, אני מודה לה' שנתן לי אותה בזמן, כשהייתי צעירה יותר. כנראה זה היה חלון ההזדמנות האופטימלי מבחינת הגוף והגיל שלי.
מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ורוגע.
תנסי לדאוג לשמחה שלך כרגע. להיות שמחה ומסופקת, ולשם כך כל האמצעים כשרים - גם ובעיקר פינוקים!
כל השאר כבר יסתדר מעצמו כשיגיע הזמן הנכון - מבטיחה!
היה חשוב לי מאוד לספר לכן, אחרי כל התמיכה והעידוד הנפלאים שנתתן לי.
אתמול הייתי אצל הרופא נשים שלי והוא עשה לי אולטרסאונד. פתאום, להפתעתי, כשראיתי את העובר ממש ממש התרגשתי! התחלתי ממש לחייך ולשמוח. זה פשוט בא משום מקום. אני מאמינה שזה התחיל לנבוט בלי ששמתי לב אחרי שעזרתן לי קצת להירגע כאן, ופתאום זה התפרץ. ב"ה עכשיו לי ולבעלי יש שלווה נפשית מדהימה.
ובונוס קטן נוסף - כשהלכתי לאחות כדי למדוד משקל ולחץ דם גיליתי שבגלל הבחילות הגעתי בחזרה למשקל שבו התחלתי את ההריון הקודם!
זה עזר לי מאוד להרגיש יותר טוב עם הגוף שלי, כי זה אומר שבעז"ה יהיה לי יותר קל לחזור למשקל שלי ממה שחשבתי.
אז תודה רבה לכולכן. עשיתן איתי חסד שלא יאמן, ואני חייבת לכן כל כך הרבה! תודה תודה!
כל הכבוד!
אני בטוחה שה' מאוד גאה בך!!!
חזקי ואמצי!
חיבוק גדול ממני, ובטוחה שמעוד הרבה נשים...
כיף כל כך לחשוב על זה שאת מרגישה אחרת! ברוך ה'! איזה טוב ה'!
מאחלת לך רק כוחות ושמחה!
מאחלת שתמשיכו להרגיש טוב!
ואם פה ושם תהיה "נפילה" - תזכרי שהיון זו חתיכת טלטלה הורמונלית....
ובשם הפורום אני מודיעה לך שזכאותך לפינוקים אין קץ נשמרת לך, למרות שאת מרגישה יותר טוב!!!
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t478567#5536226
ילדתי לפני כמה ימים את הילד הזה....
ושמחה בו מאד מאד
שרבובהלב אוצרות של סייעתא דשמייא וכוחות לכל מה שאת צריכה ורוצה!
אין לי מילים ישר כוח עצום לאנונימית הפותחת ולכל הבנות המקסימות בפורום הזה...
זה כל כך מרגש
אשריכם ישראל......
אם תרצי להתיעץ, והרבה פעמים כשרע לנו, טוב להתיעץ, אבל יש שיקול כספי,
אפשר לפנות לאגודת "אפרת", אולי להם יש מענה חינמי לצורך \ להכרח לפרוק ולשתף.
אפשר גם לשאול אותה שאלה ממכון פוע"ה.
אמנם אינך הלקוחה הסטנדרטית של ארגון זה או זה, אבל בהחלט יתכן שיש להם מענה דיסקרטי וחינמי ומעולה לצרכים שלך.
וכמו שכבר נאמר, גם אני מכירה ילדים מהריונות שהוגדרו לכתחילה כ"לא רצויים" שההורים נרעדים מהמחשבה איפה הם היו היום ללא הילד\ה המדהים\ה שנולד\ה.
אפשרות נוספת - ללטף את הבטן ולומר "אמא אוהבת אותך". אפשר להתחיל בליטוף חד פעמי, אפשר כל כמה שעות, אפשר עם הזמן לעשות זאת לעיתים יותר תכופות. בעז"ה, לאט לאט, תרגישי שלמה עם ההריון ועם החמוד\ה שעתיד להיוולד בשעה טובה ומאוד מוצלחת.
אם תרצי עוד הצעות, אפשר באישי.
לדעתי, את מתארת מצב של דיכאון ועליך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי.
שהיא לא לקחה מניעה - בדיוק כמו שאת ממליצה
ופשוט אין לה כוח נפשי להריון לידה וילד ברמה כזו שהיא נכנסת לדכאון בגלל ההריון.
תארי לך שזה קורה.
אז מה עדיף? טיפול פסיכיאטרי וכדורים נוגדי דכאון? או מניעה?
מה את אומרת יעל?!?!
אם עד היום לא חשבת על זה. אולי לפחות מהיום לפני שתסבירי לכל אישה למה אמצעי המניעה הם כזו רעה חולה וילדים צפופים כל 10 חודשים זה ברכה- תחשבי פעמיים?!?
בדיוק בגלל זה הרבנים מתירים מניעה.
יוקטנהאחרונהמעניין אותי לשמוע את תשובותיכן, לאור השוני בנושא הזה בין הגדולה לקטנה שלנו-
1. עד איזה גיל הנקת? (אם יש יותר מילד אחד שסיים לינוק, אפשר לפרט או לכתוב ממוצע).
2. מאיזו סיבה הפסקת?
תודה מראש 
ראשון-עד שנה ושלושה-ארבעה חודשים. הפסקתי כי הייתי כבר בחודש שלישי-רביעי וקצת התעייפתי מהעסק וגם הוא כבר היה פחות נלהב. אחרי גיל שנה לאט לאט עברנו לסימילאק בלילה ואז גם ביום. גם זה שהוא התחיל מעון עזר לזה.
שניה- לא זוכרת בדיוק... עד שלוש ומשהו בערך.
הפסקתי כי "קצת" מיצינו...
ראשונה עד 11 חודשים בלבד, כי הייתי בהריון מעייף בחודש רביעי
שניה עד שנה וחמישה, כי בוקר אחד היא הכריזה "לא רוצה" ופשוט לא היתה מוכנה. אז ככה זה נגמר.
שלישית? מקווה כמה שיותר
עד גיל שנה ו 3 והפסקתי בגלל הריון.
גם ככה מהתחלה לא היה הרבה מדי חלב ותמיד הוספתי בקבוק, ובגיל שנה כבר התחילה לישון לילות אז החלב ירד משמעותית, ובשנה וחודשיים חזרתי לעבוד ונגמר החלב.
את הקטן (7 חודשים) עדיין מניקה, בתקווה להניק עד שכבר לא יצטרך חלב...
סביב ה 10 חודשים. משום מה כולם מפסיקים אצלי סביב הגיל הזה.
אולי כי הם מתחילים כבר לאכול אוכל נורמלי ומגיל חצי שנה בערך ישנים כבר לילה שלם.
אצל האחרונה- 3 במספר, היא אמרה לי יום אחד לא עם הראש...
אמרתי לה מה?????? וניסיתי שוב פעם, והיא התעקשה וזיזה את עצמה ואמרה לא.
טוב ויתרתי ונישארתי עם משברון קטן.
נראה מה יהיה הפעם..
הנקתי את הגדולה עד גיל שנה בערך, והפסקתי כי נכנסתי להיריון, החלב התמעט והרגשתי חלשה...
אבל בעיקרון תכננתי להניק עד שנתיים לפחות!
בס"ד
1. גיל חודשיים וחצי
2. גיל 3 וחצי חודשים
הפסקתי בגלל הלימודים היה לי ממש קשה...
את הגדולה עד גיל שנה (הייתי בהיריון וחלשה כבר במשך שלושה חודשים עד ההפסקה)
את השני עד גיל שנה וחצי (לא רצה לעזוב אותי...)
את הקטנים (כמעט שנה) עדיין מניקה,אבל לא מלא בכלל, הם מקבלים גם בקבוקים.
לא כ"כ נעים, יש לי נפיחות באוזר המפשעה, שבוע 27. זה הגיוני או שצריך ללכת לרופא נשים? אני בלחץ
מה שאני מפחדת שזה איזה גוש שצץ לו פתאום..... שמתי לב שכשאני שוכבת הנפיחוות יורדת.
מוכר למישהי? זה נורמלי או חריג?
חוץ מה, בעקבות המזג האויר ההפכפך אני משתעלת ועושה אפצ'י בלי סוף, מה שלא כ"כ נעים זה בריחת שתן תוך כדי....
יכול להיות שזה קשור לנפיחות? או שלא?
בנרתיק בזמן ההריון.
ולפעמים גם אם אין בצקת אז האיזור נפות קצת.
נשמע לי נורמלי לגמרי.
באמת השכיבה קצת מפחיתה,כדאי להרים כמה שיותר רגליים למעלה,אפשר להניח פדים קרים.
לגבי בריחת שתן,מומלץ לעשות תרגילים לחיזוק רצפת האגן
תופעה מוכרת לי מאד!!!!!!!!!!!!!!! אני סובלת בכל הריון מוורידים נפוחים וכואבים ברגליים, מתחיל במפשעה ומגיע עד אחרי הברכיים (בינתיים!! כי בכל הריון נוסף זה מתפשט עוד...) וכמובן בשכיבה הלחץ על הורידים פוחת... אגב, זו תופעה שנחשבת לתורשתית. אם זה ממש מפריע לך אפשר ללכת עם תחתון/ גרביון אלסטי מיוחד שמפחית את הכאב. בקשר לבריחת שתן, לדעתי אין קשר בין השתיים אך שתיהן תופעות מוכרות בהריון.
תרגישי טוב!
תבדקי שזה לא בקע.
לי יש שילוב של בקע במפשעה וורידים במפשעה והשילוב של השניין זה נפיחות גדולה וכאב.
בהחלט עוזר לשכב.
ד"א אם זה בקע - כשאת שוכבת הגוש כאילו נכנס פנימה, לרוב זה גוש שומן שיוצא מהבקע, אם זה כואב כדי לעשות עם זה משהו ולשאול את הרופאה.
אם את מרגישה את הגוש הנ"ל יוצא שוב אחרי שכיבה כשאת משתעלת/ מתאטשת / צוחקת וכו'? אם כן הגיוני שזה בקע.
גם אצלי זה היה רק בצד אחד של המפשעה וזה באמת מרגיש כמו גוש. בפעם הראשונה שזה הופיע אצלי זה היה רק במפשעה ולא ברגליים, רק בהריון הבא זה המשיך גם לרגליים.
זה לא ממש משנה הגודל של הבטן, זה נראה לי קשור לעומס של דם בהריון, וזה באמת אוף אחד גדול!!!!!!!!!!!
בכל אופן אולי תבדקי אם זה לא בקע, כמו שאמרה זאת שלפני... אצלי זה עבר אחרי הלידה והכל נעלם..... עד להריון הבא...
בהצלחה!
אני מאבחנת את הבעיה לבד כי כואב לי תופת.
שאלתי בעוד מקום אבל אני חייבת תשובות מהר..
אוף.
כנראה זו רק דלקת של הצטברות נוזלים.
אני ממליצה על עלה כרוב בחזיה למשך זמן מה רק תגזרי שלא יכסה את הפטמה (שלא יעשה כוויות).
תרגישי טוב!
שנותנים על כל דבר..
תודה רבה!
תבדקי ותעקבי טוב טוב אם זה לא אדום, חם, נפוח וכואב (ואם אין לך חום) כי אז חייבים לקחת אנטיביוטיקה אחרת המצב מחמיר!!.
לי בהתחלה כאב מאוד אך בלי נפיחות ואודם-נבדקתי אצל רופא ואמר שכנראה זה גודש ולא נראה דלקתי אם יחמיר- אמר לקחת אנטיביוטיקה.
ואז התחילו לי צמרמורות וחולשה כללית גדולה ובדקתי חום- והיה לי והתחלתי אנטיביוטיקה שפשוט הצילה אותי מהכאבי תופת ומהחולשה.
אז אל תהיי כזו החלטית בעניין האנטיביוטיקה (שלא לקחת..)....
נראה איך יהיה מחר
לי היתה דלקת,כואבת ועם חום והכל.
האחות המקסימה שלנו חבשה אותי אותי בתחבושת מיוחדת שנקראת "tenderwet" או משהו כזה.
וזה עזר פלאים, לא הייתי צריכה אנטיביוטיקה.
אז תנסי, שווה.
הרגשה כללית לא משהו..אבל מסיבות אחרות..
תודה רבה!
שמה שהיה לי- כאבים באופן כללי בגוף- זה כי הבוקר אני רואה שמבצבצות להן שיני בינה?!!!!!!!!!!!?
יתכן!? איך זה יכול להיות?
אני מרגישה כמו פיצית עכשיו.
שעצם הצוואר של התינוק נשברת במהלך הלידה? פעם ראשונה שאני שומעת על זה. גיסתי ילדה לפני שבוע וחצי היא סיפרה על לידה מדהימה. ובסוגריים היא הכניסה שעצם הבריח שלו שבורה... יש לציין שהפיצי רגוע לחלוטין .
מה שמכונה "פרע כתף" אז לפעמים הדרך היחידה להוציא את התינוק היא לשבור לו את הכתף
אבל אני לא רואה איך לידה שכזאת עשויה להיות מוגדרת כמדהימה.
בגלל האפידורל אבל היא גם לא אמרה שהכתף נתקעה ולא ששברו לו את הכתףכדי להוציא אותו...הרופא אמר להם שזה עובר תוך חודש וחצי...ותתפלאי היא ממש מבסוטית מהלידה . הקודמת הייתה ואקום
או במצב שאין ברירה.
לי היו 2 כאלו.
שתיהן לא גדולות.
אחת לידה מאד מהירה והשניה אין לי מושג למה.
רק לשים לב שבמש הזמן- הילד יתפקד עם 2 ידיו באופן זה- כלור שלא נוצר לחץ על העצב של היד חלילה וגם סימן שהכאב עבר.
זה כואב בעיקר בתנוחות מסויימות (כשמרימים את היד להלביש למשל)
שבוע 19+4.
יש לי פסוריאזיס, בזמן האחרון (לפני כמה חודשים) התחילו לצאת לי הרבה קטנים על הידיים וזה פשוט מחריד מגעיל.
אני לא מסוגלת ללכת עם חולצות קצרות שלי, וכל הזמן אני רק מסתכלת ורואה את זה ונהיה לי ואני לא מפסיקה לבכות.... הרי בהריון זה אמור לרדת או להיות יותר טוב, לא?!
מה אפשר לעשות לעזאזל? אני משתגעת ולא מסוגלת ללבוש יותר ארוך.... ח-ם לי!
(חשוב לציין שהרופא מגדיר את זה כפסוריאזיס קל מאוד) אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם זה..
מהבוקר אני לא מפסיקה לבכות ובלי מצברוח לשום דבר...
בבקשה תעזרו לי,
מתחננת..
בשורות טובות
האם רק לך מפריע הפצעונים על הידיים? בטח אף אחד לא שם לב, אל תתביישי בהם, אנשים לא שמים לב לדברים הקטנים
הזרועות שלי מכוסות בנמשים מכוערים, וכן בקיץ כל כמה זמן יש איזה ילד פעור שישאל מה יש לי על הזרועות...מסבירה בפשטות אני ג'ינג'ית ויש לי נמשים... הגדילה ילדה קטנה אחת להגיד לי שאם היה לה זרועות כמו שלי היא הייתה כורתת לעצמה את הידיים 
אך בכל מקרה בגלל שאני ג'ינג'ית אני צריכה להיזהר יותר מהשמש ורוב הזמן אני עם שרוול ארוך דק דק, מצאתי בחנות בת עין פעם חולצה שהשרוולים שלה הם ממש דקים ואוורירים ולא מורגשים
ויש לי כמה חולצות בסיס ממש דקיקות שלא מרגישים שהם ארוכים
אבל בכל זאת יש לי גם הרבה 3/4 ושיקפצו כל מי שמפריע לו לראות זרועות מקושטות כמו ג'ירפה(או שיקפוץ עליהם אחד הנמשים שלי 
)
אולי אפשר לשים על זה מייקפ בצבע העור שלך?
יש מצב ששתיה מרובה של מים תעלים חלק מהפצעונים או תמנע חדשים ?
כל הזמן אומר שאני אפסיק לחשוב ולהתייחס לזה כי זה שטויות..
ונמשים נראים הרבה יותר טוב מפסוריאזיס 
אני שחומה וזה כן בולט ומפריע לי, לא אכפת לי ממש מה אנשים אומרים אני פשוט ממש ממש מתביישת בזה..
אני מנסה למצוא אתרים ולקרוא איזה משחות כן אפשר למרוח בזמן הריון, ומה יכול לעזור, אבל כלום, אני לא מוצאת..
אם אני אשים מייקאפ אני אצטרך למרוח על כל היד ככה שהבקבוק יגמר תוך שבוע..
שהחמיר בהריון.
פעם הייתי מתביישת בזה ומסתירה, היום אני לא שמה על אף אחד.
אנשים מעירים הערות ונותנים עצות בלי סוף ונבהלים מאיך שזה נראה.
עוד לא מצאתי משחה או תרופה שבאמת תעזור לזה, אבל אני יודעת שכשאני רגועה- זה לאט לאט נרגע ובחלק מקומות
אפילו נעלם כלפי חוץ. עד לתקופה הלחוצה הבאה..
עכשיו לקראת סוף ההריון הוא ממש נרגע.
בהצלחה יקרה, הרבה נחת ושמחה!
מאוד. גם בזרועות.
איכשהו בפנים השלמתי עם זה, קרמים להבהרה, מייקאפ, והכל סבבה ( כמעט, אני משקרת את עצמי שזה לא כ"כ נורא... )
אבל בזרועות זה סיפור אחר.
אני מתפדחת בהם נואשות ושונאת אותם אחד אחד.
אולי זה בגלל שבאמת זרועות מנומשות הן נדירות יותר, ומושכות המון מבטים ותמיהות... לא יודעת. אני ממש מתביישת, ושנים לקח לי עד שהעזתי ללבוש שרוול קצר.
איזה דיכאון!
איך להכל המציאו פתרונות בקוסמטיקה מלבד לנמשים הדוחים הללו?
נכון שנמשים פחות גרועים מםצעים, אבל היי, הם כאן ולתמיד.
והפצעים... תמיד הולכים בסוף.
לא הולכים בסוף!
לפסוריאזיס אין עדיין שום תרופה מוכחת.
הפצעים אמנם יכולים להעלם למראית עין, אבל יתפרצו שוב במצבים נפשיים שליליים.
וזה נראה הרבה יותר גרוע מנמשים! (לפעמים ממש עם חתכים ודם).
לעין. איני מזלזלת חלילה בסיבלן של הסובלות מהם, אבל לידיעתך, הנמשים לא נעלמים ולא נחלשים אפילו לא ליום אחד! וגם אם לך זה נראה כמו כלום, לנגועות זו יכול להיות חווית חיים מאוד קשה! מגיל צעיר מאוד ועד בכלל.
שמעת פעם משהו מתבדח וצוחק עם אחד על פצעיו?
כי המנומשים לעומת זאת צריכים גם לסבול את כל הבדיחות והשנינויות הנורא נורא מצחיקות שאנשים חייבים לומר להם על המראה הזה...
אז רק תשמחי מאוד שאת לא יודעת על בשרך עד כמה זה קשה.
שלום לכולן,
כבר כמעט חצי שנה אני קוראת שקטה ומאוד נהנת להיות פה!!
עכשיו, לקראת הסוף, אני קצת לחוצה ומתלבטת ואשמח אם תוכלנה לעזור לי...
עברנו אזור מגורים ואני לא ממש מכירה ומתלבטת איפה ללדת....
בע"ה זו תהיה לידה שלישית,
לידה ראשונה רגילה והשנייה קיסרי מתוכנן (בגלל מצג עכוז).
אני מאוד מאוד מאוד רוצה להמנע מניתוח קיסרי עוד פעם....
אני מאוד מתלבטת אם לקחת שר"פ (שירותי רפואה פרטית) -
רופא או מיילדת - כדי שיהיה מישהו שאחראי עלי אישית ולא ידחוף לניתוח סתם. חלילה..
ואולי לחפש דווקא ללדת במרכז לידה טבעית, שם סביר להניח שיותר מעודדים לידה טבעית... (=
קראתי קצת באינטרנט על לידה בלניאדו -
שם יש אפשרות לכל האופציות שאני חושבת עליהן (רופא פרטי, מיילדת פרטית ומרכז לידה טבעית)
אם יש פה מישהי שמבינה, אשמח לשמוע מהגיגיכן לגבי בכלל לידה עם רופא פרטי/מיילדת פרטית /דולה או לידה במרכז טבעי,
ואם יש המלצות לגבי מקום טוב שהייתן בו וממליצות ללכת.
ובאופן ספציפי לגבי לידה בלניאדו ובמרכז הלידה הטבעית שלהם.
כמו כן, ראיתי שיש להם (בלניאדו) רק 2 חדרי לידה במרכז הלידה הטבעית,
זה אומר שאם אחליט ללדת שם, סביר להניח שיווצר מצב שאגיע ולא יקבלו אותי כי 2 החדרים תפוסים?..........
סליחה על האורך של השאלה...
אני ממש לחוצה הפעם וממש לא יודעת מה לעשות....
אשמח מאוד לעזרתכן!
ותודה לכל המגיבות המקסימות שיש פה בפורום!!!!
אני ממש נהנת לקרוא את התגובות שלכן!!!
לניאדו זה מקום מעולה.
אפילו בלי מרכז הלידה הטבעי (מרכז הלידה היחיד בארץ שמקבל לידות כאלו דרך אגב)
הייתי שם בלידה אחרי ניתוח קיסרי. מעבר לאיזכור של הניתוח בזמן הקבלה, לא היתה שום התייחסות לכך במהלך הלידה.
מהבירורים שאני עשיתי זה אחד מבתי החולים היחידים בארץ שלא דורשים מוניטור רציף בלידה אחרי ניתוח קיסרי.
הגעתי עם תוכנית לידה כתובה, וביקשתי לידה טבעית, וכזאת לידה קיבלתי.
ואם את יכולה ללכת למרכז לידה זה בכלל נראה לי מומלץ, אבל צריך להיות איתם בקשר. (כן, יש מצב ששני החדרים יהיו תפוסים, אבל הבנתי שזה לא קורה הרבה.)
בחדרים של המרכז ללידה טבעי, אבל בכל מקרה גם בכל חדר לידה אחר ישתדלו לעשות מאמצים שהלידה תהיה טבעית בכל מקרה (מניסיון שלי)
צריך להיות איתם בקשר, הם שוקלים כל מקרה לגופו ומחליטים
את צריכה מראש לשלוח טפסים ולקבל אישור מרופא המחלקה.
הבאסה שם שאת יכולה לשלם,ואחרי 5 דקות הם יורידו אותך לחדר רגיל ואת משלמת תשלום מלא.. (לפי מה שהם אמרו, מורידים על כל חשש לסיכון, או ירידה בדופק וכדו'..)
לדעתי כל הבי"ח שם מעודד גישה טבעית, והבנתי שגם בחדרים הרגילים אפשר לבקש כדור. החיסרון זה שאין מקלחת בחדרים.
המיילדות שם כן בגישה טבעית.
דולה הכי תעזור במקרה שלך לדעתי..
לנל"ק באתר באופן טבעי - הרבה הרבה מידע (וגם סיפורי לידה)
(לנל"ק - לידה נרתיקית לאחר קיסרי)
(אתר לנל"ק ישראל - כרגע לא פעיל)
לשוב ללדת בפייסבוק - קבוצת תמיכה לנשים אחרי לידות קשות וניתוחים קיסריים
שיהיה בהצלחה!
מניסיון שלי בלניאדו (3 לידות רגילות)- מאוד מאוד תלוי על מי את נופלת. היו לי מיילדות בגישות שונות מאוד. באופן אישי, אילו הייתי במקומך - הייתי לוקחת מיילדת פרטית.
שיהיה בשעה טובה, ואי"ה גם לידה טבעית!
אדום צהוב ירוקגם אני סובלת מכבדות, חולשה ועייפות בשבועיים האחרונים (עכשיו שבוע 33) ונראה לי שזה די הגיוני.
אולי זה קשור גם להמוגלובין נמוך, שלי ממש ירד, כדאי לבדוק מה המצב. הבחילות ב"ה לא חזרו.
הרשמה ללידה - נראה לי שענו פה שכן, אבל אני לא בטוחה. אני לא גרה באזור ירושלים. תיכף יגיעו המומחיות ויענו.
בס"ד
אפשר גם יותר מאוחר [לא מידי!] העיקר שיהיו לך תוצאות בעז"ה לפני הלידה
יש לנו את העגלה של פג פליקו פי 3.
יש לנו גם את האמבטיה הקשה וגם הטיולון וגם הסלקל.
מחזיקה כבר ילד שלישי. נראת כמו חדשה.(היא בת 4 וקצת שנים)
והילדים שלי לא רזים במיוחד.
עכשיו הלכו לה הבלמים, ואני צריכה לקחת לתיקון, שלא עולה כל כך יקר (אמרו לי 140 להחליף את הגלגלים עם המעצורים.)
החיסרון שהסלקל יחסית כבד. אבל אם את לא נוסעת הרבה בטרמפים או בתחבורה ציבורית אז זה בסדר. וגם אם את נוסעת בתחבורה ציבורית כמונו אפשר להסתדר.
1. אין לי מושג.. (אנחנו כנראה הולכים על בייבי ג'וגר..)
2. גם לי ככה.. אני בשבוע 36 ואני נגמרת! אולי זה החום הזה שנהיה מעיק יותר..
3. הרישום לביקור חולים ושערי צדק זה אותו הדבר. (בדוק!)
ןהגלגלים נתעקים מידי פעם, אבל שטוות האמבטיה ממש סבבה, נחמדה, בינתיים אין תלונות, אני רציתי פג אבל לא סובלת 2 ידיות רק אחת אז לא היה הרבה התלבטות ( יש לפג אחת כזאת בסביבות ה4,500 ש"ח נראה לי כקצת מופרז, בכ"ז עגלה ולא אוטו...) וגם לעגלות פג יש הרגשה שהם עוד שניה מתפקות לך ביד.
היא מתקפלת ממש בקלות, והטיולון אחלה,.
יש לנו זיכוי בשילב (350 ש"ח, כמובן שאם צריך נוסיף כסף)
וחשבתי לקנות שם מנשא..
אני רוצה מנשא שיתמוך בתינוק
שיהיה גם לגיל יחסית גדול
שהרצועות יתכווננו למס' גדלים (אני בעלי אמא וכו')
ושאחת הרצועות תוכל להתנתק מהמנשא
(כדי שאוכל להכניס לראש בקלות- ולא דרך 2 רצועות..הורס תצורה של הכיסוי ראש)
קישור למנשאים בשילב
http://www.shilav.co.il/carriers-and-bags/carriers
תודה!!
אבל בכל זאת:
מנשאים שרגלי התינוק משתלשלים מהם לאורך אינם מומלצים
למרות שהבנתי שלהורים נוח עם הבייבי ביורן למינהם
מנשא מומלץ לתינוק הוא מנשא שרגלי התינוק מחבקות את האם
לנו יש ארגו (מאוד יקר ואין בשילב)
יש גם יאמו שהוא חיקוי
לדעתי כדאי שתקני משילב מנשא בד מערסל שטוב רק לחודשים הראשונים
ואח"כ כשהתינוק ישקול יותר, תעברי למנשא אחר- אולי מיד 2
אלא מנשא סיני אחר שתפרתי בעצמי
נוח! נוח! נוח!
ולמנשא טליה יש כמדומני ריפוד לרצועת המותנים שאמור לעשות אותו עוד יותר נוח
מתאים מגיל כמעט 0 ועד 4
יש לו קשירות קלות ועם ריפוד לכתפיים ולמתניים
אפשר לקשור לכל כיוון.. על הגב, על הבטן עם הפנים החוצה/פנימה ועל הצד
השתמשתי בו לשני הילדים וגם היו מרוצים בפנים
החיסרון היחידי, הוא שכשהם גדולים יותר, נאמר בגיל שנה + והרגליים בחוץ
צריך לשים לב שקושרים נכון, לפעמים זה לוחץ יותר מידי על הרגליים של הילד
ואנחנו מתענגים עליו.
רק שאם קונים ארגו צריך לקנות גם מתאם מגיל לידה עד 4 חודשים.
וזה נכון שהתנוחה שבה הרגליים מפושקות מאוד היא התנוחה שמומלצת ע"י אורתופדים.
במנשאים הנכרכים וגם בבייבי ביורן, הרגליים בדר"כ משתלשלות, וגם הנשיאה עצמה יוצרת לפעמים לחץ לא טוב על תחתית עמוד השדרה.
כך הבנתי ממקורות רבים.
(מנצלת: אנחנו מוכרים ארגו חדש באריזה במחיר זול (יחסית לארגו)- 450 ש"ח. צבע אפור עם כוכבים.)
הרגליים מפוסקות יפה מאוד, בתנאי שמכניסים את התינוק למנשא כמו שצריך.
למען האמת, לפי מה שאני ראיתי, גם בבייבי ביורן, כשתינוק עוד קטן מאוד, ונמצא עם הפנים לאימא בהחלט יש לו פיסוק ברגליים.
אני מוכרת במה ששילמתי עבורו..
לא בא לי להפסיד עליו...
ושיהיה ארוך ומשעמם בע"ה!יוקטנהמומלץ להמעיט קופאין- קפה, קולה, שוקו, שוקולד...
אומרים שעד 3 כוסות קפה ביום זה בסדר.
להרבות בשתיה.
ולקחת ברזל וחומצה פולית.
לא ידוע לי על יותר מזה..
הריון ולידה קלים וידיים מלאות!
לא לאכול ביצים חיות (חביתת עין, ביצה רכה - לא סגורה לגבי מוס שוקולד, אבל מיונז תעשייתי וקרמבו דווקא מותר);
לא לאכול בשר שלא בושל היטב (למשל סטייק מדיום);
להמעיט באלכוהול;
לא לאכול סושי - גם לא צמחוני (כי מכינים אותו במקום שמכינים את הרגיל).
שכחתי משהו? 
שיהיה במזל!
בס"ד
למיטב ידיעתי גם כדאי להמעיט בקפאין...
ובאופן כללי לאכול בריא יותר
חשוב מאוד, כוס מים כל שעה
שנזכה...
ובמה זה פוגע?
זה אחד הדברים היחידים שאני עדיין כן מסוגלת ולאכול ולהינות ממנו למרות הבחילות....
מה לעשות?
האמת - אני לא נמנעת מסטייק חצי נא, למרות ה"סיכון"
נכנסתי לאתר של הקופה וראיתי שהגיעה התשובה של החלבון אבל כתוב ש"התוצאה נשלחה ליעדה"...
אני אמורה להתקשר לרופא בשביל זה?! להגיע אליו?!...אעאע...
אז למה אם כבר התשובה לא מופיעה רגיל באתר?
כי הוא אמר לי לבוא אליו רק בשבוע 24, והוא הרי ידע שמחכים לתשובה של החלבון...
]