ויש לי אכזבות קטנות...
אני חולמת לצאת כבר לעבוד. שנתיים שאני בבית ומרגישה מתוסכלת נורא. אני אמא לא מטופחת כי אין לבעלי מספיק כסף גם לממן את הטיפוח שלי.
ורק אם אצא לעבוד אוכל לטפח את עצמי שזה דבר שחשוב לי מאוד.
דיברתי עם המטפלת לעתיד שתשמור לי על התינוק והיא מבקשת לפי שעה...
מקום העבודה שביררתי עליו נותן לי גם לפי שעה של שכר מינימום.
כל הכסף שלי פלוס השעה יציאה לעבודה ושעה חזרה למטפלת עוד כסף... שאותו אני לא מקבלת מהעבודה.
אז אני יוצאת בנזק.
מעון זה לא בא בחשבון עניין אישי שלי.
משפחתון זה החל מגיל שנה.
אז שוב פעם אשאר בבית אחרי לידה עד גיל שנה כדי שלא אצא בנזק...
ורוצה לצאת לעבוד מבלי עוד הפעם להפסיד אצל מטפלת. ןאמא וחמה עובדות.
אז אני כבר לא רוצה יותר ילדים. מגיעה להפסד כספי. אני מתבאסת מזה. כבר 3 שנים שאין לנו יכולות כלכליות לצערי.
בילד הגדול עד היום הוריי עוזרים לי כלכלית בהוצאות וגם בילד הבא.
אז איך אפשר להביא ילדים אם אין כסף?
אז מה אם אני דתייה... אני לא מרגישה מחוייבת בהבאת ילדים כשאין לי כסף לגדל אותם.
שמעתי שאומרים על כל ילד שנולד הפרנסה מגיעה יחד איתו. בנתיים אנחנו זוג הורים לילד כשהוריי מפרנסים בעלי בקושי סוגר את החודש. ואני בבית עם הילד לחסוך הוצאות.
אני מקווה לא להענש למעלה בשמיים על זה שאני מתכוונת לעצור ילודה... אני מרגישה שהמדינה פוגעת בי... ואיננה מעוניינת בהרחבת עם ישראל. לצריך נשאר מעט!!!! כמה שעצוב המצב. מבכימים



