פורום הריון ולידה (עמוד 5109)

הכי קטנה שיש.

את יכולה לשים לה בתוך גם טחינה גולמית יש בזה ברזל.

בהצלחה

א. חבל לקנות גרבר. זה יקר וממילא רוב הערך התזונתי של הפירות נעלם זה מכבר. הכי פשוט זה כמו שכתבו, לגרד בחורים הקטנים של הפומפיה.

 

ב. העצירות היא אולי בגלל הברזל ואולי בגלל תוספת מוצקים. ממליצה לך למעוך לה תמר לתוך הפרי פעם ביום וגם לתת לה לשתות מים, זה בטח יקל על העצירות. ואם יש ממש עצירות קשה- תבשלי לה שזיפים מיובשים ותטחני בבלנדר ידני יחד עם המים. תני לה לאכול מזה כמה כפות וזה ישחרר לה די מהר.

 

ג. אישית, אני אף פעם לא נותנת ברזל. טחינה, סלק מבושל, עדשים מבושלים מעוכים או טחונים. זה ממש בסדר מבחינת ברזל.

 

ד. דבר אחרון- הכי חשוב זה שלילדה תהיה חוייה חיובית של אכילה. אם את לחוצה וטרודה מזה, אולי תניחי לזה למשך שבוע שבועיים וכשתהיי יותר מוכנה לזה, תנסי שוב. לחץ ותסכול מצידך לא יעזרו לה להבין שאוכל זה כיף וטוב...

גם את צריכה להנות מהחוויה של הכנת והגשת האוכל.

הברזל מידי יום?

 

הברזל עושה לה לא טוב..אני בטוחה.

 

מה זה בחורים הקטנים של פומפיה?

יש חלק גס ויש חלק דק ומתחתיו יש ריבוע קטן קטן של חורים פיצים- בריבוע?

במעון שלנו טוחנים בננה ותפוח ומוסיפים קווקאר עם טיפה מים. 

זה עוזר לזה להיות סמיך.

ויש לזה גם ערך תזונתי... 

 

בהצלחה!

אמא לעסה קודם קצת. מומין,מתאים לך להגעל מזה 

זה ממש מקשר בין האמא לתינוק. וגם אנחנו בתור אחים עשינו ככה לקטנים,לא הכרתי משהו אחר בכלל!

אבל אני חייבת לציין שזה מתוק.

או לבשל ולמעוך אבל אז מאבדים את הערכים התזונתיים שלו. כל עוד את מניקה אין סיבה שייגמר החלב.

לא מאמינה שהברזל עושה לה עצירות אלא המוצקים,למה הכוונה עצירות? שפחות עושה מבעבר או יציאות קשות? אם זו הפחתה בתדירות זה טבעי,גם מבוגרים לא עושים אלף פעמים ביום כמו תינוקות בשבועות הראשונים,ככה ככל שהם גדלים זה מתייצב על מספר אחר. אם זה בגלל המוצקים,ככה זה.

שום דבר לא חייבים אבל כדאי לגוון לה ולהרגיל אותה לפירות.אל תרגישי רע ואל תסתבכי,תמעכי בננה במזלג,תפוח בפומפייה,זה שיא הטעים,אני כמעט מחסלת להם את זה אפילו שזה בשבילם בעצם... זה לוקח כמה דקות וטרי וביתי,ואפשר לשמור במקרר מה שלא סיימה.בהצלחה וב נ ח ת !!!

איך?

כל עוד אני מניקה זה אומר גם אם אחה"צ אני נותנת מוצקים- עדיין בשעה הזו הגיוני שיש לי חלב?

זה בסדר לשחק עם זה ככה?(שלא מניקים בשעות קבועות)

 

בקשר לעצירות כוונתי ממש ליציאות קשות שהיא סובלת מהן.

 

אני פחדתי שאם לא אתן פירות יהיו לה חסרים תזונתיים..אבל תכלס, גם אדם גדול לא אוכל כל יום מנת ירקות טחונים בעשר ומנת פירות בארבע..

 

ומהע בשר? חיוני עכשיו? או שאפשר לחכות קצת?

 

תודה רבה!

 

ורגועות. בבשר יש ברזל.כדאי.וגם מוצקים יקלו עלייך עם ההנקה,אם זה מקשה עלייך. לדעתי חשוב להרגיל אותה ולחשוף אותה לאט ובנחת לכל הדברים שמותר בגיל הזה,אסור דבש לפני גיל שנה ומוצרי חלב וחלב לפני 9 חודשים. אבל ממש בנחת וכל פעם קצת כדי לא לגרום לעצירות.עגבניות ושזיפים זה טוב ליציאות רכות.

הזה ומה אסור.

מזל טוב על המחזור! זה אומר שהמערכת הנשית שלך מתפקדת ב"ה! שלא יהיו כאבים, ותראי בזה סימן להתחדשות הגוף ולאימהות עתידית בע"ה.

 

לגבי אימך- אולי שיחה פתוחה בה תביעי את כאבך על כך שאתן לא בקשר כמו שהיית רוצה? ותספרי לה כמובן שקיבלת...

גם אצלי זה ככה. (חוץ מהקטע שקיבלתי מחזור מוקדם יותר)

מציעה- תעשי את השיחה הזאת אַת, היום, מחר, בקרוב,

מאשר ש"תאכלי את הלב" במשך שנים אחר כך..

מה שקשה- זה ליזום, להתחיל, ברגע שתשתפי אותה- היא תזרום איתך, אני בטוחה.

כנראה שגם לה קשה לעשות את זה.

 

וגם אצלי אמא שלי מדריכת כלות ויועצת של הרבה זוגות, והקשר נתקע....

יש אימהות שקצת חיות בדור הקודם, שהיה סגור יותר או שדווקא עם הבת שלהן-הכי קרובה אליהן, קשה להן.

וזה יכול להיות מאוד קשה- ולא בריא.

תזמי, תפתחי הכל... (גם נושאים של הסרת שיער וכאלו..) זה יהיה שווה את זה...

 

ואפילו, אולי תתחילי במכתב?

 

קשר טוב עם אמא שלי, אבל בנושאים מסויימים פשוט לא. ואמא שלי אחת שהרבה באים להתייעץ איתה, אני מרגישה שאנחנו לא באותו ראש בדברים מסוימים אז אני משתפת אנשים אחרים.

כן, הרבה יותר קל לפעמים לשתף אנשים רחוקים מאשר קרובים.

אני חושבת שאת מתארת תופעה שקיימת אצל כמה וכמה

לדעתי בנושא של מחזור מאוד חשוב לשתףאת אמא, תעשי מאמץ אפילו שזה קשה (או לבקש מהמחנכת\אחרת שתגיד לאמא שתפנה אלייך). אמא יכולה לעזור בזה הרבה יותר ממה שאת חושבת - אפילו סתם לתכנן טיול משפחתי בזמן שיסתדר לך עם המחזור, או להגן עלייך כשאת לא הולכת לבריכה ואת מתפדחת להסביר.

אמא שלך בטוח אשה חכמה, חבל להפסיד את העזרה שלה!!!!

גם אצלי זה היה ככה- 

אמא שלי לא פתוחה ואף פעם לא תיזום שיחה בנושא.

והיה לי משהו שממש הטריד אותי ולא היה לי עם מי להתייעץ (בנושאים האלה לא שייך להתייעץ עם חברות)

בסופו של דבר, בכיתה י"ב (!) אחרי הרבה מאד שנים ש"אכלתי את הלב" ולא ידעתי מה לעשות,

החלטתי שאני חייבת לתפוס אומץ ולפתוח. בפעמים הראשונות זה היה קשה- חשבתי עשר פעמים לפני כל מילה (והיה גם קשה למצוא עיתוי מתאים),

אבל אחר כך זה ממש זרם, ויכלתי לדבר על כל הנושאים.

זה ממש היה ברכה- כי לפני החתונה היו לי הרבה התלבטויות וחששות ורק כך היה לי עם מי להתייעץ.

אני מתכוונת: אם נעלבת ממישהי בכיתה, תספרי לה? אם התרגשת ממשהו שלמדת,תשתפי אותה?אם כתבת שיר, תראי לה?

ממש יהיה לי קשה ליישם את מה שכולן אמרו פה... יהיה לי ממש קשה לפתוח איתה את הנושא הזה...

ואני ממש לא משתפת אותה בחוויות שאני עוברת, אני ממש לא בקשר טוב איתה לצערי הרב.

אני לא אבוא ואראה לה שיר שכתבתי או שאספר לה על דבר שחוויתי. הקשר שלנו הוא מאד טכני ומאד בקטע של חייבים ולא קשר אמיתי. אולי בגלל קשה לי לדבר איתה על זה? דיי! אני לא רוצה שקשר שלי עם אמא שלי יסתכם בקטע של מחויבות. אני רואה איך ההתנהלות של אמהות אחרות עם הבנות שלהן ואני ממש מקנאה בהן!!

קודם כל לא להילחץ ולחשוב שבין רגע אחד אפשר לשנות הכל ולהיות הכי פתוחה בעולם.
זה גם עניין של אופי,שלך, שלה.
לדעתי זה משהו שילך ויפתח הקשר ביניכם, בעיקר כי את רוצה ממש,כל פעם קצת יותר.
לדוגמא את יכולה לספר לה משהו קטן תוך כדי שהיא עסוקה במשהו , נגיד כשהיא מבשלת או תולה כביסה ,אז את בדיוק יושבת ליד ואומרת נגיד ווי היום היה לי מבחן מקווה שהצלחתי בו, תתחילי מדברים קטנים ופעוטים כביכול,עג שלאט לאט תוכלי לספר לה ואפילו לשבת איתה על כוס נס או משהו כזה.
לגבי המחזור כדאי לספר לאמא,תאמרי תוך כדי שהיא עושה משהו אפילו"אמא איפה יש תחבושות היום קיבלתי" או אני הולכת לקנות תחבושות וכו'"
בהתחלה זה יהיה קשה אפילו שזה לא ממש לשבת ביחד ולדבר, אני בטוחה שבהמשך זה ישתפר פלאות.
אני יספר לך על עצמי שכשהייתי בגילך בערך לא ממש היו לי שיחות עם אמא שלי בדברים אישיים, בהמשך כבר שיתפתי אותה בדברים קטנים וברמזים כדי שהיא תתעניין ואז אני יספר לה.. לאט לאט הפכנו להיות ממש חברות והיום אנחנו ממש יושבות ביחד ומדברות כמעט על הכל. לרוב עניינים אינטימיים מידיי אני לא אשתף אותה,אבל בשביל זה יש חברות, אחיות וכו'
הכי חשוב אל תילחצי מזה, זה יסתדר וגם בנוסף מציעה לך להתפלל על זה,כי לפעמים כשמבקשים משהו ומדמיינים מה באמת רוצים שיקרה זה עוזר לנו באיזשהו מקום ליישם את זה.השתדלות ותפילה זה תמיד טוב.ובעזרת השם אני בטוחה שתצליחי בזה.
בהצלחה

אני שאלתי, והאמת היא שניחשתי שזו תהיה התשובה שלך. אני הולכת לכתוב לך דבר די שונה מהדברים האחרים שנאמרו כאן, ואולי אני לא צודקת ועדיף להסתכל על הדברים אחרת, אבל... רק על עצמי לספר ידעתי. אני מספרת על הגישה שלי. אני מאוד, מאוד, מ-א-ו-ד מזדהה איתך. זוכרת היטב את הכאב הזה כשראיתי כמה שהחברות שלי קרובות לאימהות שלהן, ואני ממש לא קשורה אליה ולא רוצה לשתף אותה בשום דבר. היום כמבוגרת אני חושבת שזו לא מציאות נורמלית וגם לא עניין של אופי, אלא זו מצוקה שהתפתחה והיו לה סיבות. היום אני מנתחת, ורואה (גם על הילדים שלי) כמה שילדים קטנים הם נלהבים לספר ולשתף מיוזמתם, כממה שהם פתוחים, והפתיחוּת הזאת תישאר שם אם לא נכבה להם אותה בטעות. אמא שלי – ואני כותבת את זה מתוך חמלה, כי המשאבים הרגשיים שלה עצמה היו דלים מאוד – כיבתה לי אותה לגמרי, כשלגלגה על דברים שסיפרתי לה, ממש בילדות הרכה. אני מבינה היום שהרצון הנואש שלי להגן על עצמי מפגיעה וכאב הוביל אותי לבנות חומה ביני לבינה, לא לשתף במה שעלול להוביל לפגיעה בי. (לגלוג זו לא הדרך היחידה לכבות פתיחות של ילד, אני רק משתפת במה שהוביל לכך אצלי.) האם נראה לך שגם אצלך זה מנגנון הגנה כזה, משהו שאימצת לך ובעצם שומר עלייך? (את ממש לא חייבת לענות לי, אבל כדאי לך לענות לעצמך.) ואם כן – האם את חושבת שאת מסוגלת כרגע להיפרד ממנו? האם נראה לך שאת מסוגלת לעמוד מול הכאב שהמנגנון הזה נועד למנוע ממך? האם נראה לך שאמא שלך ואת מסוגלות להגיע לשינוי, ששיתוף שלה בחייך לא יוביל לעוד פגיעה בך? אם התשובה היא כן, זה נהדר ונפלא ואני מחזקת את ידייך ומפנה אותך לתשובות האחרות שקיבלת פה. אבל לדעתי האישית, אם התשובה היא לא, זה גם בסדר. את לא חייבת. הקרבה ביניכן היא לא משימה שמוטלת על כתפייך הצעירות. אם זה קשה לך – אז לא. חפשי קרבה ופתיחות בכתובות אחרות, כמו שכתבת שיש לך, חברות וכו' ובעזרת ה' בבוא היום גם בעל וילדים. עם אמא היקרה והטובה שלך את יכולה לקיים קשר טוב, אוהב, שהוא לא קרוב במיוחד. לא קשר של שיתוף עמוק אלא של שיחות קלות, של התייעצויות מתכונים, של החלפת דעות על פוליטיקה – כל מה שמתאים לך ואת מרגישה שהוא לא מאיים עלייך.

נכון, זה לאקשר אידיאלי בין אמא לבת, אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.

מה דעתך?

יותר מהבעיה עצמה.

אז רציתי להרגיע אותך שזה נורמלי לחלוטין!

אין לך מושג כמה חברות שלך מרגישות כמוך... לא כל מה שרואים בחוץ הוא מה שבאמת קורה...

כמובן שיש גם בנות שכן מסתדרות ויש להן קשר מצוין עם האמהות שלהן.

אבל את ממש לא חריגה. זה דבר שקורה להרבה מתבגרות.

אל תלחצי. כנראה את טיפוס רגשי מאוד ואולי גם מופנם. וקשה לך לשתף אנשים קרובים מדי. דווקא בגלל הקירבה מחפשים לפעמים גבולות וזה טבעי.

תזרמי עם החיים. תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך. אם את מוצאת סיפוק והקשבה אצל אחרים קחי את מה שהם נותנים לך בשני ידיים.

ובדרך כלל אחרי החתונה הרבה דברים משתנים.

כשתהפכי לאמא בעצמך את תשתני, ובעקבות זה גם הקשר עם אמך מן הסתם יהפוך לקרוב יותר.

אני כותבת את זה מהרבה נסיון. למרות שלא מתחשק לי לפרט...

חזקי ואמצי! 

 

תודה ממש דבר ראשון על התגובות. הן ממש עוזרות לי.

דבר שני, את ממש צודקת! כשקראתי את התגובה שלך אז גיליתי שזה ממש נכון. אמא שלי הרבה פעמים עושה לי את זה...

את נגעת לי בנקודה האמתית וממש תודה! באמת יש לי מין מנגנון הגנה מזה.

אבל.... מה? להמשיך עם כזה קשר? אנחנו משפחה של הרבה(!!) בנות וכולן לא מרגישות כמוני, כולן פתוחות עם אמא שלי ורק אני לא  למה? נגיד, אחיות שלי לא מוכנות לוותר על לידה בלי אמא שלי וימות העולם, אני לא מתארת את אמא שלי איתי בלידה! אין מצב!! אולי זו בעיה שלי? אולי משו בי לא בסדר?? ...

לא בעלי- שיא הנורמאלי.

ששם אפשר לקבל סיוע ועזרה בזה

אני מעולם לא אהבתי לדבר על הנושאים האלה עם אמא שלי.

זה בעיקר בגלל אופי שלי- די סגור. קנאית לפרטיות.

אני היום בהריון שני.

גם היום אני לא פתוחה עם אמא שלי בדברים האלה.

לא אהבתי שאמא שלי יודעת מתי אני מקבלת מחזור. אף פעם גם לא שיתפתי אף אחת אחרת, להיפך, עשיתי שמיניות באויר שאף אחד לא ידע (לא גדלתי בחברה שעודדה סגירות בעניין, ממש לא).

חשבתי שזה יעבור עם החתונה אולי עם ההריון, אולי עם הלידה...

אבל....

זה פשוט עניין של אופי.

דר"א, עם בעלי יחסית היה לי ממש קל להפתח בנושא. לא יודעת איך זה. אבל אני חושבת שאני הייתי פתוחה אותו בנושא ממש דקה אחרי שהתחתנו. נראה לי נפתחתי יותר מהר מאישה ממוצעת (לא ממש יש לי מידע מה הממוצע).

 

בקיצור, זה עניין של אופי.

תני לי לנחש שאת לא שיא הפתוחה בעניין גם עם חברות.

ז"א שאולי מדברים על הנושא אבל בחיים לא תגידי לחברה שעכשיו את במחזור (למעט מקרה חריג).

 

אני גם לא רציתי שאמא שלי "תדאג" לי לפדים או שתגיד לי שהיא קנתה וכד'....

לא רציתי שתשאל אותי אם אני במחזור...

כל עוד יש לך אופי כזה. זה נראה לי בסדר גמור.

 

חוץ מזה, בתקופת ההתבגרות הרבה פעמים יש רצון "להתנתק" מההורים. זו תופעה תקינה וטובה. מי שאצלו זה לא כך זה בעייתי. כל אחד זה מתבטא אצלו בצורה אחרת. אצלי זה התבטא ככה. כל עוד זה לא מפריעה לך אז נראה לי כדאי לזרום.....

 

בקיצור, כל עוד אין בעיות אחרות ביחיסים זה נראה לי שיא הנורמאלי והטבעי לגיל. אם זה לא מפריעה לך לא רואה שום בעיה. אם זה מפריעה לך זה כבר משהו אחר.... (אני לא מדברת על "קצת מפריע").

 

 

תודה! אין לכן מושג כמה שזה מקל עלי לדעת שלא רק לי זה ככה... למי שענתה לי באנונימי - אני ממש ממש מודה לה! באמת שריגשת אותי ועזרת לי!!! וגם ל-44444 ממש חיזקת אותי. באמת באמת מכל הלב תודה.

אבל עוד שאלה קטנה...עכשיו בתור אמא לבנות מתבגרות (או שלא...) איך היחס בינכן כלפי כל העניין הזה? את פתוחה איתן או בעתיד, תיהיה פתוחה איתן? ממה נוצר כזה דבר?- מן ריחוק, חומה בין אמא לילדה שלה? אני ממש דואגת שזה יהיה המצב ביני לבין הבת שלי וזה מלחיץ אותי לחשוב על זה שהבת שלי לא תספר לי על הדברים שהיא עוברת בכללי ובפרט בגיל ההתבגרות. ..

איון לי בנות מתבגרות.

יש לי כמה שנים טובות לחשוב על זה.....

 

ברור לי שיהיה לי קשה עם זה, אבל....

נראה לי שיחסית הרבה יותר קל לאמא להפתח מאשר לבת. לא הייתי במצב של האמא, ככה אני חושבת.

מבחינת האמא, היא הולכת לדבר על נושא שמדברת עליו חופשי עם חברות, רופאים ובטח עם בעלה. כמובן שזה לא קל. אבל משאלות באינטרנט נראה לי שבקושי הוא פחות הפתיחות אלא יותר חשיבה איך לעשות זאת הצורה נכונה. האמא יחסית לבת לא חושפת את עצמה, אלא יותר מספרת על עובדות החיים, לא משהו אישי שלה.

אצל בת מתבגרת זה נושא טעון והיא מרגישה ש"נכנסים" לה לחיים.

לא שלאמא זה יותר קל אבל זה קושי שונה משל הבת.

ברור לי שיהיה לי קשה. יש לי נטייה לדחות שיחות שיש בהם אי- נעימות.

 

אי"ה, שנגיע לגשר נעבור אותו.

מה שדי ברור לי מעכשיו, שכל עוד הבת שלי לא תרצה לשתף אותי יותר מידי בנושא, אני לא אעיק ויעשה את המינימום האפשרי, הטכני שחייבים.

כמו שכתבתי לך, זה נראה לי פשוט דבר טבעי ונורמטיבי ורצון לעצמאות ופרטיות שאם הוא לא מופיע בגיל הזה אז זה בעייתי.

לי אישית, זה לא מפריע יותר מידי, בטח לא אחרי שיצאתי מהבית אחרי י"ב.

אחרי החתונה זה כבר לא הפריע לי לחלוטין.

 

אני אישית רואה את זה כאופי. זה לא חיובי ולא שלילי. בדיוק כמו שאני לא אוהבת ש"נדבקים" אלי פיזית יותר מידי (שונאת נשיקות) ככה אני לא אוהבת שנכנסים לי לפרטיות. כל עוד זה לא מוגזם (בהדגשה) לא רואה בזה בעיה.

אני תמיד פחדתי שהאופי הזה יהווה לי מכשול בדרך לחתונה ובחיים הזוגיים. אבל.....

ב"ה לא רק שזה לא הפריע זה אפילו מוסיף. זה מוסיף לנו המון בגלל ההרגשה שיש כ"כ הרבה דברים שהם רק שלנו ולא משתפים בהם אנשים מבחוץ. כ"כ הרבה דברים שרק בעלי שותף בהם ואנשים אחרים לא.....

דר"א, לא נרשמו ב"ה בעיות מיוחדות בזוגיות שלנו לא בעניין פתיחות בנושאים עדינים וגם לא רתיעה ממגע.

ככה שאת יכולה להרגע בעניין בנושא הזה (אני ממש פחדתי ממנו).

 

בהצלחה.....

 

 

אני כבר נשואה ובקשר טוב עם אמא שלי, אבל יש דברים שלא היה נח לי לדבר עם אמא לפני החתונה. אני מזדהה ממש מילה במילה עם מה שכתבת. אז קודם כל תדעי שזה בסדר גמור וגם הגיוני שהמערכת שלכן מתנהלת ככה. וחוץ מזה, היו פעמים שהתגברתי על המחסום ורב הפעמים רק הרווחתי!  היו פעמים שהיא פתחה את הנושא. אם זרם לי-זרם, אבל לפעמים התפדחתי וזה גם בסדר .

ועוד משהו,

כדאי לזכור שאמא שלך הייתה רוצה להיות שם בשבילך ולפעמים היא עלולה להרגיש פגועה מהדחייה. אז לשים לב לעניין הזה. כיבוד הורים וזה...

 

הרבה בהצלחה,פה באישי!

אני אפנה אליכן בעז"ה באישי.. תודה!!!!!!!!

שמאוד הייתי רוצה להגיד לך, ולא יכולה כאן.

אם כתבת לי ביומיים האחרונים, לא קיבלתי את מה שכתבת, כי איבדתי את הסיסמה לפצקרשת. אשמח אם תכתבי לי לניק החדש.

גם אני לא הייתי פתוחה עם אמא שלי, עד שאחותי גדלה (הייתי בת 18-19 לפחות כשהתחלתי יותר להפתח אליה).

תראי, לאמא שלך זה בטח גם כואב שאתן לא מספיק פתוחות וזה תלוי גם בך!

תהי אמיצה ותפני אליה, תדברי, תשאלי ואל תראי לה שאת מתפדחת! את תראי שבעז"ה גם היא תתחיל יותר להפתח אלייך.

דבר נוסף, אם היא פונה אלייך תראי שאת שמחה בזה ושאת רוצה לדבר איתה, אם תראי לה שאת לא כ"כ מעוניינת אני בספק אם היא תנסה שוב.

בהצלחה!

אני הייתי מדברת עם רבכדי לבדוק שאת לא אוסרת את עצמך סתם.
אגב קצת דם זה כתם אז את יכולה להמעיט בבדיקות וללבוש שחור. בקיצור תתייעצי עם רב.
את
צלי היה דימום כמו מחזור בששה שבועות אחרי לידה ואחרי שבוע נגמר הצלחתי לעשות הפסק וטבלתי, יש מצב שהיו כמה ימים של הכתמות חומות שבהם כן יכולתי לעשות הפסק אבל חוץ מזה היה לי מאוד ברור מתי הזמן לעשות שבעה נקיים ומתי עוד לא. אבל להרבה נשים זה גבול אפור ולא ברור.
וגם אם טבלת וראית טיפה דם זה לא אוסר וגם אל תסתכלי בניגוב!!!! בטח ובטח לא בתקופה כזו. דברי עם רב יש מצב שאתם לא אסורים.
לא בטוחה שהבנתי את כל פרטי המקרה אבל שיהיה בהצלחה.

ככה מצד אחד זה מתיר כתמים ומצד שני את יודעת מה קורה.לא יעזור שחור אם יש ממש דימום.

 

לי אחרי הלידה הרופאה נתנה כדורים לכיווץ הרחם בגלל שהיו לי כל הזמן הפרשות אדומות, וגם היה לי מקרה של פצע שכל הזמן הרב אסר עד שהוא אמר ללכת לבודקת טהרה והיא גילתה את הפצע

שווה להתייעץ ולבדוק!

אחותי היתה הולכת לישון עם משהו שיעביר לה את הבחילה ליד המיטה, ולוקחת דבר ראשון על הבוקר.
טיפ שעזר לי להפוך את ההקאות ליותר נסבלות היה לשתות כוס ענקית של מים לפני הקאה, זה הופך אותה להרבה יותר נסבלת, ברמה בלתי נתפסת.

עוד לפני שאני מספיקה ליטול ידיים בבוקר אני כבר מקיאה את הנשמה.

כן נשמע כמו חומצי ומיצי קיבה..

לפני שאת קמה איזה קרקר או ביילה ? לי זה ממש עזר עם התופעה הזאת

פה לפניי, לשתות כוס מים הופך את זה להרבה פחות מרוכז ומר.

אגב, למרות שב"ה ההקאות הרגילות עברו לי בסוף השליש הראשון, עם ההקאות בוקר האלה נשארתי גם עכשיו, לא באותה תדירות אבל לפחות פעמיים שלוש בשבוע...

זה היה הסיוט שלי- מזדהה איתך!

לי ממש עזר לאכול ביסקוויט אבל לא תמיד הייתי מספיקה...

אני מאמינה שזה מיצי קיבה או משהו כזה..

בעז"ה יעבור לך בקרוב.

זה קורה לך רק בבוקר? אם כן, תתנחמי. לי זה היה קורה גם בלילה ולא הייתי מסוגלת לאכול אח"כ כלום כי הייתי שוב מקיאה,

לפחות בבוקר אפשר לצחצח שיניים, לשתות מים ולאכול משהו קטן... (ככה זה היה אצלי לפחות)

 

יש בתי חולים שמדא נכנסים לאיסוף תרומות.

יש לזה ערך, אני לא יודעת על זה מספיק אז את יכולה לברר אצל אחרים. אבל אני כן אגיד שני דברים.
אותי באו ושאלו ועמותה ששומרת ואמרתי כן למה לא. לא הסבירו לי הרבה.
לאחר מעשה צרמו לי שני דברים.
אחד,חותכים את החבל טבור ממש מיד אחרי הלידה ויש ערך לכך שהתינוק יהיה מחובר לחבל תבור עד שהשיליה יוצאת. גם על זה אני לא יודעת מספיק אז את יכולה לברר. אצלי זה לא היה משנה כי היה לי וואקום אז הוא נלקח מיד לבדיקות.
דבר שני את שוכבת חצי ערומה מלאה בדם, עוד לא ניקו עוד לא תפרו ומגיעה איזה בחורה בת 20 שלא ברור לי בדיוק מה היא עושה בחיים, רופאת נשים על בטוח לא ולוקחת דם. לא אמרו ליאיך לוקחים את הדם הטבורי, אני ל יודעת אם היתי יודעת האם הייתי עושה אחרת.

אל תלכו אף פעם לתדמור
אל תלכו אף פעם לתדמור

זה עליך שאת נקבה.

עכשיו הבנתי גם שמה שכתוב למעלה בתור גיל וחשבתי שזה מספר השבועות שלו זה בעצם הגיל שלי...

תודה!

כי אצלי זה יכול ממש להפחיד. אני לא פיל...(הריון של פילה אורך שנתיים...)

עדיף לטפטף לה לאף טיפות של מי מלח (אפשר לקנות) או חלב אם.

לערבב מים עם מלח? או שצריך מיוחד לקנות?

א)סטריליות

ב) לנסות על עצמך קודם, לוודא שלא צורב מדי (מנסיון מר)

תודה על התגובות ועל היעוץ

אגב: למה אסור לימון. כמה טיפות לטפטף?

היא לא יודעת להתמודד עם חומרים אחרים.

ויש עוד נושאים, כגון מאזן החיידקים במעיים, רמת החומציות, בעייתיות במזון שלא נותן קלוריות למערכת שמגויסת למשימה העצומה של הכפלת המשקל בתוך כמה חודשים, ועוד.

אני אישית ריססתי חלב לתוך האף שלו וזה עבד. 

 

העוצמה של הזרם של החלב היא חזקהוזה נכנס לתוך האף ובדרך כלל זה משחרר ממש.

מתוק!! למה שהיא תסבול?

בלימון ידוע לי שיש ריכוז גבוה של ויטמין C

תינוקת שקצת יונקת ולוקחת גם מטרנה אם היא דורשת יותר מהנורמה יכול לגרום לה בעיות?

 

אגב: קשה לה ביציאות האם יש לכך קשר?

תראי, בכוונה כתבתי למעלה במעורפל "חלב" (שיכול להתפרש גם כתמ"ל) כדי לא להיכנס למורכבות של חלב אם מול תמ"ל. זו שאלה הרבה יותר מורכבת משאלת הלימון, כי יש מקרים שתמ"ל אכן נצרך, וכשצריך אז צריך.

תמ"ל עובר התאמות כדי להיות הכי דומה שאפשר לחלב אם, וזה מתוך הכרה בכך שקיבה של תינוק רך בנויה לעכל חלב אם. ברוך ה' שחלק מחכמתו לבשר ודם, המדע באמת התקרב המון בעשרות השנים האחרונות. אבל עדיין יש עשרות רכיבים שיש בחלב אם וחסרים בתמ"ל, אז ברור שכמה שאפשר חלב אם - זה עדיף.

אני לא יודעת מה בדיוק המצב אצלך, כי ההודעה שלך תמציתית, ואולי מה שאכתוב לא יהיה רלוונטי למצבכם, אבל בגדול חשוב לי להגיד שאין משמעות ל"נורמה". באופן כללי גוף האישה בנוי לייצר חלב לפי דרישת התינוק/ת, ואם תינוקת דורשת יותר - יהיה יותר. כמו שאם יום אחד תהיה לנו פתאום סיבה לבכות שעה ברצף (לא משהו עצוב חלילה, בואי נדבר על בכי מהתרגשות ) הגוף יידע לייצר על המקום מספיק דמעות, שאין "בנורמה". ככה המנגנונים בגוף שלנו פועלים.

לגבי קושי ביציאות - אני חושבת שיש מצב שזה קשור, אבל אין איך לדעת בוודאות (אולי בעצם כן - על ידי ניסוי).

בפלפל אדום יש הרבה יותר.

ויש גם בעגבניה, פרות הדר, וסוכריות ויטמין C

 

לא הרופאת ילדים שלנו והרופאת נשים שלי הייתי עוברת מזמן....

אני חושבת שאם את בפלטינום יש החזר מסוים לקורסים מסוימים.  שווה לברר קודם עם מעבירת הקורס אם יש לה הסדר.

גם בלאומית עד 300 ש"ח.

שלי את סכום ההחזר?

אני בכללית מושלם, זה משנה או שרק פלטיניום מקבלים?

עם קבלות.

אם כבר החזיות קטנת עליך אז אין כ"כ בריריב. תקני כבר חזיות הנקה.

אני עובדת בבריאות השד לא ממולץ!

אני קניתי בחודש חמישי והם היו מעולות עד סוף ההנקה.

אני הייתי קונה חזיות הנקה, ורפידות הנקה רב פעמיות (בד"כ חזיות הנקה הן דקות ומצריכות שכבה נוספת. רב פעמית יותר משתלמת מחד פעמית, לענ"ד).

 

כדאי לשים לב שהן חזקות ותומכות היטב (זה חשוב בהנקה, בגלל משקל החלב).

וזה גרם לכל העסק שם להישמט. לא ממליצה בכלל!

 

והם היו יקרות (בערך 200 ש"ח) לאחת

לקנות משהו איכותי ותומך אבל בלי ברזלים.

קחי בחשבון שלא בטוח שזה יחזיק לך להנקה ולכן אל תקני הרבה.

אצלי בדר"כ כשמתחיל להיווצר חלב אחרי הלידה- אני עולה מידה (או אולי חצי מידה).

ואז רק החזיות היותר גדולות שקניתי טובות עלי...

 

מהניסיון שלי אין עם זה בעיה.. הבת שלי (3 חודשים) שמנמונת ביותר..
לדעתי תקני משהו כמה שיותר דומה למה שיש לך- שאת אוהבת ויודעת שמחזיק. רק במידה חדשה

בלי ברזלים פשוט לא תומך לי.

 

ולא כדאי להשקיע ולקנות יותר מאחת/שתים לפני הלידה

כי מהניסיון שלי יש שינויים אחרי הלידה וצריך לקנות הכל חדש...

וזה עולה די יקר 

 

 

חזיה עם ברזלים, אם היא לא מתאימה היטב עלולה ללחוץ על צינוריות החלב, ולגרום להמון בעיות. זה לא מחייב שזה יקרה, אבל אם זה קורה, עלולים בהחלט לשים לב רק מאוחר מידי.

זה גם לא רק לא מגיע חלב לתינוק, חסימה של צינוריות החלב יכולה לגרום לדלקות

כרגע אני בחודש חמישי.

אחרי הלידה של הראשון קניתי חזיות הנקה (הייתי איתם עד סוף ההנקה- שנה וחודשיים).

החזיות היו ללא ברזלים ונראו עלי לא משהו (יש לי כאפ יחסית גדול).

מבחינתי שהוא היה גדול והייתי הולכת לאירוע או משהו כזה ולא מניקה ושמה חזיה רגילה זה היה משנה את כל ההרגשה.

גם מבחינת ההרגשה וגם מבחינת המראה.

בהריון הנוכחי התכוונתי לקנות חזיות חדשות, בלי קשר להריון.

אחרי השליש הראשון הלכתי לקנות חזיות טובות וחדשות שמן הסתאם החזיקו מעולה כי הן ממש חדשו.

ברגע שקניתי אותם והתחלתי ללכת איתם, באותו רגע נגמרו לי הכאבים בחזה.

הם נחלשו כבר לקראת סוף שליש ראשון גם בחזיות הישנות אבל ממש לא נעלמו.

הגעתי למסקנה שלפחות בעלות קאפ, לא קטן במיוחד הכי חשוב בהריון זה חזיות שמחזיקות טוב.

בקאפ גדול רק חזיות עם ברזלים מצליחות להחזיק, בעיקר שהחזה נהיה ממש כבד.

אני קניתי 2 ואי"ה אמרתי לעצמי שיש סיכוי שהם יהיו טובות עלי אחרי הבהנקה. מרסימום ישארו להריון הבא....

בתכלס יש סיכוי גדול שלחזיות יהיה שימוש....

דר"א, אצלי בהריון הראשון במידה לא השתנתה.

בהריון השני ההיקף שלי ירד במידה והקאפ עלה במידה... לא יודעת איך זה....

משהו די יקר במשביר לצרכן.

היה סיוט.

לא רק המראה הלא אסטטי בעיני, ( ואין לי חזה גדול או משהו...) והחולצות שחשבתי שהן כבר קטנות עלי יותר מדי ( בעיה שנפתרה ברגע ששמתי חזייה תומכת עם ברזלים )... היו לי פשוט כאבים!

החזה כל הזמן כאב לי, היה כבד, דלף הרבה, לא יכולתי לסבול את התחושה הזו וכמעט חשבתי להפסיק להניק.

עד שב"ה מצאתי כתבה על חזיות הנקה מארה"ב, משהו מעולה, עם ברזלים, באותו צהריים נסעתי לאפרודיטה וקניתי.

מאותו יום הכל הכל הכל נרגע.

הכאבים נעלמו, החזה נרגע, הדליפות התמעטו עד שפסקו... החולצות חזרו לשבת עלי מקסים, הרגשתי האישית השתפרה פלאים! המשכתי להניק בכייף בלי תחשות קשות שזה דורש ממני מחיר כבד מדי.

אבל.... זהירות!

זו חזייה עם ברזלים שמיועדת להנקה! משהו עדין ונעים!

כשניסיתי פעם במר יאושי חזייה רגילה עם ברזלים, קמתי למחרת בבוקר עם כאבים איומים ונפיחות כחולה באחד השדים. זה ב"ה נעלם אחרי מקלחת מאוד חמה, אבל זה היה מבהיל ומלחיץ!

 

אפשר לכתוב את שם החברה או שזו פרסומת?

אחרי 2 לידות עם סיוטים שגרמתי לעצמי עם הברזלים התחלתי בלי לתקופה הממש ראשונית שכל הזמן בבית ויש לי עם ברזלים [הדגם שאני הולכת תמיד שהפכתי אותו להנקה] ואיתו אני יוצאת ובהמשך נשארת איתו כל הזמן.

אני רוצה לקנות עכשיו שבוע 38.

כדאי לי עם ברזלים? כי אני רואה שהרבה פה אומרות שבלי זה לא מחזיק. אבל בדרך כלל אני משתמשת במרופד אגיל ומספיק לי... בהנקה זה ישתנה?

ואם אפשר גם כמה עולה-

זה פשוט עושק כל העסק הזה!!

תודה!

מחפשת חזית הנקה טובה בנרות.

תודה

לא זוכרת כמה...

נראה ממש טוב ואיכותי.

אשמח להמלצות כי לא מתחשק לי לקנות עם ברזלים ובסוף יכאב לי או משהו...

ממליצה לאכול הרבה ברוקולי ותרד (אפשר להכין קציצות תרד טעימות מאוד), ולשתות ביחד עם זה מיץ תפוזים שעוזר לספיגת הברזל (בזכות הויטמין C שבו).

וכמובן, ליטול שני כדורי ברזל ביום...

 

אבל אני הייתי שמחה לקבל מנשא, כרית הנקה או נעלי בית. דברים רכים כאלה...

בגינה ונתנו לי לנוח. או שבאה חברה שטפה את הכלים וקיפלה כביסה

לאמא ממש שמחתי לקבל סלסלת פירות בריא וטעים.

פיג'מה ועוד..

לתינוק מנשא,טרמפולינה..

יש כאלה שקרם גוף מספי ק כמתנה

ויש חברות שמשחק מושקע כיף לקבל.

 

 

פחד משינוי הוא לא דבר רע, ובע"ה כשתלדי האינסינקט האימהי יעזור לך . אם את ממשיכה לדאוג את יכולה להתחיל קצת ללמוד על חינוך ילדים וכו. 

 

ובקשר לגיל, אני בת 23 בהריון שלישי ב"ה

תסמכי על עצמך,גם טעויות זה חלק מהחיים.

אפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע או אמא וכו'..

יש ספרים.

ואתם ביחד תבנו את החינוך שמתאים לכם.

לא מגיל 0 מחנכים זה בשלב קצת יותר מאוחר..

היה רב אחד גדול שבאו ושאלו אותו מתי צריך להתחיל לחנך את הילד, הוא שאל בן כמה הילד \, הם ענו שעכשיו נולד, אז הוא אמר שכבר פיספסו את ההתחלה, כי היו צריכים להתחיל לפני תשעה חודשים.

את הילד, הוא אמר לפני עשרים שנה. כשאתם הייתם ילדים.

היא התכוונה לחינוך פרקטי

וחינוך בעיני א' ב' זה דוגמא אישית.

אתם ההורים התחנכתם כבר בילדותכם, זה הכי טוב שיש כי אז הדוגמא שהילד רואה היא החינוך שלו.

כמו אדם שמתחיל דיאטה ואין לו מושג איך להתגבר- הוא יכול לומר לעצמו- אני מתמודד יום-יום. "רק" היום אקפיד על הדיאטה. ולמחרת גם להגיד לעצמו. כל יום להתמודד מחדש וככה לבסוף כובשים את כל ההר.

תחשבי בצעדים קטנים- קודם כל- אני מתמודדת עם ההריון,התזונה שלי, ההרגשות שלי, הכנה ללידה.

עוד זמן רב לפנייך עד שתגיעי להתמודדות עם מתן גבולות לילדים... אל תראי את הכל בתור הר גדול אלא בתור אתגרים שמתפרשים על פני תקופות שונות, ב"ה שזה כך. תארי לך מיד אחרי הלידה היה עלייך לחנך, להציב גבולות... לאט לאט.

שיעבור בשלום ובקלות בע"ה, הרבה תפילות, עזרה מהבעל ויהיה טוב בע"ה!!

רק שאני קטנה ממך ב3 שנים , אני נשואה בדיוק שנה , והבן המהמם והמתוק שלי כבר בן חודשיים!!!!!!!!!!

כן, גם אני הייתי מבולבלת, היו לי פחדים וכל ההריון בכיתי הרבה....

מניסיוני, תדברי על זה עם בעלך, תשתפי אותו!!! זה יעזור לך המון!!!

שלא תחשבי שרק את מרגישה ככה, גם אני הרגשתי ככה... אבל שתדעי לך שזה הדבר הכי מהמם!! תינוק זה התכלית שלנו בעולם... כשאני מסתכלת עליו אני מרגישה שבאתי לעולם בשבילו...

תיהי חזקה, את לא לבד!!!!

אני חושבת שזה טבעי לפחד מהורות ראשונה, במיוחד בגיל צעיר, ואני מסכימה עם 'זריקות ההרגעה' שנכתבו פה בכללי,

אבל דווקא המשפט 'אני תמיד חושבת שלילי' וכו' נראה לי חשוב. זה משפיע על הורות הסתכלות חיובית/ שלילית, ודווקא עכשיו, לפני הלידה וכל השינויים יכולה להיות לך הזדמנות לעשות שינוי בתחום זה. אפשר דרך מאמנת (קואוצ'רית) טובה או פסיכולוגית שעובדת עם פסיכולוגיה חיובית. בעיניי זה הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות למען בתך, וגם כמובן למענך ולמען בעלך.

בכל מקרה, תזכרי שאין מקרה, ושה' אתך.

ב"הצלחה!

אומנם אהיה בת 24 בלידה בעזרת ה', אבל עדיין, השינוי העצום הזה גורם לי לחששות גדולים. מלא פעמים אני פשוט מתחילה לבכות רק מהמחשבה על זה. תמיד פחדתי מלהיות אמא, גם שאני לא אדע איך מתנהגים, שאני אגרום חלילה רע לילד, שאני לא אחנך טוב ושהילים יהיו חצופים ובלי גבולות, שאני לא אהיה דוגמא אישית מספיק טובה, שיקרה לו משהו וכו'.

וגם במושגים אחרים- כמו  מה יהיה עם העבודה וכאלה. אני לא מתכננת להיות איזה קרייריסטית מטורפת אבל אפילו לעבוד משרה מלאה רגילה זה המון שעות וזה טירוף, וזה רוב המשרות שיש היום. משרות אם צריך למצוא בפינצטה. אני בן אדם שכל החיים שלו עבד, ממש מגיל 15 ובימים שאני רק בבית אני משתגעת. אני אומרת לעצמי כמה שזה חשוב להיות אמא ושזו התכלית, אבל ברור לי שאני ארגיש פספוס אם אני לא אעבוד. (אמא שלי נשארה בבית מאידיאל לגדל אותנו, וברור לי שהיא עשתה עבודה מדהימה ושבלי זה לא היינו יוצאים אותו הדבר, אבל היא בכל זאת הייתה מאוד מתוסכלת כל השנים האלו, ואני לא רוצה להיות כמוה, מה גם שאין לי את הסבלנות ואת תכונות האופי שיש לה ויהיה לי הרבהה יותר קשה להיות בבית...)

 

אני מפחדת ברמות אחרות וגם אשמח לעצות או לספרים בנושא הורות וכאלה. עדיף תורניים.

ואגב בעלי תמיד מרגיע אותי ואומר שאני יעבוד ובכסף הזה ניקח עזרה כמו עוזרת בית, אוכל קנוי כשצריך וכו'. העיקר שכשאני יהיה בבית אני יהיה פנויה לילדים ולא לעבודות הבית.

יש בזה משהו, לא?

אבל בגלל שגדלתי עם אמא מפנקת אז קשה לי לחשוב נגיד שלילדים לא יהיה כל פעם ארוחה ביתית חמה מוכנה, ושאני לא אהיה בבית לקבל אותם וכאלה. ולגבי עוזרת- זה נפלא, אבל יקר מאוד, וגם מה יהיה על הבלאגן היומיומי? איי..נהיה לי סטרס רק מלחשוב על זה..

וממש חמוד בעלך שהוא מרגיע ומפרגן ככה!

הם ימליצו לך על רופא איכותי מהאזור שלך

 

 

ומשמיים יסדרו לך הכל לטובה אל תדאגי! הריון מביא רק ברכה...שיהיה לךך בהצלחה רבה בכל מה שתעשי..

אני אוהבת להגיד פנים אל פנים.

יש יש המון סרטים חזקים בכל מיני נושאים,זה אפילו לא דוקו.למרות שגם סרט דוקומנטרי אפשר לביים ולהראות מה שרוצים כמו בסרט על ילד א-דורה. לדעתי  בטיפת חלב אלטרנטיבית פשוט יעשו עלייך כסף-אמא מוכנה לשלם הכל בשביל ילד שלה.רב התנגדויות לחיסונים הם אידיאולוגיים.אנשים לא מאמינים באלוקים אז הם מאמינים בטבע וממציאים כללים שלהם שאסור לעבור עליהם.מקווה שאין מאחורי זה איזה גורו או מורה רוחני אחר  ומפחיד.

כן ניתן להפריד חיסונים.

ככה חיסנתי את ילדיי והם נתנו את האישור על כך.

תנסי שוב.

איך עשית זאת? - את יכולה לפרט?

לא כתבתי שיש לי בת מעל גיל שנה. חיכיתי וחיכיתי ועכשיו זה סתם חוסר החלטיות.

כן עושים אולטרסאונד,לחץ דם,חום,בדיקת דם וכו'.