מזל טוב על המחזור! זה אומר שהמערכת הנשית שלך מתפקדת ב"ה! שלא יהיו כאבים, ותראי בזה סימן להתחדשות הגוף ולאימהות עתידית בע"ה.

לגבי אימך- אולי שיחה פתוחה בה תביעי את כאבך על כך שאתן לא בקשר כמו שהיית רוצה? ותספרי לה כמובן שקיבלת...

גם אצלי זה ככה. (חוץ מהקטע שקיבלתי מחזור מוקדם יותר)

מציעה- תעשי את השיחה הזאת אַת, היום, מחר, בקרוב,

מאשר ש"תאכלי את הלב" במשך שנים אחר כך..

מה שקשה- זה ליזום, להתחיל, ברגע שתשתפי אותה- היא תזרום איתך, אני בטוחה.

כנראה שגם לה קשה לעשות את זה.

וגם אצלי אמא שלי מדריכת כלות ויועצת של הרבה זוגות, והקשר נתקע....

יש אימהות שקצת חיות בדור הקודם, שהיה סגור יותר או שדווקא עם הבת שלהן-הכי קרובה אליהן, קשה להן.

וזה יכול להיות מאוד קשה- ולא בריא.

תזמי, תפתחי הכל... (גם נושאים של הסרת שיער וכאלו..) זה יהיה שווה את זה...

ואפילו, אולי תתחילי במכתב?

קשר טוב עם אמא שלי, אבל בנושאים מסויימים פשוט לא. ואמא שלי אחת שהרבה באים להתייעץ איתה, אני מרגישה שאנחנו לא באותו ראש בדברים מסוימים אז אני משתפת אנשים אחרים.

כן, הרבה יותר קל לפעמים לשתף אנשים רחוקים מאשר קרובים.

אני חושבת שאת מתארת תופעה שקיימת אצל כמה וכמה

לדעתי בנושא של מחזור מאוד חשוב לשתףאת אמא, תעשי מאמץ אפילו שזה קשה (או לבקש מהמחנכת\אחרת שתגיד לאמא שתפנה אלייך). אמא יכולה לעזור בזה הרבה יותר ממה שאת חושבת - אפילו סתם לתכנן טיול משפחתי בזמן שיסתדר לך עם המחזור, או להגן עלייך כשאת לא הולכת לבריכה ואת מתפדחת להסביר.

אמא שלך בטוח אשה חכמה, חבל להפסיד את העזרה שלה!!!!

גם אצלי זה היה ככה- 

אמא שלי לא פתוחה ואף פעם לא תיזום שיחה בנושא.

והיה לי משהו שממש הטריד אותי ולא היה לי עם מי להתייעץ (בנושאים האלה לא שייך להתייעץ עם חברות)

בסופו של דבר, בכיתה י"ב (!) אחרי הרבה מאד שנים ש"אכלתי את הלב" ולא ידעתי מה לעשות,

החלטתי שאני חייבת לתפוס אומץ ולפתוח. בפעמים הראשונות זה היה קשה- חשבתי עשר פעמים לפני כל מילה (והיה גם קשה למצוא עיתוי מתאים),

אבל אחר כך זה ממש זרם, ויכלתי לדבר על כל הנושאים.

זה ממש היה ברכה- כי לפני החתונה היו לי הרבה התלבטויות וחששות ורק כך היה לי עם מי להתייעץ.

אני מתכוונת: אם נעלבת ממישהי בכיתה, תספרי לה? אם התרגשת ממשהו שלמדת,תשתפי אותה?אם כתבת שיר, תראי לה?

ממש יהיה לי קשה ליישם את מה שכולן אמרו פה... יהיה לי ממש קשה לפתוח איתה את הנושא הזה...

ואני ממש לא משתפת אותה בחוויות שאני עוברת, אני ממש לא בקשר טוב איתה לצערי הרב.

אני לא אבוא ואראה לה שיר שכתבתי או שאספר לה על דבר שחוויתי. הקשר שלנו הוא מאד טכני ומאד בקטע של חייבים ולא קשר אמיתי. אולי בגלל קשה לי לדבר איתה על זה? דיי! אני לא רוצה שקשר שלי עם אמא שלי יסתכם בקטע של מחויבות. אני רואה איך ההתנהלות של אמהות אחרות עם הבנות שלהן ואני ממש מקנאה בהן!!

אני שאלתי, והאמת היא שניחשתי שזו תהיה התשובה שלך. אני הולכת לכתוב לך דבר די שונה מהדברים האחרים שנאמרו כאן, ואולי אני לא צודקת ועדיף להסתכל על הדברים אחרת, אבל... רק על עצמי לספר ידעתי. אני מספרת על הגישה שלי. אני מאוד, מאוד, מ-א-ו-ד מזדהה איתך. זוכרת היטב את הכאב הזה כשראיתי כמה שהחברות שלי קרובות לאימהות שלהן, ואני ממש לא קשורה אליה ולא רוצה לשתף אותה בשום דבר. היום כמבוגרת אני חושבת שזו לא מציאות נורמלית וגם לא עניין של אופי, אלא זו מצוקה שהתפתחה והיו לה סיבות. היום אני מנתחת, ורואה (גם על הילדים שלי) כמה שילדים קטנים הם נלהבים לספר ולשתף מיוזמתם, כממה שהם פתוחים, והפתיחוּת הזאת תישאר שם אם לא נכבה להם אותה בטעות. אמא שלי – ואני כותבת את זה מתוך חמלה, כי המשאבים הרגשיים שלה עצמה היו דלים מאוד – כיבתה לי אותה לגמרי, כשלגלגה על דברים שסיפרתי לה, ממש בילדות הרכה. אני מבינה היום שהרצון הנואש שלי להגן על עצמי מפגיעה וכאב הוביל אותי לבנות חומה ביני לבינה, לא לשתף במה שעלול להוביל לפגיעה בי. (לגלוג זו לא הדרך היחידה לכבות פתיחות של ילד, אני רק משתפת במה שהוביל לכך אצלי.) האם נראה לך שגם אצלך זה מנגנון הגנה כזה, משהו שאימצת לך ובעצם שומר עלייך? (את ממש לא חייבת לענות לי, אבל כדאי לך לענות לעצמך.) ואם כן – האם את חושבת שאת מסוגלת כרגע להיפרד ממנו? האם נראה לך שאת מסוגלת לעמוד מול הכאב שהמנגנון הזה נועד למנוע ממך? האם נראה לך שאמא שלך ואת מסוגלות להגיע לשינוי, ששיתוף שלה בחייך לא יוביל לעוד פגיעה בך? אם התשובה היא כן, זה נהדר ונפלא ואני מחזקת את ידייך ומפנה אותך לתשובות האחרות שקיבלת פה. אבל לדעתי האישית, אם התשובה היא לא, זה גם בסדר. את לא חייבת. הקרבה ביניכן היא לא משימה שמוטלת על כתפייך הצעירות. אם זה קשה לך – אז לא. חפשי קרבה ופתיחות בכתובות אחרות, כמו שכתבת שיש לך, חברות וכו' ובעזרת ה' בבוא היום גם בעל וילדים. עם אמא היקרה והטובה שלך את יכולה לקיים קשר טוב, אוהב, שהוא לא קרוב במיוחד. לא קשר של שיתוף עמוק אלא של שיחות קלות, של התייעצויות מתכונים, של החלפת דעות על פוליטיקה – כל מה שמתאים לך ואת מרגישה שהוא לא מאיים עלייך.

נכון, זה לאקשר אידיאלי בין אמא לבת, אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.

מה דעתך?

יותר מהבעיה עצמה.

אז רציתי להרגיע אותך שזה נורמלי לחלוטין!

אין לך מושג כמה חברות שלך מרגישות כמוך... לא כל מה שרואים בחוץ הוא מה שבאמת קורה...

כמובן שיש גם בנות שכן מסתדרות ויש להן קשר מצוין עם האמהות שלהן.

אבל את ממש לא חריגה. זה דבר שקורה להרבה מתבגרות.

אל תלחצי. כנראה את טיפוס רגשי מאוד ואולי גם מופנם. וקשה לך לשתף אנשים קרובים מדי. דווקא בגלל הקירבה מחפשים לפעמים גבולות וזה טבעי.

תזרמי עם החיים. תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך. אם את מוצאת סיפוק והקשבה אצל אחרים קחי את מה שהם נותנים לך בשני ידיים.

ובדרך כלל אחרי החתונה הרבה דברים משתנים.

כשתהפכי לאמא בעצמך את תשתני, ובעקבות זה גם הקשר עם אמך מן הסתם יהפוך לקרוב יותר.

אני כותבת את זה מהרבה נסיון. למרות שלא מתחשק לי לפרט...

חזקי ואמצי! 

תודה ממש דבר ראשון על התגובות. הן ממש עוזרות לי.

דבר שני, את ממש צודקת! כשקראתי את התגובה שלך אז גיליתי שזה ממש נכון. אמא שלי הרבה פעמים עושה לי את זה...

את נגעת לי בנקודה האמתית וממש תודה! באמת יש לי מין מנגנון הגנה מזה.

אבל.... מה? להמשיך עם כזה קשר? אנחנו משפחה של הרבה(!!) בנות וכולן לא מרגישות כמוני, כולן פתוחות עם אמא שלי ורק אני לא  למה? נגיד, אחיות שלי לא מוכנות לוותר על לידה בלי אמא שלי וימות העולם, אני לא מתארת את אמא שלי איתי בלידה! אין מצב!! אולי זו בעיה שלי? אולי משו בי לא בסדר?? ...

לא בעלי- שיא הנורמאלי.

ששם אפשר לקבל סיוע ועזרה בזה

אני מעולם לא אהבתי לדבר על הנושאים האלה עם אמא שלי.

זה בעיקר בגלל אופי שלי- די סגור. קנאית לפרטיות.

אני היום בהריון שני.

גם היום אני לא פתוחה עם אמא שלי בדברים האלה.

לא אהבתי שאמא שלי יודעת מתי אני מקבלת מחזור. אף פעם גם לא שיתפתי אף אחת אחרת, להיפך, עשיתי שמיניות באויר שאף אחד לא ידע (לא גדלתי בחברה שעודדה סגירות בעניין, ממש לא).

חשבתי שזה יעבור עם החתונה אולי עם ההריון, אולי עם הלידה...

אבל....

זה פשוט עניין של אופי.

דר"א, עם בעלי יחסית היה לי ממש קל להפתח בנושא. לא יודעת איך זה. אבל אני חושבת שאני הייתי פתוחה אותו בנושא ממש דקה אחרי שהתחתנו. נראה לי נפתחתי יותר מהר מאישה ממוצעת (לא ממש יש לי מידע מה הממוצע).

בקיצור, זה עניין של אופי.

תני לי לנחש שאת לא שיא הפתוחה בעניין גם עם חברות.

ז"א שאולי מדברים על הנושא אבל בחיים לא תגידי לחברה שעכשיו את במחזור (למעט מקרה חריג).

אני גם לא רציתי שאמא שלי "תדאג" לי לפדים או שתגיד לי שהיא קנתה וכד'....

לא רציתי שתשאל אותי אם אני במחזור...

כל עוד יש לך אופי כזה. זה נראה לי בסדר גמור.

חוץ מזה, בתקופת ההתבגרות הרבה פעמים יש רצון "להתנתק" מההורים. זו תופעה תקינה וטובה. מי שאצלו זה לא כך זה בעייתי. כל אחד זה מתבטא אצלו בצורה אחרת. אצלי זה התבטא ככה. כל עוד זה לא מפריעה לך אז נראה לי כדאי לזרום.....

בקיצור, כל עוד אין בעיות אחרות ביחיסים זה נראה לי שיא הנורמאלי והטבעי לגיל. אם זה לא מפריעה לך לא רואה שום בעיה. אם זה מפריעה לך זה כבר משהו אחר.... (אני לא מדברת על "קצת מפריע").

תודה! אין לכן מושג כמה שזה מקל עלי לדעת שלא רק לי זה ככה... למי שענתה לי באנונימי - אני ממש ממש מודה לה! באמת שריגשת אותי ועזרת לי!!! וגם ל-44444 ממש חיזקת אותי. באמת באמת מכל הלב תודה.

אבל עוד שאלה קטנה...עכשיו בתור אמא לבנות מתבגרות (או שלא...) איך היחס בינכן כלפי כל העניין הזה? את פתוחה איתן או בעתיד, תיהיה פתוחה איתן? ממה נוצר כזה דבר?- מן ריחוק, חומה בין אמא לילדה שלה? אני ממש דואגת שזה יהיה המצב ביני לבין הבת שלי וזה מלחיץ אותי לחשוב על זה שהבת שלי לא תספר לי על הדברים שהיא עוברת בכללי ובפרט בגיל ההתבגרות. ..

איון לי בנות מתבגרות.

יש לי כמה שנים טובות לחשוב על זה.....

ברור לי שיהיה לי קשה עם זה, אבל....

נראה לי שיחסית הרבה יותר קל לאמא להפתח מאשר לבת. לא הייתי במצב של האמא, ככה אני חושבת.

מבחינת האמא, היא הולכת לדבר על נושא שמדברת עליו חופשי עם חברות, רופאים ובטח עם בעלה. כמובן שזה לא קל. אבל משאלות באינטרנט נראה לי שבקושי הוא פחות הפתיחות אלא יותר חשיבה איך לעשות זאת הצורה נכונה. האמא יחסית לבת לא חושפת את עצמה, אלא יותר מספרת על עובדות החיים, לא משהו אישי שלה.

אצל בת מתבגרת זה נושא טעון והיא מרגישה ש"נכנסים" לה לחיים.

לא שלאמא זה יותר קל אבל זה קושי שונה משל הבת.

ברור לי שיהיה לי קשה. יש לי נטייה לדחות שיחות שיש בהם אי- נעימות.

אי"ה, שנגיע לגשר נעבור אותו.

מה שדי ברור לי מעכשיו, שכל עוד הבת שלי לא תרצה לשתף אותי יותר מידי בנושא, אני לא אעיק ויעשה את המינימום האפשרי, הטכני שחייבים.

כמו שכתבתי לך, זה נראה לי פשוט דבר טבעי ונורמטיבי ורצון לעצמאות ופרטיות שאם הוא לא מופיע בגיל הזה אז זה בעייתי.

לי אישית, זה לא מפריע יותר מידי, בטח לא אחרי שיצאתי מהבית אחרי י"ב.

אחרי החתונה זה כבר לא הפריע לי לחלוטין.

אני אישית רואה את זה כאופי. זה לא חיובי ולא שלילי. בדיוק כמו שאני לא אוהבת ש"נדבקים" אלי פיזית יותר מידי (שונאת נשיקות) ככה אני לא אוהבת שנכנסים לי לפרטיות. כל עוד זה לא מוגזם (בהדגשה) לא רואה בזה בעיה.

אני תמיד פחדתי שהאופי הזה יהווה לי מכשול בדרך לחתונה ובחיים הזוגיים. אבל.....

ב"ה לא רק שזה לא הפריע זה אפילו מוסיף. זה מוסיף לנו המון בגלל ההרגשה שיש כ"כ הרבה דברים שהם רק שלנו ולא משתפים בהם אנשים מבחוץ. כ"כ הרבה דברים שרק בעלי שותף בהם ואנשים אחרים לא.....

דר"א, לא נרשמו ב"ה בעיות מיוחדות בזוגיות שלנו לא בעניין פתיחות בנושאים עדינים וגם לא רתיעה ממגע.

ככה שאת יכולה להרגע בעניין בנושא הזה (אני ממש פחדתי ממנו).

בהצלחה.....

אני כבר נשואה ובקשר טוב עם אמא שלי, אבל יש דברים שלא היה נח לי לדבר עם אמא לפני החתונה. אני מזדהה ממש מילה במילה עם מה שכתבת. אז קודם כל תדעי שזה בסדר גמור וגם הגיוני שהמערכת שלכן מתנהלת ככה. וחוץ מזה, היו פעמים שהתגברתי על המחסום ורב הפעמים רק הרווחתי!  היו פעמים שהיא פתחה את הנושא. אם זרם לי-זרם, אבל לפעמים התפדחתי וזה גם בסדר .

ועוד משהו,

כדאי לזכור שאמא שלך הייתה רוצה להיות שם בשבילך ולפעמים היא עלולה להרגיש פגועה מהדחייה. אז לשים לב לעניין הזה. כיבוד הורים וזה...

הרבה בהצלחה,פה באישי!

אני אפנה אליכן בעז"ה באישי.. תודה!!!!!!!!

שמאוד הייתי רוצה להגיד לך, ולא יכולה כאן.

אם כתבת לי ביומיים האחרונים, לא קיבלתי את מה שכתבת, כי איבדתי את הסיסמה לפצקרשת. אשמח אם תכתבי לי לניק החדש.

גם אני לא הייתי פתוחה עם אמא שלי, עד שאחותי גדלה (הייתי בת 18-19 לפחות כשהתחלתי יותר להפתח אליה).

תראי, לאמא שלך זה בטח גם כואב שאתן לא מספיק פתוחות וזה תלוי גם בך!

תהי אמיצה ותפני אליה, תדברי, תשאלי ואל תראי לה שאת מתפדחת! את תראי שבעז"ה גם היא תתחיל יותר להפתח אלייך.

דבר נוסף, אם היא פונה אלייך תראי שאת שמחה בזה ושאת רוצה לדבר איתה, אם תראי לה שאת לא כ"כ מעוניינת אני בספק אם היא תנסה שוב.

בהצלחה!

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

לא נראה שזה מתחזק

אבל אולי זה משהו שלא רואים בתמונה

הכי טוב זה לעשות בדיקת דם.

חיבוק ובשורות טובות בעז"ה!

מאוד מאוד חלש לא רואים בצילום

אחכה לראשון לעשות בדיקת דם

אמן תודה רבה ❤️

הלוואי וכן

תעדכני

עם פלטות ומיחמים

@רקלתשוהנ

אימא שלי סגרה והיו לה כמה מספרים משם.