מזל טוב על המחזור! זה אומר שהמערכת הנשית שלך מתפקדת ב"ה! שלא יהיו כאבים, ותראי בזה סימן להתחדשות הגוף ולאימהות עתידית בע"ה.

לגבי אימך- אולי שיחה פתוחה בה תביעי את כאבך על כך שאתן לא בקשר כמו שהיית רוצה? ותספרי לה כמובן שקיבלת...

גם אצלי זה ככה. (חוץ מהקטע שקיבלתי מחזור מוקדם יותר)

מציעה- תעשי את השיחה הזאת אַת, היום, מחר, בקרוב,

מאשר ש"תאכלי את הלב" במשך שנים אחר כך..

מה שקשה- זה ליזום, להתחיל, ברגע שתשתפי אותה- היא תזרום איתך, אני בטוחה.

כנראה שגם לה קשה לעשות את זה.

וגם אצלי אמא שלי מדריכת כלות ויועצת של הרבה זוגות, והקשר נתקע....

יש אימהות שקצת חיות בדור הקודם, שהיה סגור יותר או שדווקא עם הבת שלהן-הכי קרובה אליהן, קשה להן.

וזה יכול להיות מאוד קשה- ולא בריא.

תזמי, תפתחי הכל... (גם נושאים של הסרת שיער וכאלו..) זה יהיה שווה את זה...

ואפילו, אולי תתחילי במכתב?

קשר טוב עם אמא שלי, אבל בנושאים מסויימים פשוט לא. ואמא שלי אחת שהרבה באים להתייעץ איתה, אני מרגישה שאנחנו לא באותו ראש בדברים מסוימים אז אני משתפת אנשים אחרים.

כן, הרבה יותר קל לפעמים לשתף אנשים רחוקים מאשר קרובים.

אני חושבת שאת מתארת תופעה שקיימת אצל כמה וכמה

לדעתי בנושא של מחזור מאוד חשוב לשתףאת אמא, תעשי מאמץ אפילו שזה קשה (או לבקש מהמחנכת\אחרת שתגיד לאמא שתפנה אלייך). אמא יכולה לעזור בזה הרבה יותר ממה שאת חושבת - אפילו סתם לתכנן טיול משפחתי בזמן שיסתדר לך עם המחזור, או להגן עלייך כשאת לא הולכת לבריכה ואת מתפדחת להסביר.

אמא שלך בטוח אשה חכמה, חבל להפסיד את העזרה שלה!!!!

גם אצלי זה היה ככה- 

אמא שלי לא פתוחה ואף פעם לא תיזום שיחה בנושא.

והיה לי משהו שממש הטריד אותי ולא היה לי עם מי להתייעץ (בנושאים האלה לא שייך להתייעץ עם חברות)

בסופו של דבר, בכיתה י"ב (!) אחרי הרבה מאד שנים ש"אכלתי את הלב" ולא ידעתי מה לעשות,

החלטתי שאני חייבת לתפוס אומץ ולפתוח. בפעמים הראשונות זה היה קשה- חשבתי עשר פעמים לפני כל מילה (והיה גם קשה למצוא עיתוי מתאים),

אבל אחר כך זה ממש זרם, ויכלתי לדבר על כל הנושאים.

זה ממש היה ברכה- כי לפני החתונה היו לי הרבה התלבטויות וחששות ורק כך היה לי עם מי להתייעץ.

אני מתכוונת: אם נעלבת ממישהי בכיתה, תספרי לה? אם התרגשת ממשהו שלמדת,תשתפי אותה?אם כתבת שיר, תראי לה?

ממש יהיה לי קשה ליישם את מה שכולן אמרו פה... יהיה לי ממש קשה לפתוח איתה את הנושא הזה...

ואני ממש לא משתפת אותה בחוויות שאני עוברת, אני ממש לא בקשר טוב איתה לצערי הרב.

אני לא אבוא ואראה לה שיר שכתבתי או שאספר לה על דבר שחוויתי. הקשר שלנו הוא מאד טכני ומאד בקטע של חייבים ולא קשר אמיתי. אולי בגלל קשה לי לדבר איתה על זה? דיי! אני לא רוצה שקשר שלי עם אמא שלי יסתכם בקטע של מחויבות. אני רואה איך ההתנהלות של אמהות אחרות עם הבנות שלהן ואני ממש מקנאה בהן!!

אני שאלתי, והאמת היא שניחשתי שזו תהיה התשובה שלך. אני הולכת לכתוב לך דבר די שונה מהדברים האחרים שנאמרו כאן, ואולי אני לא צודקת ועדיף להסתכל על הדברים אחרת, אבל... רק על עצמי לספר ידעתי. אני מספרת על הגישה שלי. אני מאוד, מאוד, מ-א-ו-ד מזדהה איתך. זוכרת היטב את הכאב הזה כשראיתי כמה שהחברות שלי קרובות לאימהות שלהן, ואני ממש לא קשורה אליה ולא רוצה לשתף אותה בשום דבר. היום כמבוגרת אני חושבת שזו לא מציאות נורמלית וגם לא עניין של אופי, אלא זו מצוקה שהתפתחה והיו לה סיבות. היום אני מנתחת, ורואה (גם על הילדים שלי) כמה שילדים קטנים הם נלהבים לספר ולשתף מיוזמתם, כממה שהם פתוחים, והפתיחוּת הזאת תישאר שם אם לא נכבה להם אותה בטעות. אמא שלי – ואני כותבת את זה מתוך חמלה, כי המשאבים הרגשיים שלה עצמה היו דלים מאוד – כיבתה לי אותה לגמרי, כשלגלגה על דברים שסיפרתי לה, ממש בילדות הרכה. אני מבינה היום שהרצון הנואש שלי להגן על עצמי מפגיעה וכאב הוביל אותי לבנות חומה ביני לבינה, לא לשתף במה שעלול להוביל לפגיעה בי. (לגלוג זו לא הדרך היחידה לכבות פתיחות של ילד, אני רק משתפת במה שהוביל לכך אצלי.) האם נראה לך שגם אצלך זה מנגנון הגנה כזה, משהו שאימצת לך ובעצם שומר עלייך? (את ממש לא חייבת לענות לי, אבל כדאי לך לענות לעצמך.) ואם כן – האם את חושבת שאת מסוגלת כרגע להיפרד ממנו? האם נראה לך שאת מסוגלת לעמוד מול הכאב שהמנגנון הזה נועד למנוע ממך? האם נראה לך שאמא שלך ואת מסוגלות להגיע לשינוי, ששיתוף שלה בחייך לא יוביל לעוד פגיעה בך? אם התשובה היא כן, זה נהדר ונפלא ואני מחזקת את ידייך ומפנה אותך לתשובות האחרות שקיבלת פה. אבל לדעתי האישית, אם התשובה היא לא, זה גם בסדר. את לא חייבת. הקרבה ביניכן היא לא משימה שמוטלת על כתפייך הצעירות. אם זה קשה לך – אז לא. חפשי קרבה ופתיחות בכתובות אחרות, כמו שכתבת שיש לך, חברות וכו' ובעזרת ה' בבוא היום גם בעל וילדים. עם אמא היקרה והטובה שלך את יכולה לקיים קשר טוב, אוהב, שהוא לא קרוב במיוחד. לא קשר של שיתוף עמוק אלא של שיחות קלות, של התייעצויות מתכונים, של החלפת דעות על פוליטיקה – כל מה שמתאים לך ואת מרגישה שהוא לא מאיים עלייך.

נכון, זה לאקשר אידיאלי בין אמא לבת, אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.

מה דעתך?

יותר מהבעיה עצמה.

אז רציתי להרגיע אותך שזה נורמלי לחלוטין!

אין לך מושג כמה חברות שלך מרגישות כמוך... לא כל מה שרואים בחוץ הוא מה שבאמת קורה...

כמובן שיש גם בנות שכן מסתדרות ויש להן קשר מצוין עם האמהות שלהן.

אבל את ממש לא חריגה. זה דבר שקורה להרבה מתבגרות.

אל תלחצי. כנראה את טיפוס רגשי מאוד ואולי גם מופנם. וקשה לך לשתף אנשים קרובים מדי. דווקא בגלל הקירבה מחפשים לפעמים גבולות וזה טבעי.

תזרמי עם החיים. תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך. אם את מוצאת סיפוק והקשבה אצל אחרים קחי את מה שהם נותנים לך בשני ידיים.

ובדרך כלל אחרי החתונה הרבה דברים משתנים.

כשתהפכי לאמא בעצמך את תשתני, ובעקבות זה גם הקשר עם אמך מן הסתם יהפוך לקרוב יותר.

אני כותבת את זה מהרבה נסיון. למרות שלא מתחשק לי לפרט...

חזקי ואמצי! 

תודה ממש דבר ראשון על התגובות. הן ממש עוזרות לי.

דבר שני, את ממש צודקת! כשקראתי את התגובה שלך אז גיליתי שזה ממש נכון. אמא שלי הרבה פעמים עושה לי את זה...

את נגעת לי בנקודה האמתית וממש תודה! באמת יש לי מין מנגנון הגנה מזה.

אבל.... מה? להמשיך עם כזה קשר? אנחנו משפחה של הרבה(!!) בנות וכולן לא מרגישות כמוני, כולן פתוחות עם אמא שלי ורק אני לא  למה? נגיד, אחיות שלי לא מוכנות לוותר על לידה בלי אמא שלי וימות העולם, אני לא מתארת את אמא שלי איתי בלידה! אין מצב!! אולי זו בעיה שלי? אולי משו בי לא בסדר?? ...

לא בעלי- שיא הנורמאלי.

ששם אפשר לקבל סיוע ועזרה בזה

אני מעולם לא אהבתי לדבר על הנושאים האלה עם אמא שלי.

זה בעיקר בגלל אופי שלי- די סגור. קנאית לפרטיות.

אני היום בהריון שני.

גם היום אני לא פתוחה עם אמא שלי בדברים האלה.

לא אהבתי שאמא שלי יודעת מתי אני מקבלת מחזור. אף פעם גם לא שיתפתי אף אחת אחרת, להיפך, עשיתי שמיניות באויר שאף אחד לא ידע (לא גדלתי בחברה שעודדה סגירות בעניין, ממש לא).

חשבתי שזה יעבור עם החתונה אולי עם ההריון, אולי עם הלידה...

אבל....

זה פשוט עניין של אופי.

דר"א, עם בעלי יחסית היה לי ממש קל להפתח בנושא. לא יודעת איך זה. אבל אני חושבת שאני הייתי פתוחה אותו בנושא ממש דקה אחרי שהתחתנו. נראה לי נפתחתי יותר מהר מאישה ממוצעת (לא ממש יש לי מידע מה הממוצע).

בקיצור, זה עניין של אופי.

תני לי לנחש שאת לא שיא הפתוחה בעניין גם עם חברות.

ז"א שאולי מדברים על הנושא אבל בחיים לא תגידי לחברה שעכשיו את במחזור (למעט מקרה חריג).

אני גם לא רציתי שאמא שלי "תדאג" לי לפדים או שתגיד לי שהיא קנתה וכד'....

לא רציתי שתשאל אותי אם אני במחזור...

כל עוד יש לך אופי כזה. זה נראה לי בסדר גמור.

חוץ מזה, בתקופת ההתבגרות הרבה פעמים יש רצון "להתנתק" מההורים. זו תופעה תקינה וטובה. מי שאצלו זה לא כך זה בעייתי. כל אחד זה מתבטא אצלו בצורה אחרת. אצלי זה התבטא ככה. כל עוד זה לא מפריעה לך אז נראה לי כדאי לזרום.....

בקיצור, כל עוד אין בעיות אחרות ביחיסים זה נראה לי שיא הנורמאלי והטבעי לגיל. אם זה לא מפריעה לך לא רואה שום בעיה. אם זה מפריעה לך זה כבר משהו אחר.... (אני לא מדברת על "קצת מפריע").

תודה! אין לכן מושג כמה שזה מקל עלי לדעת שלא רק לי זה ככה... למי שענתה לי באנונימי - אני ממש ממש מודה לה! באמת שריגשת אותי ועזרת לי!!! וגם ל-44444 ממש חיזקת אותי. באמת באמת מכל הלב תודה.

אבל עוד שאלה קטנה...עכשיו בתור אמא לבנות מתבגרות (או שלא...) איך היחס בינכן כלפי כל העניין הזה? את פתוחה איתן או בעתיד, תיהיה פתוחה איתן? ממה נוצר כזה דבר?- מן ריחוק, חומה בין אמא לילדה שלה? אני ממש דואגת שזה יהיה המצב ביני לבין הבת שלי וזה מלחיץ אותי לחשוב על זה שהבת שלי לא תספר לי על הדברים שהיא עוברת בכללי ובפרט בגיל ההתבגרות. ..

איון לי בנות מתבגרות.

יש לי כמה שנים טובות לחשוב על זה.....

ברור לי שיהיה לי קשה עם זה, אבל....

נראה לי שיחסית הרבה יותר קל לאמא להפתח מאשר לבת. לא הייתי במצב של האמא, ככה אני חושבת.

מבחינת האמא, היא הולכת לדבר על נושא שמדברת עליו חופשי עם חברות, רופאים ובטח עם בעלה. כמובן שזה לא קל. אבל משאלות באינטרנט נראה לי שבקושי הוא פחות הפתיחות אלא יותר חשיבה איך לעשות זאת הצורה נכונה. האמא יחסית לבת לא חושפת את עצמה, אלא יותר מספרת על עובדות החיים, לא משהו אישי שלה.

אצל בת מתבגרת זה נושא טעון והיא מרגישה ש"נכנסים" לה לחיים.

לא שלאמא זה יותר קל אבל זה קושי שונה משל הבת.

ברור לי שיהיה לי קשה. יש לי נטייה לדחות שיחות שיש בהם אי- נעימות.

אי"ה, שנגיע לגשר נעבור אותו.

מה שדי ברור לי מעכשיו, שכל עוד הבת שלי לא תרצה לשתף אותי יותר מידי בנושא, אני לא אעיק ויעשה את המינימום האפשרי, הטכני שחייבים.

כמו שכתבתי לך, זה נראה לי פשוט דבר טבעי ונורמטיבי ורצון לעצמאות ופרטיות שאם הוא לא מופיע בגיל הזה אז זה בעייתי.

לי אישית, זה לא מפריע יותר מידי, בטח לא אחרי שיצאתי מהבית אחרי י"ב.

אחרי החתונה זה כבר לא הפריע לי לחלוטין.

אני אישית רואה את זה כאופי. זה לא חיובי ולא שלילי. בדיוק כמו שאני לא אוהבת ש"נדבקים" אלי פיזית יותר מידי (שונאת נשיקות) ככה אני לא אוהבת שנכנסים לי לפרטיות. כל עוד זה לא מוגזם (בהדגשה) לא רואה בזה בעיה.

אני תמיד פחדתי שהאופי הזה יהווה לי מכשול בדרך לחתונה ובחיים הזוגיים. אבל.....

ב"ה לא רק שזה לא הפריע זה אפילו מוסיף. זה מוסיף לנו המון בגלל ההרגשה שיש כ"כ הרבה דברים שהם רק שלנו ולא משתפים בהם אנשים מבחוץ. כ"כ הרבה דברים שרק בעלי שותף בהם ואנשים אחרים לא.....

דר"א, לא נרשמו ב"ה בעיות מיוחדות בזוגיות שלנו לא בעניין פתיחות בנושאים עדינים וגם לא רתיעה ממגע.

ככה שאת יכולה להרגע בעניין בנושא הזה (אני ממש פחדתי ממנו).

בהצלחה.....

אני כבר נשואה ובקשר טוב עם אמא שלי, אבל יש דברים שלא היה נח לי לדבר עם אמא לפני החתונה. אני מזדהה ממש מילה במילה עם מה שכתבת. אז קודם כל תדעי שזה בסדר גמור וגם הגיוני שהמערכת שלכן מתנהלת ככה. וחוץ מזה, היו פעמים שהתגברתי על המחסום ורב הפעמים רק הרווחתי!  היו פעמים שהיא פתחה את הנושא. אם זרם לי-זרם, אבל לפעמים התפדחתי וזה גם בסדר .

ועוד משהו,

כדאי לזכור שאמא שלך הייתה רוצה להיות שם בשבילך ולפעמים היא עלולה להרגיש פגועה מהדחייה. אז לשים לב לעניין הזה. כיבוד הורים וזה...

הרבה בהצלחה,פה באישי!

אני אפנה אליכן בעז"ה באישי.. תודה!!!!!!!!

שמאוד הייתי רוצה להגיד לך, ולא יכולה כאן.

אם כתבת לי ביומיים האחרונים, לא קיבלתי את מה שכתבת, כי איבדתי את הסיסמה לפצקרשת. אשמח אם תכתבי לי לניק החדש.

גם אני לא הייתי פתוחה עם אמא שלי, עד שאחותי גדלה (הייתי בת 18-19 לפחות כשהתחלתי יותר להפתח אליה).

תראי, לאמא שלך זה בטח גם כואב שאתן לא מספיק פתוחות וזה תלוי גם בך!

תהי אמיצה ותפני אליה, תדברי, תשאלי ואל תראי לה שאת מתפדחת! את תראי שבעז"ה גם היא תתחיל יותר להפתח אלייך.

דבר נוסף, אם היא פונה אלייך תראי שאת שמחה בזה ושאת רוצה לדבר איתה, אם תראי לה שאת לא כ"כ מעוניינת אני בספק אם היא תנסה שוב.

בהצלחה!

לק"י

ואז כבר עברתי בחנות בגדים באחת הפעמים.

אבל זה לא היה בילוי לשעות.

כן יצא לנו לנסוע לשבת או ללכת לארוחה אצל שכנים בגיל כמה ימים ובגיל שבוע וחצי- שבועיים.

היה קר ולא רציתי להוציא אותו, אבל באיזשהו שלב כבר הייתי חייבת לצאת מהבית ולא היה איך להשאיר אותו

גיליתי שזה דווקא לא נורא

מלבישים טוב ויוצאים

מגיל שבוע טיילתי בשכונה

מהר מאוד התחלתי ללכת איתו לנקות את הראש לשתות קפה בקניון לקנות שטויות

פעם הייתי באירוע עם תינוק בגיל ארבעה ימים  שאלו איך קוראים לו ואמרנו שעוד לא הייתה הברית.

ספגתי מבטי הלם.

לא אכפת לי

מבחינתי זה היה צורך נפשי ועשה לי טוב הרבה יותר מלהיות במיטה או בבית. אחרי תשעה חודשים של אשפוזים - אני מטיילת עם התינוקות מגיל יומיים.

לכולם שלום.  

שניה אחרי לידה...

אני העזתי לצאת שבוע אחרי לקניון וכמעט נפלתי שם, ראיתי שחור...

קיצור לא מומלץ 

אבל אני גם לא ממש בכוחות..

כן יצאתי לראשונה בגיל חודש לכך מיני מקומות..השתדלתי שיהיה בעגלה או במנשא עם בד מעל , כמובן בזהירות שינשום אבל שלא יהיה ממש חשוף ..

היה לי בגיל 4 ימים לטרם

בגיל שבועיים וחצי לברית של אחיין מרחק שעתיים נסיעה

בגיל שלושה שבועות מרחק כנל.

זה מה שאני זוכרת...

אהה נזכרתי גם

בגיל שבוע וחצי הלכתי לשחרר את אחותי (שילדה שבוע אחרי) מהבי"ח,

הסתובבנו בעיר, נענו לבקר את הסבתות שלהם וכו' יום שלם

זה היה יום שנגמרתי בו בסוף.

אותי אישית זה מאוד מעייף ומתיש, לא הייתי עושה את זה אחרי לידה אלא אם כן משהו דחוף כמו שאוטוטו פסח וצריך בגדים לילדים. 

אבל גם יש הבדל בין לצאת לקפה או לצאת לערוך סידורים 

שאני בבית אז אני יכולה לשבת לנוח, בקניון רק הולכים

לסידורים אני משתדלת להימנע כמה שאני יכולה לדחות, לביקורים בקרב משפחה קרובה שאפשר לרבוץ גם בגיל כמה ימים.

נראה לי הכי מוקדם היה בגיל 10 ימים לברית של אחיין אחר, כמובן לא כולל יציאות לטיפת חלב, מעקב צהבת וכו

הייתי מאד מסוחררת. וככל שזזתי הדימום התגבר...

אבל יש נשים שחייבות לצאת בשביל לחזור לעצמן.

מבחינת הבייבי-

אני באופן אישי מעדיפה לא להוציא תינוק עד גיל חודש מהבית

לא יודעת להסביר למה, ככה מקובלני מבית אמא....

גם יש כ"כ הרבה מחלות שמסתובבות, נכון שנעים עכשיו אבל עדיין חורף ופחות מאוורר וכו'

אבל שוב- אם לך זה טוב, תצאי!

לא משנה מה טוב ונכון בעיני האחרת

ומזל טוב יקרה

גידול קל בבריאות ובשמחה

כזו

אם הבעל לא עושה ואת מתמרמרת, את יכולה להקל על עצמך

את לא חייבת לעשות הכל לבד

תיעזרי באופציות שיקלו עלייך ותורידי סטנדרטים

חוץ מזה שלדעתי, המרמור נוגע בשורש של חוסר שותפות ותחושה שלא רואים אותך ומתבטא בחוסר עזרה בבית אבל הוא לרוב עמוק יותר, ולדעתי משם צריך להתחיל, במקביל למה שכתבתי למעלה

הערת אגב - לדעתי לא נכון לשתף את אמא במה שקורה בזוגיות. חכמה וניטרלית ככל שתהיה, היא עדיין אמא שלך ונגועה בדבר

חיבוק♥️

היא שזה לא באמת הכלים או המקלחות של הילדים. זה רק טריגר/ סיבה חיצונית למרמור שלך

אישה שמרגישה שלבעלה אכפת ממנה ורואה אותה, לא תישבר מדבר כזה. זה יכול להפריע אבל לא להיות גורם עיקרי לתסכול כי יש הרבה פתרונות טכניים לכל מיני עניינים כאלה

הנכון הוא להסתכל על הזוגיות כמכלול. האם במכלול - את מרגישה שבעלך רואה אותך? אכפת לו ממך? את חשובה לו?

חשיבות לא מגיעה רק בעזרה בבית. כלומר גם, אבל לא רק. זה גישה כללית לזוגיות והתייחסות לפרטים קטנים.

לפעמים מה שיכול לשנות את התמונה זה התבוננות שלך בפרטים קטנים, ולפעמים באמת יש בעיה בדינמיקה הזוגיות שצריך לטפל בה

ורוצה להתחיל טיפול מקצועי.

אבל ספציפית לשאלה שלך זו מורכבות, כי אני כן מרגישה שהוא רואה אותי ואכפתי אלי, לא ב100 אחוז, אבל בדרך שלו..

ובכל זאת החוסר עזרה בבית אפילו שלפעמים אני מבינה שזה לא ביכולתו ואנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות מציקה לי מאד.

בתור נשואה לגבר עם קש"ר - שההתיחסות אל אדם כבעל מוגבלות, מקבעת את המוגבלות שלו

אני לא חושבת שצריך לכעוס ולצעוק עליו שהוא יכול, כן? אבל הרבה פעמים הטייטל הוא תירוץ לחוסר התמודדות, והביקורת שלנו גורמת לכך שהוא מרגיש שמה שהוא לא יעשה זה לא יהיה טוב, ובעצם נוצר דפוס של הימנעות

ולכן, אל תצפי מ0 ל100 אבל כן תבקשי עזרה במה שאת צריכה ותני לו לעשות כמו שהוא יודע (ולא כמו שאת יודעת) ותשחררי

אצלי זה עבד ובעלי עושה היום המון דברים שבעבר הייתי יכולה רק לחלום עליהם

תחושת המסוגלות שלו נבנתה מהצלחות קטנות ומזה שלא עשיתי לו הנחות ושחררתי המון דברים

מנסיון

שיכולות קשב מאד מושפעות מהמצב הרגשי והאוירה הכללית.

אדם מאותגר קשב שחווה ביקורת על התפקוד שלו, גם אם היא לא נאמרת אלא רק נמאת ברקע - זה מחמיר מאד את תסמיני הקשב, גלגל קסמים שכזה.

יעשה לכם ממש טוב...

חבל לחיות ככה אתן יכולים להנות מעצמכם ומהחיים הרבה יותר..

אם את רוצה המלצה יכולה לתת לך בשמחה!

כי היא מתארת מצב שחור לבן

או לקבל או לא

אפשר לא לקבל אבל גם לא להיפרד

לא שזה מצב טוב

אבל גם לקבל/ להיפרד

לא אומר מצב טוב

כולנו אנשים פגומים

לכל בן זוג יהיו תכונות בלתי נסבלות

הקושי תמיד יהיה שם

ההבדל הוא בדינמיקה הכוללת

אם היא בוויב חיובי

אם התועלת מהזוגיות עולה על העלות

הזוגיות תהיה יותר טובה

בעלי עושה המון בבית

יותר ממני

זה לא הופך את החיים שלי למאושרים

יש דברים הרבה יותר חשובים מעשייה בבית

לא שזה לא חשוב

זה חשוב

ומובן הבאסה שלך

לא חושבת שיש לזה פתרון באמת

זה המורכבות של החיים

לחיות כל הזמן במרמור? באשמות? בציפיות שלא מתממשות? אני חיה ככה כבר הרבה זמן זה פוגע גם בי וגם בו ואין לנו באמת זוגיות שמחה בגלל זה.

אפשר לא לקבל

אבל להפחית ציפיות/ מרמור/ האשמות

לא כל דבר אפשר לקבל

גם אם רוצים

גם אם מאמינים שמקבלים

זה יכול להמשיך להציק

אפשר להבין שזה מציק/ כואב

ולהניח לזה

למצוא דרכים עוקפות

זה לא ימחק את הכאב

אולי יקהה אותו

ואולי לא

לפני כמה שנים חמי עליו השלום התארח אצלנו. בשיחת ווידאו חמותי נתנה לו הרבה עצות מועילות . הוא הקשיב בעניין , רשם הכל על הדף. בשניה ששיחת ווידאו הסתיימה , הוא שם את הדף הזה לפח. בשביל מה אני כותבת את זה ? כי אנחנו לא יכולות לחנך בן אדם בוגר שאולי אפילו בוגר מאיתנו. זה לא יקרה.

כן , בעלי בגיל 45 יודע לעשות הרבה דברים שלא ידע בגיל 25 אבל זה תהליך התבגרות טבעי. בגדול הוא נשאר אותו בן אדם כמו שהוא היה בגיל 25...

מה הוא עושה ביומיום?

מה הוא כן נותן לך ולזוגיות?

מה הוא נותן לילדים כאבא?

האם הוא עושה קניות/ תיקונים?

לפעמים קשה לראות אם היש,

צריך לחפש אותו ומשם להמשיך למקומות האחרים.

לדעתי להתגרש בגלל כלים בכיור או מי מקךח את הילדים זה ממש חבל,

כי בסוף הילדים גדלים והם מתקלחים לבד,

כלים אפשר לשים במדיח

ואפשר להביא מנקה.

מבינה שאם את עם שלושה קטנים זה שיא הקושי והעומס שלך בבית, אבל זו לא סיבה לעזוב.

כדאי להתחיל ייעוץ זוגי.

לפעמים להגיד את אותו דבר באותו אופן לא מביא תוצאות, אבל גישה שונה יכולה לעשות פלאים.

וחושבת שלא כדאי לשתף את אמא שלך בדברים כאלו, תלכו לטיפול מקצועי.

בהצלחה!

שלכל אחד מאיתנו יש מטלות שהוא עיוור אליהן, פשוט כי הוא לא מודע אליהם

יש מטלות שבן הזוג עושה ואנחנו לא שמות לב, זה יכול להיות קניות, או טסט לרכב, מילוי דלק, חשבונות או מין העבר השני מקלחות, ארוחות ערב ועוד ועוד...

יכול להיות שהוא עושה דברים שאת אפילו לא רואה?

ואשאל עוד, מה את רואה בו שטוב? למה התחתנת? מה הוא כן נותן לך?

שנית - שאלה:

הדבר שקשה לך הוא שהוא לא שותף בבית. אם תיפרדי ממנו - גם לא יהיה לך שותף בבית, נכון? אז בעצם מה תרוויחי?

אז דבר ראשון נראה לי שכדאי שתערכי שתי רשימות: אחת - מה את כן מרוויחה ממנו במצב הנוכחי (כלומר, איזה טוב יש בו ואיזה טוב הוא נותן לך או לילדים), והשנייה - מה תרוויחי אם תיפרדו.

אולי זה קצת יעשה לך סדר...❤️

שהתכוונה שכבר אין לה מחזור?

לא יודעת בת כמה אמא שלך

זה שאין לה מחזור זה מובן מאליו (עברה את ה-70...).

זה היה לגמרי ספציפית על טבילה בזמן שאישה טהורה לבעלה, לקראת עלייה להר הבית.

אבל בהחלט יכול להיות שאישות זה דבר שכבר פחות קיים גם אצל זוגות שחוו יחסים אינטימיים טובים בגילאים מוקדמים יותר

אין לי מושג איך זה בגיל הזה

ותהיתי לפעמים באמת

עד איזה גיל זוגות יכולים לקיים יחסים?

גם מבחינת הגבר נראה לי שבאיזשהו שלב זה כבר לא עובד להם..

גברים מייצרים זרע מגיל ההתבגרות ועד… המוות.

זה נכון שיש עם הגיל יותר קושי בלהגיע לעוררות פיזית אבל יש לזה פתרונות מאוד נגישים (למשל ויאגרה).

ודווקא יש נשים שאומרות נגיד שעם הגיל זה משתפר. נניח שבגיל 50-60 הן גילו עולם וחוו אישות הרבה יותר טובה מבגיל 30.

ואפשר גם בגילים מבוגרים יותר. 70+. (אל תשאלו אותי איך אני יודעת. אולי כי סבתא מדברת על זה. אבל מכחישה חחחח)

זה היה מאוד מאוד ספציפי על טבילה בעקבות יחסי אישות, משהו שאי אפשר היה לפרש אחרת.

ההורים שלי גם לא בקשר הכי טוב והרבה מחלוקות. הרבה פעמים היו בריב שאמרו שהם מתגרשים?ובסוף לא. הם ישנים בחדרים נפרדים כבר המון שנים. בהתחלה היה לי קשה עם זה אבל עם השנים למדתי להוציא את עצמי מהסיטואציה.. זה שלהם ואין מה לעשות עם זה..

כשקראתי את התגובה שלך גם אני הבנתי כמו הבנות מעלי שהתכוונה לזה שאין לה כבר וסת אז אין לה למה לטבול.. אולי באמת התכוונה לזה? בכל מקרה זה שלה לגמרי ואל תקחי את זה אישית❤️ אם זה קשה לך אז תנסי לא לדבר על נושאים כאלה איתה.. 

יש רבנים ספרדים שמתירים 2 אצבעות

(הרב עובדיה אם אני לא טועה)

לא מצאתי רק אשכנזי שמתיר

אבל קודם כל ממה שזכור לי כבר בגמרא אומרים שמותר להוציא מעט שערות מקדימה (ברמת ה"שוונצים", עדיין משתמשים במילה הזאת?), חוץ מזה מכירה דעה שמותר 2 אצבעות מקדימה, ועוד דעה (אולי הרב פיינשטיין?) שמותר סהכ בכל השיער טפח על טפח גלוי, מקדימה או מאחורה או ביחד. טפח זה בין 8-10 סמ, אז טפח על טפח זה די הרבה.

מכירה גם דעות יותר מתירניות או פחות אבל מבינה שזה לא מה שאת מחפשת 

לא יודעת לבגיד בשם מי

מה שכן זה מוזר לי קצת מה שאת אומרת על הטפח על טפח

כי זה בערך השטח של כל הראש..

אשמח אם תוכלי לכתוב מקור כי זה מעניין אותי (אם תמצאי כמובן וזה לא בטירחה גדולה)

לא זוכרת מקורות

מודה שאני מצד אחד לא מוציאה הרבה יחסית

מצד שני לא מודדת ולא מדקדקת כי זה גדול עלי

אז ממה שמוצאת

זה בכיוונים של מה שכבר אמרו פה

הרב עובדיה (ילקוט יוסף אוצר דינים עמ' שס"ח) 2 אצבעות: "נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתיים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו"

והרב פיינשטיין זה ארוך יותר לצטט, תחפשי אם זה מעניין אותך (אגרות משה אבן העזר נ"ח): "אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה"

תודה לקלסרים מהמדרשה שהביאוני עד הלום 😅

ומרפרוף קל מגוגל נראה שתוכלי למצוא גם שם הפניות.

הורמונלית..

צ'ט ג'יפיטי גם אמר לי את זה, אבל דווקא שמעתי על הרבה נשים שנכנסו מייד להריון - מה שאומר שהמערכת ההומונלית מייד מתחילה לעבוד.

כמה זמן את אחרי לידה?

והאם הנקת?

ואני 4 וחצי שנים אחרי לידה. הנקתי במשך בערך חצי שנה אחרי הלידה, כבר שעבר די הרבה זמן מאז.

כבר 4 פעמים ברצף

זאת אומרת שיום אחרי המקווה התחיל מחזור, והפעם ביום השביעי לטהרה כתם שאוסר.

ועוד פעם שפשוט התחבר

סיוט🥲

וכתמים בלי סוף

גם אני אחרי הוצאת מירנה

כי הבעיה בעצם היא שההתקן החליף את היצור של הפרוגסטרון ועכשיו הגוף לומד באיטיות לייצר בעצמו

ושיח אבהרם אמור לעזור ביצור שלו

מקווה שיעבוד אולי יעזור גם לך

נשמע סיוטטט.
איזה גיבורים אתם!
 

דיברת עם רופא נשים או משהו?
למרות שהתגובות פה אומרות על זה שזה תקין שיהיו שיבושים, עדיין נשמע לי לא תקין מה שאת מתארת.
ממש מוזר שלא שמעתי כלום על זה שיש גם דימומים והסתגלות אחרי ההוצאה.

אחרי לידה ואז שימוש במניעה הורמונלית, הגוף עבר כמה טלטלות הורמונליות... ככה שזה לא ממש משנה מה היה לפני ההריון...

הגוף שלך עכשיו בתהליך התאזנות... זה טבעי שזה יקח לו זמן...

ויחד עם זה, חיבוק על ההפתעה.... 

יש הרבה טוב ב"ה. 

שליה קדמית

התחלתי להרגיש בשבוע 16

בהריון הקודם הרגשתי ב19

את הגלים האלה אני מחכה כלכך להרגיש תנועות בעזרת השם

הייתי בטוחה שבשני ארגיש מוקדם כי הכל קורה מוקדם יותר כזה

זה מתגבר ונהיה ברור ומוחשי ותכוף