פורום הריון ולידה (עמוד 5124)

התשובה כבר אמורה להיות מאו ברורה...

לא תמיד אפשר להרגיש.

שיהיה בהצלחה

בדיקת דם במרפאה.

וגם אם לא רוצים בדיקת דם, לקנות בדיקת הריון בבית מרקחת של הקופה לרוב זול משמעותית

אני עשיתי יום אחרי האיחור!

בדיקה ביתית, ניו/סופר פארם. לכי במוצ"ש..

פשוט לא רציתי לעשות כדי לא לצפות ואז להתאכזב...
חשבתי שאם אחכה שבוע -שבועים כבר ארגיש סימנים ואז יהיה ייותר קל...

יש לי חלק...אבל מלבד רעב מוגבר, כולם אינם רציפים- יש ימים עם שתן מוגבר, יש ימים עם צרבות, ויש עם חולשה.
ו...זה ממש מוזר...אני פשוט לא רוצה לצפות סתם...התחתנו ממש לא מזמן ולמרות שאנחנו הכי רוצים העדפתי לא להכניס את עצמי לעמדת ציפיה מתוחה מההתחלה...
אבל נראה לי שאני נכנעת ועושה...כי בסופו של דבר זה כן נמצא ברקע בתור סימן שאלה...

וסתם שאלה בכללי,גם אם לא לעכשיו, לעיתו וזמנו..- עד כמה זה רגיש ההריון? מבחינת ההתנהלות הרגילה- יש דברים שצריך להזהר לא לעשות....?


ושואלת בעדינות- יחסי אישות יודעת שמותר אבל האם יש אזהרות מיוחדות? (רצוי באישי)

תודה.
וסליחה על השאלות שבטח נדושות....

בכלל, מבחינתי לא הייתי עושה שום בדיקה, אלא רק קובעת לרופא נשים בסוף שמונה שבועות (סופרים שבועות מהיום הראשון של הווסת האחרונה שכן הייתה) - ואם מגיע דימום לפני זה זה כבר מוכיח שהתשובה שלילית, וזה הרי עלול לקרות בין אם המקלון מראה פס אחד ("אה, זה סתם איחור") ובין אם הוא מראה שניים ("אויש, הפלה מוקדמת... טוב זה שכיח בשלב כזה"). באמת לא רואה צורך מיוחד בבדיקה. אבל בעלי רצה שאבדוק - אז בסדר, בדקתי באיחור של כשבועיים (ככל הזכור לי). לא רציתי לפני כן להיטלטל סתם בתקוות ואכזבות.

 

אני ממליצה להתרחק מאוד מעישון, ולהתנזר כליל מאלכוהול (זו המלצה לכל ההריון, אבל בשלב הראשוני הזה היא חשובה שבעתיים).

 

ולשאלתך האחרונה - הסירי דאגה מלבך. הכול בסדר גמור. ממש אין חשש.

 

לא לכולם יש ישר תופעות לוואי של הריון.

בשורות טובות!

ושבוע טוב.

לאחר התלבטות...בדקתי....

ויצא שלילי.

ועכשיו הצטערתי שבדקתי. באיזשהו מובן לא רציתי להודות שאני אכן מצפה לתוצאה חיובית..
ועכשיו הבנתי שכן...
והאמת שאם היה מדובר באיחור של כמה ימים היתי פחות מוטרדת.
אבל בגלל שזה כבר שבועיים...ואין שום סימנים שהוא יבוא בקרוב..מניחה שהוא החליט פשוט לדלג על חודש...
וכבר יותר משנה הוא לא עשה דבר כזה וכבר הסתדר כמעט לגמרי....

אז למה דוקא כשהתחתנתי הוא פתאם משתבש ככה....? יש לזה איזו סיבה שאני לא יודעת...?

אני בכלל לא אמורה להרגיש ככה...הרי מלכתחילה בכלל לא העזתי לצפות...
פשוט בעיקר מציקה לי המחשבה שאם לא קבלתי זה אומר שכלל לא יכלתי להכנס להריון החודש שהיה ורק מהחודש הבא אחרי שאקבל יכל להיות סיכוי...
משהו בפנים לא מבין למה דוקא עכשיו הוא מתבלגן לו ככה...

אז עכשיו אני סתם רעבה מלא ועיפה מלא סתם.

(סליחה שאני מעיזה לחלוק איתכן את זה...אין לי כלל רשות לדבר כי סה''כ עודני טריה ומה אני עושה סיפור...ויודעת גם יודעת מקרוב כמה אנשים מחכים...
סליחה אם זה עיצבן מישהי...רק רציתי לפרוק...)

אני יודעת על הרבה מאד נשים שהמחזור שלהן השתנה אחרי החתונה- הפך  להיות מסודר או להיפך. וגם התגובות הפיזיות והרגשיות למחזור ממש משתנות אחרי החתונה- שוב, לשני הכיוונים. כך שהכל נורמלי! 

בעז"ה רק בריאות ובשורות טובות!

הרבה פעמים המחזור משתנה... זה טבעי...

 

ולגבי ההריון- במקום לצפות ולהתאכזב תהני מהתקופה הזו!!! ההריון עוד יגיע בעז"ה וגם הילדים אבל התקופה המדהימה הזאת של להיות זוג צעיר לא תחזור!

ואת כל-כך כל-כך לא היחידה... ככה זה נשים, תמיד יש טיפונת ציפייה בלב (לרובנו אפילו כשאנחנו מונעות יש באיזה שהוא מקום בלב טיפה תקווה שבכל זאת...) ככה ה' ברא אותנו! הגוף שלנו בנוי לגדל תינוקות, וגם הנפש והרגש שלנו בנויים לטפח תינוקות דמיוניים אחרי כל ביוץ, וחייב להיות טיפונת אֵבֶל ככשיש 'החמצה'. מותר לך, באמת שמותר לך להתאכזב קצת.

בע"ה במהרה

 

וכמו שכתבו לך - כן, זה נורמלי ונפוץ שבעקבות החתונה יש קצת התבלגנות הורמונלית. אפילו קראתי פעם ספר על נערה שרופאת הנשים אמרה לה שכך תיפתר בעיית חוסר ההתבגרות הגופנית שלה - שאם היא תתחתן הגוף שלה יבין מה הוא אמור לעשות והכול יסתדר! וכך היה (זה היה לפני כשמונים שנה).

על התגובות המתוקות והרגישות.

הרגעתן אותי

ואני באמת לא חיה בתחושת המתנה ....הספיקו לי 8 שנות ההמתנה עד שזכיתי להתחתן...בהחלט לא מתגעגעת לחיות ככה מתוך חסרון תמידי...
ובאמת שהלב מלא רק תודה שזכיתי בכלל להתחתן בכזו שמחה ומתיקות....ואני נהנית גם נהנית מכל החיים החדשים.
נס גלוי.........!!

אולי בגלל זה קצת פחדתי לחזור שוב לעמדת ההמתנה המורטת עצבים...
מתפללת שאזכה להתעלות מעל הפחד הזה...ולשמוח בעכשיו...ו...כן! גם להעז לצפות לפעמים...בלי לפחד מלהתאכזב.
לפחות עכשיו זה לצפות בשניים...לא לבד...
ובעז''ה שאף אחד לא יצטרך לצפות ולכאוב...שה' ימלא חסרונם של כולם.....בשמחה ובקלות!

קצת התעודדתי...תודה!

לא תמיד רואים אותו.

לפעמים זה באמצע התהליך או שבדיוק המיילדת בודקת פתיחה ומוציאה אותו על הדרך.

מה עם מיילדת בבית?

ככה שמיילדת לא תגיע אלי הביתה בהכרח יותר מהר...

ואני רוצה להיות בהשגחה רפואית של בי"ח. אחרת אלחץ יותר.

הבעיה היא שלא בטוח שזה יתפוס אותי דווקא בבית בשיא הנחת.

מה שזכור לי כרגע:

כשרואים שכבר ממש מתחילה לידה, לא לנסות לעבור ממקום למקום. אם את בבית - אל תנסי לעבור למכונית. אם את במכונית, אל תאיצו אלא להפך - עצרו בצד. אבל אם נמצאים בשירותים כן רצוי אם אפשר לנסות לעבור לחדר אחר.

לרדת לגובה הרצפה. לפרוש מגבת או שמיכה מלמטה.

לא להתערב, לא למשוך, לא לסובב - רק שיהיו זוג ידיים (של מי שמלווה אותך או שלך) פנויות ומוכנות לקלוט את התינוק.

לא לחתוך חבל טבור לבד, לא לנסות למשוך את השליה.

לכסות את התינוק. חשוב מאוד - גם את הראש לכסות.

 

נראה לי שיש עוד כללים. נסי לחפש בגוגל.

אני הייתי 40 שעות עם צירים...פחדתי שאני כבר לא אצא מהבי"ח..

מומלץ.

http://www.leida.co.il/page.asp?id=20023

http://www.leida.co.il/page.asp?id=99169

יש כאן הדרכה מפורטת איך כדאי להתכונן ללידה כזאת. תשתפי את בעלך, 

בהצלחה

שזה לא מדד מדויק למתי תתרחש הלידה.

 

מה שכן- כאחת שהלידות שלה קצרות ב"ה- אני יכולה לספר לך מנסיוני שדאגתי להדריך את בעלי מה עליו לעשות במקרה של לידת בזק, וב"ה הוא באמת תפקד נהדר בזמן אמת.

 

אני מצרפת לך לינק לסיפור לידת בזק שליוויתי שבסופו תמצאי את חמשת הכללים ללידת בזק- מה לעשות ואיך.

 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1809709

גם אני באותו מצב..... בדקתי מבחנים עכשיו בעפיצות מוחלטת

חיבוק!

כשאני לא הקפדתי על זמנים  זה קרה גם אצלי..חשוב באמת לקחת  באותו הזמן בדיוק,כדי למנוע תופעות כאלו.,נראה לי שממשיכים כרגיל,

יש מצב שעם התיעצות עם רופא הנשים שלך  תוכלי לקחת לתקופה  קצרה 2 כדורים ,אבל זה רק עם התיעצות עם רופא הנשים שלך.ממש לא על דעת עצמך.

להמשיך לקחת את הכדור רגיל.

 

אחרי הריון ראשון לקחתי, והיו לי דימומים וגם מחזור הגיע סדיר בהנקה מלאה... והקפדתי מאוד על זמנים
לעומת זאת אחרי הריון שני לקחתי, ובעצת הרופאה שיחקתי עם הזמנים 5 ד לפני, למחרת בזמן, לאחריו 5ד איחור .. למחרת בזמן וכן הלאה..
וזה עבד יופי. היה מחזור אחד, ואחריו שקט לחצי שנה (שאז סיימתי להניק)
כמו שאמרתי.. אי אפשר לדעת

ההמלצה שלי היא ללמוד את שיטת המודעות לפוריות.

בגלל שאת לא יודעת מתי תקבלי מחזור אז את גם לא יודעת מתי הביוץ- ואת יכולה לפספס.

בקיצור למחזורים כאלה ארוכים כדאי שתדעי מתי חלון הפוריות שלך.

ממליצה לך לדבר עם מיכל שונבורן http://www.poriutivit.com/page.asp?p=5

אל תפחדי בעז''ה אתם תזכו!

תבררי למה המחזור שלך לא סדיר, וזה לא אומר שיש בעית פוריות.

ואשרייך שאת כנה מספיק כדי לדעת את זה.

 

אני יודעת על הרבה חברות שרצו להרות מיד אחרי החתונה רק כדי לדעת שהכל בסדר.

אני חושבת שזה פחד טבעי.

 

בקשר למחזור- בדקת בקשר לשחלות פוליציסטיות??

קשה לי להאמין שאין מה לעשות, אבל אולי אני לא מבינה בזה מספיק.

 

בכל מקרה, גם אם הביוצים שלך לא סדירים, אני מניחה שאם תלכי לרופא

נשים הוא יעשה לך קצת סדר בדברים. אפשר "לעזור" לביוץ עם הורמונים למיניהם, ויש מה לעשות, אל דאגה.

 

כשתרגישי שאת מסוגלת, פני לרופא והוא יעזור.

 

לפעמים עדיף "לדעת" מה הבעיה ולטפל בה מאשר לדמיין שמדובר בהר גבוה ולא פתיר שמי יודע מה הוא...

 

בהצלחה רבה יקרה!

 

למיטב ידיעתי יש כאן גם פורום פוריות שאולי ידעו לייעץ לך שם.

יכול להיות מחזור פעם ב3 חודשים... ובאמת בשביל להכנס להריון הייתי צריכה לקחת כדורים שמחזקים את הביוץ (איקקלומין)

ב"ה יש לי 2 ילדים ועכשיו אני בהריון שלישי.

 

לגבי החשש שלא תהיי בהריון - אני חושבת שלכל אישה יש את החשש הזה בלב.. עד שבאמת נכנסים להריון ונרגעים שהכל בסדר..

שעוזרים לייצר ביוץ, אני לא יודעת בדיוק איך אבל אחרי מעל שנה שהיינו נשואים ולא נכנסנו להריון הלכתי לרופאה שהפנתה אותי למעקב זקיקים ושם ראו שיש זקיקים קטנים מאד שלא יכול להווצר מהם הריון, אחרי שהתחלתי לקחת את הכדורים ראו במעקב זקיקים שיש זקיק אחד או שניים גדולים ותוך 4-5 נסיונות נכנסתי ב"ה להריון.

קוראים לבעיה שלי: שחלות פוליצסטיות.

ולגבי המחזורים- אצלנו במשפחה לכל הנשים יש מחזורים ארוכים מאד... האמת שאמא שלי בדקה את זה בתור נערה ואמרו לה שאין שום בעיה ואני אף פעם לא חשבתי שיכולה להיות בעיה ולכן לא בדקתי...

כולן אצלנו נכנסו באופן טבעי להריון (מי מהר יותר ומי מהר פחות, אך כולן תוך כמה חודשים...)

 

לכן, אם את חוששת, תמיד טוב ללכת לחוות דעת נוספת כדי לראות שהכל בסדר ולהרגע,

וגם אם יש בעיה ניתן לסדרה ע"י כדורים...

בע"ה הכל יהיה בסדר וב"ה ברפואה המתקדמת שלנו יש הרבה פתרונות לכל דבר.

ואם זה יותר מכרגיל גשי להיבדק.

ויש רבנים שאוסרים את זה

האמת שלא יודעת מה המצב הכלכלי שלהם.היא ניראת דתית לאומית נורמטיבית ,אמא ל2 ילדים משלה. מעניין  אותי  לדעת מה אתן חושבות על זה בכלל?בלי קשר לשכר שהיא קיבלה....היית מקריבות בצורה כזו מעצמכן למען משהיא אחרת?<...........

בתור חברה של זוג שיכול לקבל ילדים רק בצורה כזאת.

 

תחשבי על זוג דתי לאומי ללא ילדים שרוצה ילדים משלו אבל כנראה יש לאישה בעיה רחמית שלא יכולה לסחוב הריון, ביצית וזרע תקינים רק הרחם בעייתי. אז לא יהיו להם ילדים שלהם??? 

והם מעדיפים שהתינוק שלהם יגדל ברחם של אישה דתית ויספג תשעה חודשים תכניים דתיים ולא רייקנים.

כן, הייתי מקריבה את עצמי לחברה שלי שיהיו לה ילדים.

הבעיה שצריך להיות גרושה או אלמנה שעברה לפחות לידה רגילה אחת. אסור אישה נשואה ואסור רווקה ללא ילדים.

היא אמא ל2.דתית לאומית...לא יודעת אם היא נשואה או לא?הולכת בכיסוי ראש. בחורה צעירה. לא מכירה אותה או את משפחתה,

רק  יודעת שבאופן אישי לא יודעת איך להתיחס. מבינה שזו בחירה  אמיצה שלה ,לא ניראה לי  שאני הייתי יכולה ומסוגלת להקריב   כ"כ הרבה....בגלל כסף שמאוד חסר ,או אפילו בגלל אידיאל .כדי שאחרים יזכו ,בכל אופן מדובר פה על תקופה ארוכה של הקרבה.,תוך סיכון עצמי בריאותי   ,ויש לנו מה להפסיד:.את הכוחות שלנו.לעעצמנו ,לבעל ולילדים שבבית,,את הסכנה שבלידה....ובכלל חיים שלמים שקורמים עור וגידים ,הכי בפנים שלי,הם בעצם לא שלי.לא יודעת אם הייתי מצליחה לסבול את ההרגשה הזו שזה בעצם ,על אף כל הקושי העצום שאני חובה ,בעצם לא שלי בכלל..לא יודעת אולי היא באמת  נקלעה לקושי כלכלי עצום שגרם לה ללכת על זה....אני לא הייתי יכולה להיות במקומה אפילו לא לשניה............

אולי גם היא קוראת כאן?

בכל מקרה אני לא מבינה למה את כ"כ כ"כ מוטרדת.

לך זה כנראה ממש לא מתאים אבל כנראה שלה זה התאים מסיבות כלשהן. ויש בזה סוג של הרבה חסד עם ההורים של הילד.

אני אישית לא הייתי עושה את זה נראה לי. זה באמת נראה קשה.

בארץ......

שהיתה פונדקאית- לא נראה לי שיש הרבה..

חוץ מהשיקול של האישה הפונדקאית, קיים גם השיקול של התינוק, שמכניסים אותו בכוונה תחילה לסוג של אבדן אם (כי להריון הרי יש תפקיד חשוב בתחילת בניית הקשר בין התינוק לאם, וזה קשר עמוק וקדום שעל בסיסו אמורים להיווצר בהמשך קשרים יותר "שכליים" ו"משוכללים" - וזה נלקח ממנו). אני לגמרי לא בטוחה שמבחינה מוסרית זה עומד מול השיקול של הצורך של בני זוג שיהיה המשך גנטי שלהם. שלא נעמוד בניסיון חלילה, אבל רוצה לקוות ולהאמין שאם חלילה הייתי מגיעה למצב של עקרות הייתי מנסה למצוא דרך להעניק את האימהוּת שבּי לילדים שכבר קיימים בעולם וזקוקים לה נואשות, ולא לילד שבהכרח יהיה בן ביולוגי שלי (ואני מוּדעת לכך שיש בכך לא מעט קשיים מסוגים שנים, ועדיין רוצה להאמין שכך הייתי בוחרת).

 

אני מקווה שכל זה באמת רק דיון תאורטי באוויר, כי אם היית שואלת איך להתייחס לאותה אישה שאת מכירה התשובה שלי לחלוטין לא הייתה נסמכת על מה שכתבתי פה.

קשה לדעת מה הייתי עושה אילו...

אבל כשאני חושבת על זה עכשיו כשאין משהו אמיתי שעומד על הפרק (ככה הכי נוח לקבל החלטות, כשהן לא מחייבות למעשה ....)

אני חושבת שהייתי מוכנה להיות אם פונדקאית אם קרובת משפחה שלי (אחות/גיסה) היתה צריכה.

 

אל תסתכלי על זה כסוג של עבודה בשכר, זה מוריד את הערך של המעשה. תסתכלי על זה כמעשה חסד עצום, כמו אדם שתורם מח- עצם או כליה, למרות שזה כרוך בסבל פיזי.

להבדיל ,גם אני נשאתי 9 חודשים תינוקת ברחמי ואז מסרתי אותה

אבל בלי שישאלו אותי היא נמסרה לידי הקב"ה..

פונדקאות לדעתי זאת מצווה גדולה אשר מעניק חיים לזוג חסרי יכולת להעניק חיים

אני בטוחה שלא רק כסף מניע אישה כזאת אלא גם עוצמה וגדולה רבה

זו הקרבה גדולה מצידה למען מישהו שמאוד צריך אותה.

(וזה בכלל לא בטוח שהכסף שיחק פה תפקיד ראשי)

אני במצבי הנוכחי ממש לא הייתי עושה את זה,

כנראה גם לא בשביל קרובי משפחה אהובים (אם כי, אולי היתה חולפת לה איזו מחשבה במוחי)

קחי בחשבון גם, שיש נשים שפחות סובלות מכל התהליך של ההריון והלידה

(כבר פגשתי כמה כאלה שאמרו שב"ה מאוד קל להן להביא ילדים)

אז הגיוני שזה גם שיקול..

 

והעיקר- שלא יביאנו לידי נסיון! זה בכלל בכלל לא פשוט!

נסי לברר על דיקורים וכו.

גם אני כזאת ץשיש לי מחזור ההמוגלובין שלי צונח בבת אחת באמת  דיקור עוזר מאוד אבל אני הייתי צריכה לקחת גם אקסקופרון  במגביל לדיקור וזה עזר פלא... תנסי לקחת מסטיק תימני מהיום השני של המחזור.

גם אחרי לידה זה עזר מאוד

זה עוזר לקיצור המחזור או להפחתת הקרישי דם או גם וגם?

תודה ינוסה

אולי כבר עשית את זה, אבל אם לא- כדאי לבקש מרופא משפחה לעשות בדיקת דם ולבדוק אם יש לך מספיק גורמי קרישה בדם, אולי הקרישה איטית ולכן הדם זורם...

בריאות והצלחה!

לצערי הייתה לי הפלה טבעית לפני 3 שנים בחודש די מתקדם עשיתי בדיקת קרישת דם ויצא תקין.

נראה לך שעדיין תקף? ד.א נראה לי שמאז ההפלה כל המצב הזה נהיה כזה קטסטרופה...

מחיי הרווקות.

מאז שהתחיל לי הווסת זה היה כך.

 

עד שגיליתי את בעיית בלוטת התריס שלי והתחלתי לטפל בה.

אז אני הייתי ממליצה דבר ראשון לעשות בדיקות דם מקיפות!!! לפני הכדורים והשיטות השונות.

 

ואולי מבקביל גם לשמוע חוות דעת מרפואה אלטרנטיבית.

 

אצלי זה האורך בכלל התקצר אחרי הנישואים.

ואבל זה אולי כי לא היה לי מחזור  אמיתי טבעי מאז החתונה..

 

הרבה רפואות!

ובע"ה זה המצג.

אם יש לך מיילדת או רופאה באזור היא יכולה לבדוק אותך ידנית.

אולטראסאונד, ורק רוצה ע"י משוש.

 

רופאת נשים צריכה לדעת גם על פי משוש

 

במיוחד אם היא רוסיה מבוגרת יחסית......

 

בהצלחה ובשורות טובות !

 

לידה קלה ומהירה ושתצאי בידיים מלאות!!

 

יכול להיות שהוא תינוקי קצת גדולי ב"ה.
מאחלת לך לידה קלה עם הרבה כוחות!
בשמחה ובידיים מלאות.

נדיר שבשבוע כזה העובר התהפך.לא ציינת איזו לידה את?.בלידה ראשונה הסיכוי שהתהפך בשבוע כזה הוא אפסי.

מיילדת במישוש יכולה לזהות אם זה מצג ראש.

בהצלחה

במידה ולא אצליח לבדוק את זה עם מיילדת/רופא,

אני צריכה להגיד משהו כשאגיע ללדת?

 

בשורות טובות!

עזר לי מאד

.

חליטת צמחים מעלי פטל או מקמומיל (הצמח לא שקיות תה מוכנות) עוזר מאוד לקיצור ימי מחזור וכן אחרי לידה. אפשר לקנות בחנויות תבלינים, יוצא יותר זול אבל צריך לסנן לפני השתיה בגלל כשרות.

וזה לא הזמן שלך כרגע להחליט החלטות גורליות.

 

בכל מקרה את זקוקה כנראה לזמן להתאושש, קחי לך את הזמן הזה, (אני לא יודעת בדיוק כמה אבל לפחות עוד שנה), בלי חיבוטים וחיפושים.  תני לגוף ולנפש שלך את הזמן להחלים, כשתתאוששי תוכלי לחשוב יותר לטווח ארוך ורחב. ותתפלאי, אבל יכול להיות גם שהרצון שלך בעוד ילדיתעורר פתאום, כשתתחזקי.

 

לגבי שאלת רב, אני לא יודעת ... אם יש לכם כבר כמה משני המינים אין לי מושג אם זה חובה לשאול או לא. מן הסתם זה תלוי גם מי הרב שלכם. יש רבנים שאומרים שלא צריך לבוא לשאול כשיש כבר ילדים.

 

למרות, שבכל מקרה לא נראה לי שרב יגיד לך להכנס להריון שוב מיד.  אם את בכל זאת חוששת להחליט בלי רב, תתקשרי למכון פוע"ה הם בטח יגידו לך למנוע לפחות עוד שנה, או יותר.

 

תרגישי טוב ותגדלו בקלות ובשמחה!

רק לגבי הסוף- א. לא מתקשרים לרב כי יודעים שהוא יתיר בטוח. יש לך רב? אז את צריכה ללכת לפיו. 

ב. לפי היכרותי עם מכון פוע"ה רוב הסיכויים שהרב יזמין אתה לשיחה ולא יפסוק לה דבר כזה בטל'. (או לפחות שתהיה שיחה ארוכה) זה לא אוטומטי. הרב ידבר איתה ויבחן את המקרה ספציפית.

ונראה לי שלא צריך לשאול משיש 2 בנים ו2 בנות

אינני יודעת מה יענה לך הרב אך לדעתי אין ענין לא לשאול רב וזאת מכוון ש:

 

כל ילודה ידוע שמקרבת את הגאולה!!!

 

אני יודעת שזה שוחק ואני לא מזלזלת חס וחלילה על השיקול שלך יקרה אני עצמי בהריון רק רביעי

 

וכל הריון שלי אני פשוט סמרטוט וגם אחרי בגלל הנקה ובכל זאת סוחבת.. ( אני יודעת ששה זה לא כמו ארבעה...)

 

ובכל זאת אני הייתי שואלת אישית רב על כל המכלול יחד!!

 

מזדהה איתך על כל מילה שלך, ומקווה שתקבלי את ההכוונה הנכונה בענין!!!

 

בהצלחה יקרה!!

עבר-עבר.

 

כשזה לא יעבור בע"ה תלדי

זה היה אחרי פעילות גופנית או קיום יחסים?

זה ממש הכנה ללידה. בע"ה בקרוב.

וכמה קרוב?

לידה היא תהליך ארוך, שמתחיל בהריון, ונמשך בערך תשעה חודשים אי אפשר לדעת מתי בדיוק תתרחש הלידה, אבל ב"ה הסימנים שאת מתארת אומרים שהגוף שלך עובד כמו שצריך!

שיהיה בהצלחה, בשעתו!

אני מתחילה שבוע 39 בע"ה!!

יש לי מידי פעם כאבים בבטן התחתונה והתקשויות אבל כל הזמן אני חושבת- זה בטוח לא ציר כי זה אמור להיות  הרבה יותר כואב...

זה חייב להיות כאב כזה שיהיה לי ברור שזה ה-צירים? או שיש מצב שיהיו לי צירים חלשים ואני לא אדע שכבר צריך ללכת לבי"ח?!? (חיה בסרט?)

כמעט אף אישה לא מגיעה לא מגיעה ללידה פעילה בלי להרגיש.

להבטיח לך שאת לא בשבריר האחוז הבודד? לא יכולה. אבל לא הייתי דואגת לזה.

 

(אגב, בלי קשר, מומלץ לכל זוג ללמוד את כללי הבטיחות ללידת בזק!)

אני ממליצה לחכות בבית עד שלא יהיה ספק.

וזה לאו דווקא קשור ל"כאב", אלא לאינטנסיביות כזו, שלא משאירה ספקות: ציר ארוווווווך, שעות ארוכווווווות, לחץ יפהההההה.......

לפחות אני ,לא מצאתי דברים יפים לשבתות..

 

אישית,

מצאתי בגד לחתונה בחנות "מעצבים בשער" בשער בנימין.

שמלה מהממת ולא מאוד יקרה

היא לא הייתה שמלת הריון אבל עמדה מקסים

(תחילת חודש שישי זה היה)

 

ממליצה על החנות,

המוכרת מעולה

החנות נעימה ועם מבחר גדול

(זה היה נכון ללפני שנה)

 

אני צריכה בגדים לשמחות לחודש תשיעי..

קניתיסרפן מהמפ בד זמש נשפך. הוא היה בגזרת הריון והיה ממש חגיגי

לא בגד הריון אבל עומד יפה- סוף חמישי

כל המשחק,זה משחק מקדים והכנה.. לייצור אינטימיות ורומניקה-זה אף פעם לא מזיק.

אפשר גם שמן,ולהרפות.

 

 

אני ממש מפחדת להתחיל לעשות תבדיקות טהרה, כואב לי וסתם הייתי יותר רגועה אם מישהו היה רואה את המקום ואומר לי שהכל בסדר.

 

למי לפנות? בודקת טהרה יכולה לעזור בנושא?

לעיתים בזמן התפירה נוצרת בעיה במקום, ואפשר לטפל וחבל לסבול סתם.

זה לא קורה בגלל רשלנות, חלילה, אלא מאחר וההרדמה גורמת לנפיחות, שמשפיעה על התפירה.

שווה ללכת לבדוק - אצל רופא/ת נשים.

האמת שהכאב מהם עבר, כואב לי בשרירים.

 

הייתי אצל רופאה ואמרה שאין טעם לבדוק עדיין כי לא עברו 6 שבועות (זה לדעתי כבר רשלנות), אבל אני רוצה לטבול במקווה, ומפחדת פסיכולוגית להכניס לשם בדי בדיקה. 

 

או אולי כדאי באמת לחכות שיעברו 6 שבועות?

לדעתי הגוף שלך פשוט  אומר לך שעוד לא הגיע הזמן

תקשיבי לגוף שלך! כשיגיע הזמן, החשש יחלוף, ובוודאי שלא תרצי להישען בבדיקה על מישהו זר, לדעתי 

בדיקת רופא מומלצת בכל מקרה (בטח היא תרצה לקחת דגימה למשטח צוואר הרחם).

שיהיה בנחת, בשעתו!

 

 

שכדאי לשים ג'ל KY או משהו דומה לזה, שלא יהיה יובש, ופחות יכאיב

או ללמוד באוניברסיטה הפתוחה?

 

אם את גם ככה אנונימית- אולי תכתבי מה המקצוע ונעזור לך למצוא פתרונות?

 

ואני יודעת על מישהי שעבדה שנים כמורה והתחילה ללמוד משפטים בגיל 40..

ככה שב"ה תוחלת החיים גבוהה ואם לא תתחילי בעשר השנים הקרובות- זה לא אומר שאיבדת הכל...

 

שיהיה בהצלחה נשמה.. אני מאוד [!] מבינה אותך

היה לי חלום גדול. והגשמתי אותו תוך כדי 2 לידות  התקופה שהם היו תינוקות הייתה לי ממש קשה. המון רגשות אשם. הרגשתי שהמעון מגדל אותם. (הם נכנסו לשם בגיל 9 חודשים) הקפדתי בשנה הראשונה של כל אחד מהם להיות איתם בימים החופשיים שלי, ולהביא אותם איתי ללימודים עד כמה שאפשר. זה מאתגר, זה קשה, זה סיוט,

היום הם כבר בגיל של גן, יש לי תינוקת קטנה ואני איתה בבית ואני מבינה איך הפסדתי אותם. מצד שני כמוך, החלום בער בי ולא יכולתי לשבת בנחת בבית ולהנות מהם כמו שאני נהינת ממנה. איזה פינוק!!!!!!!

עצתי לך- תראי אם זה ריאלי ומה זה דורש, כמה עזרה יש לך.

יש פה שני דברים : האם הילדים יהיו- איתך הרבה? והאם הם יהיו עם משהו אוהב שדואג להם כמעט כמוך?

אני מאד הקפדתי שלפחות אחרי המעון אם אני לא מגיעה אז או בעלי או סבא וסבתא. ככה שאמנם הילדים לא ראו אותי וזה הפסד עצום עבורי ועבורם אבל יש דמות דואגת ואהבוה. תלוי מה בעלך עושה. האם הוא יכול להיות בבית במקומך?

נראה שהחלום מאד משמעותי עבורך. צנסי לראות מה המחיר באופן מדוקדק ולא באופן כללי- להיות אם הילדים או לא להיות איתם...

כמה שעות ביום? מי היה במקומך? וכ'

אני מעוניינת ללמוד מקצוע טיפולי, ויש לי אלטרנטיבות אבל הן לא מספיק מושכות אותי... זה ידרוש ממני לא לראות את הילדים מלא ימים ומלא שעות. בשכל - אני יודעת שאני פשוט לא רוצה בזה. אני יודעת לומר שהילדים חשובים לי יותר. אבל זה סוג של סיסמה, כי מה זה "חשובים לי יותר"? הרי זה לא או-או. בכל בחירה יש צדדים לכאן ולכאן.

אני לא רוצה לפגוע בילדים שלי, מבחינתי שנתיים שהם לא יראו אותי כמעט זו פגיעה לא נורמלית. גם אם יהיו איתם אבא/סבא וסבתא. בעלי עמוס מאוד, כמובן הוא מוכן לבוא ולעזור אבל זה מאוד מוגבל. יש לי תמיכה מהסבתות אבל זה לא מספיק, לא בכמות ולא באיכות...

כרגע אני נוטה ללכת על אופציה שהיא פחות ממה שאני רוצה. אני אוכל להגיע דרכה לדברים שמעניינים אותי, אבל זה עדיין סוג של ויתור גדול מבחינתי. זה גם ידרוש ממני לחזור אחורה מבחינת התואר וכו (כל מיני השלמות). אני מפחדת שאתחרט על הבחירה הזו. אמא שלי למשל אומרת לי - אני רואה שזה מאוד חשוב לך אז אולי... ומבחינת בעלי ברור לו שאין דרך להשיג את זה, בגלל השעות הרבות בלי הילדים. אין אפשרות לפרוס את זה.

נראה לי שהרבה מהנשים היום מוצאות את עצמן בדילמה הזו - ברמות שונות.

גם אני עסוקה בשאלה הזו המון. יש לי גם ילדים שכבר גדלו טיפה וגם קטנים מאד.

אני רואה ומבינה שהילדים גדלים כל כך מהר! נכון, ביום יום זה לא תמיד נראה, אבל בהסתכלות אחורה - הזמן פשוט טס!!!!

הגעתי עם עצמי להחלטה שאני רוצה להיות עם הילדים כל עוד הם קטנים. אני עובדת וכו', אבל נמצאת איתם בצהרים (משתדלת...) ומנסה להיות פנויה אליהם. עוד כמה שנים, בעז"ה הם יגדלו ואני אהיה טיפה יותר פנויה (מבחינת הזמן - לא מבחינת הצורך להיות שם עבורם...)

כבר היום הילדים הגדולים נמצאים בישיבות/אולפנות וגם כשהם בבית - הם הרבה עם החבר'ה - אני לא ממש צריכה להיות בבית בשעה שתיים עבורם.

התחלתי מוקדם והיום יוצאים לפנסיה בגיל יחסית מאוחר, כך שבעז"ה יהיו עוד מספיק שנים ללמוד, להתקדם ולהתמקצע.

לפעמים אני באמת לא מבינה מדוע אנחנו רצות אחרי עבודה ולימודים ומוכנות לעשות כל כך הרבה ויתורים וסינג'ורים, כאשר העבודה האמיתית והקריירה הכי חשובה שלנו - הילדים, שם פתאום כל ויתור נחווה כהקרבה, כאי הגשמת חלום וכו'. כאילו שהמטרה הפכה להיות העבודה והקריירה, כאשר כל האמצעים כשרים כדי להשיג את זה.

אני מזכירה לעצמי שהולדת הילדים, הגידול שלהם בעולם המורכב הזה - זו משימת חיי ואם צריך לוותר על דברים בשביל זה - אז אני מוותרת!!! מתוך בחירה ומתוך שמחה ומתוך ידיעה שבעז"ה, יום אחד נשלים את החסר.

בהצלחה! 

כמו שכבר נכתב זו באמת דילמה חשובה. 

אבל אני ממש מאמינה וגם רואה שאם האמא מלאה ומאושרת בגלל העיסוק שלה זה ממש תורם למשפחה. 

 

גם אני עבדתי עד לאחרונה בעבודה מדהימה שדי דרשה אותי גם בשעות שהייתי בבית.  ואני ממש רואה איך הם היו גאים בזה וזה היה מעניין ונחמד להם. ובסה"כ הם מקבלים אמא בריאה, שמחה ומסופקת. (עד היום - חצי שנה אחרי הם מדברים על העבודה שלי,  על איפה היינו עם העבודה, מה עשינו וכו' וכו'

ו - גם אמא שלי עבדה בעבודה אתגרי שכזו - ובסופו של דבר(עם כל הבאסה כילדים שאמא הגיעה הביתה אחרינו.) היום אנחנו ממש גאים בה! והיא די מקור השראה בשבילי). 

 

מצד שני לצערי אני רואה כ"כ הרבה אימהות מסורות שנשארות בבית אבל מקטרות הרבה יותר, הרבה יותר בעימותים עם הילדים וכיו"ב. וסליחה על הקטנוניות אלב לא ממש מרימות אתהראש הואופק מהילדים הבישולים והכביסות - לא מאד מעניין... 

 כמובן שזה עניין של התאמה ולא עניין גורף אבל נראה לי שאם זה משהו שמאד חשוב לך דווקא בשביל הילדים ובשביל השמחה והכיף של המשפחה ובלי נשיאת התסכולים זה יהיה הדבר הנכון לעשות. 

מה שחשוב הוא שבזמנים שכן תהיי בבית תשקיעי בדברים החשובים באמת - הילדים שלך. ואת שאר הדברים לפתור בדרכים אחרות ככל הניתן. כגון, ניקיון הבית בתשלום ע"י מישהי אחרת, לקנות אוכל מוכן לשבתות וכו'. וכן לוותר על בית מתוקתק בשביל הנחת ושמחת החיים.

 

בהצלחה ואני מחזיקה לך אצבעות .... 

לדעתי את צריכה רק לוודא שבאמת יש לך את התמיכה הנכונה, כלומר, שאם את מגיעה מאוחר הביתה אז שבעצם יודע איך לתפקד עם הילדים, אוכל מקלחות וכו', ושאם את צריכה עזרה יש לך למי לפנות.
אחד הדברים הנוחים בסיטואציה כזאת זה לגור ליד ההורים, שלך או שלו, כך אפשר לבנות על סיוע במידת הצורך.
ותעשי את מה שנכון לך!

התחתנתי צעירה (אחרי שירות לאומי). את התואר הראשון גמרתי עם שתי ילדות, אחרי סיומו ליוו אותי תחושות קשות על המחיר שהגדולה שילמה ולכן עבדתי מעט ואחרי כל לידה נשארתי בבית שנה לפחות. כיום היא כבר בת 16 ואני מתקרבת לגיל 40....וסוף סוף התחלתי ללמוד תואר שני במקצוע עליו חלמתי כל החיים.אני עושה סטאז' ומאד מאד נהנית. אמנם לילדים שלי זה קשה, אבל הרבה שנים הקדשתי להם.  הילדות שלהם לעולם לא תחזור, והחיים לא נגמרים בגיל 25. אפשר ללמוד ולעבוד גם כשהילדים גדלים קצת, ולא צריך לגנוז את החלומות. למרות שבעבר חשבתי שלעולם לא אגשים את החלום שלי- אבל כאמור הילדים לא נשארים קטנים לעד.אבל חשוב שתהיי שלמה עם עצמך. ולפעמים גם זו עבודה עצמית לא פשוטה.

בכל מקרה אני מבינה אותך מאד, מבינה את התסכול ואת הרצון להוציא את הכוחות שבך לפועל, אבל בחרת להביא ילדים לעולם וזה הופך כמעט כל דבר בחיים לקצת יותר מורכב. ההתלבטות היא לא פשוטה והקריעה הפנימית בהחלט קשה, והתסכול -מתסכל.. אזאני מקוו שתצליחי להגיע להחלטה שתהיי שלמה איתה ותזכרי שיש חיים אחרי שהילדים גדלים ויש למה לצפות!

אני מתחברת לכל מה שנכתב. אני אוהבת את הילדים שלי ורוצה להשקיע בהם את כולי, אבל גם - יודעת שאני צריכה להיות מלאת סיפוק מהעשייה שלי כדי להיות אמא, אישה ובן אדם שמח וטוב יותר.

חברה שלי אמרה לי - זה נשמע שאת רוצה הכל: גם ללמוד מה שהכי יספק אותך, גם שיהיה לך מעניין, גם שיהיו לך הרבה שעות עם הילדים... וזה נכון מאוד. אני באמת רוצה את כל זה ולה אני צריכה להתפשר? האם זה שהתחתנתי וילדתי יחסית מוקדם "דפק" אותי? יש כאלה שיאמרו שכן, אני ממש לא מאמינה בזה, ומעבר לזה - בטוחה שהכל לטובה והדרך שבה הלכתי והלכנו כמשפחה - הייתה הכי טובה. השאלה היא מה הלאה. אם אבחר במקצוע היותר דורש - זה לא מעט שנים של בהתחלה בקושי לראות את הילדים (בשביל הפרופורציות - מדובר על 4 ימים עד אחהצ מאוחר או לילה...), וגם בשנים שאחכ לעבוד מאוד קשה ולא ממש להרוויח. אני מסוגלת לראות את עצמי לומדת אחרי שכל הילדים שלי יגדלו, אבל - אני רק בתחילת הדרך של ללדת ילדים, אני אצטרך לחכות ככ הרבה זמן? מייאש רק לחשוב על זה. ומה יהיה בינתיים? אני לא מרגישה שגידול הילדים נותן לי לבדו את כל השמחה והסיפוק. אני בן אדם שצריך גם להיות בחוץ ולפעול, וכשאני לא עושה דברים שממלאים אותי - אני עייפה, עצובה ומדוכאת. למה היום אין כמעט מקצוע שבו אפשר לעבוד עד שעה נורמלית, להנות מהעבודה ולהגיע בצהרים לילדים? ומילא העבודה אבל הלימודים... להכניס את המשפחה שלי לשנתיים/שלוש של טרור?

בסופו של דבר כן תצטרכי לעשות וויתור כלשהו.

אם חשוב לך להיות עם הילדים שלך הרבה

במיוחד שהם קטנים תצטרכי לבחור במשהו

שהוא מספיק גמיש. 

 

אני גם התחתנתי בגיל צעיר מאד ומהר מאד מצאתי את עצמי עם כמה ילדים קטנים.

אבל כשהתחתנתי החלטתי שאני רוצה גם לגדל את הילדים ולהיות איתם בבית כמה שיותר 

וגם לפתח את עצמי בצד העסקי ולעבוד במשהו שאני אוהבת והוא הכשרון שלי ולא סתם ברירת מחדל.

 

אני זוכרת שאמא שלי אמרה לי-

תתחילי עכשיו כי אם תחכי עד שיהיה לךל זמן

אז זה יקח הרבה מאד שנים וזה יגרום לך תסכול גדול.

ואת זה היא אמרה לי מהנסיון שלה.

וזה הכיוון שהנחה אותי.

 

אז היום אני עובדת הרבה וקשה- אבל אני עובדת מהבית והתינוקות שלי איתי

עד שהם גדולים ויכולים ללכת למשפחתון (כי על מעון הטלתי ווטו) 

ואני עושה את הדבר שמספק אותי הכי שאפשר

וכשהילדים חוזרים הביתה עד שהם הולכים לישון אני משתדלת להיות נטו איתם 

ואם יש פגישות וכד' אז בעלי נשאר או בייביסיטר ופעם ב.. זה בסדר גמור.

 

וברור שזה אפשרי לגמרי- רק תצטרכי לעשות את הבחירה הנכונה ולהיות שלימה עם זה.

 

וסתם טיפ עצום לחיים- פחות תקשיבי למה שהסביבה אומרת ויותר תקשיבי למה שאת מאמינה

אם החלטת שמשהו אפשרי בשבילך אז זהו. מעכשיו תחפשי מה הדרך הטובה ביותר להגשים את זה

אז אולי זה לא יקרה בדרך הרגילה שאת מכירה

אבל אני מבטיחה לך שבסוף תגלי איך הכי נכון לעשות את זה וגם תצליחי.

 

(ובחיים אל תרגישי ש"נדפקת" בגלל בחירה שעשית

זו הייתה הבחירה שלך ולכן זה הדבר שהיה הכי נכון בשבילך)

 

בהצלחה

מניסיוני- הילד הראשון שלי נולד בדיוק כשסיימתי לימודי הוראה במקצוע מסויים. לתואר ראשון הייתי צריכה להשלים עוד שנה במקום אחר, אבל היה לי ברור שכמו שאמא שלי היתה איתנו תמיד כך גם אני יקדיש את הזמן לילדי. לכן לא המשכתי לסיום התואר, וגם לא עשיתי את הסטאז' ולכן אין לי מה שנקרא- אישור הוראה.

היום הילד הכי קטן שלי כבר בגן ואין לי מקצוע מכניס. ממש היה קשה כל השנים עם משכורת אחת, אבל היה שווה בשביל להשאר עם הילדים. עכשיו אין לי אפשרות לעבוד בהוראה בבית ספר כי אין לי את האישור ובלי תואר המשכורת לא משהו,

ולחזור ללימודים -זה כבר ממני והלאה...

כך שנשארתי ללא מקצוע אמיתי וכבר מתחילת השנה אני מחפשת במה אני יכולה לעבוד- שגם ארגיש בו טוב ומעניין ולא רק אביא משכורת- ןלא מוצאת. (חוץ מבודות קטנות פה ושם)

ואמא שלי גם מאז שהיא גמרה לגדל את הילדים מתגלגלת מעבודה לעבודה ולא מוצאת עבודה מספיק רצינית בלי תואר ובלי ניסיון.

שתינו שלמות עם זה שהיינו עם ילדינו בשנותיהם החשובות אבל, זאת הקרבה ממש גדולה וצריך לחשוב היטב אם ההקרבה הזאת מתאימה לך.

לדעתי כדאי לדחוס את הלימודים לתחילת החיים גם אם כבר יש ילדים ולגמור עם זה. אח"כ כבר כל האפשרויות יהיו לפנייך- אם כן לעבוד או לא...

 

 

אני לא יודעת איזה מקצוע את רוצה ללמוד, אבל אולי כדאי להתחיל נניח

ללמוד קורסים שתצטרכי באוניברסיטה הפתוחה, או במסלול חלקי, מה

שיקדם אותך לתואר לאט אבל בלי לפגוע בילדים??

לעבור לניק ההריוני..

אז מאנונימי ברשותך.

 

רופאת נשים בטוח יכולה להפנות, נראה לי גם רופאת משפחה.

תתקשרי ותבקשי שידפיסו לך, ואת רק תעבירי את הכרטיס.

 

ותשובה את רואה לפי הבטא, תעלי לפה את התוצאות ובנות יגידו לך.

 

ואני ממליצה בכלל לעשות בדיקה ביתית. הכי כיף לראות 2 פסים!!!

1. לבקש מרופא נשים או משפחה הפניה לבדיקת דם.

באותו יום אחה"צ יש תוצאות בד"כ, אם יש לך סיסמא וכו' תוכלי לראות אותן באינטרנט.

 

2. (יותר מהיר ופשוט..) לקנות בבית מרקחת/סופר/מכון פועה בדיקת הריון ולעשות עם השתן הראשון

של הבוקר.

 

בשורות טובות!!

כדאי לעשות שיעור הכנה להנקה, אצל מדריכת הנקה, או מדריכת הכנה ללידה שהוכשרה לכך (לא חייב יועצת הנקה).

כל הכבוד שחשבת על זה - נשים רבות לא מודעות לקשיים העלולים להתעורר במישור הזה!

מאחלת שהכל יילך בקלות ובנחת

שיהיה לך בבית מראש משחה כלשהי להנקה.

שמן נבט חיטה [לי עזר מאוד להתגבר על פצעים שנהיו בפטמה]

רפידות הנקה, או יותר טוב- קונכיות להנקה [הן מאפשרות איוורור של הפטמות בין ההנקות. לי היה של חברת מדלה. והיה מעולה.. לעומת הרפידות שרק ייבשו את המקום ונדבקו לפצעים]

לקרוא וללמוד זה מעולה.. וגם להכין את עצמך נפשית לזה שזה לא קל בכלל, אבל זה אחד הדברים המדהימים שיש..

אני ממליצה שתהיה משחת לנולין טהור.

זה נראה כמו וזלין כזה וזה בלי שום תוספות אז לא צריך לשטוף את זה והיא הכי עוזרת לדעתי אם יש יובש או פצעים.

אם את מרגישה עכשיו שהאזור יבש לך אז הייתי מורחת מדי פעם גם עכשיו.

עם בן שנה וחודשיים

בד"כ מה שאני עושה זה לשבת, להניח אותו עלי, לחבק אותו, לדבר אליו בעדינות ולהסביר לו למה הוא לא יכול לקבל מייד את מה שהוא רוצה, להכניס לו כל פעם מחדש את המוצץ שהוא מעיף בהפגנתיות. וזהו- עד שהוא נרגע...

לפעמים זה לוקח הרבה זמן.. אבל אין מה לעשות יותר מזה נראה לי...

 

 

ועבר זמן נוסף.בהריון האחרון בדיק. דם היתה שלילית והתחיל לי דימום ו הייתי בטוחה שזה ווסת.אבל הרגשתי רע והדימום היה ארוך ו ומוזר.אז חיכיתי עוד שבועיים מהמקווה לבדוק והיה חיובי. והסתבר שזה היה כבר דימום השתרשות....
בכל מקרה שיהיה טוב.

איך היה הדימום שלך?

אני עם מקרה דומה.

ממש חושדת שאני בהריון בגלל כל מיני דברים (בעלי בעיקר חושד והוא ממש טוב בזה...)

ומצד שני שבוע שעבר היה לי מחזור של יומיים + יום לפני כתמים. גם יצא לי פחות דם מהרגיל וגם בדר"כ היהו לי מחזור של 7 ימים עם חריגות ל-9.

עשיתי בדיקות הריון והן יצאו שליליות.

סיימתי לקחת סרזט לפני 5.5 שבועות בערך.....

הייתי תולה הכל בסרזט אבל יש המון סימנים של תחילת הריון (הריון קודם הסימנים התחילו להופיע כמה ימים אחרי טבילה...)

בסד

בדיקה חוזרת אחרי שבוע
והיה לי פעם שאיחר בשבועיים (!!!!!!!) וזה לא היה הריון. תעשי ב. דם

בדקתי  פעמיים עם מקלון  בהפרש של כמה ימים ויצא שלילי...

לא הייתי סבלנית והלכתי לרופא נשים שלי שיעשה US לבדוק אם נצפה שק הריון ולא נצפה...

הייתי מאוד מבואסת והחלטתי בכ"אפ לעשות בדיקת דם לודא שזה אכן סופי....

עד שהגיעו תוצאות בדיקת הדם בדקתי עם מקלון שלישי והיה שלילי אך לאחר חצי שעה הפלא ופלא הופיע קו מוזר בהיר...

האמת שלא כ"כ תליתי תקוות בעניין כי הרופא די היה סקפתי ואמר שכנראה זה לא הריון וסתם איחור במחזור...

בערב הגיעו תוצאות בדיקת הדם שבישרו על הריון... איזה אושר זה היה...

למחרת התקשר הרופא לבשר את הבשורה שכבר ידעתי...

ב"ה יש ניסים!!!

אך צריך להיות סבלניות ולא להתבאס אם החודש הזה לא בהריוון כי הכל בידי הקב"ה!!

בע"ה מאחלת לך שתיכנסי להריון בקלות ובשמחה במהרה!

יצא לי בבדיקה הביתית שלילי, אבל אחרי שעה הסתכלתי שוב במקלון ופתאום נהיו שם שני פסים ורודים. בהמשך עשיתי בדיקת דם ובאמת אני בהריון!!!!