שבוע 35 ומרגישה ששורף לי מתחת לקו החיזיה בצד שמאל .
זה קורה לי במהלך היום יש זמנים שאני לא מרגישה את התחושה הזו ויש רגעים שממש שורף, וכאילו האיזור "רדום" כזה.
בהתחלה חשבתי שזה כי החזיה כבר קטנה מבחינת ההיקף אבל החלפתי חזה וזה עדיין גם בימים שאני ללא חזיה.
האם אתן מכירות ?
בערך, וזה לא רק שורף אלא ממש כואב. נכון שיש זמנים שלא מרגישה, אך בסוף יום או אחרי ישיבה ממושכת גם
המיטה לא עוזרת. מה לעשות , עוד משהו שיחלוף בעז"ה עם סיפור הלידה.
מזמן לא הייתי פה... ב"ה החיים עמוסים!
התינוק שלי (7 חודשים) קם כל 1.5-2.5 שעות בלילה ודורש לינוק, למרות שבנהלך היום הוא אוכל כל 3-5 שעות, ואני נותנת לו מנה של ירקות/פירות טחונים בערב.
המלא התעוררויות בלילה גומרות אותי מעייפות.
אני אשמח לרעיונות איך למנוע אותן...
תודה!
אולי תנסי דייסה לפני השינה?
אולי יש לו כאבי שיניים
חדשה כאן..אז שלום ונעים להצטרף..
רציתי לשאול - הבן שלי בן 9 חודשים זרק את המוצץ ומאז אני המוצץ שלו.
השינה שלו הפכה קלילה יותר, מתעורר בקלות, לא יישן ברצף..
נרדם רק תוך כדי הנקה (שלפני זה מוצץ היה יכול לעזור לו להרדם..)
וזה מתחיל להיות קשה- ממש כואב לי כבר, כי יש מצבים שהוא יונק על ריק..רק בשביל אפקט המוצץ כשכבר אין כמעט חלב וזה יוצר תחושה מאוד לא נעימה..
יש כאן אולי מנוסות שיכולות להמליץ מה לעשות עם התופעה? איך לעזור לו לישון יותר טוב ..גם בלעדי?...
תודה רבה!!
הילד שלי רק צורח כשהוא בלול . הוא כמעט ולא מצליח להירדם לבד מעצמו
ישנה איתי יותר טוב, מאשר לבד במיטתה. היא יונקת, נרדמת, ואז אני מנתקת אותה בעדינות, אבל היא ממשיכה להרגיש את הגוף שלי...
לא נרדמה בלעדי, והתעוררה ברגע שהתנתקה ממני..
לא ידענו מה לעשות! בסוף זה עבר מעצמו.. כשהייתי בתחילת ההיריון של הקטן.. מקוה שה'תופעה' לא תחזור על עצמה..
תנסי לתת לו בקבוק עם מים..
הוא היה נרדם בהנקה ובגיל שינה הפסקתי להניק בלילה ואם הוא היה מתעורר בעלי היה ניגש אליו.
כמה לילות קשים והוא למד להרדם על אבא, לקח זמן ובסוף הייתי יכולה גם לגשת אליו בלי להניק.
כיום בן שנתיים לפעמים לא נרדם בתחילת הלילה מההנקה אבל יודע לשכב במיטה ולתת לי יד.
לסיכום הפסקנו הנקה בלילה ונתנו לו הרבה מגע שפחת בהדרגה לפי המוכנות שלו, על הידיים- נתינת יד מהמיטה.
אם הוא צמא יש לו כוס מעבר עם מים במיטה.
ושכחתי לומר שלאורך כל הדרך להסביר לו במילים מה שאתם עושים ולהגיד לו כמה אתם אוהבים אותו וכמובן להיות החלטיים.
בהצלחה!
קודם כל חשוב לזכור שהוא זקוק לכך..
וההפרדות מהמוצץ עדיין התחלתית..
אני ממליצה לך
א. לתת לו בקבוק בזמן שאת מרגישה שהוא נעשה עייף, וזקוק ליניקה ממך כדי להרדם
ב. בזמן שהוא יונק ממך במטרה להרדם, נסי לנתק אותו כשאת מרגישה שהוא כבר לא ממש זקוק לזה..
יכול להיות שהוא טיפה יבכה בהתחלה. אבל חיבוק ונדנוד בידיים יכולים לעזור כדי שירדם שוב (או שמיכה עם הריח שלך למשל)
לאט לאט- תמעיטי יותר ויותר בזמן היניקה למטרת ההרדמות.
אומנם לא ניסיתי אבל אולי זה יועיל לך.. 
ג. להעזר בבעלך, לפעמים הנוכחות שלך מקשה עליו ועלייך
ד. חשוב לזכור שזו תקופה, וזה עובר! בשלב מסוים הוא יתנתק לחלוטין ולא יהיה תלוי בך.
חשוב מאוד להרגע וגם לשדר לו את זה..
לפעמים זה הסוד הגדול ביותר כדי לקדם דברים
בהצלחה רבה!!!
תעדכני מה שלומכם,
אשמח לשמוע 
כל הילדים שלי הם בלי מוצץ ונרדמים בהנקה
גם שינה קלה ויונקים בלילה עוד
אני חושבת מה שיותר מפריע לך זה הכאב. ההנקה לא אמורה להיות כואבת , לא משנה אם זה על ריק או לא
זה יכול להעיד על אחיזת פטמה לא נכונה אצל התינוק, במיוחד שהוא היה עם מוצץ קודם. לדעתי כדאי לבדוק את האחיזה, אפילו אצל יועצת הנקה
כל שער הדברים סה"כ טבעיים, בריאים מאוד לילד ומתרגלים אליהם
בהצלחה
בהתחלה הייתי מניקה שוב ושוב עד שהיתה נרדמת חזק, אבל באיזשהו שלב החלטתי לשים אותה במיטה וזהו.
היא היתה(עדיין.. בת שנה ו4) מוצצת את הסדין ונרדמת שוב.
זה לא היה קל, היא בכתה בהתחלה וגם בהמשך היה פתאום שלב שהיא חזרה לבכות, אבל ב"ה היא התרגלה ויכלתי לישון לילה.
בלילות השכבנו אותם עם קריאת שמע ושיר ובגיל מאוחר יותר- סיפור.
בגיל שנה הוספנו בקבוק דייסה לפני השינה כך שהלילות התחילו להיות רצופים וקלים יותר.
אם היה צורך בדרך כלל ישבנו איתם עד שנרדמו (או שאנחנו נרדמנו), באיזשהוא גיל זה הפסיק.
לנו המצב התאים כיון שיש מרווחים גדולים מאוד (6-7 שנים), היתה מספיק פניות וזמן לזה. ותמיד הודנו לה' שלא היה צורך בתהליך הגמילה ממוצצים.
טוב לשמוע מהמנוסות..
הבעיה העיקרית שלי היא ששאני לא יכולה לצאת מהבית הערבים או שהוא יבוא איתי או שזה אוומר שהוא נשאר בוכה עם אבא שלו ואז שניהם ממש מסכנים.. לזה יש פתרון?...
הילדון בן חמישה וחצי חודשים, רוצה לינוק כל שעתיים וחצי. לאחרונה ניסיתי 'למשוך' את המרווחים לכל 3 שעות (הבנתי שככה אמור להיות בגיל הזה, ואפילו יותר), אבל אחרי שעתיים וחצי הוא כבר ממש מתחיל לבכות שהוא רעב ואני שונאת למשוך אותו סתם כשהוא בוכה ... ומאכילה אותו.
יכול להיות קפיצת גדילה?
או שהתמעט לי החלב (לא מרגיש לי ככה)?
או שפשוט ככה טוב לו ולזרום עם זה..?
אבל זה ממש בערך, זה יכול להיות פחות, וזה יכול להיות יותר. ואמור זה בכלל שם של דג... יש תינוקות שלא קראו את הספר הזה (הם היו עסוקים בללמוד את התורה, ולא נשאר להם זמן לפני שיצאו לקרוא את הספר על התפתחות תינוקות)
חוץ מזה ש3 שעות זה מתחילת ארוחה לתחילת ארוחה, כך שאם תינוק אוכל במשך חצי שעה, אחרי שעתיים וחצי הוא כבר בהחלט אמור לאכול שוב
ויש תינוקות שרוצים לאכול כל שעתיים, (כלומר, שעה וחצי אחרי סוף הארוחה הקודמת) ויש כאלו שמסתפקים בארוחה פעם ב4 שעות.
חוץ מזה אם תינוק ישן בלילה, הוא בדר"כ ירצה לאכול ביום לעיתים קרובות יותר.
ובקיצר אחרי כל ה
תזרמי עם זה
הנקה זה לא רק אוכל, והם צריכים את החום, הפינוק, הרכות, הביטחון, השלווה, יותר מפעם בשלוש שעות
הנקה רק בשביל אוכל, זה כמו אישות רק בשביל רביה!!! 
כי זה מרגיש שהוא רעב לפי תיאורייך וזה מעולה להתחיל בגיל הזה עם תינוק שיש לו בשלות לכך.
אם כי שעתיים וחצי זה מרווח יפה ומכובד.
מצטרפת ליוקטנה לגבי נסיוני בהנקה. מעולם לא פתחו רווחים כאלו אלא אם ישנו טוב מידי פעם. מה שמסבך אותנו המון כשאני חוזרת לעבוד.
מישהי מכירה מתכון למשהו שהוא טבעי או שניתן להכנה ביתית?
ועוד שאלה: ייתכן שישנו קשר בין הוספת מוצקים להתעוררות בלילה?
אם יש לך בלנדר, את יכולה לרסק כל דייסה שאת מבשלת, ולהוסיף הרבה נוזל, כדי שאפשר יהיה לתת מבקבוק.
יכול להיות שתשימי לב לטיפונת ורדרדות, וכל השאר פשוט הפרשה אינטסיבית בצורה לא רגילה.
כמו בן ראמיםבשורות טובות ולידה קלה
או קצת צבע ורדרד חום..
זה נראה כמו נזלת סליחה על התיאור
יוקטנהאחרונהמישהי אחת..עכשיו שאני חודש אחרי, ולפני החזרה ללימודים ולשגרה, מצאתי קצת זמן ..כדי לכתוב סוף סוף..
אז ככה, יום חמישי היה התאריך המשוער שלי, וכמובן, אני שכבר רציתי ללדת מתחילת תשיעי, התאכזבתי לגלות שאפשר לעבור אותו
בלי שום בעיה..היינו כמעט כל השבתות לפני הלידה אצל ההורים שלי, שגרים ברחובות, לא רחוק מקפלן, כי היה לי חשוב שאמא שלי תהיה זמינה וכמה שפחות לחלל שבת אם באמת נצטרך ללדת בשבת..
מי שזוכרת, אני שאלתי פה בפורום והתייעצתי לגבי הספירת דם הנמוכה שלי, שהייתה ככה כל חודש תשיעי, ובעקבותיה הרופאה יידעה אותי שלא אוכל לקבל אפידורל ולהתכונן נפשית לזה, בכל זאת לידה ראשונה ואין לי מושג לקראת מה אני הולכת..(למרות שעשיתי קורס הכנה מעולה, חששתי מאוד..) אז אחרי שעברתי את התאריך עברתי לביקורת אצל רופא להריון בסיכון גבוה, וכל יומיים הייתי צריכה להגיע למוניטור, בקופת חולים, מה שהפך להיות מעיק מאוד, אבל לא היתה ברירה כל כך..
יום חמישי, מתחילה שבוע 41, והתחילו אזעקות (מבצע עמוד ענן התחיל), מצאתי את עצמי רצה למקלט השכונתי, לבד, כי בעלי בעבודה, ופוגשת את השכנות שמתפלאות לראות אותי עדיין בהריון, "מה את עדיין פה? את לא צריכה כבר ללדת?" ורק שתדעו, שזה הדבר הכי מתסכל לשמוע..כל כך רציתי כבר להיות אחרי..
בערב, נסעתי להתאוורר אצל חמותי, שם לא היו אזעקות וטילים, והיא שלחה אותי לשכנה שעשתה לי רפלקסולוגיה ברגליים,אולי זה יעזור לזרוז, לא שאני מאמינה בזה, אבל להזיק זה לא, ואפילו היה נעים ומדגדג
למחרת, יום שישי, בעלי ואני מתארגנים לנסוע עוד שבת להורים שלי, לרחובות, עושים קניות ומתרוצצים הרבה, ובחנות נעליים, בזמן שבעלי מתלבט איזה זוג הוא רוצה, אני מתחילה להרגיש אי נוחות ושקשה לי לשבת כי כואב לי, אבל זה עדיין נסבל, ובכלל, חשבתי לעצמי, הרי זה לא נוח כמו שכבר מרגיש לי כמה שבועות אז זה בטוח לא צירים..
הגענו להורים, נכנסתי להתקלח לשבת ופתאום הכאבים מתחילים להיות בלתי נסבלים, מין כאב בטן חזק שבא והולך ומשתק אותי לכמה דקות, ועדיין, לא חשבתי לעצמי שאלו צירים, ובגלל שכבר יצא לנו להיות במיון בערב שבת כמה שבועות קודם בגלל הגרד ההריוני שלי, לא רציתי לשמוע על לנסוע לפני שבת שוב פעם..
אבל התחיל להיות ממש כואב, כאבים שלא יכולתי להעלם מהם, ואמא שלי כבר שמה לב שאני לא סתם סגורה בחדר, ושקורה משו, אבל עדיין לא לחצה שניסע, כי תפקדתי והצירים לא היו כ"כ סדירים.
שבת נכנסה, בעלי הלך לתפילה, והצירים התחזקו ברמות, שהתחלתי להבין , כשהוא חוזר, להזמין לנו אמבולנס כי אני לא יכולה יותר למשוך בבית. הוא חזר, עשינו קידוש ומיד נסענו לביה"ח, כשאמא שלי מבטיחה להגיע בעקבותינו ברגל..(צדיקה אמיתית, מרחק של 40 דק' הליכה..). בעלי, שהתנדב במד"א פעם, התלהב כולו, והתיישב ליד הנהג, והתחיל לחקור אותו על החידושים האחרונים באמבולנס, כשאני מאחורה עם 2 מתנדבות מתוקות שתמכו בי כל ציר ונתנו לי למעוך להם את הידיים, ופרמדיק חפרן שלא הפסיק לשאול אותי שאלות שממש לא היו רלוונטיות עבורי באותו רגע..בבית חולים, בזכות שהגענו באמבולנס, הכניסו אותי ישר למיון, בלי להמתין בתור (יתרון לקחת אמבולנס ושם בדקה אותי אחות, ולאכזבתי, פתיחה 0-1!!
לצערי היא גם גרמה לי לדימום, כך שפיזית בעלי לא יכל לתמוך בי מאותו הרגע, וחיכיתי שאמא שלי כבר תבוא.
חיברו אותי למוניטור, וביקשתי להיות על כדור פיזיו תוך כדי כי לשכב בצירים זה היה בלתי נסבל..אבל המוניטור לא היה מספק, וחיכינו מלא זמן לרופאה שתחליט מה לעשות איתי. אמא שלי כבר הגיעה, עם כוחות מחודשים, וניסתה להעביר איתי את ההמתנה ברוגע ונחת, וכל ציר תמכה בי בלי תלונות. בינתיים, נכנסנו לרופאה ששלחה בדיקת דם שלי למעבדה לבדוק אולי בכל זאת אפשר יהיה לקבל אפידורל, ושלחה אותי לעשות שוב מוניטור עם שתייה מתוקה כדי להעיר את הפיצי, שיזוז כמו שהם רוצים, עם האצות דופק וכו'..
המוניטור היה בלתי נסבל, הצירים התחזקו והתקדמתי רק לפתיחה 2 
עם נשימות נכונות הצלחתי לעבור את הצירים אבל עדיין, חשבתי לעצמי, אם אני רק בפתיחה 2 וכל כך כואב לי, מה יהיה בהמשך?? ולמה זה מתקדם לאט??
זה ממש תיסכל אותי..ורציתי להתקלח, אבל לא הסכימו לי לקום עד שהמוניטור יהיה מספק..וגם זה תיסכל מאוד..
ואז הגיעו התוצאות מהמעבדה, תוצאות מפתיעות שהתברר שאני כן יכולה לקבל אפידורל!!
היינו בשוק, ואמרתי שאני רוצה לקבל עכשיו, כמה שיותר מהר, למרות שאני עדיין רק בפתיחה 2, והרופאה שלא הייתה מרוצה מהמוניטור שוב פעם, החליטה לזרז ענינים ולהכניס אותי כבר לחדר לידה..
וכך אחרי כמעט 10 שעות, של צירים שלא הובילו להתקדמות בפתיחה, נכנסנו לחדר לידה, בערך ב12 בליל שבת, קיבלתי אפידורל ברגשות מעורבים, ולאחריו פיטוצין כדי לזרז, וסוף סוף יכולתי לנוח, ובעלי ואמא שלי גם, שכל כמה זמן נכנסת אחות ובודקת, פתיחה 3, 5, 8 ובבוקר, אחרי לילה ארוך אבל יחסית רגוע שיכולתי לנוח לקראת הלידה עצמה, בשעה 8 וחצי, פתיחה מלאה!
היו חילופי משמרות והכרתי את המיילדת שלי, ברטה המקסימה, שהגיעה עם כוחות מחודשים, והחליטה לכבות לי את האפידורל כדי שאוכל להרגיש את הרגליים וללחוץ כמו שצריך, ת'אמת נלחצתי והתחננתי שלא, אבל היא הסבירה את החשיבות של העניין ועד כמה זה יזרז את הלידה, אז הסכמתי. ביקשתי גם לנסות ללדת על הצד או על שש, אבל היא לא הסכימה כי הייתי מחוברת לקטטר, ומוניטור פנימי, אז לא נותרה לי ברירה אלא ללדת על הגב.
בינתיים, בזמן שאני מתחילה ללחוץ, בעלי המתוק עשה לנו מהר קידוש בחדר לידה, ליד ברטה שכבר הכינה את כל מה שצריך ופתחה ערכת לידה. רק אז ירד לי האסימון שעוד מעט ואני אראה את הפיצי שלי באמת, והתחלתי להתרגש וגם להילחץ קצת, מה שגרם לי לעליית חום..
הלחיצות התחילו להיות יותר ויותר מורגשות, כי האפידורל כבר התפוגג, והכאב גובר, וברטה נכנסת ועוקבת אם אני לוחצת כמו שצריך, באיזה שהוא שלב אני מתחננת שתישאר איתי בחדר, כי אני מרגישה שזה קרוב ומפחדת וכו', אז היא נשארת, ומעודדת ומעבירה צחוקים עם אמא שלי, אבל לא מסכימה לי להשתתף ולדבר, כי אני צריכה את הכוחות ללחוץ, ואני קשקשנית שכמותי, מתאמצת לא לדבר (זה מה שאני עושה ברגעי לחץ,,כמו הרבה בנות בעולם..) וזהו, הלידה ממש מתחילה, היא מארגנת את המיטה לכיסא שאוכל לשכב עם הרגליים למעלה על התומכות, וממשיכה לעודד ולהגיד לי איך ללחוץ, ואמא שלי הגיבורה סובלת את הכאבים ביד שאני מועכת לה, ומעודדת ובעלי המתוק, החליט להישאר בפנים למרות הקושי, ועומד למראשותיי, מעודד ואומר מילים טובות..
ופתאום בכל הלחץ, אני מרגישה כאב מוזר בגב, שקשה לי ללחוץ יותר ולהשען, משהו קשה שמפריע, ואני נבהלת וצועקת לברטה שמשו מציק לי ממש בגב, והיא לא מבינה על מה אני מדברת, אבל בודקת בכל זאת, ומה היא מגלה שם, ספר "נועם אלימלך", שבעלי היקר החליט לדחוף לי מאחורי הכרית, ואני לוחצת והספר תקוע לי בגב.. שיהיה בריא הצדיק, אבל באותו רגע כמעט ובלעתי אותו חי..
הכאבים גוברים ואני כבר מתעייפת ואין לי כוח יותר, כבר שעה וקצת אני לוחצת ורוצה שיגמר, וברטה צועקת, הנה הראש, מרגישים ורואים אותו, אבל צריך עוד ללחוץ, קצת..ואין לי כוח, אז היא לוקחת את היד שלי ונותנת לי להרגיש את הראש של הפיצי, לעודד אותי שאני כבר בסוף,
הרופאה לוחצת לי על הבטן, מתנצלת אבל רוצה שנסיים את הלידה בלי התערבויות, ואחרי כמה שניות אני שומעת אותם צועקים, הנה הוא בחוץ, ואמא שלי מתרגשת ואומרת לי, זהו זה נגמר, את רואה אותו? ואני רואה את ברטה המיילדת מחזיקה יצור מתוק כל כך, מעוך ואדום שהוא הבן שלי!!, ושואלת אם הם, אמא שלי או בעלי רוצים לחתוך את חבל הטבור , והם כמובן מוותרים, ואני לא מאמינה שזהו, נגמר הכל, הוא בחוץ ואפשר לנוח.. לא מעכלת..אני אמא..
היא מנקה אותו מביאה לי לכמה שניות ואח"כ שואבת לו את המים שהוא בלע, מים עכורים, ומביאה אותו לבעלי שמתרגש כל כך, ואפילו קצת בוכה (והוא קצין.. להחזיק אותו בזמן שהרופאה תופרת אותי..(זה כאב בערך כמו הלידה לצערי..)
ובשעה טובה נהיינו להורים, בשבת בבוקר, בזמן שבחוץ, כיפת ברזל ליד קפלן ממשיכה ליירט טילים..
תם ולא נשלם
סיפור מקסים!
שיהיה לכם רק נחת בריאות ושמחה
סיפור מקסים.
שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב!
אז קראתם לו נועם אלימלך?! סתם תהיתי..
המווון מזל טוב!! גידול קל ונעים ומשמח!!
מתרגשת ממש...
בעז"ה גידול קל שפע של חלב ושעות שינה!
איך היה ללדת בקפלן?
חוץ מזה שהיה קצת לחץ במיון ובמחלקה, כי הרבה מהדרום במקום ללכת ל"ברזילי" ו"סורוקה", הגיעו לקפלן, והצוות הרפואי לא היה מגובה בעוד אחיות ורופאים, אז היה קצת עמוס ולא לכל האחיות הייתה סבלנות..אבל אין מה לעשות, לא תכננו ללדת באמצע מבצע צבאי..ולגבי הפיצי, קוראים לו מתניה.. והוא באמת מתנה עצומה..
יאאא!
החזרת אותי ללידה שלי, איזה סיפור היה לך!
הייתי במתח ובהתרגשות וחיכיתי כבר לקרוא שהתינוק בחוץ..
שיהיה בהצלחה ובקלות וברוב נחת!
או דיסה ואז הנקה ולישון.
איך יודעים שהפרשה מסוימת היא מי שפיר ולא סתם הפרשה רגילה שיוצאת במהלך ההריון?
האם יש דרך לוודא זאת?
תודה
למי השפיר יש ריח שדומה לזרע (של הבעל).
(סליחה)
שעה אם הוא מלא או יבש.
יש בדיקות בסופאר פארם זה נקרא מיי טסט.
ואפשר באולטרסאונד לראות את כמות מי השפיר.
לשתן יש ריח שבד"כ אי אפשר לטעות בו....
אבל תסמינים אחרים של רעלת הריון, זה לא יכול להיות רעלת הריון, נכון?! כי הדבר המרכזי זה הלחץ דם..
כאבים ברום הבטן.
לחץ דם גבוהה וחלבון בשתן,לכי להיבדק אם את חוששת.
לגבי השתן, וגם הלחץ דם היה בסדר ואפילו קצת נמוך.
אבל יש לי כאבי ראש, כאבים בבבטן -למעלה בעיקר וגם עליתי החודש 3 ק"ג- שראיתי שזה גם קשור. והיום קצת כאבו לי העיניים, אבל לא יודעת אם זה נחשב טשטוש ראיה, ואם זה קשור..
להיבדק?
מזהים אותה בבדיקת דם, בנסיקה של אנזימי כבד, וצלילה של גורמי קרישה (טסיות).
בקשי לבדוק את שני אלה בבדיקת דם. כח הכבוד שאת כל כך קשובה לגוף שלך וממשיכה לחקור!!!
ושיהיה לבריאות!
תהיי קשובה לעצמך.. הכי גרוע סתם הלכת.
טוב בבית
בשבוע 43 
בלידה מהירה וטבעית ב"ה
לידה רביעית, אך במובן מסויים לידה ראשונה - כי לראשונה ילדתי בלי אפידורל. בחסדי ה' זאת היתה בדיוק הלידה שרציתי (חוץ מהכאב...). היינו רק חצי שעה בבית חולים עד הלידה. ילדתי בלי ה-20 דקות מוניטור, ואפילו לא פתחו לי וריד לפני הלידה 
ילדתי בעין כרם והייתי מרוצה מאוד מהמיילדות. היו מקסימות, חיפשו איך להיענות כמה שיותר למה שאני רוצה. גם חדר הלידה ענק, עם אמבטיה ומקלחת (לזה כבר לא הגעתי במהלך הלידה, אבל הוקסמתי מהגודל והאפשרויות).
האישפוז היה ביולדות ג' - ביות מלא. תענוג שלא צריך להתעקש להיות עם התינוק, אלא זה ברור מאליו שאני לידו. היום הראשון היה עם צוות מקסים אבל בלי מנוחה. בלילה השני הגיעה אחות שממש לא מתאימה לביות מלא, ומאז כבר לא היה כל כך נחמד, חתמתי על סירוב אשפוז ויצאתי. עוד אכזבה מהאשפוז - שרופאת הילדים המליצה לי להוסיף תמ"ל בתוספת קביעה שזה לא מפריע להנקה 
(הציעה זאת כשהסברתי את הסירוב לאשפוז בכך שאני לא מצליחה לנוח, ומתחיל לרדת לי החלב). וגם שלפני זריקה נותנים גלוקוז במקום הנקה 
(אני הנקתי). אבל רוב הצוות שם יוצא מגידרו כדי להיטיב עם היולדות. זה מאוד מורגש ומחמם את הלב.
היום היתה הברית... ויקרא שמו בישראל - נריה נועם - נריה כי נולד בחנוכה, נועם על שם חמי ז"ל ששמו היה נועם, והשילוב של נריה נועם בקצרה - להפיץ את אור ה' בנועם, שזה בעצם חלק מהעניין לפיו חנוכה נקבע לדורות.
היה ממש יפה בברית, הגיעו הרבה אנשים, למרות שחששתי שלא יגיעו. גם מהמשפחה הרחוקה היו כמה שהגיעו וזה שימח אותי מאוד.
זכינו גם למוהל מיוחד, שבא במיוחד מחיפה, מקום מגורנו הקודם, וכיבד אותנו בנוכחתו ובעשיית הברית על ידו. זוהי באמת זכות, וגם זה מאוד מאוד משמח.
במיוחד מהשם היפה שנתת לו, נריה נועם
ושוב שיהיה לכם ממנו הרבה נחת יהודי אמיתי כמו שמו היפה!
ותגדלוהו בקלות!!
וגם שתגדלהו לתורה חופה ומעשים טובים!!
עונה למה ששאלת בשירשור הקודם שפתחתי (פתחתי, והבן שלי לחץ על ENTER, ומשום מה לא הצלחתי לערוך אותו)
על להיסחב עד שבוע 43 -
את הראשון ילדתי בשבוע 41 לפי הספירה שלי, בשבוע 42 לפי הרופאים.
את השני באמצע 42 (כלומר 41+כמה ימים, לא זוכרת בדיוק כמה)
את השלישי ביום האחרון של 42.
ככה שאני רגילה לאיומי הרופאים על זירוזים.
אני הולכת לעשות מעקב, וב"ה עד היום הכל היה בסדר. אז זה נראה לי לא הגיוני לזרז. זירוז כמו הרבה התערבויות רפואיות הוא דבר מבורך כשהוא נצרך באופן מוחלט. אך הוא גורם לסיכונים שונים לאם ולעובר, ולכן כשזה לא ברור שהוא נצרך צריך לדעתי להמנע מכך. ובודאי שלנסות קודם כל זירוזים טבעיים. בלידה הקודמת - היה לי תור ליום הלידה לרפלקסולוגיה כדי לזרז, אבל לא הגעתי אליו כי הלידה התחילה לפנות בוקר.
הפעם גם ביום האחרון של 42 לא ילדתי. יום למחרת הלכתי לביקורת. לפני כן התקשרתי לשאול אם הם עושים בדיקות בשלב הזה. האחות ענתה שבשלב כזה אני צריכה לעשות זירוז. עניתי שאני מחליטה, ואני לא עושה זירוז אם כל המדדים בסדר, ואני שואלת אם הם נותנים את השירות של הבדיקות או לא. האחות ענתה שכן, אז באתי.
הגעתי למרפאה. האחות שקיבלה אותי הסתכלה עלי ובחיוך מתקתק אמרה לי: "הוא לא ייצא לבד, את צריכה לעשות זירוז" עשיתי את הבדיקות שהיו כולן מאוד תקינות (היה המון מי שפיר לדוגמא, השילייה היתה במצב 2-3 ולא במצב 3 שהוא צפוי בשלב זה ומצב מתקדם יותר של השילייה). ואז הגעתי לרופא.
הוא היה נחמד מאוד לכמה רגעים. ואז הוא הסתכל על הדפים. שאל באימה אם זה טעות התאריך. כשעניתי שלא, הוא צעק עלי שאני צריכה להיות בבית חולים ולעשות זירוז. ושהעובר שלי יכול למות כל רגע. ביקשתי שיסתכל על הבדיקות, רציתי להבין למה הוא יכול למות כל רגע אם הכל כל כך תקין. האם זה באמת יכול להיות מיידי, האם אין סימנים שאני יכולה לשים לב אליהם. מהם הסיכונים. כמה עלה אחוז הסיכון ביחס לקודם, אבל לכל השאלות האלה הוא לא היה מוכן לענות. הוא לא היה מוכן להסתכל על הבדיקות. הוא צעק עלי שהוא לא מוכן שאני אבוא יותר לעשות שם בדיקות.
יצאתי משם מתוסכלת. איפה אני יכולה לקבל מידע מה הסיכון? ואיפה אני עם המדדים המסויימים שלי ביחס לסטטיסטיקות? עשיתי טלפונים, והבנתי שקשה לקבל מידע, כי כמעט כבר לא קיימים מקרים כאלו, כי מזרזים. זה היה נראה לי מוזר. התבדחתי שהעובר שלי לא עבר את הקורס של הרופאים, הוא לא יודע שהוא "אמור" כבר לצאת. ואולי באמת זה לא זמנו לצאת? חז"ל אומרים שאין ימים טובים לאדם כמו הימים ברחם אימו (ציטוט לא מדוייק). ואני מכירה גם מקרה של סבתא אחת שילדה בחודש 11 בלי בעיות. האם זה בכלל בסדר לזרז, אם זה לא הזמן?
התקשרתי גם למכון פועה להתייעץ איתם, לא יכלו לענות, וחזרו אלי אבל לא חשבתי שהשיחה הלא מזוהה בממתינה זה הם, ואז כבר הם היו סגורים. (יום אחר כך הם חזרו שוב, אמרתי שכבר לא רלוונטי - כי כבר ילדתי )
היה לי קשה לקחת את כל האחריות על עצמי (יחד עם בעלי), מבלי שהמערכת מגבה זאת. מצד שני לעשות זירוז זה היה לא אחראי לדעתי. זה היה יום לא פשוט, לא היה נעים לשמוע דברים כל כך בוטים מהרופא. לחשוב שאולי הוא ימות כל רגע, בגללי, כי אני לא עושה זירוז. מצד שני אני יודעת שהרפואה היום היא רפואה מתגוננת. אף אחת לא תבוא בתלונה לרופא למה הוא זירז, ובסוף זה הסתבך. אבל כן יבואו בתלונה למה הוא לא הפנה לזירוז וחו"ח קרה אסון.
הקשבתי כל הזמן לתנועות, והמשכתי לחפש מידע. פתחתי גם דף בקשה למידע באתר 'באופן טבעי'.
זה היה נר שלישי של חנוכה, ובשתי ההדלקות הקודמות לא הייתי פנוייה לשבת ברוגע בגלל דברים שונים. הפעם, דווקא עם כל הלחץ הצטרפתי לבעלי ולילדים לשולחן חגיגי, והוצאתי את הגיטרה. כבר הרבה זמן לא ניגנתי אבל ב"ה הידיים יודעות לעשות את שלהן ושרנו יחד שירי חנוכה. היה קסום, משפחתי ומחזק.
ד.א. כמה ימים לפני הלידה עבדתי קשה מידי בבית, וקיבלתי בתמורה כאב גב חזק מאוד. אז עשיתי שני טיפולים לגב ולזירוז ביחד - יומיים לפני הלידה עיסוי עם שמנים מזרזים, ויום לפני הלידה רפלקסולוגיה. אחר כך הגב כבר די השתחרר. באותו יום גם קבעתי תור לדיקור למחרת שאליו כבר לא הגעתי.
אז באותו יום שהייתי במרפאה, אחרי שהילדים הלכו לישון, התחילו צירים שהתפתחו ללידה, ולכן ההתלבטויות נגמרו...
אבל מכיוון שאני רואה שאני נוטה ללדת בתאריכים האלו, אני מתכוונת בלנ"ד לברר בצורה יותר מסודרת את העניין הזה, ובעז"ה הלוואי שנזכה לעוד הריון - אם אראה שנכון שכך, אז להתחיל זירוזים טבעיים מוקדם יותר.
לגבי להיסחב מבחינתי - היה לי משהו מוזר, מתחילת ההריון סבלתי מכאבי גב, ודווקא לקראת הסוף לא (חוץ משלושת הימים האחרונים). רוב ההריון הרגליים שלי היו נפוחות, ודווקא בסוף לא. הייתי מאוד חיונית בסוף, מלאת אנרגיה, עבדתי בלי סוף בבית, מיינתי ניירת, עשיתי סדר פסח, ניקיתי, קניתי דברים חסרים, הכנתי הרבה אוכל למקפיא, ועוד... כתוצאה מזה אף הייתי בכושר תנועתי מעולה, שהיטיב איתי בלידה. כך שמבחינה פיזית לא היתה לי בעיה.
מבחינה נפשית - לא ציפיתי ללדת הרבה קודם. וגם זה נראה לי דבר שקשור לאופי. מבחינתי זה היה כמו שבתיכון הודיעו פתאום שהמורה חולה והמבחן מבוטל - זה היה המבחנים שהכי הצלחתי בהם, כי לפני לא כל כך למדתי, ואחר כך קיבלתי עוד זמן מתנה ואז כבר הספקתי לסיים להתכונן ובאתי מוכנה למבחן. גם עכשיו, היה לי רשימה של תכניות וב"ה הספקתי את רובן. וכל יום שנוסף ניצלתי אותו. כך שגם מהבחינה הזאת היה קל.
מה שכן היה קשה זה החל מכשבוע לפני הלידה, כשהתחילו צירים קצת יותר חזקים ממה שהיה בחודשים לפני כן, וזה בישר מבחינתי על התקרבות הלידה - ומאז סידרתי כל יום סידור ללילה ולבוקר. זה קצת העיק, כל יום להתקשר שוב לכמה בנות שקבעתי איתן שיבואו בלילה, לבשר שוב שעוד לא ילדתי, ולשאול אם היא תוכל היום...
יום אחרי הלידה ביקשתי להשתחרר מוקדם. השחרור המוקדם של עין כרם הוא לאחר 36 שעות (אם רוצים אפשר לצאת גם קודם, אחרי חתימה על זירוז). אבל בגלל שהתינוק שלי היה גדול (נולד כמעט 4 קילו) הנוהל הוא שהוא צריך להישאר למעקב סוכר 48 שעות. זה בגלל שתינוקות יורדים בדרך כלל 10% ממשקלם. ואז 400 גרם זה משהו שעלול להוריד מידי את הסוכר בגוף ועלול חס וחלילה לגרום לבעיות מנטליות. את כל זה לא הכרתי לפני הלידה וזה הוסבר לי בבית החולים. אז הוא היה במעקב סוכר בבית החולים ואני לא הצלחתי לנוח, והרגשתי איך שהחלב מתחיל להתמעט, ידעתי שזה בקלות משפיע אצלי. אז ביקשתי להשתחרר. הרי הסוכר מגיע לתינוק כתוצאה מהחלב, ואם לא אנוח לא יהיה חלב, ואז עלולה להיות בעיה עם הסוכר. ומכיוון שכל הבדיקות היו תקינות, נראה לי שהכי חכם כבר לצאת. ומקסימום אם זה באמת נדרש אעשה בדיקה למחרת במרפאה לוודא שהכל בסדר. כשאמרתי זאת לרופאים - רופא אחד שתק, זאת היתה נראה לי שתיקה של הסכמה, שהוא לא יכול להביע בעל פה כי זה בניגוד לפרוטוקולים. רופאה אחרת הציעה שאני אתן תמ"ל, וכשאמרתי לה שראיתי מחקרים שמראים שתמ"ל עשוי לפגוע בהנקה, ושהנקה זה הדבר הכי טוב לתינוק, גם היא שתקה.
וכך מצאתי את עצמי שוב תחת איומים. הייתי צריכה לחתום על מה שנאמר לי גם בעל פה - שהוא עלול להיות בסכנה לדברים שונים ביניהם פרכוסים ואף מוות. חתמתי ויצאתי.
תוך פחות מיומיים לקחתי את האחריות על הבן שלי ובחרתי בחירות מנוגדות לרופאים, כשלפיהם אני עלולה לגרום חו"ח למות העובר/תינוק, אך במקביל לקחתי אחריות רבה לתוצאות של ההמלצות שלהן, שהיו עשויות לפגוע בו.
יום אחר כך בדקנו את הסוכר במרפאה, היה תקין, והיה ברור שכך יהיה... שעתיים אחרי שהגעתי הביתה הלכתי לישון ל-6 שעות רצוף, הפסקה שעתיים ואז עוד 6 שעות רצוף. והוא ינק חבל על הזמן. עד כדי כך שכשהגעתי הביתה הילדים שאלו למה הבטן עדיין גדולה, ובבוקר הבטן כבר היתה קטנה...
בהחלט לא קל כל האיומים..
גם אני ילדתי את 3 ילדיי ב 42 אך..מידת הסבלונות
ובקש למה שכתבת שאת רוצה לברר על הסיכונים בלידה מאוחרת - ברגעים אלה ממש מתקיים בפורום לידה פעילה וביתית בתפוז אירוח של ד"ר שיפטן (מכירה את השם? אדם גדול), ובמקומך הייתי קופצת לשם ומוסיפה שאלה בנושא.
הרבה הרבה נחת ושמחה מהמשפחה שהתרחבה.
הממסד!!
זה לא קל וב"ה עלית עליהם וגם ילדת עוד לפני הספקות ב"ה!!
וגם אח"כ העזת לצאת יו זה באמת צל"ש !!
איזה ביאוס עם האחות בביות המלא.. אני הייתי שם חמישה ימים היה לקטנה שלי צהבת ונהנתי מכל יום זכיתי גם להיות בחדר לבד!
איזה כיף לשמועי דברים טובים!
שבוע 43- יישר כוח!
ושם באמת יפה עם עומק.
מקווה שכבר בחרת לו מנשא...
טוב בביתביום שישי הייתי צריכה לעשות כמה דברים בבית, ונריה בכה
אז... אם גם ככה אני איתו על הידיים, כבר עדיף במנשא
שמתי אותו במנשא שהיה לי (היה לי גם ככה עוד מהבן השני, לפני חנות המנשאים)
וזה היה מאוד נוח
(ומאז לא השתמשתי בזה, כי ברור שעדיף כרגע כמה שפחות לעמוד)
במיוחד נריה! 
(אמרה האמא של...)
שתזכו לגדלו בנחת שמחה ואור ונעימות!
ושבעז"ה בפעם הבאה תהני גם מהאישפוז.
(אני מאוד נהנתי פעם האחרונה שהיתיי בשע"צ ג' -אומנם בלי ביוט כלל אבל צוות מאוד חם ומתומך!
וגם כשפיספסתי את ארוחת הצהרים כי ישנתי הם דאגו לי לארוחה אח"כ)
אשריכם שזכיתם ללדת ולהיוולד בנחת!יוקטנהאחרונהשמעתי יותר מדי סיפורים על נשים שהתחילה להן ירידת מים בנסיבות שהביכו אותן מאוד והם לא התכוננו לזה מראש כי זה לא היה צפוי באותו זמן, ויש גם נשים שכן התכוננו אבל הפד הכי גדול התמלא יותר מדי וההמשך לא היה נעים
יש לבעלות הניסיון פה עיצה כל שהיא ? למי שהתחיל בירידה ולא בצירים
מוצרי ספיגה למבוגרים זה דבר שרואים מבחוץ אם שמים ? כדאי להשתמש בהם ? ואם כן,ממתי להתחיל?
בהתחלה ירידת מים לא מטורפת אז שמתי פד (במילא נאסרנו כי דיממתי ממש). אחרי כמה דק' נסענו (מים מקוניאלים) ושמתי מגבת מתחתי באוטו.
ההמלצה שלי היא שתמיד יהיו איתך פד שתיים עבים בתיק. (בקשר לעניין טהרה אני לא זוכרת אם ירידת מים אוסרת לא אם זה לא אוסר כדאי לקנות פדים שחורים).
לא נראה לי שיש איזה פד שהיה סופג זאת זה באמת היה כמות רצינית והמזל שהייתי בבית והאמת זה היה הפחד שלי בלידה הזאת שילדתי לפני כמעט שלושה שבועות אבל הפעם בקעו לי את מי השפיר ממש לפני הלידה כי הפעם ה' החליט אחרת...
שיהיה במזל ...
כמובן תלוי באופי ירידת מים.
רק 15% מהלידות מתחילות בירידת מים לפני צירים, ומתוכן רק 15% בירידה מסיבית, שמרטיבה הכל (ומביכה, נניח...).
בכל מקרה, חיתול של תינוק עובד אחלה במקרה כזה. לזכור שאחרי זמן מה כמות המים העיקרית ירדה, ואחר כך זה רק טפטוף (וראש התינוק יורד וחוסם).
גם אחרי הלידה זה מעולה!יוקטנההמיילדת שלי לימדה אותי, ומאז זה משרת אותי מצוין. מניחים על התחתון, וזה מחזיק מצויין.
מי שמכירה את הלוכיה (הדיום של אחרי הלידה), שתדע שאם משתמשים בחיתול של תינוק בימים הראשונים - הכל נשאר הרבה יותר נקי!
מומלץ בחום
לי היתה ירידת מים באמצע מוניטור בקופ"ח
אז לא היתה ממש פאדיחה
(וגם לא כ"כ חשבתי על זה באותו רגע,
התפדחתי יותר ממי שלקח אותי משם ברכב שלו. שמתי שקיות על המושב...)
אבל הלידה הזו התקדמה הרבה יותר מהר ובקלות מהלידות האחרות שלי.
אז זה קצת מצחיק אבל אני מקווה שהלידה שלי תתחיל בירידת מים רק לא במקום מפדח...
ירידת מים ברחוב...
לעצור את המים ע"י שמרימים את הרגליים למעלה כמה שיותר (כמובן מושען על הקיר).
אך אני עשיתי זאת וזה לא עזר........
יכול להיות באמת שזה תלוי מה הכמות שיורדת.
שתמיד שומעים יותר על הסיפורים הפיקנטיים, ככה זה.
הסיפורים ששמעת הם עדיין לא הרוב. זה ממש לא קורה לכל אחת.
ונראה לי שזה די נדיר שמישהי לא תרגיש בכלל כלום כלום ובאמצע כיתה\רחוב יהיה מפל של מים. (למרות שיש סבירות נמוכה שזה יקרה כמובן.)
ואם זה קרה בבית בלילה או בדרך לבי"ח או בקבלה לחדרי לידה וכאלה אז זה כבר יותר ייתכן. ופחות "פדיחות".
בקיצור, תתפללי שהכל יהיה בסדר ושימי לב להרגשות שלך. ואם זה ירגיע אותך תכיני לך מגבת או מה שצריך בתיק למקרה הצורך וזהו. לא הייתי דואגת כ"כ מהעניין...
בלידה ראשונה, ונעמונונת לא חשבה שירדו לה המים באמצע פגישה והינה זה קרה להן...
(יראת, מה עשית כשזה קרה?)
הן בטוח היו שמחות אם היה משהו שהיה חוסך להם את הבושה
שמעתי על מיכנסונים אטומים של שיקמה - משהי ניסתה פעם או שמכירה את זה?
סה"כ זה לא שבורח פיפי. זה אומר שאת מתחילה ללדת ולא רק שזה לא אשמתך זה ונרא מרגש!! כמו שפטל8 כתבה..
ונראה לי גם שאם מתחיל שיטפון אדיר לא יעזרו שום טיטולים...
אומגה 3 זה מחזק גם את הקרומים.
גם אני תמיד חששתי מירידת מים כמו בסרטים.
לבנתיים 3 לידות התחילו בצירים בלילה בלילה 
אבל בהריונות שאכלתי יותר דגים, השק פקע רק בלידה עצמה.
פעם ראשונה - בשניה שהתעוררתי בבוקר, יום קודם החלפתי מצעים ): זה היה שיטפון אדיר...
פעם שניה - בפגישה עם לקוחות, כמה גברים וכמה נשים... ישבתי על הכסא והרגשתי פיצוצים רטובים.... לא העזתי לקום. ואחרי שעה + כשהפגישה הסתיימה חיכיתי שכולם יקומו וקמתי אחריהם, קפצתי רגע לחדר הילדים שלא ישימו לב, ואז היה שיטפון על הרצפה שם, דחפתי מהר איזה שמיכה של בובות... ברכתי שיש לי חצאית ארוכה וכהה שלא רואים.... בשניה שהם יצאו התחילו צירים.
פדיחות ברמה!
ההורים שלי בשבת ביחד עם אחותי ומשפחתה.. וקבענו לפני שבת שחברים שלנו יבואו אלינו לבקר אז גם הם הצטרפו למסיבה
אני לא הרגשתי בושה כי זה פשוט היה מרגש שעוד מעט אני אכיר את התינוק שלי, וכל מי שמסביב נרתם והתרגש ביחד איתי..
אני ב"ה כחודש אחרי לידה.
חלמתי להשתמש בשיטת הקשב, אחרי שקראתי עליה. זה נשמע לי כ"כ נכון. ואני מתבאסת מזיהום הסביבה ע"י החיתולים החד פעמיים.
לחילופין, חשבתי לנסות חיתולים רב פעמיים. אבל הסתבכתי עם זה בינתיים (מה מומלץ, כמה לקנות, תדירות כביסות וחורף...)
אז עבר הזמן האידאלי לעניין, אין לימושג איך מתחילים דבר כזה מהלידה - למרות שב"ה היא היתה יחסית קלה והכל, אני לא מסוגלת להיות סביב הילדה כל הזמן, ולהיות קשובה גם כשהיא שקטה ורגועה, בנוסף לטיפול השוטף.
אז איך עושים את זה? ריאלי לנסות לעשות את זה בחורף (כל השכבות הללו) אחרת אולי כבר הייתי מנסה.
אשמח להכוונה ועצות מבעלות הניסיון.
יפעת1אני עושה חלקי. זה לא "או הכל או כלום" במה שקשור לתינוקות, חשוב לא לקפוץ מעל לפופיק - שיהיה לנו כמה שיותר "כיף" איתם, וכמה שפחות "משימות".
את יכולה לקחת אותה לשירותים (או לכיור, או לשיח - מה שנח לך) כשנראה לך שהיא צריכה, להוריד לה הכל, ואז להחזיר. ככה אני עושה רוב הזמן כשנחה עלי הרוח אני משאירה אותם בלי. זה לא קורה הרבה לאחרונה ;)
אני גם עולה הרבה... הריון ראשון 25,הריון שני-20 הריון שלישי-15
וגם הילדים שלי נולדים 4 קילו..
תשמרי עכשיו עד הסוף...
אומרים שממוצע נורמלי זה בין 8 ל-12 ק"ג בכל ההיריון.
אם מחשיבים את זה שירדתי המון בגלל ההקאות בתחילת כל היריון אז עליתי משבוע 10 (משקל מינימום אחרי ירידה) עד שבוע 39 (לידה) בין 13 ל-14 ק"ג (שני היריונות).
היריון ראשון? תמיד הבטן נראית ענקית, כי אין לנו פרופורציה למשהו אחר...
יש לי משפחתון בבית ואני מתלבטת מתי לספר להורים שאני בהריון...
אם אני אספר עכשיו אני אוכל לבקש יום חופש בסקירה..
אם אני אחכה אחריה אני צריכה למצוא מחליפה ומלא תירוצים...
מה כדאי..?
וגם-בתור הורים,לא הייתם רוצים לדעת כמה שיותר מוקדם..??
מה זה עניינם של ההורים? מעולם לא הודיעה לנו מטפלת על ההריון באופן רשמי. כשהתקרבה ללידה היא תמיד אמרה מה יהיו הסידורים ועשתה גם חפיפה כדי שהילדים יגיעו לדמות מוכרת. לגבי יום חופש, את צריכה רק לא לתקוע את ההורים. אם יש לך מחליפה טובה ליום הזה, תודיעי מראש שאת צריכה להיעדר בוקר אחד או חלק מבוקר בלי לפרט והמחליפה תהיה... אם את עובדת לבד, תשתדלי שהילדים יהיו קצת עם שתיכן לפני שאת יוצאת. כמובן שאמהות שיראו עלייך ויבינו - שיבינו. לגיטימי.
בלי קשר, אין תורים אחה"צ ובערב? בטוח אפשר למצוא - לא? רק המעבדות זה תמיד בעייתי...
בכל מקרה בשעה טובה ותרגישי טוב.
(סליחה בטעות קפץ)
אני לא הייתי מודיעה שאני בהריון לפני הורים (בתור מורה/גננת מטפלת)
מה גם שלרוב בשלב מסויים רואים לבד.
אז אפשר להגיד לדוגמא: 'באזור פסח אני אמורה ללדת' -אם שואלים אותך.
אבל ככה למה לספר על הריון? אולי חודשים שלוש לפני הלידה הייתי מכינה את ההורים.
לגבי הסקירה אם את זכאית ליום חופש ואת רוצה לנצל זאת ליום של הסקירה מותר לך!
ואת לא צריכה להודיע למה את נעדרת.
פשוט תודיעי להורים שבוע לפני שאת לוקחת חופש ביום-X
ב"הצלחה.
אני משתמשת בהתקן ג'ינה פיקס כבר פעם שניה, ללא דימומים בכלל, מעולה ממש! מומלץ!
כל התקן שלא יהיה ישפיע על כל אשה בצורה אחרת ולא נראה לי שאפשר לדעת מראש איך כל גוף יקבל את זה...
בהצלחה מאחלת לך שמה שתעשי גופך יקבל ויזרום איתך בקלות נוחות וכייף....
גם הניסיון שלי עם ג'ינה-פיקס מעולה, אחרי ניסיון גרוע מאוד עם התקן אחר. אני מסכימה עם מי שכתבה שאין בזה ביטוח, וזה שהגוף שלי ושל חסדי ה' הגיב טוב לג'ינה לא יכול לנבא איך גוף אחר יגיב, אבל למיטב ידיעתי כן יש לג'ינה-פיקס יתרון סטטיסטי כלשהו (כלומר יותר נשים מגיבות אליו טוב מלהתקנים אחרים) בגלל הצורה הייחודית שלו (נתפס ברחם רק בנקודה אחת).
גם אני התקנתי חודש וקצת אחרי הלידה, בהנקה.
העלות, כולל התקנה, אם זיכרוני אינו מטעני כמה מאות שקלים. אולי שש מאות. יש די מעט רופאים בארץ שמתקינים (כי כאמור, הוא יוצא דופן). אני התקנתי אצל ד"ר שטטמן בירושלים.
השלכות - אני לא חוויתי שום השלכה. טיפונת אי-נעימות בהתקנה, דימום קל מאוד לכמה שעות, וזהו. הווסת אצלי חוזרת בסביבות גיל תשעה חודשים, וככה היה גם כשהייתי עם ההתקן, ולא היה שום הבדל לא בכמות ולא באופי הדימום בין וסתות עם ההתקן לווסתות בלעדיו. ההתקן פשוט ישב שם ועשה את העבודה, בלי שהרגשתי בו בשום דרך. אחרי שהוצאתי נכנסתי מיד להריון.
אם יש לך עוד שאלות - מוזמנת.
לגבי הדימום הקצר והקל שהיה בהתקנה - לי נפסק שהוא לא מטמא. אני מדגישה שאין בכך פסיקת הלכה לאף אחת אחרת, וכל אחת תשאל את רבה, אבל אם את לוקחת את זה כשיקול שלא בא לך להיטמא רגע אחרי ההיטהרות מהלידה - אז אל תיקחי את ההיטמאות כמובן מאליו, תבררי.
פצקרשתד"ר מיקי שטטמן. אני הגעתי אליו דרך כללית, אני לא יודעת אם הוא עובד גם עם קופות אחרות. דתי ונחמד.
בעיקרון הוא מתקין את הג'יינה במרכז הבריאות בגאולה. אמנם הוא עובד בעוד מרפאות בעיר, אבל אם מגיעים לאחת מהן כדאי לברר מראש שגם שם הוא מתקין, אולי יש עם זה בעיות של נהלים או משהו כזה.
ויש לי המלצה על רופא מעולה...
דברי איתי באישי...
אני קוראת סמויה והחלטתי לפרסם את סיפור הלידה שלי..
שבת חנוכה,ערב שבת.לידה שניה שכל ההריון חששתי מאיך תיראה הלידה(כי הראשונה היתה טרומאטית)
ועברתי את התאריך =שבוע 42+2...
החלטנו לנסוע ולא לחכות בבית ללידה.ונסענו לשבת..ערב שבת,באמצע הארוחה או לקראת הסוף אני מרגישה ציר ולא בטוחהשזה אכן זה..אחריו מגיע עודאחד..בהפרש קצר..וכך היו 3 צירים עם הפסקה של חצי שעה..הייתי בטוחה שזה ברקסטון או משו...מסתיימת הארוחה.ואמרתי שאנסה לישון..אך ללא הצלחה..כי ברגע שניסיתי הגיע ציר..החלטתי להתלבש ואולי לצאת לסיבוב בחוץ אך הצירים שהיו בתדירות גבוהה הגיעו הפעם כל 8 דקות...אני עוד מתלבטת אם זה שייך לנסוע לביה"ח..שהמרחק מהמקום ששבתנו היה שעה עד ירושלים...בעלי הבין שזה ההתחלה ואמר לי שכדאי לנסוע..התארגנו בלב חצוי ליציאה בשבת..כך שהצירים הפסיקו..ועוד חשבנו לעצור בדרך..אחרי חצי שעה הציריפם הגיעו כל 5 דק..ואז כבר הבנתי..לידה!
הגענו לשערי צדק,עלינו את הקומות ברגל..הקבלה היתה רגועה בניגוד לכל הסיפורים ששמעתי על שע"צ...המיילדת בודקת פתיחה 4...אני הייתי בטוחה שיותר..היא ממליצה להשאיר במוניטור וכך הייתי מחוברת במשך שעה והפתיחה גדלה ל5!
חדר לידה...
המיילדת אומרת שלא כדאי שאבדוק עד האפידורל.בינתיים שוכבת היולדת מחוברת לכל דבר אפשרי והצירים.אוי הצירים הגיעו כל 2 וחצי דק!!!!!!!!הגיע אדון מרדים..שלא חס עלי...ואני סובלת את הצירים ואותו יחד..המיילדת בודקת גברת את בפתיחה מלאה!!!!!!!!!
בחלומות הכי שלי לא חשבתי שזה ילך כל כך מהר!!! אחכ אחרי סגירת האפידורל.שאני מרגישה הכל!!!!ובחסי שמיים בלי פיטוצין שלא הלך משום מה למיילדת..20 דק והנסיכה הייתה בחוץ!!!!!!
4 שעות של חסדי שמיים בביה"ח לעומת 12 שעות בפעם הקודמת
נס חנוכה..
לידה מס' 2 קלאסית 
שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב1
תודה על השיתוף 
תודה על השיתוף. כל-כך משמח ומעודד לקרוא על לידה כזו!
המון בריאות ונחת!
תודה לעונותאו במעקב הריון עודף (אחרי שבוע 40).
)..